רשלנות רפואית של קופ"ח/ קופת חולים/בי"ח/ בית חולים

מערכת הבריאות בישראל- רשלנות רפואית- קופת חולים/ קופ”ח- בי”ח/ בית חולים

רשלנות רפואית של קופת חולים – כללית, מאוחדת, מכבי, לאומית

שירותי בריאות כללית מפעילה את מערכת המרפאות הנרחבת ביותר בה מועסקים רופאים מטעם הקופה כשכירים, הכוללת מרפאות ראשוניות (בעיקר רפואת משפחה וילדים), ומרפאות מקצועיות בתחומי התמחות שונים. מרפאות השייכות לשירותי בריאות כללית נותנות שירות אך ורק למבוטחי הקופה. קופות חולים אחרות נסמכות במידה עיקרית על הסדרים עם רופאים עצמאיים, מרפאות ומכונים עצמאיים, ומרפאות חוץ של בתי החולים, אם כי חלקן מפעילות גם מרפאות מרכזיות משלהן בערים מסוימות.

תחנות לבריאות המשפחה/האם והילד – טיפת חלב

מערכת התחנות לבריאות האם והילד, או לבריאות המשפחה, הקרויות “תחנות טיפת חלב”, מופעלת בפריסה רחבה בכל הארץ. שירות זה הינו ייחודי בכך שהוא מופעל על ידי מגוון של גורמים, ללא חוקיות ברורה. חלק מתחנות טיפת חלב מופעלות על ידי המדינה, חלקן על ידי קופות חולים ואחרות על ידי הרשויות המקומיות. עיקר פעילותן של התחנות היא בתחום תכנון המשפחה, ליווי האישה משלבי טרום-הריון ולאורך ההריון, ומעקב אחר התפתחות התינוק מלידתו ועד גיל שש. בתחנות טיפת חלב ניתנים חיסוני השיגרה לגיל הילדות לתינוקות ופעוטות, ונבדקת התפתחות הילד לאיתור בעיות ועיכובים הדורשים טיפול.

מכונים ומרפאות מקצועיות

בשנים האחרונות מתפתחת הרפואה המקצועית בקהילה, ומספר שירותים שניתנו בעבר בבית חולים בלבד, ניתנים כיום גם במרפאות מומחים ומכונים מחוץ לבתי חולים. דוגמה חשובה לכך הן מרפאות הדיאליזה, אשר הקמתן נועדה להקל על חולי כליות את הגישה לטיפולי הדיאליזה התכופים שעליהם לעבור. גם חוק ביטוח בריאות ממלכתי דחף את קופות החולים להקים שירותי רפואה מקצועית במרפאות ומכונים בקהילה, על מנת לעמוד בתחרות ביניהן וכדי לחסוך בעלויות הגבוהות של רכישת שירותים אלה מבתי החולים. עם זאת, עדיין נחשבות מרפאות החוץ והמחלקות לאשפוז-יום של בתי החולים כמקום המועדף על חלק גדול מהמטופלים, לביצוע בדיקות וטיפולים שיש בצידם סיכון לסיבוכים, כגון צנתור, בדיקת אנדוסקופיה וטיפולים ובדיקות הכרוכים בהדרמה אזורית. החוק בישראל עדיין מחייב כי הרדמה מלאה תבוצע אך ורק בבית חולים.

בתי החולים

בישראל מספר רב של בתי חולים, המפוזרים ברחבי המדינה, מצפת בצפון ועד אילת בדרום. בהתאם לפיזור האוכלוסייה בישראל, מרבית בתי החולים מצויים באזור המרכז. חלק מבתי החולים הם כלליים – כלומר מיועדים לטיפול במגוון רב של מצבים רפואיים, ואחרים הם ייעודיים ומיועדים לטיפול בסוג מסוים של מצבים רפואיים.

בתי חולים כלליים

בתי החולים הכלליים הגדולים ביותר שייכים למדינה (ומופעלים על ידי משרד הבריאות) ולקופת חולים כללית.

