רשלנות רפואית אלרגיה (Allergy)

 

אלרגיה היא הפרעת של רגישות יתר של מערכת החיסון. תגובה אלרגית מתרחשת כתוצאה מחומרים סביבתיים מזיקים העונים לשם אלרגנים. התגובה הזו היא נרכשת, ומהירה. אלרגנים רבים כגון אבק או אבקנים הם חלקיקים הנישאים ברוח. במקרים הללו התסמינים יתרחשו באזורים אשר באים במגע עם האוויר כגון עיניים, אף וריאות. לדוגמא, קדחת השחת או אלרגיה לפרחים אשר מוביל לגירוי באף, התעטשות, גירוד ואודם בעיניים. מעבר לאלרגנים הנישאים באוויר, ינשם אלרגנים אשר יכולים להגיע מהמזון, עקיצות חרקים, ותגובה לתרופות כגון אספירין ואנטביוטיקה כגון פניצילין. תסמינים של אלרגיה למזון כוללים כאב בטן, נפיחות של הבטן, הקאות, שלשול וגרד ונפיחות בעור. הטיפול המסורתי באלרגיה הוא בפשטות הימנעות מאותו אלרגן או ירידה בהיחשפות שלו. טיפול תרופתי במצבי אלרגיה נועד לחסום את חומרי הביניים הלוקחים חלק בתהליך האלרגיה.

רשלנות רפואית – אלרגיה

הסיבוכים במצבים של התפתחות אלרגיה יכולים להיות מקלים עד קשים מאוד. באופן כללי מצב של אלרגיה עולה הסיכון לבעיות רפואיות במקרה של אלרגיות חמורות, עולה הסיכון לאלרגיה אשר תוביל לתגובה קשה או שוק אנאפילקטי אשר לרוב נגרם כתוצאה ממזון, פניצלין וחרקים. אסטמה היא סיבוך לעיתים הולך יד ביד עם אלרגיות שונות. במקרים רבים, אסטמה מגורה על ידי אלרגנים סביבתיים. אקזמה, סינוסיטיס ודלקות אוזניים או דלקות ריאות. כמובן שכול סיבוך מהסוג הזה
עילות לתביעה ברשלנות רפואית אירוע אלרגיה :
– אבחון שגוי של ראשונית מדומה ואבחון בשלב מאוחר מדי.

– פעולות ומחדלים רשלניים שתוצאתם תוביל להפסקת הטיפול,עיכוב הטיפול,ביצוע פעולה רפואית לקויה או לא

מתאימה שגרמה להחמרת המצב הרפואי של המטופל וגרימה לנזק גופני נוסף.

– אנמזנה שנלקחה בצורה חלקית או לא מקצועית לגבי פעולות כירורגיות רלוונטיות בעבר או מחלות רלוונטיות באזור

המעיים,וכול מיני גורמי סיכון רלוונטיות כולל מחלות לב ומחלות גנטיות משפחתיות.

– אי הפניה לבדיקות מתאימות ובזמן המתאים לדוגמת בדיקות הדמיה(רנטגן או CT ).

לשאלות בנושא רשלנות רפואית בנושא אלרגיה , ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה בראש העמוד משמאל.

רשלנות רפואית גידולים של רקמות רכות- BENIGN SOFT TISSUE

גידולים של רקמות רכות הם שכיחים יותר מאשר גידולים של העצם. הם יכולים להתרחש כמעט בכל אזור של הגוף, בתוךו בין השרירים, הגידים, העצבים וכלי הדם. הגידולים הללו משתנים באופן נרחב בהופעתם והתנהגותם. חלק מן

הגידולים יכולים להיות די אגרסיביים. פלישה לתוך רקמות שכנות מעלות את הסיכוי להישנות של הגידול גם לאחר שיוסר. במקרים הללו קיים סיכוי שהמנתח ישתמש בטכניקות מיוחדות ואפילו בהקרנות בכדי להוריד את סיכון ההישנות. בין סוגי הגידולים של הרקמות הרכות ניתן למצוא גידולים כמו: לימפומה, אנג’יולימפומה, פיברומה מיקסומה ועוד. הגידול השכיח מבניהם הוא הגידול הנוצר בשכבות השומן ונקרא לימפומה. לימפומה בדרך כלל מתרחשות מתחת לשכבת העור כגוש שאינו מפיק כאב וגודל לאורך תקופה של חודשים או שנים. הגידולים הללו הם לרוב אינם מסוכנים והם מטופלים באמצעות הסרה של גבולות הגידול. הסיבות לצמיחה גידולים מרקמות רכות הן מגוונות ויכולות להיווצר מסיבות שונות כגון: קרינה, גורמים גנטיים, זיהומים טראומות וכו’.

רשלנות רפואית – גידולי רקמה רכה

חלק מגידולי הרקמה הרכה יוסרו באופן ניתוחי וחלקם לא. לעיתים חוסר הערכה מקצועית או חוסר צומת לב עלולים להוביל לכך שגידול שנחשב כשפיר לא יוסר מסיבות כאלו ואחרות ולאחר מכן יתפתח לממאיר, כמו למשל במקרה של סרקומה המתפתחת מרקמות רכות. סרקומה מרקמות רכות עלולה להוביל לגידול משמעותי, שיכול לגרום ללחיצה על רקמות תקינות בסביבה, ליצור כאב לוקלי. במידה והגידול מתרחש בריאות הדבר עלול להתבטא בקוצר נשימה.

עילות לתביעה ברשלנות גידולים של רקמות רכות:

          אבחון בשלב מאוחר יותר של המחלה לאחר שהפכה לגידול רחב ממימדים הלוחץ על איברים בריאים סמוכים או הפך לממאיר ושלח גרורות ברחבי הגוף.

          רשלנות רפואית בדרכי האבחון על ידי אי שליחה לביצוע בדיקות מתאימות כגון בדיקות הדמיה או לחילופין פענוח לא נכון של התוצאות.

לשאלות על רשלנות רפואית גידולים של רקמות רכות ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה מופיעים בראש העמוד משמאל.

 

קשר סיבתי בין אירוע לבבי לבין עבודה

בית דין אזורי לעבודה בחיפה
24 יוני 2012
ב”ל 1232-07 ברוניסלבה זוהר נ’ המוסד לביטוח לאומי בפני
כב’ השופטת מיכל אריסון-חילו
נציג עובדים מר סלים אסחאק, נציג מעסיקים מר אלי פיילר
התובעת
ברוניסלבה זוהר ת.ז. 01447499
ע”י ב”כ עו”ד עשהאל בר-נס
נגד
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע”י ב”כ עו”ד יפעת קונה
פסק – דין 1. התובעת, גב’ ברוניסלבה זוהר, אחות במקצועה, הגישה למוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע וגם המוסד), שתי תביעות. בתביעה שהוגשה לנתבע ביום 8.7.2001 ביקשה להכיר באירוע מיום 11.12.2000 כתאונת עבודה ובתביעה שהוגשה לנתבע ביום 5.5.2003 ביקשה להכיר באירוע מיום 19.11.2000 כתאונת עבודה (ר’ מוצגים נ/1 ו– נ/2).
2. שתי התביעות נדחו על ידי הנתבע. התביעה בתיק מושא דיוננו הוגשה בעניין דחית התביעה שהוגשה לנתבע ביום 5.5.2003 ונדחתה במכתב הדחיה מיום 17.5.2006, ברם בהסכמת הנתבע צורפה לדיון בתיק גם התביעה שהוגשה לנתבע ביום 8.7.2001 ונדחתה במכתב הדחיה מיום 11.3.2002.
אלה העובדות העולות מהחומר שהונח בפנינו 3. התובעת, ילידת 1949, אחות במקצועה. בתקופה הרלוונטית לתביעה עבדה התובעת כאחות בבית החולים הסיעודי גרף, בחיפה.
4. התובעת טוענת כי ביום 19.11.2000 בעקבות נפילה של אחת החולות במחלקה בה עבדה, התעורר ויכוח סוער בינה לבין עובדת כח עזר במחלקה, ויכוח שהותיר את התובעת נסערת מאד וחשה ברע.
5.
6. — סוף עמוד 1 —
7. התובעת טוענת כי גם ביום 20.11.2000 לא חשה בטוב וקבעה תור למחרת היום, אצל רופא המשפחה בקופת חולים. כמו כן בוצעה לתובעת בדיקת א.ק.ג במקום עבודתה בבית חולים גרף שנמצאה תקינה (ר’ מוצג ת/2). 8. ביום 21.11.2000 ביקרה התובעת אצל רופא המשפחה בקופת חולים, ד”ר שמעון מיכאלי, והתלוננה על כאבים בחזה מזה מספר ימים ד”ר מיכאלי סבר כי מדובר בדלקת בשריר ורשם לתובעת טיפול תרופתי נגד כאבים והפנה אותה למכון הלב (ר’ מוצג נ/7). מרישומו של ד”ר מיכאלי מיום 20.12.2000 עולה כי התובעת לא פנתה למכון הלב (ר’ מוצג נ/11).
9. התובעת עבדה כרגיל עד ליום 23.11.2000.
10. ביום 23.11.2000 נעדרה התובעת מעבודתה.
11. ביום 25.11.2000 (יום שבת) בעת ששהתה בביתה חשה התובעת שלא בטוב ומשפחתה הזמינה לה רופא ממוקד רפואי. הרופא מטעם המוקד בדק את התובעת בביתה בשעה 17:30, וביצע בדיקת א.ק.ג בשידור טלפוני. בבדיקת א.ק.ג זו הופיעו, ככל הנראה, שינויים איסכמיים אצל התובעת. לפיכך הפנה הרופא את התובעת לחדר מיון. מאחר וכאביה של התובעת חלפו באותה עת, החליטה התובעת שלא ללכת לחדר מיון (ר’ מוצג נ/9).
12. בבוקר יום 26.11.2000 פנתה התובעת לרופא המשפחה שלה, ד”ר מיכאלי. לאחר בדיקת התובעת ובדיקת א.ק.ג הפנה ד”ר מיכאלי את התובעת לצילום חזה וצלעות, ברם לא הפנה אותה לחדר מיון (ר’ מוצגים ת/3 ו-נ/8). ד”ר מיכאלי נתן לתובעת אישור מחלה מיום 23.11.2000 ועד ליום 27.11.2000 וכן החליף את הטיפול התרופתי של התובעת לכדורים חזקים יותר נגד כאבים.
13. מיום 28.11.2000 ועד ליום 11.12.2000 עבדה התובעת באופן רגיל בעבודתה.
14. ביום 11.12.2000 בעת שהתובעת הייתה בעבודתה היא חשה ברע. הרופאה במקום עבודתה של התובעת ביצעה לתובעת בדיקת א.ק.ג ולאור תוצאותיה שלחה את התובעת מיידית לחדר המיון בבית החולים בני ציון בחיפה (ר’ מוצגים ת/4 ו-נ/6).
15. בבית החולים בני ציון בחיפה נמצא שהתובעת לקתה באוטם קידמי שהסתבך בהפרעות קצב חדריות והיא אושפזה בבית החולים. במהלך האשפוז בוצע אנגיאופלסטיה והשתלת תומך LAD and RCA (ר’ מוצג נ/5).
16.
17. — סוף עמוד 2 —
18. התובעת שוחררה מבית החולים ביום 24.12.2000 ושהתה בחופשת מחלה. למעשה מיום 11.12.2000 לא חזרה לעבודתה בבית החולים גרף.
19. התובעת הגישה ביום 26.6.2003 תביעת נזיקין לבית משפט השלום בתל אביב (ת.א. 40750/03), בעילת רשלנות רפואית כנגד רופא המשפחה שלה וכנגד קופת החולים. התביעה הסתיימה בפשרה (ר’ מסמכים שוהגשו ע”י ב”כ הנתבע ביום 29/6/2009) גדר המחלוקת 20. התובעת טוענת לקיומם של שני אירועים חריגים בעבודתה. הראשון, ביום 19.11.2000 במהלך עבודתה בבית החולים נפלה, לטענתה, חולה, והתובעת התווכחה ויכוח סוער עם אחת העובדות וכתוצאה מזה חשה כאבים עזים בחזה המקרינים לגב, כאבים ביד וקוצר נשימה (להלן – האירוע הראשון). האירוע השני, התרחש ביום 11.12.2000 כאשר במהלך עבודתה התרגזה התובעת לאחר שאחות במחלקה לא ביצעה את עבודתה ועל התובעת היה לעשות זאת במקומה (להלן – האירוע השני).
21. הנתבע טוען מנגד, כי התובעת לא הוכיחה את האירועים הנטענים על ידה. עוד טוען הנתבע כי מתח מתמשך אינו מהווה אירוע תאונתי. 22. מטעם התובעת העידו: התובעת בעצמה, וכן הגב’ סבטלנה גרינברג, אחות בבית החולים גרף, הגב’ חנה בן הרוש, עובדת כח עזר בבית החולים גרף והגב’ מרגריטה פרוטפופוב, עובדת כח עזר בבית החולים גרף. מטעם הנתבע העידה הגב’ תמר סרוסי, האחות הראשית בבית החולים גרף.
דיון והכרעה 23. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ”ה–1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי וגם החוק) קובע:
” ‘תאונת עבודה’ – תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו…”
סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי קובע:
“תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים”.
24.
25. — סוף עמוד 3 —< br />26. באשר לאוטם שריר הלב, נקבע בפסיקה כי נקודת המוצא היא שבמבוטח מקננת מחלת לב כלילית, אשר בסופו של דבר, ללא קשר לעבודה, עלולה לגרום להופעת אוטם שריר הלב. לעיתים, ניתן לקשור בין אירוע חריג בעבודה, שהוא הגורם המשרה (הזרז – TRIGGER) לבין הופעת האוטם במועד שבו הופיע (עב”ל 481/99 המוסד לביטוח לאומי – דוד מכלוביץ, פד”ע לח 461; 1198/01 יעל רזיאל – המוסד לביטוח לאומי, פד”ע לט 165, 175)
על מנת שאוטם שריר הלב בו לקה המבוטח יוכר כתאונת עבודה, יש להוכיח קיומו של אירוע חריג בחיי עבודתו, קרי – אירוע יוצא דופן מבחינת המאמץ הגופני או הנפשי, אשר אירע ביום הופעת האוטם או בסמוך לכך (ר’ דב”ע מו/0-138 דן יצחק נ’ המוסד לביטוח לאומי, פד”ע י”ח 315; בג”צ 1199/92, 4118/92 לוסקי ואח’ נ’ ביה”ד הארצי לעבודה, פד”י מז(5) 734). בחינת חריגותו של האירוע נעשית על בסיס סובייקטיבי, אך עם זאת נפסק כי הבחינה הסובייקטיבית כשלעצמה מצריכה ראיות אובייקטיביות, ואין די בעצם אמירה של המבוטח כדי להוכיח קיומו של אירוע חריג (ר’ עב”ל 415/09 חיים שלי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 5.9.2010).
בהוכחת האירוע יש ליחס משקל רב לאנמנזה, רישומי בית החולים וקופת החולים, מתוך ידיעה, שהיא פרי נסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדוייקים (ר’ דב”ע מב/0-160 אבו ערב עלי נ. המל”ל פד”ע טו עמ’ 281), שכן יש להניח כי אדם המאושפז בבית חולים ימסור את העבודות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון (ר’ דב”ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי נ. שמעון הירשהורן פד”ע כ’ עמ’ 349).
27. לאחר ששמענו את העדויות ובחנו את כל החומר שהונח בפנינו לא שוכנענו בהתקיימותם של אירועים חריגים בעבודתה של התובעת ביום 19.11.2000 וביום 11.12.2000. להלן טעמנו. האירוע הנטען הראשון מיום 19.11.2000
28. גרסת התובעת כפי שהובאה בפנינו היא, כי בתאריך 19.11.2000, בסמוך לשעה 13:00 עבדה במשמרת בוקר ושימשה כאחות אחראית. יחד עמה עבדה אחות נוספת בשם סבטלנה, ושלוש עובדות נוספות המשמשות ככח עזר בבית החולים. שתיים מהן, הגב’ חנה בן הרוש והגב’ ריטה היו ותיקות, ואילו הגב’ אלקה הייתה חדשה. התובעת הטילה על אלקה לנקות ארונות וכלים. התובעת טוענת כי בשעה 13:00 שמעה צעקות והתברר לה כי אלקה הפילה חולה. וכך העידה התובעת בפנינו:
“רצתי לחדר שממנו באו הצעקות ושם ראיתי שני כוח עזר, חנה וריטה שעבדו עם החולים שלהם. וחנה אמרה לי ברונייה (התובעת), אלקה הפילה חולה. רצתי לחדר ממול ושם לא היה אף אחד חוץ מהחולה והסרתי את השמיכה וראיתי את מה שראיתי, קודם כל נורא התרגזתי שהחולה נפלה, התרגזתי שאלקה לקחה את החולה כי היא לא יכולה לגעת בחולים זה לא תפקידה. טיפלתי בחולה במה שהייתי חייבת, קראתי לאלקה לחדר ושאלתי למה היא עשתה את זה, והיא צעקה עלי שהיא לא עשתה את זה, ואני התרגזתי עליה.”
— סוף עמוד 4 —
(ר’ עמ’ 7 לפרוטוקול ש’ 11-16)
לדברי התובעת, הויכוח נמשך מספר דקות ולאחריו הרגישה כאבים בחזה וחשה שלא בטוב.
התובעת ציינה בתצהירה, כי כשראתה את החולה שוכבת במיטתה ומדממת, הייתה בשוק, נלחצה מאוד, שכן חשבה שעבודתה והרישיון המקצועי שלה נמצאים בסכנה לאור נפילתה של החולה. התובעת ציינה עוד בתצהירה, כי היא החלה לרעוד והרגישה “שהיא מתפוצצת”. לגרסתה, היא התרגשה מאוד ומיד לאחר הויכוח עם אלקה היא הרגישה כאב חד. התובעת טענה בתצהירה כי מעולם לא התרחשו אירועים חריגים כאלו ומעולם לא התרגזה בצורה כל כך קשה כמו בוויכוח עם אלקה וכי מעולם לא פחדה והתרגשה כמו באותו הרגע.
29. בשונה בכך, בתביעה שהגישה התובעת לנתבע ביום 5.5.2003 באשר לאירוע הנטען מיום 19.11.2000, תיארה התובעת את הפגיעה באופן הבא: “עקב התרגזות וויכוח חריף עם עובדת אחרת הרגשתי כאבים בחזה וחולשה.” (ר’ מוצג נ/1). הנה כי כן, בתביעתה לנתבע לא ציינה התובעת דבר על הפלת חולה על הרצפה על ידי עובדת כח העזר, אלקה – ברי כי אירוע הנפילה – אם אכן אירע – הוא משמעותי ביותר והיה מקום לציינו בתביעה שהוגשה לנתבע.
בנוסף עומד לרועץ לתובעת חוסר התיעוד של האירוע במסמכי בית חולים גרף. התובעת העידה בפנינו כי האירוע הנטען היה חריג ביותר באופיו וזו הייתה הפעם הראשונה שקרה אצלה במשמרת (ר’ עמ’ 3 לפרוטוקול ש’ 1-5). כן העידה התובעת ש”אם קורה משהו, יש רופאה במשמרת והיא בודקת את הנעשה ואנו רושמים הכל בתיק של החולה וגם ברפורט של המחלקה” (ר’ עמ’ 3 לפרוטוקול, ש’ 13-14). התובעת ציינה כי היא דיווחה לאחות הראשית, הגב’ תמר סרוסי על המקרה (ר’ עמ’ 3 לפרוטוקל, ש’ 24-25). גם העדות מטעם התובעת העידו כי האחות הראשית תמר סרוסי והרופאה ועוד רופאים ידעו על האירוע (ר’ עמ’ 11 לפרוטוקולל ש’ 24-27, עמ’ 12 ש’ 25-21, עמ’ 13 ש’ 1, עמ’ 16 ש’ 5-6). דא עקא, שהאחות הראשית של בית החולים גרף, גב’ תמר סרוסי, העידה בפנינו כי לא דווח לה על האירוע והיא אינה יודעת על אירוע כזה (ר’ עמ’ 19 לפרוטוקול, ש’ 3). עוד העידה בפנינו הגב’ סרוסי: “בית הדין צריך להבין שאירועים כאלה חריגים בסדר גודל כזה מדווחים מיד הן לי והן להנהלת בית החולים מכיוון שאם זו חולה שנמצאה מדממת כפי שתואר, כנראה צריך לשלוח לבית חולים לתפירה או לאיזה שהוא טיפול כי אנו בית חולים סיעודי ואין לנו רנטגן ולא רופא כירורג. נראה לי שכאן משהו הוצא מהקשרו וזו דעתי” (ר’ עמ’ 19 לפרוטוקול, ש’ 11-16).
בהמשך העידה גב’ סרוסי: “אם קורה אירוע חריג של נפילה או כל אירוע חריג כגון נפילה, דימום, חולה דחף חולה ועוד דברים אנו חייבים למלא דוח אירוע חריג שהוא ממולא בשלושה העתקים לא רק על ידי האחות, אלא על ידי אחות, רופא ואחר כך אני עושה
— סוף עמוד 5 —
הסקת מסקנות לג בי האירוע ואיך למנוע אותו. לא יכול להיות מצב שממולא דוח על אירוע חריג ומישהו מהצוות לא יזכור, או הרופאה שעבדה או אני או ההנהלה כי זה מגיע בשלושה העתקים, להנהלה, אלי ולתיק החולה” (ר’ עמ’ 21 לפרוטוקול, ש’ 21-26). גב’ סרוסי נתבקשה על ידי ב”כ הנתבע לחפש דיווחים לגבי האירוע הנטען מיום 19.11.200 ועל כך השיבה: “לא מצאתי, יש לי בעיה אני לא יודעת על איזה אירוע מדובר או על איזה חולה מדובר. לא מצאתי בשנת 2000 תיאור כזה מתועד אצלי” (ר’ עמ’ 19 לפרוטוקול, ש’ 21-23).
התובעת לא הציגה בפנינו כל מסמך אשר יש בו ראיה לכך שאירוע כזה התרחש. אין כל מסמך מבית החולים המתעד נפילתה ופציעתה של חולה ביום 19.11.2000, או בסמוך לכך, במחלקה בה עבדה התובעת ואנו סבורים כי לו באמת היה מתרחש אירוע חריג שכזה, היה הדבר בא לידי ביטוי ברישומי בית החולים והאחות הראשית, גב’ סרוסי, היתה לבטח יודעת עליו.
30. דבר נוסף העומד לרועץ לתובעת הינם המסמכים הרפואיים שלה, בהם אין כל איזכור של האירוע הנטען. ביום 21.11.2000 פנתה התובעת לרופא המשפחה בקופת חולים, ד”ר שמעון מיכאלי. בפנקס הרפואי נרשם ב”גורם המשלם”: “ביקור רגיל” (ולא “תאונת עבודה”). בתלונות וסיבת הפניה נרשם: “במספר הימים האחרון מרגישה כאבים בחזה פתאומיים שמופיעים תמיד אחרי מאמץ של עליה ברגל. לאחר שנחה משתחררת מהכאב. הכאב ‘עוצר נשימה’ לפי תיאורה.” (כך במקור, ר’ מוצג נ/7). יוטעם כי ברישום בפנקס הרפואי מיום 21.11.2000, אין כל ציון בדבר נפילת חולה, או התרגזות או ויכוח בעבודה, או כל אירוע חריג אחר בעבודה.
ביום 25.11.2000 הוזמן לביתה של התובעת רופא ממוקד רפואי. מהתעודה הרפואית עולה כי התובעת התלוננה כי 3 ימים קודם לכן הופיעו כאבים בחזה, לחץ, בזמן מאמץ וחולף במנוחה. גם במסמך זה אין כל איזכור לאירוע או ויכוח כלשהו בעבודה (ר’ מוצג נ/9). ביום 26.11.2000 פנתה התובעת פעם נוספת לרופא המשפחה, דר שמעון מיכאלי. בכרטיס הרפואי נרשם ב”תלונות”: “כאבים בבית הצלעות משמאל.”(ר’ מוצג נ/8). גם בביקור זה אין כל איזכור לאירוע חריג או ויכוח כלשהו בעבודה.
הנה כי כן, במסמכים הרפואיים לא רק שאין כל איזכור לאירוע הנטען, אלא יש בהם גירסה אחרת באשר לנסיבות הופעת הכאבים ולפיה הכאבים מופיעים בשעת מאמץ ועליה ברגל.
31. התובעת אמנם טוענת כי סיפרה לרופא המשפחה על האירוע בעבודה, אך הוא לא רשם זאת. סבורים אנו, כי לו התובעת הייתה מדווחת לרופא המשפחה על אירוע חריג בעבודתה, הדבר היה בא לידי ביטוי ברישומים הרפואיים, כפי שציין רופא המשפחה, כי התובעת מתארת את הכאב כ”עוצר נשימה”, וכפי שנרשם כי הכאבים מופיעים אחרי מאמץ של עליה ברגל. התובעת אומנם טוענת כי הגישה את תביעת הרשלנות נגד רופא המשפחה בשל כך שלא רשם
32. — סוף עמוד 6 —
33. את תלונותיה במדויק, ברם מעיון במסמכי תביעת הרשלנות, שהגישה התובעת, עולה כי תביעת הרשלנות הוגשה בעילת איבחון שגוי וטיפול לקוי, ובעיקר מתייחסת ליום 26.11.2000 מועד בו חלו שינויים איסכמיים בליבה של התובעת, אך לא אובחנו על ידי רופא המשפחה כבעיה לבבית. אבחון שגוי וטיפול לקוי אין משמעו כי רישום תלונותיה של התובעת אינו מדויק אף הוא (ר’ המסמכים שהוגשו בצירוף להודעת הנתבע מיום 29.6.2009).
זאת ועוד, בכתב התביעה שהגישה התובעת נגד קופת חולים ורופא המשפחה צוין כי “ביום 19.11.00 סבלה התובעת כאב חזק ביותר ממרכז החזה דרך השד השמאלי למרכז הגב….באותו לילה הופיעו כאבים בשכיבה.” (ר’ סעיף 5 לכתב התביעה). הנה כי כן, גם כאן אין כל איזכור מטעם התובעת, לאירוע בעבודה, שהוגדר על ידי התובעת כה חמור וחריג אשר גרם לה להתרגשות ולחץ נפשי. למעלה מכך, מכתב תביעה זה עולה בבירור כי התובעת התלוננה על כאבים הנובעים ממאמץ לרבות זה הכרוך בטיפוס בעליה (סעיף 37(ג) לכתב התביעה).
34. התובעת אף לא הגישה תביעה למוסד בגין האירוע הנטען מיום 19.11.2000, אלא רק ביום 5.5.2003, בחלוף כ- 3 שנים, וזאת כאשר לגבי האירוע הנטען מיום 11.12.2000, הגישה תביעה כבר ביום 8.7.2001. התובעת טענה כי לא ידעה שהיה לה התקף לב ולכן לא הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי (ר’ עמ’ 2 לפרוטקול ש’ 3-15). מאידך גיסא, בהודעתה לחוקר המוסד טענה התובעת כי פנתה באותה תקופה לנתבע, אך הוא לא קיבל את זה וכיום מטפל בעניינה עו”ד (ר’ עמ’ 4 למוצג נ/4).
35. עוד יוטעם כי התובעת לא המציאה לנתבע טופס בל/250 ממולא על ידי מעסיקה, בית החולים גרף, בגין אירוע הנטען מיום 19.11.2000 ובתביעה שהגישה לנתבע, לא ציינה מתי מסרה הודעה למעסיקה על הפגיעה, כך גם המעסיק לא מילא דבר בתביעה (ר’ מצג נ/1).
36. בנסיבות אלה גרסתה של התובעת אינה אמינה ואינה מהימנה עלינו ואין אנו מקבלים אותה. 37. התובעת אמנם, הביאה לעדות שלוש עדות מטעמה התומכות בגרסתה, ברם לא מצאנו כי עדות אלה אמינות ומהימנות עלינו, אלא התרשמנו כי העדויות הן מגמתיות במטרה לסייע לתובעת, בתביעתה. העדויות זהות במהותן והעדות זכרו פרטי פרטים, שאין זה סביר שתזכורנה אותם, בחלוף 9 שנים ממועד ההתרחשות הנטען (האירוע הנטען הוא משנת 2000, והעדות העידו בבית הדין בשנת 2009, בחלוף 9 שנים).
עוד ראוי לציין, לטעמנו, כי, עדת הנתבע גב’ תמר סרוסי ציינה בעדותה, כי ערב לפני הדיון, שהיתה אמורה להעיד בבית הדין, צילצלה אליה התובעת וניסתה להזכיר לה את האירוע (ר’
— סוף עמוד 7 —
עדותה של גב’ סרוסי בעמ’ 19 לפרוטוקול ש’ 11-12 ובעמ’ 21 ש’ 8-12). הנה כי כן, הגם שגב’ סרוסי הינה עדה מטעם הנתבע ואין התובעת רשאית לשוחח עמה בעניין התביעה, צילצלה התובעת אל גב’ סרוסי על מנת לרענן את זיכרונה באשר לאירוע, לקראת עד] ]>

רשלנות רפואית דלקת הכסת – Bursitis

דלקת הכסת היא היא מצב כואב המשפיע על רפידת נוזל קטנה בשם כסת – אשר פועלת ככרית בין העצמות, הגידים והשרירים על יד המפרקים. דלקת הכסת היא מצב שבאזור הופך דלקתי. האזור הנפוץ ביותר לדלקת הכסת הוא הכתפיים, מרפקים או יריכיים. אולם ניתן לחוות גם דלקת הכסת של הברך. דלקת הכסת מתרחשת לרוב עקב ביצוע פעולות תנועתיות החוזרות על עצמם בצורה שכיחה. במקרה של דלקת הכסת החולה עלול להתלונן על מפרק קשיח או כואב, כואב יותר בעת תנועה או כאשר לוחצים על המפרק, והמקום יראה נפול או אדום.

הטיפול כולל לרוב מנוחה למפרק הפגוע ומניעה והגעה מפני טראומות נוספות. ברוב המקרים, דלקת הכסת חולפת בתוך מספר שבועות עם טיפול נכון, אולם התלקחיות והישנות של דלקת הכסת הם דבר שכיח. גורמי הסיכון לדלקת הכסת הם: גיל, סוג התעסוקה או תחביבים אשר דורישם תנועה חוזרת ונישנת או לחץ על מפרק מסוים. כמו מכן קיימות מחלות מסויימות כמו: סכרת, מחלות של בלוטת התריס דלקות שונות של המפרקים אשר יכולות לתרום גם הן לסיכוי גבוה יותר לפתח דלקת של הכסת.

מקרי רשלנות רפואית – דלקת הכסת

לא כל דלקות הכסת ניתנות למניעה, אולם ישנה אפשרות להוריד את הסיכון ולהוריד את החומרה של ההיתלקחות על ידי שינוי הדרך של ביצוע משימות שונות. קיימים מספר דרכים בהם בהם ניתן להפחית את הסיכון להתרחשות דלקת הכסת: לרפד את המפרק בכדי למנוע טראומות, למשל את מדובר את מפרק הברך, ניתן לשים לדוגמא כרית בין הירכיים, להקפיד על הרמת חפצים בצורה נאותה ועוד. דלקת כסת שאינה מטופלת כראוי עלולה להוביל לדלקת כרונית של הכסת של המפרק.

עילות לתביעה ברשלנות דלקת של הכסת :

          אבחון בשלב מאוחר יותר של המחלה לאחר שהחולה כבר סובל מדלקת כרונית של הכסת.

          ביצוע אנמנזה חלקית או לא נכונה שתגרום לטעות באבחנה ולטיפול לא מתאים

          אי הפנייה לבדיקות מתאימות או אי הפנייה בכלל, למשל בדיקות הדמיה לבדיקת המפרק.

לשאלות על רשלנות רפואית בנושא דלקת של הכסת ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה מופיעים בראש העמוד משמאל

פסק דין- תביעה שנדחתה על פגיעה בעצב בניתוח

בית משפט השלום בירושלים

 

ת”א 8748-06 אלפאקיה מוחמד סברי נ’ בית החולים אוגוסטה ויקטוריה

בפני

כב’ השופטת יעל ייטב

תובע

אלפאקיה מוחמד סברי

נגד

נתבעים

בית החולים אוגוסטה ויקטוריה

פסק דין

מבוא

1. התובע, יליד 1945, עבר ביום 7.7.99 ניתוח לתיקון בקע מפשעתי במוסד הרפואי של הנתבע (להלן- “בית החולים”).

2. בכתב התביעה פורט שלאחר הניתוח סבל התובע מזיהום, והוא אושפז בבית החולים למשך 13 ימים.

3. עוד פורט בכתב התביעה שלאחר שחרורו מבית החולים עבר התובע מספר אירועים חוזרים ונשנים של דמם ניכר מאזור הניתוח ומשק האשכים, המלווים בכאבים עזים בקדמת הבטן התחתונה מימין וברגל ימין. בכל פעם נוקז דם רב מאזור הניתוח, ולבסוף הוכנס נקז אשר הקל על הכאבים, אך לא העבירם לחלוטין.

4. פורט שביום 22.1.01 נבדק התובע על ידי נוירוכירורג מבית החולים איכילוב, אשר התרשם כי בעקבות הניתוח נפגע התובע בעצב הירך.

טענות הצדדים

5. לטענת התובע, חב כלפיו בית החולים ברשלנות, בשל ביצוע טיפול כושל ורשלני, הן במהלך הניתוח והן לאחריו. עוד נטען שלא בוצעו הפעולות הנדרשות לאחר הניתוח, הבעיה העצבית לא אובחנה ולא טופלה.

°

6. נטען שנזקיו של התובע מתיישבים יותר עם המסקנה בדבר רשלנות הנתבע מאשר עם המסקנה שלא התרשל, וכי חל בענייננו הכלל שהדבר

°

7. — סוף עמוד 1 —

°

8. מעיד בעד עצמו, כאמור בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן- “פקודת הנזיקין”).

°

9. פורט שלא ניתנה הסכמתו של התובע מדעת לניתוח, ולפיכך והופרו הוראות חוק זכויות החולה, התשנ”ו – 1996 (להלן: “חוק זכויות החולה”), פקודת בריאות העם, פקודת הרופאים וחוק העונשין. התובע אף הפנה לליקויים וחסרים שונים ברשומה הרפואית.

10. בסיכומיו ביקש בא כוחו של התובע להתמקד בשתי טענות עיקריות: טענת הטיפול הרשלני, על יסוד הכלל שהדבר מדבר בעד עצמו, וטענת העדר ההסכמה מדעת.

11. הנתבעת טענה כי הניתוח בוצע לאחר שבבדיקת אזור המפשעה נמצא שהתובע סובל מבקע מפשעתי לא- ישיר ימני קטן, מבקע מפשעתי ישיר ימני גדול, ומבקע מפשעתי שמאלי חוזר. נטען שאזור הניתוח לא הזדהם, ולא התפתחה דלקת כלשהי. בהעדר סיבוכים שחייבו את המשך האשפוז או שחייבו טיפול מיוחד לאחר הניתוח, זולת שטף דם, שוחרר התובע לביתו וחזר לביקורת כעבור שבוע.

12. הנתבעת טענה כי ניתנה הסכמה מלאה כנדרש לניתוח, וכי לא נפל כל פגם ברשומה, ובכל מקרה אין לפגם, אם נפל, כל משמעות.

13. בסיכומיה טענה הנתבעת את הטענות הבאות: נטען שלא הוכחה כל אחריות, בהעדר רשלנות. נטען שהייתה הסכמה מדעת, ושאין כל ראייה לכך שנגרם לתובע נזק במהלך הניתוח.

חוות הדעת הרפואיות

14. לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של מומחה בנוירולוגיה, ד”ר א’ ורטמן. במסגרת חוות דעתו פירט המומחה שהתובע סובל מ- NEURALGIA, המערבת 4 עצבים שונים העוברים בתעלה האינגוניאלית. המומחה ציין שלמרות גודלו של הבקע, אין כל עדות לכך שלפני הניתוח סבל התובע מכאב נוירופתי, שממנו הוא סובל היום, עובדה התומכת בטענתו של התובע שהכאב הופיע בעקבות הניתוח.

15. המומחה הוסיף וציין שנוירלגיה מהסוג האמור קורית לעיתים בסיבוך של לחץ על העצבים באזור האינגואני, וכי הדימומים שאותם תיאר התובע מהווים סיבה לתופעות האמורות.

16. המומחה ציין שלדברי התובע גורמת לו הנוירלגיה לקושי בהרמת משאות ובהנעה חופשית של רגלו.

17. המומחה המליץ לקבוע נכות קבועה בשיעור של 30%.

18.

19. — סוף עמוד 2 —

20. הנתבעת הגישה את חוות דעתו של פרופ’ א’ מלמד. בחוות דעתו פירט המומחה שמתיקו הרפואי של התובע עולה שהתובע נותח ביום 7.7.99. הניתוח עבר בהצלחה, וביום 10.7.99, שוחרר התובע לביתו. לאחר מכן הופיעה באזור הניתוח נפיחות, שמקורה בהמטומה מקומית. אף שלא הייתה עדות לזיהום, טופל התובע שמרנית, עם אנלגטיקה ואנטיביוטיקה, במטרה להביא לספיגה ספונטנית של הדימום. בשל תלונות על כאבים מתמידים ובשל הנפיחות המתמדת באזור הניתוח, אושפז התובע בשנית ביום 18.7.99, לשם ניקוז ההמטומה, באמצעות פתיחת התפרים של הניתוח הקודם. גם אז לא נמצאה כל עדות לזיהום, וביום 24.7.99 שוחרר התובע לביתו.

21. בפרק הבדיקה ציין המומחה שהתובע נראה בריא, נמרץ ודינמי, ללא סימני מצוקה או סבל. הבדיקה הייתה תקינה. אשר לתחושה ציין המומחה- “בבדיקת התחושה הפגין ירידה לכל סוגי התחושה… שהייתה מופגנת, לא אנטומית ולא אוטנטית”.

22. בסעיף הדיון והמסקנות ציין המומחה שבדיקתו הנוירולוגית של התובע הייתה תקינה לחלוטין, למעט ירידת תחושה בבטן ובגב, מימין, מגובה הטבור ומטה, וכן במפשעה ולכל אורך רגל ימין בצורת גליל, שהייתה כאמור לא אנטומית ולא אורגנית. צוין שלא נמצאה בבדיקה כל עדות לפגיעה אורגנית בחוט השדרה, בשורשיו העצביים הלומבו- סקלריים, העצביים וההיקפיים של הרגל, או במערכת העצבים האוטונומית.

23. אשר לאמינותו של התובע ציין המומחה “לא התרשמתי מחומרת ואמינות תלונותיו הסובייקטיביות”. כן ציין “אין מנגנון אנטומי מוכר היכול להסביר את תלונותיו הסובייקטיביות. התרשמתי לעומת זאת ממופגנות בוטה ולא אמינה ומרצון לרווח משני”.

24. המומחה מטעם הנתבעת הפנה לכך שבשנת 1996 התלונן התובע על כאבי פנים בעקבות טיפול שיניים, והגיע לטיפול במרפאת חוץ נוירולוגית בבית החולים איכילוב בעקבות זאת, שם הומלץ לו על משככי כאבים.

25. לאור ממצאיו סבר המומחה מטעם הנתבעת שלא נותרה לתובע בעקבות הניתוח כל נכות בתחום הנוירולוגי.

26. בשל המחלוקת בין המומחים הרפואים, מונה פרופ’ א’ רכס כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה.

27. בתיאור הבדיקה ציין המומחה “עצבים קרניאליים תקינים. הכוח שמור (5/5) ב- 4 גפיים. ההחזרים הגידיים ערים (2+) ושווים ב- 4 הגפיים. אין החזרים פירמידליים. מסת השרירים שמורה. התחושה שמורה ב- 4

28. — סוף עמוד 3 —

29. הגפיים למגע כאב ווברציה למעט ברגל ימין בה טוען התובע להפרעת תחושה בכל הגפה לרבות בירך ובשוק בצורת “צינור” עד למפשעה לרבות אזור העכוז. בהליכה גורר רגל ימין בצורה שהיא לדעתי אינה אורגנית. מסוגל לעלות על הספה (כ- 40 ס”מ) עם כל רגל בנפרד ללא כל קושי. לציין במיוחד כי שרירי הירך והשוק שווים בשתי הרגליים (44 ס”מ כ- 15 ס”מ מעל לפיקה) וכי שרירי השוקיים שווים גם הם (31 ס”מ, 13 ס”מ מתחת לפיקה).

בזמן הבדיקה בשכיבה מדגים התובע חולשה (3/5) של שרירי הירך מימין (אליופסואס) שאינה עומדת בהתאמה עם יכולתו ללכת ולעלות על הספה כמתואר לעיל. חולשה זו לדעתי אינה אורגנית. עוד לציין כי במהלך הבדיקה הנוירולוגית נגעתי בידי ובמכשיר חד בעור של הגפה הימנית התחתונה מבלי שהתקבלה כל תגובת כאב (היפרפתיה). יש צלקת באזור המפשעה מימין שאינה רגישה”.

30. המומחה ציין שיתכן שההתערבות הניתוחית גרמה לפגיעה בעצב תחושתי, “אך התנהגותו של התובע בזמן הבדיקה אינה מאפשרת לקבוע בוודאות את מצבו הנוירולוגי”.

31. המומחה ציין שברור באופן מובהק שאין כל נזק מוטורי בגפה הימנית התחתונה. כן ציין שלמרבית הצער אין אפשרות להעריך את הנזק התחושתי, בשל ההפרזה והאדרה שהפגין התובע במהלך הבדיקה. צוין שברור מעבר לכל ספק כי לא תיתכן הפרעת תחושה בצורת “צינור”, כפי שתיאר התובע, אף לא תיתכן הפרעה תחושתית בעכוז, שכן אזור זה נמצא בתפוצה עצבית אחרת לחלוטין.

32. בסיום חוות דעתו ציין המומחה שעל מנת שלא לקפח את התובע, ומחמת הספק, הוא קיבל את האבחנה שנעשתה בבית החולים איכילוב בשנת 2001, אשר ציינה פגיעה בעצב התחושתי הצידי של הירך. המומחה ציין שמדובר בהפרעת תחושה בלבד, שאינה פונקציונלית.

33. את הנכות הרפואית העריך המומחה בשיעור של 5%, מחמת הספק.

34. אציין שאיש מהמומחים לא זומן להיחקר בפני.

הרשלנות

35. לטענת התובע, חב כאמור בית החולים בנזקיו בשל הרשלנות בטיפול שקיבל.

36. התובע לא הגיש חוות דעת רפואית המעידה על כך שהטיפול שניתן לו היה טיפול רשלני, אלא הפנה לתוצאה, וטען למעשה כי תוצאתו של הניתוח

37. — סוף עמוד 4 —

38. מעידה על רשלנותו של בית החולים. התובע הוסיף וטען כי בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין, מוטל הנטל על הנתבע לשכנע שלא מדובר בענייננו ברשלנות.

39. הנתבעת טענה כאמור שלא הוכחה רשלנות, הן בשל העדר חוות דעת לשם הוכחת הטענה, הן בשל העדר נזק או קשר סיבתי, הן בשל כך שלא מתקיימים התנאים להיפוך נטל הראייה כאמור בסעיף 41 לפקודת הנזיקין.

40. לשם הכרעה במחלוקת זו שבין הצדדים ראוי לטעמי להתעכב תחילה על התוצאה. אקדים ואציין שעיון בראיות שהובאו בפני מעלה שלא עלה בידי התובע להוכיח קיומו של נזק בעקבות הניתוח. גרסתו של התובע בדבר הנזק שנגרם לו מעוררת ספק רב בשל חוסר אמינותה.

41. עיון בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט מעלה שההפרעה שבה מדובר הינה לכל היותר הפרעה תחושתית. המומחה שב והדגיש כי לא מצא במהלך הבדיקה כל נזק אורגני, שכן הבדיקה הנוירולוגית הייתה תקינה.

42. לא זו אף זו. כפי שציין המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, לא רק שהוא לא מצא כל בעיה אורגנית, חלק מהתלונות שהועלו בפניו על ידי התובע, אינן אפשריות, שכן לא תיתכן הפרעת תחושה בצורת “צינור”, כפי שתיאר התובע בפני המומחה, אף לא תיתכן הפרעה תחושתית בעכוז, שכן אזור זה נמצא בתפוצה עצבית אחרת לחלוטין.

43. המומחה ציין שבשל התנהגותו של התובע במהלך הבדיקה, ההגזמה וההאדרה, לא היה באפשרותו להעריך האם אכן קיימת בעיה תחושתית ומה היקפה. את הערכתו בדבר נכות נוירולוגית קבע המומחה כאמור מחמת הספק בלבד, לא על בסיס ממצאיו בבדיקה שערך, אלא על יסוד הרשומה הרפואית שנרשמה בבית החולים איכילוב, כשנה וחצי לאחר הניתוח, רשומה שאליה אתייחס בהמשך, ועל יסוד תלונותיו של התובע.

44. המומחה מטעם הנתבעת אף הוא לא מצא במהלך הבדיקה כל בעיה אורגנית. אף הוא הדגיש את חוסר האמינות של התובע, ואת ניסיונות ההגזמה והאדרה. על יסוד ממצאיו קבע שלא נותרה כל נכות בעקבות הניתוח.

45. גם המומחה מטעם התובע, אשר קבע כאמור נכות בשיעור של 30%, חזר והדגיש במספר מקומות בחוות דעתו שממצאיו מבוססים בעיקרם על מידע שמסר לו התובע, על תלונותיו ועל תחושתו.

46.

47. — סוף עמוד 5 —

48. אף שקיימות בפני שלוש חוות דעת רפואיות, ראוי לציין לעניין זה את פסיקת בית המשפט לפיה יש לתת משקל מתאים לחוות דעת של המומחה מטעם בית המשפט ( ראו למשל ע”א 3056/99 רועי שטרן נ’ המרכז הרפואי ע”ש שיבא, פ”ד נו (2) 936; וע”א 558/96 חברת שיכון עובדים נ’ רוזנטל, יוסף לוי ובניו בע”מ נ’ שיכון עובדים בע”מ, פ”ד נב (4) 563).

49. הנזק המתואר בחוות הדעת הינו כאמור נזק תחושתי, אשר על קיומו ועל היקפו ניתן ללמוד מתלונותיו של התובע בלבד. לעניין זה אין להתעלם מבעיית האמינות הקשה, עליה עמדו שניים מהמומחים הרפואיים, בעטייה קשה לבסס ממצא על יסוד עדותו היחידה של התובע.

50. נוסף לחוות דעתם של המומחים הרפואיים יש לציין מספר גורמים נוספים. מומחה בית המשפט קבע כאמור נכות מחמת הספק על יסוד רשומה רפואית של נוירוכירורג מבית החולים איכילוב, מיום 22.1.01, כשנה וחצי לאחר הניתוח.

51. בגיליון הטיפול במרפאה הנוירוכירורגיה בבית החולים איכילוב, לא צוין טיבה, הקיפה ותוצאותיה של הבדיקה הנוירולוגית שבוצעה לתובע, ולא ניתן ללמוד ממנה האם הממצאים בדבר פגיעה בעצב מבוססים כל כולם על תלונותיו של התובע, או שנמצא בסיס נוסף לקביעה בדבר פגיעה בעצב. כיון שלא נמצא ממצא אורגני בבדיקות המאוחרות יותר, אין להוציא מכלל אפשרות שהממצא האמור בבית החולים איכילוב אכן מבוסס אף הוא על תלונות התובע בלבד. על רקע בעיית האמינות, יש להטיל ספק גם בכך.

52. עוד נרשם ברשומה האמורה שהתובע סירב לניתוח לשם טיפול בבעיה שהתגלתה, ועל כן הומלץ לו על טיפול שמרני.

53. לא הובאו בפני ראיות אודות טיפולים שמרניים שאותם קיבל התובע מאז הבדיקה בבית החולים איכילוב ועד היום, אף לא ראיות אודות תלונות נוספות שהעלה התובע לאחר מכן בפני רופאים בתחום זה.

54. מתצהירו של המנתח עולה כי אף שהתובע זומן לביקורת כשנה לאחר הניתוח הוא לא התייצב לביקורת. במהלך חקירתו הנגדית השיב המנתח שבמהלך הניתוח הוא כלל אינו מתקרב לעצב, (ועל כן אינו נוהג לציין סיכון מפני סיבוך בתחום זה).

55. במהלך חקירתו הנגדית נשאל המנתח האם במסמך שהופנה אליו ביום 4.12.99 (מוצג ת/2) נכתב לו שיש לבצע ניתוח לשחרור העצב, והשיב שהמכתב נכתב על ידי נוירו כירורג, ושהניתוח שעליו הומלץ היה לאזור

56. — סוף עמוד 6 —

57. העצב, הרחוק מאזור הניתוח שהוא עצמו ביצע לתובע. המנתח השיב שהוא עצמו אינו מנתח של עצבים. עוד השיב שהכאבים שעליהם התלונן התובע אינם מסוג הכאבים שבהם הוא נתקל בעקבות ניתוחים מסוג הניתוחים שערך לתובע, ועל כן שלח את התובע לנוירוכירורג, כדי שיטפל בו. הנוירוכירורג מצא שהתובע אינו מגיב לתרופות שניתנו לו, ועל כן המליץ על ניתוח.

58. על יסוד הראיות האמורות, ספק בעיני האם אכן עלה בידי התובע להוכיח קיומו של נזק נוירולוגי, או קיומו של קשר סיבתי בין בעיה נוירולוגית לבין הניתוח.

59. ואולם גם אם אקבל את טענת התובע לפיה נותרה לו בעקבות הניתוח בעיה תחושתית, ושקיים קשר סיבתי ברור בין הבעיה המתוארת לבין הניתוח, אין הדבר מעיד בהכרח על קיומה של רשלנות מצד בית החולים.

60. כפי שנקבע, אף אם אירעה טעות בביצוע ניתוח, אין בכך כדי להעיד בהכרח על קיומה של רשלנות (ראו לעניין זה את פסקי הדין בד”נ 1833/91 פחרי קוהרי נ’ מדינת ישראל, ואת ע”א 916/05 שרון כדר נ’ פרופ’ יובל הרישנו).

61. כאמור, לא הוגשה מטעם התובע חוות דעת רפואית המעידה על טיפול רפואי רשלני בתובע, במהלך הניתוח או לאחריו. לטענת התובע יש כאמור לבסס את קיומה של רשלנות על הכלל המעוגן בסעיף 41 לפקודת הנזיקין.

62. לאחר עיון בראיות הצדדים ובטענותיהם, לא מצאתי שבענייננו מתקיימים התנאים להיפוך נטל הראיה, כפי שהוצע על ידי התובע.

63. סעיף 41 לפקודת הנזיקין יחול בהתקיים כל אחד מהתנאים הבאים:

(1) לניזוק אין ידיעה על הנסיבות שגרמו לאירוע הנזיקי בעת התרחשותו;

(2) הנזק נגרם בשל נכס שלנתבע שליטה מלאה עליו.

(3) האירוע מתיישב יותר עם התרשלות מצד הנתבע מאשר עם האפשרות שהנתבע נקט זהירות סבירה.

64. מין הראוי לציין כי מבחינת שיקולי מדיניות, הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין אינו חל באופן אוטומטי בתביעות לרשלנות רפואית, ראו למשל פסק דינה של כב’ השופטת שטרסברג –כהן בע”א 1146/99 קופ”ח כללית נ’ סולן, פ”ד נה (4) 898–

— סוף עמוד 7 —

“…בעל-דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו יצרף לכתב-טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה (תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ”ד-1984). חובה זו היא בעלת משמעות מיוחדת בתביעות בשל רשלנות רפואית, שאז תלויה הן הוכחת החבות והן הוכחת הנזק בחוות-דעת כזו. אילוּ נבחן קיומם של תנאי הכלל רק על בסיס החומר הראייתי שהוצג על-ידי התובע, התוצאה הייתה כי ברוב המכריע של המקרים היה על בית-המשפט להחיל את הכלל ולהעביר את נטל השכנוע בדבר היעדר רשלנות אל כתפי הרופאים. תוצאה זו אינה נראית לי, באשר היא אינה מתיישבת עם מדיניות משפטית ראויה. ההתערבות הרפואית, טיפולית או כירורגית, באה על רקע מצב של חולי או פגיעה גופנית או נפשית. לא תמיד ניתנים אלה לשיפור או ריפוי מלא או חלקי או בכלל ולא אחת צפוי המצב להתדרדר ללא כל רשלנות מצד הרופאים, כגון ניתוח שלא הביא לתוצאה המיוחלת או ניסיון למנוע החמרת מצב, שלא צלח. אין המשפט אמור להעמיד את הרופאים במצב של ‘אשמים’ לכאורה ולהעביר באופן גורף את נטל השכנוע לשכמם על סמך ראיות התובע בלבד. טעם זה נותן משנה תוקף להכרעה בשאלת החלת הכלל בסוף המשפט על סמך החומר הראייתי כולו ולא רק על סמך ראיות התביעה”.

65. בחינת הראיות שהובאו בפני, בכללותן, אינה מלמדת על כך שהנזק הנטען מתיישב יותר עם התרשלות מצד בית החולים מאשר עם האפשרות שבית החולים נקט זהירות סבירה. בנסיבות שבפנינו לא מתקיימת ההנחה של “התרשלות סטטיסטית”, הנחוצה לקיומו של התנאי השלישי ההכרחי להעברת נטל הראייה.

66. אשר על כן יש לקבוע כי לא הוכחה בענייננו התרשלות מצד בית החולים.

העדר הסכמה מדעת

67. לטענת התובע, לא ניתנה הסכמתו מדעת לביצוע הניתוח, שכן הוא לא קיבל הסבר מספיק ונאות אודות הניתוח ואודות הסיכונים האפשריים. לא נמסר לו מידע אודות האפשרות לסיבוך נוירולוגי, לא נמסר לו אף מידע באשר להעדר מומחיותו של המנתח. אשר להיבט הפרוצדורלי, טען

68. — סוף עמוד 8 —

69. התובע שאמנם הוא חתם על טופס הסכמה, ואולם הטופס היה בשפה האנגלית שפה שאותה הוא אינו דובר.

70. כלל הוא, כי לא יבוצע טיפול רפואי באדם, מבלי שתינתן לכך “הסכמתו מדעת”, היינו הסכמה המבוססת על החלטה מושכלת, ועל הסכמה לביצוע ההליך הרפואי, בהסתמך על המידע הרלוונטי להחלטה זו.

71. כלל זה מעוגן כיום בסעיף 13 לחוק זכויות החולה הקובע כי:

“(א) לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה.

(ב) לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע; לעניין זה, “מידע רפואי”, לרבות –

(1) האבחנה (הדיאגנוזה) והסכות (הפרוגנוזה) של מצבו הרפואי של המטופל;

(2) תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע;

(3) הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות;

(4) סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של העדר טיפול רפואי;

(5) עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני.

(ג) המטפל ימסור למטופל את המידע הרפואי, בשלב מוקדם ככל האפשר, ובאופן שיאפשר למטופל מידה מרבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי תלות.”

72. כפי שנקבע לא אחת, מתן טיפול בהעדר הסכמה מדעת, עשוי להקים למטופל עילות תביעה, נזיקיות וחוזיות כאחד. יחד עם זאת, היקפה של חובת היידוע אינו מוחלט.

73. עמד על כך למשל כב’ השופט ס’ ג’ובראן בע”א 718/06 אליהו סתחי נ’ מדינת ישראל (מיום 30.10.07)-

“לא ניתן לדרוש, לא כעניין של מדיניות ולא מתוך ההיגיון הסביר, כי בטרם יבוצע כל הליך רפואי שהוא יידרש הרופא המטפל לשטוח בפני המטופל את אין-ספור ההשלכות והתוצאות שעשויות להיות להליך, נדירות ככל שיהיו. יתרה מכך, חובת יידוע בהיקף בלתי מוגבל לא תיטיב גם עם

— סוף עמוד 9 —

המטופל, אשר ימצא עצמו נחשף למידע רב מכדי שיוכל להתמודד עמו, כך שהדבר למעשה יפגע ביכולתו להגיע להחלטה מושכלת. מתוך שיקולים אלו התוותה הפסיקה את היקפה של חובת היידוע באמצעות בחינת שכיחות הסיכונים הצפויים מן ההליך והיקפם, אל מול אופי ההליך ודחיפותו”

74. כפי שנקבע בפסק הדין האמור, גם לעניין הליך אלקטיבי, שחובת היידוע החלה בו הינה רחבה, לא מדובר בחובה מוחלטת. גם בהליך זה, מוטלת על הרופא החובה ליידע את המטופל רק בדבר סיכונים של ממש, בעלי רלוונטיות להליך, וחובה זו תתגבר “ככל שמדובר בסיכון הטומן בחובו פגיעה של ממש בבריאותו של המטופל”. השאלה הנשאלת אפוא, הינה האם מטופל סביר היה רואה בסיכונים מידע רלוונטי לשם הכרעה בדבר ביצוע ההליך הרפואי.

75. כפי שנפסק, יש לבחון את מידת שכיחותו של הסיכון ואת מהות הסיכון המגולם בו, אל מול מידת דחיפותו של ההליך הנדרש, סיכויי הצלחתו, והאלטרנטיבות המצויות לו, כך למשל בפסק הדין בע”א 6153/97 שטנדל נ’ פרופ’ יעקב שדה, פ”ד נו (4) 746-

“הסכמה מדעת לטיפול מבוססת על שקלול של חיוניות הטיפול וסיכויי הצלחתו, מצד אחד, עם תדירות הסיבוך האפשרי ומידת חומרתו, מצד שני. זהו מאזן הסיכויים והסיכונים. לדוגמה, סביר שמטופל יסכים לטיפול הרפואי היחיד האפשרי להצלת חייו, גם אם הסיבוך האפשרי עקב הטיפול הוא חמור ואף תדיר. כן סביר הוא, כי המטופל יתנגד לקבלת טיפול רפואי לצורך ריפוי ליקוי שאפשר להמשיך ולחיות עימו כאשר סיכויי הצלחת הטיפול אינם ודאיים, גם אם הסיבוך האפשרי אינו שכיח ודרגת חומרתו נמוכה. הזיקה בין פרטי המידע הרלוואנטיים מגדירה את היקף הגילוי הנדרש, ומחייבת מתן מידע מלא על סיכויי ההצלחה. ככל שהטיפול אינו חיוני, כך כוללת חובת הגילוי מתן מידע מפורט יותר…”

76. עוד נקבע, ב ע”א 434/94 ברמן נ’ מור- המכון למידע רפואי בע”מ, פ”ד נא (4) 205, כי

“המבחן למידע שחובה למסור למטופל אינו אפוא הנוהג המקובל בקרב הרופאים אלא צרכיו של המטופל למידע כדי להחליט אם לקבל את הצעת רופאו. צרכים אלה נקבעים על-פי קנה-מידה אובייקטיבי. על הרופא מוטל למסור למטופל את

— סוף עמוד 10 —

כל האינפורמציה שאדם סביר היה נדרש לה כדי לגבש החלטה אם להסכים לטיפול המוצע”.

77. כן נקבע על ידי המשנה לנשיאה, כב’ השופט א’ ריבלין בפסק הדין בע”א 4960/04 ערן סידי נ’ קופת החולים של ההסתדרות הכללית (מיום 19.12.05)-

“אותם שיקולים… במבחן החולה הסביר… יפים גם לגבי גילוי מידע ביחס למגבלות הבדיקה הנעשית והאפשרויות הנוספות הפתוחות בפני החולה. ובאותה מידה, הקביעה לפיה אין חובה לגלות כל מידע, והבדיקה מה צריך היה לגלות מראש אינה נבחנת במבט של “לאחר מעשה” – נכונים גם כאן. ברי כי מבחן החולה הסביר איננו מקים חובה על הרופא להעמיד את המטופל על כל סיכון חבוי בלתי-רלבנטי ועל כל בדיקה נוספת שאין הוא זקוק לה… הבריאות עומדת בראש מעיינם של רוב בני האדם, וברגיל, אל לו לרופא להכמין מידע העשוי – ולוּ בהשקעת ממון רב – ליתן סיכוי עדיף לריפוי. את בחירה עליו להותיר בידי החולה; אל לו לצאת מן ההנחה כי ממילא אין החולה מסוגל להגיע לכלל הכרעה מושכלת. מאידך גיסא, אין כמובן צורך להציף את החולה במידע רב ומורכב, שאיננו רלבנטי למצבו או שאיננו בר-מימוש.”

78. בענייננו טען התובע בתצהיר עדות ראשית, כי לפני הניתוח לא הוסבר לו שקיימת אפשרות של פגיעה עצבית ברגל בעקבות הניתוח. כל שזכר היה שנאמר לו על ידי המרדים שקיימים סיכונים בהרדמה.

79. התובע הוסיף ופירט שהוא הוחתם על טופס הסכמה לניתוח בשפה האנגלית, אף שאינו דובר את השפה האנגלית, ובוודאי שאינו יודע לכתוב ולקרוא באנגלית.

80. במהלך חקירתו הנגדית נשאל התובע מי מהרופאים שוחח עמו לפני הניתוח והשיב-“ת. הרופא עבדל שאפי והיה עוד רופא בשם סולטן. ש. הרופא עבד שאפי זה הרופא שיושב איתנו כאן? ת. כן. ש.באיזו שפה דיבר איתך? ת. ערבית. ש.באיזו שפה דיברו איתך האחיות? ת. גם בערבית. ש.אז ביום שהגעת לבית החולים פגשת את דר’ עבדל שאפי לפני הניתוח? ת. קודם כל פגשתי את המזכירה והיא שלחה אותי ש.

81. — סוף עמוד 11 —

82. אחר כך הגעת לבית החולים ביולי ופגשת את המרדים והוא החתים אותך על טופס הסכמה? ת. נכון. ש. באיזו שפה דיבר איתך המרדים? ת. ערבית. המרדים החתים אותי על טופס. ש. המרדים החתים אותך על הטופס אחרי שהוא הסביר לך בערבית את הדברים? הוא אמר לי האם אתה מסכים על הניתוח ועל כל דבר ועניתי שכן ש. ואחר כך חתמת? ת. אני לא זוכר בדיוק, אבל חתמתי, זה היה לפני 12 שנים. ש. וגם בעל פה אמרת לו שאתה מסכים? ת. כן”.

83. ד”ר עומר עבד אל שאפי, אשר ביצע את הניתוח, פירט בתצהיר עדות ראשית כי התובע הגיע למרפאה הכירורגית של בית החולים ביום 26.6.99 כשהוא סובל מנפיחות במפשעה הימנית. בבדיקתו אובחן בקע במפשעה הימנית, והוא הוזמן לניתוח לשם תיקונו. 24 שעות לפני הניתוח הגיע התובע לבית החולים לבדיקה יסודית של מצב לבו וריאותיו ולשם בדיקות דם. במהלך הבדיקה נמצא שהוא במצב כללי טוב. כמו כן נמצא בקע מפשעתי שמאלי חוזר, במקום שלדבריו בוצע בעבר ניתוח בבית חולים אחר.

84. לפני ביצוע הניתוח הסביר המנתח לדבריו לתובע בשפה הערבית, אודות הסיכונים הכרוכים בניתוח, כפי שהוא נוהג לעשות לכל המטופלים. ההסבר כלל פרטים אודות מהלך הניתוח (האם שמים רשת או לא, הסברים בדבר האפשרות שהבקע יחזור בעתיד, הסברים על כך שלמשך 6 חודשים עד שנה לאחר הניתוח אסור להרים משאות כבדים.

85. המנתח ציין שלא הסביר לתובע אודות הסיכון הקיים לבדיקה עצבית, שכן הסיכוי לכך הוא נמוך ביותר.

86. המנתח הוסיף שהתובע חתם על כתב הסכמה לפיו הסכים לביצוע הניתוח.

87. המנתח השיב שמאז שהחל לנתח בשנת 1983, לא נתקל בבעיה עצבית בעקבות הניתוח, למעט מקרהו של התובע.

88. המנתח השיב שמאז מקרהו של התובע הוא נוהג להסביר למועמדים לניתוח שיתכן ולאחר הניתוח יסבלו מכאבים כרוניים. אין הוא נוהג להזהיר מפני אפשרות לפגיעה בעצב, כיון שבמהלך הניתוח הוא כלל אינו מתקרב לעצב.

89. המנתח לא זכר האם טופס ההסכמה נחתם בפניו, האם נחתם ביום שקדם לניתוח או ביום הניתוח. יחד עם זאת אישר שכתב ידו אינו מופיע על טופס ההסכמה, ושעל טופס ההסכמה אין אישור על ידי מי שקיבל את ההסכמה מהמטופל.

90.

91. — סוף עמוד 12 —

92. המנתח שלל את האפשרות שהוא או העוזר שלו עישנו במהלך הניתוח, כפי שטען התובע. לדבריו העישון בבית החולים אסור, ואילו היה מעשן היה צפוי לאבד את עבודתו.

93. המנתח השיב שהוא זוכר את התובע, כיון שחזר פעמים רבות לבית החולים. הכאב שביב לו היה מוזר, ועל כן הפנה אותו המנתח למספר רופאים כדי לנסות לפתור את בעייתו.

94. ניתן ללמוד מהראיות האמורות שעובר לניתוח קיבל התובע הסבר אודות הניתוח והסיכונים הצפויים, הן מהמרדים, והן מהמנתח, כפי שהעיד התובע במפורש. ניתן ללמוד מהראיות שההסברים ניתנו לתובע בשפה הערבית, השפה שבה דיבר עם הצוות הרפואי בבית החולים, לרבות עם המנתח ועם המרדים.

95. אין בין הצדדים מחלוקת על כך שהתובע אכן חתם על טפסי הסכמה. בא כוחו של התובע הפנה לכך שמדובר בטופס כללי, שאינו מפרט את ההסבר שניתן לתובע, וכי לא מדובר בטפסים היעודים לשם טיפול בבקע, אף הפנה לטופס המומלץ על ידי ההסתדרות הרפואית.

96. בית החולים הפנה לכך שמועד הטופס המומלץ מאוחר למועד הניתוח, וכי במועד הניתוח הטופס לא היה בשימוש.

97. אין בין הצדדים מחלוקת על כך שלא ניתן לתובע הסבר בדבר האפשרות לנזק עצבי. המנתח הודה שהסבר שכזה לא ניתן לתובע. המנתח אף הסביר שמעולם לא נתקל בתופעה של נזק עצבי בעקבות ניתוח בקע, בעיקר כיון שהניתוח נעשה באזור מרוחק ממיקומם של העצבים, וכן עיון שההסתברות לנזק שכזה נמוכה.

98. חרף כלליותו של טופס ההסכמה, וחרף העדר הסבר בדבר האפשרות לנזק תחושתי, מצאתי שבית החולים עמד בחובה המוטלת עליו להסביר לתובע אודות הסיכונים האפשריים בעקבות הניתוח.

99. מהראיות ניתן ללמוד שהתובע קיבל הסבר מעבר למפורט בטופס ההסכמה שהיה נהוג בשעתו, הן בדבר הפרוצדורה הניתוחית, הן בדבר ההרדמה, והן בדבר הסיכונים.

100. בענייננו מדובר בניתוח שהיה דרוש מבחינה רפואית, לאור מידותיו של הבקע והסכנה הטמונה בו לפגיעה באברים פנימיים. כפי שנפסק, ככל שהצורך בביצוע הניתוח גדול יותר, כך יצטמצם הצורך בגילוי מלא גם של סיבוכים נדירים. דומה כי בשל ההסתברות הנמוכה לסיבוך היה החולה הסביר בוחר בביצוע הניתוח למרות הסיכון האמור, במיוחד שעה שמדובר

101. — סוף עמוד 13 —

102. בניתוח נחוץ, שלא היה נכון להימנע ממנו על אף הסיכון, ובהעדר חלופות אחרות לטיפול.

103. כפי שנפסק, אף שחובת מסירת המידע למטופל רחבה, כפי שנפסק, אין כמובן צורך להציף את החולה במידע רב ומורכב”, אין היא מטילה חובה לציין את “אין-ספור ההשלכות והתוצאות שעשויות להיות להליך, נדירות ככל שיהיו”. כפי שנפסק, “חובת יידוע בהיקף בלתי מוגבל לא תיטיב גם עם המטופל, אשר ימצא עצמו נחשף למידע רב מכדי שיוכל להתמודד עמו”.

104. עצם העובדה שבטופס המומלץ אשר הוצג בפני, ואשר לא היה נהוג במועד הניתוח, מופיע הסבר גם אודות סיבוכים נוירולוגיים, אינו מעיד בהכרח שגם במקרה זה, ובשים לב לצורך הרפואי לבצע את הניתוח, היה על בית החולים להתריע גם מפני הנזק האמור.

הקשר הסיבתי

105. כפי שנקבע, אחריות נזיקית בשל העדר הסכמה מדעת, מחייבת לצד הפרת חובת היידוע, גם הוכחה שאילו היה מתקבל מלוא המידע הרלוונטי, היה התובע נמנע מלבצע את הניתוח.

106. המבחן לקיומו של קשר סיבתי מצריך הערכה של החולה הסביר, האם לוּ היה נמסר לוֹ המידע המלא, היה מסכים לעריכת הניתוח.

107. עמדת התובע היא כי הוא לא היה מסכים לעבור את הניתוח לו היו מוסברים לה הסיכונים לנזק העצבי שאירע בפועל, ומכל מקום נטל השכנוע בעניין זה מוטל על הנתבעים.

108. עוד טען התובע שלא הודע לו שהמנתח אינו בעל רישיון לעריכת הניתוח.

109. הנתבעת טוענת שכל המידע הרלוונטי נמסר לתובע עובר לביצוע הניתוח, וכי לא הייתה מוטלת עליה כל חובה למסור מידע אודות האפשרות לנזק עצבי בשל סבירותו הנמוכה.

110. אשר לרישיונו של המנתח, הפנה בית החולים לרישומם המעידים בדבר אישור זמני שהיה למנתח במועד הניתוח. במהלך חקירתו פירט המנתח את פרטי הכשרתו ומהלך קבלת הרישיון, ומצאתי שיש לקבוע על יסוד הסבריו, שבמהלך הניתוח היה לו רישיון זמני לעריכת ניתוחים.

111. המנתח ציין בעדותו שלאור ממצאי הבדיקה שנערכה לפני הניתוח, האפשרות שלא לעבור את הניתוח הייתה אפשרות מסוכנת מאוד, שכן הייתה יכולה להוביל לפגיעה באברים פנימיים. כפי שהעיד, במהלך

112. — סוף עמוד 14 —

113. הניתוח נמצא בקע מפשעתי ישיר ענק, וכן בקע בלתי – ישיר קטן. הניתוח עבר בהצלחה ותועד בתיקו הרפואי של התובע.

114. על יסוד מצבו הרפואי של התובע, היקפו של הבקע והסכנות הטמונות בו, העדר חלופות לטיפול, מצאתי שגם אילו היה ניתן לתובע הסבר אודות הסיכון המזערי להפרעת תחושה, הוא היה מבכר לעבור את הניתוח.

115. לפיכך, לא הוכח בענייננו שאילו היה התובע מקבל את המידע אודות האפשרות לנזק תחושתי עובר לניתוח, היה בוחר להימנע מהניתוח, בשים לב למצבו של הבקע.

הפגיעה באוטונומיה

116. כפי שנפסק, יש וההימנעות ממסירת מידע רלוונטי עובר לביצוע הניתוח, מצדיקה פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה גם ללא הוכחת נזק, וללא צורך בהוכחת קשר סיבתי. הפיצוי במקרה זה הינו בשל הפגיעה בזכותו היסודית של חולה לכבוד ואוטונומיה, המחייבים שלא תבוצע בגופו פרוצדורה רפואית מבלי שנתן את הסכמתו המודעת לכך.

117. בענייננו מצאתי כאמור שנמסר לתובע מלוא המידע הרלוונטי לקבלת הסכמתו, בשים לב למצבו הרפואי ולחיוניות שבביצוע הניתוח, ועל כן אינני סבורה שמתקיימים בענייננו התנאים לפסיקת פיצוי בראש נזק זה.

הנכות הרפואית והנזק

118. אף שמצאתי שיש לדחות את התביעה, מעבר לדרוש אתייחס בקצרה גם לשאלת הנזק.

119. כפי שפרטתי, קבע המומחה הרפואי מטעם בית המשפט נכות בשיעור של 5%, מחמת הספק. המומחה הדגיש שלא מדובר בנכות בעלת משמעות תפקודית.

120. כפי שציינתי לעיל, ספק בעיני האם אכן קיימת נכות, וככל שהיא קיימת, האם קיים קשר סיבתי בינה לבין התאונה.

121. גם אם אכן יש להכיר בנכות, לא הוכח בפני שיש לה משמעות תפקודית. התובע לא הוכיח פגיעה בכושר השתכרותו, או אבדן הכנסות בעבר, לא בגין החלמה מהניתוח בכלל, ולא בעקבות נזק נוירולוגי בפרט. לפיכך ככל שהייתי מוצאת שיש לקבל את התביעה, הייתי פוסקת פיצוי בגין נזק בלתי ממוני בלבד.

סיכום

122.

123. — סוף עמוד 15 —

124. אשר על כן התביעה נדחית.

125. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עורך דין, בסכום כולל של 10,000 ₪.

ניתן היום, ד’ באדר תשע”ב, 27 בפברואר 2012, בהעדר הצדדים.

פס"ד- תביעה על רשלנות רפואית בביצוע ביופסית שד

 

בית משפט השלום בירושלים

ת”א 5047-09 כהו נ’ הסתדרות מדיצינית הדסה

 

בפני

כב’ הסגן נשיאה כרמי מוסק

התובעת

רינה כהן

נגד

הנתבעת

הסתדרות מדיצינית הדסה

פסק דין

 

הרקע לתביעה

1. התובעת טוענת כי בעקבות הליך שיגרתי של ביופסיה שעברה אצל הנתבעת נגרמו לה נזקי גוף שונים וזאת בעיקר עקב התרשלות הנתבעת והרופאים מטעמה בביצוע הפרוצדורה.

2. אין מחלוקת כי רופאה מטעם הנתבעת בשם ד”ר תניר אלוייס (להלן: הרופאה) הפנתה את התובעת ביום 4.11.03 לאשפוז בבית החולים הדסה הר הצופים וזאת לצורך ביצוע ניתוח הביופסיה שנקבע ליום 6.11.03. הרופאה כתבה על טופס ההפניה “נא טיפולכם ואישורכם דחוף”. (ההפניה מסומנת מסמך 25 בתיק המוצגים שהגישה הנתבעת, להלן: תיק המוצגים).

3. כדי שניתן יהיה לבצע את הביופסיה, קיים תהליך מוקדם יותר של סימון מקום הממצא החשוד. אצל התובעת התגלה ממצא חשוד בשדה השמאלי ועל כן היה צורך לבצע הליך של סימון המקום שבו יש לבצע את הביופסיה. הסימון נעשה על ידי תיל דק שמוחדר לשד ומסמן את מקום הביופסיה. הליך זה נעשה לפני הביופסיה. על פי מסמך 10 שבתיק המוצגים התובעת הופנתה לקופת חולים מאוחדת כדי לבצע את הסימון. הדבר נעשה בקופת חולים ביום 5.11.03 היינו יום אחד לפני ביצוע הביופסיה. על פי מסמך 10 הוחדרה מחט על ידי הרופא המבצע לאחר שבוצעה הרדמה מקומית. כמו כן, נעשה צילום לאחר ההחדרה. לאחר שהמחט הוחדרה ובעקבותיה התיל, על פי האמור במסמך 10, המחט הוצאה והתיל הושאר עמוק. תוך כדי כך, התיל נמשך עמוק אל מתחת לשטח העור אך קצהו נמוש בקלות. על פי צילום צדדי שנעשה נראה שהתיל נמצא לכל אורכו של השד.

4. התובעת טוענת כי ביום ביצוע הביופסיה הרופאה אמרה לה שהיא ממהרת מאחר ועליה לנסוע לחו”ל. טענה זו עליה חזרה התובעת בעדותה, לא הוכחשה על ידי הרופאה שהעידה.

— סוף עמוד 1 —

5. בתיק המוצגים קיים מסמך 18 בו נאמר כי התובעת מופנית לביצוע ביופסיה פתוחה בהנחיית מחט שבוצעה יום טרם קבלתה. התובעת עברה סימון בקופת חולים.

6. אין חולק כי התובעת עברה את הביופסיה אצל הנתבעת שבוצעה על ידי הרופאה. במסמך 16 שהוא תעודת השחרור נאמר כי המהלך לאחר הניתוח תקין, ללא סיבוכים, התובעת נינוחה, ללא סימן זיהום בפצע הניתוח.

7. לאחר שהתובעת שוחררה מבית החולים הופיעו אצלה עוד איזה כאבים באזור פצע הניתוח ובעקבות כך פנתה התובעת לטיפול רפואי. ביום 12.11.03, פנתה התובעת לנתבעת. על פי מסמך 64 נצפה בפצע מעט אודם ללא הפרשה, הפצע נראה תקין.

8. לאחר שהתובעת שוחררה מבית החולים החלו להופיע הפרשות מהחתך הוא נפתח. התובעת פנתה לטרם שם קיבלה טיפול אנטיביוטי, ב-3 הזדמנויות באמצעות עירוי. התובעת הופנתה לאחר מכן לבית החולים. ביום 16.11.03 הובחן בבית החולים סביב אזור הביופסיה רגישות, אודם, פתיחה של הצלקת, והפרשה מוגלתית. נלקחה תרבית ונמצא חיידק מסוג E.COLI (להלן החיידק). מדובר בחיידק שמוגדר כחיידק גרם שלילי ומקורו באזור המעיים. התובעת קיבלה אצל הנתבעת טיפול אנטיביוטי דרך הוריד והיא שוחררה לאחר 5 ימי אשפוז (נספח ד’ לתצהיר התובעת). לאחר מכן, סבלה התובעת מכאבים, הפצע נותר פתוח והיא פנתה מספר פעמים לטיפולים רפואיים בקופת חולים וזאת במשך 4 חודשים. תקופה מסוימת הוחלפו החבישות מידי יום.

9. לאחר שהפצע התאחה, טוענת התובעת כי נותר עיוות בשד, נותרה צלקת עמוקה, הפטמה התעוותה וחדרה לפנים השד.

10. ללא כל קשר לאירועים שתוארו עד כה, בחודש מרץ 2005 עברה התובעת ממוגרפיה שיגרתית ואז הובחן חלק מתכתי של תיל הסימון שנותר בשד וזאת מהבדיקה ביום 5.11.03. התובעת התייעצה עם פרופ’ דורסט כירורג מבית החולים ביקור חולים שהמליץ שלא לנתח ולהתיר את התיל במקומו. (נספח ז’ לתצהיר התובעת). מבלי כל קשר לאמור לעיל, בחודש ינואר 2009 עברה התובעת כריתה חלקית של השד השמאלי לאחר שהובחן אצלה גידול קטן ללא גרורות.

11. בפי התובעת מספר טענות כנגד הנתבעת:

א. הנתבעת התרשלה בכך שנותר חלק מהתיל בתוך השד.

ב. הנתבעת התרשלה בכך שנגרם הזיהום כתוצאה מהחיידק, זאת מעצם העובדה שנגרם זיהום מחיידק שלא צריך להיות בחדר הניתוח, וכן התרשלה הנתבעת בכך שלא נתנה לתובעת אנטיביוטיקה עוד קודם לתהליך הביופסיה, בפרט כאשר

— סוף עמוד 2 —

הסימון בתיל נעשה יום קודם לניתוח ולא סמוך לניתוח כפי שמקובל לטענת התובעת.

ג. התובעת לא הוחתמה כדין על טופס הסכמה לניתוח ולא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים בניתוח. בעקבות כך נגרמה פגיעה בזכות התובעת לאוטונומיה על גופה.

ד. מעשי הנתבעת או מי מטעמה מהווים תקיפה.

הכרעה במחלוקות

12. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית וכן חוות דעת של מומחה מטעמה.

13. למעשה באשר להתרחשות העובדתית, התובעת היא עדה יחידה וברור כי היא מעוניינת בתוצאות המשפט, ועל כן חובה על ביהמ”ש להתייחס בזהירות המתחייבת מהחוק והפסיקה לעדותה של התובעת.

14. מטעם הנתבעת העידו הרופאה וכן הוגשה חוות דעת של מומחה.

15. שני המומחים מטעם הצדדים נחקרו על חוות הדעת.

טופס ההסכמה לניתוח

16. התובעת טוענת כאמור כי הרופאה כלל לא החתימה אותה על טופס ההסכמה לביצוע הניתוח. התובעת העידה (סעיף 11 לתצהירה) כי מי שהחתים אותה על אותו טופס היתה סגנית האחות הראשית במחלקה. הטופס היה ריק והיא לא קיבלה הסברים כלל. בעדותה חזרה התובעת על גרסה זו. היא גם העידה שלא הוסבר לה כי קיימת אפשרות לזיהום או ניתוח נוסף. התובעת הסבירה בתצהירה כי היא מכירה את האחות שהחתימה אותה על הטופס מאחר והיא מתגוררת בשכונה בה גרה התובעת. הנתבעת טוענת כי התובעת הוחתמה על טופס ההסכמה לניתוח לאחר שהוסברו לה בין היתר הסיכונים הכרוכים בניתוח.

17. טופס ההסכמה לניתוח נמצא בתיק המוצגים והוא מסומן במספר 23. על פי הטופס נרשם כי ד”ר אנינה רויטנברג היא שהחתימה את התובעת על הטופס והיא שהסבירה לתובעת את כל הדרוש לרבות אפשרות של זיהום וצורך בניתוח נוסף. הרופאה הנ”ל לא הובאה להעיד, כך שאין לפני עדות כי אכן הוסבר לתובעת על ידי אותה רופאה כפי שנחזה מטופס ההסכמה לניתוח. התובעת חתמה על הטופס, אולם כפי שניתן לראות בטופס ליד מקום החתימה מסומן איקס. צודק ב”כ התובעת בסיכומיו כאשר הוא טוען כי אם אכן החתימה נעשתה מול הרופאה, לא היה צורך כלל לסמן את מקום החתימה. אני ער לטענת הנתבעת כי אין זה הגיוני שהנתבעת תעיד כל רופא או מטפל שחתם על טופס כלשהו בתיק הרפואי, וכי מדובר ברשומות מוסדיות, אולם שעה שהתובעת טוענת מתחילת הדרך כי לא הוחתמה כדין על טופס ההסכמה לניתוח, היה על הנתבעת לזמן את הרופאה המחתימה כדי להעידה שאכן ההליך נעשה כדין וכי הוסברו לתובעת כל העובדות והסיכונים על פי חוק זכויות החולה.

— סוף עמוד 3 —

לטעמי, משלא עשתה כן הנתבעת, הרי שהדבר תומך בגרסת התובעת כי לא הוסברו לה הסיכונים ולמעשה לא הוסבר לה דבר והיא חתמה על טופס ריק.

18. לעומת זאת, העידה התובעת כי כאשר עברה הפרוצידורה הניתוחית השנייה בבית חולים שערי צדק, היא זוכרת היטב שפרופ’ ריבקין שביצע את הפרוצידורה הסביר לה את כל הסיכונים, הסיכויים, והאפשרויות. דבר זה מחזק את האמון שיש לתת בתובעת שמקפידה לזכור את העובדות הקשורות לטיפולים הרפואיים שהיא מקבלת.

19. לסיכום, יש לקבוע כי ההחתמה על טופס ההסכמה לניתוח, נעשתה שלא על פי הנדרש בחוק זכויות החולה, לא הוסברו לתובעת כל הסיכונים האפשריים לרבות הסיכון של זיהום. שאלה אחרת היא, אם הייתה מקבלת התובעת הסברים אלה, האם הייתה נמנעת מביצוע הביופסיה, נראה לי כי התובעת לא הוכיחה שלא הייתה מבצעת את הביופסיה. ידוע כי הדבר נעשה כדי לאתר או להפיג חשש של גידול ממאיר, ועל כן סביר שהתובעת הייתה מבצעת את אותו ניתוח בפרט כאשר לאור עדויות המומחים שנשמעו לפני הסיכון לזיהום אינו גדול, וכן קיים טיפול אנטיביוטי שמתגבר על הזיהום כפי שארע במקרה שלפנינו. אמנם, נגרמה פגיעה אסתטית בשד עקב הצורך בטיפולים כפי שפורטו לעיל, אולם גם כאן הנני סבור כי התובעת וכל מטופל סביר היו מבצעים את הניתוח לאור דבריי לעיל.

מתן האנטיביוטיקה

20. טענה נוספת בפי התובעת היא העובדה שלא ניתנה לה אנטיביוטיקה בזמן וזאת כדי למנוע דלקת כתוצאה מזיהום אפשרי, בפרט לאור העובדה שהסימון בתיל נעשה יום קודם לביצוע הניתוח, ועל כן על פי טענת המומחה מטעם התובעת היה ראוי להתחיל בטיפול מניעתי באנטיביוטיקה עוד באותו היום, היינו יום קודם לניתוח.

21. לעניין זה, כתב המומחה מטעם התובעת (ד”ר אביאל רועי – שפירא, להלן: מומחה התובעת) כי ביצוע הסימון יום לפני הביופסיה מעלה את הסיכון להתפתחות זיהום ותזוזה של התיל. לטעמו, עצם הביצוע של הסימון נמצא באחריות הנתבעת בתור הגורם שהפנה את התובעת לטיפול הניתוחי ולביצוע הסימון. לטעמו של מומחה התובעת, קיימת הוראה כי במקרה והתיל מוחדר יום לפני הניתוח, יש לתת אנטיביוטיקה באותו מועד ולפני הניתוח. המומחה נחקר על כך וחזר על דבריו (עמ’ 3 לפרו’). לדבריו, אילו היה ניתן אנטביוטיקה באופן מסודר, 75% מהזיהומים היו נמנעים.

22. על פי תצהירה של הרופאה המנתחת לאחר ביצוע הניתוח או במהלכו, ניתנה אנטיביוטיקה כמקובל (ראה מסמכים 9, 11, 13, 14).

23. כדי לבחון את השאלה האם היה ראוי לתת אנטיביוטיקה בשלב מוקדם יותר, יש לבחון גם את נדירות או שכיחות תופעה של זיהום בניתוח שכזה. מומחה התובעת קבע בחוות דעתו כי שכיחות הזיהום אינה עולה על 2%. לטעמו, בדרך כלל הזיהום נגרם מחיידקים שנמצאים

— סוף עמוד 4 —

על פני העור ולא מחיידק הנמצא בצואה, ומכאן עולה כי הנתבעת התרשלה. לעומתו מומחה הנתבעת (ד”ר כרמון) קובע, תוך שהוא מסתמך על מאמר כי כל חיידק יכול לגרום לזיהום במקרה שכזה, וכי על פי אותו מאמר 49% מהזיהומים בביופסיית שד נגרמים על ידי חיידקי גרם שלילי. מדובר במחקר שנערך עד לשנת 2002, דהיינו הנתונים נאספו עד לשנת 2002. על פי נתונים אלה אצל 19% מהמטופלות שסבלו מזיהום מחיידקים גרם שליליים, מדובר היה בחיידק E.COLI. המומחה הסביר נתונים אלה ונחקר על כך בבית המשפט. המאמר שהוגש הוא מתוך כתב עת מוביל בתחום הכירורגיה בארה”ב. מומחה הנתבעת הוא מנהל במחלקת כירורגיית שד בבית החולים שערי צדק, ועל פי עדותו זיהומים מהחיידק הנ”ל אינם נדירים בתחום זה. לדעת מומחה הנתבעת שיעור הזיהום גבוה יותר מהשיעור שקבע מומחה התובעת. לדבריו, מדובר על שיעור של 4.5% ובמאמר שהוגש על ידו מדובר על שיעור של 5.3%.

24. אם אכן נקבל את הנתונים עליהם מדבר רופא הנתבעת, שכאמור מבוססים על מחקרים וניסיונו הרב בתחום לעומת מומחה התובעת שלא ביסס את עדותו על מאמרים, עולה כי הסיכון לזיהום הוא גבוה יחסית, ועל כן הייתה חובה להסביר ולהזהיר את התובעת מפני סיכון שכזה, זאת ועוד, היה על הנתבעת לתת לדעתה בכובד ראש לטיפול באנטיביוטיקה כדי למנוע זיהומים שכאלה.

25. הנתבעת טוענת כי אין זה מקובל לתת אנטיביוטיקה בניתוחי ביופסיה כטיפול מניעתי מאחר ומדובר בניתוח שמוגדר כניתוח נקי. יחד עם זאת, נראה לי כי אמירה זו אינה מבוססת, שכן שני המומחים הסכימו כי יש לתת אנטיביוטיקה, ולראיה נטען על ידי הנתבעת כי ניתנה אנטיביוטיקה במהלך ניתוח או סמוך לפניו.

26. לכך מצטרפת עדותו של מומחה הנתבעת בבית המשפט, כי זיהום מאותו חיידק מלמד על כך שלא הייתה הקפדה על טכניקה סטרילית וזו תוצאה לא רצויה. (עמ’ 24 לפרו’). עוד העיד מומחה הנתבעת כי בדרך כלל הוא נותן אנטיביוטיקה כסטנדרט חצי שעה לפני הניתוח ואפילו טיפה יותר וזאת בעירוי, וכי היה גם נותן לתובעת במקרה בו נעשה הסימון יום קודם אנטיביוטיקה פומית. (עמ’ 28-29 לפרו’). הנה כי כן, גם מומחה הנתבעת מאשר כי היה ראוי לאור העובדה שהסימון נעשה יום קודם להתחיל בטיפול אנטיביוטי מניעתי עוד במועד זה, וכי כדבר שבשגרה היה נותן אנטיביוטיקה דרך הוריד עוד חצי שעה לפני הניתוח ואולי יותר. דברים אלה עומדים בסתירה לטענת הנתבעת כי כלל לא היה צורך בניתוח שכזה לתת טיפול אנטיביוטי מניעתי.

עיתוי החדרת התיל

27. טענה נוספת בפי התובעת הייתה כי עיתוי החדרת התיל, היינו יום קודם לפני הניתוח אינה נכונה וגובלת ברשלנות, כך טען מומחה התובעת בחוות דעתו. לעומת זאת, מומח הנתבעת וכן רופאת הנתבעת טענו כי אין פסול בביצוע הבדיקה יום קודם, וכי לעיתים הבדיקה מבוצעת ביום הניתוח מטעמי נוחיות למטופלת. רופאת הנתבעת העידה כי במקרה זה

— סוף עמוד 5 —

הסימון נעשה יום קודם מאחר ורופאי הרנטגן אצל הנתבעת היו מחוץ לבית החולים עקב כנס ביום הניתוח. מומחה הנתבעת אישר כי זו פרקטיקה מקובלת ברבים מבתי החולים.

28. מומחה התובעת לא הביא נימוק רפואי או כל מסמך רפואי או מאמר התומך בדעתו כי חובה לבצע את הבדיקה ביום הניתוח. לפיכך, לא מצאתי סיבה לקבוע כי ביצוע הבדיקה יום לפני הניתוח אינו בגדר סטנדרט רפואי סביר כפי שהעידו מומחה הנתבעת והרופאה מטעם הנתבעת.

טכניקת ביצוע הניתוח

29. בין הצדדים התעוררה מחלוקת באשר לטכניקת הביצוע של הניתוח בה נקטה רופאת הנתבעת. אין מחלוקת כי לאחר הסימון התיל חדר במלואו לתוך השד דבר שהקשה מאוד על הרופאה המנתחת לעקוב אחרי התיל.

30. מומחה התובעת קבע בחוות דעתו כי הגישה הנכונה לבצע את הביופסיה היא לעקוב אחרי התיל דבר שמביא לדיוק בביצוע הניתוח, לגרימת נזק קטן ככל האפשר לרקמת השד, והגעה מדויקת יותר למקום המסומן. מומחה הנתבעת טען כי עקב כך שהתיל שקע לתוך השד, לא ניתן היה לבצע את הניתוח בגישה עליה עומד מומחה התובעת. לעניין זה יוער כי הסימון נעשה במרפאת קופת חולים, ואם הייתה התרשלות בסימון בכך שהתיל שקע לתוך השד, אין הדבר באחריות הנתבעת אלא באחריות קופת החולים.

31. מומחה התובעת נחקר על אופן ביצוע הניתוח והעיד בבית המשפט כי במידה והתיל שוקע לא ניתן לעקוב אחריו כפי שקבע בחוות דעתו. מעדותו עלה כי במקרה של התובעת התיל הוחדר ונמצא ברבע התחתון של השד. אכן, רופאת הנתבעת ביצעה את החיתוך והניתוח באזור זה. מחוות דעת מומחה הנתבעת וכן מעדות רופאת הנתבעת עולה כי יש לבצע את הניתוח כך שהחיתוך יעשה בדרך הקצרה ביותר לאזור החשוד. מומחה הנתבעת הסביר כי מטרת התיל הוא לסמן את הרקמה המיועדת להסרה תוך ביצוע מקסימלי עם פגיעה קוסמטית מינימלית. נראה מהגיונם של דברים כי גישת הנתבעת והמומחה מטעמה היא הסבירה היותר שהרי גם אם התיל לא היה שוקע ברקמת השד, הרי על פי מסמך הביצוע של הבדיקה, התיל הוחדר לכל אורכו של השד עד לאזור החשוד. מה טעם אפוא לבצע חיתוך לכל אורכו של התיל. ההיגיון מחייב לחדור לפרוצידורה ניתוחית לאזור החשוד בדרך הקצרה ביות כדי לגרום נזק מינימלי כפי שאכן בוצע. יתר על כן, מומחה הנתבעת הסביר בעדותו כי על המנתח לחדור לאזור הקרוב ביותר לתיל ואז ללכת לאורכו עד האזור החשוד. התובעת סבורה כי עדות זו או דעה זו תומכת בדברי המומחה מטעמה, אולם לא כך היא. עיון מדוקדק בדברי מומחה הנתבעת מלמד כי כוונתו הייתה שיש אכן לבצע את הניתוח באזור הקרוב ביותר לאזור החשוד, להגיע לתיל, ואז ללכת לאורכו עד לאזור החשוד. אין להבין מדבריו כי כוונתו הייתה שעל המנתח לעקוב לכל אורך התיל המוחדר עד לאזור החשוד. לאור זאת, לא ראיתי מקום לקבל את עמדת התובעת כי הגישה הניתוחית הייתה רשלנית.

— סוף עמוד 6 —

חיתוך התיל

32. מחלוקת נוספת הייתה כעצם העובדה שנמצא חלק מהתיל בשלב מאוחר יותר בתוך השד. אקדים ואומר כי לא הוכח שהימצאות התיל גרם לתובעת נזק כלשהו הן בפן הרפואי הטהור והן בפן האסתטי. ולראיה, פרופ’ דורסט המליץ שלא לבצע ניתוח כלשהו כדי להוציא את התיל. מעדות המומחים וכן עדות רופאת הנתבעת עולה כי קרוב לוודאי הרופאה השתמשה בסכין חשמלי שגרם לחיתוך התיל. הסבירות מחייבת לקבל הנחה זו, אולם אינני סבור כי מדובר במהלך רשלני כלשהו מצד רופאת הנתבעת שהרי מדובר בתיל ששקע והיה קשה ביותר לעקוב אחריו. רופאת הנתבעת ביצעה את הניתוח בגישה המקובלת. אמנם, מומחה הנתבעת הגדיר זאת כאירוע מצער “ולא שמחה לאף כירורג” עצם השארת התיל בשד לאחר חיתוכו הוא לא דבר שכירורג מתגאה בו כפי שהגדיר זו מומחה הנתבעת. לטעמו של מומחה הנתבעת, ב-2% מהניתוחים קורה דבר שכזה אם כי הוא עצמו ביצע מאות ניתוחים כאלה ואירוע שכזה קרה לו פעם אחת.

33. אין לקבל את דברי מומחה הנתבעת כתמיכה לטענת התובעת או המומחה מטעמה כי עצם חיתוך התילך מהווה התרשלות מכל סוג שהוא. מדובר באירוע שיכול לקרות, בפרט כאשר התיל במקרה של התובעת נעלם או שקע דבר שהקשה ביותר על ביצוע הניתוח.

34. אחזור ואומר, כי התיל שנשאר לא גרם נזק כלשהו, מדובר באירוע נדיר.

האם ניתנה אנטיביוטיקה

35. בשולי הדברים, התעוררה לעניין מתן האנטיביוטיקה מחלוקת נוספת כאשר התובעת טוענת כי אמנם קיים מסמך בו נרשמה הוראה לתת אנטיביוטיקה, אולם הרופא המרדים שאמור לבצע את הפקודה לא הובא להעיד. אינני סבור כי ניתן לקבל טענה שכזו שהרי מדובר ברשימה מוסדית. להבדיל מההסכמה לניתוח שם קיימת מחלוקת באשר לאותנטיות של טופס ההסכמה היינו האם התובעת חתמה על אותה הסכמה בפני הרופאה שחתומה על הטופס, במקרה של מתן האנטיביוטיקה, המחלוקת אינה סביב השאלה הנוגעת לאותנטיות של אותו מסמך. לפיכך, לעניין זה ראוי לקבל את עמדת הנתבעת כי מדובר ברשומה מוסדית ועל כן אין עליה חובה להעיד מטעמה את כל מי שחתום על רשומה שכזו. לפיכך, במידה והתובעת הייתה מבקשת לסתור את הכתוב ברשומה, היה עליה לזמן לעדות את הרופא המרדים. יש להתספק בעדותה של רופאת הנתבעת שהעידה כי כדבר שבשגרה המטופלת מגיעה לחדר הניתוח כאשר יש איתה אמפולה של אנטיבייוטיקה שנשלחת מהמחלקה. הרופא המרדים נותן את העירוי בזמן הניתוח.

36. העולה מכל האמור לעיל הוא כי יש מקום לקבל את טענות התובעת לעניין טופס ההסכמה לניתוח היינו כי לא ניתנה הסכמה מדעת, כאשר לא הוסברו לה כל הסיכונים הרלוונטיים. כמו כן, לאור העובדה שביצוע הסימון נעשה יום קודם לניתוח, יש לקבל את עמדת התובעת

— סוף עמוד 7 —

כי היה ראוי להתחיל בטיפול אנטיביוטי מניעתי עוד יום קודם לניתוח, והיה ראוי כדבר שבשגרה לתת עירוי של אנטיביוטיקה חצי שעה לפני הניתוח ואף יותר מכך.

היפוך נטל הראיה

37. באשר לשאלות שבמחלוקת, טענה התובעת כי היה ראוי להכיל את הכלל של היפוך נטל הראיה. אינני סבור כי ראוי במקרה זה להכיל כלל זה, שכן, התובעת לא הוכיחה כי קיים חוסר ראייתי כלשהו, או כשל דומה שלא מאפשר לה להוכיח את יסודות התביעה. נהפוך הוא, מכלל הראיות שהובאו, עולה כי כל העובדות הנטענות, ואלה שהובאו על ידי הצדדים היו בידיעת התובעת. בפי התובעת הייתה גרסה ברורה הנסמכת על ראיות, ומגרסתה לרבות חוות דעת המומחה מטעמה עולה כי התובעת ידעה היטב מה הנסיבות שגרמו לטעמה לנזקים שארעו. לא ראיתי כי פרט מסוים או עובדה מסוימת נותרו עמומים באופן שלא אפשר לתובעת להוכיח את תביעתה. לפיכך, לא ראיתי מקום להפעיל את הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין.

קשר סיבתי

38. באשר למועד מתן האנטיביוטיקה, עולה השאלה האם הוכח קשר סיבתי בין העובדה שהאנטיביוטיקה ניתנה במהלך הניתוח ולא קודם לכן לבין הנזקים שארעו לתובעת. לעניין זה העיד מומחה התובעת כי כאשר אנטיביוטיקה ניתנת במועד, 75% מהזיהומים נמנעים. אם נסכם את עדותו של מומחה הנתבעת, נראה כי הוא נוטה להסכים שהיה צורך לתת אנטיביוטיקה בשלב מוקדם יותר. ברור, וכך מחייב ההיגיון כי מתן אנטיביוטיקה בשלב מוקדם לא נעשה ללא מטרה כלשהי. המטרה היא אכן למנוע זיהומים, וסוג האנטיביוטיקה בו מדובר מונע זיהום גם של חיידקי גרם שלילי. יוצא אפוא, כי הוכח לפני באופן חד משמעי כי קיים סיכוי רב כי במידה והייתה ניתנת אנטיביוטיקה במועד, אפילו כפי שהמליץ מומחה הנתבעת, הזיהום היה נמנע.

39. במצב זה של דברים, כדאי להזכיר את ההלכה כי אי מתן האנטיביוטיקה יצר למעשה מעין נזק ראייתי לתובעת שהרי לא ניתן לדעת מה היה קורה אילו האנטיביוטיקה הייתה ניתנת במועד, דבר זה רק מחזק את המסקנה, כי אילו ניתנה אנטיביוטיקה במועד אפילו לשיטתו של מומחה הנתבעת היה נמנע הזיהום.

הוכחת הזהירות

40. אין צורך לחזור ולומר כי לנתבעת חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעת. במבחני הצפיות הזיהום הוא אירוע שהיה על הנתבעת לצפות כאשר לא נהגה על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת לעניין מועד מתן האנטיביוטיקה שתפקידו למנוע זיהום שכזה. במישור הפיזי וכן במישור המדיניות הראויה, יש לקבוע כי היה על הנתבעת לצפות שיגרם נזק לשד עקב הופעת הזיהום, והטיפול שבא בעקבותיו ושגרם בסופו של דבר לתוצאה המצערת.

 

— סוף עמוד 8 —

41. כמו כן, זכאית התובעת לפיצוי עבור פגיעה באוטונמיה בכך שלא הוסבר לה הסיכון של זיהום לשד.

גובה הנזק

42. באשר לשאלת גובה הנזק, על פי חוות דעת מומחה התובעת שבדק את התובעת לפני ביצוע הכריתה בשד בחודש ינואר 2009, עקב העיוות שנגרם לשד, קיימת נכות של 15%. מומחה הנתבעת בדק את התובעת לאחר הכריתה החלקית, ועל כן לא יכול היה להעריך את הנכות כתוצאה מהאירועים נשוא התביעה. לאחר שעיינתי בראיות שהוגשו לעניין הנזק שנגרם למראה השד והעיוות וכן לאור עדות התובעת, סבורני כי יש לקבל את דעתו של מומחה התובעת.

43. התובעת דורשת פיצוי בראשי הנזק של כאב וסבל, פיצוי עבור הפגיעה באטונומיה מהטעמים שפורטו לעיל, וכן פיצוי עבור הוצאות שונות הכוללות הוצאות רפואיות והוצאות נסיעות לטיפולים רפואיים.

44. באשר לפיצוי בעבור כאב וסבל – סבורני כי עברה על התובעת תקופה קשה של טיפולים רפואיים, צורך בניתוח נוסף, וכן עיוות לשד, כאשר יש להתחשב בטענה שבסופו של יום בוצעה כריתה חלקית. בנסיבות העניין, אני קובע פיצוי של 60,000 ₪.

45. באשר לפגיעה באוטונומיה – כאמור סבורני כי גם אם הייתה מקבלת התובעת את מלוא ההסברים, הייתה מבצעת את הביופסיה. מדובר אפוא על פיצוי שנוגע לעצם אי מסירת המידע בקשר לסיכונים הכרוכים בביצוע הביופסיה. בנסיבות אלה, אני קובע פיצוי של 50,000 ₪.

46. באשר להוצאות – לא השתמרו בידי התובעת מלוא הקבלות. על דרך האומדן אני קובע פיצוי של 5,000 ₪.

47. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 115,000 ₪, וכן שכר טרחת עו”ד בסכום כולל של 28,000 ₪, וכן הוצאות המשפט, לרבות עלות חוות הדעת, ועלות החקירה בבית המשפט של המומחה. כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, א’ שבט תשע”ב, 25 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

 

 

אקסטרופיה- מום כיס שתן פתוח – רשלנות בהריון?

 במידה ונולד לך תינוק עם אקסטרופיה, ייתכן ומגיע לך פיצוי גדול על רשלנות רפואית באי אבחון המום מוקדם יותר.

יש ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה למעלה משמאל, על מנת לקבל הערכה חינם של סיכויי ושווי תביעתך
 

להלן פסק דין של בית משפט אשר דן בסוגיה זאת של אקסטרופיה:

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

126 מתוך 1

התובעים: )קטין (פלוני. 1

אלמונית. 2

אלמוני .3

 

– נ ג ד –

נתבעים : . 1 בית חולים קפלן

מכון מור. 2

. 3 קופת חולים הכללית

 

פסק-דין

1

תוכן עניינים 2

3

הנושא אות/פיסקה 4

5 1-11 א. כללי

.ב ההיסטוריה הרפואית של התובע 6 12-41

7 12-29 )1992-2002( בישראל והניתוחים הטיפולים ב.1

8 30-41 )2008-2009( הברית בארצות הניתוחים ב.2

1.2.ב ההליכים המשפטיים לקראת הניתוח בארצות הברית 9 30-37

10 30-34 המחוזי המשפט בית ב.1.1.2

11 35-37 העליון המשפט בית ב.2.1.2

12 38-41 הברית בארצות הניתוח ב.3.1.2

.ג מצבו האנושי, החברתי והלימודי של התובע 13 42-53

.ד הנכויות הרפואיות של התובע 14 54-191

15 54-60 ד.1כללי

16 61-64 אורטופדית נכות ד.2

3.ד הנכות הנפרולוגית )כליות( 17 65-81

1.3.ד הנכות על פי תקנות המל ל” 18 65-67

2.3.ד קביעת הנכות על פי המומחה שמונה על ידי בית המשפט 19 68-69

20 70-73 התובע טענות תמצית ד.3.3

21 74-75 הנתבעים טענות תמצית ד.4.3

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 2

1 76-81 והכרעה דיון ד.5.3

2 82-171 האורולוגית הנכות ד.4

1.4.ד הנכות על פי תקנות המל ל” 3 82-85

2.4.ד חוות הדעת של המומחים 4 86-114

5 86-100 פרקש עמיצור ר ד.1.2.4ד “

6 101-107 פרט אורלי ר ד.2.2.4ד “

” ד3.2.4.ד ר יעקב בן חיים 7 108-114

8 115-125 התובע טענות תמצית ד.3.4

9 126-130 הנתבעים טענות תמצית ד.4.4

10 131-171 והכרעה דיון ד.5.4

11 131-158 וריקונה השתן שלפוחית ד.1.5.4

12 159-165 המין איבר אורך ד.2.5.4

13 166-167 אספרמיה ד.3.5.4

14 168-171 ד.4.5.4צלקות

15 172-187 ד.5נפשית נכות

1.5.ד הנכות על פי התקנות 16 172-174

2.5.ד חוות הדעת של המומחים 17 175-187

18 175-178 ד.1.2.5ד “גאוני ר

19 179-182 ד.2.2.5ד “מיטרני ר

20 183-187 והכרעה דיון ד.3.5

6.ד נכות רפואית סיכום– 21 188-191

.ה אובדן כושר ההשתכרות 22 192-280

1.ה נכות רפואית ונכות תפקודית 23 192-198

2.ה חוות דעת הרופאים התעסוקתיים 24 199-214

” ד1.2.ה ר שלמה משה 25 199-203

26 204-214 ה.2.2פרופ ‘לרמן יהודה

27 215-243 הצדדים עמדות ה.3

28 215-233 התובעים גישת ה.1.3

29 234-243 הנתבעים גישת ה.2.3

30 243-276 ה.4דיון

31 277-280 ה.5 הכרעה

32 277-278 )2013-2019( הלימודים תקופת ה.1.5

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 3

1 279-280 ” ד)2019-2059( כעו העבודה תקופת ה.2.5

.ו נזקי העבר 2 281-334

3 281-285 ו.1כללי

4 286-289 ו.2חיתולים

, כביסה3.ו ובלאי מואץ של בגדים 5 290-293

4.ו הוצאות נסיעה ואש ל” 6 294-298

5.ו הוצאות התובעים בעת הניתוח בחו ל” 7 299-304

8 305-309 פרטיים שיעורים ו.6

9 310-312 ו.7בשכר עזרה

10 313-315 מרובה שתייה ו.8

9.ו טיפולים נפשיים ואלטרנטיביים לתובע 11 316-323

12 324-329 מימון הוצאות ו.10

11.ו עזרת יתר בני המשפחה 13 330-334

. ז נזיקים עתידיים 14 335-376

1.ז אובדן הנאות שירות צבאי 15 335-343

2.ז אובדן השתכרות בעתיד 16 344

3.ז הוצאות כביסה בעתיד 17 345-347

4.ז הוצאות שתיה בעתיד 18 348-351

19 352-354 ז.5ניידות

לעתיד’ עזרת צד ג6.ז 20 355-359

7.ז הוצאות רפואיות בעתיד 21 360-366

טיפולים נ8.ז פשיים בעתיד 22 367-376

.ח נזק לא ממוני 23 377-424

1.ח תמצית טענות הצדדים 24 377-386

25 378-380 התובעים טענות ח.1.1

26 381-384 הנתבעים טענות ח.2.1

27 385-386 התובעים תשובת ח.3.1

2.ח פיצויים בגין נזק לא ממוני – 28

דיון כללי על העקרונות של המשפט העברי והישראלי 29 387-399

3.ח היישום לנתוני תיק זה דיון– 30 400-418

31 419-423 פסיקה מבחר ח.4

32 424 ח.5הכרעה

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 4

1

.ט הפיצוי לתובע סיכום– 2

3 425-443 ט.1מבוא

2.ט ריכוז הסכומים המגיעים לתובע 4 426-427

5 426 ט.1.2עבר

6 427 ט.2.2עתיד

7 428 ביניים סיכום ט.3.2

ל” ניכויי מל3.ט 8 429-433

4.ט הפיצויים שיש לשלם לתובע סיכום– 9 434-436

.י הפיצויים של התובעים )ההורים (10 540-437 3-2

11 437-479 התובעים טענות י.1

12 437-457 התובעים טענות י.1.1

13 458-475 הנתבעים טענות י.2.1

14 476-479 התובעים תשובת י.1.3

15 480-491 י.2התיישנות

16 492-500 ” י.3 הלכת “אלסוחה

4.י אובדן ההכנסה של התובעת 17 501-515

5.י אובדן הכנסה של התובע 18 516-528 3

19 529-535 2 ,3 התובעים של נפשיים טיפולים י.6

20 536-538 י.7 .וסבל כאב

21 539-540 2 ,3 לתובעים המגיעים הפיצויים סיכום י.8 .

.יב תשלומי מקדמות 22 541-547

“ט עו”שכ .יג ד והוצאות משפט 23 548-557

24 558-561 יד. פסיקתא

25

26

27

28

29

30

31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 5

כללי .א 1

2

.1 , נולד”) הילד”או ” התובע “–להלן (1′ התובע מס בחודש אוגוסט עם מום של , 3 1992

כיס שתן פתוח, שגרם לזיהומים, מחלות ובעיות תפקוד של מערכות הכליות והשתן . 4

5

.2 תביעת הילד והוריו לפיצויי נזיקין בשל עילת “הולדה בעוולה , ” שהוגשה לבית משפט 6

, 4.6.03ביום , זה התבססה על כך שבעת מעקב ההיריון של התובע (שהיה אחד משני 7

, )מיםתאו לא התגלו כל מומים או פגמים בבדיקות האולטרסאונד , לכן. לא ניתנה כל 8

התראה לאם על פגמים או מומים צפויים של התובע . 9

10

.3 במסגרת התיק העיקרי, לאחר שמיעת חלק לא קטן מן העדים עמודי 500-למעלה מ( 11

, )פרוטוקול הגיעו הצדדים ביום , (22.10.08 שהוגש לבית המשפט ביום , )12 25.10.08

להסדר דיוני מוסכם , לפיו, מבלי להודות בחבות ו/או באחריות ו/או בטענה כלשהי 13

מטענות התובעים, יישאו הנתבעים במחצית מכל נזק אשר נגרם לתובעים כתוצאה , 14

מהאירוע נשוא התביעה, כפי שייפסק על ידי בית המשפט. הואיל והתובע היה קטין 15 1

[אותה עת ביום מתן פסק דין זה 1התובע – הוא כבר בגיר כ הצדדים “ביקשו ב, ] 16

מבית המשפט לקבוע כי ההסדר הנ”ל הינו לטובת הקטין וכי יינתן להסדר תוקף של 17

. החלטה 18

19

.4 ביום יז חשוון תשס , )29.10.07(ח ” נתתי להסדר הדיוני האמור תוקף של החלטה, 20

לאחר ששוכנעתי כי ההסדר הינו לטובת הקטין . 21

22

.שאלת הנזק, הכרעהל, פואיא, נותרה .23 5

24

.6 פסק דין זה עוסק בשאלת גובה הפיצויים : כולל, התייחסות לראשי הנזק אשר להם , 25

זכאים שלושת התובעים –הילד : שעתה הוא כבר בגיר ).3- ו2תובעים ( ושני הוריו – 26

27

.7 הילד עבר טיפולים רפואיים רבים, החל מסמוך ללידתו ועד לניתוח שבוצע בארצות 28

הברית לפני , בפרק הבא, אסקור. מספר שנים את ההיסטוריה הרפואית של הילד. 29

, לאחר מכן בפרק שלאחריו, אתייחס למצבו האנושי והחברתי של הילד לאורך , 30

. ועד היום, ילדותו שני פרקים אלה, ישמשו כמצע עובדתי לדיון בפרקים הבאים . 31

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 6

.8 הצדדים הביאו ראיות : כולל, עדויות מומחים רפואיים בנושא מ, צבו הבריאותי 1

והתפקודי של התובע, כגורמים חשובים לקביעת גובה הנזק והפיצוי. המחלוקות בין 2

, הצדדים היו קוטביות בנושאים רבים . 3

4

.9 לאחר תמצית סיכומים שהוגשה על ידי שני הצדדים, התקיים דיון בעל פה , בפניי, 5

ביום י תמוז תשע , )12.7.11(א ” שבו ניסיתי להביא את הצדדים לצמצום המחלוקות 6

, ביניהם תוך התייחסות פרטנית לטיעוני כל אחד מן הצדדים , אולם. הצדדים נותרו, 7

במרבית הנושאים, אם לא בכולם, בעמדותיהם , המקוריות ואף ביקשו להגיש 8

סיכומים מפורטים יותר, בהיקף שלא יעלה על . עמודים30 סיכומים אלה כולל , 9

הודעות משלימות, הוגשו במהלך הפגרה . 10

11

–עתה .10 לאחר שמיעת הראיות והסיכומים (בשני הסיבובים –) בשל התיק למתן פסק 12

, דין בעניין סכומי הפיצויים המגיעים לתובעים . 13

14

.11 פסק הדין יינתן על פי סדר כתיבת הסיכומים של הצדדים, לאחר שקודם לכן, 15

, כאמור אביא את הנתונים הרפואיים, ביחס לטיפולים ולניתוחים אותם עבר התובע 16

(במסגרת זו אתייחס גם להליכים המשפטיים בקשר עם מימון הניתוח בארצות 17

). הברית כן אתייחס גם למצבו של התובע דהיום לעניין כ, ימות ראשי הנזק ביחס , 18

לנזקים העתידיים של התובע . 19

20

.ב ההיסטוריה הרפואית של התובע 21

22

1.ב הטיפולים והניתוחים בישראל )23 )2002-1992

24

.8.92… , 12ביום , התובע נולד בבית חולים קפלן , ברחובות, עם מום קשה במערכת השתן 25

, והמין הידוע בשמו הרפואי 26 . Bladder Extrophy

27

.13 המומחה מטעם בית המשפט “ד, ר יגאל שביל, רופא בכיר במחלקת ילדים בבית , 28

החולים הדסה , ירושלים, עין כרם, מומחה למחלות ילדים ולמחלות כליה בילדים, 29

הסביר את המום האמור אקסטרופיה”הקרוי גם ( , “) בחוות דעתו , 10.8.09מיום , 30

, 4′ בעמ על בסיס מאמר משנת ההדגש(באופן הבא , 2007 ):ה במקור 31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 7

“ילד עם אקסטרופיה נולד כאשר הדופן הקדמי של 1

, השלפוחית צואר השלפוחית והכיסוי העליון של הפין 2

. חסר, פתוח מטרת הניתוחים היא לסגור את החסר ולהביא 3

למצב בו יש נפח שתן גדול בשלפוחית שיאפשר מרווחים 4

סבירים בין התרוקנות השלפוחית בלחץ נמוך שלא מביא 5

לחזרה של ש (תן לכליות REFLUX) עם צואר שלפוחית 6

(סגור שימנע דלף שתן) ומצד שני שלפוחית שיכולה ליצור 7

לחץ למטרת התרוקנות והשתנה – בנוכחות פתיחת צואר 8

השלפוחית בעת ההשתנה. כפוף לכך תהיה שליטה בשתן. 9

התוצאה של הניתוחים צריכה להיות מתקבלת על הדעת 10

מבחינה קוסמטית, כולל איברי המין ולשמור על תפקוד 11

הכליה. הסגירה המוקדמת של השלפוחית מביאה בחלק 12

גדול מהמקרים לשלפוחית בעלת נפח קטן, שהיא או דולפת, 13

ואז הילד רטוב כל הזמן, או שאיננה דולפת, כי אז הלחץ בה 14

גבוה וכתוצאה העברתו לכליות והסיכון להן. מצב זה מביא 15

לחיפוש פתרון, שנמצא בהגדלת נפח השלפוחית על ידי 16

(מעי תוספת אוגמנצטיה של השלפוחית , ) דא עקא שדופן 17

המעי שיושם ]’שיושב, ‘כנראה, ל”צ[ כמיטריה על 18

השלפוחית אין בו שריר מכווץ כמו בשלפוחית ואז יש לרוקן 19

את השלפוחית ע . י קטטר” השימוש בקטטר המוחדר לפין 20

מספר פעמים ביום , זיהום, כרוך בכאב, וכמובן באסטטיקה 21

ולכן בא הפתרון לצינור היוצא מהשלפוחית ) קטע מעי( 22

ונפתח לדופן הבטן, ודרך הפתח הזה, מנוקזת השלפוחית 23

) מיטרופנוף( ואין הרטבה לא מלמטה ולא מדופן הבטן, 24

פתרון שמגיעים אליו חלק גדול מהחולים כולל ]לתובע[ “. 25

26

. 14 מיד עם לידתו, למחרת היום, כבר עבר טיפולים וניתוחים על ידי ד”ר עמיצור פרק , ש 27

מנהל המחלקה האורולוגית בבית חולים שערי צדק ירושלים, כמפורט בחוות דעתו 28

מיום כט אייר תשס ). 22.5.01(א ” רוב הטיפולים והניתוחים (אלא אם נאמר אחרת) 29

בוצעו על ידי ד , ר פרקש” בבית החולים שערי צדק (כאשר מקום מגורי התובעים הוא 30

)….ביישוב , בשפלה 31

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 8

.15 את סגירת כיס , 8.92…ביום , עבר התובע, השתן יום לאחר לידתו, כאשר הפין נותר 1

. כפי שהוא לאחר הניתוח, ובמשך כחודש וחצי, נותר התובע בבית חולים שערי צדק, 2

עד ליום , 16.10.92 כאשר במהלך האשפוז הוא נקשר למיטה, כך שרגליו היו מורמות 3

, באוויר במטרה לקבע את האגן הפגוע . 4

5

ביום .16 כבהיותו (15.10.92 בן חודש וחצי , ) עבר התובע ניתוח נוסף, בהרדמה כללית. 6

, ניתוח זה בוצע אף הוא בבית חולים שערי צדק, ומטרתו הייתה להרחיב את צוואר 7

. כיס השתן 8

9

.17 בהיותו בן שנה וחצי, סבל התובע מבקע במפשעה לתיקון , 9.2.94ביום , הוא נותח. 10

בקע מפשעתי דו צדדי ואושפז למ, שך שלושה ימים, ושוחרר לביתו ביום .11 11.2.94

12

.18 חצי שנה לאחר מכן , 3.7.94ביום , נותח התובע פעם נוספת, לצורך הרחבת צוואר כיס 13

. השתן 14

15

.19 עקב זיהומים חוזרים ונשנים במערכת השתן, אושפז התובע 28.5.95מיום , ועד יום 16

, 2.7.95 להרחבת כיס השתן, ובוצעו בו צנתורים חוזרים של כיס השתן בהרדמה , 17

. כללית 18

19

.20 בחודש מרץ , 1997 בהיותו בן ארבע שנים וחצי, עבר התובע ניתוח שנמשך כ 20 -11

, שעות שבו שוחזר מנגנון השליטה ב , שתן השופכים הושקו מחדש לכיס השתן 21

ובעזרת המעי חובר כיס השתן לדופן הבטן , בניתוח זה). מיטרופונוב( תוקן גם הפין. 22

ניתוח זה בוצע בבית החולים שער צדק , ר שניידר”על ידי ד, מומחה שהגיע במיוחד 23

מארצות הבית לבצע את הניתוח. תקופת האשפוז הייתה כחודש נסגר , בניתוח זה. 24

: דהיינו(פכן השו נסגר הפתח שבין השלפוחית לבין הפין , ) ובמקום זה נפתח באופן , 25

.פתח חדש, מלאכותי 26

27

.21 לאחר הניתוח האמור, השתן הפסיק לזרום באופן חופשי החוצה מהשלפוחית והיה 28

צורך להכניס צנתר דרך הפתח החדש של השלפוחית, בתקופה ראשונה כל – 29

, שעתיים ולאחר מכן – בין שש לשבע פעמים בכל יום , התברר. שסגירת השופכן 30

, נכשלה והייתה דליפה קבועה של שתן מהפין אל החיתול . 31

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 9

.22 מאחר והשתן לא נוקז כראוי, והחלה פגיעה בכליותיו של התובע ביום , בוצע, 1

, ניתוח נוסף, 28.12.97 בניסיון להכניס נקז בין שופכן הכליה השמאלית לכיס השתן. 2

, אך הניתוח נכשל וה, תובע שוחרר מבית החולים לאחר שלושה ימי אשפוז . 3

4

.23 התובע אושפז , 26.1.98ביום , לאחר שפתח הטבור נסתם , או אז. במקום לפתוח 5

, אותו כפי שהיה בעבר, הוכנס נקז דרך הכליה השמאלית לתוך כיס השתן התובע . 6

הלך בתקופה זו עם שקית, שאליו התנקז השתן. הוכנס קטטר למיטרופונוב ור שאמ( 7

היה להיסגר עוד בניתוח משנת ). לעיל20פיסקה : ראה; 8 1997

9

, 5.4.98ביום .24 עבר התובע ניתוח נוסף, בהרדמה כללית, להרחבת היצרות וחיבור 10

השופכן השמאלי לכיס השתן . 11

12

, 24.5.98ביום .25 לאחר שמערכת הצנתור נסתמה, עבר התובע ניתוח נוסף באותו , ושוב, 13

, )שערי צדק(בית חולים להרחבת מעבר המיטרופונוב , אולם. ניתוח זה נכשל והתובע , 14

שוחרר לביתו לאחר יומיים, עם קטטר מחובר לכיס השתן . 15

16

, 28.6.98ביום .26 אושפז התובע פעם נוספת, לצורך בירור הרחבה חדשה של הכליה 17

, הימנית ולהחלפת מערכת הניקוז בצד שמאל. הוא נותח ביום , 7.7.98 ושוחרר ביום 18

, שוב, 14.7.98 עם קטטר מחובר לכיס השתן . 19

20

.27 לאחר ניסיונות כושלים להרחבת אזור ההשקה על ידי תומכים (STENTS , נעשתה, ) 21

, 21.1.99ביום השקה מחדש של השופכן השמאלי לשלפוחית, לאחר שחרור החסימה 22

וכריתת תעלת מיטרופונוב, שלא תיפקד , בניתוח זה. שנמשך כעשר שעות נבנה , 23

מחדש כיס שתן באמצעות קטע מהמעי, והושתל מחדש השופכן השמאלי בכיס 24

. השתן האשפוז בקשר לניתוח זה, היה כחודש ימים ). 17.2.99 ועד 17.1.99יום מ( 25

26

, 6.2.00ביום .28 אושפז התובע בבית החולים, ושוחרר כעבור עשרה ימים . 16.2.00ביום , 27

28

, 2002בשנת .29 אושפז התובע במחלקה הנפרולוגית עקב כליה ימנית הידרופטופית הוא . 29

הושאר עם צנתר והתפתחה דלקת. הוא שוחרר מבית החולים, לאחר תשעה ימים . 30

31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 10

2.ב הניתוחים בארצות הברית )1 )2009-2008

2

1.2.ב ההליכים המשפטיים לקראת הניתוח בארצות הברית 3

4

1.1.2.ב בית המשפט המחוזי 5

6

.30 בשלב מסוים, הועלתה האפשרות כי התובע יעבור ניתוח מיוחד בארצות הברית, 7

בבית חולים ג , ון הופקינס’ כאשר מטרת הניתוח היא שיפור תפקוד מערכת השתן , 8

מתוך כוונה להגיע למצב שימנע את הצורך בשימוש יומיומי בחיתולים שהוא המצב ( 9

שהיה עד אז ). מאז לידתו, ולמעשה; הציפייה הייתה, כי אם ניתוח זה יצליח הוא , 10

ישנה את מצבו של התובע באופן מהותי, מן הקצה אל הקצה . 11

12

, ד אסף פוזנר”עו, כ התובע”ב .31 פנה לבית משפט זה , 1462/08א “בבש, וביקש כי אחייב 13

את הנתבעים ב”תשלום תכוף “או ” תשלום ביניים , ” כדי לממן את העלויות של 14

, הניתוח הנסיעה לארצות הברית וכן הוצאות , . השהייה שם בקשת התובעים היא כי , 15

הסכום שאפסוק יהיה מיליון וחצי .₪ 16

17

“עו, כ הנתבעים”ב .32 ד שמואל אהרונסון ועו”ד תמר קוליץ התנגדו , בין , וטענו, לבקשה 18

, היתר כי ניתן לממן את חלקו של הניתוח באמצעות חברת ביטוח דקלה . 19

20

.33 בהחלטה מפורטת, שדנה בסמכות בית משפט לפסוק תשלומי ביניים במסגרת סעד 21

זמני בתיק אזרחי, תוך התייחסות לפסיקה של בית המשפט העליון ושל בית המשפט 22

המחוזי בעניינים אלה, הגעתי למסקנ , ה כי ניתן לחייב את הנתבעים במימון 23

ההוצאות האמורות, ולוּ גם כחלק מהתשלום העתידי של הפיצויים המגיעים 24

, וזאת(לתובעים לאור ההסכמה הדיונית האמורה, שקיבל תוקף של החלטת בית 25

, משפט לפיה כי הנתבעים אחראים למחצית הפיצויים פיסקאות : ראה; ). לעיל26 3-4

27

.34 לאחר התייחסות להוצאות הניתוח והשהייה בארה , ב” הגעתי למסקנה כי די בכך , 28

שהסכום שישולם על ידי הנתבעים לתובעים יהיה מיליון ש החלטתי (ח ” מיום כט 29

). ל” הנ1462/08א “בבש, )3.6.08(ח “אייר תשס 30

31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 11

2.1.2.ב בית המשפט העליון 1

2

.35 הנתבעים ביקשו עיכוב ביצוע, עד לדיון בבקשת רשות ערעור שב, כוונתם להגיש לבית 3

המשפט העליון . 4

דחיתי את הבקשה, בהחלטה מנומקת ומפורטת, ביום כט סיון תשס , )2.7.08(ח ” 5

6 בבש” א3200/08.

7

.36 לאחר שהנתבעים הגישו בר”ע לבית המשפט העליון וביקשו עיכוב ביצוע הורה בית , 8

המשפט העליון (המשנה לנשיאה, השופט אליעזר ריבלין , ) לעכב את הביצוע ככל , 9

שמדובר בסכום שטרם שולם (החלטה מיום יח תמוז תשס א “ברע) 21.7.08(ח ” 10

5991/08 בית חולים קפלן פלוני’ נ )). 11

12

.37 הנתבעים הגישו ערעור לבית המשפט העליון , ובמסגרתו, הסכימו הצדדים כי , 13

הסכום שישולם לתובעים על חשבון סכומי הפיצוי העתידי יעמוד על , ח ” ש14 450,000

(פסק דין מוסכם מיום כז כסלו תשס , )24.12.08(ט ” שניתן על ידי הרכב השופטים: 15

המשנה לנשיאה, השופט אליעזר ריבלין השופטת אי, ‘ילה פרוקצ יה והשופט אליקים 16

, )רובינשטיין וזאת בעקבות המלצת בית המשפט לצדדים, בישיבה קודמת מיום ז 17

).ל” הנ5991/08א “והכל ברע, )4.12.08(ט “כסלו תשס 18

19

3.1.2.ב הניתוח בארצות הברית 20

21

.38 הניתוח אותו עבר התובע בארצות הברית, בוצע בבית החולים ג ון הופקינס ‘ 22

. רהרד’ג’ ל ידי פרופע, בבולטימור 23

24

.39 התוצאות של הניתוח, על פי חוות דעתו של מומחה בית משפט מיום , ר שביל”ד, 25

26 10.8.09 ,אלו הן :

27

“הניתוח היה גדול, שיפץ ותיקן את השלפוחית וקטע המעי 28

המחובר סגר את צוואר השלפוחית ויצר מיטרופנוף חדש 29

לעור הבטן. בבדיקה במהלך הניתוח נמצא שניתוחים 30

הקודמים פתרו את בעיית הריפלוקס. עתה יש נפח סביר 31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 12

לשלפוחית המאפשר ניקוז כל שלוש שעות דרך המיטרופנוף 1

וניקוז קבוע כל שעות הלילה “. 2

3

.40 בניתוח נוסף, שעבר התובע בחודש אוקטובר , 2009 בוצע תיקון הזווית של הפין . 4

5

.41 הניתוח בארצות הברית הביא לשיפור משמעותי בתפקודו ובאורח חייו של התובע: 6

הוא אינו נזקק יותר לחיתולים, והוא מצנתר את עצמו, באופן עצמאי כל ארבע , 7

.שעות 8

9

.ג מצבו האנושי, החברתי והלימודי של התובע 10

11

.42 בקטנותו ובילדותו עבר התובע ניתוחים וטיפולים רבים, כמפורט לעיל , ראה( 12

פיסקאות , במיוחד ). לעיל13 14-29

14

.43 על אף המצב הרפואי האמור, התובע למד כל השנים בבית ספר רגיל, ובכיתה רגילה. 15

הוא הגיע לבית הספר מביתו , ברגל, בהליכה של כעשר דקות, ושהה בבית הספר יום 16

לימודים שלם . 17

18

.44 התובע גם שיחק כדורגל בבית הספר . ועם חברים, 19

מבחינת יכולת תפקוד, בנוסף לשיעורי הספורט הוא , אף רוכב על אופניים . 20

21

.45 מבחינה חברתית, התובע נפגש עם חברים . 22

הייתה לו חברה, במשך תקופה קצרה . 23

24

.46 בחודש אוקטובר , 2009 עשה התובע סרט, שהשתתף בתחרות, שבו היה התובע 25

, קריין וצלם, שחקן ואף שר בסרט , אכן. מדובר בסרט קצר של מספר דקות אך , 26

הדבר חייב עבודה אינטנסיבית של שלושה ימים . 27

, כמו כן עשה התובע סרט נוסף, שם תפקד כשחקן משנה. העבודה על הסרט השני, 28

נמשכה יומיים . 29

30

.47 התובע סיים 12 , שנות לימוד עם תעודת בגרות מלאה . 31

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 13

.48 לאחר סיום לימודיו התיכוניים, נפגש התובע עם חברים בערב וכן שיחק , יצא לבלות, 1

כדורגל עם אביו פעם בשבוע. בחלק גדול מהזמן, בילה התובע בביתו במשחקי , 2

, מחשב שיטוט באינטרנט וצפייה בטלוויזיה . 3

4

ב–התובע .49 עת סיום הראיות , למד נהיגה– ועבר מבחן בתיאוריה (לא התקבל מידע, 5

האם הוא כבר קיבל רישיון נהיגה , מכל מקום; אין חולק כי הוא כשיר להיות נהג ). 6

7

.50 לאחר סיום לימודיו בבית ספר תיכון, עבד התובע במשך כחודש במכללת … בעיר … 8

(שם עובדת אמו כ, )2′ תובעת מס, אלמונית, אשר תפקידו כלל הקלדת משובים של 9

.סטודנטים 10

11

.51 התובע פטור משירות צבאי, עקב מצבו הבריאותי . 12

13

.52 התובע התנדב לשירות לאומי, כעוזר לדובר של ארגון ללא כוונת רווח וממלא , … 14

תפקיד זה מאז מרץ , 2011 בהיקף עבודה של . שעות ביום15 6

16

, לא ברור .53 מה בכוונת התובע ללמוד באוניברסיטה, או במוסד על תיכוני אחר , אך. 17

מדברי באי כוח הצדדים בטיעוניהם, הובן שהתובע כשיר ומתאים ללימודים מעבר , 18

12-ל שנות הלימוד .שכבר סיים, 19

20

.ד הנכויות הרפואיות של התובע 21

22

כללי1.ד 23

24

, בעניין זה .54 הוגשו חוות דעת רפואיות רבות, מטעם שני הצדדים . 25

26

.55 על פי טענות ב “עו, כ התובעים” ד אבישי פלדמן, בסיכומים הראשונים הנכות , 27

הרפואית המשוקללת של התובע היא , %94 על בסיס זה ; %25 –נפרולוגית : 28

(%85 –אורולוגית ; %10 –אורטופדית המורכבת מנכויות אלה %70: בשל שימוש 29

%30; במכשירים עקב פין קצר, שאינו מאפשר קיום יחסי מין תק בשל אי %20; ינים 30

פליטת זרע ספונטנית %10-ו; לסיכומי 2-4′ עמ: ראה (%40 –נפשית ; ) בשל צלקות 31

). התובעים 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 14

, הנתבעים .56 טענו בסיכומיהם הראשונים, כי נכותו הרפואית המשוקללת של התובע 1

; %10 –אורטופדית ; %57 –אורולוגית : על בסיס זה, )%80משוקלל (%79.78 –היא 2

53בהערה , הריכוז: ראה (%24 –נפרולוגית ; %20 –נפשית של סיכומי הנתבעים ). 3

4

.57 ניסיונותיי להביא את הצדדים להבנות, בדבר אחוזי נכות רפואיים ) לפחות( 5

: ראה( עלו בתוהו –מוסכמים פרוטוקול ישיבת בית המשפט מיום י תמוז תשע א ” 6

7 ‘875ואילך .( מעמ החל במיוחד )12.7.11( ,

8

.58 נערכה הפסקה בעת הדיון הנ , ל” כדי לנסות להגיע להסכמה אך ; )21שורה , 878′ עמ( 9

גם לאחר ההפסקה לא הגיעו ב”כ הצדדים לעמק השווה שורות , 880′ עמ: ראה( 10

11 21-23 ;וכן ,עמ ‘881 , שורות9-17.(

12

.59 בסיכומים שבכתב ) השניים( לאחר הדיון הנ , ל” הוצגו עמדות ב ביתר , כ הצדדים” 13

כפי , חידוד .שאפרט להלן 14

15

, להלן, אתייחס . 60 לנכויות הרפואיות של התובע, לסוגיהן השונים . 16

17

2.ד נכות אורטופדית 18

19

.61 , דווקא ,ניתן להתחיל בנושא שאינו שנוי במחלוקת , והוא, הנכות האורטופדית . 20

21

, בעניין זה .62 הוגשו חוות דעת של מומחים משני הצדדים –פורת ‘ פרופ( בשם התובע; 22

–שינדלר ‘ ופרופ מטעם הנתבעים , ) ושניהם הגיעו למסקנה כי לתובע יש עקמת 23

בעמוד השדרה, הגורמת לו לכאבי גב ולהתעייפות מוגברת במאמץ . 24

, לכן אחוז הנכות האורטופדית המוסכמת על דעת הרופאים (שלא נחקרו על חוות 25

%10היא , )הדעת שלהם ) ב)(35)1 לפי תקנה של התוספת לתקנות הביטוח הלאומי 26

(קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה “–להלן (1956-ז”התשט, ) תקנות הנכות של 27

, “ל”מל כאשר להלן אתייחס לגוף התקנות כ ,התוספתואל , “התקנות” הכוללת את 28

“או ” התוספת”כ ,אחוזי הנכות תקנות הנכות , “) אשר כותרת השוליים שלה היא 29

“מחלות העצמות והפרקים”. , קובעת, ל שבתוספת” התקנה הנ כי אם מדובר במצב 30

של “ארטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר” כאשר , “קיימת השפעה 31

קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות”, אחוז הנכות הוא .%32 – 10

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 15

, כ הצדדים”ב .63 הן בסיכומיהם הראשונים ) א(3סעיף ( לסיכומי התובעים וסעיף 1 16

לסיכומי הנתבעים , ) והן בסיכומיהם הסופיים 3′ עמ( לסיכומי התובעים וסעיף 2 26

לסיכומי הנתבעים , ) הסכימו אף הם לעמדה המשותפת של המומחים מטעם 3

.ל”שינדלר הנ’ פורת ופרופ’ פרופ, הצדדים 4

5

לצו, לפיכך .64 רך כל דבר ועניין, אחוז הנכות האורטופדית של התובע היא , 6 . %10

7

3.ד הנכות הנפרולוגית )כליות( 8

9

1.3.ד הנכות על פי תקנות המל ל” 10

11

.65 במסגרת תקנות הנכות של המל , ל” בפרק השני, “שכותרתו המערכת 12

גניטלית-האורו , ” מצויה תקנה שעניינה , 22 “כליות” . 13

14

, לענייננו .66 כפי שמסביר ד , ר שביל” המומחה מטעם בית המשפט, רלבנטית תקנת 15

:שזה לשונה, )22)7משנה 16

17

“דלקת כליות כרונית 18

)א( הפרשת חלבון קבועה בשתן, עם גלילים במשקע, 19

, בלי בצקת בלי עליה של לחץ הדם ללא , 20 20% UREMIA

)ב( כמתואר בסעיף קטן , עם בצקת) א( עם עליה קלה 21

של לחץ הדם וללא 22 30% UREMIA

)ג( תסמונת נפרוטית או עליה בינונית בלחץ הדם, 23

פגיעה בתפקודי הכליה (אוראה , UREA בדם עד ) 24

ר אחוז” מג25 50% 50

)ד( תסמונת נפרוטית בולטת עם עליה ניכרת של לחץ 26

(אוראה , הדם UREA ר אחוז” מג80- ל50בין ) %27 80

)ה( עם הפרעות קשות מצד הכליות ומחזור הדם החולה , 28

איננו מסוגל לעבודה “.%29 100

30

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 16

.67 תקנה משנה נוספת שיש לה רלבנטיות לתיק שלפנינו היא תקנה הקובעת , )1 22)10

:אמורל 2

3

4 HYDRONEPHROSIS”

)א( אקטזיה של אגן הכליה, %0 ללא הפרעות 5

)ב( , בצורה קלה התקפים נדירים ללא דלקת , %6 10

)ג( בצורה בינונית, התקפים תכופים , 7

עם או בלי דלקת %8 30

)ד( עם זיהום או 9 50%.” PYONEPHROSIS

10

2.3.ד קביעת הנכות על פי המומחה שמונה על ידי בית המשפט 11

12

, ר שביל”ד .68 לאחר שמפרט את מצב הכליות של התובע, כולל בדיקות ונתונים שפורטו 13

לאורך חוות דעתו, מגיע הוא למסקנה בדבר שילוב נכותו של התובע, כאשר חלקה 14

הוא תקנת משנה , )א)(22)7 וחלק הוא האמצע שבין תקנ לבין ) א)(22)10ת משנה 15

תקנת משנה ). ב)(16 27)10

17

.69 וכך מוסברים הדברים 8-9′ עמ( לחוות דעתו של ד ):ר שביל” 18

19

“בהגיענו לקביעת הנכות, המרכיבים של פגיעה בכליה 20

המופיעים בסעיפים מונים (אוריאה ; המבטאת פגיעה 21

בתפקוד הכליה , ) יתר לחץ דם כאבים , בצקות, חלבון בשתן, 22

– בהרכבים שונים. עדי התביעה, כמו עדי ההגנה העניקו , 23

ל ]תובע[ נכות של %20 מבוסס על סעיף ומה . ‘א) 24 22 ,)7

‘: מצאנו בה הפרשת חלבון קבועה בשתן, עם גלילים 25

, במשקע בלי בצקת בלי עליה בלחץ דם, עד . ‘ללא אורמיה 26

עתה ]תובע[ל לא היה אף מרכיב מהקודמים נמצא , עתה. 27

שאומנם האוריאה לא גבוהה אבל הקראטינין גבוה מעל 28

לנורמה והוא מבטא יותר טוב את הפגיעה בכיליה כמו כן . 29

נמצא שיש ]תובע[ל הפרשת חלבון בשתן קבועה אין , כלומר. 30

ספק שהוא עומד בקריטריונים המקנים . נכות%31 20

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 17

%30מעניק ‘ סעיף ב נכות לתוספת של בצקת ועליית לחץ 1

, דם שניהם חסרים ל ]תובע[ . 2

יש ל ]תובע[ סיכון לפתח יתר לחץ דם בשנים הקרובות אך , 3

לא בצקת כי אז תוכל נכותו לעלות מ . %20 מאידך סעיף ג’ 4

%50מעניק נכות לחולים בהם יש פגיעה בתפקודי הכליה. 5

אוריאה בדם עד שיש ל, %ג” מ50 ]תובע[ אך מותנה 6

בתסמונת נפרוטית ועליה בינונית בלחץ הדם כך , שאין לו, 7

שבודאי איננו תואם את כל המרכיבים אלא חלקן . 8

ל ]תובע[ יש הידרונפרוזיס קלה אך גם צלקות ב . הכליות9 2

) 10(בסעיף הידרונפרוזיס מצאו בסעיף ב’ ‘ , בצורה קלה 10

התקפים נדירים ללא דלקת בהעדר , נכות%10מעניק ‘ 11

סיפור של התקפים, מציע לתת לו %5 בגין סעיף זה, 12

ובצירוף לסעיף הקודם “.%13 25

14

3.3.ד תמצית טענות התובע 15

16

, כ התובע”ב .70 עורכי הדין פוזנר ופלדמן, מבקשים לאמץ את קביעתו של ד ר שביל ” 17

, ות נכ%25בדבר כמצוטט בקטע המובא בפיסקה הקודמת . 18

19

.71 , בנוסף לכך מתייחסים ב , כ התובע” לסיכונים העתידיים של התובע, עליהם הצביע 20

“ד ר שביל בעדותו סיכון של : ובהם אלה, %15 לאבד בתוך את ) 40עד גיל ( שנים 21 20

כליותיו כליל ולהיזקק לדיאליזה ולהשתלת כליה; סיכון לפתח יתר לחץ דם יותר 22

וזאת בתוך , )%5 מכל %30(מילד בריא 20 שנה אם לא יטופל כראוי; אבנים בכליות, 23

שגם ביחס אליהן יש לו סיכון מוגבר מאחרים 2-3′ עמ: ראה( לסיכומים השניים של 24

).התובעים 25

26

“ב .72 כ התובעים אינם מבקשים לשנות את אחוזי הנכות מעבר לאותם ר ” שקבע ד%27 25

(שביל וכך גם עולה מסעיף ) א(3 לסיכומים הראשונים של ב ).כ התובעים” 28

29

, כנראה .73 שהתיאורים והחששות בדבר החמרה רפואית במצבו של התובע בתחום , 30

(הנפרולוגי שתמציתם הוצגה על ידי ב , כ התובעים” כמתואר לעיל , )71בפיסקה , 31

הובאו לצורך הצגת התמונה השלמה של מצבו הרפואי של התובע . 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 18

4.3.ד תמצית טענות הנתבעים 1

2

, כ הנתבעים”ב .74 עורכי הדין אהרונסון ודדון , בוטבול- מאמצים את חוות דעתו של ד ר ” 3

%20בדבר , שביל נכות רפואית, על פי תקנה ) א)(22)7 לתוספת של התקנות המל , ל” 4

%5-ו בהתאם לתקנה . ל”לתוספת הנ) 5 22)10

, אולם אין הם מקבלים את החישוב האריתמטי של ד , ר שביל” כי המסקנה היא 6

. נכות%24אלא רק , %25-שמדובר ב 7

8

.75 אשר להסתברות להופעת סיבוכים בעתיד, אליה התייחסו ב” : ראה(כ התובעים 9

, כ הנתבעים”טענו ב, ) לעיל71פיסקה כי אם יטופל התובע באופן סדיר ויאוזן 10

הסיכון ל, תרופתית אותם סיבוכים הוא נמוך, ואפילו אפסי הפרק : ראה( 11

“ההסתברות להופעת סיבוכים בעתיד” סעיפים , 41-45 לסיכומים של ב כ ” 12

13 הנתבעים ,עמ ‘8-9.(

14

5.3.ד דיון והכרעה 15

16

.76 ככל שמדובר באחוזי הנכות המדויקים, צודקים הנתבעים . עתה, כפי שאסביר, 17

18

.77 כאשר מדובר ב”דרגת נכותו של נפגע אשר נפגם מספר פגימות באותה פגיעה”, 19

קובעות התקנות “, דרגת נכותו, כי, בעד הפגימה שנקבע לה האחוז הגבוה ביותר – 20

יבוא בחשבון אחוז הנכות הנקוב בתוספת לצד אותה פגימה” ) 1)(ב(11תקנה ( 21

, ואילו; )לתקנות כאשר עורכים את החישוב של הפגימה השנייה, שלה נקבע האחוז 22

, כי אז, הוהשני בגוב “יבוא בחשבון האחוז הנקוב לצד אותה פגימה, כשהוא מוכפל 23

בהפרש שבין האחוז האמור בפיסקה “%100ובין ) 1( ).לתקנות) 2)(ב(11תקנה ( 24

25

שהנכות של , מכאן .5% 78 מכוח תקנה , לתוספת) 22)10 מאחר והיא מתווספת לנכות של 26

, %20 על פי תקנה יוצרת יחד , לתוספת) א)(5% , 22)7, שכן [%25ולא , נכות %27 24

שהיא הפגימה השנייה ר “כפי שכתב ד, ]%4: דהיינו, %100-ולא מ, %80-מחושבת מ, 28

, שביל בקטע האחרון של חוות דעתו (צוטט לעיל בסיפא של פיסקה ). 29 69

30

, אומנם .79 הצדדים לא האריכו בכך , והתובעים( על אף שהגיבו, בתשובתם לסיכומי 31

, התובעים על טענות רבות של הנתבעים, לא התייחסו כלל לעניין זה , ברור לי, אך). 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 19

כי גם כאשר מדובר במומחה מטעם בית המשפט, שלא נחקר באופן ממוקד על עניין 1

, זה הרי לפנינו טעות משפטית “שכן ד, ר שביל חיבר (%5 ועוד %20 באופן אריתמטי , ) 2

לנכות של , %25 בעוד שהתקנות מחייבות (במקרה זה , כמצוטט לעיל ב 77פיסקה 3

, )לעיל לנקוט בדרך חישובית, שתוצאתה היא , %24 כאמור בפיסקה הקודמת . 4

5

.80 ככל שמדובר בסיכונים להסתבכות רפואית בעתיד ” מאחר וב– כ התובעים לא ראה 6

בכך עילה להוספת אחוזי נכות “וב, כ הנתבעים סבור, כי מדובר בסיכונים נדירים 7

אשר ייתכן ולא יקרו בכלל י, ואם יקרו, וכלו להיות מטופלים, הגעתי למסקנה כי , 8

אין מקום לדון בנושא זה במסגרת קביעת אחוזי הנכות הרפואית . 9

אתייחס לכך, ואז אבדוק מהו המשקל המתאים לעניין זה, ככל שמדובר בנזק של 10

כאב וסבל עתידי . 11

12

.81 מסקנתי בתת , פרק זה- ככל שמדובר בנכות הנפרולוגית של התובע : היא כפולה, 13

.א הנכות הרפואית היא 14 ) %20 + %5.( %24

.ב אין להוסיף אחוזי נכות לסיבוכים הרפואיים העתידיים, אך יש לתת להם 15

משקל במסגרת הנזק הלא ממוני , “)כאב וסבל(” נושא שאדון בו בפרק נפרד . 16

17

4.ד הנכות האורולגית 18

19

1.4.ד הנכות על פי תקנות המל ל” 20

21

.82 בתחום האורולוגי, הוגשו חוות דעת מטעם הצדדים, שאינן תואמות , כ הצדדים”וב, 22

התייחסו בסיכומיהם לחוות דעת אלה . 23

, ראיתי לנכון, כדי להבינן להביא את התקנות הרלבנטיות מתוך התוספת של תקנות 24

הנכות של המל . ל” 25

26

.83 התקנות הרלבנטיות בתוספת, המתייחסות לתחום האורולוגי 24- ו23תקנות הן , 27

. לתוספת 28

29

שכותרתה , 23תקנה .84 “שלפוחית השתן ודרכי השתן”, קובעת לאמור : 30

31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 20

1 אורטר )”1(

אבנים באורטר והיצרות האורטר – אחוזי הנכות ייקבעו לפי 2

) 22)10סעיף ]67בפיסקה , הובא לעיל[ . 3

)2( שלפוחית השתן 4

)א( דלקת כרונית של שלפוחית השתן 5

( I) , דלקת קלה ללא הפרעות %6 ………0

( II) , דלקת קלה עם תאי מוגלה בשתן עם תכיפות 7

בהטלת שתן ביום ובלילה %8 …….10

( III) דלקת בינונית, עם תכיפות בהטלת השתן 9

, ביום ובלילה עם כאבים ועוויות %10 …20

( IV) , דלקת קשה עם תכיפות בהטלת השתן פעם 11

לשעה או יותר, כשהשלפוחית מצומקת 12

13 ………50% …………………………..

( V) אי שליטה או אי עצירה של מתן השתן ומצב 14

המצריך שימוש מתמיד במכשירים %15 … 70

)ב( דלקת בדפנות השלפוחית עם כיבים בתת רירית – 16

17 60% ( ………… HUNNERS ULCER)

)ג( אבן בשלפוחית -עם סימני, הפרעה בתפקוד – 18

אחוזי הנכות ייקבעו לפי סעיף קטן .א)19 )2

20 .. 50% FISTULA VESICAE השלפוחית ניצור )ד(

21 שופכה )3(

)א( היצרות השופכה (22 🙁 URETRA

( I) בצורה קלה עד בינונית, אחרי הבראה , 23

המצריכה רק הרחבות בודדות 2-1( פעמים לשנה) 24

25 …10%

26 2-3 חדשים … 20% כל הרחבות המצריכה (II )

( III) המצריכה הרחבות תכופות, עם דלקת 27

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 21

1 . 30% …………………………..בשלפוחית

)ב( ניצור בשופכה : 2

( I) , בצורה קלה עם הפרשה לסרוגין %3 …20

( II) בצורה בינונית: ניצור אחד עם הפרשה 4

תמידית המצריכה שימוש במכשיר או 5

שימוש תמידי בחומרי חבישה %6 … 40

( III) : בצורה קשה ניצורים קשים ורבים עם ניקוז , 7

מתמיד המצריך שימוש תמידי במכשירים או 8

החלפות רבות של חומרי חבישה %9 …70

10 …100%.” PERINEUM – ב רבים ניצורים (IV )

11

.85 וזה לשונה של תקנה שכותרתה , 24 “אשכים ואבר המין של הזכר” : 12

13

14 VARICOCOELE )”1(

)א( ל, צדדי-חד או דו לא הפרעות או עם הפרעות בלתי 15

16 ……….0% ………………………….. ניכרות

)ב( עם הפרעות ניכרות …………………. %17 10

)0% HYDROCOELE )2………צדדי – חד או דו 18

)3( חוסר אשך אחד והשני תקין ……………. %19 20

)4( אבדן שני האשכים 20

)א( אצל גבר עד גיל 45 מלווה בהפרעות 21

-נוירו אנדוקריניות …………………. %22 50

)ב( אצל גבר מעל לגיל , שנה60 עד 45 מלווה בהפרעות 23

-נוירו אנדוקריניות …………………. %24 40

)ג( 60מעל לגיל …………………………. %25 25

)5( אבדן חלקי של ה-26 30% ……………… PENIS

27 60% ………………………PENIS ה של אבדן- )6(

)7( אספרמיה חבלתית 28

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 22

)א( 45עד גיל ………………………….. %1 …20

)ב( 45מעל לגיל ………………………… %2 10

לעניין סעיף זה ייקבעו אחוזי הנכות לפי גילו של 3

הנפגע ביום בו נוצרה הפגימה . 4

(אין אונות )8( על פי בדיקה במעבדת שינה מוכרת בלבד ) 5

, קלה )א( יש זקפות אך עוצמתן ירודה %6 …..0

, בינונית )ב( זקפות לקויות במספרן ואיכותן %7 …10

, חמורה )ג( אין זקפה כלל………………. %8 30

לא יוקנו אחוזי נכות בגין סעיף זה לאחר גיל לא ; 9 70

יוקנו אחוזי נכות בגין אבדן מלא או חלקי של 10

-ה penis ובגין סעיף זה גם יחד “. 11

12

2.4.ד חוות הדעת של המומחים 13

14

” ד1.2.4.ד ר עמיצור פרקש 15

16

.86 חוות הדעת הראשונה, שעוד צורפה לכתב התביעה, היא חוות דעתו של ד ר עמיצור ” 17

, פרקש האורולוג המנתח, שטיפל בתובע החל מהניתוח הראשון שבוצע בו למחרת , 18

). לעיל14פיסקה : ראה(יום לידתו 19

20

.87 על פי חוות דעת זו “מיום כ, ט אייר תשס , )22.5.01(א ” אחוז הנכות הוא על פי , %21 70

)(א)(23)2נה תק v : דהיינו, לתוספת) “דלקת כרונית של שלפוחית השתן ,” כאשר 22

מדובר במקרה שבו יש “אי שליטה או אי עצירה של מתן השתן ומצב המצריך 23

שימוש מתמיד במכשירים” : ראה ( הציטוט המלא בפיסקה ). לעיל24 84

25

“ד .88 ר פרקש מציין כי , “לעיתים מאוד קרובות מום זה שממנו סובל הילד ולאחר , 26

הניתוחים שעבר, מוביל בעתיד להפרעות בזקפה וקשיים בקיום יחסי מין וכן 27

. לעקרות נתונים אלה יהיו ניתנים לבדיקה ולהערכה רק לאחר שהילד יגיע לבגרות 28

“מינית 2′ עמ ( סיפא של חוות הדעת הנ ). ל” 29

30

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 23

.89 למען שלמות התמונה אזכיר “כי ד, ר פרקש התייחס גם לנכות הנפרולוגי לפי תקנה , ת 1

, )ג)(22)10 שהובאה לעיל בפיסקה , כאמור, אך. 67 בתחום הנפרולוגי הוסכם על 2

מומחה מטעם בית המשפט , ר שביל”ד, ועניינה של הנכות הנפרולוגית כבר נדון 3

פיסקאות (3.פרק ד-בתת, והוכרע לעיל ).4 65-81

5

, יש לציין .90 כי בחקירתו הנגדית של ד , ר פרקש” הוא נשאל על ידי ע כ “ב, ד אהרונסון”ו 6

, הנתבעות על קביעתו זו משנת , 2001 והאם היא עומדת בתוקפה גם לאחר הניתוח 7

שעבר התובע בארה פיסקאות : ראה, על הניתוח (2008ב בשנת ” ). לעיל8 38-41

9

: ר פרקש”ד, השיב העד, תחילה .91 “אני חושב שמגיע לו עדיין את ה %178 , -70′ עמ” ( 10

11 23.1.11 .( מיום לפרוטוקול שורה15 ,

12

, בהמשך .92 הסביר העד את השיפור הרב שחל באיכות חייו של התובע, בעקבות הניתוח 13

בארצות הברית, בכך שאינו צריך להשתמש במכשירים כדי להשתין כי , אך הדגיש, 14

“הבחור הזה לא יכול להשתין באופן ספונטני” שם ( ). 19שורה , 15

16

.93 בהתייחסו לתקנה הנ )(א)(23)2תקנה : קרי, ל” v (לתוספת ) שהובאה לעיל במלואה 17

, 84בפיסקה והחלק הרלבנטי לענייננו הובא לעיל בפיסקה , )87 אמר המומחה ר “ד, 18

: פרקש “אם אני קורא את התקנה נכון, יכול להיות שאני טועה אי ‘–אבל כתוב . 19

שליטה או אי עצירה של מתן שתן, מצב המצריך שימוש מטריד ] מתמיד: ל”צ[ 20

. ‘במכשירים הבחור הזה צריך שימוש, אז אולי לא עשר פעמים ביום רק שלוש , 21

פעמים ביום, אבל הוא לא יכול לתת שתן בעצמו 20-23שורות , 178′ עמ” ( 22

לפרוטוקול ). 23

24

, אולם .94 בהמשך החקירה הנגדית, לאחר התמודדות עם העובדה שמדובר בתקנות 25

ישנות משנת , 1956 ואז לא היו אותם ניתוחים : כולל, הניתוח שעבר התובע בארצות 26

פיסקאות : ראה(הברית : תחילה, ר פרקש”ד, אמר העד, ) לעיל38-41 “על מנת שלא, 27

לא אחטא למקצועי כרופא, מבחינה רפואית גרידא אנ, י עומד על דעתי של ה %28 -70

נכות. אם כבוד השופט ועורכי הדין יחליטו שהם מוכרחים להכניס את הנושא של 29

איכות החיים וכל הדברים האלה פנימה, אז אפשר אולי להתאים את זה לסעיף 30 1

שהוא פחות מזה וזה מותאם , ]ל[ דלקת קשה עם דחיפות בהטלת שתן פעם בשעה 31

, או יותר שלפוחית מצולקת ). לפרוטוקול3שורה , 182′ עמ– 26שורה , 181′ מע” ( 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 24

, ברם .95 בכך לא הסתיימה החקירה הנגדית. לאחר התנגדויות של עו כ “ב, ד אסף פוזנר” 1

, התובע לקו החקירה של עו”ד שמואל אהרונסון, כאילו הוא שואל את העד שאלות 2

, משפטיות ניתנה על ידי החלטה ):ל”רוטוקול הנלפ, 4-6שורות , 183′ עמ(בזו הלשון , 3

4

“מאחר והשאלה של התאמה או לא היא שילוב של נושא 5

משפטי ורפואי, הרופא יגיד את מה שיש לו לומר והצדדים 6

יסכמו ואני אתן החלטה בסוף פסק הדין “. 7

8

.96 לאחר החלטה זו , ר פרקש”ד, אמר העד, את הדברים הבאים שורות , 183′ עמ( 9

): 7-10 , שוב פעם, אולי” אם אני מסתכ ) 2)(ב(23ל על סעיף שזה בכלל משהו אחר. 10

להגיד היצרות השופכה בצורה בינונית … עם הפרשה תמידית, המצריכה שימוש 11

במכשירים או שימוש תמידי בחומרי חבישה. אז חומרי חבישה – לא אבל שימוש 12

מתמיד במכשירים”. 13

: והעד משיב, מהי הנכות: כ הנתבעים”שואל ב, או אז %40″ ומיד לאחר, ” , מכן 14

: מוסיף “אני חושב שזה פחות מדי, אבל שוב פעם , רבותיי, אני לא הקובע” ‘ עמ ( 15

16 183 , שורות12-14.(

17

.97 התקנה עליה דיבר העד )(ב(23תקנה : דהיינו, ר פרקש”ד, II עניינה , ) “ניצור בשופכה: 18

בצורה בינונית: ניצור אחד עם הפרשה תמידית המצריכה שימוש במכשיר או 19

שימוש תמידי בחומרי חבישה” (הובא לעיל בפיסקה )84 . כאשר ביקשתי לברר מהו 20

“ניצור” , הסביר העד כי מדובר בפיסטולה, שהיא חור בשופכה, שבן אדם נותן שתן, 21

וחלק יוצא וחלק מטפטף. העד הסביר שזה לא מתאים למקרה שלנו, אך קשה לו 22

למצוא תקנה מתאימה אחרת 18-26שורות , 183′ עמ( ). ל לפרוטוקו 23

24

“ד .98 ר פרקש נחקר גם על נכויות נוספות בתחום האורולוגי, שאותם רק הזכיר בסוף 25

). לעיל88פיסקה : ראה (2001 משנת ,חוות דעתו 26

27

“שאל את ד, כ הנתבעים”ב, ד אהרונסון”עו .99 ר עמיצור פרקש, האם אורך פין של 28

התובע בזקפה, שהוא שבעה סנטימטר, מספיק לקיים יחסי מין על כך. ר ” השיב ד 29

: פרקש “אין שום בעיה, גם בהרבה פחות מזה” ). 6שורה , 187′ עמ( 30

“ד ר פרקש גם אישר, שתוקנה הזווית של הפין שם( ). 7-13שורות , 31

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 25

.100 בחקירה חוזרת “נשאל ד, ר עמיצור פרקש על ידי עו כיצד רואה , כ התובע”ב, ד פוזנר” 1

הוא את התמונה, כאשר אורך איבר המין של התובע הוא ובעת זיקפה , סנטימטר2 3.5

סנטימטר6אורכו וכפוף אחורנית. על כך השיב ד : ר פרקש” “אני לא חושב 3

שסנטימטר לפה או סנטימטר לשם משנים … דזה לא המד. אני לא נכנס לפרטים, 4

אבל זה לא המדד” ).19-21שורות , 188′ עמ ( 5

6

” ד2.2.4.ד ר אורלי פרט 7

8

.101 המומחה השני מטעם התובעים “ד, ר אורלי פרט, אורולוג מומחה (רופא ראשי קבוע 9

במחלקה האורולוגית בבית החולים שערי צדק ;1990משנת , מנהל השירות 10

האורולוגי בבית חולים ביקור חולים ;2000 משנת , ואורולוג מנתח בקופות חולים 11

, מאוחדת מכבי ולאומית , )1988 משנת , כתב שתי חוות דעת בעניינו של התובע . 12

13

.102 בחוות הדעת הראשונה , 27.5.03מיום , לאחר דיון בתחום הנפרולוגי , שכאמור, נושא( 14

בפיסקאות הוכרע, 76-81 על ידי המומחה מטעם בית המשפט הסיכום , )ר שביל”ד, 15

של הנכות בתחום האורולוגי ובתחומים נוספים ‘ עמ, 2-5סעיפים (הינו זה , קשורים, 16

5-6 לחוות הדעת הראשונה ): 17

18

. 2″ אי שליטה במתן השתן המצריך שימוש מתמיד 19

במכשירים כצנתרים חיתולים והחלפת בגדים ומצעים 20

הנרטבים בשתן עם נכות בגובה )23)2י סעיף ” עפ%21 v 70

מתאם של תקנות הביטוח הלאומי. קיים סיכוי תיאורטי 22

לתיקון השליטה בשתן בניתוח נוסף אך סיכויי ההצלחה 23

קטנים אחרי של ]תובע[ 3 כבר בוצעו ניתוחים בכיס השתן 24

ובצוואר כיס השתן ואחרי שעבר הרחבות רבות של 25

. השופכה אין עם זאת כל סיכויי ש ]התובע[ יגיע למצב בו 26

הוא יוכל להטיל שתן באופן ספונטאני ללא הצורך בצנתור 27

עצמי מספר פעמים ביום . 28

. 3 נצור בשופכה עם נכות בגובה 23)3(1י סעיף ” עפ%29 20

מתאם של תקנות הביטוח הלאומי. בהמשך יהיה על יניר 30

לעבור ניתוח נוסף על מנת לתקן את הנצור עם אחוז ניכר של 31

סיכון לכישלון הני . תוח 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 26

. 4 איבר מין קצר עם נכות בגובה ) 24)5י סעיף ” עפ%1 30

מתאם של תקנות הביטוח הלאומי. מצב זה אינו בר תיקון . 2

. 5 צלקות בבטן ובמותן שמאל עם נכות בגובה י ” עפ%3 10

4 סעיף75)1)(ב.(

הערכת מצבו הנפשית כעת ובעתיד עת יגיע לגיל בו ירצה 5

ויידרש לקיים יחסי מין ולהקים משפחה, צריכה להתבצע 6

על ידי מומחה בתחום . 7

הערכת המגבלות בתחום האורתופדי נדרשת למומחה 8

. בתחום 9

הערכת מצב הפוריות תוכל להתבצע בגיל המתאים “. 10

11

.103 על אף הערכתו הפסימית של ד , 2003משנת , ר פרט” לפיה סיכויי ההצלחה של ניתוח 12

עתידי אצל התובע , הינם קטנים, לאחר שכבר בוצעו 3 ניתוחים והתובע עבר הרחבות 13

רבות של השופכה (כאמור בסעיף 2 של חוות הדעת הראשונה, שצוטטה בפיסקה 14

, )הקודמת המציאות הוכיחה כי , בפועל, מספר שנים , לאחר מכן , עבר התובע 15

בהצלחה רבה, את הניתוח בארצות הברית בשנת , 2008 כאשר תוצאותיו החיוביות 16

של הניתוח הוסברו לעיל פיסקאות : ראה( ).17 38-41

18

.104 מחוות הדעת השנייה של ד”ר אורלי פרט , 26.3.09מיום , לאחר הניתוח שעבר התובע 19

“נשאר ד, ב”בארה ר פרט איתן בדעתו כי הנכות ה, אורולוגית של התובע היא , %20 70

על פי תקנה )(א)(v 23)2 , וזאת, ) לאחר שהתובע מצנתר את כיס השתן מספר פעמים 21

, ביום והוא ייזקק לבצע צינתור של כיס השתן דרך קטע המעי כל ימי חייו בזמן . 22

, שינה הוא משאיר צנתר בתוך כיס השתן שמרוכז לשקית, כדי שלא להתעורר לצורך 23

ודבר ז, הצנתור ה מחייב אותו בשינה על גבו בלבד “ד. ר פרט מציין את הסיבוכים 24

האפשריים הנובעים מהצינתור, שכבר הוזכרו לעיל . 25

26

.105 בחוות דעתו השנייה “מתייחס ד, ר פרט גם לעניין הזרע , וקבע, כי לאחר בדיקת 27

החומר שנפלט בעקבות אוננות ביום , , ק חומר” סמ1נפלט , 10.11.08 המכיל כדוריות 28

, בנות רבותל ללא תאי זרע כלל. “משמעות עניין זה, היא פגיעה בפוריות ובכל . 29

, מקרה על מנת לגרום להיריון אצל בת זוגו , אם בכלל, )בעתיד( יהיה צורך באמצעים 30

. מסייעים נכותו המתאימה לאספרמיה חבלתית סעיף ) 24)7 לתקנות המל ל בגובה ” 31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 27

” %2 20′ עמ( לחוות הדעת השנייה ) 22)7תקנה ; לתוספת שצוטטה לעיל בפיסקה )1 . 85

, אספרמיה[ היא העדר זרע (2 .[(SPERM

3

.106 ככל שמדובר באורך איבר המין “מתבסס ד, ר אורלי פרט על הרופא המנתח 4

, המזכיר, ר גרהארט”ד, ב”מארה שאורך איבר המין שלו הוא %50 קצר יותר 5

. מהנורמה הממצאים של ד : הם אלה, ר פרט” “אורך איבר המין של הת 3.5ובע 6

, מ”ס ובעת זיקפה , מ” ס6 – והוא כפוף אחורנית. אורך זה קטן משמעותית מ 7 -7.5

מ”ס שהוא האורך המינימאלי הנורמאלי. ונכותו בגין כך %30 מותאמת לסעיף 8

)” 2 24)5′ עמ( לחוות הדעת השנייה , )24)5תקנה ; צוטטה אף היא בפיסקה ). לעיל9 85

10

.107 “האורולוג ד ר אורלי פרט מתייח, ס גם לצלקות של , וקובע, התובע כי התרשם 11

“מצלקת שקועה בקוטר X4 ” ס4 מ במותן שמאל מהכנסת צנרת ניקוז לכלייה 12

) נפרוסטום( וצלקת באורך מ” ס1 וברוחב מ” ס12 בבטן התחתונה האמצעית. 13

הצלקות מכערות והנכות קבועה בגין כך בגובה %10 על פי סעיף )ב)(75)1 הסיפא (” 14

לחוות ה2של סעיף )דעת השנייה . 15

) ב)(75)1תקנה לתוספת מצויה בפרק התשיעי של התוספת שכותרתו , , צלקות” 16

מחלות ופגימות בעור”, בתוך תקנה (75 שכותרת השוליים שלה היא “צלקות” , ) 17

כאשר תקנה ) ב)(75)1 קובעת כי בגין צלקות בגוף” … מכאיבות או מכוערות” אחוז , 18

הנכות הוא .%19 10

20

” ד3.2.4.ד ר יעקב בן חיים 21

22

.108 המומחה מטעם הנתבעים, בתחום האורולוגי “ד, ר יעקב בן חיים, כתב את חוות 23

(30.5.09ביום , דעתו לאחר הניתוח בארה ). ב” 24

25

.109 ככל שמדובר בצורך בריקון כיס השתן, קובע המומחה האמור, כי התובע צריך 26

לצנתר את כיס השתן 4-6 פעמים ביום, וזאת במהלך כל חייו, כאשר כל צינתור אורך 27

, המשמעות. דקות2-3-כ מבחינת אחוזי הנכות : הינה זו, “נכות זו מקנה לו %28 40

מתואמת על פי סעיף )א)(v 23)2 לתקנות המל מא, ל” חר ולמעשה השיג שליטה 29

מלאה במתן השתן ואינו זקוק לחיתולים, אם כי עדיין חייב לרוקן את השתן 30

באמצעות צינתור לסירוגין” . 31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 28

.110 לעניין היעדר תאי זרע כי התובע , ר בן חיים”סבור ד, “לא יוכל להשיג היריון 1

, ספונטני אך קיים סיכוי להשיג היריון באמצעות נטילת זרע ישירות מהאשך לצורך 2

הפריית הביצית. נכותו מתאימה לאספרמיה חבלתית סעיף ) 24)7 לתקנות המל ל ” 3

” %20בגובה (ראה והשווה לאמור בפיסקה ) לעיל4 . 105

5

.111 ככל שמדובר באורך איבר המין “דכותב , ר יעקב בן חיים בחוות דעתו הנ כי , ל” 6

מאחר ואיבר המין קצר במקצת, אך הוא ישר וקוטרו תקין ואור, כו בזקפה אומנם 7

קטן מהנורמה, אך סביר ומספק בהחלט לצורך קיום יחסי מין כפי שציטט ד( ר פרט ” 8

, ר בן חיים”סבור ד, )בחוות דעתו כי מצב זה יאפשר לתובע “ליהנות ממין ולספק את 9

, בת זוגו ונכותו בגין כך %10 מותאמת לסעיף )”24)5 (התקנה צוטטה לעיל בפיסקה 10

11 85.(

12

ר בן חיי”ד .112 כי התובע , ם מציין “אינו צפוי לכל מגבלה תעסוקתית, למעט עבודות 13

פיזיות קשות במיוחד “. 14

15

.113 ככל שמדובר בצלקות “עמדת ד, ר בן חיים היא זו: ל” ]תובע[ אכן ישנן צלקות 16

ניתוחיות בטן, אך אינן מכוערות במיוחד ואינן צפויות לגרום לו כל מגבלה הפרעה , 17

ולדעתי אין הוא זכאי לנכות נוספת בגינן”. 18

19

.114 במהלך הדיונים בבית המשפט הוברר, כי בשלב כלשהו, לפני חוות דעתו של ד ר בן ” 20

ביום , 30.5.09מיום , חיים , 17.12.08 הוכנה טיוטת חוות דעת המיועדת לחתימת ד ר ” 21

אורלי פרט וד”ר יעקב בן חיים ביחד, שבה נקבעה נכות של %70 על פי תקנה 22

)(א)(v 23)2 “ד. של התוספת) ר בן חיים אישר, כי תוכן טיוטא זה הינו נכון ר “ואם ד, 23

פרט היה חותם עליה, לא היה משנה בה אפילו מילה אחת 21-22שורות , 277′ עמ( 24

). לפרוטוקול 25

26

3.4.ד תמצית טענות התובע 27

28

.115 מבין רכיבי הנכות האורולוגית, יש הסכמה של שני המומחים, כי נוזל זרע שאינו 29

כולל תאי זרע, שבגינם לא יכול התובע להביא ילדים לעולם בדרך הטבע וייזקק 30

לטיפולים של שאיבה כירורגית של תאי זרע ישירות מן האשכים. נכות זו היא של 31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 29

על פי תקנה , %20 “עמדת ד(לתקנות ) 24)7 ר פרט הובאה לעיל בפיסקה עמדת ; )1 105

“ד ר בן חיים הובאה לעיל בפיסקה ). 2 110

3

, ןלכ .116 מבקשים עורכי הדין אסף פוזנר ואבישי פלדמן , כ התובע”ב, כי בעניין זה 4

תאומץ הגישה האמורה , אך. הם מוסיפים, כי עדיין לא ברור אם התובע יוכל בכלל 5

להביא ילדים לעולם , 18ליד הערה , 3′ עמ( לסיכומים של ב ). כ התובעים” 6

7

.117 לעניין אורך הפין, יש שלוש גישות : 8

,ר פרט”ד המומחה מטעם התובעים מדבר על , , %30 על פי תקנה כאמור ) (9 24)5

; ) לעיל106בפיסקה 10

“ד ר בן חיים קובע , %10 מותאם לתקנה ) (24)5 כאמור בפיסקה ). לעיל11 111

בטיוטת חוות הדעת המשותפת של ד כאשר , %15-מדובר ב, ר בן חיים”ר פרט וד” 12

“ד ר בן חיים מציין , במפורש, כי אחת מהדוגמאות לטווח של שינוי, שבו ניתן להגיע 13

להסכם בין המומחים, היא דוגמא זו 277-278′ עמ( ). לפרוטוקול 14

15

.118 באי כוחו של התובע, עורכי הדין פוזנר ופלדמן כי , טוענים, “לאור ריבוי נזקיו של 16

ה ]תובע[ לשאלת אחוזי הנכות המדוייקים השלכה שולית על מכלול הנכות” 3′ עמ( 17

).לסיכומיהם 18

19

“ב .119 כ התובע שמים את הדגש על המדידה של ד , לפיה, ר פרט” אורכו של איבר המין 20

של התובע בזיקפה הוא ( סנטימטר6 ולא נתקררה דעתם עד שהמחישו את הדברים 21

, בסיכומיהם בשרטטם קו באורך שישה סנטימטר , ולכך, ) השפעה רבה וניכרת על 22

יכולת התפקוד המיני של התובע . 23

[בטיעונים בעל פה נושא נוסף , ד פוזנר”העלה עו, 894-895′ בעמ, 12.7.11ביום , 24

הקשור לעניין זה , ברם. מאחר ועניין זה לא נכלל בכתב התביעה ובסיכומים 25

, הראשונים ולא ניתן כל היתר להרחבת חזית “עו, ובכל מקרה, ד פוזנר לא חזר על 26

הנושא החדש בסיכומיו השניים, אני רואה עניין זה כניסיון לשיפור . שנכשל, עמדות 27

, על כן אינני מתייחס בפסק דיני זה , כלל, לנושא החדש, ואף לא טרחתי לפרטו 28

ולהסבירו בפסק הדין, שכן די בהפנייה לעמודים הרלבנטיים, בטיעון בעל פה ]. 29

30

.120 ככל שמדובר ביכולת התפקוד המיני של התובע, בהתייחס לאורך איבר מינו 31

(PENIS , ) ערים עורכי הדין פוזנ , ר ופלדמן באי כוחו המלומדים של התובע , לכך, 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 30

שהמומחה מטעמם ‘ פרופ, עמיצור פרקש , שכזכור– הוא גם הרופא שטיפל בתובע 1

–) לעיל14פיסקה : ראה( העיד שגם בהרבה פחות משבעה סנטימטר ניתן לקיים 2

(יחסי מין ראה ציטוט העדות בפיסקה ). לעיל3 99

כדי ליישב את הדברים, הם מסבירים כי ‘ פרופ פרקש לא נשאל האם מדובר ביכולת 4

של התובע לספק את בת הזוג, אלא רק ביכולת שלו לקיים יחסי מין , לדעתם, וזה, 5

מקור ההבדל . 6

‘ פרופ, כ התובע”בלטענתם של פרקש לא ערך מחקרים עצמאיים בעניין זה . 7

“ב כ התובע מוסיפים ואומרים , בהקשר זה, כי גם אם מבחינה טכנית והיכולת להגיע 8

לאיברי המין הנשיים, penis באורך של שישה סנטימטר עדיין אין , מספיקים, 9

מדובר ביכולת לקיים יחסים נורמאליים מלאים ומספקים את האישה שזה הנושא , 10

4-5′ עמ(על הפרק , לפי הבנתם, העומד לסיכומי התו ). בעים 11

12

.121 עורכי הדין פוזנר ופלדמן מדגישים 23הערה , 4′ עמ( לסיכומים השניים כי לעניין ) 13

היכולת של התובע לספק אישה, כאשר מדובר באיבר מין המגיע לאורך של מ” ס14 6

, ר בן חיים”השיב ד, בזיקפה המומחה מטעם הנתבעים, בצורה נחרצת: התשובה ” 15

. היא לא התשובה היא לא” תשובה . זו נאמרה לשאלת בית המשפט: באה אליך ” 16

. יש לי חבר: אומרת, אישה אני מאד אוהבת אותו. יכול להיות שאנחנו רוצים 17

. להתחתן עשינו את כל הבדיקות ויש לו איבר מין של . מ” ס6 לפי הידע שלך, 18

בתחום האורולוגיה, אני אהיה מסופקת ב ” ?כן או לא? שנה290 , -40-50′ עמ( 19

20 שורות11-15.(

21

.122 עיקר הדגש בסיכומי ב , כ התובע” בתחום האורולוגי, הוא האם לפסוק נכות של , %22 70

על פי תקנה )(א)(v 23)2 , ) כפי שקבע פרופ ר בן חיים “וד, ר פרט בכתב”ד, פרקש בכתב’ 23

במסמך המשותף , או שמא; יש לקבל את דברי ד , ר בן חיים” בחוות הדעת בכתב 24

, %40בדבר ולתת משקל לדברי פרופ , שפרק’ בחקירה נגדית שאמר שהם , %40בדבר , 25

. נמוכים מדי 26

27

“עמדת ב .123 כ התובעים היא, כי יש להעדיף את הקביעה של , %70 שגם מוזכרת בבדיקה 28

של המוסד לביטוח לאומי ; 283-285′ עמ( מסמך זה לא הוגש לבית המשפט אך , 29

– בהסכמה –הוזכר במהלך חקירתו הנגדית של ד”ר בן חיים על ידי עו , ד פוזנר” 30

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 31

שהתבסס על מסמך שלקח מחברתו “עו, כ הנתבעים”ב, ד סברינה דדון , )בוטבול- 1

וכלולה גם בטיוטא המשותפת של ד . ר פרט”ר בן חיים וד” 2

3

“ב .124 כ התובעים חוזרים ואומרים, גם לעניין זה של החמרות בעתיד בתחום האורולוגי, 4

כי יש לתת לכך משקל, במסגרת הנכות הרפואית מבלי שה, צביעו על אחוז נכות 5

קונקרטי כלשהו . 6

7

, לכן .125 גישתם של ב”כ התובעים היא, כי יש לפסוק בתחום האורולוגי ולהוסיף , %8 70

%30לכך עוד בשל הפין הקצר %20 ועוד , בגין האספרמיה של הזרע, כאשר יחד עם 9

%10 נכות צלקתית, הנכות האורולוגית כולה עומדת על , 10 85%) 70 + 30 + 20 + 10

וזאת כאמור בסוף עמ 2′ לסיכומים הראשונים של התובעים ). 11

12

4.4.ד תמצית טענות הנתבעים 13

14

, כ הנתבעים”עמדת ב .126 עורכי הדין אהרונסון ודדון , בוטבול- היא כי יש להתאים את 15

)(א)(23)2תקנה v , ) לנסיבות של התובע לאחר הניתוח בארצות הברית לשיטת , לכן. 16

, %70במקום , הנתבעים כפי שקובעת התקנה האמורה, אחוז הנכות צריך להיות 17

, %40 בהתאם לחוות דעתו של ד , ר בן חיים” וזאת לאור העובדה כי התובע השיג ” 18

שליטה מלאה במתן שתן, ואינו נזקק לחיתולים” יכומי לס2-3′ עמ, 11סעיף ( 19

).הנתבעים 20

21

, ל” נכות הנ%127. 40 נקבעו לא רק על ידי ד , כזכור, שהוא(ר בן חיים ” המומחה מטעם 22

,)הנתבעים אלא גם על ידי המומחה מטעם התובעים, והמטפל והמנתח של התובע, 23

‘ פרופ עמיצור פרקש, כמוזכר לעיל כי , כ הנתבעים”סבורים ב, לכן). 96פיסקה : ראה( 24

לאור השיפור במצבו , של התובע אין מקום להתבסס על תקנה )(א)(v 23)2 שכן , ל”הנ) 25

מדובר בתקנות שהן עתיקות יומין, ובזמן שהן הותקנו לא הייתה – 1956 בשנת – 26

קיימת אופציה לשליטה על השתן וצנתורים לסירוגין לסיכומי 3′ עמ, 16סעיף ( 27

).הנתבעים 28

29

.128 ככל שמדובר בטיוטה המשותפת של ד , ר בן חיים”ר פרט וד” עמדת הנתבעים היא כי 30

מאחר והטיוטה לא נחתמה, יש לראותה כמסמך אשר הוחלף במסגרת משא ומתן 31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 32

בין המומחים, בניסיון לגבש חוות דעת משותפת ומוסכמת ביניהם אין לעשות , לכן; 1

; בה שימוש ומי שעושה בה שימוש, נוהג בחוסר תום לב, ומשתמש לרעה בהליכי 2

, 4′ עמ, 18סעיף (משפט לסיכומי הנתבעים כי , כ הנתבעים”מציינים ב, בהקשר זה). 3

אם יש מטרה לעודד תופעה של שיתוף פעולה בין מומחים ויעילות דיונית שתייתר , 4

, כי אז, חוות דעת גילויה של טיוטה זו, במסגרת הראיות בתיק, תחתור תחת המטרה 5

, 4′ עמ, 19סעיף (תה ותסכל או, האמורה לסיכומי הנתבעים ). 6

7

.129 אשר לאורך איבר המין והשפעתו על קיום יחסי מין, “מתבססים ב כ הנתבעים על 8

עדותו של פרופ “לפיהם , ר פרט” ועל דברי ד,פרקש’ די באורך של , בזיקפהמ” ס9 6

כדי להגיע לדגדגן ולוגינה ולספק אשה” 4-5′ עמ, 23סעיף ( לסיכומי הנתבעים, 10

בהתבסס על עדותו של ד 201-202′ בעמ, ר בן חיים” , לעדותו כאשר הוא נשאל מאיפה 11

הוא לוקח את זה : הוא עונה, “זה מה שמקובל בספרות” ר “ד)). 22שורה , 201′ עמ( 12

בן חיים גם אישר, בחקירה חוזרת %99.9כי , מהבנים שיש להם את המום של 13

, אקסטרופי “יש להם איבר מין שהוא מספיק ליחסי “מין תקינים שורות , 272′ עמ ( 14

15 22-23.(

16

“מסקנת ב, לפיכך .130 כ הנתבעים היא כי יש לאמץ את חוות דעתו של ד , ר בן חיים” 17

ולהעניק לתובע %10 בגין הקיצור של איבר המין %20-ו, נוספים בגין נפח זרעי נמוך 18

5′ עמ, 24סעיף ( לסיכומי הנתבעים ). 19

20

5.4.ד דיון והכרעה 21

22

1.5.4.ד שלפוחית השתן וריקונה 23

24

.131 הנושא הראשון, אשר מחייב הכרעה, הוא הנכות המרכזית בתחום האורולוגי, 25

שעניינה שלפוחית השתן, המוסדרת בתקנה ) א)(23)2 לתוספת לתקנות המל ל ” 26

(שצוטטה לעיל בפיסקה ).27 84

28

.132 השאלה שבה חלוקים הצדדים היא, האם הפריט (v שהוא , ) “אי שליטה או אי 29

עצירה של מתן שתן ומצב המצריך שימוש מתמיד במכשירים” , נכות%70הקובע , 30

מתאים למצבו של התובע דהיום . 31

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 33

.133 אם הבנתי נכון “גם ב, כ הנתבעים מסכימים כי לפני הניתוח בארצות הברית כאשר , 1

התובע היה זקוק לחיתול , ולצנתורים, היה הפריט האמור מתאים למצבו . 2

3

. 134 השאלה היא, מה משמעות הניתוח בארצות הברית, אשר שיפר את מצבו , ואשר, 4

, בעקבותיו די בצנתורים כל , שעות3-4 ושינה בלילה עם שקית לשתן . 5

6

.135 בפיהם של ב , כ התובעים” עורכי הדין פוזנר ופלדמן, טענה משפטית ר בן “לפיה ד, 7

חיים כבול בטיוטה שכתב עם ד , ר פרט” שבה מוזכר סעיף הנכות הנ , ל” ואחוז הנכות 8

9 הוא70% .

10

, אולם .136 נחה דעתי כי ד , ר בן חיים” טעה בטיוטה, כפי שאמר במפורש שורה , 279′ בעמ, 11

12 13 .

13

, יתירה מזו .137 מאחר והטיוטה לא נחתמה “גם אם ד, ר בן חיים אמר בתשובה קודמת 14

בחקירה נגדית, כי האמור בה הוא נכון , כאמור( בפיסקה הקודמת, הוא שינה דעתו 15

ואמר שטעה בטיוטה , ) עדיין מקובלת עלי עמדתם המשפטית של עורכי הדין 16

אהרונסון ודדון , לפיה, כ הנתבעים”ב, בוטבול- כאשר מדובר בטיוטה שנכתבה לצורך 17

, משא ומתן ובמיוחד כאשר הדבר נעשה כדי לנסות לקצר הליכים ולהביא את 18

המומחים להסכמה, אין זה מן הראוי להשתמש בחומר זה כראיה . 19

20

, כ הנתבעים”צודקים ב .138 ואני אף אדגיש את טיעוניהם: בתי המשפט מנסים להביא 21

את הצדדים להבנות ולהסכמות, כדי להתרכז בעיקר , יתיםלע. במסגרת אותם 22

, ניסיונות מוחלפים בין צדדים טיוטות, בין אם מדובר בעורכי הדין ובין אם מדובר 23

, אנו. במומחים לאחר עשרות שנים של עבודה משפטית, התרגלנו לכך שחילופי 24

התכתבויות בין עורכי דין, לצרכי פשרה, אינם ראיה קבילה “ועו, ד שמזכיר הצעה 25

, כלשהי אפילו בעל פה ללא, הסכמת חברו, נחשב כמי שפוגע בכללי החברות וייתכן , 26

שאף עובר עבירה אתית . 27

28

.139 ” מעגל”מאחר ו, מכל מקום כותבי המסמכים המיועדים לפשרה, חורג מעורכי הדין 29

ומגיע לבעלי מקצוע אחרים , רופאים: כמו, מומחים הנדסיים או רואי חשבון מן , 30

הראוי כי אותן מגבלות של שמירת המשא ומתן בצנעה, מחוץ לעיניו של בית 31

, המשפט צריכות לחול גם על מסמכים אלה . 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 34

הטעם לכ .140 , ך הוא לא רק כוונתם הסובייקטיבית של כותבי המסמך, שנועד להיכתב 1

ביניהם בפתיחות, בידיעה שעד שלא ייחתם, עין זר לא תשזוף אותו . 2

הטעם המרכזי, מבחינת מערכת בתי המשפט : הוא זה, אם אכן כנים אנו ברצוננו 3

לעודד את הסכמות המומחים מטעם הצדדים, יש לאפשר להם אוירה של ת סביב” 4

, “עבודה המנותקת מההליך המשפטי , זאת. ניתן לעשות בדרך של חיסיון ואיסור 5

. גילוי 6

במילים אחרות, המדיניות המשפטית, שנועדה לאפשר הליך משפטי יעיל שבו ניתן , 7

להגיע להבנות ולהסכמות, לא רק בין עורכי הדין אלא גם בין המומחים משני 8

, הצדדים מחייבת אותנו – בתי המשפט , בוע לק– כי אותם הכללים של חיסיון המשא 9

ומתן ואי קבילות של מסמכים שהוחלפו במהלכו כראיות בהליך השיפוטי יחולו לא , 10

רק על ההתכתבות בין עורכי הדין, אלא גם על ההתכתבות בין המומחים לבין עצמם . 11

12

.141 למותר לציין, כי דברים אלה, כוחם יפה לשלב המשא ומתן בלבד. משנחתם המסמך 13

המשותף של המומחים, והוא מוגש כראייה, דינו ככל ראייה אחרת, ואז ניתן לחקור 14

את המומחים חקירה נגדית, גם על מסמך משותף, אם כי מקרים אלה יהיו נדירים, 15

שכן מטרת המסמך המשותף היא לחסוך בשמיעת עדים, ולהתבסס על המסמך 16

, המשותף לצורך כתיבת פסק הדין . 17

18

אינני, לפיכך .142 מקבל את טענת עורכי הדין פוזנר ופלדמן . 19

, בעיניי יש להתמודד עם דברי ד , לגופם, ר בן חיים” מבלי שהוא כבול וקשור 20

, “הסכמתו”ל כפי שבאה לידי ביטוי בטיוטה הלא חתומה שלו ושל ד .ר פרט” 21

22

, מכאן .143 שלצורך הכרעה בשאלת גובה הנכות האורולוגית, עלי לנתח את מכלול 23

כול, הראיות ל גם את עדותו של ד העדויות לצד , ר בן חיים” ר “דשל פרקש ו’ של פרופ 24

, והכל, פרט תוך התייחסות לתקנות המל”ל הרלבנטיות . 25

26

, ר בן חיים”ד .144 בחקירתו הנגדית, מסביר מדוע יש קושי ביישום התקנות הללו , כאשר, 27

, מבחינתו ברור לו שאין מדובר ב , %70- אלא יש להפחית את האחוז נשאל כאשר. 28

מדוע קבע , ר בן חיים”ד שורות , 282′ עמ(הוא ענה כך , %60 או %30% ,50ולא , %29 40

30 6-13 🙁

31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 35

“אני אגיד לך , שוב, אני. זה עניין של הערכה וכבודו יכול . 1

להחליט אחרת , דעתי היא, אני. שברגע שהוא כבר יבש, 2

הוא שולט על השתן, הוא ללא חיתולים, המצב שלו לאין 3

ערוך הרבה יותר טוב מאשר הוא היה עם חיתולים וללא 4

שליטה על השתן. ולכן אני חשבתי שצריך לתת לו קצת יותר 5

מחצי מהאחוזים שנותנים לו על אי-שליטה מלאה ולכן , 6

. 40קבעתי מישהו אחר יכול להגיד , 30 מישהו אחר יכול 7

, אתה יודע. 50להגיד זה דברים שהם בתחום שיקול הדעת 8

-שבית המשפט צריך לק , אני. חת אני לא קובע מסמרות. 9

אבל אני חושב שזה ללא ספק לא “.10 70

11

, בהמשך .145 התעוררה השאלה, כיצד לפרש את המינוח שימוש ” מתמיד ” במכשירים , 12

בסיפא של אותו סעיף . 13

14

.146 כך משקף הפרוטוקול את השאלות והתשובות בעניין זה ):7-25שורות , 283′ עמ( 15

16

: השופט’ כב” אותי מטרידה המילה האם זה . ‘מתמיד’ 17

שאדוני כותב שהוא צריך לבצע בכל מהלך, לאורך כל מהלך 18

, חייו צנתור ארבע עד שש פעמים ביום ‘, מתמיד’המילה . 19

, בעיניך היא שצריך להיות 24 On the long run-כל ה, 20

, שעות או ארבע פעמים ביום זה עדיין ?בעיניך’, מתמיד’ 21

אני : העד חושב שבעיני זה לא מתמיד זה שיש לו ‘, מתמיד’. 22

למשל קתטר קבוע או שיש לו איזה שהוא התקן פנימי 23

. שהוא קבוע פה זה צנתור לסירוגין, זה לכל חייו זה קבוע , 24

, גם כן אבל זה עניין שנתון לפרשנות באותה מידה. 25

: השופט’ כב אז אדוני מסביר לי שהמילה אם ‘, מתמיד’ 26

27 . All day long , אלא Every day נכון הבנתי ,לא זה

. כן :העד זה הפרשנות שלי, אבל אתה יכול, אפשר לפרש 28

, תראה, את זה באמת שזה נתון בפרשנות. אני חושב שזה 29

לגיטימי לחשוב גם אחרת , אני חושב, 30

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 36

:השופט’ כב אתה מבין כאן שההבדל פה בין %40 לבין %1 70

זה הבדל כלכלי משמעותי ביותר . 2

, אני מבין :העד אבל אני רוצה שכבודו יבין שהמצב שלו הוא 3

שונה לגמרי לעומת המצב של אי-שליטה מלאה בשתן 4

ושימוש בחיתולים , ולכן. אני חושב שהסעיף הזה הוא מן , 5

הראוי שהיה סעיף נוסף לפניו, שנותן אחוז נמוך יותר – 6

תחליטו אתם, המחוקקים ובית-המשפט איזה עבור , 7

שליטה על השתן באמצעות צנתורים. ובהחלט מגיע לו 8

אחוזי נכות על זה, אני לא חושב שהוא בריא. אבל השאלה 9

, %40 או %70אם זה בעיני יותר קרוב ל “.%10 -40

11

.147 גם אם המילה ” מתמיד” ניתנת לשני פירושים, ראוי לבחור את הפירוש שנוח לתובע, 12

: דהיינו אם אכן התובע אינו משתמש בקטטר באופן קבוע אלא רק בצנתור לסירוגין, 13

התקנה כלשונה אינה חלה עליו, ולכן יש צורך בביצוע ” “התאמה על פי תקנה , ) א(14 14

לתקנות המל הקובעת כי , ל” “דרגת נכות של נפגע לגבי ליקוי שלא פורט בתוספת, 15

תיקבע לפי האחוז הקבוע לצד פגימה אשר לדעת הוועדה דומה לליקוי הנפגע”. 16

, אולם התקנה ממשיכה וא , ומרת בתקנת משנה כי כאשר , )ב( “החליטה הוועדה 17

שלא ניתן לקבוע דרגת נכות כאמור בתקנת משנה , תיקבע–) א( על פי שיקול 18

, דעתה את אחוזי הנכות, בהתחשב במבחנים שנקבעו בתוספת, לגבי אותו איבר או 19

אותה מערכת, ובהתחשב בסוג הפגימה ובהגבלה שגרמה לנפגע” . 20

21

.148 הצורך באותן התאמות נובע גם בשל העובדה כי תקנות הנכות של המל ל הן משנת ” 22

, 1956 ואינן משקפות את התאמתן להתפתחויות הרפואיות שחלו במהלך השנים. 23

, כ הנתבעים”מזכירים ב, בעניין זה עורכי הדין אהרונסון ודדון הערה , 3′ עמ(בוטבול – 24

32 , ) לסיכומיהם כי אני עצמי הערתי על כך בפסק דין שנתתי בעניין נכות עיניים; 25

לימור אהרון 7472/05. א.ראה ת “ד’ נ ר משה לוסקי : להלן (104בפיסקה , )26 ) 2009

לימורפרשת ” , ואכן”) [ ממש לאחרונה, תוקנו התקנות, ככל שמדובר בנכות בתחום 27

, העיניים והן משקפות , להבנתי, את המצב הרפואי המעודכן : ראה; תקנות הביטוח 28

(הלאומי קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה , 2011-ב”התשע, )תיקון( קובץ תקנות, 29

, 7057 מיום יב כסלו התשע ).236′ עמ, )8.12.11(ב ” 30

31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 37

, ידועכ .149 תקנות הנכות, שבהן עושים בתי המשפט שימוש תדיר בתביעות הנזיקין, 1

מטרתן המקורית היא לצורך קביעת דרגת הנכות של נפגעי עבודה, מטעם המוסד 2

לביטוח לאומי. בפסיקת בתי הדין לעבודה נקבע, כי אין סמכות לוועדה לקבוע דרגת 3

” אמצע” בין שתי דרגות נכות, אלא לבדוק האם הנכה מתאים לדרגה הגבוהה או 4

לדרגה הנמוכה : ראה( פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה שרון פז 1137/02ל “עב, 5

‘ נ המוסד לביטוח לאומי , )433) 2003, ע לט”פד, מפי השופט שמואל צור שלדבריו , 6

הסכימו סגנית הנשיאה, השופטת אלישבע ברק –והשופטת , כתוארה אז נילי – 7

). ארד 8

9

אינני .150 סבור כי אנו כבולים לפסיקה זו של בית הדין הארצי לעבודה, אף כי ראיתי 10

לנכון לעיין בפסק הדין (הזכרתי את פסק הדין בפרשת פז לפסק 103בפיסקה , ל” הנ 11

דיני בפרשת לימור ). 12

, לטעמי מן הראוי לעשות כל מאמץ ולהגיע לפיתרון מעשי, החותר לאמת ואם ניתן , 13

לקבוע דרגת נכות שאינה מופיעה בתקנות, אך מותאמת לה, יש לעשות כן , ואכן. 14

, בפועל כך נוהגים בתי המשפט במסגרת תביעות נזיקין “וגם ב, כ הצדדים בפניי לא , 15

טענו על העדר סמכות לבצע את ההתאמה , אלא, טענו לגוף העניין . 16

17

, ואכן .151 לגופו של עניין, אינני יכול לקבל את עמדת ב , כ התובעים” כי הנכות של , %18 70

כוחה יפה גם כיום לאחר הניתוח בארצות הברית . 19

20

, כאמור, ניתנת, “מתמיד”המילה .152 לכמה פרשנויות, אך עדיין היא יכולה להכיל שני 21

סוגים של מצב אשר “מצריך שימוש מתמיד במכשירים”: אדם הצמוד למכשיר 22 24

365, שעות ביום , לעומת, ימים בשנה אדם שזקוק לצורך השתן לביצוע הפעולה על 23

ידי צנתור אחת לכמה שעות . 24

25

.153 מאחר והתקנות לא הפרידו בין שני מצבים אלה, מוטל על בית המשפט לעשות כן . 26

27

.154 ניסיתי לבדוק אפשרות של יישום תקנות משנה אחרות במסגרת תקנה , )א)(28 23)2

: דהיינו בין פיסקת משנה II לבין פיסקה IV, אך תקנות אלה אינן רלבנטיות ן הן שכ, 29

עוסקות בדלקת קלה (החלופות של פיסקת משנה I ושל פיסקת משנה II או דלקת , ) 30

(קשה פיסקת משנה III ופיסקת משנה 31 .( IV

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 38

, אך אין חולק כי המקרה שבפניי אינו עוסק בדלקת, אלא במום מולד שבעקבות , 1

. שופר המצב, ניתוח 2

, מבחינתנו רלבנטית פיסקת משנה V, שכן מדובר ב-“אי שליטה או אי עצירה של 3

“מתן השתן , והמחלוקת הייתה ביחס לאלמנט הנוסף באותה פיסקת משנה דהיינו , 4

“מצב המצריך שימוש מתמיד במכשירים”, והסברתי את עמדתי ביחס למינוח 5

“מתמיד” , והתאמתו למצב החדש של התובע לאחר הניתוח בארצות הברית . 6

7

“על פי .155 אומדנא דדינא , ” נראה לי כי מצבו של התובע הוא כזה שיש להפעיל עליו %8 80

מהנכות של .%56: קרי, %9 70

10

.156 מסקנתי זו היא גבוהה במקצת מאותם %40 , כאמור, אך הוא, ר בן חיים” שהזכיר ד 11

, חזר ואמר שהעניין נתון לשיקול דעת בית המשפט . 12

13

, פרקש’ גם פרופ .157 הרופא שטיפל בתובע, והוא המומחה מטעם התובעים, כאשר הוציא 14

מפיו את המילים , %40 מיד אמר כי “זה פחות מידי” 96בפיסקה , צוטט לעיל ( 15

: דהיינו, )סיפא בעיניו האחוז צריך להיות גבוה מ .%16 -40

17

, לפיכך .158 מסקנתי היא כי בגין הרכיב המרכזי של הנכות האורולוגית, ביחס לצורך של 18

התובע בצנתורים להפרשות השתן, הנכות הרפואית היא %56 התאמה , שהן כאמור ( 19

%80של מהנכות הקבועה בתקנה )(א)(70%.( V 23)2שהיא , ) 20

21

2.5.4.ד אורך איבר המין 22

23

.159 אין מחלוקת בין הצדדים , ולמעשה, גם בין המומחים, כי אורכו של איבר המין של 24

התובע הוא .מ” ס6זיקפה ו, מ” ס25 3.5

26

“ד .160 ר פרט רואה בכך נכות של , %30 על פי תקנה הקובעת כי , )24)5 “אובדן חלקי של 27

28 . – 30%” penis ה-

29

, ר בן חיים”ד .161 בגלל עמדתו בעניין יכולת קיום יחסים מיניים, מסווג נכות זו כ , %30 -10

מתואמת לסעיף האמור . 31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 39

, כ התובעים”מבחינת ב .162 עורכי הדין פוזנר ופל , דמן על אף עמדתם העקרונית כי יש 1

לאמץ את גובה הנכות של , הם בדילמה, ר פרט”לפי ד, %30 שכן בטיוטת חוות הדעת 2

המשותפת של ד “סבורים ב, שכזכור(ר בן חיים “ר פרט וד” כ התובעים כי היא 3

, נכות%15מופיע , )מחייבת ביחס לפריט זה , לכן. הם מסכמים כי “לאור ריבוי נזקיו 4

של ] התובע[ לשאלת אחוזי הנכות המדויקים השלכה שולית על מכלול הנכות” ‘ עמ( 5

3 לסיכומי התובעים , ) והם שמים את עיקר הדגש על יכולת התפקוד המיני של 6

. התובע 7

8

“ב .163 כ הנתבעים סבורים, כי יש לאמץ את הנכות בשיעור של ר בן “כפי שקבע ד, %9 10

5′ עמ, 24סעיף (חיים לסיכומי התובעים ). 10

11

.164 לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה, כי ככל שמדובר בנכות הרפואית, 12

ומאחר והתובעים עצמם רואים עצמם (לשיטתם , בניגוד לדעתי , ) כבולים לטיוטת 13

חוות הדעת המשותפת , ר פרט”גם ד, שלשיטתם, מכאן, המומחה מטעמם מסכים , 14

שהנכות המתואמת היא , 15% וכך אני פוסק : דהיינו, 15 . %15

16

165 אשר למחלוקת בעניין היכולת התפקודית המינית, אין היא רלבנטית לעניין גובה 17

הנכות הרפואית, אך יש לה משקל לעניין הנזק הלא ממוני , בפרק נפרד, שבו אדון, 18

.להלן 19

20

21 אספרמיה ד.3.5.4

22

: דהיינו, בעניין זה .166 העדר זרע היכול להפרות, אין מחלוקת בין המומחים ושניהם , 23

מסכימים כי על אף שהנוסח של תקנה , )24)7 עוסק באספרמיה חבלתית ובמקרה , 24

שלנו מדובר באספרמיה מלידה, זו התקנה המתאימה הנכות היא , ולכן, . %25 20

26

“גם ב .167 כ הצדדים הסכימו לכך . 27

, לפיכך אני קובע כי הנכות הרפואית בכל הקשור לאספרמיה היא , )העדר הזרע( 28

29 . %20

30

31

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 40

1 ד.4.5.4צלקות

2

“ד .168 ר אורלי פרט, תאר בחוות דעתו את הצלקות של התובע (ראה הציטוט לעיל 3

, )107בפיסקה וקבע את השיעור הנמוך ביותר (למעט העדר אחוזים) של צלקות בגוף 4

על פי התקנות על פי תקנה , %10, ).ב)(5 75)1

6

.169 הנתבעים טוענים, כי מאחר ולא הוגשה חוות דעת של מומחה בתחום הכירורגיה 7

, הפלסטית אין לקבל את חוות דעתו זו של ד לסיכומי 5′ עמ, 25סעיף (ר פרט ” 8

). הנתבעים 9

10

.170 אינני מקבל גישה זו “ד. ר פרט עצמו הוא מנתח , ) לעיל101פיסקה : ראה (1990מאז , 11

ואינני רואה כל הצדקה לכך שלעניין צלקות – שאין חולק כי הן קיימות יש צורך – 12

להטריח ולשלם שכר גבוה לרופא בתחום הכירורגיה הפלסטית . 13

14

, לפיכך .171 אני קובע כי לתובע נכות בגין הצלקות בשיעור %10, אולם היא יותר 15

אסתטית מאשר תפקודית . 16

17

18

נכות נפשית5.ד 19

20

21

1.5.ד הנכות על פי התקנות 22

23

24

.172 הפרק הרביעי של התוספת לתקנות המל , ל” עוסק בנכויות הנפשיות ( הפרעות ” 25

פסיכוטיות ופסיכו נוירוטיות”, שהיא כותרת הפרק ). 26

27

, 34תקנה .173 שכותרת השוליים שלה היא “הפרעות פסיכו נוירוטיות”, מחלקת את 28

דרגות הנכות ל (מן הקל , קטגוריות7- ללא אחוזי נכות , ) נכות%100(אל הכבד ) 29

כלשון התקנה : 30

31

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 41

1

)א”( ישנם סימנים קלים אך אין הפרעות בהתאמה 2

, הסוציאלית כושר העבודה לא מוגבל %3 0

)ב( ישנם סימנים אוביקטיביים וסוביקטיביים 4

המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר 5

6 10% העבודה

)ג( ישנם סימנים אוביקטיביים וסוביקטיביים 7

המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית וכושר 8

9 20% העבודה

)ד( ישנם סימנים קליניים ברורים המגבילים באופן 10

ניכר את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה %11 30

)ה( ישנם סימנים קליניים מובהקים וקבועים שאין 12

בהם הפסקות המגבילות את ההתאמה הסוציאלית ואת 13

כושר העבודה באופן ניכר %14 50

)ו( מקרים קשים הגובלים ודומים למצבים פסיכוטיים 15

והמלווים בחוסר התאמה סוציאלית %16 70

)ז( מקרים חמורים הגובלים ודומים למצבים 17

פסיכוטיים והמלווים בחוסר מוחלט של התאמה סוציאלית 18

במשך שנים רבות “.%19 100

20

, המומחים .174 ובעקבותיהם עורכי הדין, נחלקו בשאלה האם המקרה של התובע מתאים 21

לקטגוריה החמישית המקנה לו , , נכות%50 או לקטגוריה השלישית, שעל פיה אחוז 22

נכותו הוא .%23 20

24

2.5.ד חוות הדעת של המומחים 25

26

ר גאוני” ד1.2.5.ד 27

28

.175 על פי חוות דעתה של הפסיכיאטרית , 18.2.09ום מי, גאוני’ ר ב”ד, המומחית מטעם 29

, התובע מתואר התובע כמי שסובל מסגירות וצמצום, יש לו קשיים בקשרים 30

, חברתיים ובלשונה בכתב, “ולמרות היותו נאה, הרי שאין לו בטחון חברתי ולו גם 31

“קטן ביותר . 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 42

.176 על פי חוות הדעת, מספר התובע על פחדים, יש לו דימוי עצמי נמוך, פוביה חברתית 1

, עותיתמשמ ושימוש מסיבי במנגנון ההכחשה ,לדבריה. “הוא שמח על האפשרות 2

לקבל סיוע מהפסיכולוג עמו נפגש, אך לדעתי הדרך עוד ארוכה” . 3

4

“ד .177 ר גאוני העריכה את נכותו הנפשית של התובע ב , %50- על פי תקנה כאשר , )ה(5 34

לדעתה הוא יהיה זקוק לעוד שנים רבות של טיפול פסיכוטרפויטי, ומצבו עוד עלול 6

, להחמיר והוא עלול לסבול מדיכאון קשה . 7

8

.178 בחקירתה הנגדית “על ידי עו, ד סברינה דדון וני את ר גא”ד, למעשה, אימצה, בוטבול- 9

חוות דעתה של ד , ר מיטרני” אותה היא מעריכה והיא אמינה בעיניה , 324′ עמ( 10

הנכות של ). 1-4שורות ר גאוני “גם בעיני ד, היא סבירה, ר מיטרני”שקבעה ד, %11 20

12 )עמ ‘371 , שורות1-2.(

13

ר מיטרני” ד2.2.5.ד 14

15

.179 הפסיכיאטרית ד , מיטרני’ ר א” המומחית מטעם הנתבעים התרשמה מ, התובע באופן 16

. חיובי מבחינה פסיכיאטרית, נצפתה תמונה קלינית התואמת הפרעה הסתגלותית 17

כרונית עם מאפיין חרדתי, כאשר בעבר החומרה הייתה בינונית . קלה–כיום , והיא, 18

19

.180 בהתייחסה לספרות המקצועית, הדנה במי שנולד עם מום מסוג אקסטרופי כפי , 20

שסובל התובע, היא מציינת כי יש דעות סותרות באשר למצב הנפשי וההתאמה 21

החברתית של חולים אלו בהגיעם לבגרות: יש חוקרים הסבורים כי קיים סיכוי סביר 22

לתפקוד נורמטיבי; לעומת זאת, לדעת אחרים, למרות הישגים נאים והתאמה 23

סוציאלית נורמטיבית, קיימת פגיעות רגשית ומועמדות לחרדה ודיכאון . 24

25

ר מיט”גם ד .181 רני ממליצה על המשך הטיפול הפסיכולוגי. היא סבורה כי “בשקלול 26

חומרת ההפרעה הרגשית של התובע לאורך זמן הנני ) וצפי עתידי, הווה, עבר( 27

מעריכה נכות נפשית צמיתה בשיעור , %20 תואמת סעיף ) ג(34 לתקנות המל “ל” 28

5′ עמ( של חוות הדעת ). 29

30

.182 בחקירתה הנגדית ר מיטרני ע”עמדה ד, , ל דעתה ולא שינתה אותה, על אף שאלות 31

רבות בחקירתו הנגדית של עו .ד פוזנר” 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 43

3.5.ד דיון והכרעה 1

2

.183 לאחר שקראתי את חוות הדעת של המומחיות, חקירתן הנגדית, וטענות עורכי הדין, 3

“כאשר ב כ התובעים ממשיך לתמוך בעמדת ד”ר גאוני המקורית נכות %50בדבר , 4

“וב, נפשית כ הנתבעים סבור כי יש לקבל את עמדת ד”ר מיטרני בדבר במיוחד , %5 20

, ר גאוני”כאשר ד בחקירתה הנגדית הסכימה לכך ה, געתי למסקנה כי אכן יש לקבל, 6

, בעניין זה את עמדת הנתבעים . 7

8

.184 אין זה מקרה שיגרתי ורגיל במהלך חקירה נגדית, כי מומחה מטעם צד א לאחר , 9

שמוצגת בפניו עמדת המומחה השני , מטעם צד ב, נשאל שאלות מתאימות במהלך 10

החקירה הנגדית , מגיע, שלב אחרי שלב, לעמדת המומחה השני אין לי , ין זהבעני. 11

אלא לשבח את עבודתה המקצועית והיסודית “של עו, ד סברינה דדון אשר , בוטבול- 12

–הצליחה בחקירתה הנגדית – להביא לכך שד (ר גאוני ” העדה המומחית מטעם 13

” יישרה קו”, למעשה, )התובע (ר מיטרני “עם עמדת ד המומחית מטעם הנתבעים , ) 14

באופן שבו אחוז הנכות של ה, נפשית, %20 פך למסקנה המשותפת של שתיהן . 15

16

.185 למען שלמות התמונה אזכיר כי המומחה לענייני שיקום אברהם עורי’ פרופ, בחוות , 17

, 10.2.09מיום , דעתו מזכיר נכות נפשית של %50 על פי תקנה אין חולק כי , אך). ה(18 34

הוא לא מומחה בתחום הנפשי, אלא רק בתחום השיקומי , כ הצדדים”גם ב. 19

בסיכומיהם בכתב לבית משפט זה, בפרק העוסק בנכות הנפשית, לא ראו בפרופ עורי ‘ 20

מומחה אשר יכול להטות את הכף, לכאן או לכאן, ולא הזכירו את דבריו, 21

, בסיכומיהם בנושא הנכות הנפשית . 22

, לכן מסקנתי בדבר קביעת , נכות%20 בתחום הנפשי, עומדת בעינה גם לאחר , 23

שראיתי את חוות דעתו של פרופ , עורי’ בעניין הנכות הנפשית (הוא רק מזכיר את 24

, הסעיף ואיננו כולל כל ניתוח או הסבר מדוע בחר דווקא בתקנת משנה זו ). 25

26

.186 , כשופט, ומבלי שאני, מעבר לצורך נכנס לתחום המקצועי של רופאי הנפש לא אוכל , 27

להתעלם מהתרשמותי האישית מן התובע, אשר גם בתשובה לשאלתי אישר כי מי 28

שאינו מכיר אותו מן העבר ויראה אותו היום, יחשוב שהוא ככל האדם 100′ עמ( 29

; לפרוטוקול ראה גם בפרק המבוא של סיכומי הנתבעים ). למעלה1′ בעמ, 30

31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 44

.187 העולה מתת פרק זה הוא כי אחוז הנכות הנפשית של התובע הוא 20% והוא זקוק , 1

לטיפול פסיכולוגי בעתיד . 2

3

6.ד נכות רפואית סיכום– 4

5

.188 על פי תקנה ) ב(11 לתקנות הנכות של המל , ל” יש לחשב את מכלול הנכויות של 6

התובע על פי האמור באותה תקנה : דהיינו, תחילה יש להתייחס לפגימה שנקבע לה 7

האחוז הגבוה ביותר, וביחס לפגימות האחרות יש להביא בחשבון את האחוז הנקוב 8

לאותה פגימה כשהוא מוכפל בהפרש שבין האחוז הגבוה הנ : ראה (%100ל לבין ” 9

ציטוט התקנה בפיסקה , לעיל77 ויישומה בפיסקה ). לעיל10 78

11

, לאור זאת .189 אפרט את הנכויות הרפואיות של התובע, כפי שהגעתי אליהן במסגרת 12

הניתוח של פרק זה, החל מהנכות הגבוהה וכלה בנכויות הנמוכות יותר, כאשר אעשה 13

חישוב של אחוזי הנכות המשוקללים על פי תקנה .ל” הנ14 11

15

.190 להלן הנכויות : 16

17

%56 – לעיל 158 פיסקה –) שתן(אורולוגית . א 18

( %20 – לעיל 74 פיסקה –) חלבון בשתן(נפרולוגית . ב סיכום ביניים )%19 – 64.8

( %20 – לעיל 167 פיסקה –) אספרמיה(אורולוגית . ג סיכום ביניים )%20 – 71.84

– לעיל 187 פיסקה –נפשית . ד ( %20 סיכום ביניים )%21 – 77.47

(אורולוגית . ה 15% ) penis – לעיל 164 פיסקה –) סיכום ביניים )%22 – 80.85

( %10 – לעיל 64 פיסקה –אורטופדית . ו סיכום ביניים )%23 – 82.77

– לעיל 171 פיסקה –צלקות . ז ( %10 סיכום ביניים )%24 – 84.69

(נפרולוגית . ח הידרונפרוזיס ( %5- לעיל 74 פיסקה –) סיכום ביניים )%25 – 85.46

26

, לפיכך .191 הנכויות הרפואיות של התובע עומדות בסך הכל על 85.5% . מעוגל 27

28

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 45

.ה אובדן כושר ההשתכרות 1

2

1.ה נכות רפואית ונכות תפקודית 3

4

.192 אין חולק כי לנכות הרפואית יש השפעה רבה על הנכות התפקודית . 5

6

.193 יש גם הגורסים כי , ככלל, יש זהות בין השתיים, במובן זה שנפגע שיש לו נכות 7

, רפואית בשיעור פלוני, תהיה לו גם נכות תפקודית באותו שיעור יש , לעומת זאת. 8

המבדילים בין השתיים, ומביאים דוגמאות : ותלשתי הקצו, נכות תפקודית של העדר 9

, לכנר, אצבע יכולה להוות נכות תפקודית גבוהה ביותר, ואילו נכות גבוהה יחסית 10

בתחום הצלקות, לרוב רובם של בני האדם, אינה נכות תפקודית כמעט בכלל , למעט( 11

, דוגמנית שנכות צלקתית במקומות שבהם היא נראית בצילומים, יכולה להוות נכות 12

תפקודית אפילו ).%100של 13

לא ראיתי לנכון להביא פסיקה מפורטת בעניין זה; מקובל להזכיר כאסמכתא 14

בסיסית את ע רוסיאן’ג 3049/03א ” רמזי’ נ ).3 (792) 1995(ד נב”פ, 15

לאחרונה פרטתי את עמדתי פלוני 5412/03. א.בת, ‘ נ שירותי בריאות כללית , )16 ) 2011

החל מפיסקה , ואילך318 וזאת בעקבות פסיקה קו 7336/05. א.ת: ראה; דמת שלי 17

“ד ר אלכסנדר קרייזמן ‘ נ שירותי בריאות כללית פלוני 632/04. א.ת; )2011 ( בית ‘ נ 18

החולים הכללי משגב לדך פלוני 6128/04. א.ת; )2011 ( אלמוני’ נ . א.ת; )19 ) 2010

גטהון) יוסף(איאו 2262/00 ‘ נ הדר חברה לביטוח יצחק זריהן 11325/07א “ע; )20 ) 2009

‘ נ אריה חברה לביטוח בע מ” קידר רות 013191/. א.ת; )2008 ( ‘ נ AIG ביטוח זהב 21

מ”בע זליג צפורה 3194/01. א.ת; )2007 ( ‘ נ קופת חולים לאומית . א.ת; )22 ) 2006

מאל לואי’בני עודה ג 1547/98 ‘ נ מדינת ישראל, משרד הבטחון 1569/98. א.ת; )23 ) 2006

‘ג נימאת עומר רחמאן אחמד , “עמי”המכונה ‘ נ עובד שירות הבטחון הכללי ; )24 ) 2005

1738/98. א.ת בטיש הלוי שאול שריקי אסף’ נ קדמני לואי 1871/96. א.ת;)25 ) 2004

אחמד דעאס ‘ נ מדינת ישראל ).26 ) 2003

27

.194 , יתירה מזו כאשר מדובר בנכות של ילד, יש מעין הנחה, שפועלת לטובת התובע, 28

לפיה בהעדר ידיעה מה צופן בחובו העתיד של אותו נפגע קטין, ההנחה היא כי נזק 29

שגרם לנכות רפואית יגרום נזק תפקודי באותו שיעור נכות . 30

31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 46

.195 במקרה שלפנינו, הוגשה תביעה בשנת , 2003 כאשר התובע היה בן בעת , אולם. 1 11

כתיבת פסק הדין, אין מדובר בקטין אלא בבגיר , )19בן ( לאחר שכבר עבר את 2

הניתוח בארצות הברית ששינה, את אורח חייו ואת יכולתו לתפקד 3

[במבט לאחור, קשה לי להבין מדוע התנגדו הנתבעים לתשלום למימון הניתוח 4

בארצות הברית, ואף פנו בעניין לבית המשפט העליון פיסקאות : ראה( , ) לעיל5 30-37

פרט להתנגדות ” הטבעית” של כל גורם משלם , והרי; שלא לשלם, דווקא בשל ניתוח 6

ה, זה והצלחתו שתנתה תמונת הנזק, באופן משמעותי , שתוצאתה, מבחינה כלכלית, 7

בסופו של חשבון, מביאה לתועלת לנתבעת; שלא לדבר על העיקר כי הניתוח , והוא, 8

שיפר את רמת חייו ואת איכות חייו של התובע, כמעט מבלי הכר זו מטרת , והרי. 9

ההליך השיפוטי, לנסות ולמצוא את הסעדים והתרופות המירביים ביותר הנמצאים 10

, המשפטי” מאגר”בתוך ה כדי להביא לתוצאות הכי צודקות האפשריות , מבחינה זו. 11

ההחלטה בדבר מימון הניתוח, ובעיקר ביצועו, על אף שבשל כך התארכו ההליכים, 12

ותיק משנת 2003 מסתיים רק בשלהי , 2011 משקפים שימוש מושכל במערכת 13

8שבאותם , השיפוט שנים שהתיק היה בפניי, נעשה ככל האפשר, להגיע לפיתרון 14

צודק לתובע ולנזקיו , כמובן, מבלי לגרוע, מהזכויות הדיוניות של הנתבעים ומהצורך , 15

להגיע להכרעות מדויקות, לבל ישולם לתובע סכום עודף או חסר ]. 16

17

, מכאן .196 שאין מדובר במקרה ” פשוט”או ” קלאסי” של הכפלת השכר הממוצע במשק 18

ואחוזי הנכות הרפ “אלא יש , ואית לתפור חליפה , לפי מידה, ” שתתאים לתובע גם , 19

אם לשם כך יש צורך בפריצת דרכים חדשות או בקביעות בלתי שגרתיות כאשר , 20

המטרה אליה חותר אני, היא מתן פסק דין צודק , לכך. יש השלכות לא רק בפרק שבו 21

עוסק אני עתה : דהיינו, אובדן כושר ההכנסה, והפיצוי בגין אובדן השתכרות בעתיד, 22

אלא הדבר גם יבוא לידי ביטוי בנזק הלא ממוני, שלגביו אייחד פרק נפרד : ראה ( 23

“שכותרתו , פרק ח נזק לא ממוני .”) 24

25

, בתיק זה .197 לאור הנסיבות המיוחדות שבו, לא הסתפקו הצדדים בטיעון של נכות ” 26

רפואית שווה נכות תפקודית”. כל אחד מהם הביא, במסגרת עדויות של המומחים 27

, הרפואיים חוות דעת של מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית – שהפערים ביניהם 28

היו משמעותיים ביותר – כאשר מומחים אלה נחקרו חקירה נגדית מפורטת, 29

, ארוכות על ידי עורכי הדין של הצד שכנגד . 30

31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 47

.198 מאחר והצדדים גם הגישו סיכומים מפורטים בנושא אובדן ההכנסה העתידי, 1

, ובמקביל בשאלת הניכויים לאור קצבאות הנכות של המל , ל” להן זכאי התובע, 2

הדיון בפרק זה יתחיל בהצגת חוות הדעת הרפואיות, החקירות של המומחים טיעוני , 3

,ולאחר מכן, הצדדים בתת הפרק של הדיון פיסקאות , 4.תת פרק ה( אביע , )4 243-276

, את עמדתי ובעקבותיה אכריע פיסקאות , 5.תת פרק ה( .)5 277-280

6

2.ה חוות דעת הרופאים התעסוקתיים 7

8

” ד1.2.ה ר שלמה משה 9

10

.199 המומחה לרפואה תעסוקתית מטעם התובעים “ד, ר שלמה משה, בחוות דעתו 11

הארוכה והמפורטת , 12.7.10מיום , ) עמודים14( לאחר הבאת הנתונים הרפואיים, 12

וקביעה כי בבדיקה כללית מצבו של התובע ,טוב מבחינה פיזיולוגית 6′ עמ, 5סעיף ( 13

, )לחוות הדעת הוא מתאר את היקף הבעיה הרפואית, מבחינה תעסוקתית ככל , 14

שהדבר נוגע לתובע, על פי מגבלות ואילוצים אלה 6-7′ עמ, 6.2 וסעיף 6.1סעיף ( 15

לחוות הדעת ): 16

.א הצורך בצנתורים חוזרים כל 4 שעות ובאמצע הלילה; בשל כך התובע אינו 17

כשיר לעבודות הכרוכות בניידות במקומות מלוכלכים או עבודת שטח עקב , 18

העדר תנאי סניטציה הולמים . 19

.ב פגיעה בתפקוד הכלייתי, כאשר בעתיד יש צפי להתדרדרות בתפקוד הכליה; 20

, לכן התובע אינו כשיר לעבודה הכרוכה בחשיפה לחומרים כימיים מזיקים, 21

ולעבודה בשטח, שיכולה להביא להתייבשות . 22

.ג הגבלה קלה בעמוד שדרה מותני, עייפות במאמצים וכאבי גב תחתון בשל כך ; 23

ובשל הצנתר, התובע אינו כשיר לעבודה הכרוכה בהרמת משאות כבדים, 24

נשיאתם או עמידה ממושכת . 25

.ד פגיעה חרדתית ודכאונית . 26

27

.200 בשל הפגיעה החרדתית והדכאונית האמורה, שלדעת המומחה היא חלק מהבעיות 28

הרפואיות התעסוקתיות של התובע , ר משה”בחן ד, את יכולותיו התעסוקתיות של 29

התובע על פי שאלון המילטון, והסיק מסקנות אלה לעניין עיסוקיו לחוות 7-8′ עמ( 30

): הדעת הוא מתקשה להתרכז בנושאים המשעממים אותו; מתקשה ללמוד כאשר , 31

יש הפרעות סביבתיות : כגון( דיבור או רעש של טלויזיה ; ) מבצע רק חלק מהדברים 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 48

המוטלים עליו , בעת מבחן; מדלג ואינו ממוקד , לעתים, שוכח; משימות המוטלות 1

; עליו מסוגל לחזור על פעולות רוטיניות; נוטה לייעץ ולחרוג מתהליך העבודה הידע ; 2

מלימודיו אינו נשמר בצורה טובה; מסוגל לעבוד באופן עצמאי . 3

4

.201 מסקנת הרופא התעסוקתי מטעם “הד, התובעים ר שלמה משה לחוות 8′ עמ(היא זו , 5

):הדעת 6

7

“המשמעות של השאלון הנ , ל” של הפגיעה הנפשית ושל 8

שאר הליקויים הגופניים הינה ] שהתובע[ יהיה כשיר 9

לעבודה בהיקף חצי משרה בעבודה בעלת אופי משרדי, 10

באופי עיסוק הצווארון הלבן, כאשר מומלץ שיעבוד בעבודה 11

ללא מגע עם קהל . ככל שניתן כדי להגיע לסטטוס זה חייב 12

תחילה ללמוד לימודים אקדמיים, שלהערכתי אף יארכו 13

יותר זמן מהנדרש בשל ליקוייו הגופניים, כלומר לימודי 14

תואר ראשון שיארכו “. שנים15 4-5

16

.202 חקירתו הנגדית של ד , ר משה” השתרעה על פני עמודים רבים ר “אישר ד, במהלכה. 17

, משה כי שאלון המילטון האמור אינו מתאים בדיוק לנתוניו של התובע , ובכל מקרה, 18

“ד ר משה התבסס על פרמטרים לא מלאים ביחס לעברו של התובע וביחס לתעסוקתו 19

של מספר שבועות בלבד במכללה , כמו כן. ככל שמדובר בבעיות ריכוז, התובע מסר 20

“לד ר משה כי אין לו בעיות ריכוז, אך המומחה קבע כי יש לו בעי גם לעניין . ות כאלה 21

הקושי להתמודד עם מצבי לחץ, עניין זה טרם נבדק, ולא ניתן להסיק מעברו של 22

, התובע כאילו בעתיד, בהיותו בשוק העבודה, יהיה קשה לו לעמוד במצבי לחץ 23

ולהשתלב בעבודה . 24

25

.203 אשר לציוני הבגרות של התובע “ד, ר משה ציין כי מדובר בציונים נמוכים בעוד שעל , 26

פי גליון הציונים, מדובר בציונים סבירים ; 63לשון ; 72ך “תנ( אנגלית ממוצע כ ; 27 -80

; 85אזרחות ; 83היסטוריה מתמטיקה ממוצע ; 75 ביולוגיה ממוצע גאוגרפיה ; 28 75

29 ממוצע88 ; ספרות74 ; חיבור75.(

30

31

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 49

יהודה לרמן’ פרופ2.2.ה 1

2

.204 הנתבעים הגישו מטעמם חוות דעת של רופא תעסוקתי מיום , יהודה לרמן’ פרופ, 3

4 16.4.11.

5

.205 במסגרת התיאור הכללי והמידע שהופק מבדיקתו של התובע ביום מסיק , 6 3.3.11

‘ פרופ לרמן כי התובע לא רק שעבר בחינות בגרות, אלא שביחס לחלק מבחינות 7

הבגרות שעבר בכיתה יא הוא ניג, במועד, , ש למועד ב לשיפור הציון. תוצאות בחינות 8

הבגרות של התובע עולות על אלה של אחיו התאום (שסובל מהפרעות קשב והוא בעל 9

ציוני בגרות פחות טובים ממנו). מבחינת יעילות הלימוד, לאחר שובו של התובע 10

, ל”מחו הוא קיבל מפתח לשירותים מיוחדים בבית הספר, ושם צנתר עצמו פעמיים, 11

במהלך הלימודים , ולכן, השתתף בימי לימוד ארוכים בתיכון, במיוחד בלימודי 12

המגמות של ביולוגיה וגיאוגרפיה, והשתדל שלא להפסיד את החומר. הוא השתתף 13

בלימודים גם בימי סיורים, ובכיתות יא ו-יב יצא לטיולים שנתיים, כאשר הוא מקבל 14

(חדר נפרד בכיתה י לא יצא לטיול ). 15

16

התובע א .206 , לרמן’ מר לפרופ כי על אף שאינו יודע בבירור מהו הכיוון המקצועי המדויק 17

, אליו ילך הוא חושב על לימודי תקשורת, משפטים או מנהל עסקים, והוא מתכוון 18

לגשת לבחינה פסיכומטרית, כדי שיוכל להתקבל ללימודים האוניברסטאיים , אכן. 19

התובע חושש מהעתיד, ואינו יודע איך מצבו הרפואי ישפיע על העבודה ועל 20

. הלימודים הוא רואה עצמו מסוגל לעשות טיול באירופה או באמריקה , בהסתייגות, 21

לפיה יש מדינות אחרות, שבהן לא יוכל לטייל, בשל מצבו הרפואי . 22

23

, ר משה”כמו ד, לרמן’ גם פרופ .207 קובע כי בבדיקה, מצבו הגופני של התובע תקין גובהו . 24

,ג” ק57משקל , מ” ס168 והבדיקות הפיזיקליות הינן תקינות, כאשר מכלול הנתונים 25

: הם אלה “רושם של בחור נחמד ונעים מאד ומשתף פעולה במהלך כל הבדיקה, 26

האפקט תקין, מסודר ומתמצא. ללא הפרעות לריכוז ולזכרון במהלך הבדיקה” ‘ עמ ( 27

7 לחוות הדעת ). 28

29

.208 לאחר ניתוח הנכויות של התובע בתחום האורולוגי ו , הנפרולוגי נושאים בהם דנתי 30

לעיל בפרק הקודם, ואין מקום לחזור עליהן, מתייחס פרופ , לרמן’ מנקודת מבטו, 31

כמומחה לרפואה תעסוקתית, לנכות האורטופדית של . %10 , לרמן’ לדברי פרופ 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 50

התובע מקיים פעילות ספורטיבית רגילה ומשחק כדורגל פעם בשבוע , כשעתיים, 1

ובעת המשחק חש לחץ באזור שלפוחית השתן. בהליכות ממושכות חש עייפות בחיי . 2

היום יום אין לו קשיים מבחינת פעילות מוטורית , לרמן’ פרופ. מאמץ את המגבלות 3

הנובעות מאותם %10 של נכות אורטופדית אשר , “אינה מפריעה לתפקוד היומיומי, 4

רק בעת עומס ומאמץ קשים של האגן היא מלווה כאב באגן ולעתים גם בעמוד 5

שדרה תחתון” 10′ עמ( לחוות הדעת , לרמן מציין’ פרופ). בהמשך לחוות הדעת של 6

שני המומחים בתחום האורטופדיה, “כי נכות זו לא צפויה להחמיר עם השנים” 7

שם( ). 8

9

‘ פרופ .209 לרמן נותן משקל לחוות הדעת בתחום השיקום, הן זו של פרופ עורי מטעם ‘ 10

התביעה והן זו של ד”ר לנגר מטעם ה . הגנה מסקנתו היא כי התובע יוכל ללמוד ” 11

, ולנהוג כפוף להגבלות שנובעות מבעיותיו ולפי הכללים פטור משירות בצבא” ‘ עמ( 12

11 לחוות הדעת “ד). ר לנגר המליץ שהתובע יהיה פעיל בספורט ועדיף לא , לבחירתו, 13

, ספורט מגע כאשר הפעילות המתאימה לדעת ד”ר לנגר היא שחיה. תנאי עבודתו י לפ, 14

חוות דעתו של ,ר לנגר”ד יהיו עבודה ללא מאמץ גופני מוגבר . 15

16

.210 בהתמודדות עם חוות דעתו של ד”ר שלמה משה, מסכים פרופ’ לרמן כי אכן על 17

התובע להימנע מעבודה הכוללת חשיפה לחומרים שעלולים לפגוע בכליות ,כמו כן. 18

הוא מסכים שאין התובע כשיר לעבודה בהרמת משאות כבדים . 19

“בעוד ד, לעומת זאת ר משה סבור שיש להגביל את התובע מעבודה הכוללת עמידה 20

או הליכה ממושכת ואף ישיבה ממושכת ‘ פרופ, לרמן סבור כי מאחר ואין הוכחה חד 21

משמעית שעמידה או הליכה ממושכת גורמות לכאבי גב תחתון (ובעניין זה הוא 22

“מזכיר כי ד ר משה עצמו, כתב על כך במאמר בעתון , ולכן, )2005בשנת , “רפואהה” 23

מסקנת פרופ לרמן היא זו’ : , מכאן” שעבודה בעמידה ממושכת לא גורמת לכאבי גב 24

, תחתון ואין סיבה להגביל את [התובע] מעבודה בעמידה או הליכה ממושכת וכך גם 25

בעבודה בישיבה ממושכת” 13′ עמ( לחוות הדעת). 26

27

.211 ככל שמדובר בפגיעה חרדתית דכאונית אשר , בגינה סבור ד”ר שלמה משה כי התובע 28

אינו כשיר לעבודה בעיסוקים שכרוכים במצבי לחץ, עמדת פרופ לרמן היא שונה. 29

המומחית הפסיכיאטרית מטעם התובע , ר גאוני”ד, כתבה שהתובע כמעט ואינו 30

, ר מיטרני”וד, מדוכא המומחית מטעם ההגנה, כתבה שהאפקט שלו תקין ומדובר , 31

בהפרעת חרדה קלה כ, אשר התקפי החרדה הם בתדירות של פעמיים בשנה . 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 51

מול חוות דעת אלה, ניצבת המציאות, לפיה הצליח התובע – למרות מצבו הרפואי – 1

לעמוד בלחצים אלה: לימודים במשך : כולל( שנה 12 שהות בבית הספר בימי 2

לימודים ארוכים, השתתפות בשיעורי ספורט וטיולים , בחינות מגן, ) בחינות בגרות, 3

השלמת בחינות במועד ב, שירות לאומי : כולל( מעבר ממערכת למערכת בחינות , ) 4

תאוריה בנהיגה, ניסיון לגשת למבחני נהיגה מעשית, קשר עם חברים, עריכת הסרט, 5

פעולות התנדבות, וכל זאת בהצלחה “להשתלב בחברה כמו כולם, ואינני מסכים כי 6

מלכתחילה יש צורך להגביל את }התובע[ בכל עבודה הקשורה במצבי לחץ” , 14′ עמ( 7

).למעלה 8

9

.212 ביחס לכישוריו של התובע ‘ חולק פרופ, לרמן על חלק מאבחנותיו של ד . ר משה” 10

, לרמן’ לדברי פרופ התובע אינו סובל מבעיות ריכוז, והגיע להישגים לימודיים, 11

למרות כל הקשיים, והוא מסוגל לעבוד ולהשתלב במסגרת תעסוקתית גם הערכת . 12

, שהר מ”ד כאילו הידע מלימודיו של התובע אינו נשמר בצורה טובה , אינו מבוסס, 13

‘ שכן פרופ לרמן מסיק מהצלחתו של התובע בבחינות המגן והבגרות, כי לתובע יכולת 14

של זיכרון של מידע. גם המומחים בתחום הנפשי ובתחום השיקום לא גילו את 15

15′ עמ(ר משה ” שציין ד,המגבלות של חוות הדעת ).לרמן’ רופ של פ 16

17

.213 מסקנותיו של פרופ , לרמן’ ביחס לעתידו התעסוקתי של התובע :הינן אלה, 18

.א הוא יצליח בלימודים בתחומי התקשורת, המשפטים או מינהל עסקים ולא , 19

יזדקק לארכת זמן, מעבר לתלמיד רגיל בנושאים אלה. התאמת המקצוע 20

הספציפי לפי רצונותיו, ראוי שתיעשה על ידי מכון שמתמחה בהכוונה 21

17′ ועמ16′ עמ(מקצועית לחוות הדעת ). 22

.ב הוא יוכל להשתלב בעבודה בהיקף משרה מלאה, על אף מגבלת הצנתור שכן , 23

הצורך של ” ]התובע[ הוא גישה לשירותים בהם יוכל לבצע צנתור עצמי נקי, 24

, שעות4-אחת ל כשלאחר מכן יוכל להמשיך ולעבוד בהיקף של משרה של 25

” שעות17 8-9′ עמ( של חוות הדעת ). 26

.ג בסיום חוות הדעת, בהתבססו גם על החוק למניעת הפליה של אנשים עם 27

(1998משנת , מוגבלות המוזכר בתחתית עמ 17′ של חוות הדעת מסקנת , ) 28

: היא זו, )18′ עמ(חוות הדעת להערכתי ” ]התובע[ יהיה כשיר לעבוד במשרה 29

מלאה בעתיד במגוון עבודות שונות בתחומי עיסוק שונים שבהם יבחר, 30

, משפטים, פרסום, תקשורת: לרבות עבודות משרדיות ועוד, תוך מימוש 31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 52

רצונותיו ולאחר התייעצות עם מוסדות שמתמחים בהכוונה מקצועית 1

והתחשבות בצורך לבצע צנתור מידי מספר שעות”. 2

3

בחקי .214 , רה הנגדית התברר כי חלק גדול מחוות דעתו של פרופ’ לרמן משקפת את 4

עמדתו העקרונית, בדבר הצורך בשוויון בהעסקת אנשים עם מוגבלויות ותקוותו כי , 5

המצב העובדתי בשטח יתקדם לכיוון זה, וזאת כחלק מהמערכת שלו, כמי שעוסק 6

ברפואה תעסוקתית , אך. עדיין ברור לו לא , במציאות, כי, כל המעסיקים בלשון , 7

, המעטה הולכים בדרך זו . 8

9

3.ה עמדות הצדדים 10

11

1.3.ה גישת התובעים 12

13

.215 בסיכומים הראשונים מטעם התובעים, החתומים על ידי עו”ד אבישי פלדמן נטען כי , 14

המגבלות של התובע, מבחינת כושר ההשתכרות, הן פגיעה בשלושה מישורים הוא : 15

אינו יכול לעבוד בתעשיות כימיות או בהרמת משאות; יש לו יכולת מופחתת 16

להתמודד עם לחץ והוא סובל מעייפות , ולכן, יכול לעבוד בהיקף חצי משרה יש ; 17

קושי רב להתקבל לעבודה, עקב הפליית עובדים על סמך מצבם הבריאותי בהקשר . 18

, כ התובע”מזכיר ב, אחרון זה בסיכומים הראשונים, כי גם המחוקק הכיר בשכר 19

מינימום מופחת לעובדים עם מוגבלויות ,לחודש ₪ 2,000 שהוא , במשרה מלאה . 20

21

, כ התובע”לטענת ב, לכן .216 בסיכומיו הראשונים, יש לקבוע כי כושר השתכרותו של 22

, התובע בממוצע לאורך השנים עומד על , ,ולכן, לחודש ₪ 1,000 יש להעמיד את 23

אובדן השכר על , לחודש ₪ 8,000 בהתאם לשכר הממוצע האחרו 4-5′ עמ(ן 24

לסיכומים הראשונים של ב ). כ התובעים” 25

26

.217 , בהקשר זה נכתב בסיכומים הנ , ל” כי ככל שיקבע בית המשפט כי שכרו של התובע 27

יעלה על רבע מהשכר הממוצע במשק שהיה אז ( , ) ₪8,190 כי אז לא יהיה התובע 28

זכאי לקבל קצבת נכות מאת המל לסיכומים 5′ עמ(אין לנכותה , ולכן, ל” הראשונים 29

).של התובע 30

31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 53

.218 במסגרת הטיעונים בעל פה, כאשר הבעתי את דעתי כי דרישה זו של פיצוי בשיעור 1

%90-כ מהשכר הממוצע במשק, היא דרישה מוגזמת , 896′ עמ( לפרוטוקול מיום 2

“עמדת עו, )12.7.11 ד פוזנר הייתה כי יש להתבונן באנשים ” רגילים” ולא ביוצאי 3

דופן שהצליחו להשתקם על אף מומם (בהקשר זה הוא הביא כדוגמאות חריגות את 4

נשיא ארצות הבית תיאודור רוזוולט, הפיזיקאי הוקינס ושופט , ל ללא עין”רמטכ, 5

; 907-908′ בעמ–נכה וכן דוגמאות של שני עורכי דין ירושלמים, האחד קטוע רגל 6

והשני קטוע יד שהצליחו בעבודתם ובשכרם ולי מוכ; 910-911′ עמ– רים שני עורכי 7

, דין נוספים עם מומים קשים בידיים, שמתפקדים ככל עורכי הדין , ) כאשר נקודת 8

המוצא היא המציאות, לפיה אין כמעט אפשרות מעשית למצוא עבודה לבעל מום . 9

10

“עו .219 ד פוזנר הוסיף וטען בסיכומיו בעל פה, כי יש לתת ביטוי כספי גם לעצם המצב של 11

חוסר יכולת לבחור מקצ : דהיינו, וע “כושר עבודה” להבדיל מ”אובדן עבודה , ” וזאת 12

באחוזים ניכרים, שהם עשרות אחוזים מהשכר הממוצע במשק ). 909′ עמ( 13

14

.220 במהלך הדיון “עמד עו, 12.7.11ביום , ד פוזנר על עמדתו כי התובע ישתכר רק %15 10

מהשכר הממוצע במשק ). 16-17שורות , 913′ עמ( 16

17

.221 ש, הוא הוסיף לעניין ניכויי המל , ל” אם ישתכר יותר מ , ₪3,000- הניכויים יופחתו 18

). ואילך914′ עמ( 19

20

.222 ניסיונותיי להביא את הצדדים להסכמות, בעניין פריט זה של אובדן השתכרות ‘ עמ( 21

, )918-919 .לא הניבו פרי 22

23

, כ התובע”ב .223 עורכי הדין פוזנר ופלדמן, בסיכומיהם השניים המפורטים , עמדההציגו, 24

, לפיה בשל נכויותיו הרפואיות, מוגבל התובע בבחירת קשת המקצועות שהוא יכול 25

, לעניין זה). לסיכומים11′ עמ(לבחור פרט למגבלות של עבודה עם חומרים כימיים 26

ומגבלות של עבודה פיזית, או הרמת משאות , כ התובע”סבורים ב, כי התובע נפסל 27

מלעבוד כמוכר, טכנאי או כל מקצוע אחר שכלול בשירותים של אנשים אחרים בשל , 28

הצורך במתקן שירותים נקי, לצורך ביצוע הצנתור ). למטה11′ עמ( 29

30

.224 מגבלה נוספת , כ התובע”בעיני ב, היא העדר יכולת להתמודד עם לחצים , ובשל כך, 31

לא יוכל התובע “לעבוד בעבודות שמטיבן דורשות עמידה בלחצים גדולים כעבודתם , 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 54

של עורכי דין לפני עסקה גדולה או דיון חשוב, כעבודתו של רואה חשבון במועדי 1

הדיווח השונים “‘וכו, ).כ התובע” לסיכומי ב12’ עמ ( 2

3

.225 גם מבחינת שעות העבודה , כ התובע”סבורים ב, כי יש לקבל את חוות דעתו של ד ר” 4

, משה לפיה היקף המשרה של התובע מוגבל לחצי משרה. הם הוסיפו כי לאור שנת ” 5

הלילה המרובה של ]התובע[ הוא אינו מסוגל לעבוד בהיקף גדול מזה” 12-13′ עמ ( 6

לסיכומים הנ ).ל” 7

8

.226 , כ התובע”לטענת ב יש מגבלה נוספת לתובע : והיא, תקופת העבודה הצפויה מאחר . 9

ויש סיכון כי בעתיד ייזקק התובע לדיאליזה, או שיהיה לו זיהום יפגע הדבר , 10

ביכולתו לעבוד 13-14′ עמ( לסיכומי התובעים ). 11

12

. 227 במישור התעסוקתי המעשי “מעלים ב, כ התובע את הטענה כי גם אם התובע יבחר 13

, מקצוע הוא יתקשה למצוא מעסיק שיהיה מוכן להעסיקו, לאור נתוני הפתיחה 14

החלשים של התובע, בתחום הרפואי , בעניין זה. חוזרים ומדגישים עורכי הדין פוזנר 15

-באי ,ופלדמן כוחו של התובע, כי דברי פרופ משקפים , כלשונם, לרמן’ תקווה ” 16

לחברה אוטופית ולא… את החברה כפי שהיא” 14′ מע ( לסיכומי התובעים הם ; 17

מביאים מספר דוגמאות מן הפסיקה, לפיטורין של בעלי מוגבלויות רפואיות ‘ בעמ, 18

19 לסיכומים .( 14-15

20

כוח -באיחוזרים , לפיכך .228 התובע על טענתם , לפיה, ) לסיכומים15′ עמ( יש לראות את 21

שכרו הצפוי של התובע כמי שמקבל שכר מינימום, בסטטוס של עובד עם מוגבלות 22

. לחודש ₪ 2,000: דהיינו, רפואית מאחר ומדובר , לשיטתם, על פי חוות דעת ר “דו של 23

, משה בהיקף עבודה של חצי משרה, שכרו הצפוי של התובע הוא . לחודש ₪ 24 1,000

, לכן נזקו של התובע (בחודש ₪ 7,700הוא , ההפרש בין השכר הממוצע במשק שהוא 25

, ₪8,700 לבין השכר שיקבל בפועל , תובעה, לפי הערכתם של באי כוחו , שהוא, 26

27 כאמור ,1,000 ₪ לחודש.(

28

.229 בהמשך טיעוניהם , וכנראה, כטענה חילופית “מציבים ב, כ התובע את הפרופוזיציה 29

: הבאה אם התובע יהיה עו , ד” כי אז שכרו הצפוי הוא פי 1.6 מהשכר הממוצע במשק 30

3.2או פי מהשכר הממוצע במשק, ואז הפסדו עולה על 16′ עמ(לחודש ₪ 31 7,700

).לסיכומים 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 55

“ב .230 כ התובעים קושרים בין הפסד ההשתכרות של התובע, והטענה כי ישתכר בפועל 1

סכומים גבוהים, לבין שאלת ניכוי קצבאות המל אם התובע , כ התובעים”לדברי ב. ל” 2

ירוויח מעבר ל %25- מהשכר הממוצע, לא יקבל קצבת ביטוח לאומי הם , בהמשך. 3

, םאף מצייני כי אם ירוויח התובע יותר מאשר , ₪3,115 לא יהיה זכאי לקצבת נכות 4

17-18′ עמ( לסיכומי התובעים ). 5

6

.231 בנוסף לאובדן השכר של , לחודש ₪ 7,700 המגיעים לכדי , ₪2,046,928 זכאי התובע 7

להפרשות סוציאליות בשיעור 16′ עמ (%10 סיפא לסיכומי התובעים ובסך הכל , ) 8

9 .( הסיכומים של לנספחים 2,251,621 ₪ )עמ ‘8

במסמך השלמה שהוגש על ידי התובעים ביום , 7.8.11 על פי צו הרחבה ההפרשות , 10

הסוציאליות הינן .%11 12

12

.232 בסיכומי התשובה של התובעים “לאחר שב, כ הנתבעים הסב את תשומת הלב לתיקון 13

בחוק הביטוח הלאומי (שכונה על ידי עורכי הדין פוזנר ופלדמן כ, “וק לרוןח” טענת , ) 14

התובעים היא, כי לתובע תהיה אז זכות ל , “קצבת עידוד” בהתאם לגובה השתכרותו. 15

, כ התובעים”לדברי ב, בכל מקרה לאחר חישובים רבים, המפורטים בעמ 16 ‘5-6

לסיכומי התשובה, המסקנה היא כי אם התובע ישתכר מעל %60 מהשכר הממוצע 17

, במשק לא יהיה זכאי כלל לקצבת נכות אלא לקצבת עידוד, שתבוטל לשיעורין בתוך 18

6′ עמ, 29סעיף ( שנים 4 לסיכומי התובעים , חבל; שבניגוד לאוירה הטובה הן , 19

בסיכומים עד כה והן בדיונים בעל פה “בחרו ב, כ התובעים דווקא בתשובתם 20

להשתמש כלפי הנתבעים במילים “מבקשים להטעות את בית המשפט” 30סעיף ( 21

לסיכומי התשובה של ה , 6′ בעמ, תובעים כאשר הם מודים בראשית סעיף 5′ בעמ, 22 23

, כלשונם, כי , אכן” נפלה טעות בסיכומי התובעים בשאלת ההתייחסות לחוק זה”). 23

“אם ב כ התובעים היו אמיצים דיים כדי להודות בטעות זאת ” לקזז”אין צורך , 24

בביטויים חריפים, דווקא כלפי מי שגילה להם את הטעות ). 25

26

, קוםמכל מ .233 התובעים מעלים מספר אפשרויות לניכויי המל”ל בגין קצבת הנכות או 27

קצבת העידוד, ומסיימים את הפרק הארוך בעניין זה , באומרם, כי בהעדר חוות דעת 28

אקטוארית מעודכנת, הכוללת את קצבת העידוד, לא ניתן לערוך חשבון מדוייק ואין , 29

להתיר שינוי חזית לסיכומי ה7′ עמ, 39סעיף ( תשובה של התובעים שורה “ב, אם כי). 30

“עמדת ב, “האחרונה כ התובעים היא כי אם בית המשפט יקבל את הטענה לפיה 31

הפסדי התובע עומדים על , כלשונם, כי אז, לחודש ₪ 7,700 “לפנים משורת הדין לא , 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 56

נעמוד על הטענה שנזקים כאלה יכולים להיגרם לו גם כאקדמאי על בסיס שכר 1

ונסכים לני, גבוה ” כוי 6′ עמ, 41סעיף ( לסיכומי התשובה של התובעים . 2

3

2.3.ה גישת הנתבעים 4

5

.234 עמדת הנתבעים, בסיכומיהם הראשונים, היא כי מרבית הנכויות הרפואיות של 6

התובע אינן תפקודיות. הם תומכים את דעתם לא רק במומחים התעסוקתיים אלא , 7

מתבססים גם על דברי פרופ , פרקש’ המומחה מטעם התו , בעים שאישר כי הצנתורים 8

אינם צריכים להפריע לתובע בתפקוד היומיומי בעבודתו ). 176′ עמ( 9

הוא הדין לגבי הנכות הנפרולוגית בהווה, ואפילו אם יהיה מטופל בדיאליזה בעתיד . 10

אשר לתחום הנפשי, אין מניעה שהתובע יעבוד בכל עבודה שהיא . 11

המגבלה האורטופדית אינה משפיעה על התפקוד היומיומי, אלא רק בעת הפעלת 12

3-4′ עמ, 23סעיף (מאמץ יתר לסיכומים הראשונים של התובעים ). 13

14

.235 בהצגת עדותם של ד”ר שלמה משה (המומחה התעסוקתי מטעם התובעים מול ,) 15

חוות דעתו ועדותו של פרופ (לרמן ‘ המומחה התעסוקתי מטעם הנתבעים מבקשים , ) 16

, כ הנתבעים”ב עורכי הדין אהרונסון ודדון , בוטבול- כי בית המשפט יקבל ויאמץ את 17

, לרמן’ עמדת פרופ ויקבע כי אין מניעה שהתובע יעבוד בהיקף של משרה מלאה, 18

בכפוף למגבלות של סביבת עבודה נקיה בלא חשיפה לחומרים רעילים ‘ עמ, 26סעיף ( 19

4 לסיכומים הראשונים , לכן). המסקנה של הנתבעים היא כי, לשמחת כולם יהיה , 20

התובע מסוגל להתשלב בשוק העבודה במגוון עיסוקים לסיכומים 4′ עמ, 27סעיף ( 21

הראשונים של הנתבעים ). 22

23

.236 בסיכומים הראשונים, עמדת הנתבעים הבסיסית היא כי אין התובע זכאי לפיצוי 24

כלשהו בגין פגיעה בכושר השתכרות בעתיד , )5′ עמ, 39סעיף ( ורק לחילופין מוצע 25

לפסוק לתובע סכום גלובלי בגין רכיב זה, לעבר ולעתיד, בסך כולל שלא יעלה על 26

40סעיף ( ₪ 300,000 לסיכומים הראשונים של הנתבעים ). 27

28

, בה בעת .237 בסיכומים הראשונים, מבקשים התובעים כי ינוכו מהסכומים המגיעים 29

לתובע גמלאות מל , ל” כאשר ביחס לגמלת ילד נכה, הסכום הוא נכון , ₪30 439,426

(12.7.10ליום ובשיערוך להגשת הסיכומים הראשונים , ) ₪464,034 – וגמלת נכות 31

כללית מעודכנת ובסך הכל , . ₪32 593,895

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 57

.238 בסיכומים בכתב, שהוגשו לאחר הדיון שבו ניסיתי להביא את הצדדים לידי הסדר, 1

דבר שלא עלה בידי “הקדישו ב, כ התובעים דיון ארוך ומפורט לנכות הרפואית נושא ( 2

שבו דנתי בהרחבה בפרק הקודם). באשר לנכות התפקודית ולשאלת כושר עבודתו 3

, של התובע חזרו הם על הטענה, לפיה יש לקבל את עמדת פרופ , לרמן’ בעניין כושר 4

עבודתו ויכולת עבודתו של התובע 14-15′ עמ( לסיכומי הנתבעים ). 5

6

.239 בתגובה לטענת התובעים, כי התובע יתקשה למצוא מקצוע או מעסיק לאור מצבו , 7

הבריאותי ומגבלותיו, תשובת הנתבעים היא כי לא הובאו על כך ראיות ויש לקבל , 8

את הדוגמאות שהביא פרופ’ לרמן כנכונות וכמשקפות עבודה בפועל של בעלי 9

. מוגבלויות 10

11

, לכן .240 עמדת הנתבעים היא כי התובע ימצא מקום עבודה, ככל אדם אחר ולא על פי , 12

שכר המינימום . 13

14

, כ הנתבעים”טוענים ב, לפיכך .241 כי אין לפסוק לתובע פיצוי בגין רכיב זה של אובדן 15

הכנסות בעתיד (לפסוק לו , לחילופין. כפי שהציעו גם בסיכומים הראשונים : הרא; 16

236פיסקה ) סיפא לעיל סכום גלובלי של 20′ עמ, 93סעיף ( ₪ 300,000 לסיכומים 17

השניים של הנתבעים ). 18

19

.242 ככל שמדובר בזכויות פנסיוניות, סבורים הנתבעים כי יש להעמיד זה מול זה את 20

הסכומים שנגרעו מן הנפגע כתוצאה מן האירוע הנזיקי, לעומת הסכומים שהוצאתם 21

, כן ל.נחסכת ממנו אין להעניק לתובע רכיב פיצוי של זכויות פנסיוניות במיוחד , 22

כאשר ברור לב”כ הנתבעים כי התובע “יצליח להשתלב בשוק העבודה בעבודה , 23

ששכר נאה ותנאי פנסיה נאים בצידה” 20′ עמ, סיפא92סעיף ( לסיכומי הנתבעים ). 24

25

.243 ככל שמדובר בניכויי המל , ל” ציינו הנתבעים כי התובעים התעלמו מתיקון לחוק 26 109

הביטוח הלאומי, בעקבות ועדת לרון, שנועד לעודד אנשים עם מוגבלויות לצאת 27

, לכן. לעבודה גם אם התובע ישתכר מעל %68 מהשכר הממוצע במשק ₪ 28 )5,392

%93ועד ) לחודש מהשכר הממוצע במשק , )לחודש ₪ 7,373( שיעור הניכוי מקצבת 29

הנכות יהיה , %40 והתובע יהיה ז %60-כאי ל , הנותרים ואם ישתכר מעל ₪ 30 7,374

ועד הסכום המזכה בקצבה 93מעל ( אחוז מהשכר הממוצע, שיעור הניכוי מהקצבה 31

, %60יהיה והתובע יהיה זכאי ל %40- ). הנותרים 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 58

דיון 4.ה 1

2

.244 נקודת המוצא ההתחלתית לפיצויים בדיני הנזיקין , בכלל, וביחס לאובדן השתכרות, 3

כאחד מרכיבי ה –ידי השופט -הוסברה על, פיצויים כתוארו אז – אליעזר ריבלין, 4

בפרשת אבו חנא מ”לביטוח בע’ חב” מגדל” 10064/02. א.ע ( ‘ נ רים אבו חנא ד “פ, 5

, )3(13)2005(ס כשלדבריו הסכימו השופט אשר גרוניס והשופט סלים ג , ובראן’ 6

בעמודים , לפסק הדין9בפיסקה ). 7 26-27

8

“ביסוד הפיצוי בדיני הנזיקין ניצבת התפיסה האינדיווידואלית: 9

‘ביסוד הערכת הנזק ומתן הפיצויים בנזיקין עומדת הגישה 10

האינדיווידואליסטית. דיני הערכת הנזק בנזיקין אינם מבוססים על 11

גבול סטטוטורי עליון או על גבול סטטוטורי תחתון לשיעור 12

הפיצויים… הדין מבוסס על התמקדות בנזק האינדיווידואלי 13

שהתרחש לניזוק, ואשר לגביו אחראי המזיק, ובצורך להשיב את 14

מצבו לקדמותו’ ( “ע 80357/א נעים ברדה’ נ , 3 (762(לו, ד”פ, 15

).775 ‘בעמ על כן הפסד ההשתכרות של הניזוק נקבע על פי 16

ההשתכרות האינדיווידואלית שלו. בהסדרים סטטוטוריים 17

, מיוחדים כמו חוק הפיצויים, הונהגה בד בבד עם הטלת האחריות 18

המוחלטת שיטה ‘ תעריפית’ הקובעת תקרה לבחינה 19

האינדיווידואלית : ודוק. מתחת לתקרה ממשיכה לשלוט ככל , 20

שמדובר בפיצוי בגין הפסד השתכרות, הגישה האינדיווידואלית ראו ( 21

4סעיף לחוק הפיצויים והשוו להסדר הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני, 22

הנקבע כולו לפי מודדים אובייקטיביים”. 23

.245 לא תמיד יש בידי בית המשפט מידע מלא כדי ליישם את הגישה האינדיוידואלית 24

. הספציפי) התובע(של הניזוק כאשר מדובר בהעדר נתונים מספיקים נקבעו , 25

“בפסיקה הנחות עבודה , ” כפי שהסביר השופט ריבלין בפרשת , אבו חנא ל ” הנ 26

(בהמשך לציטוט האמור , 27′ בעמ, בין האותיות א ): ג- 27

“נקדים ונאמר כי התפיסה האינדיווידואלית אינה גורעת מן ההיתר 28

, לסמוך במקרים המתאימים ‘על , הנחות עבודה’ שאינן אלא חזקות 29

עובדתיות שנתגבשו מכוח ניסיון החיים, והן מתבססות , בין השאר, 30

על נתונים הסתברותיים- סטטיסטיים, על המציאות המשפטית ועל 31

המציאות הכלכלית. עם החזקות האלה ניתן למנות את חזקת 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 59

ההמשכיות הנוגעת לטיב העיסוק ולמקום התעסוקה של הנפגע את , 1

חזקת התלות של קטינים ובני זוג – אישה וגבר – באחר לצורכי קיום 2

, ופרנסה את חזקת גיל הכניסה לשוק העבודה ואת חזקת גיל 3

הפרישה מעבודה, את החזקות בדבר תוחלת החיים הרגילה ואת 4

החזקות העובדתיות בדבר רמת השכר ה . ‘רגילה’ חזקה זו האחרונה 5

מקרבת אותנו אל הסוגיה שלפנינו .” 6

7

.246 באותה פרשה, נבחנה שאלת אובדן ההתשכרות של קטין (התובעת שם נפגעה 8

5בהיותה בת חודשים בלבד , 64′ עמ; בין האותיות ג ). ד- בית המשפט העליון לאחר , 9

ניתוח מפורט של שיקולי מדיניות, הגיע למסקנה כי הבסיס לקביעת אובדן השכר 10

העתידי שלה יהיה על-פי השכר הממוצע במשק, גם תוך יישום עיקרון זה עם 11

הנתונים המיוחדים של אותה תובעת שם( בעמודים , 52בפיסקה , ): 12 65-66

13

“רים אבו חנא נפגעה בתאונת דרכים בהיותה תינוקת רכה. 14

במועד התאונה היה כל עתידה מונח לפניה בשלב , אין להניח. 15

כה מוקדם בחייו של אדם, הנחות בדבר עתידו כיווני , 16

התפתחותו או עיסוקיו. ודאי שאין להניח לרעתו הנחות 17

הסומכות כביכול על ‘הרקע הסוציואקונומי אין לסבור . שלו’ 18

כי בהיות המשיבה בת לעדה הנוצרית לא היה באפשרותה, 19

אלמלא התאונה, להגיע לרף השכר הממוצע במשק הנתונים . 20

המובאים על ידי המערערות כנימוק לסטות מהחזקה בדבר 21

השכר הממוצע במשק – עובדת היותה תינוקת ולא תינוק, 22

שייכותה למגזר הערבי, העובדה שבמשפחתה נוטות הנשים 23

שלא לעבוד לאחר נישואיהן, כמו גם הולדתה באזור מגורים 24

המאופיין בממוצע השתכרות נמוך – אינם רלוונטיים לצורך 25

חישוב הפיצוי בגין אבדן כושר השתכרותה בעתיד . 26

אשר על כן יש לתקן את בסיס החישוב ולזכות את רים אבו 27

חנא בפיצוי המבוסס על השכר הממוצע במשק אין להביא . 28

בחשבון במקרה זה את ‘הרקע הסוציואקונומי שלה ובכלל זה ‘ 29

את נתוני השכר הממוצע היום בכפרה .” 30

31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 60

בפרשת .247 אבו חנא, הועלתה האפשרות של סטייה מעקרון השכר הממוצע במשק גם , 1

, ביחס לקטין אך זאת רק כאשר מדובר בראיות חזקות בעלות עוצמה, אשר על פיהן 2

ניתן להסיק בהסתברות גבוהה כי אותו קטין יגיע לשכר הגבוה מן הממוצע במשק, 3

או הנמוך ממנו פיסקאות ( עמודים , 61-63 46-49 ). לפסק הדין 4

5

.248 גם במסגרת החריג האמור, נטיית בית המשפט העליון לסטייה מן השכר הממוצע 6

, במשק היא כי יש לנהוג כך רק במקרים נדירים ביותר ,במקרה. שלכאורה היה קרוב 7

לחריג שבפרשת אבו חנא, קבע בית המשפט העליון -יעמוד עלכי כנו הכלל של השכר 8

הממוצע במשק. כוונתי לפרשת אטינגר 9980/06א “ע( השנייה עיזבון המנוח מיכאל 9

ל”אטינגר ז ‘ נ עירית ירושלים , )2009 ( מפי המשנה לנשיאה, השופט אליעזר ריבלין, 10

שלדבריו הסכימו השופטת איילה פרוקצ’יה והשופט יורם דנצינגר). שם מדובר היה 11

, 12בילד בן שמת כאשר נפל לבור באחריות הנתבעים. בית המשפט העליון לא היה 12

מוכן להעניק לעזבונו פיצוי מעבר לשכר הממוצע במשק, על אף הנתונים על השכלת 13

.הוריו ואחיו 14

15

, ברם .249 יש לזכור כי גם בפרשת אבו חנא מציין , בית המשפט העליון, לעניין הסטייה 16

מעקרון השכר הממוצע במשק כי , “ככל שאדם מתבגר נצברים נתונים על לימודיו, 17

, כישוריו, תחביבו התמדתו בדרך מסוימת וכיוצא באלה. לאור הנתונים הללו עשוי , 18

להתפזר הערפל בדבר פוטנציאל השתכרותו העתידית של הקטין ממילא . 19

האפשרות לסטות מן ההנחה העובדתית מסתברת יותר, ככל שגילו של הקטין 20

מתקרב לעבר גיל תום הקטינות ותחילת תקופת העבודה, אלא שגם אז , ככלל, 21

אפשרות הסטייה נמוכה הי ” א שם( ). מול האות ב, 62′ עמ, סיפא46בפיסקה , 22

23

.250 התביעה בתיק זה הוגשה בשנת , ייתכן. 2003 שאם ניתן פס”ד באותה שנה כאשר , 24

התובע היה בן ל, להבדיל, בדומה( שנים 11 גילו של המנוח מיכאל אטינגר ז שהיה , ל” 25

, כי אז, ) במותו12בן בהעדר נתונים אחרים, לא מן הנמנע כי הפרק של אובדן 26

השתכרות בעתיד -על, פי ההלכות של אבו חנא אטינגר- ו היו מביאות , אותנו לתוצאה 27

האריתמטית הפשוטה של הכפלת אחוז הנכות בשכר הממוצע במשק . 28

29

, לא כן .251 כאשר אנו בשלהי שנת לאחר , 19.5הוא בן , 1992אוגוסט יליד , והתובע, 30 2011

סיום לימודי התיכון ועמידה ב, בחינת הבגרות הוא ו, בעיצומו של שירות לאומי . 31

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 61

, יתרה מזו .252 שני מומחים בתחום הרפואה התעסוקתית, הקדישו זמן, מחשבה וידע 1

, מקצועי כדי למסור לבית המשפט את הערכתם ביחס לסיכוייו של התובע הספציפי 2

, שבפניי באיזה סוגי עבודה יעבוד, מה היקף עבודתו ומהם סיכויי הצלחתו בע . בודתו 3

4

“גם ב, למעשה .253 כ הצדדים בסיכומיהם, נטשו כמעט כליל את העקרונות וההנחות 5

העומדות ביסוד פרשת אבו חנא, והם מסכימים כי בתיק זה, לאור גילו הנוכחי של 6

, התובע העדכון במצבו הרפואי, ונתוניו הלימודיים, הבסיס לקביעת אובדן 7

, ההשתכרות אינו השכר הממוצע במשק מוכפל באחוזי הנכות . הרפואית 8

9

.254 משסטינו מפרשת אבו חנא “ראו ב, כ שני הצדדים דרור להעלאת טענות, שלטעמי היו 10

מוגזמות בקיצוניותם, לשני הכיוונים, וזאת על אף שמדובר בעורכי דין ותיקים 11

, ומיומנים ששבילי דיני הנזיקין נהירים להם . 12

13

, כך .255 קשה לי להבין כיצד משרד עו , כ הנתבעים”ב, רונסוןד אה” מעלה על הכתב 14

בסיכומיו את הטענה כי תובע שלו %80 נכות רפואית (לשיטת הנתבעים : ראה; 15

, לעיל56פיסקה כאשר לבסוף קבעתי אחוז נכות של , %85.5 שהיא תוצאת הדיון של 16

הפרק הרביעי , ) לעיל191בפיסקה , אינו זכאי כלל לפיצוי בגין אובדן השתכרות 17

. בעתיד 18

19

.256 טול רק את נכות המוסכמת %10 של נכות אורטופדית , לו יצויר. כי תובע יצא משערי 20

, ם”בקו ביום סיום שירותו הצבאי, ונפגע בתאונת דרכים שבעקבותיה נקבעו לו נכות 21

אורתופדית של , %10 היעלה על הדעת כי יהיה בית-משפט אחד בארץ שלא יפסוק לו 22

פיצוי בגין אובדן השתכרות של כ %250,000 ₪ )10 – מאובדן ההשתכרות של השכר 23

הממוצע במשק, מוכפל בשנות עבודתו ! ?) 24

25

, הוא הדין .257 ולא פחות מכך, כאשר מדובר בנכות הנפשית. אימצתי לעיל ). 197פיסקה ( 26

את חוות דעתה של המומחית הפסיכיאטרית מטעם הנתבעים, שקבעה נכות של 27

) ג(34פי תקנה -על, %20 לתקנות המל המגד, ל” ירה נכות זו במילים אלה: “ישנם 28

סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בולט את ההתאמה 29

הסוציאלית וכושר העבודה” 34תקנה ( צוטטה במלואה בפיסקה ; לעיל30 173

ההדגשות הוספו ). 31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 62

האם מצפים ב ,כי אדם, כ הנתבעים” שמומחה מטעמם קובע שיש סימנים המגבילים 1

באופן בולט את כושר עבודתו, לא יקבל כל פיצוי בגין ראש נזק זה ! ? 2

3

.258 , מאידך גיסא גם טיעוניו של ב , ד פוזנר”משרד עו, כ התובעים” מתעלם מן המציאות. 4

סיווגו של התובע כאדם עם מוגבלות בעוצמה כזאת ששכרו למשרה מלאה הוא 5

, לחודש ₪ 2,000 ולאור עמדת המומחה התעסוקתי מטעמו של התובע ילו הוא כא, 6

יכול לעבוד רק חצי משרה, הכנסתו הצפויה תהיה ולכן אובדן , לחודש ₪ 7 1,000

הכנסתו הוא (לחודש ₪ 7,700 ההפרש בין שכר הממוצע במשק לבין הכנסתו 8

, היא טענה, )הצפויה שקשה להולמה, ואין לה כל זיקה לנתוני תיק זה . 9

10

“חבל שב .259 כ שני הצדדים, שביחס לטיעונים המרכזיים, וביחס לכל ניהול התיק נהגו , 11

באופן מקצועי ומכובד , בחרו, דווקא בראש נזק זה של אובדן ההכנסות העתידיות, 12

לנקוט ,כל צד בעמדה קיצונית, שאינה מאפשרת לא רק שלא לאמץ אותה אלא , 13

מחייבים הם דיון ראשוני על-ידי בית המשפט . 14

15

” הפשרה”גם דרך , ממילא .260 של חציית הסכום שבין תביעת התובע , )₪ מיליון 16 )2.2

לבין הצעת הנתבעים ) 0( אינה בגדר פשרה, אלא משולה לאותם “דייני דחצצתא , ” 17

אשר , י”כלשון רש מסכת בבא בתרא : “מסביר, ב’ עמ, דף קלג, שאין , דייני פשרה 18

בקיאים בדין וחוצצים מחצה לזה ומחצה לזה כדין , ממון המוטל בספק” . 19

20

, לטעמי .261 יש לבדוק את הנסיבות המיוחדות של תיק זה, ביחס לפוטנציאל ההכנסה של 21

התובע לולי היו לו אותם מומים רפואיים ומגבלות, כפי שפורטו לעיל, לעומת יכולתו 22

האמיתית להשתכר בעבודה שבה הוא חפץ . 23

24

.262 לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חוות דעת ש- ני המומחים התעסוקתיים, 25

והתרשמתי מן התובע אישית, אני קובע כי לצורך אובדן ההכנסה, מדובר באדם 26

שיהיה עורך דין . 27

28

.263 לכך יש מספר השלכות “. הכרונולוגי”פי הסדר -על, שאדון בהם, 29

30

, תחילה .264 יש להתייחס לתקופת ההכשרה (לימודים והתמחות). לצורך עניין זה אני , 31

, מניח כי מדובר על שנת לימודים של הכנה לצורך שיפור בגרות ובחינות 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 63

פסיכומטריות, שיאפשרו את כניסתו לפקולטה למשפטים 4; שנות לימוד יש ( 1

מקומות שהלימודים הינם , שנים3.5 אך בהתחשב במגבלות שתוארו ר “ידי ד- על 2

, משה שאינני מאמץ את כולם, בחרתי תקופה זו ; ) שנת התמחות . 3

4

, מבחינה זו .265 יוכל התובע להתחיל ולהשתכר כעו”ד רק בהיותו בן .27 מכאן משמע כי 5

6באותם שנים הוא זכאי למלוא הפסד ההשתכרות -על, פי השכר הממוצע במשק . 6

7

.266 שנות עבודתו הינם -על (67ועד גיל , ל”כנ, 27מגיל , שנה40 פי החוק במדינת ישראל 8

גיל הפרישה הוא , 67 וכל עוד לא הוכח ספציפית שמדובר בעו , ד עצמאי” העובד שנים 9

, רבות וייתכן והיה ממשיך לאחר גיל זה , ד עצמאי”כעו, לא הבאתי נתון זה בחשבון . ) 10

11

.267 מקובלת עליי טענתו החילופית של ב , כ התובעים” אם כי בחלקה כי , יהיה זה לא 12

צודק לטעון שהתובע ” כעו, ד במשרה חלקית או במגבלות הספציפיות של התובע, 13

“ירוויח כעו ד את השכר הממוצע במשק : ובלשונם. “ניסיון לומר שלולי מומו היה 14

מרוויח ]התובע[ שכר ממוצע, אך שכאשר בודקים את שכרו ומומו יוצאים מתוך 15

הנחה שהיה מרוויח יותר, לוקה בטיעון ‘, רקסיק’ שאין לאפשר אותו” 16′ עמ( 16

לסיכומי התובעים ). 17

18

“ב .268 כ התובעים מסר נתונים לפיהם הכנסות בעלי מקצועות אקדמאיים הם פי 19 1.6

מהשכר הממוצע במשק “ב. כ הנתבעים לא חלק על נתונים אלה, שצורפו לסיכומים 20

, כ התובעים”של ב מהפרסומים הרשמיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. 21

“צודקים ב כ התובעים כי נתונים אלה הינם בגדר ידיעה שיפוטית כפי שפסק , 22

לאחרונה עמיתי השופט יוסף שפירא בת קן אליעזר 9131/07. א. ‘ נ הכשרת הישוב 23

חברה לביטוח בע מ” : 16בפיסקה , )2011 ( “פרסומים רשמיים של רשויות המדינה 24

אינם נופלים במשקלם מדוחות הלשכה המרכזית לסטטיסטי , קה והינם בתחומיה 25

של הידיעה השיפוטית”. 26

27

.269 אם המסקנה, המקובלת גם על הנתבעים, כי התובע ירוויח את השכר הממוצע 28

, לחודש ₪ 8,190, במשק כי אז אובדן ההשתכרות של התובע, הוא אותו הפרש 29 )0.6

של שכר הממוצע במשק ( ₪ 4,915: דהיינו, ) אני סבור כי הבסיס לתחשיב צריך 30

להיות השכר הממוצע במשק היום , ₪8,801שהוא , ומסכום זה ההפסד של אותו , 31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 64

0.6 של השכר הממוצע במשק, המשקף את הכנסת עורך הדין או האקדמאי עומד על , 1

2 של סך5,280₪ .(

3

.270 אפשרות אחרת להתבונן בסיטואציה היא זו , התובע: ללא מומו היה יכול להיות 4

“עו ד פרטי העובד בלחץ של משפטים חשובים או בלחץ של התקדמות במשרד עו ד ” 5

פרטי כדי לעלות מדרגת שכיר, לדרגת שותף זוטר, ואולי שותף בכיר, וכל זאת נמנע 6

. ממנו 7

8

, אני סבור .271 כי התובע אכן לא יוכל לעבוד בסוגי עבודות עליהן הצביעו המומחים, 9

:כגון עיסוק בחומרים רעילים או סחיבת משאות , אך; לנושאים אלה משקל נמוך, 10

ביחס לכוונותיו האמיתיות של התובע להיות עו . ד” 11

12

.272 אינני מקבל את דברי ד ,ר משה” כאילו התובע יכול לעבוד רק חצי משרה . 13

מאידך גיסא, עם כל הכבוד לדברי פרופ , לרמן’ עדיין יש מגבלות לתובע גם כאשר , 14

יוכל לעבוד כעו , ד” וזאת מבחינת שעות עבודה מ , וגברות זמינות לעבודה באופן רצוף 15

בגלל הצורך בצנתור, כל מספר שעות . וכדומה, 16

17

, אין בידינו .273 אפשרות לכמת באופן מדויק את אותו הפסד, אך הוא קרוב לאותם 18

“שהם , לחודש ₪ 5,280 ההפסד הנזיקי , של התובע” לעומת אדם אחר בגילו ובסוגו, 19

שיוכל להיות עו , ד” ללא המגבלות האמור . ות 20

21

.274 אני ער לכך כי אין באמתחתי פתרון מתמטי מדויק, אולם דרך החשיבה שהצגתי 22

, לעיל יכולה לתת פתרון נכון , אף צודק, ולדעתי, מתאים, בנסיבות תיק זה . 23

24

.275 , בהקשר זה מאחר ואני סבור כי התובע ירוויח מעל %93 מהשכר הממוצע במשק, 25

הוא לא יהיה זכאי לקצבאות המל”ל בגין הנכות , 27החל מגיל , אך יהיה זכאי 26

לאותה “קצבת עידוד” 222פי סעיף – על ג לחוק הביטוח לאומי, כפי שנכלל בתיקון 27

, 109′ מס ולכן יהיה זכאי רק ל%40 מקצבת הנכות המלא . ה מאחר וקצבת הנכות 28

-פי חוות-על, המלאה דעת האקטואר גד שפירא מיום לחודש ₪ 2,499הינה , 29 7.7.11

, ) ₪2,500מעוגל ( יש לנכות רק את קצבת העידוד . לחודש ₪ 1,000 -שהיא כ , 30

31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 65

, לפיכך .276 אובדן ההכנסה בשיעור של , , ₪5,280 בניכוי קצבת המל”ל של קצבת העידוד 1

27מגיל , שנה40למשך , לחודש ₪ 4,280מוד על תע, ₪1,000בסך של התובע לגיל 2 67

. של התובע בסכום זה כללתי גם את ההפרשות לפנסיה . לכאן ולכאן, 3

4

הכרעה 5.ה 5

6

7 )2019-2013( הלימודים תקופת ה.1.5

8

.277 בגין התקופה של 6 השנים מגיל , 27 ועד גיל 21 ישלמו הנתבעים לתובע עבור אובדן 9

השתכרות סך של השכר הממוצע במשק , ) ₪8,801( בניכוי קיצבאות המל ל בסך ” 10

11 2,500₪ ,דהיינו :6,301₪ .

12

.278 סכום זה מהוון לתקופה החל מיום ועד ליום , 1.9.2013 שנים 6: דהיינו, 13 1.9.2019

מקדם היוון ( ) היוון כפול, 0.95-מוכפל ב, 65.8 עומד על סך של לתקופה ( ₪ 14 393,875

שבה היה צריך התובע להיות בשירות צבאי, אתייחס בנפרד , להלן1.פרק ז: ראה; 15

בפיסקאות , 335-343 כאשר המסקנה היא בפיסקה האחרונה ). 16

17

2.5.ה תקופת העבודה כעו )2059-2019(ד ” 18

19

.279 בגין תקופת 40 השנה של עבודתו כעו , ד” אובדן הכנסתו, שהוערך בסך , ₪20 5,280

בניכוי קיצבאות המל , ₪1,000בסך , )שכר עידוד(ל ” עומד על סך של ₪ 21 4,280

. לחודש 22

23

.280 סכום זה מהוון , בהיוון כפול, לתקופה החל מיום 1.9.2019 : דהיינו, 1.9.2059 ועד 24

מקדם היוון בהיוון כפו, 279.3 הוא סך של , 0.78ל של . ₪25 932,415

26

.ו נזקי העבר 27

28

כללי1.ו 29

30

.281 בתיק זה הוגשו תצהירים של התובעים, ולגבי חלק מהוצאות העבר גם צורפו 31

מסמכים ותיעוד אחר, התומך בהוצאות . 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 66

.282 לגבי חלק מן ההוצאות של העבר, לא צורפו קבלות ואף לא תיעוד מתאים אחר . 1

2

.283 מטבע הדברים כ התובעים”ב, , מבקשים בסיכומיהם, כי מלוא תביעותיהם 3

ודרישותיהם ביחס לנזקי העבר , יפוצו– גם אם אין קבלות מתאימות הם . 4

, בין היתר, מתבססים על ניסיון החיים, וכן על כך שביחס לרובם של הפריטים לא 5

נחקרו התובעים בחקירה נגדית , כ התובעים”כלשון ב, ואז, , ממילא” יש לקבל את 6

הדברים ככתבם, הן כהסכמה משתמעת, והן מאחר שלא ניתנה להם הזדמנות להגן 7

” על תצהירם 18′ עמ, 9סעיף ( לסיכומי התובעים ). 8

.284 מאידך גיסא , כ הנתבעים”ב, בסיכומיהם שלהם, מבקשים שלא לפצות כלל את 9

התובעים על נזקים שלא הוכחו, בתיעוד מתאים . 10

ביחס לחלק מן הפרי , טים מציעים הנתבעים סכומים גלובאליים לדעתם של , אשר, 11

, כ הנתבעים”ב משקפים את נסיבות המקרה, והם מהווים תשלום מאוזן וסביר, 12

ביחס לאותו פריט , כ הנתבעים”סבורים ב, ולכן, כי בית המשפט יאמץ , בפסק דינו, 13

את סיכומיהם, ויעדיף הצעה זו שלהם, על פני דרישת התובעים . 14

15

.285 בפרק זה של פסק הדין, אדון בכל פריט , ואפסוק בו, בתמצית, ללא נימוקים 16

, וזאת, מפורטים בהתייחסות לטיעונים הספציפיים של הצדדים אך גם , באותו פריט, 17

, בין היתר, בהתחשב במקובל בתיקים מעין אלה . 18

19

חיתולים2.ו 20

21

, כ התובעים”ב .286 בהתבסס על תצהירי ההורים, ביחס למספר החיתולים ולעלותם, 22

להם נזקק התובע מיום לידתו ועד לניתוח בשנת , 2008 מגיעים למסקנה על פי , 23

תחשיב מדויק, כי הסכום המגיע בגין פריט זה הוא 18′ עמ, 9סעיף ( ₪ 24 249,223

לסיכומי התובעים 1′ וכן עמ, לנספח החישובים שצורף לסיכומי התובעים –להלן ; 25

“). הנספח” 26

27

“ב .287 כ הנתבעים ס , בורים כי מדובר בסכומים מופרזים, ללא כל חוות דעת וללא כל 28

ראיות קונקרטיות , כ הנתבעים”לדברי ב. פסקתי בתיק דומה פלוני 3198/01. א.ת( ‘ נ 29

עירית ירושלים ,כשלטענתם, ) מצבו של התובע היה שם חמור יותר מזה של התובע 30

. לחודש ₪ 700סך של , דידן 31

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 67

הנתבעים הציעו 16-17′ מע, 68סעיף ( לסיכומי הנתבעים) סך גלובלי של , ₪1 15,000

הן בגין הטיפולים והן בגין הכביסה המוגברת (עליה אדון בתת הפרק הבא ). 3.ו, 2

3

“מציינים ב, בתשובתם .288 כ התובעים כי הם עמדו בדרישות הראייתיות, לאחר שפרטו 4

את הכמויות והעלויות של החיתולים. לטענתם של התובעים אין בס, יס להשוואה 5

; ל” הנ3198/01. א.לת ומכל מקום , ללא ריבית, לחודש ₪ 700, מגיע לסך של 6

7 .( המשיבים לתשובת 150,000 ₪ )עמ ‘2

8

.289 במחלוקת זו, אני מקבל את עמדת התובעים, ככתבה וכלשונה, ואני קובע כי נזקם 9

של התובעים, בגין החיתולים, עומד על סך של ₪10 . 250,000

11

, כביסה3.ו ובלאי מואץ של בגדים 12

13

, בפריט זה .290 התביעה הינה לסך של , ₪211,644 וזאת לאור הנימוק הבא: בשל ” 14

דליפת השתן, היה צורך בכביסות מוגברות של בגדים, מצעים ומגבות של , ]התובע[ 15

2עד מכונות בכל יום. כמו כן נגרם בלאי מואץ לבגדים, למצעים ולמגבות שעברו , 16

כביסות תכופות מהר ” גיל , 18′ עמ, 9סעיף ( לסיכומי התובעים ). 17

18

.291 גם על כך חולקים ב , כ הנתבעים” ועל פי פסק הדין שניתן על 3198/01. א.ידי בת- 19

, ל”הנ הם מבקשים כי הסכום יעמוד על , ₪15,000 כולל החיתולים לסיכומי 17′ עמ( 20

287פיסקה : ראה גם; הנתבעים ). סיפא לעיל 21

22

, כ התובעים”ב .292 מסביר כי במקרה שלפנינו, לפני הניתוח של שנת , 2008 שעבר התובע 23

, ב”בארה היה זקוק התובע למכונת כביסה נוספת כל יום, שכן התובע היה פעיל והיה 24

בקשר עם בני אדם וגם הצנתורים שצנתר, תרמו לכביסה, בעוד שאותו פלוני בת . א. 25

, 3198/01 רותק לביתו ולחיתוליו , 2′ עמ, 8סעיף ( לסיכומי התשובה של התובעים ). 26

27

, בעניין זה .293 לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ובניכוי הצורך בכביסה אני , “רגילה” 28

מעמיד את ההוצאה בגין פריט זה של כביסה ובלאי מועט של בגדים על סך של 29

30 . 110,000₪

31

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 68

4.ו הוצאות נסיעה ואש ל” 1

2

.294 אין חולק כי ההורים ביצעו נסיעות רבות מביתם ש , בשפלה, …ביישוב לבית החולים 3

שערי צדק בירושלים, הן כאשר נסעו עם התובע לטיפול או לבדיקה, ובין כאשר נסעו 4

לבקרו בבית החולים, כשהיה מאושפז. בגין הוצאות נסיעה אלה חישוב , כולל החניה, 5

התובעים עומד על סך של 18-19′ עמ( ₪ 221,933 לסיכומי התובעים ). 6

7

.295 , בנוסף לכך לטענת התובעים, כאשר התובע התעייף מהר, ובגלל שלעיתים נזקק 8

לצנתור באמצע הדרך, בגלל לחץ בכליות, הוריו הסיעו אותו למקומות אחרים שהיה 9

הולך אליהם ברגל , כאן. תובעים הם תשלום גלובלי של לסיכומי 19′ עמ( ₪ 10 50,000

). התובעים 11

12

.296 טענה נוספת , זהבהקשר , היא כי בכל ביקור בבית החולים נגרמו הוצאות אש ל ” 13

: ובהן, מוגברות הצורך בקניית אוכל מוכן, השכרת טלביזיה או טלפון פי -על. 14

החישוב בנספח, סכום זה הינו . ₪15 62,904

16

.297 הנתבעים לא התייחסו במפורט בסיכומיהם לטענות אלה, אך התייחסו לכל כלל 17

ההוצאות הקשורות לנסיעה ג, ם בפריטים אחרים, בסך כולל של , 71סעיף ( ₪ 18 50,000

17′ עמ לסיכומי הנתבעים ). 19

20

.298 לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נראה לי כי הסכום המתאים של הוצאות 21

, התובעים בראש פרק זה + נסיעות : הוא, חניה לבית חולים שערי צדק – 22

; ₪180,000 הוצאות נסיעה נוספות , ₪10,000 –ל מוגברות “צאות אשהו; ₪23 ,10,000

24 . 200,000₪ הכל ובסך

25

5.ו הוצאות התובעים בעת הניתוח בחו ל” 26

27

.299 לטענת התובעים 19′ עמ( לסיכומי התובעים , ) נגרמו להם הוצאות בחו : כולל, ל” 28

כרטיסי הטיסה, בחודש מרץ , 2009 ובקיץ 2008בקיץ , 2008 כאשר סכום זה כולל , 29

ריבית והצמדה על פי , החישובים שבעמ 3- ו2′ לנספחים של סיכומי התובעים עומד , 30

על סך של . ₪31 131,480

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 69

.300 ככל שמדובר בהוצאות הטיסה בקיץ , 2010 מאשרים התובעים כי הוצאות אלה כוסו 1

-על ידי הנתבעים, ולכן אין לפסוק לתובעים פיצוי עבור הוצאות נסיעה זו אך , 2

, במקביל ברור שאין להפחית את הסכום שהתקבל מהנתבעים מהסכום שייפסק ‘ עמ( 3

19 לסיכומי התובעים ). 4

5

“ב .301 כ הנתבעים סבור כי אין מקום לחייב את הנתבעים בתשלום כלשהו על אותן 6

הוצאות טיסה, שכן הם קיבלו החזר מחברת דקלה ע ס של ” וכי ביחס , ₪7 340,000

לעתיד יש הסכמה כי חברת דקלה תממן לתובע את הנסיעות לחו ל לצו” רך ביקורת 8

. רפואית לטענת הנתבעים, מאחר והוצאות הטיסה מומנו על לא נגרמו , ידי דקלה- 9

לתובעים הוצאות בגין רכיב זה , ולכן, התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין רכיב זה 10

17′ עמ, 69סעיף ( לסיכומי הנתבעים ). 11

12

כ התובעים”ב .302 , מדגישים בתשובתם, כי עדיין זכאים התובעים לפיצויים עבור 13

ההוצאות שהוציאו, שכן המדובר בסכום שמתקבל עקב ביטוח שלא הובא בחשבון, 14

86לפי סעיף לפקודת הנזיקין 25-26′ עמ( לסיכומי התובעים לסיכומי 2-3′ עמ; 15

התשובה של התובעים ). 16

17

, אני סבור .303 כי ביחס לעתיד – אין צורך בהידיינות, לאור הצהרת ב”כ הנתבעים כי 18

דקלה תישא בנטל העתידי . 19

20

.304 , אשר לעבר הסכום ששילמה דקלה ₪ 450,000בסך , ינוכה מהתשלומים שמגיעים 21

. לתובעים לא כן לעניין הסכומים שהוציאו התובעים מכיסם, מעבר למימון של 22

זכאים ה, ולכן, דקלה תובעים לסך של ₪23 . 131,480

24

6.ו שיעורים פרטיים 25

26

.305 דרישות התובע לעניין זה הוא לתשלום ₪ 54,141 עבור הוצאותיו שלו למורים 27

, פרטיים מאחר והתובע הפסיד לימודים בכיתה א וגם בכיתות נוספות לאורך 28

, הלימודים וסכום נוסף של , ₪83,777 עבור מורים פרטיים לילדים האחרים 19′ עמ( 29

לסיכומי התובעים ). 30

31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 70

.306 לטענת הנתבעים, לא הובאו קבלות בגין עלות השיעורים הפרטיים, על אף שבית 1

הספר שדרכו הועברו השיעורים הפרטיים פעיל עד היום , כמו כן. לא הובא בחשבון 2

שכאשר היה התובע בבית ספר יסודי בכיתות ג עד ו, קיבל התובע סיוע במשרד 3

, ₪1,500בשווי , החינוך כאשר העלות הייתה של משרד החינוך , לכן. עמדת הנתבעים 4

היא שלא לפסוק פיצויים בגין רכיב זה , ולחילופין; לפצות את התובעים בסך 5

גלובאלי של 17-18′ עמ( ₪ 10,000 לסיכומי הנתבעים ). 6

7

.307 בתשובת התובעים לסיכומי הנתבעים, בעניין העדר הקבלות : נאמר, טענה זו ” 8

שוברה בצ . ידה כשם שהתובעים יכלו לקבל העתק הקבלות, כך גם הנתבעים ברור . 9

גם שהכספים שהוצאו הם מעבר לסיוע ממשרד החינוך” לסיכומי 2′ עמ, 9סעיף ( 10

התשובה מטעם התובעים ). 11

12

.308 מאחר ועדיין הכלל שנקבע על ידי חז ל ” “המוציא מחברו עליו הראיה” , תלמוד בבלי ( 13

מסכת בבא קמא ; ב’עמ, דף מו, לאחרונה התייחסתי לכלל זה בפסק דיני בת . א. 14

8002/06 אפרים שירקובסקי בן יהושע “עו’ נ ד עודד הכהן מחייב גם , )91בפיסקה , 15

במשפט הישראלי, לא מקובלת עלי טענת עו”ד פוזנר ופלדמן כ הנתבעים “לפיה על ב, 16

היה למצוא את הקבלות הנטענות בדבר השיעורים הפרטיים זו חובת , שכן; 17

, תובעיםה והם לא עמדו בה . 18

19

.309 לאחר ששקלתי טענות הצדדים בעניין השיעורים הפרטיים, ולאחר שמסתבר כי אכן 20

היו שיעורים פרטיים, אך לא הובאו קבלות, נראה לי כי יש מקום להכיר בפריט זה, 21

בשיעורים הפרטיים של התובע לבדו, ולא של אחיו, בסכום גלובלי כולל של 22

30,000₪ 23

.

24

 

עזרה בשכר7.ו 25

26

 

.310 לטענת התובעים, היה צורך להעסיק עוזרת בית, בהיקף משמעותי כדי , בין היתר, 27

לבצע את פעולות הכביסה של התובע , כ התובעים”לדברי ב. ללא הבעיה הבריאותית 28

, של התובע לא היו שוכרים הוריו עוזרת כלל , בכל מקרה. וללא קשר לא בדן ו 29

ההכנסה של ההורים הבקשה ה, יא כי התשלום לעוזרת בית, על פי מפתח של 30

₪ 24,000 בשנים הראשונות, ולאחר מכן הפחתה מדורגת, סך כולל של ₪ 31 238,000

19′ עמ( לסיכומי התובעים, וכן התחשיב בעמ ). לנספח32 ‘3-4

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 71

“ב .311 כ הנתבעים טוענים כי עוזרת הבית הועסקה ללא קשר לתובע ולמצבו שכן אמו , 1

של התובע העידה שהעוזרת עובדת אצלם 20 שנה לסירוגין, ובתקופות שלא עבדה 2

כאשר הייתה בחופש, לא הייתה להם עוזרת , כ הנתבעים”הצעת ב. בהתחשב בכך 3

שהתובע עצמאי ותפקד כבני גילו, ולא זקוק לעזרה בביצוע פעולות יומיומית למעט , 4

, הצנתור היא לתשלום גלובלי של סעיפים (לעבר ₪ 100,000 לסיכומי 18′ בעמ, 5 75-77

).הנתבעים 6

7

.312 לאחר ששקלתי טענות הצדדים, נראית לי עמדת הנתבעים, ואני מאמץ אותה ומעמיד 8

את ההוצאה בגין עוזרת בית בסך של ₪9 . 100,000

10

8.ו שתייה מרובה 11

12

, התובעים .313 בהתבססם על תצהיר ההורים ועל רמז כללי בחוות דעתו של ד , ר לרמן” 13

בדבר הצורך ב”משטר מים חיובי , ” מבקשים כי התובע יפוצה בסך של , ₪14 41,984

: וכיום, קודם שוקו, ליום ₪ 8על בסיס , בגין שתייה מים מינראליים מאלט , 15

19′ עמ(וספרייט לסיכומי התובעים, והתחשיב בעמ ). נספח ל16 ‘4

17

.314 הנתבעים חולקים על הצורך בשתייה מרובה. הם מציינים כי דווקא ד , ר שביל” 18

המומחה מטעם בית המשפט, אמר כי לתובע אין צורך בשתייה מוגברת ר “דברי ד. 19

לרמן הוצאו מהקשרם ואינם משמשים בסיס לחיוב כלשהו סעיפים ( 18′ עמ, 20 78-79

לסיכומי הנתבעים ). 21

22

, בעניין זה .315 מקובלת עלי גישת הנתבעים איןכי , ואני מחליט, התובע זכאי לפיצוי 23

, כלשהו בגין פריט זה של “שתייה מרובה “. 24

25

9.ו טיפולים נפשיים ואלטרנטיביים לתובע 26

27

” ב .316 כ התובעים כלל , במסגרת זו, טיפולים שונים , יוגה: כמו, החל משנת , 28 2002

שנועדו לעזור לתובע “לחזק את הביטחון העצמי ולהפחית חרדות, בהתחלה בהיקף 29

אינטנסיבי ואח”כ ההיקף ירד”. טיפולים אלה, היו עד שנת טופל , ומשנה זו; 30 2007

אצל הפסיכולוג ד”ר גרי דיימונד . 31

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 72

.317 על פי חישובי ב כ התובעים” , 1 התשלום עבור הטיפולים האלטרנטיביים הוא

והתשלו, ₪64,000-כ ם עבור הטיפולים הפסיכולוגיים הינו כ , וביחד, ₪2 -70,000

הסכום הכולל הינו סך של , ₪134,521 כאשר הטיפולים של שנת 2011 , לא נכללו 3

מאחר ששולמו על ידי חברת הביטוח 20′ עמ( לסיכומי התובעים ועמ ). לנספחים4 ‘4

5

“ב .318 כ הנתבעים טוענים, כי אין מקום לפיצוי עבור טיפולי היוגה לחיזוק הביטחון של 6

, התובע הן בשל העדר הקבלות והן בשל האפשרות לקבל טיפול זה במסגרת סל 7

, ובמיוחד, הבריאות כאשר לא הוכח שיש צורך בטיפולים אלו סעיפים ( ‘ עמ, 8 80-81

9 .( הנתבעים לסיכומי 18-19

10

.319 ככל שמדובר בטיפולים הנפשיים שעבר התובע אצל ד , ר גרי” מוצע סך כולל של 11

, ₪20,000 שממנו יופחת סכום ששילמו הנתבעים בגין עלות הטיפולים בשנת 12 2011

19′ עמ, 82סעיף ( לסיכומי הנתבעים ). 13

14

.320 לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מחלק את התייחסותי לשני סוגי הטיפולים 15

, בנפרד כאשר לכל אחד יש גם נימוק שונה, וגם דרך חישוב שונה . 16

17

.321 ככל שמדובר בטיפולים האלטרנטיביים בתחום היוגה, האסמכתא שמוזכרת 18

בסיכומי הנתבעים 10542/96. א.ת( יערית שלוסברג ‘ נ כלל חברה לביטוח בע מ” 19

(שניתן על ידי כב השופט גריל’ , מבית המשפט המחוזי בחיפה אינה , )2003בשנת , 20

, רלבנטית שכן באותה פרשה היוגה היה חלק ממסאז , רפואי’ בתחום הפיזיותרפיה 21

(סעיף מב של פסק הדין , ואילו כאן; ) מדובר בטיפולי יוגה, במסגרת הטיפול הנפשי . 22

23

, אולם .322 בהעדר קבלות מפורטות, והכללת הוצאות , כמו מלווה, לאותם טיפולים, 24

הסכומים שנתבעו הם מופרזים . 25

, לכן אני מעמיד את כלל העלות של הטיפול האלטרנטיבי, בסכום כולל של ₪26 . 25,000

27

.323 ביחס לטיפול הפסיכולוגי, עמדתי היא כי דווקא הנתבעים היו צריכים לאשר את 28

הסכומים שביקשו התובעים , וזאת, לאור עמדת המומחית מטעמם כי התובע זקוק 29

לטיפולים נפשיים פיסקאות (כזכור , ובעניין זה, , ) לעיל183-187 קבלתי את עמדת 30

הנתבעים וקבעתי %20 נכות נפשית כפי , %40 ולא( שהמליצה המומחית של 31

).התובעים 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 73

, לפיכך בעניין זה אני מאמץ את דברי התובעים, וקובע כי הטיפולים הפסיכולוגיים 1

יעמדו על סך של ₪2 . 70,582

3

10.ו הוצאות מימון 4

5

.324 לטענת התובעים ) 2-3תובעים (ההורים , נקלעו למצוקה כלכלית, עקב הנכות של 6

, לכן. התובע נאלצו הם לקחת הלוואות, ולממש נכסים במחירים נמוכים כ “ב. 7

התובעים ערים לכך כי “את רובם של הנזקים לא ניתן להוכיח, אך מיעוטם פורטו 8

“בתצהירים 20′ עמ( לסיכומי התובעים ). 9

10

, כ התובעים”לדברי ב .325 הפסידו התובעים כספים בשל הלוואות שנטלו מהבנקים בסך , 11

; ח” מיליון ש1.5 תשלומי מס שבח עבור מכירת קרקע, שאחרת היו מוכרים כבנויה, 12

ללא חיוב מס; תשלומי שכר טרחה, במסגרת הליכי הוצאה לפועל, עת נאלצו למכור 13

; את ביתם הפסד השקעות נושאות פרי וקופות וקרנות שעמ בסכומים , דו לרשותם 14

של מאות אלפי . ₪ התובעים מבקשים פיצוי גלובלי בסך של שם( ₪ 15 .( 250,000

16

.326 הנתבעים חולקים על כך מכל וכל, בהעדר ראיות . 17

יתרה מזאת , כ הנתבעים”לטענת ב, לא הוכח קשר סיבתי בין הצורך במימוש 18

הנכסים לבין מצבו של התובע , במיוחד, כאשר אביו של התובע העיד כי ההסתבכות 19

הכלכלית נבעה מניהול כושל של המסעדה , מכאן; שאין בסיס משפטי ” לגלגל” 20

הפסדים אלה על שכמם של הנתבעים, האחראים לנזקו של התובע בלבד . 21

22

.327 על אף שיש סימפטיה ראשונית לתובע, לא אוכל להכיר בראש נזק זה , ולא כל שכן, 23

בסכום הנתבע .₪רבע מיליון , 24

25

, ראהנ .328 לעניות דעתי, כי אם הייתה מוגשת תביעה לבית משפט השלום על סך רבע 26

, ₪מיליון כאשר העילה היחידה היא אותן הוצאות מימון, והראיות היו כה דלות, 27

שלמעשה הם אישור על פדיון קופת מנהלים (נספח כט לתצהיר של התובעים מכתב , ) 28

עורך הדין של הבנק על חובות (נספח ל לתצהיר הנ , )ל” והסכמה בתיק ההוצל פ לפיה ” 29

יש לשלם שכ “ד לב”ט עו” כ הבנק בסך ( ₪ 50,000 נספח לא לתצהיר האמור , ) 30

בנסיבות אלה, הייתה התביעה נדחית (גם אם התביעה מנוסחת בלשון תצהיר של 31

). ההורים 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 74

כך יש לנהוג, גם אם פריט זה נמצא בתוך תיק, שבו מוצדק לפצות את התובע על , 1

נזקים אמיתיים . מוכחים 2

3

, לפיכך .329 אני מקבל את עמדת הנתבעים ודוחה, את התביעה ביחס לפריט זה של 4

הוצאות המימון . 5

6

11.ו עזרת יתר בני המשפחה 7

8

, בפריט זה .330 דרישת התובעים היא כי בנוסף לפיצוי להורים, יוכר ראש הנזק של פיצוי 9

לבני המשפחה האחרים , האחיות, האחים, הסבים והסבתות שעזרו לתובע לצנתר 10

, דרך הפין16עד גיל (את עצמו ולאחר הניתוח , 2008משנת , עוזרים לו להדביק את 11

הצנתר בלילה בזוית, כדי שהוא לא ייסתם , כמו כן). נטען כי האחים היו נוסעים עם 12

האמא בלילות לבית החולים, כדי לחזור עם האבא, כדי שהאמא לא תיסע לבד אחרי 13

. יום עבודה 14

הפיצוי בראש נזק זה הועמד על סך גלובלי של לסיכומי 23′ עמ( ₪ 15 500,000

). התובעים 16

17

.331 הנתבעים סבורים סעיפים ( 19′ עמ, 86-87 לסיכומי הנתבעים , ) כי לא הובאו ראיות 18

או תצהירים של בני משפחה שיתמכו בטענות הללו כי סייעו לתובע בהיקף כזה, 19

החורג מן המקובל בתוך המשפחה ובכל מקרה, פיצוי זה כבר מגולם ברכיב של 20

, “עזרה בשכר” שכבר נדון לעיל . 21

22

, 7.בפרק ו .332 דנתי בסוגיית סך של , לבסוף, ופסקתי, “עזרה בשכר” עבור ₪ 23 100,000

). לעיל312פיסקה : ראה(עוזרת בית 24

25

.333 ככל שמדובר בעזרה של אחים אחיות, סבים וסבתות, גם אם לא הובאו ראיות 26

, חותכות ולא הוטרחו אותם קרובים להעיד, נחה דעתי כי, על פי אופי המשפחה, 27

היה סיוע כזה, אם כי בהיקף מצומצם בהרבה מהסכום שנתבע . 28

29

, לפיכך .334 בהעדר ראיות מוצקות, אך בהתחשב בהסתברות המספקת במשפטים 30

, אזרחיים כי הייתה עזרת מה של יתר בני המשפחה, אני מעמיד את הפיצוי בפריט זה 31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 75

בעשירית מהסכום שביקשו ב כ התובעים” , ואני פוסק בגין עזרה של יתר בני 1

סך של , המשפחה ₪2 . 50,000

3

. ז נזיקים עתידיים 4

5

אובדן 1.ז הנאות שירות צבאי 6

7

“ב .335 כ התובעים טוענים 23′ עמ, 11סעיף ( לסיכומיהם) כי מאחר והתובע לא גויס 8

, ל”לצה הוא זכאי לפיצוי בשיעור של %70 מן השכר הממוצע במשק למשך תקופה זו, 9

כפי שהדבר נפסק לפני כ נעים 357/80א “בע, 1982בשנת , שנה30- ברדה’ נ ) 3(ד לו”פ, 10

11 762 ,בעמ ‘788(.

12

.336 החישוב של פריט זה נערך בנספח שם, 19הערה , 8′ עמ( , ) על בסיס השכר הממוצע 13

14 במשק ,8,698₪ ,ב מוכפל-70% ,דהיינו :6,088 ₪ לחודש . למשך3 שנים )36

, )חודשים הסכום הוא שכן , ₪219,168 “מדובר במכפלה פשוטה, הנחנו שהריבית 15

וההצמדה לעבר וההיוון לעתיד יתקזז או יישאר ” פער זניח ‘ סיפא של עמ, 19הערה ( 16

8 לנספח לסיכומי התובעים ). 17

18

.337 הנתבעים טוענים, כי מאחר והתובע הוא מתנדב במסגרת השירות הלאומי, הוא ” 19

יהיה זכאי לפחות לחלק מהטבות של יוצא צבא” לסיכומי 19′ עמ, רישא88סעיף ( 20

).הנתבעים 21

22

, ברם .338 על כך עונים ב 3′ עמ, 12סעיף (כ התובעים ” לסיכומי התשובה של התובעים כי , ) 23

“הפיצוי הוא בגין צרכים שהיו מסופקים על ידי הצבא אלו אינם ). ‘ביגוד וכו, אוכל( 24

, כמובן, מסופקים בשירות הלאומי “. 25

26

.339 טענת התובעים כאילו ” כמובן” כי במסגרת שירות לאומי לא מסופקים צרכים אלה, 27

לי אינה מובנת, בהעדר ראיה מתאי .מה 28

, אך מאחר והנתבעים הם אלה המבקשים להחיל על התובע את החריג לכלל כי מי , 29

שלא משרת בצה , ל” עקב מומו העוולתי %70-זכאי ל, של השכר הממוצע במשק, 30

כנפסק בפרשת נעים , ל” הנ ומאחר והנתבעים לא הביאו כל ראיה על טענתם זו יש , 31

להחיל על התובע את הכלל, ולפסוק כי בפריט זה הוא זכאי לפיצוי האמור . 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 76

.340 אשר לדרך החישוב של ב , כ התובעים” גם אם אין היא מדויקת ב שכן אנו לא , %1 -100

בדיוק באמצע תקופת ה 3- שנים של השירות הצבאי (אילו היה התובע משרת בשירות 2

, )ל”חובה בצה אני מקבל את שיטת התחשיב של ב , כ התובעים” גם אם ייתכן שיהיה 3

.פער זניח 4

5

“אחר ובמ .341 כ הנתבעים לא הציעו דרך חישובית אחרת, אלא רק חלקו על עצם 6

, הזכאות וטענתם זו לא מקובלת עליי, מאמץ אני את דרך החישוב של ב כ התובעים ” 7

וקובע כי זכאותו של התובע בפריט זה, על פי השכר הממוצע המעודכן : דהיינו, 8

, חודשים36 כפול %70כפול ₪ 8,801 ובסך הכל סכום .ח” ש221,785של 9

10

.342 טענה חלופית של ב “כאילו , כ הנתבעים” הפסיקה דחתה את ההכרה בפיצוי בגין 11

רכיב זה [אובדן הנאה בשירות צבאי] וקבעה כי יש לראות בכך חלק מרכיב כאב 12

“וסבל 19′ עמ, סיפא88סעיף ( לסיכומי הנתבעים ). 13

טענה זו אינה מקובלת עליי. אין בכוחו של פסק דין של בית משפט השלום בירושלים 14

(השופט דב פולוק בת 4869/03. א. סיוון מייזליש ‘ נ חטיבת ביניים לבנות אולפנת , 15

עופרה, המוזכר בהערה 163 לסיכומי הנתבעים , ) כדי לבטל רצף פסיקתי של בית 16

המשפט העליון שהתחיל בפרשת נעים וה, ל” הנ משיך בפסקי דין נוספים שהוזכרו על ( 17

“ידי ב כ התובעים בהערה 23′ בעמ, 136 לסיכומיהם פרפרה 6720/99א “ע: גולדי ‘ נ 18

לוי 1643/09א “ע; )2005( גברי’ נ , קציר’ ד; פיצויים בשל נזקי גוף (מהדורה חמישית, 19

, מכל מקום). 483-488′ עמ) ג”תשס הנתונים בפרשת מייזליש , ל” הנ נקבעו בגלל 20

הפרופיל הנמוך של התובעת, אשר מאפשר להשתלב בתפקידים ובתנאי שירות 21

עדיפים מבחינת הקרבה לבית ובמספר ימי החופשה, נתונים שלא רלבנטיים לתיק 22

. שבפנינו ייתכן שרק בגלל הנסיבות המיוחדות בפרשת מייזליש נאמר כי ראוי לסווג 23

עניין זה במסגרת כאב וסבל, אך אין בכך כדי לקבוע הל , כה כללית ולבטח לא לסטות 24

נעיםמהלכת , ואלו שבעקבותיה, שכלל לא הוזכרו בפרשת מייזליש .ל” הנ 25

26

, לפיכך .343 בפריט זה של אובדן הנאות בשירות צבאי , אני קובע, כטענת התובעים כי , 27

זכאותו של התובע היא לסך של . ₪ 28 221,785

, אולם מאחר ולכל אורך החישובים, של אובדן ההשתכרות, ניכיתי את קצבת הנכות 29

של המוסד לביטוח לאומי או את קצבת שכר העידוד פיסקאות : ראה( 30 275-279

, )לעיל יש להפחית מסכום זה של אובדן הנאות בשירות הצבאי את גובה קצבת 31

הנכות הכללית, ואף זאת לעשות ללא חשבון ריבית או הצמדה לשני הכיוונים . 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 77

מאחר וקצבת הנכות הכללית הינה סך של , לחודש ₪ 2,499 יש להכפילה ב 1 -36

(חודשים תקופת השירות הצבאי, שגם הפריט של אובדן הנאות בשירות הצבאי, 2

מבוסס על דרך חישוב זו , ולכן, ) סך כל קצבת הנכות שיקבל התובע מהמוסד לביטוח 3

לאומי בתקופת השירות הצבאי . ₪89,964היא , 4

, איפוא, יש לנכות סכום זה של מהסך ₪ 89,964 הכולל של אובדן ההנאות בשירות 5

6 221,785₪ . הצבאי , שהוא

, לפיכך הפיצוי בראש נזק זה הוא ₪7 . 131,821

8

2.ז אובדן השתכרות בעתיד 9

10

, בהרחבה, ניתחתי4.בפרק ה .344 והסברתי את גישתי ביחס לסיכויי תעסוקתו של 11

, התובע והגעתי למסקנה ) 5.פרק ה( כי יש לחלק את הפיצויים בגין רכיב זה לשתי 12

:תקופות 13

.א תקופת הלימודים וההכשרה עד לתחילת העבודה סך של , )14 )2019-2013

15 לעיל רישא .( ) פיסקה278 393,875₪

.ב תקופת העבודה סך של , )932,415₪ )2054-2019 ). לעיל280פיסקה ( 16

17

3.ז הוצאות כביסה בעתיד 18

19

“ב .345 כ התובעים טוענים להוצאה עתידית בפריט זה, בטענה כי התובע זקוק ל 20 -3-4

מכונות בשבוע, במקום מכונה אחת, וזאת מהטעם הבא: הפתח של ” ]התובע[ אינו 21

, אטום כמו הפתח הטבעי, וטיפות שנוטפות בעת הצנתור או ריח גורמים לצורך 22

בכביסה מוגברת” 23′ עמ, 11סעיף ( לסיכומי התובעים ). 23

הסכום הנתבע הוא , לחודש ₪ 118על בסיס , ₪39,611 לתוחלת החיים של התובע, 24

). לנספח8′ עמ(בהיוון 25

26

“טוענים ב, לעומתם .346 כ הנתבעים כי “מאז הניתוח הגדול שעבר ]התובע [ 2008 בשנת 27

] ב”בארה[ הוא אינו זקוק לטיטולים או לכביסה מוגברת” לסיכומי 20′ עמ, 94סעיף ( 28

). הנתבעים גם אם נוטפות מספר טיפות בצנתור, “ברי כי מדובר בטענה מופרזת וגם , 29

אם יש הרטבה כלשהי בזמן הצנתור, זה לא מצדיק זאת” שם ( לסיכומי 21′ בעמ, 30

).הנתבעים 31

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 78

.347 כאשר דנתי בפריט זה של הכביסה בעבר, קיבלתי רק כמחצית הדרישה של התובעים 1

פיסקאות : ראה( , כאן). לעיל) 290-293 כאשר מדובר בעתיד, לאחר הניתוח המוצלח, 2

נראה לי סביר אם הפיצוי בגין פריט זה יעמוד על רבע מהסכום הנדרש –) מעוגל( 3

4 . 10,000₪

5

4.ז הוצאות שתיה בעתיד 6

7

ה .348 תובעים מעמידים את תביעתם בפריט זה על סך ‘ עמ(ליום ₪ 8על בסיס , ₪8 80,565

, 23 לסיכומי התובעים ונספח ). 8′ עמ, 9

10

.349 הנתבעים חלקו על פריט זה ביחס לעבר . 11

12

.350 מאחר ולא הכרתי בפריט זה ככל שהדבר נוגע לעבר , 8.פרק ו: ראה( פיסקאות 13

, ) לעיל313-315 כך גם אינני מכיר בכך ביחס לעתיד, ואפילו בקל וחומר . 14

15

, לפיכך .351 התביעה בפריט זה . נדחית– 16

17

ניידות5.ז 18

19

, כ התובעים”לטענת ב .352 בשל נכותו האורטופדית פיסקאות : ראה; המוסכמת( 20 61-64

, של התובע) לעיל הוא מתקשה להתנייד ברגל למרחקים בינוניים וארוכים 23′ עמ( 21

לסיכומי התובעים). בנוסף לכך הוא “יזקק לנסיעות מוגברות לצורך בדיקות 22

וטיפולים רפואיים” 24′ עמ ( לסיכומי התובעים הסכ). ום הגלובלי המבוקש על ידי 23

“ב כ התובעים הוא שם( ₪ 24 .( 300,000

25

“ב .353 כ הנתבעים מציינים, כי לתובע אין מגבלות בניידות והוא הולך כל יום דקות 26 10

, לבית הספר משחק שעתיים בשבוע כדורגל ,ולכן, הנכות האורטופדית אינה , ככזו, 27

מצדיקה פיצויים בגין ניידות . 28

ככל שמדובר בנסיעות לצורך טיפולים רפואיים, טענת הנתבעים היא כי לאחר 29

הניתוח בשנת התובע , ב” בארה2008 “אינו נזקק לטיפולים רפואיים אלא לביקורות 30

אחת לחצי שנה, כך שגם לא תגרמנה ל ]תובע[ בעתיד הוצאות מוגברות בגין נסיעה 31

“לטיפולים 21′ עמ, 94סעיף ( לסיכומי הנתבעים ). 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 79

“ם בצודקי, בעיקרון .354 כ הנתבעים כי אין לפצות את התובע בגין ניידות מטעמים , 1

.אורטופדיים 2

, אך עדיין בשל הסיבוכים העתידיים והצורך במעקב רפואי גם בתחומי הנפרולוגיה, 3

, ועוד, לחץ דם וכן בשל הבדיקות הרפואיות שיהיו , בעתיד, יותר מאשר רק פעם בחצי 4

, שנה ייתכן ויהיה צורך ליסוע למומחים לנפרולוגיה ולמחלות אחרות זכאי , ולכן, 5

התובע לפיצוי בגין פריט זה, אבל בסכום הנמוך משמעותית מהסכומים שדרשו 6

.התובעים 7

אני מעמיד את הפריט האמור על סך של ₪8 . 25,000

9

לעתיד’ עזרת צד ג6. ז 10

11

“ב .355 כ התובעים טוענים, כי לאור מגבלותיו של התובע בתחום האורטופדי 12

והפסכיאטרי, שעלולים בעתיד להחמיר, זכאי התובע לפיצויים של ממוצע שעות 13 2

עזרה יומית לתוחלת חייו, כולל העזרה שלה הוא זקוק “בכל ערב עת הוא נעזר 14

באחרים לצורך חיבור הצנתר לפני שנת הלילה, בכביסה המוגברת ” ‘ בהסעות וכו, 15

24′ עמ( לסיכומי התובעים ). 16

המחושבים כ(לשעה ₪ 48על בסיס , ₪50- בגלל ביטוח לאומי ותוספות סוציאליות , ) 17

החישוב המובא בנספח הוא , )8′ עמ( . ₪18 1,007,063

19

.356 לטעתנ הנתבעים , )21′ עמ( מאחר והתובע נמצא היום בשירות לאומי, אין הוא זקוק 20

לעזרה או למלווים. גם את עבודות הבית , ה’כולל ספונג, יוכל התובע לבצע בעצמו 21

(כפי שהעיד המומחה השיקומי , 256-257′ עמ, ר לנגר”ד, המובא בהערה 21′ בעמ, 22 168

לסיכומי הנתבעים ). 23

“ב כ הנתבעים מציעים סכום גלובלי של לסיכומי 21′ עמ, 99סעיף ( ₪ 24 100,000

).הנתבעים 25

26

.357 לאור עמדתי בדבר סיכויי עבודתו של התובע כעורך דין (עם מגבלות של שעות עבודה 27

, )ארוכות וציפויותיי לאורח חיים כמעט רגיל של התובע (למעט עניינים הקשורים 28

, במין ובשתן דבר שיבוא לידי ביטוי בפיצויים הלא ממוניים, כמפורט להלן אינני , ) 29

מקבל את גישת ב”כ התובעים בדבר תשלום העולה על מליון לפ₪ יצוי בגין עזרת צד 30

.לעתיד’ ג 31

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 80

.358 הסכום שהוצע על ידי ב”כ הנתבעים הוא נדיב .ואני מאמצו, 1

2

, לפיכך .359 הפיצוי בגין פריט זה מועמד על סך של ₪3 . 100,000

4

7.ז הוצאות רפואיות בעתיד 5

6

“ב .360 כ התובעים מסבירים 24′ עמ( לסיכומיהם) כי התובע יהיה זקוק למעקבים 7

רפואיים בישראל, בתחומים אלה , אורולוגיה, נפרולוגיה, לחץ דם: וטיפולי פוריות, 8

שחלקם אינם מכוסים בסל הבריאות , בנוסף לכך. אם מצבו של התובע יחמיר הוא , 9

יהיה זקוק לתרופות נגד יתר לחץ דם ואולי יהיה , אף זקוק להשתלת כליה . 10

11

.361 במסגרת פריט זה מעמידים ב”כ התובעים את הפיצויים המבוקשים על סעיפים 12

:אלה 13

.א טיפולים בישראל : כולל, 14

מעקב לחץ דם , אונקולוגי, אורולוגי ונפרולוגי – ₪15 100,000

.ב ביקורים וניתוחים חוזרים בארה ב ” ₪16 400,000

.ג ל”ל בחו”הוצאות אש ₪17 150,000

.ד טיפולי פוריות, דיאליזות וסרטן ₪18 400,000

“ב כ התובעים מסכימים כי “אם תצורף לסיכומי הנתבעים התחייבות בלתי מוגבלת 19

, של דקלה לשלם את צורכי התובע, בנסיעות לחו”ל לא יהיה מקום להביא את 20

הסכומים המובטחים בחשבון” 24′ עמ( לסיכומי התובעים ). 21

22

“ב .362 כ הנתבעים מעמידים את הפיצויים בגין הוצאות רפואיות בעתיד על סך גלובלי של 23

22′ עמ, 105סעיף ( ₪ 50,000 לסכומי הנתבעים , ) לאור נימוקים אלה: המעקב הוא 24

אחת לחצי שנה , בארץ, ללא צורך לצאת לחו לסיכומי 21′ עמ, 101סעיף (ל ” 25

; )הנתבעים אם יש צורך לצאת לארה , ב” התובעת אישרה בעדותה כי חברת דקלה 26

תממן לתובע את הנסיעות לחו 21-22′ עמ, 102סעיף (ל ” לסיכומי הנתבעים מעקב ; ) 27

, בארץ בתחומי לחץ דם ונפרולוגיה, מכוסה על ידי סל הבריאות 22′ עמ, 103סעיף ( 28

לסיכומי הנתבעים ; ) השתלת כליה יכולה להתבצע בארץ, והכליה תינתן על ידי אחיו 29

התאום של התובע, דבר אשר יחסוך מן התובע את ההוצאות הכרוכות בתהליך זה 30

22′ עמ, 104סעיף ( לסיכומי הנתבעים). 31

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 81

.363 אינני מקבל את הסכומים הגבוהים שדרשו ב , כ התובעים” מבלי להסביר מדוע יש 1

, צורך בהם כאשר יש ביטוח בריאות וסל בריאות . 2

3

, כמו כן .364 לעניין הניתוח בחו”ל נחה דעתי כי הוכח שדקלה התחייבה לשאת בעלות של 4

, התובע לצורך ביקורות רפואיות או ניתוחים בחו , ל” ואני קובע זאת כחלק מפסק 5

“שכן ב, הדין כ הנתבעים מופיע וטוען גם בשם דקלה , ולכן, הצהרתו מחייבת גם את 6

. דקלה 7

8

.365 מאידך גיסא, הסכום שהוצע על ידי ב כ הנתבעים” , בנסיבות תיק זה והנכות 9

הרפואית המשמעותית של התובע, כולל הסיכונים להסתבכות בעתיד הוא סכום , 10

נמוך ויש לשלש את הסכום שהציעו הנתבעים . 11

12

, לפיכך .366 אני קובע כי הפיצוי בגין פריט זה של הוצאות רפואיות בעתיד, יעמוד על סך 13

14 . 150,000₪ של

15

8.ז טיפולים נפשיים בעתיד 16

17

טוענים כי ד, כ התובעים”ב .367 ווקא לאור דבריה של ד , ר מטרני” הפסיכיאטרית מטעם 18

, הנתבעים כי נכותו הנפשית של התובע כיום אפס, אך לאורך חייו ) ועתיד, הווה, עבר( 19

נכותו הממוצעת היא של , %20 “משמע שהצפי הוא לנכות גבוהה מ ” בעתיד%20 -20

24′ עמ( לסיכומי התובעים, בתחתית העמוד ). 21

22

עורכי , כ התובעים”ב .368 הדין פוזנר ופלדמן, מסבירים כי יש שתי אסכולות בתחום 23

הטיפול הנפשי , אך. כל עוד אין רמיסיה ברורה, יש להמשיך בטיפול לצורכי , לכן. 24

, החישוב “בית המשפט מתבקש לקבוע כי ]התובע[ יזדקק בממוצע לטיפול אחת 25

לשבועיים לתוחלת חייו” 25′ עמ( למעלה לסיכומי התובעים ). 26

27

.369 הבסיס לתשלום הוא , לשעה ₪ 900 בדומה לשכרה של ד , )לשעה ₪ 1,000(ר ממטרני ” 28

“שכן התובע זכאי לטיפול על ידי אנשי מקצוע מהשורה הראשונה” שם ,25′ עמ( ). 29

30

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 82

.370 כאשר מגיעים ב”כ התובעים לחישוב המספרי ) לנספח8′ עמ( הם מכפילים ₪ 1 900

4.3-ב פעמים בחודש פעם( ) בשבוע 335 ) x היוון לתוחלת חיים , ) והסכום הנתבע הוא 2

3 1,299,112₪ .

4

“ב .371 כ הנתבעים סבורים כי אין מקום וצורך כרגע בטיפול נפשי, אלא אם תחול החמרה 5

במצבו של התובע 22′ עמ, 101סעיף ( לסיכומי הנתבעים , ) ואז ניתן לקבלם במסגרת 6

השירות הציבורי או הביטוח המשלים, כפי שהעיד פרופ לסיכומי 172הערה (ר קוטל’ 7

, בכל מקרה). הנתבעים לטענת הנתבעים, העלות היא , לשעה ₪ 300 כפי שמשולם 8

22′ עמ, 108סעיף (בתובע , בפועל, כיום, שמטפל , ר גרי”לד לסיכומי הנתבעים ). 9

10

.372 הגעתי למסקנה כי הטיפול הנפשי הוא חיוני לתובע , שדבריה(ר מטרני “גם לדברי ד, 11

שאומצו על ידי, שימשו בסיס לפסיקת %20 נכות נפשית בלבד , לטעמי). זכאי התובע 12

לטיפל רציף על ידי רופא פרטי, כפי שהיה עד כה, ואין לדרוש ממנו לבצע טיפולים 13 12

בקופת חולים, ואחר כך לשלם “י קופלרופא, ח או לרופאים פרטיים אם –וכך , 14

תתקבל גישת הנתבעים – לא יזכה התובע לטיפול רצוף על ידי אותו רופא תוצאה , 15

.שאינה רצויה 16

17

.373 אשר לכמות הטיפולים, מקובלת עלי עמדת ב”כ התובעים כי מדובר על ביקור כל 18

, כנראה, בטעות, אך(שבועיים בסיכום המספרי החישוב נעשה על בסיס ביקור אחת 19

).לשבוע 20

21

.374 הבסיס של , לשעה ₪ 900 כנדרש על ידי התובעים – אינו מקובל עליי ניתן ; 22

, לשעה ₪ 300בסך ” הסתפק”ל על ידי אותו מומחה , ר גארי”ד, המטפל כיום בתובע . 23

24

, לפיכך .375 קיבלתי את עקרונות טענות ב , כ התובעים” אך היישום המספרי , בשקלים, 25

שצריך להיות בפריט זה הוא שישית מהסכום המבוקש , 2-יש לחלק ל( עקב התדירות 26

של הטיפול אחת לשבועיים ולא אחת לשבוע, כמופיע בתחשיב התובעים ובנוסף לכך ; 27

).לשבוע ₪ 900במקום , לשעה ₪ 300: דהיינו, את הסכום3-יש לחלק ל 28

29

, לפיכך .376 הסכום שאני קובע בפריט זה עומד על סך של ₪30 . 216,514

31

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 83

זק לא ממונינ .ח 1

2

1.ח תמצית טענות הצדדים 3

4

.377 הפער הגדול והקיצוני בתיק זה, בין גישותיהם של ב לבין , מצד אחד, כ התובעים” 5

הגישה שהציגו ב , מצד שני, כ הנתבעים” בא לידי ביטוי בסיכומיהם, בפרק העוסק 6

בנזק הלא ממוני , שהוא, “)כאב וסבל(” מבחינת הרכיבים של הנזק והפיצוי אחד , 7

המשמעותיים ביותר (בסופו של פרק זה יתברר כי הוא הפריט הגבוה ביותר מבין 8

ראשי הפיצוי ). 9

10

1.1.ח טענות התובעים 11

12

, כ התובעים”ב .378 עורכי הדין פוזנר ופלדמן, טוענים כי כאשר יש לפסוק את הפיצויים 13

בראש נזק זה, יש להוסיף ריבית ) בלבד( מיום האירוע, הוא יום לידתו של התובע 14

). 28.8.92( לפי חישוביהם, אם בית המשפט יחליט לפסוק סכום נכון להיום, עליו ” 15

להזהיר את עצמו שמבחינת פיצוי, מדובר בפחות ממחצית” לסיכומי 26′ עמ( 16

).התובעים 17

18

.379 במסגרת הנזקים הלא ממוניים “מונים ב, כ התובעים את אורך הפין והעדר הזרע, 19

, ולכן ספק אם התובע יוכל למצוא בת זוג, לאור יכולת התפקוד המיני שלו בכל . 20

, מקרה לטענת התובעים, יחסי האישות שינהל התובע יהיו קשים מאשר אדם רגיל. 21

גם אם תימצא אותה בת זוג שתסכים להינשא לו, על אף מגבלותיו האמורות, 22

אומרים התובעים כי, “ספק אם יוכל כלל להביא ילדים לעולם יעשה זאת , ואם כן, 23

רק בטיפולים קשים” 26-27′ עמ ( לסיכומי התובעים). 24

בגין נזק זה, הפיצוי המבוקש הוא , ₪500,000 ובתוספת ריבית מלידתו סך של , 25

26 .( התובעים לסיכומי 1,027,868 ₪ )עמ ראש ’27

27

.380 ככל שמדובר ב “מציינים ב, “כאב וסבל” כ התובעים כי מדובר בתובע שעבר 28 13

. 7 לפני גיל 11מתוכם , ניתוחים הוא הסתובב בבית ספר עם חיתולים דחף צנתר , 29

לפין שלו מספר פעמים ביום, לרוב בעזרת הוריו וקרוביו, ואף נסע לבית חולים פעם 30

אחת כדי לחלץ צנתר שנתקע בשופכה . 31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 84

, התובעיםכ “לדברי ב התובע הוא בודד וביישן שסבל מפגיעה נפשית עד שהחל , 1

בטיפול נפשי אינט . סיבינ 2

גם לאחר שהפסיק להסתובב עם חיתולים, לאחר הניתוח המוצלח בארצות הברית, 3

“סבורים ב, 2008בשנת כ התובעים כי עדיין הוא איננו ילד רגיל, “אפילו ללכת 4

לשירותים כאחד הגברים הוא אינו יכול” 27′ עמ ( לסיכומי התובעים ). 5

הוא לא גוייס לצה ,ל” ובשירות לאומי עבר ממקום אחד למשנהו . 6

את העתיד מתארים ב ” כ,כ התובע” עתיד אשר אינו מזהיר . ” 7

הפיצוי המבוקש בראש נזק זה הוא מיליון , ₪ ובתוספת ריבית מלידתו של התובע 8

הסכום מגיע לסך של . ₪9 2,055,737

10

2.1.ח טענות הנתבעים 11

12

, הנתבעים .381 על בסיס החומר הרפואי ועדויות המומחים סבורים כי , “למרות חומרת 13

המום ] התובע[ תיפקד ומתפקד כבני גילו… יש לו יכולת[ ] לנהל חיים נורמליים… 14

ומחקרים מראים שהסובלים מהמום הזה הינם ילדים מוצלחים המנהלים אורח 15

“חיים רגיל 22′ עמ, 109סעיף ( לסיכומי הנתבעים ). 16

17

.382 לעניין יכולת התובע לקיים יחסי מין מספקים לו ולבת זוגו כ הנתבעים “מתבססים ב, 18

22′ סוף עמ( לסיכומיהם) על עמדתו של פרופ , פרקש’ המומחה מטעם התובעים, 19

שטיפל בתובע מאז לידתו ). לעיל14פיסקה : ראה( כ “מתארים ב, בהקשר זה 20

הנתבעים את התובע במילים אלה: “חמד של בחור שיהיה מסוגל לפתח מערכת 21

יחסים חמה ואוהבת עם בנות המין השני וככל שמערכת היחסים תהיה יציבה 22

, ורצינית כך גם מגבלותיו הרפואיות של ] התובע[ לא יהיו לו לרועץ בהקשר זה” 23

23′ עמ, 112סעיף ( לסיכומי הנתבעים ). 24

25

“ב .383 כ הנתבעים הביאו פסיקה משנ, ות התשעים של המאה העשרים, ששם הפיצויים 26

, ₪150,000או ₪ 200,000 שניתנו היו וכן פסקי דין בסכומים של ₪ 27 300,000

. ₪400,000-ו הסכום הגבוה ביותר המוזכר בסיכומיהם הוא ראה ( ₪ 28 450,000

הפירוט בסעיף 23′ עמ, 110 לסיכומי הנתבעים ). 29

30

, בסיכום .384 טענת הנתבעים היא כי “בשים לב לגילו… ולנסיבות ובהתחשב בעובדה כי 31

אין ל ] תובע[ פגיעה במנגנון הזיקפה וכי הוא מסוגל לקיים יחסי מין מספקים נראה , 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 85

כי פיצוי בסך של עד ₪ 500,000 בגין כאב וסבל – תוך שיקלול ההיבטים 1

/זוגיים/המיניים משפחתיים – יהיה הולם” 23-24′ עמ, 114סעיף ( לסיכומי 2

).הנתבעים 3

4

3.1.ח תשובת התובעים 5

6

, כ התובעים”ב .385 עורכי הדין פוזנר ופלדמן, מסתייגים מהפניית הנתבעים למגמת 7

, הפסיקה שכן פסקי הדין שהובאו על ידי הנתבעים הם בני קרוב לעשור ורובם ישנים 8

, יותר בעוד שפסקי דין חדשים יותר נוקבים בסכומים גבוהים יותר הם , בעניין זה. 9

מביאים פסקי דין, הן של בית משפט השלום והן של בית המשפט המחוזי , ובהם( 10

פסק דין שנתתי אני “ד 7336/05. א.ת, ר אלכסנדר קרייזמן ‘ נ שירותי בריאות כללית 11

)). 2011( בהתייחסם לחלק מפסקי הדין שהביאו הנתבעים כ התובעים “מסבירים ב, 12

כי גם לפי העקרונות הגלומים בהם, תוך יישומם לאחוזי הנכות הגבוהים בתיק זה, 13

צודקים התובעים בסכומים שביקשו סעיפים ( 3-4′ עמ, 14-15 לתשובת התובעים ). 14

15

.386 התובעים בתשובתם, מציינים כי אם נפסקו פיצויים בסך ₪ 67,000 בגין כאב וסבל 16

לניתוח אחד (ראה הפסיקה המוזכרת בהערה 4′ בעמ, 8 לסיכומי התשובה של 17

, )התובעים הרי התובע דידן , ניתוחים13שעבר , זכאי לפיצוי בגין כאב וסבל במכפלה , 18

פשוטה של סכום זה, המגיע לסך של , ₪871,000 וזאת כלשון ב , כ התובעים” מבלי ” 19

לקחת בחשבון את נכותו כל עיקר אלא רק ‘ תענוג’ את ה הכרוך בניתוחים” , 16סעיף ( 20

4′ עמ לתשובת התובעים; הקו והמרכאות ). במקור– 21

22

2.ח פיצויים בגין נזק לא ממוני – דיון כללי על העקרונות של המשפט העברי 23

והישראלי 24

25

.387 רבות נכתב בפסיקה, ואף אני עסקתי בכך לא אחת, ובקושי לכמת את ראש הפיצוי 26

של נזקים לא ממוניים (לאחרונה פרטתי את הדברים בפסק דין שנתתי לפני מספר 27

פלוני 5412/03. א. ת–חודשים ‘ נ שירותי בריאות כללית (ניתן ביום כה אב תשע א ” 28

, )22.8.11( החל מפיסקה פלונירשת פ “–להלן ; ואילך29 .(” 518

30

.388 הבאתי בפסק הדין הנ”ל חומר רב מן המשפט העברי, המסווג ראש נזק זה בשם 31

, “צער” ולעניין זה ציטטתי מקורות רבים פלוניפרשת ( פיסקאות , ). 32 530-544

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 86

, כמו כן .389 התבססתי על מאמרו המקיף של המשנה לנשיאה, השופט אליעזר ריבלין, 1

“פיצויים בגין נזק לא מוחשי ובגין נזק לא ממוני – מגמות והרחבה אהרן ‘ פרופ, ” 2

מאמרים–ספר שמגר ) עורך(ברק (ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין , תל אביב, 3

פיצויים, ריבלין “–להלן (21-67′ עמ, חלק ג, )2003-ג”תשס ספר “–להלן גם “) ( 4

שמגר “). 5

6

.390 יש לציין כי הנזק באותו תיק היה קשור למערכת ההפרשה, בדומה לפרשתנו , שם: 7

עקב ניתוח בטחורים, נגרם לפלוני נזק וקושי רב בשליטה על הפרשת הצואה; 8

, בענייננו סבל התובע מאז לידתו ועד היום, מהעדר יכולת של הפרשת השתן כדרך בני 9

, אנוש וגם בעקבות הניתוח בשנת , 2008 עדיין הוא נזקק לצנתור להפרשת השתן . 10

11

.391 באותה פרשה גם ציטטתי את מקורות חז”ל וגם את תפילת : ראה” (אשר יצר” 12

פלוני בפרשת 556פיסקה , והניתוח והמשמעות של תפילה זו בהמשך הדברים שם, ): 13

14

“בָּ רוּךְ אַתָּ ה ה’, אֱ לקֵ ינוּ מֶ לֶ ךְ הָ עולָ ם, אֲשֶׁ ר יָצַ ר אֶ ת הָ אָדָ ם 15

. בְּ חָ כְ מָ ה וּבָ רָ א בו נְ קָ בִ ים נְ קָ בִ ים. חֲ לוּלִ ים חֲ לוּלִ ים לוּי וְ יָדוּעַ גָּ. 16

לִ פְ נֵי כִ סֵּ א כְ בודֶ ךָ שֶׁ אִ ם יִ סָּ תֵ ם אֶ חָ ד מֵ הֶ ם או אִ ם יִ פָּ תֵ חַ אֶ חָ ד 17

מֵ הֶ ם אֵ י אֶ פְ שַׁ ר לְ הִ תְ קַ יֵּם אֲפִ לּוּ שָׁ עָ ה אֶ חָ ת. בָּ רוּךְ אַתָּ ה ה’, 18

רופֵ א כָ ל בָּ שָׂ ר וּמַ פְ לִ יא לַעֲשׂות”. 19

20

.392 הסברתי באותה פרשה כי דברים שמובנים לנו , ר דיוקולית, כל כך מובנים שאיננו , 21

נותנים את דעתנו עליהם –שם ( הקושי להשתלט על מנגנון הצואה , ) הם כה חשובים, 22

במובן זה שהם מחדדים לנו את המשמעות של הנכות, החוסר והפגם מהם סובל 23

, הניזוק ולכן הדבר מחייב פיצוי הולם פלוניפרשת ( ).563פיסקה , 24

25

.393 כאשר התייחסתי באותה פרשה לרכיבים של הנזק הלא ממוני במשפט הישראלי, 26

ובהתבסס על מאמרו הנ פיצויים, ל של ריבלין” , נתתי משקל לראש הנזק של אובדן ” 27

הנאות חיים , ” והסברתי כי ראוי לקבוע לו פיצוי נפרד פלוניפרשת ( , פיסקאות 28

29 572-578.(

30

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 87

, בפועל .394 באותה פרשה הפיצוי בג, ין כאב וסבל הועמד על , ₪500,000 והפיצוי בגין 1

אובדן הנאות חיים הועמד על ובסך הכל , ₪700,000 ₪ 200,000 נכון ליום פסק הדין 2

3 587-590.( , פיסקאות ) פלוניפרשת

4

.395 במסגרת הדיון הכללי, ראיתי לנכון לציין כי נפסק לא אחת שהפיצויים בגין הנזק 5

הלא ממוני על פי הפלת אי, ד” נם משמשים בסיס לפיצויים בגין נזק לא ממוני 6

בתביעות נזיקין, וגם ניסיון להכפלת הסכומים , או שילושם, נאסר בפסיקה ובספרות 7

פיצויים, ריבלין: ראה( , 54-57′ בעמ, והאסמכאות המוזכרות שם ). 8

9

.396 אני ער לכך, כי שיעורי הפיצויים והסטנדרטים, על פי חוק הפלת ד והתקנות ” 10

שיפורטו להלן, , בין היתר, נקבעו” בשל קיום אחריות מוחלטת לפיצוי נפגעי תאונות 11

, דרכים מבלי שהתובע נדרש להוכיח קיום עוולה מצד הנתבעים” (דברי השופט – 12

–כתוארו אז תיאודור אור קופת חו 398/99א ” בע, לים של ההסתדרות הכללית ‘ נ 13

לאה דיין , 768′ בעמ, 1 (765(ד נה”פ) 1999 ( בין האותיות ג דייןפרשת “–להלן ; ד- “). 14

, אולם עדיין יש לתת משקל , לפחות, לטעמי, לאמות המידה שמופיעות בתקנות 15

הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון , ) 16

, 1976-ו”התשל שכן תקנות אלה משקפות לא רק את עמדת מחוקק המשנה הוא שר , 17

, המשפטים אלא גם אושרו על ידי ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת . 18

19

.397 ניתן לדלות מן התקנות האמורות, כי יש להביא בחשבון נתונים אלה : 20

.א מספר ימי האשפוז בבית החולים , )1)(א(2על פי תקנה ( כל יום אשפוז מקנה 21

זכות פיצוי של שני פרומיל מן הסכום המקסימלי , משום מה). לא מבדילות 22

התקנות בין אשפוז ” רגיל” לבין אשפוז הכרוך בניתוח , לכשעצמו, גם לניתוח. 23

אין ביטוי בתקנות הללו . 24

.ב אחוז הנכות הרפואית על פי תקנות הביטוח הלאומי מקנה ) 2)(א(2תקנה ( 25

אחוז אחד מן הסכום המקסימלי לכל אחד מאחוזי הנכות לצמיתות על פי , 26

. ל”תקנות המל 27

.ג התחשבות בגיל: אם הנפגע היה מתחת לגיל 30 ביום התאונה יקבל את – 28

מלוא הפיצוי; אם ביום התאונה מלאו לו , או יותר30 יוקטן הסכום של 29

הפיצוי על פי תקנה , )2)(א(2 באחוז אחד לכל שנה שמלאה לו מעל ל שנה 30 -30

).ל” לתקנות הנ3תקנה ( 31

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 88

.398 שימוש במכפלה של הפיצויים לפי התקנות הנ , ל” “גורמת במקרים רבים להפחתה 1

בשיעור הפיצויים הנפסק בגין נזק לא ממוני בתביעות שאינן לפי חוק הפיצויים. 2

הפרקטיקה האמורה גורמת לכך ששיקולים החשובים לקביעת גובה הפיצויים 3

,נשכחים או מתעלמים מהם , אכן. על בית המשפט להקפיד שתובעים לא יקופחו 4

בשל הפרקטיקה האמורה, וכי הפיצוי הנפסק על נזק לא ממוני ייתן ביטוי לנזק 5

האמיתי שנגרם לתובע בנסיבותיו של כל מקרה” דייןפרשת ( בין , 758′ בעמ, 6

).ו-האותיות ה 7

8

, ברם .399 כנגד הסכנה של שכחת שיקולים חשובים או התעלמות מהם, ושל היצמדות 9

, קנותיתר לת עליהן התריע השופט אור בפרשת דיין, בקטע שצוטט בפיסקה 10

, הקודמת יש לזכור כי עדיין השיקולים המוזכרים בתקנות (על אמות המידה שניתן 11

לדלות מן התקנות, ראה את אשר כתבתי לעיל בפיסקה , )397 הם משמעותיים 12

, לכן. ורלבנטיים מן הראוי להביאם בחשבון, בעת קביעת הנזק הלא ממ כפי , וני 13

שאעשה בתת הפרק הבא . 14

15

3.ח היישום לנתוני תיק זה דיון- 16

17

, “כאב וסבל”במסגרת .400 יש להביא בחשבון את הנתונים הבאים על פי אמות , תחילה, 18

המידה של התקנות הנ :ל” 19

.א ימי האשפוז של התובע בבית החולים שערי צדק, מובא בסעיף לתצהיר 20 20

. האם הסיכום של הימים . 215הוא , )שלא מופיע( לא פורטו מספר ימי 21

האשפוז בארצות הברית . 22

.ב אחוזי הנכות הרפואיים של התובע הינם ). לעיל191פיסקה (%23 85.5

.ג התובע הינו יליד , 1992אוגוסט כך שהוא זכאי למלוא הפיצויים בגין כאב 24

, וסבל ללא כל הפחות עקב גיל (על פי אמת המידה השלישית של תקנות 25

, ד”הפלת כפי שהוסבר לעיל בפיסקה , ראוי לציין). לעיל) ג(397 בהקשר לאחת 26

מהנכויות הספציפיות שבה דנו (אספרמיה חבלתית , ) נקבע במפורש בתקנות, 27

כי אם הנכות היא מתחת לגיל , 45 אחוז הנכות ה הנכות 45ומעל גיל , %20וא 28

, %10היא כאמור בתקנה , לתוספת) 24)7 שצוטטה לעיל בפיסקה נכותו . 29 85

, בפריט זה, של התובע בהסכמת המומחים והצדדים, .%20-אכן נקבעה ל 30

31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 89

.401 לפני שאסכם את מכלול הנתונים בתחום הנזק הלא ממוני, ראיתי לנכון להתייחס 1

לסוגיית הפוריות והיכולת לקיים יחסי אישות של התובע והמשמעות , לאור נכותו, 2

של מגבלות אלה, לאור המחלוקות שבין בעלי הדין . 3

4

.402 אין מחלוקת כי מבחינת יכולת הפריון באופן טבעי, הזרע של התובע אינו יכול 5

, מבחינה זו. להפרות עד לפני חידושי הטכנולוגיה בעשרות השנים האחרונות היה , 6

מסווג התובע כמי שסובל מבעיית עקרות (ראה במפורט על כך בערך פוריות ” 7

, “ועקרות אנציקלופדיה הלכתית רפואית (בעריכת פרופ’ אברהם שטיינברג, 8

עמודות , כרך ה, )1996-ו”תשנ, ירושלים ).9 353-390

10

.403 הפתרון האפשרי, אם אכן הדבר ניתן, הוא הוצאת זרע מאשכיו של התובע והזרקתו , 11

לרחמה של בת זוגו (ראה על כך בהרחבה בערך “הזרעה מלאכותית , ” אנציקלופדיה 12

הלכתית רפואית שם, “זרע”והערך , 148-161′ עמ, כרך א, עמודות , כרך ב, ; 13 395-425

וראה על כל הנ “, ל במאמרי” ההנדסה הגנטית: עיון ראשוני בהיבטים המשפטיים 14

תחומין, “וההלכתיים .280-298′ עמ, )מ”תש(כרך א , )אלון שבות, ת”הוצאת צמ ( 15

16

.404 אני ער לכך כי לא נערכה בדיקה מדעית האם בדרך זו הזרע שיופק מאשכיו של 17

התובע יהיה פורה. אני גם מסכים לדברי ב , כ התובעים” עורכי הדין פוזנר ופלדמן, 18

שאין מ” קום לחייב את ה ]תובע[ לערוך עתה – שלא לצורך טיפול רפואי בדיקות – 19

פולשניות הנושאות בחובן סיכונים שונים (בניגוד לבדיקת זרע אותה ערך על כל , ) 20

, הכרוך בכך ואף הנתבעים –ר בן חיים ” וד– לא ביקשו לערוך לו בדיקות שכאלה” 21

3′ בעמ, 19הערה ( לסיכומי התובעים; את התזה המופיעה בטקסט כי מדובר בנזק ” 22

ראייתי שגרמו הנתבעים” [ההדגשה במקור . אינני מקבל–] דבר זה אינו קשור כלל 23

, ובכל מקרה, לנתבעים אם מדובר באחריות הנתבעים, הרי אחריותם היא למחצית 24

, בלבד כפי שהוסכם בהחלטה מיום , 29.10.07 כאמור בפיסקאות ). לעיל25 3-4

26

.405 ברצוני להדגיש כי אי, ן זה דומה למקרה שהיה לפניי , שבו תובע, מבחירתו החופשית, 27

החליט שלא לעבור בדיקת פוריות זרע, על אף שהוא מתפקד מבחינה מינית מפחד , 28

לדעת מה הן התוצאות, ובשל כך קבעתי כי לא יקבל פיצוי בגין ירידה בפוריות עקב , 29

פלוני 1335/98. א.ת: ראה(אובדן אשך ‘ נ מדינת ישראל משרד , הבריאות , )30 ) 2004

בפיסקאות , שם). 92-100 מדובר היה באי רצון להוציא זרע להדגמה, בעוד שבמקרה 31

, שבפניי התובע הסכים להוציא זרע להדגמה, ובעקבות זאת נקבע כי הזרע אינו פורה. 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 90

, לעומת זאת בדיקה האם הזרע הנמצא באשך פורה, מחייב בדיקה פולשנית הכוללת 1

, סיכונים וזאת אין להטיל . על התובע 2

3

, לפיכך .406 מבחינת דיני הנזיקין, ניתן לראות את עצם הספק האם הזרע באשכיו של 4

התובע פורה , אם לאו, כנזק לא ממוני, המקשה על תפקוד אדם שאינו יודע האם 5

יהיה מסוגל אי פעם בחייו להביא ילדים לעולם מזרעו, בצלמו כדמותו . 6

7

.407 לכך יש להוסיף את הקוש, כמובן, י שיהיה לו במציאת בת זוג, עוד לפני שהגענו 8

לשאלת קיום יחסי האישות, שכן זו תהיה או שאלה לגיטימית של בת זוג האם הגבר , 9

עמו היא מתכוונת לחלוק את חייה (בין כאשה נשואה ובין כידועה בציבור מסוגל , ) 10

להביא ילדים לעולם . מזרעו שלו, 11

12

.408 וכאן הגענו לשאלת המחלוקת, האם התובע מסוגל לקיים יחסי אישות ולספק את 13

.בת הזוג 14

15

.409 המומחים חלוקים . כאמור, גם אם אקבל את ההנחה לפיה “המוציא מחברו עליו 16

, “הראיה והתובע לא הוכיח את טענתו במלואה, במיוחד כאשר דווקא המומחה 17

מטעמו סבור שדי באורך הפין הנוכחי כדי לקיים יחסי מין , עדיין, מדובר בביצוע 18

ברמה חלקית –ובעיקר , וזו בעיני הנקודה החשובה – אין מדובר בבעייתו של התובע 19

בלבד אלא בנכונותה של בת הזוג, שאיננו יודעים מי היא, להסכים לחלוק את חייה 20

עם גבר שיש לו מגבלות בתחום האמור . 21

22

.410 לכך יש להוסיף ישן כל, כי אותו גבר, הלילה עם שקית שתן, כשהוא שכוב על גבו גם . 23

, בעניין זה מבלי שהובאו עדויות מומחים , ניתן לומר, על פי ניסיון החיים כי הדבר , 24

מהווה מגבלה לא קטנה במציאת בת זוג, שתהיה מוכנה לכך שבעלה או בן זוגה יישן , 25

עמה כל לילה במיטתם הזוגית, עם שקית השתן . 26

27

, םכ הנתבעי”אומנם ב .411 הקרין אופטימיות בכך ש “כי התובע , “קבע” הוא חמד של 28

בחור שיהיה מסוגל לפתח מערכת יחסים חמה ואוהבת עם בנות המין השני וככל , 29

שמערכת היחסים תהיה יציבה ורצינית, כך גם מגבלותיו הרפואיות של התובע לא 30

יהיו לו לרועץ בהקשר זה” 23′ עמ, 112סעיף ( לסיכומי הנתבעים ). 31

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 91

, בעניין זה, אולם .412 כמאמר האימרה העממית, שהיא נכונה גם חד משמע ולא תרתי 1

, משמע יש לשאול לא רק את החתן אלא גם את הכלה. מאחר ואין נתונים , ולמעשה, 2

לא ניתן למצוא נתונים ודאיים בעניין זה, נותר לבית משפט להעריך, את הקשיים 3

הרבים של התובע במציאת בת זוג, את מפח הנפש ש (יהיה לו בתקווה שאולי לא 4

, )יהיה לו כאשר ימצא בת זוג ויחסיהם ילכו ויתהדקו, אך לא יבשילו לקראת 5

נישואים עקב מגבלותיו הרפואיות הנ ל של התובע” , הן בתחום הפריון הן בתחום , 6

קיום יחסי האישות והן בצורך להיות צמוד לשקית השתן בלילה . 7

8

, מבחינה זו .413 מדובר לא רק בכאב ו , אלא, סבל כפי שציינתי לעיל, באובדן הנאות חיים . 9

10

.414 ככל שמדובר בכאב וסבל כמשמעו, יש להביא בחשבון את אותם חיים קשים שהיו 11

לתובע עד , 2008 הכוללים את הניתוחים, האשפוזים והצורך להשתמש בחיתולים גם . 12

לאחר הניתוח בשנת , 2008 יש לתובע מגבלות, שילוו אותו לכך אורך חי של הצורך , יו 13

בצנתור כל , שעות3-4 והשינה עם שקית השתן בלילה . 14

15

.415 מגבלה נוספת שיש להביא בחשבון היא המגבלה האורטופדית המונעת מן התובע 16

להרים חפצים . 17

18

“ב .416 כ התובעים התייחסו במרכיב זה מבחינת יכולת ההשתכרות, והצביעו על כך כי 19

בשל האיסור להרים יותר מ , ג” ק15- “מי שעיניו בראשו , לא יסתכן, ולא ירים יותר 20

” ג” ק10מאשר , 72הערה , 11′ עמ( לסיכומי התובעים , מכאן). שלתובע מגבלה 21

להרים את ילדו, ובכך נפגמת חדוות ההורות שלו . 22

23

“לכל הנ .417 ל יש להוסיף את הסיכונים להסתבכויות רפואיות בעתיד, כפי שפורט הדבר 24

בפרק הרביעי לעיל. גם אם צודקים ב , כ הנתבעים” כי מדובר בסיכונים לא גבוהים, 25

עדיין התובע נמצא בנקודה התחלתית שונה מבני אנוש רגילים אם אחד , בכל מקרה. 26

מסיכונים אלה יתגשם הדבר יכו, חס וחלילה, ל להביא להסתבכויות, שאחת יכולה 27

לגרור את רעותה , בעניין זה, יש לזכור. כי מדובר על סיכונים בתחום יתר לחץ דם, 28

, נפרולוגיה ואף סיכוני סרטן – לכל אלה. יש לתת ביטוי במסגרת הפיצוי הלא ממוני . 29

30

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 92

.418 לא ראיתי לנכון לנקוט בדרך החישובית שהציעו ב , כ התובעים” של קביעת סכום 1

כספי והוספת ריבית מיום הלידה. בחרתי בדרך של קביעת סכום נכון ליום פסק 2

.הדין 3

4

4.ח מבחר פסיקה 5

6

.419 לא ראיתי מקום למנות , כרוכל, את פסקי הדין השונים, הן אלה שהביאו הצדדים, 7

ואף לא פסקי דין שאני נתתי בעניין פיצויים בגין נזק לא ממוני (פרט לפסק דין פלוני, 8

, עילשהובא ל שעוסק בנושא דומה , אולם). פטור בלא כלום . אי אפשר– 9

10

.420 פסק דין שעוסק בנזק רפואי דומה, אם כי נסיבות גרימתו שונות 2055/99א “הוא ע, 11

פלוני ‘ נ הרב ניסים זאב . 5 (241(ד נה”פ) 2001 ( שבו נדון פיצוי בגין נזק שנגרם עקב 12

בעקבות, ימים6לאחר , שבעקבותיה, ברית מילה תהליך של נמק . מן האבר2/3נשר , 13

בית המשפט העליון (הנשיא אהרן ברק, שלדבריו הסכים השופט יצחק זמיר השופט ; 14

– כתוארו אז – אליהו מצא, היה בדעת מיעוט בשאלת האחריות, אך בעניין גובה 15

הנזק ושיעור הפיצויים הסכים לפסק דינו של הנשיא ברק) קיבל את הערעור של 16

הניזוק והפיצוי בגין הנזק הלא ממוני שנקבע בסך , ₪ 200,000 בבית המשפט המחוזי 17

הועמד , )בן זמרה. צ.השופט א’ כב(בירושלים בבית המשפט העליון של על סך 18

274-275′ עמ( ₪ 500,000 של פסק הדין , סכום זה). כשהוא מוצמד להיום הינו , 19

20 636,451₪ .

21

.421 ראיתי לנכון להביא את הנימוקים לפסיקה זו של הנזק הלא ממוני בלשונו של , 22

שם(ל “בפרשה הנ, א ברקהנשי , 274′ עמ, 16בפיסקה , מול האותיות ה ):ז- 23

24

“מוכן אני להניח כי לא הוכח במקרה שבפנינו כי צפויים 25

למערער קשיי פוריות או קשיים בהקמת משפחה כפי , 26

-שציין בית המשפט המחוזי וכפי שטוען המשיב ). המוהל( 27

, בה בעת אין חולק כי צפויה לקטין התמודדות לא פשוטה 28

. עם נכותו התרשלותו של המוהל הובילה לאובדן של שני 29

שלישים מאיבר מינו של הקטין. הניסיון לשפר רפואית את 30

מצבו כרוך בניתוחים ובטיפולים הורמונליים לאורך תקופת 31

. ההתבגרות לאחר הגיעו לגיל ההתבגרות קיימת אפשרות 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 93

של שחזור האיבר המקורי על-ידי ניתוח מורכב והשתלת 1

, ם אזג. תותב ובכל מקרה, תחושתו והנאתו המינית יהיו 2

פחותות מבגיר ללא פגיעה. הקטין הוא צעיר בשנים וצפויות 3

לו שנים רבות של התמודדות יום יומית עם פגיעתו על יסוד . 4

זה נראה לי כי שיעור הפיצויים בראש נזק זה, כפי שנפסק 5

-ידי בית-על המשפט המחוזי, אינו משקף את חומרת 6

הפגיעה והנזק שנגרמו לקטין המערער כי , שוכנעתי. 7

בנסיבות המקרה יש להעמיד את שיעור הפיצוי בראש נזק 8

9 500,000₪ . ” על זה

10

.422 בפרשה אחרת, שעסקה בנושא קרוב , ושוב, לא דומה באופן מלא, עמדה לדיון 11

השאלה של הפיצוי הלא ממוני בגין הנזק של הפלה, שבעקבותיה לא יכלו התובעת 12

ובעלה להביא ילדים לעולם, עקב כך שהתובעת אינה מסוגלת להרות. בית המשפט 13

קבע כי “הרשלנות הרבה והמצטברת של שלושה הרופאים המערערים גרמה 14

להפלה מיותרת, גרמה צער וכאבים למשיבים, וסתמה את הגולל על האפשרות 15

שיוולד להם ילד משותף” דייןפרשת ( , 767′ בעמ, בין האותיות ה ).ו- 16

17

.423 בית המשפט העליון, באותה פרשה, אישר את פסק הדין של בית המשפט המחוזי 18

, )הכהן’ מ’ השופט צ(בתל אביב כאשר סכום הפיצוי הינו נכון , לכל הורה ₪ 19 600,000

ליום פסק הדין של בית המשפט המחוזי . )20 )9.12.98

סכום זה משוערך להיום . ₪780,763 הינו , 21

22

הכרעה5.ח 23

24

.424 בהביאי בחשבון את מכלול הנתונים כפי שנפרשו על ידי ב”כ הצדדים וכפי שהוצגו 25

, לעיל ובהתחשב גם בפסיקת בית המשפט העליון ובמגמה עליה הצביע השופט ריבלין 26

, ל”במאמרו הנ שם ראש הפרק ג הוא ) ג( “הרמת רף הפיצויים” פיצויים, ריבלין– , 27

, ואילך51′ עמ ותוך השוואה, בשינויים המתאימים של הפסיקה בפרשות דיין פלוני ו 28

של בית המשפט העליון (שהובאו לעיל בפיסקאות , )420-423 הגעתי למסקנה כי על , 29

פי הערכים של היום, יש לפצות את התובע בגין הנזק הלא ממוני, בסכומים אלו : 30

31

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 94

.א –כאב וסבל ₪1,500,000 (מיליון וחצי שקלים חדשים 😉 1

.ב אובדן הנאות חיים, והספק בפוריות – ₪750,000 (שבע מאות חמישים אלף 2

שקלים חדשים ). 3

4

.ט הפיצוי לתובע סיכום– 5

מבוא1.ט 6

7

.425 לאחר הניתוח המפורט שהובא בפרקים הקודמים את הפיצוי , להלן, אני מסכם, 8

המגיע לתובע :בדרך זו, 9 1

.א פיצויים בגין העבר ;)1.2.תת פרק ט( 10

פיצויי .ב ם בגין העתיד ;)2.2.תת פרק ט( 11

.ג הניכויים מן הסכומים הללו, כאשר קודם אתייחס לניכויי המל תת פרק (ל ” 12

) 1.3.ט ולאחר מכן לניכויים עקב מקדמות שכבר שולמו לתובע על ידי 13

;)2.3.תת פרק ט(הנתבעת 14

.ד הפיצויים שיש לשלם לתובע הם סך כל פיצויי העבר והעתיד בניכוי , 15

ול, הניכויים חלק סכום זה לשניים, עקב ההסכמה כי אחריות הנתבעות היא 16

למחצית בלבד ).4.תת פרק ט( 17

18

2.ט ריכוז הסכומים המגיעים לתובע 19

20

21 ט.1.2עבר

.426 בגין נזקי העבר, הפיצויים בראשי הנזק שתוארו לעיל :הינם אלה, 22

.א )289פיסקה , 2.פרק ו(חיתולים ₪23 250,000

.ב כביסה ובלאי מואץ של ב ₪293( 110,000פיסקה , 3.פרק ו(גדים 24

.ג הוצאות נסיעה ואשל )298פיסקה , 4.פרק ו(ל ” ₪25 200,000

.ד נסיעת התובעים לחו ₪ 304( 138,480פיסקה , 5.פרק ו(ל לניתוח ” 26

.ה שיעורים פרטיים לתובע )309פיסקה , 6.פרק ו( ₪27 30,000

.ו )312פיסקה , 7.פרק ו(עזרה בשכר ₪28 100,000

.ז טיפולים אלטרנטיביים )322פיסקה , 9.פרק ו( ₪29 25,000

.ח טיפולים נפשיים פסיכולוגיים ₪323( 70,582פיסקה , 9.פרק ו( 30

.ט עזרת יתר בני המשפחה )334פיסקה , 11.פרק ו( ₪ 31 50,000

32 814,132 ₪ הכל סך

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 95

1 ט.2.2עתיד

2

.427 בגין נזקי העתיד, הפיצויים בראשי הנזק שתוארו לעי :הינם אלה, ל 3

4

.א אובדן הנאה בשירות צבאי ₪343( 131,821פיסקה , 1.פרק ז( 5

.ב הפסד השתכרות ) 6 )2013-2019

)לעיל) א(344- רישא ו278פיסקאות ( ₪ 7 393,875

.ג הפסד השתכרות ) 8 )2019-2059

9 932,415₪ ) פיסקאות280ו -344)ב (לעיל(

.ד הוצאות כביסה בעתיד )347פיסקה , 3.פרק ז( ₪10 10,000

.ה ניידות לצורך טיפולים רפואיים ₪354( 25,000פיסקה , 5.פרק ז( 11

.ו )359פיסקה , 6.פרק ז(לעתיד ‘ עזרת צד ג ₪12 100,000

.ז טיפולים רפואיים בעבר )366פיסקה , 7.פרק ז( ₪13 150,000

.ח טיפולים נפשיים בעתיד )374סקה פי, 8.פרק ז( ₪ 14 216,519

.ט ))א(424פיסקה , 5.פרק ח(כאב וסבל ₪ 15 1,500,000

.י אובדן הנאות חיים, והספק בפוריות ))ב(424פיסקה ( ₪16 750,000

סך הכל ח” ש17 4,209,630

18

3.2.ט סיכום ביניים 19

20

.428 סך כל הפיצויים שחישבתי כי הם הפיצויים שמגיעים לתובע, כפוף לאמור להלן, 21

: דהיינו סיכום סכומי העבר והעתיד הינו סך של , ₪22 . 5,023,762

23

ל” ניכוי מל3.ט 24

25

.429 , ל”ניכויי המל בקשר לקיצבת הנכות או קיצבת העידוד, נכללו בהתחשבות של אובדן 26

ההכנסה של התובע פיסקאות : ראה( , )275-279 ולכן אין צורך בניכוי .פעם נוספת, 27

28

, ברם .430 לאחר תום שנות העבודה , של התובע67החל מגיל , יש לנכות את ההפרש בין 29

קצבת הנכות , שהיא( על פי מועד חישוב ההיוון לבין קצבת ) לחודש ₪ 2,499סך של , 30

הזקנה החודשית . 31

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 96

.431 על פי חוות הדעת של האקטואר גד שפירא (7.7.11מיום , שצורפה לסיכומים 1

הראשוניים של הנתבעים , ) גובה קצבת הזקנה החודשית מגיל על פי (80 ועד לגיל 2 67

. ₪1,444הוא ) מועד ההיוון 3

, לכן יש לנכות מהפיצויים שיש לשלם לתובע, את ההפרש בסך 13למשך , ₪4 1,055

5 28.8.72 . ליום ועד שנים , מיום28.8.59

סכום זה בהיוון כפול הכפלת סך : נודהיי, ₪ 1,055 במקדם ההיוון שהוא , 6 129.04

מוכפל במקדם ההיוון הכפול שהוא סכום של : דהיינו, 7 32,945₪ . 0.242

8

,אומנם .432 בחוות הדעת של האקטואר , מר שפירא, יש התייחסות לקצבת הזקנה החל , 9

, ואילך80מגיל אך אין זה רלבנטי לענייננו, שכן תוחלת החיים הסטטיסטית( של ) 10

התובע היא . שנים11 79.7

12

.433 סך כל ניכויי המל , ושוב(ל ” אני מתייחס רק לניכויים של קצבת הזקנה שכן ניכויי , 13

הנכות וניכויי שכר העידוד נכללו בחישובי אובדן ההכנסה הוא , ) ₪14 . 32,945

15

4.ט הפיצויים שיש לשלם לתובע סיכום- 16

17

.434 הפיצויים שמגיעים לתובע בגין העבר , ) לעיל426פיסקה ( ₪ 814,132 ביחד עם פיצויי 18

, ₪4,209,630) לעיל427פיסקה (העתיד מגיעים יחד לסכום של פיסקה ( ₪ 19 5,023,762

20 428לעיל .(

21

.435 מסכום זה יש לנכות את ניכויי המל ועל כן , ) לעיל433פיסקה ( ₪ 32,945 ל בסך של ” 22

סכום הפיצוי המלא , שלכאורה, מגיע לתובע הוא ( ₪ 4,990,817 ההפרש בין הפיצוי 23

המלא לבין ניכויי המל )ל”ל הנ” 24

25

.436 מאחר והוסכם בין הצדדים כי הנתבעים ישאו במחצית הסכום , )עיל ל3-4פיסקאות ( 26

על הנתבעים , ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של ₪2,495,409 (שני מיליון ארבע 27

מאות תשעים וחמישה אלף וארבע מאות ותשעה שקלים חדשים ). 28

29

30

31

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 97

.י הפיצויים של התובעים )ההורים (1 3-2

2

1.י טענות הצדדים 3

4

1.1.י טענות התובעים 5

6

.437 בסיכומים הראשונים מאת התובעים, שנכתבו ללא דרישות לסכומים קונקרטיים, 7

נטענה הטענה כי התובעים “, 3- ו2 , עזבו איש איש בתורו, משרות מכניסות ביותר, 8

על מנת לטפל ב ]תובע[ ” ) א(10סעיף ( לסיכומים הראשונים ). 9

10

.438 כבר בסיכומים הראשונים של ב , “ראשי נזק”כ, מופיעים, כ התובעים” הפסדי השכר 11

של כל אחד מן ההורים וכן כאב וסבל שלהם שכן , “עם לידתו של ]התובע[ עולמם 12

של ]ההורים[ נהפך על פניו. הם עזבו עבודות מצליחות והקדישו את מלוא זמנם 13

ומרצם להישרדותו ולאיכות חייו של ]התובע[ , בניתוחים חוזרים, בזניחת טיולים 14

משפחתיים וביציאה לטיולים עם ]התובע[ , והכל כדי להביא את ]התובע[ למצבו 15

, וםהי עם כל החששות והחרדות המלווים אותם, באשר לעתידו ולגורלו של בן 16

. הזקונים בכך הם שילמו ומשלמים מחיר אישי כבד אובדנו של – חלילה –עד כדי , 17

התא המשפחתי” ) ב(11סעיף ( לסיכומים הראשונים ). 18

19

.439 בסיכומים השניים, יש התייחסות מפורטת לאובדן ההכנסה של כל אחד מן ההורים, 20

כאשר ההסבר להצדקת אובדן ההכנסה הוא זה: העזרה ” ]לתובע[ החלה בגיל אפס, 21

כאשר שני הוריו שמרו עליו 24 שעות ביממה בבית החולים, כשהיה קשור ומקובע 22

, למיטה היו איתו בניתוחים לאורך השנים רצו אתו , לבית החולים שוב ושוב חיתלו , 23

, צנתרו אותו, אותו . ‘תמכו בו וכו לשם כך עזבו ]ההורים[ את כל עיסוקיהם ועשו 24

הכל על מנת לטפל ב ]תובע[ . התובעים זכאים לפיצוי עבור אובדן שכרם בשנים 25

ארוכות אלה. פיצוי זה ניתן להם, הן כמיטיבים של ]התובע[ והן כתובעים 26

“עצמאיים 20′ עמ, 10סעיף ( לסיכומי התובעים ). 27

28

.440 במסגרת דרך החישוב “עוה, כ התובעים”בחרו ב, ד פוזנר ופלדמן, ללכת בשיטה זו: 29

הם יצאו מנקודת המוצא של השכר של כל אחד מן ההורים, בעת עזיבת עבודתם, 30

לצורך הטיפול בתובע. אמת המידה להשוואה, לא הייתה ההכנסה הנומינלית, 31

ואפילו לא ההכנסה המוצמדת למדד , אלא, בסיס השכר – לצורך החישוב של ב כ ” 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 98

–התובעים היה השכר הממוצע במשק , הם בדקו. לכל אורך השנים, מה היה השכר 1

בפועל של כל אחד מן ההורים , ושוב, תוך השוואה לשכר הממוצע במשק באותם , 2

. שנים כך קיבלו הם, לפי שיטה זו את , “פערי השכר הריאליים בין שכרם בעבר, 3

לשכר שהיה להם אילמלא נאלצו לעזוב את העבודה לפער זה . 2011′ מחירי’ב, 4

נוספה ריבית “להיום) בלבד( 21′ עמ ( לסיכומי התובעים ).24.7.11מיום , 5

6

. 441 לסכומים האמורים של אובדן השכר “ביקשו ב, כ התובעים להוסיף את הרכיבים 7

: הבאים אובדן הפרשות סוציאליות בשיעור, מלא של %12 בגין ההפרשות 8

– %7.5-ו; הפנסיוניות בגין הפרשות לקרנות השתלמות 21′ עמ( לסיכומי התובעים ). 9

10

.442 ככל שמדובר בתובעת, היא עבדה כממלא מקום מנהלת מתנ ושכרה , 1992ס בשנת ” 11

%92.5היה מהשכר הממוצע במשק. היא עזבה את עבודתה, לאחר לידתו של התובע. 12

, 1995בשנת לאחר שהוקמה המכללה, שהיא הייתה אחת מבין אלה שהקימו אותה, 13

והתובעת התקדמה – בתפקיד ובשכר – עם התפתחותה של המכללה בסוף שנת . 14

, 1998 ובראשית שנת 1999 עמד שכרה על כ , ₪ אלף 13- שהוא כפול מהשכר הממוצע 15

, באותה עת, במשק ואז נאלצה התובעת לעזוב את המכללה, בשל ניתוח גדול שעבר 16

, בתקופה זו, כ התובעים”לשיטת ב. התובע מיצתה התובעת את יכולת ההשתכרות 17

, לכן. שלה לצורך חישוביהם של ב”כ התובעים לעניין אובדן ההכנסה של התובעת, 18

המשכורת הנ”ל היא זו שקובעת את הבסיס לחישוב הפסדיה של התובעת מאותה , 19

. עת ואילך הצטרפותה של התובעת למכללה עם הקמתה אינה , כ הנתבעים” לטענת ב, 20

נובעת מעזיבת עבודתה במתנ , ס” שנים קודם לכן 21-22′ עמ( לסיכומי התובעים ). 21

22

.443 על בסיס הנחות אלה, ותוך התייחסות לעבודות השונות של התובעת, לאורך השנים, 23

, בסיכומיהם, כ התובעים”הגיעו ב לדרישות הכספיות הבאות, שמבוססות על ההנחה 24

כי השכר הממוצע במשק באותה עת של החישובים היה , ₪8,696 והשכר שהרוויחה 25

התובעת בשנת , 1992 ערב לידתו של התובע %92.5שהם , לחודש ₪ 2,851היה , 26

מהשכר הממוצע במשק באותה שנה, ולכן שווה ערך לשכר של ₪ 8,045 לשכר ביום 27

החישוב של ב”כ התובעים בסיכומיו השניים ): 28 )24.7.11

בשנים .א , 1992-1995 לא עבדה התובעת במשך שנתיים, ואז יצאה לעבודה ואז , 29

החלה לעבוד בעמותת … במשך תקופה קצרה והכנסתה לשנת הייתה 30 1995

(לחודש ₪ 224 שווי ערך לשכר של , ₪500 ליום החישוב ההפסד , לכן). 31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 99

בתקופה זו הוא , ₪211,000שהם ₪ 7,544 ובתוספת ריבית לאמצע התקופה, 1

סך של 4-5′ עמ( ₪ 312,247 לנספח של סיכומי התובעים ). 2

.ב בתקופה שבין , 1995-1999 אין תביעה לגבי אובדן השתכרות של התובעת שכן 3

עבדה אז במכללת … עיר ב … בשכר שהתחיל בסך והגיע ל ₪ 4,500 סך של 4

98סעיף ( ₪ 13,500 רישא לתצהיר התובעת מאחר וסך ). הם יותר ₪ 5 13,000

מכפול מהשכר הממוצע במשק באותה עת, התובעים אינם דורשים כל 6

תשלום עבור תקופה זו 21′ עמ( לסיכומי התובעים ). 7

, 1999בשנת .ג עזבה התובעת את עבודתה עקב , כ התובעים”לטענת ב, וזאת, 8

הניתוח הגדול של התובע בשנת , 1999 בו היה מאושפז כחודש וחצי ולאחר 9

מכן היה צריך להישאר בבית להתאוששות “. בנוסף התחלנו לבצע צינתורים 10

, מהפין מה שדרש מאיתנו השקעה של זמן וכוחות כדי ללמוד ולבצע את את 11

הצינתורים המסובכים 98סעיף ” ( סיפא לתצהיר התובעת ). 12

.ד במשך כשנה , לאחר מכן, לא מצאה התובעת עבודה, והתחילה לעבוד רק 13

. …בחברת , 2000בשנת לתקופה זאת של שנת התבי, 1999 עה הינה להפסד 14

חודשי של , ₪15,808 על בסיס שכרה אז ) ₪1,410( שהוא צמוד ליום החישוב 15

, לכן. ₪1,923 לפי חישובי ב , כ התובעים” הסכום לכל התקופה כולל ריבית , 16

מאמצע התקופה, עומד על סך של 5′ עמ( ₪ 216,505 לנספח סיכומי 17

). התובעים 18

בשנים .ה 2000-2005 עבדה התובעת בחברת , במסגרת זו. . .. לאחר מספר 19

חודשי לימוד, קיבלה התובעת זיכיון, ופתחה עם שותפה חברה בשם … . 20

השותפות התפרקה בסוף שנת , 2003 והתובעת המשיכה כעצמאית במשך 21

שנתיים נוספות, כשהרווחים היו נמוכים באופן משמעותי לתצהיר 99סעיף ( 22

). התובעת בגין חמש שנים אלה שכרה , כ התובעים”נת בלטע, )23 )2000-2005

, ₪3,880היה כאשר השכר הממוצע במשק היה לפי שיטת , לכן. ₪24 7,076

, חישוב זו ההפסד החודשי של התובעת הוא כולל , וסכום זה, ₪25 12,962

ריבית לאמצע התקופה, עומד על סך של . ₪26 1,241,932

.ו במשך שנתיים ) 2007-2008( עבדה התובעת בחברת בשכר של ) אחרת( 27 5,000

100סעיף (לחודש ₪ רישא לתצהירה). לפי חישובי התובעים, מאחר והשכר 28

הממוצע במשק לתקופה זו היה , ₪7,912 ההפסד החודשי שלה הוא 29 12,234

, על כן. ₪ התביעה ביחס לשנתיים אלה . ₪316,368היא , 30

2009מאז .ז עובדת התובעת ב בשכר של ” … מכללת ” ומשנת , לחודש ₪ 31 12,000

שכרה הוא , 100 2011סעיף (לחודש ₪ 16,000 סיפא לתצהיר התובעת כאן ). 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 100

החשבון של התובעים מבוסס על הנחה שגם ב , “…מכללת ” על בסיס שכר של 1

, לחודש ₪ 12,000 כאשר השכר הממוצע הוא יש לתובעת , לחודש ₪ 2 8,272

הפסד של (לחודש ₪ 5,113 וזאת על בסיס ההנחה כי מאחר והרוויחה בשנת 3

, 1999 הכנסה חודשית של , ₪13,000 שהיא יותר מכפול מהשכר הממוצע 4

, במשק אז זה הבסיס לחישוב אובדן ההכנסה הסכום , בפריט זה, לכן). 5

6 12,117 ₪ לשנת2011 2009-2010 , של וסך 125,466 ₪ לשנים הוא המבוקש

). ל” לנספח הנ5′ עמ( 7

.ח סך כל ההפסדים של השכר -על, פי שיטת החישוב הנ עו, ל” מדים על סך של 8

9 2,224,635₪ .

.ט לסכום האמור בסעיף קטן “הנ) ח( ל יש להוסיף ההפרשות הסוציאליות בסך 10

11 439,365₪ .

.י סך כל דרישת התובעת ביחס להפסד הכנסות בעבר הוא 12 ₪ 2,664,000

(הסכום המופיע בסיכום הטבלה שבתחתית עמ 5′ לנספח לסיכומי התובעים ). 13

14

.444 ככל שמדובר בעתיד, מאחר וההפסד החודשי הוא , ₪1,731 יש להכפיל סכום זה 15

[67עד גיל , שנים10.5-במקדם ל אין כל התייחסות לשאלה מדוע התובעת תעבוד עד 16

67גיל ולא עד גיל 62 ]. ככל הנשים 17

סכום זה הוא , ₪186,895 ובתוספת הפרשות סוציאליות, הסכום הכולל בגין אובדן 18

הכנסה עתידית של התובעת מגיע לסך של 6′ עמ( ₪ 223,807 לנספח של סיכומי 19

). התובעים 20

21

.445 דרך החישוב של הפסד ההשתכרות של התובע מס , “)האב”או ” 3תובע “-להלן (22 ‘3

הביאה את ב”כ התובעים לדרישות אלה 5.6- כ–עתיד ; ₪ מיליון 15- כ–עבר : 23

. ₪מיליון 24

25

.446 נקודת המוצא לחישוב היא זו: כשנה לאחר לידת התובע, הרוויח האב כ ₪ 26 -17,000

, לחודש שהוא למעלה מפי מהשכ5 ר הממוצע במשק, וזאת מעבודתו כמנהל אזור, 27

בתפקיד של סוכן מכירות של “. ד” האב הפסיק את עבודתו כדי לטפל בתובע לטענת . 28

, כ התובעים”ב הכנסתו של התובע הייתה עולה אף על הסכומים הללו שהרוויח לאור 29

ההתקדמות המרשימה שלו בעבר “, ויש להניח שאלמלא נאלץ לעזוב, היה ממשיך 30

להתקד . ם ולהרוויח יחד עם זאת נסתפק בהעמדת שכרו של ]3תובע [ על הנתון 31

הוודאי של שכרו האחרון -ב ” “ד ). כ התובעים” לסיכומי ב22′ עמ” ( 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 101

3התובע .447 העיד על עבודותיו לאחר מכן, וביחס לחלק מהן התברר כי לא דייק בלשון , 1

, המעטה ואף נשכחה ממנו עבודתו באוניברסיטת התבססו , עיםכ התוב”ב. … 2

בסיכומיהם על נתונים מדו”חות הביטוח לאומי, אותם ראו להעדיף על פני זיכרונו 3

). כ התובעים” לסיכומי ב22′ עמ(של התובע 4

5

, כ התובעים”לטענת ב .448 כל הפסד ההכנסה של התובע : כולל, 3 אי הצלחתו בניהול 6

, המסעדה קשורים קשר סיבתי לאחריות הנתבעים: “כולם חוסים תח ‘ מטריה’ת ה 7

של עזיבתו את “ד”. אלמלא עזב את “ד” לא היה נזקק לחפש מקומות עבודות 8

, משתנים לא היה מפוטר והיה ממשיך להשתכר כפי שהשתכר קודם לידתו של 9

] 3תובע ]. [התובע[ המשיך לנסות, כמיטב יכולתו, למצוא לעצמו עבודה שתפרנס 10

אותו ואת משפחתו בכבוד. בנסיבות אלה כשאין כל , עדות להתנהלות שאיננה 11

סבירה מצידו, לא נותק הקשר שבין עזיבתו את “ד” לבין הפסדי השכר שלו. ואם 12

בכלל אנו לומדים משהו מניסינות אלה של ]3התובע [ , זה הקושי של אדם שיש לו 13

(מוגבלות למשל ילד נכה שצריך תשומת לב מיוחדת) למצוא עבודה ולהחזיק בה” 14

22-23′ עמ( ). ובעיםכ הת” לסיכומי ב 15

, בהקשר זה וכדי לבסס את הדרישה להפסד שכר בעתיד, ולאור העובדה כי התובע 16 3

אינו עובד כלל “מסבירים ב, כ התובעים כי גם כיום, לאחר שהתובע “3 נפלט משוק 17

, העבודה לאחר שבמשך שנים רבות סובבו חייו סביב ]התובע[ ( בגילו חרף האיסור 18

, על אפליה אנו חיים בעולם האמיתי) ביכולותיו ובמצבו הנפשי, ואיננו צפוי עוד 19

לעבוד “מתבססים ב, בנקודה זו; כ התובעים” לסיכומי ב23′ עמ” ( כ התובעים גם על 20

חקירתו של פרופ , קוטלר’ המומחה מטעם הנתבעים, כאמור בהערה לסיכומי 21 134

). ל”הנ 22

23

.449 גם ביחס לתובע , 3 דרך החישוב של ב”כ התובעים מבוססת על כך שנקודת המוצא 24

והבסיס להשוואה הוא השכר לשנת 1992 שהם , לחודש ₪ 16,890 שהיה 3 של התובע 25

5.475פי מהשכר הממוצע במשק באותה עת (שווי השכר ליום הגשת הסיכומים – 26

27 24.7.11 – הוא 47,622 ₪ לחודש .(

28

.450 ואלה הם הפסדי ההכנסות של התובע -על, 3 פי החישוב הנ , ל” ביחס לתקופות 29

: הבאות 30

1994בשנת .א עבד התובע בשכר של , “…” בחברת 3 כאשר (לחודש ₪ 31 13,667

השכר הממוצע במשק היה , אך עדיין, ) ₪3,912 לפי החשבון של ב כ ” 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 102

התובעים מדובר בהפסד חודשי של , ₪17,235 בערכים של היום ולכן , 1

ההפסד לאותה תקופה הוא . ₪2 384,186

.ב ביחס לשנים , 1995-1998 כאשר עבד 3התובע בעבודות שונות הכנסתו , 3

הממוצעת לחודש הייתה , ₪1,720 כאשר השכר הממוצע במשק באותן , 4

. ₪5,169היה , שנים בערכים של היום, ההפסד החודשי הוא ₪ 5 44,726

. לחודש אובדן ההכנסה לתקופה זו של שלושת השנים הללו עומד על סך של 6

7 3,651,226₪ .

בשנים .ג 3 עבד התובע, 1998-2000 באוניברסיטת בשכר של , … ₪ 8 10,233

(כאשר השכר הממוצע במשק, באותה תקופה על אף , כאמור). ₪6,375היה , 9

שהכנסתו הייתה אז כמעט פי 2 מהשכר הממוצע במשק לפי שיטת , עדיין, 10

החישוב של ב”כ התובעים מדובר בהפסד של ההפרש בין השכר שקיבל 11

באוניברסיטת … 5.475פי , כאמור, השהי, “ד”בלבין שכרו מן השכר 12

הממוצע במשק , לכן. לפי דרך חישוב זו, ההפסד החודשי שלו עמד על סך של 13

14 – 1,825,917₪ . התקופה ולכל 33,660 ₪ לחודש ,

.ד בתקופת ניהול המסעדה , )2001-2008( הכנסתו של התובע ₪ 2,690 הייתה 15 3

לחודש בממוצע, לעומת השכר הממוצע במשק שהיה , בתקופה זו. ₪16 7,377

ההפסד החודשי נכון לערכים של יום החשבון עומד על , לחודש ₪ 17 44,451

ולכל אורך התקופה של שמונה שנות ניהול המסעדה, הסך הנתבע הוא 18

19 5,162,694₪ .

בשנים .ה , 2009-2011 בהן לא עבד התובע , כלל3 הדרישה היא למלוא ההפסד 20

החודשי של הכנסתו אילו היה עובד , ₪47,622: דהיינו, “ד”ב כאשר סכום 21

זה לכל שלושת השנים הללו מגיע לסך של . ₪22 1,454,715

.ו סך כל אובדן השכר לעבר הוא 12,478,738 . ₪ לכך יש להוסיף הפסדי 23

הפרשות סוציאליות בסך של . ₪24 2,464,550

.ז סך כל הדרישה לתשלומי עבר עבור התובע 3 הוא סך של 14,943,288 כל ( ₪ 25

החישובים שהובאו לעיל מופיעים בעמ 7′ לנספח לסיכומי ב ).כ התובעים” 26

27

.451 אובדן ההכנסה לעתיד של התובע , 3 על בסיס של , לחודש ₪ 47,622 בהנחה כי לא 28

יעבוד כלל עד ג , 67יל בתוספת הפרשות סוציאליות מגיע לסך של 8′ עמ( ₪ 29 5,650,685

לנספח לסיכומי ב ). כ התובעים” 30

31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 103

“ב .452 כ התובעים טוען, בהתבסס על חוות דעת פסיכיאטרית של ד כי גם , ר ליטמן” 1

התובעת וגם התובע , שניהם, 3 נזקקו בעבר וזקוקים בעתיד לטיפולים נפשיים וכן , 2

לטיפולים זוגיים . 3

4

.453 ביחס לתובעת – הדרישה לעבר היא ל ₪ 4,000- בשנה למשך ובסך הכל , שנים5 11.5

, סעיף ג, 4′ עמ( ₪ 63,846 לנספח לסיכומי ב ). כ התובעים” 6

ככל שמדובר בעתיד, הדרישה היא ל ₪ 800- פעמיים בחודש למשך שנתיים בסך של , 7

“אחזקה”ולאחר מכן , ₪29 72,285′ עמ(חודשיים -פעם בחודש לסיכומי התובעים , ) 8

, לחודש ₪ 800: דהיינו מהוון סך של 8-9′ עמ( ₪ 145,895 ). כ התובעים” לנספח של ב 9

10

.454 ככל שמדובר בתובע , 3 שלו יש נכות נפשית של “לדעת ב (%20 כ התובעים אין 11

רלבנטיות אם כולה או רק מחציתה נגרמה בשל לידת התובע והצורך של הת 3ובע 12

, )לטפל בו דרישת התובעים היא כי הטיפולים של התובע : כולל, 3 הטיפול הזוגי, 13

יעמוד על סך של ₪ 9,000 בגין טיפולי העבר, וביחד עם ריבית והצמדה סך של 14

, סעיף ד, 4′ עמ( ₪ 11,112 לנספח לסיכומי ב ).כ התובעים” 15

16

.455 “דרישת ב, ביחס לעתיד כ התובעים היא כי הטיפול יהיה פעמיים בחודש ל שנים על 17 -5

סך של , ₪800בסיס , שנים5לאחר . ₪89,044 הטיפול יצומצם לטיפול אחד לחודש 18

, ₪800של ואז הסכום המהוון בהיוון כפול( יעמוד על ) , ₪71,467 ובסך הכל 19

20 160,511₪ .

21

.456 בנוסף לאובדן הכנסה וטיפולים רפואיים, ראש פיצוי נוסף שמבקשים ב כ התובעים” 22

כי ישולם להורים (התובעת והתובע , מדובר”. כאב וסבל”הוא , )3 כפי שצוין לעיל 23

, )438פיסקה ( בפגיעה בתובעים הללו, עקב נכותו של התובע, אשר השפיעה על כל 24

אורח חייהם , טיפול בבנם: כולל, ירידה במצב בריאותם, קשיים בזוגיותם ופגיעה , 25

משמעותית ברמת חייהם , 30′ עמ, רישא15סעיף ( לסיכומי התובעים ). 26

27

.457 הדרישה היא לפיצוי של ₪ 300,000 לכל אחד מן ההורים, בתוספת ריבית מיום 28

הלידה ובסך הכל , 30′ עמ, סיפא15סעיף ( ₪ 616,721 לסיכומי התובעים בהערה ; 29

172 מובאות שתי אסמכתאות על סכומים בנסיבות “).קרובות” 30

31

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 104

2.1.י טענות הנתבעים 1

2

“עוה, נתבעיםכ ה”ב .458 ד שמואל אהרונסון וסברינה דדון , בוטבול- מעלים שתי טענות 3

, סף לפני דיון בתביעתם של ההורים (התובעת והתובע ). 4 3

5

.459 הטענה הראשונה היא . התיישנות– 6

מאחר והתובע נולד בשנת 1992 וכתב התביעה הוגש בשנת 2003 ,11 שנה לאחר 7

, הלידה ותקופת ההתיישנות היא , שנים7 טענת הנתבעים היא כי תביעת התובעים 8

, 24′ עמ, 115סעיף ( התיישנה –הללו לסיכומי הנתבעים ). 9

10

.460 טענה סף שנייה של הנתבעים , היא, כי לא התקיימו התנאים בהלכת אלסוחה” ” 11

444/87א “רע( אבו סרחאן עארף מקאבל מונהאר אלסוחה ‘ נ עיזבון המנוח דוד דהאן 12

ל”ז , ))3 (397) 1990(ד מד” פ זאת לאור העובדה כי התובעת לא סבלה מכל בעיה 13

פסיכיאטרית, ואילו נכותו הנפשית של התובע בשיעור של , לכל היותר, היא14 20% , 3

שמתוכה ניתן לייחס ללידת התובע , לכן. %10 לטענת הנתבעים, כאשר מדובר בנכות 15

נפשית בשיעור כזה, לא מתקיימים התנאים שבהלכת אלסוחה” פים סעי(ל “הנ” 16

17 .( הנתבעים לסיכומי 119-122 ,עמ ’24-25

18

“ב .461 כ הנתבעים ערים לטענת ב -כי על, כ התובעים” פי ההסכם בדבר האחריות : ראה( 19

) לעיל3-4פיסקאות חייבים הנתבעים לפצות את התובעים ב %50- , ולכן, מנזקיהם 20

לטענת התובעים, מנועים הנתבעים מלהעלות את שתי טענות הסף הללו . 21

22

.462 הנתבעים רואים בטענה זו של התובעים “טענה מקוממת וחסרת תום לב ודינה 23

להידחות 24′ עמ, סיפא115סעיף ” ( לסיכומי הנתבעים; ההדגשה והקו במקור ). 24

25

.463 הנתבעים טוענים, כי כל ההסכמה האמורה, נועדה לייתר את הצורך בדיון בשאלת 26

, האחריות ולהמשיך ולברר את שאלת הנזק , אך. לא הייתה כל כוונה להקנות 27

לתובעים זכויות שאין להם על , פי הדין- ולא לגרוע מטענות הנתבעים, שכן ההסכמה 28

של הנתבעים לפצות את התובעים ב ,נעשתה, מנזקם%50- כאמור בנוסח ההסכמה 29

“, האמורה מבלי להודות בטענה כלשהי מטענות התובעים 24′ עמ, 117סעיף ” ( 30

לסיכומי הנתבעים ). 31

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 105

.464 מעבר לטענות הסף הללו, ולשיטת הנתבעים “מטעמי זהירות בלבד 122סעיף ” ( 1

, 25′ עמ, סיפא לסיכומי הנתבעים , ) הם מתייחסים לראשי הנזק של התובעים ואת , 2

עמדתם -אציג על פי סדר כתיבת טיעוני התובעים בתת . לעיל1.1.הפרק י- 3

4

.465 לטענת הנתבעים, לא נגרמו לתובעת הפסדי שכר , כלל ועיקר, לא לגבי העבר ולא לגבי 5

. העתיד 6

7

.466 ככל שמדובר בעבר, יש להתבסס על השכר שקיבלה התובעת, כסגנית מנהל המרכז 8

הקהילתי , לחודש ₪ 2,700: נודהיי, 1992בשנת , …ביישוב כאשר בהצמדה להיום, 9

סכום זה הינו כ . ₪6,400- אין מקום לקבל את טענת התובעים כאילו הבסיס לאובדן 10

ההכנסה הוא שכרה של התובעת במכללת . … לעניין זה טענת הנתבעים היא כי 11

מדובר בטענה שהועלתה לראשונה בסיכומים של התובעים, והיא הרחבת חזית 12

אשר , אסורה גם עומדת בסתירה לתצהירה של התובעת עצמה, לפיה נקודת השבר 13

הייתה בעצם הלידה של התובע והצורך לטפל בו, ולא בהתמודדות שבאה שנים 14 6

, 25-26′ עמ, 126סעיף (לאחר מכן לסיכומי הנתבעים ). 15

16

.467 לפי הניתוח של הנתבעים, שכרה של התובעת, לאורך כל השנים לאחר שעזבה את 17

, ס”המתנ היה גבוה יותר משכרה לפני לידתו של התובע. דבר זה עולה מן הנתונים 18

שמסרה וגם מהנתונים שלא מסרה התובעת, כאשר לא הציגה נתונים בכלל כדלקמן , 19

, 26′ עמ, 127סעיף ( לסיכומי הנתבעים ): 20

בשנים .א , 1993-1994 עבדה התובעת בעמותת … ולא הציגה לגבי תקופה זו 21

. נתונים 22

1995-1996 םבשני .ב עבדה התובעת במכללת (… שלימים הפכה למכללת ) … 23

ושכרה החודשי עמד על , ₪13,000 ובהצמדה להיום . ₪24 18,500

.ג בין השנים , 2000-2005 הקימה התובעת עם שותפה את חברת ההשמה, 25

ושכרה החודשי הממוצע . ₪19,000-עמד על כ, נכון להיום, 26

.ד בין השנים 2005-2008 עבדה התובעת במסעדה המשפחתית בשנת , ובמקביל, 27

עבדה ב2007 בשכר של … חברת . בחודש ₪ 28 5,500

.ה מאמצע שנת 2009 ועד היום עובדת התובעת כראש מינהל סגל אקדמי 29

, …במכללת ושכרה החודשי עומד על . ברוטו ₪ 30 18,000

31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 106

.468 ככל שמדובר לגבי העתיד, הטענה היא כי התובעת מממשת את הפוטנציאל שלה 1

בעבודתה כראש הסגל האקדמי במכללת , … בשכר חודשי של ולכן , ברוטו ₪ 2 18,000

לא נגרם לה כל אובדן הכנסה . 3

, מכל מקום מאז הניתוח שעבר התובע בשנת , 2008 הוא אינו זקוק לנסיעות, 4

לטיפולים או לניתוחים, למעט ביקורת אחת לחצי שנה , לפיכך. משעומד התובע 5

“ברשות עצמו ואינו נזקק לעזרה, ברי כי אמו לא נאלצת להיעדר מעבודתה כדי 6

לטפל בו/לסייע , 26′ עמ, 129סעיף ” ( לסיכומי הנתבעים ). 7

8

“מסקנת ב, לפיכך .469 כ הנתבעים היא כי אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין רכיב זה 9

של אובדן הכנסה, לא לגבי העבר ולא לגבי העתיד . 10

11

.470 באשר לאובדן ההכנסה של התובע , 3 עמדת הנתבעים כי הוא אינו זכאי לפיצוי בשל 12

צירוף נימוקים אלה : 13

.א הבסיס לשכר אינו צריך להיות הבונוסים או ריכוז השכר לשנת , 14 1993

שכוללת הפרשים של כל שנות עבודתו 27′ בעמ, 202 והערה 131סעיף ( 15

לסיכומי הנתבעים ). 16

.ב במקומות שעבד התובע 3 לאחר שסיים את עבודתו כאיש מכירות היו , “ד”ב 17

שנים שהרוויח שכר קרוב מאוד להכנסתו . “ד”ב 18

.ג לטענת הנתבעים, וכפי שהבנתי זו הטענה המרכזית 3התובע , עזב את מקום 19

עבודתו בשל שינויים ארגוניים כמו פטירת המעסיק ליד הערה , 27′ עמ( 20 203

או ניהו) ובהערה ל כושל של מסעדה ) 27-28′ עמ( או סכסוך עסקי בין שותפים 21

210הערה , 28′ עמ( ובהערה עצמה). לכל הדברים הללו אין קשר סיבתי 22

למצבו של התובע כ הנתבעים”כלשון ב, : “עיננו הרואות כי מצבו הנפשי של 23

]3התובע [ לא שלל ממנו את האפשרות להמשיך לעבוד בתחומו אלא , 24

שאיתרה מזלו ובמקומות בהם עבד חלו שינויים שלא איפשרו המשך 25

, העסקתו ולכן אין לפסוק ]3לתובע [ פיצוי בגין תקופה זו ‘ עמ, 133סעיף ” ( 26

, 27 לסיכומי הנתבעים ). 27

28

“ב .471 כ הנתבעים מתייחס לעצם הניהול הכלכלי של המסעדה, והאם הניהול היה מוצלח 29

, לטענתם, כאשר, או כושל מדובר ביחס בלתי סביר של הוצאות והכנסות 27-28′ עמ( 30

וכן הנתונים בהערה , מכל מקום). 28′ שבעמ208 אשר לסגירת המסעדה הטענה היא , 31

כי היה על התובעת והתובע 3 לסגור את המסעדה, כאשר העסק ולא , “לא עבד” 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 107

הייתה הצדקה להמתין תקופה ארוכה, ובשל כך לצבור הפסדים במשך . שנים1 9

סגירת המסעדה הינה חלק מחובת הקטנת הנזק , ובכך, לא עמדו התובעים גם . 2

האיחור בסגירת המסעדה אינו מוצדק, ולא היה ראוי לתלות זאת בניתוח של התובע 3

סעיפים (ב “בארה 28′ עמ, 135-136 לסיכומי הנתבעים ). 4

5

, כ הנתבעים”לטענת ב .472 מאחר והתובע עבד מאז 1/10 3 ועד 8/09 כאיש שיווק בחברת 6

ושכרו עמד , … ₪ 10,000על לעשר שעות עבודה ביום, והוא עזב בגלל סכסוך עסקי 7

בין השותפים, הוא כשיר ומסוגל לעבוד, ואם לא מצא עבודה “כי אז , אין זה כתוצאה 8

מהצורך לטפל ]בתובע[ או ממצבו הנפשי של ]3התובע [ אלא מתנאי השוק וגורמים 9

שאינם רלוונטיים למחלוקת בתיק זה, ולפיכך אין לפצות את ]3התובע [ על כך” 10

28′ עמ, 138סעיף ( לסיכומי הנתבעים ). 11

12

.473 אשר לרכיב של אובדן זכויות סוציאליות של שני התובעים ההורים, טענת הנתבעים 13

היא כי לא הוכחה טענה זו; לא הוגשו תלושים או ראיה אחרת על כך אין , ולכן; 14

לפצות את התובעים בגין ראש נזק זה סעיפים ( 28′ עמ, 13-141 לסיכומי הנתבעים ). 15

16

.474 באשר לטיפולים הנפשיים -נטען על, ידי הנתבעים כי התובעים לא הציגו קבלות 17

מלאות לתמיכה בטענותיהם, וגם לא הוכח כי יש הכרח בטיפול פרטי . 18

לטענת הנתבעים, ניתן לקבל טיפול מקביל או חלופי במסגרת סל הבריאות לנתבעים . 19

יש ראיה לכך: ,בשלב מסוים פנו שני ההורים לייעוץ בבית חולים קפלן דרך קופת , 20

. חולים כך היה עליהם לעשות וכך יעשו בעתיד , לכן. לטענת הנתבעים אין לדרוש , 21

מהם לשלם עבור טיפול זה סעיפים ( 29′ עמ, 142-143 לסיכומי הנתבעים ). 22

23

.475 בהתייחסם לראש הפיצוי האחרון של , “כאב וסבל” שבגינו ביקשו התובעים סך של 24

, ) לעיל457פיסקה : ראה( ₪ 616,721 תשובת הנתבעים הינה זו , 25′ עמ, 123סעיף ( 25

לסיכומי הנתבעים): “לצורך הערכת הנזק בגין רכיב זה, יש לקחת בחשבון את 26

העובדה כי חרף הקשיים שהיו כרוכים בגידולו של ]התובע[ המשיכו הוריו – 27

, ל”לנסוע לחו, לעבוד, לתפקד– 3-ו, 2התובעים לפתח קריירה – ]התובעת[ גם 28

הגיעה למימוש מבחינה מקצועית שעה שהחלה לעבוד כראש סגל אקמי במכללה. 29

לאור האמור, מוצע להעמיד את הפיצוי בגין רכיב זה לשני ההורים בשיעור של 30

31 .” 100,000₪

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 108

1.3.י תשובת התובעים 1

2

.476 לעניין ההתיישנות “מזכירים ב, כ התובעים כי בהסכם שבין הצדדים בדבר האחריות 3

יש הבדל בין התובעים לעומת תובע , 1 וכי בכל מקרה התובעים היו זכאים להוכיח כי 4

עצם כתיבת ההסכם בדבר אחריות מהווה הודאה המצדיקה הפסקה של מירוץ 5

, 27′ עמ(ההתיישנות לסיכומי התובעים , 4′ עמ, רישא17סעיף ; לתשובת התובעים ). 6

7

.477 לעניין הלכת סוחהאל” , ” מציינים התובעים כי יש לראות בהם תובעים ישירים ולא 8

תובעים משניים , לכן. לטענת עורכי הדין פוזנר ופלדמן אינם 2-3התובעים , ההורים, 9

כפופים למגבלות של הלכת אלסוחה” 28′ עמ” ( לסיכומי התובעים , סיפא17סעיף ; 10

, 4′ עמ לתשובת התובעים ). 11

12

.478 אשר להפסדי השכר של ה “טענת ב, תובעים כ התובעים היא כי הדבר הרלבונטי 13

לצורך אובדן השכר של התובע ” ד” עזב את 3כי התובע , הוא3 בגלל מצבו הבריאותי 14

הקשה של התובע , ולכן, 3 1עבר התובע לעבוד תחילה בהיקף משרה נמוך יותר, 15

, כך כעצמאי-ואחר רק כדי להיות זמין לצורך הטיפול בבנו גם אם , לכן. 1התובע , 16

נכשל התובע 3 בעסקיו או במציאת מקום עבודה והכנסה הולם, אין בכך כדי לשלול 17

ממנו את הפיצוי המגיע לו, לאחר שניסה וניסה שוב לתשובת , 45′ עמ, 21סעיף ( 18

).התובעים 19

20

.479 ככל שמדובר באובדן הזכויות הסוציאליות “מסבירים ב, כ התובעים כי מי שהכנסתו 21

יורדת גם אינו מקבל הפרשות פנסיוניות ולכן הוא זכאי להחזר אובדן זה בין אם , 22

עובד במשרה חלקית ובין אם איננו עובד , 5′ עמ, 22סעיף ( לתשובת התובעים ). 23

24

התיישנות2.י 25

26

.480 אינני מקבל את טענת ב”כ הנתבעים בעניין ההתיישנות . 27

28

.481 ההסכם בדבר האחריות , אולי, ניתן, לכמה פרשנויות, אך לבטח לא נראה לי כי בעצם 29

חתימתו הסכימו התובעים לכך שחלק גדול מתביעתם : דהיינו, תביעת התובעים 30 2

, 3-ו לא תידון בשל התיישנות . 31

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 109

, התובעיםכ”צודקים ב, יתרה מזו .482 כי נמנעה מהם האפשרות להוכיח שעצם החתימה 1

על הסכם האחריות מהווה הודאה לעניין דיני ההתיישנות . 2

3

, אולם .483 מעבר לכל אלה, יש לזכור כי מדובר בתביעה בגין הולדה בעוולה שהתובע 4

המרכזי הוא הילד ולגביו תקופת ההתיישנות מתחילה מיום הולדתו ה שנות 5 -25) 18

הקטינות אינן נכללות בתקופת ההתיישנות, כאמור בסעיף 10 לחוק ההתיישנות, 6

; 1958-ח”תשי ולכך יש להוסיף את 7 שנות ההתיישנות הקבועות בסעיף לחוק ) 7 5)1

ההתיישנות הנ ). ל” טענת הנתבעים , למעשה, אומרת כי יש לפצל את התביעה של 8

ההורים ולהגישה לא יאוחר מיום הגיע הילד לגיל דב, שנים7 ר שאיננו סביר בעניין . 9

, אחרון זה ניתן להביא שתי אנלוגיות : 10

.א אין להפריד דיונים בין צדדים לאותו סכסוך, בין עילות חוזיות לעילות 11

, נזיקיות לשני הליכים נפרדים שכן , “במקרה כזה לא יהיה זה מעשי להפריד 12

בין הדבקים ולהביא אותו סכסוך על אותן עובדות פעמיים לדיון ל רק בש, 13

השוני של היסוד המשפטי” דברי השופט( “ד, כתוארו אז, ר יואל זוסמן, 14

” עמיר” 20/70א “ע חברה להספקה של התאחדות האיכרים בישראל בע מ” ‘ נ 15

מ”בע. ק.צ.מ , 694′ בעמ, 1 (692(ד כד”פ, ). 1970(מול האות ה 16

.ב לאחרונה פסקה חברתי, השופטת אורית אפעל , גבאי- כי אין לפצל התדיינות 17

בין שני צדדים, כאשר העילה מבוססת על שני חוזים, כשבאחד יש סעיף 18

שיפוט בעיר תל אביב, ובשני אין סעיף כזה, והסכמות על פי כללי הסמכות 19

, המקומית מקומו בירושלים . א.ת( 45359-05-11 חיים לוי סוכנות רכב ומסך 20

אזורי ירושלים מ”בע) 1998( ‘ נ קרסו מוטורס (לשעבר קרסו מוטורס )) 21 )0720

מ”בע )).22 ) 2011

23

.484 כאשר הגיעה שאלה דומה לסוגייה שבפניי, לבית משפט זה, דן וניתח את הדברים 24

עמיתי השופט יוסף שפירא פלוני, 7482/05. א.בת, ר רם כסיף”ד’ נ –להלן ) (25 ) 2007

כסיףפרשת ” “). אף שם היו נתונים דומים מאד לאלה שבפניי: הוגשה תביעה בגין 26

הולדה בעוולה ע, שר שנים לאחר הולדת התובע, כאשר התובעים היו לא רק הילד, 27

אלא גם הוריו : ראה( פתח הדיון בתחילת פסק הדין החלקי בשאלת החבות גם שם ). 28

טענו הנתבעים שתביעת ההורים התיישנה . 29

30

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 110

.485 לאחר ניתוח של דיני ההתיישנות (החל מפיסקה 6 של פסק הדין , ) מסקנתו הראשונה 1

של בית המשפט המחוזי הייתה כי אם מעמד ההורים הוא כמעמד מיטיבים כי אז , 2

“אם טרם התיישנה זכות התביעה של ניזוק, גם תביעת המיטיבים עדיין עומדת 3

להם” (דברי השופט יצחק אנגלרד בע חכם 3622/96א ” ‘ נ קופת חולים מכבי ד ” פ 4

; )646′ בעמ, 2 (638(נב וראה הדיון בפיסקה 16 לפסק הדין כסיף . ל” הנ 5

6

.486 השופט שפירא דן גם בטעמי ההתיישנות, ומזכיר כי אותם טעמים ראייתיים חלוף , 7

הזמן והוויתור על הזכות, כל אלה אינם רלבנטיים “כאשר , עסקינן בתביעה משולבת 8

של הניזוק הקטין ושל הוריו , כמיטיבים, כבמקרה דנן, אזי ההכרעה בשאלת 9

ההכרעות היא אותה… אין חולק כי ניהול הליך כפול באותה מסכת עובדתית 10

, ומשפטית אך ורק מטעמי התיישנות אינה ניצול יעיל של הזמן השיפוטי פרשת ” ( 11

כסיף ). 18בפיסקה , 12

13

, יתרה מזו .487 מאחר ובפרשה שבפנינו, נקבעה כבר שאלת האחריות, ועוסקים אנו אך 14

ורק בשאלת גובה הנזק , כי אז, נימוק נוסף שמופיע בפרשת כסיף על חל גם , 15

הסיטואציה שבפניי: “מאחר שהחובה להוכחת הנזק מוטלת כל כתפי התובעים – 16

, ההורים אין כל משמעות להגנה על האינטרס הראייתי של הנתבע העולה , 17

מהרציונל הראשון של עיקרון ההתיישנות” (סוף פיסקה כסיף בפרשת 18 .( 17

19

, לפיכך .488 מאמץ אני את החלק האופרטיבי של החלטת השופט שפירא בפרשת כסיף, 20

ככתבו וכלשונו שם(לענייננו , ): 19בפיסקה , 21

22

” חכםבפרשת , כאמור נקבע כי מתיחת תקופת ההתיישנות 23

נוגעת לתביעות הורי הנפגע הקטין בכובעם כמיטיבים. 24

באשר לתביעותיהם של הורי הנפגע ‘ הקטין’ בראשי הנזק 25

, האחרים הרי שלאור הרציונלים העומדים בבסיס עיקרון 26

, ההתיישנות אשר פורטו לעיל, ראוי לקבוע כי אף תקופת 27

ההתיישנות באשר לראשי נזק אלו עד תום ‘ תימתח ‘, 28

תקופת ההתיישנות של תביעת הקטין “. 29

30

.489 גישתו זו של כב’ השופט יוסף שפירא, אומצה בפסיקה מאוחרת יותר . א.ת: ראה; 31

קטין, אלעד אביב 1153/03 ‘ נ מור המכון למידע רפואי בע מ” , )2007 ( מפי השופט 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 111

עמירם בנימין מבית משפט המחוזי בתל אביב תן ריקמןיהונ 333-03-08א “ת; ‘ נ 1

שירותי בריאות כללית בע מ” , )2009 ( בית המשפט המחוזי מרכז 68913/06. א.ת; 2

-אל על נתיבי אוויר לישראל בע מ” ‘ נ הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע מ” , )3 ) 2008

מפי השופט צבי כספי מבית משפט השלום בתל אגודה -דן 62007/05. א.ת; אביב- 4

שיתופית לתחבורה בע מ” הכשרת הי’ נ ישוב חברה לביטוח בע מ” מפי , )5 ) 2008

השופטת יעל הניג מבית משפט השלום בתל . אביב- 6

, לפיכך אני רואה בכך קו פסיקתי מחייב. יש הרבה מן הצדק בדברי ב , כ התובעים” 7

שתמהו על כך שב”כ הנתבעים לא ראו לנכון להתייחס לפסק הדין בפרשת כסיף ולא ( 8

, כל שכן לפסיקה שבאה בעקבותיה שלא , הוזכרה על ידי מי מב ).כ הצדדים” 9

10

.490 מעבר לצורך אציין, כי עמדתי העקרונית היא שיש לפרש בצמצום את הוראות 11

, ההתיישנות כדי שלא לפגוע בזכות הגישה לבתי המשפט, כזכות חוקתית וכן כחלק , 12

מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית : ראה; הדיון הנרחב בפסק 13

11053/07א “דיני בע סלון ירושלים מוצרי חשמל בע מ” ‘ נ כלליר תפעול ואחזקה 14

מ”בע “יישמתי ). 2009 ( מדיניות שיפוטית , זו” בכמה החלטות ופסקי דין , ובין היתר, 15

553/03א “בש: אלה מדינת ישראל פאולה נבילי’ נ ‘א’ ש 222/08מ “ע; )2010 ( ‘ד’ ש’ נ 16

יצוא ו, יבוא, חיים שושן 6344/04. א.ת; )2010( מ”מסחר בע . א.ב.א’ נ ויקטורי חברה 17

לניהול אחזקות בע מ” 7342/05. א.ת; )2011 ( משה דוד פטקין רודי אוריס’ נ ; )18 ) 2011

פ “ה 34589-12-10 אזובל אנריקה )בפשיטת רגל( ‘ נ בנק מזרחי טפחות בע מ” ). 19 ) 2011

20

.491 מסקנת תת פרק זה היא, כי יש לדחות את טענת הנתבעים ככל שהדבר נוגע 21

, תיישנותלה והדרך פתוחה לדיון בתביעת התובעים , לגופה3- ו2 ללא טענת הסף 22

. האמורה 23

24

“אלסוחה” הלכת 3.י 25

26

, בנושא זה .492 במקום להביא את כל הגישות השונות, ראיתי לנכון לנקוט בדרך עליה 27

, כ התובעים”רמזו ב שהפנו לפסק דין שלי בנושא זהה כמעט 154הערה , 28′ עמ( 28

לסיכומי התובע , בסיכומיהם, משום מה, כ הנתבעים”כאשר ב, )ים לא ראו לנכון 29

להתייחס לפסק דין זה והתעלמו ממנו כליל “הערת ב: ראה( כ התובעים בסעיף 30 17

, 4′ עמ, סיפא לתשובת התובעים ). 31

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 112

, כך כתבתי .493 בדיוק בשאלה הרלבנטית האמורה, לפני כשלוש שנים 3198/01. א.בת, 1

פלוני ‘ נ עיריית ירושלים , )2008 ( תחת הכותרת “זכות התביעה העצמאית של 2

ההורים ,” שם(כדלקמן פיסקאות , ): 3 627-631

4

בפרשת , כאמור לעיל .627″ זייצוב זייצוב 518/82א “ע[ ‘ נ 5

כץ ]2 (85(ד מ”פ, הוכרה בצד עילת הנולד בעוולה 6

7 Wrongful-) הוריו תביעת גם (Wrongful-life)

birth). השופט ברק אחר ל, )כתוארו אז( 8

שהתייחס לגישה המקובלת בארצות אחרות בהן , 9

נבחן הנושא, גישה אשר מכירה באחריות כלפי 10

, ההורים ואף היפנה לשיקולים המתנגשים 11

, בסוגיה זו סיכם את המצב המשפטי כדלקמן 12

13 ,בעמ ‘113-112:( )שם

‘סכומו של דבר: על פי המבחנים הרגילים 14

של דיני הרשלנות, יש להכיר עקרונית 15

בחובתו המושגית של רופא כלפי הורים, 16

ואם חובה זו מופרת על ידי התרשלות 17

, הרופא הגורמת נזק להורים, הוא אחראי 18

, ברשלנות גם אם לולא אותה התרשלות, 19

לא היה הקטין נולד כלל. חובה זו קיימת 20

לעניין כל נזק שנגרם להורים, ואשר קיומו 21

והערכתו נעשים על פי המבחנים הרגילים 22

של תורת הנזקים והפיצויים .’ 23

.628 גם המשנה לנשיא, השופטת מרים בן פורת, 24

הכירה בעילת ההורים . 25

וכך כתבה היא בפרשת זייצוב שם ( ): 106′ עמ, 26

‘אשר לקיומה של עילת ההורים כלפי 27

הרופאה ומעסיקיה, דומה שאין צורך 28

להכביר מילים. הקושי בשאלת קיומו של 29

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 113

‘ נזק’ אינו קיים כאן ועל כן הש, , יקולים 1

שצריכים להדריך אותנו, הם בעיקרם 2

שיקולי מדיניות. ואולם גם באלה 3

האחרונים אין צורך לשוב ולדון מאחר , 4

שהטעמים נגד הכרה בעילת ההורים 5

דומים לאלה שנסקרו בהקשר עם עילתו 6

, של הקטין ובחלקם אף מוקהה העוקץ, 7

כשמדובר בעילת ההורים. גם אלה 8

, הגורסים שאין להכיר בעילת , הקטין 9

-פי-מצדדים על רוב בהכרה בעילת ההורים 10

… כפי שהובהר לעיל , … אין מדובר 11

בכפילות של פיצויים, כי אם בפיצויים, 12

המשלימים אלה את אלה .’ 13

.629 בסיכומיהם, טענו הנתבעים, כי על פי ההלכה 14

שנקבעה ב “ע 006696/א בית החולים המרכזי 15

עפולה פינטו ‘ נ התובעים , )2002)3 (2684על -תק( 16

3- ו2 אינם זכאים לפיצוי, כיוון שאינם עומדים 17

בסייגים אשר נקבעו ב “רע 87444/א ‘ אלסוחה נ 18

דהאן ד מד”פ, פרשת ‘: להלן; 397’ עמ) 19 ) 3

אלסוחה ). ‘ 20

.630 גם התובעים, בסיכומיהם היפנו לפרשת אלסוחה 21

,ופינטו ואף לפסק דינו של חברי השופט יצחק 22

ענבר ב (א.ת 024148/) ם-י. לבנה לוי מרכז ‘ נ 23

רפואי שערי צדק , )פורסם בנבו( אשר דן ביישומה 24

של הלכת אלסוחה על תביעתם של הורים אשר 25

בנם מת ברחם אימו בשבוע ה 40- להיריון בשל 26

רשלנות הנתבעים (ראה גם את פסיקת בית 27

המשפט העליון בערעור בפרשה זו: “ע 05754/א 28

לוי ‘ נ מרכז רפואי שערי צדק, , )2007)2על – תק 29

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 114

; 4563 בעת עריכתו הסופית של פסק דיני זה 1

, והגהתו פורסם כי נשיאת בית המשפט העליון, 2

השופטת דורית בייניש, דחתה את בקשת 3

הניזוקים שם : ראה; לדיון נוסף, “דנ 076401/א 4

לבנה לוי ‘ נ המרכז הרפואי שערי צדק ההחלטה ; 5

ניתנה ביום יב ניסן תשס )). 17.4.08(ח ” 6

, ברם .631 כפי שראינו לעיל, עילת התובעים 3- ו7 2

הינה עילה עצמאית, שבמסגרתה ההורים הם 8

ניזוקים הישירים, ואין הם בגדר ניזוקים משניים 9

לנזקי התובע , משכך. 1 אין הם נכנסים בגדרי 10

הלכת אלסוחה , כלל ואינם צריכים לעמוד 11

. בתנאיה 12

כך כתב השופט ) כתוארו אז( ברק בפרשת זייצוב 13

14 )עמ ‘112-111:(

‘זכות ההורים לחוד וזכות הקטין לחוד, 15

ואין הכרה בזכות האחת מובילה בהכרח 16

להכרה בזכות השניה. זכות ההורים אינה 17

נגזרת מזכותו של הקטין, כשם שזכות 18

הקטין אינה נגזרת מזכות ההורים כל . 19

אחת מהן עומדת על רגליה היא … 20

עם זאת יש לציין כי לדעתי הגישה 21

העקרונית צריכה להיות כי כל נזק שהוא 22

-בר פיצוי על פי דיני הנזיקין הרגילים 23

, כאב וסבל: כגון( הוצאות גידול אובדן , 24

השתכרות וכיוצא בהם אבות הנזק הוא ) 25

-בר פיצוי בתביעת ההורים והערכת , הנזק 26

נעשית אף היא על פי המבחנים הרגילים .’ 27

וראה גם את דבריה של המשנה לנשיא בן פורת, 28

אשר צוטטו לעיל .”628בפיסקה , 29

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 115

, מכאן .494 שזכותם של ההורים היא עצמאית, ואינה תלויה בפרשת אלסוחה” “. 1

2

.495 גם אם טעיתי, ופירשתי באופן מרחיב את פרשת אלסוחה” , ” ככל שהדבר נוגע 3

להולדה בעוולה, אינני מקבל את דברי ב”כ הנתבעים כי בתיק שבפנינו לא עומדים 4

התובעים בתנאי פרשת אלסוחה” “. 5

6

.496 אני סבור כי לאור המגמה של הפסיקה, כפי שפורטה במאמרה של השופטת טובה 7

“, כהן-שטרסברג נזק נפשי לנפגע משני ספר שמגר, ” , 5-19′ עמ, חלק ג, הנזק הנפשי 8

שנגרם לשני ההורים עומד בדרישות של הלכת אלסוחה” ליד 17′ בעמ, ראה למשל” ( 9

שם, 63הערה ; בפסק הדין המוזכר שם, נפסק פיצוי לנפגעת שנקבעו לה עשרה אחוז 10

). נכות נפשית 11

12

.497 מעבר לכך אציין, כי אני ראיתי במו עיניי את התובעת, שהגיעה כמעט לכל הדיונים 13

כולל יש( יבות הסיכומים , ) ונוכחתי לדעת עד כמה הנושא “. בנפשה” גם ראיתי 14

ושמעתי את התובע . 15 3

16

.498 אם הייתי מתבקש לתת דוגמא קלאסית ליישום של הלכת אלסוחה” שלא ביחס , ” 17

לתאונת דרכים, שבה הורה ראה את ילדו נפגע, אלא לנזק נפשי לנפגע משני כלשון ( 18

מאמרה של השופטת שטרסברג כ, )כהן- י אז המקרה שבפניי יוכל להוות דוגמא 19

, קלאסית כיצד יש ליישם את הלכת אלסוחה” ” בסוגיית הולדה בעוולה . 20

21

.499 למותר לציין כי באותה פרשת פלוני ‘ נ עיריית ירושלים, שחלק ממנה צוטט לעיל 22

, 493בפיסקה קיבלו ההורים פיצוי הולם, וכך יש לנהוג גם בפרשה זו . 23

24

גם טע, לפיכך .500 , נת הנתבעים לפיה התובעת והתובע 3 אינם זכאים לפיצוי בגלל הלכת , 25

אלסוחה” . נדחית–” 26

27

4.י אובדן ההכנסה של התובעת 28

29

.501 בעניין זה הפערים בין הצדדים גבוהים: בעוד התובעים סבורים כי אובדן הכנסות 30

העבר של התובעת מגיע, יחד עם הפרשות סוציאליות ₪ מיליון 2.6-לסך של כ, 31

, )לעיל) י(443פיסקה ( וביחס לעתיד כ ; ) לעיל444פיסקה ( ₪ 220,000- הרי עמדת של 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 116

הנתבעים היא, כי התובעת אינה זכאית לכל תשלום שהוא בגין אובדן ההכנסות לא , 1

בעבר ולא בעתיד פיסקאות ( ). לעיל2 465-469

3

.502 אקדים ואומר, כי לעניין אובדן הכנסות בעתיד, מקובלת עליי גישת הנתבעים, 4

, אולם. במלואה ביחס לאובדן ההכנסה בעבר, יש לפסוק לזכות התובעת פיצויים 5

בשיעור ובדרך שאפרט להלן . 6

את ה, עתה, אציג נימוקים שהביאוני למסקנות הללו . 7

8

.503 התובעת עובדת במרכז , … בתפקיד בכיר ביותר, כראש מינהל הסגל האקדמי ושכרה , 9

עומד על . ₪18,000 היא נשאלה על-ידי שאלה ברורה: האם משנת תחילת (10 2008

עבודתה בתפקיד הנ ) ל” היא מממשת את מלוא הפוטנציאל שלה, והיא אישרה את 11

12 24.10.10 .( מיום לפרוטוקול הדברים)עמ’ 19 , שורות1-8 ,

13

.504 בנסיבות אלה, ליטול תקופת שכר מיוחדת לאורך כל השנים, כבסיס להשוואה 14

וממנה להסיק כאילו שכר של ₪ 18,000 היום אינו מספיק ומצדיק תביעת פיצויים 15

בגין אובדן שכר בעתיד, כפי שניסו ב”כ התובעים לעשות בסיכומיהם היא טענה , 16

מרחיקת לכת, ורחוקה מן המציאות , ולכן, אני דוחה אותה כליל. לתובעת לא מגיע 17

כל פיצוי בגין העתיד , היא, למעשה, כאשר, בתשובתה האמורה, בדבר מימוש 18

, הפוטנציאל אינה דורשת פיצוי עתידי, .בראש נזק זה 19

20

.505 , לעומת זאת ככל שמדובר באובדן הכנסה בעבר, תשובת הנתבעים הייתה כללית 21

, וחלקית ולא אוכל לקבלה . 22

23

.506 , מאידך גיסא קו החשיבה שבחרו ב , כ התובעים” לקחת כנקודת מוצא לא את השכר 24

שהיה לתובעת ערב לידת התובע, אלא תאריך מספר שנים מאוחר יותר, כאשר עבדה 25

, לטעמי, אינו משקף, …במכללת את הדרך הנאותה לחישוב אובדן הכנסה . 26

27

.507 ככל שמדובר בשנתיים הראשונות לחייו של התובע, שבהן לא עבדה התובעת כלל, 28

זכאית התובעת לפיצוי , אך לא מלא, שכן היא עצמה כתבה בתצהירה שהאריכה את 29

חופשת הלידה לשנתיים במקום שלושה חודשים כדי לטפל בתאומים וכן בצרכיו 30

המיוחדים של התובע , לכן. מבלי צורך בעריכת חישובים מד , ויקים נראה לי כי יש 31

להביא בחשבון, לצורך אחריות הנתבעים, את הפיצוי בגין תקופה זו לא בסך של 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 117

, )לעיל) א(443פיסקה (כ התובעים “כפי שטענו ב, ₪312,247 אלא כמחצית סכום זה, 1

שכן הסיבות לאי העבודה נבעו גם מהצורך לטפל בתאום . 2

לכן אני מעמיד את הפיצוי בגין תקופה זו על ס . ₪160,000ך של 3

4

.508 לגבי התקופות האחרות, לא אוכל לקבל את הנתונים ואת דרך החישוב של ב כ ” 5

, התובעים כפי שהסברתי לעיל . 6

7

.509 אני סבור כי עד הניתוח הגדול, כאשר התובעת עבדה במכללת לא נגרם , …יישוב ב… 8

לה כל נזק בגין אובדן הכנסות בעבר . 9

10

.510 מאחר ובשנת 1999 עזבה את עבודתה לצורך הניתוח הגדול וכדי ללמוד לבצע 11

צינתורים לתובע, ובמשך כשנה לא מצאה מקום עבודה, היא זכאית לפיצויים בגין 12

. תקופה זו אעריך את התקופה האמורה, על בסיס המשכורת הקודמת שהייתה לה 13

, לחודש ₪ 13,500: ודהיינ, לפני כן שכרה במכללת כ “ישובי בלפי ח, שהוא כיום, … 14

, התובעים בהצמדה לשכר הממוצע במשק . ₪15 17,731

לכן הפיצוי לאותה שנת אי עבודה הוא סך של ) מעוגל( . ₪16 200,000

17

.511 החל מאותו מועד שהתחילה התובעת לעבוד בחברת משאבי אנוש : כולל, )2000שנת ( 18

השותפות והקמת חברת ההשמה, שכרה החודשי הממוצע (או הכנסתה החודשית , ) 19

עמד על , נכון להיום , לפיכך. ₪19,000 אינני סבור כי היא זכאית לפיצוי כלשהו בגין 20

אובדן הכנסה . 21

22

.512 בשנים בהן עבדה התובעת במסעדה המשפחתית עבדה , ובמקביל, )23 )2005-2008

התובעת בחברת בשכר של , 2007בשנת , … , ₪5,500 קשה לעשות חשבון מדויק, 24

לאור הטענות בדבר הרווחים הפוטנציאליים של המסעדה המשפחתית והכישלון , 25

הניהולי שגרם להפסדים או לרווחים הנמוכים , בעניין זה. אין לי אלא לפסוק פי -על, 26

“אומדנא דדינא” סכום כולל של . ₪27 250,000

28

.513 החל מיום תחילת עבודתה במכללת , 2009בשנת … אין התובעת זכאית לפיצויים 29

בגין אובדן הכנסה בעבר, כפי שאינה זכאית לפיצויים בגין אובדן הכנסה בעתיד . 30

31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 118

.514 מאחר וכל הסכומים הללו הינם סכומים גלובלים, ללא תחשיב מדויק , כללתי בהם, 1

, מראש גם את אובדן ההפרשות הסוציאליות . 2

3

, לפיכך .515 סך הפיצוי לתובעת בגין אובדן הכנסות בעבר הוא כדלקמן, : 4

5 160,000₪ 1992-1994) פיסקה507לעיל (– א.

6 200,000₪ ב. 1999) פיסקה510לעיל (-

7 250,000₪ ג. 2008-2005) פיסקה512לעיל (-

.ד -סך הכל ₪8 610,000

9

5.י אובדן הכנסה של התובע 10 3

11

.516 בעניין התובע , 3 הפערים בין הצדדים גדולים עוד יותר: לשיטת התובעים מדובר , 12

באובדן הכנסות עבר של כ , )לעיל) ז(450פיסקה (₪ מיליון 15- ואובדן הכנסות לעתיד 13

, הנתבעים). לעיל451פיסקה (₪ מיליון 5.6-בסך של כ גם בעניין זה בחרו , משום מה, 14

לבחור בגישה הקיצונית ולטעון בס, יכומיהם כי התובע 3 אינו זכאי לכל פיצוי שהוא, 15

לא לגבי העבר ולא לגבי העתיד פיסקאות ( ). 16 470-472

17

.517 לאחר שעיינתי בתצהירים ובסיכומים ובתשובות, נחה דעתי כי לגבי נתבע מדובר 18 3

בהפסד הכנסות בעבר . משמעותי, 19

20

.518 לאחר שנתיים של עבודה רגילה, מאז לידת התובע הפסיק , 3התובע את עבודתו 21

, “ד”ב כדי לטפל בתובע, וניסה לעבור לעבוד במקומות אחרים. לעניין הטיפול של 22

, התובע, בבנו) 3תובע (האב הוכח בתצהירים כי התובע 3 היה ניגש לגן ולאחר מכן 23

, לבית הספר לצורך צנתור התובע (הדברים פורטו בתצהיר שני ההורים -83סעיפים : 24

25 86 .(

26

.519 גם אם צודקים הנתבעים כי חילופי עבודתו של התובע 3 תלויים היו בגורמים 27

, נוספים עדיין ברור לי, מכלל הנסיבות, כי הגורם המרכזי היה מצבו הבריאותו של 28

, כך למשל. התובע אי עבודתו של התובע 3 במשך כחצי שנה לאחר שעבד בחברת … 29

92סעיף ( לתצהירי ההורים , כך גם). אי היציבות בעבודה והחלפת העבודה 94סעיף ( 30

לתצהירי ההורים ). 31

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 119

.520 אני בדעה כי גם פתיחת המסעדה , נועדה, בעיקרו של דבר לאפשר לתובע להימצא 1 3

בקרבת התובע, לצורך הטיפולים בתובע. גם אם צודקים ב”כ הנתבעים כי התובע 2 3

לא היה מנהל המסעדה הכי מוצלח בארץ, בלשון המעטה, עדיין יש ממש בטענת כ “ב 3

התובעים כי הגורם לכך הוא הצורך לטפל בתובע, שכן אם התובע היה נולד בריא 4

, ושלם אין כל סיבה להניח שהתובע 3 היה מפסיק לעבוד בחברת והיה פותח , “ד” 5

. מסעדה 6

7

.521 נמצאים אנו , אפוא, במצב שבו יש מספר גורמים אשר יכולים להשפיע על הירידה 8

בהכנסות התובע. לא נראה לי שניתן לכמת באחוזים כל אחד מהגורמים מאידך . 9

, גיסא לא נראה לי כי מוצדק להעמיס את כל הפחתות השכר של התובע על כתפיהם 10

של הנתבעים בלבד, כדרישת התובעים בסיכומיהם, המגיעים לסכום העולה על 11 14

₪ מיליון רק בשל אובדן הכנסות בעבר של התובע . 12 3

13

.522 גם שיטת החישוב של ב , כ התובעים” לפיה נקודת המוצא היא שנת עבודה אחת שבה , 14

יש בונוסים מיוחדים, כולל בונוסים של העבר, אינה מוצדקת כדרך חישוב . 15

16

.523 לא התעלמתי גם מבעיית האמינות של התובע , 3 שלא הזכיר את עבודתו 17

באוניברסיטת …. 18

19

, חשבתי, תחילה .524 כי יש מקום לבדוק שנה שנה מה בדיוק הפסד ההכנסה של התובע, 20

וביחס לכל שנה לקבוע – כפי שקבעתי ביחס לתובעת “– אומדנא דדינא “. 21

22

, אולם .525 לאחר שראיתי את המכלול, נראה לי כי יהיה הדבר מלאכותי במידה , 23

, בעיניי, עדיף. מסוימת להסתכל על התמונה הכוללת, תוך התייחסות גם למצבו 24

הנפשי והבריאותי של התובע , 3 והקושי שלו למצוא מקום עבודה גם (גם בעתיד , 25

בעניין אחרון זה, קשה לי לקבל, כהנחת יסוד לצורך הפיצוי, כפי שדורשים התובעים, 26

3כי התובע לא יעבוד כלל בעתיד ). 27

28

.526 על פני הדברים, דרך החישוב של ב , כ התובעים” לא רק שהיא מוגזמת אלא איננה , 29

מתיישבת עם מכלול הנתונים בתיק כ התובעים”לשיטת ב, למשל, כך. אובדן , 30

ההכנסה של התובע, הוא הילד הנפגע, הועמדה על ידו, על סך כולל של ₪ מיליון 31 2.2

ראה פיסקה ( , לפי חשבוני; ) לעיל231 קבעתי כי אובדן ההשתכרות שלו הוא כ 32 -1.4

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 120

ראה פיסקה (₪ מיליון כ התוב”דרישת ב, ואילו). לעיל344 עים לאובדן ההכנסה של 1

, האב כאשר מדובר בשנות עבודה פחותות מזה של הבן התובע , 1 לעבר ולעתיד מגיע , 2

לסכום שהוא כמעט פי עשר מהסכום שתבע עבור הבן ₪ מיליון 21.6-כ: דהיינו, 3

). לעיל451, )ז(450פיסקאות : ראה( 4

5

 

, מצד שני .527 נראה לי כי אובדן ההכנסה של התובע גבוה משמ, 3 עותית מזה של 6

, התובעת שהגיעה כבר , 2008בשנת , עת החלה לעבוד במכללת , … לכלל מיצוי 7

הפוטנציאל שלה , בעוד בעלה, למעשה עובד בתפוקה חלקית, ובחלק מהזמן . מובטל, 8

9

.528 על דרך האומדנא הגסה ” השוואת”ותוך , אובדן הכנסה של התובעת שקבעתי כי ( 10

) לעיל515פיסקה : ראה; ₪610,000הוא לזה של בעלה , 3התובע , אני מעמיד את 11

אובדן ההכנסה של התובע , 3 הן בעבר והן בעתיד, כולל הפרשות סוציאליות על סך , 12

כולל של ₪ מיליון 13 . 1.5

14

6.י טיפולים נפשיים של התובעים 15 2 ,3

16

, בעניין זה .529 הראיות שהוגשו אינן מסייעות באופן מלא , להכריע, באופן מדויק בראש , 17

. פיצוי זה יש מחלוקת בין המומחים “ד, ר ליטמן ופרופ . קוטלר’ 18

19

.530 לאחר שעיינתי בחומר, כולל העדויות וטענות הצדדים, נראה לי כי אכן ככל שמדובר 20

בתובעת בעבר היו לה קשיים נפשיים והדבר אף בא לידי ביטוי באותם קטעים 21

(111/ת-שצוטטו מ כמובא בהערה 28-29′ עמ, 160 לסיכומי התובעים , ) בדבר החוויות 22

שהיו לה עקב מצבו של בנה התובע : כולל, התייצבותה כאם מול הדיכאון של התובע, 23

והקשר שבין הכאב הרגשי שלה ממצבו של בנה לבין התנהגותה שלה כאשר היא , 24

“משלמת על כך גם במחירים סומטיים קשים – הפרעת שינה וכאבי ראש 25

כרוניים “. 26

27

, אכן .531 התובעת שיקמה את עצמה, נסעה לחוץ לארץ, מצאה עבודה והיא מצליחה בה, 28

אך עדיין היא זקוקה לאותו טיפול נפשי , לטעמי. במינון נמוך, אין לכוף עליה לפנות 29

רק לגופים מוסדיים, אף שפנתה בעבר לבית חולים קפלן . 30

31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 121

, לכן .532 באופן גלובלי, סכום הפיצוי בגין הטיפולים הנפשיים לתובעת , עבר ועתיד, 1

מועמדים על סך של . ₪2 40,000

3

, לעומתה .533 מצבו של התובע 3 חמור הרבה יותר, הן מבחינת אחוזי הנכות ר ליטמן “ד( 4

, )%20קבע והן מבחינת השפעת המצב הנפשי על תיפקודו . 5

6

.534 גם אם התובע 3 סובל מבעיות רפואיות אחרות, וניתן לייחס רק מחצית מ %7 -20

הנכות הנפשית לצורך לטפל בתובע, עדיין יש לכך השפעה על חייו של התובע דבר , 8 3

שבא לידי ביטוי באובדן ההכנסה, כפי שהסברתי בתת הפרק הקודם ולכך יש , 9

השלכה גם לצורך בטיפולים רפואיים נפשיים . 10

11

.535 גם בעניין זה, אנקוט בדרך הגלובלית, תוך ניסיון להביא בחשבון גם את ה ” יחס” 12

שבין הוצאות הטיפול הרפואי של התובעת לעומת הטיפול הרפואי של התובע , 13 3

לעבר ולעתיד, ולכן החלטתי להעמיד את הסכום על סך של . ₪14 120,000

15

כאב וסבל. 7.י 16

17

“ב .536 כ שני הצדדים מסכימים כי יש לפצות את ההורים בגין הנזק הלא ממוני : דהיינו, 18

, “כאב וסבל” כאשר הפער ביניהם הוא פי שש: לדעת הנתבעים, די בפיצוי של 19

, לעומתם; ₪100,000 סבורים התובעים כי הפיצוי צריך לעלות על . ₪20 600,000

21

.537 במקרה דומה, אם כי חמור יותר (שכן שם לא נפתרה הבעיה הרפואית של התובע 22 1

הקטין והכאב והסבל ממשיכים, ככל שהדבר נוגע להוריו , ) קבעתי פיצוי של 23

₪ 500,000 לשני ההורים (ראה פיסקה 654 לפסק דיני בפרשת פלוני עיריית ‘ נ 24

ירושלים ). ל” הנ 25

26

.538 בנסיבות תיק זה, נראה לי כי בהתחשב בסכום האמור שנפסק על , ידי- במשך הזמן 27

, שחלף מאז בשוני בין הנתונים ה , רפואיים ובסכומים שקבעתי לפיצוי נזק לא ממוני 28

, לתובע הסכומים הראויים בגין ראש נזק זה של כאב וסבל לכל אחד מן ההורים הוא 29

, ₪200,000 בערכים של היום . 30

31

32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 122

. 8.י סיכום הפיצויים המגיעים לתובעים 1 2 ,3

2

.539 להלן ריכוז הסכומים המגיעים לתובעים : 3 2 ,3

.א אובדן הכנסה לתוב ₪ 610,000 -) לעיל515פיסקה (עת 4

.ב אובדן הכנסה לתובע ₪1,500,000 -) לעיל528פיסקה (5 3

.ג טיפול נפשי לתובעת ₪ 40,000 -) לעיל532פיסקה ( 6

.ד טיפול נפשי לתובע -) לעיל535פיסקה (7 120,000 ₪ 3

.ה כאב וסבל לתובעת -) לעיל538פיסקה ( ₪ 8 200,000

. ו כאב וסבל לתובע -) לעיל538פיסקה (9 200,000 ₪ 3

10 2,670,000₪ הכל סך- ז.

11

.540 מאחר והוסכם בין הצדדים כי הנתבעים ישאו במחצית הסכום , ) לעיל3-4פיסקאות ( 12

על הנתבעים , ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של , 1,335,000₪ 2-3 (מיליון שלוש 13

מאות שלושים וחמישה אלף שקלים ). חדשים 14

15

.יב תשלומי מקדמות 16

17

30′ עמ, 149סעיף (הנתבעים .541 , ) לסיכומיהם מבקשים לנכות את הסכומים ששילמו 18

כמקדמה על חשבון הפיצוי, בשיעורים ובמועדים הבאים : 19

1.7.08ביום .א שולם לתובעים סך של ₪ 200,000 ובצירוף הפרשי הצמדה 20

21 233,790₪ ; 31.7.11 , של סך ליום וריבית

8.1.09ביום .ב שולם לתובעים סך של ₪ 250,000 ובצירוף הפרשי הצמדה 22

23 282,656₪ 31.7.11 , של סך ליום וריבית

10.4.11ביום .ג סך של ₪ 76,249 ובצירוף הפרשי הצמדה ורבית ליום , 24 31.7.11

25 77,548₪ . של סך

26

.542 על פי חישובי ב , סכום זה, כ הנתבעים” נכון ליום הגשת סיכומיהם הינו , 27 ,31.7.11

, סכום זה. ₪593,994 על פי המשערכת, כולל הצמדה וריבית, ליום פסק הדין 28

29 )30.12.11 ( הוא601,267₪ .

30

, כ התובעים”ב .543 עורכי הדין פוזנר ופלדמן, כותבים בסיכומיהם כי לשיטתם , )31′ עמ( 31

אין לנכות את “הסכום שהתקבל בשנה האחרונה, לפני נסיעתו של ]התובע[ 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 123

לביקורת . ב” בארה סכום זה שולם לצורך הוצאות הנסיעה (על ידי צד שלישי) 1

והוצאות הטיפול הפסיכולוגי, ההוצאות לא נכללו במסגרת חישוב הנזקים וממילא 2

אין לנכות את הסכומים” . 3

4

.544 אין בדברים הלו של ב”כ התובעים התייחסות ספציפית לסכומים קונקרטיים . 5

6

, יתירה מזו .545 ההוצאות לנסיעה לארצות הברית, הינם על חשבון הפיצוי, כפי שקבעתי 7

בהחלטה בבש פיסקאות : ראה (1462/08א ” ). לעיל33-34 גם ההסכמה של ב כ ” 8

הצדדים בבית המשפט העליון “בבר( ע על החלטלתי הנ , )ל” ביחס לסכום הנמוך יותר, 9

מבוססת על ההנחה כי מדובר בסכום שישולם לתובעים על חשבון סכומי הפיצוי 10

). לעיל37פיסקה : ראה(העתידי 11

12

.546 אשר לטיפול הפסיכולוגי בתובע , 1 הוא נקבע על פי חישוביי פיסקאות (הן לעבר , 13

פיסקאות (והן לעתיד , ) לעיל316-323 , לכן). לעיל367-376 אין כל הצדקה לקבל את 14

, כ התובעים”עמדת ב לפיה אין לנכות סכומים שהנתבעים שילמו לתובעים גם אם , 15

היו מיועדים לצורך הוצאות טיפול פסיכולוגי “מבלי שב, ושוב( כ התובעים הצביעו על 16

סכום קונקרטי כלשהו ). 17

18

, לפיכך .547 אני מקבל את מלוא טענות הנתבעים בעניין הניכוי בגין המקדמות ומעמיד , 19

את הסכום של ניכויי המקדמות על סך של ₪20 . 601,267

21

“ט עו”שכ .יג ד והוצאות משפט 22

23

.548 התובעים זכו ב , המשפט” מחצית” לאור הסכמתם של שני הצדדים 3-4פיסקאות ( 24

) לעיל כי הנתבעים ישאו ב %50- של סכומי הפיצויים . 25

26

, אולם .549 לעניין הוצאות משפט , כמקובל, זכאים התובעים למלוא ההוצאות לא נראית . 27

לי פרשנות ב (כ הנתבעים ” בסיפא של סעיף 30′ עמ, 150 , ) לסיכומיהם כי התובעים 28

זכאים רק למחצית ההוצאות , שכן, בכל תיקי הנזיקין, גם כאשר יש רשלנות תורמת, 29

הנוהג הוא כי הנתבעים הם אלה שנושאים בהוצאות המומחים הרפואיים . 30

31

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 124

.550 , ד”ט עו”בקביעת שכ שהינם אחוזים מהסכומים שנפסקו בפועל , למעשה, נכללת, 1

התוצאה של חיוב הנתבעים במחצית הנזק בלבד . 2

3

.551 לעניין ההוצאות – אני מורה כי הנתבעים , ביחד ולחוד, ישלמו לתובעים את עלות 4

שכר המומחים, על פי קבלות או חשבוניות, כאשר לכל סכום ששילמו התובעים 5

למומחים יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מן היום ששולמו הכספים למומחים ועד 6

ליום ההחזר בפועל. לענייין מומחים שטרם שולם להם שכרם (אם כי קשה לי להניח 7

כי יש מומחים שהמתינו זמן כה רב “די בכך שב, ) כ התובעים ישלח לב כ הנתבעים ” 8

את החשבון המעודכן של המומחים כ הנתבעים”כדי שב, ישלם סכומים אלה . 9

10

, כמקובל, ישאו, הנתבעים .552 באגרות המשפט וכל בכל עלויות ההקלטה . 11

12

“ביקשו ב, ד”ט עו”לעניין שכ .553 כ התובעים כי לסכום שייפסק לזכות התובעים יתווסף 13

ד בשיעור “ט עו”שכ %20 , מ” בצירוף מע כאשר שיטת חישוביהם מודגמת בהערה 14

31′ עמ, 175 לסיכומי התובעים: אם ייפסק סך של , ט” שכ%100 + 20 ייגבה שכר של 15

. 120מתוך , מ”מע + %16 20

17

.554 דרך חישוב זו אינה מקובלת עלי .כלל ועיקר, 18

בכל קביעת שכ”ט שנעשתה על ידי, שכר הטרחה בשיעור הוא על , מ”מע + %19 20

סכום הפיצוי 100( , )ל” בדוגמא הנ ולא על סכום הפיצוי יחד עם שכר הטרחה 20 )120

).ל”וגמא הנבד 21

למותר לציין כי אין בסיס ואין הצדקה לפסוק , ט” שכ%30 כפי שמציעים ב כ ” 22

ליד הערה , 31′ עמ(התובעים 176 כלשונם , וזאת, ) לסיכומיהם “על מנת שהתובעים 23

לא יצאו חסרים”, שכן דרך חישוב זו היא יחידאית, ואין כל הצדקה ליישמה . 24

25

.555 הרעיון הנוסף לפיו יש לפסוק ס” כומים גבוהים יותר בתיקים בהם הייתה עבודה 26

“ניכרת 31′ בעמ, 176הערה ( לסיכומי התובעים, תוך אזכור פסק דין שלי . א. ת– 27

יהודה אליהו 1131/95 ‘ נ עוזי ישראל פור, , )2010( שם קבעתי שכ ד בשיעור “ט עו” 28

חריג של , )%35 אינו מתאים לנסיבות תיק זה של עוולה נזיקית , כמקובל, שבו, 29

בתיקי נזקי גוף %20ד הוא “ט עו”שכ, (מ ” בתוספת מע אני מסכים גם לאבחון שערכו 30

–כ הנתבעים “ב המופיע בסעיף 30′ עמ, 151 לסיכומיהם – בין אותה פרשה שמוזכרת 31

, ל” הנ1131/95. א.ת, כ התובעים”על ידי ב שכן שם מדובר בסכסוך קשה ומורכב 32

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

 

126 מתוך 125

, שנים15שנמשך בעוד שבפרשה שבפנינו, הגיעו הצדדים במהלך שמיעת הראיות 1

להסדר בדבר האחריות ). 2

3

.556 על פי התיקון של התקנות אין לכלול מע , לכן. ד”ט עו”מ בשכ” כפי שפסקתי לאחר 4

התיקון האמור פלוני 5412/03. א.ת: ראה( ‘ נ שירותי בריאות כללית ים קופת חול( 5

כללית ; ) החלטה מיום “ט עו”שכ, )10.10.11 ד מועמד על %23.2 של הסכום שנפסק 6

, בעניין זה( מאמץ אני את גישת ב , כ התובעים” המזכירים פסיקה דומה בהערה , 7 177

31′ עמ לסיכומי התובעים ). 8

9

.557 מאחר ולא ברור לי אם במסגרת המקדמות שילמו הנתבעים גם שכ אני , ד”ט עו” 10

מורה בזה כי יש להוסיף לחיובים על פי פסק דין זה שכ %23.2ט של ” מכל סכומי 11

, המקדמות על פי ערכם כיום סך של : דהיינו, ). לעיל547פיסקה : ראה( ₪ 12 601,267

13

פסיקתא .יד 14

15

, ביחד ולחוד, הנתבעים .558 ישלמו לתובע מס (1′ שהינו כיום בגיר , ) דרך עורכי דינו סך 16

ד בשיעור “ט עו”בתוספת שכ, ₪2,495,409של .%17 23.2

18

, ביחד ולחוד, הנתבעים .559 ישלמו לתובעים , 2-3 דרך עורכי הדין של התובעים סך של , 19

ד בשיעור “ט עו”בתוספת שכ, ₪20 23.2%. 1,335,000

21

, ביחד ולחוד, הנתבעים .560 ישאו בהוצאות משפט, כאמור בפרק הקודם וכן בשכ ד “ט עו” 22

בשעירו %23.2 על סכום המקדמות ).ד לא שולם”עוט “אם שכ( 23

24

.561 המזכירות תשלח העתק פסק דין זה לצדדים . 25

26

, 2011בדצמבר 30, ב”תשעד טבת , ניתן היום בהעדר הצדדים . 27

28

29

30

בית המשפט המחוזי בירושלים

השופט ‘ בפני כב משה דרורי

 

‘ נ’ ואח) קטין(פלוני 5222-03 א”ת בית חולים קפלן ואח ‘

 

פס"ד רשלנות רפואית בחדר המיון- טיפול בזיהום

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

 

ע”א 8799/08

ע”א 8856/08

בפני: כבוד המשנה לנשיאה א’ ריבלין

כבוד השופטת ע’ ארבל

כבוד השופט י’ עמית

המערערת בע”א 8799/08 והמשיבה בע”א 8856/08:

הסתדרות מדיצינית הדסה

נ ג ד

המשיבים בע”א 8799/08 והמערערים בע”א 8856/08:

1. פלוני

2. פלוני

3. פלוני

ערעורים על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 19.8.08 בת.א. 4047/02 [פורסם בנבו] שניתן על-ידי כבוד השופטת א’ אפעל-גבאי

תאריך הישיבה: ד’ באב התש”ע (15.7.10)

בשם המערערת בע”א 8799/08 והמשיבה בע”א 8856/08:

עו”ד יעקב עוזיאל

בשם המשיבים בע”א 8799/08 והמערערים בע”א 8856/08:

עו”ד שמואל אהרנסון

פסק דין

המשנה לנשיאה א’ ריבלין:

1. שני ערעורים מאוחדים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב’ השופטת א’ אפעל-גבאי), בו נקבע כי ההסתדרות המדיצינית הדסה (להלן: המערערת) התרשלה בטיפול במשיבה מס’ 1 בע”א 8799/08 (להלן: פלונית או המשיבה).

עובדות המקרה

2. ביום 4.9.1997 נפצעה פלונית, שהייתה אז בת 14, בפיגוע טרור. היא הובהלה לבית החולים של המערערת כשהיא סובלת מחבלה בבטנה ומכוויות נרחבות והועברה באותו יום לחדר הניתוח. ביום 13.9.1997 לקתה פלונית בהלם ספטי ובכשל רב-מערכתי, שנגרמו בעקבות אלח דם חמור שפיתחה. כתוצאה מכך נגרמו לה נזקים ניורולוגיים נרחבים. בית המשפט קמא קיבל את טענות פלונית והוריה (להלן: המשיבים), וקבע כי התרחשות זו נגרמה עקב רשלנות רפואית של הצוות הרפואי שטיפל בפלונית.

פלונית הגיעה לבית החולים בהכרה מלאה, ללא עדות לפציעת ראש וללא חסר נוירולוגי. בבית החולים אובחן כי היא סובלת מפצע חדירת מסמר בבטנה ומכוויות בדרגות 1 עד 3 על פני כמחצית משטח גופה. ביום הפיגוע – 4.9.1997 – לאחר טיפול ראשוני בחדר המיון, החלה פלונית לקבל טיפול באנטיביוטיקה משולשת רחבת-טווח (הכוללת אמפיצילין, גנטמיצין ומטרונידזול), ובסמוך לכך הובאה לחדר הניתוח. פלונית עברה ניתוח שכלל כריתה של חלק מהמעי וגסטרוטומיה – יצירת פתח בין הקיבה לדופן הבטן – להזנה. לאחר הניתוח הועברה פלונית להמשך טיפול במחלקה לטיפול נמרץ נשימתי. מצבה החל להשתפר והיא החלה להתאושש באורח משביע רצון. ביום 7.9.1997 הועברה פלונית למחלקה לכירורגיה פלסטית לקבלת טיפול בגין הכוויות, כשהיא במצב כללי טוב וסימניה החיוניים היו תקינים. ביום 11.9.1997 הופסק הטיפול האנטיביוטי שניתן לה החל מיום 4.9.1997 כאמור.

3. ביום 14.09.1997, בסביבות השעה 06:15 ולמרות השיפור שחל במצבה בימים הראשונים שלאחר הניתוח, לקתה פלונית בדום לב ונשימה (להלן: אירוע דום הלב). ליבה חזר לתפקד רק לאחר שהצוות הרפואי ביצע בה החייאה במשך כ-15-10 דקות. פלונית הועברה למחלקה לטיפול נמרץ נשימתי כשהיא חסרת הכרה, ושם אובחן כי לקתה בהלם ספטי ובתסחיף ריאתי. היא הייתה מונשמת במשך מספר ימים לאחר האירוע ומצבה הכללי היה קשה. היא סבלה מחום גבוה, חוסר יציבות המודינמית (דופק ולחץ דם נמוכים) ואי ספיקת לב של חדר ימין. CT מוח שבוצע בה ביום 21.09.1997, לאחר שמצבה התייצב מעט, הראה כי נגרם לפלונית נזק מוחי אנוקסי (הנגרם עקב מחסור בחמצן ברקמות המוח), וכי במוחה שני אזורים היפודנסיים (בעלי צפיפות רקמתית מופחתת). בדיקות נוירולוגיות שבוצעו בה הצביעו על כך שההלם נגרם עקב תסחיפים ספטיים – תסחיפי חיידקים המגיעים לאזור המוח עם זרם הדם וגורמים לזיהום. ניורוכירורג שבחן את ה-CT סבר כי יתכן שהנזק הנוירולוגי שנגרם לפלונית נבע מזיהום עקב התסחיפים הספטיים כאמור, אך יתכן גם כי נגרם כתוצאה מפעולות ההחייאה שבוצעו בה. בתרבית דם שנלקחה מן המשיבה בליל אירוע דום הלב התפתח חיידק פסאודומונס אארוגינוזה (להלן: חיידק PA), שהיה רגיש לגנטמיצין – אחד מסוגי האנטיביוטיקה שקיבלה עד ליום 11.09.97, אך עמיד לשתי התרופות האחרות שקיבלה גם. בתרבית כיח שנלקחה ממנה באותו לילה ובתרבית שנלקחה מכוויותיה ביום 16.09.1997 התפתח חיידק PA, אך מזן אחר מאשר הזן שנמצא בתרבית הדם – זן עמיד יותר לאנטיביוטיקה בכלל ולגנטמיצין בפרט.

4. כשבועיים לאחר אירוע דום הלב החלה הכרתה של פלונית לשוב אליה בהדרגה. היא נשארה עוד כחודש וחצי במחלקה לטיפול נמרץ, ובחודש נובמבר 1997 עברה למחלקה לשיקום כשהיא בהכרה מלאה אך כשהיא ניזונה באמצעות זונדה ואינה מסוגלת לדבר, לעמוד או לשלוט בסוגרים. היא קיבלה טיפול שיקומי מקיף, ואט אט החלה לדבר וליצור קשר עם הסביבה. בחודש מרץ 1998 עברה המשיבה למחלקה לאשפוז יום שיקום, כשהיא עדיין סובלת מלקויים קוגניטיביים, חולשה בגפיים, יוזמה ירודה, קושי בדיבור ואי שליטה על הסוגרים. רק באוגוסט של אותה שנה שוחררה פלונית-המשיבה לביתה, אך נדרשה למעקב נוסף, לטיפול ולסיוע צמודים. כיום היא סובלת מקשיים קוגנטיביים – קשיי זיכרון וריכוז, עייפות יתר, פגיעה ביכולת הדיבור, איטיות, פגיעה בחוש האחריות וביכולת היזימה וכן מקשיים התנהגותיים, רגשיים וחברתיים.

פסק הדין של בית המשפט קמא

5. עיקר הדיון בבית המשפט המחוזי נסב סביב שני מוקדים: האחד, הפסקת האנטיביוטיקה בתאריך 11.09.1997. המשיבים טענו כי ההחלטה להפסיק את האנטיביוטיקה בשלב זה, וכן הדרך שבה התקבלה ההחלטה – היו רשלניות. המוקד השני הוא הטיפול הרפואי שקיבלה פלונית במהלך הערב והלילה שקדמו לאירוע דום הלב והנשימה – בערב שבין ה-13 וה-14 בספטמבר. לטענת המשיבים, אילו טופלה פלונית כיאות, ניתן היה להבחין בתסמינים בשלב מוקדם יותר וכך למנוע את הנזק.

פסיקת בית המשפט קמא בנוגע להפסקת הטיפול האנטיביוטי

6. כאמור, הטיפול באנטיביוטיקה החל ביום בו אושפזה פלונית. ביום 11.09.1997 ד”ר (כיום פרופ’) שלמה מעיין, ששימש באותה עת כיועץ למחלות זיהומיות, בדק את פלונית. המלצתו, כפי שהופיעה בגיליון הרפואי של פלונית, הייתה ברורה: כי “יש להמשיך טיפול אנטיביוטי למשך 10-14 ימים מאז הניתוח. מאחר ולא הייתה עדות לפריטוניטיס (פרפורציית מעי דק בלבד) נראה לי שניתן יהיה להפסיק AB [אנטיביוטיקה – א’ ר’] כעבור 10 ימים – 14 ימים. יש לדון עם הכירורג בהמלצתי זו.” למרות זאת, עוד באותו יום הופסק הטיפול האנטיביוטי. הרשומה הבאה בגיליון הרפואי נכתבה ביום 12.09.1997 על ידי ד”ר מרגוליס, שהיה אז מתמחה צעיר ותורן המחלקה, ובה צוין כי: “… לפי סיכום עם כירורגים אתמול הופסקה אנטיביוטיקה…”. ד”ר גוטרייז, מתמחה מדרום אמריקה שהיה הרופא התורן ביחידת הכוויות ביום 11.09.1997, הוא ככל הנראה הרופא שנתן את ההנחיה להפסיק את הטיפול האנטיביוטי.

7. בית המשפט המחוזי קבע כי הטיפול האנטיביוטי ניתן לפלונית כטיפול מוקדם בזיהום קיים ממקור בטני, ודחה את טענת המערערת לפיה מדובר בטיפול מונע בלבד. אף שלא נמצאה נוכחות של תוכן מעי בחלל הבטן, השתכנע בית המשפט קמא כי במקרה בו נוקב המעי – הנחת המוצא בטיפול היא קיומו של זיהום או של אפשרות ממשית לזיהום. ככלל, כאשר נועד הטיפול האנטיביוטי להילחם בזיהום קיים משך הטיפול הוא ארוך יותר מאשר במקרים של טיפול אנטיביוטי מונע. אולם, בית המשפט דחה את טענות המשיבים לפיהן מצב זה מחייב בהכרח טיפול במשך 14-10 ימים, משהשתכנע כי הפרקטיקה הדוגלת במתן טיפול אנטיביוטי במשך 7-5 ימים תואמת את אחת האסכולות הרפואיות המקובלות בנסיבות אלה, וכי ההמלצה של פרופ’ מעיין משקפת רק את האסכולה המסוימת בה הוא דוגל. מאחר שקיימות מספר אסכולות מוכרות בנוגע למשך הטיפול הראוי – נפסק כי הפרקטיקה של טיפול במשך 7-5 ימים אינה פסולה או רשלנית כשלעצמה. אולם, בית המשפט פסק כי הבחירה בשיטת הטיפול וההחלטה להפסיק את האנטיביוטיקה בנסיבות מקרה זה לקתה ב-רשלנות רפואית וסטתה מ-פרקטיקה רפואית מקובלת. המקרה המורכב של פלונית אינו מכוסה על ידי הפרוטוקולים הרגילים לטיפול אנטיביוטי – כך נפסק – ועל-כן היה על הרופאים להיוועץ עם מומחה למחלות זיהומיות ולהתחשב בעמדתו. בית המשפט נטה לומר כי הייעוץ שניתן על ידי פרופ’ מעיין היה נכון, וכי היה על הרופאים להמשיך עם האנטיביוטיקה. אולם, קביעתו הייתה כי הבחירה בטיפול אחר, כשלעצמה, אינה חורגת בהכרח ממתחם הסבירות; לב העניין הינו הדרך בה התקבלה ההחלטה, ולא משך הטיפול שנבחר.

8. בית המשפט קמא התמקד, על-כן, באופן שבו התקבלה הבחירה בין אפשרויות הטיפול. הגיליון הרפואי של המשיבה לא כלל כל תיעוד של ההתייעצות עם הכירורגים או של השיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה להפסיק את האנטיביוטיקה ולסטות מהמלצת פרופ’ מעיין. בית המשפט פסק כי בשל כך אין לפלונית דרך לדעת כיצד התקבלה ההחלטה להפסיק את הטיפול ונגרם לה נזק ראייתי, שכן היא אינה יכולה להוכיח כי ההחלטה להפסיק את הטיפול היא בלתי סבירה. עוד נפסק כי התנהלות בית החולים מנוגדת לחובת ניהול רשומה רפואית על ידי מטפל, הקבועה בסעיף 17 לחוק זכויות החולה, התשנ”ו-1996. לאור זאת קבע בית המשפט כי הנטל עובר אל המערערת להוכיח כי היא לא התרשלה. המערערת לא הביאה עדות ממקור ראשון על דרך קבלת ההחלטה או על השיקולים ששקלו הרופאים לפני הפסקת הטיפול. ד”ר גוטרייז, הרופא התורן שיתכן כי ערך את ההתייעצות, לא הובא לעדות ולא הגיש תצהיר ואילו ד”ר פיקרסקי, הכירורג שטיפל בפלונית, העיד כי אינו זוכר את פרטי האירוע. בית המשפט קמא ציין לחובת המערערת אף את העובדה כי ניסתה להימנע מהעדתו של פרופ’ מעיין. תצהירו של פרופ’ מעיין הוגש בשלב מאוחר בהליך, לכאורה כדי להפריך את חוות דעת המומחה מטעם המשיבים, אם כי בפועל עדותו דווקא חיזקה את עמדת המומחה. על-כן לא עמדה המערערת בנטל להוכיח כי לא התרשלה.

9. יתרה מכך, בית המשפט המחוזי פסק כי העובדות העולות מגיליון המחלה מעידות אף על “התרשלות פוזיטיבית”, שכן מקום בו קיים ריבוי גישות באשר להמשך הטיפול יש חשיבות רבה לקבלת ייעוץ ממומחה למחלות זיהומיות, ולהפעלת שיקול דעת מקיף. בית המשפט קמא לא הכריע בשאלה על מי מוטלת הסמכות להחליט על הפסקת האנטיביוטיקה – על רופאי המחלקה בה מאושפז החולה או על הרופאים המנתחים – אך פסק כי כאשר המומחה למחלות זיהומיות והכירורגים חלוקים בדעותיהם הבחירה בין אפשרויות הטיפול אינה יכולה להתקבל על ידי רופא משתלם תורן. בית המשפט קיבל את הטענה לפיה אין לאמץ את המלצת המומחה בעיניים עצומות, אך קבע כי הסטייה מהמלצה זו צריכה להיעשות לאחר דיון והפעלת שיקול דעת. החלטה לסטות מהמלצת רופא מומחה שהתקבלה ללא דיון כמוה כאיון הייעוץ שנתן המומחה, דבר המנוגד לפרקטיקה הרפואית המקובלת. קל וחומר שכך הדבר במקרה שבו ההחלטה התקבלה על ידי הרופא התורן במחלקה ולא על ידי רופא בכיר.

10. באשר לקשר הסיבתי העובדתי בין התרשלות המערערת לבין הנזק – החיידק שהתפתח בדמה של פלונית היה רגיש לגנטמיצין – אחד משלושת סוגי האנטיביוטיקה שקיבלה פלונית. על-כן קבע בית המשפט קמא כי אלמלא הפסקת האנטיביוטיקה מרבית הסיכויים הם כי אלח הדם היה נמנע. מבחינת הקשר הסיבתי המשפטי, בחן בית המשפט מה היה מקור הזיהום כדי להכריע אם ניתן היה לצפות את הנזק כפועל יוצא של ההתרשלות. אין חולק כי הטיפול האנטיביוטי נועד לטפל בזיהום שמקורו בפציעה הבטנית, בעוד שבסיכון של זיהום מהכוויות אין לטפל באמצעות אנטיביוטיקה. על-כן, רק אם מקור הזיהום שהתרחש בפועל הוא בבטן ואם הזיהום היה צפוי – מתקיים קשר סיבתי משפטי. לאחר בחינה מדוקדקת של חוות הדעת השונות בעניין זה, השתכנע בית המשפט כי המקור הסביר ביותר לאלח הדם היה זיהום תוך בטני, אולם לא הכריע בדבר, שכן קבע כי שאלה זו מתייתרת משהשתכנע כי האפשרות של זיהום תוך בטני יכולה וצריכה הייתה להיות בתחום הצפיות הסבירה של הצוות הרפואי. אפשרות זו אף נצפתה בפועל, בלילה שבין ה-13 ל-14 בספטמבר, כאשר ציין ד”ר עד-אל, הרופא התורן במחלקה הפלסטית, אבחנה משוערת של אלח דם ממקור בטני. לאור זאת פסק בית המשפט כי ההתרשלות הגדילה את הסיכון בו הייתה מצויה פלונית, ומהווה “גורם בעל פוטנציאל דומיננטי לנזק”, באופן המקים קשר סיבתי משפטי.

פסיקת בית המשפט קמא בנוגע לאבחון ולטיפול באלח הדם

11. בימים שלפני אירוע דום הלב עלתה ספירת כדוריות הדם הלבנות של פלונית (לעומת ספירה נמוכה שתועדה בימים הראשונים לאחר הפיגוע), חום גופה של פלונית עלה והיא סבלה משלשולים. ביום 13.09.1997 בשעה 21:00 החלה פלונית להפגין אי-שקט ואי-נוחות. היא סבלה מגרוד חריף, מכאב בכף הרגל ומקשיי נשימה. אמהּ פנתה לצוות הרפואי ודיווחה על השינוי במצבה של פלונית. בעקבות זאת טופלה פלונית במסכת חמצן. אמה חשה כי הטיפול אינו מספיק והמשיכה, לדבריה, “לנדנד” לד”ר עד-אל, הרופא התורן במחלקה הפלסטית, בבקשה להעביר את פלונית למחלקת טיפול נמרץ. ד”ר עד-אל בחן את פלונית מספר פעמים אך לא שינה את דעתו ולא התייעץ עם רופא נוסף. בסמוך לחצות הלילה שבין ה-13 ל-14 בספטמבר התפתחו אצל פלונית קוצר נשימה וירידה ברמת החמצן בדם. קוצר הנשימה חלף באופן עצמאי, ורמת החמצן בדם הוסדרה לאחר הרכבת מסכת חמצן. צילום חזה ובדיקה קלינית שבוצעו בפלונית היו תקינות, וד”ר עד-אל הורה להשגיח על פלונית תחת מעקב צמוד.

בשעה 04:00 לפנות בוקר החלה המשיבה לסבול מאי שקט, מירידה נוספת ברמת החמצן בדם, ומירידה משמעותית בספירת כדוריות הדם הלבנות. לאחר התייעצות טלפונית עם ד”ר וולף, רופא במחלקה למחלות זיהומיות, הוחל טיפול אנטיביוטי רחב טווח, ונקבעה תכנית לטיפול למחרת היום. ד”ר עד-אל ציין בגיליון המחלה אבחנה משוערת של אלח דם ממקור בטני. לפי הצהרתו, הוא שוחח עם הכירורג התורן, אך מאחר שפלונית לא סבלה מכאבי בטן ומאחר שבטנה הייתה רכה – הכירורג לא ראה דחיפות בהגעתו לבדוק את פלונית. שיחה זו, אם התקיימה, לא תועדה. בשעה 06:00 נקרא ד”ר עד-אל לחדרה של פלונית ומצא אותה במצב של בלבול, כאשר עיניה מגולגלות והכרתה מעורפלת. ד”ר עד-אל סבר כי יש להרדים את פלונית ולהנשימה, ולכן הזעיק את ד”ר קורצ’יק, רופא מרדים שהיה תורן המחלקה לטיפול נמרץ. לטענת ד”ר עד-אל ד”ר קורצ’יק הגיע תוך שתי דקות, והפסקת הנשימה והדופק התרחשה לנגד עיניו. האם טוענת מנגד כי הרופא הגיע לאחר דקות ארוכות, אחרי שפלונית לקתה בהפסקת הנשימה והדופק.

12. בית המשפט המחוזי השתכנע כי במרבית התסמינים שהפגינה פלונית בימים שלפני אירוע דום הלב אין די כדי להעלות חשד להתפתחות זיהום. השינויים בספירת הדם היו עשויים להתפרש כהתפתחות נורמלית, וכך גם לגבי העלייה בחום גופה של פלונית. כמו כן השתכנע בית המשפט כי תלונותיה של האם זכו להתייחסות הולמת מצד הרופאים. ברם, בערב ה-12.09.1997, ובבוקר יום ה-13.09.1997 סבלה פלונית משלשול חריף, תסמין שסימן שינוי משמעותי במצבה הכללי וחייב התייחסות – כך נפסק. אמנם יתכן כי הדבר נגרם כתופעת לוואי של תרופת האוסמוליט, אחת התרופות שקיבלה פלונית, אולם בית המשפט פסק כי העובדה שהרופאים לא התייחסו לתסמין זה כראוי ולא בחנו את מקורו – אינה תקינה כשלעצמה.

בבחינת רצף האירועים שאירעו לפני אירוע דום הלב, קבע בית המשפט כי הזמן בו היה צריך להתעורר חשד בליבו של הרופא התורן הוא שעת חצות של הלילה שבין ה-13 ל-14 בספטמבר. כזכור, רק בשעה 04:00 לפנות בוקר התרשם הרופא התורן כי פלונית סובלת מאי שקט ועלתה בדעתו לראשונה האפשרות של אלח דם. בחצות פלונית סבלה מאירוע של קוצר נשימה וירידה ברמת החמצן בדם. בעת הזאת הצטרפו כל הסימנים המוקדמים והיה צורך לתת עליהם את הדעת. בית המשפט פסק כי לנגד עיני הרופא המטפל הייתה צריכה לעמוד התמונה הכוללת, ולא כל תסמין לבדו. אילו היה מתעורר חשד בלב הרופא התורן כבר בשעה 24:00 כי משהו אינו כשורה, והוא היה מקיים את הבדיקות הנחוצות, ניתן היה לאבחן את אלח הדם ולהתחיל את הטיפול בו בשלב מוקדם יותר, כך נפסק. לכל הפחות, כאשר עלה חשד לקיומו של אלח הדם, בשעה 04:00, היה על הרופא התורן להודיע על כך לרופא הבכיר, ולהתייעץ עם תורן הטיפול הנמרץ באשר לאפשרות להעביר לשם את פלונית-המשיבה. אילו היה פועל הרופא כך, ואילו היה מבצע בה טיפול של אינטובציה בשלב זה – סיכוי הצלחת הטיפול בפלונית היה רב. לאור זאת, קבע בית המשפט כי המערערת התרשלה גם באבחון אלח הדם ובטיפול בו.

13. באשר לקשר הסיבתי: נפסק כאמור כי מקורה של הפגיעה המוחית שנגרמה לפלונית בדום הלב והנשימה, שאירעו בעקבות ההלם הספטי, וכי אילו נמנע אלח הדם או נבלם בשלב מוקדם יותר – התוצאה הייתה נמנעת. בית המשפט קבע כי הקדמת הטיפול משעה 04:00 לחצות הייתה מקטינה משמעותית את הסיכוי לקרות ההלם הספטי, במידה מספקת כדי לקבוע כי קיים קשר סיבתי עובדתי בין האבחון המאוחר לבין הנזק שנגרם לפלונית. המערערת טענה כי ההלם יכול היה להיגרם לפלונית כתוצאה מן הטיפול האנטיביוטי שניתן לה החל מהשעה 04:00, שהביא להשתחררות רעלנים, אולם בית המשפט שלל אפשרות זו וקבע כי היא אינה סבירה. יתרה מכך, נפסק כי אף אילו נגרם ההלם כתוצאה מהשתחררות הרעלנים, הדבר היה יכול להימנע מראש אילו הטיפול האנטיביוטי היה ניתן בטרם התדרדר מצבה. לפיכך, הטיפול האנטיביוטי לא ניתק את הקשר הסיבתי בין ההתרשלות באבחון לבין ההלם הספטי, כך נפסק. בנוסף קבע בית המשפט כי התפתחות אלח הדם בקצב כה מהיר היא אמנם נדירה, אך לא בלתי צפויה. בית המשפט קבע עוד כי סוג הנזק היה צפוי, אף אם היקפו לא היה צפוי.

בסופו של דבר פסק בית המשפט כי המערערת חבה ב-רשלנות רפואית הן בגין הפסקת הטיפול האנטיביוטי הן בגין אבחון אלח הדם והטיפול בו בליל האירוע.

פסיקת בית המשפט קמא בנוגע לגובה הנזק

14. בית המשפט קמא קבע כי לפלונית נכות רפואית מצטברת בשיעור של 35% (בנוסף לנכות הפלסטית, שאינה קשורה לרשלנות הרפואית, בשיעור של 30%). בית המשפט ציין כי המשיבים לא התייחסו בסיכומיהם לגובה הנכות הרפואית, ופנו לדון רק בשאלת הגריעה מכושר ההשתכרות. בעת מתן פסק הדין בבית המשפט קמא למדה פלונית-המשיבה, זו השנה השישית, בחוג לתיאטרון באוניברסיטה, שם ניתנו לה הקלות רבות. היא סיימה את לימודי התיכון עם תעודת בגרות, אך רק לאחר שניתנו לה הקלות לימודיות רבות. המשיבה לא עבדה והיא העידה על קשיים רבים גם בתחום הלימודים. לנוכח זאת, קבע בית המשפט כי השפעת הליקוי ממנו סובלת היא על יכולת הפרנסה שלה היא רבה ביותר, וכי שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות שלה בגין הנכויות הנוירולוגיות והנפשיות הוא 50%. בית המשפט ציין כי סביר להניח שלנכות הפלסטית בשיעור 30% יש השפעה מסוימת על כושר העבודה, אולם בעלי הדין לא הביאו ראיות בנוגע להשפעת הנכות על כושר העבודה. בית המשפט שקל עובדות אלה בקביעת שיעור הפסד ההשתכרות, ולכן העמיד את שיעור הפסד ההשתכרות על 50%, אף שסבר כי סיכויי השתלבותה של המשיבה בשוק העבודה עשויים להצדיק שיעור גבוה יותר – זאת פסק מתוך התחשבות בכך שחלק מאבדן כושר ההשתכרות נגרם כתוצאה מנזקים שאינם באחריות המערערת.

15. בסיס השכר נקבע לשכר הממוצע במשק בתוספת זכויות פנסיוניות. גובה הזכויות הפנסיות שהיה מתווסף לשכרה של פלונית לא הוכח, אולם בית המשפט פסק כי יש לגלם את סכום הזכויות שהיו משולמות לה בתוך הפסדי השכר, ולהעריך את הפיצוי באופן גלובאלי. נפסק, על-כן, כי הבסיס לחישוב הפסד ההשתכרות של המשיבה יעמוד בסך הכול על 9,000 ש”ח לחודש (השכר הממוצע עמד על 8,072 ש”ח), תוך התחשבות גם בסיכוי כי המשיבה הייתה משתכרת שכר העולה על השכר הממוצע במשק. מגיל 20 ועד לגיל 67 הוערך הפסד השכר ב-50% מסכום זה, כאמור; בגין תקופת השירות הצבאי נפסקו לפלונית פיצויים של 20% מהשכר הממוצע. בסך הכול נפסקו לפלונית 43,200 ש”ח לתקופת השירות הצבאי, 297,000 ש”ח בגין הפסדי השכר בעבר, ו-1,280,901 ש”ח בגין הפסד השכר לעתיד. כמו כן נפסקו לה 250,000 ש”ח עבור עזרת הזולת בעבר, ו-985,732 ש”ח לעתיד, וכן 80,000 ש”ח עבור הוצאות רפואיות בעבר, ו-150,000 ש”ח עבור הוצאות רפואיות עתידיות. עבור נזק לא ממוני נפסקו למשיבה 300,000 ש”ח.

16. לאחר שומת הנזק בחן בית המשפט קמא את שאלת ניכוי קצבאות המוסד לביטוח לאומי. פלונית הוכרה כנכה על-פי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש”ל-1970 (להלן: חוק נפגעי פעולות איבה). המוסד לביטוח לאומי הכיר בנכותה הפלסטית ובנכויותיה הניורולוגית והנפשית כנובעות מפעולת איבה ולכן מקבלת פלונית תגמולים מכוח חוק זה בגין שתי הפגיעות. לפי סעיף 17(ב) לחוק על פלונית לבחור בין הפיצוי על-פי פסק הדין לפיצוי על-פי החוק. בבחירת הפיצוי על-פי פסק הדין זכאותה של פלונית לפיצוי על-פי החוק בגין הנזקים הפלסטיים – נשמרת לה. במקרה כזה, טענו המשיבים, עשויה פלונית לבחון את זכאותה לקצבת נכות כללית במקום התגמולים שהיא מקבלת מכוח חוק נפגעי פעולות איבה. אם תבחר לקבל את קצבת הנכות הכללית המשיבה תידרש לוותר על התגמולים אותם הייתה מקבלת מענף נפגעי איבה בגין הנכות הפלסטית, ולקבל במקומם את הרכיב המשויך לנכות הפלסטית מתוך קצבת הנכות הכללית – סכום שעשוי להיות נמוך יותר. המשיבים טענו כי ההפרש בין הקצבה בענף נפגעי האיבה בגין הנכות הפלסטית לבין החלק מתוך קצבת הנכות הכללית המשולם בגין הנכות הפלסטית הוא נזק נוסף שגרמה המערערת לפלונית.

17. בית המשפט קבע כי על-פי ההלכה שנקבעה בע”א 6246/92 קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל נ’ לוי, פ”ד מט(1) 742 (1995), מקום בו מנוכות קצבאות הביטוח הלאומי מתוך הסכום אותו משלם המזיק, יש לנכות מסכום הניכוי את הנזק אותו גרם המזיק לניזוק, שנגרם מכך שהניזוק נדרש לבחור בין פיצוי על-פי דין אחד לפיצוי על-פי דין אחר (להלן: ניכוי מהניכוי). בית המשפט פסק כי המערערת גרמה לפלונית נזק נוסף המתבטא בצורך לבחור בין הקצבאות ולוותר על הקצבה שהעניק לה חוק נפגעי פעולות איבה בגין הנכות הפלסטית. על-כן, כך נפסק, יש להחיל את הלכת הניכוי מהניכוי על המקרה דנן, ולנכות מהגמלה העומדת לניכוי את אותו הנזק המתבטא בהפרש שבין הקצבה שהייתה מקבלת פלונית בגין הנכות הפלסטית אלמלא רשלנות המערערת לבין הקצבה שתקבל בגין אותה נכות במסלול גמלה אחר. כל זאת, בתנאי שאכן תבחר פלונית במסלול של קצבת הנכות הכללית. מאחר שהתשלום הוא מותנה, הוקפאו הכספים הנוספים שישולמו לפלונית עד להחלטתה באיזו קצבה לבחור, ותשלומם הותנה בבחירה בקצבת נכות כללית.

בסופו של דבר, נפסק כי מהפיצוי שחייבת המערערת ינוכו התשלומים אותם תקבל המשיבה מן המוסד לביטוח לאומי בגין הנזק הנוירולוגי. אך מתוך סכום זה ינוכה ההפרש שבין הקצבה שהייתה מקבלת בגין הנכות הפלסטית אלמלא הייתה זכאית לקצבת נכות כללית, לבין החלק בקצבת הנכות הכללית המשולם בגין הנכות הפלסטית. סכום אחרון זה יוקפא וישולם לפלונית רק אם תבחר באפשרות של קצבת נכות כללית.

18. הערעורים שלפנינו מעלים שלוש שאלות מרכזיות – שאלת חבותה של המערערת בגין הפסקת הטיפול באנטיביוטיקה, שאלת חבותה בגין מועד אבחון אלח הדם ושאלת גובה הנזק. שאלות אלה יידונו כסדרן.

חבות המערערת בגין הפסקת הטיפול באנטיביוטיקה

א. שאלת ההתרשלות

19. כאמור, בית המשפט המחוזי קבע כי הגיליון הרפואי של פלונית השאיר “חור שחור”, שמונע מהמשיבים ומבית המשפט לקבל את התמונה המלאה באשר לדרך שבה התקבלה ההחלטה להפסיק את הטיפול האנטיביוטי, ובאשר לנימוקים שהובילו להחלטה זו. בעקבות זאת, העביר בית המשפט את נטל השכנוע אל כתפי המערערת, שנדרשה להראות כי ההחלטה התקבלה בצורה סבירה. המערערת מצידה לא הצליחה להביא עדות ממקור ראשון בנוגע לשיקולים שהנחו את הרופאים בהפסקת הטיפול. המערערת אף ניסתה להימנע מהבאתו של פרופ’ מעיין לעדות, והרופא התורן שקיבל ככל הנראה את ההחלטה, ד”ר גוטרייז, לא הובא לעדות שכן מאז האירוע שב למקום מגוריו בדרום אמריקה. יתרה מכך, בית המשפט קבע כי העובדות הידועות חושפות אף תמונה של “התרשלות פוזיטיבית”, המתבטאת בקבלת החלטה הסוטה מהמלצת המומחה, ללא שיקול דעת נאות וללא דיון נוסף, כאשר החלטה זו התקבלה על ידי תורן המחלקה ולא על ידי רופא בכיר, ומבלי שההתייעצות והשיקולים שבבסיס ההחלטה תועדו בגיליון הרפואי.

20. המערערת טוענת כי קביעת בית המשפט לפיה הנוהל של טיפול במשך 7-5 ימים חל רק במקרים של פגיעה בטנית מבודדת – שגויה. הנחייתו של פרופ’ מעיין, כך נטען, הייתה מבוססת רק על האסכולה בה דגל בעצמו, שהיא אינה האסכולה המקובלת בבית החולים של המערערת. לעמדת המערערת ההמלצה לא הייתה מבוססת על מורכבות מיוחדת של המקרה הדורשת סטייה מדרך הטיפול הנהוגה, שכן בהקשר לטיפול האנטיביוטי לא היה המקרה של פלונית מורכב. בנוסף, מאחר שהפרקטיקה הנוהגת בבית החולים היא של מתן תרופה במשך 7-5 ימים, סבורה המערערת כי הבחירה בדרך טיפול שונה מכפי שהנחה פרופ’ מעיין אינה רשלנית. עוד טוענת המערערת כי רמת התיעוד הקיימת להתפתחות המחלה היא מספקת, וכי אין ללמוד דבר מכך שהסיבה להפסקת האנטיביוטיקה לא נרשמה בגיליון הרפואי, שכן “הפסקת אנטיביוטיקה היא עניין שגרתי”. כמו כן, סבורה המערערת כי אין לזקוף לחובתה את העובדה כי לא הביאה לעדות את ד”ר גוטרייז, שכן הוא הגיע לעבוד בבית החולים בתור משתלם מדרום אמריקה ולא ניתן להביאו לעדות כיום.

21. הבחירה באפשרות טיפול אחרת מזו שהמליץ עליה המומחה היא עצמה טעונה הסבר. במקרה כמו שלפנינו, בדיעבד הסתבר כי הבחירה בפרקטיקה של טיפול בן שבוע ימים בלבד הייתה שגויה – על מנת שיהא ראוי להניח כי לא הייתה רשלנית יש צורך בהצבעה על טעמים ממשיים להגבלת משך הטיפול. אף שהאופציה של טיפול במשך 7-5 ימים היא אופציה טיפולית מוכרת, הבחירה בה הייתה צריכה להיעשות תוך הפעלת שיקול דעת מקצועי ובסבירות (ראו ע”א 323/89 קוהרי נ’ מדינת ישראל, פ”ד מה(2) 142, 171). הבחירה באפשרות טיפול מסוימת, בעיקר כזו החורגת מעצת רופא מומחה, צריכה להיעשות באופן מושכל. בדרישה זו לא עמדה המערערת.

22. אף אם נניח כי לא הייתה למערערת חובה להתייעץ עם מומחה למחלות זיהומיות, עובדה היא כי במקרה מורכב זה הוחלט להתייעץ עימו. משעה שהוחלט כך, ההחלטה לחרוג מהמלצתו של המומחה אינה החלטה “רוטינית” או שגרתית והיא מחייבת שקילה ראויה של גורמי הסיכון האפשריים לכאן ולכאן. אכן, התייעצות עם רופא מומחה אין בה הכרח לקבל את עצתו, אך אין להצדיק התעלמות ממנה בהיעדר טעם מבורר לכך. טעם כזה לא ניתן היה למצוא במקרה זה, ולו רק בשל שהמערערת בחרה להימנע מכל רישום בשאלה קריטית זו. המלצתו של הרופא המומחה צריכה לשמש כנקודת מוצא להמשך הטיפול הרפואי, ומכל מקום – כנקודת התייחסות. מנקודת מוצא זו יכול הרופא המטפל לסטות, כמובן, אך הסטייה צריך שתיעשה מחמת נימוקים הרלוונטיים לטיפול המיטבי במטופל; לעיתים עשויה להידרש התייעצות נוספת עם המומחה או עם רופאים נוספים, לבירור אופציית הטיפול העדיפה. דברים אלה נכונים ביתר שאת מאחר שהחלטתו של פרופ’ מעיין התבססה על בדיקה של המשיבה, בעוד שהכירורגים לא בדקו את המשיבה בעצמם בעת ההחלטה על הפסקת הטיפול.

סטייה חסרת פשר מעצתו של המומחה מעוררת סימני שאלה ומקימה, על-כן, הנחה של התרשלות, המעבירה את הנטל לבית החולים להראות כי הפסקת הטיפול האנטיביוטי נעשתה מסיבה טובה. בנטל זה לא הצליחה המערערת לעמוד: הגיליון הרפואי של פלונית כפי שנרשם מנע בחינה של השיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה; הרופאים שקיבלו את ההחלטה לא זכרו כלל את המקרה ואילו המומחה פרופ’ מעיין לא הובא לעדות. המערערת לא הצליחה להציג שיקולים כלשהם שנשקלו בתהליך קבלת ההחלטה לסטות מעצת המומחה, לא הביאה ראיות המעידות כי קבלת ההחלטה לא נעשתה תוך התרשלות ולא סיפקה כל הסבר משכנע להפסקת הטיפול. לנוכח זאת, אין אלא לקבוע כי הרופאים לא התבססו על שיקולים סבירים בהחלטה להפסיק את האנטיביוטיקה, ולכן ההחלטה לסטות מעצת המומחה נעשתה בהתרשלות.

23. בנסיבות אלה אין אף צורך להידרש לדוקטרינת הנזק הראייתי על מנת להגיע למסקנה ברורה בדבר קיומה של התרשלות, שכן דרך קבלת ההחלטה הייתה לקויה כשלעצמה. כשלעצמי נראה לי כי סביר ביותר שהגיליון הרפואי אינו חסר, וכי הרישום שיקף מהימנה את דרך קבלת ההחלטה כפי שהתקבלה בפועל – במהירות, בלי מתן תשומת הלב הראויה ותוך התעלמות מעצת המומחה למחלות זיהומיות. הרישום חסר מאחר שדרך קבלת ההחלטה חסרה. ההחלטה, כך נראה, התקבלה על ידי מתמחה זוטר ולא על ידי הגורמים המתאימים. קבלת ההחלטה בדרך זו אכן מאיינת את עצת המומחה, ואין היא דרך טיפול סבירה בנסיבות המקרה.

ב. שאלת הקשר הסיבתי העובדתי

24. המערערת סבורה כי אף אם התרשלה – לא התקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק, מאחר שלא הוכח כי אילו הייתה מתקיימת התייעצות לפי המלצת פרופ’ מעיין הרופאים היו מחליטים להמשיך בטיפול במשך 10 ימים ומעלה. לשיטתה, אילו היו הרופאים ביחידת הכוויות מתייעצים עם הכירורגים – הם היו שומעים לעצתם ומפסיקים את הטיפול. בנוסף טוענת המערערת כי קביעת בית המשפט לפיה די היה במתן גנטמצין כדי למנוע את התפתחות אלח הדם – שגויה היא.

25. בית המשפט המחוזי השתכנע כי אילו נמשך הטיפול בגנטמצין עוד מספר ימים – הנזק לפלונית היה נמנע. קביעה זו, המבוססת על חוות הדעת הרפואיות ועל הראיות אשר עמדו לעיני בית המשפט קמא. בקביעה זו לא מצאתי מקום להתערב. יתרה מכך, משקבענו כי המערערת לא הצביעה על נימוקים טובים לסטות מעצת המומחה – מתבקשת מאליה המסקנה כי אילו הייתה מתקבלת ההחלטה בצורה סבירה היו הרופאים ממשיכים בטיפול האנטיביוטי. אף אם היו הרופאים מגיעים למסקנה לפיה יש להפסיק את הטיפול למרות הצעת המומחה – אך זאת מטעמים סבירים, דבר שלא הוכח בענייננו – הרי אין ספק כי התייעצות ראויה ושקילה של גורמי הסיכון למשיבה היו מובילות לנקיטת זהירות יתר ולתשומת לב רבה יותר לסימפטומים שהופיעו אצל פלונית בארבעים ושמונה השעות שאחרי הפסקת האנטיביוטיקה. בבחירתם לפעול בניגוד לעצת הרופא המומחה, חייבו עצמם הרופאים שטיפלו בפלונית בימים שבסמוך לאחר מכן להיות ערניים יותר למתרחש. ערנות זו הייתה עשויה למנוע את התדרדרות מצבה של פלונית בשלב השני, שבו החלה פלונית לסבול מתסמינים רבים שהצביעו על זיהום אפשרי. ניתן איפוא לומר כי דרך קבלת ההחלטה בשלב הפסקת הטיפול פגעה גם בטיפול הרפואי שניתן לפלונית בזמן שהתפתח אלח הדם. הוכח לפיכך כי מתקיים קשר סיבתי עובדתי בין ההתרשלות לבין הנזק שנגרם לפלונית.

ג. שאלת הקשר הסיבתי המשפטי

26. טענה נוספת בפי המערערת היא כי לא הוכח קשר סיבתי משפטי בין הפסקת תרופת האנטיביוטיקה לבין אלח הדם. המערערת גורסת כי מקור הזיהום הוא בכוויות, שכן החיידק PA נפוץ יותר בכוויות ולא בחלל הבטן, וכן מפני שתרביות נוזל שנלקחו מחלל הבטן של המשיבה ביום 16.09.1997 לא הראו סימנים למציאותו של החיידק. המערערת טוענת עוד כי על מנת להוכיח קיומו של קשר סיבתי משפטי – לא די להוכיח כי הייתה צריכה להיות ציפייה לנזק תוך בטני, אלא יש להוכיח כי זהו סוג הנזק שהתרחש בפועל.

27. בית המשפט קמא ציין כי על-מנת להכריע בשאלת קיומו של קשר סיבתי משפטי נדרש כי הנזק שארע בפועל הוא הנזק שהיה צפוי מראש על ידי המזיק, והוא הנזק אותו נועד הטיפול הרפואי למנוע (ראו למשל ע”א 576/81 בן שמעון נ’ ברדה, פ”ד לח(3) 1, 7 (1984); ע”א 2714/02 פלונית נ’ מרכז רפואי בני ציון חיפה, פ”ד נח(1) 516, 526 (2003); אך ראו אריאל פורת “תנאי ‘הסיכונים העוולתיים’ בדיני נזיקין” (צפוי להתפרסם בספר אור (אהרן ברק יו”ר המערכת); Ariel Porat, Expanding Liability for Negligence Per Se, 44 Wake Forest L. Rev. 979 (2009); ע”א 10094/07 פלונית נ’ בית החולים האנגלי אי.מ.מ.ס ([פורסם בנבו], 24.11.2010))). מוסכם על הצדדים, כאמור, כי הטיפול האנטיביוטי נועד למנוע נזק ממקור בטני בלבד. אך המומחים הרפואיים היו חלוקים בנוגע לשאלה מה היה מקור הזיהום בפועל – הבטן או משטחי הכוויות. בית המשפט המחוזי ציין כי הוא נוטה להערכה לפיה הזיהום נגרם ממקור בטני, אולם לא הכריע בכך, שכן סבר כי עצם הגברת הסיכון מספיקה כדי להכריע כי קיים קשר סיבתי משפטי בין הפסקת הטיפול לבין הנזק. וכך נפסק:

“השתכנעתי כי המקור הסביר ביותר לאלח הדם שהתפתח בגופה של התובעת היה זיהום תוך בטני […] האפשרות כי מקור הזיהום היה בבטן היא המסתברת ביותר בעיני. ואולם, שאלה זו איננה שאלה שיש להכריע בה, שכן השאלה הרלוונטית היא האם, בנסיבות העניין, האפשרות של זיהום בטני יכולה וצריכה הייתה להיות בתחום הצפיות של הצוות הרפואי. התשובה לשאלה זו היא לטעמי חיובית… די בעצם הגדלת הסיכון שבו נתון היה המטופל כדי לקיים אחר דרישת הקשר הסיבתי, או לכל הפחות כדי להוות ראיה לכאורה לקיומו, שיש בה כדי להעביר אל שכם הרופא את הנטל לשלול קיומה של זיקה סיבתית” (פס’ 36 לפסק דינו של בית המשפט קמא).

דרך הילוכו של בית המשפט המחוזי מוקשית בעיני, שכן אף במסגרת דוקטרינת “הגברת הסיכון” אין מוותרים על הדרישה כי הנזק שהסיכון להתרחשותו גדל הוא אותו נזק שהתרחש לבסוף בפועל. יתרה מכך, דוקטרינה זו לא נתקבלה בתור הלכה מחייבת (ראו דברים שכתבתי בדנ”א 4693/05 בי”ח כרמל-חיפה נ’ מלול, [פורסם בנבו] תק-על 2010(3) 2674, בפס’ 16 (2010)). מכל מקום, אין צורך לילך בדרך בה הלך בית-המשפט המחוזי כאשר ניתן להגיע להכרעה פוזיטיבית באשר לשאלת הקשר הסיבתי; במקרה כזה אין צורך להיזקק לחזקות ראייתיות ולהעברת נטלי הוכחה. בענייננו, קבע בית המשפט כי: “המקור הסביר ביותר לאלח הדם שהתפתח בגופה של התובעת היה זיהום תוך בטני” (פס’ 36 לפסק דינו של בית המשפט קמא). בית המשפט נימק קביעה זו בבחירה בין חוות הדעת שעמדו בפניו, ובהחלטה כי חוות הדעת של המומחה מטעם המשיבים, פרופ’ דגן, שקבע כי האפשרות הסבירה ביותר היא כי מקור אלח הדם היה בטני, מהימנה יותר בעיניו. אשר על כן, אינני מוצא צורך לדון בדרכי הוכחה אחרות של יסוד הקשר הסיבתי המשפטי, וניתן לקבוע שהוכח על-פי הראיות וברמה הדרושה כי מקור הזיהום הוא בבטן.

חבות המערערת בגין אבחון אלח הדם

א. שאלת ההתרשלות

28. המערערת טוענת כי לא ניתן היה לאתר את הזיהום בשלב מוקדם יותר, שכן לעמדתה החום הגבוה של פלונית והשלשול ממנו סבלה אינם סימנים לזיהום בהכרח. לטענת המערערת, גם קשיי הנשימה מהם סבלה פלונית בשעת חצות לא העידו, בזמן אמת, על אלח דם העתיד להתרחש. המערערת טוענת כי עד השעה 04:00 לא היה שינוי במצבה של פלונית, ולכן גילוי אלח הדם בשעה זו אינו רשלני.

29. נראה כי בית המשפט יצא מנקודת הנחה נוחה למערערת בשאלה זו – מעבר לנסיבות שהוכחו – בכל הנוגע לאבחון אלח הדם ולטיפול במשיבה בימים שקדמו לאירוע דום הלב. בימים הקרובים שלאחר הניתוח החלה פלונית להתאושש, עד שביום 13.09.1997 החמיר מצבה, והיא החלה לסבול משורה של תסמינים שצריכים היו לעורר את תשומת לב הרופאים. השילוב שבין פעולות המעיים, חוסר הנוחות והגרד, ותלונות אמה של פלונית על כך שבתה – הרגועה והנוחה בדרך כלל – מתלוננת על כאבים, היה צריך להדליק נורות אדומות ולהוביל את הצוות הרפואי לבצע בדיקות מקיפות כדי לבחון את האפשרות הצפויה של זיהום כתוצאה מהפציעות המורכבות של פלונית. מתן תשומת לב לתלונותיו ובקשותיו של בן משפחה שאינו מש ממיטת החולה אינה רק צורך הנובע ממידת האנושיות. יש במתן תשומת הלב הזו גם משום טיפול רפואי נכון. בשעת חצות של אותו יום, הצטרפו לתסמינים המוקדמים גם קוצר נשימה וירידה ברמת החמצן בדם. בשלב זה – כפי שפסק בית המשפט המחוזי, בהתבסס על חוות הדעת שעמדו לפניו (ובפועל עוד בשלב מוקדם יותר כפי שעולה ממכלול הראיות), היה על הרופאים לבחון את מכלול התסמינים, ולשקול את האפשרות של התרחשות אלח דם. משלא עשו כן – התרשלו בתפקידם.

30. לדידי, כאמור, היה מקום לקבוע כי ההתרשלות החלה בשעה מוקדמת יותר, וזאת בין השאר עקב המחלוקת הנוגעת לצורת הטיפול בפלונית. משהוחלט לדחות את המלצתו של המומחה למחלות זיהומיות היה על הרופאים להשגיח בקפידה רבה על מצבה של פלונית ולשים לב לכל סימן מקדים לזיהום. היה עליהם ליתן דעתם גם למידע שהועבר אליהם על-ידי אמה של החולה. ההתרשלות הראשונה, שהתבטאה בסטייה מעצת המומחה ללא סיבה מוצדקת, הכשירה את הקרקע להתרשלות השנייה ואף הגבירה אותה. אילו נתקבלה ההחלטה על הפסקת האנטיביוטיקה בצורה מושכלת ומודעת, ומתוך שיקולים סבירים, היו הרופאים שקיבלו אותה מודעים לסכנה שבהפסקת הטיפול. והרי אין חולק שהפסקת הטיפול באנטיביוטיקה – אפילו יש לה יתרונות מסוימים – מגדילה את הסיכון לזיהום. מודעות לסיכון המוגבר הייתה צריכה לבוא לידי ביטוי במעקב צמוד על פלונית, תוך תשומת לב לכל שינוי במצבה שעשוי להעיד על התפרצות זיהום – שממנה חשש המומחה למחלות זיהומיות. תשומת לב זו צריכה הייתה לעבור גם לידיעת הרופאים התורנים ולכל מי שעשוי היה לטפל בפלונית בימים שלאחר הפסקת הטיפול. החלטה מושכלת, אשר הייתה מלווה בתיעוד מפורט בגיליון הרפואי הייתה עשויה, ובוודאי הייתה אמורה, לעורר אצל הרופא התורן חשדות בשלב מוקדם יותר. לאור מצבה של פלונית גם תלונותיה של האם על חוסר שקט, המלווה בשלשולים ובכאבים – היו צריכות להעלות חשד בלב הרופאים. בפועל, התמונה העולה מן הטיפול בפלונית היא כי כל רופא התמקד בתחום הטיפול הצר שלו, עד שלא נעשתה עבודה של שילוב השיקולים והגורמים החשובים לטיפול. מכל מקום, כאמור, הוכח כי רופאי המערערת התרשלו בכך שלא זיהו את התסמינים בשעת חצות, לכל הפחות.

ב. שאלת הקשר הסיבתי

31. בית המשפט קבע כי התרשלות המערערת באבחון אלח הדם ובטיפול בו קשורה בקשר סיבתי לנזק שנגרם לפלונית, וכך כתב: “לו הוקדם מתן האנטיביוטיקה לשעת חצות, או לחילופין לו הייתה מבוצעת לתובעת אינטובציה בשעה 04:00, היה הסיכון לקרות ההלם הספטי קטן במידה משמעותית דיה על מנת לקבוע, כי מתקיים קשר סיבתי עובדתי בין ההתרשלות בה לקה הטיפול הרפואי שניתן לתובעת בליל האירוע לבין הנזק שנגרם לה. במילים אחרות, ההתרשלות באבחון אלח הדם ובטיפול בו הגדילה בשיעור ניכר את הסיכון לשלום התובעת” (פס’ 62 לפסק הדין). פרופ’ דגן, המומחה מטעם המשיבה, סבר כי “הסיכוי לא להצליח הוא כמו כן להצליח”, ובשלב אחר בעדותו ציין כי “זה פחות מ-50% אני מסכים. אבל זה לא אפס” (פס’ 61 לפסק הדין). המערערת טוענת, לאור אמירות אלה, כי לא הוכח קשר סיבתי עובדתי בין ההתרשלות לנזק, שכן אף אילו היה מתגלה אלח הדם בשלב מוקדם יותר – לא היה בכך כדי לשפר את מצבה של פלונית. ברם, מאחר שמלכתחילה אחראית המערערת גם על עצם היווצרות אלח הדם ולא רק על הטיפול המאוחר בו – אין צורך לקבוע מהו הנזק שנגרם כתוצאה מאיזו התרשלות, שהרי אלמלא התרשלותה של המערערת בהפסקת האנטיביוטיקה, הייתה נמנעת התדרדרותה המהירה של פלונית. משכך, הקביעה כי המערערת אחראית על מלוא הנזק נותרת בעינה. הנה כי כן, טענות המערערת לעניין האחריות בגין היווצרות אלח הדם ובגין האבחון והטיפול בו – נדחות.

שני הצדדים הגישו סיכומים משלימים העוסקים בשאלת ההשפעה של פסק-הדין בדנ”א 4693/05 בי”ח כרמל – חיפה נ’ מלול ([פורסם בנבו], 29.8.2010) על עניינם. משלא התעוררו שאלות של עמימות סיבתית, כאמור, אין בדברים כדי להשפיע על התוצאה.

גובה הנזק

32. כאמור, בית המשפט המחוזי פסק כי נכותה הנוירולוגית והנפשית של המשיבה עומדת על 35%, וכי שיעור הגריעה מכושר השתכרותה בגין נכות זו עומד על 50%. שכר הבסיס לחישוב הפיצויים בגין הפסדי השתכרות הועמד על השכר הממוצע במשק בתוספת זכויות פנסיוניות. המערערת טוענת כי שיעור הגריעה מכושר השתכרותה של פלונית הוא נמוך מכפי שנפסק, וכי נשמרו לה יכולות מעולות באמצעותן היא יכולה להשתכר. לשיטת המערערת יש להתאים את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות לשיעור הנכות הרפואית ולא להוסיף עליו. לחילופין טוענת המערערת כי גם הנכות הפלסטית גורעת מהשתכרותה של המשיבה, ולכן יש להפחית 30% – כשיעור הנכות שנגרמה כתוצאה מהכוויות – מתוך השיעור של 50% הפסד השתכרות. לבסוף גורסת המערערת כי לא היה מקום לפסוק למשיבה פיצויים בגין הפסד התנאים הסוציאליים, משאלה לא הוכחו במדויק, וכן כי הפיצוי בגין עזרה לזולת בעתיד הוא גבוה מדי, שכן לטענתה מתנהלת המשיבה באופן עצמאי.

33. המשיבה טוענת כי איבדה את כושר השתכרותה באופן מלא, וכי לנכות הפלסטית אין כל השפעה על כושר השתכרותה, אלא מלוא הנזק נגרם באחריות המערערת. נזקיה של פלונית – קשיי הלמידה, הזיכרון והריכוז, האיטיות, הפאסיביות וכדומה – פוגעים לטענתה בבסיס יכולותיה לרכוש מקצוע ולעבוד בשוק החופשי. לפי קביעת בית המשפט יש ביכולתה להשתלב רק ב”שוק פתוח בתנאים מוגנים”. פלונית טוענת עוד כי בית המשפט נתן משקל רב מידי לסיכוי שימצא מעסיק שידע את מצבה ויסכים לקבלה חרף מגבלותיה – סיכוי שלשיטתה הוא תיאורטי. לכל הפחות, כך גורסת המשיבה, אף אם יוותרו קביעות בית המשפט קמא בעינן, יש לחשב את הפסד ההשתכרות כהפרש בין השכר שישולם לה בשוק מוגן לבין השכר הממוצע במשק. בית המשפט פסק למשיבה פיצויים בגובה מחצית השכר הממוצע במשק ובכך הניח כי היא עשויה להרוויח את היתרה – סך של 4,500 ש”ח נוספים – בעצמה; המשיבה טוענת כי הנחה זו אינה מתיישבת עם הקביעה כי היא מסוגלת לעבוד רק בשוק מוגן, שבו השכר בוודאי לא יגיע לסכום זה, העולה על שכר המינימום. לטענתה, שכרה בשוק המוגן לא יעלה על השכר הקבוע בתקנות שכר מינימום (שכר מותאם לעובד עם מגבלות בעל יכולת עבודה מופחתת), התשס”ב-2002 לעובדים בעלי כושר השתכרות כשלה. שכר זה עומד לגישת המשיבה על סכום של 2,887.63 ש”ח. טענה נוספת בפיה כי היה על בית המשפט להעמיד את בסיס השכר על כפל השכר הממוצע במשק, בשל נתוניה האישיים.

בנוסף טוענת המשיבה כי היה על בית המשפט להעמיד את הפסדי הפנסיה שלה על 70% משכרה הפוטנציאלי, כפי שנהוג לטענתה במקרים של קטינים שאיבדו את כושר השתכרותם לחלוטין. פלונית טוענת עוד כי שיעור הפיצוי שנפסק לה עבור עזרת הזולת בעבר – 250,000 ש”ח לתקופה של 11 שנים – והפיצוי שנפסק עבור עזרת הזולת בעתיד – 3,000 ש”ח לחודש, מתוך הנחה שהיא זקוקה לשלוש שעות עזרה ביום בלבד – הם נמוכים מדי. בקביעת שיעורים אלה לא התחשב לדעתה בית המשפט בעובדה כי היא זקוקה לטיפול יום-יומי מתמיד. לבסוף, המשיבה טוענת כי הפיצוי שנפסק לה בגין הנזק הלא ממוני הוא נמוך מדי.

34. ככלל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהיעדר טעם מספיק בממצאיה ובפרטי חישוביה של הערכאה המבררת, מקום בו סכום הפיצוי שנפסק הוא סביר בכללותו (ראו למשל ע”א 6720/99 פרפרה נ’ גולדו [פורסם בנבו] תק-על 2005(3) 2525, בפס’ 9 (2005)); ע”א 615/89 מרדכי נ’ עיריית גבעתיים [פורסם בנבו] תק-על 95(2) 1105 (1995)). כך גם במקרה שלפנינו. אין מקום לשנות מהכרעת בית המשפט קמא בעניין הפיצויים בגין עזרת הזולת ובגין הנזק הלא ממוני, שנאמצו בהתבסס על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא ועל ניסיונו השיפוטי. אין מקום להתערבותנו גם בקביעת שיעור הגריעה מהשתכרותה של פלונית. אמנם הנחת המוצא היא כי נכותו התפקודית של הניזוק היא פועל יוצא של הנכות הרפואית, ולשיעור הנכות הרפואית יש משקל רב בקביעת שיעור הפגיעה בכושר השתכרותו, אך בית המשפט רשאי לסטות מכללים אלה מקום בו נחה דעתו כי שיעור הנכות התפקודית או שיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הניזוק שונה משיעור הנכות הרפואית שלו (ראו למשל ע”א 5148/05 קוגלמס נ’ לוי [פורסם בנבו] תק-על 2008(1) 2799, בפס’ 7 (2008); ע”א 3049/93 גירוגיסיאן נ’ רמזי, פ”ד נב(3) 792 (1995)). בהיעדר טעם מבורר לכך, ערכאת הערעור תמעט להתערב בקביעות מסוג זה, וגם בענייננו לא מצאתי עילה להתערבות. באשר לטענותיה של פלונית לגבי הגריעה מכושר ההשתכרות – בית המשפט אמנם לא פסק מהו שיעור הפגיעה שגרמה הנכות הפלסטית ליכולת ההשתכרות של פלונית (וזאת מאחר שלא הוצגו בפניו נתונים לעניין זה), אולם הוא ציין כי התחשב בשיעור זה והפחית מעט משיעור הפסד השכר. הפער שאפשר כי נוצר בין השכר הממוצע במשק לבין השיעור אותו מסוגלת המשיבה להרוויח, בתוספת הפסדי השכר שנפסקו לה, הוא השיעור אותו ניתן לשייך, כך נראה, לנכות הפלסטית.

35. כמו כן, לא הוכחה בענייננו עילה לסטות מההנחה לפיה חישוב ההשתכרות ייעשה על בסיס השכר הממוצע במשק. קביעת פוטנציאל השתכרותו של קטין נתונה בחוסר ודאות ובעמימות מעצם טבעה והנחת העבודה בנוגע לחישוב אבדן ההשתכרות של קטין היא כי אלמלא הפגיעה הוא היה משתכר כשיעור השכר הממוצע במשק. אין בנתונים שהוצגו בפני בית המשפט, לפיהם פלונית הייתה תלמידה טובה שזכתה להערכות חמות ממוריה, כדי לפזר את הערפל השורר סביב קביעת כושר ההשתכרות שהיה לה קודם שנפגעה, וכדי להצדיק סטייה מהנחת מוצא זו. כפי שציינתי במקום אחר:

ראיות ואינדיקציות באשר לנפגע הקטין יאפשרו לסתור את החזקה בדבר השכר הממוצע במשק – לכאן או לכאן – רק במקום שבו יש להן משקל רב והן מלמדות בהסתברות גבוהה כי הקטין אמנם היה משתלב בעתיד במקצוע מסוים (או לחלופין, כי היה מתקשה למצוא לו מקום בעבודה מכניסה). אכן, בנטיות, בכישורים ובשאיפות בעלמא לא בהכרח סגי (ע”א 10064/02 “מגדל” חברה לביטוח בע”מ נ’ אבו-חנא, פ”ד ס(3) 13, 63 (2005)).

גם בנוגע לערך הכספי של התנאים הסוציאליים שלהם זכאית פלונית אין כל עילה להתערב בפסיקת בית המשפט קמא. כפי שנפסק בעבר, זכאי הניזוק שכושר השתכרותו נפגע לפיצוי גם עבור ערך התנאים הסוציאליים בהם נשא מעבידו בהפרשותיו לקרן פנסיה אלמלא הפגיעה. סכומים אלה מתווספים לפיצוי בגין הפסד השתכרות. במקרה שבו אין נתונים מדויקים על שיעורם (או אף אם הניזוק לא תבע אותם במפורש), ובפרט כאשר הניזוק הוא קטין ולא ניתן להעריך באופן מדויק את גובה ההפסדים – עשוי בית המשפט להעריך את גובה התשלומים בדרך של אמדן או בסכום גלובאלי (ע”א 9079/04 אלון נ’ לאופר [פורסם בנבו] תק-על 2007(2) 282 (2007); קציר פיצויים בשל נזק גוף כרך א 455 (מהדורה חמישית, 2003)).

בסופו של דבר, גובה הפיצוי בכללותו הוא סביר, ונקבע בהתבסס על העקרונות הקבועים בפסיקה. אשר-על-כן גובה הפיצוי אינו מצריך את התערבותנו.

ניכוי קצבאות המוסד לביטוח לאומי

36. לטענת המערערת, היה על בית המשפט לנכות מסכום הפיצויים את מלוא הגמלאות שמקבלת פלונית מהמוסד לביטוח לאומי – הן את הגמלאות המשולמות לה עבור נכותה הניורולוגית והנפשית, הן את הגמלאות המשולמות לה בגין נכותה הפלסטית. המערערת טוענת כי הנכויות כולן מקורן באותה עילה, ולכן לשיטתה לא ניתן לנכות רק את הגמלאות הקשורות לרשלנות הרפואית אלא יש לנכות את כל הקצבאות מתוך סכום הפיצויים. פרשנות זו אין לה על מה שתתסמוך. על-מנת שתנוכה מסכום הפיצויים, גמלה המשולמת על-ידי הביטוח הלאומי, על הגמלה להיות קשורה לפגיעה המשמשת בסיס לפיצויים (קציר, כרך ב, בעמ’ 1509-1508). גם כאשר זכאי הנפגע לקצבת נכות כללית, ינוכה מהפיצויים רק החלק מן הקצבה אשר מבטא את הנכות הקשורה לפעולותיו של המזיק, ושנגרמה כתוצאה ממעשה העוולה (רע”א 3953/01 עמר נ’ אליהו חברה לביטוח בע”מ, פ”ד נז(4) 350 (2003); ע”א 3097/02 מלמד נ’ קומת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא”י, פ”ד נח(5) 511, 518-517 (2004); ע”א 2135/06 בולוטין נ’ הדר חברה לביטוח בע”מ, [פורסם בנבו] תק-על 2008(2) 5089 (2008)). במקביל לכך שהגמלאות בגין הנכות הפלסטית לא ינוכו מהפיצויים שמשלמת המערערת – המוסד לביטוח לאומי אינו יכול לדרוש מן המערערת השבה של גמלאות אלה (קציר, כרך ב, בעמ’ 1491-1492, 1504-1503). פרשנות המערערת הייתה מותירה את פלונית ללא פיצוי על נזקיה שנבעו מהפיגוע עצמו, וזאת אין לקבל.

37. כשלעצמי, נראה לי כי יש מקום להעלות ספקות דווקא לגבי החלטת בית המשפט קמא לנכות מהניכוי את ההפרש שבין הקצבה שיכולה פלונית לקבל בגין הנכות הפלסטית לפי חוק נפגעי פעולות איבה לבין החלק בקצבת הנכות הכללית המשויך לנכות הפלסטית. אמנם, מהסכום המנוכה מהפיצויים שמשלם המזיק יש לנכות את הגמלאות אותן הפסיד הניזוק בעקבות ההכרח לבחור בין שתי קצבאות שונות. אולם ניכוי זה נעשה כאשר מדובר בשתי קצבאות המשולמות בגין נזקים שונים – אחד נגרם במנותק מהמעשה המזיק והשני נגרם בגינו. למשל, כאשר הפסיד הניזוק את קצבת השאירים לה היה זכאי אלמלא התאונה, מאחר שנגרם לו נזק המזכה אותו בגמלת נכות, שאיננה כוללת רכיב של קצבת שאירים. ה”ניכוי מהניכוי” מבטא למעשה את הרציונל לפיו אין לנכות מן הפיצוי הטבות שאין בינן לבין התאונה קשר סיבתי (ע”א 9209/03 עיזבון ניסן נ’ הכשרת היישוב חברה לביטוח בע”מ ([פורסם בנבו], 16.11.2008). בענייננו, לא תידרש פלונית לבחור בין שתי קצבאות שונות אלא בין שתי דרכים שונות לקבלת קצבה בגין אותן נכויות. הבחירה בקצבת הנכות הכללית פוגעת – אולי – בגובה הגמלה בגין נכות אחת, אך ככל הנראה הגמלה בגין הנכות האחרת גבוהה יותר, שאחרת אין סיבה לבחור בדרך זו. בכך שונה מצב זה מן המצב שנידון בפסיקה עליה התבסס בית המשפט קמא, ושאלת החלת הלכת הניכוי מהניכוי במקרה זה אינה מובנת מאליה. אלא שהמערערת לא העלתה טענות לעניין זה ולא שמענו את עמדות הצדדים לגביו – ומשכך, אין מקום לשנות מהכרעת בית המשפט קמא.

38. אשר על כן, הערעורים נדחים, מן הנימוקים שפורטו לעיל. כל צד יישא בהוצאותיו.

המשנה-לנשיאה

השופטת ע’ ארבל:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט י’ עמית:

אני מסכים.

1. פלונית אושפזה ביום 4.9.97 ובאותו יום החלה לקבל טיפול באנטיביוטיקה, טיפול שנפסק ביום 12.9.97 כאשר ברשומה הרפואית נכתב על ידי ד”ר מרגוליס “…לפי סיכום עם כירורגים אתמול הופסקה אנטיביוטיקה….”. ברגיל, ייתכן כי די ברישום מעין זה כדי להעיד כי התקיימה התייעצות רוטינית בסיומה התקבלה החלטה להפסיק את מתן האנטיביוטיקה. איני משוכנע כי במהלך העבודה השוטפת בבית חולים, כאשר בכל מחלקה מתקבלות עשרות החלטות ביום, לרבות לגבי שינוי במינון תרופה זו או אחרת או הפסקת מתן התרופה, ניתן לפרט את תוכן השיקולים שהביאו לאותה החלטה. ברם, במקרה דנן, אין לומר כי ההפסקה במתן האנטיביוטיקה הייתה בגדר החלטה רוטינית, באשר רק יום אחד לפני הפסקת הטיפול טרחו הכירורגים להתייעץ עם זיהומולוג בכיר כפרופ’ מעיין, ככל הנראה נוכח הפציעה המורכבת של פלונית. בנסיבות מיוחדות אלה, וכפי שנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא, הגליון הרפואי מציג “חור שחור” בשאלה עם מי נעשתה ההתייעצות ומה היה תוכן ההתייעצות שהביאה להפסקת הטיפול האנטיביוטי.

2. בכל מקרה, די היה בהתרשלות באי אבחון הזיהום בשלב מוקדם יותר, כדי להטיל אחריות על המערערת, וגם מטעם זה דין הערעור להידחות.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה-לנשיאה א’ ריבלין.

ניתן היום, ט”ו באדר ב התשע”א (21.3.2011).

5129371

ע’ ארבל 54678313-8799/08

54678313

המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט

רשלנות רפואית באבחון זיהומים / זיהומים- פס"ד

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

 

ע”א 8842/08

וערעור שכנגד

בפני: כבוד השופטת א’ חיות

כבוד השופט ע’ פוגלמן

כבוד השופט י’ עמית

המערערים 1. עזבון המנוח גדעון לב ארי ז”ל

והמשיבים שכנגד: 2. נירה לב ארי

3. מתן לב ארי

4. נעמה לב ארי

נ ג ד

המשיבים 1. ד”ר סרנת אריה

והמערערים שכנגד: 2. ד”ר יצחק גרשון

3. משרד הבריאות

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב בת”א 2473/02 [פורסם בנבו] שניתן ביום 11.9.2008 על ידי כבוד השופטת נ’ אחיטוב

בשם המערערים: עו”ד עילית רפאל, עו”ד אלדד נבו

בשם המשיבים: עו”ד רם נועם

 

פסק-דין

(בעניינם של המשיבים 1-2)

השופט י’ עמית:

עקירת שן שהסתיימה במוות. על כך נסבה תביעת הרשלנות הרפואית של המערערים שנדחתה בפסק דינו של בית משפט קמא.

העובדות הצריכות לעניין

1. הורתה של הטרגדיה שבפנינו בעקירת שן ביום 22.7.2001, שהסתבכה עקב התפרצות דלקת F.N, מה שהביא את המנוח גדעון לב-ארי ז”ל (להלן: המנוח), יליד 1935, אל בית החולים איכילוב ביום 31.7.2001. מכאן ואילך הסתבכו הדברים עד לפטירתו של המנוח ביום 16.9.2001.

2. בתביעה שהגישו המערערים לבית משפט קמא, נטען כי המשיבים 2-1, רופאי השיניים שטיפלו במנוח (להלן ביחד: המשיבים), התרשלו בכך שלא זיהו את הדלקת במועד ולא טיפלו במנוח כנדרש, וכי המשיב 3 (להלן: בית החולים) התרשל בכך שלא איבחן במועד כי המנוח לקה בליבו ולא ביצע את הפעולות הנדרשות במצב זה, לרבות אי ביצוע פעולות החייאה במועד.

3. ואלו עיקרי העובדות והמחלוקות העובדתיות כפי שעולה מפסק דינו של בית משפט קמא:

המשיבים הם רופאי השיניים שטיפלו במנוח. המשיב 1 טיפל במנוח במרפאתו משך שנים רבות, והמשיב 2 עבד אצל ו/או עם המשיב 1 והוא שביצע את עקירת השן למנוח.

ביום 5.7.2001 פנה המנוח למרפאתם של המשיבים עקב תחושה של אי נוחות בשן בינה בצד ימין של הפה. לגרסת המשיבים, בצילום רנטגן של האזור נראתה ספיגה של למעלה ממחצית מתמיכת העצם בשן ונמצאה רגישות של השן. בעקבות ממצא זה, וכטיפול ראשוני, המשיב 2 השחיז את כותרת השן.

ביום 9.7.2001 התקשר המנוח למרפאה ודיבר עם המשיב 1. לטענת אלמנת המנוח (היא מערערת מס’ 2), המנוח מסר כי הטיפול הצליח ותחושת אי הנוחות חלפה, אך המשיב 1 המליץ לו לעקור את השן. ואילו לטענת המשיבים, המנוח ביקש מהם לעקור את השן ו”לשחרר אותו מהמטרד”. המשיבים התייעצו ביניהם והחליטו לעקור את השן, כפי שעשו בעבר לשן בינה מקבילה. לטענת המשיבים, בשבוע שלאחר מכן הגיע המנוח למרפאה ללא הודעה מוקדמת וביקש לעקור את השן, ובמעמד זה נקבע הטיפול ליום 22.7.2001.

ביום 22.7.2001 בוצעה עקירת השן במרפאתם של המשיבים, וביומיים שלאחר מכן סבל המנוח מכאבים שהוגדרו על ידי אלמנתו ככאבים “רגילים” האופייניים לעקירת שן. לגירסת האלמנה, ביום 24.7.2001 החלו הכאבים להתגבר והמנוח החל לסבול מכאבים בלסת העליונה.

לגירסת המשיבים, ביום 24.7.2001 הגיע המנוח למרפאה ללא הודעה מוקדמת ועבר בדיקת ביקורת שיגרתית על ידי המשיב 2. בבדיקה זו לא נמצאו כל ממצאים חריגים – אודם או נפיחות – אלא סימני החלמה טובים באזור העקירה.

לגירסת אלמנת המנוח, ביום 25.7.2001 החלה להופיע נפיחות בלחי ימין של המנוח והופיעו סימני אודם וחום מקומי בלחי ובגרון וכן כאבי גרון.

לגירסת המשיבים, ביום 26.7.2001 התקשר המנוח למשיב 1 וסיפר לו על הרגשת אי נוחות באזור העקירה. המשיב 1 ביקש ממנו להגיע לבדיקה, אך המנוח לא עשה כן.

ביום 27.7.2001, יום שישי בשבוע, המנוח החליט על דעת עצמו לקחת אנטיביוטיקה מסוג מוקסיפן. באותו יום התקשר המנוח לביתו של המשיב 1, ועל פי רישומי חברת “בזק” אורך השיחה עלה על 5 דקות. לטענת אלמנת המנוח, הוא עידכן את המשיב 1 כי הוא נוטל אנטיביוטיקה וכי הוא סובל מכאבים. לטענת המשיב 1, המנוח אכן התקשר לביתו אך לא שוחח איתו אלא עם מי מבני משפחתו.

ביום 28.7.2001, יום שבת, הגיע המנוח מביתו שבאזור מודיעין לביתו של המשיב 1 בתל אביב. המשיב 1 רשם למנוח אנטיביוטיקה מסוג אוגמנטין. לטענת המשיבים, האנטיביוטיקה ניתנה כתחליף למוקסיפן שהמנוח כבר נטל והסימון בכרטיסו הרפואי של המנוח הוא “מוקסיפן¥אוגמנטין”. ואילו לטענת האלמנה, האוגמנטין ניתן למנוח בנוסף לאנטיביוטיקה שכבר לקח והסימון הוא “מוקסיפן+אוגמנטין”. לגירסת האלמנה, בהמשך היום המנוח היה תשוש וסבל מכאבים עצומים ומקשיים בפתיחת הפה ובבליעה.

ביום 29.7.2001 הגיע המנוח למרפאת המשיבים, שם ביצע המשיב 1 צילום רנטגן לאזור השן שנעקרה ובצילום לא נמצאו ממצאים חריגים. המנוח נשלח חזרה לביתו עם הוראות להמשיך את האנטיביוטיקה שנרשמה לו, ונקבעה לו בדיקה חוזרת יומיים לאחר מכן. לגירסת האלמנה, כשהגיע המנוח למרפאה הנפיחות על פניו היתה בצבעים של אדום וסגול. לגירסת המשיבים, כשהגיע המנוח למרפאה היה מצבו ללא שינוי והוא נתבקש להגיע למרפאה, מיידית בכל מקרה של הרעה.

לגירסת האלמנה, ביום 30.7.2001 המשיך המנוח לסבול מכאבים קשים, מחום גבוה של 40 מעלות ומנפיחות שהלכה והתפשטה לכל אזור הפנים והצוואר, מלווה באודם.

ביום 31.7.2001 הגיע המנוח למרפאתו של המשיב 1. משראה המשיב 1 את פניו של המנוח, שהיו נפוחים ואדומים, נסע עימו מיד לחדר המיון בבית החולים, שם אובחן המנוח כסובל מדלקת רקמות מסוג N.F – Necrotizing Fascitis. המדובר בדלקת מסכנת חיים, ועוד באותו יום נותח המנוח בבית החולים והועבר לטיפול נמרץ (נשימתי). המנוח שהה חודש ושבוע במחלקת טיפול נמרץ, מתוכם כשבועיים היה מונשם ומורדם בהרדמה מלאה. אין חולק כי במהלך אשפוזו של המנוח במחלקת טיפול נמרץ הוא סבל מבעיית שלשולים ומהיווצרות פצעי לחץ באזור האגן. המנוח הועבר ביום 6.9.2001 למחלקת אף-אוזן-גרון (להלן: אא”ג), שם עבר הטריות (סילוק רקמות חולות). אין גם חולק כי המנוח סבל ממספר אירועי בילבול במהלך אשפוזו במחלקה, כשהמרכזי בהם אירע ביום 15.9.2001. למחרת, ביום 16.9.2001, בסביבות השעה 05:00 בבוקר נמצא המנוח כשהוא קר וללא דופק. לא בוצעו פעולות החייאה ובנתיחה שלאחר המוות התברר כי המנוח עבר אירוע לב 24-12 שעות לפני מותו.

עד כאן השתלשלות האירועים שבסופה מצא המנוח את מותו. בית משפט קמא מצא כי אין לייחס רשלנות למשיבים ולבית החולים ובהמשך נעמוד על הנמקתו. על כך נסב הערעור שבפנינו, בו נטען על ידי המערערים הן לרשלנותם של המשיבים והן לרשלנות בית החולים.

4. לגבי רשלנות בית החולים, המערערים טענו כי המנוח הוזנח על ידי הצוות המטפל במחלקת טיפול נמרץ, וכתוצאה מכך התפתחו בגופו פצעי לחץ מזוהמים ושלשולים שזיהמו את פצעי הלחץ. אלו גרמו למנוח טראומה פיזית קשה שהצטרפה לטראומה שנגרמה מהזיהום הנמקי ברקמות הצוואר והלחי והניתוח הקשה שעבר, מה שהביא בסופו של דבר למותו כתוצאה מהתקף לב. עוד נטען, כי משהועבר המנוח באופן תמוה למחלקת אא”ג הוא לא נבדק פיזית בעת קבלתו. המנוח נמצא ביום 16.9.2001 בשעה 5:00 לפנות בוקר עם סימני חיים קלושים, אך הצוות הרפואי אפילו לא ניסה לבצע בו פעולת החייאה.

מאחר שהמערערים ובית החולים הגיעו להסכמה כי ביחסים ביניהם תוכרע המחלוקת על דרך של סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ”ד-1984, יינתן בנפרד פסק-הדין בערעור בעניין המשיב 3 על דרך הפשרה כאמור. איננו נדרשים, אפוא, לפירוט העובדות הקשורות לפרטי הטיפול שקיבל המנוח בבית החולים והמסקנות אליהן הגיע בית משפט קמא, אלא ככל שהדבר דרוש לצורך פסק-הדין בענינם של המשיבים 1 ו-2.

מכאן ואילך נתמקד אפוא ביחסים שבין המערערים למשיבים אלה.

פסק דינו של בית משפט קמא

5. בית משפט קמא מצא כי הרישומים שנעשו תאמו את הסטנדרט הרפואי באותה עת, וכי לא היה חוסר ברישומים אלה, אשר נעשו בקיצור ובצמצום, כפי שהיה נהוג בעבר אצל בני “הדור הישן” של רופאי השיניים. נקבע כי על אף הצמצום ברישומים הרפואיים, אין בכך כדי להעביר את נטל השכנוע למשיבים.

6. בית משפט קמא בחן את הטענה לפיה לא היה צורך מלכתחילה לעקור את השן. לעניין זה נשמעו מומחים מטעם המשיבים ומומחים מטעם המערערים. נקבע כי דין הטענה להידחות באשר ניתן לזהות בצילום הרנטגן שנעשה למנוח את הספיגה הרבה של תמיכת העצם בשן, מה שהצדיק את עקירת השן.

7. בעקבות פטירתו של המנוח התקיימה בתחילת שנת 2002 בדיקה על ידי האגף להבטחת איכות במשרד הבריאות, בעקבות תלונת משפחת המנוח. בית משפט קמא עמד על גרסאות המשיבים באותו הליך ועל הבדלים כאלה ואחרים בין הגרסאות, אך מבלי להכריע בעניין.

בית המשפט עמד על הרישומים הרפואיים בבית החולים. בגיליון חדר המיון נרשם כי המנוח “מטופל באוגמנטין” וכי “טופל באוגמנטין+מוקסיפן”. ניתן להבין מהרישום כי בעת שהמנוח הגיע לבית החולים הוא היה מטופל רק באנטיביוטיקה מסוג אוגמנטין, ואילו במשך התקופה שבין עקירת השן לבין אשפוזו “טופל”, בלשון עבר, באנטיביוטיקה משני הסוגים, מה שמחזק את גירסת המשיבים כי האוגמנטין החליף את המוקסיפן (סעיף 18 לפסק הדין).

עוד נרשם בגיליון חדר המיון, “ללא קושי בבליעה או הנעת הלשון”, מה שמחליש את גירסת האלמנה כי המנוח סבל מקשיים בפתיחת הפה ובבליעה כבר ביום 28.7.2001.

מנגד, נרשם בגיליון חדר מיון כי “הנפיחות החלה להתפתח מיום שאחר העקירה”, מה שעולה בקנה אחד עם גירסת האלמנה אך נוגד את גירסת המשיבים לפיה יומיים אחרי העקירה לא היה ממצא של נפיחות באזור העקירה.

בגיליון מחלקת פה ולסת של בית החולים, ביום אשפוזו של המנוח, עוד טרם נותח והועבר לטיפול נמרץ, נרשם כי “אין חום סיסטמי”, מה שלא עולה בקנה אחד עם גירסת האלמנה כי כבר יומיים לפני אשפוזו סבל המנוח מחום גבוה של עד 40 מעלות. עוד נרשם כי המנוח נראה “כפי גילו. במצב כללי בינוני-טוב”, מה שלא עולה בקנה אחד עם גירסת האלמנה כי המנוח היה “תשוש” כבר ביום 28.7.2001, שלושה ימים לפני האישפוז. בהקשר זה ציין בית המשפט כי המנוח נהג במכוניתו בכוחות עצמו גם ביום בו אושפז, מביתו שבאזור העיר מודיעין עד למרפאת המשיבים בתל אביב, ומשם, בליווי המשיב 1, נהג לבית החולים.

8. בהמשך, בחן בית המשפט את השאלה אליה נדרשו המומחים מטעם הצדדים: האם הדלקת שהתפתחה אצל המנוח ושנתגלתה לעין כל ביום 31.7.2001, היתה נסתרת ובלתי ניתנת לזיהוי ואיבחון קודם לכן – ביום 24.7.2001 או 28.7.2001 ואפילו ביום 29.7.2001?

המומחה מטעם המשיבים, ד”ר אלן פרידמן, מנתח פה ולסת, כתב בחוות דעתו כי “כאשר NF מתפתח הוא מתפשט במהירות רבה … תמונה זו די אופיינית למורסות, כאשר אנטיביוטיקה משפיעה בתחילה אך החיידקים מתגברים ובמשך זמן קצר מאוד חלה החמרה ניכרת”. בנוסף, העיד בעניין זה פרופ’ מרק ליטנר, מומחה לרפואת הפה, ולדבריו הדלקת יכולה להתפרץ בצורה מהירה. עוד לעניין זה העידו מספר מומחים מטעם המשיבה 3. פרופ’ פטריק סורקין, מנהל המחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים איכילוב, גרס כי מהניסיון והידע שלו הדלקת יכולה להתחיל מנקודה קטנה, מפצע בעור “ותוך דקות או שעות להתפשט בכל הגוף”. ד”ר ערן סגל, מומחה להרדמה בטיפול נמרץ, העיד כי המחלה “יכולה להתקדם תוך שעות ספורות מהרגע שהיא מתחילה”. פרופ’ דן פליס, מנהל מחלקת אא”ג בבית חולים איכילוב, אישר אף הוא כי הדלקת יכולה להתפרץ תוך מספר שעות ולהיות קטלנית. משנשאל הכיצד כאשר התקבל המנוח ביום 31.7.2001 בבית החולים נרשם כי הוא מצוי במצב “כללי בינוני-טוב”, השיב כי “זה נכון וזה קלאסי למחלה הזו. אנשים מגיעים במצב סביר מאוד והמצב מתדרדר תוך שעות ספורות”.

למעשה, גם המומחה מטעם המערערים, ד”ר חיים גרנות, מומחה לרפואה פנימית ורפואה דחופה, אישר בעדותו כי הדלקת יכולה להתפרץ, ונביא את הדברים כפי שצוטטו על ידי בית משפט קמא בפסק דינו (סעיף 22 לפסק הדין) (מכאן ואילך, ההדגשות במקור – י.ע.):

“ש. מקריא לך משפט שכתב ליטנר (פרופ’ מרק ליטנר שחיווה דעתו מטעם המשיבים – י.ע.): רוב החוקרים מדגישים את העובדה שאין סימנים אופייניים פתוגנמוניים והם קשים לזיהוי ואבחון ?

ת. נכון. פער בין התלונות של החולה שאתה לא מוצא שום דבר לבין ההידרדרות הדי-מהירה במצבו. חולה שמתלונן הרבה ונראה חולה אבל אתה לא מוצא שום דבר, ומצבו מידרדר תוך שעות, זה מאוד אופייני למצב של NF.

ש. המומחים הסבירו לי שהמהלך של הפעילות של החיידקים של NF בדרך כלל הוא כזה מבחינת קצב החלוקה שלהם שמדובר לא בהתפתחות איטית על פני ימים ושבועות אלא בהתפרצות שהיא במשך חצי יום, יום, יומיים-שלושה?

ת. זה לגבי אנשים בריאים, לא אנשים שהיו עם טיפול אנטיביוטי. אדם שהיה עם טיפול אנטיביוטי יכול למשוך את המחלה ופתאום יש התפרצות והחמרה במצבו.

ש. אם אדם טופל באנטיביוטיקה מסוג אוגמנטין למשל, זה יכול לעכב את ההתפרצות ?

ת. כן.”

המומחים העידו כי דלקת NF היא נדירה וקשה להבחנה. פרופ’ סורקין אישר כי המדובר במחלה נדירה, וכי NF של הפנים והצוואר נדירה עוד יותר וקשה מאוד לאיבחון מחוץ לבית החולים. לדבריו, במהלך 25 שנים שהוא עובד בבית החולים נתקל בשלושה מקרים של NF בפנים ובצוואר. ד”ר ערן סגל אישר אף הוא כי NF צוואר-פנים נדיר עוד יותר, וכי במהלך הקריירה שלו נתקל ב-5-4 מקרים כאלה. פרופ’ פליס אישר בעדותו כי המדובר במחלה נדירה, וכי במהלך הקריירה שלו ראה בסביבות 20 מקרים כאלה, וכן אישר כי לפני שהדלקת מתפרצת קשה לאבחן אותה והיא יכולה להתחזות גם לדלקת רגילה ופשוטה. למעשה, גם ד”ר גרנות, המומחה מטעם המערערים, הסכים לכך, ונביא את הדברים כפי שצוטטו בפסק דינו של בית משפט קמא (סעיף 24 לפסק הדין):

“ש. יש חוות דעת של פרופ’ לרפואת הפה, פרופ’ ליטנר, שהוא יו”ר המועצה המדעית לרפואת שיניים, והוא מביא מאמרים ומאזכר בחוות הדעת אסמכתאות רפואיות שלפיהן קיים קושי אדיר בזיהוי ואבחון של NF, האם אתה מסכים להגדרה שלו ?

ת. אני ראיתי מקרה אחד של NF לפני שנים, בצוואר, לא הייתי שותף לטיפול ולאבחנה. בהרבה מקרים קיים קושי באבחון של NF. אני יודע לגבי NF בגפיים, בעכוז. בחלק מהמקרים קיים קושי באבחון.

ש. אתה מסכים לציטוטים והאזכורים של פרופ’ ליטנר כי NF הוא זיהום נדיר ביותר בשכיחות של 1:450,000 איש בארה”ב, דהיינו 0.000%?

ת. זה שזה זיהום נדיר כן, את המספרים אני לא מכיר.

ש. בבית החולים הדסה השכיחות של אנשים המגיעים עם NF נדירה ?

ת. כן, שניים-שלושה מקרים בשנה וגם זה אני לא מכיר מידיעה אישית, אלא משמיעה.

ש. מתוך אותם מקרים מועטים שמגיעים להדסה בשנה תסכים איתי שרק מיעוט קטן ביותר הוא על רקע דנטאלי, ובדרך כלל זה על רקע גפיים ?

ת. כן, אחד בלבד – אני מכיר מקרה אחד של צוואר שנגרם משיניים וכל השאר זה בגפיים.

ש. כשאתה אומר שנתקלת במקרה אחד על רקע צווארי, במשך כמה שנים של עבודה שלך זה נכון ?

ת. 30 שנה. השיטה של הדסה שמי שמגיע עם נפיחות בצוואר הולך לפה ולסת בהדסה להיבדק.

ש. פרופ’ ליטנר מזכיר מאמרים שעל פיהם רוב החוקרים (אסמכתא 10 לחוות הדעת שלו) מדגישים את העובדה שבזיהומים מסוג זה NF אין סימנים אופייניים פתוגנמוניים ?

ת. זה סימן קליני שאופייני למצב המסוים, שמצביע באופן חד וחלק על האבחנה.

ש. מקריא לך משפט שכתב ליטנר: רוב החוקרים מדגישים את העובדה שאין סימנים אופייניים פתוגנמוניים והם קשים לזיהוי ואבחון ?

ת. נכון.”

כן ציטט בית משפט קמא את ד”ר ברק, מומחה לפה ולסת מטעם המערערים (שם):

“ש. האם אתה מסכים עם קביעותיו של פרופ’ ליטנר, המומחה לרפואת הפה, שלהבדיל מזיהומים רגילים לאחר עקירה, שהם בשכיחות של פחות מחצי אחוז, הרי שהשכיחות של NF היא 0.000%. מכיוון שמדובר על שכיחות של 1:453,000 לשנה מקרים בארה”ב ועל כן החוקרים המדענים משתמשים ב-3 ספרות אחרי האפס, ומדובר בזיהום נדיר ביותר, מפנה לאסמכתא 5 בחוות הדעת של פרופ’ ליטנר. זה נכון?

ת. אני לא נכנס למספרים או לאחוזים, אבל NF הוא זיהום נדיר ביותר, נכון.”

“ש. מפנה לאסמכתא 4 שצירפת, במאמר נקבע ש-18% מהחולים שאובחנו ב-NF נפטרו כאשר מדובר ב-18% מתוך 2.6% מהחולים שהיה להם זיהום. זאת אומרת 0.004% לפי המאמר שאתה ציטטת. האם אתה מסכים איתי שזה נדיר ביותר לאור המאמרים שאתה ציטטת באסמכתא 4?

ת. אני אמרתי שהמחלה הזו נדירה ביותר.”

לאור כל זאת, העדיף בית משפט קמא את הגירסה העובדתית של המשיבים, גירסה שנתמכה ברישומים הרפואיים שניהלו וברישומי בית החולים. גירסה זו, לפיה לא היה ניתן לראות, לזהות ולאבחן את הדלקת שהתפתחה אצל המנוח אף לא יומיים קודם לאשפוזו בבית החולים, אושרה כאפשרית על ידי המומחים של שני הצדדים. המומחים אישרו גם כי מדובר בדלקת נדירה במיוחד שקשה מאוד לאבחנה ולזהותה מחוץ לבית החולים, וכי היא יכולה “להתחזות” כדלקת רגילה. בנוסף, יש להניח כי אם מצבו של המנוח היה כה חמור בימים שקדמו ל-31.7.2001, חזקה שהיה מגיע לבית החולים במועד מוקדם יותר, אם על דעת עצמו ואם על דעת המשיבים, שהם אלו שהאיצו במנוח להתאשפז ביום 31.7.2001.

סיכומו של דבר, שבית המשפט דחה את התביעה כנגד המשיבים, ועל כך נסב הערעור שבפנינו. אקדים ואומר כי נוכח התוצאה אליה הגעתי, איני נדרש במסגרת ערעור זה לרשלנות המיוחסת לבית החולים (כאמור, הוסכם בין המערערים לבין בית החולים כי המחלוקת ביניהם תוכרע בנפרד על דרך הפשרה).

טענות המערערים

9. המערערים חזרו וטענו כי לא היה צורך בעקירת השן, וכי לאחר מכן, משהתדרדר מצבו של המנוח, המשיבים לא הפנו אותו במועד לבית החולים. המערערים הלינו על כך שבית המשפט לא נתן משקל לחוסר ברישומים הרפואיים, כפי שפורט בפסק דינו, ובניגוד להלכה לגבי רישומים רפואיים. לטענת המערערים, גם אם המשיבים הם רופאי שיניים ותיקים, הרי שהסטנדרט של הרשומות הרפואיות צריך להיבחן על פי הסטנדרטים המקובלים בשנת 2001. לכן, שגה בית המשפט בקובעו כי לא מדובר בחוסר ברשומות אלא ברישום בהיקף מצומצם.

לעניין זה הפנו המערערים לכך שברשומה הרפואית אין כל זכר לביקור של המנוח במרפאה ביום 24.7.2001, ולכך שנבדק על ידי המשיב 2 וכי הבדיקה היתה תקינה לחלוטין, כפי שנטען על ידי המשיבים. בהעדר רישום על כך, הנטל על המשיבים להראות כי אכן נעשתה ביקורת למנוח יומיים לאחר עקירת השן.

עוד הפנו המערערים לכך שבתיק הרפואי בבית החולים נכתב כי הנפיחות החלה להתפתח יום לאחר העקירה, בעוד שהמשיבים טענו כי הנפיחות החלה בסמוך לאשפוזו של המנוח.

10. המערערים הצביעו על כך שהמשיב 1 הכחיש כי ביום 27.7.2001 המנוח התקשר אליו והתלונן על נפיחות, אודם וכאבים חזקים בלחי ובצוואר. רק משהוצגו בפניו פלטי שיחות טלפון, נטען על ידו כי המנוח שוחח עם מי מבני משפחתו. בהתחשב בכך שהשיחה ארכה כ-5 דקות, גירסה זו תמוהה, בלשון המעטה.

גם הביקור החריג של המנוח אצל המשיב 1 ביום שבת מצביע על כך שלמנוח היתה סיבה טובה ודחופה להטריד את המשיב 1 בביתו ביום שבת. המשיב 1 טען כי הוא והמנוח היו בידידות רבת שנים, אך בחקירתו הנגדית אישר כי בינו לבין המנוח לא היה כל קשר מעבר לביקוריו של המנוח במרפאה. ובכלל, אם המשיב 1 לא הבחין בזיהום חמור כבר ביום שבת, מדוע רשם למנוח גם אנטיביוטיקה מסוג אוגמנטין 500 מ”ג בנוסף למוקסיפן 500 מ”ג שנטל המנוח? בהקשר זה טענו המערערים, כי פרשנותו של בית המשפט את גיליון חדר המיון אינה נכונה, וכי האנטיביוטיקה שניתנה למנוח היתה בנוסף למוקסיפן שנטל ולא במקומו. המערערים הפנו למכתב התשובה של המשיבים למשרד הבריאות, בו נטען על ידי המשיבים כי המנוח קיבל טיפול משולב של אוגמנטין+מוקסיפן, וכי המשיבים המתינו לראות כיצד השילוב בין התרופות פועל. כך עולה גם מהכרטיס הרפואי שניהלו המשיבים, שם נחזה כי נכתב מוקסיפן+אוגמנטין, ואין לקבל את הטענה כי הסימן פלוס הוא סימן חץ.

11. לטענת המערערים, האלמנה נתנה תצהיר מפורט של השתלשלות מהלך הדברים יום אחר יום, אך למרבה הפלא לא נשאלה על כך בחקירתה הנגדית ולו שאלה אחת.

עוד נטען, כי שגה בית המשפט בפרשנות שנתן לרשומות הרפואיות בבית החולים, כביכול מצבו של המנוח כשהגיע לבית החולים היה טוב. ברור שהמנוח היה במצב קשה ובסכנת חיים מיידית כשהגיע לבית החולים, כדי כך שהרופאים הנדהמים אף צילמו אותו עם הגעתו והתמונות מדברות בעד עצמן. מכל מקום, אין חולק כי עם הגיעוֹ הועבר המנוח מיידית לחדר הניתוח, שם בוצעה כריתה נרחבת של רקמות נמקיות בצוואר ובלחי ימין, ולאחר הניתוח שהה במחלקה לטיפול נמרץ כחמישה שבועות, מתוכם כשבועיים תחת הרדמה מלאה כשהוא מחובר למכונת הנשמה. מכל אלה עולה תמונה של התפתחות סוערת של הזיהום.

המערערים הצביעו על כך שהיה זה בית משפט קמא אשר העמיד את המחלוקת בין הצדדים על המישור העובדתי. כל המומחים אישרו כי אם התיאור העובדתי של התפתחות הדלקת, תלונותיו של המנוח ומראהו החיצוני הם נכונים, אזי המשיבים התרשלו בכך שלא הפנו את המנוח לחדר המיון בבית החולים בשלב מוקדם בהרבה. זאת, מאחר שאין חולק כי במקרה של זיהום דלקתי מסוף N.F בו לקה המנוח, כל יום וכל שעה שעוברים ללא טיפול מתאים הם קריטיים וגורמים להתפתחות נוספת ומסוכנת של הזיהום.

טענות המשיבים

12. המשיבים מסכימים עם המערערים כי המחלוקת היא אכן עובדתית ולא מקצועית-רפואית. המשיבים הצביעו על כך, שוועדת בדיקה של משרד הבריאות קבעה כי לא נמצאו סיבות המעידות על טיפול בלתי סביר, הן ברמת האיבחון והביצוע והן במעקב לאחר מכן.

כן טענו המשיבים כי עדותה של האלמנה היא בחלקה עדות מפי השמועה הנסתרת על ידי הרישומים הרפואיים, וככלל, אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים שבעובדה ובמיוחד נכון הדבר לגבי הערכת חוות דעת מומחים.

13. לגופו של עניין, נטען על ידי המשיבים כי עדותו של המשיב 1, לפיה כאשר המנוח הגיע לבדיקה ביום 29.7.2001 הוא מצא נפיחות קלה בלחיו הימנית בלבד, נתמכת ברישום מזמן אמת בכרטיסו הרפואי של המנוח.

הרישום בחדר המיון, שם נכתב “ללא קושי בבליעה או הנעת הלשון”, מחליש באופן ניכר את גירסת האלמנה כי המנוח החל לסבול קשיים בפתיחת הפה ובבליעה כבר מיום 28.7.2001. כך גם לגבי הרישומים הרפואיים של בית החולים, בהם נכתב כי המנוח במצב כללי בינוני-טוב וללא חום, בניגוד לגירסת האלמנה כי המנוח סבל מחום גבוה של עד 40 מעלות כבר ביום 29.7.2001. עוד תמכו המשיבים יתדותיהם בפסק דינו של בית המשפט קמא ובעדותם של המומחים, וכן הצביעו על סתירות כאלה ואחרות בעדותה של אלמנת המנוח.

דיון והכרעה

14. הכרעתו של בית משפט קמא, אשר ביכר את גירסת המשיבים על פני זו של אלמנת המנוח, בנויה ממספר נדבכים, והם: הרישומים הרפואיים שניהלו המשיבים; הרשימות בבית החולים; עדויות המומחים; והגיונם של דברים.

כפי שצוין, כל המומחים מסכימים כי המחלה בה לקה המנוח היא נדירה וקשה ביותר לאבחון, היא נדירה עוד יותר במיקומה באיזור הפנים והצוואר והיא עלולה להתפרץ ולהתפשט תוך שעות ספורות. אי לכך, עיקר המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה אם מצבו ומראהו של המנוח בימים שקדמו להחשתו לבית החולים יכולים היו לרמז על התפרצות המחלה באופן שניתן היה לאבחנה מוקדם יותר.

אקדים ואומר כי להשקפתי, הגם שגירסת המשיבים, לצד חלק מקביעותיו של בית משפט קמא, אינן נקיות מספקות, אין בכך כדי להוביל למסקנה כי המשיבים נהגו ברשלנות. להלן פירוט הדברים, ותחילה לסוגיית הרישומים שניהלו המשיבים.

דיות הרישומים שניהלו המשיבים

15. בית משפט קמא קבע, בהסתמך על עדויות המשיבים והמומחים מטעמם, כי אף שהמשיבים ניהלו את רישומיהם הרפואיים בקיצור ובצמצום, אין להעביר את נטל השכנוע אליהם, שכן אופן הרישום תאם את דרך הפעולה הנהוגה בשגרה במרפאת השיניים שלהם ושל רופאים בני גילם, בהיותם שייכים ל”דור הישן” של הרופאים. כן ציין בית המשפט כי אין מדובר בהיעדר רישומים, אלא בצמצום הפרטים המופיעים ברישום.

16. לטעמי, בכך נקלע בית משפט קמא לטעות כפולה.

ראשית, גם בהנחה שרופאים בעלי ותק כשל המשיבים נוהגים לרשום בצורה לאקונית, אין לכך כל נפקות ביחס לשאלה אם הרישום חסר או מצומצם. בבוא בית המשפט לבחון את דיות הרישומים הרפואיים, אין רלוונטיות למספר שנות עיסוקו של הרופא ולמידת הוותק שלו במקצוע, ואין לומר כי חובת הרישום המוטלת על רופא ותיק קלה מזו של רופא צעיר. החובה היא חובה אחת, זהה, המשותפת לכל רופא המנהל רישומים רפואיים והיא מעוגנת כיום בסעיף 17 לחוק זכויות החולה, תשנ”ו-1996. ודומה שעל חשיבותם של הרישומים הרפואיים ותפקידם המרכזי בהליך ההתחקות אחר התפתחויות שאירעו בעבר על בסיס ראיות אותנטיות, אין צורך להכביר מילים (וראו, למשל: ע”א 58/82 קנטור נ’ מוסייב, פ”ד לט(3) 253, 259 (1985); ע”א 2087/08 מגן נ’ שירותי בריאות כללית ([פורסם בנבו], 12.8.2010), סעיף 7 לפסק הדין). ויובהר, לענייננו, כי איננו עוסקים ברישומים שנערכו לפני עשרות שנים, אלא ברישומים משנת 2001, בתקופה שהמודעות לחשיבות הרישום הרפואי כבר הפכה לנחלת כל העוסקים ברפואה.

שנית, בית משפט קמא עמד בפסק דינו על כך שברישומיהם של המשיבים לא נמצא כל אזכור לפרטים הבאים:

א. רגישות השן מושא התביעה לניקוש וניידות השן.

ב. קיום התייעצות בין המשיבים בשאלה אם יש לעקור את השן.

ג. קיומן ותוכנן שלש שיחות טלפון שנוהלו עם המנוח בימים: 9.7.2001, 26.7.2001, 27.7.2001 ו-31.7.2001.

ד. ביקוריו, בדיקותיו של המנוח וההוראות שניתנו לו בימים 24.7.2001 ו-28.7.2001.

לענייננו, יש חשיבות בעיקר להיעדר רישומים לגבי שיחות הטלפון וחלק מהביקורים במרפאה. עם זאת, ראוי לציין כי ביקורו של המנוח במרפאת המשיבים ביום 29.7.2001 תועד בכרטיסו הרפואי של המנוח.

בנסיבות אלו, אין לומר כי מדובר בתיעוד לקוי של האירועים המתוארים או ברישום מצומצם ובלתי ממצה, אלא בהיעדר תיעוד, המהווה חסר ברשימות רפואיות.

17. הלכה היא כי הימנעות מעריכתו של רישום רפואי יכול שתביא להעברת נטל השכנוע מכתפי התובע לכתפי הנתבע. זאת, שכן בעטיו של הנזק הראייתי אשר נגרם לתובע בהיעדר רישום רפואי, עלול התובע למצוא עצמו ניצב בפני קושי של ממש להוכיח את תביעתו על פי מאזן ההסתברויות. ודוק: נטל השכנוע יועבר לנתבע ביחס לאותן עובדות שלגביהן נגרם נזק ראייתי בשל רשלנותו ואך ביחס אליהן (וראו בעניין זה: ע”א 10094/07 פלונית נ’ בית החולים האנגלי אי.מ.מ.ס ([פורסם בנבו], 24.11.2010), סעיף 7 לפסק דינו של כב’ השופט הנדל והאסמכתאות שם (להלן: עניין פלונית); ע”א 8279/02 גולן נ’ עזבון המנוח דר מנחם אלברט ז”ל ([פורסם בנבו], 14.12.2006), סעיף 16 לדעת המיעוט של כב’ השופט גרוניס והאסמכתאות שם). כן יודגש כי אין בקיומו של חסר ראייתי ובהעברת נטל השכנוע כדי למנוע השלמת החסר באמצעות ראיות אחרות, וכאשר עולה בידי הנתבע למלא חסר ראייתי מסוים, הרי שלא תהא עוד נפקות לאותו חסר והמקרה ייבחן לפי העובדות שהוכחו (וראו עניין פלונית, סעיף 5 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ריבלין, והאסמכתאות שם).

על רקע האמור, בכל הנוגע לאירועים המפורטים לעיל אשר כלל לא תועדו על ידי המשיבים, הרי שיש בסיס לטענה כי נטל השכנוע לגביהם מוטל על המשיבים. עם זאת, כפי שהקדמתי ואמרתי, אף בהנחה של העברת הנטל כאמור, לא השתכנעתי כי יש לייחס למשיבים התנהגות רשלנית.

אבהיר את עמדתי.

סלע המחלוקת – תהליך התפתחות הזיהום

18. אומר תחילה כי לא ראיתי להתערב בקביעתו של בית משפט קמא כי לא הוכחה רשלנות מצד המשיבים בעצם החלטתם לעקור את שן הבינה של המנוח. קביעה זו התבססה על עדויות המומחים מטעם המשיבים, ובית משפט קמא קבע כי לא נסתרה על ידי המומחים מטעם המערערים. אזכיר כי המערערים עצמם טענו בסיכומיהם שהמחלוקת בין המומחים היתה עובדתית, וכל שנותר לבית משפט קמא היה להכריע בשאלה העובדתית הנוגעת להתפתחות הזיהום. בדומה, גם בדיון שהתקיים בפנינו פתח בא כוח המערערים את טיעוניו באמירה שהמחלוקת היא עובדתית ואין מחלוקת רפואית עובדתית. אפנה אפוא לדון בהליך התפתחותו של הזיהום, אשר הנסיבות האופפות אותו הן העומדות בלב הערעור שלפנינו.

19. הבריח התיכון של המחלוקת העובדתית בין הצדדים נטוע בנסיבותיהם של שני מפגשים בין המנוח לבין המשיב 1, אשר לגבי עצם קיומם אין חולק: האחד – ביקורו של המנוח בבית המשיב 1 ביום שבת, ה-28.7.2001, אשר אין לגביו תיעוד ברישומים רפואיים של המשיבים; והשני – ביקורו של המנוח במרפאת המשיבים ביום ראשון שלמחרת. נקודת מחלוקת נוספת, עניינה בשאלה אם המשיב 1 רשם למנוח אנטיביוטיקה מסוג אוגמנטין בנוסף או כתחליף למוקסיפן אשר המנוח נטל על דעת עצמו.

בשל חשיבות הדברים, אשוב ואזכיר במילים ספורות את גרסאות הצדדים ביחס לאירועי ימים אלה:

גרסת המערערים – בהגיע המנוח לבית המשיב 1 ביום 28.7.2001, הוא סבל מנפיחות, כאבים מתגברים ו”תחושה של מים באזור הרקות”, וכטיפול רשם לו המשיב אנטיביוטיקה מסוג אוגמנטין בתוספת למוקסיפן שנטל המנוח על דעת עצמו. בהמשך היום סבל המנוח מתשישות, כאבים עצומים וקשיים בפתיחת הפה ובבליעה. למחרת היום הגיע המנוח למרפאת המשיב 1, שעה שהנפיחות על פניו הפכה אדומה וסגולה. לטענת המערערים, בתום הבדיקה הורה המשיב 1 למנוח להמשיך לקחת אנטיביוטיקה למשך כ-3 ימים נוספים. בהמשך יום ה-29.7.2001 וביום שלמחרת החמיר מצבו של המנוח, והוא סבל מחום גבוה ומנפיחות שהלכה והתפשטה לכל אזור הפנים והצוואר.

גרסת המשיבים – בביקורו של המנוח בבית המשיב 1, הוא התלונן אך ורק על נפיחות קלה, והמשיב 1 רשם לו אנטיביוטיקה מסוג אוגמנטין כתחליף לתרופת המוקסיפן. למחרת, בהגיע המנוח למרפאת המשיבים, בוצע צילום שלא העלה כל ממצא ומצבו היה ללא שינוי. לטענת המשיב 1, הוא ביקש מהמנוח להיות עמו בקשר ובכל מקרה של הרעה להגיע מיידית למרפאה.

נעיר כי הצדדים אינם חלוקים על כך שביום 30.7.2001 המנוח לא יצר קשר עם מי מהמשיבים, וכי בבוקרו של יום ג’, ה-31.7.2001, עת התייצב המנוח במרפאת המשיבים בעוד פניו נפוחים ואדומים, המשיבים נסעו עמו באופן מיידי לחדר המיון בבית החולים.

20. השאלה המרכזית על פיה יוכרע גורלו של ערעור זה היא מה היה מצבו של המנוח ביום שבת, ה-28.7.2001, עת ביקר בביתו של המשיב 1, ומה היה מצבו ביום א’ שלמחרת, בהגיעו לבדיקה במרפאת המשיבים. לעמדת המערערים, מצבו של המנוח ביום 28.7.2001 היה חמור, וביום המחרת, עת הגיע למרפאת המשיבים, חלה הידרדרות משמעותית במצבו. ואילו לעמדת המשיבים, מצבו של המנוח בעת ביקורו בבית המשיב 1 ביום 28.7.2001 לא היה חמור ולא חל שינוי של ממש במצבו ביום למחרת, עת הגיע למרפאתם.

21. בחנתי ושבתי ובחנתי את חומר הראיות וטענות הצדדים, ולא שוכנעתי כי מצבו של המנוח ביום שבת וביום ראשון, היה כזה שהמשיבים היו יכולים וצריכים לאבחן או לחשוד כי המדובר בזיהום נדיר מסוג N.F.. המצריך הפנייה מיידית לבית החולים.

אכן, דבר ביקורו של המנוח בבית המשיב 1 ביום שבת ה-28.7 לא נרשם בכרטיסו הרפואי, ועל פי הכלל לגבי חסר ראייתי עליו עמדתי לעיל, יש בכך להעביר למשיבים את נטל השכנוע לגבי מצבו של המנוח באותה עת (ולא נעלם מעיני כי המדובר בנסיבות חריגות של ביקור פציינט בביתו של הרופא המטפל ביום השבת, במהלכו הרופא לא מוצא ממצא יוצא דופן, כטענת המשיב 1, ואף מבקש מהפציינט להגיע למרפאתו למחרת לצורך בדיקה). אך למרות העברת נטל השכנוע לגבי נסיבות ביקורו של המנוח אל המשיבים, אין בכך כדי להטות את הכף לחובתם, נוכח התמונה הכללית העולה מיתר חומר הראיות, ובפרט משתי הנקודות הבאות:

ראשית, הרישום בכרטיסו של המנוח ביום 29.7.2001 “מרפא” את חוסר הרישום לגבי הביקור של המנוח יום קודם לכן בבית המשיב 1. ברישום הרפואי המתאר את ביקורו של המנוח במרפאת המשיבים למחרת היום, מתואר מצבו של המנוח כ”נפיחות” בלבד, ומצויין שנעשה לו צילום רנטגן והוא מטופל באנטיביוטיקה (ראו דברי המשיב 1 בחקירתו הנגדית, פרוטוקול מיום 27.5.2007, בעמ’ 93). אכן, אין לכחד כי רישומיהם הרפואיים של המשיבים לוקים בצמצום רב, אך קשה להלום כי אילו היתה מתרחשת הידרדרות כה דרמטית כמתואר על ידי המערערים, בפרק הזמן בין ביקורו של המנוח ביום השבת בבית המשיב 1 לבין ביקורו למחרת במרפאת המשיבים, היה המשיב 1 מסתפק בתיאור מצבו של המנוח כ”נפיחות”, ומשלחו לביתו ללא טיפול נוסף כלשהו. והא-ראיה, שביום ג’, ה-31.7.2001, עת הגיע המנוח למרפאת המשיבים, הוא הובהל על ידם בו במקום לחדר המיון בבית החולים נוכח מראהו החיצוני וההחמרה שחלה במצבו. התנהלות זו מחזקת את גירסת המשיבים כי ביום ראשון, מצבו של המנוח לא הצדיק הפנייתו לבית החולים, וכי באותו שלב לא הייתה להם סיבה לחשוד כי אין מדובר בזיהום דנטלי שגרתי.

שנית, חרף טענת המערערים להחמרה דרמטית נוספת במצבו של המנוח במהלך יום ב’, ה-30.7.2001, אין חולק כי באותו יום לא היתה כל פניה מצד המנוח למשיבים או לגורם רפואי אחר לשם בירור מצבו וקבלת טיפול הולם. מראהו של המנוח בעת שהובהל לבית החולים ביום שלישי, לאחר שהגיע למרפאתם של המשיבים, מדבר בעד עצמו וקשה להלום כי אם המנוח היה במצב זה כבר ביום שני, הוא לא היה חוזר ופונה אל המשיבים. אף בכך יש כדי לשמש תימוכין לגרסת המשיבים, אשר, כזכור, אומצה על ידי בית משפט קמא, בקבעו כי עיקריה מקובלים עליו.

הרישומים הרפואיים בבית החולים

22. בגיליון מהלך המחלה מיום אשפוזו של המנוח נכתב כי המנוח הגיע “במצב כללי בינוני-טוב”, וכי “אין חום סיסטמי” (נספח ב’ למוצגי המשיבה 3). בית משפט קמא קבע כי אמירות אלה תומכות בגרסת המשיבים, שכן הן מנוגדות לגרסת אלמנת המנוח לפיה מצבו הכללי של המנוח החמיר בימים שטרם אשפוזו, עד כדי חום של 40 מעלות.

לכשעצמי, איני סבור כי זו המסקנה המתחייבת מהדברים. ראשית, בחקירתו הנגדית נשאל המשיב 1 אם נתן למנוח נורופן נגד כאבים בבוקר יום שלישי ה- 31.7.2001, הוא יום פינויו לבית החולים. תשובתו היתה:

“לא זוכר. אמרתי שיקח משהו אם כואב לו, אך לא אמר שכואב לו. יכול להיות” (פרוטוקול מיום 27.5.2007, בעמ’ 98).

אין לשלול אפוא את האפשרות שהמנוח הגיע לבית החולים ללא חום גבוה עקב נטילת כדור נורופן טרם הגעתו.

שנית, הרישום בגיליון לפיו המנוח היה “במצב כללי בינוני-טוב” הוא לא פחות מתמוה. המנוח הובהל לבית החולים על ידי המשיב 1, כאשר על פניו נפיחות משמעותית בעלת גוון אדום-סגול המתפשטת לכיוון בית החזה העליון, בעודו סובל מתחושה של “בועות אויר” בפניו. המנוח עבר בדיקת CT, ובו ביום עבר ניתוח לא פשוט, לאחר שאובחן כסובל מ-N.F., שהוא תהליך זיהומי אשר אחוז התמותה המיוחס לו הוא 70% ואף יותר (חקירתו הנגדית של פרופ’ סורקין, מנהל מחלקת טיפול נמרץ בבית החולים איכילוב, פרוטוקול מיום 1.11.2007, בעמ’ 131. והשוו לחוות דעתו של ד”ר ברק מטעם המערערים, המצטט בעמ’ 6-5 מחקרים בהם דווח על אחוז תמותה שבין 74%-8.7%, מוצג 11 למוצגי המערערים). גם המומחה מטעם המשיבים מסכים כי המנוח הגיע לבית החולים במצב לא קל (חקירתו הנגדית של פרופ’ ליטנר, פרוטוקול מיום 31.10.2007, בעמ’ 112). בנסיבות אלה, רואה אני קושי להיות שותף למסקנתו הנחרצת של בית משפט קמא כי הרישום לפיו היה המנוח “במצב כללי בינוני-טוב” בעת אשפוזו עומד בסתירה לעדות האלמנה אודות מצבו של המנוח עובר לאשפוזו.

עם זאת, בגיליון חדר המיון נכתב ביחס למצבו של המנוח “ללא קושי בבליעה או הנעת הלשון” (נספח א’ למוצגי המשיבה 3). תיאור זה אינו עולה בקנה אחד עם התיאור בתצהירה של אלמנת המנוח, ולפיו במהלך כל יום השבת, ה-28.7.2001, המנוח “אפילו לא יכל לפתוח את הפה או לבלוע” (סעיף 8 לתצהיר אלמנת המנוח, מוצג 4 למוצגי המערערים).

23. אין חולק כי המנוח פונה לבית החולים לאחר שזיהום ה-N.F. התפרץ בגופו. כזכור, אחד ממאפייניו של זיהום זה הוא נטייתו האפשרית להתפשט תוך שעות ספורות בגופו של אדם, ללא תמרורי אזהרה ייחודיים מוקדמים. לפיכך, רואה אני קושי להסיק ממצבו של המנוח בעת אשפוזו בבית החולים על מצבו קודם לכן. רישומי בית החולים אף מחזקים, ולו במעט, את גרסתם של המשיבים לגבי מצבו של המנוח עד ליום בו הוחש על ידם לבית החולים.

הערות לפני סיום

24. למרות המסקנה אליה הגעתי ולפיה אין לייחס למשיבים רשלנות, לא אכחד כי גרסתם אינה חפה מקשיים.

טענת המשיב 1 כי רשם למנוח אנטיביוטיקה מסוג אוגמנטין כתחליף לאנטיביוטיקה מסוג מוקסיפן, עומדת בסתירה לאמור במכתבו של בא כוח המשיבים מיום 15.3.2002 לאגף להבטחת איכות במשרד הבריאות, שם נכתב מפורשות כי:

“15. מאחר והמתרפא הודיע לד”ר סרנת שנטל אנטיביוטיקה מסוג מוקסיפן פורטה החליט ד”ר סרנה להוסיף כיסוי אנטיביוטי מסוג אוגמנטין ורשם לו טבליות אוגמנטין 500 מ”ג.

16. ד”ר סרנת הזמין את המתרפא למרפאה למחרת בבוקר – יום א’ 29/7/01. במועד זה ביצע ד”ר סרנת צילום רנטגן נוסף אשר לא הצביע על דבר חריג כלשהו […]

17. הנפיחות לא היתה חריגה ותלונות המתרפא לא היו חמורות ועל כן החליט דר סרנת לחכות עוד יומיים כדי לאפשר לשילוב של האוגמנטין והמוקסיפן להשפיע” (הדגשות שלי – י.ע.)

תגובתו של המשיב 1 במסגרת חקירתו הנגדית למכתב זה, ולפיה היתה זו “אי הבנה”, כי הוא לא קרא את המכתב במלואו וכי הוא “לא יודע”, רחוקה מלהניח את הדעת בלשון המעטה (פרוטוקול מיום 27.5.2007, בעמ’ 95). לטעמי, גם מכרטיסו הרפואי של המנוח ניתן ללמוד כי הסימן בין המילה אוגמנטין לבין המילה מוקסיפן הוא “+”, ולא סימון של “חץ” כנטען על ידי המשיבים, כפי שעולה מיתר הסימנים הרשומים בכרטיס הרפואי. מנגד, בגיליון חדר המיון אכן כתוב כי המנוח מטופל באוגמנטין בלבד, ללא אזכור של תרופת המוקסיפן, באופן התומך בגירסת המשיבים (נספח א’ למוצגי המשיבה 3). מכל מקום, ספק עד כמה נקודה זו חשובה לענייננו, שכן אף אם המשיב 1 רשם למנוח את האוגמנטין בנוסף למוקסיפן, אין בכך כדי להעיד בהכרח על רשלנות מצידו, באשר לאוגמנטין השפעה על ספקטרום רחב יותר של חיידקים (חוות דעת המומחה מטעם המשיבים, פרופ’ ליטנר, מוצג 13 למוצגי המערערים, עמ’ 8; חקירתו הנגדית של פרופ’ ליטנר, פרוטוקול מיום 31.10.2007, בעמ’ 110). הוספת האוגמנטין היא עובדה ניטרלית היכולה להעיד, מחד, על החמרה במצבו של המנוח, ומאידך, על כך שהמשיבים נקטו בטיפול התרופתי המקובל בזיהומים דנטליים “רגילים”.

תמיהה נוספת היא לגבי הכחשתו של המשיב 1 כי שוחח טלפונית עם המנוח ביום ו’, ה-27.7.2010, וטענתו כי מי ששוחח עם המנוח היה ככל הנראה מישהו מקרב בני משפחתו. זאת, נוכח העובדה שאורך השיחה על פי פלט השיחות (מוצג 20 למוצגי המערערים) עלה על 5 דקות. מנגד, בהתחשב בכך שאין חולק כי המנוח ביקר למחרת בביתו של המשיב 1, לא ברור מה הרבותא, מבחינתו של המשיב 1, להכחיש קיומה של אותה שיחה.

25. בניגוד לטענתם של המערערים כי אלמנת המנוח כלל לא נשאלה בחקירתה הנגדית על אופן התפתחות הזיהום, הרי שעיון בפרוטוקול הדיונים בבית משפט קמא מעלה כי האלמנה נשאלה על ההשתלשלות העובדתית ועל התפתחות הזיהום לכל אורכו, ונשאלה אם ייתכן שעקב חלוף הזמן מאז האירוע ועד למסירת עדותה אינה מדייקת בתיאור מצבו של המנוח בתאריכים ספציפיים (פרוטוקול מיום 27.5.2007, בעמ’ 75). אין לומר אפוא שבית משפט קמא נמנע לחלוטין מלהתבסס על ממצאי מהימנות, כטענת המערערים, הגם שאין בפסק הדין קביעה מפורשת לגבי מהימנות העדים.

סיכום

26. נסיבותיו של ערעור זה משקפות טרגדיה של ממש. הליך פשוט של עקירת שן בינה הסתיים בזיהום קטלני ונדיר מסוג N.F. אשר התפרץ בגופו של המנוח. המנוח עבר ניתוח קשה, היה בהליכי התאוששות, ולבסוף לקה בדום לב ונפטר.

ניתן גם ניתן להבין את תסכולם וכאבם של המערערים. עם זאת, לא עלה בידי המערערים, למרות העברת נטל השכנוע בנקודות זמן מסוימות עקב חוסר ברישומים של המשיבים, להוכיח את רשלנותם של המשיבים, קרי, כי מצבו של המנוח עד ליום ראשון ה-29.7.2001, עת ביקר במרפאתם של המשיבים בפעם האחרונה (לפני שהוחש ביום 31.7.2001 לבית החולים), היה כזה שהיה על המשיבים לאבחן או לחשוד כי המנוח לקה בזיהום נדיר ביותר, במיקום נדיר ביותר בגוף.

מאזן ההסתברויות נוטה לכך שמצבו של המנוח התדרדר במהירות ביממה שלפני אשפוזו, מבלי שהיתה למשיבים דרך לדעת על כך לפני כן ולפעול לאשפוזו המיידי. תרחיש זה עולה בקנה אחד עם מאפייניו הייחודיים של זיהום מסוג N.F., שהוא גם זיהום נדיר, נדיר עוד יותר באיזור הפנים והצוואר, קשה ביותר לאבחון וגם עלול להתפשט בגופו של אדם בטווח של שעות ספורות, ללא סימנים ייחודיים מוקדמים. ודוק: חולה רשאי לצפות כי הרופא יביא בחשבון גם אפשרות של מקרה נדיר (ע”א 612/78 פאר נ’ קופר, פ”ד לה(1) 720, 727 (1980)). על רופא מומחה להיות מודע לאבחנות חלופיות גם אם הן נדירות (ע”א 3264/96 קופת חולים כללית נ’ פלד, פ”ד נב(4)849, 873 (1998)). אך זאת, מקום בו היו בפני הרופא ממצאים ונתונים שהיו גורמים לרופא סביר לאבחן או לחשוד כי החולה סובל מאותה מחלה או תופעה נדירה. במקרה דנן, ועד ליום שלישי ה-31.7.2001 עת הגיע המנוח למרפאתם של המשיבים, לא עמדו בפני המשיבים ממצאים שהיו בגדר תמרור אזהרה כי המנוח לקה בזיהום כה נדיר. במצב דברים זה, אין לייחס רשלנות למשיבים בכך שלא חשדו בכך שהמנוח סובל מזיהום N.F, להבדיל מזיהום דנטלי-מקומי רגיל, שהטיפול המקובל והאפקטיבי לגביו הוא טיפול אנטיביוטי.

27. אשר על כן, אמליץ לחברי לדחות את הערעור.

לאור הליקויים ברשומות הרפואיות של המשיבים ובהתחשב בכך שעדותם של המשיבים מעוררת בחלקה אי נוחות, ועל כך עמדתי לעיל, אין מקום לפסיקת הוצאות לזכות המשיבים וכל צד ישא בהוצאותיו שלו.

ש ו פ ט

השופטת א’ חיות:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט ע’ פוגלמן:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י’ עמית.

ניתן היום, ט”ו בשבט התשע”א (20.1.2011).

א’ חיות 54678313-8842/08

ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט

תסמונת פיברומיאלגיה- רשלנות רפואית פיצויים

בקשה להגשת חוות דעת רפואית בתחום הריאומטולוגיה שהגישה התובעת. הבקשה הוגשה במסגרת תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעת, לטענתה, כתוצאה מטיפול שיניים רשלני שביצע בה הנתבע. בכתב התביעה נטען כי בעקבות הטיפול איבדה התובעת את התחושה בפיה ובלשונה באופן בלתי הפיך, וכי אובחנה כסובלת מתסמונת פיברומיאלגיה ומעייפות כרונית. לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית בתחום פה ולסת להוכחת הקשר הסיבתי הנטען בין טיפול השיניים לבין הפגיעה ולהוכחת שיעור הנכות הרפואית שנותרה לתובעת עקב כך. בכתב התביעה לא נטען לנכות כתוצאה מתסמונת הפיברומיאלגיה, לא צורתיעוד רפואי הקשור לנזק בתחום זה ואף לא התבקשה כל בקשה בהקשר לנכות כאמור.

אלא, שבענייננו, לא רק שהבקשה דלה וחסרה, אלא שגם נוכח תגובת התובעת לתגובה, לא ברור כלל באם בכוונת התובעת לצרף חוות דעת להוכחת טענותיה, ממילא גם לא ברור מה תוכן תביעתה המתוקנת הצפויה, ואין מקום לקצר הדרך עבור תובעת, שלא פעלה נכון מבחינת ההליכים, ולאפשר כבר בשלב זה את התיקון המיוחל.

הבקשה נדחית. התובעת תשא בהוצאות הבקשה בסך 500 ₪. תשלום ההוצאות נדחה לסוף ההליך.