פגם במחיצה הבין חדרית- רשלנות רפואית?

רשלנות רפואית פגם במחיצה הבין-חדרית (Ventricular septum defect)


פגם במחיצה הבין-חדרית הוא חלק מקבוצת ליקויים מולדים בלב.בפגם הנ”ל קיים חור בין המחיצה המפרידה בין החדר השמאלי של הלב לחדר הימני. התפתחות המחיצה המפרידה בין חדרי הלב מתפתחת במהלך ההריון וגודלת עד לשעת הלידה.במידה והמחיצה לא מגיעה לגודל הרצוי במהלך הזמן הרצוי,יווצר חור במחיצה שבין החדרים, והתינוק יוולד עם ליקוי הלב המתואר.הפגם במחיצה הבין-חדרית הוא הסוג הכי נפוץ ויכול להמצא בארבע מקומות: בחלק האחורי של המחיצה, החלק הקדמי של המחיצה,החלק העליון והחלק האמצעי של המחציה. התמונה הקלינית הראשונית במקרה של פגם במחיצה הבין-חדרית בלידה היא בדרך כלל שקטה והתסמינים בדרך כלל מופיעים לאחר מספר שבועות מרגע הלידה. תסמינים שעלולים להופיע הם הופעת אוושה פתולוגית,התפתחות פיזית לא תקינה,הזעה מרובה,עלייה בקצב הנשימה .

 

מקרי רשלנות רפואית – פגם במחיצה הבין-חדרית

ישנם מספר סוגים של סיבוכים שעלולים להופיע כתוצאה מפגם במחיצה הבין-חדרית ואי זיהוי או טיפול מתאים בזמן הנכון של הפגם. חלקם יופיעו מיד לאחר לידת התינוק וחלקם יתגלו רק לאחר ימים ואף שבועות מתום הלידה. לא כולם יהוו רשלנות רפואית. אוושות פתולוגיות אשר לא יעלו חשד או לפחות יגרמו לרופא המטפל לשלוח את התינוק ואמו למספר בדיקות,למשל אקו-לב,בכדי לברר את מקור האוושה. דוגמה נוספת לרלשנות רפואית בנושא היא חוסר מעקב או אי התייחסות מתאימה ומקצועית ל”אבני דרך” לא תקינים בהתפתחות הילד שעלולים להיות אחד התוצאות הלא טובות של פגם מסוג זה בלב הילד. ניתוח לב וסגירת הפגם בין חדרי ימנע לרוב את התוצאות השליליות הללו.

 

עילות לתביעה רפואית בגין – פגם במחיצה הבין-חדרית


הסיבות המובילות לתביעות במקרי רשלנות רפואית פגם במחיצה הבין-חדרית ובעקבות כך לתביעות הן מצבים שבהם שאחד מן התנאים הבאים לקחו בהם חלק: התייחסות לקויה לגורמי הסיכון של הפגם ,חוסר או אי ביצוע בדיקות מתאימות לאחר הלידה,החלטה לא נכונה על חוסר צורך ניתוחי לתיקון הפגם, השהיית פעולות טיפוליות שאיננה מוצדקת ,אנשי צוות רפואיים לא מוסמכים או לא מקצועים אשר לא יודעים לטפל או להעריך כראוי פגם מסוג זה או הפניה לרפואים מומחים לא מתאימים מספיק. במקרים כאלו ניתן לשקול הגשת תביעת רשלנות רפואית.

 

לשאלות בנושא רשלנות רפואית בפגם במחיצה הבין-חדרית, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה בראש העמוד משמאל

בדיקות לאבחון סרטן- רשלנות רפואית?

 

מקרי רשלנות רבים מתרחשים במצבים של אי אבחון סרטן במועד. לעיתים מודבר בכך שלא נשלח המתלונן אל בדיקות לאבחון סרטן, ולעיתים מודבר במקרים של אי פענוח נכון של בדיקות אבחון אלו.

להלן חלק מן ה-בדיקות לגילוי גידול סרטני המוכרות כיום. בחלק גדול מהם ארעו כאמור מקרים של רשלנות רפואית בפענוח:

 

אלקטרוליטים

אלקטרוליטים הם חומרים ההופכים ליונים בתמיסה ומשיגים יכולת להוביל חשמל. אלקטרוליטים קיימים בגוף האנושי, ושיווי המשקל של האלקטרוליטים בגופנו הוא חיוני לתפקוד נורמלי של התאים והאיברים של הגוף.

המוגלובין

המוגלובין הוא מולקולת החלבון בתאי הדם האדומים המובילים חמצן מן הריאות לרקמות הגוף ומחזירות דו-תחמוצת הפחמן מן הרקמות אל הריאות. להמוגלובין יש גם תפקיד חשוב בתחזוקת הצורה של תאי הדם האדומים.

בדיקות דם לתפקודי כבד

בדיקות דם לתפקודי כבד. יש לבצע צעד ראשון לאיתור נזק בכבד ולבצע בדיקת דם פשוטה לקביעת הימצאות של אנזימים מסוימים של הכבד בדם. כאשר בתנאים נורמליים, ה אנזימים האלה נמצאים בתאי הכבד.ולכן יש חשיבות גדולה בביצוע הדיקות דם לתפקודי כבד לאיתור ליקויים אלו.

אולטרה סאונד

אולטראסאונד.בעוד ההיסטוריה הרפואית של המטופל והבדיקה הגופנית הם אבני הבניין של אבחון רפואי, היכולת להציץ אל תוך הגוף יכולה להיות כלי משמעותי. אולטרסאונד היא טכניקת הדמייה המספקת את היכולת הזאת לרופאים.

בדיקת תבחין עורי לשחפת (בדיקת PPD)

בדיקת תבחין עורי לשחפת מבוססת על העובדה שהידבקות בשחפת מייצרת תגובה מאוחרת של רגישות יתר למרכיבים מסוימים של הבקטריה. בדיקת תבחין עורי לשחפת (הידועה כבדיקת PPD) היא בדיקה המשמשת לקבוע האם אדם פיתח תגובה חיסונית לבקטריה הגורמת לשחפת.

בדיקת CEA

ה- CEA לקבוע האם ישנו סרטן בגוף ולעקוב אחר יעילות הטיפול כנגד הסרטן. רמות גבוהות CEA בדם הנ”ל יצביע על חולים עם גידולים מפותחים או בעלי גרורות .

בדיקה אנטי גרעינית לנוגדנים-ANA

בדיקה אנטי גרעינית לנוגדנים (ANA) הבדיקה פותחה בשנת 1957 על ידי ד”ר ג’ורג’ פריו. בדיקת ANA מבוצעת על ידי לקיחת דגימת דם ובדיקת של חשיפת התאים לנוגדנים אשר מגיבים לחלקים שונים של גרעין התא.

AMAS בדיקת דם לגילוי מוקדם של התפתחות סרטנית בגוף

בדיקת ה-AMAS הינה פטנט רשום . בדיקת AMAS מאפשרת לגלות פעילות סרטנית כלשהי בגוף הרבה חודשים ואף שנים (לפעמים 5-10 שנים) וזאת לפני שיהיה ניתן למצוא כל עדות קלינית אחרת לתהליך ממאיר אשר מתרחש בגוף האדם הנבדק, וזאת ע”י זיהוי חלבון אשר נקרא מליגנין.

גילוי מוקדם של סרטן השד ע”י תרמוגרפיה

מחקרים רבים הוכיחו שניתן בעזרת מערכת הדמיה תרמוגרפית לגלות התפתחות סרטנית בשד בשלב מוקדם ביותר, הרבה לפני שיש גידול הניתן לגילוי בממוגרפיה או במישוש. יכולת זו, וכן מספר תכונות ייחודיות נוספות, עושות את התרמוגרפיה לכלי עזר מעולה במערך הגילוי המוקדם של סרטן השד.

עקומת סרטן המעי הגס

בדיקות גנטיות עשויות לגלות מקרים סרטן המעי הגס סמוי. בדיקת סינון רגישה יותר עשויה לסייע בעתיד לרופאים לקבוע עד כמה התפשט סרטן המעי הגס, ויספק לחולים סיכוי גבוה יותר לשרוד את המחלה.

שיטת ביו-מרקר 

חוקרים פיתחו שיטה שבעלת הפוטנציאל להגדלת דיוק ב-זיהוי ביו-מרקרים של סרטן אשר אותו ניתן לשכפל במעבדות שונות ובמגוון כלים כך שהסרטן יוכל להיות מזוהה בשלבים הראשוניים.

