תביעה – נמשה מן המים כשהוא חסר הכרה, ונפטר כעבור שבוע בבית חולים

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
לפני: כב’ השופטת ענת ברון
26 יולי 2012
ת”א 2622-05
התובעים:
1. עזבון המנוח שלמה אביחנן ז”ל
2. ניסים אביחנן
3. מלי כהן
4. דרורה לוי
5. רינת לוי
6. מור מרדכי אביחנן
7. רינת אביחנן טורבטי
8. אודליה אביחנן רגד
נגד
הנתבעים:
1. בית הלוחם
2. ארגון נכי צה”ל
3. מגדל חברה לביטוח בע”מ
4. אלי כנפו
5. נתיב 2 בע”מ
6. שירביט חברה לביטוח בע”מפסק-דיןהרקע והצדדים
1. המנוח, שלמה אביחנן ז”ל (להלן: “המנוח”), נכה צה”ל כבן 52, נמצא ביום 6/8/03 כשהוא צף על בטנו על פני המים בבריכת השחייה “בית הלוחם”. הוא נמשה מהמים במצב של חוסר הכרה, ללא דופק וללא נשימה, וצוות הבריכה החל בביצוע החייאה. כעבור מספר דקות הגיעה למקום גם ניידת טיפול נמרץ, וצוות מגן דוד אדום (להלן: “מד”א”) המשיך בהחייאה תוך שפינה את המנוח לבית החולים איכילוב (להלן: “האירוע”). כעבור שבוע נפטר המנוח בבית החולים (תעודת פטירה סומנה ת/3).
התביעה שלפניי היא תביעת רשלנות, שהוגשה על ידי משפחתו של המנוח נגד מי שלטענתם היו צריכים להשגיח עליו בעת השחייה ולהגיש לו עזרה ראשונה במקרה
°
— סוף עמוד 1 —
°
הצורך. יצוין כי אחת מן השאלות העובדתיות המרכזיות בתובענה היא סיבת מותו של המנוח – ובנושא זה הוגשו מספר חוות דעת מאת מומחים רפואיים בתחומי הקרדיולוגיה והנוירולוגיה.
2. המנוח, יליד 14/8/1951, התגורר לבדו והיה רווק במותו. התובעים מס’ 2 ו-3, ניסים אביחנן ומלי כהן, הם אחיו ואחותו של המנוח; התובעים מס’ 8-4 הם ילדיהם של שני אחים נוספים של המנוח, שרה וחנן, שנפטרו לפניו (יחדיו יכונו להלן: “התובעים”; ראו עדותה של מלי בעמ’ 59 ש’ 12-5).
במלחמת יום הכיפורים ספג המנוח פגיעה מכדור רובה שהסבה לו נזק נוירולוגי ניכר. הוא עבר סידרה של ניתוחי מוח ולאחר מכן שיקום ממושך בבית לוינשטיין; בנוסף, מאז הפגיעה סבל המנוח מאפילפסיה וקיבל טיפול תרופתי קבוע למניעת התקפים (בתרופות “אפנוטין” ו-“לומינל”), וכן סבל משיתוק בפלג גופו השמאלי. לאחר ששוקם והשיג מידה מסוימת של עצמאות בניידות ואפילו בתעסוקה, במרוצת השנים חלה החמרה בתפקודיות של המנוח – ומספר פעמים הוא איבד שיווי משקל ונפל, עד שנזקק לכיסא גלגלים. בסופו של דבר הוכר המנוח על ידי משרד הביטחון כנכה בשיעור 100% לצמיתות וכזכאי להשגחה צמודה של מלווה (ראו עדותה של מלי בעמ’ 53 ש’ 14-8 ובעמ’ 54 ש’ 3 עד עמ’ 55 ש’ 2; כן ראו נ/3 – מכתב בקשה להגדלת היקף הליווי וקבלת כיסא גלגלים).
חרף נכותו הקשה, במשך כל השנים מעת שנפצע במלחמה ועד שנפטר נהג המנוח לעסוק בשחייה, לפחות פעמיים בשבוע, בבריכת “בית הלוחם” בתל אביב. המנוח שחה בכוחות עצמו אף על פי שהיה משותק ביד וברגל שמאל – רק באמצעות הגפיים הימניות (ראו עדותה של מלי בעמ’ 55 ש’ 10 עד עמ’ 56 ש’ 8). על מנת להיכנס למים נעזר המנוח במנוף מיוחד שהותקן בבריכה לשם העלאה והורדה של נכים (להלן: “המנוף”).
עובר למותו המנוח לא עבד, והשתכר מתגמולים חודשיים שקיבל ממשרד הביטחון בסכום כולל של כ- 13,500₪ – ובהם תגמול נצרך לפי נכות בשיעור 100%, עזרת הזולת ודמי ניידות (ראו תעודת עובד ציבור מאת ראש תחום תגמולי נכים ותשלומים באגף השיקום במשרד הביטחון, להלן: “נציג משרד הביטחון”; סומנה ת/6). בנוסף היה המנוח זכאי למענקים שונים ולהחזר הוצאות ממשרד הביטחון – שבממוצע הסתכמו לסכום נוסף של כ- 2,000₪ מדי חודש (ראו עדותו של נציג משרד הביטחון
— סוף עמוד 2 —
בעמ’ 113 ש’ 9-1; כן ראו פירוט התשלומים למנוח בשנים 2001 -2003, סומנו ת/7- ת/9).
3. חברת נתיב 2 בע”מ (הנתבעת מס’ 5) היא חברת כוח אדם המספקת מלווים לנכי צה”ל – על פי זכאות הנקבעת על ידי אגף השיקום במשרד הביטחון ובהתאם לצרכי הנכה ומשפחתו (להלן: “נתיב”). נתיב סיפקה למנוח מלווים שעבדו במשמרות – וליוו אותו לכל פעילות שבה עסק במהלך היום, וישנו בביתו בשעות הלילה. ואולם את מרבית זמנו בילה המנוח במחיצתה של אחותו מלי כהן (התובעת מס’ 3), שגם הועסקה בעצמה כמלווה שלו על ידי נתיב (לעיל ולהלן: “מלי”; ראו עדותה בעמ’ 60 ש’ 14 עד עמ’ 61 ש’ 2).
ביום האירוע נושא התביעה לווה המנוח על ידי הנתבע מס’ 4, אליהו כנפו (להלן: “כנפו”). כנפו החל לעבוד בנתיב בחודש ספטמבר 2001 ושימש לאורך השנים כמלווה של מספר נכים. כחצי שנה לפני האירוע, בחודש פברואר 2003 החל לשמש כמלווה גם של המנוח (ראו סעיפים 3-2 לתצהירו). הנתבעת מס’ 6, שירביט חברה לביטוח בע”מ, היא המבטחת של נתיב (הנתבעים מספר 4, 5 ו- 6 יחדיו יכונו להלן: “נתבעי נתיב”).
4. “בית הלוחם” (הנתבע מס’ 1) הוא מרכז שהוקם על ידי ארגון נכי צה”ל (הנתבע מס’ 2) בשנת 1974 – במטרה להציע לנכים ולבני משפחותיהם מגוון של פעילויות ספורט, שיקום, חברה ותרבות (להלן: “בית הלוחם”). הנתבעת מס’ 3, מגדל חברה לביטוח בע”מ, היא המבטחת של בית הלוחם (הנתבעים מספר 1, 2 ו- 3 יחדיו יכונו להלן: “נתבעי בית הלוחם”; נתבעי נתיב ונתבעי בית הלוחם יחדיו יכונו להלן: “הנתבעים”). המנוח היה חבר ותיק בבית הלוחם, כבר מעת הקמתו, וכאמור במשך שנים רבות נהג לשחות בבריכת השחייה שבמקום.
בריכת השחייה בבית הלוחם
5. בריכת השחייה בבית הלוחם היא בריכה אולימפית, בעלת שטח רחצה גדול (להלן: “הבריכה”). בתקינה הרלוונטית נדרש כי בבריכה בגודל כזה יהיו בכל עת לכל הפחות שני מצילים, שלפחות אחד מהם הוסמך על ידי משרד העבודה והרווחה כ”מציל סוג 2″ – הסמכה מתקדמת מן ההסמכה הבסיסית להצלה שהיא “סוג 1”, ומתאימה לבריכות גדולות (ראו סעיפים 2-1 בפרק א לחוות הדעת שס] ]>