בתי החולים הכלליים הממשלתיים הם:

 

  • המרכז הרפואי ע”ש חיים שיבא – תל השומר
  • המרכז הרפואי תל אביב ע”ש סוראסקי
  • מרכז רפואי וולפסון, חולון
  • המרכז הרפואי הלל יפה, חדרה
  • רמב”ם – הקריה הרפואית לבריאות האדם, חיפה
  • מרכז רפואי בני ציון (רוטשילד), חיפה
  • בית החולים לגליל המערבי, נהריה
  • מרכז רפואי זיו, צפת
  • המרכז הרפואי פוריה, ליד טבריה
  • המרכז הרפואי ע”ש ברזילי, אשקלון
  • מרכז רפואי אסף הרופא, צריפין

 

בתי החולים הכלליים בבעלות שירותי בריאות כללית הם:

 

  • מרכז רפואי כרמל, חיפה
  • מרכז רפואי העמק, עפולה
  • מרכז רפואי ספיר – בית חולים מאיר, כפר סבא
  • מרכז רפואי רבין, פתח תקווה (מחולק לקמפוס בילינסון וקמפוס גולדה-השרון)
  • מרכז רפואי קפלן, רחובות
  • המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה, באר שבע
  • מרכז רפואי יוספטל, אילת

 

בתי חולים כלליים גדולים אחרים בישראל הם:

 

  • מרכז רפואי הדסה (ירושלים, בית החולים בעין כרם, ובית החולים בהר הצופים), בבעלות הסתדרות מדיצינית הדסה
  • מרכז רפואי שערי צדק, ירושלים (עמותה)
  • בית החולים ביקור חולים, ירושלים (עמותה)
  • מרכז רפואי צאנז – בית חולים לניאדו, נתניה
  • מרכז רפואי הרצליה מדיקל סנטר (HMC), הרצליה (פרטי)
  • בית חולים אסותא, תל אביב (נרכש לאחרונה על ידי מכבי שירותי בריאות)
  • בית החולים האיטלקי (חיפה) – המופעל על ידי נזירות פרנציסקניות ומתמחה באונקולוגיה, כירורגיה ואורתופדיה.

 

בתי יולדות

בעבר הוקמו בתי יולדות קטנים, ובתי חולים המתמחים בקבלת לידות, במסגרת הנסיון לעודד נשים ללדת בסביבה רפואית. נסיון זה צלח במידה רבה וכיום מרבית תושבות ישראל יולדות בבית חולים. בשנים האחרונות, עם התפתחות הרפואה, נסגרים בתי חולים נפרדים ליולדות ומנגד מחלקות היולדות הצמודות לבתי החולים הכלליים גדלות ומשתכללות, ומתפתחים בהן שירותים מורכבים כגון טיפול נמרץ ילודים, פגיות, וכן שירותים אלקטיביים של לידה בסגנון אישי וביתי.

בתי חולים (מוסדות) סיעודיים

בישראל פועלים למעלה מ-300 מוסדות לאשפוז סיעודי, שהם בתי חולים, ובהם למעלה מ-17,000 מיטות לחולים סיעודיים ותשושי נפש. בין מוסדות אלה ארבעה מרכזים גריאטריים ממשלתיים, והיתר בבעלות עסקית או בבעלות עמותות וארגונים ללא כוונת רווח.

חולים סיעודיים, הם בעיקר קשישים (אם כי יש חולים סיעודיים צעירים), הזקוקים להשגחה מקצועית, אך לא בהכרח רפואית, במשך 24 שעות ביממה. הם זקוקים לסיוע יומיומי שוטף בפעולות הפשוטות ביותר כגון אכילה, רחצה, התלבשות, ובדרך כלל סובלים מאי שליטה בסוגרים, ומרותקים לכיסא גלגלים או למיטה. חולים תשושי נפש סובלים מירידה בתפקוד המוחי על רקע זקנה (אלצהיימר, דמנציה) וזקוקים עקב כך להשגחה מתמדת.

חולים אלה יכולים להיות מטופלים בביתם, בסיוע מטפל צמוד (לעתים קרובות בן משפחה או עובד זר), אולם לעתים לא ניתן לתת להם את ההשגחה והטיפול הראויים בבית. אם לא ניתן להשאיר את החולה הסיעודי בביתו, עליו לעבור למסגרת אשפוזית מתאימה. מסגרות כאלה הן מוסדות רפואיים ייעודיים, בהם מושם דגש רב יותר על הטיפול הסיעודי השוטף, ופחות על הבעיות הרפואיות, שהן בדרך כלל בעיה שולית בחייו של הקשיש הסיעודי. מסגרות כאלה כוללות בתי חולים סיעודיים, מרכזים גריאטריים, ומחלקות לאשפוז סיעודי בבתי אבות.

האשפוז הסיעודי אינו ממומן על ידי קופת חולים במסגרת “סל הבריאות”, אולם תושבי ישראל זכאים לקבל סיוע פרוגרסיבי ממשרד הבריאות במימון האשפוז הסיעודי. גובה הסיוע נקבע לפי מבחני הכנסה הנערכים לקשיש המתאשפז ולבני משפחתו הקרובים (בן/בת זוג וילדים בגירים). בממוצע, משפחות של חולים סיעודיים הנמצאים זכאים לסיוע, מחויבות להשתתף ב 20-25% מהעלות הממשית של האשפוז הסיעודי, סכום השווה לכ-2500 ש”ח בחודש. סכום זה לא כולל בתוכו חלק ניכר (עד 80%) מקצבת הזקנה או הנכות המגיעה למאושפז מהמוסד לביטוח לאומי, והמועבר לגורם המשלם עבור האשפוז, לפי חוק. המדינה רוכשת עבור החולים הזכאים לכך, למעלה מ-70 אחוז מכלל מיטות האשפוז הסיעודי הקיימות בישראל.

בתי חולים פסיכיאטריים לחולי נפש

מערך בריאות הנפש בישראל מתחלק אף הוא בין טיפול בקהילה – מרפאות לבריאות הנפש, טיפול נפשי יחידני, מגורים בהוסטל לנפגעי נפש ועוד, ובין טיפול במסגרת אשפוז, בבית חולים פסיכיאטרי (בית חולים לחולי נפש) או במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים כללי.

מרבית בתי החולים לחולי נפש בישראל הם בבעלות ממשלתית, ובשנים האחרונות מתבצע מהלך מכוון לצמצום מספרם של בתי החולים הלא-ממשלתיים בתחום זה, כחלק מרפורמה כוללת שמטרתה להחזיר חולי נפש לחיים במסגרת הקהילה, כלל שניתן, ולקצר את משך האשפוז הפסיכיאטרי של כל חולה, למינימום ההכרחי לשם טיפול בו.

כל תושב שנקבע שהוא זקוק לאשפוז פסיכיאטרי זכאי לקבלו במימון מלא של המדינה, באמצעות משרד הבריאות. עד שנת 1995 נגבתה השתתפות עצמית מהחולים ומשפחותיהם, אולם מאז שנכנס לתוקף חוק ביטוח בריאות ממלכתי נושאת המדינה בכל העלות. יחד עם זאת, ישנם חולים, או משפחות, המעדיפים לשלם באופן פרטי על אשפוז פסיכיאטרי, ודבר זה אפשרי, במספר מצומצם של בתי חולים פרטיים לחולי נפש.