קולונוסקופיה

שיטת מוס להסרת גידולי סרטן

CA 125

CA 125 הוא חלבון שהוא כביכול סמן או ביומרקר, הנמצא בריכוזים גבוהים יותר בתאי גידול מאשר בתאים אחרים בגוף. CA 125 נמצא בריכוז גבוה יותר במיוחד בתאי סרטן השחלות מאשר בתאים אחרים. הוא זוהה לראשונה בשנות ה- 1980 המוקדמות וכרגע לא מבינים את תפקידו. ראשי התיבות CA הן cancer antigen.

בדיקת MRI לאבחון סרטן

ביופסיה

בדיקת פאפ

בדיקת ספירת דם

בדיקת ספירת דם היא אחת מהבדיקות הנפוצות ביותר שרופאים מזמינים. בבדיקת ספירת הדם מבצעים חישוב של התאים וחלקי התאים בדם. חישובים אלה נקבעים בעיקר על ידי מכונות המנתחות את המרכיבים השונים בדם בפחות מדקה. חלק מרכזי מספירת הדם היא ספירת ריכוז תאי הדם הלבנים, תאי הדם האדומים וטסיות הדם.

אבחון עצמי לסרטן האשכים

אבחון עצמי לסרטן האשכים, הבדיקה העצמית של האשכים מבוצעת באופן המיטבי לאחר מקלחת חמה. החום מרפה את שק האשכים, ומקל על גילוי כל תופעה בלתי נורמלית ובכך מקל על האבחון העצמי לגילוי סרטן האשכים.

בדיקות דם לאיתור סרטן בלוטת התריס

בדיקות דם לאיתור סרטן בלוטת התריס. בודקת את תפקודי בלוטת התריס ואת הפרשת החלבון. כמו כן בדיקה דם לאיתור סרטן בבלוטת התריס יכולה להיתבצע גם לאחר הסרת הבלוטה ולאיתור גרורות.

בדיקת CT

בדיקת CT ידועה בשמה כטומוגרפיה צירית ממוחשבת הינה תהליך רנטגן המשלב צילומי רנטגן רבים עם עזרה של מחשב כדי להפיק תמונת חתך רוחב ואם יש צורך, צילומי תלת מימד של האיברים והמבנים בגוף. טומוגרפיה צירית ממוחשבת ידועה בשם בדיקת CT.

בדיקות גנטיות לאבחון סרטן השד

יעוץ גנטי אינטנסיבי נדרש לפני שעוברים בדיקות גנטיות. בזמן תהליך הייעוץ האינפורמטיבי הרופא יכול להסביר את היתרונות והסיכונים בבדיקות גנטיות ולענות על שאלות.

ביופסיית השד

ביופסיית השד הוא תהליך בו דוגמים חלק או את כל הגידול החשוד כגידול סרטני בשד ונבדק, כאשר המטרה הבסיסית של ביופסיית השד היא לקבוע האם הגוש המדאיג הוא גוש סרטני או גוש שפיר

בדיקת שד עצמית לאבחון סרטן השד

בדיקת שד עצמית לאבחון סרטן השד, הדרך היעילה ביותר להילחם בסרטן השד היא לגלות אותו מוקדם. למרות שהכלים היעילים ביותר לגילוי סרטן השד הם ממוגרפיה ובדיקת שד קלינית על ידי רופא/ה, הבדיקה העצמית יכולה גם להיות כלי יעיל לגילוי מוקדם של הסרטן. למעשה נשים שבודקות את עצמן באופן קבוע מגלות 90% מכל הגושים בשד.

 

לשאלות בנושא הגשת תביעת רשלנות רפואית על אי גילוי בזמן של סרטן עקב פענוח שגוי של בדיקות לאבחון, או עקב אי שליחה בזמן אליהן, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון.

למידע נוסף בנושא: אבחון סרטן

רשלנות רפואית- אי גילוי של סרטן / גידול סרטני

רשלנות רפואית אי גילוי במועד של גידול סרטני הוא מהנושאים השכיחים ביותר לאחרונה.

החשש מפני הופעה של גידול סרטני מקונן אצל אנשים רבים. הפחד מהחיים בצל גידול סרטני מוביל אנשים מסוימים לחשוש כי אפילו מאחורי כאב הראש הקטן והרגיל ביותר מתחבא גידול ממאיר ומסובך. כמו כך, כולנו חוששים מפני אי גילוי במועד של גידול מסוג זה. לגילוי גידול סרטני במועד ישנה חשיבות רבה. אבחון מוקדם של הגילוי הסרטני הוא תנאי בסיסי לטיפול. המשמעות של אי גילוי במועד של גידול סרטני יכולה להיות קריטית לטיפול בחולה, איכות חייו, ותוחלת החיים שלו.

מקרי רשלנות רפואית באי גילוי במועד של גידול סרטני

אי גילוי במועד של גידול סרטני יכול לנבוע מאבחנה שגויה, רשלנות בהבנת תוצאותיהן של בדיקות העזר, אי הפניה לבדיקות, התעלמות מממצאים בבדיקה הגופנית, ועוד.

עילות לתביעה בגין רשלנות רפואית באי גילוי במועד של גידול סרטני

• אי הפניה לביצוע הבדיקות המתאימות. סרטן המעי הגס לדוגמא הוא אחת ממחלות הסרטן הקטלניות ביותר שיש בישראל. כמו כן, גילוי מוקדם של המחלה באמצעות בדיקות דם וקולונוסקופיה יכול להקטין את סיכויי התמותה מהמחלה.

• רשלנות בפענוח הבדיקות שבוצעו.

• אי לקיחת אנמנזה מפורטת הכוללת התחקות אחר הרקע האישי של המטופל, כולל רקע בריאותי, ותורשתי שיכולים להעמיד את המטופל בקבוצת סיכון. אי עמידה על התסמינים הגופניים המתוארים על ידי המטופל.

פסיקה

תא (י-ם) 4059/02 טל נ’ ד”ר אייכנבלט- תביעה נגד רופאים אורטופדים בגין התרשלנות באבחון גידול בתובע שהיה נער על סף גיוס. בין היתר משום שחלק מהנסיבות התאימו לאבחנה שכיחה (כאבים כתוצאה מפעילות גופנית) ונמנעו האורותפדים מלחקור עוד על מצבו הרפואי של התובע.

התובע נער לפני גיוס אובחן כסובל מגידול סרטני. התובע החל לסבול מכאבים בברכו הימנית שהופיעו לאחר ביצוע של פעילות גופנית. בינואר 1994 צולמה ברכו של התובע כאשר לדידם של המומחים הצילום היה תקין. הנער נשלח על ידי רופא המשפחה לאורתופד. הנער הגיע למרפאתו של ד”ר אייכנבלט שמצא שיש לתובע רגישות עם חקירות מקומיות ושלח את הנער למיפוי עצמות. בהמשך פנה התובע לד”ר טוין מומחה לפגיעות ספורט שמצא רגישות בפיקת הברך ולכן המליץ על פיזיותרפיה וטיפול במדרסים. בהמשך למיפוי רשם ד”ר טוין לתובע טיפול בתכשירים אנטי דלקתיים. לאחר שהכאבים המשיכו להופיע גם לאחר הגיוס לצבא ומאמצי הטירונות פנה התובע לאורתופד צבאי שהמליץ על מגני ברכיים. בהמשך נשלח התובע למיפוי עצמות נוסף על ידי מומחה נוסף בשם ד”ר לילינג. המיפוי החוזר ובדיקות ה CT והMRI הראו על קיומו של תהליך תופס מקום שבעקבותיו נשלח התובע לביופסיה שאבחנה את הגידול. בשל הוראות חוק הנכים פסק הדין בעיינו של התובע הוא אופרטיבי והוא צריך לבחור בין קבלת פיצויים מהמעוול לבין קבלת פיצויים לפי חוק הנכים.

אפגאר- רשלנות רפואית

סובלת מ- CP טטרהפלגיה כאשר הצד השמאלי שלה פגוע יותר. לאחרונה החלה ללכת, אך הליכתה אינה יציבה מספיק בכדי להיות עצמאית.

נולדה בשבוע ה- 35 להריון כאשר מהשבוע ה 31 להריון הובחן מיעוט מי שפיר והיא היתה תחת מעקב שבועי של הגניקולוג שלה. בשבוע ה- 35 הובחן מחסור חריף במי שפיר ונשלחנו לבית החולים.

אישתי אושפזה ללילה ולמחרת בצהרים הוחלט על השרית לידה אשר כללה שימוש בבלון להרחבת צוואר הרחם וסטריפינג. לאחר 24 שעות נוספות שבהן לא היתה התקדמות בתהליך הלידה הוחלט על מתן פיטוצין ולאחריו אפידורל.

