תביעות רשלנות רפואית- מיקרוצפלוס

תביעות רשלנות רפואית מיקרוצפלוס הן נושא מרתק.

מיקרוצפלוס הוא מצב שבו היקף הראש קטן ביותר משתי סטיות תקן מהממוצע. בהרבה מהמקרים הסיבה לכך היא גנטית.לדוגמא טריזומיה 21 (תסמונת דאון) או תסמונת וילי פרדר. כמו כן, בעיה זו יכולה להיגרם גם עקב זיהום אצל האם במהלך ההיריון, הפרעה במערכת הדם השלייתית, או היסטוריה של שימוש בסמים על ידי האם במהלך ההיריון. כמו כן, בדרך כלל תינוק שסובל מהפרעה זו יסבול גם מפיגור התפתחותי, קוגניטיבי, ומוטורי, וזאת משום שגדילת הראש במהלך ההיריון היא למעשה פונקציה של גדילת המוח.

מקרי תביעות רשלנות רפואית מיקרוצפלוס

אבחון מיקרוצפלוס אפשרי רק בשליש האחרון של ההיריון, וכמו כן לעיתים היא מתפתחת רק בשנה הראשונה לחייו של התינוק. סוג הזיהומים שיכול להוביל להתפתחות של מיקרוצפלוס הוא זיהום תוך רחמי במהלך ההיריון.

עילות תביעה בגין רשלנות רפואית מיקרוצפלוס

• העדר אבחון, אבחון שגוי, אבחון מאוחר של מיקרוצפלוס

• אי לקיחת אנמנזה מפורטת מהאם הכוללת רקע גנטי (למשל טריזומיה 21- תסמונת דאון, או תסמונת וילי פרדר), זיהום במהלך ההיריון, הפרעה במערכת הדם השלייתית, או היסטוריה של שימוש בסמים על ידי האם במהלך ההיריון.

• העדר אבחון, אבחון שגוי, אבחון מאוחר של ממצאים בבדיקת האולטרה סאונד שיכולים להעיד על זיהום תוך רחמי, שבעקבותיו נוצר מיקרוצפלוס. כולל: האטה בגדילה, מיימת והידרוקן, הרחבת חדרי המוח, הסתיידויות תוך גולגולתיות, הידרוקן הראש, מומי לב, שריעות כבד וטחול, הדיות מוגברת במעי, עיבוי השליה, ועוד.

פסקי דין- פסק דין- תביעת שלנות רפואית מיקרוצפלוס

ת.א. 131500/00 פלוני נ’ קופת החולים של ההסתדרות הכללית בית החולים מאיר- התובע נולד בבית החולים מאיר בלידה רגילה. מספר חודשים לאחר הלידה אובחן התובע כסובל מנכויות קשות ביותר שמתבטאות מבחינה קלינית בפיגור פסיכו מוטורי, אפילפסיה לא מאוזנת, ועוד. התובעים טוענים שהמחדלים של הצוות הרפואי אף מגבשים את עילת הולדה בעוולה. אמו של התובע הייתה בת 28 בעת ההיריון. ועברה המיילדותי כולל הפלה טבעית ושתי לידות לפני ההיריון עם התובע. אמו של התובע הייתה במעקב היריון אצל רופא בקופת החולים ואין ספק שבדיקות המעקב שלה היו תקינות. סקירת המערכות הייתה תקינה, אך סקירת המערכות שבוצעה באמו של התובע לא הייתה מורחבת. פרופ’ טפר אף הודה כי חלק מהבעיות מהן סובל התובע היו יכולות להתגלות במהלך סקירת המערכות. פרופ’ טפר אף אבחן את בעיית ה CLUBFOOT ממנה סובל התובע באולטרה סאונד שלישי שנערך ביחידתו בעת שאמו של התובע הייתה בשבוע ה-32 להריונה. כמו כן הודיע פרופ’ טפר אחרי הבדיקה כי הוולד סובל מה CF וכמו כן ממיקרוצפלוס. ההורים אף הופנו לחוות דעת שבה נמסר להם שייתכן ויצטרכו להפסיק את ההיריון. בית המשפט דוחה את התביעה וקובע כי לא בכל מקרה שיש נזק לתינוק מדובר ברשלנות רפואית.

לשאלות בנושא רשלנות רפואית מיקרוצפלוס, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון

לחץ תוך עיני- רשלנות רפואית?

אימי עברה ניתוח קטרקט באיכילוב ואמורה היתה לעבור ניתוח משולב גם של גלאוקומה . מאחר ולא הייתי בטוח בנחיצות הניתוח כאשר הלחץ התוך עיני עמד על 18 , ביקשתי לקבל חוות דעת נוספת מ”עין טל” . הרופא בעין טל שביצע את הבדיקה קבע שיש לבצע נתוח כזה . לאחר חו”ד נוספת זו בה נאמר שזהו ניתוח פשוט ואין צורך לבצע אותו בבי”ח פרטי ובהחלט ניתן לסמוך על איכילוב , נותחה כאמור בתאריך שלעיל . הניתוח בוצע בהרדמה חלקית. הרופא המנתח הגיע עצבני מאד ומשזזה אימי תוך כדי הניתוח חבט בראשה פעמיים וצעק עליה שלא תזוז .

הניתוח הסתבך והרופא שלא הצליח להוציא את ה! עדשה ( בניתוח הקטרקט ) , ריסק את עדשת העין וגרם לדימום . בשלב זה עצר את הניתוח , חבש את עינה של אימי וטען שצריך רופא מומחה והוציאה מחדר הניתוח .אימי , שהניתוח והחבטות גרמו לה לטראומה עוגמת נפש ובושה דרשה מאיתנו לעזוב מייד את בית החולים ולאחר שיחות שיכנוע רבות שלנו הסכימה להישאר ולסיים את פרק זה בניתוח בבית החולים איכילוב .

ניתוח חוזר עם רופא מומחה נקבע לעוד 48 שעות שבזמן זה אימי היתה ללא עדשה בעין ורסיסי העדשה שרוסקה בניתוח שעלולים היו לפגוע לה ברישתית . הניתוח החוזר עבר בשלום בו הוצאו הרסיסים ונקבע שהרשתית לא נפגעה . יחד עם זאת הלחץ התוך עיני עלה ל! -50. אמי שוחררה כעבור 12 יום ( בדרך כלל השיחרור מתבצע למחרת הניתוח ) עם לחץ עיני של 27 , לחץ גבוה בהרבה מהלחץ שנכנסה לניתוח . הראיה עדיין לא תקינה ואמורה לחזור ביום ד’ הקרוב לביקורת . ניתוח גלאוקומה יקבע מאוחר יותר לאחר שהעין תירפא מהניתוח .

מיותר לציין שבכל 12 ימי האישפוז לא מצא הרופא המנתח את הזמן להיפגש עם אימי או אותנו הבנים המלווים וכל הצוות הרפואי התייחס בחשדנות לכל שאלה שלנו בנושא במהלך ימי האישפוז ולכן התעורר בנו החשד שהם מסתירים מאיתנו מידע אם כי איני יכול לבסס את חשדותי מבחינה משפטית .

למרות שלדעתי עדיין מוקדם לבסס חשד של רשלנות רפואית שכן עדיין העין לא הבריאה ולא ניתן לדעת בוודאות שהעין ניזוקה מהניתוח , האם על פניו קיים חשד לרשלנות רפואית מבחינה משפטית , שכן על פי רגשות לא ניתן לבסס דבר ?

דימום בלידה- רשלנות רפואית

שלום רב יש לי שאלה אני ילדתי בניתוח קיסרי שלדעתי הלא מקצועית לא הייתי אמורה לעבור ניתוח כלל ורציתי אחת ולתמיד להשתיק את מצפוני אם היה או היה רשלנות רפואית ולכן הייתי רוצה לשמוע את דעתך.הגעתי עם דימום בשבוע 40 ולאחר בדיקת רופא במייון נאמר לי שלא תהיה לידה כיוון שיש לי פתיחה של 1 1.5 ושאני אחזור עוד כמה ימים. לאחר שעתיים חזרתי עם צירים של 98 במוניטור ולאחר 5 שעות עברתי שוב בדיקה והיה פתיחה 3 והכניסו אותי לחדר לידה לאחר שעתיים בערך קיבלתי אפידורל כשהייתי בצירים של עד 130 במוניטור,ולאחר שעתיים הרופא החליט להוריד לי את המים,(בפתיחה של 3.5)בטענה שהלידה לא מתקדמת,”ואי אפשר שתהיי פה כל הלילה” ולאחר שהצירים צנחו ל15 החדירו לי בחזרה את המים(מי שפיר)שאולי העובר תקוע והמים “ישחררו אותו”ובטענה שהדופק של הילד יורד,ולאחר 4 שעות החליטו על ניתוח קיסרי דחוף,מה דעתך בעניין?

מיקרוצפליה- מיקרוצפלוס- רשלנות רפואית?

מיקרוצפליה- מיקרוצפלוס– (מיקרוצפולוס)- רשלנות רפואית?

