קורפוס קלוסום

אם לא גילו לילדכם בעיה ב-קורפוס קלוסום במהלך ההריון, ייתכן ומגיעים לכם פיצויים בשויי מיליוני שקלים בגין רשלנות רפואית. להערכה חינם של סיכויי ושווי תביעתכם, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה למעלה, אשר ייצגה את ההורים במקרה הבא:

הורים תובעים מיליונים בגין אי אבחון קורפוס קלוסום בהריון

לבית משפט המחוזי בירושלים הוגשה הבוקר תביעת רשלנות רפואית גדולה המוערכת בשלושים מיליון ש”ח ע”י ילדה בת 11 והוריה המיוצגים ע”י עו”ד ענת מולסון, כנגד קופ”ח מכבי. עניינה של תביעה זו בהולדה בעוולה של הילדה, אשר עוד בהיותה עובר ברחם אימה, לא אובחנה סובלת מפגם נוירולוגי של חוסר מלא של קורפוס קלוסום במוחה (הקורה המוחית).

כתוצאה מהחמצת אבחון הפגם הנוירולוגי ממנו סובלת התובעת, היא נולדה עם פיגור קשה ביותר ללא כל סיכוי לדבר ו/או ללכת ו/או לתקשר עם סביבתה ו/או לשלוט על צרכיה, ללא כל סיכוי להתלבש ו/או לאכול בצורה עצמאית וללא כל סיכוי לחיות ולו יום אחד בלבד כאדם בריא ומאושר. בניגוד לסטנדרטים רפואיים ראויים, בוצע ע”י הנתבעים מעקב היריון לא אחראי. כך בין היתר, נמנעה קופ”ח מכבי מביצוע בדיקות נדרשות אשר היו מובילות למסקנה היחידה במקרה זה, והיא כי היה צריך לסיים את ההיריון. הורי הילדה טוענים, באמצעות באת כוחם עו”ד ענת מולסון, כי עדיף היה לולא באה ילדה זו לעולם אשר לא תוכל לחיות יום מאושר אחד כל ימיה והיא נידונה לסבל בלתי פוסק הגרוע ממוות. הרופא שביצע את בדיקת ההריון טוען כי: “התיק הרפואי לא נשמר”.

אולי גם יעניין אתכם:

כיום סובלת הקטינה מפיגור קשה הבא לידי ביטוי בהגבלה משמעותית ביכולות הקוגניטיביות והתקשורתיות. היא סובלת מהפרעות בתפקוד המוטורי, מהפרעות אכילה, הפרעה בניידות, הפרעה בשמיעה, ממחלת פרכוס ומחוסר שליטה על סוגרים, המוסד לביטוח לאומי קבע כי לקטינה ישנה נכות כללית בשיעור של 100% לצמיתות והיא מטופלת על ידי רשויות הרווחה בישראל כילדה נכה לחלוטין.

לכתב התביעה צורפה חוות דעתה של מומחית בעלת שם עולמי לאולטרה סאונד במיילדות, אשר קובעת כי ניתן וצריך היה לזהות את המום ממנו סובלת הקטינה – חוסר מלא של קורפוס קלוזום בשבוע 22.6 להריון בעת שבוצע סקירת מערכות מורחבת על ידי הנתבע. וביתר פירוט קבעה המומחית בחוות דעתה כדלקמן:

א. ניתן לאבחן את חוסר התפתחות קורפוס קלוסום באמצעות סונוגרפיה טרום לידתית המתבצעת לפני השבוע ה- 20 להיריון, במקרים מסוימים. אולם, לאחר השבוע ה- 20 להיריון, השינויים במוחו של העובר עם הפרעה כזו, הם כאלו אשר ניתן לאבחן את קיומם.

ב. הממצאים באולטרה סאונד טרום לידתי כוללים הגדלה של האספקט האחורי של חדרי המוח הלטרליים וכן צורה בלתי רגילה של חדרי המוח. בנוסף, בדרך כלל חדר המוח השלישי מורחב ומורם וחלל חלקי חסר. חלק או כל הממצאים הללו אמורים היו להיות ברורים במועד האולטרה סאונד אשר נערך ביום 12.10.97, בשבוע 22.6 להריונה של התובעת.

ג. הדמיה אקסלית של חדרי המוח הינה ההדמיה הטובה ביותר על מנת להדגים הרחבה של חדרי המוח. לכן, אם היו מזהים את הרחבת חדרי המוח באולטרה סאונד מיום 12.10.97, בדיקות באמצעות הדמיות נוספות, היו מאבחנות את החסר המלא של קורפוס קולוזום.

ההורים טוענים כי כתוצאה ממצבה הרפואי נזקקת הקטינה ותזדקק בעתיד לסיעוד ועזרת הזולת לרבות משק בית, במשך 24 שעות ביממה, זאת עד תום תוחלת חייה. וכלשונו של מומחה שיקום: “יש לצפות שכשהיא תהיה בוגרת הטיפול בנערה/אישה במצבה הינו מפרך עוד יותר, תובעני ושוחק, וחשוב שהוריה, באם יטפלו בה בעתיד בבית, ימשיכו להסתייע במטפל צמוד. ייתכן שבעתיד יהיה צורך להיעזר בשני מטפלים לביצוע פעולות כמו רחצה, מאחר והילדה מתקשה לייצב את גופה”.

הילדה והוריה מבקשים מבית המשפט לפצותם בסכום המוערך בשלושים מיליון ש”ח בגין אי אבחון קורפוס קלוזום.

לשאלות או ליעוץ בנושא קורפוס קלוסום ניתן לפנות לעו”ד ענת מולסון המייצגת את המשפחה, שפרטיה למעלה

להלן פסק דין בנושא קורפוס קלוסום

בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת”א 3246-04 ז’ ה’ ואח’ נ’ מרכז רפואי מ.ר.ב בע”מ

בפני
כב’ השופטת ורדה מרוז
תובעים
1. ז’ ה’
2. ע’ ז’
3. ד’ ז’

נגד
נתבעים
מרכז רפואי מ.ר.ב בע”מ

פסק דין

פתח דברים

1. ה.ז. (להלן: “ה’”) נולדה בתאריך 16.2.1996. סמוך לאחר לידתה אובחנה כמי שסובלת מתסמונת גנטית בלתי מוגדרת, בעלת מומים רבים, ביניהם מומים שלדיים, פיגור שכלי ומבנה פנים חריג. בבדיקות אולטרא סאונד שנערכו במוחה לאחר לידתה אובחן חסר חלקי של איבר המכונה קורפוס קלוסום (להלן: “קורפוס קלוסום” או “הקורה”).
2. הנתבע מס’ 2 פרופ’ מלינגר (בתקופה הרלבנטית ד”ר מלינגר, להלן: “פרופ’ מלינגר”), מומחה במיילדות וגינקולוגיה וכן מומחה לאולטרא סאונד גניקולוגי (US). בתקופה הרלבנטית שימש כרופא עצמאי במרכז רפואי מ.ר.ב בע”מ (הנתבע 1) וכיום הוא מנהל את היחידה לאולטרא סאונד גניקולוגי במרכז הרפואי “וולפסון” וכן מנהל מרפאה לנוירולוגיה של העובר. בשנת 1992 היה שותף להקמת החברה הישראלית לאולטרא סאונד במיילדות וגינקולוגיה וכן משמש מזה שנים, כיו”ר כנסים עולמיים לאולטרא סאונד במיילדות וגניקולוגיה במקומות שונים בעולם, המוקדשים לאבחון מומים במערכת העצבים המרכזית. משנת 2000 אחראי פרופ’ מלינגר על הוראת נושא הנוירולוגיה של העובר בבית הספר לאולטרא סאונד במיילדות וגינקולוגיה של אוניברסיטת תל אביב וכן, משמש כמחבר ראשי של ההנחיות הקליניות לביצוע בדיקות
3. — סוף עמוד 1 —
4. US של מערכת העצבים המרכזית מטעם הארגון הבינלאומי לאולטרא סאונד במיילדות וגינקולוגיה וחבר מערכת של עיתון מוביל בתחום בשם Ultrasound in Obstetrics & Gynecology.
5. אמה של ה’, ע’ (התובעת מס’ 2, להלן: “ע’”) הופנתה במהלך ההיריון לפרופ’ מלינגר, לעריכת סקירות אולטרא סאונד, על ידי הרופא המטפל מטעם קופת חולים לאומית, ד”ר אנגלהרד (להלן: “הרופא המטפל”), כמקובל וכנהוג.
6. שלוש סקירות אולטרא סאונד ערך פרופ’ מלינגר לע’ במהלך ההיריון; הראשונה, “בסיסית”, בתחילת ההיריון (שבוע 10+1), ושתי בדיקות “מורחבות” בשבוע 22 ובשבוע 26 להיריון (להלן: “הסקירות”).
7. במהלך הסקירות, פרופ’ מלינגר לא התחקה אחר קורפוס קלוסום וממילא, האיבר לא הודגם. כפועל יוצא, לא אובחן בו כל מום, אם היה בעת ביצוע הסקירות.
8. בתובענה זו עותרים התובעים לחייב את פרופ’ מלינגר ואת המרכז הרפואי מ.ר.ב – בו נערכו הבדיקות, לפצותם בגין נזקים שנגרמו להם עקב לידתה של ה’. התביעה נסמכת על העילה של “הולדה בעוולה” (כמשמעה טרם הלכת ע”א 1326/07 ליאור המר נ’ פרופ’ עמית ואח’ – פורסם בנבו, פס”ד מיום 28.5.12).
9. בקצירת האומר נטען, כי ברשלנותו, “החמיץ” פרופ’ מלינגר את החלק החסר בקורפוס קלוסום וכתוצאה, ה’ נולדה כשהיא סובלת ממומים רבים, לרבות פיגור שכלי. נטען, כי אילו אובחנה הקורה במומה, כי אז היה מופסק ההיריון.
10. לאחר עיון מעמיק בחוות דעת המומחים מטעם הצדדים, במסמכים הרפואיים ובפרוטוקול הדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. האשם המיוחס לפרופ’ מלינגר לא הוכח ברמת השכנוע הנדרשת בדין האזרחי – כפי שיבואר בהמשך.

העובדות

11.
12. — סוף עמוד 2 —
13. ה’ נולדה בביה”ח “אסף הרופא” בשבוע ה – 33 להיריון, בניתוח קיסרי. משקלה היה 1,219 גרם. היה זה היריון שלישי לאמה, ע’. היריון ראשון הסתיים בהפלה טבעית והיריון שני הסתיים בלידת בן בריא, אחיה הבכור של ה’.
14. במסגרת מעקב היריון שנערך אצל ד”ר אנגלהרד (קופ”ח לאומית), הופנתה ע’, כאמור, לפרופ’ מלינגר, לעריכת סקירות האולטרא סאונד. עובר לשתי הסקירות האחרונות, השנייה והשלישית, היא הוחתמה על טופס הצהרה לפיו אישרה כי ידוע לה, שהנתונים שייבדקו הם אלה שיודגמו ויסומנו בטופס הבדיקה וכי קיימת אפשרות לבדוק נתונים נוספים שאינם מהווים חלק מהבדיקה המיועדת. עוד אישרה ע’ בטופס ההצהרה, כי ידוע לה, שהבדיקה המבוצעת היא בדיקה מורחבת אשר אף היא מוגבלת ביכולתה לאתר מומים או פגמים בעובר שכן, בכל היריון קיימים מומים שלא ניתן לגלותם באמצעות הבדיקה ומידת הדיוק ויכולת האיתור של מומים או פגמים תלויה במיקום העובר, בתנוחתו ובתנועותיו וכן במידת העבירות של גלי הקול (נספחים ב’3′, ג’3′ לתצהיר פרופ’ מלינגר).

15. הבדיקה הראשונה – בדיקה המכונה “בסיסית”, נערכה בשבוע 10 להיריון, דרך הנרתיק והודגם עובר שמתאים לשבוע 9, קרי, פער של כשבוע (להלן: “הבדיקה הראשונה”).
16. הבדיקה השנייה – בדיקה המכונה “מורחבת”, נערכה בשבוע 22 להיריון (ביום 17.11.95). מצג העובר היה רוחבי. המדידה הביומטרית של גיל ההיריון התאימה לשבוע 19 – 20, קרי, פיגור של כשבועיים בגדילה התוך רחמית. צוין בדו”ח הבדיקה, כי חדרי המוח, המוחון – ורמיס והלשכה (גומה) האחורית לא הודגמו. ביחס לכפות הרגליים, צוינה הערה לפיה אין להוציא מחשבון “תנוחת קלב פוט” (Positional Club Foot).
17. עוד צוין, כי הבודק התקשה בעריכת הבדיקה בשל השמנת יתר של ע’ (אין מחלוקת שע’ שקלה למעלה מ – 100 ק”ג). פרופ’ מלינגר, הורה על בדיקה חוזרת בתוך 4 שבועות. לדו”ח הבדיקה שהופנה לרופא המטפל, צורפו 12 תמונות (להלן: “הבדיקה השנייה”).
18. הבדיקה השלישית – אף היא מורחבת – נערכה בשבוע 26 (ביום 15.12.95). מצג העובר היה עדיין רוחבי. הביומטריה של גיל ההיריון היתה שבוע 22 – 23, קרי עיכוב בגדילה של כ – 4 שבועות (להלן: “הבדיקה השלישית”).
19.
20. — סוף עמוד 3 —
21. במכתב לוואי לרופא המטפל, שצירף לטופס הבדיקה השלישית , ציין פרופ’ מלינגר כי הודגמו חדרי המח, המוחון והור

מיס, הלשכה האחורית ועמוד השדרה והוסיף, שקיים חשד לקיום IUGR (האטה בהתפתחות התוך רחמית), הנסמך על מדידת היקפי הראש והבטן, אשר ירדו באורח משמעותי מהבדיקה הקודמת. פרופ’ מלינגר המליץ על עריכת בירור נוסף (Evaluation). פעם נוספת ציין את הקושי בביצוע הבדיקה בשל השמנת יתר (Obesity).
22. לנוכח ממצאי הבדיקה, פנתה ע’ בו ביום (15.12.95 – יום שישי בשבוע) לד”ר אנגלהרד, אשר הפנה אותה מיידית לבית החולים “אסף הרופא” בשל חשד להאטה סימטרית בגדילת העובר.
23. ע’ לא הסתפקה בפנייה לד”ר אנגלהרד, ויומיים לאחר מכן, פנתה באורח פרטי לד”ר הלפרין, אשר גם הוא הפנה אותה בבהילות לבית חולים “אסף הרופא”, בשל “הסתמנות של IUGR” (מכתבו מיום 18.12.95) והמליץ על קבלתה לבירור במסגרת אשפוז ביחידת הריונות בסיכון גבוה בבית החולים.
24. החל מתאריך 24.12.95 ועד למועד הלידה, היתה ע’ במעקב בבית החולים “אסף הרופא”, במהלכו בוצעו בה בדיקות רבות, בין היתר בדיקות סרולוגיות וניטור חוזר מדי שבוע, בין במרפאת היריון בסיכון, במסגרת אשפוז יום ובין באשפוז מלא. סופו של יום, ה’ חולצה מרחמה בשבוע 33, בניתוח קיסרי, עקב חשד למצוקה עוברית.
25. פרופ’ שטראוס, מומחה לאולטרא סאונד ומנהל מח’ אולטרא סאונד בבית חולים “אסף הרופא” ערך לה’ שלוש בדיקות אולטרא סאונד מוח; בהיותה כבת שבוע (ביום 23.2.96), כבת שבועיים (ביום 3.3.96) ובת חודשיים (בתאריך 12.4.96). בכול הבדיקות הודגם אגנסיס (חסר) חלקי של קורפוס קלוסום וכן צוין כי “אין סימן לדימום או הרחבה של חדרי המוח” (נ/7- עמ’ 301-298 ועמ’ 221 לתיק הרשומות המוסדיות).
26. החשד לקיומו של מנח FOOT CLUB שהעלה פרופ’ מלינגר בבדיקה השנייה, נשלל על ידו בבדיקה השלישית והופרך לאחר לידתה של ה’, הגם שמספר חודשים לאחר הלידה אובחן עיוות בכפות רגליה, אשר אין זיקה בינו לבין CLUB FOOT.
27. פרופ’ תדמור, מומחית לבדיקות MRI במוח, ערכה לה’ בדיקת MRI מוח, בתאריך 8.8.96 בהיותה בת 6 חודשים. הבדיקה פוענחה על ידה כחסר מלא (אגנסיס) של קורפוס קלוסום. מערכת החדרים נמצאה סימטרית ותקינה בגודלה (עמ’ 381 לתיק
28. — סוף עמוד 4 —
29. הרשומות המוסדיות). בדיעבד ולאחר כ – 13 שנים, הממצא התגלה כשגוי וכיום, מוסכם על כלל המומחים כי ה’ סובלת מחסר חלקי של קורפוס קלוסום.
30. בשנת 2009, בעיצומו של ההליך המשפטי ולצרכיו, ערך ד”ר חן הופמן לה’ שתי בדיקות MRI מוח, האחת עם חומר ניגודי (בתאריך 8.3.09) והשנייה ללא חומר ניגודי (בתאריך 15.3.09). הבדיקות פוענחו על ידי פרופ’ גמרי, מומחה לרדיולוגיה ונוירורדיולוגיה, שקבע בחוות דעת כי קיימת “אי התפתחות חלקית אחורית של הקורפוס קלוסום מלווה ב – RADIAL FOLDS של קפלי המוח עם חוסר אחורי של ה – CINGULATE SULCUS, COLPOCEPHALY (הרחבה אחורית של חדרים לטרלים) קלה וחוסר אחורי של הספטום פלוצידום”.
עד כאן העובדות הרלבנטיות לתובענה.
טיעוני התובעים

31. פרופ’ שנפלד, מומחה למחלות נשים ולידה וכן מומחה לאולטרסונוגרפיה ופריון, שימש עוגן לתביעת התובעים, באמצעות שלוש חוות דעת שהגיש במהלך הדיונים. על יסוד מסקנותיו, טוענים התובעים, כי פרופ’ מלינגר התרשל בכך שנמנע מלערוך בדיקה מכוונת למוח העובר, עם גילוי הממצא של האטה בהתפתחות התוך רחמית והחשד למום בכף הרגל. לטענתם, כרופא מקצועי סביר, היה על פרופ’ מלינגר לערוך בדיקה מכוונת למוח העובר, לבחינת כלל איברי המוח, כדי לתור אחר סימנים משניים המאפיינים חסר שלם או חלקי של קורפוס קלוסום ובדרך זו, להתחקות אחר הקורפוס קלוסום (ראה חוו”ד שלישית של פרופ’ שנפלד).
32. התובעים מסכימים כי בתקופה הרלבנטית (ואף כיום), קיים קושי בהדגמת הקורפוס קלוסום בצפייה ישירה, אולם לטענתם, היה על פרופ’ מלינגר להמתין למועד בו העובר יהא במצג ראש, או אז, לבצע בדיקה וגינאלית, אשר באמצעותה ניתן להבחין בנקל באיברי המוח. לפיכך, שומה היה עליו להנחות את ע’ לשוב אליו לבדיקה נוספת כאשר העובר יהיה במצג ראש. משלא עשה כן, כשל בתפקידו.
33. התובעים טוענים כי אילו היה פרופ’ מלינגר בודק את ע’ בשקידה ראויה, היה מבחין בקולפוצפליה קלה – הרחבת החלקים האחוריים של חדרי המוח – אף בבדיקה בטנית.
34. התובעים טוענים כי בשל מומחיותו המוכחת של פרופ’ מלינגר, חלה עליו אחריות מוגברת כלפי ה’: “פרופ’ מלינגר ידע כי מדובר בהריון בסיכון עם IUGR וכי אחת
35. — סוף עמוד 5 —
36. האבחנות האפשריות היא בעיה גנטית ומומים. הוא ידע כי ק”ק הוא סמן חשוב למומים ושניסיון לבחון סימנים משנים שלו יכול בהחלט לתרום לאבחנה ולמנוע נזק. כל מה שנדרש ממנו הוא לסטות לדקות ספורות משגרה, להגדיל ראש ולהפוך לרגע קט מ’בודק אלמוני’ ל’פרופ’ מלינגר’ ” (סיכומי התובעים, עמ’ 15).
37. בהסתמכם על חוות דעתו של פרופ’ גמרי, טוענים התובעים, כי העדר החלק האחורי של קורפוס קלוסום מקורו באי היווצרות מלכתחילה (אגנסיס) ועל כן, אילו ערך פרופ’ מלינגר את הבדיקות כדבעי, כי אז יכול היה להדגים את הליקוי, למצער במועד הבדיקה השלישית.
38. התובעים טוענים, כי המומים מהם סובלת ה’, לרבות הליקוי בקורפוס קלוסום, מקורם בתסמונת גנטית בלתי מוגדרת שנוצרה בתחילת ההיריון. משכך, ניתן היה לאתרו בשקידה ראויה.
39. התובעים טוענים, כי בבדיקת MRI שנערכה לה’ בשנת 2009 הודגמו חדרים מקבילים וקולפוצפליה, ללמדך כי סימנים משניים שמאפיינים אי התפתחות של הקורפוס קלוסום היו קיימים בחייה העובריים של ה’. לו פרופ’ מלינגר היה צופה סכנה למום מוחי, כפי שהיה צריך ובוחן באורח מדוקדק את הזוויות בין החדרים, כי אז היה מגלה את הליקוי. לשיטתם, מדובר באמצעי “קל ופשו

ט”, “השקעה של תשומת לב ומספר דקות נוספות בבדיקה”, כדי לבחון באורח מדוקדק את חדרי המוח ובמיוחד את חלקו האחורי שמא “ישנה קולפוצפליה, אפילו קלה מאוד” – “בחינה מדוקדקת של זווית של החדרים. זו היתה חובתו כבודק האולטרסאונד מומחה, קל וחומר בהתחשב בידע המיוחד שהיה ברשותו” (סיכומי התובעים, עמ’ 15).
40. התובעים טוענים כי פרופ’ מלינגר כשל בכך שלא קיבל את הסכמתה מדעת של ע’ לעריכת הבדיקה ולא יידע אותה על ההשלכות האפשריות של ממצא ה- IUGR על העובר, בין היתר, חשש ממומים בהם עלול ללקות. יתירה מזאת, פרופ’ מלינגר כלל לא הסביר לע’ על מגבלות הבדיקה בשל השמנת יתר ומצג רוחבי של העובר ובכך, מנע הימנה מלקבל החלטות מושכלות ביחס להמשך ההיריון.
41. התובעים טוענים, כי אין בטפסים עליהם הוחתמה ע’ עובר לבדיקות, באמצעות מזכירתו של פרופ’ מלינגר, כדי לקיים את חובת היידוע שחלה על פרופ’ מלינגר עצמו.
42. התובעים מוסיפים, כי לו היה פרופ’ מלינגר ממליץ במכתב ההפניה לד”ר אנגלהרד על ביצוע בדיקה וגינאלית ולמצער, מסביר לו על מגבלות הבדיקה, או מציין, כי על רקע
43. — סוף עמוד 6 —
44. הפיגור בגדילה התוך רחמית, יש לחזור ולסרוק את המוח לשם גילוי פגמים שהוחמצו בבדיקה הראשונה, כי אז, יש להניח שבמהלך האשפוז בביה”ח, היתה מבוצעת בע’ בדיקה וגינאלית כאשר העובר הגיע למצג ראש, בשבוע 28 או 30 וניתן היה לגלות את החסר שבקורפוס קלוסום אצל ה’.
45. התובעים טוענים כי ממדי המוחון כפי שנבדקו על ידי פרופ’ מלינגר הצביעו על מוחון קטן במיוחד, עובדה המדגישה ביתר שאת את הפיגור בגדילה התוך רחמית ובעיקר, את הפיגור בהתפתחות המוח, בבחינת “איתות” של ממש על הסכנה הצפויה.
46. התובעים טוענים, כי שומה היה על פרופ’ מלינגר להפנות את ע’ ישירות לבית החולים עם הנחיות ברורות באשר להמשך הבדיקות שיש לערוך. יתירה מזו, היה עליו להפנותה לביה”ח “וולפסון”, בו עבד, כי אז, יכול היה לעקוב אחר הריונה מקרוב. לשיטתם, פרופ’ מלינגר “זרק” את ע’ לרופא המטפל ללא הסברים או המלצות. כתוצאה, הופנתה ע’ על ידו לבית חולים שלא התאים לצרכיה וממילא, לא בוצעו בה הבדיקות הנדרשות, כאשר היא עצמה לא ידעה מה לדרוש מרופאיה.
47. התובעים טוענים, כי אם ע’ היתה יודעת על חשש לקיומו של פגם בעובר, כי אז היתה נוקטת צעדים להפסקת ההיריון. לשיטתם, אין ראיה לפיה לא ניתן לבצע הפסקת היריון בשבוע 28 או אף בשבוע מאוחר יותר. לפיכך, אילו היתה מוצגת בפני וועדת הפסקת היריון התמונה במלואה, קרי, קיומו של IUGR ובנוסף, חסר חלקי של הקורה, כי אז, ללא ספק, זו היתה מאשרת הפסקת היריון.
טיעוני הנתבעים

48. הנתבעים טוענים כי דין התביעה להידחות על הסף, לנוכח ההלכה שיצאה לאחרונה מלפני בית המשפט העליון, הלכת המר, המאיינת את תביעתה של ה’ ומקימה עילה לדחיית תביעת ההורים מחמת התיישנות.
49. הנתבעים טוענים כי פרופ’ מלינגר ביצע את הבדיקות במקצועיות ובהתאם לסטנדרטים המקצועיים הסבירים והנהוגים. כך, משלא הצליח להדגים את כל המערכות הנדרשות בבדיקה השנייה, הוא זימן את ע’ לבדיקה משלימה, אשר בגדרה העלה את החשד להאטה בהתפתחות התוך רחמית.
50. הנתבעים טוענים כי אין ולא היתה הוריה רפואית לבדוק את הקורה במוח העובר, לא בתקופה הרלבנטית ואף לא כיום. טענותיהם נתמכות בחוזר מנכ”ל משרד הבריאות
51. — סוף עמוד 7 —
52. בנושא US במיילדות ממאי 1995, בנייר עמדה של האגודה הישראלית למיילדות וגניקולוגיה משנת 2000 ובגילוי דעת של החברה הישראלית ל – US במיילדות (נספחים ד’, ה’, ו’ לתצהירו של פרופ’ מלינגר) – מסמכים המלמדים כי אין ולא היתה הנחיה להדגים את הקורה.
53. הנתבעים טוענים כי לא ניתן היה להדגים את הקורה, כאשר העובר נמצא במצג רוחבי, שמנע את הדגמתה ובשל השמנת יתר, שהקשתה על הדמיית איברי העובר.
54. הנתבעים טוענים כי לא נמצאו “סימנים משניים” המהווים אינדיקציה לליקוי אפשרי בקורה. כך, הקאוום ספטום פלוצידום נמצא תקין (ראה חקירתו של פרופ’ שנפלד עמ’ 263 ועדותו של פרופ’ שלו) וכך אף חדרי המוח הצדדיים, שהודגמו בבדיקה השלישית, נמדדו (7 מ”מ) ונמצאו תקינים. ביחס לחדר השלישי – לא ניתן להדגימו אלא אם הוא לוקה בפתולוגיה – עובדה שלא אירעה. זאת ועוד, במצב של חסר חלקי של הקורה – אין לצפות לשינויים שיודגמו בקורה בבדיקת US (עדות פרופ’ שלו, פר’ מיום 3.7.11, עמ’ 285).
55. הנתבעים טוענים, כי פרופ’ מלינגר קיים את חובת היידוע כלפי ע’, כאשר הסביר לה על ממצא ה- IUGR על השלכותיו והמליץ בפניה, כמו גם במכתב ההפניה לד”ר אנגלהרד, על המשך בירור, כפי שאכן נעשה בבית החולים “אסף הרופא”.
56. הנתבעים טוענים, כי הפנייתה של ע’ לרופא המטפל עם המלצה על המשך בירור היתה סבירה ומקצועית ולראיה, ד”ר אנגלהרד הפנה אותה מיידית לבית החולים.
57. הנתבעים טוענים, כי עם ביצוע הבדיקה השלישית הושלמה הסקירה המורחבת בכללותה, למעט מוצא כלי הדם בלב. לנוכח ממצאיה, לא חלה חובה על פרופ’ מלינגר לשוב ולערוך בדיקות נוספות ובאשר לחשד להאטה בגדילת העובר, עם גילויו הפנה פרופ’ מלינגר את ע’ לרופא המטפל, אשר מתפקידו לערוך בירור ומעקב. לפיכך, פרופ’ מלינגר קיים חובתו המקצועית והרפואית כלפי ע’ במלואה ובדרך סבירה.
58. הנתבעים טוענים, כי לא חלה חובה על פרופ’ מלינגר להורות לע’ לשוב לבדיקה וגינאלית, כאשר העובר יהיה במצג ראש, שכן לא נמצא כל ממצא המהווה אינדיקציה לקיומו של ליקוי שהצדיק בדיקה מכוונת של המוח.
59. הנתבעים טוענים, כי פרופ’ מלינגר שימש כרופא “מקצועי” שתפקידו התמצה בעריכת ב

דיקות אולטרא סאונד ופירוט תוצאותיהן לרופא המטפל, הנושא באחריות לשלום
60. — סוף עמוד 8 —
61. היולדת והעובר, עוקב אחר ההיריון ושוקל עריכתן של בדיקות שונות, כמו מי שפיר, דופלר או בדיקה חוזרת של אולטרא סאונד, בהתאם לצרכים ולנסיבות. בענייננו, פעל הרופא המטפל כהלכה כאשר הפנה את ע’ לאשפוז מיידי בביה”ח “אסף הרופא”.
62. הנתבעים טוענים, בהסתמכם על חוות דעת של ד”ר בן סירה (כיום, פרופ’ בן סירה, להלן: “ד”ר בן סירה”), מומחית בהדמיית ילדים, כי במועד עריכת הסקירות, הקורה היתה שלמה הגם שדקה מהרגיל. בחלוף הזמן, הלכה והתנוונה עד אשר הגיעה למצב של חסר חלקי, כפי שאובחנה לאחר הלידה. לפיכך, פרופ’ מלינגר לא “החמיץ” את הקורה, שכן, היא נמצאה שלמה במועד הרלבנטי.
63. הנתבעים טוענים כי החשד שהעלה פרופ’ מלינגר, בבדיקה השנייה, לקיומו של מנח CLUB FOOT הופרך בבדיקה השלישית וממילא אין לייחס לו משקל. באשר לליקויים האורטופדיים שאובחנו אצל ה’ לאחר לידתה, אין זיקה בינם לבין CLUB FOOT.
64. הנתבעים טוענים כי טיעוני התובעים ביחס למידותיו המזעריות של המוחון והשלכותיהן מהווים הרחבת חזית ואין לדון בהם. התנגדויותיהם לעניין זה הועלו במהלך הדיון. לגופו של עניין, טוענים, כי מידותיו של המוחון עולות בקנה אחד עם ממצא IUGR, ואין הן מהוות אינדיקציה לליקוי מוחי.
65. הנתבעים הטעימו את הקושי הקיים בהדגמת הקורה בבדיקת US, המוסכם על כלל המומחים. בנסיבות אלו, לדידם, בכל מקרה – אף אם ה’ סובלת מאגנסיס (חסר) של הקורה, כטענת התובעים, ואף אם היתה זו חובתו של פרופ’ מלינגר לתור אחר הקורה ואפילו אם הרזולוציות בעת עריכת הבדיקות היו טובות יותר – אף אז התנהגותו אינה מגעת לכדי רשלנות, אלא לכל היותר, טעות סבירה.
66. הנתבעים מוסיפים, כי הטיפול הרפואי שקיבלה ע’ בבית החולים “אסף הרופא”, ניתק את הקשר הסיבתי בין המעשים ו/או המחדלים המיוחסים לפרופ’ מלינגר לבין הנזק שנגרם.
67. הנתבעים טוענים, כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין החסר החלקי של הקורה לבין המומים בהם לוקה ה’. לפיכך, אף אם היה מודגם החסר החלקי של הקורה, לא היתה קמה עילה להפסקת ההיריון. לעניין זה טוענים הנתבעים, כי אין בחסר קורה, מלא או חלקי – כדי לגרום בהכרח למומים. כך, רבים מבין האנשים החיים בקרבנו סובלים
68. — סוף עמוד 9 —
69. מחסר חלקי או מלא של הקורה הגם שאין הם יודעים עליו, בהעדר אינדיקציה לקיומה של נכות מכל סוג שהוא.
70. בנסיבות אלו, טוענים הנתבעים, כי חזקה על וועדת הפסקת היריון, שלא היתה מאשרת את הפסקת היריון בשל חסר חלקי או מלא של הקורה.
חזית המחלוקת

71. בקליפת האגוז אלו הסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים:
· האם פרופ’ מלינגר היה חייב לבדוק את הקורפוס קלוסום, במסגרת תפקידו כרופא מקצועי סביר והאם העובדה שלא בדק, כמו גם לא גילה את הליקוי (אם היה) מהווה רשלנות?

· מה היה מצב הקורה בעת עריכת הבדיקות, האם היה אגנסיס (אי היווצרות מלכתחילה) או שמא, נמצאה הקורה בשלמותה ולאחר מכן, עברה היפופלזיה (תהליך הרסני)?

· האם פרופ’ מלינגר כרופא מקצועי סביר, היה חייב לזמן את ע’ לבדיקה נוספת ו/או וגינאלית כאשר העובר יהיה במצג ראש?

· האם נהג פרופ’ מלינגר באורח סביר ומקצועי, כאשר העביר את המשך הטיפול לד”ר אנגלהרד עם התוויה להמשך בירור?

· האם פרופ’ מלינגר קיים את התנאים לקיומה של הסכמה מדעת מטעמה של ע’, קרי האם הוא יידע אותה על מצב הריונה והסכנות הנשקפות לה ולעובר?

· האם הוכח קיומו של קשר סיבתי בין אי גילוי החסר החלקי של קורפוס קלוסום לבין המומים בהם לוקה ה’?

· האם בהעברת הטיפול בע’ לבית חולים “אסף הרופא” נותק הקשר הסיבתי בין הרשלנות המיוחסת לפרופ’ מלינגר לבין הנזק שנגרם?

ראיות התובעים

— סוף עמוד 10 —
פרופ’ שנפלד

72. את תביעתם סמכו התובעים על חוות דעת מטעמו של פרופ’ שנפלד. הנחת העבודה של פרופ’ שנפלד היתה קיומו של חסר מלא של הקורפוס קלוסום (אגנסיס), כפי שקבעה פרופ’ תדמור, בבדיקת MRI שערכה ביום 8.8.1966. פרופ’ שנפלד לא נחשף לבדיקת ה – MRI משנת 2009, בה נקבע קיומו של חסר חלקי בלבד של הקורפוס קלוסום. חוות הדעת מטעמו נערכו שנים קודם לכן ועדותו בבית המשפט הסתיימה בשנת 2008.
73. כיום, מוסכם כי פרופ’ תדמור שגתה בפענוח הבדיקה וכי ה’ סובלת מחסר חלקי של קורפוס קלוסום.
74. בחוות דעת ראשונה מיום 2.7.02 (עליה נסמך כתב התביעה) ציין פרופ’ שנפלד:
“למרות שתי בדיקות סקירת מערכות חוזרות בפרקי זמן של כחודש ימים, הופרה חובת הזהירות הסבירה בכך שהעדר מבנה מרכזי המשתרע בכל רקמת המח – הקורה, אשר כפי שציינתי התפתחותה מסתיימת עד שבוע 20, לא התגלה. למרות שהבודקים מציינים כי בדקו את רקמת המוח על כל פרטיה, כולל חדרים צדדיים ואף בצעו מדידת הקרניים, וכן בדקו את המוחון ואת הגומה האחורית, לא השכילו לגלות חוסר מבנה מרכזי זה בסטרוקטורה המוחית. אי גילוי מום זה אותו אפשר היה לגלות ביתר קלות עקב מצג העובר שהיה עם תנוחת הראש כלפי מעלה, גם אצל האישה השמנה, גרם לכך שהבודקים לא חשבו להסתייע בבדיקת התהודה המגנטית אשר יכלה בנקל לתת מידע חיוני זה… וכתוצאה מכך לא נמסר שום מידע לרופא המטפל, אשר בוודאי היה נוקט בצעד של הפנית גברת ז’ למומחים נוספים ולוועדה להפסקת היריון. על כן נפגעה גם האוטונומיה של ההורים להחליט על גורל הריונם” (הדגש לא במקור – ו.מ).
בסיכום, קבע פרופ’ שנפלד כי “הפרת חובת הזהירות בשעת ביצוע בדיקות על קול במוקד מספר 2, גרמה לל

ידת תינוקת פגועה קשה מבחינה נוירולוגית על כל המשתמע מכך…. הפרת חובת זהירות זו נראית לי מודגשת גם …לגבי המום במערכת השלד (CLUB FOOT)…”.
75. בחוות דעת משלימה מיום 6.5.05, שהוגשה בתגובה לחוו”ד של פרופ’ שלו, מטעם ההגנה (מיום 13.4.05), גרס פרופ’ שנפלד כי העובר היה “… במנח רוחבי- מנח המאפשר גישה נוחה יותר לראשו של העובר ברחם”.
76. בהתייחסו לסיווגן של שתי הבדיקות האחרונות שערך פרופ’ מלינגר, גרס פרופ’ שנפלד כי אין נפקא מינא אם הבדיקות כונו “מורחבות” או “מכוונות”, שכן, “ברי לכל שבמידה
77. — סוף עמוד 11 —
78. והבדיקה מורחבת, הרי שהיא כוללת את כל מערכות העובר כולל מערכת העצבים המרכזית, קרי- מבנה המוח על כל מרכיביו” (שם).
79. פרופ’ שנפלד ביקר את הרישום הלאקוני של תוצאות הבדיקה, אשר לדידו, אין בו אינדיקציה לבחינת השאלה אם היתה הרחבת החדרים הצדדיים. לגישתו, המדידה המתחייבת לשם קביעה מדויקת של גיל ההיריון כוללת ממילא את מבנה המח, בין היתר את ה – CAVUM SEPTUM PELLUCIDUM (להלן: “קאוום”), אשר קורפוס קלוסום משמש לו “גג” (לקאוום) ועל כן, אי הדגמת הקאוום מהווה מחדל רשלני.
80. פרופ’ שנפלד אישר כי השמנת היתר (כפי שהיתה לע’) מקשה על עריכת הבדיקה אולם הוסיף, כי ככל שההיריון מתקדם, גדל נפח מי השפיר ונפתח חלון אקוסטי לגלי העל קול. לפיכך, מגבלת השומן הולכת ומתמעטת וסורק מיומן ישכיל להתגבר עליה.
81. לנוכח הקשיים שהתגלו בבצוע הבדיקה, גרס פרופ’ שנפלד כי היה על פרופ’ מלינגר להפנות את ע’ לבדיקת MRI מח. משהוער לו על ידי פרופ’ שלו, שהתהודה המגנטית הוכנסה לשימוש בארץ בשנת 1999 (3 שנים לאחר לידתה של ה’), הגיב פרופ’ שנפלד כי למצער, היה על פרופ’ מלינגר ליידע את ע’ בדבר האפשרות לבצע בדיקה כזו, כחלק מחובת הגילוי הנאות כדי שתוכל לכלכל צעדיה באורח מושכל, קרי לשקול בדיקה זו בחו”ל, מבלי להתחשב במצבה הכלכלי.
82. בחוו”ד משלימה מיום 28.3.08 שב פרופ’ שנפלד והדגיש כי בבדיקה השלישית לא הודגמו הקוום של הספטום פלוצידום והחדר השלישי.
83. פרופ’ שנפלד אישר, כי על פי גילוי דעת של החברה הישראלית לאולטרא סאונד ומיילדות מיום 30.7.05 (אשר צורף לתצהירו של ד”ר מלינגר) אין בהנחיות האמריקאיות משנת 2003 הוריה בדבר הדגמת קורפוס קלוסום במסגרת סקירת מערכות שגרתית, אולם לשיטתו, קיימת הוראה להדגים את הקוום של הספטום פלצידום – פעולה שלא נעשתה על ידי פרופ’ מלינגר ומכאן רשלנותו.
84. פרופ’ שנפלד ביטל את גישתה של ד”ר בן סירה לפיה הקורה נוצרה בשלמותה אולם עברה תהליך הרסני, כ”מופרכת מיסודה”. את דעתו סמך כאמור, על בדיקת ה- MRI של פרופ’ תדמור לפיה נמצא חסר מלא של הקורה (ממצא שנמצא שגוי בדיעבד).
85.
86. — סוף עמוד 12 —
87. פרופ’ שנפלד הסתייג מקביעתה של ד”ר בן סירה לפיה, החדרים הלטרלים לא נמצאו מקבילים זה לזה, אולם טען כי “גם לא ניתן לומר ההפך”. את דבריו סיכם פרופ’ שנפלד כך:
“אף אחד לא ציפה ממבצע הבדיקה האולטרסונית בהריון שיקבע את אבחנתה של ה’. המצופה והנדרש היה שבמהלך סקירת מערכות מורחבת שנתבקשה לאור ההאטה בגדילה התוך רחמית והחשד למום בכף הרגל – יתייחס המומחה גם לקורפוס קלוסום ולסימנים הכרוכים בחסרון שלם או חלקי שלו, בפרט הקבום של הספטום פלוצידום” (ר’ חוות דעתו מיום 28.3.08).
88. בעדותו מיום 10.12.08 הוסיף:

“כשאני מבצע בדיקת אל קול ויש לי אישה שמנה, השמנת יתר מה שנקרא, ואני לא מסוגל להשלים את הבדיקה אני צריך לכתוב שהבדיקה לא הושלמה. כשיש לי בנוסף להשמנת יתר גם מצג לא נוח לבדיקה, גם את זה אני צריך לומר לה ואני צריך לומר לה דבר פשוט ביותר, את הולכת עכשיו לקופת חולים למעקב שוטף תשימי בבקשה לב שהעובר יכול להיות שהוא יסתובב, הוא לא חייב, אבל יכול להיות שהוא יסתובב, כשיגידו לך שהמצג הסתובב למצג ראש תרוצי למומחה שעשה לך את הבדיקה הקודמת או כל מומחה שאת תבחרי על מנת שישלים את אותה הבדיקה בטכניקה אחרת, במקרה זה וגינאלית, שהוא לא היה מסוגל לעשות אז” (עמ’ 281).
89. לסיכום – פרופ’ שנפלד אישר כי במועד הרלבנטי לא ניתן היה להדגים את הקורפוס קלוסום וכן אישר, כי לא הודגמו סימנים מחשידים להיעדרו, דא עקא לשיטתו, בשקידה ראויה, ניתן היה לתור אחר סימנים אלו ובאמצעותם להדגים, סופו של יום, את הקורה או את העדרה, חרף הקושי האובייקטיבי בעריכת הבדיקה בין בשל השמנת יתר ובין בשל מצג העובר.
פרופ’ גמרי

90. פרופ’ גמרי, מומחה לרדיולוגיה ונוירורדיולוגיה, פענח שתי בדיקות MRI שנערכו לה’ בהיותה כבת 13, לצורך ההליך המשפטי. בתאריך 8.3.09 נערכה לה “בדיקת התייעצות” – MRI עם חומר ניגודי ובתאריך 15.3.09 נערכה בדיקה נוספת ללא חומר ניגודי. בייעוץ ראשון שנחתם אלקטרונית בתאריך 26.4.09 מציין פרופ’ גמרי:

“התייעצות זו היא לא לחוות משפטית. התייעצות על MRI מח בלי ועם ח”נ מ- 8.3.09 וללא ח”נ מ- 15.3.09: אי התפתחות חלקית של הקורפוס קלוסום עם צפיפות קלה של הטונזילות בפורמן מגנום. יש מעט הארכת זמני הרפייה בחומר לבן סביב חדרי אחורי שמתאים ל- PVL”.
בייעוץ נוסף מיום 14.5.09 קבע פרופ’ גמרי:

— סוף עמוד 13 —
“אגנזיה, חוסר היווצרות מלכתחילה, של חלק אחורי של הקורפוס קלוסום מלווה בסימנים האופיינים של RADIAK FOLDS מאחור של קליפת המח וקולופוקפליה (הרחבה אחורית של חדרים לטרלים) קלה. ישנה צפיפות קלה של הטונזילות בפורמן מגנום. יש מעט הארכת זמני הרפייה בחומר לבן אחורי שמתאים ל- PVL קל”.
91. על יסוד הבדיקות הללו, ערך פרופ’ גמרי בתאריך 28.6.10 חוות דעת ובה ציין, בין היתר:
“אי התפתחות חלקית אחורית של הקורפו

