עקירת שינים- עקירת שיניים- רשלנות רפואית

עקירת שיניים– רשלנות רפואית?

א 4947/03 ואאל חגאני נ’ ד”ר עומר אבו מייזר 1
בתי המשפט א 004947/03
בבית משפט השלום בירושלים
20/08/2006
תאריך:
כב’ השופטת עירית כהן
בפני: ואאל חגאני
בעניין:
התובע
ענאן עבד
ע”י ב”כ עו”ד
נ ג ד
ד”ר עומר אבו מייזר הנתבע
אביעד עזרא
ע”י ב”כ עו”ד
פסק דין
1. 1. בפני תביעה בגין רשלנות רפואית.
2. 2. הנתבע הוא רופא שיניים במקצועו אשר מחזיק במרפאה בשכונת א-רם בתחום הרשות הפלסטינית ונותן שירותי טיפול שיניים ללקוחות.
3. 3. התובע העיד כי לקראת סוף חודש אוקטובר 2001 הוא פנה אל הנתבע, לאחר ששם לב שהשיניים הקדמיות שלו נדחסות אחת לעבר השנייה (סעיף 3(א) לתצהיר). לפי עדותו, בעקבות צילום שהוא ערך, אמר לו הנתבע שיש צורך בעקירת שיניים 48 ו- 38 ונקבע מועד לביצוע עקירה כירורגית של שיניים אלה. עוד לפי עדות התובע: “במקום זאת, ביום שנקבע ולפני שהחל הנתבע בביצוע העקירה הכירורגית, הנתבע אמר לי כי הוא יעקור את השיניים 47, 37 ובכך השיניים 48, 38 יעלו במקומם וימלאו את החלל שיותירו. כן הודיעני הנתבע כי בשיניים 47, 37 יש עששת וממילא צריך לעקרם” (סעיף 3(ג) לתצהיר).
התובע אף העיד כי במהלך עקירת השיניים הטוחנות הותיר הנתבע גוף זר בפיו, שהוא קצהו של מניף מתכתי בו השתמש הנתבע בעת העקירה.
4. 4. לטענת התובע בהחליטו לעקור את השיניים 37 ו- 47 ובכך ששכח את המניף המתכתי בפיו, התרשל הנתבע.
5. 5. יחד עם כתב התביעה הגיש התובע חוות דעת של ד”ר ברק. בחוות דעתו כתב ד”ר ברק:
“קביעתו של הרופא תמוהה ביותר. ראשית לא היתה פתולוגיה בשיניים הטוחנות 47 37. מדובר בשיניים טובות בריאות לחלוטין ללא כל מוקד עששת ולא היה כל מקום לעקור שיניים אלו. הרופא עקר ללא צורך והצדקה שתי שיניים טוחנות תקינות ובכך גרם למתרפא להפרעה תפקודית בלעיסה עקב חוסר שיניים טוחנות במקום לעקור עקירה כירורגית את שיני הבינה הכלואות בחר הרופא בפתרון רפואי שגוי וגרם למתרפא נזק.”
(עמוד 3 לחוות הדעת).
6. 6. הנתבע מודה כי הוא זה שהציע לתובע לעקור את השיניים הסמוכות לשיני הבינה (סעיף 13 לתצהיר).
הנתבע הגיש מטעמו את חוות דעתו של ד”ר אלעלמי אשר קבע כי הטיפול שניתן לתובע הנו טיפול רפואי מקובל.
7. 7. לאור הפערים בין מומחי הצדדים מונתה ד”ר אורית הרמתי כמומחית מטעם בית המשפט. בחוות דעתה מיום 22.6.04 כתבה ד”ר הרמתי:
“לא מקובל לעקור את השינים הטוחנות השניות (37, 47) כדי להקל על הלחץ על שיניים קדמיות או מתוך תקווה ששיני הבינה תבקענה למקומן. עקירה של טוחנות שניות מקובלת כחלק מיישור שיניים. במקרה של לחץ על שיניים קדמיות מקובל לעקור את שיני הבינה” (סעיף ה(3) לחוות הדעת).
ד”ר הרמתי הוסיפה כי:
“הסיכוי של שיני הבינה לבקוע למקומן של השיניים הטוחנות השניות עפ”י עמדתן בעצם היה קלוש ביותר עפ”י הצילום הפנורמי מיום 3.11.01. עפ”י צילום זה השיניים שנעקרו היו שלמות ללא עששת” (סעיף ה(4) לחוות הדעת).
לאור כל האמור לעיל סיכמה ד”ר הרמתי:
“לאור כל האמור לעיל לא נראה שטיפולו של ד”ר אבו מייזר עומד במבחן הרופא הסביר. גם התעלמותו מהמכשיר השבור (עפ”י דברי התובע) שנראה בצילום הפנורמי מיום 3.1.02 אינה עומדת במבחן הרופא הסביר” (סעיף ה(9) לחוות הדעת).
לדעת המומחית, במקום לעקור את שיניים 37 ו- 47 צריך היה הנתבע להפנות את התובע לכירורג פה ולסת לעקירת שיני הבינה הכלואות (עמוד 32 לפרוטוקול). המומחית חזרה והדגישה כי הדרך בה בחר הנתבע אינה חלופה ראויה (עמוד 32 לפרוטוקול). המומחית הסבירה:
“השיניים הם שיניים בריאות ולא הייתי ממליצה לו בשום דרך שהיא לעקור אותן ולא את שיני הבינה. עקירה מסוג זה אצל כירורג פה ולסת זה רבע שעה ואין סיבה שאם קיימים מומחים של כירורגיית פה ולסת שמיומנים בעקירות כאלה אין סיבה לא לספק להם פרנסה” (עמוד 32 לפרוטוקול).
וכך גם בעמוד 36 לפרוטוקול.
8. 8. אוסיף כי הנתבע התרשל גם בכך שלא ערך כל תרשומת אודות הטיפול שנתן לתובע. לפי עדותו הוא כלל לא פתח לתובע כרטיס (עמוד 12 לפרוטוקול).
הנתבע אף התרשל בכך שלא הזמין את התובע לביקורת, לאחר ביצוע העקירה.
9. 9. לטענת הנתבע, יש להתחשב בכך שכל הרופאים הקודמים שאצלם ביקר התובע המליצו לו לעקור את שיני הבינה אולם התובע סירב לכך. לטענתו גם הוא המליץ לתובע לעקור את שיני הבינה, אך מאחר והתובע סירב, הוא המליץ לו על האופציה האחרת, והיא עקירת השיניים הסמוכות לשיני הבינה, אופציה שאותה התובע קיבל.
התובע מכחיש כי סירב לעבור ניתוח. הוא גם מכחיש כי כך אמר לנתבע.
אין צורך להכריע במחלוקת עובדתית זו שכן ד”ר הרמתי חזרה והשיבה כי לא היה מקום לבצע את הטיפול שביצע הנתבע, גם אם זו האופציה שבה בחר התובע.
למעלה מהצורך אוסיף כי קיימות סתירות בין האמור בחוות דעתו של ד”ר אלעלמי ובין עדות הנתבע.
ד”ר אלעלמי כותב בחוות דעתו כי החולה התבקש לחזור לביקורת יומיים לאחר העקירה, כפי שהנתבע מבקש מכל חולה לאחר עקירת שיניים, אך לא חזר. הנתבע העיד כי אמר לתובע לחזור רק אם יהיה כאב (עמוד 18 לפרוטוקול). כמו כן הוא העיד כי: “לא צריך לקבוע תור אחרי עקירה רגילה” (עמוד 18 לפרוטוקול).
ד”ר אלעמי מתייחס בחוות דעתו לשלוש אפשרויות טיפול שהנתבע הציע לתובע ואילו הנתבע עצמו העיד על שתי אפשרויות שאותן הציע (עמוד 16 לפרוטוקול).
10. 10. טענת הנתבע לפיה התובע בי] ]>

Not over at the portal only will you be lost when students and other teachers look to discuss some of these technologies with you, but you are missing out on tools that can enable students to stay in touch with learning outside of the classroom, and much more