סתימת כליה- רשלנות רפואית

עברתי ניתוח לכריתת רחם שהסתבך לניתוח נוסף,בגלל סתימת כליה ימנית חריפה.הרופא המנתח,הצביע על כיפוף צינור השפיכה,שהסתדר לאחר הניתוח השני.מה זכויותיי? אודה למענה.

נהרג בתאונת עבודה

בעלי נהרג בתאונת עבודה. סגרנו על הסכם פשרה עם חברת הביטוח אך משהו בסכום הנטו שחישב לי העורך דין לא מובן.
יוצא כאילו הוא חישב פעמיים 17.5% + מע”מ.
פעם אחת מה שחברת הביטוח חישבה ופעם שנייה מהסכום הכולל שהושג בפשרה על זה שוב חישב 17.5% + מע”מ כך שהסכום נטו שמתקבל לי הוא נמוך יותר.
אודה לעזרה ותשובה האם כך נהוג ואם זה בסדר לאור זה שמדובר במקרה של תביעת תאונת עבודה קשה?

רשלנות בלידה בבי"ח סורוקה- בית חולים

ילדתי בת בבית החולים סורוקה שייצאה כלל ללא חמצן לא בכתה עשו לה החייאה אך זה לא עזר כי רמת החמצן היתה כבר 0 למוח דבר אשר הפתיעה את כל הצוות הרפואי ואתי ילדתי בשבוע 39.5 כל ההריון עבר תקין סקירות וכל מה שצריך הגעתי לחדר ליידה עם פתיחה של 6 הייתי מחוברת למוניטור שלכאורה כל מהלך הליידה היה תקין אך בפועל התינוקת יצא רק עם דופק 20 ולעומת זאת המוניטור הראה 140 יש לציין כי כאשר פקעו לי את המיים בפתיחה של 7-8 המים היו מעט מקוניאלים דלילים וכי התינוקת היתה במצב של POSTERIOR כלומר במונח העברי במצב של ליידת עורף אחורי ולכן גם מפתיחה של 10 מצב ליידה הייתי שעה ו 17 דקות בלחיצות שזה הרבה מאוד.

לאחר שהתינוקת נולדה ביצעו החייאה אך זה כבר היה מאוחר מאחר וכבר היא הייתה עם אפס אחוז חמצן למוח ללא שום תגובה לא בכי ולא שום רפלקס ובנוסף ביממה זו היא לא הטילה שתן ,ולאחר 27 שעות נפטרה!

ביצעתי נתיחה לאחר המוות אך לא נמצא שום דבר שיוכל לומר מה קרה מאחר וכל תהליך הריון והלידה לא תאם בפועל דבר יחידי שייצא בנתיחה הוא שהיו מס דימומים מוקדים  ולכן נתנו לי לעשות בירור של טרמבופיליה שייצא תקין כמו כן יש לציין כי כאשר הילדה היתה בחיים וביצעו לה אולטראסאונד לא ראו דימומים כלל אז ככל הנראה זה קרה בסמוך למוות בעקבות קריסת המערכות.


עורך דין מומחה ברשלנות רפואית – איך לבחור?

עורך דין מומחה לרשלנות רפואית

כיצד למצוא עורכי דין מומחים ברשלנות רפואית

בישראל ישנם אלפי ארועי רשלנות רפואית בשנה, אך יחד עם זאת קיימים משרדי עורכי דין בודדים העוסקים באופן בלעדי בתחום זה.

חשוב מאד כי בבואך לבחור עו”ד מומחה לרשלנות רפואית, תבדוק את הנושאים הבאים:

1. בעת הגשת תביעת רשלנות רפואית, כדאי מאד להיעזר בטיפול ע”י עורך דין מומחה ברשלנות רשלנות או משרד עורכי דין מומחה ברשלנות רפואית.

2. עו”ד מומחה ברשלנות רפואית יוכל להציג בפניך תמינה אמיתית של סיכויי התביעה לרשלנות רפואית, לרבות נושא פיצויים, חוות דעת רפואית, קושי ומשך התביעה ועוד.

3. עורכי דין מומחים ברשלנות רפואית הינם כאלו אשר עוברים בדרך כלל השתלמויות של רפואה למשפטנים ומעודכנים בחקיקה, פסקי דין בתחום וכדומה.

4. עו”ד מומחה ברשלנות רפואית יידע גם להזהיר אותך מפני תביעה אשר סיכויי הזכייה בה נמוכים.

5. עליך לבדוק כמה שנים עוסק אותו עו”ד ברשלנות רפואית.

6. עליך לבדוק מהם שיעורי הזכייה של אותו עו”ד.

7. עליך לבדוק המלצות של לקוחות שהיו מטופלים על ידו.

8. עליך לבדוק מה משך הזמן הההמוצע של תביעה במשרד של אותו עו”ד.

 

להערכה חינם של סיכויי תביעתך, ניתן ליצור קשר עם עורכת דין ענת מולסון, עו”ד מומחית לרשלנות רפואית המייצגת מאות נפגעי רשלנות רפואית, באמצעות פרטי יצירת הקשר שבראש העמוד משמאל או בלחיצה כאן לפרטים נוספים אודותיה

Von allen seiten, https://ghostwriter-hilfe.com/hausarbeit/ einschlielich rudy giovannini selbst, bekam ich immer viel lob dafr

משרד עורכי דין רשלנות רפואית – משרדי עורך דין לרשלנות רפואית

הפורטל הוקם לפני למעלה מחמש שנים ומשרת מאז אלפי נפגעי רשלנות רפואית ובני משפחותיהם בסיוע ראשוני ובליווי מתמיד בנוגע לזכויותיהם.

ניתן למצוא באתר מאות מאמרים, מדריכים, פסקי דין, סיפורי מקרה, דוגמאות של תביעות, הערכת סיכויים ועוד.

תחום הרשלנות הרפואית הוא מורכב ומסובך. מדובר בחוקים רבים, סייגים, פסיקות וכד’. אם נפגעתם מרשלנות, אתם בוודאי מרגישים מחסור במידע לגבי ההליך האפשרי לקבלת פיצויים ולתיקון העוול שנגרם לכם, ואף למניעת הישנותו בעתיד אצל מטופלים אחרים. בדיוק לשם כך, הקמנו את הפורטל הישראלי לרשלנות רפואית – כדי לענות לכם על כל שאלה ובכל עת.

בפורטל הישראלי לרשלנות רפואית תוכלו לקבל גם שירותים נוספים חשובים מעבר למידע – ייעוץ משפטי והערכת סיכויי ושווי תביעתכם ללא עלות, ע”י משרד עורכי דין לרשלנות רפואית. חשיבותו של ייעוץ משפטי ע”י משרד עורכי דין רשלנות רפואית, היא קריטית.  אין  משרדים רבים בישראל המייחדים את פעילותם לתחום זה בלבד וחשוב ביותר לבחור משרד

האתר הוא פרי יוזמה של עו”ד טל נבו, שותף ב-משרד עורכי דין רשלנות רפואית נבו מולסון, העוסק בתחום זה בלבד.

מתוך הכרת התחום של רשלנות רפואית, ומתוך ההבנה העמוקה של הצורך בקבלת מידע וסיוע מהירים – הוקם האתר, המרכז את כל האינפורמציה, המאפשר לשאול שאלות ולקבל תשובות, והמספק בעת הצורך שירותי משרד עורכי דין רשלנות רפואית לכל פונה.

להלן צוות משרד עורכי דין רשלנות רפואית נבו מולסון, איתם ניתן להעריך את סיכויי ושווי תביעתךגישת ייעוץ, ללא התחייבות:

_MG_5444_1

עו”ד ענת מולסון – ייצוג נפגעי רשלנות רפואית


עורכת דין המייצגת נפגעי רשלנות רפואית במקרים קשים ביותר.
בעלת ניסיון של כ-15 שנים בתחום. טיפלה באלפי תיקים.

מרצה בכנסים מקצועיים של עורכי דין ורופאים בנושא רשלנות רפואית.
חברת פורום הנזיקין והוועדה לרפואה ומשפט בלשכת עורכי הדין.
חברת האגודה לזכויות החולה בישראל.

בוררת ומגשרת מוסמכת מטעם לשכת עורכי הדין.
שותפה במשרד נבו, מולסון המייצג מאות נפגעי רשלנות רפואית.
המשרד השיג ללקוחותיו עד היום פיצויים בשווי עשרות מיליוני שקלים.

יועצת לעורכי דין בטיפול בתיקי רשלנות רפואית מורכבים.

נשואה ואם לשלוש בנות.

בעלת ניסיון רב במקרים של רשלנות בזמן הריון, לידה, ניתוחים ואיחור באבחון סרטן או מחלות אחרות. מייצגת לקוחות מכל רחבי הארץ. מטפלת רק במקרים בהם נגרם נזק משמעותי ובלתי הפיך. שכר הטירחה של עו”ד מולסון הוא באחוזים מהפיצוי המושג ללקוח בסיום התיק ורק במקרה של זכייה.

להערכת סיכויי תביעתך או לתיאום פגישת ייעוץ, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון:

בשיחת חינם:1-800-200-807 בנייד: 052-4787850: במייל [email protected]

 

עורכי דין נוספים במשרד:


עו”ד טל נבו

מייל:  [email protected]

talnew13

 

עו”ד אלינור זהבי

מייל:  [email protected]

23


עו”ד ליהיא גולדמן

מייל:  [email protected]

66.jpg

 

עו”ד צביאלה אונגר

מייל:  [email protected]

zvielanfinal1

 

עו”ד איילת לרר

מייל:  [email protected]

ayeletnew2

 

8

משרד עורכי דין רשלנות רפואית נבו מולסון

מן העיתונות

לקוחות ממליצים

I responded to the email, however, I have yet to receive a response and reverse cell phone tracker my subsequent emails have not been answered

ניתוח להסרת משקפיים בלייזר

 

רשלנות רפואית- ניתוח להסרת משקפיים בלייזר

עא 522/04 מרכז לייזר לניתוחי קרנית בע”מ נ’ מחמד דיראויבבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע”א 522/04כבוד השופט א’ ריבלין
בפני:
כבוד השופטת א’ פרוקצ’יהכבוד השופטת ע’ ארבל
מרכז לייזר לנתוחי קרנית בע”מ
המערערת:נ ג ד
מחמד דיראוי
המשיב:ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 3.12.03 בת.א. 1599/97 שניתן על-ידי כבוד השופטת ר’ שטרנברג אליעז(23.3.05)
י”ב באדר ב התשס”ה
תאריך הישיבה:פסק-דיןהשופט א’ ריבלין:1. המשיב עבר, אצל המערערת, ניתוח לטיפול בקוצר ראייה ממנו הוא סבל. הניתוח בוצע באמצעות מכשיר המשגר קרני לייזר (מסוג Excimer), בשיטה המכונה P.R.K (להלן: המכשיר). כעבור זמן-מה, איבד המשיב את כושר ראייתו בעין שמאל – היא העין המנותחת – בשל דימום ברשתית. הוא הגיש תביעה כנגד המערערת. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגן הנשיא ר0027 שטרנברג-אליעז) קיבל את התביעה, ומכאן הערעור שבפנינו.רקע עובדתי ומשפטי2. המשיב סבל, מאז ילדותו, מקוצר ראייה (מיופיה) בשתי עיניו. בעינו השמאלית עמד הליקוי על 20 מספרים (דיופטריות). בעקבות מודעה שפורסמה בעיתון, פנה המשיב, ביום 6.10.1994, למערערת – מרכז לייזר לניתוחי קרנית בע”מ – ושאל אודות האפשרות לטפל, באמצעות ניתוח לייזר, בבעיית קוצר הראייה. המשיב הופנה לייעוץ אצל פרופ’ גודל, נציג המערערת בצפון הארץ. זה האחרון קבע כי המשיב מתאים לעבור את ניתוח הלייזר, והסביר כי הניתוח מביא להפחתת הליקוי בשיעור של 10 דיופטריות לכל היותר. המשיב הסכים לעבור את הניתוח, ונשלח לבית החולים “אסותא”, שם מבצעת המערערת את הניתוחים. בהגיעו לבית החולים, ביום 12.10.1994, חתם המשיב על “דף מידע והסכמה לניתוח לתיקון קוצר ראייה ע”י אקסימר לייזר”, בלא שהקדים קריאה לחתימה. המשיב שילם עבור הניתוח, ונבדק על-ידי שני רופאים – פרופ’ לזר וד”ר ליפשיץ. המשיב נותח בעינו השמאלית, וכושר ראייתו השתפר לזמן-מה. דא עקא, שבחלוף חודשיים ומחצה לערך, אירע דימום ברשתית העין השמאלית, וכושר ראייתו של המשיב, בעין זו, התדרדר עד כדי עיוורון.יצוין כבר עתה, כי ניתוח הלייזר שבו עסקינן מבוצע בקרנית, קרי – החלק החיצוני-קדמי של העין. קרני הלייזר משוגרות לעבר הקרנית, מסירות שכבות מיקרוסקופיות משטחה ובכך משנות את קמירותה. הדימום, לעומת זאת, ארע בחלק האחורי של העין, קרי – הרשתית. מכאן השאלה העומדת ביסוד המקרה שבפנינו – האם הוכחה זיקה סיבתית בין הניתוח בקרנית לבין הדימום ברשתית.3. ואכן, בית המשפט המחוזי נדרש, בראש ובראשונה, לשאלת הקשר הסיבתי בין הניתוח לבין העיוורון ממנו סובל המשיב. כאמור, העיוורון נגרם עקב דימום ברשתית. אין מחלוקת – כך הבהיר בית המשפט – כי בני-אדם הסובלים מקוצר ראייה בדרגה גבוהה עלולים לסבול מדימום ברשתית. על כן, כך נפסק, קשה לשלול את האפשרות כי הדימום בעינו של המשיב לא נבע מהניתוח, אלא מעצם קוצר הראייה שהמשיב סבל ממנו.נשאלה אפוא השאלה, האם ישנו גורם אפשרי נוסף לנזק מסוג זה, לאמור: ניתוח הלייזר. המומחים שהעידו בבית המשפט קמא השמיעו דעות שונות בעניין זה, ובית המשפט ציין כי הניסיון לגבי ניתוחים חדשניים אלה הוא קצר. זאת ועוד, בית המשפט הטעים כי לאור העובדה שניתוחים מהסוג שבוצע כאן אינם מיועדים לבני אדם הסובלים מקוצר ראייה שדרגתו למעלה מ- 10 דיופטריות, אין בנמצא מחקר סטטיסטי בנוגע לשאלה האם בקרב בני אדם כאלה קיימת נטייה מוגברת ללקות בדימום ברשתית בסמוך לאחר הניתוח. בית המשפט הוסיף כי המערערת ביצעה מאות ניתוחים כאלה ובכל זאת לא הציגה נתונים סטטיסטיים התומכים בעמדתה; מכאן, כך סבר בית המשפט, שיש להניח כי אין ביכולתה לשלול את הסיכון הטמון בביצוע ניתוח לייזר במטופלים בעלי קוצר ראייה גבוה.עם זאת, בפני בית המשפט המחוזי היו נתונים סטטיסטיים אחרים: התברר, כי הסיכוי הסטטיסטי שאדם הסובל מקוצר ראייה כשל המשיב ילקה בדימום ברשתית במהלך חייו עומד על 7.5% לערך. בפועל, ההסתברות לגבי המשיב נמוכה יותר, לאור גילו הצעיר, אולם – כך פסק בית המשפט קמא – אפילו בהתעלם מנתון זה, הסיכוי לכך שהדימום יתרחש דווקא בשנה שבה התרחש הינו 0.1% לכל היותר. זאת, לאור חלוקת ההסתברות להתרחשות דימום כאמור (7.5%) בתוחלת החיים (75 שנים). משאמר כל זאת, הדגיש בית המשפט כי אף אלמלא החישוב הסטטיסטי האמור, היתה נותרת בעינה המסקנה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין הניתוח, שיש בו משום הפעלת לחץ על העין הרגישה בלאו הכי, לבין הדימום שארע בסמוך לאחר הניתוח. בית המשפט אף ציין כי בישראל קיימת שכיחות גבוהה של מקרי עיוורון עקב דימום לאחר ניתוח לייזר, יחסית למספר המקרים בעולם, וקבע כי “סביר יותר כי בעולם מקפידים לא לבצע ניתוחי לייזר בבעלי קוצר ראייה גבוה”.4. סוגיה נוספת שבית המשפט המחוזי נדרש לה נוגעת להפרת החובה לגלות למטופל מידע על הסיכונים הכרוכים בניתוח ולקבל את הסכמתו מדעת. חובה זו – כך הדגיש – נובעת מן הפסיקה ומחוק זכויות החולה, התשנ”ו-1996, שאמנם נחקק לאחר האירוע אך רוחו מבטאת את ההלכה הפסוקה. בית המשפט קבע כי המשיב לא קיבל כל הסבר על הסיכונים הכרוכים בניתוח, ותוכן המסמך שעליו חתם לא הוסבר לו כלל. יתרה מכך, לא צוינו בפני המשיב הסיכונים המיוחדים הנוגעים לבעלי קוצר ראייה גבוה, על רקע חוסר הניסיון המצטבר בהקשר זה. בי] ]>

I learned more about the how and whys of flipping the classroom and I was able to reflect on what I writing helper in https://eduessayhelper.org/ already know and put in a written format

רשלנות רפואית בהרדמה- רשלנות במהלך ההרדמה

א 28900/01 לידור רואס נ’ מדינת ישראל – משרד הבריאות1
בתי המשפט
א 028900/01
בית משפט השלום תל אביב-יפו
30/06/2005
תאריך:
כב’ השופטת בלהה טולקובסקי
בפני:לידור רואס -נ ג ד-
מדינת ישראל – משרד הבריאות
מבוא
1. התובעת, לידור רואס, (להלן: “התובעת”), ילידת 1978, ילדה, ביום 25/7/00, את ילדה הראשון, בניתוח קיסרי, שבוצע בהרדמה כללית, בבית חולים “אסף הרופא”, (להלן:”בית החולים”).
הנתבעת, מדינת ישראל – משרד הבריאות, (להלן: “הנתבעת”), מחזיקה ומנהלת את בית החולים.2. התובעת, נשאלה, עובר לביצוע הניתוח הקיסרי, באיזה סוג הרדמה היא בוחרת, כללית או אפידורלית, והשיבה כי הינה מעדיפה, הרדמה כללית.
לצורך ובמהלך, ההרדמה הכללית, הוחדר, על ידי הרופא המרדים, צינור הנשמה- “טובוס”, דרך פיה של התובעת, אל בין מיתרי הקול, ומעבר להם.
לאחר הניתוח, התלוננה התובעת, על צרידות, קשיים בנשימה וקושי בבליעת נוזלים. משהתופעות האמורות, לא חלפו, נבדקה התובעת, על ידי רופא א.א.ג. ואובחנה כסובלת מדיסלוקציה של האריטנואיד (סחוס האחראי על תנועתיות מיתרי הקול), עם שיתוק של מיתר הקול השמאלי. התובעת, הופנתה לניתוח תיקון וריפוזיציה של האריטנואיד, אשר בוצע בבית החולים, ביום 17/8/00, אך ניתוח זה, לא צלח.3. לטענת התובעת, נגרמו לה, נזקי גוף, כתוצאה מהתרשלות, בביצוע ההרדמה. כן טוענת התובעת כי עובר לניתוח, לא הוחתמה על טופס הסכמה להרדמה ולא ניתן לה הסבר, בדבר הסיבוכים הכרוכים בהרדמה כללית, בכלל והסיכון של פגיעה במיתרי הקול, בפרט ובכך יש משום הפרת חובה חקוקה וביצוע טיפול רפואי תוך כדי תקיפה.
@[email protected]
האם הוכחה התרשלות בביצוע ההרדמה
4. בפתח הדיון, יש לציין כי התובעת, לא צרפה לתביעתה ולא הגישה, חוות-דעת של מומחה רפואי, בתחום ההרדמה, התומכת בטענתה, בדבר התרשלות בביצוע ההרדמה, ולמותר להזכיר את הוראת תקנה 127, לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984, המחייבת הגשת חוות דעת של מומחה, לצורך הוכחת טענה שבמומחיות.
מטעם הנתבעת, הוגשה חוות דעתו של פרופ’ ראובן פיזוב, מנהל מחלקת הרדמה וטיפול נמרץ, במרכז הרפואי “כרמל”, נ/1, כן העיד, ד”ר סמיון פוליפודי, הרופא המרדים, אשר ביצע את ההרדמה, נשוא התביעה.
התובעת, תולה את עיקר יהבה, לצורך הוכחת טענת ההתרשלות, על הכלל בדבר העברת נטל הראיה – “הדבר מעיד על עצמו”, הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], (להלן: “פקודת הנזיקין”). כן טען ב”כ התובעת, בסיכומיו, כי ההתרשלות, בביצוע ההרדמה, התבטאה, בנסיבות הענין, בביצוע ההרדמה, על ידי רופא שאינו מומחה בהרדמה, באי ביצוע בדיקות מקדימות כנדרש ובשימוש בטובוס, לא מתאים.
@[email protected]
הלכה היא כי שאלת תחולתו של כלל “הדבר מעיד על עצמו”, נבחנת על רקע מכלול הראיות שהובאו בפני בית המשפט, ראה לעניין זה; ע”א 1146/99 קופת חולים כללית ואח’ נ’ סולן, פ”ד נה (4), 898 , 908-909 (להלן: “פרשת סולן”), ע”א 8151/98 שטרנברג נ’ ד”ר צ’צ’יק ואח’, פ”ד נו(1) 539,(להלן: “פרשת שטרנברג”), לפיכך, אקדים ואבחן את הראיות והטענות הפוזיטיביות שנטענו.מומחיותו של ד”ר פוליפודי
5. טוען ב”כ התובעת בסיכומיו כי “זוית מפתיעה”, נחשפה בעת חקירתו הנגדית של ד”ר פוליפודי, במסגרתה, הסתבר כי בעת ביצוע ההרדמה, נשוא התביעה, לא היה ד”ר פוליפודי, מומחה להרדמה ולפיכך פעולות ההרדמה שביצע, בהעדר הסמכה כמומחה בהרדמה, מהוות הן רשלנות והן תקיפה. דין טענה זו להידחות.
@[email protected]
בתצהירו של ד”ר פוליפודי, נ/3, נאמר כי שימש כרופא מרדים, בבית החולים אך לא נאמר ולא נטען כי היה הוא, במועדים הרלבנטיים לתביעה, רופא מומחה בתחום ההרדמה. לו סברה התובעת כי יש חשיבות לענין מומחיותו ונסיונו של הרופא המרדים, ניתן היה לברר שאלות אלה, טרם הגשת התביעה, ולמצער במסגרת ההליכים המקדמיים. בנסיבות אלה, צודקת ב”כ הנתבעת בטענתה כי הטענות בענין מידת מומחיותו של ד”ר פוליפודי, נטענו לראשונה, במסגרת הסיכומים,לפיכך, הינן בגדר הרחבת חזית אסורה.6. גם לגופו של עניין, דין הטענה להידחות. בעדותו, ציין ד”ר פוליפודי כי בשנת 2000, עבר את שני מבחני ההתמחות בהרדמה ולאחר מכן, צריך היה, להשלים עבודה במדעי היסוד, כדי לקבל תעודת מומחה, כך שבכל מקרה, מדובר במתמחה, בסיום תקופת ההתמחות.
הטענה כי פעולות ההרדמה, בוצעו, בניגוד “לכל הכללים ולפקודת הרופאים”, (סעיף 2 לסיכומי התובעת), נטענה בעלמא, ללא כל פירוט של ההוראות החוקיות או הוראות הנוהל, שלהפרתן נטען, אם בכלל. מן המפורסמות היא כי בבתי החולים, מועסקים רופאים מתמחים ויש לשער כי השאלה, איזה פעולות ופרוצדורות רפואיות, מוסמך רופא מתמחה, לבצע, בכל שלב משלבי ההתמחות והאם נדרשת, נוכחות או השגחת רופא מומחה, לצורך ביצוען, מעוגנת בכללי נוהל או נוהג ולמצער יש לאמר כי שאלת מידת הניסיון הנדרש, לצורך ביצוע פרוצדורה רפואית מסוימת, בשלבי ההתמחות השונים, בכלל וכשמדובר ברופא מתמחה, בשלהי תקופת ההתמחות, בפרט, הינה שאלה שברפואה ויוזכר כי לא הוגשה, מטעם התובעת, כל חוות דעת שבמומחיות.7. בהסתמכות התובעת, על פסק דינו של בית המשפט העליון, בע”א 6948/02 אדנה נ’ מדינת ישראל, משרד הבריאות, פ”ד נח (2), 535, אין כדי לסייע לה בטענתה שכן שם נפסק כי הקביעה על פיה, עצם העובדה שזריקת ההרדמה האפידורלית, ניתנה על ידי רופא מתמחה, מהווה התרשלות, אינה יכולה לעמוד, בהעדר ראיות משכנעות, מכוחן יכול היה בית המשפ] ]>

They gave some great ideas and it was primary homework help egypt nice to have some of my questions/concerns brought up by others

רשלנות רפואית- אורתופדיה, אורטופדיה

א 18408/02 ארז ארבל נ’ אורט ישראל בי”ס תיכון טכנולוגי עירוני, שרותי בריאות כללית1
בתי המשפטא 018408/02
בית משפט השלום חיפה
25/07/2005
תאריך:
כב’ השופט א. אליקים
בפני:
ארז ארבלנ ג ד1 . אורט ישראל בי”ס תיכון טכנולוגי עירוני
2 . שרותי בריאות כלליתפסק דין
מבוא
1. התובע יליד 1982, תלמיד כיתה יב’ במגמה ללבורנטים בבית הספר אורט-הנתבע מס’ 1, נפגע בכף ידו ביום 3.4.00 במהלך ניסוי במעבדה לכימיה. בעת הארוע החזיק התובע בידו האחת צנור זכוכית דק המיועד להעביר נוזלים מכלי לכלי והנקרא “פיפטה” ובעת נסיון חיבור קצה הפיפטה למשאבת גומי, נשברה הפיפטה וחדרה לכף ידו השמאלית.2. התובע הועבר לטיפול במחלקת תאונות במרפאת “לין”- מרפאה של הנתבעת מס’ 2 שם קיבל טיפול ושוחרר לביתו. בחלוף כ-5 חודשים בהם סבל התובע לטענתו סבל עז, פנה התובע שוב למרפאה ואז נתגלה בכף ידו רסיס זכוכית שנותר מאירוע שבירת הפיפטה ואשר לא אובחן בעת הטיפול הראשוני שקבל התובע. (במאמר מוסגר אציין כבר עתה כי בשלב הסיכומים ובהסכמת הצדדים הוגשה ע”י התובע קופסה ובה מספר רסיסי זכוכית שהוצאו מכף ידו, אכנה את כולם רסיס הזכוכית).3. התובע מייחס את שבירת הפיפטה לרשלנות הנתבע מס’ 1 ואת אי אבחון והוצאת רסיס הזכוכית מידו ביום התאונה לרשלנות רופאי הנתבעת מס’ 2. בתמיכה לטענותיו צרף התובע לכתב תביעתו את חוות דעת של פרופ’ חיים וינברג אשר העריך את נכותו הרפואית של התובע בשיעור של 20% וייחסה לרשלנות רפואית בטיפול-אי הוצאת שבר הזכוכית מכף היד. התובע אף הביא להעיד את פרופ’ חיים שטיין שנתן חוות דעת לבקשת חברת כלל- שאינה נתבעת בתיק, אך מבטחת את תלמידי העיר חיפה בביטוח תאונות אישיות. פרופ’ שטיין העריך נכותו של התובע ב-15% וסבר כי לו לא היתה מתעכבת הוצאת שברי הזכוכית כפי שארעה בפועל הנזק לכף ידו של התובע היה קטן יותר.4. הנתבעת מס’ 1 תמכה טענותיה בחוות דעתו של דר’ אבנר קרב שהעריך את נכותו של התובע בשיעור של 5% בשל הפגיעה בתאונה ולא בשל טיפול רפואי לקוי והוא הוסיף כי בניתוח מתקן ניתן להפחית הנכות ל-0%.5. במהלך המשפט העידו ונחקרו שלושת המומחים הנ”ל בנוסף העיד התובע והעידו המורה לכימיה הגב’ רעיה אביבי והלבורנטית במעבדה הגב’ דליה סלמה.6. בהסכמה וללא חקירות הוגשו תצהיריהם של דר’ אהרונוביץ מנהל מחלקת תאונות במרפאת לין שם טופל התובע מיד לאחר התאונה ושל דר’ בויקו מורל אשר טיפל בתובע בחודש 9/00, איתר את שבר הזכוכית והוציאו מהיד בניתוח שערך לתובע.7. לאחר מכן סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב, בשלב זה בהתאם להחלטתי בדיון מסר ב”כ התובע לבית המשפט קופסה ובה שברי הזכוכית שנשלפו מידו של התובע.תמצית טענות הצדדים
8. התובע טוען כי הפיפטה היתה סדוקה ולכן נשברה בכף ידו ומכאן אחריותו של הנתבע מס’ 1 שאיפשר עבודה עם פיפטה סדוקה. הוא מוסיף וטוען כי הנתבע מס’ 1 לא ערך תחקיר מסודר לנסיבות הארוע ואפילו לא ערך רישומים בנושא. התובע סבור כי במקרה זה יש להחיל על בית הספר את הכלל שהוחל על בתי החולים ולחייבם באחריות בשל הנזק הראייתי שנגרם בשל מחדלם. התובע אף סבור כי במקרה זה מתקיים הכלל של “הדבר מדבר בעדו” ונטל השכנוע עובר לנתבע מס’ 1 נטל בו לא עמד.
9. התובע טוען כי הנתבעת מס’ 2 התרשלה בכך שהרופא מטעמה לא עשה לתובע מיד ביום התאונה צילום רנטגן שהיה מביא לאיתור שברי הזכוכית, צילום רנטגן שלא נעשה גם בחודשים ארוכים לאחר התאונה, בהם התלונן התובע אך לא הופנה לרופא מומחה.10. לטענת התובע בשל הזמן הרב שחלף מיום הטיפול ועד ליום גילוי שבר הזכוכית הוחרף הנזק שנגרם לעצב כף ידו.11. התובע מבקש לאמץ את חוות דעתו של פרופ’ שטיין ולקבוע כי נכותו הרפואית הינה 15% לצמיתות וכי נכותו התפקודית הינה 20%. התובע מבקש לחשב שכרו לפי 110% מהשכר הממוצע במשק לפסוק לו הפסדי השתכרות בעתיד לפי חישוב זה, להוסיף לכך פיצוי בגין כאב וסבל, עזרת צד ג’, נסיעות ורכישת כפפה מיוחדת ובסה”כ מעריך התובע את נזקיו בסכום של 674,000 ש”ח בתוספת החזר הוצאות ושכ”ט.12. ב”כ הנתבע מס’ 1 מנתחת בסיכומיה את טענות התובע וטוענת כי אין זה המקרה של העברת נטל הראיה, לא נמצא פגם כלשהו בפיפטה הספציפית ולא הוכחה רשלנות כלשהי מצד הנתבע מס’ 1. ב”כ הנתבע מס’ 1 מזכירה כי עדותו של התובע הינו עדות יחידה של בעל דין שנמנע מלהביא עדים ומסמכים. ב”כ הנתבעת מס’ 1 מוסיפה וטוענת כי בחלוקת האחריות בין הנתבעים יש להטיל את מירב האחריות על הנתבעת מס’ 2.13. בשאלת גובה הנזק מצביעה ב”כ הנתבע מס’ 1 על העובדה כי מדובר בפגיעה ביד שמאל וללא הגבלה תנועתית שאין בה כדי להצדיק את הסכומים הנתבעים כפי שחושבו בסיכומי התובע. התובע לטענתה לא הוכיח הוצאות נסיעה בפועל או את הצורך בכפפה מיוחדת והוא גם לא זקוק לעזרת צד ג’.14. הנתבעת מס’ 2 מנתחת העדויות השונות וטוענת כי ניתן ללמוד מהם כי לא היתה כל רשלנות בטפול שקבל התובע, היא מדגישה כי אין לבחון רשלנות בחוכמה שלאחר המעשה ומזכירה כי גם מומחה הנתבעת מס’ 1 דר’ קרב היה סבור כי הטיפול שניתן לתובע היה ראוי ולכן מנועה לטענתה הנתבעת מס’ 1 במקרה זה לבקש בסיכומיה לראות את הנתבעת מס’ 2 כאחראית לנזקי התובע.15. הנתבעת מס’ 2 טוענת כי מקור סבלו של התובע הוא בצלקת שנוצרה מהחתך ש] ]>

Christine kincaid dewey, an implausible read hs math teacher the book was phenomenal

תסמונת הכאב הכרוני- RSD, CRPS- רשלנות רפואית?

תסמונת הכאב הכרוני- RSD, CRPS רשלנות רפואית?

התסמונת מתבטאת על ידי כאב כרוני קשה, בחלקו עצמוני ובחלקו מגורה ע”י גירויים שבדרך כלל אינם כואבים (אלודיניה), בהפרעה של בקרת תפקוד המערכת האוטונומית של האיבר הפגוע (קרי: בצקת, שינויי צבע, חום/קור מקומי והזעה) וכן בהפרעות מוטוריות (חולשה, רעד, דיסטוניה, קושי ביוזמת תנועה) ושינויים טרופים (עור, עצם, שיעור וציפורניים).

קיימות תסמונות רבות אחרות המחקות אותה במידת מה ולכן האבחון דורש הערכה מדוקדקת של כל הלקויות על מנת לשלול אבחנות אחרות. מצד שני, למרות קיומה שנים רבות בספרות הרפואית, מעטים הרופאים המכירים אותה היטב. במרכז אשר פועל במרכז רפואי רעות נבנה אלגוריתם אבחנתי תוך שימוש בכלים המאפשרים מדידה כמותית (Sensory Analyser ,Algometry, Thermometry, Electrodiagnosis, Movement Analysis, Phentolamine Test, Computerized Weight Bearing). הצלחת הטיפול תלויה בין היתר באבחון מוקדם כמה שניתן ובהתאמה אישית של הטיפול לכל אורך התהליך

אין לתסמונת ביטוי קליני אחיד וניתן לצפות שילובים שונים ודרגות שונות של הסימנים הנ”ל. כמו כן בולטת אי יציבות הסימנים היכולים להשתנות מעת לעת ותחת השפעה של גורמים סביבתיים שונים (חום, לחות וכו’), דבר המקשה לעיתים קרובות על אבחון התסמונת. אין בנמצא בדיקת מעבדה אובייקטיבית המאפשרת אבחון חד משמעי. בהעדר מידע ברור על מנגנון הפתופיזיולוגי, חולים רבים מקבלים טיפולים לא ספציפיים ארוכים וממושכים ללא הטבה משמעותית. הם מפתחים הפרעה תפקודית לעיתים קשה מלווה בהתפתחות סימני דיכאון כמצופה אצל חולים הסובלים מתסמונת כאב כרוני קשה .

להלן פסק דין של בית המשפט בסוגיה שעניינה תסמונת הכאב הכרוני:
א 883/00 דואני חנה נ’ אפרים כץ – “חמים וטעים”,קופ”ח כללית, מרכז רפואי “לין”,1
בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בחיפה
א 000883/00
בפני:
כב’ השופטת ב. גילאור- נשיאה
תאריך:
05/03/2006
בעניין:
דואני חנההתובעת– נ ג ד –
1. אפרים כץ – “חמים וטעים”
ע”י ב”כ עו”ד נ. אלסטר
2. קופ”ח כללית, מרכז רפואי “לין”הנתבעים
פסק דין
עניינה של התביעה שבפני בתאונת עבודה שארעה לתובעת, שנגרמה כתוצאה מרשלנותו הנטענת של הנתבע 1 (להלן: הנתבע) כמעביד, ובנזקיה כיום, אשר נגרמו כתוצאה מרשלנותה הנטענת של הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת) בטפול הרפואי שניתן לה לאחר התאונה.העובדות הצריכות לעניין
התובעת, ילידת 1959, נשואה ללא ילדים, נפגעה, לדבריה, בתאונת עבודה ביום 4/4/97, עת עבדה כמוכרת בחנות “חמים וטעים” – חנות לממכר מזון מוכן, שהייתה בבעלותו של הנתבע 1.לטענת התובעת, במהלך עבודתה בבוקר יום ה-4/4/97 החליקה על רצפת המסעדה, שהייתה רטובה ושמנונית (להלן: “התאונה”). כתוצאה מן התאונה התובעת נחבלה במרפק שמאל וסבלה משבר עם תזוזה מינימאלית של ראש עצם הרדיוס.
לאחר אותה תאונה, בקרה התובעת עשרות פעמים בקופת החולים, נבדקה על ידי מספר לא מבוטל של רופאים, ונערכו לה בדיקות מרובות – קליניות והדמיתיות. מכיוון שלטענת התובעת הטיפול שניתן לה היה רשלני ועל כן לא אובחנה מחלתה, ומכיוון שלטענת הנתבעת, הבדיקות הרבות שבוצעו הצביעו חד משמעית שכל מחלה אפשרית נבחנה ונשללה, ולא נמצא כל הסבר לפער בין תלונותיה לבין הממצאים התקינים, מצאתי לפרט את פניותיה ואת ממצאי הבדיקות במלואם, כפי שעולים מן החומר הרפואי שהוצג בפני.התובעת נבדקה ביום החבלה במרכז הרפואי לין שבחיפה (להלן: “לין”). בבדיקה לא ניכרה נפיחות במרפק ולא ניכרה כל הגבלה בתנועות, אלא אובחנה רק רגישות באספקט הליטראלי של המרפק. בצילום נמצא שבר קטן ללא תזוזה בחלק הליטראלי של ראש הרדיוס. ידה של התובעת גובסה, והיא הונחתה לשוב לבדיקה ביום 24/4/97.
ב- 6/4/97, כיומיים לאחר התאונה, פנתה התובעת בחזרה ללין, והתלוננה על לחץ של הגבס באזור המרפק. בבדיקה נמצא שהתחושה באצבעות תקינה, וכך גם תפקודן. בכל מקרה, נעשתה בגבס פתיחה לשם שחרור הלחץ.
בתאריך 10/4/97, במהלך ביקורת אליה הוזמנה, ועקב תלונותיה על כאבים עזים במרפק, ולמרות שהבדיקה הצביעה על תפקוד תקין של הגפה והאצבעות, הוחלף הגבס בחדש, ניתן טיפול תרופתי, ונקבעה ביקורת נוספת.
ביום 16/4/97, עקב אותן תלונות, הורד הגבס, והתובעת נשלחה לבדיקה נוירולוגית. לאחר בדיקתה של התובעת ביום 16/4/97 ציין הנוירולוג, ד”ר י’ בזק, שאין כל פגיעה בעצבים של עצב הרדיאליס וכל השרירים המעוצבבים על ידי עצב זה מתפקדים מצוין. כן ציין שהכאבים בכתף שמאל הם כנראה “על רקע של Disuse זמני”. בהיעדר ממצא חריג בבדיקה הנוירולוגית, הוחלף הגבס בחדש. החלפה נוספת של הגבס נעשתה ב- 20/4/97.
ב-24/4/97 ולאחר שצילום ביקורת נמצא תקין, הורד הגבס סופית, והתובעת נשלחה לטיפול פיזיותראפי שלאחריו נקבעה ביקורת נוספת.
ביום 11/5/97 ולאור תלונותיה, הורה ד”ר ברוסקין לתובעת לבצע פיזיותראפיה והפעלה עצמית של היד.
ב-22/5/97 בוצע לתובעת צילום שנמצא תקין, והיא הופנתה על ידי ד”ר ברוסקין שוב פעם לקבלת טיפולי פיזיותראפיה. תיעוד נוסף של הפניות חוזרות לפיזיותראפיה מיום 2/6/97 ומיום 22/6/97.
ביום 6/7/97 הופנתה התובעת למחלקה לרפואה תעסוקתית ולהתייעצות במחלקה האורטופדית בבית החולים כרמל.
לאחר ביקורה שם נשלחו מטעם המחלקה מכתבים מפורטים מה- 7/7/97 ממנו עולה כי ב-1/7/97 התובעת חזרה לעבודה על דעת עצמה, וכי היא מסוגלת לבצע עבודה של 5 שעות ביום, במגבלות מסוימות.
ביום 20/7/97 נבדקה התובעת פעם נוספת על ידי ד”ר ברוסקין. ציין שמצבה יכול להתאים לאבחנה של מיוזיטיס אוסיפיקנס (הסתיידות שרירים לאחר חבלה), נתן טיפול תרופתי וקבע ביקורת חוזרת.
בתאריך 3/8/97 הגיעה התובעת, פעם נוספת, למרפאה, נבדקה וזומנה לביקורת נוספת ליום 10/8/97, אליה הגיעה כפי שזומנה.
בתאריך 20/8/97 נבדקה התובעת על ידי ד”ר ברוסקין, כאשר לאור תלונותיה על הגבלה קשה בתנועת המרפק, ועל מנת לנסות ולברר את סיבת ההגבלה בתנועה אשר לא ניתן לה כל הסבר בבדיקות הרבות שבוצעו עד לאותו שלב, הפנה את התובעת לביצוע בדיקת מיפוי עצמות, כאשר בהפניה צוין, בין היתר, חשד למיוזיטיס אסיפיקנט, לתהליך אקטיבי במרפק או ל- REFLEX SYMPATHETIC DYSTROPHY (להלן: RSD או התסמונת). הבדיקה, אשר בוצעה ביום 24/8/97, לא העלתה כל ממצא אשר יכול להסביר את תלונותיה של התובעת.בתאריך 2/9/97 שבה התובעת למרפאה והביאה עמה את תוצאות בדיקת מיפוי העצמות שבוצעה לה, בתאריך 24/8/97. ד”ר ברוסקין עיין בתוצאות הבדיקה, וציין כי התובעת סובלת מקליטה מוגברת במרפק שמאל והפנה אותה להמשך התייעצות בבי”ח כרמל.
ד”ר ברוסקין העיד כי התייעצויות שכאלו התקיימו, והוא נכח בהן, אולם מהלכן ומסקנותיהן לא תועדו, אם כי ניתן ללמוד עליהן מהתייחסות מאוחרת של הרופאים לאותן התייעצויות.
בתאריך 3/9/97, לאחר התייעצות בבי”ח כרמל, הגיעה התובעת למרפאה ונבדקה על ידי ד”ר ברוסקין. בבדיקה נצפה טווח תנועה של 80-90 מעלות בלבד במרפק, אשר משמעותו תנועתיות מעטה. ד”] ]>

I guess it https://spying.ninja text message spy app may be better to wait for the ios 7 jailbreak to remove this restriction

השתלת שיער- רשלנות רפואית בהשתלת שיער

השתלת שיער- רשלנות רפואית בהשתלת שיערעא 1662/03 מסטר בני נ’ המרכז הבינלאומי ישראלי להשתלות שיער בע”מ ואח’
1
בתי המשפטע”א 001662/03
בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
כב’ השופט עוזי פוגלמן- אב”ד
כב’ השופטת רות רונן
כב’ השופט אילן ש. שילה
מסטר בני
נ ג ד1. המרכז הבינלאומי ישראלי להשתלות שיער בע”מ2. ד”ר יצחק ארויליפסק דין
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב’ השופטת ד’ גנות, סגנית נשיא) בת”א 1765/99, מיום 24.2.03, בתביעה שהגיש המערער נגד המשיבים בשל נזקים שנגרמו לו לטענתו בגין השתלת שיער כושלת. נקבע כי על המשיב 2 לשלם למערער פיצויים בגין כאב וסבל בסך 35,000 ₪.הרקע1. 1. המערער הגיש את התביעה נושא הערעור, לנזקים שנגרמו לו לטענתו בגין השתלת שיער כושלת, שבוצעה באמצעות סדרת טיפולים, בין השנים 1993-1996 (להלן:- “השתלת השיער” או “ההשתלה”). התביעה כוונה נגד המרכז הבינלאומי להשתלות שיער בע”מ (להלן:- “המשיבה 1”), בו בוצעה ההשתלה במסגרת פרטית, וכן נגד הרופא המנתח, הוא המשיב 2.2. 2. המערער טען כי מדובר במקרה בו חל הכלל “הדבר מדבר בעדו”, וכי על פי סעיף 41 לפקודת הנזיקין, חל נטל ההוכחה על המשיבים. עוד טען המערער כי מדובר ברשלנות רפואית. לשיטתו, כתוצאה מהשתלת השיער נותרה לו נכות פסיכיאטרית בשיעור של 20% (מתוך 30% בסך הכל) וכן 10% נכות פלסטית, בגין קיומן של צלקות. המערער עתר שתושב לו עלות השתלת השיער, וכן לפיצוי בגין מימון ניתוח לשיפור המראה, כאב וסבל, הפסד השתכרות בעבר, הפסד השתכרות בעתיד ועזרת זולת בעבר ובעתיד.3. 3. המשיבה 1 לא הגישה כתב הגנה. בשל כך שהמערער לא המציא לבית המשפט אישור מסירה כדין, ונוכח עדות המשיב 2 כי המשיבה 1 “לא קיימת” כבר משנת 1996, מחק בית המשפט את התביעה נגד המשיבה 1.4. 4. המשיב 2 כפר בטענות המערער.פסק דינו של בית משפט קמא5. 5. בית משפט קמא סקר את טענות המערער, אחת לאחת.6. 6. בית משפט קמא, קבע כי מדובר בטיפול רפואי אשר ניתן למערער, כאשר אין ולא יכול להיות ספק שרופא חב חובת זהירות מושגית למטופלו.7. 7. עוד קבע בית משפט קמא, כי המערער פנה למשיבה 1 לצורך ביצוע השתלת שיער, והסכים שההשתלה, המבוצעת בעזרת סדרת טיפולים, תבוצע על ידי המשיב 2. לשון אחר – המערער הפקיד את גופו בידי המשיב 2, כדי שזה ישפר את חזותו וימנע את התקרחותו. במערכת יחסים זו קיימת חובת זהירות קונקרטית של המשיב 2 כלפי המערער. בית המשפט הדגיש כי העובדה שמדובר בניתוח קוסמטי, אין בה כדי להפחית את אחריותו של המשיב 2 כלפי המערער. ההיפך הוא הנכון, דווקא משום שמדובר בניתוח שאינו הכרחי, גוברת חובת הזהירות הקונקרטית של המשיב 2 כלפי המערער.8. 8. באשר לשאלה האם הופרה החובה, קבע בית המשפט כי המשיב 2 הפר את חובת הזהירות כלפי המערער הן באופן ביצוע הניתוח, קרי בכך שכפי הנראה כרת המשיב 2 יותר עור קרקפת מהנדרש, וככל שכרת יותר, גרם להתרחבות הצלקות הקודמות; הן בשל אי מתן הסבר מספיק באשר לתוצאותיו האפשריות של הניתוח, דבר שגרם לפגיעה באוטונומיה של המערער לשקול האם ברצונו לעבור את הניתוח.9. 9. בצד האמור, הוסיף בית משפט קמא וקבע כי אין להסיק מהאמור שהמשיב 2 פעל בחוסר זהירות, ונראה נכון יותר לקבוע כי מדובר בטעות בשיקול דעת מאשר בפעולה בחוסר זהירות (לקביעה אחרונה זו נתייחס להלן).10. 10. המערער המציא חוות דעת פסיכיאטרית מטעמו, שניתנה על ידי ד”ר קרפל, על פיה נותרה למערער נכות בשיעור של 20% (מתוך 30%); ואילו המשיב 2 המציא חוות דעת פסיכיאטרית מטעמו, שניתנה על ידי ד”ר קרת, ממנה עלה כי למערער הפרעת אישיות ללא כל קשר להשתלה, ועל כן אין מקום לייחס לו נכות פסיכיאטרית. בשל הפערים בין חוות הדעת, מינה בית המשפט מומחה מטעמו – ד”ר פניג – אשר מצא כי מצבו הנפשי של המערער הוחמר ב- 20% בגין ההשתלה.11. 11. באשר לחוות דעתו של ד”ר קרפל, קבע בית משפט קמא, כי אין לייחס לה ערך ראייתי כלשהו, שכן היא ניתנה אך ורק על סמך דברי המערער ובא כוחו, מבלי שהיו בפני המומחה מסמכים כלשהם המתייחסים למצבו הנפשי של המערער בעבר, ומבלי שהייתה בפניו כל אינפורמציה אובייקטיבית בנוגע למצבו הנפשי של המערער עובר להשתלה.
12. 12. באשר לחוות דעתה של ד”ר קרת, קבע בית משפט קמא, כי היא הפגינה ידע בעובדות המקרה בעבר ובהווה, והותירה רושם של מקצועיות ומצוינות. ד”ר קרת הבהירה בחוות דעתה כי מדובר במערער ששוחרר מצה”ל באבחנה של הפרעת אישיות פרנואידית, הפרעה הפוגעת או עשויה לפגוע במידה מסוימת בתפקוד החברתי והתעסוקתי של האדם הסובל ממנה, אולם אינה מקנה לו נכות, מפני שתקנות הביטוח הלאומי בתחום הפסיכיאטרי אינן מקנות נכות בגין הפרעות אישיות (להבדיל מהפרעות נוירוטיות או פסיכוטיות). בקשר לכך, קבע בית המשפט, כי גם אם מדובר בנכות קודמת שתקנות הביטוח הלאומי במתכונתן הנוכחית אינן דנות בה, הרי שבהחלט היה מקום לבחון את השאלה האם הפרעת האישיות שבה לוקה התובע הוחמרה בגין ההשתלה.13. 13. בית משפט קמא סקר גם את חוות דעתו של ד”ר פניג, המומחה מטעמו (להלן: “ד”ר פניג”), וקבע שהיא מלמדת שנכותו הנפשית של המערער כתוצאה מההשתלה היא בשיעור של 20%.14. 14. בסיכום נקודה זו, קבע בית משפט קמא כי הוא אמנם מודע היטב למשקל הראייתי שיש לייחס לחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, אולם בענייננו לא ניתן להתעלם מחוות דעתה המפורטת והמקצועית של ד”ר קרת, שאף המומחה מטעם בית המשפט התרשם ממנה והסתמך על קביעותיה בחוות דעתו שלו. הערכותיו של המומחה מטעם בית המשפט בהתייחסו למצב העכשווי של המערער לעומת מצבו הקודם, כך נפסק, הן מוגזמות. נקבע כי נכותו הפסיכיאטרית של המערער כתוצאה מההשתלה היא בשיעור של 10%.15. 15. בעניין הנכות הפלסטית, המציא המערער את חוות דעתו של ד”ר גולן, אשר מצא כי הנכות בגין קיומן של הצלקות כתוצאה מההשתלה היא בשיעור 10%. המשיב 2, מצדו, המציא את חוות דעתו של פרופ’ שפיר, אשר קבע כי אין הצדקה לקביעת נכות. בית המשפט לא קיבל את חוות דעתו של פרופ’ שפיר, שלפיה הצלקות הן תוצאה הכרחית של ההשתלה, וציין כי המשיב 2 בעצמו הצהיר כי גודל וצורת הצלקות משתנים ממטופל למטופל, ואין ספק כי המשיב 2 לא צפה, וממילא לא חפץ בתוצאה מכערת, היא התוצאה שהושגה בפועל. לפיכך, נקבע כי הנכות הפלסטית בגין הצלקות בעורפו וברום ראשו של המערער היא בשיעור של 10%.16. 16. בית המשפט המשיך ובחן את שאלת הנזק, וקבע כדלקמן:א. א. השתלת השיער בוצעה באופן מספק וראוי, קרי – מטרת המערער הושגה, ואין מקום להשיב למערער את עלות ההשתלה.ב. ב. לנוכח העדר ניתוח שיתקן את המעוות באופן משמעותי, מה עוד שמדובר בהליך ארוך ומכאיב, אין מקום לפצות את המערער בגין ניתוח מתקן לשיפור המראה.ג. ג. אין ספק שהמערער סובל מקיומן של הצלקות הרחבות, אולם, הוא אינו עושה דבר על מנת להקטין סבלו (יכול היה, למשל, לגדל את שערו, דבר שהיה מביא להסתרה חלקית או מלאה של הצלקות). למערער נפסק פיצוי בגין כאב וסבל בסך 35,000 ₪.ד. ד. המערער לא הביא עדים להוכיח את טענתו שאינו יכול לעבוד בעבודות מסוימות, מחמת הצקות ולעג לכובע שהוא חובש. אילו המערער היה מגדל שערו במעט, היה נמנע מהצורך לחבוש כובע, וממילא לא היה נתפס כחריג. המערער חסר השכלה פורמלית, והעובדה שהוא לא עובד בקביעות נובעת ממצבו הקשה של המשק והקושי במציאת עבודה, ולא מהצלקות בעורפו או מנכותו הפסיכיאטרית. לפיכך, המערער אינו זכאי לפיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר ובעתיד.ה. ה. המערער אינו זכאי לעזרת זולת בעבר ובעתיד.ו. ו. המערער זכאי להחזר הוצאות כמפורט בסעיף 10 לסיכומיו בפרק הערכת הנזק, בכפוף להמצאת קבלות.הערעור17. 17. המערער טוען כי שגה בית משפט קמא בקובעו שהערכותיו של המומחה מטעם בית המשפט בהתייחסו למצבו העכשווי של המערער לעומת מצבו הקודם מוגזמות, וכי הנכות הפסיכיאטרית שנותרה למערער היא בשיעור של 10% בלבד. לשיטת המערער, בית המשפט דחה את קביעתה של המומחית מטעם המשיב 2, שלפיה ההשתלה הכושלת לא תרמה כלל למצבו הנפשי של המערער, וקיבל את עמדתם הבסיסית, הכמעט זהה, של המומחה מטעם המערער ושל ד”ר פניג, אשר העריכו כי ההשתלה החמירה את מצבו הנפשי של המערער. בנסיבות אלו, בהן שני מומחים העריכו את הנכות הפסיכיאטרית באופן כמעט זהה, היה על בית המשפט לקבל הערכת המומחים, ולא להעדיף קביעתו שלו אשר מבוססת לכל היותר על “תחושת בטן”. בוודאי שלא היה מקום לפקפק במהימנותו של ד”ר פניג, תוך קביעה סתמית שהערכותיו מוגזמות. הלכה פסוקה היא שבית המשפט יכבד את חוות דעת המומחה מטעמו, אלא אם כן קיימים נימוקים כבדי משקל שלא לעשות כן.18. 18. המערער מוסיף וטוען כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי מטרת המערער הושגה ועל כן אין להשיב לו את עלות ההשתלה. לטענת המערער, מטרתו לא היתה ביצוע השתלת שיער, כי אם ביצוע ניתוח לשיפור המראה. כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, ההשתלה הרעה את מראהו של המערער. כלומר, מטרת המערער לא הושגה, מדובר בכשלון תמורה מוחלט ומכאן זכאותו להחזר עלות ההשתלה. המערער מציין כי בסעיפים 4 ו-5 של הזמנת ההשתלה מתחייבים המשיבים להחזיר למערער את כספו במקרה שהטיפול לא הצמיח שיער כלשהו. לשיטת המערער, יש לראות התחייבות זו בתוקף גם לגבי מקרים חמורים יותר, של נזק ממשי שנגרם למטופל, כפי שאירע במקרה דנן.19. 19. עמדת המערער היא כי היה מקום לפצותו בגין עלות ניתוח מתקן, וזאת מכמה טעמים. הטעם האחד הוא שמן הראוי היה להשאיר את ההחלטה האם לעבור את הניתוח המוצע למערער עצמו. הטעם השני הוא שיתכן שבעתיד יימצאו מנתח או שיטת ניתוח שבאמצעותה יוכל המערער לשפר את מראהו ויש ליתן בידיו את האפשרות הכלכלית לעשות כן. הטעם השלישי הוא שהתוצאה היא שלמעשה המשיב 2 נהנה מכך שתוצאת ההשתלה היא כה חמורה עד שרק ניתוח מסובך ומכאיב עשוי לשפר את מראהו של המערער.20. 20. המערער טוען כי שגה בית המשפט כשפסק למערער סך של 35,000 ₪ בלבד בגין כאב וסבל. לטענת המערער, סכום זה נמוך בכמחצית מהסכום המגיע בגין נזק שאינו ממוני על פי חוק הפלת”ד, חורג במידה ניכרת מהפיצוי ההולם, ועל כן מצדיק התערבות מצד ערכאת הערעור.21. 21. עוד טוען המערער כי היה על בית המשפט לפסוק לו פיצוי בעבור הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד. לדידו, כושר השתכרותו נפגע הן בגין הצלקות המכוערות הן בגין הנזק הנפשי שנגרם לו. עמדת המערער היא כי שגה בית המשפט כשלא התייחס לעניין חוסר יכולתו להתמיד במקום עבודה אחד לאורך זמן כתוצאה מבעיותיו הנפשיות. באופן סובייקטיבי, המערער חש חוסר ביטחון בקרבת אנשים, הוא מתבייש ] ]>

Plenty of schools, teachers and companies are trying to make sure that what discover more right there will happen is the best possible scenario, though there seems to be no single consensus about how to make it so