בית המשפט דחה תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו להם במהלך עבודתם

בית משפט השלום בתל אביב – יפו ת”א 30381-08 סיטניק ואח’ נ’ מדינת ישראל-משרד הביטחון ואח’ בפני כב’ השופטת יעל הניג
תובעים 1.אנדריי סיטניק
2.בוריס רויטמן נגד
נתבעים 1.מדינת ישראל-משרד הביטחון
2.אורטק מערכי תצפית ואבטחה בע”מ
3. אדיג בע”מ צדדי ג
1.אורטק מערכי תצפית ואבטחה בע”מ
2. מגדל חברה לביטוח בע”מ – נדחתה
3. אדיג בע”מ
4. הפניקס חברה לביטוח בע”מ – נדחתה
פסק דין כללי
תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעים במהלך עבודתם, פעולת איבה כתוצאה מירי פלשתיני, מעברה השני של “גדר ההפרדה”. התביעה מוגשת בעילה על פי דין הנזיקין הכללי. הדיון פוצל כך שתחילה תידון שאלת החבות. הנתבעות שלחו הודעות לצדדים שלישיים כלפי המבטחות שלהם [מגדל חברה לביטוח בע”מ ופניקס חברה לביטוח בע”מ] אך ההודעות נדחו בהסכמה בסוף פרשת ההוכחות. התובעים נמנעו עד כה לנקוט בהליכים לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש”ל – 1970 [להלן – “חוק התגמולים”] וזו זכותם, משום שהמחוקק לא ייחד את עילתו של נפגע פעולות איבה לחוק התגמולים. המחוקק הסתפק בהוראת בחירה, בסופו של יום, בין הפיצוי על פי הדין הנזיקי הכללי [או אחר] לבין פיצוי על פי חוק התגמולים, כעולה מסעיף 17 ב’ לחוק התגמולים בשילוב עם סעיף 36 א’ לחוק הנכים [תגמולים ושיקום], תשי”ט – 1959. רקע ועובדות שאינן עוד במחלוקת
1. ב – 29.5.2005 נכרת הסכם בין המדינה לבין אורטק מערכי תצפית ואבטחה בע”מ [להלן – “אורטק”] לביצוע מערכת התרעה חד טכנולוגית מתוצרת אורטק בגדר ההפרדה שבמרחב התפר [להלן – “גדר ההפרדה”]. לענייננו רלוונטי הקטע של הגדר המצוי בעוטף ירושלים, בין “מחנה עופר” מהצד הישראלי [להלן – “הבסיס”] לבין הכפר ביתונייה בצד הפלשתינאי. 2. בסעיף 9 לתנאים כלליים מיוחדים, מסמך ג’ 1 להסכם, הובהר כי האחריות הכוללת לביטחון בגזרה בו פועל ה”קבלן” ו”קבלני המשנה שלו” הינה של הגורם האחראי לביטחון בגזרה, צה”ל, משטרת ישראל או מג”ב [להלן – “הגורם המבצעי”] ועל הקבלן לתאם תכניותיו ועבודותיו עם הגורם הזה. אך עוד הותנה כי האחריות לאבטחת פעולות הקבלן וקבלני המשנה שלו הינה של הקבלן, והיא תיעשה על ידיו ועל פי הנחיות הגורם המבצעי ….. אחריות זו כוללת את אחריות הקבלן לשמירה על חיי העובדים שלו ושל קבלני המשנה שלו, בין השאר בכל שעות הפעילות ולאחריהן, באתרי עבודתו ובחניונים שיאושרו לו. 3. אורטק אכן הקימה את מערכת ההתרעה על גדר ההפרדה והעסיקה גם קבלן משנה לתחזוקה שוטפת, היא הנתבעת 3 [להלן – אדיג”]. כיום מוסכם כי קבלן המשנה או המעביד לצורך תביעה זו הינה אדיג, חברה – אחות של חברה בשם פלקון. 4. אדיג שלחה את עובדיה מעת לעת, לבקשת אורטק וגורמי הביטחון, לתחזוקה שוטפת של המערכת שהתקינה אורטק על הגדר. 5. התובעים נמנו עם עובדיה של אדיג. תובע 1 [להלן – “אנדריי”] הינו מהנדס חשמל ואלקטרוניקה. תובע 2 [להלן – “בוריס”], הינו טכנאי, מנהל עבודה ועבד ביחד עם אנדריי. 6. והנה בערבו של יום 28.12.06, לאחר סיום שעות העבודה, התקשר גורם כלשהו [זהותו שנויה במחלוקת] למכשיר הנייד של אנדריי וביקש ממנו להגיע לתיקון הגדר. אנדריי התקשר לבוריס והשניים יצאו מאשדוד וברכב המעביד לכיוון הגדר. 7. כיום, לאחר שמיעת העדויות והסיכומים מצטיירת תמונה, שלא עלתה כלל מכתב התביעה והיטיב להסבירה ולשרטטה בוריס בעדותו [ת/2]: השניים הגיעו שער הכניסה של הבסיס המוגדר כשטח צבאי סגור. הש. ג. פתח להם את השער ואפשר את כניסתם לשטח הבסיס. השניים החנו את רכבם בתוך שטח הבסיס, מתחת למגדל השמירה המאויש [להלן – “פיליבוקס”]. הם לא חבשו שכפ”ץ, אפוד, קסדה או אמצעי הגנה אחר. גם החיילים בבסיס לא חבשו אמצעי הגנה אלה. השניים פנו אל הגדר המקיפה את הבסיס, יצאו מהשער שלה והגיעו אל אותו קטע בו נדרש תיקון בגדר ההפרדה. השניים הספיקו לתקן את הדרוש תיקון, חזרו אל תוך שטח הבסיס וביקשו לצאת מהמקום עם רכבם, אלא שהדבר לא התאפשר שכן הרכב “נתקע” ושקע בבוץ. באותו שלב היה שקט במקום, השניים פנו לחלקו האחורי של הרכב על מנת להוציא וו גרירה, קראו לעזרה ולחילוץ מצה”ל ומצוות שני של המעביד. 8. וכאן מתחיל ומסתיים האירוע: באותה עת, וטרם הגיעה עזרה, נפתח מטח של ירי על התובעים מכיוון הכפר ביתונייה, מעבר לגדר, הם נפגעו ממנו בפלג גופם התחתון, קפצו והסתתרו מאחורי הרכב [להלן – “המטח הראשון”]. 9. לאחר המטח הראשון, “הרימו [החיילים בבסיס] פצצות תאורה ואז החל מטח שני של ירי” [עמ’ 8, ש’ 16]. אך כיום אין חולק כי התובעים נפגעו מהמטח הראשון. 10. יצוין כי כל אותה עת התנהלה פעילות מבצעית של כוחות מיוחדים של צה”ל כ – 2.5 ק”מ משער המעבר בגדר לביתונייה [להלן – “הפעילות המיוחדת”] [עמ’ 22 – 23]. המחלוקות
10. רוב רובן של המחלוקות עובדתיות. המעיין בכתבי הטענות מול הראיות שנגבו במשפט יכול להתרשם על נקלה כי החזיתות זזו, השתנו, הורחבו והוצרו. לטעמי, גם כאשר מוגשת תביעת נזיקין שחלק מפרטיה מתבררים או מתחדדים תוך כדי המשפט, יש מקום להשתדל ולדייק בתיאור הטענות העובדתיות. אין להסתפק, בפרט בתביעה לא שגרתית כזו שלפניי, בייחוס פרטי התרשלות כלליים. כפי שיעלה הדיון להלן, רוב רובן של הטענות בכתב התביעה אינן רלוונטיות ואינן נחוצות להכרעה במחלוקות שנותרו בסופו של המשפט. המחלוקות ביחסי התובעים – המדינה האם כניסת התובעים אושרה על ידי הגורם המוסמך?
