היפוגליקמיה- רשלנות רפואית?

קיימים לעיתים מקרים של רשלנות רפואית בטיפול במצב של היפוגליקמיה. במקרים כאלה ניתן לשקול הגשת תביעת פיצויים בגין אותה רשלנות רפואית לכאורה.

יש להיוועץ בעו”ד לרשלנות רפואית אשר יבחן את נסיבות המקרה ויחד עם רופא מומחה יחליט אם כדאי להיכנס להליך של תביעת רשלנות רפואית.

לשאלות או להערכת סיכויי תביעתך ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה משמאל.

היפוגליקמיה (בלועזית: Hypoglycemia או Hypoglycaemia; ( או מיעוט סוכר בדם היא מצב שבו רמת הסוכר בדם נמוכה באופן קיצוני מהרמה הנורמטיבית (בין 70 ל-110 מיליגרם לדציליטר דם). במצב כזה תפקודן של מערכות רבות בגוף עלול להפגע. המוח שהגלוקוז הוא מקור אנרגיה הראשי שלו עלול במיוחד להפגע ממצב זה.

במצב של היפוגליקמיה המוח מגרה את יותרות הכליה לשחרר את ההורמון אדרנלין, במטרה שיגרה את הכבד לשחרר סוכר לזרם הדם. המצאות של האדרנלין בדם, גורמת במקביל לתסמינים הדומים להתקף חרדה: עצבנות, הזעה, רעד ודפיקות לב. ולכן חולה בהיפוגליקמיה יהיה באי שקט ולכן יכול להיות אגרסיבי ואף אלים. סימנים נוספים במצב שבו ההיפוגליקמיה מחריפה הם חיוורון, חולשה פתאומית, בלבול, בחילה, ורעידות ולאחר מכן פרכוסים ועוויתות, במקרים קיצוניים עד כדי אובדן הכרה ומוות. בדרך כלל התסמינים יתחילו להופיע לאחר שרמת הסוכר צונחת אל מתחת ל-50 מיליגרם לדציליטר דם.

אירועי היפוגליקמיה עשויים להופיע בעקבות צום ממושך, דיאטה דלת פחמימות, גידול לבלבי פעיל המפריש ומייצר אינסולין בכמויות בלתי מבוקרות או צריכת אלכוהול אצל שתיינים כבדים שנמנעים מאכילה זמן רב.

אירועי היפוגליקמיה הם תופעה נפוצה ומוכרת אצל חולי סוכרת המטופלים באינסולין, בשל העדר המנגנון המווסת אוטומטית את הפרשת האינסולין מהלבלב כתגובה לרמת הסוכר בדם. מינון-יתר של אינסולין שהזריק לעצמו המטופל, דילוג על ארוחה, או פעילות גופנית מוגברת יגרמו לתופעה זו. במקרה כזה הטיפול המיידי הוא צריכה מהירה של גלוקוז באוכל או משקה, ובמקרה קיצוני – הזרקת גלוקגון.

האבחנה נעשית באמצעות בדיקת רמות הסוכר והאינסולין בדם, במקרה שהאדם מפתח תסמינים של חרדה, תפקוד מוחי לקוי, והתנהגות הדומה לשכרות. לחולי סוכרת אפשר בדיקה עצמית באמצעות מכשיר מיוחד הבודק את רמת הסוכר בדם.

הטיפול ברמות נמוכות של סוכר נעשה באמצעות אכילת מאכל המכיל סוכר כמו ממתק או טבליות גלוקוז או שתיית משקה ממותק. כמו אצל חולי סוכרת, אלו שמועדים להתקפי היפוגליקמיה צריכים לשאת סימן זיהוי כגון צמיד או מסמך רפואי, כדי להקל את הטיפול בהם על ידי אנשי צוות החירום הרפואי.