מיקרוצפליה (מיקרו – קטן, צפליס – ראש) היא היקף ראש הקטן ביותר משתי סטיות תקן מהממוצע. במקרים רבים הסיבה למיקרוצפליה היא גנטית. למשל טריזומיה 21 (תסמונת דאון), תסמונת פרדר וילי או פגיעה קונגניטלית בזמן ההריון (צריכת סמים על ידי האם בזמן ההריון, זיהום במהלך ההריון או הפרעה במערכת הדם השלייתית). גדילת הראש בזמן ההריון היא תוצאה של התפתחות המוח. בדרך כלל תינוק עם מיקרוצפליה סובל מהפרעה בתפקוד המוח שהתוצאה שלה היא פיגור התפחותי קוגניטיבי ומוטורי. פעמים רבות הילד סובל גם מאפילפסיה.

הגשת תביעת רשלנות רפואית בגין אי אבחון של מיקרוצפליה במהלך ההריון:

בישראל ובעולם מוגשות תביעות רשלנות רפואית רבות בגין אי אבחון של מיקרוצפליה במהלך ההריון, דבר שהיה מאפשר להורים לשקול הפסקת הריון.

לשם הגשת תביעה בגין מיקרוצפליה יש לצרף לכתב התביעה של מומחה רפואי בתחום אולטרסאונד מיילדותי אשר יפר מה הייתה הרשלנות, מתי ניתן וצריך היה לאבחן את המום מסוג מיקרוצפליה וכדומה. בנוסף יש צורך לעיתים לצרף אף חוות דעת רפואית נוספת של מומחה נוירולוגית ילדים אשר יפרט מהו נזקו של הילד הסובל ממיקרוצפליה.

לשאלות או יעוץ בנושא תביעת רשלנות רפואית בגין ילד עם מיקרוצפלוס, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה מצד שמאל.

להלן פסק דין בנושא מיקרוצפליה:
א 1315/00 פלוני נ’ . קופת חולים של ההסתדרות הכללית בע”מ, בית חולים “מאיר”, כפר סבא
1 . פלוני
באמצעות הוריו ואפוטרופסיו הטבעיים
2 . פלונית
3 . פלוני
נגד 1 . קופת חולים של ההסתדרות הכללית בע”מ
2 . בית חולים “מאיר”, כפר סבא פסק דין כ ל ל י 1. פלוני (התובע מס’ 1, קטין, להלן: “הילד”) נולד להוריו, התובעים 2 ו-3 (להלן: “ההורים” או “התובעת” ו-“התובע”, בהתאמה), ביום 19/11/92 בביה”ח “מאיר” בכפר סבא (היא הנתבעת 2, להלן: “ביה”ח”, שהוא בבעלות קופ”ח של ההסתדרות הכללית, היא הנתבעת מס’ 1, להלן: “קופ”ח”), בלידה רגילה. מספר חודשים לאחר הלידה, אובחן הילד כסובל מנכויות קשות ביותר, שמתבטאות, קלינית, בפיגור פסיכומוטורי ניכר, אפילפסיה לא מאוזנת ועוד, ואין חולק, כי נכותו עומדת על 100%. לטענת התובעים, מחדלים רשלניים חמורים, שארעו במהלך ההריון של התובעת בביה”ח, מגבשים את עוולת “ההולדה בעוולה” ומטילים, יחד עם עילות תביעה נוספות, על הנתבעים, את האחריות לחיים הקשים של התובעים מאז נולד הילד. 2. הדיון במשפט זה פוצל, באופן שבתחילה נדון נושא החבות, הוא השלב בו עוסק פס”ד זה. אולם, נוכח מסקנתי בדבר העדר התרשלות מצד הנתבעים, חורץ פסק הדין לדחיה את התובענה כולה.
כאן המקום לציין, כי ב”כ התובעים הרחיק לכת בסיכומיו למחוזות רחוקים, וצרף לסיכומים פסיקה עניפה, מאמרים משפטיים ומאמרים רפואיים. אולם, למעשה אין מחלוקת משפטית של ממש, ואפילו כמעט לא מחלוקת רפואית של ממש, בין הצדדים, חרף נסיונותיו של ב”כ התובע להציג את המחלוקות אחרת. המחלוקת העיקרית היא עובדתית, ומשהבאנו מחלוקת זו על פתרונה, פתרנו גם את מרבית הבעיות האחרות בתיק. ד י ו ן 3. התובעת היתה בת 28 בעת הריונה נשוא פסק דין זה. עברה המיילדותי כלל הפלה טבעית בשנת 1986 ושתי לידות בשנים 1987 ו-1988. יש לציין, כי לתובעת נולדה בת רביעית לאחר ההריון הנדון, וזאת ב- 12/10/93. 4. בתחילת הריונה היתה התובעת במעקב הריון אצל ד”ר טוהר, במסגרת קופ”ח בשכונת מגוריה, ואין חולק, כי כל הבדיקות השגרתיות שעברה היו תקינות.
ד”ר טוהר ערך לתובעת בדיקת אולטראסאונד (להלן: “US”) ראשונה בתאריך 14/4/92, אשר הראתה, כי גיל ההריון מתאים לשבוע 9 + 1, ולפיכך חושב הוסת האחרון, לצורכי חישוב גיל ההריון, ל-9/2/92. שלושה חודשים אח”כ, ב- 15/7/92, ערך ד”ר טוהר US נוסף, כשגיל ההריון, לפי הוסת האחרון, היה 4 + 22 שבועות. אין חולק, כי בבדיקה זו כל המדדים היו בתחום הנורמה וסקירת המערכות היתה תקינה.
כבר כאן אציין, כי ב”כ התובעים טען, בין טענותיו הרבות, כי בבדיקה זו לא נערכה סקירת מערכות מורחבת, אשר יכולה היתה לגלות את המום מסוג CLUBFOOT (להלן: “CF”), אשר התגלה רק מאוחר יותר. אולם, כפי שנאמר על ידי מומחי הנתבעת, וענין זה לא נסתר, סקירת המערכות שנעשתה, היתה בהתאם למקובל ולפי הוראות משרד הבריאות. אמנם מדובר ב”סקירה בסיסית” אך במהלכה “בדקו גם דברים שאפילו לא נדרשו”, כגון – דופן בטן, סרעפת ועוד (ר’ עדותו של פרופ’ אייל שיף, ע.ה. מס’ 5, מומחה ההגנה בנושא מיילדות וגניקולוגיה, בעמ’ 439 לפרוטוקול). לדברי פרופ’ שיף, אמנם לא זיהו את ה-CF בבדיקה זו, אך בהחלט סביר להניח, שהמום עדין לא היה, שכן “זה דבר שלא מעט פעמים משתנה” (עמ’ 460 לפרוטוקול).
פרופ’ רון טפר (ע.ה. מס’ 2, שהוא מומחה למיילדות וגניקולוגיה ושימש כאחראי על יחידת האולטרא-סאונד, במחלקת נשים ויולדות, בביה”ח בזמן הרלבנטי), בתצהירו, הוסיף בעניין זה, ש-CF הוא ממצא סונוגרפי, אשר יכול לבוא לידי ביטוי ראשוני בשלבי הריון שונים ובכל שלב משלבי ההריון (סעיף 6 לתצהירו). כך או כך, כל המומחים הסכימו, כי על סמך CF בלבד, חמור ככל שיהיה (דבר שאינו ברור במהלך ההריון) – לא היו מפסיקים את ההריון (להלן). 5. בתאריך 23/9/92, בהיות התובעת בשבוע 32 + 4 להריונה, היא הופנתה לבדיקת US ביחידת האולטראסאונד בביה”ח, בשל חשד לירידת מים. תחילה נבדקה על ידי טכנאית, ומשזו גילתה באקראי את ממצא ה-CF נקרא פרופ’ טפר, אשר ביצע את המשך הבדיקה (להלן: “בדיקת ה- US השלישית”). פרופ’ טפר מצא במהלך הבדיקה CF דו-צדדי, ולכן, התובעת זומנה לסקירה מורחבת, יזומה על ידי ביה”ח, ארבעה ימים אח”כ (ר’ לעניין זה עדותו של פרופ’ טפר בעמ’ 280 לפרוטוקול).
לטענת התובעים בתצהיריהם (הזהים, יש לומר!…), במהלך הבדיקה השלישית הזו הסתכל פרופ’ טפר בטופס ה-US הקודם, וכשנאמר לו שד”ר טוהר (שעבד גם באופן חלקי בביה”ח, וביצע את הבדיקות הראשונות בביה”ח) ביצע את הבדיקה הקודמת – קרא לו, והשניים ניהלו שיחה “ונראו בלחץ ומודאגים”. לטענתם, כבר בבדיקה זו דווח להם, הן על ידי ד”ר טוהר והן על ידי ד”ר טפר, כי אובחן “מיקרוצפלוס בעובר, שמשמעו ראש קטן וכן CF – כפות רגליים מוטות כלפי פנים” (ר’ סעיף 10 לתצהירים), ובסוף הבדיקה הם הופנו לשיחה עם ד”ר דולפין (ע.ה. מס’ 3, ד”ר ציפורה דולפין, מומחית לרפואת ילדים, אשר מאז 1987 שמשה כמנהלת היחידה לטיפול נמרץ פגים ויילודים חולים בביה”ח. עדה זו קיבלה בשנת 1989 תואר מומחה ברפואה נאונטולוגית). לדבריהם, ד”ר דולפין “דיווחה לנו בכלליות על שני המומים שניצפו ב-US וכי השילוב ביניהם יכול להיות טרגי. ד”ר דולפין אמרה לנו, כי לדעתה יהיה צורך בהפסקת ההריון, ואף ביקשה את הסכמתנו לנתיחה שלאחר המוות של העובר” (סעיף 11 לתצהירים).
תאור שכזה של ארועי ה- 23/9/92 תמוה, שכן בבדיקת ה-US שבוצעה במועד זה כלל לא אובחן העובר כמיקרוצפלי. מתוך המסמכים, ובעיקר תרשומות בדיקות ה-US שנעשו לתובעת, עולה במפורש, כי לראשונה נצפה חשד למיקרוצפליה בבדיקה המאוחרת יותר, ב-27/9/92, ולא לפני כן. היקף הראש בבדיקת ה-US השלישית, שבוצעה בשבוע 32 לפי וסת אחרון, התאים לשבוע 31 + 4 (דהיינו, בתחום הנורמה), ואפילו לפי חוות דעתו של פרופ’ יוסף שנקר, מומחה התביעה בשטח המיילדות והגניקולוגיה, נתגלתה הסטיה הראשונה מהסטנדרט בבדיקת יום 27/9/92 (פרופ’ שנקר, אגב, מתעלם לחלוטין, בשתי חוות הדעת שנתן, מבדיקת יום 23/9/92). פרופ’ טפר מתיחס בתצהירו לתאור של התובעים בנוגע לבדיקת יום 23/9/92, ומכחיש כל שיחה מתוחה, כפי שתוארה על ידי ההורים, בינו לבין ד”ר טוהר. לדבריו, ממילא לא נמצא כל פגם בבדיקת ה-US השניה שבוצעה על ידי ד”ר טוהר, גם אם לא גילה את ה-CF, אשר יתכן וכלל לא בא לידי ביטוי בבדיקות הקודמות, ולכן סבר, כי “להתרשמותה של גב’ פלונית אין כל בסיס ענייני”. בחקירתו הנגדית הוסיף, שבבדיקה זו היקף הראש (שהוא המדד הרלבנטי) היה בפיגור של שבוע בלבד (עמ’ 282 לפרוטוקול). גם ד”ר דולפין אינה זוכרת כל שיחה עם ההורים בתאריך זה (ר’ סעיף 2 בתצהירה), כאשר השיחה הראשונה הזכורה לה, ואשר גם מתועדת ברשומות (להלן), היא זו שנערכה לאחר בדיקת ה-US שנערכה ב-27/9/92, דהיינו – לאחר מציאת החשד למיקרוצפליה. ההורים נשאלו בחקירתם בביהמ”ש, אם יתכן שטעו בתאריכים – אך שניהם התעקשו, שכבר בבדיקת ה-US השלישית הנ”ל שמעו הן מפי ד”ר טוהר (שאף דיבר עמם “תוך הינף יד של זלזול”, לפי עדות התובעת בעמ’ 117 לפרוטוקול), הן מפי פרופ’ טפר והן מפי ד”ר דולפין על מיקרוצפליה, ובלשון התובעת: “זה שהוא (ד”ר טוהר – ר.י.כ.) אמר ראש קטן שזה שום דבר – אני זוכרת בוודאות” (שם). אולם, חרף בטחונם של התובעים בנוגע לארועי אותו יום, אין לי ספק, שבתאריך זה כלל לא עלה נושא ה”ראש הקטן”, שכן הוא טרם אובחן. יש לזכור, כי הגירסה שהועלתה בעניין זה על ידי ביה”ח – מגובה ברישומים ובבדיקה עצמה, וגם אם לפרופ’ טפר אין זיכרון אקטיבי, לאחר כ”כ הרבה שנים, מבדיקה ספציפית זו, הרי שיש לו רישומים ועל בסיסם ברור, שבאותו יום לא אובחן כלל חשד למקרוצפליה. ההורים אמנם טוענים לזכרון אקטיבי, אך סביר שעם השנים זכרון זה נחלש וממילא, בהיותם גם בעלי עניין בתוצאות ההליך, יש להתיחס לעדותם בזהירות (מכוח הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות). זאת ועוד, ההורים, בעדותם בביהמ”ש התעקשו שלא עשו שיחזור של הארועים על סמך המסמכים. כך העידה בעניין זה התובעת:
“אני אומרת שלא עשיתי שיחזור ולא עשיתי שום שיחזור לגבי הארועים. אולי בנקודה של התאריך 23/9 או 27/9 עקב המסמך הנוסף, אבל הארועים היו כמו שאמרתי מההתחלה… ” (עמ’ 115 – 166 לפרוטוקול).
והתובע העיד בעניין זה כדלקמן:
“לשאלה אם נזקקתי לרשומות הרפואיות כדי לשחזר ארועים אני אומר שלא נזקקתי לשום רשומות, הזכרון כל כך חי אצלי, וכאשר אדם עובר חוויה וזה כמו אסון שקורה למישהו, ככל שהזמן עובר הזכרון יותר מתקשה ויותר פרטים ולא שוכחים כלום… ” אם כי, מאוחר יותר הודה, כי “המסמכים הרפואייים סייעו לי לזכור עוד פרטים” (עמ’ 130 לפרוטוקול). אולם, עדויות אלה של ההורים אינן תואמות לתצהיר שנתנו, שם, בסעיף 1, העידו במפורש, כי
“תצהיר זה נעשה על סמך הרשומה הרפואית שנתקבלה לידינו רק ביום 10/4/02” ;
ובסעיף 22 הוסיפו:
“על סמך התיעוד הרפואי שקיבלנו מהנתבעים ישבנו עם בא כוחנו וניסינו לשחזר את הארועים מזכרוננו ולהתאימם למועדים ברשומה הרפואית שבידינו… בשל חוסר מידע (בעת הכנת כתב התביעה, שאז לא הועבר כל התיעוד הרפואי – ר.י.כ.) טעינו בתאריכים שמסרנו לעו”ד דיוויס, לאחר שניסינו להתאים את הזכרון שלנו לנתונים במסמכים”. סתירה זו, בין הסתמכות התובעים על הרשומות מחד גיסא, וההתנערות מהסתמכות שכזו מאידך – מחזקת את מסקנתי דלעיל, לפיה זכרונם של ההורים נחלש עם השנים ואינו מדוייק עוד. 6. כאמור, לאחר גילוי ה-CF הדו-צדדי ביום 23/9/92, זומנה התובעת לבדיקה מקיפה ביום 27/9/92, כשבמועד זה ערך פרופ’ טפר את בדיקת ה-US. בבדיקה מורחבת זו, שנערכה בשבוע ה- 33 של ההריון לפי וסת אחרון. נמצא שהקוטר הדו-קודקוד (BPD) התאים לשבוע 29 + 6 והיקף הראש (HC) התאים לשבוע 31 + 1. דהיינו, זוהה פער בין מדדי הגולגולת לגיל ההריון, אך לא נצפתה עדות להפרעה מבנית תוך מוחית.
בנוסף, נמצא בשק האשכים הידוצליה חד צדדית (נוזל בשק האשכים) ועיבוי כפל עור צוארי, בנוסף ל-CF הדו צדדי, שכבר נצפה בבדיקה הקודמת. פרופ’ טפר נחקר ארוכות על תוצאות בדיקה זו, שבעקבותיה כינס ועדת מומחים מולטי דציפלינרית, ביקש חוו”ד נוספת מפרופ’ שלו בבי”ח עפולה, ודאג שהתובעת תהיה במעקב רציף עד סוף ההריון. לדבריו, בבדיקה זו נצפו התוצאות הבאות (והשוו לחקירתו הנגדית של פרופ’ להט, מומחה התביעה מתחום רפואת ילדים ונוירולוגית ילדים, בעמ’ 186 – 187 לפרוטוקול, ובעדותו של פרופ’ וייץ, מומחה הנתבעים בתחומים אלה, בעמ’ 379 לפרוטוקול): * CF דו צדדי – כשלדבריו, לעיתים מנח הרגליים יכול להשתנות במהלך ההריון;
* הדרוצליה (מעט נוזל בשק האשכים) – כשלדבריו, לא מדובר במום, והוא נצפה בלא מעט עוברים בשבועות אלה של ההריון. הנוזל אמור להספג אם בהמשך ההריון, כפי שקרה במקרה זה (כשבבדיקה המאוחרת יותר כבר לא נצפה) ואם לאחר הלידה; * צרבלום (גודל מוח) – נמדד ונמצא כמ תאים לשבוע 30, ולדברי פרופ’ טפר לא מדובר במום, שכן מבנה המוח נמצא תקין:
“לא נחשד מום בצרבלום, זה חלק מהויריאביליות המידתית שיכולה להיות וזה משהו מדידתי, זה לא הערכה של בעיה מבנית” (עמ’ 285 לפרוטוקול); * כפל עור מעובה – כשלדבריו:
“כפל עור מעובה הוא ממצא בעל חשיבות רבה, כאשר מדובר בבירור של בעיות כרומוזומליות, כמו תסמונת דאון. אין לממצא הזה, כמנבא תסמונת דאון, משמעות בטרימסטר השלישי שבו אנו נמצאים. כפל העור הוא בעל יכולת מנבאת עד שבוע 24 ולמרות זאת אני מציין (בבדיקה – ר.י.כ.) שאני רואה כפל עור, שהוא יכול להיות קשור לבעיות אחרות”. ולכן, הוצע לתובעת לבצע בדיקה כרומוזומלית מיידית (להלן), אשר שללה בעיה גנטית; * מנח אצבעות – לדברי פרופ’ טפר, בבדיקה זו לא ניתן היה לבדוק את מנח האצבעות של הידיים, כי יד אחת היתה מאוגרפת, אך הוא הבחין בשינוי במנח של האגודל. לפיכך, רשם זאת בין תוצאות הבדיקה ודאג לבדוק את מנח האצבעות שוב בבדיקות הבאות (ולא נצפתה כל בעיה); * אקו לב – בבדיקה לא הצליח פרופ’ טפר לראות את מנח כלי הדם הגדולים שיוצאים מהלב, ולכן הפנה את התובעת לבדיקת אקו לב. לדבריו, “לא חשבתי שיש שם מום, לא הצלחתי להדגים את הפוזיציה הנכונה של הכלים”. אמנם בדיקת אקו לב שכזו לא בוצעה, בסופו של דבר, אך לילד גם לא היתה כל בעיה לבבית; * חשד למיקרוצפליה – נוכח הפערים בין גדלי הגולגולת לגיל ההריון (סטית תקן של מינוס 1.5, ולא כפי כתוב, בטעות מינוס 5, ר’ עמ’ 289 לפרוטוקול), חשד פרופ’ טפר במיקרוצפליה, כשלדבריו, “אין לי אבחנה, אני חושד ואיני יודע מה אני הולך לעשות על מנת לאשש או לשלול החשד” (עמ’ 288 לפרוטוקול).
דהיינו, לדבריו היה רק חשד למיקרוצפליה – חשד המצדיק המשך ברור. אגב, גם פרופ’ שנקר בחוות דעתו מסכים, כי סטיית התקן, שנתגלתה בבדיקה זו (לדבריו, מדובר בפיגור של כשתי סטיות תקן, לעומת הערכת פרופ’ טפר שמדובר, כאמור, בפיגור של 1.5 – סטיות תקן) “יכולה להעיד על אפשרות של מקרוצפלוס” (עמ’ 2 לחוות דעתו ת/1, הדגשה שלי – ר.י.כ.), אך עדיין, לא מדובר באבחנה חד משמעית. 7. ואכן, בעקבות ממצאי הבדיקה הזו זומנו ההורים לישיבת ועדת מומים אותה כינס פרופ’ טפר. ועדת מומים מקובלת היום במרבית בתי החולים, אך בשנת 1992 היתה חריג, אותה הקים פרופ’ טפר בביה”ח. ועדה זו
“היא ועדה מולטידציפלינרית המאויישת על ידי רופאים מומחים מדיציפלינות שונות כגון אולטראסאונד, פרינטולוגיה, גנטיקה, ילודים ויועצים נוספים על פי הצורך. ועדה זו דנה במקרים המוצגים בפניה, תוך שילובם של אנשי מקצוע הבוחנים את מכלול הממצאים על מנת להעריך את משמעותם, ליידע וללוות את הנבדקת בהמשך” (ר’ תצהירו של פרופ’ טפר, סעיף 3). ועדה זו נהגה להתכנס בביה”ח כדי לדון בשאלות הדורשות דיון רב תחומי בממצאים חריגים או במקרים של חשד לממצאים חריגים במהלך ההריון (ר’ תצהירו של ד”ר קנטי, ע.ה. מס’ 1, בס’ 2). בעדותו העיד פרופ’ טפר בעניין זה, כדלקמן:
“ועדת מומחים נועדה לדון במקרים שיש אי בהירות באבחנה שיש משמעות לטיפול לאחר מכן, ששוה לשמוע את אנשי המקצוע שאמורים לטפל, מה הם יכולים להסביר לאשה… היא לא אמורה לטפל ובודאי שלא במקרים בריאים שלא מצאנו בהם דבר, וגם היא לא אמורה לטפל במקרים שהאבחנה היא ברורה שמדובר במשהו שהוא לא קומפוטנטי. אני המסננת של הועדה לענין זה… ” פרופ’ טפר הוסיף, כי ועדת מומחים אינה ועדה להפסקת הריון:
“ועדת מומחים יושבת ומיידעת את בני הזוג. קודם כל, הועדה לא מחליטה אף פעם, מי שמחליט זה בני הזוג. כל תפקידנו זה לתרום את ים הממצאים מכל סוג לתוכן שהוא למשהו שהוא על בסיס רפואי. לשבת עם בני הזוג, להסביר להם את הממצאים, האם הם ברמת חשד גבוהה, נמוכה או לא, מה משמעותם, למה זה יכול להוביל, זה מתפקידה של הוועדה, היא לא מחליטה… ואם בני הזוג החליטו, בניגוד לדעת הועדה, ודורשים הפסקת הריון, אז האשה נגשת לועדה להפסקת הריון. אנחנו לא מחסום, אנחנו כל ייעודנו לתרגם חשיבה רפואית כוללת למסר שמישהו שהוא לא רופא יוכל להבין… ” (עמ’ 316 – 317 לפרוטוקול). ב”כ התובעים טען, הן לאורך הדיונים והן בסיכומיו, כי ועדת המומים אינה אלא שם נרדף לועדה להפסקת הריון, והיא יכולה היתה להחליט על ביצוע הפלות. לטענתו, כך גם קרה במקרה זה (בדיון שנערך ב- 1/10/92, עליו נדון להלן). אולם, כל המומחים, הן מצד התביעה והן מצד ההגנה, וגם רופאי הנתבעים, העידו, שועדת המומים אינה ועדה סטטוטורית (בניגוד לועדה להפסקת הריון) ואינה ועדה להפסקת הריון. פרופ’ שנקר העיד, בתוספת לחקירתו הראשית (עמ’ 18 לפרוטוקול), כי ועדת המומים כוללת מומחים ממחלקות שונות, אשר תפקידה לקבוע מדיניות (“פוליסי”, כלשונו) לגבי המשך ניהול ההריון, כאשר מתגלה מום בעובר. אשר לועדה הספציפית בביה”ח העיד, ש”אני מכיר את האנשים (חברי הועדה, ר.י.כ.) זה האנשים הבכירים ביותר של מחלקת ילודים ומחלקות נשים בביה”ח… “. בחקירתו הנגדית הוסיף פרופ’ שנקר, כי חברי הועדה – לפחות חלקם – בודאי גם נוטלים חלק בועדה להפסקת הריון, בהיותם מבכירי ביה”ח, אך ועדת המומים היא ועדה מיעצת בלבד, כשסביר להניח, שהמלצותיה גם היו מתקבלות בועדה להפסקת הריון.
אגב, לפי עדותה של ד”ר דולפין, בשנה הרלבנטית (1992) כלל לא היו בביה”ח הזה ועדות להפסקת הריון בגיל כה מתקדם של ההריון (עמ’ 359 לפרוטוקול), כך שממילא לא ניתן היה להכריע בשאלת הפסקת ההריון, בשבוע כה מתקדם, בביה”ח. פרופ’ להט העלה בחוות דעתו השניה, מיום 25/4/02, הסתייגויות לגבי התרשומות, שנעשו לגבי ישיבות ועדת המומים, אך הסתייגויות אלה נעשו מבלי שבדק את הדברים לאשורם, וחבל. כך, למשל, כתב בחוות דעתו,
“לא ברור לי, לפי הרשומת של ועדת המומים מתאריך 21 אוקטובר 1992 על סמך אלו נתונים נעשו ההחלטות כפי שנעשו. תמוה גם שהמסמך נכתב על דף חלק ללא כותרת של ביה”ח”. לו פרופ’ להט היה בודק את המסמך המקורי (אשר הוצג לו בביהמ”ש), בטרם העביר ביקורת עם רמז לחשדות כלפי הנתבעים, היה מוצא, שתרשומות ועדת המומים נעשו על טופס מובנה של ביה”ח (שנערך ע”י פרופ’ טפר), כאשר חלק מהתרשומת נעשה בצד האחורי של הטופס, אשר הוא אמנם חלק וללא כותרת. כך או כך, גם פרופ’ להט הסכים, במהלך חקירתו הנגדית שפורום של רופאים – יהיה שמו אשר יהיה “בודאי שהוא רצוי” (עמ’ 178 לפרוטוקול). לפרופ’ שיף היה קל יותר “לפרגן” לביה”ח על כך שהקדים גם מרכזים רפואיים גדולים יותר בהקמת ועדה שכזו. פרופ’ שיף, שהוא סגן מנהל בכיר באגף נשים ויולדות בביה”ח שיבא, תל השומר, שיבח בחוות דעתו את התכנסות ועדת המומים, בהרכב מומחים מהתחומים הרלבנטיים, ואת תיעוד הישיבות. בחקירתו הנגדית הוסיף, כי אמנם כיום קבוצת מומחים שכזו מקובלת במרבית המרכזים הרפואיים, אך בשנת 1992 אפילו בבי”ח שיבא עוד לא היה דבר כזה בצורה מסודרת, למרות שמדובר בבי”ח גדול יותר. פרופ’ שיף הוסיף, כי ההחלטה של ביה”ח שלא לשתף את ההורים בדיוני ועדת המומים – בהחלט ראויה והיא המקובלת גם בעולם. לדבריו, ההורים אינם נוטלים חלק בדיונים אלה, לא במחלקה שלו וגם לא בארה”ב, שם התמחה:
“לא נהוג שההורים יושבים בחלק המקצועי הראשוני, אלא שהם יושבים אחר כך עם נציג מועדת המומים ושומעים את התמצית של המסקנות שהמומחים הגיעו אליהן” (עמ’ 432 לפרוטוקול). בעניין זה העיד פרופ’ טפר, כדלקמן:
“למדנו מנסיוננו שכאשר אנחנו מפגישים את הזוג בין האשה לבד או עם בעלה, לפני כל הפורום, זה יוצר מערכת אימה. חמישה – שישה בעלי מקצוע יושבים. ולכן, הפכנו את זה לפגישה אישית ופרטנית, שבה הועדה מסמיכה מישהו שיישב פנים מול פנים, כמו שמקובל בשיחה, ולא באיזה טריבון שיושב זוג וסביבו צוות רפואי שהוא יכול להיות מאיים ומלחיץ, וליצור סיטואציה שתאפשר לבני הזוג להפנים, להבין בשיחה אחד מול אחד או שניים מול שניים. זו התובנה שלנו איך אנחנו יוצרים סיטואציה שבה יהיה נוח לבני הזוג להבין את מה שאנחנו אומרים” (עמ’ 317 לפרוטוקול ור’ גם דברי ד”ר דולפין בעמ’ 327 לפרוטוקול). בנוגע לרישומי הועדה, הוסיף פרופ’ שיף בדבריו, כי נהוג בכל בתי החולים שהוא מכיר לרשום רק את סיכום הדיון, כפי שנעשה גם במקרה שבפנינו, ולא לרשום את כל מה שנאמר בדיוני ועדת המומים על ידי כל אחד ואחד מהמשתתפים, והוסיף:
“אני מדגיש שאנחנו נמצאים פה לפני 11 שנה, כאשר למיטב ידיעתי ברוב המחלקות בארץ לא היה מושג כזה בכלל (של ועדת מומים – ר.י.כ.). אני יכול לספר שבשנת 1992 נסעתי לארה”ב ונפגשתי לראשונה בפורום כזה. זה היה חדש בשבילי, כי בתל השומר לא היה עדין. כך, שעצם קיומה של הועדה, אני חושב שהפורום הזה הוא בפירוש צעד מכובד מצד בית החולים הזה” (עמ’ 453 לפרוטוקול). אשר להרכב הועדה, ונוכח טרוניתו של ב”כ התובעים על כך שפרופ’ טפר ומנהל המחלקה באותה עת לא נכחו בכל ישיבותיה, העיד פרופ’ שיף, כי אמנם עדיף שכולם יהיו תמיד נוכחים, אך העדר של מי מהפורום הראשוני אינו טעם לפגם. ההחלטה, לדבריו, היא של קבוצה, ולא בנויה על אדם אחד, במיוחד כאשר כל הנתונים והבדיקות עומדים בפני הועדה:
“זו לא ועדה מוגדרת ולא ועדה שמחוייבת להכיל אנשים X או Y. היא בעצם התכנסות דעות רחב, כדי להרחיב כמה שיותר את יכולת קבלת ההחלטה הנכונה” (עמ’ 455 לפרוטוקול). אין ספק, שניתן להצטרף להערכות של פרופ’ שיף (ולמעשה, של הרופאים כולם – מומחים או עדים) בנוגע לנחיצותה של ועדת המומחים ולעצם התכנסותה כבר בשנת 1992. אין לי גם ספק, שאין להכניס את ההורים לדיוני הועדה, וכי הבחירה לעדכן אותם לאחר מכן, על ידי נציג מתוך הועדה, כדי להקל על האוירה ועל קליטת הנאמר, נכונה.
ומשמדובר בועדה פנימית, של מומחים, הדנה בניהול המשך ההריון, ניתן גם להסתפק ברישום עיקרי המסקנות, כפי שנעשה גם במקרה שבפנינו, ועל פי הראיות, נעשה כך גם בכל המרכזים הרפואיים המוכרים. 8. יחד עם זאת, אין חולק, כי התרשומות של ועדת המומים נמסרו לידי התובעים ביחד עם מסמכים נוספים (ר’ תצהירו השני של התובע) באיחור (על פי התצהיר רק ביום 10/4/02), ובנפרד מהתיק הרפואי שהועבר אליהם עובר לכך. לטענת התובעים, הנתבעים הסתירו מסמכים אלה במכוון, ויש בכך כדי לגרום להם נזק ראייתי. התובע בתצהירו מונה את המסמכים שהועברו לידיהם באיחור בנוסף לתרשומות “ועד מומים מולדים”, כדלקמן: תעודת חדר מיון מיום 23/9/92; תוצאות בדיקת US וקלטת מיום 23/9/92; תעודת חדר מיון מיום 27/9/92; מכתב הפניה מד”ר קנטי לד”ר שלו מיום 27/9/92; מכתבו של ד”ר שלו מיום 1/10/92; תוצאות הבדיקות שנערכו אצל ד”ר שלו ביום 1/10/92; תוצאות בדיקות US מיום 15/10/92. מעבר למסמכים אלה, ניתן להוסיף ולציין, כי מסמך ההסכמה של ההורים לביצוע בדיקת הקורדוצינטזיס (להלן) לא נמצאה, ולכן לא הוצגה כלל. אולם, ההורים לא טענו שהבדיקה בוצעה ללא הסכמתם, נהפוך הוא, הם אפילו באו בטרוניה למחיר הגבוה שנא לצו לשלם תמורתה. מעבר לכך, כל הרופאים הרלבנטיים העידו, כי בלא הסכמה של ההורים – בדיקה זו לא היתה מבוצעת (ר’, למשל, בעדותו של ד”ר קנטי בעמ’ 217 לפרוטוקול: “בדיקה זו לא מתבצעת בלי הסכמה חתומה”). כל זאת, בנוסף לרישום בטופס “ברור מומים מולדים” (הנרשם במהלך ישיבות ועדת המומים), כי ההורים הביעו (בפני ד”ר דולפין) הסכמתם לבדיקה, ובמיוחד לאחר שהבדיקה עברה ללא כל תקלות – אינני רואה כל נזק ראייתי בשל אי צרופה. ב”כ התובעים, בסיכומיו, טען ארוכות גם כנגד אי צרוף כרטיס מעקב ההריון של התובעת, אולם, כרטיס זה הוא הכרטיס (מטיפת חלב) המצוי בידי היולדת, ומדוע לא צורף על ידה?! ומנין הבטחון, שהוא נמצא כלל אצל הנתבעות? בנוסף לכך למדנו מדברי העדים, כי הפרקטיקה הנהוגה בביה”ח היא לתת בידי היולדות את כל ממצאי בדיקות ה-US, כך שצירופם באיחור של אלה – לא היה אמור להפתיע את התובעת. לעניין זה העיד ד”ר קנטי, כדלקמן:
“ממצאי האולטראסאונד נמצאים בידי האשה. ז”א אף אחד לא עושה אולטראסאונד ושומר את הממצאים אצלו בכיס או בגליון. האולטראסאונד נמצא בידי האשה, ניתן לה ביד כתוצאה של בדיקה”, כאשר העתק נשאר במחשב ביה”ח (עמ’ 210 לפרוטוקול). ור’ גם דברי פרופ’ טפר בעניין זה, בעמ’ 276 ו-297 לפרוטוקול:
“האשה מקבלת אתה דו”ח, שתחזור איתו לרופא המטפל… לא מסתיימת בדיקה מבלי מתן דו”ח לנבדקת”. גם המכתב של ד”ר קנטי לפרופ’ שלו נמסר בידי התובעים, על מנת שימסרו אותו לפרופ’ שלו, אשר מצידו מסר להם את תוצאות בדיקותיו והמלצותיו על מנת שיעבירו אותם לד”ר קנטי. משמע, גם מסמכים אלה לא היו בגדר הפתעה לתובעים.
ב”כ התובעים טען גם כנגד רישום מוטעה שנעשה, לדבריו, בחלק מרשומי תוצאות בדיקות ה-US, ובעיקר בבדיקת יום 27/9/92 שם נרשם בכתב יד תיקון לסטית התקן שהודפסה כ- 5-, כשהיא אמורה להיות (ועל כך אין מחלוקת על פי הנתונים) 1.5- בלבד. התיקון, המתייחס רק לסטיית התקן (אותה יכלו מומחי התובעים לחשב בעצמם, כפי שעשו ממילא) ולא למדדים שנמצאו במהלך הבדיקה, נעשה במועד, ולא נגרם לתובעים כל נזק בעטיו (ר’ עדותו של פרופ’ טפר בעניין, בעמ’ 289 לפרוטוקול. אגב, דווקא ב”כ התובעים חקר את ד”ר וייץ על פי הרישום המוטעה של פרופ’ טפר בבדיקה זו, כאילו היה מדובר בסטית תקן של 5-, מבלי שהפנה את תשומת לבו לתיקון, וחבל שכך נעשה, ר’ בעמ’ 390 – 391 לפרוטוקול). אולם, אין חולק כי גליון “ועדת מומים מולדים” אמנם נמסר לידי התובעים באיחור, אם כי אינני סבורה שהיה בכך כדי לגרום נזק ראייתי לתובעים ולא היה בכך כדי להשפיע על התוצאה הסופית: אין עוד חולק על חשיבות קיומן של רשומות רפואיות תקינות ומלאות, וכב’ השופט ריבלין פסק בענין זה, כדלקמן:
“הרישום נועד לשרת תכליות שונות. הוא מאפשר טפול עקבי, רצוף ונכון בחולה המטופל, לא פעם לאורך זמן, ועל ידי אנשי צוות שונים. הוא מעניק כלים לניתוח מושכל של העובדות והממצאים, ובעקבות ניתוח זה – להסקת מסקנות ההולמות את מצבו של החולה ולהפקת לקחים מההתרחשויות. הוא נותן תוקף לזכותו של החולה לדעת מהו מצבו הרפואי, מה נעשה בגופו, ומהן האפשרויות העומדות בפניו. הוא מאפשר לחולה להוכיח את תביעתו מקום שהטיפול בו היה רשלני” (ע”א 6696/00 בית חולים מרכזי עפולה נ’ פינטו, תק’-על’ 2002(3)2648, פיסקה 13). ובפסק דין מאוחר יותר, ע”א 6768/01 רגב ואח’ נ’ מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 22/4/04), פסקה כב’ השופטת פרוקצ’יה כדלקמן:
“התיעוד הרפואי משרת את ההליך הרפואי, את ההליך המשפטי ואת זכויות החולה, ואמת המידה לרמת התיעוד הנדרשת נגזרת ממבחן הסבירות, כאשר אל מול חשיבותו של התיעוד נשקלים שיקולים מעשיים של אפשרויות ויכולת מבחינת תנאי עבודתו של הרופא, דחיפות פעולתו, העומס המוטל עליו, וכיוצא באלה…
נזק ראייתי שנגרם לתובע עקב ליקוי בעריכת הרשומות הרפואיות או בשמירתם עשוי להביא להעברת נטל השכנוע מכתפי התובע לכתפיו של המוסד הרפואי… זהו הכלל הראייתי של כלל הנזק הראייתי. היקף הנטל המועבר מוגדר על פי היקפו של הנזק הראייתי שנגרם… קיימות גישות שונות לגבי השאלה האם העברת נטל השכנוע למוסד רפואי עקב חסר ברשומות רפואיות צריך להיות מושפע מהשאלה האם החסר נגרם באשמת המוסד הרפואי אם לאו… מכל מקום, תאורית הנזק הראייתי הן בפן הראייתי והן בפן המהותי ישימה אך מקום בו נותרת אי וודאות לגבי תהליך גרימתו של הנזק הישיר” (שם, בסעיף 5 לפסק הדין). בענייננו, וכפי שגם ציינתי לעיל, אינני מוצאת פגם ברישום התמציתי שנעשה על ידי משתתף אחד מתוך כלל משתתפי ועדת המומים, דהיינו – סיכום המסקנות וההמלצות בלבד, בלי לפרט מה אמר כל אחד ואחד מהמשתתפים. די ברישום שכזה הן לצורך המשך הטיפול הרפואי, הן לצורך יידוע החולה בכל הנוגע למצבו הרפואי, ואף די בו לצורך הליך משפטי לו ינקט בעתיד.
יחד עם זאת, אין ספק כי היה מקום להמציא רישום זה עוד בטרם הגשת התובענה וביחד עם המסמכים כולם. אולם, וכפי שהוסבר על ידי פרופ’ טפר בביהמ”ש, תיעוד דיוני ועדת המומים נעשה על ידו בזמנו כיוזמה פרטית ותוייק בנפרד ביחידה שלו “לצרכים של לימוד, תחקור והמשך מעקב במידה ואישה מגיעה להמשך בדיקות” (עמ’ 250 לפרוטוקול). לכן, סביר ש”נזכרו” בטופס זה בעת הכנת תצהירו של פרופ’ טפר, והוא לא היה חלק מ”הרשומה הרפואית” של ביה”ח.
אין לי כל ספק שהטופס לא הוסתר במכוון מהתובעים, וכוונת זדון שכזו גם לא הוכחה, וחבל שהתובעים חזרו עליה י] ]>

Visme is https://essay4today.com great from this point of view because you have access to simple editing tools

מום מולד- מומים מולדים- רשלנות רפואית בהריון?

מום מולד- מומים מולדים – רשלנות רפואית בהריון?

במהלך בדיקות אולטרסאונד, ייעוץ גנטי או בדיקת שקיפות עורפית, הרופא עלול לאתר ממצאים שונים בעובר.

במידה ונולד לך תינוק עם מומים מולדים או פגמים גנטיים, אשר לא גילו אותם במהלך ההריון, ניתן לבדוק אפשרות להגשת תביעת רשלנות רפואית.

להערכת סיכויי ושווי תביעתך חינם ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה משמאל

מומים מולדים מוכרים במיוחד:

  1. תיקון שפה שסועה- מתבצע בגיל חודשיים ובאותו הניתוח מתבצע תיקון ראשוני של האף, החיך השסוע מתוקן לקראת גיל 10 חודשים. בעתיד, עשוי להזדקק הילד לניתוחים נוספים כגון שתל עצם לרכס השיניים, ניתוח נוסף של האף והמחיצה.
  2. סגירה מוקדמת של תפרים בגולגולת של הילוד וכתוצאה מכך עיוות גולגולת / עיוותים בגולגולת – ילדים אלה נזקקים על פי רוב לניתוח נרחב במהלך שנתם הראשונה שנועד לאפשר גדילה סימטרית ובלתי מוגבלת של עצמות הראש והפנים.
  3. שחזורי אפרכסת לילדים שנולדו ללא אוזן חיצונית – התפתחות רבה חלה בשנים האחרונות בתחום. בשיטה שפותחה בעשור האחרון, משוחזרת אפרכסת האוזן מסחוס שנילקח מצלע של המטופל בשני ניתוחים.
  4. שחזור שטחים נרחבים של עור שניזוקו מכוויה או מעורבים בתהליך גידולי – שיטה מעניינת וחדישה מאפשרת למתוח עור קיים כדי להרוויח רקמה בריאה.

אולי גם יעניין אתכם:

בישראל מוגשות תביעות רשלנות רפואית רבות, בעיקר בגין אי גילוי בזמן ההריון של מומים מולדים, או נזקי גוף שונים כגון:

מחלות גנטיות נוספות :

 

מילון מונחים רפואיים של מומים מולדים או נכויות שונות:

 

  • המיפלגיה (hemiplegia) – שיתוק צד גוף אחד
  • דיפלגיה (diplegia) – שיתוק בגפיים תחתונות בעיקר
  • טטרפלגיה (tetraplegia) – שיתוק בארבע גפיים
  • קורטקס (cortex) – קליפת המוח
  • דיסטוניה (dystonia) – ליקוי בתנועה המתבטא בכיווץ לא רצוני של שרירים
  • דיסקנזיה (dyskinesia))- ליקוי ביכולת לבצע תנועה רצונית שביטוייה פעילות שרירית לא רצונית
  • גרעינים בזאלים – (basal ganglia) גרעינים מוחיים הקשורים לוויסות התנועה הרצונית
  • אטקסיה (ataxia) – ליקוי במוח הקטן המתבטא בקושי בשיווי משקל וקואורדינציה לקויה
  • צרבלום (cerebellum) – המוח הקטן
  • אפילפסיה (epilepsy) – ליקוי במוח בו פעילות חשמלית בלתי תקינה גורמת לפירכוסים
  • הידרוצפלוס (hydrocephalus) – מצב של הצטברות נוזל מוחי בחדרי המוח
  • לא פרוגרסיבי (progressive חoח) – שאינו מחמיר עם הזמן
  • אנומליה (anomaly) – שינוי או סטייה שאינם קיימים אצל האדם הבריא
  • שכיחות (prevalence) – אחוז האוכלוסייה שיש לה לקות מסוימת בזמן נתון
  • היארעות (incidence) – מספר המקרים החדשים בקבוצה מסוימת בתקופת זמן מסוימת
  • אספיקציה (asphyxia) – מצב של אספקת חמצן לקויה לאיבר מסוים
  • מונופלגיה (Monoplegia). סוג זה מתאפיין בנכות בגפה אחת (יד או רגל).
  • דיפלגיה (Diplegia), נכות באזור פלג הגוף התחתון, בדרך כלל הגב ושתי הרגליים.
  • המיפלגיה (Hemiplegia), נכות בצד אחד של הגוף: יד, רגל וגב באותו הצד.
  • טריפלגיה (Triplegia), נכות של שלוש גפיים וגב.
  • טטרפלגיה או קוודריפלגיה (Tetraplegia, Quadriplegia), נכות של ארבע הגפיים וגב.
  • אטטוזה: תנועתיות יתר ואי-יכולת לדייק בתנועה
  • טוקסופלזמוזיס (toxoplasmosis) – זיהום הנגרם ע”י פראזיט שעלול לפגוע במוח העובר
  • CMV – וירוס מקבוצת ההרפס העלול לגרום פגיעה חמורה למוח העובר
  • כוראומניאוניטיס (choreoamnionitis) – זיהום חמור ברקמת השילייה
  • קונגניטאלי (congenitlal) – מולד
  • ציטוקין (cytokine) – חלבון המיוצר ע”’ תאי הדם הלבנים
  • PVL – נזק לחומר הלבן שסביב חדרי המוח
  • איסכמיה (ischemia) – חוסר זרימת דם מספקת לאיבר הגורמת למחסור בחמצן
  • טריגר (trigger) – גירוי או גורם היוצרים תגובה
  • קורטקס (cortex) – קליפת המוח
  • היפוקסיה (hypoxia) – אספקת חמצן ירודה לאיבר
  • קונטרקטורות (contrauctures) – קיצור קבוע של שרירים או גידים סביב מפרק המגביל את טווח התנועה
  • סקוליוזיס (scoliosis) – עקמת של עמוד השדרה
  • אפילפסיה (epilepsia) – הפרעה חשמלית במוח שעלולה לגרום לפיירכוסים
  • דיזארטריה (dysarthria) – ליקוי בדיבור כתוצאה מחולשת שרירים המסייעים בהפקת דיבור
  • דפורמציה (deformity) – עיוות

במידה ונולד לך תינוק עם מומים מולדים או פגמים גנטיים, אשר לא גילו אותם במהלך ההריון, ניתן לבדוק אפשרות להגשת תביעת רשלנות רפואית

להערכת סיכויי ושווי תביעתך חינם ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה בראש העמוד משמאל

 

thetruthspy reviews official proclamation

רשלנות רפואית בהריון

 

מהן תביעות רשלנות רפואית בהריון או בלידה?

בישראל ובעולם מוגשות תביעות רבות בגין רשלנות רפואית בהריון (סקירת מערכות/ בדיקות אולטרסאונד רשלניות) או בזמן הלידה עצמה.

הכינוי העיקרי לתביעות הריון הוא “הולדה בעוולה”, כלומר פיצוי על כך שנולד ילד עם פגמים קשים, כאשר היה ניתן לזהות מומים אלו במהלך ההריון ולבצע הפסקת הריון ולמנוע ממנו ומהוריו חייו רצופי כאב וסבל.

ילדים שנפגעו עקב רשלנות בזמן הלידה וסובלים מפגיעה כגון שיתוק מוחין, יכולים להגיש את תביעתם עד הגיעם לגיל 25. 

תינוקות אשר נפטרו בזמן הלידה, הוריהם רשאים לתבוע עד 7 שנים מהמקרה.

להערכה חינם של גובה הפיצוי שמגיע לך, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון אשר מייצגת הורים רבים לילדים שנפגעו עקב רשלנות בהריון או בלידה, בטלפון 0524787850 או במייל: anatmolson@gmail.com

 

דוגמאות למקרי תביעות תביעות רשלנות בהריון או בלידה

1. תסמונת דאון– תסמונת דאון היא השכיחה ביותר בקרב התסמונות שמקורן וסיבתן סטייה כרומוזומלית. הלוקים בתסמונת דאון מכונים גם מונגולואידים.

תסמונת דאון מתרחשת אחת ל-660 לידות. תוחלת החיים של לוקי תסמונת דאון היא כ-49 שנה בלבד. הסיכון למחלת אלצהיימר בשנות השלושים והארבעים לחייהם גבוה יחסית. הסכנה למוות בגיל צעיר גדולה אצל בעלי התסמונת בעיקר בילדות המוקדמת. 40% מהם מתים לפני גיל 5. תוחלת החיים עלתה באופן דרמטי בעשורים האחרונים ולמעשה הכפילה עצמה, הרבה בזכות השיפור בהתמודדות הרפואה עם פגם בלב אצל פעוטות, האופייניים לנולדים עם תסמונת דאון. תסמונת דאון ניתן לזהות בעובר כבר בעת ההריון. לעיתים ניתן להוכיח רשלנות רפואית בהריון במידה ולא אובחן בזמן.

2. פיגור שכלי– פיגור שכלי ראשוני מקורו בליקוי מוחי מולד. הילד יכול להגיע להתפתחות שכלית מרבית המקבילה לגיל 12 שנים. הגורמים הם גנטיים, סביבתיים או נפשיים. את האטיולוגיה מסווגים לפי ההגדרות הבאות:

פיגור הנגרם לפני הלידה: ליקוי גנטי היכול לפגוע במערכת העצבים המרכזית. גורמים טראטוגנים במהלך ההריון, תזונה לקויה, מחלות הריון, תרופות, מצב נפשי של האם, עישון ואלכוהול, ליקוי בכרומוזום (תסמונת דאון).

פיגור שכלי בעת הלידה: ליקויים שנוצרו במהלך הלידה כמו יצירת לחץ על הראש, חוסר חמצן, סיבוכים במהלך הלידה או זיהומים שעברו אל העובר דרך תעלת האגן. (עוד בנושא)

פיגור שכלי לאחר לידה: ליקויים שנוצרו אחר לידה בגלל תאונה, מחלות זיהומיות, חומרים רעילים (עופרת), מחלות מטבוליות (נחושת) וגידולים במוח.

3. שיתוק מוחין– מיקרוצפלוס, הידרוצפולוס, המיפגלגיה, קוודרופלגיה ועוד. נגרם לעיתים במהלך ההריון ולעיתים בעת הלידה עקב מצוקה עוברית או בעיות מוניטור שלא שמו אליהן לב או חוסר חמצן אצל עובר. (קיראו עוד על רשלנות רפואית שיתוק מוחין עקב לידה והריון).

4. מחלות גנטיות– סיסטיק פיברוזיס (CF), תסמונת ה-X השביר, דיסאוטונומיה משפחתית, מחלת קנבן, קנוואן, אנמיה ע”ש פנקוני, תסמונת בלום, מוקוליפידוזיס 4, מחלת אגירת גליקוגן, נימן פיק, מחלת אשר, מחלת מייפל סירופ, מחלת גושה, חרשות על רקע מוטציה בגן לקונקסין, עיוורון, SMA, טיי זקס, תסמונת ה-X השביר, תלסמיה, אטקסיה טלגיקטזיה, MLD, SMA, תסמונת רט, תסמונת פטאו (Patau syndrome) המכונה גם טריזומיה 13 ועוד. אם אתם חשים שחוויתם רשלנות רפואית בהריון, אל תוותרו!

סוגי הבדיקות בעת הריון בהן ייתכן וחלו טעויות המהוות עילה להגשת תביעת רשלנות רפואית בהריון

בדיקת שקיפות עורפית – בדיקת סקר המזהה את ההסתברות לקיום תסמונת דאון ופגיעות כרומוזומליות נוספות של העובר.

בדיקת סיסי שליה, דיקור מי שפיר – נותן זיהוי ודאי או שולל בצורה וודאית את קיום תסמונת אצל עובר- נותנת זיהוי ודאי או שוללת בצורה וודאית את קיום התסמונת בעובר. נעשית בשבועות ההריון הראשונים בלבד. בדיקת סיסי שלייה, בדיקות אלו מבוצעות לא לפני שבוע 10, בד”כ בסביבות שבוע 14-10.

בבדיקת סיסי שלייה הסיבה לכך היא שכאשר ביצעו אותה בשבוע 8-7 הודגמו קטיעות גפיים של עוברים שנולדו לאחר מכן. – בבדיקת מי שפיר קשה טכנית לבצע את הבדיקה לפני כן, עקב כמות מי שפיר מועטת ומעט חומר לתרבית. הבעיה העיקרית בבדיקת מי שפיר מוקדמת היא אחוז ההפלות הגבוה: 5.4% לבדיקת מי שפיר מוקדמת בידיים טובות, בעוד שכמות ההפלות בבדיקת מי שפיר מאוחרת (אחרי השבוע ה 16) נעה בין חצי אחוז לאחוז במרכזים טובים, ו-24% – במרכזים עם פחות נסיון.

נוסף על כך ניצפו יותר הפלות, ירידת מי שפיר, כשלון בתרבות ציטוגני וכן הופעת מומי גפיים בעובר עד כדי 3% ויותר. אם הבנתן שחוויתן רשלנות רפואית בהריון, אל תוותרו, פנו אלינו ונוכל לעזור לכן.

בגלל הסיכונים האלו הבדיקה מוצעת כשהסיכון לאנומליות כרומוזומליות גבוה מאוד, והחשש לאיבוד הריון לא עומד בראש מעייניה של האשה. הבעיתיות שבבדיקות הפולשניות מודגשת במאמר חשוב, בו מסוכם כי בקבוצות של נשים שהרו לאחר טיפולי הפריה חוץ-גופית והזרקה תוך ציטופלסמטית של זרע, שקבלו יעוץ לגבי דרכי אבחון טרום-לידתי ואפשרות לבחור בין גישה פולשנית ללא פולשנית, רק 17% בחרו בפולשנית (מי שפיר או בדיקת השורר) ו-28% בחרו בבדיקות לא פולשניות, כמו בדיקה על-שמעית, בדיקות ביוכימיות וכו’, למרות שאינן אבחנתיות, עקב החשש הגדול לאבד את ההריון. 

בדיקות סקר גנטיות– ייעוץ גנטי- בדיקות גנטיות הן בדיקות לפני הריון או במהלך שלביו הראשונים. מטרת בדיקות גנטיות בהריון הינה לאתר נשאים של מחלות קשות, ובמיוחד לאתר זוגות בסיכון, לפני שייוולד להם צאצא החולה באחת המחלות הנבדקות. בשנים האחרונות חלה התפתחות מהירה בהבנת הבסיס הגנטי במספר גדול של מחלות תורשתיות, שחלקן קשות וחשוכות מרפא עם תמותה ותחלואה מוקדמים. הבנה זו מספקת כלים לאבחנה של מחלות תורשתיות, ולזיהוי נשאים למחלות אלו. בדיקות גנטיות הן בדיקות המוצעות לזוגות (לפני ההריון או במהלך שלביו הראשונים) שלהם אין כל היסטוריה משפחתית של מחלה תורשתית, כגון, פיגור שכלי או מום מלידה.

בדיקת אולטרסאונד– סקירת מערכות- הבדיקה שמכונה ’סקירת מערכות’ היא בדיקה סונוגרפית גנטית בעזרת מכשיר אולטרסאונד. יש המבצעים סקירה מוקדמת בשבוע ה-12 להריון בצורה ביטנית, ויש שבשבועות 16-14 בצורה בטנית או נרתיקית. בסקירת המערכות המוקדמת קיימים סימנים ספציפיים מרובים לסינדרומים שונים, ומאידך – ב-50% מהטריזומיות הסקירה תקינה.

יש לציין שבציבור שאינו עומד לבצע הפסקות הריון, בוודאי שלא כאשר מומים בעובר מתגלים אחרי 40 ימי הריון, איתור מום אמנם אינו משנה בדרך כלל את תוצאות ההריון – אך עשוי להשפיע על צורת היילוד, כגון החלטה על ביצוע ניתוח קיסרי אם לאו, וכן יש לו חשיבות גדולה על ההכנה הנפשית המוקדמת של האשה היולדת ובעלה ללידה של יילוד בעל מום.

הגשת תביעה לרשלנות בהריון

על מנת להגיש תביעת רשלנות רפואית בהריון או בלידה, יש לצרף חוות דעת רפואית אשר תוכיח לבית המשפט כי ניתן וצריך היה לגלות את המומים המולדים במהלך ההריון ולאפשר להורים את זכות הבחירה אם ברצונם לבצע הפסקת הריון.

פיצויים בתביעות רשלנות רפואית בהריון מגיעים בד”כ למיליוני שקלים.

לשאלות או להערכת סיכויי תביעתך ניתן לפנות לעו”ד ענת מולסון שפרטיה בראש העמוד.

מידע נוסף רשלנות רפואית בהריון

למרבה הצער, ישנם לא מעט מקרים של רשלנות רפואית בהריון, אשר גורמים לנזקים פיזיים משמעותיים לאישה ו/או לעובר. במצב דברים זה, כדאי וחשוב לפנות למשרד עורכי דין המתמחה ברשלנות רפואית, על מנת לבחון קבלת פיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו.

ראשית דבר: מהי רשלנות רפואית?

רשלנות רפואית היא מצב שבו ניתן לאדם טיפול רפואי, אשר חורג מסטנדרט הטיפול המקובל וגרם למטופל נזק פיזי ממשי. במצב דברים זה, קמה למטופל עילה לתביעת פיצויים נזיקית, נגד הגורם המטפל, במסגרתה ידרוש פיצוי כספי בשל כל הנזקים שנגרמו לו עקב הטיפול הרשלני.

רשלנות רפואית יכולה להתרחש במעשה או במחדל, בכל סוג של טיפול רפואי, לרבות בהיריון, כפי שנרחיב להלן וכן בכל שלביו: אבחון, טיפול ומעקב רפואי. חשוב לציין כי בניגוד לדעה הרווחת, לא כל טעות בשיקול דעתו של הרופא, או תוצאה בלתי רצויה של הטיפול הרפואי עבור המטופל, מהווים בהכרח רשלנות רפואית.

המבחן לקיומה של זו, הוא האם כל רופא סביר אחר היה פועל באופן שונה ובכך מונע את הנזק שנגרם למטופל. הוכחת רשלנות רפואית נעשית בעיקר באמצעות חוות דעת רפואית של מומחה, המציג את האופן שבו חרג המטפל מסטנדרט הטיפול הסביר, מבהיר את הקשר הסיבתי שבין הטיפול לנזק ועומד על היקף הנזקים שנגרמו.

רשלנות  רפואית בטיפולי פוריות

נשים רבות בישראל נעזרות בטיפולי פוריות כדי להביא ילד לעולם ולמעשה, ארצנו הקטנה נחשבת למעצמה בתחום זה, לאור מספר ההפריות המתבצעות כאן מדי שנה. אולם, לצד ההצלחות, ישנם גם מקרים של רשלנות רפואית בטיפולי פוריות. זו באה לידי ביטוי באופנים שונים, בראשם, בחירה שגויה של שיטת הטיפול. במה דברים אמורים? למשל, הפריה בדרך של הזרעה, אף למספר ניסיונות, מקובלת מאוד בקרב מטופלות צעירות יחסית שמצב הפוריות שלהן הוא טוב וישנה שהות ארוכה לנסות ולהרות בדרך זו.

לעומת זאת, כאשר מדובר על מטופלת מבוגרת יחסית, פרמטר הזמן הוא קריטי ובחירה בהליך ארוך של הזרעה על פני הפריה חוץ גופית למשל, יכול לעכב מאוד את הכניסה להיריון ואף במקרים מסוימים, לגרום לאובדן הסיכוי להרות בשל הזמן שחלף. כאשר התרחיש האחרון קורה, אין גבולות לצערה של המטופלת וכאשר ניתן להוכיח כי הסיבה לאובדן הסיכוי להרות, היא בחירה לא נכונה בשיטת הטיפול, תוכל המטופלת להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית ולקבל פיצוי כספי משמעותי.

רשלנות  באבחון

רבים מן המקרים של רשלנות רפואית בהריון מקורם בהעדר אבחון, אבחון שגוי, או אבחון מאוחר של בעיה רפואית של האישה ו/או העובר ובכך נגרם להם נזק פיזי חמור, לעיתים אף בלתי הפיך. אחת הדוגמאות לכך היא סכרת היריון, אשר אבחון מוקדם שלה הוא קריטי כדי למנוע רעלת הריון, לידה מוקדמת, סיבוכים בלידה ונזקים נוספים.

האבחון של בעיה זו, הוא פשוט למדי וניתן להבחין בה כאשר נמצאה תוצאה חריגה של רמת הגלוקוז בדם (בדיקה שגרתית  ופשוטה המבוצעת לנשים בהיריון) ובפרט אם ישנם גורמי סיכון כגון השמנת יתר, היסטוריה רפואית במשפחה של חולים בסכרת והיריון בגיל מבוגר. על כן, העדר אבחון של סכרת הריון או אבחון מאוחר, יכולים לגרום לנזק חמור והם מקימים עילת תביעה בגין רשלנות רפואית.

דוגמא אחרת ומצערת מאוד של רשלנות באבחון בתקופת ההיריון, הוא העדר אבחון של מום בעובר. לעיתים מדובר במגבלה מוטורית קלה ואף חולפת, אך במקרים אחרים יש וזהו מום חמור אשר פוגע באופן קיצוני באיכות החיים של הילד. במצבים מעין אלה, העדר אבחון של המום, או אבחון שגוי בדבר סוגו או חומרתו, מעלים לא פעם טענה של הולדה בעוולה. במסגרתה, בשל מצבו הפיזי הקשה של הילד, טוענים ההורים כי לו ידעו על קיומו של המום, היו בוחרים להפסיק את ההיריון, אך אפשרות זו נגזלה מהם לאור הרשלנות באבחון.

רשלנות במעקב הרפואי

שמירה על בריאותם של האישה והעובר במהלך ההיריון מחייבת טיפול רפואי נכון ומתאים וביצוע מעקב רפואי כהלכה. כפי שבחירה בשיטת טיפול לא נכונה ורשלנות באבחון של בעיה רפואית, יכולים לגרום לנזקים פיזיים חמורים, כך גם רשלנות רפואית בשלב המעקב עלולה לגרום לנזק משמעותי.

ראשית, ישנם מקרים של אי ביצוע בדיקות רפואיות שגרתיות, אשר הפרוטוקול הרפואי מחייב לבצע עבור כל אישה בהיריון. מחדל זה עלול לגרום לנזק מהותי לאם ו/או לעובר, למשל, להעדר אבחון של בעיה רפואית אשר הייתה מתגלה ומטופלת, אם היו נעשות הבדיקות הדרושות. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר על היריון בסיכון גבוה, אז כל בעיה בלתי מאובחנת יכולה להסתיים בנזק חמור מאוד לעובר.

שנית, ישנם מצבים בהם אובחנה בעיה רפואית כלשהי, אולם לא מתבצע מעקב רפואי אחריה ונגרם למטופלת נזק חמור שלא היה מתרחש במסגרת מעקב תקין. כך למשל, אישה אשר אובחנה בסכרת הריון, זקוקה בדרך כלל לזריקות אינסולין ושינוי תזונתי. מעקב צמוד אחר מדדי הסוכר הם קריטיים לבריאות האם והעובר ולכן, מחדל לעשות זאת, עלול לגרום לנזקים חמורים ביותר.

לשאלות לעו”ד ענת מולסון המייצגת הורים רבים שילדיהם נפגעו עקב רשלנות בהריון או בלידה, ניתן ליצור עימה קשר בטלפון נייד 0524787850 או במייל: AnatMolson@gmail.com