ס קלוסום מלווה ב – RADIAL FOLDS של קפלי המוח עם חוסר אחורי של ה- CINGULATE SULCUS, OLPOCEPHALY (הרחבה אחורית של חדרים לטרלים) קלה וחוסר אחורי של הספטום פלוצידום. יש מעט הארכת זמני הרפיה בחומר לבן סביב חדר אחורי שמתאים ל – PVL. אין עדות לנזק רקמתי עם הארכת זמני הרפיה בקורפוס קלוסום הקיים או ברקמות מיד ליד.
….. מתאים לפגם התפתחותי של הקורפוס קלוסום. …הסיבה לפגם יכולה להיות גנטית או נזק נרכש מכל תהליך הרסני”.
92. בהסתמכם על חוות דעתו של פרופ’ גמרי, טוענים התובעים כי כבר בחייה העובריים סבלה ה’ מחסר חלקי של קורפוס קלוסום, בניגוד לעמדתה של ד”ר בן סירה.
93. פרופ’ גמרי הטעים כי הוא אינו מומחה לאולטרה סאונד. כן אישר, כי פגיעה ב- PVL – החומר הלבן במוח – עלולה לגרום להידקקות של הקורפוס קלוסום, אולם לשיטתו, פגיעה כזו יכולה להיגרם רק בטרימסטר השלישי של ההיריון (עמ’ 49 לפר’ מיום 14.12.10). הואיל והבדיקות נערכו בטרימסטר השני, הרי שכך או כך, ממצאיו לא מתיישבים עם נזק של PVL:

“אז לכן גם כתבתי שיכול להיות שיש איזה, יש שם עדות לאיזה שהוא בשפה שלנו קוראים לזה הארכת זמני הרפיה סביב החדרים מאחורה, שמתאים ל PVL ויכול שהוא תרם חלק מזה, אבל הוא לא יכול להסביר את החוסר המוחלט של החלק האחורי של הקורפוס קולוסום, לא יכול להסביר את הרדיאל פולס, לא יכול להסביר אותם והוא לא יכול להסביר את החסר של הקורפוס קולוסום, לא יכול” (עמ’ 49-50 לפר’ מיום 14.12.10).
94. בניגוד לדעתה של ד”ר בן סירה, פרופ’ גמרי מחזיק בדעה כי הקורה מלכתחילה לא התפתחה (אגנזיס) – “אי התפתחות של חלק אחורי שלא היה אף פעם” להבדיל מ”היפופלזיה”, התפתחות ב”נפח קטן” – “היפו – קטן, אה זה אי”. האגנזיס של הקורפוס קולסום נגרם על ידי גורמים גנטיים או גורמים נרכשים בשלב מוקדם של היריון, כמו זיהום ויראלי, CMV וכד’.
95.
96. — סוף עמוד 14 —
97. פרופ’ גמרי אישר, כי חדרים המורחבים שנמצאו בבדיקה בשעת 2009, יכול והתרחבו במהלך השנים מסיבות שונות ולא בהכרח היו במצבם דהיום בחייה העובריים של ה’. עם זאת הוא דבק בעמדתו, כי החסר של הקורפוס קלוסום היה שם מלכתחילה:
“… ה PVL מתי זה קרה, זה לא כל כך רלבנטי לאבחנה העיקרית של חוסר קורפוס קולוסום אי התפתחותי שהוא משהו הרבה יותר מוקדם, שזה הממצא העיקרי פה, ה PVL הוא לא משמעותי כל כך, גם כתבתי יש מעט וגם..” (שם, עמ’ 100).
98. פרופ’ גמרי אישר כי בדיקת האולטרא סאונד שמבוצעת לאחר לידה נותנת תמונה ברורה יותר מזו של בדיקת MRI המבוצעת באותה נקודת זמן, וניתן להבחין באמצעותה ביתר קלות ב – PVL.
99. פרופ’ גמרי סירב להתייחס לבדיקת אולטרא סאונד שנערכה לה’ ביום 3.3.96 (בהיותה כבת חודש), שהוצגה לפניו ע”י ב”כ הנתבעים, בנימוק כי אין הוא מומחה לאולטרה סאונד. (עמ’ 124 – 125 לפר’ מיום 14.12.10), זאת הגם שציין בעדותו, כי הוא מעיין במסגרת עבודתו באלפי תמונות אולטרא סאונד.
פרופ’ שטינברג

100. פרופ’ שטינברג, רופא בכיר בנוירולוגיה של הילד, קבע כי ה’ סובלת מתסמונת דיסמורפית רב מערכתית ובלתי מוגדרת. מדובר בהפרעה במבנה המוח ובתפקודו וכן, בליקוי במבנה מערכת השלד והפרקים ובתפקודים. לשיטתו, מקור התסמונת בפיגור תוך רחמי משמעותי ויצירת מומים בשלבים עובריים מוקדמים.
101. בהתייחסו לסוגיית האגנזיס מול ההיפופלזיה, ציין פרופ’ שטינברג כי “… כל האופציות האלה אפשריות, לדעתי אין דרך וודאית להוכיח מה היה התהליך. זאת אומרת יש סבירות להגיד שזה נוצר מלכתחילה כך ויכולה להיות סבירות שגם קרה איזה שהוא אירוע שהרס חלק מהקורפוס קלוזום או אפילו את כולו… ” (עמ’ 28 לפר’ מיום 5.4.11). עם זאת, הוא הטיל ספק באפשרות שהקורפוס קלוסום נוצר בשלמותו ו”התנדף”.
102. פרופ’ שטינברג אישר כי הקורפוס קלוסום אינו ידוע כגורם לנזק, למעט אם הוא חסר לחלוטין. “הוא בעצם לא מהווה שום נזק לתפקוד של אדם והסיבה לכך היא שהמעבר הזה בין שתי ההמיספרות שנעשה על ידי הקורפוס קלוזום, יש עוד צינורות לרוחב שעוברים שהם אמנם יותר קטנים אבל מסתבר שלבן אדם הם מספיקים כדי שיד ימין תדע מה שיד
103. — סוף עמוד 15 —
104. שמאל עושה ואנחנו לא רואים הבדלים תפקודיים. הוא רק מרקר לבעיות אחרות, זו המשמעות של הקורפוס קלוזום” (שם, עמ’ 47).
105. בהתייחסו לאפשרות של הפסקת היריון עקב חסר מלא או חלקי של הקורפוס קלוסום, גרס פרופ’ שטינברג כי “אני בהשקפת עולמי חושב שזה לא מצדיק לעשות הפסקת היריון על העדר מלא או חלקי של חסר קורפוס קלוסום”(שם, עמ’ 48).
106. לדידו, ה- IUGR שאובחן על ידי פרופ’ מלינגר (בעטיו נשלחה ע’ לבית החולים על ידי הרופא המטפל), היווה גורם סיכון משמעותי לתקלות שנגרמו לעובר, ללא זיקה לגורמים אחרים (שם, עמ’ 52).
התובעת מס’ 2, ע’

107. ע’ ציינה בתצהירה בהתייחסה לבדיקה השנייה, כי הבודק אישר את תקינותה של הבדיקה למעט מידות העובר, שהיו קטנות בשבועיים מהמצופה וכן הוסיף, כי אין בכך כדי לעורר דאגה. עם זאת, היא אישרה, כי נאמר לה לבצע בדיקה חוזרת בתום ארבעה שבועות.
108. בבדיקה החוזרת – השלישית, נאמר לה, לגרסתה, על ידי הרופא הבודק כי ההיריון תקין ו”אין בעיה עם העובר ואני יכולה להמשיך את ההיריון כרגיל” (סעיף 18 לתצהיר). באותו מעמד, קיבלה ע’ מכתב הפנייה לרופא המטפל מנוסח בשפה האנגלית (בו צוינה מגבלת הבדיקה בשל השמנת יתר וכן צוין החשד להאטה תוך רחמית “IUGR SUSP” בצירוף המלצה על המשך בירור והערכה “Consider further evaluation”). ע’ הדגישה כי אין היא שולטת בשפה האנגלית וממילא לא הבינה את תוכן מכתב ההפניה לד”ר אנגלהרד.
109. ע’ הוסיפה, כי פרופ’ מלינ

גר לא ציין בפניה את החשש הקיים לפגם או ליקוי בעובר. להיפך, נאמר לה ש”אין בעיות בהיריון” (סעיף 22 לתצהיר).
110.
111. — סוף עמוד 16 —
112. ע’ הוסיפה, כי אילו היו הרופאים מציינים בפניה את האפשרות שמא לוקה העובר במום, או שהתפתחותו עלולה להשתבש, כי אז לא היתה מהססת לבצע הפלה ובכל מקרה, לא היתה “לוקחת כל סיכון בשום פנים ואופן”.
113. עוד ציינה, כי אילו היה מציין בפניה הרופא הבודק, שקיימת אפשרות לערוך סקירה רחבה או מדויקת יותר, אשר באמצעותה ניתן היה להעריך טוב יותר את התפתחות העובר, או ללמוד על הסכנות הנשקפות מהמשך ההיריון, כי אז, היא היתה מבצעת את הבדיקה, אף אם הדבר היה כרוך בתשלום. היא שבה והדגישה, כי למעט העובדה שמדובר בעובר קטן, לא הוסבר לה מאומה על ההשלכות האפשריות שיש לממדיו על המשך התפתחותו.
114. בעדותה, שינתה קמעה את גרסתה, כאשר אישרה כי קיבלה הסבר מפרופ’ מלינגר אודות IUGR, הגם שדבקה בדבריה, כי לא הוסבר לה “ברחל בתך הקטנה” על ההשלכות האפשריות של ה – IUGR על התפתחות העובר.
115. בהמשך, אישרה כי בעצם הפנייתה למעקב בבית החולים “אסף הרופא”, היא הבינה כי קיימת בעיה, אולם לא הוסבר לה פשרה ובעיקר, נעלמו מידיעתה ההשלכות שעלולות להיות לכך על בריאותו ושלמותו של העובר. מכאן ברי, כי איש לא הסב את תשומת ליבה לאפשרות להפסיק את ההיריון.
ראיות הנתבעים
פרופ’ שלו

87. פרופ’ שלו משמש מנהל מחלקת נשים ויולדות במרכז הרפואי העמק בעפולה משנת 1989. בחוות דעת ראשונה מיום 13.4.2005 סווג פרופ’ שלו את בדיקות ההדמיה שמספקות קופות החולים ליולדות לשלוש קטגוריות:
“בדיקה בסיסית” – המכונה “סריקת מערכות”, ניתנת ללא התוויה רפואית. הבדיקה מומלצת לביצוע בין השבועות 19 -22 להיריון ובגדרה מבוצעת סקירה אנטומית של חדרי המח, עמוד השדרה, ארבעת מדורי הלב, קיבה, כליות, כיס שתן ודופן הבטן. מטרתה לזהות מומים גדולים באיברים נושא הבדיקה ולשפר את המעקב אחר ההיריון.
“בדיקה מכוונת” – בדיקה שנערכת על פי התוויה רפואית ומבוצעת לאוכלוסיה בסיכון גבוה.
“בדיקה מורחבת” – בדיקה בסיסית שהורחבה בפרקטיקה מעבר להנחיות משרד הבריאות וכוללת את מרבית מערכות העובר, שניתנות לזיהוי בבדיקת אולטרא סאונד.
— סוף עמוד 17 —
116. בהתייחסו לשתי הבדיקות האחרונות שביצע פרופ’ מלינגר בע’, ציין פרופ’ שלו כי אלו בדיקות בסיסיות שהורחבו על ידי פרופ’ מלינגר: “בבדיקה כזאת (בדיקה מורחבת – ו.מ) הסיכוי לגלות מום כמו חסר קורה בהחלט גבוה מהסיכוי לגלותו בבדיקה הבסיסית אולם הוא עדיין נמוך מהסיכוי לגלותו במקרה של בדיקה מכוונת ליולדת בסיכון גבוה בה הבודק מחפש את המום הספציפי במערכת העצבים המרכזית” (ר’ חוות דעתו מיום 13.4.05).
117. פרופ’ שלו דחה מכל וכל את גישת פרופ’ שנפלד, לפיה ניתן היה להדגים בנקל את החסר של הקורפוס קלוסום בנסיבות המתוארות של ההיריון וכי אי גילויו מהווה רשלנות. מלכתחילה, נמוכה הסבירות לגילויו של חסר בקורפוס קלוסום. על כן, מסתייעים בסימנים נלווים, מחשידים, אשר באמצעותם, עולה הצורך בבדיקת קורפוס קלוסום ואבחונו.

118. דא עקא, בענייננו לא התגלו סימנים נלווים – מחשידים מכל סוג שהוא. זאת ועוד, בשל המצג הרוחבי של העובר, לא ניתן היה לקבל את החתכים הנדרשים להדמיית הקורפוס קלוסום, כך שממילא “לא ניתן יהיה באופן מעשי לבצע כלל את האבחנה” (ר’ חוות דעתו של פרופ’ שלו מיום 13.4.05).
119. פרופ’ שלו עמד על הקושי האובייקטיבי שיוצרת השמנת יתר בהדמיית עובר. ראה דבריו:
“במקרים כאלה אבחון של מום הינו קשה גם אם בדרך כלל אבחון המום הינו פשוט, קל וחומר כאשר מדובר במום אשר לכל הדעות (מלבד זאת המבוטאת בחוות דעת התביעה) אינו קל לאבחון.” (שם).
120. קושי נוסף עליו הצביע פרופ’ שלו נעוץ בשאלה אם החסר בקורפוס קלוסום נגרם כתוצאה של הרס מבנה קיים (היפופלזיה), או בשל אי היווצרות מלכתחילה (אגנסיס), הגם שלא חיווה דעתו בסוגיה זו.
121. פרופ’ שלו גרס, כי חזקה על פרופ’ מלינגר שידוע במיומנותו ובמקצועיותו המיוחדים, כי ביצע את הבדיקה כדבעי וממצאיו מהימנים.
122. בהתייחסו לבדיקת כף הרגל של העובר, ציין כי בבדיקה השלישית נמצאה כף רגל תקינה, ללמדך כי החשד למנח Club Foot הופרך. הוא הוסיף כי מדידת כפות הרגליים אינה נעשית כעניין שבשגרה אלא ע”י המקפידים שבבודקים. על כן “ניתן
123. — סוף עמוד 18 —
124. להניח בסבירות גבוהה שבודק שמדד כף רגל אחת גם הסתכל על כף הרגל השנייה”. (ר’ חוות דעתו של פרופ’ שלו מיום 13.4.05).
125. בהתייחסו לטענת פרופ’ שנפלד, לפיה על פרופ’ מלינגר היה להפנות את ע’ לבדיקת MRI, לנוכח גילוי ה – IUGR – ציין פרופ’ שלו כי בדיקת MRI הוכנסה לשימוש שוטף בישראל רק בתחילת שנת 2000 ובשנותיה הראשונות היתה איטית ושונה בטכנולוגיה הנוהגת היום.
126. יתירה מזאת, אף כיום, בדיקת MRI מבוצעת “רק לאחר בדיקת אולטרא סאונד אשר העלתה חשד גבוה לממצא מוחי בלתי תקין הדורש בירור נוסף לאבחון משמעות הממצא ועובדה זו מופיעה גם היא במאמר שהובא על ידי התביעה… לא יעלה על הדעת שבמקרה של סיכון נמוך למום מוחי תשלח היולדת לבדיקה של תהודה מגנטית, גם אם לא הושלמה הבדיקה במלואה קל וחומר לאחר שבדיקת האולטרא סאונד פורשה כתקינה” (הדגש לא במקור – ו.מ). זאת ועוד, מדובר בבדיקה יקרה אשר יש בה סיכון לעובר. לפיכך, “מקומה של הבדיקה כפי שגם מבוצע היום רק בעוברים החשודים לבעיות מוחיות בכדי למנוע לידת יילוד פגוע קשה” (שם).
127. בחוות דעת משלימה מיום 23.6.2008, ציין פרופ’ שלו, בתגובה לביקורת ש

העביר פרופ’ שנפלד על מילוי טפסי הבדיקה על ידי פרופ’ מלינגר, כי מדובר בטפסים סטנדרטיים, אשר אין נכנסים בהם לפירוט כל עוד האיברים תקינים ומסתפקים בציון V.
הנוהג הוא שאין מפרטים איברים שלא נבדקו, אלא אם התגלתה בהם פתולוגיה.
128. פרופ’ שלו דחה את עמדת פרופ’ שנפלד לפיה היה על פרופ’ מלינגר להציע לע’ לחזור לבדיקה וגינאלית אם וכאשר העובר יהיה במצג ראש וטען כי מדובר בחוכמה שלאחר מעשה.
129. בהסתמכו על חוות דעתה של ד”ר בן סירה, לפיה במועד עריכת הבדיקה השלישית היתה הקורה בשלמותה, הגם דקה מהרגיל, טען פרופ’ שלו כי לא נפל פגם בהתנהלותו של פרופ’ מלינגר והוסיף “גם אם מדובר היה בחוסר חלקי של הקורה או בקורה דקה, הרי שאם ד”ר מלינגר, אשר לכל הדעות הינו מוביל בשטח זה, לא מצא את הפגם הזה, הרי שסביר שקשה היה במקרה הנדון לאבחן אותו בכלל ואין המדובר בכל החמצה רשלנית” (ר’ חוות דעת משלימה מיום 23.6.08).

130.
131. — סוף עמוד 19 —
132. בעדותו, נדרש פרופ’ שלו למימדיו המזעריים של המוחון והשיב כי הגם שמדובר במוחון המצוי באחוזון מתחת ל – 5 הרי שאין בממדיו כדי לעורר חשד לקיום אחד הסינדרומים שגורמים להיווצרות מוחון קטן. זאת ועוד, בדיקת הציצטרנה מגנה נמצאה בתחום הנורמה ובכך נשמט הבסיס לקיומה של פתולוגיה (עמ’ 304 לפר’ מיום 3.7.11). לפיכך, ממדי המוחון מהווים חלק מההאטה הכללית בהתפתחות העובר ועל כן, הפנייתה של ע’ למעקב היריון בגין האטה בהתפתחות היה הצעד הנכון.
133. פרופ’ שלו דחה את הצורך בעריכת “בדיקה מכוונת” למוח שכן, הבירור הסתיים בבדיקה השלישית.
134. פרופ’ שלו גרס, כי כאשר פיגור בהתפתחות העובר מתגלה בשלב מאוחר של ההיריון, כמו בעניינו, הדבר מיוחס בדרך כלל לבעיה בשלייה, בעטיה עלולה להיגרם מצוקה עוברית שתוביל לחילוצו באמצעות ניתוח קיסרי, זאת להבדיל מפיגור שנגרם בשלבים מוקדמים של ההיריון, אז עלול הדבר להצביע על מומים בעובר (עמ’ 343 לפר’ מיום 3.7.11).
135. פרופ’ שלו הדגיש, כי בבדיקה השלישית לא הודגמו סימנים מחשידים לחוסר של הקורפוס קלוסום. כך החדרים הלטראליים נראו תקינים ולראיה, אף בבדיקות שנערכו לאחר הלידה הם הודגמו תקינים. בנסיבות אלו, לא התעורר צורך בבדיקה וגינאלית. הוא הוסיף, כי “לא עושים לכל אישה שמנה גם בדיקה וגינאלית, אלא אם יש לזה סיבה” (שם, עמ’ 372).
136. פרופ’ שלו נטל חלק בוועדות להפסקת היריון ועל פי ניסיונו גרס, כי לא קמה עילה להפסקת ההיריון בנסיבות המתוארות, שכן החסר החלקי בקורפוס קלוסום אינו גורם בהכרח לליקויים:
“אם היו מוצאים חוסר מוחלט של הקורפוס קלוזום ועם סימנים משניים נוספים של בעיות מוחיות, אני מניח שבמדינת ישראל היו מסיימים היריון, בעולם לא… אם מה שהיו מוצאים זה חסר רק של החלק האחורי בלי סימנים נוספים של הפרעות, אני חושש מאוד שרוב הועדות לא היו מסיימות את ההיריון, אני לא יכול לקחת אחריות על כולם, אצלי אני לא הייתי מאשר רק בגלל – כי צריך לזכור ש – 0.7% כמעט אחוז מהאוכלוסייה יש להם חסר כלשהו של קורפוס קלוזום בדרך כלל הם עובדים בשתי ידיים מצוין ואני כבר אמרתי אני יום אחד יעשה לעצמי MRI כי אני עובד בשתי ידיים זאת אומרת החוסר קורפוס קלוזום זה לא לכל המקרים בעיה” (שם, עמ’ 372).

— סוף עמוד 20 —
ד”ר בן סירה
137. ד”ר בן סירה הגישה ארבע חוות דעת ובהן הבהירה את עמדתה, כי בעת ביצוע הבדיקות היה הקורפוס קלוסום קיים במלואו, הגם שהיה דק מהרגיל. חוות דעת ראשונה מיום 25.4.07 נסמכת על בדיקת US מוח שבוצעה כחודש לאחר הלידה ובה לא נצפו סימנים מחשידים לפגיעה במוח. כך, לא הודגמה הרחבה של הקרניים העורפיות, אשר בד”כ מתרחבות בהעדר קורפוס קלוסום ואף לא נצפו חדרים לטרלים מקבילים, כפי שנצפים בדרך כלל במצב של חסר בקורה.
138. אף טרם גילוי טעותה של פרופ’ תדמור, גרסה ד”ר בן סירה כי “אני מניחה שלה’ יש חסר חלקי ולא כפי שנכתב בתשובת ה – MRI”. כן הוסיפה כי “המכלול של המומים שנתגלה אצל ה’ היה קיים ככל הנראה בהריון כחלק מתסמונת לא פרוגרסיבית ולא מוגדרת עדיין” (חוות דעת מיום 25.4.07).
139. חוות דעת שנייה נערכה ביום 20.6.08 עם הימצא בדיקת אולטרא סאונד שנערכה לה’ ביום 3.3.96 בהיותה כבת 3 שבועות. ממצאי בדיקה זו איששו את עמדת ד”ר בן סירה, לפיה הקורפוס קלוסום היה קיים בעת הבדיקות.
140. בחוות דעת שלישית מיום 8.10.09 התייחסה ד”ר בן סירה לממצאיו של פרופ’ גמרי וציינה, כי אין לדעת אימתי נוצר החסר החלקי, אולם קיימת סבירות רבה שמדובר בהיפופלזיה, שכן הדבר קשור לשינויים ואובדן של החומר הלבן האחורי במוח שמקורם ב – IUGR.
141. בחוות דעת רביעית, שהוגשה בתאריך 10.9.10 העלתה ד”ר בן סירה את תהיותיה ביחס לעמדותיו של פרופ’ גמרי. היא דבקה בדעתה כי בדיקת ה – US מיום 3.3.96 מלמדת על הימצאות הקורפוס קלוסום, אשר בחלקו האחורי נראה דק מהרגיל וכן זוהה קפל הסינגולייט מעליו. ד”ר בן סירה הוסיפה, בהתייחסה לבדיקות US עובריות כי “בסבירות רבה, לא ניתן לזהות פגם זה בסקירות המערכות אף אצל מומחי האולטרא סאונד הטובים ביותר”.
142. בעדותה ציינה, כי לא נהוג לבצע בדיקת MRI בעוברים שסובלים מ – IUGR: “זאת לא אינדיקציה שכיחה שאני יודעת שמגיעים אליה, היא מגיעה רק כשיש פיגור בהתפתחות של המוח, מיקרצפלום וגם על זה מתווכחים…” (עמ’ 128 לפר’ מיום 12.4.11).
143. בהתייחסה להרחבת החדרים הקלה שנצפתה ב – MRI משנת 2009, גרסה ד”ר בן סירה כי אין בה כדי ללמד על קיומה של הרחבת חדרים בחייה העובריים של ה’ ולראיה, בבדיקות ה – US שבוצעו מיד לאחר הלידה אובחנו החדרים כתקינים.
— ס

וף עמוד 21 —
בחקירתה הנגדית, הצביעה ד”ר בן סירה על תמונה בה נצפים הקורפוס קלוסום בתצוגה כמעט מלאה וכן הצינגולייט.
ד”ר בן סירה הוסיפה כי הידקקות סיבים של החומר הלבן שכיחה בקרב פגים או על רקע IUGR ממנו סבלה ה’.

144. ד”ר בן סירה הטעימה כי בדיקת האולטרא סאונד לאחר לידה נותנת ממצאים מדויקים יותר מאחר וניתן להניח את מתמר המכשיר על מרפס ראש היילוד. לשיטתה, בכל צילומי האולטרא סאונד שנעשו לאחר הלידה נראה הקורפוס קלוסום גדול מכפי מידותיו בצילום ה – MRI משנת 2009. לפיכך, סברה שהאיבר עבר תהליך כלשהו של התכווצות:

“בכל אופן היכולת שלי להסביר את הפער בין כמה שהוא נראה קצר ב – MRI בגיל 13 לעומת כמה שהוא נראה ארוך יחסית, החלק החסר נראה פחות משמעותי בבדיקת האולטרה סאונד…היום הייתי רואה את ה MRI הייתי אומרת חסר החלק האחורי. אבל זה לא מה שקרה. היה אולטרה סאונד, אני ראיתי את האולטרה סאונד…” (עמ’ 196 לפר’ מיום 12.4.11).
145. ד”ר בן סירה הסתייגה מהאבחון של פרופ’ שטראוס את בדיקות האולטרא סאונד סמוך לאחר לידתה של ה’, בגדרו קבע קיומו של “אגנסיס חלקי של הקורפוס קלוסום” וגרסה ביחס לקביעת “אגנסיס”, כי הוא נחרץ מדי: “הייתי מתארת את ההידקקות … והייתי אומרת הקורפוס קלוזום דק או חסר, אני לא חושבת שהייתי כל כך החלטית באבחנה” (שם, עמ’ 197). עם זאת, ציינה בהגינותה “אני לא בטוחה שאני מחזיקה את האמת החד משמעית שאני יודעת בדיוק מה קרה שם” (עמ’ 221 לפר’ מיום 12.4.11) והוסיפה כי קיימת סבירות שחלק קטן אכן היה חסר מלכתחילה.
146. ד”ר בן סירה הגדירה את המושג “התנוונות” ביחס לתהליך שעבר קורפוס קלוסום לשיטתה כ- “משהו שהיה קיים או שרצה להתפתח תקין ובסופו של דבר לא התפתח כמו שצריך, קצת כמו אטרופי” (שם, עמ’ 195).
פרופ’ מלינגר – הנתבע

147. פרופ’ מלינגר טוען כי לא נפל פגם בהתנהלותו המקצועית וכי הוא נהג באורח סביר ומקצועי כלפי ע’.
148. בעדותו ציין, כי בשל השמנת יתר, הוא לא הצליח להדגים בבדיקה השנייה את חדרי המוח, המוחון והלשכה האחורית וכן, את ארבעת מדורי הלב ומוצא כלי הדם הגדולים. על כן, המליץ על בדיקה חוזרת בתום 4 שבועות.
— סוף עמוד 22 —
149. בהתייחסו לממצא של CLUB POSITIONAL FEET הסביר, כי המונח “POSITIONAL” מבטא “מנח” של הרגל אשר נראית מוסטת, להבדיל מ- CLUB FOOT שיכול להעיד על אפשרות של מומים: “POSITIONAL” זאת אומרת, זה מתכוון לזה שהוא פחות חמור והוא לא ולא CLUB FOOT אמיתי, כאשר בדיעבד לעובר לא היה לו” (עמ’ 281, 282 לפר’ מיום 26.9.11).
150. בבדיקה החוזרת, השלישית, שב פרופ’ מלינגר על הבדיקה השנייה בכללותה. הפעם הצליח להדגים את חדרי המוח, המוחון, הלשכה האחורית ועמוד השדרה. בנוסף הודגמו אברי הפנים והצוואר, מערכת הלב וכלי הדם (למעט מוצא כלי הדם הגדולים אותם לא ניתן היה להדגים בשל מגבלת ההשמנה), מערכת העיכול, דרכי השתן ומין ועצמות השלד.
151. במכתב לרופא המטפל, ציין פרופ’ מלינגר את החשד להאטה בגדילה התוך רחמית ואת הקושי בעריכת הבדיקה, בשל השמנת יתר. הוא הציע לרופא המטפל לשקול ברור נוסף.
152. החשד להאטה בגדילה תוך רחמית בוסס על ירידה בהיקף הראש בין שתי הבדיקות מתחת לשתי סטיות התקן וכן, על ירידה משמעותית בהיקף הבטן, מתחת לשתי סטיות תקן.
153. פרופ’ מלינגר הטעים, כי אין ולא היתה כל הוריה רפואית לבדוק את הקורפוס קלוסום במוח העובר, כך בהנחיות משרד הבריאות מס’ 10/95 בעניין “אולטרא-סאונד במיילדות” שיצאו בסמוך לבדיקות שערך לתובעת וכך בנייר עמדה של האיגוד הישראלי למיילדות וגניקולוגיה, בעניין ניהול מעקב היריון בסיכון נמוך, שאושר סופית בחודש פברואר 2000. בנוסף, בגילוי דעת שפורסם על ידי החברה הישראלית לאולטרה סאונד במיילדות וגיניקולוגיה, נקבע באופן חד משמעי שהקורפוס קלוסום אינו נכלל ברשימת האברים שאותם יש לבדוק ועליהם יש לדווח (נספחים לתצהירו).
154. עוד הדגיש את הקושי האובייקטיבי בהדגמת הקורפוס קלוסום, אשר במרבית המקרים הוא כלל לא ניתן להדגמה. יתירה מזו, בתקופה הרלבנטית, לא היתה קיימת טכניקה מתאימה לבדיקה של הקורפוס קלוסום בעובר במצג רוחבי והאפשרות להדגימו במצב כזה, תוארה לראשונה על ידי פרופ’ אחירון במאמר משנת 2001. פרופ’ מלינגר הדגיש כי גם באמצעים חדישים שמאפשרים הדמיה תלת ממדית קיים קושי להדמות את הקורפוס קלוסום, במיוחד אצל נשים עם השמנת יתר או עם צלקות בדופן הבטן.
— סוף עמוד 23 —
155. פרופ’ מלינגר הוסיף, כי ממדי החדרים הלטרלים נצפו תקינים במהלך הבדיקה וגם לאחר הלידה ועל כן, לא קמה עילה לחשוד בקיומו של חסר בקורפוס קלוסום.
156. פרופ’ מלינגר פירט את הנימוקים לזימון מטופלת לבדיקה נוספת, כפי שמצא לעשות בבדיקה השנייה של ע’:
“הבדיקה הזאת היתה בדיקה שלא היתה בדיקה אופטימאלית, היו כמה בעיות בבדיקה. אלף, העובר היה קטן בשבועיים והייתי צריך להמשיך לעקוב. בי”ת, לא יכולתי לראות את כל האנטומיה של העובר מסיבות טכניות…ודבר שלישי היה לי ספק לגבי הכף רגל, זו הסיבה שביקשתי ממנה לחזור על הבדיקה, זה דבר מקובל” (עמ’ 291 לפר’ מיום 26.9.11).
157. מנגד, בבדיקה השלישית, הוא הצליח להדגים את כלל האיברים (למעט מוצא כלי דם גדולים) לרבות מערכת העצבים המרכזית, קרי מוח העובר וכן, נחה דעתו כי העובר לא סובל מקלאב פוט “כתבתי, הודגמו ונמצאו תקין – עצמות ארוכות של הגפיים העליונות, עצמות ארוכות של הגפיים התחתונות, כפות ידיים, כפות רגליים” (שם, עמ’ 296).
158. בשל חשש ממשי ל – IUGR הפנה פרופ’ מלינגר את ע’ לרופא המטפל, אשר לשיטתו, היה זה מתפקידו להמשיך במע] ]>

Here www.resume-chief.com/ is one of my student’s tellagami videos how do you create a tellagami video

רשלנות רפואית בהריון

 

מהן תביעות רשלנות רפואית בהריון או בלידה?

בישראל ובעולם מוגשות תביעות רבות בגין רשלנות רפואית בהריון (סקירת מערכות/ בדיקות אולטרסאונד רשלניות) או בזמן הלידה עצמה.

הכינוי העיקרי לתביעות הריון הוא “הולדה בעוולה”, כלומר פיצוי על כך שנולד ילד עם פגמים קשים, כאשר היה ניתן לזהות מומים אלו במהלך ההריון ולבצע הפסקת הריון ולמנוע ממנו ומהוריו חייו רצופי כאב וסבל.

ילדים שנפגעו עקב רשלנות בזמן הלידה וסובלים מפגיעה כגון שיתוק מוחין, יכולים להגיש את תביעתם עד הגיעם לגיל 25. 

תינוקות אשר נפטרו בזמן הלידה, הוריהם רשאים לתבוע עד 7 שנים מהמקרה.

להערכה חינם של גובה הפיצוי שמגיע לך, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון אשר מייצגת הורים רבים לילדים שנפגעו עקב רשלנות בהריון או בלידה, בטלפון 0524787850 או במייל: anatmolson@gmail.com

 

דוגמאות למקרי תביעות תביעות רשלנות בהריון או בלידה

1. תסמונת דאון– תסמונת דאון היא השכיחה ביותר בקרב התסמונות שמקורן וסיבתן סטייה כרומוזומלית. הלוקים בתסמונת דאון מכונים גם מונגולואידים.

תסמונת דאון מתרחשת אחת ל-660 לידות. תוחלת החיים של לוקי תסמונת דאון היא כ-49 שנה בלבד. הסיכון למחלת אלצהיימר בשנות השלושים והארבעים לחייהם גבוה יחסית. הסכנה למוות בגיל צעיר גדולה אצל בעלי התסמונת בעיקר בילדות המוקדמת. 40% מהם מתים לפני גיל 5. תוחלת החיים עלתה באופן דרמטי בעשורים האחרונים ולמעשה הכפילה עצמה, הרבה בזכות השיפור בהתמודדות הרפואה עם פגם בלב אצל פעוטות, האופייניים לנולדים עם תסמונת דאון. תסמונת דאון ניתן לזהות בעובר כבר בעת ההריון. לעיתים ניתן להוכיח רשלנות רפואית בהריון במידה ולא אובחן בזמן.

2. פיגור שכלי– פיגור שכלי ראשוני מקורו בליקוי מוחי מולד. הילד יכול להגיע להתפתחות שכלית מרבית המקבילה לגיל 12 שנים. הגורמים הם גנטיים, סביבתיים או נפשיים. את האטיולוגיה מסווגים לפי ההגדרות הבאות:

פיגור הנגרם לפני הלידה: ליקוי גנטי היכול לפגוע במערכת העצבים המרכזית. גורמים טראטוגנים במהלך ההריון, תזונה לקויה, מחלות הריון, תרופות, מצב נפשי של האם, עישון ואלכוהול, ליקוי בכרומוזום (תסמונת דאון).

פיגור שכלי בעת הלידה: ליקויים שנוצרו במהלך הלידה כמו יצירת לחץ על הראש, חוסר חמצן, סיבוכים במהלך הלידה או זיהומים שעברו אל העובר דרך תעלת האגן. (עוד בנושא)

פיגור שכלי לאחר לידה: ליקויים שנוצרו אחר לידה בגלל תאונה, מחלות זיהומיות, חומרים רעילים (עופרת), מחלות מטבוליות (נחושת) וגידולים במוח.

3. שיתוק מוחין– מיקרוצפלוס, הידרוצפולוס, המיפגלגיה, קוודרופלגיה ועוד. נגרם לעיתים במהלך ההריון ולעיתים בעת הלידה עקב מצוקה עוברית או בעיות מוניטור שלא שמו אליהן לב או חוסר חמצן אצל עובר. (קיראו עוד על רשלנות רפואית שיתוק מוחין עקב לידה והריון).

4. מחלות גנטיות– סיסטיק פיברוזיס (CF), תסמונת ה-X השביר, דיסאוטונומיה משפחתית, מחלת קנבן, קנוואן, אנמיה ע”ש פנקוני, תסמונת בלום, מוקוליפידוזיס 4, מחלת אגירת גליקוגן, נימן פיק, מחלת אשר, מחלת מייפל סירופ, מחלת גושה, חרשות על רקע מוטציה בגן לקונקסין, עיוורון, SMA, טיי זקס, תסמונת ה-X השביר, תלסמיה, אטקסיה טלגיקטזיה, MLD, SMA, תסמונת רט, תסמונת פטאו (Patau syndrome) המכונה גם טריזומיה 13 ועוד. אם אתם חשים שחוויתם רשלנות רפואית בהריון, אל תוותרו!

סוגי הבדיקות בעת הריון בהן ייתכן וחלו טעויות המהוות עילה להגשת תביעת רשלנות רפואית בהריון

בדיקת שקיפות עורפית – בדיקת סקר המזהה את ההסתברות לקיום תסמונת דאון ופגיעות כרומוזומליות נוספות של העובר.

בדיקת סיסי שליה, דיקור מי שפיר – נותן זיהוי ודאי או שולל בצורה וודאית את קיום תסמונת אצל עובר- נותנת זיהוי ודאי או שוללת בצורה וודאית את קיום התסמונת בעובר. נעשית בשבועות ההריון הראשונים בלבד. בדיקת סיסי שלייה, בדיקות אלו מבוצעות לא לפני שבוע 10, בד”כ בסביבות שבוע 14-10.

בבדיקת סיסי שלייה הסיבה לכך היא שכאשר ביצעו אותה בשבוע 8-7 הודגמו קטיעות גפיים של עוברים שנולדו לאחר מכן. – בבדיקת מי שפיר קשה טכנית לבצע את הבדיקה לפני כן, עקב כמות מי שפיר מועטת ומעט חומר לתרבית. הבעיה העיקרית בבדיקת מי שפיר מוקדמת היא אחוז ההפלות הגבוה: 5.4% לבדיקת מי שפיר מוקדמת בידיים טובות, בעוד שכמות ההפלות בבדיקת מי שפיר מאוחרת (אחרי השבוע ה 16) נעה בין חצי אחוז לאחוז במרכזים טובים, ו-24% – במרכזים עם פחות נסיון.

נוסף על כך ניצפו יותר הפלות, ירידת מי שפיר, כשלון בתרבות ציטוגני וכן הופעת מומי גפיים בעובר עד כדי 3% ויותר. אם הבנתן שחוויתן רשלנות רפואית בהריון, אל תוותרו, פנו אלינו ונוכל לעזור לכן.

בגלל הסיכונים האלו הבדיקה מוצעת כשהסיכון לאנומליות כרומוזומליות גבוה מאוד, והחשש לאיבוד הריון לא עומד בראש מעייניה של האשה. הבעיתיות שבבדיקות הפולשניות מודגשת במאמר חשוב, בו מסוכם כי בקבוצות של נשים שהרו לאחר טיפולי הפריה חוץ-גופית והזרקה תוך ציטופלסמטית של זרע, שקבלו יעוץ לגבי דרכי אבחון טרום-לידתי ואפשרות לבחור בין גישה פולשנית ללא פולשנית, רק 17% בחרו בפולשנית (מי שפיר או בדיקת השורר) ו-28% בחרו בבדיקות לא פולשניות, כמו בדיקה על-שמעית, בדיקות ביוכימיות וכו’, למרות שאינן אבחנתיות, עקב החשש הגדול לאבד את ההריון. 

בדיקות סקר גנטיות– ייעוץ גנטי- בדיקות גנטיות הן בדיקות לפני הריון או במהלך שלביו הראשונים. מטרת בדיקות גנטיות בהריון הינה לאתר נשאים של מחלות קשות, ובמיוחד לאתר זוגות בסיכון, לפני שייוולד להם צאצא החולה באחת המחלות הנבדקות. בשנים האחרונות חלה התפתחות מהירה בהבנת הבסיס הגנטי במספר גדול של מחלות תורשתיות, שחלקן קשות וחשוכות מרפא עם תמותה ותחלואה מוקדמים. הבנה זו מספקת כלים לאבחנה של מחלות תורשתיות, ולזיהוי נשאים למחלות אלו. בדיקות גנטיות הן בדיקות המוצעות לזוגות (לפני ההריון או במהלך שלביו הראשונים) שלהם אין כל היסטוריה משפחתית של מחלה תורשתית, כגון, פיגור שכלי או מום מלידה.

בדיקת אולטרסאונד– סקירת מערכות- הבדיקה שמכונה ’סקירת מערכות’ היא בדיקה סונוגרפית גנטית בעזרת מכשיר אולטרסאונד. יש המבצעים סקירה מוקדמת בשבוע ה-12 להריון בצורה ביטנית, ויש שבשבועות 16-14 בצורה בטנית או נרתיקית. בסקירת המערכות המוקדמת קיימים סימנים ספציפיים מרובים לסינדרומים שונים, ומאידך – ב-50% מהטריזומיות הסקירה תקינה.

יש לציין שבציבור שאינו עומד לבצע הפסקות הריון, בוודאי שלא כאשר מומים בעובר מתגלים אחרי 40 ימי הריון, איתור מום אמנם אינו משנה בדרך כלל את תוצאות ההריון – אך עשוי להשפיע על צורת היילוד, כגון החלטה על ביצוע ניתוח קיסרי אם לאו, וכן יש לו חשיבות גדולה על ההכנה הנפשית המוקדמת של האשה היולדת ובעלה ללידה של יילוד בעל מום.

הגשת תביעה לרשלנות בהריון

על מנת להגיש תביעת רשלנות רפואית בהריון או בלידה, יש לצרף חוות דעת רפואית אשר תוכיח לבית המשפט כי ניתן וצריך היה לגלות את המומים המולדים במהלך ההריון ולאפשר להורים את זכות הבחירה אם ברצונם לבצע הפסקת הריון.

פיצויים בתביעות רשלנות רפואית בהריון מגיעים בד”כ למיליוני שקלים.

לשאלות או להערכת סיכויי תביעתך ניתן לפנות לעו”ד ענת מולסון שפרטיה בראש העמוד.

מידע נוסף רשלנות רפואית בהריון

למרבה הצער, ישנם לא מעט מקרים של רשלנות רפואית בהריון, אשר גורמים לנזקים פיזיים משמעותיים לאישה ו/או לעובר. במצב דברים זה, כדאי וחשוב לפנות למשרד עורכי דין המתמחה ברשלנות רפואית, על מנת לבחון קבלת פיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו.

ראשית דבר: מהי רשלנות רפואית?

רשלנות רפואית היא מצב שבו ניתן לאדם טיפול רפואי, אשר חורג מסטנדרט הטיפול המקובל וגרם למטופל נזק פיזי ממשי. במצב דברים זה, קמה למטופל עילה לתביעת פיצויים נזיקית, נגד הגורם המטפל, במסגרתה ידרוש פיצוי כספי בשל כל הנזקים שנגרמו לו עקב הטיפול הרשלני.

רשלנות רפואית יכולה להתרחש במעשה או במחדל, בכל סוג של טיפול רפואי, לרבות בהיריון, כפי שנרחיב להלן וכן בכל שלביו: אבחון, טיפול ומעקב רפואי. חשוב לציין כי בניגוד לדעה הרווחת, לא כל טעות בשיקול דעתו של הרופא, או תוצאה בלתי רצויה של הטיפול הרפואי עבור המטופל, מהווים בהכרח רשלנות רפואית.

המבחן לקיומה של זו, הוא האם כל רופא סביר אחר היה פועל באופן שונה ובכך מונע את הנזק שנגרם למטופל. הוכחת רשלנות רפואית נעשית בעיקר באמצעות חוות דעת רפואית של מומחה, המציג את האופן שבו חרג המטפל מסטנדרט הטיפול הסביר, מבהיר את הקשר הסיבתי שבין הטיפול לנזק ועומד על היקף הנזקים שנגרמו.

רשלנות  רפואית בטיפולי פוריות

נשים רבות בישראל נעזרות בטיפולי פוריות כדי להביא ילד לעולם ולמעשה, ארצנו הקטנה נחשבת למעצמה בתחום זה, לאור מספר ההפריות המתבצעות כאן מדי שנה. אולם, לצד ההצלחות, ישנם גם מקרים של רשלנות רפואית בטיפולי פוריות. זו באה לידי ביטוי באופנים שונים, בראשם, בחירה שגויה של שיטת הטיפול. במה דברים אמורים? למשל, הפריה בדרך של הזרעה, אף למספר ניסיונות, מקובלת מאוד בקרב מטופלות צעירות יחסית שמצב הפוריות שלהן הוא טוב וישנה שהות ארוכה לנסות ולהרות בדרך זו.

לעומת זאת, כאשר מדובר על מטופלת מבוגרת יחסית, פרמטר הזמן הוא קריטי ובחירה בהליך ארוך של הזרעה על פני הפריה חוץ גופית למשל, יכול לעכב מאוד את הכניסה להיריון ואף במקרים מסוימים, לגרום לאובדן הסיכוי להרות בשל הזמן שחלף. כאשר התרחיש האחרון קורה, אין גבולות לצערה של המטופלת וכאשר ניתן להוכיח כי הסיבה לאובדן הסיכוי להרות, היא בחירה לא נכונה בשיטת הטיפול, תוכל המטופלת להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית ולקבל פיצוי כספי משמעותי.

רשלנות  באבחון

רבים מן המקרים של רשלנות רפואית בהריון מקורם בהעדר אבחון, אבחון שגוי, או אבחון מאוחר של בעיה רפואית של האישה ו/או העובר ובכך נגרם להם נזק פיזי חמור, לעיתים אף בלתי הפיך. אחת הדוגמאות לכך היא סכרת היריון, אשר אבחון מוקדם שלה הוא קריטי כדי למנוע רעלת הריון, לידה מוקדמת, סיבוכים בלידה ונזקים נוספים.

האבחון של בעיה זו, הוא פשוט למדי וניתן להבחין בה כאשר נמצאה תוצאה חריגה של רמת הגלוקוז בדם (בדיקה שגרתית  ופשוטה המבוצעת לנשים בהיריון) ובפרט אם ישנם גורמי סיכון כגון השמנת יתר, היסטוריה רפואית במשפחה של חולים בסכרת והיריון בגיל מבוגר. על כן, העדר אבחון של סכרת הריון או אבחון מאוחר, יכולים לגרום לנזק חמור והם מקימים עילת תביעה בגין רשלנות רפואית.

דוגמא אחרת ומצערת מאוד של רשלנות באבחון בתקופת ההיריון, הוא העדר אבחון של מום בעובר. לעיתים מדובר במגבלה מוטורית קלה ואף חולפת, אך במקרים אחרים יש וזהו מום חמור אשר פוגע באופן קיצוני באיכות החיים של הילד. במצבים מעין אלה, העדר אבחון של המום, או אבחון שגוי בדבר סוגו או חומרתו, מעלים לא פעם טענה של הולדה בעוולה. במסגרתה, בשל מצבו הפיזי הקשה של הילד, טוענים ההורים כי לו ידעו על קיומו של המום, היו בוחרים להפסיק את ההיריון, אך אפשרות זו נגזלה מהם לאור הרשלנות באבחון.

רשלנות במעקב הרפואי

שמירה על בריאותם של האישה והעובר במהלך ההיריון מחייבת טיפול רפואי נכון ומתאים וביצוע מעקב רפואי כהלכה. כפי שבחירה בשיטת טיפול לא נכונה ורשלנות באבחון של בעיה רפואית, יכולים לגרום לנזקים פיזיים חמורים, כך גם רשלנות רפואית בשלב המעקב עלולה לגרום לנזק משמעותי.

ראשית, ישנם מקרים של אי ביצוע בדיקות רפואיות שגרתיות, אשר הפרוטוקול הרפואי מחייב לבצע עבור כל אישה בהיריון. מחדל זה עלול לגרום לנזק מהותי לאם ו/או לעובר, למשל, להעדר אבחון של בעיה רפואית אשר הייתה מתגלה ומטופלת, אם היו נעשות הבדיקות הדרושות. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר על היריון בסיכון גבוה, אז כל בעיה בלתי מאובחנת יכולה להסתיים בנזק חמור מאוד לעובר.

שנית, ישנם מצבים בהם אובחנה בעיה רפואית כלשהי, אולם לא מתבצע מעקב רפואי אחריה ונגרם למטופלת נזק חמור שלא היה מתרחש במסגרת מעקב תקין. כך למשל, אישה אשר אובחנה בסכרת הריון, זקוקה בדרך כלל לזריקות אינסולין ושינוי תזונתי. מעקב צמוד אחר מדדי הסוכר הם קריטיים לבריאות האם והעובר ולכן, מחדל לעשות זאת, עלול לגרום לנזקים חמורים ביותר.

לשאלות לעו”ד ענת מולסון המייצגת הורים רבים שילדיהם נפגעו עקב רשלנות בהריון או בלידה, ניתן ליצור עימה קשר בטלפון נייד 0524787850 או במייל: AnatMolson@gmail.com

 

 

רשלנות רפואית בלידה

עו”ד ענת מולסון מטפלת בתביעות רבות של רשלנות בלידה, אשר גרמו לנכויות קשות לתינוק, כגון שיתוק מוחין, פיגור, פרע כתף ועוד.

ברוב המקרים הנזק שנגרם לתינוק בזמן הלידה נגרם עקב:

  • האטות במוניטור המעידות על מצוקה עוברית שאינן זוכות להתייחסות
  • ניהול הלידה כרגיל למרות שחובה לבצע בניתוח קיסרי דחוף.
  • אי מיומנות ו/או רשלנות בלידת ואקום  או מלקחיים

 

מהי רשלנות רפואית

כאשר אנחנו חולים או זקוקים לטיפול רפואי אנחנו שמים את כל מבטחנו ברופא שמטפל בנו. אנחנו סומכים עליו שלמד והתמחה והתמקצע וידע כיצד לעזור לנו. אך לעיתים קורה שהרופא שמטפל בנו אינו פועל כפי שמצופה מרופא סביר לפעול ובכך הוא גורם לנו נזק. לדוגמא – רופא שלא מאבחן מחלה בזמן או שמוסר אבחון שגוי, רופא שמתמהמה במתן טיפול רפואי דחוף או נותן טיפול רפואי שגוי וכיוצא בזה. למקרים אלו קוראים “רשלנות רפואית” וניתן לתבוע בגינם את הרופא שטיפל בנו ואף את המוסד בו הוא עובד (קופת חולים, בית חולים וכן הלאה). התביעה היא למתן פיצויים כנגד הנזק שנגרם לנו. ככל שהנזק שנגרם גדול יותר, משמעותי יותר ונמשך לאורך זמן רב יותר יגדל סכום הפיצויים בו ניתן לזכות אם נוכיח כי הנזק נגרם עקב רשלנות רפואית.

כך לדוגמא בחודש ספטמבר 2015, פסק בית משפט השלום בראשון לציון פיצויים על סך 235,000 ₪ אחרי שקבע כי רופא התרשל כלפי התובע, משום שהמליץ על ניתוח אך לא רק שהסתמכך על אבחון חסר ובלתי מספק, הוא גם לא העניק משקל מספיק למצב הבריאותי הכולל של התובע ולחלופות אפשריות לטיפול במצבו. כתוצאה מכך נגרמו לתובע נזקים שונים ביניהם כאב, סבל, אובדן הנאות החיים והזקקות לעזרת הזולת (ת”א 35406-02-12 פלוני  נ’ שירותי בריאות כללית מחוז דן ואח’). כאמור בכדי לזכות בפיצויים יש להוכיח כי הרופא אכן לא פעל כפי שמצופה מרופא סביר לפעול וכי הנזק שנגרם לנו נובע מכך.

רשלנות רפואית במהלך לידה

בכל שנה נולדים בישראל יותר מ- 150,000 אלף תינוקות, נתון שהופך את הלידה לאחת מהפעולות הרפואיות השכיחות ביותר. ברוב המקרים הלידה עוברת בשלום וללא סיבוכים אך כאשר לידה מסתבכת נשקפת סכנה של ממש לאם ולתינוק. פעולה נכונה של הצוות הרפואי שמלווה את הלידה יכולה, פעמים רבות, למנוע נזקים חמורים. מנגד, פעולה רשלנית של הצוות הרפואי יכולה לגרום לנזקים לתינוק ולאמו או להחמיר את הנזקים שכבר נגרמו. בלידה יכולים להתרחש סיבוכים רבים: מצוקה של העובר – ירידה בדופק, התקדמות איטית מידי של תהליך הלידה, סימני מצוקה של האם, תינוק שנתקע בתעלת הלידה ועוד. במקרה שלידה מסתבכת מסיבה זו או אחרת מתרחשת לרוב התערבות רפואית שיכולה לנוע ממתן זירוז ללידה דרך ביצוע של לידה מכשירנית (ואקום או מלקחיים) וכלה בהחלטה על ניתוח קיסרי.

כאשר אנחנו מדברים על רשלנות רפואית בלידה אנחנו בעצם מתכוונים למקרים בהם ההתערבות הרפואית לא בוצעה באופן סביר. לא ניתנה מספיק תשומת לב והתייחסות לסימני מצוקה של התינוק או האם, הייתה התמהמהות לא סבירה בקבלת החלטה על לידה מכשירנית או ניתוח קיסרי, הלידה המכשירנית או הניתוח קיסרי בוצעו באופן לא מקצועי וגרמו לנזקים לאם או לתינוק. חשוב לציין כי במקרים מסוימים גם בלידה ללא סיבוכים מיוחדים עלולה להתרחש רשלנות רפואית – כך במקרה שהשיליה לא הוצאה במלואה מהרחם או במקרה של קרעים חמורים ברחם של היולדת ובמקרים אחרים.

נזקים כתוצאה מרשלנות רפואית במהלך לידה

בעקבות רשלנות רפואית במהלך לידה יכולים להיגרם ליולדת ולתינוק נזקים שונים: נזקים גופניים הנובעים מנכויות; נזקים של כאב, סבל ואובדן הנאות החיים; הפסד השתכרות; הוצאות כספיות עקב הזדקקות לסיוע ועזרה; פגיעה באוטונומיה של הרצון ועוד.

הנזק החמור ביותר שיכול להיגרם כתוצאה מרשלנות רפואית במהלך לידה הוא מוות של התינוק או האם. בחודש נובמבר נדון בבית המשפט המחוזי בנצרת מקרה של רשלנות רפואית במהלך לידה שהובילה למותו של התינוק. במקרה הזה, עברה היולדת תהליך של השראת לידה בעקבות מיעוט מי שפיר אך לא בוצע לעובר ניטור במשך כ-12 שעות ואף התעלמו מתלונותיה על כאבים ותחושה שהעובר “משתולל” כדבריה. כאשר בוצע לבסוף ניטור לעובר לא נמצא דופק. לאחר לידת התינוק המת התברר כי חבל הטבור היה כרוך סביב צווארו. בית המשפט קבע כי היתה רשלנות רפואית בכך שלא בוצע ניטור לעובר, והעדרה הוביל למותו ולכן פסק לזכות ההורים פיצויים על סך 800,000 ₪ (ת”א 33611-06-12 הרוש ואח’ נ’ המרכז הרפואי ע”ש ברוך פדה, פוריה).

נזקים אחרים שעלולים להיגרם לתינוק עצמו בעקבות רשלנות רפואית במהלך לידה הם נכויות שונות, שיתוק מוחין, פגיעות מוחיות וכיוצא בזה. בחודש אוקטובר 2013 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בירושלים בנוגע לנזקים שנגרמו לילד בעקבות רשלנות רפואית במהלך לידתו. במהלך לידת ואקום התרחש מצב בו נתקעו כתפי התינוק בתעלת הלידה. בעקבות כליאת הכתפיים נולד הילד כאשר הוא משותק באופן חלקי ואינו יכול להזיז את ידו השמאלית ונקבעו לו 50% נכות. נקבע כי הרופא התרשל כאשר בחר ליילד את התינוק באמצעות לידת ואקום ולא באמצעות ניתוח קיסרי. התביעה הוגשה בין היתר בגין נזקים של אובדן כושר השתכרות, כאב וסבל והזדקקות לעזרת צד ג’. בית המשפט פסק לילד פיצויים על נזקיו בסך של כמיליון ושמונה מאות אלף שקלים (ת”א 2228-08 ז’ ואח’ נ’ ד”ר ג’ושה ואח’).

כפי שציינו, פעמים רבות רשלנות רפואית במהלך לידה מובילה לנזקים אצל היולדת דוגמת התפתחות של זיהום, קרעים בפרינאום וברחם, כריתת רחם ועוד. בחודש נובמבר 2014 נדון בבית משפט השלום בירושלים מקרה בו בעקבות התארכות של לידה הוחלט על ביצוע לידת מלקחיים אשר הובילה לקרע גדול בפרינאום של היולדת אשר חייב ניתוח תיקון מיידי. נקבע כי הקרע היה תוצאה של רשלנות רפואית בכך שלא בוצע מעקב רציף אחרי מצג העובר שיכל היה למנוע את התארכות הלידה, למרות שהעובר לא היה במצוקה לא התייעץ הרופא עם רופא בכיר בנוגע לדרכי הפעולה האפשריות ובעל בדחיפות ובבהילות. בנוסף נקבע שהרופא התרשל בכך שלא הסביר ליולדת את כל דרכי הפעולה האפשריות ולא תיאר לה את הסיכונים הכרוכים בלידת מלקחיים. בנוסף ניתוח התיקון לא צלח עקב רשלנות של המנתח והיולדת נשארה  עם נכות של 60% וחוסר שליטה בסוגרים. בית המשפט פסק כי בגין הנזקים של כאב וסבל, אובדן השתכרות, הזדקקות לעזרת צד ג’ ופגיעה באוטונומיה ישולמו ליולדת פיצויים על סך 2.5 מיליון שקלים (ת”א 11230-08-12 אלמונית נ’ הסתדרות מדיצינית הדסה).

מי יכול לתבוע

במקרה בו בעקבות רשלנות רפואית במהלך לידה התינוק מת יוכלו הוריו של התינוק לתבוע פיצויים, ואילו במקרה של מוות של האם יוכלו יורשיה להגיש תביעה. במקרה שנגרמו נזקים לתינוק יוכלו גם ההורים וגם הילד להגיש תביעה (כאשר נהוג להגיש תביעה משותפת). במקרה זה חשוב לציין שבניגוד לשאר התביעות הנזיקיות שיש להגיש עד 7 שנים מיום התרחשות הנזק, תביעה על נזקים שנגרמו לילד במהלך לידה ניתן להגיש עד 7 שנים מיום הולדתו ה-18, כלומר עד 25 שנים מיום התרחשות הנזק. בהקשר זכות התביעה מעניין לציין פסק דין שניתן בחודש אוקטובר 2014 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בו נקבע כי גם לתינוק שנפטר 40 דקות לאחר הלידה בעקבות רשלנות רפואית במהלך הלידה יש זכות לתבוע באמצעות עזבונו את נזקיו (ע”א 16586-05-13 עזבון המנוח פלוני ואח’ נ’ המרכזי הרפואי סורוקה ואח’).

מה מומלץ לעשות

אם אתם סבורים כי יש לכם עילה לתביעת רשלנות בלידה, מומלץ לפנות לעורך דין על מנת לקבל ייעוץ ראשוני ולבחון האם יש לכם עילה ואכן היתה רשלנות רפואית בלידה או במהלך ההריון. בנוסף יש להניח כי יש לכם עוד שאלות רבות כמו: מה עליכם לעשות, עד מתי ניתן לתבוע ומדוע יש לעשות זאת דווקא בשנים הראשונות, כיצד מתנהלת תביעה כזו ועוד. על שאלות אלה יוכל לענות לכם עורך דין המתמחה בתחום שביכולתו לתת לכם את הייעוץ והליווי המשפטי כדי שתקבלו פיצוי הולם, שיש ביכולתו לסייע מעט בתקופה שהיא אינה קלה כלל וכלל.

 

רוצה לדעת מה הסיכויים והשווי של המקרה שלך? ניתן ליצור קשר עכשיו וחינם עם עו”ד ענת מולסון אשר ייצגה מאות נפגעי רשלנות רפואית בלידה, באמצעות פרטי יצירת הקשר המופיעים בראש העמוד משמאל.

כמעט שליש מכלל תביעות רשלנות רפואית המוגשות בישראל ובארה”ב, מתייחסות למקרי רשלנות רפואית בלידה. אחת הסיבות הינה כמובן שכיחותן של לידות ביחס לניתוחים ו/או טיפולים רפואיים אחרים.

סיבה נוספת הינה התיישנות תביעת רשלנות רפואית- רק לאחר 7 שנים מהיותו של היילוד בגיר (18 שנה)- דהיינו- ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית בהריון או בלידה עד הגיעו של היילוד לגיל 25. סיבה שלישית הינה העובדה כי לידה מהווה את אחד הארועים המשמעותיים בחייו של אדם ולפיכך, כל פגיעה בעובר, נתפשת ע”י ההורה כבלתי נסלחת.

תביעות רשלנות רפואית בהריון או בלידה, נושאות בחובן פיצויים גבוהים מאד לתובעים וזאת לאור העובדה כי הנזקים אשר נגרמו לנפגע- ובמקרה זה התינוק, ילוו אותו בדרך כלל לשארית חייו ולכן ההוצאות שיידרשו לו ולהוריו נפרסות על פני תוחלת חיים שלמה.

הרישום הרפואי ותיעוד כל הפעולות שבוצעו בשלב טרום לידה, במהלכה ואחריה הינם חשובים במיוחד, שכן היעדר רישום נאות מעביר את נטל האחריות אל הנתבעים להוכיח כי לא התרשלו.

רוב המקרים המסתיימים בתמותה או בנזק ליילוד, מתרחשים במה שמכונה “הריונות בסיכון גבוה”, דהיינו, במקרים בהם ישנן הפלות קודמות של האם, מחלות כרוניות שלה, ניתוחים קיסריים או לידות מוקדמות קודמות, ריבוי עוברים, סוכרת הריונית וכדומה. את רוב הסימפטומים הנ”ל, ניתן לאבחן טרם הלידה ולהזהיר את האם כי מדובר בהריון בסיכון גבוה יותר מן הרגיל ואז- להותיר בידה את ההחלטה האם להמשיך בהריון ו/או להפסיקו. יחד עם זאת, ישנם הריונות ללא סימני האזהרה הנ”ל, אשר הופכים להריונות בסיכון גבוה במהלך הלידה בשל חום, שינויים בדופק העובר וכדומה.

רוב מקרי תביעות רשלנות רפואית בהריון או בלידה נסובים סביב:

1. חוסר מיומנות בביצוע ופענוח בדיקות אולטרסאונד
2. אי הפנייה לבדיקות אבחנתיות או אי התייחסות לקויה לממצאיהן.
3. אי נוכחות רופא בזמן הנכון המחייב נוכחותו.
4. בעיות מוניטור- התעלמות ממושכת מאירוע מצוקה עוברית הבא לידי ביטוי במוניטור.
5. אי ביצוע ניתוח קיסרי כאשר נדרש.
6. התרשלות בביצוע לידת ואקום או לידת מלקחיים.

המומים המקנים את הפיצוי הגבוה ביותר בעת תביעת רשלנות רפואית בלידה הם: שיתוק מוחין CP Cerebral Palsy, או פיגור שכלי.

מהו שיתוק מוחין

שיתוק מוחין c.p מוגדר כחבלה בלתי מתקדמת של המוח המתרחשת לפני הלידה, בסמוך ללידה או בינקות המוקדמת. חבלה זו מפריעה להתפתחות הנורמלית הבלתי בשלה. התוצאה היא: חוסר קורדינציה בפעילות השריר, עם חוסר יכולת לשמור על תנוחה ושיווי משקל.
שיתוק מוחין פוגע בערך באחד מתוך 500 ילדים. כ-10% מהם נגרמים עפ”י הערכות עקב רשלנות רפואית במהלך הריון או לידה. שיתוק מוחין מאגד מספר הפרעות שונות:

טריפלגיה (Triplegia), נכות של שלוש גפיים וגב- טריפלג
טטרפלגיה או קוודריפלגיה (Tetraplegia, Quadriplegia), נכות של ארבע הגפיים וגב- טטרפלג, קוודרופלג
מונופלגיה (Monoplegia). סוג זה מתאפיין בנכות בגפה אחת (יד או רגל)- מונופלג
דיפלגיה (Diplegia), נכות באזור פלג הגוף התחתון, בדרך כלל הגב ושתי הרגליים- דיפלג
המיפלגיה (Hemiplegia), נכות בצד אחד של הגוף: יד, רגל וגב באותו הצד- המיפלג
אטטוזה: תנועתיות יתר ואי-יכולת לדייק בתנועה- אטוטז
מיקרוצפלוס- היקף ראש הקטן ביותר משתי סטיות תקן מהממוצע. מיקרוצפליה היא גנטית. למשל טריזומיה 21 (תסמונת דאון), תסמונת פרדר וילי או פגיעה קונגניטלית בזמן ההריון (צריכת סמים על ידי האם בזמן ההריון, זיהום במהלך ההריון או הפרעה במערכת הדם השלייתית).
גדילת הראש בזמן ההריון היא תוצאה של התפתחות המוח. בדרך כלל תינוק עם מיקרוצפליה סובל מהפרעה בתפקוד המוח שהתוצאה שלה היא פיגור התפחותי קוגניטיבי ומוטורי. פעמים רבות הילד סובל אפילפסיה.

יילודים הסובלים משיתוק מוחין עלולים ללקות בשלל בעיות, ביניהן בעיות ראייה, שמיעה, דיבור והליכה. הלוקים בשיתוק מוחין סובלים מבעיה במערכת העצבים המרכזית, ולכן קיים סיכוי להתפתחות מינית מוקדמת מהרגיל.

תסמינים נוספים היכולים להתלוות לשיתוק מוחין: אפילפסי /פירכוסים. קשיי למידה המלווים בבעיות התנהגות. סוגים שונים של פיגור שכלי. בעיות נשימה. בעיות של המעיים ובעיות בשלפוחית השתן. עקמת בעמוד השדרה. טונוס (מתח שרירים) שונה מהרגיל. הידרוצפולוס (hydrocephaly או hydrocephalus) או בשמה העברי, מיימת המוח: תופעה הנגרמת כתוצאה מחסימת המעברים בין חדרי המוח אל תעלת השידרה האחראית על ניקוז הנוזל מוחי שדרתי (CSF). דימום שבץ מוחי מום מולד סיבוכים אחרים לאחר הלידה. החסימה גורמת ללחץ תוך גולגולתי שמשפיע על תפקודיים מוחיים ומוטוריים.

פיגור שכלי הוא מצב של עיכוב ועצירת ההתפתחות השכלית. פיגור מאופיין בהפחתה של מיומנויות החל משלב ההתפתחות הגורם לירידה באינטליגנציה ביחס לאוכלוסייה הכללית. המיומנויות הפגועות הן קוגניטיביות, מוטוריות, התבטאותיות וחברתיות. כמו כן מפגרים יכולים לסבול מהפרעות נפשיות מכל סוג. פיגור שכלי מחולק לארבע רמות: קל, בינוני, קשה, ועמוק.

הגשת תביעת רשלנות רפואית בלידה

בכדי להגיש תביעה על רשלנות בלידה, יש לפנות אל עו”ד לרשלנות רפואית אשר יאסוף את כל מסמכי הלידה, יפנה לחוו”ד ראשונית אצל גניקולוג מומחה בלידה ויכין כתב תביעה לבית משפט.

תביעות רשלנות בלידה נמשכות בד”כ מספר שנים ומסתיימות כאמור בפיצויים בסך מיליוני שקלים במידה והתובע מצליח להוכיח כי הייתה רשלנות רפואית בלידה.

לשאלות לעו”ד ענת מולסון המייצגת הורים לילדים שנפגעו בלידה, ניתן ליצור עימה קשר בטלפון נייד 0524787850 או במייל: AnatMolson@gmail.com

 

מידע נוסף על רשלנות רפואית בלידה

 

מרבית הלידות מסתיימות בהצלחה, כאשר האם והיילוד בריאים ושמחים. אולם, לצד אלו, ישנם גם מקרים של רשלנות רפואית בלידה. זו יכולה להתרחש מסיבות שונות ובמאמר זה נעמוד על ארבע מן המרכזיות שבהן: בחירה שגויה בשיטת הלידה, העדר מיומנות בביצוע הלידה, אי הסכמה מדעת ומעקב רשלני לאחר סיום הלידה.

 

בחירה שגויה בשיטת הלידה

הצלחתה של הלידה תלויה במספר פרמטרים ובראשם, בחירה מתאימה של שיטת הלידה. קבלת החלטה בעניין זה תתבסס על פי נתוניה של היולדת, כגון גיל והאם מדובר בהיריון בסיכון גבוה וכן על פי מצבו של העובר, למשל, האם ישנה האטת דופק, סימנים של בעיה בזרימת החמצן וכדומה. כאשר הלידה מבוצעת בשיטה לא מתאימה, עלול להיגרם לעובר נזק חמור כגון מום, דימום מוחי ובמקרים קיצוניים שיתוק מוחין, פגיעות מוטוריות חמורות ואף מוות.

 

ישנן שיטות שונות ללידה, כגון ניתוח קיסרי ולידה מכשירנית, כאשר שתי השיטות הללו שונות משמעותית זו מזו ולכן על הרופא המיילד לקבל החלטה מושכלת וזהירה בדבר שיטת הלידה. המתאימה עבור כל יולדת. כך למשל, כאשר משקלו של העובר גדול יחסית, ניתוח קיסרי תהיה במקרים רבים הבחירה המתאימה. במצב שכזה, בחירה בלידה מכשירנית, עלולה לפגוע בעובר ולגרום גם לאם לכאבים ונזקים שונים. מנגד, ישנם כמובן גם מקרים הפוכים, בהם דווקא לידה מכשירנית היא הבחירה הנכונה יותר ליולדת ולעובר וקבלת החלטה על ניתוח קיסרי, תהווה רשלנות רפואית.

 

העדר מיומנות של הצוות המיילד

חלק לא מבוטל מן המקרים של רשלנות רפואית בלידה, מתרחש בלידה עצמה, בשל העדר מיומנות מספקת של הרופא המיילד ו/או הצוות המסייע או אי שמירה על כללי הזהירות וסטנדרט הטיפול המקובל. כך למשל, בעת ביצוע של לידת ואקום, נדרש שימוש מבוקר וזהיר במכשיר השולפן. לחיצות מרובות או חזקות מדי, עלולות לפצוע את העובר ולגרום לפגיעות בפניו, באוזניו ובמקרים חמורים גם לשברים בגולגולת. כאשר הנזקים הנ”ל הנם תוצאה של העדר מיומנות של הרופא המיילד, קמה לאם עילת תביעה בגין רשלנות רפואית.

 

אי הקפדה על כללי הזהירות ומתן תשומת לב כנדרש ליולדת, יכולים גם הם לגרום לקשת רחבה של נזקים הן ליולדת והן לעובר. מדובר בין היתר במחדלים של הצוות הרפואי כגון אי פיקוח על התקדמות הלידה, השתהות במתן אפידורל, התעלמות מתלונות המטופלת וכיו”ב. כאשר פעולות או מחדלים מסוג זה מהווים סטייה מסטנדרט הטיפול הסביר וגרמו ליולדת ו/או לעובר לנזק שלא היה נגרם לולא ההתנהגות הרשלנית, ניתן להגיש תביעה לפיצויים.

 

אי הסכמה מדעת

על הרופא המיילד חלה חובה לקבל הסכמה מדעת של היולדת לכל החלטה רפואית במסגרת הלידה. מהי הסכמה מדעת? כשמה כן היא, הסכמה אשר ניתנה על בסיס המידע הרלוונטי לטיפול הרפואי. ההחלטה המרכזית שיש לקבל בהליך הלידה היא כמובן שיטת הלידה והחוק מחייב את הרופא לתת ליולדת את כל המידע אודות שיטת הלידה אשר הוא סבור כי היא המתאימה ביותר. על הרופא לנמק את בחירתו, להסביר כיצד תתבצע הלידה, מהם הסיכונים הכרוכים בה וכן עליו להציג ליולדת חלופות אחרות, היה וישנן.

 

החובה לקבל הסכמה מדעת נועדה לוודא כי בידי המטופלת כל האינפורמציה הדרושה לה כדי לקבל החלטה מושכלת האם להסכים לשיטת הלידה, או לכל החלטה רפואית אחרת העומדת על הפרק. חובה זו, חשוב לציין, אינה מסתיימת במתן המידע, אלא על הרופא לוודא כי היולדת הבינה וקלטה את הסבריו. לא יידע הרופא המטפל את היולדת בכל הפרטים הרלוונטיים אודות ההליך הרפואי, או לא וידא כי היא מבינה את המידע שנמסר לה, ביצע עוולה של פגיעה באוטונומיה, עילה ברת פיצוי כשלעצמה. כאשר נגרם ליולדת ו/או לעובר, נזק כתוצאה מהלידה, אשר לו היולדת הייתה מודעת לסיכוי להתרחשותו, הייתה בוחרת באופן שונה, ישנה גם עילה של רשלנות רפואית בלידה.

מעקב רפואי רשלני

הטיפול ביולדת ובעובר, לא מסתיימים עם הלידה, אלא יש לבצע מעקב רפואי אחר מצבם, טרם שחרורם מבית החולים. מטרתו של המעקב הרפואי היא לוודא כי לא נגרמו סיבוכים מן הלידה לאם או לתינוק ואם ישנה בעיה כלשהי, לאבחנה במועד ולטפל בה. במידה והדבר לא נעשה והאם משוחררת לביתה, יכול להיגרם לה או לתינוק, נזק פיזי חמור, שניתן היה למנוע אותו לו היה מבוצע מעקב רפואי כנדרש. במסגרת המעקב הרפואי, יש לבצע את הבדיקות השגרתיות לאם ולתינוק, בהתאם לנוהל הטיפול המקובל, כאשר על הצוות הרפואי להיות ער לתסמינים יוצאי דופן ולהיות קשוב לתלונות היולדת. כמו כן, יש להתאים את טיבו של המעקב הרפואי לנסיבות המקרה.

כך למשל, כאשר האם סבלה מסכרת הריון, יש צורך לעקוב אחרי רמות הסוכר שלה ושל התינוק ולתת טיפול בהתאם: זריקות אינסולין, עירוי נוזלים וכדומה.

רשלנות רפואית במעקב הרפואי יכולה לבוא לידי ביטוי באופנים שונים כגון: מחדל לבצע את הבדיקות הדרושות בהתאם לסטנדרט הטיפול המקובל, ביצוע הבדיקות באיחור או בהעדר מיומנות מספקת, אי אבחון או אבחון מאוחר של בעיות רפואיות מהן סובלים האם ו/או התינוק וכדומה. כל אלו יכולים לגרום לנזקים פיזיים ממשיים ולהקים עילה לתביעה כספית נזיקית נגד הגורם המטפל.

לשאלות לעו”ד ענת מולסון המייצגת הורים לילדים שנפגעו בלידה, ניתן ליצור עימה קשר בטלפון נייד 0524787850 או במייל: AnatMolson@gmail.com