להלן תוצאות מחקר שנעשה בנושא היפוגליקמיה

במטרה להשוות את יעילותן של לירגלוטיד [(Liraglutide, (Victoza] וסיטגליפטין [(Sitagliptin, (Januvia] כתוספת לטיפול במטפורמין בחולי סוכרת מסוג 2 שאינם מאוזנים, בוצע מחקר תווית-פתוחה עם הקצאה אקראית, שמומן על ידי חברת Novo Nordisk. המחקר כלל למעלה מ-400 חולי סוכרת מסוג 2 שאינם מאוזנים תחת טיפול במטפורמין. החולים הוקצו אקראית לטיפול בלירגלוטיד או בסיטגליפטין למשך 26 שבועות. לירגלוטיד נמצאה יעילה יותר מסיטגליפטין בהורדת רמות המוגלובין A1C, עם סבילות טובה וסיכון מינימלי להיפוגליקמיה.

אגוניסטים של הקולטן ל-GLP-1 (Glucagon-like-peptide) מאפשרים הגעה לרמות פעילות פרמקולוגיות של GLP-1, בעוד מעכבים של DPP-4 (Dipeptidyl peptidase-4) מעלים את רמות GLP-1 האנדוגני ו-GIP (Glucose-dependent insulinotropic polypeptide). מחקר זה בוצע במטרה להעריך את יעילותה ובטיחותה של לירגלוטיד [Liraglutide, (Victoza)], המהווה אנלוג של GLP-1 האנושי, לעומת סיטגליפטין [Sitagliptin, (Januvia)], המעכבת את DPP-4 – כתוספת טיפול למטפורמין [Metformin, (Glucophage)] בחולי סוכרת מסוג 2 שאינם מצליחים להגיע לאיזון של רמות הסוכר עם מטפורמין בלבד.

מחקר זה הינו מחקר תווית-פתוחה עם קבוצות-מקבילות והקצאה אקראית. במחקר השתתפו חולי סוכרת מסוג 2 בגילאי 18-80 שלא הצליחו להגיע לאיזון של רמות הסוכר (רמת המוגלובין A1C בין 7.5-10%( תחת טיפול במטפורמין (במינון גבוה מ-1500 מ”ג ליום למשך שלושה חודשים לפחות). המשתתפים במחקר טופלו במרפאות באירופה, ארה”ב וקנדה. החולים הוקצו אקראית לקבלת טיפול בלירגלוטיד במינון 1.2 מ”ג או 1.8 מ”ג פעם ביום בהזרקה תת עורית, או לטיפול בסיטגליפטין במינון 100 מ”ג פעם ביום. משך הטיפול היה 26 שבועות. התוצאה העיקרית שנבדקה במחקר הייתה שינוי ברמות המוגלובין A1C בתום הטיפול ביחס לתחילת המחקר. החוקרים העריכו את יעילותה של לירגלוטיד לעומת סיטגליפטין בצורה היררכית באמצעות השוואת יעילות שאינה פחותה (non-inferiority comparison) עם שוליים של 0.4%, ולאחר מכן השוואת עליונות (superiority-comparison). ניתוח הנתונים בוצע על סט הנתונים השלם, כאשר הערכים החסרים יוחסו כהמשך לתצפית האחרונה. שבעה מהחולים שהוקצו לטיפול בלירגלוטיד לא קיבלו את הטיפול ולכן לא התאימו לקריטריונים להכללה בסט הנתונים השלם.

לירגלוטיד במינון של 1.2 מ”ג או 1.8 מ”ג הביאה להורדה משמעותית יותר של ערכי המוגלובין A1C הממוצעים לעומת סיטגליפטין. ההבדלים הממוצעים המשוערים בהמוגלובין A1C בין שתי התרופות היו -0.6% עבור מינון של 1.8 מ”ג לירגלוטיד לעומת סיטגליפטין, ו- -0.34% עבור מינון של 1.2 מ”ג לירגלוטיד לעומת סיטגליפטין (בערכי P הקטנים מ-0.0001(. דיווחים על בחילות היו שכיחים יותר בקבוצה שטופלה בלירגלוטיד. היפוגליקמיה קלה התרחשה ב-5% מהחולים בכל קבוצת טיפול.

מסקנות:

לירגלוטיד יעילה יותר מסיטגליפטין בהורדה של רמות המוגלובין A1C, עם סבילות טובה וסיכון מינימלי ל-היפוגליקמיה. ממצאים אלו תומכים בשימוש בלירגלוטיד כתוספת יעילה לטיפול במטפורמין.

היפוגליקמיה- רשלנות רפואית בטיפול בהיפוגליקמיה

היפוגליקמיה- Hypoglycemia – רשלנות רפואית בטיפול בהיפוגליקמיה היא נושא המאמר הבא.

משמעות המונח הרפואי היפוגליקמיה היא רמה נמוכה מידי של סוכר בדם. מצב של ירידה חדה מידי של רמת הסוכר בדם מסכן את התפקוד התקין של מערכות שונות בגוף, ובכללן המוח שרמה תקינה של סוכר בדם נדרשת על מנת לשמור על תפקוד מוחי תקין. סינדרום נפוץ ומסוכן ביותר אצל חולי סוכרת נקרא, Dead in Bed. קרי, אדם שלא חש בירידת רמת הסוכר בדם בזמן השינה, ולכן לא טופל והדבר גרם למותו. חשוב לציין שהיפוגליקמיה יכולה להיות גם סימן למחלות אחרות מלבד סוכרת. היפוגליקמיה יכולה להיגרם לדוגמא במצבים של עלייה בניצול סוכר, הפרעה באספקת חומרים אלטרנטיביים לסוכר, והפרעה בתוצרי הכבד. הטיפול בהיפוגליקמיה תלוי בשלב שבו נמצא האדם. אדם מתקשר שמודע למצבו חייב לשתות משקה ממותק (גם אם הוא סוכרתי) וזאת על מנת להעלות את רמת הסוכר בדם. לאחר השתייה עליו לאכול פחמימה כדי לשמור על רמה זו. אדם שנמצא כבר במצב שהוא מחוסר הכרה חייב בפינוי מיידי לבית החולים, הצוות הרפואי בניידת יזריק לאדם זריקת גלוקגון, שמטרתה להעלות באופן מיידי את רמת הסוכר בדם ולהחזיר את הנפגע למצב של הכרה מלאה.

היפוגליקמיה- מקרי רשלנות רפואית בטיפול בהיפוגליקמיה

רמה נמוכה מידי של סוכר בדם, היא רמת סוכר מתחת ל-70 מ”ג/ד”ל. בשל העובדה שבמצב של היפוגליקמיה, משתחררת כמות ניכרת של הורמון האדרנלין, אדם בהיפוגליקמיה, יכול להיראות כמו אדם שנמצא בהתקף חרדה- דפיקות לב, חיוורון, הזעה, ועוד. ככל שרמת הסוכר בדם מתדרדרת, כך גם הסימנים נעשים חמורים יותר. אדם במצב זה יכול להיות כמעט שלא מודע למעשיו, למלמל דברים שאינם קשורים, בשלב מסוים יופיעו גם הפרעות בראיה, התרחבות של האישונים בעין, ובמצב החמור ביותר גם פירכוסים, איבוד הכרה, ובסופו של דבר ייתכן גם מוות.

היפוגליקמיה- עילות תביעה בגין רשלנות רפואית בטיפול בהיפוגליקמיה

• אבחון שגוי, אבחון מאוחר, היעדר אבחון של היפוגליקמיה

• אי לקיחת אנמנזה מפורטת הכוללת, רקע בריאותי (ישנן סיבות שונות לפיתוח היפוגליקמיה, כאשר התופעה נפוצה ומוכרת במיוחד אצל חולי סוכרת), טיפול תרופתי (ישנן תרופות שיכולות לגרום לירידת רמת הסוכר בדם או למסך ירידה מסוג זה), וכן עמידה על התסמינים המתוארים על ידי המטופל, ולפי התרשמות איש הצוות הרפואי.

• מעשים ומחדלים רשלניים שהיו יכולים להוביל לחוסר טיפול, השהייתו, או החלטה על ביצוע הליך רפואי בלתי מתאים שיכלו לגרום לתובע נזק גופני או להחמיר את מצבו.

• אי הפניה לביצוע בדיקות כולל בדיקת רמת סוכר בדם, בדיקת רמת אינסולין בדם, אק”ג ועוד.

• רשלנות במתן תרופות מבחינת סוג ומינון ומבלי לוודא את רגישות המטופל לתכשיר. לדוגמא, ישנן תרופות שממסכות את התחושות הנלוות לירידת סוכר בדם וכך יכולות לסכן את חייהם של חולי סוכרת.

לשאלות בנושא רשלנות רפואית באבחון או בטיפול בהיפוגליקמיה, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון