רשלנות רפואית באי גילוי מחלה

רשלנות באי גילוי מחלה היא נושא מוכר ונפוץ מאד בישראל.

אי גילוי של בעיה או מחלה יכול להיות סכנה אמיתית עבור המטופל. ישנן לא מעט מחלות ובעיות, שסיכויי ההחלמה מהן או השיפור במצב הבריאותי תלוי בגילוי המוקדם, ולכן מגיל מסוים עורכים בדיקות על מנת לאתר סימנים למחלות אלו. המקרה המובהק ביותר הנו כמובן סוגי סרטן למיניהם כגון סרטן המעי הגס או סרטן השד. יחד עם זאת, הגילוי המוקדם רלבנטי גם לבעיות רפואיות אקוטיות כגון אוטם בשריר הלב או אירוע מוחי. הגילוי והטיפול המוקדם באוטם בשריר הלב או באירוע המוחי, משפרים את סיכויי ההחלמה של המטופל.

מקרי רשלנות באי גילוי

הרופא חייב לשים לב ולבדוק את תלונותיו של המטופל, גם אם קיים חשד סביר שאין למטופל בעיה רפואית אקוטית. כמו כן במקום שבו מתעורר חשד על הרופא להפנות את המטופל לבדיקות לפי הצורך.

עילות תביעה בגין רשלנות באי גילוי

• העדר אבחון, אבחון מאוחר, אבחון שגוי של מחלות או בעיות רפואיות

• אי לקיחת אנמנזה מפורטת מהחולה הכוללת גיל, רקע בריאותי, טיפול רפואי כולל תרופות ללא מרשם ותוספי תזונה טבעיים, היכולים לסייע לרופא לאבחן את הבעיה של המטופל. נדרשת עמידה מדוקדקת על התסמינים המתוארים על ידי המטופל.

• אי הפניה לבדיקות, כולל בדיקות דם, בדיקות הדמיה, ובדיקות הרלבנטיות לתחום הספציפי.

• רשלנות בפענוח תוצאות בדיקות.

פסקי דין- פסק דין- רשלנות רפואית באי גילוי מחלה / מחלות בזמן:

תא (י-ם) 4059/02 טל נ’ ד”ר אייכנבלט- תביעה נגד רופאים אורטופדים בגין התרשלנות באבחון גידול בתובע שהיה נער על סף גיוס. בין היתר משום שחלק מהנסיבות התאימו לאבחנה שכיחה (כאבים כתוצאה מפעילות גופנית) נמנעו האורותופדים מלחקור עוד על מצבו הרפואי של התובע.

התובע נער לפני גיוס אובחן כסובל מגידול סרטני. התובע החל לסבול מכאבים בברכו הימנית שהופיעו לאחר ביצוע של פעילות גופנית. בינואר 1994 צולמה ברכו של התובע כאשר לדידם של המומחים הצילום היה תקין. הנער נשלח על ידי רופא המשפחה לאורתופד. הנער הגיע למרפאתו של ד”ר אייכנבלט שמצא שיש לתובע רגישות עם חקירות מקומיות ושלח את הנער למיפוי עצמות. בהמשך פנה התובע לד”ר טוין מומחה לפגיעות ספורט שמצא רגישות בפיקת הברך ולכן המליץ על פיזיותרפיה וטיפול במדרסים. בהמשך למיפוי רשם ד”ר טוין לתובע טיפול בתכשירים אנטי דלקתיים. לאחר שהכאבים המשיכו להופיע גם לאחר הגיוס לצבא ומאמצי הטירונות פנה התובע לאורתופד צבאי שהמליץ על מגני ברכיים. בהמשך נשלח התובע למיפוי עצמות נוסף על ידי מומחה נוסף בשם ד”ר לילינג. המיפוי החוזר ובדיקות ה CT והMRI הראו על קיומו של תהליך תופס מקום שבעקבותיו נשלח התובע לביופסיה שאבחנה את הגידול. בשל הוראות חוק הנכים פסק הדין בעיינו של התובע הוא אופרטיבי והוא צריך לבחור בין קבלת פיצויים מהמעוול לבין קבלת פיצויים לפי חוק הנכים.

לשאלות בנושא רשלנות רפואית באי גילוי מחלה / מחלות, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון