כריתת פות (Vulvectomy)

 בתחום עולם הניתוחים הגניקולוגים, ניתוח כריתת נרתיק, נחשב להליך כירורגי ששכיחותו נדירה. דבר זה נובע עקב העובדה כי ההליך הניתוחי בו נכרת הפות הינו מיועד לטיפול במטופלות אשר סובלות בעיקר מסרטן הנרתיק שנחשב נדיר בשכיחותו. סרטן הנרתיק מהווה אחוזים בודדים מכלל האזורים בהם מתרחש הופעת גידולים סרטניים באיברי המין של האישה.

מטרת הניתוח:

ניתוח כריתת פות כאמור מיועד להחזרה לתפקוד תקין של המטופל עקב הופעת גידול סרטני באזור הנרתיק. במקרים נוספים, כריתת הפות תבוצע כחלק מתוך מכלול ניתוחי רחב יותר, למשל בטיפולים ניתוחיים העוסקים בסרטן צוואר הרחם. או טיפול ברחם לאחר טיפולים כימותרפיים.

הליך הניתוח:

על הגורם המטפל לבחון כראוי את נחיצות הניתוח והיקף ההליך הניתוחי. לאחר הרדמה וחיטוי יסודי יחל ההליך הניתוחי עפ”י החלטת הגורם המטפל. במקרה של כריתה רגילה בד”כ בהופעת גידולים שפירים, יבוצע חיתוך של השפתיים הגדולות, השפתיים הקטנות והדגדגן. כאשר היקף הגידול ממאיר ונרחב, יש צורך בפעולה נרחבת יותר, בה ייכרתו גם קשרי הלימפה והעור באזור הפות.

סיכונים ורשלנות רפואית בניתוח כריתת פות:

הליך כירורגי זה נחשב לטיפול יחסית נדיר, ועל כן יש לוודא כי אכן יש צורך ממשי בביצוע פעולה זו. ביצוע ההליך יכול לפכוע בעתיד בתפקוד המטופל ובכושר חיי המין שלו. במקרים בהם בוצע ההליך הניתוחי עקב אבחון מוטעה שעל בסיסו התקבלה שיקול דעת לקוי שהוביל לביצוע מיותר של ההליך-ניתן יהיה לתבוע פיצויים בגין רשלנות רפואית מן הגורם המטפל.

גם מחדל או ביצוע רשלני של ההליך הניתוחי עלול להוביל להופעת סיבוכים כדוגמת התפשטות זיהומים, הופעת דימומים וצלקות, אשר עלולים להתפתח לנזקים תמידיים באזור הנרתיק.

בנוסף- ביצוע ההליך ללא הסבר ראוי ומפורט של מכלול הסיכונים והסיבוכים האפשריים לקיום עקב ההליך הניתוחי, מהווה חוסר “הסכמה מדעת” של המטופל, עובדה המהווה מחדל בהפרת חובה.

במקרים בהם ההליך הניתוחי בוצע ע”י ציוד שאינו איכותי או סטרילי דיו, ניתן יהיה לתבוע בגין עילת רשלנות רפואית במקרה של הופעת סיבוך או נזק.

 

נפילה במדרכה – תביעת פיצויים על פי פקודת הנזיקין

בית משפט השלום בתל אביב – יפו
24 יוני 2012
ת”א 155444-09 עידוס שוולד נ’ עיריה הרצליה ואח’בפני
כב’ סגן הנשיא השופט אליהו קידר
תובעת
1. אירנה עידוס שוולד
נגד
נתבעות
1. עיריה הרצליה
2. אליהו בע”מ – חברה לבטוח
פסק דין
לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי פקודת הנזיקין עקב אירוע נפילה במדרכה.
כפי המתואר בכתב התביעה, התובעת ילידת 11.4.60, בדרכה למקום עבודתה, הלכה על המדרכה ברחוב ויצמן בהרצלייה ביום 8.10.06, כאשר נתקלה רגלה בריצוף משובש ומרצפות בולטות לרוחב כל המדרכה, אשר יצר מכשול ועקב כך נפלה ונחבלה בקרסול ימין. נתבעת 1 היא הרשות המקומית אשר בתחומה נפגעה התובעת. נתבעת 2 היא מבטחת הנתבעת 1 בפוליסה לטובת נזקי צדדי ג’.
ממקום התאונה פונתה התובעת באמבולנס לבית החולים מאיר בכפר סבא. התובעת אושפזה במחלקה האורטופדית עם שברים מרוסקים בקרסול ימין. התובעת עברה ניתוח לשחזור פתוח וקיבוע פנימי של השבר ובתום הניתוח רגלה קובעה בסד גבס אחורי. לאחר חמישה ימי אשפוז שוחררה התובעת לביתה ביום 12/10/06. ביום 4/12/06 עברה התובעת ניתוח נוסף להוצאת הברגים, וביום 29/5/07 אושפזה התובעת שוב להוצאת הקיבוע הפנימי לשלושה ימים עד ליום 31.5.07. התובעת שהתה בימי אי כושר רבים והומלצה לטיפולים רפואיים ולמשככי כאבים.נסיבות התאונה:האם התובעת נפלה על המדרכה או “נתקעה” בעת עלייתה על המדרכה?תיאור התאונה בטופס ה”תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה”
— סוף עמוד 1 —
הנתבעות טוענות כי דין התביעה להידחות הואיל והתובעת לא הוכיחה את מקרה התאונה. מדובר בעדות יחידה של בעלת דין. התובעת תיארה את נסיבות נפילתה כפי המצוין בטופס ה”תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה” אשר הגישה למל”ל באמצעות בא כוחה, אולם לגרסה זו קדמה גרסה שונה שנמסרה על ידי התובעת למל”ל במסגרת ההודעה על תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה עליה היא חתומה. הנתבעת מסתמכת על תיאור התאונה כפי שנחתם על ידי התובעת בטופס מיום 13/11/06 כדלקמן: “לפי דברי העובדת- בדרכה לעבודה כרגיל חצתה את הכביש ורצתה לעלות על המדרכה, נתקלה במדרכה…”.
הנתבעת טוענת כי על פי גרסתה הראשונה של התובעת היא לא נתקלה במכשול במדרכה ולמעשה מרצפות כלל לא מופיעות בטופס. התובעת נפלה על פי עדותה בטופס כאשר רצתה לעלות על המדרכה. הנתבעת טוענת כי התובעת אישרה כי היא סיפרה לפקידה את הגרסה והיא חתומה על גבי הטופס. הנתבעת טוענת כי מצופה היה מהתובעת להביא לעדות את אותה פקידה על מנת להוכיח כי נסיבות המקרה לא הובנו בשל קשיי שפה. במיוחד מקום שיש טענה בעל פה של התובעת כנגד מסמך החתום על ידה.
התובעת העידה ותארה את נסיבות נפילתה כי, מסלול הליכתה למקום העבודה הוא קבוע, אולם לא עברה באותה נקודה על המדרכה באותו מקום מידי יום. התהלכה על המדרכה במקום התאונה בעבר. המדרכה בה נפלה הייתה ברוחב 2.5 מטרים מקסימום שלושה מטרים. התאונה התרחשה בשמונה בבוקר עם ראות מלאה. התובעת העידה כי לא אחרה לעבודה ולא מיהרה. בשעה 8:15 ירדה מהאוטובוס, חצתה את הכביש לרחוב ויצמן. לא זכרה אם התכוונה להמשיך למקום העבודה באמצעות הליכה או שימוש באוטובוס נוסף. לאחר שעלתה על המדרכה והתהלכה מספר צעדים נפלה. התובעת העידה כי היא לא פנתה לעירייה לדווח על מכשול .
התובעת נשאלה לגבי הגרסה שמסרה בדיווח לצורך הגשת טפסי המל”ל כתאונת עבודה. התובעת העידה כי התקשרה אליה פקידה בשם מרים ושאלה כיצד התאונה התרחשה. בזמן זה הייתה בכאבים ותחת טשטוש וביקשה מאותה מרים לחזור אליה פעם אחרת. מרים הסבירה לה כי היא לא יכולה ועל כן היא סיפרה לה מה קרה בעברית כי היא לא דוברת רוסית. העידה כי הכתוב בטופס לא נכון, הנפילה התרחשה לאחר שהתובעת עלתה על המדרכה. השיחה הייתה טלפונית כאשר הטפסים לחתימה הגיעו בדואר על מנת שהתובעת תחתום במקומות המסומנים על גביהם. התובעת חתמה במקומות המסומנים מבלי לקרוא. לא היה אדם בבית שיכול היה לתרגם לה את הטפסים, חשבה שמה שאמרה לפקידה מרים נרשם מפיה ומיהרה להחזיר הטפסים לפי דברי מרים.
— סוף עמוד 2 —
התובעת טוענת בסיכומיה כי הפרטים נגבו ממנה טלפונית בשפה העברית , כשהיא הייתה במצב של טשטוש וכאבים קשים, הטפסים הגיעו בדואר וסומן לה היכן לחתום על גביהם. מדובר במסמך אשר לא נרשם על ידי התובעת, לא תורגם לה לרוסית והיא חתמה עליו מבלי להבין את תוכנו ועל כן אינו מהווה ראיה לנסיבות התאונה.
אני מקבל את גרסת התובעת וקובע כי בנסיבות האמורות בהן התובעת אינה דוברת עברית כשפת אם, כאשר תיאור הנסיבות נגבה באמצעות הטלפון, בשפה בה התובעת מתקשה לדבר ולהבין, מקום גם עדותה בפני נעשתה על ידי מתורגמנית, וזהו למעשה המסמך העיקרי עליו נשענת הנתבעת בבקשתה לדחיית התביעה, אני סבור כי לא על מסמך זה לבדו תדחה התביעה.גרסת התובעת בטופס הפינוי שנערך על ידי מד”א ביום התאונה:
על פי דו”ח מד”א אשר מולא על ידי ד”ר יורי אינסבורג, נכתב כי כתובת האירוע כפי שנמסר במוקד היה ברחוב ויצמן 3, ובאנמנזה כתב הרופא כי: “לפני זמן קצר בדרך לעבודה נתקע במדרג ברחוב ויצמן בהרצלייה ונקעה את הקרסול הימני”.
הנתבעת טוענת כי, גם בטופס זה אין כל זכר לגרסת התובעת לעניין המכשול ולמעשה צמד המילים הכתובות: “נתקע במדרג” הנם שיבוש של המילים “נתקעה במדרכה”. לטענת הנתבעת זוהי הוכחה נוספת המורה כי גרסת התובעת אינה אמת.
חקירת ד”ר יורי אינסבורג: ציין כי א] ]>

פסק דין בנושא תביעה על רשלנות רפואית בניתוח גב / עמוד שדרה / דיסק

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

 

ע”א 7079/09

בפני:

כבוד המשנה לנשיאה א’ ריבלין

כבוד השופט ח’ מלצר

כבוד השופט נ’ הנדל

המערער:

ראיף שיבלי

נ ג ד

המשיב:

בית החולים האנגלי

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 12.07.2009 בתיק א 687/06 [פורסם בנבו] שניתן על ידי השופט ה’ ח’טיב

°

פסק-דין

השופט נ’ הנדל:

מונחים לפנינו שני ערעורים באיחוד דיון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב’ השופט ה’ ח’טיב) בת”א 687/06, [פורסם בנבו] אשר דחה את תביעת המערער לפיצויים נגד המשיב בגין רשלנות רפואית. זאת, ללא פסיקת הוצאות לטובת המשיב, הוא המערער שכנגד.

העובדות הצריכות לעניין

1. המערער, יליד 1960, החל לסבול מכאבי גב תחתון שמקרינים לרגל ימין משנת 2000. ביום 5.2.2001, אושפז המערער במחלקה האורטופדית של המשיב, לצורך טיפול והשגחה. ביום 17.2.2001, נערך צילום CT אשר שיקף את תמונת המצב הבאה: מפרקים סקרואליאקיים אנקלוטיים ודיסקופטיות בחוליות L5-S1 ו- L4-L5. עקב הימשכות הכאבים, אושפז המערער פעם נוספת במחלקה האורטופדית של המשיב ביום 21.2.2001 להמשך בירור. במהלך אשפוזו, הועלה חשד כי המערער סובל ממחלת ה”בכטרב”, אולם לא נקבע כל ממצא בעניין. כשבועיים וחצי לאחר שחרורו מבית החולים, בביקורת שביצע המשיב במערער, הומלץ לו לעבור טיפולי פיזיותרפיה וטיפול אנלגיטי. חרף טיפולי הפיזיותרפיה שעבר, המשיך המערער לחוש כאבים חזקים בגבו עם הקרנה לרגל ימין. המערער נבדק שוב במרפאת המשיב והומלץ לו להמשיך עם טיפולי הפיזיותרפיה וטיפול סימפטומטי. משכאבים עזים אלו לא פסקו, הוחלט על ניתוח גבו לשם כריתת הדיסק שבין החוליות L5-S1 . ביום 9.11.2001, נותח המערער בגבו ושוחרר לביתו מספר ימים לאחר מכן.

מצבו של המערער לאחר הניתוח החמיר עד כי נעזר הוא במקל הליכה תומך ולא יכול היה מסוגל לתפקד “באורח נורמלי”, כפי שנטען על ידו. הוא ביקר במרפאתו של המשיב והתלונן על כאבים באזור עמוד שדרה מותני עם הקרנה לרגל ימין. הומלץ לו על המשך טיפול בפיזיותרפיה. הוא הופנה לביצוע CT נוסף אשר העיד על “רקמה פיברוטית פוסט ניתוחית ושינויים ניווניים היפרטרופיים בולטים בשני מפרקים פצטאליים עם זיזים גרמיים”. בהמשך התברר כמתאים לטיפול אנקולוזינג ספונדליטיס. ביום 28.3.2004, עבר המערער בדיקת MRI אשר הדגימה – “מצב לאחר ניתוח למינקטומיה מימין L5-S1 ודיסקטומיה, הדיסק הוסר ונראים שינויים בצקתיים קרוב לוודאי רקמה צלקתית או תגובה סביב שורש העצב”. ביום 24.4.2004,

— סוף עמוד 3 —

בבדיקה נוספת שביצע המשיב במערער, צוין כי הוא סובל “מתסמונת ניתוח גב כושל”, כי נמצאה החמרה במצבו והנזק שנגרם לו הוא בלתי הפיך.

2. מארג הראיות בתיק כולל בחובו מסמכים רפואיים, חוות דעת מומחים, כמו גם עדויותיהם ועדויות נוספות שנשמעו בפני בית המשפט המחוזי. עיקר הערעור נסוב על הממצאים שנקבעו בחוות הדעת, תוך השוואה בין מסקנות המומחה מטעם המערער לבין מסקנות המומחה מטעם המשיב ומסקנותיו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט. אלה גם אלה נשענים על אותה מערכת עובדתית שנפרשה בפניהם, אם במלואה או בחלקה, ומהווים בזאת נדבך מרכזי בפרשה. נכון הוא להביא אפוא בתמצית עיקר קביעותיהן.

האחת, חוות דעתו של המומחה מטעם המערער, פרופ’ ח’ שטיין, לפיה לא היה מקום בנסיבות אלו לבצע ניתוח גם לפני תום הבירור בעניין אבחון המערער כסובל ממחלת הבכטרב. בירור שכזה לא בוצע. הניתוח לא תאם את מצבו הרפואי, לפיו היה זקוק לייצוב עמוד השדרה המותני ע”י חגורת גב תומכת וקיבוע של החוליות המותניות התחתונות. הניתוח שעבר רק הוסיף רקמה צלקתית למרווח הבין חולייתי המותני ה-5 מבלי לייצב אותו. קיבוע, כך קבע המומחה, היה מפחית את רמת מחושיו מבלי לשפר את תנועתיות של עמוד השדרה המותני. המערער לא סבל ממצב חריף של אובדן יכולת תנועה, שיתוק מתפתח או חוסר שליטה בסוגרים. משכך, לא הייתה כל הצדקה לבצע את הניתוח שעבר. לגישתו, אם קיימת מחלת אנקילוזיס במפרקים הסקרו-אליקים (בכטרב) הרי שהמילמינקטומיה וכריתת דיסק בין חולייתי לא תועיל מאומה שכן לא שם מקור התפתחות הכאב. מגבלות המערער בהווה נובעות מאובדן יכולת התנועה בעמוד השדרה המותני עם סימני מחלה ניוונית מתקדמת של המפרקים הבין חולייתיים בצורת רטרוליסטזיס בין החוליה המותנית ה-3 ל-4, ובין החוליה המותנית 5 והסקראלי ה-1. נקבע בחוות הדעת כי המשיב התרשל בהחלטתו לבצע ניתוח כריתה של הדיסק במרווח הבין חולייתי L5-S1 על אף הממצאים הניווניים שהצביעו על קיומה של מחלה שהיא חשוכת מרפא,. שיעור נכותו של המערער נקבע בחוות הדעת על 40%.

בחוות דעתו המשלימה, שניתנה לאחר עיון בחוות דעתו של המומחה מטעם המשיב, הבהיר פרופ’ שטיין כי המסקנות אליהן הגיע המומחה מטעם המשיב הן סובייקטיביות ולא “עומדות במבחן התוצאה” אם מצליבים את ממצאי הבדיקות שהמערער עבר עם ההמלצות הקיימות בספרות הרפואית. חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב מתעלמת מממצאים אלה. בלט דיסק בין חולייתי הוא בדרך כלל סימן לקיום מחלה ניוונית ולא מצריך ניתוח. ‘תסמונת הגב הכושל’ היא תוצאה של אבחון רפואי קדם ניתוחי לא מעמיק, לא רחב וכושל. על כן קבע

— סוף עמוד 4 —

פרופ’ שטיין כי הניתוח שבוצע בגבו של המערער היה “מיותר” ואף החמיר את מצבו של המערער.

חוות הדעת השנייה, הוגשה על ידי ד”ר י’ מירובסקי, המומחה מטעם המשיב. אליבא דמומחה, מקור הכאבים נעוץ בדיסק פרוץ ב-L5-S1. ממצאי הצילומים הרנטגניים מעלים אנקילוזיס של מפרקי הסט ב-L5-S1 ואוסטאופיט קדמי במפרקי הסקרואיליאק, אך אין סגירה שלהם. על כן, הבהיר, לא ניתן לקבוע כי המערער סובל ממחלת הבכטרב. כך או כך, קבע, אין חשיבות רפואית לאבחון המחלה כיוון שמדובר במחלה חשוכת מרפא אשר אין אפשרות למנוע אותה, אפילו אם אובחנה מוקדם. אי לזאת, גורס המומחה, לא נגרם נזק מאי אבחונה. מה גם, שאין בירור אמין לגביה. מסקנתו כי המערער סבל מפריצת דיסק בחוליות L5-S1 היא חד משמעית. משלקה בפריצת דיסק ב- L5-S1 אשר הודגם בצילומי ה-CT, היה צורך לנתח. העובדה שהכאבים בגב וברגל חזרו איננה נובעת מאבחון לקוי או טיפול לקוי. הכאבים נובעים מהצטלקויות סביב השורש (כפי שנמצא ב- MRI), ואי יציבות של סגמנט L5-S1. בדיקת ה-MRI שבוצעה 3 שנים לאחר הניתוח, מעידה שהטיפול הניתוחי היה טוב. לא הודגמה בה שארית דיסק פרוץ. אי ההצלחה או חזרת הסימפטומים לאחר ניתוח כריתת דיסק, מוכרת בספרות הרפואית ואיננה נדירה. הטיפול עמד בכל הסטנדרטים הרפואיים המקובלים כולל הניתוח שנעשה בצורה מקצועית ומיומנת.

בחוות דעת משלימה, לאחר שעיין בחוות דעתו המשלימה של המומחה מטעם המערער, הסכים ד”ר מירובסקי כי נמצאו אצל המערער שינויים ניווניים בעמוד שדרה מותני, אולם אין כל קשר בינם לבין מחלת בכטרב. בחוות דעתו הראשונה ציין כי לא ניתן לקבוע בוודאות אם המערער סובל ממחלת בכטרב אולם כאן הדגיש כי איננו מחזיק בדעה שהמערער סובל ממחלה זו. זאת, הואיל ובחולה כזה סגירת מרווחי הדיסק אמורה להקדים את השינויים הניווניים, ואילו אצל המערער לא נמצאה סגירה כזו.

לנוכח הפער בין שתי חוות הדעת, מינה בית המשפט מומחה רפואי מטעמו, פרופ’ סודרי. האחרון הדגיש בחוות דעתו כי הניתוח בוצע לאחר תקופה ממושכת של סימפטומים חריפים האופייניים לפריצה דיסקלית בגובה L5-S1 ומיצוי טיפול שמרני מקובל כולל טיפול במסגרת אשפוזים וזריקות אפידורליות, ללא הטבה. על רקע הצטלקויות או עקב חוסר יציבות של המקטע L5-S1 והתקדמות התהליך הניווני, הייתה חזרה של הכאבים בגב התחתון. לגישתו, מדובר בסיכונים ידועים שיכולים להתרחש בניתוח מסוג זה. הפריצה הדיסקלית והסימפטומים הממושכים היו בהחלט אינדיקציה מקובלת לניתוח, גם אם ייתכן והמערער סבל ממחלת

— סוף עמוד 5 —

בכטרב. לשיטת פרופ’ סודרי, לניתוח הייתה הצדקה קלינית מלאה והטיפולים הרפואיים ניתנו כמקובל בספרות הרפואית. עוד גורס המומחה, כי אין קשר בין הנזקים הנטענים לבין הטיפולים הרפואיים שניתנו למערער אצל המשיב. גם אם הצילומים הצביעו על חשד למחלת בכטרב, בפועל לא סבל המערער ממחלה זו ואפשרות זו נשללה. ברגע שאובחן דיסק פרוץ הגורם לכאבים עם הקרנה לרגל (כפי שהודגם בצילום ה-CT), יש בכך משום “אינדיקציה לניתוח” ללא קשר לעצם קיומה של המחלה.

משנקבע שהכרחי היה לבצע את הניתוח, פנה המומחה לבחינת אופן הניתוח שבוצע במערער. בנקודה זו קבע פרופ’ סודרי כי הגם שהניתוח לא הביא לתוצאה המיוחלת ונמצא כשל טיפולי, אין בכך להעיד על רשלנות באופן ביצוע הניתוח. חוסר ההצלחה בניתוח לא נבע מכירורגיה לא נכונה. ככלל, בכל ניתוח “יש סיכונים להיכשל”.

פסק דינו של בית-המשפט המחוזי

3. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי אין תחולה לכלל ‘הדבר מעיד על עצמו’ הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין המטיל את חובת הבאת הראיות על שכם הנתבע. לאחר שבחן את התמהיל הראייתי שהונח בפניו, לרבות שלוש חוות דעת המומחים הרפואיים, עדותו של המערער ועדותו של ד”ר חכים, מנהל המחלקה האורתופדית במשיב, קבע בית המשפט את הממצאים העובדתיים הבאים: במשך מספר שנים סבל המערער מכאבי גב אשר הקרינו לרגל ימין; במהלך שנת 2001 החמירו הכאבים והוא אושפז מספר פעמים במשך 10 חודשים, במהלכם קיבל טיפול שמרני ונערך בירור אודות מקור הכאבים; צילום ה-CT הדגים בקע ימני פרוץ בגובה החוליות L5-S1; הטיפולים שקיבל המערער לא היטיבו את מצבו והוא המשיך בסבלו. משכך, הוחלט לנתח אותו ולהסיר את הדיסק שבמרווח בין החוליות L5-S1; לאחר שהוסבר למערער אודות הניתוח, נתן הוא את הסכמתו; זמן מה לאחר הניתוח, חזר המערער להתלונן על כאבים ואף טען להחמרתם; הניתוח לא הוציא את הדיסק בשלמות אלא נותרה שארית דיסק אחורי מרכזי קל, בגובה L5-S1. עם זאת, שארית זו איננה אחד הגורמים לכאבים, הואיל והיא לא לוחצת על שורש העצב; נותרה צלקת באזור הניתוח שנוצרה אחרי הניתוח, הלוחצת על שורש העצב S1 וגורמת לכאבים; בטרם נותח המערער, עלתה אפשרות שהוא סובל ממחלת בכטרב. הומלץ להמשיך בבירור אולם הדבר לא בוצע. בית המשפט המחוזי העדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט הנתמכת בחוות דעתו של המומחה מטעם המשיב וקבע כי מאחר והממצאים שעמדו לפני הרופאים הדגימו דיסק פרוץ, הייתה הצדקה לבצע את הניתוח.

— סוף עמוד 6 —

באשר לשאלה האם התרשל המשיב בביצוע הניתוח עצמו – שאלה שהמערער לא טען לה והמומחה מטעמו לא דן בה – יש להשיב בשלילה. אצל המערער נתגלתה אומנם ‘תסמונת ניתוח הגב הכושל’ אולם זו אינה תוצאה של כישלון בעצם הניתוח אלא מקורה בצלקת שנוצרת בעמוד השידרה שאין לה כל קשר לאיכות הניתוח ולמידת המיומנות בביצוע הניתוח. לא ניתן לצפות תוצאה זו והמשמעות של המונח “כושל” היא שהניתוח לא הביא לכך שהכאבים יחלפו. בית המשפט המחוזי העדיף את חוות דעתו של פרופ’ סודרי, המומחה מטעם בית המשפט, אשר חרף הסכמתו לעובדה שהניתוח לא צלח, הבהיר כי המשמעות אינה רשלנות בביצוע הניתוח. לא הוכח כי ההגבלות בתנועת הגב או הקשיון בעמוד השדרה הם כתוצאה מהניתוח, יען כי לא הוכח קשר סיבתי בין הנזק לבין הניתוח שבוצע במערער. גם מחוות דעתו של המומחה מטעם המערער עולה כי הכאבים וההגבלה נובעים ממחלת הניוון ממנה סובל המערער ולא רק בשל החוליות שנותחו. בית המשפט מדגיש כי אפילו תמצי לומר שהניתוח היה מיותר, כי אז בהעדרו של קשר סיבתי לנזק היה המערער זכאי אך לפיצוי בגין כאב וסבל. מצבו הרפואי וההגבלות בעמוד השדרה המותני מהם סובל המערער היום זהים לאלה מהם סבל לפני ביצוע הניתוח. כאמור, גם על פי המומחה מטעמו הם תולדה של מחלה ניוונית. לאחר הניתוח המערער חש הטבה ועובדה זו מצביעה על כך שהניתוח “היה מתאים ונכון ועבר בהצלחה”. בית המשפט המחוזי מסכם ואומר:

“הנתבע לא התרשל בכל הקשור לניתוח, הן באשר להחלטה לבצעו והן בביצוע הניתוח, והעובדה שהניתוח לא הביא לתוצאות המקוות, אין משמעותה רשלנות בביצוע הניתוח. בנוסף, וכאמור, אין כל קשר סיבתי בין מצבו הרפואי היום של התובע לניתוח…אצל התובע היו כל האינדקציות לטפל באמצעות ניתוח, וכי לא היה הכרחי לבצע בדיקה כדי לאשש או לשלול קיומה של מחלת ה-AS בכטרב, משום שגם אם סבל התובע ממחלת הבכטרב (AS) , אין בכך לייתר את הניתוח שביצועו נדרש עקב פריצת הדיסק בין החוליות L5-S1 באשר למחלת בכטרב ניתן היה להמשיך ולבצע את הבירור לגביה” ” (עמ’ 33-34 לפסק הדין).

טענות הצדדים

4. בערעור שלפנינו משיג המערער, בין היתר, על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, כמו גם על אימוץ חוות הדעת של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט הנתמכת בחוות דעתו הרפואית של המומחה מטעם המשיב, אשר מתבססת בעיקרה אף היא על קביעות עובדתיות. על פי קו זה, שגה בית המשפט עת קבע כי היה צורך בניתוח. קיים פער ממשי בין מצבו של המערער לפני הניתוח לבין מצבו הרפואי כיום המלווה במגבלות ממשיות בתנועות

— סוף עמוד 7 —

וחוסר יציבות. בגין הכאב המצטבר וגובר הוא נאלץ להשתמש במשככי כאבים בעלי תופעות לוואי מזיקות. לטענתו, הובטח לו כי לאחר הניתוח הוא יחזור “בריא כמו סוס” וישוב לעבודתו. עוד הוא טוען, כי לאחר הניתוח נוצר מרווח בין החוליות במקום ייצובן, דבר שלמטרתו נועד הניתוח. לא הוסברו לו הסיכונים טרם הניתוח אלא הובהר לו כי אם הניתוח לא יצליח, כי אז מצבו יישאר “אותו דבר”. נוסף על כך הוא טוען כי המומחה מטעם בית המשפט חסר ניסיון בניתוחי גב ואף לא משמש כרופא גב אלא רופא המתמחה בברכיים. בעניין זה הדגיש גם כי בדיקתו הייתה שטחית. מנגד, סומך המשיב את ידו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומבקש לדחות את הערעור.

דיון

5. על מנת לבסס חבות בעוולת רשלנות, יש להוכיח הפרת חובת הזהירות שגרמה לנזק. בליבת ההפרה עומד מבחן הצפיות שהינו עניין נורמטיבי (ראו ע”א 915/91 מדינת ישראל נ’ יצחק לוי, פ”ד מח(3) 45) קרי, הצורך לצפות ולא רק היכולת לצפות (ראו ע”א 58/82 קנטור נ’ מוסייב, פ”ד לט (3) 253). המבחן הוא אובייקטיבי.

תפקידה הראשוני של הערכאה המבררת בתביעת נזיקין שעילתה רשלנות רפואית הוא, בין היתר, לקבוע ממצאים עובדתיים. קביעותיה המשפטיות נגזרות מקביעותיה העובדתיות. הגם ש”רשלנות” כאמור היא מושג נורמטיבי, בחינתה נערכת בשדה העובדות של המקרה הקונקרטי. ככלל, מלאכה זו טומנת בחובה גם הכרעה בין שתי חוות דעת של מומחים. העדפת חוות דעת אחת על פני האחרת מצויה אף היא במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט המברר. במקרים כגון דא, אין בית המשפט שלערעור נוטה להתערב (ראו ע”א 5787/08 קפאח נ’ מדינת ישראל-משרד הבריאות [פורסם בנבו] (10.8.2010); ע”א 3758/03 מזרחי נ’ קופת חולים מאוחדת [פורסם בנבו] (4.3.2004)). רק כאשר מסקנותיו של בית המשפט השומע את הראיות אינן מבוססות על פניהן, וכשהתשתית העובדתית מופרכת או בלתי סבירה בעליל – אז, ורק אז, יתערב בית המשפט שלערעור (ראו ע”א 5787/08 דלעיל; ע”א 916/05 כדר נ’ פרופ’ הרישנו [פורסם בנבו] (28.11.2007); ע”א 4744/05 פלוני נ’ שירותי בריאות כללית [פורסם בנבו] (9.8.2006). ע”א 3601/96 בראשי נ’ עזבון המנוח בראשי ז”ל, פ”ד נב (2) 582; ע”א 58/82 דלעיל). כך גם הוא המצב כאשר בשאלות מקצועיות קיימות מחלוקות בין מומחים לדבר ובית המשפט המברר מחליט לאמץ דעה של אסכולה או שיטה אחת ומעדיף אותה על פני רעותה, אפילו שגם לזו שלא התקבלה יש מעמד בעולם המקצועי.

ודוק; תפקידה של ערכאת הערעור איננו לבחון מחדש אם התביעה הוכחה על פי מאזן ההסתברות. תפקידה הוא להעביר תחת שבט ביקורתה את פסק הדין של הערכאה הדיונית

— סוף עמוד 8 —

ולבחון אם נפל פגם היורד לשורשו של עניין. בפני בית המשפט שלערעור מונחת “מלאכה מוגמרת של פסק דין”, לרבות פרוטוקול ומוצגים ביחס להליך שהתנהל בפני בית משפט אחר וכבר הסתיים. התערבותו מצומצמת למצבים בהם גילה בעובדה, בפרשנות חוק או ביישומו, טעות משפטית העומדת בליבת ההכרעה (ראו ע”א 5787/08 דלעיל; ע”א 323/89 קוהרי נ’ מדינת ישראל – משרד הבריאות, פ”ד מה (2) 142). וכך פסק בית משפט זה לאמור:

“אם נגיע לכלל מסקנה, כי המימצאים העובדתיים מעוגנים בחומר הראיות, שניתוח המשמעויות סביר והגיוני ואין בקביעת העובדות או בהבנת השלכותיהן שגיאה עקרונית ובסיסית; ואם נשתכנע שהדין יושם על התשתית העובדתית כהלכה, כי אז אין לנו כדרגת ערעור להתערב באלה [בקביעות הערכאה הראשונה]..אל לנו להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדתית והמשפטית ולבחון אותה מבראשית. אין אנו נדרשים להתיג פסק-דין משלנו העונה, לפי הבנתנו, על מכלול השאלות שהתעוררו, לצד פסק הדין של הדרגה הראשונה. עלינו, כאמור, רק להיווכח, כי מה שהחליטה הדרגה הראשונה עומד במבחן הראיות, המשתמע מהן והדין” (שם. בעמ’ 168).

במרכז הדיון עומדת שאלת התרשלותו של המשיב בביצוע הניתוח למערער. בל נשכח, כי ביצוע ניתוח, מועיל או מוצדק ככל שיהא, לעולם מגלם בתוכו את הסיכון שמא לא יצלח. בעניין קפאח צוין הסיכון המחושב שהנזקק לשירותי הרפואה נושא עימו עת הוא מגיע לקבל טיפול רפואי:

“לא כל תגובה של חולה לטיפול ספציפי ניתנת לצפייה מראש. דרכה של הרפואה – גם בעבר וגם דהיום – היא לנקוט טיפול שלעיתים מגולם בו גם סיכון מסוים…כמובן, מצב זה מורכב ודורש קביעת כללים משפטיים נאותים להגדרת טיפול רפואי סביר. ברם, רשלנות איננה מבחן של תוצאה בלבד ואף איננה מבחן של “חכמים לאחר מעשה”, אלא מבחנו של הרופא הסביר בשעת מעשה. לשון אחרת, רופא בשר ודם עשוי לטעות. לא כל טעות מהווה רשלנות. לא לכל מדווה יש אשם. כלל זה מודגש ביתר שאת שעה שלא מדובר בטעות טיפולית אלא בבחירה באחת מהאופציות האפשריות שהרפואה מכירה בה. פעולת רופא לא תיחשב רשלנית אם עשייתה התבססה על העדפת תפישתה של אחת מבין האסכולות הרפואיות המוכרות. רופא שפעולותיו סבירות ומבוססות על הנורמות

— סוף עמוד 9 —

המקובלות בעולם הרפואה אינו יכול לחוב בגין פעולות אלו על יסוד דיני הרשלנות (וראו: ע”א 3139/99 מוקה-פלקוביץ נ’ קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פ”ד נו (2) 241 (2001)). החלטותיו ופעולותיו של הרופא צריכות להיות מבוססות על שיקולים סבירים, ברמה המקובלת והכול “בהתאם לנורמות המקובלות אותה עת בעולם הרפואה” (ראו עניין קוהרי, עמוד 172)” (ראו 5787/08 דלעיל, פסקה 5 לפסק הדין).

6. כאן, בחן בית המשפט המחוזי כדבעי את חוות הדעת שהונחו לפניו לעומקן ולרוחבן. הוא ניתח את ממצאיהן, תוך השוואה ביניהן. עולה, כי טרם הניתוח סבל המערער במשך כשנתיים מכאבי גב תחתון שהקרינו לרגל ימין, אשר החמירו והגבילו אותו בתפקודו היומיומי. המומחה מטעם המשיב, ציין כי צילומי ה-CT הראו שמקור הכאבים אצל המערער בדיסק פרוץ ב-L5-S1 . לשם כך נבחנה האופציה הניתוחית, בתקווה כי זו תמגר את הכאבים. המערער טופל בטיפול “שמרני”, במסגרתו קיבל טיפול לשיכוך כאבים על ידי זריקה אפידורלית, טיפולי פיזיותרפיה, טיפול אנגליטי וסימפטומטי. ברם, לא היה בכל אלה להושיע אותו מכאביו. ודוק; אין חולק כי המערער סבל מתקופה ממושכת של סימפטומים חריפים ומיצוי הטיפול השמרני. ד”ר חכים, העיד כי המערער החל להתלונן על כאבים “חזקים” בגבו אשר הקרינו לרגל ימין, עוד בשנת 1996. האפשרות הניתוחית באה לעולם רק לאחר שכלו כל הקיצין והתייסרותו לא תמה. לאחר הניתוח, בחודש נובמבר 2001, דיווח המערער על הטבה מסוימת. רק בחודש פברואר 2003, הלין המערער על החמרה במצבו. תלונותיו פסקו למשך כשנה נוספת. בשנת 2004, שב המערער והתלונן על כאבים בגב תחתון עם הקרנה לרגליים.

שלושת המומחים, לרבות המומחה מטעם המערער, מסכימים כי נתגלו אצל המערער שינויים ניווניים בעמוד שדרה מותני. בית המשפט המחוזי קבע כי כאבים אלו וחומרתם אינם תולדה של הניתוח אלא תוצאה של שינויים ניווניים אשר התפתחו טרם הניתוח והמשיכו לאחריו. שינויים אלו היו חלים בין אם המערער היה מבצע את הניתוח ובין אם לאו. מטרת הניתוח הושגה לתקופה זמנית אולם אחר כך התפתחה צלקת ב-S1 מצד ימין. התפתחות הצלקת היא שהחזירה את הלחץ על העצב וגרמה לכאבים מחדש (ראו עדותו של ד”ר חכים, כפי שהובאה בפסק הדין בעמ’ 19). בית המשפט המחוזי קיבל את גרסתו המלאה של ד”ר חכים בעניין אי הצפיות שהתעוררה בעניין הצלקת באופן שניתן היה למנוע או להפחית מקיומה או מהתפתחותה. המערער מיקם את כאביו בגב התחתון עם הקרנה לרגל ימין, באופן דומה לכאבים שנשא טרם הניתוח. המומחה מטעם המשיב הדגיש כי העובדה שהכאבים בגב וברגל חזרו למערער איננה נובעת מאבחון לקוי או טיפול לקוי. אי ההצלחה בדמות חזרת הסימפטומים לאחר ניתוח כריתת דיסק מוכרת כאמור בספרות הרפואית. יוזכר, כי לאחר הניתוח היו תקופות

— סוף עמוד 10 —

רגיעה ארוכות. המומחה מטעם בית המשפט הבהיר כי על רקע הצטלקויות או עקב חוסר יציבות של המקטע L5-S1 והתקדמות התהליך הניווני, קרוב לוודאי כי במהלך הזמן הייתה חזרה של הכאבים בגב תחתון. על כך העיד כי אלה הם סיכונים ידועים שיכולים להתרחש בניתוח מסוג זה. עוד ציין, כי נכותו קודם לניתוח לא הייתה פחותה ממה שהיא כיום. ממצא זה עוגן בחומר הראייתי ובית המשפט המחוזי קבע זאת כממצא עובדתי.

המומחה מטעם בית המשפט חזר והדגיש כי לניתוח הייתה הצדקה קלינית מלאה, הטיפולים הרפואיים ניתנו כמקובל בספרות הרפואית ואין קשר בין הנזקים הנטענים לבין הטיפולים הרפואיים שניתנו למערער אצל המשיב. לא הוכח כי ההגבלות בתנועת הגב או הקשיון בעמוד השדרה מהם סובל המערער הם כתוצאה מהניתוח. בית המשפט המחוזי הטעים כי גם מחוות דעתו של המומחה מטעם המערער עולה כי הכאבים וההגבלה נובעים ממחלת הניוון ממנה סובל המערער ולא רק בחוליות שנותחו. בית המשפט המחוזי ציין כי “מצבו הרפואי וההגבלות בעמוד שדרה מותני מהם סובל התובע היום הם אותם ממצאים והגבלות מהם סבל לפני ביצוע הניתוח, ועפ”י המומחה מטעם התובע ההגבלה בעמוד שדרה נובעים ממחלה ניוונית” (ראו עמ’ 32). העולה מהמקובץ, כי הכאבים עליהם מצביע המערער אינם תוצאה של טיפול לקוי או ניתוח “מיותר” אלא תולדה של שינויים ניווניים מהם סבל, ללא קשר לביצוע. ויודגש: לקיומה או אי קיומה של מחלת הבכטרב אין השפעה ישירה על הצורך בקיומו של הניתוח כאופציה “אחרונה במספר” במטרה להקל ולו במעט על כאביו, לאחר שהטיפול השמרני לא צלח בכך (ראו חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב; חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט; עדותו של ד”ר חכים, מנהל המחלקה האורטופדית אצל המשיב).

8. זאת ועוד. המערער הלין על כך שבדיקתו של המומחה מטעם בית המשפט הייתה שטחית למדי. אגב, בנקודה זו הוא לא השיג על בדיקתו של המומחה מטעם המשיב. המומחה מטעם בית המשפט הדגיש בחוות דעתו כי הוא התרשם משיתוף פעולה לקוי של המערער. בית המשפט המחוזי קיבל התרשמותו זו. דומה כי המערער מנוע מלהלין כלפי הכשרתו של המומחה מטעם בית המשפט כ”רופא ברכיים” ולהצביע עליו כמי שחסר ניסיון כרופא שעיסוקו בגב. המערער הסכים למינויו, והשגותיו – אם בכלל – צריכות היו להיערך בסמיכות לזמן המינוי ולא לאחר קבלת התוצאה שבוודאי איננה מקובלת עליו. אי שביעות רצונו אינה משמשת עילה לפסילתו. על חשיבות תפקידו של מומחה מטעם בית משפט עמד השופט ס’ ג’ובראן בקובעו את הדברים הבאים:

“בית משפט זה חזר והדגיש לא פעם את חשיבות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט. המומחה הוא

— סוף עמוד 11 —

ידו הארוכה של בית המשפט. ישנה חשיבות רבה לעדות מומחה ממונה נטרלי, ככלי מתווך בין עולם הרפואה לאולם בית המשפט ומאפשר לבית המשפט לקבל חוות דעת ברורה מטעמו שלו בנושאים הטעונים מומחיות, בבחינת “אל נא תעזב אותנו…והיית לנו לעיניים” (במדבר, י, לא). המשנה אומרת “אין מודדין אלא מן המומחה” (משנה עירובין, ה). רוצה לומר, כי מדידת התחום נעשית על ידי מומחה הבקי בתחום. בנסיבות בהן מדובר בשאלה שבמומחיות, אין מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט משנסמך על מומחה שמינה, גם אם זה אימץ את חוות דעתו של מומחי המשיבים (ראו: ע”א 9418/04 צוות ברקוביץ מאגרי בניה בע”מ נ’ ויקטור דמארי ([פורסם בנבו], 9.4.2006))” (ראו ע”א 916/05 דלעיל).

מסקנותיו של פרופ’ סודרי שמונה על ידי בית המשפט בהסכמת הצדדים מגובות בחוות דעתו של המומחה מטעם המשיב ומנהל המחלקה האורטופדית אצל המשיב. שלוש חוות דעת אלו קיבלו עדיפות על פני חוות דעתו של המומחה מטעם המערער. כאמור, כלל הוא, כי לא על נקלה יתערב בית המשפט שלערעור בממצאים עובדתיים של בית משפט בערכאה הראשונה. על אחת כמה וכמה הוא המצב כאשר ממצאים אלה מתבססים על חוות דעת מומחה, כל שכן פסק דין שניתן על יסוד חוות דעת מומחה שנתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת הצדדים. אין זה אומר שבית המשפט המחוזי לא היה רשאי לקבל את חוות דעת המומחה מטעם המערער, אך הוא לא היה חייב מבחינה משפטית להעדיף את עמדתו. הדברים נכונים במיוחד כאשר הנטל להוכחת התביעה רובץ על שכמו של המערער במסגרת מאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי. בית המשפט המחוזי פרם את מארג הראיות שהיה מונח בפניו, שרטט וניתח באופן מקיף ומפורט את הראיות ואת חוות דעת המומחים שהוגשו מטעם הצדדים. בית המשפט התרשם כאמור באופן ישיר ובלתי אמצעי מהעדויות שהוצגו בפניו. פסק דינו נשען על אדנים יציבים ולקביעותיו יש יסוד ושורש בחומר הראיות ואין בהן פירכא.

חובת הגילוי והסכמה מדעת

9. המערער טען כי לפני הניתוח לא הוסבר לו מאומה אודות הסיבוכים או הסיכונים הכרוכים בביצוע הניתוח והעובדה כי ייתכן והניתוח לא ישיג את מטרתו. הקושי בקבלת עמדה זו נובע מכך שהיא מצויה בקצה. רוצה לומר, שלגרסת המערער, המשיב לא מסר לו כל הסבר. כפי שציין בית המשפט המחוזי, גרסה זו של המערער נסתרה על ידי מעשיו הוא. המערער חתם על טופס הסכמה לניתוח. לא מצאתי להתערב בנכונותו של בית המשפט המחוזי לקבל כממצא את עדותו של ד”ר חכים לפיה: “לא קיים דבר כזה שלוקחים מישהו לניתוח עמוד שדרה בלי

— סוף עמוד 12 —

הסבר” (עמ’ 18 לפסק הדין). כאן, הרופא הסכים למעשה עם המערער כי – “ניתוחי עמוד שדרה אינם ניתוחים פשוטים” (שם). בא כוח המשיב אף הדגיש כי הטענה של אי מתן הסבר כלל לא מופיעה בכתב התביעה, אם כי נידונה במהלך המשפט. העניין אף אינו מוזכר בתצהיר העדות הראשית של המערער. הנושא מופיע לראשונה בעדותו: “הוא לא הסביר לי. זה לא רשום באף מסמך” (עמ’ 24 לפרוטוקול). הקושי בהוכחת הטענה אינו רק במועד העלאתה או במישור הדיוני, אלא אף לגופו של עניין. היא אינה מבוססת ואיננה מתמודדת עם החומר המתועד. יודגש, שמתחת לחתימת המערער על הטופס, חתום רופא – ד”ר שחאדה חביב, לפיו אישר כי הסביר בעל פה לחולה את העניין בפירוט הדרוש. גרסת המערער איננה מתייחסת לכך.

ככלל, יש להקפיד בנושא ההסבר ותיעודו. ברם, התשתית הראייתית של המערער לוקה בחסר, ובצירוף הכלל בדבר אי התערבות בממצאים עובדתיים, לא מצאתי לנכון בנסיבות מקרה זה להתערב בפסק הדין.

עם כל ההבנה למצבו של המערער, כמובן שאין בתוצאה הרפואית הלא מוצלחת להכתיב תוצאה משפטית בהכרח בדבר חיוב ברשלנות. בית המשפט המחוזי בחן את טענות המערער ועל סמך חוות הדעת שהוגשו לפניו, לרבות המומחה שמונה בהסכמה מטעמו, החליט להורות על דחיית התביעה. בכך לא מצאתי עילה משפטית המצדיקה התערבות.

הערעור שכנגד

פסיקת הוצאות משפט ותשלום שכר טרחת עורך דין

8. ככלל, לא יתערב בית המשפט שלערעור בתקיפת החלטת בית המשפט בעניין הוצאות אלא במקרים חריגים, כמו למשל, במקרים בהן מתגלה טעות משפטית או כאשר נתגלה פגם בשיקול הדעת בערכאה הראשונה (ראו ע”א 19656/05 שוורץ נ’ רמנוף חברה לסחר וציוד בנייה בע”מ [פורסם בנבו] (27.7.08); ע”א 1937/92 קוטלר נ’ קוטלר, פ”ד מט (2) 235). עניין ההוצאות מסור לשיקול דעתו של בית המשפט (ראו תקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי). אכן, בדרך כלל זכאי בעל דין שזכה לקבל הוצאותיו, מתוך המגמה שלא יצא שכרו בהפסדו. משכך, רק בנסיבות מיוחדות רשאי בית המשפט להימנע מלפסוק לו הוצאות. בית משפט זה יטה להתערב במצבים בהם נמנעה הערכאה המבררת מפסיקת הוצאות בלי לנמק הדבר. ברם, מורכבות העניין עולה הן מנסיבות המקרה והנסיבות האישיות של המערער. אלה בצוותא סוללים את הדרך לתוצאה לפיה בית משפט זה לא יתערב באי פסיקת הוצאות לטובת המערער שכנגד.

— סוף עמוד 13 —

9. סוף דבר. הייתי מציע לחבריי לדחות את הערעור ובנסיבות העניין להימנע מעשיית צו להוצאות.

ש ו פ ט

המשנה לנשיאה א’ ריבלין:

אני מסכים.

המשנה לנשיאה

השופט ח’ מלצר:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ’ הנדל.

ניתן היום, כ’ בשבט תשע”ב (13.2.2012).

ניתוח פריצת דיסק- רשלנות רפואית

תביעות רשלנות רפואית לא מעטות הוגשו בעבר בנושא איחור באבחון או טיפול שגוי בנושא פריצת דיסק

דיסק הבין חולייתי נמצא בין 2 גופים חוליתיים לאורך עמוד שדרה. הוא עשוי ממעטפה נוקשית שקרויה ”טבעת דיסק” ומגרעין מרכזי, רך יותר שאחראי על תנועה וספיגה של זעזועים.

פריצת דיסק מתוארת כסיטואציה שבה חורג חומר גרעיני של דיסק, יוצא החוצה וחותך טבעת היקפית ומגיע למגע קרוב לאחד מן השורשים העצביים שיוצאים לכיוון גפיים (יד או רגל). בתהליך פריצה זה גורם גרעין דיסק למצב של גרוי מערכת חיסון של הגוף שמשחררת לדם מרכיבים שונים שיוצרים תגובה דלקתית. תגובה זו אינה זיהום כי אם תגובה כימית ותוצר הלוואי שלה הינו כאב חזק שחש החולה בזמן מחלתו.

במרבית המקרים של פריצת דיסק חש החולה כאב ברגל. כאבי הגב יכולים להיות בימים הראשונים של המחלה ולאחר מכן יתמקדו הכאבים ברגל. בכתשעים אחוז מהמקרים תחלוף המחלה ותדעך מאליה בתוך 6 עד 12 שבועות.

ניתוח פריצת דיסק כדאי לבצע באחד מן המקרים הבאים:

לחץ על שק העצבים וחוסר יכולת למתן שתן וצואה – סיבוך נדיר מאוד, אבל כשהוא מתפתח יש צורך בניתוח דחוף.

לחץ על שורש עצבי היכול לגרום לחולשה בהרמת כף הרגל ועד כדי שיתוק יכולת זו לחלוטין. בהופעתו חלוקות הדעות לגבי מידת הדחיפות בניתוח. יש המנחים חולים במצב זה לנתח בדחיפות על מנת לנסות ולשפר תפקוד הרגל ויש הגורסים כי מרגע שאירע השיתוק לא ישנה הניתוח דבר. בספרות הרפואית לא הוכרע הנושא ולא הוכח איזו מהגישות נכונה.

כאב ברגל הנמשך מעל שלושה חודשים – זו בעצם סיבת הניתוח השכיחה בעולם ואנו ממליצים עליה כאמצעי ופתרון לכאב ברגל שאינו חולף ומקשה על התפקוד ושגרת החיים. חשוב לציין, כי במחקר גדול שנעשה לפני כעשרים שנה הוכח כי התוצאות לטווח רחוק בין אלו שנותחו לאלו שלא נותחו, אינן שונות משמעותית.

כאשר בוצע ניתוח לתיקון פריצת דיסק באופן שגוי או שלא היה צריך לבצעו מלכתחילה ונגרמו נזקים קשים עוד יותר ממה שהיו, ניתן לשקול הגשת תביעת רשלנות רפואית

לשאלות בנושא הגשת תביעת רשלנות רפואית בנושא פריצת דיסק, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה משמאל.

רשלנות רפואית ניתוח גב / בניתוח גב

רשלנות רפואית ניתוח גב / בניתוח גב היא הנושא הבא.

גב הוא החלק האחורי בגוף האדם. הגב מתחיל בישבן ומסתיים בעורף הצוואר והכתפיים. הגב נתמך על ידי עמוד השדרה, בית החזה, והכתפיים. ישנן בעיות שונות שקשורות בגב, וכאבים באזור הגב יכולים להיות קשורים למערכות שונות בגוף. החל בשריר תפוס וכלה באוטם בשריר הלב ודלקת ריאות.

מקרי רשלנות רפואית ניתוח גב / בניתוח גב

אחד הניתוחים הנפוצים ביותר הם ניתוחי גב בשל פריצת דיסק. חשוב לזכור ששיעורי ההצלחה בביצוע ניתוח זה אינם גבוהים במיוחד, וכישלון בניתוח יכול להוביל למוגבלות ונחות

עילות תביעת רשלנות רפואית ניתוח גב / בניתוח גב

• היעדר אבחון, אבחון שגוי, אבחון מאוחר של בעיות בגב

• מעשים ומחדלים רשלניים שהיו יכולים להוביל לחוסר טיפול, השהייתו, או החלטה על ביצוע הליך רפואי בלתי מתאים שיכלו לגרום לתובע נזק גופני.

• אי לקיחת אנמנזה מפורטת הכוללת גיל, מצב בריאותי (מחלות שבגללם נזקק המטופל לניתוח גב או מחלות שיכולות להשפיע על הניתוח עצמו), טיפול תרופתי (ישנו טיפול תרופתי לדוגמא מדללי דם, או קלונידין, שהרופא המנתח והמרדים חייבים לדעת עליהם לפני הניתוח), ועוד. כמו כן נדרשת עמידה מדוקדקת על התסמינים המתוארים על ידי המטופל וכן התרשמות הרופא.

• ביצוע הפרוצדורה בחוסר מיומנות ובחוסר מקצועיות תוך הפרת חובת הזהירות וסטייה מאמות המבחן שנקבעו במבחן הרופא הסביר

• היעדר הסכמה מדעת

• אי הפניה לביצוע בדיקות הכוללות בדיקות דם (על מנת לוודא שלא מדובר בבעיה ממקור אחר שמקרינה לגב), בדיקות הדמיה (רנטגן CT MRI), ואק”ג (על מנת לשלול בעיה לבבית)

• היעדר מעקב אחר מצבו הרפואי של המטופל לאחר הניתוח

• רשלנות במתן תרופות מבחינת סוג ומינון ומבלי לבדוק את רגישות המטופל לתכשיר

פסקי דין- פסק דין- רשלנות רפואית ניתוח גב / בניתוח גב

התובע, יליד 1930, שם לב שהוא גורר את רגלו הימנית. התובע פנה לד”ר רוזנברג שמצא שהתובע סובל משיתוק ספטי חלקי בארבע גפיים. בבדיקה נוספת, ולאחר שבוצע צילום MRI, אבחן הרופא כי המקור הוא בהיצרות של עמוד השדרה הצווארי, ולכן הפנה את התובע לניתוח בעמוד השדרה אצל מומחה מסוים. התובע בחר שלא לפנות אל אותו מומחה ופנה לרופא אחר. הרופא אבחן פריצת דיסק בין החוליות הרביעית והחמישית של הצוואר. כמו כן הוסיף שלתובע היצרות של עמוד השדרה מעל ומתחת לפריצת הדיסק. כמו כן מצא הרופא שלתובע החזרים ערים מאד שמראים על פגיעה בעמוד השדרה. התובע אושפז לקראת הניתוח בבית החולים. שעתיים אחרי הניתוח נמצא שאין תנועה בכף הרגל הימנית והמליץ על טיפול בסטרואידים. עם המלצה זו יצא התובע מבית החולים. לבסוף הסתבר כי מדובר בשבירה של הציר של אחת הלמינות, והלמינה שנפלה לחצה על עמוד השדרה. סיבוך זה של הניתוח שכיח. מצבו של התובע לא חזר להיות כפי שהיה גם אחרי ניתוח נוסף. בית המשפט פסק לתובע פיצויים בסך 600,000 ₪.

לשאלות בנושא רשלנות רפואית בניתוח גב / ניתוח גב, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון