רשלנות אחות חדר מיון/ בחדר מיון

רשלנות של אחות בחדר מיון מתרחשת לא מעט פעמים.

חדר מיון, או המחלקה לרפואה דחופה בשמו החדש, הוא אחד החדרים הלחוצים ביותר בבית החולים, אם לא הלחוץ ביותר ביניהם. חדר המיון הוא המחלקה הנותנת את הטיפול הרפואי הבסיסי והדחוף ביותר למטופל. חדר המיון של היום מחולק בחלק מבתי החולים למספר מחלקות- ראשית, מיון ילדים (עד גיל 18) ומיון מבוגרים (מגיל 18 ומעלה). כמו כן, המיון מחולק גם למיון אמבולטורי המיועד לחולים ניידים ופעמים רבות גם חולים פחות דחופים ויציבים יחסית במצבם, לדוגמא סדק ביד אצל בחור צעיר בן 28 ללא מחלות רקע, ומיון שוכבים המיועד לחולים שאינם ניידים, ופעמים רבות גם פחות יציבים מבחינה המודינאמית, לדוגמא חולה לב בן 80, שהגיע בנט”ן (ניידת טיפול נמרץ), במצב של פרפור חדרים (הפרעה קטלנית בחדרי הלב, שהיא גורם המוות העיקרי בהתקפי לב). חלק מחדרי המיון בארץ גם מחולקים למיון פנימי, מיון כירורגי, מיון נשים, ועוד. כמו כן, בחדר המיון נמצא גם חדר טראומה המיועד לטיפול בנפגעים קשים במיוחד, לדוגמא פצועים קשים מתאונות דרכים או אירועי טרור.

מקרי רשלנות של אחות בחדר המיון

תפקידה של אחות בחדר המיון אינו פשוט כלל וכלל, ולרוב הוא מלווה בלחץ כמעט תמידי. כבר בכניסה לחדר המיון יושבת אחות שתפקידה למיין את החולים לפי המיון אליו הם שייכים. כמו כן, בחדר המיון עצמו כל אחות אחראית בדרך כלל על מספר חולים ועליה להשגיח שכל החולים נמצאים במצב יציב, ולכן האחיות יעדיפו בדרך כלל לשים חולים המועדים “לפורענות” קרוב אליהן

עילות תביעה בגין רשלנות של אחות בחדר המיון

• אבחון שגוי, העדר אבחון, אבחון מאוחר של האחות הממיינת (טריאז’)

• אי לקיחת אנמנזה מפורטת מהחולה הכוללת גיל, מצב בריאותי ומחלות רקע, סיבת ההפניה לחדר המיון, רגישות לתרופות, ועוד.

• מעשים ומחדלים רשלניים שגרמו לעיכוב בטיפול הרפואי או לטיפול רפואי שגוי שבעקבותיהם נגרם נזק למטופל

• רשלנות בהחדרת עירוי

• רשלנות בהוצאת עירוי

• חריגה מסמכות. לדוגמא, בדרך כלל היחידים שמורשים לקחת בדיקות דם מהעורק ולא מהוריד הם רופאים.

• רשלנות במתן תרופות מבחינת סוג ומינון.

• רשלנות בהשגחה על חולה- חולה שיוצא ללא אישור מחדר המיון, התעלמות מסימנים ויטאליים (סטורציה, דופק, לחץ דם) והידרדרות במצב ההמודינאמי כתוצאה מכך.

פסקי דין- פסק דין- רשלנות של אחות חדר מיון

עזבון המנוחה זוהרה נ’ ביה”ח שערי צדק- עניינה של התביעה בנזק שנגרם למנוחה כתוצאה מנפילה מהמיטה בה ישנה בעת שהייתה מאושפזת בחדר המיון בבית החולים הנתבע. ביום 26.10.01 אושפזה המנוחה עקב התקף אסטמה. ביום 28.10.01 נפלה מהמיטה לפנות בוקר בלא שהיו עדים לנפילה. המנוחה נחבלה בצד שמאל של גופה. בית המשפט קבע שבית החולים חב חובת זהירות למאושפזים שלו, ואין הצדקה לאירוע הנפילה. בית המשפט פסק פיצויים בסך 70,000 ₪.

רשלנות רפואית נגד בי"ח וולפסון: קרדיולוג

יתומים ואלמנה תובעים מיליונים: אבא נפטר עקב רשלנות פושעת של בית החולים

בבית משפט המחוזי בפ”ת, הוגשה הבוקר תביעת ענק המוערכת בעשרים מיליון ש”ח, שעניינה טרגדיה אודות צעיר בן 39 מחולון, נשוי ואב לשלושה ילדים, אשר סיים את חייו בטרם עת עקב שרשרת של מחדלים ומעשים רשלניים של הצוות הרפואי בבית החולים וולפסון אשר טיפל בו לאחר שהתקבל למיון בית החולים עם תלונות על כאבים בחזה, בחילות והקאות.

כמו כן, האלמנה טוענת, באמצעות באת כוחה עו”ד ענת מולסון, לזיוף מסמכים ע”י בית החולים לאחר המוות כאשר בדו”ח הקבלה למחלקה, אשר הודפס יום לאחר המוות, נעלמו בצורה מעוררת תמיהה כל התלונות על כאבי חזה ותעוקת חזה עימם הגיע המנוח למיון, ואשר תועדו במסמכים הרפואיים.

המנוח, יליד 1968, נשוי ואב לשני ילדים, התקשר אל אשתו והתלונן על כך שהוא סובל מלחצים בחזה ומהרגשה כללית רעה וביקש ממנה אשר בדיוק הייתה בדרכה להגיע בהקדם הביתה ולעזור לו. האשה וילדיה הגיעו תוך מס” דקות. הם מצאו את המנוח כשהוא מקיא בשרותים. נוכח מצבו, החליטו בני הזוג ליסוע בהקדם לבית החולים וולפסון.

המנוח ואשתו הגיעו לחדר המיון של בית החולים וולפסון בשעה 21:20 לערך. בתעודת חדר המיון נרשם: “בן 39. התקבל עקב כאבים בקידמת החזה, בחילות, הקאות, שילשולים, צרבת.. כעת סובל מבחילות, תחושת לחץ בחזה, בחילות, נראה חיוור”.

המנוח הופנה לביצוע צילום חזה, בדיקות דם, וביצוע בדיקת א.ק.ג. בדיקת הא.ק.ג. אשר בוצעה בשעה 21:25 לערך פוענחה כתקינה.

הרופאה חשדה כי הצעיר סובל מבעיה קרדיולוגית וביקשה לקרוא לקרדיולוג להתייעצות. אולם בדיקת הקרדיולוג לא התבצעה מאחר והקרדיולוג “היה עסוק”. המנוח נשלח למיטתו לישון את שנת הלילה. בשעה 3:45 לפנות בוקר נמצא הצעיר במיטתו ללא רוח חיים.

לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של מומחה למחלות לב, מנהל מחלקה קרדיולוגית, אשר בדק את נסיבות המקרה ואת המסמכים וקובע באופן חד משמעי כי רופאי     בית החולים התרשלו באופן ברור בטיפול הרפואי, ונכון יותר לומר, בהעדר הטיפול הרפואי הראוי, אשר ניתן למנוח, ואשר הביא בצורה ישירה למותו במחלקה, תחת השגחת הצוות הרפואי. לטענתו, חולה המגיע לבית חולים עם כאבים בחזה ועם הרמת מקטע ST בא.ק.ג חייב להיות בהשגחה ביחידה לטיפול נמרץ לב מאחר והסכנה הגדולה ביותר לחולים כאלה היא בשעות הראשונות לאחר התחלת הכאב, לעבור ארוע של הפרעת קצב קטלנית.

המומחה קובע כי המנוח לא קיבל השגחה ראויה. הוא אושפז במחלקה פנימית ללא ניטור, והרופאה הפנימית לא הייתה צריכה לוותר כאשר הקרדיולוג היה עסוק ולפחות הייתה צריכה לחבר את הצעיר לניטור. לו היו עושים את האבחנה בזמן ומאשפזים את הצעיר בטיפול נמרץ, אין כל ספק כי כאשר הייתה מתפתחת שם הפרעת קצב. הוא היה מקבל מכת חשמל וניתן היה להצילו. המומחה קובע כי סיכויי ההישרדות של המנוח בטיפול נמרץ לו היה מטופל כראוי היו ודאיים.

האלמנה טוענת כי משפחתה נחרבה מאז הטרגדיה וכי כתוצאה מכך שליוותה את בעלה בשעותיו האחרונות עד סמוך לארוע הטראגי, תוך חרדה ודאגה לשלומו, ובסופו של הליך נאלצה לחזור לבית החולים ולזהות את גופתו של בעלה המת, נגרמה לה פגיעה נפשית קשה אשר עוד הלכה והתעצמה כתוצאה מכך שהיא נותרה אלמנה ואמא לשלושה ילדים קטנים. הנזק הנפשי בא לביטוי בין היתר בדכאון קשה, בהתפרצויות זעם, בכי, בקושי בתפקוד היומיומי, בגעגועים עזים ובסיוטים.

האלמנה והיתומים דורשים מבית המשפט באמצעות באי כוחם, עו”ד ענת מולסון ועו”ד טל נבו, לפצותם בסכום המוערך בעשרים מיליון ₪.

רשלנות רפואית חדר מיון- בחדר מיון- במיון

<![CDATA[

רשלנות רפואית במיון / בחדר מיון הינה נושא תקשורתי מאד לאחרונה.

חלק גדול מכל תביעות רשלנות רפואית הידועות לנו, מקורן ב רשלנות רפואית בחדר מיון.

לעיתים מגיעים אל חדר המיון חולים במצב רפואי קשה שדורש טיפול מהיר. חולים מחוסרי הכרה אינם יכולים לספק לצוות הרפואי פרטים אודות ההיסטוריה הרפואית שלהם, אלרגיות ורגישויות לתרופות, וסוג הדם. צוות חדר המיון מסוגל לטפל במצבים קריטיים גם בהמצא מעט מידע חיוני שכזה. הצוות נדרש, בנוסף, לתקשר עם צוותים רפואיים מחוץ לבית החולים כגון פראמדיקים וחובשים. אלו משתמשים לעתים בציוד מיוחד אותו לא מכירים רוב הרופאים. רופאי חדר המיון מתמחים בשימוש בציוד זה. כמו כן, הרופאים מתמחים בהסרת ציוד מיוחד כגון חוסם עורקים ולוח לקיבוע עצמות, פעולות הדורשות הפעלת פרוצדורות מיוחדות. בשל כך, ומסיבות נוספות, יכולים היום רופאים להתמחות ברפואת חירום ולהיות מועסקים בחדרי המיון.

עם הגעת המטופל אל חדר המיון, הוא עובר מיון ראשוני הכולל בדיקת סימנים חיוניים על ידי האחות הממיינת, ביניהם לחץ דם, דופק, חום, רמת הכאב, תיאור המחלה מפי החולה או המלווה ומכתב הפניה מהרופא אם בנמצא. סדר הקבלה והטיפול בפונים נקבעים על פי דרגת הדחיפות והחומרה של הבעיה הרפואית ולא בהכרח על פי סדר הגעתם. חולים ברמת דחיפות גבוהה, יטופלו על ידי רופא בעדיפות על חולים עם סימפטומים פחות חמורים. לאחר המיון והטיפול הראשוניים, החולים מועברים לאחד האזורים בתוך המחלקה, מאושפזים באחת ממחלקות בית החולים, מועברים לחדר הניתוח, מועברים לבית חולים אחר מסיבות שונות או משוחררים לביתם.

הצוות הרפואי בחדר המיון כולל בדרך כלל רופאים מומחים, רופאים מתמחים ואחיות שעברו הכשרה מיוחדת ברפואה דחופה. כמו כן נמצאים בחדר המיון טכנאים רפואיים המפעילים את המיכשור המגוון, עובדי כח עזר (סניטרים), ואנשי צוות נוספים שעוזרים לתמוך בבני משפחתם של החולים. רוב חדרי המיון פועלים 24 שעות ביממה, ברם בשעות הערב והלילה הם עובדים במתכונת כח אדם מצומצמת.

אם הטיפול אשר ניתן לחולה בחדר מיון לא עמד בדרישה המצופה מרפואה סבירה, ניתן לשקול הגשת תביעת רשלנות רפואית של חדר מיון. לשם כך יש לקבל חוות דעת רפואית של מומחה לרפואה דחופה אשר יפרט מה היו הכשלים בחדר מיון ומהו הנזק שנגרם בעקבותיהם.

לשאלות או ליעוץ ראשוני בנושא רשלנות רפואית של חדר מיון /רשלנות בחדר מיון, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה משמאל.

להלן פסק דין בנושא רשלנות רפואית בחדר מיון/ רשלנות רפואית של חדר מיון:

א 17337/01 עאהד מוסלמאני נ’ בית החולים הכללי על שם ד”ר הלל יפה

1

בתי המשפט

א 017337/01
בית משפט השלום חיפה

27/11/2005
תאריך:
כב’ השופטת אריקה פריאל

עאהד מוסלמאני

– נ ג ד –

1. בית החולים הכללי על שם ד”ר הלל יפה
2. מדינת ישראל/ משרד הבריאות

– נ ג ד –

מסלמאני שריף

הצד השלישי

ע”י ב”כ עו”ד

פסק דין
כללי
1. במועד הרלוונטי לתובענה עבד התובע כפועל בניין. במהלך עבודתו אירעה תאונה בעטייה נגרם לו חתך בידו הימנית באזור אצבעות IV ו-V. ממקום התאונה פנה למרפאת קופת חולים ומשם הופנה לחדר המיון של בית חולים הלל יפה בחדרה (להלן: בית החולים), שם קיבל טיפול רפואי. לטענת התובע התרשלו רופאי חדר המיון בבדיקה שעה שלא אבחנו נכונה את מצבו ולא הבחינו בקרע בגידים המכופפים של אצבעות אלו. כתוצאה מרשלנותם נותר בעל נכות צמיתה בשיעור גבוה.

על כן הגיש תובענה זו נגד בית החולים ונגד מדינת ישראל.

העובדות
2. התובע, יליד 1961, עבד במועד הרלוונטי לתובענה בתור פועל בניין אצל דודו מוסלמאני שריף (להלן: שריף). ביום 14.8.94 בשעה 16.30 בערך, עבד התובע באתר בנייה בכפר קרע. במהלך העבודה נחתך בידו הימנית מרשת חדה שנמצאה באתר הבנייה.

3. ממקום התאונה פנה למרפאת קופת חולים בכפר קרע, שם אובחן חתך בכף יד ימין בקרבת שתי אצבעות. בטופס ההפנייה צוין “חתך עמוק” והופנה לקבלת טיפול לחדר המיון (ראה מוצג ת/1; זיהוי האצבעות שנפגעו לא ברור במסמך. אין חולק כי האצבעות שנפגעו הן IV ו-V).
4. התובע פנה לחדר המיון של בית חולים הלל יפה בחדרה, שם אובחן “חתך בכף יד ימין באורך כ-4 ס”מ, אינו מגיע לשריר. אספקט אולנרי. תנועות האצבעות – תקינות, ללא חוסר תחושתי, כח באצבעות 5-4 – תקין, תנועות אצבעות 5-4 מימין – מלאות ותקינות” (ראה מוצג ת/3). נעשו חיטוי, תפירה, חבישה והיד הושמה בסד גבס. התובע שוחרר בהמלצת המשך מעקב אצל הרופא המטפל תוך הנחיות לחבישה וחיטוי יומיומי; הוצאת התפרים בעוד עשרה ימים ואיסור הרטבה למשך שלושה ימים. כן ניתן לתובע טיפול תרופתי.

5. בחדר המיון טיפלו בתובע ד”ר גרוס וד”ר שטרית. לפי עדות התובע, האחרון היה רופא מומחה ואילו הראשון “מתלמד”.

6. לא הוצג תיקו הרפואי של התובע בקופת חולים ויש להניח כי תהליך הריפוי עבר ללא סיבוכים. ביום 13.9.94 ביקר התובע אצל רופא קופת חולים, אשר הפנה אותו שוב לחדר המיון וציין כי “הנ”ל עם קרע של הגידים המכופפים. הנ”ל לא יודע מהות הפגיעה על כן נא לקבלו מחדש לבדיקה ולניתוח. עדיין בזמן של תפירה end e end (ראה מוצג ת/2).

7. באותו יום התקבל התובע לחדר המיון של בית חולים, שם נבדק על ידי ד”ר שטרית. ממסמך חדר המיון עולה, כי התובע ביקר במרפאת בית החולים ביום 9.9.94, אז אובחנה ירידה תחושתית באצבעות IV ו-V והוצע לו ניתוח. לפי רישום בחדר המיון מיום 13.9.94 (מוצג ת/4) “אז” דהיינו ביום 9.9.94 לא היה התובע מעונין בניתוח ואילו באותו ביקור הסכים לכך ברם ביקש לדחותו בחודש ימים עקב אירוע משפחתי.

8. לעניין הניתוח טוען כיום התובע כי בשום שלב לפני ה-13.9.94 לא הוצע לו לעבור ניתוח ואילו באותו יום היה מוכן לניתוח מיידי ואף התייצב לבית החולים בצום. התובע אמנם לא העלה בכתב התביעה טענה בעניין זה ולא ייחס לנתבעים רשלנות עקב אי ביצוע ניתוח ברם משהובאו ראיות בעניין, ללא מחאה מצד הנתבעים, יש להתייחס גם לטענה זו שהיא בבחינת הרחבת חזית לה לא התנגדו הנתבעים מבעוד מועד.

אם כי לא נשמעה עדותו של ד”ר שטרית, בחרתי להעדיף את גרסתו על פני גרסת התובע.

ראשית, תעודת חדר המיון (מוצג ת/4) הוגש כראיה על ידי התובע, ללא הסתייגות מצדו.

שנית, תעודת חדר המיון נרשמה שעה שלא היה מקום לחשש פן תוגש תביעה משפטית נגד בית החולים, כך שאין סיבה לפקפק באמינותה.

שלישית, סביר להניח כי ביום 9.9.94 בעת ביקור התובע בבית החולים נרשם מסמך רפואי, שהיה בהישג ידו של התובע, שלא הגישו כראיה, אף כי היה מעונין לסתור את הרישום במסמך רפואי אחר שהוגש על ידו כראיה (על תוצאות אי-הבאת ראיה חיונית הנמצאת בהישג ידו של בעל דין ראה ע”א 27/91 שמעון קבלו נגד ק’ שמעון עבודות מתכת בע”מ, פ”ד מט (1), 450).

רביעית, לפי עדותו הגיע התובע לבית החולים בצום, מוכן לניתוח. גרסה זו אינה סבירה כלל ועיקר, שהרי ביום בו הגיע לבית חולים (ה-13.9.94) ביקר אצל רופא קופת חולים, שהפנה אותו לחדר המיון, שם נתקבל בשעה 13.19. הכיצד ידע התובע עוד בבוקרו של יום כי רופא קופת חולים יפנה אותו לניתוח בבית חולים ושמר על צום באותו יום? מה גם שסוג הניתוח לא היה בעל דחיפות כזו בגינו ישנה בית החולים את סדרי בראשית ויבצע ניתוח בלתי מתוכנן;

חמישית, גם אם נכונה גרסת התובע, הרי שהנזק הנו ראייתי, שכן הניתוח (ניתוח אקספלורציה) נועד לאמת או לשלול קרע בגידים המכופפים. כפי שיובהר להלן נשלל קיומו של קרע על ידי ד”ר קרב, מומחה לכף יד, שגם ציין כי אין צורך בניתוח.

9. בהמשך, הוזמן התובע לניתוח ביום 15.11.94. ביום 12.10.94 נבדק על ידי ד”ר אבו פול, רופא קופת חולים, אשר הפנה אותו לד”ר קרב, מומחה לכירורגית כף יד מבית חולים קפלן, לצורך בדיקה והמשך טיפול. במכתב ההפניה צוין כי התובע הוזמן לניתוח ליום 15.11.94.

10. ביום 17.11.94 נבדק התובע על ידי ד”ר קרב. אף כי האחרון סבר כי אין צ

ורך בניתוח (ראה מוצג ת/7) “בשלב זה”, ברי, כי הניתוח בבית חולים הלל יפה לא בוצע במועד שנקבע ללא קשר לחוות דעתו ושלא בעצתו. בסיכומיו טען לראשונה בא כוחו של התובע, ללא ביסוס בחומר הראיות, כי הניתוח לא בוצע בעצת רופא קופת חולים ד”ר אבו פול. מהרישום במסמך מיום 16.3.95 עולה, כי לאחר קבלת אבחון ד”ר קרב סמכו רופאי בית חולים הלל יפה את ידם על מסקנותיו, ואכן לא נקבע מועד חדש לניתוח (ראה מוצג ת/8).

11. ד”ר קרב ציין בגליון הרפואי כי בשלב ראשון התובע אמנם “לא הזיז האצבעות 5-4 אבל לאחר שכנוע ומאמץ הצליח לקפל אותן ולכן הגידים שלמים!!”. הוא גם הוסיף כי לתובע יש כנראה נוירומה באזור החתך עם דיסאסטזיה קשה דיסטאלית (הצד האולנרי של אצבע IV). הוא המליץ על טיפול פיסיותרפי וכן סבר כי בשלב מאוחר יתכן כי יהיה מקום לשקול טיפול בנוירומה (“יתכן ובעתיד נצטרך לעשות משהו בקשר לנוירומה”).

12. לאחר בדיקת התובע על ידי ד”ר קרב, הופנה על ידי ד”ר אבו פול לטיפולי ריפוי בעיסוק. עיון בתיק הרפואי (מוצג ת/9) מעיד כי המטפלים נתקלו בחוסר שיתוף פעולה מצד התובע אשר “מאד מקפיד לשמור על יישור אצבעות אבל גם יופי מצליח לרכך אותן”. כן צוין כי “לדעתי הבעיה היא עם הנוירומה. והיתר מוגזם מאד”. במהלך הטיפול הצליח התובע לכופף אצבעות חרף התנגדותו לעשות כן. לאחר שלושה חודשים הופסק הטיפול ואין עדות לטיפולים רפואיים נוספים.

13. ד”ר חורש, אשר מונה כמומחה מטעם בית משפט, ואל חוות דעתו אתייחס בהמשך, הבחין כי כפות ידיו של התובע מיובלות במידה שווה, ללא דפורמציה בכף היד הימנית וללא דלדול שרירים בשרירים הקטנים של כף היד או בשרירי האמה. מהצילום שערך (נתקבל בתיק בית המשפט לאחר עדותו, יסומן במ/1) ניתן להיווכח כי יש ביסוס לממצא.

14. התאונה מיום 14.8.94 הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן גם: המוסד) ונקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 28% (משוקללת). 20% בגין קרע בגידים המכופפים באצבעות IV ו- V ביד ימין לפי סעיף 42 (2) (ג) II של תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט”ז-1958 (להלן: התקנות) ו-10% בגין תחושת יתר באצבע V לפי תקנה 29(6) II לתקנות.

הועדה הרפואית לעררים הפחיתה את הנכות הצמיתה שהוענקה לתובע וקבעה 19% (משוקללת) לפי סעיף 43(4) ב (פעמיים) לתקנות.

התובע קיבל תגמולים מאת המוסד לביטוח לאומי בסך 46,252 ₪ (קרן).

ההליך בבית המשפט
15. התובע הגיש כאמור תובענה לתשלום פיצוי נזיקין בגין רשלנות רפואית נגד בית החולים ומדינת ישראל, ונמנע מלהגיש תובענה נגד שריף מעבידו. הנתבעים מצדם שלחו הודעה לצד שלישי נגד שריף. אם כי האחרון הגיש כתב הגנה לא התייצב לאף ישיבת בית משפט. הדיון בין התובענה העיקרית לבין ההודעה לצד שלישי לא אוחד והתקיים ביחסים בין התובע לנתבעים בלבד. והיה ותתקבל התובענה יהיה מקום לדון בהודעה לצד שלישי.

חוות דעת המומחים
16. התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת של האורטופד ד”ר קאסם. לפי חוות דעתו נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 36% תוך הפעלת תקנה 15 (27.1% נכות רפואית משוקללת בגין קשיון לא נוח של אצבעות IV ו-V של יד ימין, שהיא ידו השלטת.

עוד הוסיף ד”ר קאסם, כי רשלנות הנתבעים מתבטאת בכך שהחמיצו בבדיקתם את הקרע בגידים המכופפים של אצבעות אלו.

17. מטעם הנתבעים נבדק התובע על ידי ד”ר שטהל, אשר סבר כי קרע בגיד המיישר מעניק 10% נכות לפי תקנה 42(2) ג I לתקנות. עם זאת היה בדעה כי תפקוד הרופאים המטפלים מבית חולים הלל יפה היה ללא דופי ואין לייחס להם רשלנות כלשהי.

18. נוכח הפער בין חוות דעת הצדדים מונה בהסכמה ד”ר צבי חורש כמומחה מטעם בית משפט (להלן: המומחה או ד”ר חורש). נוכח ממצאי בדיקתו הגיע ד”ר חורש למסקנה שלא נגרם קרע בגידים המכופפים. מסקנתו מבוססת על ממצאי בדיקתו (בדק את התובע בשתי הזדמנויות שונות בהפרש עשרה חודשים בערך בין בדיקה לבדיקה), על ממצאי בדיקת ד”ר קרב כמו גם על ממצאי בדיקת EMG שנערך לתובע, אשר העידו על כי לא נותר לתובע נזק תחושתי.

19. התובע סבור כי אין לקבל את קביעת המומחה ויש להעדיף את חוות דעת ד”ר קאסם מטעמו או למצער את חוות דעת ד”ר שטהל. ייאמר כבר עתה, כי מסקנות ד”ר שטהל בחוות דעתו אינן ברורות די הצורך. עם זאת, עולה ממנה בבירור, כי לא מצא דופי בפעולות הרופאים, כך שגם אם לדעתו נותרה לתובע נכות בשיעור 10% (מה שאינו ברור כלל ועיקר) הרי שאין לייחס זאת למעשה או מחדל רשלני מצד הרופאים המטפלים בבית חולים הלל יפה.

20. נטיית בתי המשפט הנה להעדיף חוות דעת של מומחה שמונה על ידו על פני זו של מומחים “מטעם” גם כאשר המומחה מונה שלא בהסכמה, לא כל שכן שעה שמונה בהסכמה, כמו במקרה דנן. זאת משום שחזקה על מומחה זה שיפעל באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים. אין בכך כדי למנוע העלאת ביקורת עניינית על קביעותיו והערכותיו. חוסר שביעות רצון של בעל דין מקביעות מומחה מטעם בית משפט, שאינן תואמות את חוות דעת מומחה מטעמו, אינו בגדר ביקורת עניינית ואינו מהווה עילה לשלילת חוות הדעת או חלק ממנה.

רק נימוק כבד משקל ובולט לעין יצדיק לדחות את קביעות מומחה מטעם בית משפט. “משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת…. לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן (ע”א 29

3/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע”מ נ’ רבי ואח’, [לא פורסם])”. ראה ע”א 1240,558/96 חברת שיכון עובדים נ’ רוזנטל חנן ו-32 אח’ פ”ד נב(4), 563 ,עמ’ 569-570.

21. לא זו אף זו, חוות דעת ד”ר חורש מבוססת היטב והיא נתמכת בממצאים נוספים כך שגם מטעם זה יש להעדיפה על פני חוות דעת של מומחים “מטעם”. בבדיקתו מצא המומחה כי חרף חוסר יכולת שהפגין התובע לכיפוף אקטיבי של אצבעות IV ו-V (דהיינו, כיפוף רצוני) מסוגל היה לכופף אצבעות אלו בכיפוף פסיבי (דהיינו, כיפוף על ידי הבודק), עובדה המעידה על העדר נזק בגידים. תוצאות הבדיקה תועדו על ידי המומחה בצילומים שערך, אשר יסומנו כאמור במ/1.

בבדיקתו גם מצא המומחה כי שתי ידיו של התובע מיובלות באותה מידה, עובדה התומכת במסקנה שהוא משתמש בשתי ידיו באופן שווה. כמו כן לא הבחין בדלדול שרירים בידו הימנית, שסביר היה לצפותו לולא השתמש התובע באצבעות יד ימין פרק זמן ממושך מאז קרות התאונה (למעלה מעשור).

חוות דעת המומחה נתמכת גם בממצאי ד”ר קרב, אשר הוזכרו לעיל. כזכור, גם ד”ר קרב נוכח כי התובע מסוגל לכופף את אצבעות IV ו-V ולכן סבר, כי אין קרע בגידים. לעומת זאת מצא כי קיימת נוירומה באזור החתך, בגינה הפנה אותו לטיפול פיסיותרפי והותיר את שאלת ביצוע ניתוח לסילוק הנוירומה לשלב מאוחר יותר.

כפי שגם ציין זאת המומחה, עיסוקו של התובע כנהג משאית, מקצוע אותו למד לאחר התאונה מיום 14.8.94, נשוא הטיפול הרפואי, מחייבת שימוש בשתי ידיו. עדות התובע לפיה לא דיווח על המגבלה ולכן ניתן לו רשיון לנהוג במשאית אינה יכולה לסייע לו.

סביר להניח כי לא דיווח על המגבלה משום שהמגבלה אינה קיימת. על מנת לקבל רשיון נהיגה במשאית נזקק התובע לבדיקה רפואית, לשיעורי נהיגה ממורה מוסמך ולבחינה מעשית בנוכחות בוחן מטעם משרד התחבורה. אין עדות של איש מאלה שהבחין באצבעותיו הזקורות טרם קבלת רשיון נהיגה.

גם הפיסיותרפיסטים שטיפלו בתובע היו בדעה כי בעייתו אינה בגידים המכופפים אלא בנוירומה שאובחנה וראו התנהגות מוגזמת מצד התובע.

22. נוכח קביעת המומחה אין אלא להסיק, כי לא הוכחה רשלנות מצד הרופאים המטפלים בבית חולים הלל יפה וכן לא הוכח כי נותרה לתובע נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה או מהטיפול הרפואי שהוענק לו לאחר מכן.

23. יצוין, כי על אף שאין מחלוקת בקיומה של הנוירומה, אין טענה וממילא אין ראיה כי היא תוצאה מטיפול לקוי שניתן לתובע על ידי הרופאים המטפלים בבית חולים הלל יפה (או כל רופא אחר). לכן, גם אם היא גורמת להפרעה כלשהי, אין לכך השפעה על תוצאות ההליך דנן.

קביעת המוסד לביטוח לאומי
24. אין חולק כי הועדות הרפואיות שליד המוסד לביטוח לאומי העניקו לתובע נכות צמיתה נדיבה. הועדה הרפואית הראשונה העריכה את נכותו הצמיתה בשיעור 38% כאמור ולאחר מכן, בעקבות עררים שהוגשו הן על ידי המוסד לביטוח לאומי והן על ידי התובע קבלה הועדה הרפואית לעררים את ערר המוסד וקבעה את נכותו של התובע בשיעור 19% לצמיתות.

25. בעניין זה ראוי לציין את עדות התובע בעמ’ 25 ש’ 18 שם טען כי הגיש ערר משום שנמצא במצוקה כלכלית והיה מעונין בקבלת פיצוי חד-פעמי (לו זכאי נפגע בעבודה שנכותו נמוכה מ-20% לעומת הקצבה החודשית המשולמת למי שנכותו הצמיתה 20% או יותר).

בהתעלם מהעובדה שהערר שהוגש על ידו נועד מן הסתם להגדיל את שיעור הנכות ולא להקטינו ואילו ערר המוסד לביטוח לאומי נועד למטרה זו, הרי שיש בעדות זו כדי להצביע על אופיו המניפולטיבי של התובע, שסייע לו מן הסתם בהופעותיו בפני רופאי הועדות הרפואיות. אם הוקטנה הנכות עקב מעשיו שלו משמע שבהופעתו בפני ועדת העררים הציג מצג טוב יותר מזה שהציג בפני הועדה הראשונה ועל ידי כך הצליח להטות את תוצאות הבדיקה לפי רצונו.

26. מכל מקום, הלכה מושרשת היא, כי אין קביעת הועדות הרפואיות שליד המוסד לביטוח לאומי בעלת נפקות בהליך לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] אלא לעניין ניכוי הגמלה המשתלמת על ידי המוסד (ראה סעיף 82 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וכן ניתוח הסוגייה בספרו של ד’ קציר פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה רביעית, תשנ”ח, עמ’ 1062).

הנזק
27. נוכח קביעתי דלעיל ההתייחסות לנזק הנה מעבר לדרוש. לאחר התאונה לא שב התובע לעבודה ורק כעבור חמש שנים השתלב שוב במהלך העבודה. גם בהנחה שנותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 19%, כפי שנקבע על ידי הועדות הרפואיות שליד המוסד הרי שאין כל הצדקה וממילא אין הוכחה כי הסיבה לאי-חזרתו של התובע למעגל העבודה קודם לכן נעוצה במצבו הרפואי בגין האירוע נשוא התובענה דנן. לא כל שכן נוכח הקביעה דלעיל, כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה.

28. לא זו אף זו, התברר שהתובע היה מעורב במספר תאונות נוספות, לפני התאונה דנן ולאחריה. ביום הדיון בבית המשפט הופיע כשידו השמאלית חבושה (ראה הערה בעמ’ 24 ש’ 31). לא מן הנמנע שאי-השתלבותו מחדש במעגל העבודה הושפע מריבוי התאונות בהן היה מעורב.

29. התובע לא הוכיח את הכנסתו לפני התאונה מיום 14.8.94. ממסמכי המוסד לביטוח לאומי, שצורפו בהסכמה לסיכומי הנתבעים, עולה כי השכר הרבע שנתי ששימש כבסיס לתשלום גמלה הגיע לסך של 6,138 ₪, ומכאן שהכנסתו החודשית הגיעה לסך 1,535 ₪. סכום זה משוערך להיום (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית) מגיע לסך של 3,980 ₪.

30. בהסתמך על הערכת רופאי הועדות הרפואיות אזי נגרם לתובע נזק בגין ראש נזק של אבדן השתכרות מלא במשך ששה חודשים. אניח כי ] ]>

 

 

עוד בנושא: רשלנות רפואית באבחון

 

Step 3 preview the gami video, save https://essay4today.com/ it, and send the url link to share with others to view

רשלנות רפואית של מגן דוד אדום /מד"א

 

רפואת חירום היא תחום ברפואה שנועד לתת מענה לסיכון מיידי באחת משלושת המערכות העיקריות של גוף האדם – מערכת הנשימה, המערכת ההמודינמית וההכרה או בסיכון לאחד האיברים או זיהום. דוגמאות לסיכונים הדורשים התערבות מיידת של צוות רפואת חירום הם: מצוקה נשימתית, חסימת נתיב האוויר, הפרעת קצב, תעוקת חזה, דום לב, או הלם.

רפואת חירום מיושמת על ידי אנשי מקצוע שהוכשרו לכך: מגישי עזרה ראשונה, חובשים, פאראמדיקים, ורופאים לסוגיהם‏‏. לכל אחד מבעלי התפקידים הללו תחומי סמכות ואחריות מוגדרים וחריגה מהם עלולה לגרום לנזק למטופל. מטרת צוות רפואת החירום היא ייצוב מצב המטופל במידת האפשר עד להגעתם במהירות האפשרית לבית החולים, תוך מניעת הידרדרות במצב המטופל ואי גרימת נזק נוסף.

לכל אחד מאנשי צוות רפואת החירום יש את סמכויות הטיפול שלו. לפאראמדיק יש ידע לטיפול מתקדם (ALS או ATLS) והוא ראש הצוות של האמבולנס טיפול נמרץ (אט”ן) וישנו אמבולנס רגיל שבו החובש הוא ראש הצוות וכל אמבולנס מותאם לסוגים שונים של מצבי חירום רפואיים.

רפואת חירום באה לידי ביטוי בעיקר בשני המקומות הבאים:

1. חדר מיון של בית החולים

עם הגעת חולה לחדר המיון, הוא עובר מיון ראשוני הכולל בדיקת סימנים חיוניים על ידי האחות הממיינת, ביניהם לחץ דם, דופק, חום, רמת הכאב, תיאור המחלה מפי החולה או המלווה ומכתב הפניה מהרופא אם בנמצא. סדר הקבלה והטיפול בפונים נקבעים על פי דרגת הדחיפות והחומרה של הבעיה הרפואית ולא בהכרח על פי סדר הגעתם. חולים ברמת דחיפות גבוהה, יטופלו על ידי רופא בעדיפות על חולים עם סימפטומים פחות חמורים. לאחר המיון והטיפול הראשוניים, החולים מועברים לאחד האזורים בתוך המחלקה, מאושפזים באחת ממחלקות בית החולים, מועברים לחדר הניתוח, מועברים לבית חולים אחר מסיבות שונות או משוחררים לביתם.

הצוות הרפואי בחדר המיון כולל בדרך כלל רופאים מומחים, רופאים מתמחים ואחיות שעברו הכשרה מיוחדת ברפואה דחופה. כמו כן נמצאים בחדר המיון טכנאים רפואיים המפעילים את המיכשור המגוון, עובדי כח עזר (סניטרים), ואנשי צוות נוספים שעוזרים לתמוך בבני משפחתם של החולים. רוב חדרי המיון פועלים 24 שעות ביממה, ברם בשעות הערב והלילה הם עובדים במתכונת כח אדם מצומצמת.

2. מגן דוד אדום /מד”א

תפקידו הראשי של מד”א הוא מתן עזרה ראשונה ופינוי נפגעים באמצעות אמבולנסים רגילים (“לבנים”) וניידות טיפול נמרץ (נט”ן) ואמבולנס טיפול נמרץ (אט”ן). תפקידים נוספים של מד”א הם הגשת עזרה ראשונה לציבור הרחב, לימוד עזרה ראשונה והחייאה, מכירת ציוד עזרה ראשונה וניהול שירותי התרמות דם. עזרה לצה”ל בעת מלחמה.

מד”א מפעיל מספר סוגי ניידות מבצעיות עיקריות:

  • אמבולנס לבן (“רגיל”) – הכולל נהג (חובש/חובש בכיר/פאראמדיק) ועד שלושה אנשי צוות ומתנדבים.
  • אמבולנס משופר – הכולל נהג שהוא פראמדיק ועד שלושה מתנדבים, לאמבולנס זה מצורף ארגז תרופות ומוניטור דפיברילטור.
  • אט”ן (אמבולנס טיפול נמרץ) – הכולל פאראמדיק, נהג (חובש/חובש בכיר/פראמדיק), ושני מתנדבים/משתלמים.
  • נט”ן (ניידת טיפול נמרץ) – הכוללת רופא, פאראמדיק, נהג (חובש/חובש בכיר/פראמדיק) ומתנדב/משתלם.

הגשת תביעת רשלנות רפואית בתחום הרפואה הדחופה /רפואת חירום (מד”א או חדר מיון)

בישראל ובעולם מוגשות תביעות רפואית רבות בגין רשלנות רפואית של מד”א או רשלנות בחדר מיון. לשם הגשת התביעה יש להצטייד בחוות דעת רפואית של רופא מומחה לרפואת חרום אשר יפרט בהרחבה מה הייתה הרשלנות ואילו נזקים נגרמו כתוצאה מכך. בית משפט בבואו לפסוק פיצויים כנגד מד”א, בודק, אם אכן הייתה התנהגות רשלנית של פראמדיק או איש צוות אחר, ובמידה וקובע כי אכן מדובר ברשלנות רפואית, אזי בוחנים השופטים אם הרשלנות הרפואית של מד”א גרמה לנזק.

במידה והתשובה לשתי השאלות הנ”ל חיובית, דהיינו שצוות מד”א התרשל ושהרשלנות גרמה לנזק, בית משפט יפסוק פיצוי שגובהו תלוי בגודל הנזק שנגרם ויכול להגיע לסדרי גודל של מאות אלפי ש”ח ולעיתים אף מיליונים אם מדובר בנזק קשה ובלתי הפיך.

עורכי דין העוסקים בתחום רשלנות רפואית יטפלו בתיקים אלו באחוזים מהפיצוי המושג ללקוח בסיום התביעה ורק במקרה של הצלחה. ההוצאות היחידות שיש ללקוח לשם הגשת תביעה שכזו הן בגין איסוף וצילום מסמכים רפואיים, התייעצות עם רופא מומחה, חוות דעת של המומחה לבית משפט, אגרת בי”מ, נסיעות ושליחוית במידה ונדרשות. במידה וזוכים בתביעה, יש החזר כספי של ההוצאות הנ”ל, אשר בכל מקרה הן נמוכות וסמליות לעומת הפיצוי שאמור להתקבל אם אכן ארעה רשלנות רפואית.

 

עוד בנושא: רשלנות רפואית באבחון

 

להערכת סיכויי תביעתך בנושא רשלנות רפואית של מגן דוד אדום, ניתן לפנות לעו”ד ענת מולסון, המייצגת מאות נפגעי רשלנות רפואית, שפרטיה בצד שמאל למעלה

To find out about more apps for creating content, please come check out my sessions at the https://homeworkhelper.net/ upcoming t& l ipad conference in raleigh on november 12th -14th

רשלנות רפואית בניתוחים

 

רשלנות רפואית בניתוחים

חלק גדול מתביעות רשלנות רפואית המוגשות בארץ ובעולם הינן עקב רשלנות רפואית בניתוחים שונים.

רוצה לדעת מה הסיכויים והשווי של המקרה שלך? ניתן ליצור קשר עכשיו וחינם עם עו”ד ענת מולסון המייצגת מאות נפגעי רשלנות רפואית בניתוחים, באמצעות פרטי יצירת הקשר  שלמעלה משמאל

הפעילות הרפואית הינה מורכבת ביותר ודורשת הן ידיעה של הצוות הרפואי אודות מצבו של החולה והן תיאום בין אנשי הצוות כגון- מנתחים, מרדימים, אחיות טכנאים וכדומה.

הנזק עלול להיגרם, בין היתר, מביצוע כושל של טיפול פולשני או לחילופין מאי ביצוע הטיפול או השתהות בלתי סבירה במתן הטיפול, היוותרות גוף זר בגופו של החולה, ביצוע ניתוח או טיפול מיותר בהעדר התוויה רפואית, כשל במהלך הרפואי לאחר הטיפול הפולשני.

על המגיש תביעת רשלנות רפואית בניתוח, להוכיח כי הרופא לא נהג כ”רופא סביר”, דהיינו, כי הרופא, “לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שרופא סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח-יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות”.

הפסיקה קובעת, כי אמת-המידה לבחינת הרשלנות תהיה זו של הרופא הסביר בנסיבות המקרה. החלטותיו ופעולותיו של הרופא צריכות להיות מבוססות על שיקולים סבירים וברמה המקובלת, היינו, על הרופא לבסס החלטותיו על הידע העדכני הנתמך בספרות מקצועית, בניסיון קודם והכול – בהתאם לנורמות מקובלות אותה עת בעולם הרפואה.

בתביעות רפואיות בתחום ניתוחים, מתעוררת לא אחת שאלת ההסכמה של החולה לטיפול, כאשר ביהמ”ש נדרש לבחון האם ניתנה הסכמתו המודעת של החולה לניתוח, האם הוסברו לו הסיכויים להצלחתה מחד והסיכונים בביצועה מאידך, האם פורטו בפני החולה אופציות טיפוליות אחרות, ניסיונו והכשרתו של המנתח וכד’, לעיתים גם אם הרופא לא התרשל בעצם ביצוע הניתוח, אך הפר את חובת גילוי הסיכונים לחולה- ניתן לזכות בתביעת הרשלנות הרפואית.

תחומי רפואה בעיקריים הם נתגלו מקרי רשלנות רפואית בניתוחים:

  • קרדיולוגיה– ניתוחי לב, צינתורים, ניתוחי מעקפים ועוד.
  • אורטופדיה– ניתוח עמוד שדרה, ניתוח גב, ניתוחי ברך, החלפת מפרקים ועוד.
  • ניתוחים פלסטיים- הגדלת חזה, הקטנת שד, ניתוחי אף, ניתוחי לייזר ועוד.
  • נוירוכירורגיה- ניתוחי ראש/ מוח וכדומה
  • לידה- ניתוחים קיסריים, לידת ואקום, לידת מלקחיים ועוד

לשאלות בנושא רשלנות רפואית בניתוח או להערכת סיכויי תביעתך חינם, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון המייצגת מאות נפגעי רשלנות רפואית, בטלפון נייד 0524787850 או בשיחת חינם 1800200807 או במייל: legal1@bezeqint.net