פטור מהגשת חוות דעת

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
27 יולי 2012
רע”א 47532-06-12 המשפחה הקדושה נ’ אבו שנב ואח’בפני
כב’ סגן הנשיא אברהם אברהם
מבקשים
בית חולים המשפחה הקדושה
נגד
משיבים
1.יסמין אבו שנב
2.נעיראת פיסל
3.כלל חברה לביטוח
בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב’ השופטת ר’ גלפז-מוקדי) מיום 14.5.2012פסק דיןרקע1. המשיבה 1 (להלן – המשיבה) נפגעה בתאונת דרכים, בה היו מעורבים מכוניתה שלה, וכן מערבל בטון, המבוטח בידי המשיבה 3 (ובו נהג המשיב 2).°
כיוון שנהגה ברכב בלא רישיון נהיגה וביטוח בר תוקף, תבעה המשיבה את המשיבים 2-3 בעילה לפי פקודת הנזיקין. היא צרפה לתביעתה גם את המבקשת, בטענה כי התרשלה בטיפול הרפואי שהעניקה לה.°
2. המשיבה לא צרפה לתביעתה חוות דעת רפואית התומכת בטענתה בדבר התרשלותה של המבקשת. לאחר ארכות רבות שקיבלה היא ביקשה את בית המשפט לפטור אותה מהגשת חוות הדעת, כשהיא טוענת כי אין ידה משגת לשלם שכרו של מומחה רפואי. לכך היא הוסיפה, כי המומחה (פרופ’ צינמן), שכבר בדק אותה, קבע לה נכות בשיעור של 30%, והוא סבור כי המבקשת התרשלה בטיפול הרפואי שהוענק לה.3. בית המשפט קמא השתכנע, כי אין בידי המבקשת לשאת בשכרו של המומחה. הוא הוסיף על כך, כי קיימת ראשית ראיה לנכותה, וכי יש סיכוי סביר, כי אחד משני הנתבעים (משמע נהג מערבל הבטון, מחד, ובית החולים, מאידך) יימצאו אחראים לנזקיה. כיוון שכך פטרה השופטת קמא את המשיבה מצירוף חוות דעת רפואית, והורתה כי יתמנה מומחה רפואי של בית המשפט, אם כי המינוי ייכנס לתוקפו לאחר שתגשנה המבקשת והמשיבה 3 חוות דעת מטעמן.4. על החלטה זו מלינה המבקשת, בבקשת רשות ערעור שהניחה לפניי, והיא טוענת, כי לא נתקיימו התנאים הקבועים בדין על מנת לפטור את המשיבה מצירוף חוות דעת. היא טוענת, כי כתב— סוף עמוד 1 —התביעה הינו מעורפל, ומעיון בו לא ברור מהי ההתרשלות המיוחסת לה, ולכן אין בידה להתגונן כדבעי. על כך היא מוסיפה, כי המשיבה לא הציגה ראשית ראיה או ראיה לכאורה להתרשלותה. על כן, גם אם נניח לשאלת יכולתה הכלכלית, אין לפטור את המשיבה מהגשת חוות דעת שתתמוך בתביעתה.דיון5. תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984 קובעת:“רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, …; אולם רשאי בית המשפט… לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו.”משטוענת המשיבה לרשלנות רפואית בטיפול שהעניקה לה המבקשת, עליה לצרף חוות דעת רפואית לתביעתה. בית המשפט רשאי לפטור אותה מכך, מטעמים מיוחדים שיירשמו.תקנת משנה 137(א) מוסיפה וקובעת:“בעל דין שלא עשה כאמור בתקנה 127… ולא פטר אותו בית המשפט או הרשם מכך, לא ייזקק בית המשפט להוכחה של ענין שברפואה מטעמו לענין הנדון.”לצד שתי אלה קובעת תקנת משנה 130(א) את סמכותו של בית המשפט למנות מומחה מטעמו לאמור:“בית המשפט… למנות מומחה… לענין שבמחלוקת בין בעלי הדין…”6. אימתי ייענה בית המשפט לבקשתו של תובע, יפטרנו מצירוף חוות דעת רפואית לתביעתו, וימנה מומחה רפואי מטעמו? ברע”א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ’ עזבון המנוח שלמה אייזנבך ז”ל, נבו (2012) (מפי כב’ השופט צ’ זילברטל) נפרשו היבטיה השונים של הסוגיה, על האינטרסים השונים הנוטלים בה חלק, והשיקולים שעל בית המשפט לשקול בטרם יפטור את התובע מצירוף חוות דעת, וימנה מומחה מטעמו. תמציתם של הדברים, בית המשפט יפטור את התובע מצירוף חוות דעת, וימנה מומחה מטעמו, אם קיים הסבר מניח את הדעת להעדרה של חוות דעת (כגון משום חסרון כיס), והתביעה אינה מופרכת ויש בה ממש, ובלשון השופט זילברטל (פסקה 11 להחלטה):“…על התובע להראות שתביעתו אינו מופרכת ויש בה ממש, אם כי, בעניין זה ניתן להסתפק ברף נמוך יחסית, שהרי בהעדר חוות דעת לעיתים יהיה קשה לעמוד על סיכויי התביעה. נראה כי, ככלל, די להראות, על יסוד עובדות המקרה ואופיין של הטענות, שבפי התובע טענה הראויה להישמע או שאלה רצינית שיש לדון בה (a good arguable case), כפי המבחן המקובל לצורך המצאת כתב תביעה אל מחוץ לתחום השיפוט.”בית המשפט העליון סיכם, בסיפא לסעיף 12 להחלטה, לאמור:— סוף עמוד 2 —“לסיכום האמור, ניתן לומר כי בית משפט רשאי לקבל בקשת תובע לפטור אותו מצירוף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו כאשר עלה בידי התובע להראות כי קיימות נסיבות של ממש, בדרך כלל נסיבות שאין הוא יכול להתגבר עליהן באמצעים שסביר שינקוט בהם בהתחשב בכלל נתוני המקרה, אשר מונעות ממנו לצרף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו, והוא תמך טענות אלו בתצהיר. כמו כן, על התובע להראות כי קיים יסוד לתביעתו, שבפיו טענה הראויה להיטען, ואין מדובר בתביעת סרק. בהתקיים כל אלו, רשאי בית המשפט לפטור תובע מהגשת חוות דעת רפואית ולהורות, מכוח תקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, על מינוי מומחה רפואי מטעמו.”7. בענייננו השתכנעה השופטת קמא, כי ידה של המשיבה קצרה מלממן חוות דעת של מומחה רפואי, ובכך אין לי להתערב, מה גם שהמבקשת אינה תוקפת תקיפה של ממש קביעה זו. התנאי האחד מבין שני התנאים המצדיקים את הפטור מתקיים, אפוא. אנו נותרים עם התנאי השני, והוא נוגע לטיבה של התביעה, ככל שהיא מופנית למבקשת, משמע הטענה בדבר התרשלותה הרפואית בטיפו] ]>

עתירה נגד משרד הבריאות

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת”מ 21765-09-11 אבו גאמע נ’ מנהל האגף לרישוי מקצועית במשרד הבריאות ואח’

בפני

כב’ השופט יוסף שפירא

העותר

א 

נגד

משיבים

1.מנהל האגף לרישוי מקצועית במשרד הבריאות

2.משרד הבריאות/המשרד הראשי

פסק דין

לפני עתירה בה העותר מבקש כי יינתן לו רישיון מוגבל לעסוק ברפואה בארץ לתקופה של שישה חודשים להסתכלות, על פי תקנה 2(א)(3) לתקנות הרופאים (תנאים למתן פטור מחובת בחינה), תשמ”ח – 1988 (להלן: “תקנות הרופאים”).

רקע כללי

1. ביום 7.10.93 סיים העותר לימודי רפואה בגרמניה, וביום 24.11.93 פנה העותר בבקשה להיבחן בבחינות לקראת סטאז’ ברפואה. בשלב זה לא היה העותר זכאי לקבלת כל פטור מבחינה.

לפיכך, ניגש העותר לבחינה לקראת סטאז’ ביום 1.11.94 ונכשל בה. ציונו בבחינה זו עמד על 54.

ביום 22.08.95 פנה העותר למשרד הבריאות בבקשה להיבחן בבחינות הרישוי וזאת לאחר שהשלים סטאז’ בגרמניה.

יצוין כבר עתה כי בחינת הרישוי ברפואה והבחינה לקראת סטאז’ הנן למעשה אותה בחינה ממש.

על נבחן שלא ביצע סטאז’ בחו”ל לעמוד בבחינה זו כתנאי לתחילת סטאז’ ואילו על נבחן שביצע סטאז’ בחו”ל לעמוד בבחינה זו לצורך קבלת רישיון לעסוק ברפואה בישראל.

העותר נבחן פעם נוספת ביום 22.7.96 ונכשל, כשציונו עמד על 41.

בשנת 2003 המציא העותר אישור על קבלת תואר מומחה בגרמניה אולם באותה העת לא ביקש לקבל פטור מבחינה אלא ביקש להיבחן פעם נוספת בבחינת הרישוי.

העותר ניגש פעם נוספת לבחינה ביום 25.2.04 ואף בבחינה זו נכשל העותר וציונו עמד על 49.

כך גם נכשל הוא בבחינה נוספת ביום 5.8.04 וציונו עמד על 49.

2. כאשר מתאפשר לבעלי תואר מומחה בחו”ל לפנות אל המועצה המדעית, האמונה על הכרה בתוארי מומחה מחו”ל, וזאת על מנת לבחון אפשרות עקרונית לקבלת תואר מומחה, עוד בטרם

— סוף עמוד 1 —

הסדרת עניין הרישוי לעסוק ברפואה בישראל, פנה העותר למועצה המדעית וביום 3.3.05 זו הודיעה לו כי נמצא שחסרים לעותר 15 ניתוחים על מנת שיהיה ניתן להכיר במומחיותו. הועדה המליצה לפטור את העותר מבחינות שלב א’ של ההתמחות בלבד וכן נאמר כי על העותר להציג צילום רישיון לעסוק ברפואה בישראל.

ביום 9.2.05 ניגש העותר פעם נוספת לבחינת הרישוי, גם בבחינה זו נכשל העותר וציונו עמד על 58.

ביום 20.3.05 פנה העותר אל משרד הבריאות בבקשה לקבלת פטור מבחינת הרישוי, וזאת לטענתו בשל העובדה כי המועצה המדעית הכירה בהתמחותו בגרמניה והחליטה לפטור אותו מבחינת שלב א’.

ביום 4.4.05 נענה העותר על ידי ד”ר א’ שנון, מנהל האגף לרישוי מקצועות רפואיים, כי כיוון שנכשל בבחינת הרישוי לעסוק ברפואה בישראל יהיה העותר זכאי לקבלת רישיון רק לאחר שיעמוד בבחינה זו בהצלחה.

ביום 24.5.05 פנה העותר בשנית באמצעות עו”ד עודד בהרב בבקשה לקבל פטור מבחינת הרישוי ברפואה.

ביום 5.6.05 נענה בא כוחו של העותר דאז על ידי ד”ר שנון, כי העותר אינו פטור מבחינת הרישוי ברפואה בהתאם לתקנות שכן המועצה המדעית לא קבעה שעליו לעמוד בבחינות לשלב ב’ בלבד, אלא נקבע כי עליו להשלים 15 ניתוחים לצורך קבלת תואר מומחה בנוסף לבחינות שלב ב’. ד”ר שנון ציין כי בכל מקרה מי שנכשל בבחינות הרישוי ברפואה אינו יכול לקבל פטור מהבחינה.

בהתאם לכך ניגש העותר פעם נוספת לבחינת הרישוי ביום 8.2.06 גם בבחינה זו נכשל העותר וציונו עמד על 46.

ביום 4.9.06 ניגש העותר פעם נוספת לבחינת הרישוי. גם בבחינה זו נכשל העותר, וציונו עמד על 41.

ביום 23.1.07 לאחר שהשלים העותר בגרמניה את 15 הניתוחים החסרים, כפי שקבעה המועצה המדעית, אישרה המועצה המדעית כי לקראת קבלת תואר מומחה יהיה על העותר לעמוד בבחינות שלב ב’ בלבד. כן התבקש העותר להציג בפני המועצה המדעית רישיון בר תוקף לעסוק ברפואה בישראל.

ביום 23.06.07 שב העותר ופנה, הפעם באמצעות עו”ד דכואר סמואל, אל ד”ר א’ שנון בבקשה לפטור את העותר מבחינות הרישוי ברפואה.

ביום 15.7.07 השיב ד”ר שנון וחזר על שכתב בעבר, לפיו מי שהוכיח חוסר ידע קיצוני בבחינת הרישוי, אינו יכול לקבל פטור ממנה.

בחלוף כשלוש שנים, ביום 09.08.10, פנה העותר בענין זה פעם נוספת לד”ר שנון וזאת באמצעות ב”כ הנוכחי.

ביום 11.10.10 השיב ד”ר שנון לפניה זו, וחזר עלה דברים האמורים במכתביו הקודמים.

— סוף עמוד 2 —

ביום 1.12.10 הגיש העותר עתירה מנהלית, עת”מ 1505-12-10 בבקשה למתן פטור לעותר מחובת עמידה בבחינת הרישוי ברפואה. בסעיף 27 לאותה עתירה , טען העותר כי הוא עומד בכל שלושת סעיפי המשנה של תקנה 2(א) לתקנות הרופאים, ובכלל זאת תקנה 2(א)(3), היא התקנה נשוא העתירה שבענייננו ועל כן יש לפטור אותו מבחינות הרישוי.

