ניתוח מסתם תלת-צניפי (טריקוספידלי) (Tricuspid valve)

ניתוח מסתם תלת צניפי הינו הליך קרדיולוגי ניתוחי, אשר מהווה הליך כירורגי לטיפול בבעיות הנוצרות באזור המסתם. המסתם התלת צניפי מפריד בין פרוזדור הלב לבין החדר הימני. תפקידו העיקרי הוא לווסת את הזרימה החד כיוונית של הדם שמתנקז אל הפרוזדור הימני. ליקוי בפעילות הזרימה גורם לפגימת פעילות המסתם אשר מצריכה את ההליך הניתוחי. על כן רוב המטופלים הזקוקים להליך זה סובלים מפגמי מסתם כהיצרות המסתם-הנובעת ממחלת לב שגרונית, אי ספיקה של המסתם, או עלייה בלחץ דם ורידי הגורם לבצקת רקמתית קשה, המשפיעה על תפקוד פעילות הלב.

הליך הניתוח:

ישנם מס’ דרכי פעולה לבחירת סוג ההליך הניתוחי. בחירת סוג ההליך הניתוחי תיבחר עפ”י מכלול גורמים, כנסיבות המצב, חומרת מצב הפציינט, מיקום והיקפו של הפגם במסתם. ההליך המקובל בדרך כלל הינו תיקון המסתם עקב הרחבת טבעת המסתם-ההליך מקטין את קוטר הטבעת. במקרים אחרים יש צורך בהחלפת המסתם, או אף כריתת עלי מסתם מזוהמים. על הגורם המטפל לבצע בדיקות קדם מקיפות ככל האפשר על מנת לקבל דיאגנוזה מיטבית ככל האפשר לשם קביעת דרך פעולה אופטימאלית.

סיכונים ורשלנות רפואית בניתוח מסתם תלת-צניפי:

כבכול הליך כירורגי פולשני, גם ניתוח זה טומן בחובו מס’ סיכונים כהופעת דימומים והתפשטות זיהומים באזור הניתוח. במקרים בהם נגרם מחדל רפואי רשלני, רמת הסיבוכים והסיכונים עולה באופן משמעותי, וניתן יהיה לתבוע פיצויים בגין רשלנות רפואית מן הגורם המטפל.

א.      ביצוע רשלני של ההליך הניתוחי ע”י הצוות המטפל עקב חוסר מיומנות או ניסיון או עקב מחדל עלול לגרום לכשלון הניתוח ולגרימת סיבוכים. במקרים נדירים יכולות להיגרם נזקים פרמננטים לאזור הלב ואף לגרימת תמותה.

ב.      אבחון מאוחר או שגוי של ההליך הניתוחי, או להיפך, המלצה ליצוע ההליך למרות אי נחיצותו, יכולה להוות עילת רשלנות רפואית במקרה של הופעת נזקים שונים עקב הדיאגנוזה הלקויה.

ג.        ביצוע ההליך ללא הסבר ראוי ומפורט של מכלול הסיכונים והסיבוכים האפשריים לקיום עקב ההליך הניתוחי, מהווה חוסר “הסכמה מדעת” של המטופל, עובדה המהווה מחדל בהפרת חובה.

 

 

 

 

פסק דין בנושא תביעה על חיסון משולש

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

 

ע”א 270/10

לפני:

כבוד השופטת א’ חיות

כבוד השופט ע’ פוגלמן

כבוד השופט י’ עמית

המערערים:

1. פלוני

2. פלונית

3. פלוני

נ ג ד

המשיבים:

1. שירותי בריאות כללית

2. ד”ר אדולפו גולדמן

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בת”א 1934/03 שניתן ביום 30.11.2009 על ידי כבוד השופטת ע’ ברון

תאריך הישיבה:

ט’ בשבט התשע”ב

(02.02.12)

 

פסק-דין

 

השופט י’ עמית:

1. המערער מס’ 1, יליד 17.8.1978 (להלן:המערער) סובל מפיגור שכלי קשה, אפילפסיה והפרעות התנהגותיות בגינם הוא זקוק להשגחה ולסיוע צמוד. המערערים מס’ 2 ו-3 הם הוריו של המערער, המשמשים כאפוטרופוסים שלו (המערערת 2 תיקרא להלן: האם). המשיב 2 (להלן: המשיב) הוא רופא הילדים שטיפל במערער בשנותיו הראשונות בשני כובעים – הן במסגרת עבודתו בקופת חולים והן במסגרת עבודתו כרופא במרפאת טיפת חלב.

— סוף עמוד 1 —

2. ביום 6.8.2003 הגישו המערערים תביעת רשלנות רפואית כנגד המשיבים, בטענה כי מצבו של המערער נגרם בשל חיסון שקיבל בחודשי חייו הראשונים, חיסון הניתן בארבע מנות כנגד שלוש מחלות שונות: קרמת, צפדת ושעלת (להלן: החיסון המשולש).

לטענת המערערים, ביום 13.12.1978, בהיותו כבן 3.5 חודשים, קיבל המערער את המנה הראשונה של החיסון המשולש, ובסמוך לאחר מכן הגיב בבכי ובאי שקט שחלפו כ-48 שעות מאוחר יותר. ביום 4.4.1979, בהיותו כבן 8 חודשים, קיבל המערער את המנה השניה של החיסון המשולש, ובסמוך לאחר מכן החל לסבול משלשולים, חום עולה ויורד, הזעה בכל הגוף, חוסר יכולת להחזיק את הראש ו”עיניים מתהפכות”. לטענת המערערים, התופעות האמורות הובאו לידיעתו של המשיב על ידי האם בסמוך למועד התרחשותן, אך הדברים לא נרשמו בתיקו הרפואי של המערער. ביום 6.6.1979, בהיותו כבן 10 חודשים, קיבל המערער את המנה השלישית של החיסון המשולש, ולטענת המערערים, לאחר חיסון זה החל המערער לסבול לראשונה מפירכוסים, הקאות, שלשולים וחום, ובכי צרחני ובלתי פוסק. הדברים דווחו מיידית למשיב, שהבהיר לאם כי אין סיבה לדאגה וכי התופעות תחלופנה מעצמן.

