רשלנות רפואית- אורן סלמן

המשפטים שנוהלו כנגד הרופאים הנאצים בגין הניסויים שערכו בבני אדם בתקופת השואה עוררו תשומת לב ציבורית רבה. עד לשנת 1964, הקוד שנוסח ממשפטים אלו, היה הקוד האתי המנחה בביצוע ניסויים בבני אדם. בשנת 1964 נוסחה הצהרת הלסינקי שהיא המסמך הקובע את העקרונות האתיים המנחים בביצוע ניסויים בבני אדם.

במדינת ישראל, הצהרת הלסינקי מהווה חלק בלתי נפרד מתקנות בריאות העם, המהוות את הבסיס החוקי לעריכתם של ניסויים קליניים. התקנות קובעות את התנאים לביצוע ניסוי רפואי וכן את התנאים לביצוע ניסוי בבני אדם. חשוב לציין כי הניסויים הקליניים הם חלק חשוב מאד מההתפתחות וההתקדמות של הטיפול הרפואי, משום שהם מהווים חלק בלתי נפרד בפיתוח תרופות. הגופים המאשרים את ביצועם של ניסויים בבני אדם הם: 1. ועדת הלסינקי המוסדית- ועדה שתפקידה לאשר את ביצועם של ניסויים בבני אדם. 2. ועדת הלסינקי העליונה- תפקיד ועדת הלסינקי העליונה הוא לדון בנושאים מיוחדים כגון ניסויים גנטיים, או הפריה של אישה שלא כדרך הטבע.

פאזות הניסוי הקליני

על מנת שתרופה או טיפול רפואי יקבלו את כל האישורים הדרושים ישנו הליך מורכב שעליהם לעבור על מנת לוודא שהם עומדים ברף הבטיחות הנדרש. בפאזה הראשונה נותנים את החומר לקבוצה קטנה של אנשים בריאים, כאשר המטרה היא לספק מידע על טווח המינונים הנסבל על ידי בני אדם. בפאזה השנייה החומר יינתן למספר חולים לבדיקה והוכחת היעילות של החומר להתוויה מסוימת. התרופה נבדקת בקרב עשרות עד מאות חולים, במשך 6 שבועות עד חצי שנה, על מנת להכיר את הפרופיל הבטיחותי של אוכלוסיית היעד של הטיפול. בפאזה השלישית,נערכים ניסויים מבוקרים ולא מבוקרים בקרב מאות עד אלפי חולים, לתקופה שבין מספר חודשים עד שנים. המטרה היא לאסוף מידע על היעילות של התרופה עבור מגוון קבוצות יעד שונות.

פסק הדין בעניין אורן סלמן הוא פסק הדין המנחה בעניין זה בישראל.

ת.א. 1124/92 סלמן נ’ קופת החולים של ההסתדרות הכללית

התובע 1 טוען שנזקי הגוף שנגרמו לו, נגרמו בשל רשלנות רפואית במהלך לידתו, כולל ניסוי רפואי שבוצע באמו במהלך הלידה. התובע הנו בנה הראשון של התובעת 2, שהייתה בת 21 בעת לידת התובע 1. התובע נולד במהלך השבוע ה-42 להיריון. מכרטסת ההיריון ניתן ללמוד כי מלבד דימום קל מהנרתיק בשליש הראשון להיריון, וכן מחלת חום ויראלית, מהלך ההיריון היה תקין. במהלך הלידה בוצע זירוז לידה באמצעות הכנסת קטטר, מה שהיה ניסוי רפואי. בית המשפט מציין שביצוע זירוז הלידה באמצעות הקטטר מאפיל על הפרשה כולה משום שהוא מהווה התנהגות רשלנית שאינה עולה בקנה אחד עם חובת הזהירות שחבה הנתבעת כלפי התובעים.עוד מוסיף בית המשפט כי התנהגות בית החולים מנוגדת לעקרונות הקבועים בהצהרת הלסינקי.

לשאלות בנושא רשלנות רפואית, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון

סרטן הריאה – טיפולים כימורפיים

אתר רשת רפואה מדווח כי אירסה (gefitinib) הינו מעכב של האנזים תירוזין קינאז (Tyrosine kinase) בקולטן גורם הגדילה האפידרמלי (EGFR – Epidermal Growth Factor Receptor) שפותח כתרופה נוגדת גידולים חדשנית, בעלת מנגנון פעולה שהינו מדויק יותר ובעל פרופיל בטיחות טוב יותר בהשוואה לכימותרפיה.

סרטן הריאה הינו הגורם מספר אחת בעולם למוות כתוצאה מסרטן. בישראל, היארעות סרטן הריאה (לסוגיו השונים) הינה כ-1,600 חולים חדשים בשנה. למרות ההתקדמות בגילוי מוקדם ובטיפולים המקובלים, סרטן הריאה מסוג NSCLC (המהווה 85% מסרטני הריאה) מאובחן בדרך כלל בשלב מתקדם והינו בעל פרוגנוזה גרועה. הטיפולים הכימותרפיים המקובלים כיום אינם ממוקדים לתאי הגידול ואינם ייעודיים במנגנון התאי שלהם ובדרך כלל קשורים לרעילות גבוהה בטווח הקצר והארוך.

בגידולי ריאה מסוג NSCLC קיימות מוטציות ספציפיות בתירוזין קינאז שבגידול, ובאופן ממוקד וייחודי אירסה משפיעה בעיקר על התירוזין קינאז המוטנטי, ובאמצעות מנגנון זה מעכבת גדילה מואצת בתאים הסרטניים

רשלנות רפואית של מכון / מכוני רנטגן, MRI, סי טי

תביעות רשלנות רפואית רבות מוגשות בגין רשלנות רפואית של מכוני רנטגן.

נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות, הפרופ’ חיים הרשקו, מתריע מפני סכנה למטופלים בבתי החולים בשלב אבחון מחלתם במכוני ההדמיה. בדברים שנשא השבוע בכנס של המרכז האוניברסיטאי אריאל אמר הרשקו כי כשל בתקשורת בין גורמים בבית החולים עלול לגרום טעויות רפואיות. “מכון הרנטגן הוא האתר המסוכן ביותר בבית החולים, כי מופנים אליו חולים קריטיים לצורכי אבחון. חולה יכול לשהות שם עשר דקות עד שעה, ויש חולים שמצאו את עצמם שם ללא כל השגחה רפואית, לעתים לבדם ולעיתים רק עם קרוב משפחה”, אומר הרשקו.

לדבריו, “במחלקה רגילה יש רופאים ואחיות, אך ברנטגן אין תמיד צוות שמשגיח על מצבו של החולה. לעתים כדי לבצע בדיקות יש לתת למטופל סמי הרגעה שעלולים לדכא את מערכת הנשימה ודורשים זמן המתנה. הפתרון הוא להצמיד למכון הרנטגן אחות עם ציוד החייאה שתפקידה להשגיח אחר החולים”.

לפי הערכות איגוד הרדיולוגים, בישראל מבוצעים מעל לשני מיליון צילומי רנטגן בשנה, וכן כ-800 אלף בדיקות סי.טי ו-80 אלף בדיקות MRI במכוני ההדמיה בבתי החולים. בשנה הבאה אף הפעילות עשויה לגדול, בעקבות החלטה להכפיל את כמות מכשירי ה-MRI בבתי החולים ברחבי הארץ.

במקביל, בכנס רפואי שהתקיים שלשום ביוזמת ח”כ הד”ר רחל אדטו, הודיע סגן שר הבריאות יעקב ליצמן כי בכוונתו לחייב את בתי החולים להעביר למטופלים את כלל המסמכים עליהם הם נדרשים לחתום לפני טיפול רפואי, לרבות טופסי הסכמה מדעת. זאת, לדבריו, כצעד נוסף להגברת האמון במערכת הבריאות.

לפי נתונים שרוכזו לאחרונה במשרד הבריאות, מדי שבוע מוגשות כ-20 תלונות בטענה למחדלים בטיפול הרפואי, כאשר רק בנוגע לכאחת מהן ממונה ועדת בדיקה – סך הכל כ-50 ועדות חדשות בשנה. “חלק מהתלונות לא חמורות יחסית, למשל תלונה על יחס כלפי חולה או תור המתנה ארוך מדי, אולם ישנן תלונות כבדות משקל”, אומר הרשקו. לדבריו, כעשירית מהתלונות קשורות לאבחון מטופלים במכוני הרנטגן.

ב-2005 כבר הוגשה תוכנית עבודה להוספת תקני אחיות למכוני הדמיות ברחבי הארץ, במטרה להשגיח על החולים בזמן המתנתם וטיפולם במקום. התוכנית הכוללת מפתח לתקינת אחיות במכונים בהתאם לאורך המשמרות וכמות המכשירים, נערכה ביוזמת הרדיולוגים ובשיתוף רחל רווה ממינהל הסיעוד במשרד הבריאות, ונידונה במועצה הלאומית לדימות המייעצת להנהלת משרד הבריאות, אך נגנזה. לדברי יו”ד איגוד הרדיולוגים, הפרופ’ משה גרייף, “מעולם לא תוקננו אחיות במכוני רנטגן. העלנו את הנושא לדיון בעבר, אך לא אירע דבר. ישנן אחיות במכוני הרנטגן העוסקות בעיקר בצנתורים, והכנסת אחיות להשגחה על חולים היא השקעה כספית. חולים בדרגת סיכון אמורים להגיע כיום למכוני הדימות בליווי אחות או מתמחה וייתכן שישנם מצבים של חולים שאינם מושגחים כראוי”.

בספרות המדעית פורסמו בשנים האחרונות מאמרים הקוראים להגברת בטיחות הטיפול במכוני הדימות בבתי החולים. כך, למשל, מתארים חוקרים מאוניברסיטת וירג’יניה במאמר מספטמבר 2008, מטופל שהושאר ללא השגחה במכון הדימות בזמן שטכנאית הרנטגן הלכה להביא ציוד רפואי, אולם בניסיונו לקום לבדו מהמיטה – התהפך וניצל מפגיעה באורח פלא. בנוסף, מתואר במחקרם מטופל שהועבר לבית השימוש במכון הדימות, אולם לא מצא לבדו את האור, החליק על הרצפה ושבר את שתי רגליו.

“התאונות הטיפוליות הן מגיפה חדשה המתלווה לתחכום הגובר של שיטות הטיפול החדשניות והסכנות הכרוכות בהן”, אומר הרשקו, “מעבר להתייחסות האינדיווידואלית של הרופא המעורב, אני רואה את תפקידי בחשיפת כשלים ארגוניים ולהתריע על כך בפני הגורמים הרלוונטיים במשרד הבריאות ומחוצה לו”.

בישראל ישנם כבר כמה פסקי דין בגין איחור באבחון מחלות כגון סרטן ואחרות, שנובעות עקב רשלנות רפואית של מכוני רנטגן או MRI, או סי.טי

רשלנות רפואית אסטמה

אני חולת אסטמה  ואני לוקחת תרופה סימביקורט160   ולפני שבוע  היה רשום בעיתון שהתרופה מזויפת. בעיקבות שהתרופה מזויות ,הייתה לי התקפת אסטמה חריפה  וכמעט  מתתי . נגרם לי נזק רב בגלל זה . אני  רוצה לשאול אם אני יכולה ! לתבוע את הבית מרקחת שהם הבריחו את התרופה המזויפת?.

The touch https://spying.ninja/verizon-phone-number-lookup-by-name/ id is nevertheless a very reliable fingerprint system

ניתוח קטרקט- רשלנות רפואית בניתוח קטרקט

ניתוח קטרקט

פסק דין
זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב’ סגנית נשיא השופטת דליה גנות) מיום 20.9.05 בת”א 437/02 שבו נדחתה תביעה שהגיש המערער נגד המשיב לקבלת פיצוי בגין אובדן ראייתו בעין שמאל, לאחר ניתוח קטרקט שעשה המשיב, וחייב את המערער בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 12,000 ₪ בתוספת מע”מ.
1. רקע
(א) המערער, יליד 1946, הופנה על ידי מומחה לרפואת עיניים – ד”ר דוידזון (להלן: “ד”ר דוידזון”), אל המשיב שהוא רופא עיניים, לצורך ניתוח ירוד (קטרקט) בעינו.
(ב) בבדיקה ראשונית שהתקיימה ביום 25.12.94 אובחנה עכירות של העדשה (קטרקט) בשתי העיניים, כאשר מצבה של עין שמאל היה גרוע יותר ולכן הוחלט על ניתוחה.
(ג) ביום 13.2.95 ניתח המשיב את המערער (להלן: “הניתוח או הניתוח הראשון”). בניתוח שכזה מוסר גרעין עדשת העין, חומר העדשה מנוקר, ומוכנסת לעין עדשה סינטטית. בעת הכנסת העדשה התוך עינית הסינטטית, ראה המשיב חומר אמורפי הנחשד כזגוגית – ג’ל הממלא את החלק האחורי של העין, ומופיע בחלקה הקדמי (הלשכה הקדמית), רק אם נוצר פתח בקופסית האחורית שדרכו הוא חודר. בשלב זה ערך המשיב בדיקה שמהותה החדרה של “מיוכול” (תרופה לכיווץ אישון) לעין (להלן: “בדיקת מיוכול”), שממצאיה (התכווצות סימטרית של האישון) העידו שלא חדרה זגוגית ללשכה הקדמית, ולכן לא מצא המשיב לנכון לכרות זגוגית קדמית (ויטרקטומיה), כפי שנדרש כשיש פריצת זגוגית.
(ד) המערער זומן לבדיקה למחרת הניתוח במרפאת המשיב, ובבדיקה נמצאה בצקת בקרנית והוחל בטיפול תרופתי. יומיים לאחר הניתוח נבדק המערער פעם נוספת, והתרשמות המשיב היתה כי העדשה יציבה אך הקרנית עדין בצקתית. כעבור יומיים נוספים חל שיפור במצב.
(ה) לאחר מכן היו תנודות במידת הבצקת בעינו של המערער, וביום 29.3.98, ששה שבועות לאחר הניתוח, התרשם המשיב שחל שיפור במצב למרות שנצפתה זגוגית בלשכה ללא מגע בקרנית.
(ו) ביום 24.4.95, 10 שבועות לאחר הניתוח, נמצא לראשונה כי קיים מגע של זגוגית בלשכה הקדמית, והתעורר חשד לבצקת במקולה (CME). המערער הופנה להתייעצות עם מומחה קרנית – ד”ר לברטובסקי.
(ז) המערער ביקר אצל ד”ר לברטובסקי, אך את המשך הטיפול העדיף לקבל במרפאת בית חולים שיבא. ביום 9.5.95 אובחן אצלו פתח בקופסית האחורית; ביום 18.1.96 הוא עבר ניתוח השתלת קרנית, הוצאת העדשה הסינטטית וכריתת הזגוגית הקדמית (להלן: “הניתוח השני”); ביום 4.2.96 אובחנה היפרדות רשתית, לא נעשה ניתוח לתיקון ההיפרדות בשל היותה ישנה, ובסופו של דבר איבד המערער את ראייתו בעין שמאל.
(ח) המערער הגיש תביעה נגד המשיב בגין רשלנות רפואית, וטען כי חל הכלל “הדבר מדבר בעדו”, ולכן, על פי סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: “הפקודה”), ביקש להעביר את נטל ההוכחה אל המשיב.
(ט) שני הצדדים הגישו לבית משפט חוות דעת מומחים רפואים התומכים כל אחד בטענותיו הוא, ולפיכך הסכימו ביום 4.5.03 להסדר דיוני למנות את פרופ’ ענת לבנשטיין מומחית מכרעת (להלן: “המומחית” או “פרופ’ לבנשטיין”). המומחית קבעה כי למרות שניתוח הקטרקט הסתבך, לא הייתה רשלנות של המשיב בזמן הניתוח או לאחריו.
(י) המערער לא השלים עם קביעתה של פרופ’ לבנשטיין והצדדים הסכימו שהיא תחקר בנוגע לשתי שאלות: (1) האם הייתה רשלנות בניתוח או בטיפול שלאחריו; (2) האם הייתה הסכמה מדעת לניתוח, אם לאו.
(יא) בסיכומיו טען המערער טענה נוספת, שהנתבע לא התנגד להעלאתה, בדבר פגיעה באוטונומיה.
(יב) בית המשפט דחה את התביעה, ומכאן הערעור דנן.
2. פסק דינו של בית משפט קמא
(א) בית משפט קמא קבע כי לא חל הכלל “הדבר מדבר בעדו”, שכן מעדותה של פרופ’ לבנשטיין – שהשאירה רושם מצוין ביסודיותה, מהימנותה ורמתה המקצועית – עלה שלא מתקיים אחד משלשת התנאים לתחולת הכלל, ש”ניתן להגיע למסקנה שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט בזהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט בזהירות סבירה”.
(ב) בית משפט קמא בחן את שלושת השלבים הרלוונטיים – לפני לניתוח, מהלך הניתוח ולאחר הניתוח – קבע שבכול פעל המשיב כנדרש. באשר לשלב שקדם לניתוח קבעה השופטת קמא: “הנתבע פעל בדיוק כפי שכל רופא סביר היה פועל בביצוע הבדיקות הנדרשות עובר לביצוע הניתוח” (עמ’ 7 לפסק-הדין שורות 14-16). באשר לניתוח עצמו נקבע שאף על פי שהנתבע טעה בהערכתו ובהחלטתו שלא לבצע בדיקות נוספות לוודא שלא פרצה זגוגית לאישון, “טעות זו הינה במיתחם הסבירות של מנתח סביר, ועל כן אי אפשר לזקוף אותה לחובתו ולקבוע כי התרשל במהלך הניתוח” (עמ’ 8 לפסק-הדין שורות 22-24). באשר לשלב שלאחר הניתוח נאמר: “התנהלותו של הנתבע לאחר הניתוח, והמעקב שבוצע, היו סבירים ביותר, ולא חרגו מהתנהלותו של רופא סביר במקרה כזה” (עמ’ 9 לפסק הדין שורות 26-28). לפיכך, נקבע, כאמור, שהמשיב לא הפר את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליו.
(ג) בית משפט קמא דחה גם את הטענה בדבר אי מתן הסכמה מדעת או פגיעה באוטונומיה וקבע ש”התובע קיבל את כל ההסברים הנדרשים הן מד”ר דוידסון והן מהנתבע, וחתימתו על טופס ההסכמה נעשתה מתוך הסכמה מודעת ומלאה, הן באשר לפרוצדורה הניתוחית אותה עמד לעבור, והן באשר לסיכוניה לרבות סיבוך שיביא לעיוורון” (עמ’ 12 לפסק הדין שורות 18-20).
השופטת הנכבדה ציינה שאין ספק שהמערער היה מבצע את הניתוח, למרות הסיכונים שלטענתו לא הובאו לידיעתו, שכן גם לאחר הסיבוך, כאשר כבר ידע בוודאות את הסיכונים האפשריים, הוא בחר להיות מנותח גם בעי] ]>

write essay for money browse around this web-portal

חסר בכף יד- חוסר של כף היד- מום מולד- מומים מולדים- רשלנות רפואית

חסר בכף יד- חוסר של כף היד– רשלנות רפואית?

עא 4960/04 ערן סידי,צפורה סידי,יגאל סידי נ’ קופת חולים של ההסתדרות הכללית ואח’ פסק דין חשוב בנושא רשלנות רפואית בהריון ולידה בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע”א 4960/04 בפני:
כבוד השופט א’ ריבלין כבוד השופטת מ’ נאור כבוד השופטת א’ חיות המערערים:
1. ערן סידי 2. צפורה סידי 3. יגאל סידי
נ ג ד המשיבים:
1. קופת חולים של ההסתדרות הכללית 2. ד”ר דוד קמפף 3. מור המכון למידע רפואי בע”מ ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 1.4.04 בת.א. 1338/97 שניתן על-ידי כבוד השופט ע’ חבש תאריך הישיבה:
כ”ו בתמוז התשס”ה
(2.8.05) בשם המערערים:
עו”ד עמוס גבעון
בשם המשיבים 2-1:
עו”ד יעקב אבימור
בשם המשיבה 3:
עו”ד חיים שנהב
פסק-דין השופט א’ ריבלין: 1. המערער 1 (להלן: המערער) נולד לאביו ואמו, המערערים 2 ו- 3 (להלן: האב והאם), בשנת 1986. למרבה הצער, עם היוולדו התברר כי הוא סובל מבעיות בריאותיות שונות, ובכלל זה חסר כף יד ימין ובעיות נשימה. בגין אלה הוגשה תביעה בעילה של “הולדה בעוולה”. התביעה נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ע’ חבש) ומכאן הערעור שבפנינו. הרקע, ההליך והטענות 2. להלן קיצור העובדות כפי שהובאו בפסק-דינו של בית המשפט קמא: בטרם נולד המערער, עברה אמו שתי הפלות – האחת יזומה (בשנת 1982) והאחרת טבעית (בשנת 1983). שני הריונות נוספים הסתיימו בלידה מוצלחת. בתחילת ההיריון עם המערער סבלה האם מדלקות חריפות בדרכי השתן. ההיריון הוגדר כ”הריון בר סיכון גבוה”, זאת בשל עברה המיילדותי של האם ובשל גילה המבוגר יחסית (39 שנים). האם טופלה במהלך ההיריון על-ידי המשיב 2, ד”ר קמפף, שעבד אז אצל המשיבה 1. היא עברה בדיקה של דיקור מי-שפיר וחלבון עוברי, והממצאים היו תקינים. כמו-כן נעשו מספר סריקות על-קוליות, והודע לאם כי ההיריון והעובד תקינים לחלוטין. בסופו של דבר התברר, כאמור, כי העובר – לימים התינוק שנולד – סבל מפגמים קשים, ובכלל זה חסר כף יד ימין. בפני בית המשפט המחוזי הונחו שתי חוות דעת מטעם המערערים, ואחת – מטעם המשיבים. אלה וזו דיברו בקולות שונים. המומחים מטעם המערערים – ד”ר ויס וד”ר ניסקורן – סברו, בעיקרו של דבר, כי ניתן וצריך היה לאתר את הפגמים בעובר, באמצעות סריקה על קולית המבוצעת כראוי; ביצוע סריקת מערכות מלאה – כך הבהירו – הינו בגדר פרקטיקה רפואית סבירה ומקובלת, במיוחד לנוכח הסיכון שהיה טמון בהריונה של האם, וסריקה כזו מאפרת איתור מומים בגפיים. לעומת זאת, ד”ר יפה, המומחה מטעם המשיבים, מצא כי לא נפל כל פגם בטיפול שניתן לאם, אדרבא, גורמי הסיכון הרלבנטיים לה טופלו כראוי. המומחה הוסיף כי מכשירי האולטרא-סאונד שבהם נהוג היה אז לעשות שימוש, לא היו טובים כפי שהם היום, וכי רק בשנת 1993 יצאו מתחת ידי משרד הבריאות סטנדרטים בדבר ביצוע סריקות, ואלה – הסטנדרטים – “אינם כוללים הצורך לראות גפיים”. 3. בית המשפט המחוזי קבע, כי ההיריון אמנם היה “בסיכון גבוה”, אולם תיבות אלה כוללות בחובן מגוון של מצבים. הסיכון נבחן בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו, ובהתאם נקבעות הבדיקות הדרושות והטיפול המתאים. במקרה שבפנינו – כך נפסק – ניתן לאם טיפול הולם בשני גורמי הסיכון שהיו כרוכים בהריונה: נערכה בדיקת מי-שפיר בגין גילה של האם, ותוצאות הבדיקה היות תקינות; וכן נעשו בדיקות וטיפולים מתאימים לאישה שעברה המיילדותי הוא כשל האם, לרבות תפירת צוואר הרחם כדי למנוע הפלה של העובר. בית המשפט הדגיש כי “אין במשפחה בעיות גנטיות… ולא ילדה ילדים עם מום קודם לכן”. עוד קבע בית המשפט, כי אין קשר בין גיל האשה לבין הופעת פגמים אורטופדיים אצל העובר. בית המשפט קמא קיבל את גרסת המשיבים לפיה בעת הרלבנטית – שנת 1986 – לא נהוג היה לבצע, כדבר שבשגרה, סריקות על-קוליות נרתיקיות לצורך סקירת מערכות. בית המשפט העדיף גרסה זו על פני הגרסה שהובאה מפי המומחים מטעם המערערים, שנמנעו, כך נפסק, מלהשיב תשובות ישירות לשאלות בדבר אמות המידה שהיו נהוגות בשנים 1986-1985. בית המשפט הדגיש, כי “בשנת 1986 מכשיר האולטרא סאונד היה עדיין בחיתוליו, ולא היו כל הנחיות או כללים [ל]גבי מתי יש לבדוק ומה צריך לבדוק בכל שלב משלבי ההריון; ולא היו הנחיות לעניין הצורך ליידע את האשה ההרה על מגבלותיו של המכשיר ועל זכותה להיבדק במקום אחר, וכו’ וכו’”. בית המשפט הבהיר עוד כי השאלה איננה האם אפשרי היה לבדוק את הגפיים, אלא האם צריך היה לעשות כן כדבר שבשגרה. לשאלה אחרונה זו השיב בית המשפט בשלילה. בית המשפט מצא כי “על פי חומר הראיות, ד”ר קמפף עשה את כל מה שנהוג לעשות בזמנים הרלוונטיים”, והוסיף: בידע הרפואי ובפרקטיקה הרפואית שהיתה נוהגת בשנות השמונים, רופא סביר אשר מקבל תמונת מצב כפי שראינו כאן, לא היה מבצע בדיקות אולטרא-סאונד על מנת לשלול דבר שאין מקום לחשוד בקיומו אצל התובעת, וכל התלונות על אי ביצוע בדיקות אלה אין להן מקום. אני בדעה, כי בהעדר אינדיקציות לקיומם של פגמים גנטיים בהיסטוריה המיילדותית של התובעת, וגם בגין נדירות הופעת מום של העדר כף יד (אחד למאה אלף או חמשה למאה אלף לידות) גם היום אי ביצוע בדיקת אולטרא סאונד על מנת לבדוק אם יש לעובר כף יד או אצבעות, לא נח] ]>

For those of you who are on https://writemypaper4me.org your game with today’s tech tools, give these a look anyway you’ll get a good laugh out of some of them