3. לגבי תקופת ההסתכלות המוסדרת בתקנה 2(א)(3), טען העותר בעתירתו הקודמת כי הוא פנה לאגף לרישוי מקצועות רפואיים בבקשה לקבלת היתר מוגבל, והוסבר לו כי היתר כזה ניתן רק לרופאים זרים מחו”ל ולא לרופאים תושבי ישראל. לעניין זה יובהר כבר בשלב זה, כי אף היתר מוגבל אינו מונפק למי שנכשל בבחינת הרישוי הממשלתית ברפואה.

בהחלטה מיום 15.12.10 נדרש העותר להמציא סימוכין לפניית העותר למשרד הבריאות ולתשובת משרד הבריאות בכתב. אולם אישור זה לא הומצא על ידי העותר. ועל כן העתירה הקודמת התמקדה בסעיף 2(א)(2) לתקנות הרופאים.

ביום 15.2.11 הגיש המשיב תגובה מקדמית וטען כי החלטת המשיב היתה סבירה, הסמכות לקביעת פטור מחובת בחינה הנתונה למנהל הינה סמכות שבשיקול דעת כולל בתוכו פרשנות מצמצמת של הוראות התקנות לאור העובדה שהמדובר בחיי אדם, וכי הענקת תואר מומחה או מתן אפשרות לגשת לבחינות לצורך קבלת תואר מומחה, מבוססת על ההנחה כי המבקש זכאי לקבל רישיון לעסוק ברפואה בישראל, נסיבות אשר אינן מתקיימות במקרה של העותר.

ביום 21.2.11 ניתן פסק הדין (כב’ השופט משה סובל)בעתירה הקודמת, אשר דחה העתירה על הסף נוכח העובדה שהסמכות לפטור מועמד לתואר מומחה מבחינת התמחות כלשהי מסורה למשיב אשר החליט שלא לפטור את העותר מבחינת התמחות שלב א’ מאחר ואין הוא בגדר “רופא” שכן לא עבר את בחינות הרישוי.

ביום 10.4.11 פנה העותר פעם נוספת למשיב בבקשה חוזרת להנפיק לעותר היתר מוגבל לצורך תקופת הסתכלות בארץ.

ביום 3.7.11 ניתנה החלטת המשיב אשר דחתה פעם נוספת את בקשת העותר על בסיס כישלונות העותר לעבור את בחינות הרישוי ומכאן העתירה שלפניי.

טיעוני העותר

4. עיסוק ברפואה בישראל מחייב קבלת רישיון ממשרד הבריאות על פי הוראות פקודת הרופאים [נוסח חדש] תשל”ז-1976 (להלן: “הפקודה”). רישוי זה מהווה פיקוח מצד המדינה על ההשתלבות בעיסוק ברפואה בישראל.

בפקודה יש הבחנה בין הליך הרישוי של בוגרי לימודי רפואה במוסדות לימוד מוכרים בישראל לבין הליך הרישוי של בוגרי לימודי רפואה בבתי ספר מוכרים בחו”ל.

— סוף עמוד 3 —

לימודי הרפואה בישראל נמשכים שבע שנים. בשש השנים הראשונות הלימודים נערכים מטעם בית הספר לרפואה, ובשנה השביעית מתקיים סטאז’ (השתלמות מעשית), בהשגחת רופא מורשה במוסד רפואי שאושר לצורך זה. בתום השנה השביעית, לאחר השלמת כל החובות בהצלחה – ובכללן עמידה בבחינות הארציות, כתיבת עבודת גמר והשלמתה סטאז’ – הסטודנטים זכאים לתואר MD (דוקטור לרפואה). סטודנטים אלה זכאים לרישיון לעסוק ברפואה כללית בישראל ללא תנאים נוספים.

רופאים עולים ובוגרי בתי ספר מוכרים לרפואה בחו”ל, בעלי דיפלומה מוכרת, המבקשים לקבל רישיון לעסוק ברפואה בישראל, נדרשים לעמוד בהצלחה בבחינה לקראת סטאז’ ברפואה או בבחינת רישוי ממשלתית ברפואה. העומד בהצלחה בבחינה מקבל רישיון לעסוק ברפואה כללית בישראל.

העותר הינו רופא שלמד בגרמניה ועומד בתנאים הקבועים בפקודה ובתקנות המקנים לו את הפטור מבחינת הרישוי כפי שטוען הוא בעתירה זו.

כן נטען, כי העותר הינו תושב אזרח הארץ אשר סיים לימודי רפואה באוניברסיטת יואנס גוטנברג בעיר מיינץ בגרמניה בשנת 1993 ועוסק ברפואה בגרמניה מזה כ-16 שנים, והיום מכהן בתפקיד סגן מנהל ביה”ח האוניברסיטאי “מיינץ” שהנו בית מרפא רב מערכתי לכירורגיית לב חזה ומערכת כלי דם.

העותר חזר ארצה וניגש למבחני הרפואה במספר הזדמנויות, אך למרבה הצער נכשל במבחנים, ולטענתו בשל העדר נוסח גרמני במבחנים ולא בשל חוסר ידע.

המאפיין את העותר שהוא מנתח לב זהיר ועושה כן בתדירות מאוד גבוהה, כאשר ביצע נכון להיום יותר מ-5,000 ניתוחי לב וחזה. המאפיין ביותר את עבודתו הינה העובדה שהוא מוכשר ומנוסה לנתיחת לב בזמן דופק, כאשר במדינת ישראל ישנו רופא אחד בלבד המומחה לניתוחים מסוג זה.

דיון

5. התייחסתי לעיל בפרוט לטיעוני העותר, ולהלן אתייחס בדיון אף לטיעוני המשיב. נבחן ראשית את התנאים הקבועים לפטור מבחינות רישוי למקצועות רפואיים מפורטים בתקנה 2 לתקנות הרופאים (תנאים למתן פטור מחובת בחינה) תשמ”ח-1983, הקובעת:

“קיבל תואר מומחה בחוץ לארץ מגוף שהכיר בו המנהל, בתנאי שהוא חייב לעמוד בבחינות התמחות שלב ב’ בלבד לצורך קבלת תואר מומחה, בהתאם לתקנות תואר מומחה, ובלבד שעסק ברפואה ברצינות 5 שנים;

עסק ברפואה קלינית במשך 14 שנים, ונתקיימו בו כל אלה:

(א) עבד בישראל 6 חודשים רצופים במוסד מוכר כמשמעותו בתקנה 1 לתקנות תואר מומחה, לפי היתר מוגבל (להלן: תקופת ההסתכלות);

(ב) בתום תקופת ההסתכלות-

(1) ניתנה לגביו חוות דעת חיובית של מנהל המוסד המוכר כאמור; ולאחריה,

(2) ניתנה לגביו הערכה חיובית של הועדה על כושרו הקליני; לא היתה הערכת הועדה חיובית, רשאי הוא להופיע לפניה להערכה אחת נוספת בלבד, תוך תקופה שלא תעלה על שנה ממועד ההערכה הראשונה”

— סוף עמוד 4 —

כאמור, חלק מהתנאים לפטור מבחינת הרישוי מתייחס להכרת המועצה המדעית בתואר מומחה שרכש העותר מחוץ לארץ, כאשר משרד הבריאות אינו מונע מבעלי תואר מומחה בחו”ל לפנות למועצה המדעית, האמונה על ההכרה בתוארי מומחה מחו”ל, על מנת לבחון אפשרות עקרונית לקבלת תואר מומחה בארץ.

