ביה"ד הארצי פסק כי בדין נדחתה תביעה להכרה בליקוי בגבו כפגיעה בעבודה

בית הדין הארצי לעבודה

 

עב”ל 47434-06-11

עיסא עארף המערער

המוסד לביטוח לאומי המשיב

לפני: הנשיאה נילי ארד, סגן הנשיאה יגאל פליטמן, השופטת רונית רוזנפלד

נציג ציבור (עובדים) מר ראובן בוימל, נציג ציבור (מעבידים) מיכה ינון

בשם המערער – עו”ד אמיר הר ציון

בשם המשיב – עו”ד משה אהרון

מיני-רציו:

* ביה”ד הארצי פסק כי בדין נדחתה תביעת המערער להכרה בליקוי בגבו כפגיעה בעבודה, משלא הוכח קשר סיבתי בין האירוע שאירע למערער בעבודה ביום 16.2.09 לבין הליקוי ממנו הוא סובל בגבו.

* עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה

* עבודה – ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה

* עבודה – בית-הדין לעבודה – מומחים רפואיים

* עבודה – בית-הדין לעבודה – מינוי מומחים יועצים רפואיים

* ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה

.

המערער, המשמש כמנהל מחלקת תברואה ופיקוח בעיריית כפר קאסם, הגיש לביה”ד האזורי את תביעתו להכיר בליקוי ממנו הוא סובל בגבו ובצלעותיו כפגיעה בעבודה. תביעתו התקבלה בחלקה כך שנקבע כי יש להכיר בשבר בצלעותיו של המערער כפגיעה בעבודה. תביעתו להכרה בליקוי בגבו נדחתה ונקבע כי אין קשר סיבתי בין האירוע שאירע למערער בעבודה ביום 16.2.09 לבין הליקוי ממנו הוא סובל. מכאן הערעור בו מבוקש לקבוע כי קיים קשר סיבתי כאמור, וכי יש להכיר בליקוי בגבו של המערער כפגיעה בעבודה.

.

בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופט ר’ רוזנפלד ובהסכמת הנשיאה נ’ ארד, סגן הנשיאה י’ פליטמן ונציגי הציבור ר’ בוימל, מ’ ינון) דחה את הערעור ופסק כי:

ביה”ד האזורי דחה את בקשת המערער להציג בפני המומחה שאלות הבהרה מסוימות מתוך רשימה ארוכה של שאלות ואין מקום להתערב בהחלטה זו. לא נמצא ממש בטענות שבערעור לעניין אי הפניית שאלות הבהרה למומחה בעניין המצאת מסמכים רפואיים, לרבות המסמכים הספציפיים שהוזכרו במהלך הדיון בערעור.

במידה רבה יוצא המערער כנגד קביעות המומחה בדבר קיומו של מצב רפואי קודם, כפי שעולה מן המסמכים הרפואיים שבתיק. לעניין זה יש לציין, כי המערער הפנה למומחה שאלה מפורשת מדוע לדעתו אין קשר בין הממצאים שנמצאו בבדיקת ה-C.T. לבין האירוע, כאשר לפניו לא נמצאו ממצאים אלה בגבו של המערער. על כך השיב המומחה מפורשות, כי לדעתו אין קשר סיבתי בין הממצאים שנמצאו בבדיקת ה-C.T. לבין האירוע, משום שמקור ממצאים אלה הוא בבעיית גב כרונית קודמת ישנה, ואילו הייתה נערכת הבדיקה למערער לפני האירוע, היו נמצאים בה “בדיוק אותם הממצאים”. קביעתו המפורשת של המומחה בדבר העדר קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין הליקוי ממנו סובל המערער בגבו היא מסוג הקביעות שמתחום המומחיות של המומחה היועץ הרפואי. קביעות המומחה ברורות ומנומקות. המומחה אף מציין מפורשות כי צילומי ה-C.T. מתאימים לבעיה כרונית ניוונית ישנה של הגב התחתון. המומחה היועץ הרפואי הממונה על ידי ביה”ד הוא המנחה את ביה”ד בקביעות בשאלות שברפואה, וביה”ד כרגיל לא יסטה מחוות דעתו אלא בנסיבות יוצאות דופן. בנסיבות העניין לא נמצא בטענות המערער כל טעם שיש בו לערער על מסקנות המומחה או כדי להצדיק מינוי מומחה אחר תחתיו. משלא הוכח קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין הליקוי ממנו סובל המערער בגבו, בדין נדחה חלק זה בתביעתו.

פסק דין

השופטת רונית רוזנפלד

1. המערער, מר עיסא עארף הגיש לבית הדין האזורי בתל אביב את תביעתו להכיר בליקוי ממנו הוא סובל בגבו ובצלעותיו כפגיעה בעבודה. בית הדין האזורי קיבל בחלקה את תביעתו, בקובעו כי יש להכיר בשבר בצלעותיו של המערער כפגיעה בעבודה. תביעת המערער להכרה בליקוי בגבו נדחתה על ידי בית הדין האזורי שקבע כי אין קשר סיבתי בין האירוע שאירע למערער בעבודה ביום 16.2.09 לבין הליקוי ממנו הוא סובל (סגנית הנשיא אורלי סלע; בל’ 5589/09). על כך הערעור שלפנינו, בו אנו מתבקשים לקבוע כי קיים קשר סיבתי כאמור, וכי יש להכיר בליקוי בגבו של המערער כפגיעה בעבודה.

הרקע העובדתי כפי שנקבע על ידי בית הדין האזורי

2. המערער משמש משנת 1994 כמנהל מחלקת תברואה ופיקוח בעיריית כפר קאסם. בין יתר תפקידיו, מפקח המערער על שפיכת פסולת בתחום העירייה. במסגרת זו, אחראי המערער על פינוי אשפה, איכות הסביבה, רישוי עסקים ותיק וטרינרי. על המערער להיות בכוננות 24 שעות ביממה. לא פעם הוזעק המערער לעבודה אף בשעות הלילה, במקרים של שפיכת פסולת בתחומי העירייה.

ביום 16.2.09 בשעת חצות או בסמוך לכך, יצא המערער ברכבו לאורווה בה הוא מחזיק, בשטח שבין כפר קאסם לכפר ברא, משום שאחת הסוסות שבבעלותו עמדה להמליט. כשעמד המערער לפנות לכביש עפר צר לכיוון האורווה, הוא הבחין במשאית הנכנסת לאזור, שבהתייחס אליו קיבל תלונות אודות שפיכת פסולת בשטח ציבורי. המערער אמנם לא ראה את נהג המשאית פורק את הפסולת, אך לאור שעת הגעת המשאית, התעורר אצלו חשד, והוא ביקש לברר את פשר העניין. המערער חנה בתחילת כביש העפר וניגש למשאית, מרחק 30 עד 50 מטר. המשאית נסעה לאחור בכביש העפר, וחסמה את כל הכביש. כאשר היה המערער במרחק 4-5 מטרים מהמשאית הבחין בו נהג המשאית והחל לנסוע לכיוונו. פינת המשאית פגעה במערער, והוא נזרק לשולי הכביש (להלן: האירוע). בבדיקת מיפוי עצמות שבוצעה למערער ביום 24.2.09 נמצאו שלוש צלעות שבורות.

על פי החלטת בית הדין האזורי הוכיח המערער קיומו של אירוע תאונתי בעבודה ביום 16.2.09.

חוות דעת המומחה היועץ הרפואי ופסק הדין

3. בית הדין האזורי מינה את דר’ אורי בלנקשטיין כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן גם: המומחה), לבחינת קיומו של קשר סיבתי בין האירוע התאונתי שאירע למערער בעבודה לבין הליקויים מהם הוא סובל. ואלה הן השאלות אשר הפנה בית הדין אל המומחה ותשובותיו, בהתאמה:

“א. ש. ממה סובל התובע בגבו?

ת. בגבו סובל התובע, מכאבי גב כרוניים שהחלו תקופה ארוכה לפני האירוע מתאריך 16/2/2009.

בתיעוד בתיקו הרפואי, רישומים כדלקמן:

בתאריך 08/06/1987 נבדק בחדר מיון עקב כאבי גב תחתון – Acute Low Back Pain.

בתאריך 04/12/1990 נרשם כאבי גב קיבל חופש מחלה.

בתאריך 12/12/1995 נרשם כאבים באיזור הלומבלי.

בתאריך 21/12/1995 נרשם כאבים באיזור ע”ש לומבלי קיבל חופש מחלה.

בתאריך 09/06/1996 – כאבים באיזור ע”ש לומבלי קיבל חופש מחלה.

בתאריך 11/08/1996 נרשם כאבים בגב קיבל חופש מחלה.

בתאריך 16/03/1997 נרשם כאבי גב תחתון.

בתאריך 08/11/1999 נרשם מזה כמה ימים כאבי גב חזקים.

בתאריך 14/06/2007 קיבל חופש מחלה עקב Low Back Pain.

בהדמיה

ב-24/2/2009- מיפוי עצמות הדגשה קלה בחוליה 3L תגובה לחבלה, ללא עדות לשבר.

צילומי C.T.- מתאריך 3/7/2009 ע”ש מותני: בלטי דיסק 5L-2L, עם אוסטאופיטים.

ב. ש. האם יש קשר בין האירוע בעבודה כמתואר בעובדות שלעיל לבין מחלת התובע?

תשומת לב המומחה מופנית לכך כי אף החמרת מצב הגב עקב האירוע בעבודה משמעה – קיום קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לאי הכושר.

ת. לדעתי אין קשר סיבתי בין האירוע “בעבודה” 16/02/2009 המתואר בהחלטת העובדות, לבין בעיית הגב התחתון, לא כגרימה ולא כהחמרה.

1. בהפניה לחדר המיון ע”י רופא המשפחה (16/02/2009) נרשם ציטוט “הלילה נדרס או נפגע מרכב מאז כאבים בכל הגוף”. לא מוזכרת בעית גב.

2. בתעודת חדר המיון מרכז רפואי רבין מתאריך 16/02/2009 אחה”צ נרשם ציטוט “מתהלך עצמאי, חבלה בחזה מימין, בכף יד ימין, בצילומים ב.מ.פ.” – לא מוזכרת חבלת גב ולא בוצעו צילומי עמוד שדרה.

3. במיפוי עצמות לא נמצא שבר בחוליות.

4. צילומי ה-C.T. שעבר מתאימים לבעיה כרונית ניוונית ישנה של הגב התחתון.”

4. על פי החלטת בית הדין האזורי, הופנו אל דר’ בלנקשטיין שאלות הבהרה. להלן נוסח השאלות ותשובות המומחה בהתאמה:

“ש. א. בהתייחס לכל המסמכים הרפואיים שהועברו לעיונך –

1. מדוע לדעתך אין קשר בין השברים של צלעות שנמצאו מיד לאחר האירוע לבין האירוע?

ת. לא כתבתי בחוות דעתי שאין קשר בין השברים בצלעות לבין האירוע הנדון.

– נשאלתי לגבי הגב התחתון.

– אמנם בצילומי הרנטגן מחדר המיון “מרכז רפואי רבין” לא אובחנו שברים בצלעות, אך במיפוי עצמות שזו בדיקה מאד רגישה אובחנו שברים בצלעות 8-10 מימין.

לשברים בצלעות אין טיפול – זמן החלמה 3 שבועות.

א2. מדוע לדעתך אין קשר בין –

א. בלטי הדיסקים;

ב. הלחץ על השק;

ג. הלחץ על שורשי העצב

אשר נמצאו ב-C.T. לבין התאונה כאשר לפני כן, בשום מקום לא נמצאו ממצאים רשומים כאלה, לפני התאונה?

ת. לדעתי אין קשר בין הממצאים ב-C.T. לבין האירוע (16.02.2009).

– כל הממצאים המתוארים ב-C.T. מקורם בבעית גב כרונית קודמת ישנה. אם צילומי ה-C.T. היו נעשים לפני האירוע 16.02.2009 היינו מוצאים בדיוק את אותם הממצאים.

– בהסתמך על עברו העשיר של בעיות גב.

ב. האם אתה מסכים בהתייחס לסעיף 1 (קטע ב’ עמ’ 2 לחוות הדעת) כי –

1. כל הגוף כולל גם הגב;

2. למרות שאין ספק שנגרמו 3 שברים ב-3 צלעות, לא מצוין בהפניה גם נושא זה;

ת. 1. כן.

2. הרופא המטפל ד”ר בדיר צאלח שהפנה למיון (16.02.2009) בבדיקתו – לא מצא ממצא חולני בבית החזה.

ג.1 הנך מתבקש להבהיר עמדתך לגבי בדיקת ה-C.T. מיום 24.2.09 בו צוין כי קיימת “הדגשה קלה בחוליה D3 – תגובה לחבלה” (מצורפת תוצאת הבדיקה).

ת. ההדגשה בחוליה D3 לא מצוינת בצילומי ה- C.T. אלא במיפוי עצמות.

מיפוי עצמות הינה בדיקה מאוד רגישה.

התיאור של הדגשה קלה בחוליה L3 הינו ממצא קל ללא חשיבות וללא ביטוי קליני.”

5. לאחר שבחן את מכלול החומר שנפרש לפניו, ובהתבסס על חוות דעת המומחה, הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי דין תביעת המערער להתקבל בחלקה. בית הדין קיבל את קביעת המומחה בדבר קיום קשר סיבתי בין האירוע לבין השברים בצלעות 8-10. על כן הכיר בית הדין בליקוי זה כתאונה בעבודה.

לעניין הליקוי ממנו סובל המערער בעמוד השדרה המותני- בית הדין דחה את טענות המערער, לפיהן היה מקום להפנות למומחה את שאלות ההבהרה כפי שנוסחו על ידו בבקשתו, ולא את שאלות ההבהרה כפי שהופנו למומחה על ידי בית הדין בהחלטתו מיום 25.1.11. נקבע כי בית הדין נעתר לבקשת המערער בחלקה. המערער לא הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין במועד, ולא הצביע על נסיבות חדשות המצדיקות את שינוי ההחלטה.

בית הדין דחה את טענות המערער לעניין מינוי מומחה אחר. נקבע כי טענות המערער בקשר לחוות הדעת הן טענות רפואיות. המומחה השיב תשובות בהירות וברורות לשאלות שהופנו אליו, ונימק את חוות דעתו תוך התייחסות למסמכים הרפואיים שהונחו בפניו. לפיכך, לא נמצאה הצדקה עובדתית או משפטית, שלא לסמוך על חוות דעתו של המומחה ומסקנותיו בשאלות הרפואיות שבמחלוקת.

בית הדין קיבל את קביעת המומחה בדבר העדר קשר סיבתי בין הבעיות מהן סובל המערער בגבו התחתון לבין האירוע התאונתי, ובהתבסס על הנקבע בחוות הדעת דחה את התביעה להכיר בליקוי ממנו סובל המערער בגבו כתאונה בעבודה. על כך הערעור שלפנינו.

הערעור

6. במסגרת דיון קדם ערעור הודיעו ב”כ הצדדים על הסכמתם כי הדיון בערעור יתנהל על דרך של סיכומים בכתב, באופן שהמערער יגיש סיכום טענותיו בכתב, ואילו טענות המוסד ירשמו לפרוטוקול ויחשבו כסיכומים בכתב. נקבע עוד כי למוסד תהא זכות תשובה לסיכומי המערער.

7. בסיכום טענותיו טוען המערער כנגד החלטת בית הדין האזורי שלא אפשר לו להציג שאלות הבהרה נוספות למומחה היועץ הרפואי. בעיקר מדגיש המערער בסיכומיו את דחיית בקשתו להצגת ההשאלה אם קיבל המומחה קיבל מסמכים רפואיים, שצורפו כאסופה לשאלות ההבהרה. מדובר באסופת מסמכים המונה לדברי המערער כ-32 מסמכים. לטענת המערער “כשאנו משווים בין המסמכים עליהם הסתמך ו/או שהיו בפני המומחה כמפורט בחוות דעתו עולה בבירור כי :- מסמכים אלה לא היו בפניו ….”. מתוך 32 המסמכים שבאסופה מתייחס המערער בטיעוניו בערעור לשלושה מסמכים, אותם הציג והגיש במהלך דיון קדם הערעור. המסמך האחד הוא מסמך מיום 6.10.09. לטענת המערער ברור כי מסמך זה לא היה בפני המומחה מאחר שבמסמך יש התייחסות ל-C.T. צווארי מיום 1.9.09 בו נמצא בלט גרמי C4 C5 “היצרות פורמנילית מותני בלטי דיסק לחץ על שק ושורשים S1 L2 “. לטענת המערער ברור לגמרי, כי “יש כעובדה” שברי צלעות, בלטי דיסק עם לחץ על שק העצבים ולכל זה המומחה כלל לא התייחס. כמו כן לדבריו, המומחה לא התייחס למסמך מיום 21.10.09, בו יש ציון כאבים באגן מכל הכיוונים. המסמך השלישי הינו מסמך מיום 3.7.09. לגבי מסמך זה חזר בו ב”כ המערער מן הטענה שהמסמך לא היה בפני המומחה, משהוצגה לפניו התייחסות המומחה למסמך.

בנוסף טוען המערער כי כל התייחסות המומחה למצב קודם אינה לענייננו; כי לא היו לפני המומחה ממצאים של פריצת דיסק או בלט דיסק שקדמו לתאונה; כי הייתה הפסקה של 8 שנים בלי כאבי גב בין השנים 1999 ל- 2007; ועוד הפסקה של שנה ושמונה חודשים עד התאונה, כשלפני התאונה לא היו אצל המערער ממצאים של בלטי דיסק, לחץ על השק, כאבי אגן ושברים בצלעות. לטענת המערער תשובות המומחה לגבי השברים בצלעות היו מתחמקות ובכלל המומחה לא השיב כיאות לשאלות שנשאל. מכל הטעמים הללו מתבקש כי ימונה מומחה אחר, וכי הערעור יתקבל.

8. המוסד לביטוח לאומי טוען, כי כל החומר הרפואי בעניינו של המערער הונח בפני המומחה. שני המסמכים שהציג המערער בדיון קדם הערעור, אשר לטענתו לא עמדו בפני המומחה, אינם מהותיים. המסמך מיום 6.10.09 שכותרתו “הפניה כללית” מאת דר’ אברהם אורי, אורטופד, הוא רישום משני של הממצאים כפי שפורטו בבדיקת ה-C.T. שנערכה למערער ובבדיקת מיפוי העצמות. בתיקו הרפואי של המערער לא קיימת בדיקת C.T. מיום 1.9.09, והממצאים המצוינים במסמך זה הם אותם ממצאים המפורטים בבדיקת ה-C.T. מיום 3.7.09, שהיא מושא חוות הדעת ושאלות ההבהרה. משכך עולה כי במסמך מיום 6.10.09 אשר מתייחס לבדיקת-C.T. כאילו היא מיום 1.9.09 נפלה טעות סופר. לחיזוק מסקנה זו ציין המוסד, כי במסמך מיום 6.10.09 נכתב גם שנערכה למערער בדיקת מיפוי העצמות ביום 30.6.09, בעוד שאין מחלוקת כי הבדיקה נערכה למערער ביום 24.2.09.

המסמך מיום 21.10.09 מאת הפיזיותרפיסטית יעל ארבל אף הוא אינו מהותי, משום שהוא מדריך את המערער כיצד לנהוג לאור כאבים מהם הוא סובל באגן. משכך, אין מקום למנות מומחה אחר או להפנות שאלות הבהרה למומחה. על כן מבקש המוסד כי הערעור ידחה.

דיון והכרעה

9. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. זאת מן הטעמים עליהם נעמוד להלן.

10. בהחלטה מיום 25.1.2011 דחה בית הדין האזורי את בקשת המערער להציג בפני המומחה שאלות הבהרה מסוימות מתוך רשימה ארוכה של שאלות. רשימת השאלות צורפה כנספח לסיכומי המערער בערעור. לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת בית הדין האזורי לעניין זה. בקשר לכך נבהיר כי בחלק זה של הערעור ממקד המערער טיעוניו בכך שלא התאפשר לו להציג שאלה בדבר המצאת אסופה שלמה של מסמכים, כ-32 במספר. אכן, לא היה מקום להפנות את השאלה כפי שהוצגה. השאלה אם אסופת המסמכים ככזו, הועברה אל המומחה ניתנת הייתה לבדיקה ראשונית לפחות בתיק בית הדין- האם תויקו בתיק הרפואי שנשלח אל המומחה המסמכים שהוגשו על ידי המערער כאסופה. לא זו אף זו. בשלב הערעור הוברר, כי טענתו של המערער מכוונת לאמיתו של דבר לשלושה מסמכים שהם לשיטתו חשובים ומהותיים, ולטענתו, המומחה התעלם מהם. לא ברור מדוע לא צמצם המערער שאלתו ומדוע לא ביקש להפנות אל המומחה שאלות בהן מתבקשת התייחסות ספציפית של המומחה לשלוש המסמכים הללו. לא למותר הוא לשוב ולהזכיר כי לאחד מן השלושה- הוא בדיקת ה-C.T מיום 3.7.09 המומחה ודאי התייחס בחוות דעתו.

11. באשר לגופם של מסמכים- המסמך מיום 21.10.09 עליו נסמך המערער בטיעוניו כנגד קבלת חוות דעת המומחה, מן הטעם שהמומחה נמנע מלהתייחס אליו, הינו מסמך של הפיזיותרפיסטית יעל ארבל. במסמך מצוין כי המערער סובל מכאבים באגן ימין ושמאל אחורי וחזית, ומפורטת הדרכת הפיזיוטרפיסטית למערער כיצד להקל על כאביו. לטעמנו, אין מדובר במסמך מהותי, שאך מתבקש היה כי המומחה יתייחס אליו, ואין בו כל ערעור על מסקנת המומחה בדבר העדר קשר סיבתי בין בעיות הגב מהם סובל המערער לבין האירוע התאונתי שאירע לו. באשר לבדיקת ה-C.T שנערכה למערער ביום 3.7.09- כאמור, המומחה היועץ הרפואי התייחס בחוות דעתו למסמך זה, ועל כך אין עוד למערער טענה בסיכומי טענותיו.

נותר עוד לבירור אם יש ממש בטענת המערער בדבר התעלמות המומחה מן המסמך הרפואי מיום 6.10.09. במסמך זה, שהוא מסמך של האורטופד דר’ אברהם אורי, מצוין בין השאר כך:

“תלונות/ סיבות הפניה מתאריך 01/09/2009

חבלת צלעות ימין

כאב

מיפוי שברים צלעות 8-10 RT 30/06/2009: תלונות על כאב צווארי עם הקרנה שכמות דו”צ

בבדיקה רגישות מידצרויקלית וטורקלית עליונה. רגישות רומבואידס נוירולוגית שמורה.

תלונות על כאב מותני ללא הקרנה גפיים תחתונות. קלינית רגישות לומברית תחתונה מקסימלית מעל זיזים ספניליום חוליות L4 L5 הגבלה בתנועות הגב כוח גס שמור.

01/09/2009: CT צווארי בלט גרמי C4 C5 היצרות פורמנילית מותני בילטי דיסק לחץ על השק ושורשים L2 S1.”

כאמור, לטענת המוסד, למערער לא נערכה בדיקת C.T. ביום 1.9.09, ולעניין זה נפלה טעות סופר במסמך הרפואי, באשר בדיקת ה-C.T היחידה שנערכה למערער היא מיום 3.7.09. לא זו אף זו. הממצאים המיוחסים לבדיקה מיום 1.9.09 הם אותם הממצאים שנמצאו אצל המערער בבדיקה מיום 3.7.09, ומכאן שאין כל פגם בחוות דעת המומחה שנמנע מלהתייחס למסמך זה. לטענות אלה של המוסד שהועלו במהלך דיון קדם הערעור, לא מצאנו התייחסות ותשובה של המערער בסיכומיו. המערער לא הפנה אל מסמך בדיקת C.T.מיום 1.9.09, ואף אנו לא מצאנו שוני בין הממצאים כפי שמיוחס לאותה בדיקה במסמך מיום 6.10.09, לעומת ממצאי הבדיקה מיום 3.7.09 עליהם נסמך המומחה, שהם מפורטים הרבה יותר.

הנה כי כן, לא מצאנו ממש בטענות שבערעור לעניין אי הפניית שאלות הבהרה למומחה בעניין המצאת מסמכים רפואיים, לרבות המסמכים הספציפיים שהוזכרו במהלך הדיון בערעור.

12. במידה רבה יוצא המערער כנגד קביעות המומחה בדבר קיומו של מצב רפואי קודם, כפי שעולה מן המסמכים הרפואיים שבתיק. לעניין זה יש לציין, כי המערער הפנה למומחה שאלה מפורשת מדוע לדעתו אין קשר בין הממצאים שנמצאו בבדיקת ה-C.T. לבין האירוע, כאשר לפניו לא נמצאו ממצאים אלה בגבו של המערער (שאלה א2 לעיל). על כך השיב המומחה מפורשות, כי לדעתו אין קשר סיבתי בין הממצאים שנמצאו בבדיקת ה-C.T. לבין האירוע, משום שמקור ממצאים אלה הוא בבעיית גב כרונית קודמת ישנה, ואילו הייתה נערכת הבדיקה למערער לפני האירוע, היו נמצאים בה “בדיוק אותם הממצאים”. קביעתו המפורשת של המומחה בדבר העדר קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין הליקוי ממנו סובל המערער בגבו היא מסוג הקביעות שמתחום המומחיות של המומחה היועץ הרפואי. קביעות המומחה ברורות ומנומקות. המומחה אף מציין מפורשות כי צילומי ה-C.T. מתאימים לבעיה כרונית ניוונית ישנה של הגב התחתון. בקשר לכך לא למותר הוא להזכיר כי המומחה היועץ הרפואי הממונה על ידי בית הדין הוא המנחה את בית הדין בקביעות בשאלות שברפואה, ובית הדין כרגיל לא יסטה מחוות דעתו אלא בנסיבות יוצאות דופן (עב”ל 346/06 המוסד לביטוח לאומי – בוארון, מיום 15.5.2007, בפסקה 13; עב”ל 1035/04 ביקל – המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.6.05, בפסקה ו’). בנסיבות העניין לא מצאנו בטענות המערער כל טעם שיש בו לערער על מסקנות המומחה או כדי להצדיק מינוי מומחה אחר תחתיו.

13. סוף דבר

משלא הוכח קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין הליקוי ממנו סובל המערער בגבו, בדין נדחה חלק זה בתביעתו. אשר על כן, הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ג’ באייר, תשע”ב, 25 באפריל 2012, בהעדר הצדדים, וישלח לצדדים בדואר.

נילי ארד,

נשיאה, אב”ד יגאל פליטמן,

סגן נשיאה רונית רוזנפלד,

שופטת

ה נילי ארד

מר ראובן בוימל,

נציג ציבור (עובדים)

מר מיכה ינון,

נציג ציבור (מעבידים)

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

בית חולים וולפסון- תביעה על רשלנות רפואית

בית חולים וולפסון – תביעה על רשלנות רפואית

תביעות רשלנות רפואית לא מעטות הוגשו בעבר נגד בית חולים וולפסון. על אף היותו בית חולים גדול אשר לרוב פועל בצורה איכותית, קיימים מקרים של רשלנות רפואית ברורה אשר ארעה בו, כמו כמעט בכל בית חולים אחר בארץ.

בית חולים וולפסון הוקם בשנת 1980 על ידי תרומה של משפחת וולפסון. בית החולים וולפסון קם כתוצאה מהצורך לתת מענה מתאים לגידול האוכלוסיה בגוש דן בשנות ה 60.  שלושה בתי חולים אוחדו בכדי ליצור את בית החולים וולפסון: בית החולים דונולו א’ ודונולו ב’ שביפו וחלק ממהחלקות הכלליות של בית החולים “שמואל הרופא”.

בתחילת דרכו בית החולים הכיל 340 מיטות בלבד לעומת 665 מיטות הקיימות בבית החולים כקיום.  בבית החולים וולפסון עובדים כ 2000 עובדים ממקצועות הבריאות השונים. בבית החולים פועלות כ-60 יחידות ברוב תחומי הרפואה המודרנית.

בית החולים מעניק את שירותיו לקרוב לחצי מיליון איש ברחבי גוש דן , ובעיקר לתושבי בית ים ויפו, תושבי קרית שלום, ושכונת שפירא, כמו כן משרת בית החולים את איזור מערב ראשון.

בין המחלקות העיקריות הפועלות בבית החולים ישנן: 6 מחלקות פנימית, 2 מחלקות כירורגיה, מכון הלב, מכון למחקר קרדיווסקולרי, ניתוחי לב וחזה, נשים ויולדות, נפרולוגיה ודיאליזה, נוירולוגיה, מחלות זיהומיות, עור ומין, עיניים ועוד.

בבית החולים וולפסון קיימים מספר שירותים ומחלקות יחודיות ובניהן: מרפאה למחלות מעי דלקתיות ומחלת צליאק, מרכז לטיפול בנפגעי תקיפה מינית, נוירולוגיה של עובר, מיפוי מוח חדשני לאבחון מחלות פרקינסון, מחלות שריר ועצם, הפרעות תנועה בילדים, הפרעות במשק המלחים ו C02 לייזר ליבלות ולציפורניים חודרניות. 

מקרי רשלנות רפואית – בית החולים וולפסון

משפחה של בת 47 הגישה תביעה כנגד בית חולים וולפסון על סך 2.5 מיליון שקלים. לטענת המשפחה האישה אושפזה שלוש פעמים שהיא סובלת מכאבי בטם חזקים הקאות ושילשולים – אך הצוות הרפואי החליט לטפל בה באופן שמרני ולא לנתחה. לבסוף נפטרה האישה. האישה אושפזה במחלקה כירורגית ב’. באחת מהבדיקות שנעשו למנוחה נכתב כי לא ניתן לשלול אפשרות של “דיברטיקוליטיס מסובכת”, המהווה סיבה לניתוח, אולם הצוות הרפואי החליט על טיפול שמרני בלבד והמנוחה שוחררה לביתה בתום עשרה ימים. האישה אושפזה שבועיים לאחר מכן עם תסמינים קשים יותר, אולם לאחר עשרה ימי אשפוז נוספים היא שוחררה בשנית לביתה. לאחר כשבוע מן השחרור חזרה האישה לבית החולים בפעם השלישית וזאת בשל החרפה בכאבי הבטן. בהמשך מצאה את עצמה  מהנוחה ביחידה לטיפול נמרץ, ורק שם הוחלט על ניתוח מיידי. בניתוח נמצא דלקת ה “דיברטיקוליטיס” ובוצעה כריתה של חלק מהמעי הגס. לאחר הניתוח מצבה של האישה המשיך להידרדר ולבסוף היא נפטרה.

לשאלות בנושא סיכויי ושווי תביעת רשלנות רפואית נגד בי”ח וולפסון, ניתן ליצור קשר עם עורך דין רשלנות רפואית ענת מולסון שפרטיה בראש העמוד משמאל.

תסמונת/תיסמונת פיברומיאלגיה- רשלנות רפואית?

בקשה להגשת חוות דעת רפואית בתחום הריאומטולוגיה שהגישה התובעת. הבקשה הוגשה במסגרת תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעת, לטענתה, כתוצאה מטיפול שיניים רשלני שביצע בה הנתבע. בכתב התביעה נטען כי בעקבות הטיפול איבדה התובעת את התחושה בפיה ובלשונה באופן בלתי הפיך, וכי אובחנה כסובלת מתסמונת פיברומיאלגיה ומעייפות כרונית. לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית בתחום פה ולסת להוכחת הקשר הסיבתי הנטען בין טיפול השיניים לבין הפגיעה ולהוכחת שיעור הנכות הרפואית שנותרה לתובעת עקב כך. בכתב התביעה לא נטען לנכות כתוצאה מתסמונת הפיברומיאלגיה, לא צורתיעוד רפואי הקשור לנזק בתחום זה ואף לא התבקשה כל בקשה בהקשר לנכות כאמור.

 

2. בישיבת קדם המשפט הראשונה שהתקיימה ביום 10/2/2010 טען ב”כ התובעת כי התובעת אובחנה כסובלת מ תסמונת פיברומיאלגיה, וכי מבקש הוא להגיש חוות דעת מומחה בתחום הרלבנטי להוכחת הקשר הסיבתי בין טיפול השיניים למצבה של התובעת.

 

3.

4. — סוף עמוד 1 —

5. בהחלטתי באותו היום, הבעתי מורת רוח מכך כי במועד קדם המשפט צפוי היה כי כל המחלוקות הרלוונטיות לתיק יהיו ברורות מתוך כתבי הטענות וחוות הדעת, אולם אפשרתי לתובעת להגיש בקשה מנומקת בקשר לטענתה לנכות נוספת.

 

6. בבקשתה להגשת חוות דעת בתחום הריאומטולוגיה טוענת התובעת, כי כבר בכתב התביעה טענה כי היא סובלת מתסמונת הפיברומיאלגיה, אולם לא צירפה חוות דעת מתאימה בעת שהגישה את התביעה מחמת חיסרון כיס, וכי רק, עתה, בעקבות הסכמת הוריה לשאת בעלות חוות הדעת, יש בידה לצרף חוות דעת בתחום הריאומטולוגיה. לבקשה לא צורפה חוות הדעת שמבוקש להגישה ואף לא תיעוד המוכיח כי פנתה בינתיים למומחה לצורך הכנת חוות דעת כאמור.

 

7. הנתבע מתנגד לבקשה, משני טעמים. האחד, כי בהתאם לתקנות 127 ו- 137 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד- 1984 [להלן- “התקנות”] היה על התובעת לצרף חוות דעת בתחום הריאומטולוגיה לכתב התביעה. השני, והוא העיקרי, כי צירוף חוות דעת מהווה תיקון כתב התביעה, ואין להתירו בהעדר בקשה לתיקון כתב תביעה בצירוף תצהיר המפרט את שינוי הנסיבות אשר בגינן התאפשר לתובעת להגיש חוות דעת רק בשלב זה של הדיון. עוד טוען הנתבע, כי הנימוק שבבסיס הבקשה אינו מהווה נימוק המצדיק מתן היתר לצירוף חוות דעת בשלב זה, וכי הסיוע שניתן לתובעת מהוריה במימון חוות דעת, בשלה זה, אינו מהווה “שינוי בעובדות המהוות יסוד לתביעה”. יוער, כי הנתבע לא ביקש לחקור את התובעת על התצהיר התומך בבקשה.

 

8. בתשובה לתגובת הנתבע, טענה התובעת כי אינה עובדת ומצבה הכלכלי קשה, ויש בכך כדי להוות טעם מיוחד המצדיק ליתן לה פטור מהגשת חוות דעת רפואית בתחום הרלבנטי ולמנות מומחה מטעם בית המשפט.

 

9. בבקשתה עתרה התובעת להתיר לה להגיש חוות דעת רפואית בתחום הריאומטולוגית אשר, רק עתה, בסיוע הוריה, יש ביכולתה לממנה. לעומת זאת, בתשובתה לתגובת הנתבע עתרה, לראשונה, למתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית בתחום זה ולמינוי מומחה מטעם בית המשפט, ואף פירטה נימוקים מיוחדים לבקשה למתן פטור כאמור.

 

 

— סוף עמוד 2 —

למותר לציין, כי אין להתיר לתובעת לשנות עתירתה בתשובתה לתגובת הנתבע, מקום כי בבקשתה המקורית עתרה לסעד אחר מזה המבוקש בתשובתה האמורה. לפיכך, אתייחס לבקשה כבקשה להגשת חוות דעת רפואית, כפי שהוגשה בבקשה המקורית.

אציין, בנוסף, כי ככל שהבקשה הינה לפטור מהגשת חוות דעת, תמוה מדוע לא נכללה בקשה זו מראש בכתב התביעה, או לכל המאוחר, מדוע לא נכללה בבקשה.

ככל שאין בכוונת התובעת להגיש חוות דעת מטעמה, בשלב זה, לא ברור כלל מדוע טרחה והגישה הבקשה להגשת חוות דעת נוספת.

 

10. תקנה 127 ותקנה 137(א) לתקנות קובעות כי בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה, יעשה כן באמצעות צירוף חוות דעת רפואית לכתב התביעה, ומשלא עשה כן, ומבלי שקיבל פטור לכך מבית המשפט, יהיה מנוע הוא מלהוכיח עניין שברפואה מטעמו. תקנה 92 לתקנות קובעת, כי בית המשפט רשאי, בכל שלב משלבי ההליך, להתיר לבעל דין לשנות או לתקן את כתב טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, על מנת שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין.

 

11. הלכה פסוקה היא, כי הדרך הנכונה להוכחת עניין שברפואה על ידי הגשת חוות דעת רפואית נוספת מטעם תובע, מקום שזו לא צורפה לכתב התביעה עם הגשתו, הינה בדרך של בקשה לתיקון כתב התביעה. הטעם לכלל זה, הוא כי בתביעות רשלנות רפואית חוות דעת של מומחה בעניין הרפואי היא המקימה את עילת התביעה, להבדיל מחוות דעת מומחים בתחומים אחרים. מכאן נקבע ההכרח להגיש את חוות הדעת כבר בעת שמוגשת התביעה שהרי בלעדי חוות הדעת לא קמה העילה [ראו בר”ע 6098/92 זכאי נטלי, קטינה על ידי הוריה ואפוטרופסיה הטבעיים מירי וגדעון זכאי נ’ מדינת ישראל, משרד הבריאות, פ”ד מז(3), 651 , 652-653 (1993), בר”ע (מחוזי חי’) 1775/07 חיים ענבל נ’ דאנס – בר/צוות בראבו, תק-מח 2007(3), 912 , 913 (2007)].

 

12. בענייננו, מבקשת התובעת להגיש חוות דעת רפואית נוספת להוכחת הקשר בין הרשלנות הנטענת לבין נזקים רפואיים בתחום הריאומטולוגיה, אולם לצורך הוכחת תיזה רפואית נוספת זו היה עליה לעתור בדרך של בקשה לתיקון כתב התביעה כנדרש על פי הדין.

משעתרה בדרך של בקשה להתיר לה להגיש חוות דעת רפואית בתחום הריאומטולוגי ושלא בדרך של בקשה לתיקון כתב התביעה, אין להידרש לבקשתה- בקשה שאין הדין מכירנה לצורך עניין כגון דא. לפיכך, דין הבקשה, במתכונתה, להידחות.

 

— סוף עמוד 3 —

 

כרגיל, לו היתה עומדת בפני בקשה ראויה, מנומקת כדבעי (בכל הקשור לכך שלא הוגשה חוות דעת מלכתחילה ולמועד בו מבוקשת לראשונה בקשה זו), ונתמכת בחוות דעת שהוכנה בינתיים (על מנת ללמוד כי כוונת התובעת רצינית וכי אמנם טענתה לגבי היות טענתה בתחום הריאמטולוגי מחלוקת אמיתית שיש לדון בה), שוקלת הייתי קבלת הבקשה בכפוף לתיקון כתב התביעה ואף, אפשר, בכפוף לחיוב מתחייב בהוצאות.

אלא, שבענייננו, לא רק שהבקשה דלה וחסרה, אלא שגם נוכח תגובת התובעת לתגובה, לא ברור כלל באם בכוונת התובעת לצרף חוות דעת להוכחת טענותיה, ממילא גם לא ברור מה תוכן תביעתה המתוקנת הצפויה, ואין מקום לקצר הדרך עבור תובעת, שלא פעלה נכון מבחינת ההליכים, ולאפשר כבר בשלב זה את התיקון המיוחל.

 

13. הבקשה נדחית. התובעת תשא בהוצאות הבקשה בסך 500 ₪. תשלום ההוצאות נדחה לסוף ההליך.

 

תביעה/ תביעות נגד בית חולים וולפסון על רשלנות רפואית

 

אישה בת 40 ממרכז הארץ תובעת 4.35 מיליון שקלים ממשרד הבריאות, לאחר שלטענתה שלפוחית השתן שלה נפגעה בצורה חמורה במהלך ניתוח קיסרי שנערך לה בבית החולים וולפסון בחולון.

אתר וואלה מדווח כי תביעה בגובה 4.35 מיליון שקלים הוגשה נגד בית חולים וולפסון בגין רשלנות רפואית לכאורה שהביאה לפגיעה בשלפוחית השתן של יולדת.

לטענתה, הניתוח הקיסרי בוצע בה בצורה רשלנית שהובילה לפגיעה בשלפוחית השתן. עוד נטען בתביעה, שמדובר בפגיעה שלרוב מאובחנת בניתוחים קיסריים, אולם הצוות התרשל במקרה זה בגילוי הפגיעה, וזאת למרות “ריבוי נורות אזהרה” כפי שקבע מומחה שבדק את האישה. “לו פעלו הרופאים והצוות בצורה המקצועית, הסבירה והמתבקשת, היה נמנע הצורך בביצוע ניתוח דחוף נוסף ונזקה היה נמנע”, נכתב בתביעה.

לפי התביעה, שהוגשה היום (שני) לבית המשפט המחוזי בפתח תקוה, בשנת 2007 ילדה האישה את ילדה השלישי בניתוח קיסרי. לאחר הניתוח היא הועברה להתאוששות ומשם למחלקה למיילדות וגינקולוגיה. בכל הזמן הזה הותקן לה קטטר בשלפוחית השתן, והיא התלוננה על כאבי בטן.

לטענת התובעת, היא עברה שורה של בדיקות ונאמר לה בתחילה שהמעיים שלה אינם עובדים. בדיקת אולטרה סאונד העלתה ששלפוחית השתן שלה ריקה וכי קיים נוזל חופשי באגן. היא עברה בדיקות נוספות, אבל רק ארבעה ימים לאחר הניתוח הוחלט לשלוח אותה לבדיקת סי-טי. אולם, עוד בטרם בוצעה הבדיקה נכנסה התובעת למצב של קוצר נשימה קשה ונאלצה לעבור החייאה.

האישה עברה ניתוח לתיקון קרע בשלפוחית השתן, וכעבור זמן מה שוחרר לביתה. אולם, כעבור זמן קצר נאלצה לעבור ניתוח נוסף בשל בקע שהתפתח בצלקת של הניתוח. על פי התביעה, לאחר הניתוח השני התברר שקיים זיהום בשלפוחית והאישה אינה יכולה להיגמל מהקטטר. כיום היא נאלצת להשתמש בחיתולים ומתקשה לתפקד.

ממשרד הבריאות נמסר שהם יגיבו בערכאות המשפטיות כמקובל.

לשאלות או להערכת סיכויים להגשת תביעת רשלנות רפואית נגד בית חולים וולפסון ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה בראש העמוד בצד שמאל

ניתוח בכף יד- רשלנות רפואית

שלום רב, אני עובדת בחברה פרטית של סיעוד מזה 10 שנים, ולפני כשנתיים עברתי ניתוח בכף יד וכיום אני עם 5% נכות. לאחרונה חלה החמרה במצבי וחשבתי לפתוח תיק תאונת עבודה. ברצוני לדעת מהו גובה הפיצוי הפוטנציאלי למצב זה של רשלנות רפואית של אורתופד?

ניתוח להוצאת כיס מרה- רשלנות רפואית?

נותחתי לפני כ-6 חודשים ניתוח כריתת כיס מרה בגלל פוליפ בגודל 1 ס”מ. התוצאות היו שלא היה לי כלל פוליפ ונותחתי לחינם. האם ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית לקבלת פיצויים?

תביעת רשלנות רפואית- תביעות רשלנות רפואית

מתי יש “קייס” להגשת תביעות רשלנות רפואית?

מאת עו”ד ענת מולסון*

ישנם שני מצבים עיקריים בהם ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית:

1. כאשר הייתה רשלנות בטיפול, או איחור באבחון מחלה, או אבחון שגוי של מחלה

 

לא כל טעות במעשיו של הרופא או בשיקול דעתו מהווים עילה להגשת תביעות רשלנות רפואית.

כאשר מדובר ברופא שהעניק את הטיפול הטוב ביותר שהיה ידוע באותה עת, או שאיבחן את מחלתו של התובע בהתאם לכל הידע הרפואי שהיה נכון לאותו מועד, ובכל זאת הסתבר בדיעבד שהיתה טעות, ונגרם נזק לתובע – אין מקום להגיש תביעת רשלנות רפואית. לא כל טעות נחשבת רשלנות רפואית. רק טעות שנובעת ממעשה או מחדל שיש בהם משום סטייה מהמקובל ומהסביר יחשבו כמאפשרים הגשת תביעות רשלנות רפואית
מבחן מקובל המסייע לבית המשפט לקבוע אם הרופא התרשל הוא מבחן “הרופא הסביר”.

כאשר הוכח שהרופא נהג כפי שכל רופא סביר היה צריך לנהוג בנסיבות הענין, ובהתאם לידע הרפואי העדכני הקיים – אין לקבוע שהיתה רשלנות רפואית מצדו, בודאי לא כאשר הוכח שהוא פעל בזהירות ובמסירות. רק טעות בלתי סבירה תחשב להתרשלות ואז ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית.

החלטותיו ופעולותיו של הרופא צריכות להתאים לנורמות המקובלות אותה עת בעולם הרפואה, נורמות אשר באות לידי ביטוי בין השאר בידע הנתמך בספרות הרפואית העדכנית ובנסיון קודם.

2. כאשר בוצע ניתוח או טיפול רפואי מבלי שהוסבר לחולה כל הסיכונים הקיימים בניתוח זה

בהרבה מאד מקרים, אף אם הרופא לא התרשל, הרי שניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית, אם לא הסביר לחולה את הסיכונים הקיימים בסוג הטיפול או הניתוח שעליו לעבור, או בהיותו של הטיפול חדש יחסית או שישנן חלופות אחרות לניתוח זה.

על מנת לבדוק אם ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית, יש להיפגש עם עו”ד העוסק בהגשת תביעות רשלנות רפואית, אשר יאסוף עבור את כל המסמכים הרפואיים ויתייעץ עם רופא מומחה על מת לקבוע אם אכן הרופא שטיפל בך התרשל בתפקידו, או שהייתה טעות סבירה. סוגייה זו מכונה “הסכמה מדעת לטיפול” והיא מעוגנת בחוק זכויות החולה ובפסיקת בתי המשפט. חשוב לציין כי אף אם הוחתמת על טופס הסכמה לניתוח ובו מצויינים הסיכונים והחלופות, עדיין על הרופא להוכיח כי הסביר לך בעל פה ובאופן ברור את אותם סיכונים וחלופות ואם לא מצליח להוכיח זאת- סיכוייך לזכות בתביעה גבוהים.

לשאלות בנושא או להערכת סיכויי תביעתך חינם, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון המייצגת מאות נפגעי רשלנות רפואית, בטלפון: 0524787850 או במייל: legal1@bezeqint.net או באמצעות הטופס שמשמאל

I spoke briefly with randy best, founder and chairman of academic partnerships, about mooc2degree and he was particularly pleased that this justdomyhomework.com initiative is making moocs more inclusive’ than they have been thus far

תביעת רשלנות רפואית- תביעות רשלנות רפואית- בתי חולים- רופאים- סורוקה, שניידר, רמב"ם, שיבא, בלינסון

תביעות רשלנות רפואית הוגשו בישראל כמעט כנגד כל בתי החולים הבאים

א

 

* אלין

* מרכז רפואי אסף הרופא

 

ב

 

* בית חולים בילינסון

* בית החולים לגליל המערבי – נהריה

* בית לוינשטיין

* בית רבקה (בית חולים)

* מרכז רפואי בני ציון

* מרכז רפואי ברזילי

 

ג

 

* בית חולים גולדה השרון

 

ה

 

* בית החולים האיטלקי (חיפה)

* מרכז רפואי הדסה

 

 

ה (המשך)

 

* בית החולים הדסה הר הצופים

* מרכז רפואי הלל יפה

* המרכז הרפואי ת”א ע”ש סוראסקי

* מרכז רפואי העמק

 

ו

 

* מרכז רפואי וולפסון

 

ז

 

* בית החולים רבקה זיו

 

י

 

* בית החולים יוספטל

 

כ

 

* מרכז רפואי כרמל

 

ל

 

* בית חולים לניאדו

 

מ

 

* מרכז רפואי מאיר

* מרכז רפואי מעיני הישועה

 

 

מ (המשך)

 

* משגב לדך

 

ס

 

* המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה

 

פ

 

* בית החולים פוריה

 

ק

 

* מרכז רפואי קפלן

 

ר

 

* מרכז רפואי רבין

* רמב”ם – הקריה הרפואית לבריאות האדם

 

ש

 

* המרכז המשולב לרפואה גריאטרית שוהם

* המרכז הרפואי ע”ש חיים שיבא – תל השומר

* מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל

* מרכז רפואי שערי צדק

 

תביעת רשלנות רפואית נמשכת שנים ספורות ויש להיות מיוצג ע”י עו”ד לרשלנות רפואית הבקיא בחוק ובפסיקה הרלבנטיים למקרה שלך

תביעת רשלנות רפואית – התהליך – שאלות ותשובות

איך מתבצע התהליך של תביעת רשלנות רפואית?

תחילת טיפול משפטי בענין תביעות רשלנות רפואית הוא באיסוף ותיעוד כל החומר הרפואי מהמוסד הרפואי בו טופלת. תהליך זה נמשך בד”כ מספר שבועות. לאחר קבלת התיק הרפואי, מועבר החומר למומחה הרפואי המתאים לצורך בדיקה וקביעה האם יש “קייס” לתביעה משפטית. בירור השאלה אם יש עילת תביעת רשלנות רפואית, עלול להמשך מס’ שבועות נוספים.

במידה והרופא המומחה מחליט כי אכן יש אפשרות להגיש תביעת רשלנות רפואית, יש צורך בקבלת חוות דעת רפואית אשר תצורף לתביעה. עד לקבלת חוות דעת עוברים מספר שבועות נוספים. לאחר שישנה חוות דעת מוכנה מכין עורך הדין את התביעה וגם כאן מדובר בכחודש עד להגשת תביעת רשלנות רפואית.

חוות דעת רפואית/משפטית צריכה להתייחס לשאלת הרשלנות הרפואית ולשאלת הנזק שנגרם כתוצאה ממנה.

באילו תביעות רשלנות רפואית המשרד שלכם מטפל? 

רק בתיקים המוערכים במעל מיליון ש”ח, בהם נגרם נזק קשה ובלתי הפיך,  בעיקר בזמן הריון, לידה, ניתוחים ואבחון בעיות כגון סרטן, התקף לב, אירוע מוחי וכד’.

 

תוך כמה זמן צריך להגיש תביעת רשלנות רפואית?

אצל מבוגרים שנפגעו, יש להגיש תביעת רשלנות רפואית תוך 7 שנים לאחר המועד שמתגבשת עילת תביעה, כלומר המועד בו התגלה לנפגע כי יש קשר בין הנזק ממנו הוא סובל והאירוע הרשלני. לאחר מכן התביעה “מתיישנת” ולא ניתן להגישה למעט במקרים חריגים. מה שקובע לעניין ההתיישנות הוא מועד גילוי הנזק, אולם אם הנזק ניתן היה לגילוי על פי חוות דעת רפואית, והתובע התעלם מקיומו של הנזק הרי שמירוץ ההתיישנות לא יעלה על 10 שנים ממועד גילוי הנזק.

אם מדובר ברשלנות אצל ילדים, מרוץ ההתיישנות מתחיל משעה שהקטין הפך לבגיר, כלומר מתחיל בגיל 18 ומסתיים בגיל 25.

 

כמה זמן נמשכת תביעת רשלנות רפואית?

משך חיי תביעת רשלנות רפואית ממועד הגשתה ועד לסיומה בפשרה או בפס”ד, הוא בד”כ בין שנתיים לארבע שנים ולעיתים אף יותר. רוב המקרים מסתיים בפשרה בין הצדדים. אני משתדלת, בתיקים שבהם אני מטפלת, לקצר כמה שיותר את משך התביעה, על מנת למנוע המשך הסבל של הלקוח ולסייע לו לקבל פיצוי מקסימלי בזמן מינימלי.

 

אילו הוצאות יש בהגשת תביעות רשלנות רפואית?

ראשית חשוב לציין- במידה וזוכים בתביעה- מוחזרות לך כל ההוצאות ששילמת שיפורטו להלן.

ההוצאה העיקרית של מגישי תביעות רשלנות רפואית היא חוות דעת רופא מומחה. כאמור, לא ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית ללא חוות דעת כזאת שמפרטת מה הייתה הרשלנות ומה הנזק שנגרם ממנה. עלות חוות דעת רפואית משתנה ממקרה למקרה, מתחום לתחום ומרופא לרופא. באופן כללי מאוד ניתן לקבוע כי מתחם המחירים נע בין 8,000 ש”ח ל- 15,000 ש”ח. הסיבה לעלות הגבוהה היא שאין הרבה רופאים המוכנים לכתוב חוות דעת על רשלנות של חבריהם למקצוע.

לפני שמשלמים סכום זה, הרופא המומחה בד”כ בודק את החומר המצוי בתיק הרפואי וקובע אם יש בכלל טעם במתן חוות דעת רפואית או שלדעתו אין “קייס” להגשת תביעת רשלנות רפואית. עבור בדיקה ראשונית זו של הרופא, תשלם בד”כ בין אלף לאלפיים ש”ח. במידה והרופא קובע שלא הייתה רשלנות- אין צורך כמובן לשלם על חוות דעת רפואית, מאחר ובמקרה כזה- לא תוגש תביעה

במידה ויוחלט כי יש “קייס” להגשת תביעת רשלנות רפואית, המומחה בד”כ מוריד מעלות חוות הדעת הרפואית, את הסכום ששילמת לו עבור הבדיקה הראשונה הנ”ל.

הוצאות נוספות שעל הלקוח לשלם לפני הגשת התביעה הן אגרת בית משפט (בין אלף לאלפיים ש”ח) ואיסוף מסמכים רפואיים מהמוסדות השונים- כמה מאות שקלים בדרך כלל.
 

מהו שכר טרחת עורך דין עבור תביעת רשלנות רפואית?

תביעת רשלנות רפואית הינה תביעה מורכבת הדורשת מיומנות גבוהה וניסיון רב מצד עורך הדין המטפל בתיק. בישראל קייימים מעט מאד משרדי עורכי דין העוסקים אך ורק בתחום רשלנות רפואית וחשוב מאד לבחור עו”ד מאחד המשרדים הללו לטיפול בתביעתך, אחרת הסיכוי להפסיד בתביעה גדול יותר. עו”ד מנוסה בתחום יידע להמליץ לך לא להיכנס בכלל לתהליך של תביעה, אם יתברר לו שסיכויי הזכייה נמוכים, או שהנזק שנגרם קטן יחסית.

עורכי דין מטפלים בענייני תביעות רשלנות רפואית באחוזים מהפיצוי שמתקבל בסוף התביעה- בפשרה או בפס”ד. לרוב אחוזים אלו נעים, במשרדים מובילים בתחום, בין 25%-30% פלוס מע”מ מסכום הפיצוי. כאמור מומלץ מאד לא לתת את הטיפול בתביעתך לעו”ד שאינו עוסק אך ורק בתחום זה, גם אם שכר הטרחה שהוא דורש נמוך יותר, מאחר ובמקרה כזה סיכוייך לנצח פוחתים מאד או הפיצוי שתקבל יהיה נמוך. משרד מוביל בתחום יידע להשיג לך פיצוי גבוה יותר ובזמן קצר יותר. 
 

איזה פיצוי אפשר לקבל ע”י תביעת רשלנות רפואית?

נזקים זמניים, נזקים אסתטיים או נזקים לאנשים מבוגרים מאד- במקרים כאלו הפיצוי יהיה בגובה עשרות אלפי שקלים או קצת למעלה מכך- ואז אני בד”כ ממליצה לא להיכנס לתביעה שהיא כאמור תהליך ארוך ועם הוצאות ניכרות.

פיצוי של עשרות אלפי שקלים ניתן על נזקים קלים יחסית (בעיני בתי המשפט), כגון אסתטיים- קוסמטיים, בעיקר צלקות, טיפולי שיניים וכדומה, או במקרים שהיה נזק גדול יותר אך כעת הוא תוקן או נעלם. כמו כן, לצערי, בתי המשפט פוסקים פיצויים נמוכים במקרים של אנשים מבוגרים מאד שלא עבדו בזמן האירוע הרשלני ומצבם הרפואי היה לא טוב מלכתחילה.

בכל המקרים הנ”ל- שבהם לא כלכלי לנפגעים להגיש תביעה מאחר והפיצוי יהיה נמוך, קיימת אפשרות חלופית (שאין בצידה פיצוי אלא רק למנוע נזק דומה מאחרים או לעורר את המערכת)- להגיש תלונה למשרד הבריאות או לפנות לתקשורת כדי שתפרסם את המקרה. כמובן שיש עדיין אפשרות להגיש תביעה ולקבל פיצוי נמוך.

נזקים בלתי הפיכים בינוניים / קשים- במקרים של נזקים משמעותיים ובלתי הפיכים שכוללים בין היתר קיצור תוחלת חיים, כאב וסבל גדולים, הפסדי השתכרות, נכות קבועה או חלילה מוות- הפיצויים נעים בד”כ בין מאות אלפי שקלים למיליוני שקלים, תלוי בגורמים רבים כגון גיל, עיסוק, גובה הנכות וכדומה.

 

לשאלות נוספות בנושא או להערכת סיכויי ושווי תביעתך חינם, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה בראש העמוד 

Check out the full conference schedule https://writemyessay4me.org here tlipad15

סרטן השד – סרטן שד- רשלנות רפואית?

רשלנות רפואית- איחור באבחון סרטן, גידולים

רשלנות רפואית – סרטן השד, סרטן שד (גידול ממאיר או שפיר בשד)

כיצד מאבחנים סרטן שד?

ממוגרפיה – צילום רנטגן של השד. השד נלחץ בין שני לוחות מיוחדים לצילום רנטגן. לחיצת השד גורמת לאי נוחות

ולעתים אף לכאב אך מדובר בפרקי זמן של שניות בלבד.

אם במהלך הממוגרפיה יבחינו במצבים חריגים כלשהם בשד יש לבצע אחת או יותר מהבדיקות הבאות:

סריקת אולטרסאונד – סריקת אולטרסאונד יוצרת תמונה של השד על ידי שימוש בגלי קול בתדרים

גבוהים . הסריקה אינה כואבת ואורכת מספר דקות בלבד. שיטה זו יעילה במיוחד לאיתור ציסטות.

ביופסיה – לקיחת מדגם תאים מהשד לצורך אבחון. קיימות מספר שיטות לביצוע ביופסיה כפי שיפורט להלן. הרופא

בוחר באיזו שיטה לנקוט בהתאם לנסיבות הייחודיות של הגידול. יתכן ויהיה צורך לבצע יותר מביופסיה אחת.

בעצם ביצוע ביופסיה יש סיכון מסוים בהיווצרות צלקת אשר עלולה להקשות על איתור סרטן בעתיד.

ממוגרפיה בתהודה מגנטית( MRM-Magnetic Resonance Mammography )
סריקת MRI נותנת תמונה תלת ממדית של השד באמצעות תהודה מגנטית. זה אמצעי רגיש יותר מממוגרפיה

לאבחון מצבים חריגים ברקמות רכות. השימוש בתהודה מגנטית (MR Imaging- MRI) לאבחון גידולים בשד מאפשר

קבלת מידע חשוב המשלים את התוצאות שהתקבלו

באמצעי האבחון הראשוני – ממוגרפיה רגילה. בדיקת MRI לשד

נקראת MRM – Magnetic Resonance Mammography . בדיקת ה MRI יקרה מאד והמכשיר אינו זמין בכל

מרכז רפואי, ועל כן משתמשים בו לאבחון סרטן השד רק במקרים מיוחדים.

אמצעי זה הוכיח רגישות גבוהה באבחון סרטן שד חד מוקדי או רב מוקדי, בעיקר אצל נשים עם רקמת

שד סמיכה. השיטה לא אומצה כאמצעי שגרתי לאבחון גידולים בשד אבל יעילותה הוכחה היטב באבחון

של מקרים בעייתיים. עקב כך נחשבת טכניקה זו ליעילה במיוחד לאבחון סרטן שד אצל נשים צעירות שרקמת השד שלהן בדרך כלל סמיכה.

יחד עם זאת חשוב לזכור שבגלל הרגישות הגבוהה של אמצעי אבחון זה הוא מתאפיין גם באחוז

גבוה יחסית של “עודף אבחון”, כלומר אבחון גידול סרטני גם במקרה בו הגידול אינו קיים בפועל (false-positive ).

אחת הבדיקות החשובות ביותר שיש לבצע נקראת בדיקת קולטנים (רצפטורים) הורמונליים

טכנולוגיה חדישה לבדיקה האם

הסרטן התפשט לבלוטות הלימפה נקראת “טכניקת קישרית הזקיף” Sentinel Node Biopsy. בטכניקה זו מזריקים כמות קטנה של חומר רדיואקטיבי צבוע אשר מזהה את הבלוטה הראשונה ( “הזקיף הראשון”) המקבלת את נוזל הלימפה מהגידול. 

אם בלוטה זו נקיה משמעות הדבר בדרך כלל שגם שאר הבלוטות נקיות וניתן להימנע מכריתה מיותרת של בלוטות הלימפה מבית השחי.

שלבים בהתפתחות סרטן השד (Staging)

השלב אליו הגיע גידול סרטני נקבע על פי גודלו ומידה התפשטותו, והגדרת השלב תהווה גורם מכריע בקביעת תכנית הטיפולים שלך.

החל מינואר 2003 נכנסה לתוקף שיטת דירוג חדשה לשלבים השונים של סרטן השד. על פי הדירוג החדש השלבים הם:

שלב “0” – לא פולשני ( in situ ) – הגידול נמצא בתעלות החלב בלבד ( ducts ) ולא פיתח את

היכולת להתפשט.

שלב “I” – גודל הגידול פחות מ- 2 ס”מ והוא אינו מפושט.

שלב ” II ” – כל אחד מהמצבים הבאים:

הגידול בגודל 5 – 2 ס”מ
הגידול התפשט ל- 1-3 בלוטות בבית השחי באותו צד של השד החולה.
גודל הגידול יותר מ- 5 ס”מ אך הוא טרם התפשט לבלוטות הלימפה או לחלקי גוף אחרים.
שלב ” III ” – כל אחד מהמצבים הבאים:

הגידול קטן מ- 5 ס”מ והתפשט ל- 4-9 בלוטות בבית השחי
הגידול גדול מ- 5 ס”מ והתפשט ל- 1-9 בלוטות בבית השחי
הגידול התפשט לדופן בית החזה או לעור ו- 0-9 בלוטות נגועות
הגידול בכל גודל שהוא והתפשט ל- 10 או יותר בלוטות לימפה בבית השחי.
הגידול בכל גודל שהוא והתפשט לבלוטות לימפה באזור infraclavicular (מתחת לעצם הבריח) או לבלוטות לימפה באזור על-בריחי (supraclavicular) או לבלוטות שלאורך ה- internal mammary (בחזה בסמוך לעצם).

שלב “IV” גידול בכל גודל, בלוטות לימפה נגועות או לא, אך הסרטן התפשט לחלקי גוף אחרים מעבר לשד ולבלוטות הלימפה.

הגשת תביעת רשלנות רפואית על איחור באבחון סרטן שד

במידה והרופאים איחרו לאבחן את סרטן השד במועד בו רופא סביר אמור היה לאבחן, קמה לך עילה לתביעת רשלנות רפואית כנגד הרופאים ו/או המוסד הרפואי אשר איחר לאבחן. גובה הפיצוי תלוי כמובן במשך האיחור ובאפשרויות ההחלמה.

יש לצרף לכתב התביעה, חוות דעת של רופא מומחה אשר יקבע אם אכן הייתה רשלנות ואיזה נזק נגרם כתוצאה ממנה.

חלק מהמידע בעמוד זה באדיבות אתר “אחת מתשע”

ליעוץ נוסף בנושא רשלנות רפואית בכל הקשור לאבחון או גילוי מאוחר, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון המייצגת מאות נפגעי רשלנות רפואית, בטלפון: 0524787850 או במייל:
legal1@bezeqint.net

Org mba admission essay samples and feel free to follow me on twitter nickcombsedu