לאחר שאישתי קיבלה שתי זריקות אפידורל (דקות מספר לאחר הזריקה השניה) והיתה משותקת בפלג הגוף התחתון, נמצא שהתינוקת נמצאת כבר בתעלת הלידה. עקב השפעת האפידורל אישתי לא הצליחה לדחוף ולכן נעלצו להשתמש בווקום על מנת לשלוף את התינוקת. נערכו ארבעה ניסיונות שליפה עם הווקום עד שהתינוקת יצאה. מצבה מיד לאחר הלידה הוגדר טוב אפגר 9-10 . לאחר מספר חודשים עדי הובחנה כילדה הסובלת מ- CP.

אשמח לשמוע את דעתך לגבי הגשת תביעה על רשלנות רפואית.

נפרוסטום רשלנות רפואית פצע לחץ

אימי חולה סיעודית שבמהלך חודש אוגוסט הגיעה לבית חולים וולפסון בגלל נפרוסטום שנותק. בדו”ח סיכום לא דווח על מצב פצעי לחץ.

אחרי האשפוז הוחזרה ל”רעות” . ב18 באוקטובר שוב הופנתה לוולפסון בגלל הנפרוסטום והפעם התגלה פצע לחץ עמוק בדרגה ארבע.

אין ספק, שמדובר במקרה של הזנחה פושעת ואי טיפול הולם.

האם יש עילה להתלונן מול מוסד “רעות” על הזנחה? רשלנות רפואית? פיצויים?

הפרעות ראייה/ראיה בעיניים רשלנות רפואית

עשיתי לפני חצי שנה ניתוח לייזר אצל פרופסור בירושלים. אחרי שהייתי אצלו בטיפול אמרתי לו שאני רואה לא טוב ועדיין יש לי הפרעות בעיינים אחרי הניתוח. כל מה שהוא אומר לי שזה בסדר וזה לוקח זמן. פעם הוא אמר לי שיעבור שבועים וזה יעבור אחרי זה חודש ואחרי חצי שנה וזה עדיין לא עובר. אשמח ליעוץ. הפרעות בעיניים- רשלנות רפואית?

תביעה/ תביעות נגד חברת דובק/יצרניות הסיגריות/סיגריות: סרטן ריאה, סרטן הריאה, סרטן הריאות

תביעת מיליונים נגד חברת דובק: אני גוסס מסרטן הריאה

עניינה של תביעה זו שהוגשה בבית משפט המחוזי בת”א, בקבלן שיפוצים בן 51 מהרצליה, נשוי ואב לשלושה ילדים, אשר החל לעשן סיגריות מתוצרתן של הנתבעות בתקופת נערותו המוקדמת, בתקופה בה הידע בנוגע לנזקי העישון, לרבות הסיכון הגבוה לפתח מחלות סרטן והתמכרות, לא היה ידוע לציבור הרחב, אלא היה נחלתם המצומצמת של חברות הסיגריות. לאחר שנים של התמכרות לעישון, חלה התובע בסרטן הריאה מסוג SCLC, עבר ניתוח לכריתת האונה הריאתית הנגועה, וכן טיפולים קשים, לרבות טיפולי כימוטרפיה והקרנות למוח והוא גוסס מן המחלה בנוסף פיתח הפרעה אישיותית בעקבות המחלה, אשר הוכרה כנכות נפשית ע”י המוסד לביטוח לאומי.  באמצעות באת כוחו, עו”ד ענת מולסון ממשרד נבו מולסון, התובע טוען כי החל לעשן סיגריות מתוצרת הנתבעות בתחילת שנות העשרים לחייו, בשל המסרים החיוביים והמושכים שבפרסום האינטנסיבי והאגרסיבי של חברת דובק אשר חלשה על שוק הסיגריות באותם ימים. לטענתו, הציבור הרחב ניזון בעיקר מן הפרסומות האינטנסיביות והשקריות שפרסמו חברות הסיגריות, לפיהן קיים קשר הדוק בין עישון סיגריות לבין ההנאה מן החיים, הצלחה ומקובלות בחברה. 
התובע החל בעישון סיגריות בודדות בכל יום, אולם במהרה גבר אצלו הצורך בעישון הסיגריות וגדלה הצריכה היומית שלו עד כדי 3 -2 קופסאות סיגריות בכל יום, ונכנס להגדרה “מעשן כבד”. התובע עישן במשך השנים סיגריות מתוצרת דובק, אשר חלשה משך שנים רבות על שוק הסיגריות בישראל.  מאז סוף שנות השמונים, עשה התובע מספר ניסיונות להפסיק את העישון, תוך גיוס מאמצים נפשיים וכלכליים משמעותיים, שלו ושל סביבתו הקרובה, אולם הדבר לא צלח בידו. התובע פיתח התמכרות קשה לעישון, והימנעות מהעישון גרמה לו לתופעות פיזיות ונפשיות קשות ובלתי נסבלות. 
בשנת 2001 החל התובע לחוש בכאבים בבית החזה ובכתף שמאל, כאבים אשר הקרינו לאורך כל הזרוע השמאלית. כאבים אלו לוו בתחושת נמלול בצד שמאל ובאצבעות כפות הידיים. משהכאבים לא חלפו אושפז התובע לצורך בירור הכאבים בבית החולים הלל יפה בחדרה. בצילום חזה שבוצע במהלך הבירור נמצא תהליך תופס מקום בריאה השמאלית, בגודל 2.5X4 ס”מ, אשר משמעותו לא הובהרה. התובע שוחרר מאישפוז בבית החולים בהמלצה לנטילת משככי כאבים במידת הצורך והפסקת עישון.  התובע עבר התובע ניתוח מדיאסטונוסקופיה, בהרדמה כללית. במהלך הניתוח בוצעה סקירת המיצר בגישה צווארית ודגימת בלוטות לימפה. הבדיקה העידה על בלוטות תגובתיות, אולם ללא עדות לממאירות בבלוטות הלימפה. בדיקה פטולוגית של בלוטת הלימפה לא העלתה עדות למחלה מטסטתית. התובע שוחרר עם המלצה לחופשת מחלה למשך 14 ימים וביקורת במרפאה לכירורגיית חזה כעבור 7-10 ימים. 
בהתבסס על תוצאות הבדיקות הוחלט על ניתוח לכריתה והסרה של האונה הנגועה השמאלית וביופסיות בלוטות למפה. בתאריך 12.2.2001 אושפז התובע לצורך ניתוח לובקטומיה בהרדמה כללית. 
בדיקה פתולוגית של הרקמות שנכרתו העלתה כי באונה הנכרתת אותר תהליך גידול ריאתי ראשוני ממאיר מסוג SCLC בגודל 5 ס”מ, המסנן מקומית את הפלוירה הויסצרלית. בהתאם לאבחנה הקלינית הוחלט על תוספת טיפול כימוטרפי משולב בהקרנות למוח, לצורך כיסוי מונע של גרורות פוטנציאליות תוך מוחיות. 
על אף איבחון הסרטן האלים אצל התובע, וחרף העובדה כי רופאיו הבהירו לו לגבי הקשר בעל המובהקות הגבוהה ביותר הקיימת בין העישון לבין סוג סרטן הריאות שנמצא אצלו (בשיעור של כ – 100%), לא הצליח להפסיק את העישון בשל התמכרותו הקשה.  התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת רפואית, אשר נערכה ע”י מומחה למחלות ריאה המשמש כסגן מנהל מחלקת ריאה בבי”ח במרכז הארץ, הקובעת, בין היתר, קשר סיבתי ברור בין עישון הסיגריות לבין התפתחות מחלת סרטן הריאה אצלו..  המומחה קובע כי קיים מגוון רב של עדויות אפידמיולוגיות, סטטיסטיות, ביו רפואיות ומחקרים גנטיים-מולקולריים עשירים בהוכחות על קיומו של קשר ברור בין עישון סיגריות לתחלואה ולתמותה מסרטן הריאות. יתירה מכך, בסוג הסרטן בו חלה התובע (SCLC) קיים קשר בעל המובהקות הגבוהה ביותר בין עישון לסרטן הריאות, כאשר כמעט 100% מחולי הסרטן מסוג זה מעשנים או עישנו מוצרי טבק. בעבודות מחקר אפידמיולוגי הסתבר כי ככל שגדלה כמות הסיגריות, ומינון העישון וככל שגיל התחלת העישון צעיר יותר, כך גדל הסיכון להתפתחות מחלת סרטן הריאות. מחקרים רפואיים הצביעו על כך כי 85% מכלל מקרי סרטן הריאות נגרמים עקב עישון. הסיכון של מעשן כרוני ללקות בסרטן ריאות במהלך חייו הינו 1:9. עשן הסיגריות מכיל כ – 55 חומרים קרצינוגניים, המשרים סרטן. חומרים אלה נמצאים בנוזלי גופו של המעשן עוד בטרם התפתח התהליך הסרטני אצלו.  לסיכום נקודה זו קובע המומחה בחוות דעתו כי : “עישון סיגריות הינו הגורם המוכר והעיקרי בקבוצת סיכון להתהוות סרטן הריאות”. בהתייחסו לנושא ההתמכרות לניקוטין קובע המומחה כי הניקוטין מוכר כסם ממכר, ומביא לכך תימוכין מן הספרות המקצועית. הניקוטין מוכר כחומר פסיכואקטיבי במערכת העצבים המרכזית. ההתמכרות גורמת לפער משמעותי ביותר בין הרצון לגמילה מעישון לבין שיעור ההצלחה בגמילה, כאשר רק 3% מהחפצים בהפסקת העישון (מתוך 70%) מצליחים להפסיק לעשן, וגם זאת לאחר 3 ניסיונות גמילה אישיים. 
מאז גילוי מחלת הסרטן והטיפולים שעבר הפך התובע לשבר כלי ופיתח הפרעה אישיותית קשה אשר הוכרה כנכות נפשית ע”י ] ]>

Do you think the touch id will be safer than a four-digit can you track a phone number to a location yahoo answers passcode

אבחון סרטן העור – מלנומה

<![CDATA[

רשלנות רפואית בתחום האונקולוגי- סרטן העור מלנומה

א 000447/02
בית משפט מחוזי חיפה

כב’ השופטת ב. גילאור- נשיאה
בפני:

1 . עזבון המנוח משה גולובי ז”ל

2 . גולובי שרי

3 . גולובי גיא

4 . גולובי רימון

– נ ג ד –

1 . מכבי שירותי בריאות – קופת חולים מכבי

2 . ד”ר יוסף אופיר

א. רקע

מר משה גולובי המנוח (להלן-“המנוח”), יליד 18.3.1936, בן כ-64 שנה במותו, נפטר ביום 10.10.00 כתוצאה ממלנומה גרורתית מפושטת.

התובע מס’ 1 הנו עזבונו של המנוח; התובעת מס’ 2, ילידת 23.4.1944, הינה אלמנת המנוח (להלן-“האלמנה”); התובעים מס’ 3 ו- 4 הנם ילדיו של המנוח והם ילידי 28.10.1978 ו- 8.5.1983, בהתאמה. אלמנת המנוח וילדיו הם נם יורשיו של המנוח מכוח צו קיום צוואה שניתן ביום 1.2.01 (ת/9).

התביעה היא בעילה של רשלנות רפואית. לטענת התובעים, פטירתו של המנוח נגרמה כתוצאה מהטיפול הרפואי הרשלני שניתן לו על ידי הנתבעים; הנתבע מס’ 2-ד”ר יוסף אופיר- הנו רופא עור שעבד בתקופה הרלוונטית לתביעה כרופא עצמאי בנתבעת מס’ 1- מכבי שירותי בריאות, קופת חולים מכבי-אגודה לעזרה רפואית (להלן בהתאמה-“ד”ר אופיר” ו- “קופ”ח מכבי”). ד”ר אופיר, כך טוענים התובעים, התרשל באופן בו טיפל והסיר נגע שהופיע במצחו של המנוח בשנת 1996 ואובחן כגידול מסוג “מלנומה IN SITU”. התרשלותם הנטענת של הנתבעים, גרמה, כך לשיטת התובעים, לחזרה מקומית של הגידול ופיזור גרורתי נרחב לבלוטות הלימפה, לעצם, למוח ולכבד שבעקבותיו נפטר המנוח ביום 10.10.00.

המנוח שהיה בזמנים הרלוונטים לתביעה חבר בקופ”ח מכבי, פנה ביום 9.7.1996 לד”ר אופיר והתלונן בפניו על מספר נגעים בגופו, בין היתר, על נגע במצח ששינה את צורתו.

כבר אציין כי התביעה מתייחסת אך ורק לנגע במצח ועל כן איני נדרשת לפרט ולהתייחס לטיפולו של ד”ר אופיר בנגעים הנוספים שהופיעו על גופו של המנוח.

ביום 31.7.1996, ביצע ד”ר אופיר ביופסיית דגימה מהנגע במצח ושלח את הרקמה שנכרתה למכון לפתולוגיה השייך ל”אסותא מרכזים רפואיים בע”מ” (להלן-“המכון לפתולוגיה”) לאבחון פתולוגי.

אין בתיעוד הרפואי שהוגש על ידי התובעים והן על ידי הנתבעים, לרבות התיק הרפואי שנוהל אצל ד”ר אופיר בעניינו של המנוח, מסמך המתעד את ביצוע הביופסיה מהנגע במצח על ידי ד”ר אופיר ביום 31.7.1996 ואת הפנית הרקמה שנכרתה לבדיקת המכון לפתולוגיה.

תשובת המכון לפתולוגיה ניתנה ביום 12.8.96 (ת/11) ונשלחה ישירות לד”ר אופיר ובה נרשם שיש חשד גבוה לכך שהנגע במצח הוא “מלנומה ממארת” וכי צריך לכרות את הנגע בשלמותו. כך נרשם בתשובה:

“DIAGNOSIS:

4. SKIN BIOPSY OF FOREHEAD:

-MELANOCYTIC LESION HIGHLY SUGGESTIVE OF MELANOMA.

-SEVERE ARTIFACTS

-THE LESION SHOULD BE COMPLETELY EXCISED.”

לאחר שד”ר אופיר קיבל את תשובת המכון לפתולוגיה, זימן את המנוח. ביום 27.9.96 הסיר חלק נוסף מן הנגע במצח ואת הרקמה שנכרתה שלח לבדיקה פתולוגית נוספת. אציין כי גם לגבי הסרת הנגע שבוצעה ביום 27.9.96, לא נמצא בתיעוד הרפואי מסמך כלשהו המתעד את פעולתו זו של ד”ר אופיר ואת הפניית הרקמה שנכרתה למכון לפתולוגיה. כל שנמצא בתיעוד הרפואי הוא מסמך שכותרתו “טופס הסכמה למתן טיפול/אבחון פולשני” החתום בידי המנוח ביום 27.9.06. (המסמך צורף כחלק ממוצג 1 לתיק המוצגים שהוגש מטעם הנתבעים). בטופס האמור, לא צויין ולא נרשם פרט כלשהו אודות הטיפול לו הסכים המנוח במקום המיועד לכך (להלן-“טופס הסכמה מיום 27.9.96”).

במסמך תוצאות הבדיקה הפתולוגית מיום 16.10.1996 (ת/13) צויין כי האבחנה הקלינית של ד”ר אופיר היתה “LENTIGO MALIGNA FOREHEAD”. על פי תשובת המכון לפתלוגיה, הנגע במצח אובחן כ “MELANOMA IN SITU (CLARK’S LEVEL 1)” . עוד נרשם בתשובה כי שולי הכריתה המסומנים חופשיים מגידול ” ARE FREE OF TUMOR”.

בפברואר 1998 (כשנה וחמשה חודשים מאז הסרת הנגע שבוצעה ביום 27.9.96), פנה המנוח לד”ר אופיר והתלונן על נפיחות באיזור הנגע שנכרת במצח. ד”ר אופיר ביצע ביופסיה אבחנתית ושלח את הרקמה שנכרתה לאבחון פתולוגי. גם באשר לביקורו האמור של המנוח ולביצוע הביופסיה על ידי ד”ר אופיר, אין בתיעוד הרפואי הנמצא בתיק מסמך כלשהו המתעד זאת, פרט למסמך נוסף שכותרתו “טופס הסכמה למתן טיפול / אבחון פולשני” (המסמך צורף כחלק ממוצג 1 בתיק המוצגים מטעם הנתבעים) החתום בידי המנוח ביום 2.2.98. כמו בטופס ההסכמה מיום 27.9.96 , לא צויין בטופס זה ולא נרשם פרט כלשהו אודות הטיפול לו הסכים המנוח במקום המיועד לכך. (להלן-“טופס הסכמה מיום 2.2.98”).