ביום 18.6.1979 ציין המשיב בתיק הרפואי כי המערער אינו תומך טוב את רגליו כשמעמידים וכשמושיבים אותו, כי אינו מחזיק טוב את ראשו ואיננו זוחל. ביום 23.6.1979 החל המערער לסבול מחום גבוה ומהתעלפויות, אושפז בבית חולים ושוחרר למחרת, אך לאחר מכן חווה מספר אירועים של פרכוסים והתעלפויות בגינם שב ואושפז עוד מספר פעמים, והחל לקבל טיפול נגד אפילפסיה. לאור תופעות אלה, הורה המשיב להימנע מליתן למערער את המנה הרביעית של החיסון המשולש.

המערערים טענו בכתב התביעה, כי המשיב התרשל בכך שפעל בניגוד להנחיות משרד הבריאות, בכך שבניגוד להנחיות נתן למערער את המנה השניה והשלישית של החיסון המשולש, וכי עקב כך נגרמו למערער התופעות מהן הוא סובל עד היום.

3. בית משפט קמא דחה את התביעה, ואסקור בקצרה את הנדבכים של פסק דינו.

— סוף עמוד 2 —

(-) נדחתה הטענה להיפוך נטל הראיה לפי סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה). נקבע כי חזקה זו לא מתקיימת מקום בו השימוש שנעשה ב”דבר המסוכן” תואם את ייעודו מעצם טיבו וטבעו.

(-) נדחתה הטענה להיפוך נטל הראיה לפי סעיף 41 לפקודה. זאת, באשר התנאי הראשון – לפיו נסיבות האירוע שגרמו למקרה לא ידועות לתובע – לא מתקיים מקום בו התובע “מתיימר להציג גירסה עובדתית, פוזיטיבית ומפורטת באשר לנסיבות קורות האירוע” כמו במקרה דנן.

(-) נדחתה הטענה בדבר היפוך נטל הראיה בשל דוקטרינת הנזק הראייתי. בהקשר זה, ציין בית משפט קמא כי הטענה לאי רישום תלונותיה של האם אודות תגובותיו של המערער לאחר קבלת המנה השניה והשלישית של החיסון המשולש, נשענת רובה ככולה על גירסתה העובדתית של האם. לעניין זה הפנה בית משפט קמא להוראת סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל”א-1971, לעניין עדות יחידה של בעל דין או של צד מעוניין.

(-) נקבע כי יש להעדיף את גירסת המשיבים כי פרט לתיק הרפואי לא התנהלה רשומה רפואית נוספת בעניינו של המערער, וכי המשיב הבהיר כי נהג לנהל תיק רפואי אחד שבו תיעד את הבדיקות שערך למטופליו, הן בכובעו כרופא ילדים והן בכובעו כרופא טיפת חלב. כך גם עולה מהתיק הרפואי עצמו, בו תועדו גם בדיקות שיגרתיות שבוצעו במסגרת ביקוריו של המערער בטיפת חלב. בהקשר זה, ציין בית משפט קמא, כי התביעה הוגשה על סף תקופת ההתיישנות, כך שאין להלין על המשיבים על כך שלא הציגו רישומים נוספים לגבי בדיקות נפרדות שנוהלו על ידי האחיות במרפאת טיפת חלב.

(-) נדחתה הטענה כי המשיב זייף או מחק חלקים מהתיק הרפואי, ונקבע כי הטענה חסרת יסוד ומוטב היה משלא הועלתה מלכתחילה. בית משפט קמא העדיף את חוות דעת הגרפולוג מטעם המשיבים, בציינו כי גם מעדותה של הגרפולוגית אורה כבירי מטעם המערערים, עולה כי בוצעו תיקונים בדפים נוספים של התיק הרפואי, מה שעולה בקנה אחד עם עדותו של המשיב כי תיקונים מעין אלה מהווים חלק מסיגנון הכתיבה שלו.

— סוף עמוד 3 —

(-) בית משפט קמא מצא את דבריו של המשיב אמינים, ונקבע כי לא סביר שהמשיב היה מתעלם מתלונותיה של האם אילו הובאו בפניו.

(-) אשר לטענה כי בתיק הרפואי לא נמצא ביטוי להחלטתו של המשיב להימנע מליתן למערער את המנה הרביעית של החיסון המשולש, נקבע כי אין להשליך מכך על הטענה להיעדר רישומים לגבי התלונות הנטענות על ידי האם. אף לא מן הנמנע כי הוראותיו של המשיב לעניין זה נרשמו בטופס שבו גם תועדו החיסונים שקיבל המערער, ואשר כאמור לא השתמר בתיק הרפואי. אף המומחים הנוספים שבדקו את המערער סמוך לאחר שניתנה לו המנה השלישית של החיסון המשולש (המומחים בבית החולים ובמכון להתפתחות הילד), לא ציינו במסמכים שנערכו על ידם כי האם התלוננה על התנהגות חריגה של המערער לאחר קבלת המנה השניה והשלישית של החיסון המשולש.

(-) למעלה מן הצורך, קבע בית משפט קמא, כי אף לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין ההתרשלות הנטענת – אשר, כאמור, לא הוכחה כלל – לבין מצבו של המערער. פרופ’ להט מטעם המערערים, טען כי יש אפשרות לקיומו של קשר סיבתי בין החיסון המשולש לפגיעה הנוירולוגית ממנה סובל המערער, אך אישר כי על פי המחקרים הרפואיים הקיימים לא ניתן לקשור בין השניים מבחינה סטטיסטית. הן פרופ’ להט, והן המומחה השני מטעם המערערים, נסמכו על ההנחה, שלא הוכחה, כי הנזקים מהם סובל המערער התגלו בסמיכות זמנים למועד בו ניתנו לו המנה השניה והשלישית של החיסון המשולש.

בית משפט קמא ביכר את חוות דעתם של פרופ’ אשכנזי וד”ר ווטנברג מטעם המשיבים, ולפיה, על פי הגישה הרווחת כיום בעולם הרפואה, לא קיים קשר סיבתי בין החיסון הנדון והנזקים הנוירולוגים הקבועים מהם סובל המערער, אף לא בדרך של החמרת פגיעה קיימת. הנחיות משרד הבריאות, לפיהן יש להימנע במצבים מסויימים מהמשך מתן החיסון המשולש, פורסמו על מנת למנוע הופעתן של תופעות הלוואי הזמניות.

סיכומו של דבר, שבית משפט קמא העדיף את גירסת המומחים מטעם המשיבים, בשל מומחיותם הרבה בתחום הנדון ועדויותיהם שנמצאו על ידו “מקצועיות ומהימנות”.

לסופו של יום ולאור האמור לעיל – נדחתה התביעה.

— סוף עמוד 4 —

4. על כך נסב הערעור שלפנינו, שבו הלינו המערערים על מסקנותיו וקביעותיו של בית משפט קמא לכל אורך החזית. נטען, בין היתר, כי התיעוד הרפואי לקוי, שכן אינו כולל את המעקב ההתפתחותי והחיסונים שניתנו למערער במרפאת טיפת חלב; כי יש לזקוף לחובת המשיבים את האובדן של תיק טיפת חלב; כי גם אם הרשומה הרפואית לא זוייפה, הרי שניהולה לוקה בפגמים מהותיים רבים; כי יש להעביר את הנטל אל המשיבים, הן בשל הנזק הראייתי והן נוכח הוראת סעיף 41 לפקודה; כי היה על בית משפט קמא להעדיף את גירסתה של האם על פני גרסתו של המשיב; וכי שגה בית משפט קמא בכך שלא זקף לחובת המשיבים הימנעותם מהבאת עדים נוספים כמו אחיות טיפת חלב שחתימותיהן מופיעות בפנקס החיסונים, או עובדת מחלקת הרשומות הרפואיות שתעיד על אובדן תיק טיפת חלב. עוד השיגו המערערים על כך שבית משפט קמא העדיף את חוות דעת המומחים מטעם המשיבים, ותקפו את מסקנת בית משפט קמא לגבי הקשר הסיבתי. למיצער, טענו המערערים כי היה על בית משפט קמא להחיל עליהם את מבחן הגברת הסיכון או דוקטרינת הסיבתיות העמומה.

5. לאחר שעיינו בחומר שבפנינו ובטענות הצדדים, ובעקבות הדיון בפנינו, נחה דעתנו כי אין מקום להתערבותנו בפסק דינו של בית משפט קמא, ואנו מאמצים את הקביעות והמסקנות שבו כפי שהן, מכוח סמכותנו על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984.

למעלה מן הצורך, נוסיף ונעיר כלהלן:

א. בהתחשב בכך שהתביעה הוגשה כ-24 שנים לאחר האירועים הנטענים, ללא הסבר לשיהוי הרב, ובהתחשב בכך שהמערערים לא הצביעו על מקור חובה שבדין המטיל על טיפת חלב חובה לשמור את הרישומים לתקופה כה ארוכה – בודאי שאין לזקוף לחובת המשיבים נזק ראייתי.

ב. תביעתם של המערערים מושתתת על כך שהמשיב פעל בניגוד להנחיות משרד הבריאות. ברם, הנחיות משרד הבריאות פורסמו רק ביום 4.12.1979 (נספח א’ לתעודת עובד ציבור מיום 16.8.2007), דהיינו מספר חודשים לאחר שקיבל המערער את המנה השלישית של החיסון. דומה כי יש בכך כדי לשמוט מלכתחילה את הבסיס לתביעה. עם זאת, מאחר שהטענה לא נטענה במפורש בבית משפט קמא, ומאחר

— סוף עמוד 5 —

שבתעודת עובד ציבור של היועצת המשפטית של משרד הבריאות נכתב כי מצורפות כנספח א’ הוראות משרד הבריאות בנוגע לחיסון המשולש “לשנים 1979-1978” – מבלי שהיועצת המשפטית נחקרה או נשאלה לגבי הסתירה הלכאורית בין האמור בתעודת עובד ציבור לבין ההנחיות שצורפו לתעודה – איננו רואים לקבוע מסמרות בנושא זה.

6. סופו של דבר, שדין הערעור להדחות. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י”ב בשבט התשע”ב (5.2.2012).

 

רשלנות רפואית – מתן חיסונים / במתן חיסון

רשלנות רפואית במתן חיסון הוא נושא תדיר בפורומים שונים.

חיסון הוא אמצעי למניעת מחלות שונות. ישנם שני סוגים עיקריים של חיסונים. חיסון פעיל שבו מכניסים לגוף צורה מוחלשת, מומתת, של הגורם למחלה, מתוך כוונה שהמערכת החיסונית תייצר נוגדנים לאותו גורם. בחיסון סביל לעומת זאת, מחדירים את הנוגדנים באופן ישיר, במיוחד כשיש צורך לטפל בזיהום חמור, ואין זמן שהמערכת החיסונית תלמד לייצר נוגדנים לגורם. ישנן קבוצות שונות באוכלוסיה שמתנגדות למתן חיסונים מסיבות שונות. אחת הטענות של אותם גורמים, היא שמתן החיסון לא מאפשר לגוף להתמודד עם נגיפים, ודווקא מסיבה זו האדם חולה יותר. האמת היא, שרק בשנה שעברה מתו מספר ילדים כתוצאה ממחלת החצבת משום שלא חוסנו מפני מחלה זו.

מקרי רשלנות רפואית במתן חיסון /מתן חיסונים

ישנם חיסונים שצריכים לקבל פעם בחיים וישנם חיסונים שצריכים לקבל כל מספר חודשים. בנוסף, אדם מסתגל לסביבה הביולוגית שבה הוא חי ולכן אם הוא גדל באזור מסוים הוא יכול להיות חשוף מאד לחיידקים או הנגיפים באזור שבו הוא מבקר לראשונה. לכן, במקומות בהם ישנם ליקויי תברואה, חשוב לקבל חיסונים לפני הנסיעה. בישראל משרד הבריאות ממליץ על מספר חיסונים במנות קטנות, ועל אף שאין חובת חיסון בחוק, שיעור המתחסנים בארץ הוא מהגבוה בעולם, ייתכן ומשום שהחיסונים כלולים בסל הבריאות. ישנו מספר של חיסונים שנכלל בסל הבריאות, ובנוסף ישנם חיסונים כגון נגד שפעת ודלקת ריאות, שניתנים בחינם לאנשים החולים במחלות כרוניות והנמצאים בקבוצות סיכון. החיסונים שנכללים בסל הבריאות כוללים למשל, צהבת A, צהבת B, אדמת, חזרת, חצבת, דיפתריה, טטנוס, שעלת, שיתוק ילדים, ופנימו קוקוס.כמו כן ישנם חיסונים מסוימים שמומלצים על ידי משרד הבריאות לאנשים שנוסעים למקומות שונים ברחבי העולם.

עילות תביעה בגין רשלנות רפואית במתן חיסון

• מתן חיסון הלא נכון

• מתן מינון לא נכון של חיסון

• אי מתן חיסון לאדם שנמצא בקבוצת סיכון. לדוגמא, שפעת שיכולה לעבור אצל אדם ללא מחלות רקע ללא כל סיבוכים, יכולה להיות מסוכנת מאד עד כדי סכנת חיים של ממש אצל אדם הסובל מבעיות במערכת הנשימה, מחלת לב, פגיעה במערכת החיסון, או סוכרת. כמו כן שפעת יכולה להיות מסוכנת גם לנשים בהיריון.

פסקי דין- פסק דין- רשלנות רפואית במתן חיסונים/ מתן חיסון

ת.א 7250/05 ש’ ר’ נ’ מכבי שירותי בריאות- התובעת הייתה צריכה לקבל חיסון anti D במהלך הריונה הראשון, בגלל ההבדל בסוגי הדם בינה ובין בעלה, על מנת למנוע סיבוכים בהיריון. החיסון לא ניתן והיא תובעת פיצויים בגין הנזקים שייגרמו לה ולילדיה. בית המשפט קבע כי היעדר ההפניה של התובעת לבדיקה שהייתה רלבנטית מהווה חריגה מנוהל רפואי תקין. כמו כן הרופאה הייתה צריכה להסביר לתובעת על הבדיקה ועל החיסון, ועל הסכנות הממשיות מכך שלא תיקח את החיסון. בית המשפט פסק לטובת פיצויים בסך 150,000 ₪.

לשאלות בנושא רשלנות רפואית במתן חיסונים / מתן חיסון, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון

חיסון- חיסונים- רשלנות רפואית?

 

משרד הבריאות ממליץ על מספר חיסונים שחלקם ניתנים במספר מנות (21 מנות חיסון בסה”כ). שיעור הילדים המקבלים את חיסוני השגרה בישראל הוא מהגבוהים בעולם, אף שקבלת חיסון אינה חובה על-פי חוק (נכון ל-2004, שיעור המחוסנים באוכלוסיית הילדים בישראל עומד על 92%-97%).

חיסונים המומלצים לכלל האוכלוסייה

המחלות שמשרד הבריאות ממליץ לחסן נגדן הן כאלו שיש עבורן חיסון שהוכח כיעיל, ונחשבות בדר”כ לקשות ובעלות סיכון לגרום לסיבוך ואף למוות. חיסונים אלו ממומנים על ידי המדינה.

  • הפטיטיס B (ידועה גם בשם דלקת כבד B)- ניתן לתינוקות בני יומם נגד דלקת כבד נגיפית. גורמי ההדבקה הם מגע עם דם מזוהם ומוצריו (מזרקים), מגע מיני, והעברה מדם האם לעובר. הסימפטומים הם חוסר תיאבון, בחילה, הקאות וצהבת, ולעתים נדירות גם מוות.
  • חצבת- מחלת ילדים הגורמת לסיבוכים בדרכי הנשימה.
  • חזרת- מחלה הגורמת להתנפחות בלוטות הלינפה. הסימפטומים הם דלקת אשכים ודלקת לבלב. מסוכנת בעיקר בגיל מבוגר.
  • אדמת – בדרך כלל מחלה קלה, מטרת החיסון למנוע הידבקות של אישה הרה ופגיעה בעובר. הסימפטומים הם פריחה על הגוף. תופעות לוואי- חום פריחה, כאבי פרקים ולעתים דלקת פרקים, פגיעה במערכת העורקים ואף חסימתם. החיסונים לחצבת, חזרת ואדמת משולבים בחיסון MMR.
  • דיפתריה (במסגרת החיסון המשולש) – מחלה קשה המתמקדת בגרון. חיידקי הדיפטריה יוצרים רעל מסוכן המתפשט בגוף והגורם לפגיעה במערכת העצבים. הסימפטומים הם סיבוכים בדרכי הנשימה, בלב, במערכת העצבים, בצקת בצוואר, שיתוק שרירים, שיתוק שרירי העין, ואף למוות.
  • שעלת- מחלת ריאות המסוכנת בעיקר לתינוקות בגלל סיבוכים אפשריים כמו דלקת ריאות ודלקת קרום המוח.
  • שיתוק ילדים (פוליו)- מחלה נגיפית קשה התוקפת בעיקר ילדים, ופוגעת בשרירים הרצוניים.
  • טטנוס – מחלה קשה הנגרמת על ידי רעלן של חיידק המצוי באדמה, באבק דרכים ובדרכי העיכול של חיות המשק. בדרך כלל תוקף ילדים בני שנה עד 5 שלא חוסנו או שנולדו לאם לא מחוסנת. הסימפטומים הם התכווצויות כואבות של שרירים, לרבות שרירי הנשימה, ומוות.
  • חיידק הפנוימוקוקוס – חיידק שלו 91 זנים הנמצא בעיקר באפם של ילדים וגורם למגוון מחלות החל מדלקת אוזניים, דלקת ריאות, זיהום דם ודלקת קרום המוח. נוסף לשגרת החיסונים החל מיולי 2009. על פי רופאי הילדים בישראל מתן החיסון ימנע כ-4,000 אשפוזים בשנה.

חלוקת החיסונים בתקופת חיי האדם:

דלקת כבדB (הפטיטיס B)- ניתנת ב- 3 מנות אחת בגיל הינקות עוד בבית חולים, השנייה בגיל חודש והאחרונה בגיל 6 חודשים.

טטנוס, דיפתריה, שעלת ואסלולרית- ניתנת בארבע מנות, אחת בגיל חודש, השנייה בגיל 4 חודשים, השלישית בגיל שישה חודשים והאחרונה בגיל שנה. עם זאת כאשר הילד מגיע לגיל בית הספר הוא קבל את החיסון בעוד שתי מנות אחת בגיל 7 (כיתה ב ) והשנייה בגיל 13 (כיתה ח ).

שיתוק ילדים מומת IPV- ניתנת בארבע מנות, אחת בגיל חודשיים, השנייה בגיל 4 חודשים, השלישית בגיל שישה חודשים והאחרונה בגיל שנה. שתי מנות נוספות ניתנות בכיתה ב’ ובכיתה ח’.

המופילוס, אינפלואנזה B – ניתנת בארבע מנות בגיל חודשיים, 4 חודשים, שישה חודשים ובגיל שנה.

חצבת, חזרת, אדמת- ניתנת בשתי מנות, האחת בגיל שנה והשנייה בגיל 6 (כיתה א ).

דלקת כבד A- ניתנת בשתי מנות, האחת בגיל שנה וחצי והשנייה בגיל שנתיים.

חיידק הפנוימוקוקוס- ניתן בשלוש מנות בגיל חודשיים, 4 חודשים ו-12 חודשים.

חיסונים נוספים

בשנים האחרונות ניתן לקבל (בדר”כ תמורת תשלום) חיסון נגד מחלות כמו:

  • אבעבועות רוח – מחלה נגיפית קלה אך מדבקת מאוד. הסימפטומים הם חום נמוך ופריחה אופיינית העלולה לגרום לצלקות ולזיהומים.
  • שפעת – מחלת חום אשר פוגעת בדרכי הנשימה. הסימפטומים הם חום גבוה, תחושת עייפות וצמרמורות, כאבי ראש וכאבי גרון.
  • נגיף הפפילומה האנושי – נגיף שגורם לסרטן צוואר הרחם, סרטן הואגינה, סרטן הפות, סרטן פי הטבעת, סרטן הרקטום, סרטן הפין, סרטן הפה, סרטן הלוע, סרטן הגרון, סרטן הראש, סרטן הצוואר ועשוי לגרום לסוגי סרטן אחרים. בנוסף, הווירוס גם גורם לקונדילומה (יבלות באברי המין).

כמו כן ממליץ משרד הבריאות על מתן חיסון לאנשים הנוסעים לחו”ל (בעיקר מדינות העולם השלישי כמו: הודו, תאילנד ועוד) [2]. חלק מהחיסונים המומלצים הם נגד המחלות: קדחת צהובה, דלקת מוח יפנית, כולירה,טיפוס הבטן,הפטיטיס A, הפטיטיס B, אסכרה, צפדת ומנינגוקוקוס (חיידק הגורם לדלקת קרום המוח).

התנגדות לחיסונים

קבוצות שונות מתנגדות לחיסונים. יש המתנגדים משיקולים מוסריים ואתיים, ויש המטילים ספק ביעילות או בבטיחות של החיסונים, וטוענים כי יש אלפי מאמרים המראים על נזק כזה או אחר הנגרם מחיסונים. לטענת המתנגדים משיקולי יעילות, החיסונים אינם מספקים הגנה יעילה. יש המנסים לקשור בין מספר חיסונים ביניהם חיסון כנגד חזרת וחיסון כנגד הפטיטיס B המכיל את החומר המשמר תימרוזל לאוטיזם . למרות הטענות, כל המחקרים בתחום הראו כי אין ביסוס לחששות אלה. כיוון שברור שלחיסון יש השפעה כלשהי על המערכת החיסונית, יש הטוענים שיש לדחות את מתן החיסונים שנותנים לפעוטות לגיל מאוחר יותר, כאשר מערכת העצבים מבשילה והסיכוי לנזק קטן בהרבה . הטענה היא שהחיסון בגיל מוקדם כל כך הוא לא בהכרח בריאותי אלא מערכתי – המדינה מנצלת את העובדה שההורים באים בשנה הראשונה לטיפת חלב לצורך בדיקות, ואז אפשר גם לחסן את הילדים, בעוד שבגיל מאוחר יותר הסבירות שיבואו תקטן, ולא יהיה ניתן להבטיח שכולם יחוסנו (שם).

יש גם דתות וכתות המתנגדות לחיסונים בטענה שהם סותרים את עקרונותיהם, וכן קבוצות פוליטיות הטוענות שחיסון כלל האוכלוסייה נוגד את חופש הפרט. בישראל בקרב החרדים ישנן קבוצות המסרבות להתחסן‏. בעקבות מגפה של חצבת בסוף 2007, עלתה המודעות בהן לנושא החיסונים. עם זאת, הזרם המרכזי ברפואה המודרנית גורס כי מתן חיסונים מונע סבל ומקטין מקרי מוות, והתועלת שבהם עולה בהרבה על הסיכונים והתגובות השליליות לחיסון, שהן נדירות למדי ומגיעות מבחינה סטטיסטית ל-1 למיליון.

חיסונים ואוטיזם

בשנת 1998 פרסם החוקר אנדרו וייקפילד (ועמיתים) מחקר שעסק ב-12 ילדים, רובם אוטיסטים ברמות שונות, שאובחנו זמן קצר לאחר קבלת החיסון המשולש לחצבת, אדמת, וחזרת. במסיבת עיתונאים ב-1998, הציע וייקפילד כי עדיף לתת לילדים את החיסון בשלוש מנות נפרדות, במקום חיסון בודד. הצעה זו לא נתמכה על ידי המחקר שפרסם. מחקרים נוספים, שעברו ביקורת עמיתים, וסקרו קבוצות גדולות בהרבה, לא מצאו כל קשר בין החיסון לאוטיזם חוקרים ורופאים רבים ביקרו את וייקפילד על דרך פעולה לא מדעית, ועל כך שגרם לירידה בשיעורי החיסון, וגם בענייני אתיקה, בנוגע לדרך ביצוע המחקר.

בשנת 2004 עשרה מתוך שנים עשר הכותבים העמיתים של המחקר משכו רשמית את תמיכתם בפרשנות לפיה החיסון עלול לגרום לאוטיזם. המרכז לבקרת מחלות (CDC) בארצות הברית, האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, ושירות הבריאות הלאומי של בריטניה הסיקו כי אין כל ראייה לקשר בין החיסון המשולש לאוטיזם. סקירה מערכתית של ספריית קוקרן מצאה כי אין קשר אמין בין החיסון לאוטיזם, ושהחיסון מונע מחלות בעלות סיכון משמעותי לסיבוכים ומוות. לפי הסקירה, הפגיעה באמון הציבור ביחס לחיסון המשולש פגעה בבריאותו.

 

הגשת תביעת רשלנות רפואית בגין ביצוע חיסון לא נכון או ביצוע רשלני /אסור מחייבת צירוף חוות דעת של רופא מומחה אשר יפרט מה הייתה הרשלנות ואילו נזקים נגרמו ממנה.

לשאלות או להערכת סיכויי תביעתך, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה מצד שמאל למעלה

רשלנות בחיסונים- רשלנות רפואית במתן חיסון

רשלנות רפואית במתן חיסון ?

צעיר תובע מיליונים: הפכתי נכה עקב זריקה במיקום שגוי

הבוקר הוגשה בבית משפט השלום בת”א תביעה בגובה 2.5 מיליון ₪ כנגד קופ”ח מכבי, ע”י צעיר תושב מרכז הארץ, נשוי ואב לשני ילדים. הצעיר באמצעות באת כוחו עו”ד ענת מולסון ממשרד נבו- מולסון, טוען לרשלנות רפואית בביצוע זריקת וולטרן, אשר נעשתה בצורה בלתי מיומנת ובלתי מקצועית ואשר גרמה לו לפגיעה חמורה בעצבי הרגל ולנכות קשה ברגלו הימנית.
ביום 15.2.07 ועקב תחושה רעה אשר לוותה בשיעול ובכאבים בבית החזה, פנה התובע למוקד הרפואי בחולון. במסגרת המלצות לטיפול, הופנה התובע לאחות, לצורך ביצוע זריקת וולטרן תוך שרירית לישבן כנגד הכאבים.
מיד עם החדרת המחט חש התובע בזרם חשמלי המלווה בכאב חד אשר הקרין עד לכף הרגל. התובע צעק מכאבים אך האחות אמרה לו כי הכאב יחלוף והמשיכה בביצוע הזריקה. גם לאחר מתן הזריקה חש התובע בכאב חד ובתחושת נימול לאורך הרגל הימנית. בהמשך הופיעה חולשה וקושי בדריכה על הרגל.
תחילה טופל התובע בעזרת משככי כאבים אך משתחושת הכאב לא חלפה ואף החמירה, הופנה התובע לבדיקת EMG (בדיקת הולכה עצבית). בדיקת EMG אותה ביצע התובע הדגימה פגיעה עצבית חמורה בעצב הסכיאטי והעדר תגובות מוטוריות ותחושתיות בעצב  הפרואנלי.
התובע נבדק ע”י אורטופד, אשר אבחן כי הוא סובל מצניחה של כף רגל ימין-DROP FOOT.  יובהר כי צניחת כף הרגל הנה הפרעה אשר משפיעה על היכולת להרים את כף הרגל  לעבר הרגל, פעולה המתבצעת בעת ההליכה ומאפשרת הליכה רגילה. צניחת כף הרגל הופכת את ההליכה לאתגר וכל פעולה יומיומית, הכרוכה בהליכה-למאמץ קשה ומעייף.
בהמשך הותאם לתובע סד לרגל, המאפשר פעילות ותנועה של כף הרגל ובמקביל נעזר התובע  במקל הליכה ובקביים.
כיום, כשנה ממועד ביצוע הזריקה ועקב רשלנותם של הנתבעים, סובל התובע מצניחה מוחלטת של כף רגל ימין, היא רגלו הדומיננטית. התובע נזקק לסד לרגל בכדי שיוכל להתהלך ונעזר במקל הליכה באופן קבוע. לפגיעתו הפיזית הקשה אף משמעות נפשית.
לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של נוירולוג מומחה, אשר קובע כי זריקת הוולטרן לא בוצעה באזור המומלץ אלא ברבע התחתון הפנימי של העכוז, אשר ידוע ככזה שעלול לגרום לנזק בעצב הסכיאטי. אפשרות הייוצרותו של נזק לעצב הייתה ידועה במועד הזריקה ואף מופיעה כאזהרה בספרי הלימוד, המציינים במפורש כי יש לבצע הזריקה בחלק החיצוני של העכוז בשל חשש לפגיעה בעצב הסכיאטי. כתוצאה מהחדרת המחט ברבע התחתון הפנימי של העכוז, הוחדרו לעצב חומרים אשר גרמו לנזק לעצב וכן לשיתוק של כל העצבים הפריפריאליים.
מצבו הגופני הקשה של התובע מקשה עליו בביצוע פעולות יום-יומיות פשוטות כגון נהיגה ופעילות ספורטיבית-פעילות לה הקדיש זמן רב עובר לפגיעתו.
עקב מצבו, איבד התובע כ 10 ק”ג ממשקלו וכן סובל ממצב נפשי ירוד, המאופיין בדיכאון, הפרעות  בשינה, מתח ולחץ נפשי, פגיעה בתפקוד החברותי ובזוגיות, חוסר סבלנות כלפי בת זוגו ובני משפחתו ותחושה כי הוא תלוי בסביבתו. פרופ”” מומחה בתחום רפואת הנפש, קובע בחוות דעתו כי התובע סובל מהתפתחות טיפוסית של הפרעה דיכאונית עם תסמינים פסיכולוגיים, הפוגמים באיכות חייו וניתן להצביע על הפרעה תפקודית ניכרת במישור הבין-אישי, החברתי והתעסוקתי בגלל זריקת הוולטרן וסיבוכיה. התובע זקוק להתערבות פסיכיאטרית ופסיכולוגית דחופה ואינטנסיבית ולטיפולים זוגיים. הוא קובע לצעיר 25% נכות נפשית קבועה.

להלן פס”ד במקרה טראגי שנדחה, בו נטען לקיומה של רשלנות במתן חיסון:
א 10400/02 מנוק אביטל, מנוק יצחק, מנוק אירינה, עזבון המוחה יוליאנה מנוק ז”ל נ’ קופ”ח מאוחדת, קופת חולים כללית, מרפאות מרכז “רוקח” קופת חולים כללית1
בתי המשפטא 010400/02
בית משפט השלום ירושלים
07/05/2006כב’ השופט כרמי מוסק-סגן נשיאלפני
1 . מנוק אביטל
2 . מנוק יצחק
3 . מנוק אירינה
4 . עזבון המוחה יוליאנה מנוק ז”ל
נ ג ד
1 . קופ”ח מאוחדת
2 . קופת חולים כללית3 . מרפאות מרכז “רוקח” קופת חולים כללית
פסק דין1. לפני תביעה, בה טוענים התובעים כי רשלנותם הרפואית של הנתבעות היא שהביאה למותה, בטרם עת, של המנוחה , מנוק יוליאנה (להלן:”המנוחה”).רקע
2. המנוחה נולדה ביום 18.07.1974 ברוסיה. ביום 24.12.1990, בהיותה בת 16, עלתה יחד עם הוריה לישראל.3. עם עלייתה ארצה טופלה המנוחה בקופת חולים מאוחדת.4. בשנת 1992, אושפזה המנוחה בבית חולים בשל התקף של מחלת כליות ממנה סבלה מילדות.5. בשנת 1995 החלה המנוחה סובלת מאסטמה.6. באוקטובר 1996, נולדה למנוחה בת מחוץ למסגרת הנישואין.
7. מתחילת שנת 1997 טופלה המנוחה בקופת חולים כללית, ע”י רופאת המשפחה, ד”ר עפרה צורף (להלן:”ד”ר צורף”).8. ביום 27.10.1999 קיבלה המנוחה חיסון נגד שפעת. ביום 1.11.1999, נמצאה המנוחה ללא רוח חיים, ורופא קבע את מותה.טענות הצדדים
9. התובעים טוענים, כי מותה של המנוחה נבע מטיפול רפואי רשלני, אשר הגיע לשיאו במתן חיסון נגד השפעת. לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של פרופ’ נלקן, מומחה לאימונולוגיה ולאלרגיה.10. פרופ’ נלקן מסכם את פרטי הרשלנות בטיפול הרפואי, בעמ’ 6 לחוות דעתו, בהתייחסו לנקודות הבאות:
“1. במשך תקופה ממושכת ממרץ 1997 ועד פטירתה בנובמבר 1999 לא נעשו בדיקות אלמנטריות ואין כל רישום של אנמנזה.2. לא ביצע צילום ריאות.3. אין כל התייחסות למחלת הכליות ממנה סבלה ותוצאות של בדיקות דם, שתן ולחץ דם. לא בוצעו תפקודי ריאות. אין אפשרות של טיפול באסתמה, בצורה מתקבלת על הדעת, ללא ביצוע בדיקות של תפקודי ריאות חוזרים…4. אמנם בוצעו בדיקות לאלרגיה לבירור סיבת האסתמה, אבל אין כל התייחסות אליהן במשך כל שנות הטיפול. לא נעשתה כל פעולה למגור הקרדית להן הייתה אלרגית. לא סולק הכלב (אם כי נרשם שהדבר הומלץ פעמים אחדות). למרות האלרגיה הקשה לשערותיו.
5. לא נעשה כל ניסיון של אימונותרפיה.
6. גב. מנוק חוסנה נגד שפעת ב-27.10.99. באותה תקופה סבלה מהתקף קשה של אסתמה שהצריך מתן 40 מיליגרם סטרואידים ליום!
ימים ספורים לאחר חיסון זה נפטרה (לא בוצעה נתיחה לאחר המוות). קיימת סבירות גבוהה שמתן החיסון החמיר עוד יותר את מצב האסתמה שלה.
יש להניח כי גב. יוליאנה מנוק נפטרה מהתקף חריף של אסתמה שטופלה בצורה בלתי מקצועית וברמה שאינה מקובלת ברפואה העכשווית.7. גב. מונק קבלה כמויות עצומות של סטרואידים בדרך פומית בצורת טבליות…
אין כל התייחסות לתופעות לוואי אלה ואין כל ניסיון למנוע אותן…”(כל ההדגשות במקור – כ.מ.)11. ביום 10.04.02 הוגשה חוו”ד משלימה של פרופ’ נלקן, ובה התייחסות לחוות הדעת של פרופ’ גודפרי, מנהל מכון ריאות בהדסה מטעם הנתבעות.12. עוד טוענים התובעים כי הופר האמור בסעיף 17 לחוק זכויות החולה, התשנ”ו-1996 (להלן:” חוק זכויות החולה”), לעניין הרישום הרפואי, הוכחה בורות בעניינים רפואיים של הרופאים המטפלים. הופר האמור סעיף 13 לחוק זכויות החולה, לעניין מתן “הסכמה מדעת”.13. הנתבעות טוענות כי לא הייתה כל רשלנות מצידן וכי לא ניתן לקבוע בוודאות ממה נגרם מותה בטרם עת של המנוחה היות ולא בוצעה נתיחה לאחר המוות ואם נצא מנקודת הנחה כי נפטרה בשל התקף אסתמה הרי היה זה בשל חוסר שיתוף פעולה של המנוחה עם רופאיה.14. הנתבעות מדגישות כי המנוחה לא קיימה את המלצות רופאיה למרות שהוסבר לה כי הדבר מביא להחמרת מחלתה ויכול לגרום למותה.
15. מושכלות יסוד לבחינת טענות הרשלנות הרפואית – כדי להוכיח עילה של רשלנות רפואית על התובע לעבור חמישה שלבים. א. עליו להוכיח כי קיימת חובה כלפיו ב. עליו להוכיח כי החובה הופרה ג. עליו להוכיח כי נגרם לו נזק עקב ההפרה ד. עליו להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק שנגרם לה. ה. יש לקבוע את היקף הנזק. (להלן:”מבחן חמשת השלבים”).
16. חובת הזהירות מתחלקת לשניים, חובת זהירות מושגית לגביה מוסכם כי היא קיימת תמיד ביחסים שבין רופא וחולה וחובת הזהירות הקונקרטית.
17. לעניין חובת הזהירות הקונקרטית יש לבחון האם הרופא הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, האם התנהגותו היוותה התרשלות וכן יש לבחון את השאלה של הקשר הסיבתי בין אותה התרשלות לנזק שנגרם.
18. משורה ארוכה של פסקי דין עולה הדעה לפיה הגדרת הרופא הסביר ושאלת ההתרשלות הרפואית הינה שאלה רפואית – משפטית ולא שאלה רפואית גרידא, כאשר בסופו של יום הדבר מסור להכרעתו של בית המשפט.
19. המגמה המסתמנת בפסיקה היא הרחבת הדרישות מ”הרופא הסביר”.
בע”א 323/89 קוהרי נ. מ.י. פ”ד מ”ה(2) 142 (בעקבות ע”א 10[280/60]) נקבע:
” המבחן אשר על המשפט לבחון בו מעשה או מחדל פלוני של רופא תוך כדי טיפולו המקצועי, אם יש בו או אם אין בו משום רשלנות, איננו מבחן של חכמים לאחר מעשה, אלא של הרופא הממוצע בשעת ] ]>

The update will likely keep the focus on behind-the-scenes tweaks, including performance you tube how do i track a cell phone history in the last 4 weeks enhancements, a focus on security, and other tweaks to improve the overall experience