חסר בכף יד- חוסר של כף היד- מום מולד- מומים מולדים- רשלנות רפואית

חסר בכף יד- חוסר של כף היד– רשלנות רפואית?

עא 4960/04 ערן סידי,צפורה סידי,יגאל סידי נ’ קופת חולים של ההסתדרות הכללית ואח’ פסק דין חשוב בנושא רשלנות רפואית בהריון ולידה בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע”א 4960/04 בפני:
כבוד השופט א’ ריבלין כבוד השופטת מ’ נאור כבוד השופטת א’ חיות המערערים:
1. ערן סידי 2. צפורה סידי 3. יגאל סידי
נ ג ד המשיבים:
1. קופת חולים של ההסתדרות הכללית 2. ד”ר דוד קמפף 3. מור המכון למידע רפואי בע”מ ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 1.4.04 בת.א. 1338/97 שניתן על-ידי כבוד השופט ע’ חבש תאריך הישיבה:
כ”ו בתמוז התשס”ה
(2.8.05) בשם המערערים:
עו”ד עמוס גבעון
בשם המשיבים 2-1:
עו”ד יעקב אבימור
בשם המשיבה 3:
עו”ד חיים שנהב
פסק-דין השופט א’ ריבלין: 1. המערער 1 (להלן: המערער) נולד לאביו ואמו, המערערים 2 ו- 3 (להלן: האב והאם), בשנת 1986. למרבה הצער, עם היוולדו התברר כי הוא סובל מבעיות בריאותיות שונות, ובכלל זה חסר כף יד ימין ובעיות נשימה. בגין אלה הוגשה תביעה בעילה של “הולדה בעוולה”. התביעה נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ע’ חבש) ומכאן הערעור שבפנינו. הרקע, ההליך והטענות 2. להלן קיצור העובדות כפי שהובאו בפסק-דינו של בית המשפט קמא: בטרם נולד המערער, עברה אמו שתי הפלות – האחת יזומה (בשנת 1982) והאחרת טבעית (בשנת 1983). שני הריונות נוספים הסתיימו בלידה מוצלחת. בתחילת ההיריון עם המערער סבלה האם מדלקות חריפות בדרכי השתן. ההיריון הוגדר כ”הריון בר סיכון גבוה”, זאת בשל עברה המיילדותי של האם ובשל גילה המבוגר יחסית (39 שנים). האם טופלה במהלך ההיריון על-ידי המשיב 2, ד”ר קמפף, שעבד אז אצל המשיבה 1. היא עברה בדיקה של דיקור מי-שפיר וחלבון עוברי, והממצאים היו תקינים. כמו-כן נעשו מספר סריקות על-קוליות, והודע לאם כי ההיריון והעובד תקינים לחלוטין. בסופו של דבר התברר, כאמור, כי העובר – לימים התינוק שנולד – סבל מפגמים קשים, ובכלל זה חסר כף יד ימין. בפני בית המשפט המחוזי הונחו שתי חוות דעת מטעם המערערים, ואחת – מטעם המשיבים. אלה וזו דיברו בקולות שונים. המומחים מטעם המערערים – ד”ר ויס וד”ר ניסקורן – סברו, בעיקרו של דבר, כי ניתן וצריך היה לאתר את הפגמים בעובר, באמצעות סריקה על קולית המבוצעת כראוי; ביצוע סריקת מערכות מלאה – כך הבהירו – הינו בגדר פרקטיקה רפואית סבירה ומקובלת, במיוחד לנוכח הסיכון שהיה טמון בהריונה של האם, וסריקה כזו מאפרת איתור מומים בגפיים. לעומת זאת, ד”ר יפה, המומחה מטעם המשיבים, מצא כי לא נפל כל פגם בטיפול שניתן לאם, אדרבא, גורמי הסיכון הרלבנטיים לה טופלו כראוי. המומחה הוסיף כי מכשירי האולטרא-סאונד שבהם נהוג היה אז לעשות שימוש, לא היו טובים כפי שהם היום, וכי רק בשנת 1993 יצאו מתחת ידי משרד הבריאות סטנדרטים בדבר ביצוע סריקות, ואלה – הסטנדרטים – “אינם כוללים הצורך לראות גפיים”. 3. בית המשפט המחוזי קבע, כי ההיריון אמנם היה “בסיכון גבוה”, אולם תיבות אלה כוללות בחובן מגוון של מצבים. הסיכון נבחן בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו, ובהתאם נקבעות הבדיקות הדרושות והטיפול המתאים. במקרה שבפנינו – כך נפסק – ניתן לאם טיפול הולם בשני גורמי הסיכון שהיו כרוכים בהריונה: נערכה בדיקת מי-שפיר בגין גילה של האם, ותוצאות הבדיקה היות תקינות; וכן נעשו בדיקות וטיפולים מתאימים לאישה שעברה המיילדותי הוא כשל האם, לרבות תפירת צוואר הרחם כדי למנוע הפלה של העובר. בית המשפט הדגיש כי “אין במשפחה בעיות גנטיות… ולא ילדה ילדים עם מום קודם לכן”. עוד קבע בית המשפט, כי אין קשר בין גיל האשה לבין הופעת פגמים אורטופדיים אצל העובר. בית המשפט קמא קיבל את גרסת המשיבים לפיה בעת הרלבנטית – שנת 1986 – לא נהוג היה לבצע, כדבר שבשגרה, סריקות על-קוליות נרתיקיות לצורך סקירת מערכות. בית המשפט העדיף גרסה זו על פני הגרסה שהובאה מפי המומחים מטעם המערערים, שנמנעו, כך נפסק, מלהשיב תשובות ישירות לשאלות בדבר אמות המידה שהיו נהוגות בשנים 1986-1985. בית המשפט הדגיש, כי “בשנת 1986 מכשיר האולטרא סאונד היה עדיין בחיתוליו, ולא היו כל הנחיות או כללים [ל]גבי מתי יש לבדוק ומה צריך לבדוק בכל שלב משלבי ההריון; ולא היו הנחיות לעניין הצורך ליידע את האשה ההרה על מגבלותיו של המכשיר ועל זכותה להיבדק במקום אחר, וכו’ וכו’”. בית המשפט הבהיר עוד כי השאלה איננה האם אפשרי היה לבדוק את הגפיים, אלא האם צריך היה לעשות כן כדבר שבשגרה. לשאלה אחרונה זו השיב בית המשפט בשלילה. בית המשפט מצא כי “על פי חומר הראיות, ד”ר קמפף עשה את כל מה שנהוג לעשות בזמנים הרלוונטיים”, והוסיף: בידע הרפואי ובפרקטיקה הרפואית שהיתה נוהגת בשנות השמונים, רופא סביר אשר מקבל תמונת מצב כפי שראינו כאן, לא היה מבצע בדיקות אולטרא-סאונד על מנת לשלול דבר שאין מקום לחשוד בקיומו אצל התובעת, וכל התלונות על אי ביצוע בדיקות אלה אין להן מקום. אני בדעה, כי בהעדר אינדיקציות לקיומם של פגמים גנטיים בהיסטוריה המיילדותית של התובעת, וגם בגין נדירות הופעת מום של העדר כף יד (אחד למאה אלף או חמשה למאה אלף לידות) גם היום אי ביצוע בדיקת אולטרא סאונד על מנת לבדוק אם יש לעובר כף יד או אצבעות, לא נח] ]>

For those of you who are on https://writemypaper4me.org your game with today’s tech tools, give these a look anyway you’ll get a good laugh out of some of them