בתשובת המכון לפתולוגיה מיום 5.2.98 (ת/14) נרשם כי הגידול אובחן כמלנומה ממאירה החודרת לעומק רקמת העור ולתת עור וכי שולי הכריתה נגועים על ידי התאים הממאירים. האבחון של המכון לפתולוגיה נרשם בזו הלשון:

“DIAGNOSIS:

FOREHEAD, SKIN EXCISION:

-NODULE OF MALIGNANT MELANOMA INVOLVING THE

DERMIS AND SBCUTIS

PARTLY IN SCAR TISSUE.

-INKED SURGICAL MARGINS ARE POSITIVE FOR TUMOR”

עם קבלת התשובה של המכון לפתולוגיה, זימן ד”ר אופיר את המנוח למרפאתו ודיווח לו על תוצאות הבדיקה ועל הצורך בביצוע כריתה של הגידול במצח. המנוח בחר לקבל את הטיפול במרכז הרפואי ע”ש חיים שיבא – בתל השומר (להלן-“ביה”ח תל-השומר”), שם אושפז במחלקה לכירורגיה פלסטית ביום 12.2.98.

ביום 15.2.98 בוצעה למנוח, בהרדמה מקומית, כריתה רחבה של הגידול במצח “בגבולות של 2 ס”מ משולי פצע קודם” הכל כמפורט ב”גליון ניתוח”- ת/15 ובסיכום המחלה/העברה שצורף לכתב התביעה כנספח “י’”. לאחר הני

תוח הומלץ למנוח להיות בביקורת במרפאה לכירורגיה פלסטית, להמשך טיפול במכון האונקולוגי והמנוח החל לקבל סדרה של טיפולים לרבות טיפול בחומר האימנולוגי “אינטרפרון” במינון גבוה כמפורט במסמך הרפואיים ת/17 ונספח י’ לכתב התביעה. תוצאות האבחון הפתולוגי מיום 31.3.98 (ת/16) היו כדלקמן:

SKIN, LEFT FOREHEAD BIOPSY:

LENTIGO MALIGNA.

INKED SURGICAL MARGINS:

SUPERFICIAL SHOWS SOLAR LENTIGO CHANGES.

DEEP IS FREE OF TUMOR

החל מנובמבר 1998, נתגלו גרורות של המלנומה באזורים שונים בגופו של המנוח; בבלוטת הפרוטיס השמאלית שבצוואר, בעצם החזה (סטרנום), בכלי דם בדופן החזה, באונה הפרטיאלית הימנית במוח והתפשטות גרורתית בכבד. במהלך כל התקופה עבר המנוח סדרה ארוכה של טיפולים, ניתוחים, לרבות, טיפולי הקרנות ארוכות, עד לפטירתו ביום 10.10.00. יצויין כי בתקופה שבין אפריל 1999 ועד לספטמבר 1999, עבר המנוח סדרה של טיפולים במרכז הרפואי

John Wayn Cancer Institute בארצות הברית בהמלצת רופאים בארץ (ת/21, ת/22, ת/23 ו- ת/26). אזכיר כי בהחלטתי מיום 27.2.06 במסגרת בש”א 1165/06, דחיתי את התנגדות הנתבעים להגשת המסמכים ת/17, ת/21-ת/23 ו- ת/26 כמוצגים מטעם התובעים, מבלי לקבוע מסמרות גבי קבילותם ומשקלם.

מאחר והצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק, אדון תחילה בשאלת האחריות ולאחר מכן אדון בשאלת גובה הנזק.

ב. האחריות

1. חוות הדעת הרפואיות

לכתב התביעה צירפו התובעים שתי חוות דעת רפואיות בשאלת האחריות: האחת, חוות דעת בתחום האונקולוגי של פרופ’ אברהם קוטן, מנהל המחלקה האונקולוגית במרכז הרפואי רמב”ם, מיום 10.8.01 (ת/5). השנייה, חוות דעתו של פרופ’ איתן שילוני, מומחה לכירורגיה כללית אונקולוגית, מנהל מחלקה כירורגית ב’ במרכז רפואי כרמל מיום 8.2.02 (ת/1) . כמו-כן, צירפו התובעים חוות דעתו של פרופ’ אלימלך אוקון, פתולוג, מנהל המכון לפתולוגיה במרכז רפואי רבין, מיום 10.7.01 (ת/7).

מחוות דעתו של פרופ’ אוקון, שנתבקש על ידי בא כוח התובעים לבדוק את החתכים ההיסטופתולוגיים של המנוח, עולה כי בבדיקה שערך, הסתבר כי רוחב השוליים הבריאים שהסיר ד”ר אופיר מסביב לנגע, בספטמבר 1996, היה 1.19 מ”מ בלבד.

פרופ’ קוטן הסביר מהותה של מלנומה ממאירה ועמד על חשיבות הטיפול בשלב הראשוני וציין כי הטיפול הכירורגי הנכון בנגע הראשוני קובע את גורלו של החולה. לדבריו, הנגע שהתגלה אצל המנוח באוגוסט 1996 היה מסוג מלנומה IN SITU, שאם כורתים אותו בשלמות, אחוז ההבראה וההישרדות עומד על 100%, שכן באותו שלב, בו הנגע מוגבל לשכבת העור השטחית ביותר, לא התפשטו עדין גרורות והוצאת הגידול בשלמות מונעת התפשטותן. אשר להיקף השוליים שיש לכרות בסוג זה של מלנומה, ציין פרופ’ קוטן כי: “ההמלצה בספרות האונקולוגית העדכנית (שהייתה ידועה ומקובלת כבר בשנת 1989, ועל אחת כמה וכמה בשנת 1996) היא לכרות MELANOMA IN SITU בשוליים של לפחות 5 מ”מ..”. בעניין זה מפנה פרופ’ קוטן ומצטט מספרי לימוד בתחום האונקולוגיה והכירורגיה האונקולוגית (ספרי הלימוד של DE VITA וחב’ מהדורות 3 ו-6 ; ספרם של HALLAND וחב’, מהדורה 3; ספרם של McKennaו- Murphy משנת 1994 מהדורה 1) ספרות זו, לדבריו, היא הספרות המובילה בתחום שעל פיה נקבעת מדיניות הטיפול במרבית המרכזים האונקולוגיים בעולם, לרבות מרכזים אונקולוגים בארץ.

פרופ’ קוטן העריך בחוות דעתו כי הנגע הראשוני שהתגלה אצל המנוח בשנת 1996 לא טופל כיאות: שולי הכריתה של הנגע, שהיה, לדבריו, שטחי מאוד ומוגבל לשכבת העור השטחית, בלתי שלמים; הכריתה הנוספת (שבוצעה ב-27.9.96) לא בוצעה בהקדם האפשרי; הדו”ח הפתולוגי היה קצר ובלתי מפורט ונכתב בו כי הנגע נכרת בשוליים תקינים. עוד מוסיף פרופ’ קוטן כי על פי הרישומים הדלים בתיק מרפאת מכבי, ד”ר אופיר כלל לא התייחס לרוחב השוליים של הכריתה, לא היה מודע לרוחבם, לא התעניין לדעת מה רוחבם וממילא כלל לא שקל אם רוחבם מספיק. ד”ר אופיר הסתפק בקביעה הכללית והבלתי מדוייקת של “שוליים חופשיים” בתשובת המכון לפתולוגיה מיום 16.10.96.

בהתייחסו לשיטת חלק מהמנתחים הפלסטיקאים (כגון: HARRIES) הטוענים כי במקרה בו אובחן נגע כמלנומה IN SITU, במיוחד נגע שהתפתח בעור הפנים, ניתן להסתפק בכריתה שלמה בשוליים נקיים ללא הגדרה מדוייקת של רוחב השוליים, מדגיש פרופ’ קוטן כי הספרות האונקולוגית, עליה הוא מסתמך והמהווה הספרות המובילה בתחום זה בחו”ל ובארץ, הינה חד משמעית בקביעתה את הצורך בשולי כריתה של 0.5 ס”מ לפחות. פרופ’ קוטן מתייחס גם לעמדה אחרת של המנתחים הפלסטיקאים שלפיה, מטעמים קוסמטיים, ניתן להסתפק בכריתת נגע שהתפתח בעור הפנים ואובחן כמלנומהIN SITU , בשוליים צרים. לדבריו, גם על פי שיטה זו, על הרופא המנתח לדעת את היקף שולי הכריתה במדויק ולהקפיד על מעקב קליני צמוד במטרה לאבחן הישנות מקומית של הגידול, מוקדם ככל האפשר. לאחר שפרופ’ קוטן עיין בתמונות המנוח שהוצגו בפניו על ידי אלמנתו, ושבהן ניתן לראות את מיקומו של הנגע במצח, כתב כי, נראה לו, שגם לו היתה מתבצעת כריתה בשוליים שרוחבם 5 מ”מ לפחות, לא היה נגרם אצל המנוח כל פגם קוסמטי של ממש.

בהסתמכו על הרישומים בתיקו הרפואי של המנוח שנוהל אצל ד”ר אופיר, מצא פרופ’ קוטן כי ד”ר אופיר לא הזמין את המנוח למעקב סדיר ולא הדריכו בנושא בדיקה עצמית, כאשר מחובתו לעשות כן גם לו היתה מתבצעת כריתה שלמה על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת (לפחות 5 מ”מ). פרופ’ קוטן עמד בהקשר זה על חשיבות
המעקב הרפואי; לדבריו, חשיבות המעקב בכך שהיה מאפשר איתור מוקדם של התפתחות מחודשת של הגידול שלא הוסר בשלמותו בשנת 1996, ובעקבות זאת, מתן טיפול מתאים ומיידי קודם שהגידול מעמיק בחדירתו ושולח גרורות.

פרופ’ שילוני בדעה כי אם המנוח היה מקבל את הטיפול הכירורגי הנאות בשנת 1996, הוא היה מבריא לחלוטין. חלק נכבד בחוות דעתו ייחס פרופ’ שילוני למהותה של מלנומה ממארת, סיווגיה השונים, סיכויי ההחלמה הגבוהים מאוד לאחר הוצאת הגידול תוך הקפדה על היקף השוליים הבריאים וחשיבותו הניכרת של המעקב הרפואי לאחר הוצאת הגידול. בין היתר, הסביר פרופ’ שילוני, כי מלנומה ממארת הנה סרטן עור אגריסיבי ביותר, כאשר ההבדל בפרוגנוזה בין הסיכויים לריפוי מלא ובין סיכון גבוה למות ממחלה גרורתית מפושטת מתבטא בעומק חדירה של עשיריות המילימטר בעור. מלנומה IN SITU הנה המלנומה השטחית ביותר, שכן מדובר בגידול המוגבל לשכבה החיצונית של העור (האפידירמיס) שאינו חודר לדרמיס, השכבה שבה נמצאים כלי הדם וכלי הלימפה, ולכן אין אפשרות של התפשטות דרך צינורות אלו לאיברים מרוחקים יותר בצורת פיזור גרורותי.

הוצאת גידול מסוג מלנומה IN SITU בשלמותו, עם מרחק נאות של שולי הגידול מגבול החתך הכירורגי מביאה לסיכויי החלמה של 100%. לדעתו, הנגע במצחו של המנוח שהיה גידול ממאיר מסוג מלנומה ממארת בשלב מוקדם ביותר- מלנומה IN SITU – נכרת בצורה רשלנית ולא שלמה ועקב כך הייתה בהמשך חזרה מקומית של הגידול ופיזור גרורתי נרחב שגרם לפטירת המנוח;

הפעולה הכירורגית הראשונה של ד”ר אופיר – לאמור, ביצוע ביופסיית מדגם מהנגע במצחו של המנוח- היתה מוטעית. לדבריו, משחשד ד”ר אופיר כבר בביקורו הראשון של המנוח שמדובר במלנומה (כפי שניתן ללמוד מתשובת המכון לפתולוגיה), היה עליו לבצע כריתה כירורגית מלאה ולא להסתפק בלקיחת מדגם מהנגע במצח. שכן, לקיחת מדגם בלבד מן הנגע עלולה לגרום לחדירת תאים של הגידול לכלי דם או ללימפה. המדובר היה בנגע קטן שכריתה שלמה שלו לא היתה מביאה לעוות של איזור הכריתה ולכן מומלץ לכרות אותו בשלמותו עם שוליים נקיים כפי שהתאפשר במקרה דנן. לדבריו, לקיחת מדגם מהנגע נעשית רק במקרה שיש חשד נמוך שמדובר במלנומה ולא כך היה במקרה זה.

כשל יסודי נוסף בטיפול שנתן ד”ר אופיר למנוח, היה לדעת פרופ’ שילוני בכריתת הנגע שלא בהיקף השוליים הבריאים הנדרש במקרים של מלנומה IN SITU. לדבריו, על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת היום ובתקופת הרלוונטית לטיפול במנוח והמומלצת בספרות הרפואית העדכנית, יש לכרות את הנגע עם שוליים של 5 מ”מ לפחות כשמדובר במלנומה IN SITU , ושוליים של 10 מ”מ לפחות כשמדובר במלנומה פולשנית דקה שעובייה לפי ברסלאו הוא פחות מ-1 מ”מ. במקרה הנדון נכרת הנגע עם שוליים שרוחבם 1.19 מ”מ בלבד, שאינם עומדים בקריטריונים הנהוגים בכל פרקטיקה רפואית סבירה. פרופ’ שילוני הוסיף כי משקיבל ד”ר אופיר את תשובת המכון לפתולוגיה מיום 12.8.96 שהעלתה חשד גבוה למלנומה והמליצה על כריתה מלאה של הנגע היה עליו להתייחס למקרה לחומרה ולבצע כריתה לפחות במרחק של 1 ס”מ מגבולות הגידול, על מנת לוודא שוליים תקינים, שכן באותו שלב הוא לא יכל היה לדעת מה עומקה של המלנומה. גם פרופ’ שילוני סבור, לאחר שעיין בתמונות המנוח שבהן ניתן לראות את הנגע במצחו, כי אפשר היה לבצע כריתה בשוליים של 10 מ”מ ללא פגם קוסמטי כלשהו וללא צורך בהשתלת עור. אשר לתשובת המכון לפתולוגיה מיום 16.10.96, ציין פרופ’ שילוני כי תשובה זו לא היתה מספקת ומדוייקת דייה; הפתולוג לא רשם בתשובה את רוחב שולי הכריתה והסתפק בציון הממצא שהשוליים הכירורגיים חופשיים מגידול. על הפתולוג היה לציין את העובדה כי המרחק של השוליים הכירורגיים הוא 1.19 מ”מ בלבד כפי שהתברר בבדיקה שביצע פרופ’ אוקון בשנת 2001. בכל מקרה, משנתון זה לא צויין בתשובה הפתולוגית מיום 16.10.96 וכתוצאה לא הובא לידיעת ד”ר אופיר, היה על זה האחרון לשוב ולפנות למכון לפתולוגיה על מנת לקבל נתון חשוב זה, ולבצע כריתה נרחבת יותר כדי להגיע למרחק המינימאלי המומלץ על (0.5 מ”מ לפחות כשמדובר במלנומה IN SITU).

פרופ’ שילוני העריך על סמך דבריה של האלמנה ובהיעדר הרישום בתיעוד הרפואי, כי ד”ר אופיר לא גילה למנוח את מצבו הרפואי, לא הנחה אותו להיות במעקב רפואי ולא זימן אותו למעקב שגרתי במרפאתו או במרפאה אחרת כפי שצריך היה לעשות. לדעתו, מירב הסיכויים שאם המנוח היה במעקב מסודר או מודע לפוטנציאל הממאיר של חזרת הגידול במצח, הוא היה עובר כריתה של הגידול החוזר, לפחות חצי שנה לפני פברואר 1998 (המועד שבו הוסר הגידול החוזר במצח). בפברואר 1998, הספיק כבר הגידול לפלוש לצינורות הלימפה ולכלי הדם בתת עור ולהתפשט דרכם לאיברים מרוחקים ובעקבות כך נפטר המנוח. לדבריו: “סביר מאוד להניח כי ניתוח מוקדם יותר של הנגע החוזר במצח היה מונע את התפשטות הגידול ואת מותו של החולה”. אי לכך, קבע פרופ’ שילוני, מעקב רפואי נאות היה מגדיל את סיכוייו של המנוח להחלים לחלוטין מהמלנומה גם לאחר החזרה של הגידול במצח, שכן היה עשוי למנוע את ההתפשטות הגרורתית דרך כלי הדם והלימפה.

מנגד, הגישו הנתבעים מטעמם שתי חוות דעת רפואיות: האחת, חוות דעתו של פרופ’ ברגמן ראובן, מומחה למחלות עור ומין, מנהל מחלקת עור במרכז רפואי רמב”ם, מיום 10.6.03 (נ/1). השנייה, חוות דעתו של פרופ’ רפאל קטן, מנהל המכון האונקולוגי בבית החולים שיבא בתל השומר,

מיום 17.6.03.

פרופ’ ברגמן ציין בפתח חוות דעתו כי הוא עיין בכל התשובות הפתולוגיות ובדק בעצמו במיקרוסקופ את כל החתכים שהוגשו לו. בבדיקת הביופסיות והחתכים, מצא פרופ’ ברגמן כי בניגוד לתוצאות המכון לפתולוגיה, הנגע שנכרת ממצחו של המנוח בשנת 1996 לא היה מלנומה IN SITU, אלא מלכתחילה מדובר היה במלנומה פולשנית שעומקה 0.25 מ”מ. ככזו היא עלולה לעיתים לשלוח גרורות עוד לפני שמסירים אותה וכך לדעתו קרה במקרה דנן. אשר לטיפול הכירורגי אותו ביצע ד”ר אופיר באותו נגע, כותב פרופ’ ברגמן כי: “ד”ר אופיר קיבל תשובה של מלנומה IN SITU והסיר אותה בשלמות לפי כל החתכים (36 במספר), ולא היה כשלון בהרחקה מלאה של שוליים נגועים. ד”ר אופיר לא קיבל תשובה של מלנומה פולשנית ולכן לא היה יכול לנהוג אחרת”. פרופ’ ברגמן בדעה שהמלנומה חזרה בצלקת כ- metastasis satellite (גרורה מטסטזה) ולא כמלנומה שמקורה בכישלון הרחקת שוליים נגועים; סוג זה של גרורה נחשב כנובע מגרורה חבויה שלא ניתן לזהותה בהרחקה השלמה של המלנומה, וראיה לכך, הופעת הגרורה בצלקת הניתוח בעומק הדרמיס, כאשר לא ניתן לראות חזרה של המלנומה באיזורים הצדדיים או באפידירמיס. בעניין זה מפנה פרופ’ ברגמן לעבודות מחקר שהתפרסמו בשנים האחרונות ושעל פי חלקן, 7.8% חולים עם מלנומה דקה מאוד ימותו ממחלתם תוך 8 שנים מהאבחנה ועל פי חלק אחר, סיכוי של % 5-7% למות ממלנומה דקה בעומק 0.25 מ”מ עקב מחלה גרורתית, גם לאחר הרחקה מלאה של הנגע הראשוני. לדעתו, המנוח נמנה על קבוצה זו של החולים שנפטרים מסוג זה של מלנומה עקב מחלה גרורתית גם לאחר הרחקה מלאה ראשונית ומכאן שרוחב השוליים הבריאים אינו מעלה ואינו מוריד.

בהתייחסו לקביעת פרופ’ שילוני כי ביצוע ביופסית דגימה אבחנתית ולא כריתה מלאה של הנגע ביולי 1996 היתה מוטעית סבור פרופ’ ברגמן כי ד”ר אופיר נהג לפי הסטנדרטים המקובלים ולפי ה-Guidelines המקובלים בעולם המערבי, הן לגבי השיקולים להחלטתו לבצע ביופסיה מדגמית מנגע חשוד בפנים והן בביצועה. ד”ר אופיר חשד במלנומה מסוג Lentigo Maligna שהיא מלנומה כתמית המופיעה בפנים שבדרך כלל קשה מאוד להבדילה מ- Lentigo שפיר, ולכן בהחלט מקובל, במקרים כאלה, לקחת דגימה לפני שניגשים לניתוח עיוותי בפנים.

לעניין הכריתה של הנגע שביצע ד”ר אופיר ב-27.9.96, העריך פרופ’ ברגמן כי נוכח תשובת המכון לפתולוגיה מיום 16.10.96 שהתקבלה לידי ד”ר אופיר ולפיה בדיקת הרקמה שהוסרה הראתה מלנומה IN SITU כאשר כל השוליים שסומנו חופשיים מגידול, החלטתו של ד”ר אופיר להסיר את הנגע במלואו ולהסתפק בכך, הנה ההחלטה הנכונה והמקובלת. שכן, לשיטתו, הטיפול הנדרש בהסרת מלנומהIN SITU הוא הוצאה של הנגע בשלמותו, בשוליים בריאים שלא משנה מה רוחבם. בהתייחסו לסוגיית היקף שולי הכריתה, ציין פרופ’ ברגמן כי סוגייה זו עברה שינויים דרמטיים בעשורים האחרונים והצביע על עבודות מחקר שונות שהראו תוצאות והמלצות שונות. לדבריו, אכן ההמלצה היא לכרות שוליים בריאים בהיקף של 5 מ”מ לפחות מסביב למלנומה IN SITU, אולם, לדבריו, מדובר בקביעה שרירותית שלא נעשתה על סמך עבודות מחקר פרוספקטיביות מבוקרות וכי לא הוכח שפרקטיקה זו משפרת את תוחלת חייהם של החולים. משמדובר במלנומה קטנה, כמתואר בממצאי הביופסייה, כריתת שוליים בריאים בהיקף שהוא פחות מ- 5 מ”מ לא שינתה את תוחלת חייו של המנוח.

פרופ’ רפאל קטן, המומחה הנוסף מטעם הנתבעים, העריך כי האבחון הפתולוגי באוקטובר 1996 היה מוטעה וכי בדיעבד התברר שמדובר היה מלכתחילה במלנומה חודרנית (לעומק 0.25 מ”מ), ולא במלנומה IN SITU, הסיבה היחידה לחזרת הגידול, שהביאה בסופו של דבר לפטירת המנוח.

אשר לפעולתו הראשונה של ד”ר אופיר, דהיינו ביצוע ביופסיית מדגם מהנגע ולא כריתה מלאה, אמר פרופ’ קטן כי פעולה זו היתה מוצדקת ונכונה. בשאלת הצורך בשולי כריתה רחבים לאחר כריתת מלנומה, מציין פרופ’ קטן כי ישנם חילוקי דעות בין המומחים. המגמה בעבר היתה לבצע כריתות נרחבות עם שוליים של מספר סנטימטרים ואילו עם התפתחות המחקר הקליני במלנומה הוכח ששוליים צרים מספיקים. לדבריו, רוב המומחים סבורים כי חזרה מקומית של המחלה תלויה בביולוגיה של הגידול ולא בהיקף שולי הכריתה, שכן מעולם לא הוכח בצורה חד משמעית שרוחב שולי הכריתה משנה את הסיכון לחזרה מקומית. לגבי מלנומות בעור הראש והצוואר, ציין כי שכיחות החזרה המקומית היא פי 9.3 מאשר מלנומות באיזורים אחרים בגוף. פרופ’ קטן ציין עוד (בהפנותו למאמרם שלHudson וחב’, אליו גם הפנה פרופ’ ברגמן בחוות דעתו) כי “יש הטוענים שחזרה מקומית היא בעצם גרורה שהתיישבה באזור הצלקת, מסיבות ביולוגיות, ולא שאריות מחלה שצמחו מחדש…”.

בהתייחסו להמלצה בספרות הרפואית לכרות מלנומה IN SITU עם שוליים של 5 מ”מ , מסביר פרופ’ קטן כי זוהי קביעה לא מוחלטת המסתמכת על נתונים רטרוספקטיביים בלבד. לדבריו, יש הכורתים מלנומות עם שוליים צרים יותר (פחות מ- 5 מ”מ) ולא הוכח שהדבר מזיק לחולה.

פרופ’ קטן מסכם סוגיה זו כך:

“למרות שיש המלצה כללית לכרות מלנומה IN SITU עם שוליים של ½ ס”מ, יש בהחלט הגורסים שניתן לכרות מלנומה עם שוליים כלשהם (כלומר רק להיות בטוח שהגידול נכרת בשלמותו) והדבר בוודאי נכון בנגעים בפנים”.

בהתייחסו לתוצאות האבחון הפתולוגי מאוקטובר 1996, אמר פרופ’ קטן כי הפרוגנוזה במלנומה IN SITU היא ריפוי מוחלט ו] ]>

Mitarbeitermotivation – durch gezielte office-anpassungen atmosphre schaffen und effizienz hausarbeit schreiben jura steigern

ניתוח ראש/בראש- ניתוחי מוח/מח- ניתוחים במח/במוח- רשלנות רפואית

רשלנות רפואית בניתוח רשלנות רפואית בניתוחים

ניתוח ראש/בראש- ניתוחי מוח/מח- ניתוחים במח/במוח– רשלנות רפואית?