12. ב הסכמת הצדדים אושרה בעניין זה הרחבת חזית [עמ’ 24]. אין חולק כי על התובעים לתאם כניסתם לאזור הגדר עם החמ”ל הצה”לי, אזי נשלח קצין לפגוש אותם בנקודת הכינוס, מתדרך אותם ובודק את רמת המיגון שלהם, מאפשר היערכות לאבטחתם ולאחר מכן מחליט אם להכניסם או שלא, לפי התנאים בשטח. אין חולק כי במקרה כאן הוזמנו התובעים טלפונית לתקן את הגדר, זהות ותפקיד המזמין לא התבררה. כאשר הגיעו לבסיס, הכניסם הש.ג. בשער והם פנו לתיקון הגדר, אך קצין לא חבר אליהם, לא תדרך אותם, לא בדק את רמת המיגון שלהם, לא העמיד להם אבטחה ולא מנע את כניסתם לתוואי הגדר. 13. לטענת התובעים הם תיאמו את כניסתם טלפונית עם החמ”ל. לטענת המדינה לא בוצע כל תיאום כזה, לו היה מתבצע, היה נאסר על התובעים להיכנס לשטח לאור הפעילות המיוחדת. המדינה אף טוענת כי סיור מג”ב שפגש בתובעים לפני הכניסה לתוואי הגדר ביקשם במפורש שלא להיכנס פנימה, להמתין בנקודת הכינוס לחבירה עם קצין, עד שהפעילות המיוחדת תסתיים [עמ’ 23, ש’ 20 – 24]. האם בהינתן כניסתם לבסיס ולתוואי הגדר חדלו המדינה וכוחותיה באי הוצאתם מהמקום?
14. לטענת התובעים שהופיעה לראשונה בשלב ההוכחות, חלה שרשרת של מחדלים כאשר הסיור של מג”ב לא דיווח על כניסתם לחמ”ל הצה”לי, החמ”ל לא שלח מישהו על מנת להוציאם, החיילים בפיליבוקס לא דיווחו על שהותם בבסיס ובתוואי הגדר איש לא שם ליבו לכך שהם נמצאים באזור כה מסוכן. 15. המדינה שבה על טענתה כי התובעים נכנסו ללא אישור, מוסיפה כי האזור המסוכן היה לצד תוואי הגדר ואילו התובעים נפגעו לאחר שכבר עזבו את התוואי והיו בתוך בסיס צבאי סגור, סמוך לעמדת שמירה מאוישת. על כן לא היה בכל אמצעי שהיה ננקט כדי למנוע פגיעה מירי צלפים כפי שאירע. התנהלות החיילים בבסיס לאחר המטח הראשון
16. מקריאת כתב התביעה ובפרט סעיף 9 שבו עולה כי זו הטענה המרכזית: לאחר המטח הראשון לא השיבו חיילי הפיליבוקס ירי לעבר מקורות הירי אלא זרקו פצצות תאורה שחשפו את התובעים כמטרה נוחה. כבר בעדותו של בוריס קרסה הטענה, שכן בוריס העיד כי התובעים נפגעו מהמטח הראשון בלבד [עמ’ 8, ש’ 18 – 22]. על כן אין כל רלוונטיות להתנהלות החיילים לאחר מכן ולא היה מקום לטעון זאת כבר בכתב התביעה. הטענה נדחית. אמצעי מיגון
16. לטענת התובעים לא צוידו באמצעי מיגון והגנה אישיים, כגון אפוד, שכפ”ץ וקסדה. התובעים מבינים כי ציודם בכל אלה לא היה מונע את הפגיעה שכן אמצעים אלו מגנים על פלג הגוף העליון בלבד ואילו התובעים נפגעו בפלג גופם התחתון. על כן העלו לראשונה במשפט את הטענה כי המדינה התרשלה באי ייצור של אמצעי מיגון אחרים. הטענה נדחית כבר עתה בהיעדר ביסוס מינימאלי. היעדר הדרכה ואספקת כלי נשק
17. טענה זו של התובעים הועלתה באופן גולמי בכתב התביעה והם לא חזרו עליה מפורשות בסיכומיהם. ככל הנדרש, נדחית הטענה כבר עתה. הדרכה ונשק בידי התובעים לא היו יכולים לסייע להם כנגד ירי צלפים בפרט כשנפגעו במטח הראשון. כל אלו אינם יכולים לסייע גם לחיילים או לכל אדם אחר הנפגע בנסיבות אלו. הטענה נדחית. המחלוקות ביחסי התובעים – אורטק
18. לטענת התובעים הפרה אורטק את התחייבותה החוזית כלפי אדיג לדאוג לאבטחת העובדים [נספח ב’ לתצהיר פריד מאורטק]. וכן הפרה אחריות בנזיקין לדאוג לכך שצה”ל ואדיג ימלאו את תפקידם. 19. לטענת אורטק אין לה חובה כלפי התובעים שאינם עובדיה ומכל מקום לא נטען דבר בתצהירי התובעים לגבי היעדר הדרכה ועוד, היא אינה אחראית על ביצוע הוראות ביטחון אלא כוחות הביטחון הם האחראים לכך. המחלוקות ביחסי התובעים – אדיג
20. התובעים טוענים שוב בכלליות לגבי היעדר הדרכות, הפרת חובה לדאוג למקום עבודה ממוגן, אי אספקת ציוד מיגון ואי דאגה לכך שצה”ל והאחראים על בטחון האזור ישמרו על בטחון עובדי הגדר. 21. אדיג מצטרפת לטענות אורטק ומטילה את האחריות על המדינה, אחראית הביטחון במקום. לחלופין, מטילה את האחריות על אורטק שתפקידה על פי החוזה בין השתיים לדאוג לבטחון העובדים ולספק אמצעי מיגון. 22. בסיכומים הופיעה סדרת טענות חדשה לגבי אי אספקה של רכב תואם תנאי שטח. טענה זו הועלתה במפתיע, בכלליות וללא ניסיון ביסוס מינימאלי. באופן העלאתה מנעה מאדיג להתגונן.
טענה זו נדחית כבר עתה. המחלוקות ביחסי המדינה – אורטק ואדיג
23. המדינה מצידה שלחה הודעות לצדדים שלישיים לאורטק, למבטחת שלה ולאדיג. היא מפנה להתחייבויות חוזיות של אורטק לדאוג לביטחון העובדים במקום, לבטחם, להדריכם, לספק ציוד מיגון וכהנה וכהנה טענות כלליות כמקובל. 24. איני נדרשת לכל אלה. בסיכומיה לא חזרה המדינה על טענותיה ולמעשה נטשו הצדדים את המחלוקות בחזית זו. וטוב עשו, שכן, וכפי שאפרט בהמשך, פריט ההתרשלות המרכזי, אם לא היחיד, שעלי לבחון הוא עצם כניסת התובעים אל הבסיס והימצאותם שם לאחר תיקון הגדר. בכל אלה, אין לאורטק ולאדיג יד ורגל, לא שליטה, לא אמצעי הדרכה רלוונטים ולא יכולת לספק ציוד מיגון, שממילא לא היה מועיל לאור מיקום הפגיעות של התובעים. הראיות
25. מטעם התובעים העיד בוריס [ת/1], הוא נחקר ארוכות, הסביר והדגים את הזירה באמצעות שרטוט [ת/2]. תצהירו הזהה של אנדריי [ת/3] הוגש ללא חקירה. 26. מטעם המדינה העיד נצ”ב מג”ב עימאד חסן [נ/1]. המדינה הגישה תיק מוצגים הכולל הסכם בינה לבין אורטק ויומן מבצעים “דו”ח סופ”ש”. 27. מטעם אדיג העיד מנהלה מר חיים פריד, שהגיש ת] ]>

נפילה בבית חולים לאחר ניתוח קיסרי- פס"ד

 

בית משפט השלום בנתניה

ת”א 2929-08 ואזנה נ’ בית חולים לניאדו

בפני

כב’ השופטת חנה שניצר-זאגא

תובעת

שביט ואזנה

נגד

נתבע

בית חולים לניאדו

פסק דין

1. התובעת ואזנה שביט ילידת 1966, הגישה תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שארעו לטענתה בתאריך 29.4.03 בעת שהיתה מאושפזת בבית החולים לניאדו, לשם ביצוע ניתוח קיסרי.

לטענתה, בסמוך לאחר הניתוח נפלה ונחבלה בגין התנהלות רשלנית של בית החולים וכתוצאה מהפגיעה נותרה נכות צמיתה בתחום האורטופדי.

בהתאם לחוות דעת של מומחה רפואי מטעם בימ”ש ד”ר נחום הלפרין, נקבעה נכות צמיתה של 10% בגין שברים בעצמות שוק רגל ימין.

ב”כ הצדדים חלוקים בשאלת התשתית העובדתית ונסיבות האירוע בגינו נחבלה התובעת, שאלת האחריות וגובה הנזק.

2. ראיות הצדדים:

מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של התובעת ותצהיר של בעלה.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת של מומחה רפואי בתחום הגניקולוגי ד”ר שמואל לוין, אשר התייחס לרשלנות בית החולים, בטענה כי לגבי תובעת שעברה ניתוח קיסרי עם איבוד דם מעל לסביר היה מקום להשגחה צמודה וממושכת.

המומחה, נחקר על חוות דעתו במהלך שמיעת הראיות.

מטעם ההגנה הוגשו שני תצהירים של אחיות במחלקת יולדות, תצהיר של מנהל מחלקת היולדות וצורפה חוות דעת של מומחה רפואי בתחום הגניקולוגי פרופ’ יצחק בליקשטיין, אשר קבע בחוות דעתו כי מדובר בנפילה פתאומית של יולדת בירידה חוזרת מהמיטה שלא ניתן היה לצפותה או למנוע אותה.

המומחה זומן לחקירה נגדית על חוות דעתו.

— סוף עמוד 1 —

3. נסיבות הארוע:

אין מחלוקת כי התובעת אושפזה בבית החולים לביצוע ניתוח קיסרי שנקבע מראש בתאריך 29.4.03, הועברה למחלקת יולדות בבית החולים, שם ביקשה לגשת לחדר השרותים, הסתחררה נפלה ונחבלה.

לטענת ב”כ התובעת בסיכומיו, מדובר בניתוח שהיה כרוך בדימום רב וחריג אשר היווה את הגורם לסחרחורת וחולשה, כמו גם מתן טיפול תרופתי (פרקודן) עובר לנפילה.

האירוע ותוצאותיו מתיישבים לטענתו עם המסקנה כי הנתבעת לא נקטה אמצעי זהירות ובגין רשלנותה ארעה הפגיעה האורטופדית נשוא התובענה.

מנגד נטען כי לא הוכח הקשר הסיבתי בין הניתוח הקיסרי לבין נפילת התובעת במהלך אישפוזה במחלקה, אותה לא היה ניתן לצפות או למנוע.

4. גירסת התובעת לעניין נסיבות ארוע הנפילה ומיקומה התפתחה והשתכללה על פני ציר הזמן.

בכתב התביעה נטענו העובדות הבאות:

בתאריך 29.4.03 הוזמנה התובעת לניתוח קיסרי בבית החולים.

בדיקת המוגלובין לפני הניתוח : 8.8 ג”א – מצביעה על אנמיה חמורה.

בעת, במהלך ובתום הניתוח שמעו התובעת ובעלה את הצוות מתלוצץ בהקשר לכמות הדם (סעיפים 3,4,5 לכתב התביעה).

לאחר התאוששות קצרה הועברה התובעת למחלקת יולדות ולאחר 3 שעות נלקחה ע”י אחות למקלחת:”כחצי שעה לאחר ששבה מהמקלחת קראה התובעת לאחות על מנת שתלווה אותה לחדר הנוחיות.האחות השיבה כי לאחר המקלחת התובעת יכולה לרדת ולהסתובב בכוחות עצמה אך בכל זאת ליוותה האחות את התובעת עד לקרבת חדר הנוחיות מרחק של 2-3 מטר מהמיטה בעוד היא מותירה את התובעת ללא השגחה…

משקמה לצאת מחדר הנוחיות התובעת החלה לפתע לראות “שחור” ואז ניסתה להיאחז בידית או בכסא, אך אלו לא היו בנמצא, היא נפלה על הרצפה לזמן קצר וקראה לעזרה” (סעיפים 7,8 לכתב התביעה).

5. בתצהיר העדות הראשית של התובעת נטען כי: “בערך בשעה 15:00 או 16:00, למיטב זכרוני, כלומר כ- שלוש שעות לאחר הניתוח נלקחתי ע”י האחות להתקלח בליווי צמוד…

חזרתי למיטתי וכחצי שעה לאחר מכן קראתי לאחות על מנת שתלווה אותי לשירותים.

האחות אמרה לי בכעס כי לאחר שכבר התקלחתי אני יכולה לרדת “ולהסתובב” בכוחות עצמה ואין צורך בליווי כל שהוא ונתנה לי הרגשה של “מטרידה” אך עזרה לי לרדת מהמיטה וליוותה אותי עד לדלת של השירותים והלכה.

מרחק השירותים מהמיטה לדעתי ולהערכתי היה כ-4-5 מטר ונכנסתי לבד ומיד ראיתי “שחור” ואי התעלפתי לפני כן ניסיתי להיאחז בידית כל שהיא או אך היא לא היתה בנמצא וצעקתי”.(סעיפים 9-14 לתצהיר).

— סוף עמוד 2 —

6. בחקירה נגדית, נדרשה התובעת לפרטים שנמסרו בתצהירה, אשר לגבי חלקם הודתה כי מדובר בעניינים שברפואה בהם היא אינה מבינה (עמ’ 20 לפרו’) ולעניין נסיבות הנפילה, עומתה עם הגירסה שנמסרה בתצהיר: “כשקראתי לאחות לשירותים לאחר חצי שעה מהמקלחת, ליוותה אותי לשירותים אך לא חיכתה לראות מה קורה איתי, הלכה ואמרה את יכולה לחזור לבד. אז כיוון שאמרתי שאהיה כמו כולם אומרים שאני צריכה לחזור לבד, חזרתי לא היתה שום ידית בקיר לא היה במה להאחז עניין של … פשוט נפלתי בריצפה בבית חולים ליד השירותים.” (עמ’ 21 שורות 8-11 לפרו’).

לגבי מיקום הנפילה, טענה התובעת בחקירה נגדית כי: “זה היה בין לבין. בין השירותים למיטה במעבר. לא ממש סמוך למיטה כי לא הצלחתי להגיע למיטה.” (עמ’ 21 שורה 26 לפרו’).

לגבי קיומה של ידית בחדר השירותים, ענתה התובעת: “לא זוכרת אם בחדר השירותים ובמקלחת היתה ידית. במעבר בין השירותים שברצוני להגיע למיטה לא היה במה להאחז.” (עמ’ 21 שורות 31-32 לפרו’).

כאשר נדרשה להתייחס לגירסת ההגנה (תצהירי אחיות בית החולים), לעניין המקום בו נמצאה לאחר שנפלה לטענתה, ענתה כי: “מה זה ליד המיטה. סמוך למיטה לא ממש לא נכון. אני ממש זוכרת את הדלת מולי ממש, הקיר פה בצדדים. נפלתי בתוך החדר כן, פחות קרוב ליד המיטה יותר קרוב לדלת אבל בתוך החדר שלי.” (עמ’ 22 שורות 2-4 לפרו’).

7. ע.ה/1 אתי אטיאס אבו דרהם, אחות במחלקת היולדות, טענה בתצהירה (נ/1) כי התובעת התקבלה למחלקה בשעה 12:35, נבדקה מספר פעמים עד השעה 17:00 וכאשר הבדיקות נמצאו תקינות, הורדה מהמיטה בסיוע האחיות למקלחת.

בשעה 18:30, שמעה צעקה מחדרה וראתה את התובעת על הריצפה בסמוך למיטתה.

אחות נוספת נעמי דויס, שהתה בעת האירוע בתחנת האחיות מול חדרה של התובעת כאשר שמעה צעקה נכנסה לחדר וראתה את התובעת שרועה על הריצפה בחדר ליד מיטתה.

8. בנסיבות, לא ברורה הגרסה העובדתית הנטענת מפי התובעת וספק אם היא משקפת את שארע בפועל עובר לנפילה,לרבות ובעיקר הטיעון לפיו קראה לצוות בטרם הירידה החוזרת אשר בסופה נפלה.

לא יכולה להיות מחלוקת בתום שמיעת העדויות כי מדובר באירוע נפילה בעת שהתובעת ירדה ממיטתה בחדר האישפוז.

המדובר במרחק קצר בין המיטה לחדר השירותים: “המצוי כאמור בחדר בו שכבה הגב’ ואזנה הוא כ -שני מטר.” (סעיף 9 לתצהיר האחות ע.ה/1).

מכתב התביעה אומנם ניתן היה להבין כי הנפילה ארעה בתוך חדר השירותים, בתצהיר ובחקירה בבית המשפט, לרבות עדויות ההגנה מתברר כי היא נמצאה שרועה על הריצפה בסמוך למיטתה בחדר, קרי לאחר שיצאה מחדר השירותים הנמצא בתוך חדר האישפוז.

— סוף עמוד 3 —

9. ב”כ התובעת מתמקד בטיעוניו במצבה הרפואי של התובעת עובר לנפילה, אשר לטענתו חייב (בגין דימום יתר במהלך הניתוח) השגחה צמודה, אשר בהעדרה נגרמה הנפילה והפגיעה נשוא התביעה.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית של ד”ר שמואל לוין מומחה בגניקולוגיה הקובע כי: “אין ספק כי האישה נפלה בגלל סחרחורת, חולשה וחוסר יציבות.”

התשתית העובדתית עליה מבסס המומחה הרפואי את חוות דעתו, הינה בעיקרה התרשמות מדברי התובעת ובעלה והשערות לגבי מהלך הניתוח הקיסרי: “בגיליון ההרדמה לא מצאתי מהו שם חומר ההרדמה שהשתמשו בו ומה הן הכמויות על מנת לחפש סיבה נוספת לקרות הסחרחורת ובאם קשורה להרדמה.

אצל אישה שעברה ניתוח קיסרי שלישי עם איבוד דם מעל לסביר ובהרדמה אזורית היה מקום כי ההשגחה עליה תהיה יותר צמודה וממושכת.

אין ספק שחולים לאחר ניתוח הינם בקבוצת סיכון גבוהה לנפילות ועל הצוות הרפואי להיות ערים לכך …

מתן הוראות והסבר (מילה לא ברורה) והשגחת יתר במקרה שלפנינו היו מונעים את הנפילה.”

10. בחקירה נגדית עומת המומחה עם הדו”ח הסיעודי במחלקת היולדות מיום האירוע, לפיו היולדת הורדה בשעה 17:00 למקלחת, לאחר שנבדקה 7 פעמים קודם לכן וכי מהלך הניתוח היה תקין.

המומחה מודה בחקירה נגדית כי בדו”ח הניתוח נמצא שכמות הדימום רגילה וחוזר על קביעתו בעמ’ 1 לחוות הדעת כי: “הניתוח עבר ללא כל תופעה חריגה.” (עמ’ 13 לפרו’).

לעד לא היה הסבר מדוע הסתמך על דברי הבעל בניגוד למפורט בגליון הניתוח לעניין דימום יתר ובהמשך מסכים כי חלק מהנתונים בחוות דעתו מתייחסים לאירועים לאחר הנפילה (בדיקת קרדיולוג, רמת המוגלובין) וכי מדדי לחץ הדם עד הנפילה היו תקינים (ראה עמ’ 14 ו- 15 לפרו’).

העד אף מסכים כי ההנחיות הכלליות הן שיש להוריד יולדת מהמיטה לאחר 4 עד 6 שעות כדי למנוע סיבוכים שלאחר ניתוח (עמ’ 17 לפרו’).

11. מומחה רפואי מטעם ההגנה נחקר על המימצאים בחוות דעתו, שם קבע כי הניתוח הקיסרי היה שיגרתי עם אובדן דם רגיל, הסתיים בסמוך לשעה 12:00 והתובעת הועברה למחלקת יולדות בשעה 12:35, כאשר כל המדדים היו תקינים, הורדה מהמיטה למקלחת בשעה 17:00 וכשעה וחצי לאחר מכן נמצאה כשהיא שוכבת על הריצפה בחדרה.

המומחה בדיעה כי ההשפעה של ההרדמה המקומית במהלך הניתוח, מתפוגגת כעבור שעתיים ואין לה קשר לנפילה.

בהתאם להנחיות יש להוריד יולדת מהמיטה לאחר כשש שעות על מנת למנוע סיבוכים שלאחר ניתוח, כך נעשה בהתאם לרישומים, לאחר שנבדקו המדדים, פורק הקטטר והעירוי.

— סוף עמוד 4 —

בנקודת הזמן בה הורדה התובעת בפיקוח צמוד של הצוות, היתה יציבות והנפילה הפתאומית בירידה החוזרת מהמיטה לא הצריכה סיוע כנטען, היתה בלתי צפויה ובלתי נמנעת.

12. בחקירה נגדית נדרש המומחה לפרטים בעניין רמת ההמוגלובין, בדיקות הדם ואופן התרחשות הנפילה.

המומחה איתן בדעתו כי בהתאם לרישומים לא היה אובדן דם במהלך הניתוח הקיסרי וכאשר נדרש לסיבה לסחרחורת ולנפילה, הסביר כי: “הרלוונטיות היא שאפילו כל האנשים הנוגעים בדבר פעלו כשורה ועל פי הסטנדרט המקובל בכל מח’ היולדות בארץ, יכול לקרות שיולדת אחרי שהיא הולכת באופן עצמאי תחוש בהמשך סחרחורת ותפגע.”

המומחה מסכים בשולי החקירה כי מתן תרופה לשיכוך כאבים עלולה לגרום לסחרחורת. (עמ’ 38 לפרו’).

13. עדות הבעל – חיים ואזנה, מבוססת על תאור כיצד שמע מהרופא במהלך הניתוח הקיסרי כי היה “הרבה דימום” ובתום הניתוח ראה את החלוק של הרופא ספוג בדם ואף שאל את המנתח מדוע לא נתנו לתובעת מנות דם אם היה דימום כה רב במהלך הניתוח.

(סעיפים 3 – 7).

בחקירה נגדית נשאל לגבי הכשרתו המקצועית (סדרן בתחנת מוניות, שכיר בחב’ שיש, נהג אמבולנס).

לגבי הנסיבות שגרמו לנפילה ומיקומה, אינו יודע פרטים שכן לא היה עד ראיה.

14. שתי האחיות מטעם ההגנה שהיו במשמרת במחלקה ביום האירוע, נחקרו על תצהירי העדות הראשית, בהם תיארו את האירועים מאז שהגיעה התובעת למחלקה בשעה 12:35, הבדיקות, הירידה בסיוע בשעה 17:00 והנפילה בשעה 18:30.

עדת ההגנה אתי אטיאס מבהירה בתצהירה כי: “על פי נוהל המחלקה, יולדת לאחר ניתוח קיסרי לא יורדת באופן עצמאי ממיטתה בפעם הראשונה לאחר הגעתה למחלקת היולדות אלא בסיוע אחיות ו/או מי מכוח העזר, ולכן הגב’ ואזנה הורדה ממיטתה בסיוע האחיות ו/או מי מכוח העזר, תוך תמיכה בשני צידי גופה למקלחת בחדר השירותים המצויה בתוך החדר בו אושפזה הגב’ ואזנה …

… אני תמיד מסבירה לכל יולדת אחרי ניתוח קיסרי כי אם היא מרגישה כאבי ראש או סחרחורות או חולשה או שהיא סובלת מכל בעייה אחרת, עליה להתלונן מיד בפני האחיות או בפני כוח העזר ו/או להשתמש בפעמון הצמוד למיטה ולהזעיק את האחות. לא זכור לי שהגב’ ואזנה התלוננה בפני על בעייה כלשהי.” (סעיפים 6- 8 לתצהיר נ/2).

15. בחקירה נגדית חוזרת ומדגישה את הנוהלים במחלקה לגבי יולדת לאחר ניתוח קיסרי: “כשהורדנו את הגב’ ואזנה היא הרגישה טוב, לכן ההדרכה שניתנת ליולדת במקרה כזה זה שאם היא עדיין לא מרגישה טוב היא צריכה לקרוא לנו.” (עמ’ 24 לפרו’).

— סוף עמוד 5 —

16. אחות נוספת שהיתה ביום האירוע במשמרת נעמי דויס, מתארת בתצהירה נ/3 את 20 השנים בהן עבדה במחלקת היולדות ומעולם לא סירבה לבקשת יולדת לסייע לה לליווי לשירותים או כל בקשה אחרת.

ביום האירוע ישבה בתחנת האחיות, שמעה את הצעקה בחדר ממול בו אושפזה התובעת, ניגשה מצאה אותה שרועה ליד מיטתה.

בחקירה נגדית הבהירה כי היא זוכרת את האירוע משום היותו חריג ומציינת שוב לשאלת בימ”ש את המיקום בו מצאה את התובעת לאחר שנפלה (עמ’ 27 לפרו’).

17. מנהל מחלקת היולדות ד”ר יעקב ממט, מפרט בתצהירו את האירועים על פני ציר הזמן מאז קבלתה של התובעת לניתוח קיסרי, המדדים שנבדקו ותועדו בדוחות ובגיליונות הרפואיים תוך דגש כי: “הטיפול ביולדת, עם הגעתה למחלקת יולדות לאחר הלידה מעוגן בנוהל המכונה “קבלה ושחרור של יולדת בלידה קיסרית”.

על פי הנוהל כל יולדת “אמורה לרדת מהמיטה תוך שש שעות ללא התחשבות בצורת ההרדמה.”

נוהל זה תקף לגבי כל יולדת בניתוח קיסרי ואנו מקפידים לפעול לפי נוהל זה של הורדת היולדת מהמיטה על מנת למנוע תסחיפים וסיבוכים במשכב לידה וכך גם היה במקרה של הגב’ ואזנה.” (סעיפים 8-10 לתצהיר נ/4).

18. בחקירה נגדית עומת עם התיעוד הרפואי של בית החולים לעניין המדדים עובר לניתוח הקיסרי ונשאל לגבי שכיחות תופעות של סחרחורת והתעלפות במחלקת היולדות: “אחרי לידה שכיח שיש סחרחורת. נפילות לא שכיחות. איבוד הכרה עוד יותר לא שכיח.” (עמ’ 29 לפרו’).

העד נדרש להתייחס לבדיקות ההמוגלובין, מדדי לחץ דם ודופק ולקשר בין תוצאות הבדיקה לבין הניתוח הקיסרי אל מול אירוע הנפילה והפגיעה האורטופדית (עמ’ 31 לפרו’).

לעניין כמות הדם הרב כנטען במהלך הניתוח הקיסרי, העד בדיעה כי: “כמות הדימום היתה רגילה.” (עמ’ 33 לפרו’).

בהתאם לגליונות הרפואיים (מהלך הניתוח, גיליון סיעודי במחלקה) מהלך הניתוח היה תקין (עמ’ 34 לפרו’).

19. בתום שמיעת הראיות, עיון בכתבי בית דין על נספחיהם וסכומי ב”כ הצדדים, לא שוכנעתי כי הוכחה התשתית העובדתית עליה מבסס ב”כ התובעת את טיעוניו.

התרשמות התובעת ובעלה ממהלך הניתוח, אינה מהווה תחליף לראיה קבילה כמשתקף מהרישומים בזמן אמת ועדויות ההגנה.

לא מצאתי לקבל את “התרחיש הרפואי” הנטען לגבי המדדים והגורמים לסחרחורת ולחולשה, כתוצאה ממהלך הניתוח הקיסרי.

פרוט היתר לגבי ריכוז ההמוגלובין, מדדי לחץ דם, טיפול תרופתי, בבסיס טיעוני ב”כ התובעת, כמו גם בחקירה הנגדית של המומחים, אינה תואמת את המימצאים בתיעוד הרפואי של בית החולים כמפורט בנספחים שצורפו לטיעוני ההגנה.

— סוף עמוד 6 —

במהלך החקירה הנגדית התברר כי בניגוד לנטען בחוות הדעת מטעם התובעת, נתוני האמת המשתקפים מגיליונות הטיפול, סותרים בברור את הטענה לירידה בריכוז ההמוגלובין, לדימום יתר במהלך הניתוח ובסופה של חקירה נגדית גם המומחה מטעם התובעת מסכים למסקנה זו:

“ש. האם מצאת בדו”ח הניתוח איזו שהיא רשומה לגבי כמות הדימום?

ת. לא. להיפך מצאתי בדו”ח הניתוח שכמות הדימום רגילה.”

(ראה עמ’ 13 לפרו’ ובהמשך החקירה הנגדית עמ’ 14-16).

קביעה זו מתחזקת בחוות הדעת מטעם ההגנה, בתשובות המומחה פרופ’ בליקשטיין בחקירה נגדית ובתיעוד הרפואי (ראה עמ’ 36 – 38 לפרו’).

20. לאחר שבדקתי, בחנתי ושקלתי את מלוא הטיעונים בסוגיה זו, מצאתי לקבוע כי במהלך הניתוח הקיסרי שבוצע בבוקרו של יום אירוע התאונה, לא היה אירוע חריג כלשהו: “מהלך הניתוח תקין.” (ראה סיכום לידה על נספחיו).

בהתאם לתיעוד הרפואי, הניתוח הסתיים בשעה 11:40, התובעת הועברה למחלקת היולדות והתקבלה בשעה 12:35, גיליון המעקב מצביע על מספר הבדיקות שבוצעו (כמות דימום – תקין, לחץ דם ודופק, מצב הכרה נשימה וצבע – תקין).

דו”ח סיעודי במחלקת יולדות מתייחס אף הוא לבדיקות במהלך היום: “הורדה מהמיטה, למקלחת בשעה 17:00. פורק קטטר ועירוי …”.

לציין כי גרסת ההגנה של שתי האחיות שהיו במחלקת היולדות לא נסתרה, נתמכה ברישומים שבוצעו על ידן, ואף המומחה מטעם התובעת: “מסכים שזה נכתב בזמן אמת ובתום לב.” (עמ’ 12 לפרו’).

יש בכל אלה כדי לחזק את הקביעה לפיה לא ניתן לקשור בקשר סיבתי עובדתי או משפטי את אירוע הנפילה למהלך הניתוח הקיסרי כנטען על ידי התובעת.

21. מועד הנפילה, אינו שנוי במחלוקת, כמו גם העובדה כי מדובר בירידה חוזרת של היולדת, לאחר שהתקבלה למחלקת היולדות, נבדקה, הורדה בסיוע הצוות בפעם הראשונה לחדר השירותים ולא נמצאה חריגה כלשהי במדדים.

לא יכולה להיות מחלוקת גם לגבי ההנחיה הברורה לפיה על מנת למנוע סיבוכים אחרי לידה: “הפרוטוקול שאנחנו עושים לאחר ניתוח קיסרי בו מורידים אישה לאחר ניתוח כ- 4 עד 6 שעות לאחר ניתוח זה נעשה בידיעתם של המרדימים שיודעים שלא יתנו חומרים שישפיעו מעבר לזמן … ” (ראה חקירה נגדית של מנהל המחלקה ד”ר יעקב ממט, עמ’ 32 לפרו’).

קביעה שגם המומחה מטעם התובעת מסכים לה (עמ’ 17 לפרו’).

— סוף עמוד 7 —

22. התובעת טוענת כי ביקשה לרדת שוב מהמיטה לחדר השירותים הנמצא בתוך חדר האישפוז ובסמוך למיטתה, קראה לעזרה, קיבלה ליווי עד לחדר השירותים אך נותרה שם ללא השגחה, וכאשר ביקשה לחזור הסתחררה ונפלה.

בנקודה זו עדיפה בעיני גירסת הצוות הרפואי על פני הגירסה של התובעת אשר “התפתחה” כאמור מהמפורט בסעיף 7 לכתב התביעה, כאילו קראה לאחות שתלווה אותה וזו השיבה כי היא יכולה לרדת בעצמה ובכל זאת ליוותה אותה עד לשרותים, לגירסה בסעיף 13 לתצהיר, שם נוסף פן אגרסיבי, כאילו הצוות הגיב בכעס.

אותן אחיות שהתובעת טוענת כי היו במחלקה ביום הארוע, לא תומכות בגרסה הנטענת, לא לעניין התגובה לבקשת הסיוע ולא לעניין עצם הליווי החלקי הנטען.

23. האחות אתי אטיאס אבו דרהם (ע.ה/1), אותה אחות שהתובעת זוכרת את שמה גם במהלך החקירה הנגדית (כ- 8 שנים לאחר האירוע), מדגישה בתצהירה ובחקירה הנגדית: “הנוהל שלנו בבית החולים הוא להדריך את היולדת אחרי שהורדנו אותה פעם ראשונה וראינו שהכל תקין אם הכל בסדר והיא מרגישה טוב יכולה לקום לבד, אם לא צריכה לקרוא לעזרה. בכל מקרה הירידה חייבת להיות הדרגתית.” (עמ’ 23 לפרו’).

בחקירה נגדית לא נסתרה הגירסה והעדה הדגישה כי כאשר הורדה התובעת בפעם הראשונה היא הרגישה טוב ולכן ניתנה הדרכה לגבי ההמשך, לרבות הסבר לפיו אם אינה חשה בטוב היא צריכה לקרוא לצוות (עמ’ 24 לפרו’).

לא מצאתי להטיל דופי בעדות הצוות הסיעודי במחלקה, הן לעניין ההסבר שניתן לכל יולדת, הן לעניין הסיוע ע”י כוח העזר או השימוש בפעמון הצמוד למיטה אם יש בעיה כלשהי (סעיף 8 לתצהיר נ/2), נתונים העומדים בסתירה לגירסה העובדתית הנטענת לעניין התגובה לבקשת העזרה: “במשך כל שנות שירותי כאחות במחלקת היולדות לא סירבתי מעולם לבקשת יולדת לסייע לה, בליווי לשירותים ובכל בקשה אחרת …” (סעיף 4 לתצהיר נ/3).

24. התובעת נפלה כשעה וחצי לאחר שהורדה מהמיטה בסיוע הצוות לחדר השירותים, ובכל המהלך היה מצבה תקין.

נסיבות הארוע נבעו ככל הנראה מירידה חוזרת עצמאית של התובעת בחלוף כשש שעות לאחר קבלתה למחלקה ונפילה כתוצאה מחולשה או סחרחורת – והשאלה האם הופרה חובת זהירות כלשהי בגינה יש לחייב את הנתבע על פי עוולת הרשלנות.

הלכה פסוקה היא כי שאלת הרשלנות נמדדת לא על סמך התוצאה שלאחר המעשה, אלא על פי סבירות ההתנהגות בעת המעשה, כאשר אין מחלוקת בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית בנסיבות בהן מאושפזת יולדת בבית החולים.

בחינה מושכלת של התנהגות הצוות הרפואי המטפל, כמו גם מהלך הניתוח הקיסרי בבוקרו של אותו יום, מובילה למסקנה כי חובת ההשגחה של צוות בית חולים על החולים המאושפזים במחלקות אינה מוחלטת.

— סוף עמוד 8 —

נקודת האיזון בין האינטרס של השגחה על חולה ומניעת תאונה אל מול היכולת להקצות כוח אדם להשגחה צמודה ומתמדת בשים לב למשאבים הכלכליים, צריכה להיבחן על פי הנסיבות המייחדות את התביעה כאן.

התובעת, בגירה (שזו לידתה השלישית), לא הוכיחה כי בעת הירידה החוזרת היתה סיבה כלשהי לחשש באשר ליציבות ויכולת התפקוד, אשר חייב השגחה מיוחדת ו/או אירוע שניתן היה לצפות (פיזית) או צריך היה לצפות (נורמטיבית) כדי לייחס אשם במסגרת עוולת הרשלנות.

25. לא שוכנעתי כי יש להחיל במקרה זה את סעיף 41 לפקודת הנזיקין, שכן אין בתשתית שהוכחה כדי למלא את שלושת התנאים המצטברים לקיומו של הכלל “הדבר מעיד על עצמו” והעברת נטל ההוכחה כנטען.

בהנחה שלתובעת לא היתה ידיעה ברורה לנסיבות שהביאו לנפילה, למרות הטיעון במסגרת כתב התביעה לגבי הגורם (מצבה הרפואי לאחר דימום יתר), ואף אם מדובר בנכס בשליטת הנתבע, כל התנאים המצטברים לא מתקיימים והאירוע שגרם לנזק אינו מתיישב לטעמי יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה.

מתן הנחיות והדרכה ליולדת, סיוע וסיעוד, לרבות אמצעי עזר הנמצאים בחדר האישפוז והמאפשרים את קבלת אותו הסיוע במידה ונדרש, בשים לב למיקום חדר השירותים, מיטת היולדת, תחנת האחיות – מצביעים על העדר סטיה מחובת הזהירות או הפרתה.

הנסיון של ב”כ התובעת במהלך החקירה הנגדית של הצוות הרפואי, להראות כי מצבה הרפואי של התובעת חייב אמצעי זהירות קפדניים, עומד בסתירה לנתונים העובדתיים שהוכחו ולנוהל עליו הקפיד הצוות הקפדה יתרה.

במקרה זה אף אין מקום או צורך להידרש לטענה אשר מוצאת ביטויה בסיכומי הנתבעת לעניין תוחלת הנזק הגבוהה אל מול האמצעים למניעתה (מעמסה כספית כבדה על יוצרי סיכון באופן הפוגע בחברה כולה).

בהישמט הקרקע מתחת לטענה כי אירוע הנפילה נגרם בגין מצב רפואי של התובעת, לא ניתן להאחז בטיעון כי נדרשה השגחה צמודה יותר מזו שניתנה.

בסופו של יום, מדובר באירוע שלא ניתן היה לצפותו ו/או לנקוט באמצעי כלשהו למניעתו.

26. הטענה הרומזת לרשלנות רפואית במהלך ביצוע הניתוח הקיסרי והטיפול שלאחריו, לא הוכחה וכל הנתונים מצביעים על התנהלות תקינה, לרבות הרישום בזמן אמת.

בסיכומי התשובה מטעם התובעת נטען כי: “התובעת לא טענה מעולם כי הנתבע היה צריך להצמיד השגחה צמודה לכל מאושפז התובעת טענה כי מאחר ודיממה במהלך הניתוח ומאחר וקבלת תרופת פרקודן סמוך לירידה מן המיטה, שניהם יכולים לגרום לסחרחורת היה צריך להשגיח עליה במיוחד הרי הצוות הרפואי צריך היה להיות מודע שהתובעת עלולה להסתחרר.”

טיעון שיש בו סתירה פנימית, נשלל בקביעה העובדתית בפסק הדין על בסיס מארג הראיות לגבי כל המדדים הנטענים.

— סוף עמוד 9 —

הטיעון הנוסף לפיו כל חולה שניזוק בשטח בית חולים מכל סיבה, זכאי לפיצוי נוגד את עקרונות דיני הנזיקין ובהעדר הוכחת יסודות עוולת הרשלנות, קרי הפרת חובת זהירות שגרמה לנזק – דינו להידחות.

27. המסקנה העולה מפסיפס הראיות, משקלן ומשמעותן הינה כי אין בנסיבות המקרה נשוא התביעה קשר סיבתי המקים עילת תביעה וזכאות לפיצוי.

להוכחת הקשר הסיבתי (העובדתי והמשפטי) בין רשלנות נטענת לבין גרימת נזק, יש להצביע על סיבתיות עובדתית שאלמלא התנהגות המזיק הנזק לא היה מתרחש בבחינת “סיבה בלעדיה אין”, קרי אלמלא הופרה החובה ואילו ננקטו אמצעי זהירות ראויים, הסיכוי כי הנזק היה נמנע גדול מהסיכוי שהיה מתרחש. רק עם הוכחת קיומו של קשר סיבתי עובדתי ניתן לבחון את הקשר הסיבתי המשפטי, קרי האם בגין אותו סיכון שגרם עובדתית לנזק ראוי להטיל חבות בנזיקין.

הקשר הסיבתי נבחן על פי מבחן הציפיות, קרי האם על המזיק לצפות באופן כללי את האפשרות לגרימת התוצאה ואת תהליך גרימתו של הנזק, גם אם לא את כל פרטיו או היקפו (ראה ע.א. 148/08 הילכת ועקנין).

מושכלות יסוד אלו לא הוכחו במסגרת האירוע נשוא התובענה.

28. אשר על כן, במכלול השיקולים העובדתיים והמשפטיים ועל בסיס נטל הראיה המוטל על תובע בהליך אזרחי, על פי מאזן ההסתברויות, לא מצאתי כי הוכחו בפני יסודות התביעה ומרכיביה בכל הקשור בחבות הנתבע במישור דיני הנזיקין ודין התביעה להידחות.

בנסיבות, כל צד ישא בהוצאותיו.

עורך דין רשלנות רפואית

תביעת תלויים- תאונה או רשלנות רפואית

תביעת תלויים

מהי תביעת תלויים

תביעת תלויים הינה תביעה של המשפחה המצומצמת של המנוח, שתובעת נזקים. התביעה היא על נזקים ישירים ועקיפים שנגרמו למשפחה בעקבות המוות הפתאומי. לעיתים קרובות התלויים רשומים גם בצו ירושה, וכך הם הופכים ליורשי עיזבון, לדוגמא בן זוג וילדים. אולם אם התלויים לא כתובים בצו הירושה יש להם זכות תביעה מכוח הקרבה למנוח. בתביעת תלויים למעשה לוקחים בחשבון בעיקר את השינויים שנגרמו בעקבות המוות. למעשה ניתן לתבוע בעקבות מעשה עוולה, ומנסים להוכיח את הנזק שנגרם עקב המוות. תביעת תלויים מגלמת פיצוי על הפסד התמיכה של המנוח במשפחתו הקרובה או אנשים שהסתמכו עליו. תביעות תלויים נפוצות בעיקר לאחר תאונות דרכים, תאונות עבודה או רשלנות רפואית.

תביעת תלויים מטרתה היא לקבל פיצוי בגין הפסדי התמיכה בהכנסה, ובהפסד של שירותים נוספים שניתנו על ידי המנוח, כהורה או כבן זוג. התובעים ינסו להראות כיצד נפגם אורך ורמת החיים לאחר הפטירה. באופן גורף ניתן פיצוי לתלויים רק על הפסד הממון שנחל כל אחד בעקבות מות המנוח. מכיוון שלא כל נזק הוא נזק שניתן לפצות בגינו יש נסיבות בהם בית המשפט יחליט להגדיל את הפיצוי הכספי. לדוגמא בן זוג ינסה להראות כי היה נשוי באושר, חיי משפחה תקינים, ניהול משק בית משותף. בנוסף חשוב להראות כי המנוח דאג לתלויים ועזר באופן ניכר בפן הכלכלי, הרגשי ודאג לצרכי המשפחה. החשוב מכל הוא ההסתמכות. בעקבות המוות נמנע מהתלויים להסתמך על הכנסות המנוח ובכך פגם להם בציפיה הלגיטימית, בין בטיפול בילדים, בפנסיה או בתנאים סוציאליים. בנוסף נלקח בחשבון כושר ההשתכרות ופוטנציאל ההשתכרות של המנוח בחישוב הפיצויים לתלויים. ככל שההכנסות היו גבוהות יותר כך יפסקו פיצויים גבוהים יותר, תוך התחשבות במצב המשפחתי, וניהול הקופה המשפחתית המשותפת.

תביעת תלויים בגין רשלנות רפואית :

התלויים יכולים לתבוע מכוח קרבתם למנוח בגין עילת רשלנות רפואית באם סבורים שהדבר התרחש. לאור העובדה כי מדובר במשפחה מצומצמת ובדרגת קרבה ראשונה מן הראוי שיוכלו לתבוע בגין ראש נזק של רשלנות רפואית. כמובן שאם תוגש תביעה יש להביא את כל ההוכחות הנדרשות לצורך התביעה, והפיצויים יגדלו עפ”י הפרמטרים השונים שאוזכרו לעיל. במידה ומדובר בתאונת דרכים ניתן לתבוע את קרנית, את הביטוח או לחילופין את הצד הפוגע.

פסק דין תביעת תלויים:

ת”א 2054-08- תביעת תלויים של המנוח, תובעים את מפלגת העבודה, כמעבידה של המנוח ואת חברת החשמל באחריות נזיקית למוות שנגרם כתוצאה מהתחשמלות. בית המשפט מטיל אחריות חלקית על מפלגת העבודה. בהחלטה לקחו בחשבון את רמת המשכל של המנוח, שירות צבאי כקצין, כושר השתכרות עתידי וכו’, וכן אשם תורם של המנוח שהוביל למותו. לבסוף נפסקו פיצויים לתלויים בגובה 489,149 ₪.

לשאלות בנושא רשלנות רפואית תביעת תלויים ניתן לפנות אל: עורכי דין רשלנות רפואית או לענת מולסון שפרטיה בראש העמוד משמאל

רשלנות רפואית של רופא מנתח מנהל מחלקה

ברצוני לברר אפשרות של הגשת תביעה בגין רשלנות רפואית, נגד רופא מנתח ונגד מנהל מנהל המחלקה שלו, להלן פרטי המקרה
בעקבות גוש בלסת התחתונה פניתי למנהל מחלקת א.א.ג, הפניה הייתה למרפאתו הפרטית, והוא הציע לי להתאשפז במחלקתו למטרת ניתוח ביופסיה
בניתוח הוציא המנתח בלוטה אחת מתוך מספר בלוטות נפוחות היות והוא טוען שזו נראתה לו בלוטת לימפה, תוצאות הביפסיה היו שזו בלוטת רוק שאינה ממאירה, הד”ר הנ”ל רצה לשחני לדרכי בטענה שהכל בסדר, אך מששאלתי אותו למה יש לי עדיין נפיחות משמעותית , הציע לי לעבור שנית תהליך של שאיבת תאים , והפעם באיכילוב התוצאה הייתה לא חד משמעית ולכן הציע לי ד”ר זה לעבור אצלו ניתוח ביופסיה שנית, כמובן שלאחר המחדל שלו סירבתילהיות מטופל על ידו  ועברתי לבי”ח שיבא שם נותחתי בשנית ונמצא שאני סובל מלימפומה פוליקולארית
מה שנראה לי שד”ר זה התרשל בכך שלא נטל דגימות מיתר הבלוטות הנפוחות וגרם לי בכך צורך לעבור ניתוח נוסף כאשר כל זה נמשך שבועות ארוכות מלוות בחרדה עמוקה, שלא לדבר על כך שהוא הוציא בלוטת רוק במקום בלוטת לימפה ולולא התעקשותי הייתי נשלח הביתה בטענה שהכל תקין
אציין גם שהנ”ל לא טרח לדבר עימי לא לפני ולא אחרי הניתוח, גם הפרופ’ אף אוזן גרון התרשל בתפקידו כמנהל ולמרות שפניתי אליו במהלך האישפוז , הוא אמר לי יהיה בסדר, הייתי מצפה ממנו בנוסף לתפקידו הניהולי לפיו הוא אחראי על הנעשה במחלקתו שיתייחס אלי גם היות ועברתי דרך מרפאתו הפרטית

עו"ד נזיקין, עורך דין נזיקין, עורכי דין נזיקין

עו”ד נזיקין, עורך דין נזיקין, עורכי דין נזיקין

עורך דין נזיקין – בחירת עו”ד מתאים לתביעה

הטיפול המשפטי בתביעת נזקי גוף כגון תאונת דרכים, תאונת עבודה, רשלנות רפואית, נזיקין אחר וכדומה, דורש מיומנות וניסיון רב מצד עורך דין.

מומלץ מאד שלא לבחור בעורך דין העוסק במספר תחומים משפטיים, אלא עו”ד העוסק אך ורק
ב נזיקין או רשלנות רפואית.

יש לשאול עורך דין זה, מהו ניסיונו בתחום הרשלנות הרפואית ולברר אודות תביעות קודמות שהגיש וכיצד הן הסתיימו.

כדאי אף לבקש לראות קטעי עיתונות אודות תביעות או זכיות של עורך דין בתחום זה.

משרד עורכי דין נבו מולסון מייצג מאות נפגעי רשלנות רפואית או תאונות קשות.

עו”ד נזיקיןעורך דין נזיקיןעורכי דין נזיקין

Entwickle inhalte https://ghostwritinghilfe.com und texte fr unternehmenskommunikation in allen medien

לידת ואקום- רשלנות רפואית?

תביעת רשלנות רפואית בביצוע לידת ואקום

חלקן הגדול של תביעות רשלנות רפואיות בישראל ובעולם הן בגין רשלנות בלידה. ישנה עלייה עצומה במספר לידות מכשירניות או ניתוחים קיסריים. ההתערבויות המקובלות בהליך הלידה הרגיל הן: חוקן, עירוי, ניטור, פרוסטגלנדינים, פיטוצין, בלון, סטריפינג, פקיעת מי שפיר, חתך חיץ – אפיזיוטומיה, ואקום, מלקחיים, ניתוח קיסרי ועוד.

לעיתים קורה שיש מצג לא רגיל של התינוק או מצוקה עוברית המחייבים ביצוע לידה מכשירנית כגון לידת ואקום או לידת מלקחיים. עם זאת, כמו במרבית סוגי ההתערבויות הרפואיות, במקרים רבים מתבצעות לידות מכשירניות גם כאשר הדבר אינו הכרחי.

מכשיר הואקום הוא בעצם מכשיר המורכב מכיפת גומי המוצמדת לראש התינוק, אשר מחוברת לצינור גומי. בעזרת מכשיר היונק את האוויר נוצר ואקום המצמיד את כיפת הגומי לראש התינוק, כך שניתן למשוך את ראשו ובכך לסייע בהוצאתו. לרופא יש שליטה על עוצמת שאיבת האוויר.

לעתים יופיע סימן אדום על ראשו של התינוק במקום בו הוצמדה הכיפה, אך לרוב סימן זה נעלם לאחר מס” ימים או שבועות. מדובר בשטף דם שבמרבית המקרים אינו מסוכן, אך במקרים חריגים יכול לגרום לאנמיה לתינוק או להגדיל את הסיכוי לצהבת.

המקרים הקיצוניים של התעלמות מ מצוקה עוברית או איחור בביצוע ניתוח קיסרי, או כשלון של לידה מכשירנית הם: שיתוק מוחין CP, פיגור שכלי ועוד

לעיתים מתרחש סיבוך במהלך לידה שהתחילה כרגיל, ולכן הצוות הרפואי מחליט על מעבר לביצוע ניתוח חירום. אם ניתוח החירום מבוצע בשל מצוקת עובר פתאומית, סביר להניח שלא יהיה זמן ליולדת להבין מה בדיוק קורה ולהיות שותפה בהחלטה. אם אין בהילות, חשוב שההורים יהיו שותפים להחלטה, ולהבין מדוע הרופאים חושבים שזו הדרך לביצוע הלידה.

אין זה ניתוח חסר סיבוכים: בכרבע עד מחצית מן המנותחות נצפים דימומים, חום, זיהומים שונים כגון: דלקת ראות, דלקת דרכי שתן ודלקת ורידים ולצערנו, אחת מכל 1000 עד 2000 נשים מנותחות נפטרת. בין הסיבוכים המאוחרים יכולות להופיע הידבקויות בבטן המובילות לחסימת מעיים, ובפתיחת הצלקת בהריון הבא.

מצוקה עוברית היא אחת הסיבות השכיחות לביצוע ניתוח קיסרי. עפ”י הנוהל הקיים נהוג לבצע את הניתוח הקיסרי תוך 30 דקות מרגע אבחנת המצוקה העוברית המצדיקה ניתוח. הנחת העבודה היא שכל דחיה נוספת עלולה לסכן את העובר, ואולי אף את האם. למרות הנוהל הקיים, אין סטנדרטים אחידים להגדרת דחיפות הניתוח מצד אחד, ולא ידוע מהן ההשלכות של עיכוב הניתוח, מצד שני.

ניתוח קיסרי מבוצע כאשר אובחנה מצוקה עוברית, כפי שהתבטא בהפרעות של פעימות הלב העובריות, צניחת חבל הטבור, כשלון מילדותי כאשר נסיון ליילד באמצעות מיכשור לא ניתוחי (מלקחיים או ואקום למשל) נכשל, או עקב הינתקות שלייה.

אולי גם יעניין אתכם:

הגשת תביעת רשלנות רפואית בגין נזק שנגרם עקב רשלנות בביצוע לידת ואקום:

בישראל ובעולם מוגשות תביעות רשלנות רפואית רבות בגין רשלנות בביצוע לידת ואקום או מלקחיים אשר כתוצאה מהן נגרם נזק ליילוד.
על מנת להגיש תביעה שכזאת יש צורך לצרף לכתב התביעה חוות דעת רפואית של גניקולוג מומחה במיילדות אשר יפרט בהרחבה מה הייתה הרשלנות הרפואית, כיצד היה ניתן להימנע ממנה ואילו נהזקים נגרמו כתוצאה מכך.

פיצויים להורים אשר חוו רשלנות רפואית בביצוע לידת ואקום או מלקחיים יכולים להגיע אף למיליוני שקלים.

להערכה חינם של סיכויי תביעתך, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון המייצגת מאות נפגעי רשלנות רפואית שפרטיה בצד שמאל

It can visit this blog here be challenging to be a teacher today and be technologically out-of-date

שיתוק- רשלנות רפואית?

שיתוק Paralysis – מהו שיתוק וכיצד ניתן להגיש תביעה ולקבל פיצויים בגינו

שיתוק הוא איבוד שליטה מוחלט על השרירים בחלק או בכל הגוף.

הגורמים העיקריים לשיתוק הם טראומה גופנית, שבץ מוחי, ניוון שרירים, בוטוליזם, פוליו וכן מספר פגמים מולדים, כגון ספינה ביפידה.

שיתוק יכול להיות מקומי, כללי או באזורים מסוימים ביחד. לדוגמה, שיתוק מקומי יכול להתרחש בצד אחד של הפנים עקב הזדהמות של עצבי הפנים באותו צד. אנשים שלקו בשבץ מוחי עשויים לחוש חולשה בכל הגוף שלהם או שיתוק בתבנית מסוימת הנקבעת על ידי האזורים במוח שנפגעו מ-שבץ. פגיעה פיזית קשה בעמוד השדרה התחתון גורמת פעמים רבות לשיתוק רגליים.

ישנם סוגים רבים של עצבים. הם מחולקים לעצבים תנועתיים (המשדרים שדר מהמוח ויוצרים תגובה בגוף) ועצבים תחושתיים (הקולטים במוח מסרים מהגוף). לכן ישנן פציעות בהם עצבים מסוימים נפגעו ולכן האדם מרגיש חלק מהגוף במידה מסוימת אך לא יכול להזיז או לפך, יכול להזיז את האיבר אך ההרגשה היא עמומה. יתר מכך, עצבים תחושתיים הם מגוונים ושולטים על תחושות שונות: מגע עורי, תחושות עמוקות של העצם ושרירים, תחושות חום וקור. כך שיכול להיות מקום בו, לדוגמה, ישנה תחושה של מגע אך בלי הבדלה בין חום וקור.

אדם הסובל מפגיעה בחוט שדרה נקרא פרפלג אם יש לו שיתוק בשתי הגפיים התחתונות, או קוודרופלג אם יש לו שיתוק במידה מסוימת בכל ארבע הגפיים. מידת הפגיעה מובדלת בין פגיעה מלאה (Complete) ופגיעה חלקית (Incomplete). בפגיעה מלאה, אין מעבר עצבי באזור הפגיעה ולכן מאזור זה ומטה הגוף משותק. בפגיעה חלקית, חוט השדרה לא נפגע כולו וחלק מהמסרים העצביים עוברים ולכן השיתוק הוא חלקי.

הגשת תביעת נזיקין (תאונת דרכים, תאונת עבודה, רשלנות רפואית) לנפגעי שיתוק

בישראל ובעולם מוגשות תביעות רפואית רבות בגין שיתוק. לשם הגשת התביעה יש להצטייד בחוות דעת רפואית של נוירולוג או נוירוכירורג אשר יפרט בהרחבה איזה נזק נגרם והאם רשלנות כלשהי גרמה לכך (בתביעת תאונת דרכים אין צורך לצרף חוו”ד כזאת).

הפיצוי תלוי בגודל הנזק שנגרם ויכול להגיע לסדרי גודל של מאות אלפי ש”ח ואף מיליונים אם מדובר במקרה של שיתוק בלתי הפיך.

עורכי דין העוסקים בתחום נזיקין/רשלנות רפואית/תאונות דרכים/תאונות עבודה יטפלו בתיקים אלו באחוזים מהפיצוי המושג ללקוח בסיום התביעה ורק במקרה של הצלחה. ההוצאות היחידות שיש ללקוח לשם הגשת תביעה שכזו הן בגין איסוף וצילום מסמכים רפואיים, התייעצות עם רופא מומחה, חוות דעת של המומחה לבית משפט, אגרת בי”מ, נסיעות ושליחוית במידה ונדרשות. במידה וזוכים בתביעה, יש החזר כספי של ההוצאות הנ”ל, אשר בכל מקרה הן נמוכות וסמליות לעומת הפיצוי שאמור להתקבל.

בנוסף, נפגעי שיתוק זכאים אף להגיש תביעה לקבלת נכות וגם פיצויים מאת ביטוח לאומי.

להערכת סיכויי תביעתך, ניתן לפנות לעו”ד ענת מולסון, המייצגת מאות נפגעי רשלנות רפואית ותאונות קשות, שפרטיה מצד שמאל למעלה

Step 1 students decide the look of pro-essay-writer.com their character