אשפוז פסיכיאטרי מתבצע בישראל לפי רק לפי הוראות חוק טיפול בחולי נפש, ויכול להתקיים בהסכמת המטופל, בהסכמת אפוטרופסו (לגבי קטין עד גיל 15) בהוראת פסיכיאטר מחוז, או בצו של בית משפט. החוק האמור קובע הוראות ברורות לגבי האפשרות לאפשז חולה נפש בניגוד לרצונו, או ללא הסכמתו, וכן קובע סמכות לבית משפט להורות על בדיקה פסיכיאטרית של חשוד בביצוע עבירה, ועל אשפוז פסיכיאטרי של נאשם שנמצא שאינו כשיר מבחינה נפשית לעמוד לדין על עבירה שביצע, או לעמוד בתנאי מעצר או בעונש מאסר. ככלל, אשפוז פסיכיאטרי ללא הסכמה יתבצע רק אם מתקיימים שני התנאים הבאים במצטבר: המטופל סובל ממחלת נפש, והוא מסכן את עצמו או את הזולת. בתי המשפט פסקו כי חייב להיות קשר סיבתי בין שני תנאים אלה, כלומר – הסיכון לזולת או לעצמו הגרם על ידי מחלת הנפש – על מנת להצדיק אשפוז פסיכיאטרי בכפיה.

בתי חולים שיקומיים

שיקום חולים ונפגעים לאחר טראומה הוא מקצוע המצריך תשומות גבוהות. בישראל קיימים מספר קטן של בתי חולים המתמחים בשיקום. שיקום נדרש לאחר חבלה חיצונית כגון תאונות דרכים, והן לאחר פגיעות פנימיות כגון אירוע מוחי או התקף לב. השיקום מתחיל לקראת סיום הטיפול האקוטי בבעיה הרפואית, ומתמקד בהחזרת המטופל לתפקוד תקין, על ידי שחזור יכולות ולימוד מחדש של יכולות שאבדו. השיקום עשוי לכלול טיפול פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, ריפוי בדיבור, קלינאות תקשורת, וכן כולל בתוכו מקצועות העוסקים בהתאמת עזרי טכנולוגיה מסייעת לחזרה לתפקוד כגון תותבות לאיברים תפקודיים (כגון תותבת רגל) וקוסמטיים (כגון תותבת עין), התאמת כיסאות גלגלים ואמצעי תקשורת תומכת וחליפית.

פקודת בריאות העם

פקודת בריאות העם נחקקה בשנת 1940, על ידי שלטון המנדט הבריטי ומסדירה את פעילות מערכת הבריאות בתחומים אלה: בריאות הציבור, סניטציה של מים וחלב, סידורי קבורה, רישוי מוסדות רפואיים, איכות הסביבה, ועוד. מכוח פקודה זו מוסדרים בישראל בתקנות נושאים כגון ניסויים רפואיים בבני אדם, הפריה חוץ גופית ובקרת מחלות, מידבקות ואחרות.

חוקים המסדירים מקצועות רפואיים

חלק מהמקצועות בתחום הבריאות מוסדרים בחקיקה בישראל, והעוסקים במקצועות אלה חייבים ברישוי לפי חוק. להלן רשימת המקצועות והחוקים:

  • רופאים – פקודת הרופאים
  • רופאי שיניים, טכנאי שינים, שינניות, סייעות לרופאי שיניים – פקודת רופאי השיניים
  • רוקחים – פקודת הרוקחים
  • אחיות – תקנות בריאות העם (עוסקים בסיעוד בבתי חולים), ותקנות בריאות העם (צוות סיעודי במרפאות)
  • אופטומטראים – חוק העיסוק באופטומטריה
  • פסיכולוגים – חוק הפסיכולוגים
  • מיילדות – פקודת המיילדות
  • ייעוץ גנטי, גנטיקה קלינית – חוק מידע גנטי

 

חוקים המסדירים את זכויות המטופלים

 

  • חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ”ד-1994 – מסדיר את סוגיית הביטוח הרפואי לתושבי ישראל
  • חוק זכויות החולה, התשנ”ו-1996 – מסדיר את מערכת היחסים בין מטפל למטופל, ברמת זכויות האדם.
  • חוק מידע גנטי, התשס”א-2000 – מסדיר את זכויות הפרט בנוגע למידע גנטי אודותיו.
  • חוק החולה הנוטה למות, התשס”ו-2005 – מסדיר את סוגיית הטיפול בחולים במחלות סופניות (נכנס לתוקף בדצמבר 2006).

