רשלנות רפואית- אי גילוי של סרטן / גידול סרטני

רשלנות רפואית אי גילוי במועד של גידול סרטני הוא מהנושאים השכיחים ביותר לאחרונה.

החשש מפני הופעה של גידול סרטני מקונן אצל אנשים רבים. הפחד מהחיים בצל גידול סרטני מוביל אנשים מסוימים לחשוש כי אפילו מאחורי כאב הראש הקטן והרגיל ביותר מתחבא גידול ממאיר ומסובך. כמו כך, כולנו חוששים מפני אי גילוי במועד של גידול מסוג זה. לגילוי גידול סרטני במועד ישנה חשיבות רבה. אבחון מוקדם של הגילוי הסרטני הוא תנאי בסיסי לטיפול. המשמעות של אי גילוי במועד של גידול סרטני יכולה להיות קריטית לטיפול בחולה, איכות חייו, ותוחלת החיים שלו.

מקרי רשלנות רפואית באי גילוי במועד של גידול סרטני

אי גילוי במועד של גידול סרטני יכול לנבוע מאבחנה שגויה, רשלנות בהבנת תוצאותיהן של בדיקות העזר, אי הפניה לבדיקות, התעלמות מממצאים בבדיקה הגופנית, ועוד.

עילות לתביעה בגין רשלנות רפואית באי גילוי במועד של גידול סרטני

• אי הפניה לביצוע הבדיקות המתאימות. סרטן המעי הגס לדוגמא הוא אחת ממחלות הסרטן הקטלניות ביותר שיש בישראל. כמו כן, גילוי מוקדם של המחלה באמצעות בדיקות דם וקולונוסקופיה יכול להקטין את סיכויי התמותה מהמחלה.

• רשלנות בפענוח הבדיקות שבוצעו.

• אי לקיחת אנמנזה מפורטת הכוללת התחקות אחר הרקע האישי של המטופל, כולל רקע בריאותי, ותורשתי שיכולים להעמיד את המטופל בקבוצת סיכון. אי עמידה על התסמינים הגופניים המתוארים על ידי המטופל.

פסיקה

תא (י-ם) 4059/02 טל נ’ ד”ר אייכנבלט- תביעה נגד רופאים אורטופדים בגין התרשלנות באבחון גידול בתובע שהיה נער על סף גיוס. בין היתר משום שחלק מהנסיבות התאימו לאבחנה שכיחה (כאבים כתוצאה מפעילות גופנית) ונמנעו האורותפדים מלחקור עוד על מצבו הרפואי של התובע.

התובע נער לפני גיוס אובחן כסובל מגידול סרטני. התובע החל לסבול מכאבים בברכו הימנית שהופיעו לאחר ביצוע של פעילות גופנית. בינואר 1994 צולמה ברכו של התובע כאשר לדידם של המומחים הצילום היה תקין. הנער נשלח על ידי רופא המשפחה לאורתופד. הנער הגיע למרפאתו של ד”ר אייכנבלט שמצא שיש לתובע רגישות עם חקירות מקומיות ושלח את הנער למיפוי עצמות. בהמשך פנה התובע לד”ר טוין מומחה לפגיעות ספורט שמצא רגישות בפיקת הברך ולכן המליץ על פיזיותרפיה וטיפול במדרסים. בהמשך למיפוי רשם ד”ר טוין לתובע טיפול בתכשירים אנטי דלקתיים. לאחר שהכאבים המשיכו להופיע גם לאחר הגיוס לצבא ומאמצי הטירונות פנה התובע לאורתופד צבאי שהמליץ על מגני ברכיים. בהמשך נשלח התובע למיפוי עצמות נוסף על ידי מומחה נוסף בשם ד”ר לילינג. המיפוי החוזר ובדיקות ה CT והMRI הראו על קיומו של תהליך תופס מקום שבעקבותיו נשלח התובע לביופסיה שאבחנה את הגידול. בשל הוראות חוק הנכים פסק הדין בעיינו של התובע הוא אופרטיבי והוא צריך לבחור בין קבלת פיצויים מהמעוול לבין קבלת פיצויים לפי חוק הנכים.

עובר קטן- רשלנות רפואית?

אני כותב לגבי אישתי לפני שנתיים וחצי נולדה לנו בת השנייה בקפלן. בערך חודש לפני אישתי היתאשפזה כי היה חשש שהעובר קטן ואחר כך היה גם חשש שאולי העובר אם תסמונת דאון ברוך השם פה הכול היה בסדר. פשוט הייתה טעות בבדיקות דם של קפלן הדבר העיקרי שאני כותב מהלך הלידה היה תקין אחר כך מיתברר שאני ליויתי את התינוקת לחדר תינוקות ויורד למטה לאישתי שנימצאת בחדר היתאוששות שהחזירו אותה לחדר כי מיתברר שהשאירו לה חלק מהשילייה לא נתנו לי להיכנס לחדר עשו לאישתי הרדמה כללית היא איבדה המון דם המוגלובין שלה ירד לאפס עד מאז הלידה אישתי מיתלוננת על כאבים ברחם המחזור תקין כל פעם שהיא הלכה לרופא נשים וביקשה לעשות צילום ברחם לא נתנו לה היו רושמים כדורים וזהו עד לפני חודש אישתי הלכה לרופא אחר וסיפרה לו את מה שהיה בלידה גילו שיש לה 3 פטריות ברחם הוא נתן לה תרופות וצילום למכון מור היום היא מרגישה הרבה יותר טוב הרופא עוד אמר לאישתי למה את לא תובעת את בית החולים קפלן על רשלנות אז אני רוצה לדעת אם יש בסיס לתביעה על קפלן ואולי גם קופת חולים כללית שנתנו לאישתי ליסבול במשך שנתיים וחצי

ניתוח אורטופדי- פגיעה בעצב- רשלנות רפואית

בני נותח בשנת 1997 כשהיה בן 14 בארה”ב, בניתוח אורטופדי מאוד מורכב. המנתח פגע בעצב הפרני השמאלי בעת הניתוח ולכן נשימתו של בני נפגע באופן חמור ביותר ולא רבסיבלי. מאשז הניתוח בני נעזר בשימוש במכונת הנשמה בלילה ומצבו מתדרדר. עד עכשיו חשבנו שמצבו יוטב ולא היינו פנויים לתביעה, אבל עכשיו אנחנו כה חרדים ומבינים שחייבים לתבוע!. רצינו לדעת מה הסיכויים שלנו בתביעה? אילו פיצויים ניתן לקבל אם נגיש תביעה בגין רשלנות רפואית?

הנטינגטון- רשלנות רפואית?

סימני המחלה הראשונים מופיעים בעשור השלישי או הרביעי לחיים. רב החולים מכירים את סימני המחלה מהחיים בצל הורה או קרובי משפחה אחרים אשר לקו במחלה. בשל התורשה הדומיננטית ילדי החולים עלולים להיות נשאי הגן ונמצאים בסיכון לפתח את המחלה. הכרת המחלה: סימניה, התקדמותה הבלתי נמנעת והפוטנציאל התורשתי שלה מהווים מעמסה נפשית כבדה על החולה ובני משפחתו.

תסמינים תנועתיים: התסמין המוכר והבולט הוא תנועות לא רצוניות הנקראות כוראה (ריקוד ביוונית). התנועות הלא רצוניות בגפיים, בצוואר ובפנים, מפריעות בתפקודים היום יומיים הפשוטים ביותר. בשלבים המתקדמים של המחלה הכוראה נעלמת והחולים הופכים סיעודיים, מרותקים למיטה עם נוקשות שרירים ועיוותים של המפרקים. בנוסף יכולים להופיע הפרעה בשיווי משקל, עווית שרירים (דיסטוניה), קפיצות לא רצוניות בגפיים (מיוקלונוס) וטיקים.

תסמינים פסיכיאטרים: מקום חשוב יש להפרעות ההתנהגות. לעיתים זהו הביטוי הראשון למחלה כאשר הפרעות ההתנהגות ומצב הרוח המתוארים הם: חרדה, חוסר מנוחה, אפתיה, הסתגרות או הימנעות מקשרים חברתיים, התנהגות חסרת מעצורים והתקפי זעם עד עוינות כלפי הסביבה הקרובה. נטייה לדיכאון מחשבות שווא, חשדנות, הזיות והפרעות בהתנהגות המינית גם כן מתוארות במקרים רבים. שינוי באישיות והתנהגות א-סוציאלית עם העדר ציות לחוק, וכן נטייה להתמכרויות לאלכוהול או סמים נמצאה שכיחה יותר בקרב חולי הנטינגטון ולעיתים מהווים סימן ראשון להתפתחות המחלה. במקרים נדירים הביטוי הראשון למחלה הוא פסיכוזה סוערת ואשפוז החולה בבית חולים פסיכיאטרי.

תסמינים קוגניטיביים: שינויים קוגניטיביים כמו אובדן זיכרון לטווח קצר, שיפוט לקוי, ירידה ביכולת הריכוז וקושי ברכישת מידע חדש ניתן לאבחן בעזרת מבחנים נוירופסיכולוגיים. ההפרעה הקוגניטיבית פוגעת בתחילה ביכולת החולה לעבוד, ובהמשך פוגעת ביכולתו לדאוג לצרכיו הבסיסיים, עם התקדמות המחלה זו הסיבה העיקרית לאשפוז החולה במוסד סיעודי.

השינויים באישיות, בעיות בהתנהגות והשינויים הקוגניטיביים גורמים לרבים מהחולים קשיים בעבודה, ובחיי הזוגיות. על רקע השינויים בהתנהגות והירידה התפקודית חלק מהחולים מתגרשים בשלבי המחלה השונים או מפוטרים מעבודתם בשלבי מחלה מוקדמים.

אבחון טרום לידתי: עם זיהוי הגן למחלת הנטיגטון קימת היום אפשרות לאבחן את המחלה בבדיקה גנטית טרום לידתית ובכך לשבור את השרשרת רבת הדורות ורווית הסבל במשפחות הנושאות את הגן.

האבחון הטרום לידתי יכול להתבצע דרך הפריה חוץ גופית ובכך להימנע מהפלה, טכניקה חשובה במיוחד לאוכלוסייה הדתית בארץ. בשיטה זו הנקראת PGD מוציאים ביציות מהאישה ומפרים אותן בעזרת זרעי הבעל. לאחר שמספר ביציות מתחילות להתפתח במעבדה – בודקים כל עובר בן מספר ימים לקיום המוטציה להנטינגטון ומבין הביציות בוחרים את העובר שאינו נושא את המחלה ואותו משתילים חזרה לרחם האישה. בכך מבטיחים התפתחות עובר בריא. כמו כן ניתן לבדוק באם העובר נושא את הגן בבדיקת סיסי שליה או מי שפיר. בדיקת סיסי שליה נעשית בשבוע 11 ואילו בדיקת מי שפיר נעשית בשבועות 16-20 להריון.

הבדיקה הגנטית מציגה גם בעיות אתיות: בהעדר טיפול המרפא את המחלה או טיפול אשר הוכח כדוחה את הופעת סימנים, עולות השאלות אם ומתי לבצע בדיקה גנטית באדם אשר לא מציג את סימני המחלה.

בדיקה כזו יכולה להתבצע אך ורק לאחר יעוץ מסודר ומוסמך.

לשאלות או להערכת סיכוייך להגשת תביעת רשלנות רפואית הקשורה למחלת הנטינגטון, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה בראש העמוד בצד שמאל

When creating banners, there is a special timeline feature that can help you create banners that do my homework of domyhomework.guru are patly or totally animated

הגשת תביעת רשלנות רפואית על איחור באבחון / גילוי מאוחר של סרטן ריאות

רשלנות רפואית סרטן הריאה- עורכי דין, עו”ד, עורך דין סרטן הריאות

גידול ממאיר מורכב מתאים בעלי יכולת להתפשט. אם לא מטפלים בגידול, הוא עלול לפלוש לרקמות סמוכות ולהרוס אותן. לעתים ניתקים תאים מן הגידול המקורי (הראשוני) ומתפשטים לאיברים אחרים בגוף באמצעות מחזור הדם או מערכת הלימפה. כאשר תאים אלה מגיעים לאזור חדש, הם עלולים להמשיך להתחלק וליצור גושים חדשים הקרויים גידול משני/שניוני או גרורה.

• עישון סיגריות – ידוע כגורם לרוב המכריע של מקרי סרטן הריאה. הסיכון לפתח את המחלה עולה עם העליה במספר הסיגריות שמעשנים, וככל שהתחלת העישון היתה בגיל צעיר. סיגריות בעלות פילטר, המכילות כמות זפת נמוכה, יכולות להקטין במקצת את רמת הסיכון, אך הסיכון כמובן גבוה בהרבה משל אדם שאינו מעשן, גם במקרה זה. אדם המפסיק לעשן, מקטין באופן משמעותי את הסיכון שלו לחלות בסרטן הריאה. הסיכון הולך ופוחת ככל שחולף הזמן מעת הפסקת העישון.

• רקע גנטי – במשפחות מסוימות עלולים מעשנים להימצא בסיכון גבוה יותר לפתח סרטן ריאה, בשל סיבות גנטיות.

• גז הראדון – באזורים מסויימים בארץ קיימים בקרקע מצבורי גז טבעי בשם ראדון. ראדון הוא חסר ריח וכאשר הוא נפלט מן הקרקע, הוא מתנקז לתוך יסודות בניינים ומרתפים. כיום סבורים שחשיפה ממושכת לראדון מעלה את הסיכון ללקות בסרטן ריאה, בעיקר אצל מעשנים. ניתן לערוך בדיקה לגילוי נוכחות ראדון, ולנקוט צעדים כדי להפחית את הסיכון הכרוך בו.

• חשיפה לאזבסט, אורניום, כרום וניקל – החשיפה לחומרים כימיים אלה כגון אסבסט ואחרים קשורה לתחלואה בסרטן הריאה, בעיקר כשמדובר בחשיפה מקצועית. זיהום אויר מוזכר אף הוא כגורם לסרטן הריאה. אך עד כה לא ניתן היה להוכיח זאת.

מהם התסמינים (סימפטומים)?

 

  • שיעול נמשך או שינוי באופי שיעול קיים.
  • דלקת בבית החזה שאינה מגיבה לטיפול תרופתי.
  • קוצר נשימה.
  • שיעול והפרשה של ליחה דמית.
  • אי-נוחות בחזה – ניתן לחוש בכך ככאב עמום או כאב חד בעת שיעול או לקיחת שאיפה עמוקה.
  • איבוד תאבון וירידה במשקל.

קיימים שני סוגים עיקריים של סרטן ריאה ראשוני, המתנהגים ומגיבים לטיפול באופן שונה לחלוטין:

  • SClC – טיפוס של תאים קטנים (small cell lung cancer);
  • NSCIC – טיפוס של תאים שאינם קטנים (non-small cell lung cancer), כולל 3 תתי טיפוסים:
  • קרצינומת תאים קשקשיים (squamous cell carcinoma) הסוג הנפוץ ביותר של סרטן ריאה, שמקורו בתאים המצפים את הסימפונות.
  • אדנוקרצינומה (adenocarcinoma) מתפתחת מתאי הבלוטות המייצרים ריר. תאים אלה נמצאים גם כן ברירית הסמפונות.
  • קרצינומת תאים גדולים (large cell carcinoma) מכונה על שם התאים העגולים הגדולים הנראים כך בבדיקה במיקרוסקופ.

מזותליומה מסותליומה (mesothelioma) הוא סוג שכיח פחות של סרטן בבית החזה, המשפיע על מערכת הנשימה. זהו סרטן של תאי הצדר, הקרום המצפה את הריאות, והוא קשור לעתים קרובות לחשיפה בעבר לאזבסט.

 

טיפול

טיפול בסרטן הריאה יכול להיות ניתוח, טיפול בקרינה כימותרפיה, בנפרד או במשולב. הרופא יתכנן את הטיפול בך תוך הבאה בחשבון של מספר גורמים, לרבות מצב בריאותך הכללי, סוג הגידול וגודלו, כיצד הוא נראה תחת מיקרוסקופ, והאם התפשט מחוץ לריאה.
במקרים בהם אובחן סרטן ריאה מטיפוס של תאים שאינם קטנים, אשר לא התפשט, יתכן וניתן יהיה להסיר את הגידול בניתוח. סוג הניתוח שייבחר תלוי בגודל הגידול ובמיקומו:

• כריתת אונה (lobectomy)- הסרת אונה של הריאה;
• כריתת ריאה (pneumonectomy) – הסרת הריאה כולה;
• כריתת יתד (wedge resection) – בקרב חולים שריאותיהם אינן מתפקדות היטב, מוסר לעתים חלק קטן ביותר של הריאה. ניתוח זה אינו מבוצע לעתים קרובות.

ברוב המקרים בהם מאובחן סרטן ריאה מטיפוס של תאים קטנים, אין מבצעים ניתוח. גם אם לא ניתן לראות זאת בסריקה, ככל הנראה התפשט הגידול לחלקים אחרים בגוף לפני שאובחן, ולכן כימותרפיה ו/או טיפול בקרינה יהיו יעילים יותר מניתוח.

מתי ניתן להגיש תביעה?

1. אם נגרם לך סרטן ריאות בשל עישון.

2. אם נגרם סרטן הריאה עקב אסבסט או חמורים מסוכנים אחרים.

3. אם רופא המשפחה לא ערך בדיקה גופנית ושלח אותך לערוך בדיקות נוספות, או צילומי רנטגן כנדרש.

4. אם תוצאות הבדיקה אינן תקינות, או שעולה מהן ממצא חשוד כלשהו, ומרות זאת רופא המשפחה לא הפנה אותך להתייעצות עם מומחה בבית חולים, ולקבלת טיפול.

5. אם רופא מומחה בבית החולים לא בירר את ההיסטוריה הרפואית שלך, לא ערך בדיקה גופנית וילא הפנה אותך לעריכת צילום רנטגן של החזה, כדי לאתר תופעות לא תקינות כלשהן בריאותיך.

6. אם הייתה רשלנות רפואית כלשהי באבחון ואו טיפול ו/או ניתוח סרטן הריאה.

לצורך הגשת תביעת רשלנות רפואית, יש לקבל חוות דעת רפואית הקובעת כי הנזק נגרם לך עקב עישון ו/או רשלנות רפואית ו/או חשיפה לחומרים מסוכנים.

יש להיעזר בעו”ד המתמחה בהגשת תביעות נזיקין בגן נזק גוף זה.

לשאלות או הערכת סיכויי תביעתך, ניתן לפנות לעו”ד ענת מולסון המייצגת מאות לקוחות בתביעות נזיקין, בטלפון 0524787850 או במייל: legal1@bezeqint.net או באמצעות טופס יצירת הקשר

Ich spreche und schreibe der ghostwriter dvd perfekt spanisch und deutsch

רשלנות רפואית סרטן הריאה- עורכי דין, עו"ד, עורך דין סרטן הריאות

רשלנות רפואית סרטן הריאה- עורכי דין, עו”ד, עורך דין סרטן הריאות

הגשת תביעת רשלנות רפואית על איחור באבחון / גילוי מאוחר של סרטן ריאות

גידול ממאיר מורכב מתאים בעלי יכולת להתפשט. אם לא מטפלים בגידול, הוא עלול לפלוש לרקמות סמוכות ולהרוס אותן. לעתים ניתקים תאים מן הגידול המקורי (הראשוני) ומתפשטים לאיברים אחרים בגוף באמצעות מחזור הדם או מערכת הלימפה. כאשר תאים אלה מגיעים לאזור חדש, הם עלולים להמשיך להתחלק וליצור גושים חדשים הקרויים גידול משני/שניוני או גרורה. 

• עישון סיגריות – ידוע כגורם לרוב המכריע של מקרי סרטן הריאה. הסיכון לפתח את המחלה עולה עם העליה במספר הסיגריות שמעשנים, וככל שהתחלת העישון היתה בגיל צעיר. סיגריות בעלות פילטר, המכילות כמות זפת נמוכה, יכולות להקטין במקצת את רמת הסיכון, אך הסיכון כמובן גבוה בהרבה משל אדם שאינו מעשן, גם במקרה זה. אדם המפסיק לעשן, מקטין באופן משמעותי את הסיכון שלו לחלות בסרטן הריאה. הסיכון הולך ופוחת ככל שחולף הזמן מעת הפסקת העישון.

• רקע גנטי – במשפחות מסוימות עלולים מעשנים להימצא בסיכון גבוה יותר לפתח סרטן ריאה, בשל סיבות גנטיות.

• גז הראדון – באזורים מסויימים בארץ קיימים בקרקע מצבורי גז טבעי בשם ראדון. ראדון הוא חסר ריח וכאשר הוא נפלט מן הקרקע, הוא מתנקז לתוך יסודות בניינים ומרתפים. כיום סבורים שחשיפה ממושכת לראדון מעלה את הסיכון ללקות בסרטן ריאה, בעיקר אצל מעשנים. ניתן לערוך בדיקה לגילוי נוכחות ראדון, ולנקוט צעדים כדי להפחית את הסיכון הכרוך בו.

• חשיפה לאזבסט, אורניום, כרום וניקל – החשיפה לחומרים כימיים אלה כגון אסבסט ואחרים קשורה לתחלואה בסרטן הריאה, בעיקר כשמדובר בחשיפה מקצועית. זיהום אויר מוזכר אף הוא כגורם לסרטן הריאה. אך עד כה לא ניתן היה להוכיח זאת.

מהם התסמינים (סימפטומים)?

• שיעול נמשך או שינוי באופי שיעול קיים.
• דלקת בבית החזה שאינה מגיבה לטיפול תרופתי.
• קוצר נשימה.
• שיעול והפרשה של ליחה דמית.
• אי-נוחות בחזה – ניתן לחוש בכך ככאב עמום או כאב חד בעת שיעול או לקיחת שאיפה עמוקה.
• איבוד תאבון וירידה במשקל.

קיימים שני סוגים עיקריים של סרטן ריאה ראשוני, המתנהגים ומגיבים לטיפול באופן שונה לחלוטין:

• SClC – טיפוס של תאים קטנים (small cell lung cancer);
• NSCIC – טיפוס של תאים שאינם קטנים (non-small cell lung cancer), כולל 3 תתי טיפוסים:
• קרצינומת תאים קשקשיים (squamous cell carcinoma) הסוג הנפוץ ביותר של סרטן ריאה, שמקורו בתאים המצפים את הסימפונות.
• אדנוקרצינומה (adenocarcinoma) מתפתחת מתאי הבלוטות המייצרים ריר. תאים אלה נמצאים גם כן ברירית הסמפונות.
• קרצינומת תאים גדולים (large cell carcinoma) מכונה על שם התאים העגולים הגדולים הנראים כך בבדיקה במיקרוסקופ.

מזותליומה מסותליומה (mesothelioma) הוא סוג שכיח פחות של סרטן בבית החזה, המשפיע על מערכת הנשימה. זהו סרטן של תאי הצדר, הקרום המצפה את הריאות, והוא קשור לעתים קרובות לחשיפה בעבר לאזבסט.

טיפול

טיפול בסרטן הריאה יכול להיות ניתוח, טיפול בקרינה כימותרפיה, בנפרד או במשולב. הרופא יתכנן את הטיפול בך תוך הבאה בחשבון של מספר גורמים, לרבות מצב בריאותך הכללי, סוג הגידול וגודלו, כיצד הוא נראה תחת מיקרוסקופ, והאם התפשט מחוץ לריאה.
במקרים בהם אובחן סרטן ריאה מטיפוס של תאים שאינם קטנים, אשר לא התפשט, יתכן וניתן יהיה להסיר את הגידול בניתוח. סוג הניתוח שייבחר תלוי בגודל הגידול ובמיקומו:

• כריתת אונה (lobectomy)- הסרת אונה של הריאה;
• כריתת ריאה (pneumonectomy) – הסרת הריאה כולה;
• כריתת יתד (wedge resection) – בקרב חולים שריאותיהם אינן מתפקדות היטב, מוסר לעתים חלק קטן ביותר של הריאה. ניתוח זה אינו מבוצע לעתים קרובות.

ברוב המקרים בהם מאובחן סרטן ריאה מטיפוס של תאים קטנים, אין מבצעים ניתוח. גם אם לא ניתן לראות זאת בסריקה, ככל הנראה התפשט הגידול לחלקים אחרים בגוף לפני שאובחן, ולכן כימותרפיה ו/או טיפול בקרינה יהיו יעילים יותר מניתוח.

מתי ניתן להגיש תביעה?

1. אם נגרם לך סרטן ריאות בשל עישון.

2. אם נגרם סרטן הריאה עקב אסבסט או חמורים מסוכנים אחרים.

3. אם רופא המשפחה לא ערך בדיקה גופנית ושלח אותך לערוך בדיקות נוספות, או צילומי רנטגן כנדרש.

4. אם תוצאות הבדיקה אינן תקינות, או שעולה מהן ממצא חשוד כלשהו, ומרות זאת רופא המשפחה לא הפנה אותך להתייעצות עם מומחה בבית חולים, ולקבלת טיפול.

5. אם רופא מומחה בבית החולים לא בירר את ההיסטוריה הרפואית שלך, לא ערך בדיקה גופנית וילא הפנה אותך לעריכת צילום רנטגן של החזה, כדי לאתר תופעות לא תקינות כלשהן בריאותיך.

6. אם הייתה רשלנות רפואית כלשהי באבחון ואו טיפול ו/או ניתוח סרטן הריאה.

לצורך הגשת תביעת רשלנות רפואית, יש לקבל חוות דעת רפואית הקובעת כי הנזק נגרם לך עקב עישון ו/או רשלנות רפואית ו/או חשיפה לחומרים מסוכנים.

יש להיעזר בעו”ד המתמחה בהגשת תביעות נזיקין בגן נזק גוף זה.

לשאלות או הערכת סיכויי תביעתך, ניתן לפנות לעו”ד ענת מולסון המייצגת מאות לקוחות בתביעות נזיקין, בטלפון 0524787850 או במייל: legal1@bezeqint.net או באמצעות טופס יצירת הקשר

The foothold academic https://essay4today.com/ partnership’s initiative creates for students and universities is truly exciting

פסקי דין רשלנות רפואית- פסק דין ברשלנות רפואית

פסקי דין רשלנות רפואית :

כריתת אשך

סרטן העור- מלנומה

חסימת מעיים

רשלנות רופא שיניים

סירינגומיליה

ניתוח למניעת הזעה

דילול עוברים

מיקרוצפלוס

ועדת בדיקה משרד הבריאות

ניתוח סינוסים

רשלנות חדר מיון

רשלנות בניתוח עיניים

ניתוח הזעת יתר

פגמים/ מומים בעובר

רשלנות פגיה פגייה

מות עובר מוות של עובר

ניתוח להסרת כיס מרה

כריתת כליה כלייה

פגיעה מוחית פיגור שכלי

רשלנות רפואית שיתוק מוחין

עקירת שיניים

סרטן הריאה, הריאות

שבר בכף היד, בשורש כף יד

אשך טמיר

ניתוח ביד

ניתוח פלסטי באף

נפילה בבית חולים

לוקמיה

כריתת אשך, תסביב אשך

רשלנות בניתוח אורטופד

גוש גושים בשד

לימפומה

כריתת חצוצרה/ חצוצרות

תסמונת הכאב הכרוני

השתלת שיער

רשלנות רפואית- טיפול שיניים, בטיפול שינים

מרפק טניס, אפיקונדליטיס

רשלנות במתן חיסון

תסחיף ריאה, תסחיף ריאתי

רשלנות של אורטופד

ניתוח לקיצור קיבה

חסר  בכף היד, כף יד

שיתוק מוחין לפג

רשלנות במהלך הלידה

רשלנות רפואית- ניתוח קיסרי/ בניתוח קיסרי

זרוז הריון, זירוז הריון

סרטן במעי הגס

פגיעה בכליה, בכליות

היפרדות שיליה, הפרדות שליה

רשלנות רפואית בזמן הלידה

ציסטה בשחלה, ציסטות בשחלות

גידול בעמוד השרדה, בעמוד השידרה

רשלנות רפואית של אורולוג- תסביב אשך

סרטן צוואר הרחם

גידול בראש

ניתוח קטרקט

רשלנות רפואית- סרטן המעי הגס

ניתוח קוסמטי באף

פגיעה בשלפוחית השתן

רשלנות בניתוח לאסיק

כשל לבבי, דלקת בשריר הלב

קרע ברחם במהלך לידה

גידולים בראש, גידול ראש

קטרקט, גלאוקומה

רשלנות רפואית של בית אבות

רשלנות רפואית של נוירולוג

דימום בטחול, דימומים טחול

רשלנות בניתוח להסרת משקפיים

רשלנות רפואית הרדמה, בהרדמה

מנינגיומה

רשלנות רפואית של אורטופד/ אורטופדיה

נזק מוחי- שיתוק בפלג גוף

מיוזיטיס

גוש בשד, גושים בשד

סרטן הלימפומה

RSD -CRPS

סרטן צוואר הרחם

סרטן אצל ילדים

סרטן העור, מלנומה

גידול סרטני באף

ועדת בדיקה משרד הבריאות, וועודת בדיקה ועדות

שיתוק מוחין ספסטי

ניתוח מח, מוח, בראש

ניתוח פלסטי באף

סרטן המעי הגס

תסמונת ארב ERB

ניתוח עמוד שדרה, ניתוחי עמוד שידרה

פיצויים רשלנות רפואית- פיצוי רשלנות רפואית

רשלנות רפואית- סרטן השד, גוש בשד, גידול שד

רשלנות רפואית- סרטן השד, בשד, שד

הסרטן לא אובחן בשלוש בדיקות שונות ואמא נפטרה

תביעת רשלנות רפואית על סך 2.5 מיליון שקל, הוגשה גם היא היום לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד

שירותי בריאות כללית. התובעים, בייצוגם של עו”ד ענת מולסון ועו”ד טל נבו, הינם בן זוגה וילדיה של תושבת הצפון שנפטרה לפני כשנתיים מסרטן השד. התובעים טוענים כי ניתן היה לאבחן את המחלה בשלבים מוקדמים בהרבה, שבהם הסיכויים להחלמה גבוהים מאוד. “טעויות בפענוח, גישה בלתי מקצועית וחוסר משווע של תשומת לב הם שגרמו להחמצת ההזדמנות לאבחן גידול ממאיר בשדה של המנוחה בשלבים המוקדמים, ובטרם נשלחו גרורות”, נטען בתביעה.

בכתב התביעה נטען כי האישה, שנפטרה בעת שהייתה כבת 55, היתה במעקב סדיר אצל רופא כירורג, בשל מה שמכונה “מבנה שדיים מסטופטי פיברוציסטי”. על פי התביעה, מדובר במבנה המאופיין בגושים ובאי סדירות של הרקמה, דבר המקשה על בדיקה קלינית ידנית של השד.

בתביעה מפורטות שורה של בדיקות שביצעה האישה במהלך השנים שקדמו לגילוי מחלתה. בין השאר נערכו לה בדיקות ממוגרפיה, ואף ביופסיה, שגילתה כבר בשנת 1994 גוש בחזה, שזוהה כגידול שפיר. למרות זאת, לפי כתב התביעה, לא קיבלה האישה הוראות למעקב או טיפול. היא חזרה על הבדיקה בשנת 1998 וכן ב-2001, אז נקבע כי הבדיקה תקינה. רק בשנת 2003, לאחר שניתן היה למשש את הגוש בחזה ביד, הועברה האישה לסדרת בדיקות, בסיומה נקבע כי היא סובלת מגידול בשד בגודל של 9 ס”מ, עם גרורות בשאר חלקי הגוף, ובין היתר בכבד.

בחוות דעת מומחה שהגישו התובעים, נקבע כי “מחדלים וכשלים בפענוח בדיקות הממוגרפיה, מעקב לא סדיר ולא הולם את מצב השד, וכן היעדר המלצות לביצוע של בדיקות אולטרא סאונד משלימות לבדיקות הממוגרפיה שבוצעו, הם שגרמו לאיחור ניכר באבחון מחלתה של המנוחה ולאובדן מוחלט של סיכוייה להחלים מן המחלה”.

המומחית מטעם התביעה, ד”ר פני ספרבר, מומחית לרדיולוגיה אבחנתית ומנהלת יחידת הדמיית השד במרכז הרפואי איכילוב, קבעה כי הבדיקה בשנת 2001 הייתה קריטית, שכן בה כבר ניתן היה לזהות את המחלה. לדבריה, פוענחו הממצאים בבדיקה בצורה שגויה כתקינים.

לדבריה, “אי זיהוי הממצאים החשודים בבדיקת הממוגרפיה ממרץ 2001 והיעדר המשך בירור באמצעות אולטרא סאונד, גרר התנהלות כושלת ושגויה, אשר בגינה הוחמצה האבחנה של סרטן שד בשלביו הראשונים אצל המנוחה: לא בוצעו צילומים משלימים, אשר נדרשו על מנת לאפיין טוב יותר את מידת ההסתיידויות ומידת פיזורן, לא בוצעה ביופסיה ולא הומלץ על המשך מעקב ממוגרפי אינטנסיבי יותר, כעבור שנה לכל היותר”, כתבה המומחית. לדבריה, לו הייתה האישה מטופלת כבר בשלב זה, היו סיכוייה להחלים עומדים על 95 אחוז.

בפועל, לאחר שהתגלתה המחלקה בגופה של האישה היא עברה שורה של טיפולים כימותרפיים והקרנות, אולם נפטרה לאחר כשנה וחצי של מאבק במחלה.

תביעת רשלנות רפואית על סך 2.5 מיליון שקל, הוגשה גם היא היום לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד

שירותי בריאות כללית. התובעים, בייצוגם של עו”ד ענת מולסון ועו”ד טל נבו, הינם בן זוגה וילדיה של תושבת הצפון שנפטרה לפני כשנתיים מסרטן השד. התובעים טוענים כי ניתן היה לאבחן את המחלה בשלבים מוקדמים בהרבה, שבהם הסיכויים להחלמה גבוהים מאוד. “טעויות בפענוח, גישה בלתי מקצועית וחוסר משווע של תשומת לב הם שגרמו להחמצת ההזדמנות לאבחן גידול ממאיר בשדה של המנוחה בשלבים המוקדמים, ובטרם נשלחו גרורות”, נטען בתביעה.

בכתב התביעה נטען כי האישה, שנפטרה בעת שהייתה כבת 55, היתה במעקב סדיר אצל רופא כירורג, בשל מה שמכונה “מבנה שדיים מסטופטי פיברוציסטי”. על פי התביעה, מדובר במבנה המאופיין בגושים ובאי סדירות של הרקמה, דבר המקשה על בדיקה קלינית ידנית של השד.

בתביעה מפורטות שורה של בדיקות שביצעה האישה במהלך השנים שקדמו לגילוי מחלתה. בין השאר נערכו לה בדיקות ממוגרפיה, ואף ביופסיה, שגילתה כבר בשנת 1994 גוש בחזה, שזוהה כגידול שפיר. למרות זאת, לפי כתב התביעה, לא קיבלה האישה הוראות למעקב או טיפול. היא חזרה על הבדיקה בשנת 1998 וכן ב-2001, אז נקבע כי הבדיקה תקינה. רק בשנת 2003, לאחר שניתן היה למשש את הגוש בחזה ביד, הועברה האישה לסדרת בדיקות, בסיומה נקבע כי היא סובלת מגידול בשד בגודל של 9 ס”מ, עם גרורות בשאר חלקי הגוף, ובין היתר בכבד.

בחוות דעת מומחה שהגישו התובעים, נקבע כי “מחדלים וכשלים בפענוח בדיקות הממוגרפיה, מעקב לא סדיר ולא הולם את מצב השד, וכן היעדר המלצות לביצוע של בדיקות אולטרא סאונד משלימות לבדיקות הממוגרפיה שבוצעו, הם שגרמו לאיחור ניכר באבחון מחלתה של המנוחה ולאובדן מוחלט של סיכוייה להחלים מן המחלה”.

המומחית מטעם התביעה, ד”ר פני ספרבר, מומחית לרדיולוגיה אבחנתית ומנהלת יחידת הדמיית השד במרכז הרפואי איכילוב, קבעה כי הבדיקה בשנת 2001 הייתה קריטית, שכן בה כבר ניתן היה לזהות את המחלה. לדבריה, פוענחו הממצאים בבדיקה בצורה שגויה כתקינים.

לדבריה, “אי זיהוי הממצאים החשודים בבדיקת הממוגרפיה ממרץ 2001 והיעדר המשך בירור באמצעות אולטרא סאונד, גרר התנהלות כושלת ושגויה, אשר בגינה הוחמצה האבחנה של סרטן שד בשלביו הראשונים אצל המנוחה: לא בוצעו צילומים משלימים, אשר נדרשו על מנת לאפיין טוב יותר את מידת ההסתיידויות ומידת פיזורן, לא בוצעה ביופסיה ולא הומלץ על המשך מעקב ממוגרפי אינטנסיבי יותר, כעבור שנה לכל היותר”, כתבה המומחית. לדבריה, לו הייתה האישה מטופלת כבר בשלב זה, היו סיכוייה להחלים עומדים על 95 אחוז.

בפועל, לאחר שהתגלתה המחלקה בגופה של האישה היא עברה שורה של טיפולים כימותרפיים והקרנות, אולם נפטרה לאחר כשנה וחצי של מאבק במחלה.

תביעת רשלנות רפואית על סך 2.5 מיליון שקל, הוגשה גם היא היום לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד

שירותי בריאות כללית. התובעים, בייצוגם של עו”ד ענת מולסון ועו”ד טל נבו, הינם בן זוגה וילדיה של תושבת הצפון שנפטרה לפני כשנתיים מסרטן השד. התובעים טוענים כי ניתן היה לאבחן את המחלה בשלבים מוקדמים בהרבה, שבהם הסיכויים להחלמה גבוהים מאוד. “טעויות בפענוח, גישה בלתי מקצועית וחוסר משווע של תשומת לב הם שגרמו להחמצת ההזדמנות לאבחן גידול ממאיר בשדה של המנוחה בשלבים המוקדמים, ובטרם נשלחו גרורות”, נטען בתביעה.

בכתב התביעה נטען כי האישה, שנפטרה בעת שהייתה כבת 55, היתה במעקב סדיר אצל רופא כירורג, בשל מה שמכונה “מבנה שדיים מסטופטי פיברוציסטי”. על פי התביעה, מדובר במבנה המאופיין בגושים ובאי סדירות של הרקמה, דבר המקשה על בדיקה קלינית ידנית של השד.

בתביעה מפורטות שורה של בדיקות שביצעה האישה במהלך השנים שקדמו לגילוי מחלתה. בין השאר נערכו לה בדיקות ממוגרפיה, ואף ביופסיה, שגילתה כבר בשנת 1994 גוש בחזה, שזוהה כגידול שפיר. למרות זאת, לפי כתב התביעה, לא קיבלה האישה הוראות למעקב או טיפול. היא חזרה על הבדיקה בשנת 1998 וכן ב-2001, אז נקבע כי הבדיקה תקינה. רק בשנת 2003, לאחר שניתן היה למשש את הגוש בחזה ביד, הועברה האישה לסדרת בדיקות, בסיומה נקבע כי היא סובלת מגידול בשד בגודל של 9 ס”מ, עם גרורות בשאר חלקי הגוף, ובין היתר בכבד.

בחוות דעת מומחה שהגישו התובעים, נקבע כי “מחדלים וכשלים בפענוח בדיקות הממוגרפיה, מעקב לא סדיר ולא הולם את מצב השד, וכן היעדר המלצות לביצוע של בדיקות אולטרא סאונד משלימות לבדיקות הממוגרפיה שבוצעו, הם שגרמו לאיחור ניכר באבחון מחלתה של המנוחה ולאובדן מוחלט של סיכוייה להחלים מן המחלה”.

המומחית מטעם התביעה, ד”ר פני ספרבר, מומחית לרדיולוגיה אבחנתית ומנהלת יחידת הדמיית השד במרכז הרפואי איכילוב, קבעה כי הבדיקה בשנת 2001 הייתה קריטית, שכן בה כבר ניתן היה לזהות את המחלה. לדבריה, פוענחו הממצאים בבדיקה בצורה שגויה כתקינים.

לדבריה, “אי זיהוי הממצאים החשודים בבדיקת הממוגרפיה ממרץ 2001 והיעדר המשך בירור באמצעות אולטרא סאונד, גרר התנהלות כושלת ושגויה, אשר בגינה הוחמצה האבחנה של סרטן שד בשלביו הראשונים אצל המנוחה: לא בוצעו צילומים משלימים, אשר נדרשו על מנת לאפיין טוב יותר את מידת ההסתיידויות ומידת פיזורן, לא בוצעה ביופסיה ולא הומלץ על המשך מעקב ממוגרפי אינטנסיבי יותר, כעבור שנה לכל היותר”, כתבה המומחית. לדבריה, לו הייתה האישה מטופלת כבר בשלב זה, היו סיכוייה להחלים עומדים על 95 אחוז.

בפועל, לאחר שהתגלתה המחלקה בגופה של האישה היא עברה שורה של טיפולים כימותרפיים והקרנות, אולם נפטרה לאחר כשנה וחצי של מאבק במחלה.

De mchte ich mit bachelorarbeit vorgehensweise schreiben meinem hobby etwas geld dazuverdienen und fr ihren betrieb texte verfassen, die andere auf sie aufmerksam machen sollen

קרצינומה – רשלנות רפואית?

קרצינומהאיחור באבחון/ גילוי מאוחר- רשלנות רפואית?

קרצינומה היא גידול סרטני מוצק (גושי) שמקורו תאי אפיתל המרפדים את האיברים פנימיים. ברוב המקרים הגידול הסרטני ואף הגרורות מקבלים את תכונותיהם הפיזיולוגיות מהאיבר ממנו התפתחו. כך, תאי סרטן השדגדלים מהר יותר בנוכחות אסטרוגן, ותאי סרטן הלבלב מפרישים מיצי לבלב גם אם הם מצויים בגרורה במוח.

הקרצינומות העיקריות הן סרטן השד, סרטן הריאות, סרטן הרחם, סרטן הערמונית, סרטן העור וסרטן השחלה.

תביעות רשלנות רפואית רבות מוגשות בגין איחור באבחון קרצינומה. לשאלות בנושא ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה משמאל. להלן פס”ד בנושא קרצינומה.

 

ת”א 1088/93

בפני:נ כב’ השופט מ.טלגם ס נשיא

התובעת :ב חנה וינר
נגד

הנתבעים:

.1ד”ר יעל מריק

.2ביה”ח ע”ש שיבא, תל-השומר

.3מדינת ישראל

פסק-דין

.1התובעת עברה בהיותה כבת 42שנה ביופסיה בשל גוש גדול (כ- 5סמ’ קוטרו)

שנמצא בשד ימין שלה. הוברר כי הגוש הוא גידול סרטני (קרצינומה) שחייב כריתה מלאה של השד, וזו בוצעה ב- .27.7.90התובעת אובחנה כמצויה בשלב מתקדם של המחלה (שלב iii a) ונמצאו בה סמוך לכריתה גרורות סרטניות בבלוטות הלימפה.

התובעת טופלה ביסודיות רבה בביה”ח ע”ש שיבא והנתבעת הראשונה הנחתה את הטיפול המגוון:נ טיפול כימוטרפי מונע משולב שכנויו ,cmfשארך ששה חדשים, הקרנות לאיזור הפגוע, ועיקור מונע. כמו כן ניתן לה טיפול כימוטרפי אנטי הורמוני מתמיד.

סרטן שד גרורתי משמעו סבירות להופעת גרורות סרטניות בחלקי גוף שונים. ואכן

הופיעו גרורות כאלה, שאותרו הן על פי תלונותיה והן ע”י בדיקות שונות; בדיקות לגלוי עליה ברמת סמני המחלה (cea), צילומים, והדמיות . .c.tהגרורות נתגלו כאמור בלימפה ולאחר מכן בירך ובעמוד השידרה, ולאחרונה (פברואר 94) גם בכבד. בדיקות נעשו לתובעת גם כשהתעורר חשש לגרורות שלא התאמת אח”כ – בכתף, ובדרכי העיכול, כולל c.tבראש בעקבות תלונה על כאבי ראש.

יש לציין את העובדה שהתובעת הגיבה בצורה חיובית להקרנות וטיפולים ואלה נעשו ביעילות ובמסירות; גרורות שאותרו הושפעו מן ההקרנות – ונסוגו. כתוצאה מכך התובעת האריכה ימים מעבר לתחזית הראשונית, ומצבה הגופני היה יחסית טוב; תחזית רופאיה היתה לתוחלת חיים של כשנתיים בלבד מהגילוי, מבוססת על חציון סטטיסטי של נפגעים מסוגה, עינינו הרואות שתחזית שו נתרצתה לטובה והתובעת עימנו, גם כתוב ארבע שנים מהגילוי.

התובעת גם עבדה ופירנסה את ילדה (בהיותה משפחה חד-הורית) ובזאת המשיכה לדבריה גם בתקופה שאותרה בה מחלתה והיא עברה ניתוח וטיפולים אונקולוגיים מעייפים – כי באופן כללי הרגישה טוב. ביולי 1992אף נועצה ברופאה הנתבעת אם ראוי לה לנסוע לביקור בארה”ב – ומשנענתה בחיוב נסעה לשם וחזרה בראשית אוגוסט .1992

.2נושאו של משפט זה הוא גרורה אחת שלא אותרה אלא לאחר שגרמה נזק קשה,

בחלקו בלתי הפיך, לעמוד השדרה. התובעת טוענת שניתן היה לאתר אותה גרורה אילו שמה הנתבעת ליבה כהלכה להגדלה מסויימת בחלק הקרוי פדיקל pedicleבחוליה מותנית 3- ,lהגדלה שנראתה בצילום רנטגן ב-.27.10.91

התובעת טוענת שבהתעלמות הרופאה מן הסיכון של היות ההגדלה תוצאה של גרורה

סרטנית – היא חדלה מלנקוט בטיפול המתבקש נורמטיבית – נתלתה בהשערות בלתי

מבוססות ובכך החמיצה את השעה לעצור את הגידול בעודו באיבו. אין חולק שמשנתגלה

הגידול הוא טופל במהירות וביסודיות, תוך אישפוז – ונסוג.

במאי 92’ בוצעה בדיקה שגרתית של סמני מחלה (cea) והתוצאה שהתקבלה ביוני 92הראתה עליה ברמת הסמנים. זו עילה לחפש אחר גרורות העשויות להתפחת ולעצור את התקדמותן, אך הנוהג בביה”ח שהעידו עליו (ואין חולק) הוא שלא לסמוך על בדיקה אחת שעשויה להיות נגועה בטעות, אלא לבצע בדיקה חוזרת, וכך נעשה. מאחר שהתובעת עמדה בפני נסיעה לארה”ב והנתבעת לא ראתה למנוע את הנסיעה – סוכם על דעתה שהבדיקה החוזרת של ceaתבוצע מיד, ועד לחזרתה יוזמן תור להדמיית . C.tבעמוד השדרה שתבוצע מיד עם שובה, ובינתיים תגיע התשובה מהבדיקה החוזרת של .ceaהתשובה בבדיקת הסמנים היתה ’חיובית’, ההדמיה ובדיקה נוספת של מיפוי עצמות נערכו תוך ימים מחזרת התובעת ארצה. ההדמיה ב- c.tגילתה ’תהליך תופס מקום’ בחוליה המותנית השלישית ו’הרס חוליה’ (רישום מעקב 12.8.92). התובעת הוקרנה ואח”כ אושפזה למשך שבועיים וכאמור הטיפול המיידי בהקרנות הועיל לה, התהליך נעצר ואין לה כיום תופעה של שיתוק בגפיים התחתונות שהיתה צפויה אילו נמשך התהליך.

.3טרונייתה של התובעת מתבססת בעיקר על כך שבעקבות תלונות על כאבי גב

בספטמבר 91נערכו אמנם באוקטובר (21.10.91) אמנם הבדיקות המתבקשות לאלתר,

היינו צילום רנטגן ומיפוי עצמות, ואולם התוצאות לא היו אמורות להניח את דעת

הרופאה (’תקינות’ – כרשום בגליון המעקב) אלא להעמידה על המשמר באיזור זה

דווקא ולחייבה להמשיך במעקב. בדיקת רנטגן איננה סוף פסוק לצורך איתור גרורות

והדמיית . C.tיש לה דיוק אבחנתי הרבה יותר גבוה ויש להזקק לה מקום שקיים חשד

נקודתי לקיום גרורה.

מה היו תוצאות אלה? תוצאות מיפוי עצמות מ- 22.10.91היו:ב

“קליטת יתר מעט מוגברת באיזור פרק כתף שמאלי, אי סדירות וקליטת יתר דיפוסית בחוליות מתניות ובעיקר 3-2- .lהנ”ל ייתכנו על רקע דגנרטיבי… “.

ותוצאות בדיקת הרנטגן מ-27.10.91:ו –

“הגדלה של הפדיקל השמאלי ב-3-L”

אבחנתו של הרנטגנולוג היתה שהצילום מראה מצב תקין. אין אבחנה בגרורות (כמו למשל בת/13, שנעשה יותר מאוחר). תמצית טענות התובעת וב”כ הן, כי התוצאות האמורות היו צריכות להדליק אצל הרופאה הנתבעת נורה אדומה, משום שהיא, ששלחה את החולה לצלום מחמת תלונותיה – היתה צריכה להיות דרוכה וערה גם לאותה הגדלה בפדיקל, שהוא הגשר המפרקי האחורי המחבר בין חוליות עמוד השדרה באופן אנכי.

ההגדלה כשלעצמה, מודה ד”ר בירן המומחה מטעם התובעת, אינה אומרת בהכרח שקיימת מחלה – אבל העובדה שהחולה סובלת מסרטן שד שכבר נתן גרורות לימפטיות, העובדה שהשלד הוא מועמד מיידי להפגע מגרורות, ושהחולה מתלוננת על כאבים בעמוד השדרה המתנ

י – חייבו שליחתה לבדיקת . C.tמיד כאשר נצפתה הגדלה של חלק כלשהו של השלד, ובמקרה זה של הגשר בין חולייתי.

.4אודה שקשתה עלי ההכרעה בשאלת האחריות יותר מן הרגיל בתביעות על רשלנות רפואית. הרופאה-הנתבעת כל כך הגדילה לעשות בטיפולה בתובעת:נ קיימה טיפול מונע אפקטיבי שהביא את התובעת עד הלום (בניגוד לתחזיות הסטטיסטיות), קיימה מעקב

מתמיד אחר כל תלונה שלה, קיימה בדיקות מקיפות ומעמיקות מידי חודש או חדשיים וערכה בדיקות כאלה בכל תלונה, ובחלק מהתלונות לא העלו הבדיקות ממצא; שלא לדבר על כך שהטיפול המיידי בגרורה משנתגלתה היה יעיל ואפקטיבי.

מה שנראה לי שגרם לאי עריכתן של הבדיקות בהזדמנות הראשונה הוא ההערה של הרנטגנולוג, (מי שאין לפניו חולה לבדקו אלא צלום לפענחו) – הערה שהיא נכונה מסתמא לגבי הממצא הרנטגני, שהמצב שנראה בצלום “יתכן שהוא על רקע דגנרטיבי” (ניווני).

אין לי ספק שמידע זה הועבר ע”י הרופאה לתובעת, הן לאלתר והן כשהגיעה

בבדיקות מאוחרות יותר והזכירה את הכאבים באיזור זה. לחולה מוכת סרטן העוברת הקרנות לא חסרות סיבות לתלונות, והתובעת העלתה שורה ארוכה של כאבים:ב בצוואר, בכתף, בירך, ברגליים, בסינוסים, בראש, במתניים ואחרים, ושל לחצים (עצירות). הממצא ש”יתכן” שלחלק מהם יש ’רקע ניווני’ ואין צורך להתעסק בהם בהקשר לסרטן בוודאי הקל במידת מה על הרופאה ועל החולה כאחת.

זו השערתי – אך העובדות שעלי לקבוע לצורך ההכרעה הן שהיה בצלום מאוקטובר 91ממצא שחייב את הרופאה לחזור ולבדוק ענין זה, אם לא מיד כי אז במעקב צמוד ומתמשך. אני קובע כמו כן שאי הופעת רישום על תלונות בדבר כאבים בגב אינו מעיד שלא היו תלונות כאלה.

מקבל אני עדות התובעת שהיא התלוננה (בין היתר, לדעתי) על כאבים גם באיזור זה – אלא שהקונספציה בדבר השינויים הניווניים השתיקה והיסתה תלונות אלה כל זמן שלא הפכו הכאבים לענין מרכזי, והיינו בכל תקופת ההתפתחות של הגידול. העובדות הן איפה שהופיעה הגדלה באחד חלקי השלד, הגדלה שעוד איננה בגדר מחלה, והנתבעת לא קיימה מעקב וערנות לאפשרות שזו תחילתה של גרורה נוספת.

השאלה שהיתה טעונה פתרון היא אם התגובה של הרופאה הנתבעת לעובדות היא טעות שהיא בגדר הנורמה של רופא המטפל במקרה קשה ותובעני, טעות שנגרמה עקב שיקול מוטעה שהתופעה היא תוצאה מינוון, טעות שהושרתה בנתבעת ע”י הממצא הכתוב של הרנטגנולוג המומחה לדבר? או שמא תגובה כזו חורגת מן הנורמה ומגדר ה’טעות הסבירה’, והפכה להיות שגגה בת פועל נזיקי?

בהכריעי בשאלה זו שיוותי לנגדי את הטעון, שאין לדרוש מרופא ’חכמה שלאחר מעשה’ וש’שיקול דעת מוטעה’ בתום לב הוא בגדר טעות אנושית, ושלא כל טעות מהווה רשלנות (ת.א. חיפה 912/60פס”מ לג’ 309שצוטט ע”י ב”כ הנתבעים וכן את דברי כב’ השופט בכור בענין רמון נ.מאוטנר ע.א. 705/78ש”אין להרחיק לכת יתר על המידה בהטלת אחריות בתביעות נזיקין נגד רופאים… (כיון ש) אחרת אנו עלולים לפגוע בהתפתחות ובשימוש הנאות במדע הרפואה – שהוא ערך סוצאילי ממדרגה הראשונה”. למרות שיקולים אלה ולמרות התחושה הקשה שהנתבעת שבפני הגדילה לעשות עם התובעת לפני ואחרי אבחנה זו, ולאחר שקראתי בעיון את רישומי המעקב הרפואי ולאור טיעוניו של ב”כ התובעת – שוכנעתי ששגגתה של הנתבעת חרגה מגדר הנורמה הרפואית המתבקשת בנסיבות ומקימה לתובעת עילת נזיקין כנגד הנתבעת ומעבידיה, בית החולים והמדינה.

.5נראה לי שבמישור המושגי לא הרי מעקב אחרי חולה רגילה שהתלוננה על כאבי גב ונשלחה לצלום, כי הרי מעקב אחרי חולה בעלת היסטוריה כשל הנתבעת. במקרה של חולה רגילה ניתן להסתפק בממצא הסטנדרטי של הרנטגנולוג שאינו מכיר את החולה, והרופא יוצא כדי חובתו בהסתמכו על הממצא הרנטגני המנוסח לפי הצילום ובקחתו בחשבון את ההסברים האפשריים שהציע המומחה לממצא שנצפה. אך לגבי מי שעברה

כריתת שד, והוכח שהסרטן שפגע בה כבר פשה והשליח גרורות אין זו טעות גרידא

לסמוך על ממצא סטנדרטי ועל אפשרות מרגיעה; הנורמה המתחייבת לדעתי היא ערנות

ודריכות לכל אפשרות של הופעת גרורה נוספת.

צרוף של תלונה על כאב עם הסטוריה כזו ועם הגדלה של חלק כלשהו בשלד מחייב איפא, כנורמה, עריכת כל בדיקה מדוקדקת שבהישג ידו של הרופא. מחדל מלבצע בדיקה מצויה כמו . C.tמקים איפא אחריות מושגית לפגיעתה של התובעת.

גם חולה שטופל במסירות לכל אורך דרך היסורים שעבר זכאי להגנה בפני עוולת

רשלנות שארעה למטפל המסור, וזכאי לפיצוי על תוצאה שפגעה בו וגרמה לו נזק.

ולמקרה הקונקרטי – מעבר לחובה לעקוב אחרי ההגדלה החשודה ושלא להסתפק בהנחה המרגיעה שקיימת אפשרות שהכאבים מקורם ניווני – אני רואה מחדל גם בהתעלמות מסימן נוסף לסכנה והשהייתי אימותו או שלילתו. היתה לרופאה אינדיקציה נוספת במאי או ביוני 91, כשהבדיקה של cea(סמני מחלת סרטן) הראתה עליה של הסמנים, הנתבעת לא מיהרה לבצע את ההדמיה ב-. C.tאלא איפשרה דחיה של חודש ומעלה בהתירה נסיעה לחו”ל ובהזקקה לבדיקת ceaנוספת בטרם יערך בירור . .c.tהנוהג של זהירות יתר ועריכת בדיקה נוספת אינו ישיב כשמדובר בדריכות וערנות הנדרשים כאן. ברישום מיום 19.4.94(במ/1) סיכם הרופא המטפל את התיק וציין את התאריכים העיקריים החשובים להתשתלשלות כך:ו 7/90:נ כריתת השד; 5/92:ב + cea(+), מיפוי 3L(+), 8/92:ו קרינה 5-1L).

.6נראה לי שעדותו של המומחה ד”ר ענבר שזכתה להתייחסות מ

פורטת מפי ב”כ הנתבעת טוב לה שלא היתה נשמעת, שכן היא לוקה בבסיסה המוסרי והחברתי, ומי שנוהג על פי עצתו של מומחה זה רבה הסכנה שיזנח את חובתו כרופא, ויתרשל בנקיטת אמצעים להרחיק את מותו של החולה ולשמור על איכות חייו ככל האפשר.

תמצית גישתו של ד”ר ענבר שהוגשה בנ/1, ועוגנה בעדותו בפני, היא שעל פי

הידע הרפואי הקיים מחלה גרורתית היא בלתי ניתנת לריפוי, ואחת דינה של חולה שמפתחת גרורות – למות ממחלתה תוך פרק זמן קצר ביותר. זו הגישה גם אם קיימות תגובות חיוביות לטיפול כימותרפי או הורמונלי, כי אלה הן תגובות קצרות מועד, שאינן משנות את העיקר ואורך החיים החציוני הצפוי הוא שנתיים מגלוי המחלה. הטיפול הניתן והאמור להינתן הוא פליאטיבי בלבד ונועד רק להקל על הסיפטומים. בהעדר תלונות אין לטפל בחולה כזה כלל כי הטיפול לא ירפא אותו ולא יאריך את חייו. רק בהופיע סימפוטמים וכאבים צריך לטפל בהם נקודתית.

לשמחתי הרבה עלי לציין שהטיפול בחולה זו חרג לחלוטין מחוות דעתו המלומדת של המומחה ד”ר ענבר ומגלה טיפול מיידי ומסור לאיתור כל מקור של עליית סמני הסרטן – וטיפול באותו מקור ביעילות. עובדה היא שעברו למעלה מארבע שנים (כפליים מהחציון) והתובעת עודנה עימנו ועובדה נוספת היא שגרורות אלו דווקא, שגרמו לכאבים, טופלו ונסוגו. כיצד טוען איפה המומחה שטיפול בחולה גרורתי הוא פליאטיבי בלבד? והרי הוא עצמו מעיד (בעמ’ 21לפרטיכל) שהקרנה נקודתית בחוליה היתה עשויה למנוע התפתחות המצב ולעזור(!)

שוכנעתי שהרופאה הנתבעת גם לא הלכה בדרך זו ולא שקלה שיקול מוטעה כזה, ולא הניחה שאין לה צורך לעקוב אחרי סימן חשוד ושאין עליה חובה לעקוב אחרי כל סימן של התפתחות אפשרית של גרורה ולהלחם בה. שגגתה, כפי שקבעתי לעיל היתה בכך שלא היתה דרוכה לקשר בין התלונה על כאב לסימן שנמצא בצלום הרנטגן (הגדלת הפדיקל) ולא פעלה להמשך המעקב אחרי סימן זה, וכך הניחה לו לגדול עד כי גרם לנזק. היה מקום לטיעונו של המומחה אילו הוצג כנוהג נורמטיבי שונה שהרופאה שקלה ובחרה לנקוט בו; אך כזאת לא נשקל כלל.

אינני יודע אילו שיקולים הביאו את הדוגלים בשיטתו של ד”ר ענבר לצמצם כדבריו את המעקבים הצפופים, ולהסתפק במעקב קליני פעמיים-שלש בשנה (כאמור בחוות דעתו וב- 5refשהוא מביא). לא מעטים השיקולים הספרטניים המוכיחים בעליל שההשקעה בטיפול בחולים מסויימים או בנכים חשוכי מרפא אינה יעילה ואינה מועילה, ובודאי אינה כלכלית, ואולי היא באה על חשבון חולים אחרים. בית המשפט אינו הפורום שהחברה והמדינה נתנו בידיו את ההכרעה בשאלות מוסריות ופילוסופיות הרות-עולם אשר כאלה. על בית המשפט מוטלת חובה אחת, לפסוק על פי הדין אם ניתן היה למנוע את הפגיעה בתובע ואת הנתבע הוא האחראי לכך שמניעה כזו לא נעשתה; בהתקיים אלה – על בית המשפט לשום את נזקו של התובע ולהורות על פיצויו.

במקרה של חולה זו הוכח בעליל שגלוי מוקדם של התפתחות הגרורה היה מקדים את נסיגתה (שהושגה משנתגלתה באוגוסט 92) – ועל כן הפגיעה בעמוד שדרתה היתה נמנעת. משקבעתי שבמעקב הנדרש לפי הנורמות ניתן היה לנתבעת למנוע את הפגיעה ­קמה האחריות לנזקיה של התבועת ואני מחייב איפא את הרופאה, את בית החולים, ואת המדינה, באחריות לקרות הנזק המיוחד לעמוד השדרה של התובעת.

.7בשאלת שעור הנזק קשה ההכרעה לא פחות מבשאלת האחריות.

(א) בדקתי בתיק הרפואי (במ/1) ומצאתי שאכן הוחמר מצבה של התובעת מאז האשפוז באוגוסט 92ועד היום. אך כיצד להבחין בין ההחמרה הנובעת מהתפתחות מחלת הסרטן שתקפה אותה לבין התוצאות של הפגיעה של אותו סרטן שלא אותר במועד בעמוד השדרה?

עיינתי ארוכות בתיק הרפואי ומצאתי שאכן היו הבדיקות של התובעת מפוזרות תחילה, במשך השנתיים הראשונות לאחר הכריתה, במרווחים של חודש אופילו חדשיים. מכאן ואילך באים אישפוזים, ולאחר מכן בדיקות ובקורים למעלה מפעמיים כל חודש, עד דצמבר 92, כארבעה חדשים מרוכז הטיפול בעמוד השדרה המותני, מינואר 93מוזכרים בתרשומות קשיי נשימה ובעיקר כאבים ולחץ בצוואר, פגיעה בריריות וחולשה כללית (“אינה מסוגלת לעמוד בטיפולים השבועיים”). רק כשנה לאחר הטיפול בעמוד השידרה המתני מגלה מיפוי העצמות החוזר שיפור (ב- 20.4.93ואח”כ ב- 19.7ולבסוף ב-7.9.93). תלונות על כאבים בצוואר בכתף ובגב העליון מופיעים ברישומי שנת 93- 10פעמים, ותלונות על כאבים במתניים – רק פעמיים. לעומת זאת נרשמו צרבת, בחילות, פגיעה בריריות וחולשה כללית, עד כי ב- 15.2.94מופיעים 2מוקדים בכבד. לעומת זאת ב- 6.3נרשם “עדיין כאבים בשלד וגם במותן מימין”. החמרה בקליטה ב- 3lעם תמט והרס”.

ובאותו חודש מוקרנות מחדש חוליות המתניים (1S-1L). אין לי ספק שהתובעת החזיקה מעמד בשנתיים הראשונות לאחר הכריתה ואף עבדה והשתכרה בין כעובדת עירית ראשל”צ בין כמורה בקונסבטוריון הן כמורה פרטית לפסנתר. אמנם פרט לעדותה שהשתכרה כך כ-500, 4ש”ח לחודש אין תימוכין לעיקר ההכנסה הנטענת – אך הדברים לא נסתרו. הבעיה היא שכאשר סרטן פיתח גרורות (וגרורות היו כבר בלימפה בעת הכריתה, יולי 90) אין כל דרך לעצור את הופעת הגרורות ואפשר רק להלחם בהן בהופיען ולהסיגן בטיפול נקודתי, כאשר החולה מגיב חיובית להקרנות. הופעת הגרורות בכבד בפברואר 94והופעת גרורות קודמות בירך ובחוליה – מעידות שהתהליך נמשך אף כי הוא מושפע מטיפול ונתון לעיכוב. ההזקקות הגוברת לטיפולים, הקרנות ובדיקות אחרי שנתיים

מגילוי המחלה – הם בוודאי תוצאת המחלה והמחדל האמור יכול להתיחס רק לגרורה המיוחדת הזו בחוליות הגב המתניות. הפגיעה בכבד שאין לה קשר לחוליות, וגלויי החולשה וההרגשה הרעה שנרשמו החל בספטמבר 1993ובמיוחד בדצמבר 93ובפברואר 94אין לזקפם על הגורם נשוא

משפט זה. ובכן, לפנינו מחלה ממארת שטיבה שהיא מפחיתה את כח העמידה

של החולה – עד הכרעתו, והתפתחות מחמיה כזו הופיעה בודאות כ- 3שנים אחרי

כריתת השד. אני מניח איפא שאילו אובחנה תחילתה של הגרורה בחוליה במועד. היינו שנתיים אחרי הכריתה, היתה התובעת מסוגלת להמשיך בעבודותיה שנה נוספת (בהתחשב גם באישפוז ובטיפול להסגתה של אותה גרורה).

(ב) אשר לשיעור הכנסותיה, נראה לי שסגירת הקונסבטוריון ופיטורי המורים באוגוסט 1992היו בוודאי משפיעים לרעה על הכנסותיה – אך יתכן גם שהיתה ממשיכה בעבודה למעלה משנה. מאידך, צודק ב”כ הנתבעים שההקרנות והטיפולים הכימותראפיים השפעתם מצטברת ומחמירה, והתובעת ציינה אותם בעצמה כגורם לכך שהפסיקה ללמד תלמידים – ’כי לא עמד בה כוחה להתמיד בשיעורים’. גם כאן התמונה מעורבת, פגיעה בחוליות הגב אינה מאפשרת ישיבה ממושכת ליד הפסנתר והחולשה הכללית בוודאי מושפעת הדדית ממצב הגב.

(ג) לאור כל אלה החלטתי לנקוב בסכום פיצוי גלובלי על הפסד ההשתכרות בעבר בסך 000, 60ש”ח כשאני לוקח בחשבון גם את החלטתי שלא לפסוק סכום כלשהו בגין הפסדי השתכרות סכויים לעתיד. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה מיום 1.9.93ועד תשלומו בפועל.

(ד) אשר לצורך בעזרת הזולת לא הוכח שימוש כלשהו בעזרת הזולת וב”כ התובעת מעתיר על ביהמ”ש להשתמש בשודא דדיינא (הערכה של השופט) אך אני נזהר מלהגזים בנדיבות על חשבון הנתבעים (שמא יהפוך השודא בשורוק לשוד בחולם) ואני קובע סכום גלובלי של 000, 20ש”ח בלבד לעזרה כזו בעתיד. הפיצוי על כאב וסבל חייב להתחשב אם כך בכאב הקשה של פרוץ הפגיעה בחוליות (ואני מאמין לתובעת שתארה כאב זה ככאב איום), ובעיקר בעובדה שפגיעה מיותרת זו נוספה למצב הכללי הרעוע של התובעת החולה והפכה אותה לנכה במובן זה שבקומה מן האישפוז והמשכב משך שלשה חדשים מצאה עצמה בעלת גב רגיש, מוגבלת בתנועותיה, חוששת להרים כל משא, ולהתכופף וכדומה.

5129371 נראה לי שאין להתעלם גם מן העובדה המתועדת בתיק במ/ 1שב- 6.3.94נרשם שהיא “עדיין סובלת מכאבים בשלד וגם במותן מימין”, ולאחר מכן נרשם שיש החמרה במצב החוליה נשוא משפט זה 3l”עם תמט והרס”, והיא נצטוותה על מנוחה מוחלטת ולאחר מכן אושפזה והוקרנה במשך 5ימים. ככל שניתן היה לאתר ולמנוע סבל זה ונכות זו – מתחייב פיצוי על כאב וסבל בשעור – 000, 70ש”ח.

בסך הכל עומד הפיצוי על סך 000, 150ש”ח ולכך יווספו שכ”ט עו”ד בסך 000, 30ש”ח בצרוף מע”מ וכן ריבית והפרשי הצמדה על הסכומים שלא נפסקה לגביהם ריבית לעיל – מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן והודע היום 15/11/94 במעמד עוה”ד צוקר ושמגר.

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח

Denn aus dieser Quelle ich bin berzeugt davon, worte sind wie brcken, sie verbinden

סרטן השד – סרטן שד- רשלנות רפואית?

רשלנות רפואית- איחור באבחון סרטן, גידולים

רשלנות רפואית – סרטן השד, סרטן שד (גידול ממאיר או שפיר בשד)

כיצד מאבחנים סרטן שד?

ממוגרפיה – צילום רנטגן של השד. השד נלחץ בין שני לוחות מיוחדים לצילום רנטגן. לחיצת השד גורמת לאי נוחות

ולעתים אף לכאב אך מדובר בפרקי זמן של שניות בלבד.

אם במהלך הממוגרפיה יבחינו במצבים חריגים כלשהם בשד יש לבצע אחת או יותר מהבדיקות הבאות:

סריקת אולטרסאונד – סריקת אולטרסאונד יוצרת תמונה של השד על ידי שימוש בגלי קול בתדרים

גבוהים . הסריקה אינה כואבת ואורכת מספר דקות בלבד. שיטה זו יעילה במיוחד לאיתור ציסטות.

ביופסיה – לקיחת מדגם תאים מהשד לצורך אבחון. קיימות מספר שיטות לביצוע ביופסיה כפי שיפורט להלן. הרופא

בוחר באיזו שיטה לנקוט בהתאם לנסיבות הייחודיות של הגידול. יתכן ויהיה צורך לבצע יותר מביופסיה אחת.

בעצם ביצוע ביופסיה יש סיכון מסוים בהיווצרות צלקת אשר עלולה להקשות על איתור סרטן בעתיד.

ממוגרפיה בתהודה מגנטית( MRM-Magnetic Resonance Mammography )
סריקת MRI נותנת תמונה תלת ממדית של השד באמצעות תהודה מגנטית. זה אמצעי רגיש יותר מממוגרפיה

לאבחון מצבים חריגים ברקמות רכות. השימוש בתהודה מגנטית (MR Imaging- MRI) לאבחון גידולים בשד מאפשר

קבלת מידע חשוב המשלים את התוצאות שהתקבלו

באמצעי האבחון הראשוני – ממוגרפיה רגילה. בדיקת MRI לשד

נקראת MRM – Magnetic Resonance Mammography . בדיקת ה MRI יקרה מאד והמכשיר אינו זמין בכל

מרכז רפואי, ועל כן משתמשים בו לאבחון סרטן השד רק במקרים מיוחדים.

אמצעי זה הוכיח רגישות גבוהה באבחון סרטן שד חד מוקדי או רב מוקדי, בעיקר אצל נשים עם רקמת

שד סמיכה. השיטה לא אומצה כאמצעי שגרתי לאבחון גידולים בשד אבל יעילותה הוכחה היטב באבחון

של מקרים בעייתיים. עקב כך נחשבת טכניקה זו ליעילה במיוחד לאבחון סרטן שד אצל נשים צעירות שרקמת השד שלהן בדרך כלל סמיכה.

יחד עם זאת חשוב לזכור שבגלל הרגישות הגבוהה של אמצעי אבחון זה הוא מתאפיין גם באחוז

גבוה יחסית של “עודף אבחון”, כלומר אבחון גידול סרטני גם במקרה בו הגידול אינו קיים בפועל (false-positive ).

אחת הבדיקות החשובות ביותר שיש לבצע נקראת בדיקת קולטנים (רצפטורים) הורמונליים

טכנולוגיה חדישה לבדיקה האם

הסרטן התפשט לבלוטות הלימפה נקראת “טכניקת קישרית הזקיף” Sentinel Node Biopsy. בטכניקה זו מזריקים כמות קטנה של חומר רדיואקטיבי צבוע אשר מזהה את הבלוטה הראשונה ( “הזקיף הראשון”) המקבלת את נוזל הלימפה מהגידול. 

אם בלוטה זו נקיה משמעות הדבר בדרך כלל שגם שאר הבלוטות נקיות וניתן להימנע מכריתה מיותרת של בלוטות הלימפה מבית השחי.

שלבים בהתפתחות סרטן השד (Staging)

השלב אליו הגיע גידול סרטני נקבע על פי גודלו ומידה התפשטותו, והגדרת השלב תהווה גורם מכריע בקביעת תכנית הטיפולים שלך.

החל מינואר 2003 נכנסה לתוקף שיטת דירוג חדשה לשלבים השונים של סרטן השד. על פי הדירוג החדש השלבים הם:

שלב “0” – לא פולשני ( in situ ) – הגידול נמצא בתעלות החלב בלבד ( ducts ) ולא פיתח את

היכולת להתפשט.

שלב “I” – גודל הגידול פחות מ- 2 ס”מ והוא אינו מפושט.

שלב ” II ” – כל אחד מהמצבים הבאים:

הגידול בגודל 5 – 2 ס”מ
הגידול התפשט ל- 1-3 בלוטות בבית השחי באותו צד של השד החולה.
גודל הגידול יותר מ- 5 ס”מ אך הוא טרם התפשט לבלוטות הלימפה או לחלקי גוף אחרים.
שלב ” III ” – כל אחד מהמצבים הבאים:

הגידול קטן מ- 5 ס”מ והתפשט ל- 4-9 בלוטות בבית השחי
הגידול גדול מ- 5 ס”מ והתפשט ל- 1-9 בלוטות בבית השחי
הגידול התפשט לדופן בית החזה או לעור ו- 0-9 בלוטות נגועות
הגידול בכל גודל שהוא והתפשט ל- 10 או יותר בלוטות לימפה בבית השחי.
הגידול בכל גודל שהוא והתפשט לבלוטות לימפה באזור infraclavicular (מתחת לעצם הבריח) או לבלוטות לימפה באזור על-בריחי (supraclavicular) או לבלוטות שלאורך ה- internal mammary (בחזה בסמוך לעצם).

שלב “IV” גידול בכל גודל, בלוטות לימפה נגועות או לא, אך הסרטן התפשט לחלקי גוף אחרים מעבר לשד ולבלוטות הלימפה.

הגשת תביעת רשלנות רפואית על איחור באבחון סרטן שד

במידה והרופאים איחרו לאבחן את סרטן השד במועד בו רופא סביר אמור היה לאבחן, קמה לך עילה לתביעת רשלנות רפואית כנגד הרופאים ו/או המוסד הרפואי אשר איחר לאבחן. גובה הפיצוי תלוי כמובן במשך האיחור ובאפשרויות ההחלמה.

יש לצרף לכתב התביעה, חוות דעת של רופא מומחה אשר יקבע אם אכן הייתה רשלנות ואיזה נזק נגרם כתוצאה ממנה.

חלק מהמידע בעמוד זה באדיבות אתר “אחת מתשע”

ליעוץ נוסף בנושא רשלנות רפואית בכל הקשור לאבחון או גילוי מאוחר, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון המייצגת מאות נפגעי רשלנות רפואית, בטלפון: 0524787850 או במייל:
legal1@bezeqint.net

Org mba admission essay samples and feel free to follow me on twitter nickcombsedu