תביעה על אבחון מחלה נוירולוגית-פסק דין

בית משפט השלום בירושלים

ת”א 49416-08-10 כללית נ’ מדינת ישראל-משרד הבריאות

בפני

כב’ השופט כרמי מוסק

המודיעה

שירותי בריאות כללית

נגד

הצד השלישי

מדינת ישראל-משרד הבריאות

פסק דין

תביעה כספית לתשלום פיצויים בגין רשלנות רפואית.

על פי המתואר בכתב התביעה, במשך תקופה ארוכה ולמרות תלונות חוזרות ונשנות מצד התובע אשר החשידו קיום מחלה בחוט השדרה הגבי, לא אבחנה הנתבעת, שירותי בריאות כללית (להלן: “הנתבעת”) את מחלתו הנוירולוגית ממנה סבל. כתוצאה מאיחור באבחון הבעיה, נמנעה האפשרות להקטין את נזקיי התהליך הדמיילינטיבי באמצעים פשוטים ונגרם לתובע נזק קשה ובלתי הפיך.

הנתבעת כפרה בכל חבות ו/או אחריות מצידה ביחס לנזקים שנגרמו לתובע. לטענתה, כל תלונותיו של התובע זכו להתייחסות המתאימה בהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת, התובע הופנה לביצוע כל הבדיקות המתאימות. הלה הגישה הודעת צד שלישי כנגד מדינת ישראל-משרד הבריאות כמחזיקת בית החולים תל השומר (להלן: “הצד השלישי”). בהודעת הצד השלישי הוסיפה המודיעה וטענה, כי אם ניתן היה לאבחן קודם את המחלה ממנה סבל התובע, היה זה בזמנים בהם אושפז התובע בבית החולים תל השומר ולאחר מכן בשלושת החודשים בהם הגיע למעקב במרפאות החוץ של בית החולים.

לטענת הצד השלישי, התובע היה בבית החולים במסגרת טיפול אורתופדי, נקודתי בגין שבר בקרסול, כאשר ברור לצוות הרפואי כי הוא נמצא בעיצומו של בירור נוירולוגי במסגרת הקופה. לא היה מקום לבצע בירור נוירולוגי נוסף לבירור המתקיים במסגרת הקופה, אשר כלל בדיקות הדמיה וכאשר למחלה הנוירולוגית לא הייתה כל השפעה ישירה על המהלך הדחוף האורתופדי.

— סוף עמוד 1 —

יצוין, כי ביום 11.8.10 התובענה (ת.א (מחוזי ירושלים) 9232/07) הסתיימה במתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין התובע לנתבעת ונותרה להכרעה סוגיית היחסים בין המודיעה (הנתבעת) לצד השלישי.

עוד יצוין, כי המודיעה והצד השלישי הגיעו להסדר דיוני, לפיו בית המשפט ייתן את פסק דינו על בסיס חומר הראיות בתיק בית המשפט וסיכומי הצדדים.

השתלשלות האירועים

ביום 3.1.00 פנה התובע לרופאת משפחה בקופת חולים, לאחר שחש בתחושת נימול והירדמויות לאורך רגל שמאל. בגיליון הרפואי צוין: “תלונות על הרגשה בכל אורך רגל שמאל מהישבן. קלינית- ירידה בתחושה”. התובע הופנה לביצוע בדיקת EMG ולצילום הקטע המותני של עמוד השדרה.

ביום 5.1.99 בוצע צילום רנטגן של עמוד השדרה המותני אשר נמצא תקין. ביום 22.3.99 בוצעה בדיקת EMG אשר מצאה: “נזק שורשי כרוני קל בגובה 1L משמאל וברור יותר בגובה 5L מימין…”.

ביום 23.3.99 התובע הופנה לביצוע בדיקת CT באזור עמוד השדרה המותני. רופאת המשפחה ציינה בגיליון הרפואי “CT מותני ללא ממצא פתולוגי משמעותי”. בנוסף ציינה הרופאה “עדיין הרגשה של רגל רדומה”.

ביום 29.4.99 נבדק התובע ע”י אורתופד מטעם קופת החולים, אשר הפנה לבדיקה נוירולוג. כך כתב: “ירידה בתחושה של רגל שמאל מגובה המותן הדיסטלית. ירידה בתחושה מימין אך במידה פחותה…”.

ביום 30.5.99 נבדק התובע ע”י נוירולוג אשר מצא היפראסתזיה לפי 3,4,5L דו צדדי, החזרים ערים סימטרים וגם “ספק הפרעה במתן שתן”. התובע הופנה לביצוע הדמיית MRI, שוב לאזור הגב המותני.

ביום 13.6.99 שב התובע לבדיקה נוירולוגית. הנוירולוג תיעד את ממצאי בדיקת ה- MRI: “MRI ללא ממצא חולני”.

ביום 6.7.99 פנה התובע לרופאת משפחה. הרופאה ציינה “MRI ע”ש מותני. ללא ממצא פתולוגי”.

— סוף עמוד 2 —

ביום 29.7.99 פנה התובע שוב לרופאת משפחה אשר ציינה “תלונות על זרימות נימול…”.

ביום 28.6.00 ציינה רופאת המשפחה בגיליון הרפואי: “עדיין תלונות על הרגשה של נמלים והרדמה ברגל שמאל, כאבים נלווים ברגל הבריאה. הרגשה של חום וקור”. הרופאה הפנתה אותו לבדיקה אצל נוירו כירורג.

ביום 3.7.00 פנה התובע למיון בית חולים שיבא, לאחר שנפל בביתו ובוהן כף רגלו הימנית נשברה.

ביום 29.7.00 נפל התובע שוב. הפעם שבר את הפטישונים בקרסול ימין. התובע פנה לבית החולים שיבא, שם במיון נכשל ניסיון לקבע את השבר בגבס תחת שיקוף והתובע אושפז לצורך ניתוח במחלקה האורטופדית שבבית החולים. ביום 31.7.00 התובע נותח בהרדמה כללית ובוצע קיבוע של הקרסול עם מסמרים, תיל, פלטה וברגים והרגל הושמה במגף גבס. לאחר 6 שבועות הורד הגבס. המהלך לאחר הורדת הגבס התאפיין בזיהום בפצע הניתוחי שטופל שמרנית.

ביום 12.11.00 פנה התובע במסגרת השר”פ בבית חולים הדסה עין כרם לפרופ’ ארגוב. ממצאי הבדיקה: “פרפריז קלה עם היפר- רפלקסיה, יותר בימין; ירידה בתחושה, יותר בשמאל; ירידה בויברציה מימין; פלס תחושתי תורקלי”. התובע הופנה לביצוע MRI, לחלק הגבי של עמוד השדרה.

בהדמיית ה-MRI נצפתה הרחבה של חוט השדרה בגובה 4T-1T, ובפענוח חוזר עם בדיקה חוזרת מיום 4.12.00 הודגמה גם אות מוגבר ב- 5T וב-6-5T עם האדרה קלה.

ביום 24.12.00 התקבל התובע לאשפוז בבית חולים הדסה עין כרם וטופל בטיפול תרופתי- סולומדרול במתן תוך ורידי (סטרואידים).

חוות דעת המומחים

הנתבעת הגישה חוות דעת רפואית הערוכה על ידי ד”ר קובי לידור, מומחה בתחום הכירורגיה האורטופדית.

בחוות דעתו קבע ד”ר קובי לידור כי הצד השלישי לא ביצע את תפקידו באופן מספק והולם. כך ציין בחוות דעתו:

“1. אין כל פרטים אנאמנסטיים לגבי מנגנון השבר בקרסול.

— סוף עמוד 3 —

2. בדיקתו הגופנית הייתה חלקית…אין רישומים בתיק האשפוז בנוגע

לתחושת מגע ו/או רטט…”

3. הוא לא נתבקש להמציא את תוצאות בדיקות ההולכה בעצבים,

הטומוגרפיה המחשבית (CT) של עמ”ש מותני ובדיקת התהודה המגנטית

(MRI) של עמ”ש תחתון שעבר.

4. …

6. לא נרשמו כל המלצות להמשך הבירור ו/או הטיפול בבעיה עצבית”.

הצד השלישי הגיש חוות דעת רפואית הערוכה ע”י פרופ’ מנחם שדה, מומחה בתחום הנוירולוגי.

בחוות דעתו קבע פרופ’ שדה כדלקמן:

“הטיפול שנערך במסגרת המחלקה והמרפאה האורתופדית אינו מיועד

לאבחון בעיה נוירולוגית שלא אובחנה בבירור אמבולטורי בקופת חולים.

העצה שקיבל מהאורתופדים לפנות לרופא נוירולוג מומחה מחוץ לקופה

היא שהובילה לאבחנה ולטיפול מספר חודשים לאחר מכן…”.

כמו כן, הגיש הצד השלישי חוות דעת רפואית של פרופ’ מאיר ניסקה, מומחה בתחום האורטופדי.

בחוות דעתו קבע פרופ’ ניסקה כך:

“מדובר בחולה שסבל מבעיה נוירולוגית טרם אשפוזו באורתופדיה. עבר

ברור מקיף במסגרת מרפאתית. בעת הקבלה לאורתופדיה בעייתו הייתה

ידועה, הוא נבדק באשר לכך, לא נמצא כל ממצא חריף שימנע או ישנה את

מהלך הטיפול האורתופדי. קיים קושי בבדיקה של חולה שרגלו האחת

נמצאת בגבס והוא סובל מכאבים ונמצא בשכיבה. אין אפשרות במצב זה

לבדיקה נוירולוגית מקיפה כולל צורת הליכה והפקת החזרים….לסיכום,

אין מקום ליזום ברור נוירולוגי במהלך שבר בקרסול ובמעקב במרפאה

אורתופדית. זאת בשל חוסר יכולת ליזום ברור נוירולוגי במהלך שבר

בקרסול ובמעקב במרפאה אורתופדית. זאת בשל חוסר יכולת הערכה

נוירולוגית מדוקדקת כמו תפקוד הרגל שנשברה והערכת הליכה ובמיוחד

כאשר הבעיה הנוירולוגית ידועה, מטופלת ומבוררת במסגרת הקהילה.

לא מצאתי עדות למעשה או מחדל רשלני במהלך הטיפול והמעקב שקיבל

התובע במרכז הרפואי תל השומר. הטיפול שניתן עולה בקנה אחד עם

הפרקטיקה המצופה ממחלקה אורתופדית טובה. לא ניתן היה לאבחן

את מחלתו הנוירולוגית של התובע במסגרת האשפוז הקצר והטיפול בשבר

בזמן השהות במחלקה אורתופדית”.

— סוף עמוד 4 —

דיון והכרעה

אין חולק, כאמור, כי הצוות בבית החולים ידע שקיימת בעיה נוירולוגית מתמשכת. מעיון בחומר הרפואי של התובע בבית החולים ניתן ללמוד כי האחרון התלונן על ירידה בתחושה ברגליים כבר בעת קבלתו לבית החולים. גם למחרת היום, ב- 30.7.00 נרשם כי: “מזה שנה ירידת תחושה בשתי רגליים R

גם ד”ר גדעון בורשטיין, אחד הרופאים אשר טיפל בתובע בגין השבר בקרסול אישר בעדותו כי “מהרשומות הרפואיות עולה כי צוות המחלקה, לרבות אנוכי היינו מודעים לבעייתו הנוירולוגית של התובע שהחלה כשנה טרם הגיע למחלקתנו, כמו כן עולה מהתיעוד כי היינו מודעים לבירור שעבר בעקבות בעייתו הנוירולוגית הנ”ל במסגרת קופ”ח”.

זאת ועוד, הצד השלישי אישר כי הצוות הרפואי בבית החולים לא ביצע בירור נוירולוגי ולא המליץ לתובע במועד שחרורו על ייעוץ נוירולוגי. עם זאת, טען כי במסגרת האשפוז לא היה מקום לבצע בירור נוירולוגי. ד”ר יהודה עמית, אשר שימש כרופא בכיר במחלקה האורתופדית, הבהיר בתצהירו כי: “…התובע אושפז לקבלת טיפול ניתוחי לשחזור שבר כמקובל ולמשך יומיים בלבד. במסגרת האשפוז לא היה מקום ליזום בירור נוירולוגי ובפרט כאשר הבעיה הנוירולוגית ידועה ומטופלת מזה זמן רב במסגרת קופת החולים לרבות בירור הדמייתי. לא היה צורך לברר את בעייתו הידועה ומטרת הבדיקה הנוירולוגית שבוצעה לו בתחילת אשפוזו הייתה לשם בירור בעיות אשר היו יכולות להשפיע על המהלך הניתוחי ואשפוזו המיידי בלבד…”.

יתרה מכך, פרופ’ מ.שדה היטיב להסביר בחוות דעתו כי במצב בו היה נתון התובע בעת אשפוזו בבית החולים, לא ניתן היה לבצע בדיקה נוירולוגית שלמה ולא היה טעם בשלב זה בבקשת ייעוץ נוירולוגי. עוד הוסיף, כי המחלקה האורתופדית התרכזה בטיפול בשבר ולא בברור מחלה כרונית.

כך גם הבהיר פרופ’ ניסקה מאיר בחוות דעתו. לשיטתו, הטיפול האורתופדי בשבר עצמו היה כמקובל ולגבי מנגנון השבר, בגיליון המיון נכתב שהייתה מעידה שזאת הסיבה השכיחה ביותר לשבר בקרסול. כמו כן, הבהיר, כי לא ניתן היה לבצע בדיקה נוירולוגית במהלך שבר בקרסול ובמעקב במרפאה אורתופדית.

בהקשר זה אני דוחה את גישתו של ד”ר קובי לידור לפיה היה על הצוות הרפואי בבית החולים לקחת אנמנזה מקיפה לגבי מנגנוני החבלות בשני המקרים ולהעלות אבחנה מבדלת

— סוף עמוד 5 —

באשר לסיבות הפגיעה העצבית אצל התובע. בנסיבות העניין, ולאור הדחיפות בביצוע הטיפול הניתוחי, לא שוכנעתי, כי היה מקום לפתוח בירור נוירולוגי מלא תוך אשפוז במחלקה האורתופדית, וזאת כאשר לא נמסר על החמרה טרם אשפוזו וידוע לכל כי הבעיה מטופלת במסגרת קופת החולים.

יוער בהקשר זה כי הפסיקה הכירה בחובה המוטלת על גורם רפואי אחד לדווח על ממצאים רפואיים לגורם רפואי אחר שהפנה את החולה לטיפול או לאבחון, כמו כן הוכרה החובה של אותו גורם לעקוב ולבדוק כי הדיווח אכן הגיע לגורם המפנה. אולם במקרה זה, שונים הדברים התובע לא הופנה לבית החולים על ידי הנתבעת. הוא הגיע לבית החולים לצורך טיפול רפואי מוגדר. בית החולים היה מודע לכך שהתובע מטופל בנושא הנוירולוגי על ידי הנתבעת. לפיכך, לא הייתה חובה על בית החולים לערוך מיוזמתו אבחנה כלשהי בנושא הנוירולוגי.

עוד יצוין, כי מקובלת עליי עמדת פרופ’ ניסקה, לפיה ערכי הויטמין 12B הנמוכים שנמצאו אצל התובע אינם קשורים לטיפול בשבר שהיה לתובע ובגינו טופל בבית החולים. ובלשונו: “ירידה בויטמין 12B הינה ממצא לא תקין, די שכיח הדורש התייחסות וטיפול בדרך כלל על ידי רופא משפחה. ברור לחסר ויטמין 12B לא נעשה במסגרת אישפוזית בכלל ובפרט באורתופדיה. ובכל מקרה בדיעבד, ירידה ברמת ויטמין 12B כנראה לא קשורה למחלתו הנוירולוגית”.

נוכח המקובץ לעיל, אני מעדיף, אפוא, את חוות דעתם של מומחי צד ג’ וקובע על יסודה כי הצוות הרפואי בבית החולים פעל על פי האמות מידה המקובלות, שכן התובע אושפז לקבלת טיפול ניתוחי לשחזור שבר כמקובל ולמשך יומיים בלבד. כמו כן, שוכנעתי כי לא רק הבעיה הנוירולוגית הייתה ידועה לצוות הרפואי, אלא גם העובדה שהבעיה מטופלת מזה זמן רב במסגרת קופת החולים לרבות בירור הדמייתי.

למעלה מן הצורך, אציין כי מקובלת עליי בעיקרה עמדת הצד השלישי בסיכומיהם בנוגע להיעדר קשר הסיבתי בין הטיפול שניתן לתובע במסגרת הצד השלישי ואי אבחון הבעיה הנוירולוגית במסגרת האשפוז בבית החולים לבין הנזק שנגרם לו, שהרי הן מהחומר הרפואי והן מחוות דעת מומחי התובע והצד השלישי עולה כי אם הטיפול היה ניתן בעת תחילת המחלה, היה יכול להיות שיפור רב במצבו של התובע ואולי אף החלמה מהירה. כך העריך פרופ’ עודד אברמסקי בחוות דעתו: “לאור הממצאים החולניים שנתגלו בבדיקת הנוירולוג המומחה ב- 30.5.99, הנזכרים לעיל, היה מן המתאים לבדוק את החולה בבדיקת מעקב חוזרת בתוך זמן סביר על מנת לעמוד על מידת ההפרעות ועל החמרה אפשרית בסימפטומים ובסימנים, כפי שאכן קרה…ניתן להעריך כי הנכות הצמיתה של החולה כיום הינה לפחות ברובה תוצאה של האיחור באבחנה של החולה…”. בחוות דעתו

— סוף עמוד 6 —

המשלימה הוסיף: “אני חוזר ומעריך שניתן היה לאבחן את המחלה הרבה לפני שאובחנה על ידי פרופ’ ארגוב, ואני חוזר ומדגיש שהטיפול המתאים היה בסטרואידים ושיעילות הטיפול הינה רבה יותר, ככל שהטיפול ניתן מוקדם יותר”. היינו, כשנה וחודשיים בטרם הגיע התובע לטיפול אורתופדי ניתן היה לאבחן את המחלה ולמנוע את הנזק. לא זאת אלא זאת, פרופ’ מנחם שדה קבע בשולי חוות דעתו כי נכותו של התובע לא הייתה שונה באופן משמעותי לו הייתה מחלתו מאובחנת מספר חודשים קודם.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, ההודעה כנגד הצד השלישי נדחית.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לצד השלישי הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כדין עד לתשלום בפועל.

ניתן היום, י”ב אדר תשע”ב, 06 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

כרמי מוסק

 

עו”ד רפואי הם מי שעוסק בתחום רשלנות רפואית. עו”ד רפואי מטפל בתיקים לרוב על בסיס תוצאות

ניתוח בכף יד- רשלנות רפואית

שלום רב, אני עובדת בחברה פרטית של סיעוד מזה 10 שנים, ולפני כשנתיים עברתי ניתוח בכף יד וכיום אני עם 5% נכות. לאחרונה חלה החמרה במצבי וחשבתי לפתוח תיק תאונת עבודה. ברצוני לדעת מהו גובה הפיצוי הפוטנציאלי למצב זה של רשלנות רפואית של אורתופד?

ניתוח להוצאת כיס מרה- רשלנות רפואית?

נותחתי לפני כ-6 חודשים ניתוח כריתת כיס מרה בגלל פוליפ בגודל 1 ס”מ. התוצאות היו שלא היה לי כלל פוליפ ונותחתי לחינם. האם ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית לקבלת פיצויים?

תביעת רשלנות רפואית- תביעות רשלנות רפואית

מתי יש “קייס” להגשת תביעות רשלנות רפואית?

מאת עו”ד ענת מולסון*

ישנם שני מצבים עיקריים בהם ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית:

1. כאשר הייתה רשלנות בטיפול, או איחור באבחון מחלה, או אבחון שגוי של מחלה

 

לא כל טעות במעשיו של הרופא או בשיקול דעתו מהווים עילה להגשת תביעות רשלנות רפואית.

כאשר מדובר ברופא שהעניק את הטיפול הטוב ביותר שהיה ידוע באותה עת, או שאיבחן את מחלתו של התובע בהתאם לכל הידע הרפואי שהיה נכון לאותו מועד, ובכל זאת הסתבר בדיעבד שהיתה טעות, ונגרם נזק לתובע – אין מקום להגיש תביעת רשלנות רפואית. לא כל טעות נחשבת רשלנות רפואית. רק טעות שנובעת ממעשה או מחדל שיש בהם משום סטייה מהמקובל ומהסביר יחשבו כמאפשרים הגשת תביעות רשלנות רפואית
מבחן מקובל המסייע לבית המשפט לקבוע אם הרופא התרשל הוא מבחן “הרופא הסביר”.

כאשר הוכח שהרופא נהג כפי שכל רופא סביר היה צריך לנהוג בנסיבות הענין, ובהתאם לידע הרפואי העדכני הקיים – אין לקבוע שהיתה רשלנות רפואית מצדו, בודאי לא כאשר הוכח שהוא פעל בזהירות ובמסירות. רק טעות בלתי סבירה תחשב להתרשלות ואז ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית.

החלטותיו ופעולותיו של הרופא צריכות להתאים לנורמות המקובלות אותה עת בעולם הרפואה, נורמות אשר באות לידי ביטוי בין השאר בידע הנתמך בספרות הרפואית העדכנית ובנסיון קודם.

2. כאשר בוצע ניתוח או טיפול רפואי מבלי שהוסבר לחולה כל הסיכונים הקיימים בניתוח זה

בהרבה מאד מקרים, אף אם הרופא לא התרשל, הרי שניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית, אם לא הסביר לחולה את הסיכונים הקיימים בסוג הטיפול או הניתוח שעליו לעבור, או בהיותו של הטיפול חדש יחסית או שישנן חלופות אחרות לניתוח זה.

על מנת לבדוק אם ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית, יש להיפגש עם עו”ד העוסק בהגשת תביעות רשלנות רפואית, אשר יאסוף עבור את כל המסמכים הרפואיים ויתייעץ עם רופא מומחה על מת לקבוע אם אכן הרופא שטיפל בך התרשל בתפקידו, או שהייתה טעות סבירה. סוגייה זו מכונה “הסכמה מדעת לטיפול” והיא מעוגנת בחוק זכויות החולה ובפסיקת בתי המשפט. חשוב לציין כי אף אם הוחתמת על טופס הסכמה לניתוח ובו מצויינים הסיכונים והחלופות, עדיין על הרופא להוכיח כי הסביר לך בעל פה ובאופן ברור את אותם סיכונים וחלופות ואם לא מצליח להוכיח זאת- סיכוייך לזכות בתביעה גבוהים.

לשאלות בנושא או להערכת סיכויי תביעתך חינם, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון המייצגת מאות נפגעי רשלנות רפואית, בטלפון: 0524787850 או במייל: legal1@bezeqint.net או באמצעות הטופס שמשמאל

I spoke briefly with randy best, founder and chairman of academic partnerships, about mooc2degree and he was particularly pleased that this justdomyhomework.com initiative is making moocs more inclusive’ than they have been thus far

תביעת רשלנות רפואית- תביעות רשלנות רפואית- בתי חולים- רופאים- סורוקה, שניידר, רמב"ם, שיבא, בלינסון

תביעות רשלנות רפואית הוגשו בישראל כמעט כנגד כל בתי החולים הבאים

א

 

* אלין

* מרכז רפואי אסף הרופא

 

ב

 

* בית חולים בילינסון

* בית החולים לגליל המערבי – נהריה

* בית לוינשטיין

* בית רבקה (בית חולים)

* מרכז רפואי בני ציון

* מרכז רפואי ברזילי

 

ג

 

* בית חולים גולדה השרון

 

ה

 

* בית החולים האיטלקי (חיפה)

* מרכז רפואי הדסה

 

 

ה (המשך)

 

* בית החולים הדסה הר הצופים

* מרכז רפואי הלל יפה

* המרכז הרפואי ת”א ע”ש סוראסקי

* מרכז רפואי העמק

 

ו

 

* מרכז רפואי וולפסון

 

ז

 

* בית החולים רבקה זיו

 

י

 

* בית החולים יוספטל

 

כ

 

* מרכז רפואי כרמל

 

ל

 

* בית חולים לניאדו

 

מ

 

* מרכז רפואי מאיר

* מרכז רפואי מעיני הישועה

 

 

מ (המשך)

 

* משגב לדך

 

ס

 

* המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה

 

פ

 

* בית החולים פוריה

 

ק

 

* מרכז רפואי קפלן

 

ר

 

* מרכז רפואי רבין

* רמב”ם – הקריה הרפואית לבריאות האדם

 

ש

 

* המרכז המשולב לרפואה גריאטרית שוהם

* המרכז הרפואי ע”ש חיים שיבא – תל השומר

* מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל

* מרכז רפואי שערי צדק

 

תביעת רשלנות רפואית נמשכת שנים ספורות ויש להיות מיוצג ע”י עו”ד לרשלנות רפואית הבקיא בחוק ובפסיקה הרלבנטיים למקרה שלך

תביעת רשלנות רפואית – התהליך – שאלות ותשובות

איך מתבצע התהליך של תביעת רשלנות רפואית?

תחילת טיפול משפטי בענין תביעות רשלנות רפואית הוא באיסוף ותיעוד כל החומר הרפואי מהמוסד הרפואי בו טופלת. תהליך זה נמשך בד”כ מספר שבועות. לאחר קבלת התיק הרפואי, מועבר החומר למומחה הרפואי המתאים לצורך בדיקה וקביעה האם יש “קייס” לתביעה משפטית. בירור השאלה אם יש עילת תביעת רשלנות רפואית, עלול להמשך מס’ שבועות נוספים.

במידה והרופא המומחה מחליט כי אכן יש אפשרות להגיש תביעת רשלנות רפואית, יש צורך בקבלת חוות דעת רפואית אשר תצורף לתביעה. עד לקבלת חוות דעת עוברים מספר שבועות נוספים. לאחר שישנה חוות דעת מוכנה מכין עורך הדין את התביעה וגם כאן מדובר בכחודש עד להגשת תביעת רשלנות רפואית.

חוות דעת רפואית/משפטית צריכה להתייחס לשאלת הרשלנות הרפואית ולשאלת הנזק שנגרם כתוצאה ממנה.

באילו תביעות רשלנות רפואית המשרד שלכם מטפל? 

רק בתיקים המוערכים במעל מיליון ש”ח, בהם נגרם נזק קשה ובלתי הפיך,  בעיקר בזמן הריון, לידה, ניתוחים ואבחון בעיות כגון סרטן, התקף לב, אירוע מוחי וכד’.

 

תוך כמה זמן צריך להגיש תביעת רשלנות רפואית?

אצל מבוגרים שנפגעו, יש להגיש תביעת רשלנות רפואית תוך 7 שנים לאחר המועד שמתגבשת עילת תביעה, כלומר המועד בו התגלה לנפגע כי יש קשר בין הנזק ממנו הוא סובל והאירוע הרשלני. לאחר מכן התביעה “מתיישנת” ולא ניתן להגישה למעט במקרים חריגים. מה שקובע לעניין ההתיישנות הוא מועד גילוי הנזק, אולם אם הנזק ניתן היה לגילוי על פי חוות דעת רפואית, והתובע התעלם מקיומו של הנזק הרי שמירוץ ההתיישנות לא יעלה על 10 שנים ממועד גילוי הנזק.

אם מדובר ברשלנות אצל ילדים, מרוץ ההתיישנות מתחיל משעה שהקטין הפך לבגיר, כלומר מתחיל בגיל 18 ומסתיים בגיל 25.

 

כמה זמן נמשכת תביעת רשלנות רפואית?

משך חיי תביעת רשלנות רפואית ממועד הגשתה ועד לסיומה בפשרה או בפס”ד, הוא בד”כ בין שנתיים לארבע שנים ולעיתים אף יותר. רוב המקרים מסתיים בפשרה בין הצדדים. אני משתדלת, בתיקים שבהם אני מטפלת, לקצר כמה שיותר את משך התביעה, על מנת למנוע המשך הסבל של הלקוח ולסייע לו לקבל פיצוי מקסימלי בזמן מינימלי.

 

אילו הוצאות יש בהגשת תביעות רשלנות רפואית?

ראשית חשוב לציין- במידה וזוכים בתביעה- מוחזרות לך כל ההוצאות ששילמת שיפורטו להלן.

ההוצאה העיקרית של מגישי תביעות רשלנות רפואית היא חוות דעת רופא מומחה. כאמור, לא ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית ללא חוות דעת כזאת שמפרטת מה הייתה הרשלנות ומה הנזק שנגרם ממנה. עלות חוות דעת רפואית משתנה ממקרה למקרה, מתחום לתחום ומרופא לרופא. באופן כללי מאוד ניתן לקבוע כי מתחם המחירים נע בין 8,000 ש”ח ל- 15,000 ש”ח. הסיבה לעלות הגבוהה היא שאין הרבה רופאים המוכנים לכתוב חוות דעת על רשלנות של חבריהם למקצוע.

לפני שמשלמים סכום זה, הרופא המומחה בד”כ בודק את החומר המצוי בתיק הרפואי וקובע אם יש בכלל טעם במתן חוות דעת רפואית או שלדעתו אין “קייס” להגשת תביעת רשלנות רפואית. עבור בדיקה ראשונית זו של הרופא, תשלם בד”כ בין אלף לאלפיים ש”ח. במידה והרופא קובע שלא הייתה רשלנות- אין צורך כמובן לשלם על חוות דעת רפואית, מאחר ובמקרה כזה- לא תוגש תביעה

במידה ויוחלט כי יש “קייס” להגשת תביעת רשלנות רפואית, המומחה בד”כ מוריד מעלות חוות הדעת הרפואית, את הסכום ששילמת לו עבור הבדיקה הראשונה הנ”ל.

הוצאות נוספות שעל הלקוח לשלם לפני הגשת התביעה הן אגרת בית משפט (בין אלף לאלפיים ש”ח) ואיסוף מסמכים רפואיים מהמוסדות השונים- כמה מאות שקלים בדרך כלל.
 

מהו שכר טרחת עורך דין עבור תביעת רשלנות רפואית?

תביעת רשלנות רפואית הינה תביעה מורכבת הדורשת מיומנות גבוהה וניסיון רב מצד עורך הדין המטפל בתיק. בישראל קייימים מעט מאד משרדי עורכי דין העוסקים אך ורק בתחום רשלנות רפואית וחשוב מאד לבחור עו”ד מאחד המשרדים הללו לטיפול בתביעתך, אחרת הסיכוי להפסיד בתביעה גדול יותר. עו”ד מנוסה בתחום יידע להמליץ לך לא להיכנס בכלל לתהליך של תביעה, אם יתברר לו שסיכויי הזכייה נמוכים, או שהנזק שנגרם קטן יחסית.

עורכי דין מטפלים בענייני תביעות רשלנות רפואית באחוזים מהפיצוי שמתקבל בסוף התביעה- בפשרה או בפס”ד. לרוב אחוזים אלו נעים, במשרדים מובילים בתחום, בין 25%-30% פלוס מע”מ מסכום הפיצוי. כאמור מומלץ מאד לא לתת את הטיפול בתביעתך לעו”ד שאינו עוסק אך ורק בתחום זה, גם אם שכר הטרחה שהוא דורש נמוך יותר, מאחר ובמקרה כזה סיכוייך לנצח פוחתים מאד או הפיצוי שתקבל יהיה נמוך. משרד מוביל בתחום יידע להשיג לך פיצוי גבוה יותר ובזמן קצר יותר. 
 

איזה פיצוי אפשר לקבל ע”י תביעת רשלנות רפואית?

נזקים זמניים, נזקים אסתטיים או נזקים לאנשים מבוגרים מאד- במקרים כאלו הפיצוי יהיה בגובה עשרות אלפי שקלים או קצת למעלה מכך- ואז אני בד”כ ממליצה לא להיכנס לתביעה שהיא כאמור תהליך ארוך ועם הוצאות ניכרות.

פיצוי של עשרות אלפי שקלים ניתן על נזקים קלים יחסית (בעיני בתי המשפט), כגון אסתטיים- קוסמטיים, בעיקר צלקות, טיפולי שיניים וכדומה, או במקרים שהיה נזק גדול יותר אך כעת הוא תוקן או נעלם. כמו כן, לצערי, בתי המשפט פוסקים פיצויים נמוכים במקרים של אנשים מבוגרים מאד שלא עבדו בזמן האירוע הרשלני ומצבם הרפואי היה לא טוב מלכתחילה.

בכל המקרים הנ”ל- שבהם לא כלכלי לנפגעים להגיש תביעה מאחר והפיצוי יהיה נמוך, קיימת אפשרות חלופית (שאין בצידה פיצוי אלא רק למנוע נזק דומה מאחרים או לעורר את המערכת)- להגיש תלונה למשרד הבריאות או לפנות לתקשורת כדי שתפרסם את המקרה. כמובן שיש עדיין אפשרות להגיש תביעה ולקבל פיצוי נמוך.

נזקים בלתי הפיכים בינוניים / קשים- במקרים של נזקים משמעותיים ובלתי הפיכים שכוללים בין היתר קיצור תוחלת חיים, כאב וסבל גדולים, הפסדי השתכרות, נכות קבועה או חלילה מוות- הפיצויים נעים בד”כ בין מאות אלפי שקלים למיליוני שקלים, תלוי בגורמים רבים כגון גיל, עיסוק, גובה הנכות וכדומה.

 

לשאלות נוספות בנושא או להערכת סיכויי ושווי תביעתך חינם, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה בראש העמוד 

Check out the full conference schedule https://writemyessay4me.org here tlipad15

סרטן השד – סרטן שד- רשלנות רפואית?

רשלנות רפואית- איחור באבחון סרטן, גידולים

רשלנות רפואית – סרטן השד, סרטן שד (גידול ממאיר או שפיר בשד)

כיצד מאבחנים סרטן שד?

ממוגרפיה – צילום רנטגן של השד. השד נלחץ בין שני לוחות מיוחדים לצילום רנטגן. לחיצת השד גורמת לאי נוחות

ולעתים אף לכאב אך מדובר בפרקי זמן של שניות בלבד.

אם במהלך הממוגרפיה יבחינו במצבים חריגים כלשהם בשד יש לבצע אחת או יותר מהבדיקות הבאות:

סריקת אולטרסאונד – סריקת אולטרסאונד יוצרת תמונה של השד על ידי שימוש בגלי קול בתדרים

גבוהים . הסריקה אינה כואבת ואורכת מספר דקות בלבד. שיטה זו יעילה במיוחד לאיתור ציסטות.

ביופסיה – לקיחת מדגם תאים מהשד לצורך אבחון. קיימות מספר שיטות לביצוע ביופסיה כפי שיפורט להלן. הרופא

בוחר באיזו שיטה לנקוט בהתאם לנסיבות הייחודיות של הגידול. יתכן ויהיה צורך לבצע יותר מביופסיה אחת.

בעצם ביצוע ביופסיה יש סיכון מסוים בהיווצרות צלקת אשר עלולה להקשות על איתור סרטן בעתיד.

ממוגרפיה בתהודה מגנטית( MRM-Magnetic Resonance Mammography )
סריקת MRI נותנת תמונה תלת ממדית של השד באמצעות תהודה מגנטית. זה אמצעי רגיש יותר מממוגרפיה

לאבחון מצבים חריגים ברקמות רכות. השימוש בתהודה מגנטית (MR Imaging- MRI) לאבחון גידולים בשד מאפשר

קבלת מידע חשוב המשלים את התוצאות שהתקבלו

באמצעי האבחון הראשוני – ממוגרפיה רגילה. בדיקת MRI לשד

נקראת MRM – Magnetic Resonance Mammography . בדיקת ה MRI יקרה מאד והמכשיר אינו זמין בכל

מרכז רפואי, ועל כן משתמשים בו לאבחון סרטן השד רק במקרים מיוחדים.

אמצעי זה הוכיח רגישות גבוהה באבחון סרטן שד חד מוקדי או רב מוקדי, בעיקר אצל נשים עם רקמת

שד סמיכה. השיטה לא אומצה כאמצעי שגרתי לאבחון גידולים בשד אבל יעילותה הוכחה היטב באבחון

של מקרים בעייתיים. עקב כך נחשבת טכניקה זו ליעילה במיוחד לאבחון סרטן שד אצל נשים צעירות שרקמת השד שלהן בדרך כלל סמיכה.

יחד עם זאת חשוב לזכור שבגלל הרגישות הגבוהה של אמצעי אבחון זה הוא מתאפיין גם באחוז

גבוה יחסית של “עודף אבחון”, כלומר אבחון גידול סרטני גם במקרה בו הגידול אינו קיים בפועל (false-positive ).

אחת הבדיקות החשובות ביותר שיש לבצע נקראת בדיקת קולטנים (רצפטורים) הורמונליים

טכנולוגיה חדישה לבדיקה האם

הסרטן התפשט לבלוטות הלימפה נקראת “טכניקת קישרית הזקיף” Sentinel Node Biopsy. בטכניקה זו מזריקים כמות קטנה של חומר רדיואקטיבי צבוע אשר מזהה את הבלוטה הראשונה ( “הזקיף הראשון”) המקבלת את נוזל הלימפה מהגידול. 

אם בלוטה זו נקיה משמעות הדבר בדרך כלל שגם שאר הבלוטות נקיות וניתן להימנע מכריתה מיותרת של בלוטות הלימפה מבית השחי.

שלבים בהתפתחות סרטן השד (Staging)

השלב אליו הגיע גידול סרטני נקבע על פי גודלו ומידה התפשטותו, והגדרת השלב תהווה גורם מכריע בקביעת תכנית הטיפולים שלך.

החל מינואר 2003 נכנסה לתוקף שיטת דירוג חדשה לשלבים השונים של סרטן השד. על פי הדירוג החדש השלבים הם:

שלב “0” – לא פולשני ( in situ ) – הגידול נמצא בתעלות החלב בלבד ( ducts ) ולא פיתח את

היכולת להתפשט.

שלב “I” – גודל הגידול פחות מ- 2 ס”מ והוא אינו מפושט.

שלב ” II ” – כל אחד מהמצבים הבאים:

הגידול בגודל 5 – 2 ס”מ
הגידול התפשט ל- 1-3 בלוטות בבית השחי באותו צד של השד החולה.
גודל הגידול יותר מ- 5 ס”מ אך הוא טרם התפשט לבלוטות הלימפה או לחלקי גוף אחרים.
שלב ” III ” – כל אחד מהמצבים הבאים:

הגידול קטן מ- 5 ס”מ והתפשט ל- 4-9 בלוטות בבית השחי
הגידול גדול מ- 5 ס”מ והתפשט ל- 1-9 בלוטות בבית השחי
הגידול התפשט לדופן בית החזה או לעור ו- 0-9 בלוטות נגועות
הגידול בכל גודל שהוא והתפשט ל- 10 או יותר בלוטות לימפה בבית השחי.
הגידול בכל גודל שהוא והתפשט לבלוטות לימפה באזור infraclavicular (מתחת לעצם הבריח) או לבלוטות לימפה באזור על-בריחי (supraclavicular) או לבלוטות שלאורך ה- internal mammary (בחזה בסמוך לעצם).

שלב “IV” גידול בכל גודל, בלוטות לימפה נגועות או לא, אך הסרטן התפשט לחלקי גוף אחרים מעבר לשד ולבלוטות הלימפה.

הגשת תביעת רשלנות רפואית על איחור באבחון סרטן שד

במידה והרופאים איחרו לאבחן את סרטן השד במועד בו רופא סביר אמור היה לאבחן, קמה לך עילה לתביעת רשלנות רפואית כנגד הרופאים ו/או המוסד הרפואי אשר איחר לאבחן. גובה הפיצוי תלוי כמובן במשך האיחור ובאפשרויות ההחלמה.

יש לצרף לכתב התביעה, חוות דעת של רופא מומחה אשר יקבע אם אכן הייתה רשלנות ואיזה נזק נגרם כתוצאה ממנה.

חלק מהמידע בעמוד זה באדיבות אתר “אחת מתשע”

ליעוץ נוסף בנושא רשלנות רפואית בכל הקשור לאבחון או גילוי מאוחר, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון המייצגת מאות נפגעי רשלנות רפואית, בטלפון: 0524787850 או במייל:
legal1@bezeqint.net

Org mba admission essay samples and feel free to follow me on twitter nickcombsedu