תביעות רשלנות רפואית בית חולים או קופת חולים

מדי שנה מוגשות בישראל בין מאות לאלפי תביעות בגין רשלנות רפואית. מדובר במקרים בהם הצוות הרפואי התנהג באופן שאינו סביר ועקב התנהגות רשלנית זאת נגרמו למטופלים נזקים. פיצויים בתבתיעות רשלנות רפואית יכולים לנוע בין עשרות אלפי שקלים (על נזקים קלים) למיליוני שקלים (על נזקים קשים כגון נכות גבוהה, שיתוק מוחין, פיגור שכלי, פגיעות ראש או עמוד שדרה וכדומה).

על מנת להגיש תביעת רשלנות רפואית, על התובע לצרף לכתב התביעה חוות דעת רפואית של רופא מומחה בתחום הספציפי שבו הייתה רשלנות ו/או נזק. חוו”ד שכזאת הינה קשה יחסית להשגה ולכן גם עלותה גבוהה ונעה בד”כ בין אלף לשלושת אלפים דולר.

הפיצוי שבית משפט פוסק מורכב בד”כ מרכביבים כגון הפסדי השכרות, אובדן תוחלת חיים, הוצאות רפואיות, כאב וסבל ועוד.

בישראל מספר משרדי עורכי דין מועט העוסק אך ורק בתחום הרשלנות הרפואית. מומלץ בד”כ לפנות לאחד מהמשרדים הללו.

לבדיקת זכאותך להגשת תביעת רשלנות רפואית, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון, שותפה במשרד עורכי הדין נבו-מולסון המייצג מאות נפגעי רשלנות רפואית, בטלפון 0524787850 או בשיחת חינם: 1-800-200-807 או במייל: [email protected]

Stop proceed right here by the oer commons or check out learning about oer open educational resources to learn more

רשלנות רפואית של קופת חולים /קופ"ח

(מכבי, לאומית, כללית, מאוחדת)

רובן של תביעות רפואיות או תביעות רשלנות רפואית בישראל מוגשת נגד קופות חולים או בתי חולים ולא נגד רופאי משפחה או רופא אחר.

כיצד להגיש תביעת רשלנות רפואית נגד קופת חולים?

לשם הגשת תביעה נגד קופ”ח/ בי”ח יש לצרף חוות דעת של רופא מומחה אובייקטיבי מטעמך, אשר יכתוב כי התקיימה רשלנות רפואית של קופ”ח או בי”ח ונגרם נזק וכן יעריך את שיעור הנזק.

הפיצוי הוא כגובה הנזק ומורכב מאלמנטים כגון כאב וסבל, הפסד השתכרות, הוצאות בעבר ובעתיד ועוד.

ניתן להשיג פיצויים בשווי מאות אלפי ש”ח ולעיתים אף מיליונים (בעיקר אם הייתה רשלנות בלידה או בהריון או בניתוח/ בניתוחים או אם היה גילוי מאוחר/ איחור באבחון מחלה/ מחלות או גידול/ גידולים/ סרטן/ גוש סרטני).

אם נפגעתם יש לחפש בהקדם עורך דין או משרד עורכי דין לרשלנות רפואית, לשם הגשת תביעת רשלנות רפואית נגד קופ”ח מכבי, לאומית, מאוחדת או כללית

 

עוד בנושא: רשלנות רפואית באבחון


להערכת סיכויי תביעת נגד קופ”ח, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון, המייצגת מאות נפגעי רשלנות רפואית, בטלפון: 0524787850, או במייל:
[email protected] או באמצעות טופס יצירת הקשר