במהלך שנת 2005 פנה העותר למועצה המדעית ועתר להכרה בתוארו כמומחה ונמצא כי חסרים לו 15 ניתוחים על מנת שיהיה ניתן להכיר בהתמחותו.

6. בעתירתו הקודמת נימק העותר את טענותיו ובין היתר ציין, כי הוא עומד בשלושת התנאים הקבועים בהתאם בתקנה 2 לתקנות הרופאים ובכל שלושת התנאים הקבועים שם במיוחד בתנאים השני והשלישי לתקנה, דהינו, בס”ק(2), וכן בס”ק(3).

העותר טען כי תשובתם של המשיבים בנוגע לתקופת ההסתכלות ניתנה בעל פה ולא בכתב וכי במסגרת עת”מ 1505-12-10 התבקש להציג מסמכים ו/או תשובה בכתב בנוגע למי ניתן ההיתר המוגבל, עשה העותר מאמץ כדי לקבל תשובה זו בכתב מאת המשיבים אך כל פניותיו עלו בתוהו.

7. סעיף 4(א) לפקודת הרופאים [נוסח חדש] תשל”ז 1976 (להלן: “פקודת הרופאים”), קובע כי מי שנתקיימו בו כל אלה זכאי לקבל רישיון לעסוק ברפואה:

“)א) מי שנתקיימו בו כל אלה זכאי לקבל רשיון לעסוק ברפואה:

(1) הוא אדם הגון

(2) הוא בעל השכלה רפואית;

(3) הוא עמד בבחינות שקבע המנהל, בהתייעצות עם המועצה המדעית, זולת אם הוא בעל השכלה רפואית כאמור בסעיף קטן ב (1)

) (4) הוא אזרח ישראלי או בעל רשיון לישיבת קבע בישראל.

(5) הוא בעל ידע בסיסי בשפה העברית.

(א1)המנהל רשאי, לאחר התייעצות עם המועצה המדעית ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, לקבוע בתקנות תנאים למתן פטור, מחובת בחינות כאמור בסעיף קטן (א) (3), כולן או מקצתן.

(א2) השר, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, יקבע הוראות לעניין הידע הבסיסי בשפה העברית

(ב)ואלה בעלי השכלה רפואית לענין סעיף קטן (א)

(1) מי שפקולטה או בית ספר לרפואה במוסד להשכלה גבוהה בישראל העניקו לו תואר המעיד על סיום חוק לימודיו כרופא, ובלבד שהמועצה להשכלה גבוהה הכירה באותו מוסד ובאותו תואר;

(2) מי שלמד רפואה באוניברסיטה או בבית ספר לרפואה בחוץ לארץ שהמנהל הכיר בהם, ניתנה לו דיפלומה שהמנהל הכיר בה וסיים תקופת הסטז’ שהמנהל הכיר במשכה ובתנאיה”.

— סוף עמוד 5 —

העותר טען כי התנאים הלא מצטברים למתן פטור מחובת בחינה שבתקנות הרופאים חלים עליו, הוא הוכר על ידי המועצה המדעית כזכאי לתעודת מומחה, המועצה המדעית קבעה כי הוא פטור מבחינת שלב א’ למומחיות וכי לשם קבלת תעודת המומחה הוא נדרש לגשת לבחינת שלב ב’ בלבד, עסק ברפואה בחו”ל ברישיון חמש שנים לפחות, העותר עסק ברפואה קלינית בחו”ל 14 שנים לפחות.

לפיכך,טענתו היא כי כל שנותר לו בכדי לקבל פטור מחובת בחינה הוא לעבור תקופת הסתכלות בת שישה חודשים רצופים במוסד מוכר כמשמעותו בתקנה 1 לתקנות תואר מומחה, לפי היתר מוגבל (להלן: “תקופת ההסתכלות”) וכי בתום תקופת ההסתכלות אם תינתן לגביו חו”ד חיובית של מנהל המוסד המוכר כאמור וכן תינתן לגביו הערכה חיובית של הועדה על כושרו הקליני, יהא זכאי לפטור.

העותר מפנה לעמדת המדינה בבג”ץ 7931/06 ד”ר רעיה קוריאט נ’ מנכ”ל משרד הבריאות. באותו עניין הוגשה עתירה נגד משרד הבריאות לאחר שנדרש מהעותרות שסיימו לימודי רפואה באוניברסיטת תל אביב לגשת לבחינות טרום סטאז’, כתנאי לרישום לסטאז’. לאחר בחינה מקיפה של הנושא הודיע משרד הבריאות כי הוא מוכן לאפשר לעותרות לעשות סטאז’ ללא צורך בבחינת רישוי. בית המשפט העליון נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים בה נאמר: “משרד הבריאות יאפשר לעותרים להתחיל בסטאז’ לאלתר, ללא צורך בבחינת רישוי (בחינה לפני סטאז’ ובחינה אחרי הסטאז’)”.

עוד טען העותר כי בקביעתו של המשיב כי הוא אינו עונה על אף חלופה שבתקנות יש פגיעה ממשית בחופש העיסוק שלו, וזאת בניגוד לחוק יסוד חופש העיסוק אשר קיבל מעמד משפטי עליון, שיובטח על ידי שלל הגנות, ואשר קובע בסעיף 4 לחוק יסוד זה:

“אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת שיראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו”.

כן מפנה העותר לעת”ם (מחוזי י-ם) 8458/08 סאמי נאלסי נ’ משרד הבריאות, שם לא התייחסו לשאלה באם העותר ניגש למבחן או לאו, ולא לשאלה אם העותר קיבל ציון נמוך או לא. בית המשפט בקובעו אם העותר זכאי לפטור בתקנות, התייחס רק לתנאים הקבועים בתקנה 2 לתקנות הרופאים ולא מעבר לכך, וציין כי באם העותר היה עונה על אחד התנאים שבתקנה אזי היה מקבל את הפטור שבתקנה זו.

8. לא אוכל לקבל את טענות העותר המפורטות לעיל. אפרט.

הנה כי כן, המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה האם עותר אשר בחר במסלול של הליכה למבחן ואשר נכשל בו מספר פעמים, ובמקרה דנן 7 פעמים, רשאי חרף זאת לשנות כיוון ולנסות לילך במסלול המתווה בתקנה 3 לתקנות הרופאים ולאפשר לו להיות בתקופת הסתכלות, חלף מבחן.

— סוף עמוד 6 —

אכן תנאי לקבלת רישיון לעסוק ברפואה לפי סעיף 4(א)(3) לפקודת הרופאים היא הקובע כי על רופא בעל השכלה מחו”ל לעמוד בבחינות הרישוי. תקנות הפטור הבאות כחריג לדרישת קבלת הרישיון על פי הפקודה, ונועדו לפטור מבחינה רופאים שעלו לישראל מחו”ל ואשר ניסיונם הרב והידיעות שצברו במשך השנים במקצוע מזכים אותם בפטור.

עמדת המשיבים לפיה תקנות אלו לא נועדו לשמש כמסלול עוקף לבחינות הרישוי הקבועות בחוק לצורך קבלת רישיון נראית בעיני כנכונה בנסיבות מקרה זה שלפניי. קיומם של מספר מסלולים לקבלת הפטור, אין משמעותם כי מדובר במסלולים מקבילים או חלופיים אשר ניתן לעבור באחד מהם חרף כישלון במשנהו.

בחירת מסלול תקופת ההסתכלות מיועדת למי שעוסק במשך שנים במקצוע ולאחר מכן מגיע לישראל, או אז זכאי הוא לבקש פטור בשל עבודתו בחו”ל למעלה מ-14 שנה. אם רופא עולה לישראל לאחר שביצע התמחות ובידיו תואר מומחה, הוא זכאי לנסות ולבקש להיכנס בשערי הפטור שניתן לרופאים מומחים.

העותר דכאן הגיע לישראל לאחר סיום לימודיו, ניגש לבחינות הרישוי ונכשל 7 פעמים. רק לאחר מכן פנה הוא בבקשה לקבל פטור מבחינה בהתבסס על הכרת המועצה המדעית בתואר המומחה שבידיו. המועצה החליטה שלא להכיר בתואר המומחה שבידיו באופן מלא כי אם לדרוש מהעותר להשלים מספר ניתוחים. לאחר שלא עמד בבחינות הרישוי ותואר המומחה שבידיו לא הוכר באופן מלא ע”י המועצה המדעית, הוא מבקש לקבל פטור על סמך עבודה של 14 שנה במקצוע.

תקנות הפטור לא נועדו לשמש כ”מפלט” לנכשלים בבחינות הרישוי ע”י פניה לחו”ל לצורך השלמת התמחות כלשהי ברפואה ובקשת פטור בהתבסס על תואר המומחה שבידם חרף כישלונם בעבר בבחינת הרישוי.

לפיכך נראה בעיני, כי החלטת המשיבים לפיה משבחר העותר ללכת במסלול מסוים ולגשת לבחינות הרישוי ולא הצליח לעמוד בדרישות באותו מסלול, תוך הפגנת חוסר ידע מקצועי, הרי שאינו יכול לפנות אל מסלול אחר על מנת לעקוף את אותן דרישות סף בהן לא עמד, הינה סבירה בנסיבות העניין ואינה חורגת ממתחם הסבירות.

9. אין בתקנות כדי לשלול את שיקול הדעת אשר ניתן למנהל לקבוע מי זכאי לקבל פטור מבחינת הרישוי לקבלת רישיון לעסוק ברפואה בישראל, וסמכות זו לקביעת פטור מחובת בחינה הינה סמכות שבשיקול דעת.

לא אוכל לקבל את טענת העותר לפיה המנהל לא רשאי להפעיל כל שיקול דעת בבוחנו בקשות לפטור מבחינות הרישוי דבר שעשוי להביא לתוצאות לא רצויות. כך למשל התקנות אינן מעניקות באופן מפורש למנהל סמכות לבדוק האם המבקש עוסק ברפואה או שמא בניהול או האם התרשל מקצועית בעת עיסוקו ברפואה בחו”ל או מה רמת הרפואה במקום עבודתו, ואין למנהל כלים לבדוק ולהעמיק חקר בכך.

— סוף עמוד 7 —

במקרה שלפניי מדובר במקצוע הרפואה ובמקרה דנן אף בניתוחי לב, ולפיכך הקפדה על מקצועיותו של העותר ראויה היא בהחלט.

עצם מתן הרשאה להסתכלות משך 6 חודשים, משמעותה מתן היתר לעותר לבצע טיפול קליני בחולים בישראל, וקביעת המשיבים כי מתן היתר שכזה לאדם אשר הוכיח בעבר חוסר ידע בסיסי ונכשל שבע פעמים בבחינות הרישוי אינו סביר.

כך נאמר בדברי הכנסת, בישיבה השלוש מאות ארבעים ותשע של הכנסת האחת עשרה מיום רביעי, ג’ באב התשמ”ז (29 ביולי 1987), על ידי ח”כ אורה נמיר (יו”ר ועדת העבודה והרווחה), לעניין מתן פטור לפי תקנה זו:

“מתוך מגמה ורצון להבטיח רמת רפואה גבוהה, כפי שאנו רגילים לה בארץ בכל השנים, הו כנסו בחוק סעיפים מספר, הקובעים חובת בחינות בתנאי לעיסוק ברפואה כדלקמן: הוועדה קיבלה את הצעת הממשלה לקבוע חובת בחינה לכל הסטודנטים לרפואה כתנאי לתחילת הסטאז’. חובה זו לא תחול על מי שסיים את לימודיו באחת הפקולטות לרפואה בארץ. לגבי רופאים שסיימו את לימודיהם בחוץ לארץ ובאו לעבוד בארץ קבעה הועדה חובה לעמוד בבחינה כתנאי לקבלת רישיון לעסוק ברפואה בארץ. מנכ”ל משרד הבריאות יהיה רשאי לקבוע כללים למתן פטור מחובת הבחינה במקרים שימצא לנכון, בהתייעצות עם המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית. הכוונה בעיקר למומחים בתחומי רפואה שונים שהוזמנו לפעילות רפואית בארץ”.

ובהמשך :

“רבותי חברי הכנסת, מי שלומד בבית-ספר טוב בחוץ-לארץ, אין לו שום בעיה לעבור בחינה נוספת. מי שלומד בבית ספר שרמת לימודי הרפואה בו נמוכה יותר, חובתנו, כמי שמצווים לדאוג לרמת רפואה גבוהה בארץ, ולהתנות את עבודתו בבית חולים בבחינה”. (שם, שם).

10. אשר לטענת העותר כי סיבת כישלונו בבחינות הרישוי נעוצה בהעדר נוסח בשפה הגרמנית במבחנים ולא בשל חוסר ידע, מפנים המשיבים לכך שביום 22.8.95 פנה העותר בבקשה לאפשר לו להיבחן בשפה הגרמנית ולחלופין בשפה האנגלית. הואיל ומבחני הרישוי לא מתקיימים בשפה הגרמנית, נבחן העותר בשפה האנגלית. דא עקא, שהעותר לא ערער על הפנייתו לבחינה בשפה האנגלית, ולא טען כי אינו בקיא באף אחת מהשפות האחרות שבהן ניתן לבצע הבחינה והן עברית, ערבית, אנגלית, רוסית או ספרדית.

כך גם, לאור האמור לעיל, מתיימר הצורך לדון בטענות המשיבים כי העתירה לוקה בשיהוי.

בית המשפט לעניינים מנהליים איננו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות המקצועית, ויעשה כן רק בנסיבות חריגות. (ראו: בג”צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ’ המועצה הארצית לתכנון ובניה, משרד הפנים, פ”ד מה(3), 678(1991); בג”צ 4004/07 רימה טרונישבילי נ’ משרד הבריאות, (לא פורסם, 19.7.07).

— סוף עמוד 8 —

לאור כל האמור לעיל העתירה נדחית בזאת.

העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך 5000 ₪.

ניתן היום, י”ג אדר תשע”ב,7 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

יוסף שפירא

רשלנות רפואית בהריון – מידע גם על רשלנות רפואית בלידה

ניתוח להוצאת כיס מרה- רשלנות רפואית?

נותחתי לפני כ-6 חודשים ניתוח כריתת כיס מרה בגלל פוליפ בגודל 1 ס”מ. התוצאות היו שלא היה לי כלל פוליפ ונותחתי לחינם. האם ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית לקבלת פיצויים?

תביעת רשלנות רפואית- תביעות רשלנות רפואית- בתי חולים- רופאים- סורוקה, שניידר, רמב"ם, שיבא, בלינסון

תביעות רשלנות רפואית הוגשו בישראל כמעט כנגד כל בתי החולים הבאים

א

 

* אלין

* מרכז רפואי אסף הרופא

 

ב

 

* בית חולים בילינסון

* בית החולים לגליל המערבי – נהריה

* בית לוינשטיין

* בית רבקה (בית חולים)

* מרכז רפואי בני ציון

* מרכז רפואי ברזילי

 

ג

 

* בית חולים גולדה השרון

 

ה

 

* בית החולים האיטלקי (חיפה)

* מרכז רפואי הדסה

 

 

ה (המשך)

 

* בית החולים הדסה הר הצופים

* מרכז רפואי הלל יפה

* המרכז הרפואי ת”א ע”ש סוראסקי

* מרכז רפואי העמק

 

ו

 

* מרכז רפואי וולפסון

 

ז

 

* בית החולים רבקה זיו

 

י

 

* בית החולים יוספטל

 

כ

 

* מרכז רפואי כרמל

 

ל

 

* בית חולים לניאדו

 

מ

 

* מרכז רפואי מאיר

* מרכז רפואי מעיני הישועה

 

 

מ (המשך)

 

* משגב לדך

 

ס

 

* המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה

 

פ

 

* בית החולים פוריה

 

ק

 

* מרכז רפואי קפלן

 

ר

 

* מרכז רפואי רבין

* רמב”ם – הקריה הרפואית לבריאות האדם

 

ש

 

* המרכז המשולב לרפואה גריאטרית שוהם

* המרכז הרפואי ע”ש חיים שיבא – תל השומר

* מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל

* מרכז רפואי שערי צדק

 

תביעת רשלנות רפואית נמשכת שנים ספורות ויש להיות מיוצג ע”י עו”ד לרשלנות רפואית הבקיא בחוק ובפסיקה הרלבנטיים למקרה שלך

תביעה נגד בית חולים שיבא תל השומר

תביעה נגד בית חולים שיבא: התעוורתי בניתוח עיניים פשוט

בתביעה נטען, כי התובע נכנס לניתוח עיניים פשוט לכאורה, ממנו יצא כמעט עיוור ואינו מסוגל לראות בעין שמאל; טוען לזיוף ועריכת מסמכים על-ידי בית החולים

מאת: | NFC   עודכן: 15:58 31/03/2005

נכנסתי לניתוח עיניים פשוט לכאורה, אך כאשר הוסרו התחבושות, התעוורתי כמעט לגמרי בעין שמאל. דברים ברוח אלה טוען גבר (52) שהגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, נגד בית החולים שיבא.

סיפורו של התובע מתחיל במרס 2004. אז פנה לבית החולים תל השומר (שיבא) נוכח קושי וטישטוש בשדה הראייה. בבית החולים אובחן כסובל מהפרדות רשתית בעין שמאל. בבדיקת הראייה שבוצעה בבית החולים, הייתה ראייתו בעין שמאל טובה ולא אובחנה כל בעיה נוספת בעין.

בבית החולים הוחלט לבצע בעינו של התובע ניתוח לתיקון הפרדות הרשתית, וזאת מבלי שהוחתם על טופס הסכמה לניתוח ועל טופס הסכמה להרדמה, ומבלי שהוסברו לו הסיכונים היכולים לנבוע מן הניתוח. לטענתו, עד ליום זה אין התובע יודע איזה סוג ניתוח יועד עבורו באותו היום. הניתוח האמור בוצע בעינו של התובע וכאשר הוסרה התחבושת מעינו, התחוור לו כי הוא כמעט עיוור ואינו מסוגל לראות בעין שמאל.

התובע טוען כי תיקו הרפואי עבר עריכה מלאה והועבר אליו כשהוא חסר מאוד וערוך בחלקו הגדול. במסמכים חסרים נתונים רבים, ישנן סתירות פנימיות ונראה באופן ברור כי הם עברו “טיפול קוסמטי” תוך השמטת פרטים שעלולים להפליל את בית החולים.

כך לדוגמא, בעוד שבדוחות צוות האחיות לאחר הניתוח מצויין במפורש כי התובע אינו רואה בעינו השמאלית, הרי שלפי דוחות הרופאים המטפלים אין כל בעיה רפואית מיוחדת ולכאורה הניתוח הצליח באופן מלא.

פרופ‘ יצחק בן-סירה, מומחה למחלות וניתוחי עיניים, ומנהל מחלקת עיניים לשעבר בביה”ח הדסה בירושלים, חיווה דעתו בעניינו של התובע וקבע, כי כי מן הממצאים שבידיו, עולה שרשרת של מעשים ומחדלים רשלניים שנעשו על-ידי צוות בית החולים ובעטיים נגרמו לתובע נזקים קשים.

פרופ‘ בן-סירה תומך בטענות התובע בקשר לעריכת התיק הרפואי, ומציין בחוות דעתו, כי למרות ניסיונו הרב בקריאת חומר רפואי מבתי חולים שונים בארץ ובעולם, הוא מעולם לא נתקל בתופעה של עריכה מאוחרת של חומר רפואי המוגש במקום חומר רפואי מקורי, כפי שנתקל במקרה דנן. בחוות דעתו קובע פרופ‘ בן-סירה, כי כתוצאה מן הניתוח הרשלני הוא נותר נכה לצמיתות בעינו השמאלית.

עורכי דינו של התובע, ענת מולסון וטל נבו, טוענים בכתב התביעה, כי כתוצאה מהניתוח השתנו אורח חייו של התובע ואיכותם ללא היכר. הפגיעה הקשה והנזק שנגרם לראייתו של התובע פגעו בכל תחומי חייו.

לפני הניתוח היה התובע גבר בריא אשר ניהל חברת קידוחים לבדיקות קרקע ועבודתו חייבה אותו לנהוג על רכב כבד. כתוצאה מהפגיעה בו בניתוח, לא יכול היה התובע לשוב לנהוג על רכב כבד או לבצע כל עבודה עם מיכשור מכאני הדורשת שימוש בראייה דו-עינית ולפיכך לא יכול היה לשוב לעבודתו. בהיותו מנהל החברה, נאלץ התובע להתחיל בתהליכי מכירה של החברה.

פרופ‘ יוסף מוסייב שהינו מומחה למחלות עיניים, קבע כי לאור חוסר יכולתו של התובע לעשות שימוש בעינו השמאלית, יש לקבוע כי הוא “איבד את כושר עבודתו במקצועו”.

עוד נטען, כי כתוצאה מן הניתוח הרשלני מתקשה התובע לבצע את פעולות היום-יום הפשוטות, כגון נהיגה, קריאה, צפייה בטלוויזיה ובילוי עם חברים. עקב מצבו, מרבה התובע להסתגר בביתו והוא נמנע מלצאת לעבודה. הוא הפך מאדם פעיל, דינמי ובעל פוטנציאל, לשבר כלי התלוי בחסדי הזולת.

טרם הוגש כתב הגנה.

ת.א. 1462/05

Lighten the lexicon it’s also important that we try to avoid an excess of acronyms and tech terms when helping the folks resume-chief.com professional resume help we are in service to

תביעת רשלנות רפואית – התהליך – שאלות ותשובות

איך מתבצע התהליך של תביעת רשלנות רפואית?

תחילת טיפול משפטי בענין תביעות רשלנות רפואית הוא באיסוף ותיעוד כל החומר הרפואי מהמוסד הרפואי בו טופלת. תהליך זה נמשך בד”כ מספר שבועות. לאחר קבלת התיק הרפואי, מועבר החומר למומחה הרפואי המתאים לצורך בדיקה וקביעה האם יש “קייס” לתביעה משפטית. בירור השאלה אם יש עילת תביעת רשלנות רפואית, עלול להמשך מס’ שבועות נוספים.

במידה והרופא המומחה מחליט כי אכן יש אפשרות להגיש תביעת רשלנות רפואית, יש צורך בקבלת חוות דעת רפואית אשר תצורף לתביעה. עד לקבלת חוות דעת עוברים מספר שבועות נוספים. לאחר שישנה חוות דעת מוכנה מכין עורך הדין את התביעה וגם כאן מדובר בכחודש עד להגשת תביעת רשלנות רפואית.

חוות דעת רפואית/משפטית צריכה להתייחס לשאלת הרשלנות הרפואית ולשאלת הנזק שנגרם כתוצאה ממנה.

באילו תביעות רשלנות רפואית המשרד שלכם מטפל? 

רק בתיקים המוערכים במעל מיליון ש”ח, בהם נגרם נזק קשה ובלתי הפיך,  בעיקר בזמן הריון, לידה, ניתוחים ואבחון בעיות כגון סרטן, התקף לב, אירוע מוחי וכד’.

 

תוך כמה זמן צריך להגיש תביעת רשלנות רפואית?

אצל מבוגרים שנפגעו, יש להגיש תביעת רשלנות רפואית תוך 7 שנים לאחר המועד שמתגבשת עילת תביעה, כלומר המועד בו התגלה לנפגע כי יש קשר בין הנזק ממנו הוא סובל והאירוע הרשלני. לאחר מכן התביעה “מתיישנת” ולא ניתן להגישה למעט במקרים חריגים. מה שקובע לעניין ההתיישנות הוא מועד גילוי הנזק, אולם אם הנזק ניתן היה לגילוי על פי חוות דעת רפואית, והתובע התעלם מקיומו של הנזק הרי שמירוץ ההתיישנות לא יעלה על 10 שנים ממועד גילוי הנזק.

אם מדובר ברשלנות אצל ילדים, מרוץ ההתיישנות מתחיל משעה שהקטין הפך לבגיר, כלומר מתחיל בגיל 18 ומסתיים בגיל 25.

 

כמה זמן נמשכת תביעת רשלנות רפואית?

משך חיי תביעת רשלנות רפואית ממועד הגשתה ועד לסיומה בפשרה או בפס”ד, הוא בד”כ בין שנתיים לארבע שנים ולעיתים אף יותר. רוב המקרים מסתיים בפשרה בין הצדדים. אני משתדלת, בתיקים שבהם אני מטפלת, לקצר כמה שיותר את משך התביעה, על מנת למנוע המשך הסבל של הלקוח ולסייע לו לקבל פיצוי מקסימלי בזמן מינימלי.

 

אילו הוצאות יש בהגשת תביעות רשלנות רפואית?

ראשית חשוב לציין- במידה וזוכים בתביעה- מוחזרות לך כל ההוצאות ששילמת שיפורטו להלן.

ההוצאה העיקרית של מגישי תביעות רשלנות רפואית היא חוות דעת רופא מומחה. כאמור, לא ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית ללא חוות דעת כזאת שמפרטת מה הייתה הרשלנות ומה הנזק שנגרם ממנה. עלות חוות דעת רפואית משתנה ממקרה למקרה, מתחום לתחום ומרופא לרופא. באופן כללי מאוד ניתן לקבוע כי מתחם המחירים נע בין 8,000 ש”ח ל- 15,000 ש”ח. הסיבה לעלות הגבוהה היא שאין הרבה רופאים המוכנים לכתוב חוות דעת על רשלנות של חבריהם למקצוע.

לפני שמשלמים סכום זה, הרופא המומחה בד”כ בודק את החומר המצוי בתיק הרפואי וקובע אם יש בכלל טעם במתן חוות דעת רפואית או שלדעתו אין “קייס” להגשת תביעת רשלנות רפואית. עבור בדיקה ראשונית זו של הרופא, תשלם בד”כ בין אלף לאלפיים ש”ח. במידה והרופא קובע שלא הייתה רשלנות- אין צורך כמובן לשלם על חוות דעת רפואית, מאחר ובמקרה כזה- לא תוגש תביעה

במידה ויוחלט כי יש “קייס” להגשת תביעת רשלנות רפואית, המומחה בד”כ מוריד מעלות חוות הדעת הרפואית, את הסכום ששילמת לו עבור הבדיקה הראשונה הנ”ל.

הוצאות נוספות שעל הלקוח לשלם לפני הגשת התביעה הן אגרת בית משפט (בין אלף לאלפיים ש”ח) ואיסוף מסמכים רפואיים מהמוסדות השונים- כמה מאות שקלים בדרך כלל.
 

מהו שכר טרחת עורך דין עבור תביעת רשלנות רפואית?

תביעת רשלנות רפואית הינה תביעה מורכבת הדורשת מיומנות גבוהה וניסיון רב מצד עורך הדין המטפל בתיק. בישראל קייימים מעט מאד משרדי עורכי דין העוסקים אך ורק בתחום רשלנות רפואית וחשוב מאד לבחור עו”ד מאחד המשרדים הללו לטיפול בתביעתך, אחרת הסיכוי להפסיד בתביעה גדול יותר. עו”ד מנוסה בתחום יידע להמליץ לך לא להיכנס בכלל לתהליך של תביעה, אם יתברר לו שסיכויי הזכייה נמוכים, או שהנזק שנגרם קטן יחסית.

עורכי דין מטפלים בענייני תביעות רשלנות רפואית באחוזים מהפיצוי שמתקבל בסוף התביעה- בפשרה או בפס”ד. לרוב אחוזים אלו נעים, במשרדים מובילים בתחום, בין 25%-30% פלוס מע”מ מסכום הפיצוי. כאמור מומלץ מאד לא לתת את הטיפול בתביעתך לעו”ד שאינו עוסק אך ורק בתחום זה, גם אם שכר הטרחה שהוא דורש נמוך יותר, מאחר ובמקרה כזה סיכוייך לנצח פוחתים מאד או הפיצוי שתקבל יהיה נמוך. משרד מוביל בתחום יידע להשיג לך פיצוי גבוה יותר ובזמן קצר יותר. 
 

איזה פיצוי אפשר לקבל ע”י תביעת רשלנות רפואית?

נזקים זמניים, נזקים אסתטיים או נזקים לאנשים מבוגרים מאד- במקרים כאלו הפיצוי יהיה בגובה עשרות אלפי שקלים או קצת למעלה מכך- ואז אני בד”כ ממליצה לא להיכנס לתביעה שהיא כאמור תהליך ארוך ועם הוצאות ניכרות.

פיצוי של עשרות אלפי שקלים ניתן על נזקים קלים יחסית (בעיני בתי המשפט), כגון אסתטיים- קוסמטיים, בעיקר צלקות, טיפולי שיניים וכדומה, או במקרים שהיה נזק גדול יותר אך כעת הוא תוקן או נעלם. כמו כן, לצערי, בתי המשפט פוסקים פיצויים נמוכים במקרים של אנשים מבוגרים מאד שלא עבדו בזמן האירוע הרשלני ומצבם הרפואי היה לא טוב מלכתחילה.

בכל המקרים הנ”ל- שבהם לא כלכלי לנפגעים להגיש תביעה מאחר והפיצוי יהיה נמוך, קיימת אפשרות חלופית (שאין בצידה פיצוי אלא רק למנוע נזק דומה מאחרים או לעורר את המערכת)- להגיש תלונה למשרד הבריאות או לפנות לתקשורת כדי שתפרסם את המקרה. כמובן שיש עדיין אפשרות להגיש תביעה ולקבל פיצוי נמוך.

נזקים בלתי הפיכים בינוניים / קשים- במקרים של נזקים משמעותיים ובלתי הפיכים שכוללים בין היתר קיצור תוחלת חיים, כאב וסבל גדולים, הפסדי השתכרות, נכות קבועה או חלילה מוות- הפיצויים נעים בד”כ בין מאות אלפי שקלים למיליוני שקלים, תלוי בגורמים רבים כגון גיל, עיסוק, גובה הנכות וכדומה.

 

לשאלות נוספות בנושא או להערכת סיכויי ושווי תביעתך חינם, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה בראש העמוד 

Check out the full conference schedule https://writemyessay4me.org here tlipad15

טעויות במתן תרופות – טעות במתן תרופה


טעויות במתן תרופות בבתי-החולים כבר הפכו למכה עולמית. למערכת הרפואית היה קשה להודות בנקודת התורפה הכאובה, אך מחקרים שהתפרסמו בשנים האחרונות גילו את הבלתי יאומן: כ-44 אלף אמריקנים מתים כל שנה עקב טעויות במתן תרופות בבתי-החולים, בערך כמו מספר התושבים שמתים בארצות-הברית מתאונות דרכים (43,450) או מסרטן השד (42,300). באחד המחקרים המקומיים ביוטה שבמדינת קולוראדו, נמצא ש-1 מכל 25 מאושפזים בבית-חולים סובל עקב טעות במתן תרופה, כשבעשירית מהמקרים מסתיים האירוע במותו של המאושפז. ולמרות שחשבנו שאצלנו הבעיה אינה קיימת בממדים גדולים כאלה, מחקר עדכני מגלה שגם בישראל הבעיה חמורה ביותר.

על-פי ניתוח תוצאות המחקר, כ-350 טעויות מרשם נעשות בכל יום בכל המחלקות הפנימיות בבתי-חולים בארץ (שבע טעויות לכל 100 ימי אשפוז), כך
עולה ממחקר חדש שבוצע בבית-החולים בני-ציון שבחיפה. במחלקה פנימית ב’ בבית-החולים הותקנה מערכת ממוחשבת לרישום תרופות לחולים, ונמצא כי היא הורידה את כמות הטעויות במרשמים לשלוש בלבד לכל 100 ימי אישפוז (שווה ערך לירידה מ-350 ל-150 טעויות ביום בכל הארץ). הטעויות כולן קשורות בחוסר ידע מספק על החולה המאושפז: הרופא לא יודע שהחולה רגיש לתרופה כלשהי, או שהחולה לוקח באופן קבוע תרופה מסוימת, או שהוא סובל ממחלה שעלולה להיות קטלנית בשילוב עם אחת התרופות במרשם.

הערכה מספרית של האגף להבטחת איכות במשרד הבריאות קובעת כי מתוך 1,200,000 אשפוזים הנעשים בארץ בשנה, ב-42,000 מתרחשים אירועים חריגים. חלק מהטעויות הללו עלולות להיות קטלניות. לפי הערכת משרד הבריאות, כ-1,850 מתים כל שנה עקב טעויות במתן תרופות. המצב במחלקות הפנימיות הוא עוד קל יחסית לתמונה הכללית. ’’במחלקה הפנימית כל העיסוק של הרופאים הוא סביב תרופות והם מתמצאים בהן. לכן אפשר להניח שבמחלקות הפנימיות יש פחות טעויות בתרופות מאשר במחלקות האחרות. לפחות במחלקות הכירורגיות ידוע שיש טעויות בערך באותה מידה. במרפאות החוץ המצב לא ברור’’, אומר פרופ’ אוליבן.

ויש טעויות שאינן קשורות למצבו המורכב של החולה. חלק מהטעויות נעשות על-ידי הרופא בשלב כתיבת מירשם או ב’’שליפה’’ לא נכונה של תרופה מארון
התרופות, כשהרוקחים אינם מבינים כראוי את הוראות הרופא על המרשם. הערכת החוקרים מדברת על כ-250 טעויות יומיות מסוג זה בכל הארץ (חמש
טעויות על כל 100 ימי אישפוז). המערכת הממוחשבת הצליחה להוריד את כמות הטעויות הללו ב-75 אחוז. המחקר הקיף 10,002 ימי אשפוז של כ-600 חולים, והוצג בכנס השנתי של האיגוד הישראלי למערכות מידע ברפואה, שנערך באחרונה בתל-אביב.

לשאלות או להערכת סיכויי תביעתך חינם, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון:


הערכה של סיכויי ושווי תביעתכם, ע”י עו”ד ענת מולסון המייצגת מאות נפגעירשלנות רפואית

עו"ד ענת מולסון

בשיחת חינם: 1800-200-807

במייל:  molson@nmlaw.co.il



 

 

מאמרי רשלנות רפואית