קרניוטומיה הינה פתיחה כירורגית של עצם הגולגולת. בדרך זו משתמשים בטיפול כירורגי לבעיות שונות במוח כגון: הוצאת גידולים, סגירת אנאוריזמה, ניקוז דמם וכל בעיה הדורשת פתיחת גולגולת. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית. כחלק מהכנה לניתוח יתקין לך המרדים עירוי למתן נוזלים ותרופות. לחץ דם, נוזלים ותרופות ינוטרו באמצעות מוניטור. במהלך ההרדמה יוחדר צינור לחיך (טובוס) דרכו תתבצע פעולת ההנשמה. צינור נוסף הנקרא זונדה יוחדר לניקוז פעולת הקיבה. מתן השתן יבוצע דרך קטטר שיוכנס במהלך ההכנה לניתוח. במהלך הניתוח עשה חתך בעור ופתיחת עצם הגולגולת. החל משלב זה, התקדמות הניתוח מלווה במיקרוסקופ אלקטרוני, המאפשר למנתח להגיע לאזור המטרה, במינימום פגיעה ברקמות הבריאות. באזור המטרה תבוצע הפעולה הנדרשת בהתאם לאבחנה הרפואית: הוצאת הגידול – זיהוי הגידול והפרדתו מהרקמות הבריאות השכנות.
אנאוריזמה – הינה פגם בכלי הדם הבא לידי ביטוי בחסר של רקמה בדופן כלי הדם וכתוצאה מכך בלחץ גבוה נוצר המום. איתור מיקום האנאוריזמה וסגירתה.
ניקוז דמם – במקרים בהם נוצר דמם תוך מוחי – פתיחת הגולגולת באזור הדימום וניקוזו.

להלן פסק דין בנושא תביעת רשלנות רפואית בניתוח מח:
א 1088/01 עיזבון המנוח – בשטקר נפתלי ז”ל נ’ בית חולים סורוקה באר-שבע ואח’ 1
בתי המשפט
בית המשפט המחוזי בבאר-שבע
א 001088/01
בפני:
כבוד השופטת רחל ברקאי
תאריך:
03/09/200603/09/2006
בעניין:
עיזבון המנוח – בשטקר נפתלי ז”ל
נגד
1 . בית חולים סורוקה באר-שבע
2 . ד”ר אישור גאורגטה
3 . ד”ר גור רות הנתבעים
פסק דין
1. זוהי תביעה שהגיש עיזבון המנוח, בשטקר נפתלי ז”ל, (להלן: “התובע”) כנגד הנתבעים, בתביעה לדמי נזק אשר נגרמו לו עקב מותו של המנוח בשטקר נפתלי, וזאת לטענתם לנוכח הטיפול הרפואי הרשלני שהעניקו לו הנתבעים. המנוח יליד 2.5.37, קיבל טיפול רפואי בבית חולים סורוקה בחודש דצמבר 1998, והלך לעולמו ביום 26.11.03. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:
2. הנתבע 1 (להלן: “בית חולים סורוקה”), הינו תאגיד משפטי הרשום כדין בישראל והעוסק במתן טיפולים רפואיים ואשפוז חולים. בכל העת הרלבנטית לתובענה זו, היה הנתבע 1 המעביד ו/או האחראי על הנתבעים 2 ו-3, שהינם רופאים אשר טיפלו במנוח, עובר לאשפוזו בבית חולים סורוקה כמפורט להלן. 3. ביום 26.12.98 אושפז המנוח בחדר מיון בבית חולים סורוקה בבאר-שבע, בשל כאב ראש עז ואובחן כמי שסובל מלחץ דם גבוה. המנוח שוחרר לביתו, באותו יום, עם המלצה לטיפול תרופתי שמרני נגד לחץ דם גבוה.
כעבור יומיים, מיום שחרורו, נתקף המנוח שוב בכאב ראש עז ופנה לקבלת טיפול בבית חולים סורוקה. ביום 29.12.98 אושפז המנוח בבית החולים כשהוא סובל משיתוק במחצית השמאלית של הפנים וירידה בשמיעה באוזן השמאלית וזאת מעבר לכאבי ראש חזקים מהם סבל. בו ביום אושפז המנוח במחלקת אף אוזן גרון עד ליום 31.12.98, כשהוא מטופל בטיפול תרופתי ושמרני. במהלך האשפוז הופיעו סימנים קליניים נוירולוגיים שביטויים: בלבול, הפרעות קשות בהתמצאות, נמנום וישנוניות, שיתוף פעולה חלקי וחולשה בפלג הגוף הימני. לאור זאת, ביום 31.12.9, הוזמן מיידית ייעוץ נוירולוגי ונוירוכירורגי והמנוח הועבר למחלקה נוירוכירורגית. בו ביום, ביצע הצוות הרפואי למנוח שתי בדיקות. האחת בדיקתC.T. מוח, שהדגימה דימום תת עכבישי והשנייה C.T.A (C.T אנגיוגרפיה), שלא הדגימה מפרצת עורקית (אנויריזמה) או מום וסקולרי. לנוכח תוצאת בדיקת ה- C.T.A, ביקש הצוות הרפואי לאושש תוצאה זו על ידי ביצוע בדיקת אנגיוגרפיה קונבנציונאלית, של כלי הדם של המוח.
ביום 4.1.99 נבדק המנוח על ידי רופא פסיכיאטר, אשר קבע שהמנוח אינו מתמצא בזמן ובמקום ואינו מסוגל להחליט ולהסכים על ביצוע בדיקת האנגיוגרפיה הקונבנציונאלית ולפיכך הוצע למנות למנוח אפוטרופוס לגוף. אישור משפטי לכך ניתן רק ביום 11.1.99.
במהלך ימי אשפוזו, במחלקה הנוירוכירורגית, טופל המנוח בטיפול תרופתי שמרני. ביום 7.1.99 חלה הרעה פתאומית במצבו, הוא פיתח התקף אפילפטי ונכנס למצב של קומה. בדיקת C.T. הדגימה המטומה תוך מוחית גדולה. המנוח נותח בדחיפות וההמטומה נוקזה חלקית. לאחר הניתוח נשאר המנוח מחוסר הכרה אך נגמל מהנשמה מלאכותית. חודש לאחר מכן חלה הרעה נוספת במצבו של המנוח ובימים 4.2.99 ו-7.2.99 סבל הוא משני דימומים מוחיים נוספים.
בדיקת C.T., שבוצעה למנוח, הדגימה דימום חוזר עם פריצה למערכת חדרי המוח. בעקבות כך, הופיעה בצקת של המוח. המנוח נותח פעם נוספת וההמטומה נוקזה. לאחר הניתוח המנוח נשאר בחוסר הכרה עמוק במצב וגטטיבי.
ביום 9.3.99 הועבר המנוח לטיפול במוסד סיעודי (נווה שבא) בבאר-שבע, שם שהה במשך כ-5 שנים עד ליום פטירתו ביום 26.11.03. 4. טען התובע בתביעתו כי, התרשל בית החולים כאשר לא ביצע למנוח בדיקת אנגיוגרפיה קונבנציונאלית, אשר יכולה הייתה לאמת את האבחנה באשר למקור הדימום, מיד עם קבלתו לאשפוז בפעם השנייה. טוען התובע כי אילו הבירור הרפואי היה מתבצע באופן מושלם ומהיר, אזי הייתה קיימת סבירות גבוהה ביותר, בהנחה סבירה שמקום הדמם היה נמצא ובהנחה קרובה לוודאי, על פי התיעוד הקליני, כי מדובר היה בהתפרצות של מפרצת מוחית, כי טיפול מיידי במנוח, עוד בטרם איבד את הכרתו, היה מאפשר למנוח להמשיך ולנהל חיים נורמאליים, וזאת בהסתמך על טענת ההסתברות לפיה, למעלה מ-60% מהחולים המנותחים לסגירת מפרצת מדממת יוצאים באותו מצב אליו נכנסו לניתוח. טען ב”כ התובע כי הנתבעים לא גילו את הנחישות הנדרשת בטיפול במנוח, במצבו הקריטי. לא אבחנו נכונה את הסכנה החמורה והמיידית בפניה עמד המנוח ולא הפעילו שיקול דעת נכון בהחלטותיהם.
כמו כן טען ב”כ התובע כי בנסיבות העניין חל הכלל של הדבר מדבר בעד עצמו, על פי הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) ולפיו על הנתבעים להוכיח כי לא הייתה לגבי האירוע התרשלות שיחובו עליה והכול מאחר ואין לתובע את הידיעה או את היכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו לאירוע הנזק וכי האירוע נגרם על ידי פעולות שלנתבעים הייתה שליטה מלאה עליהם וכי נסיבות האירוע מתיישבות יותר עם המסקנה שהנתבעים לא נקטו זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שנקטו זהירות כאמור.
התובעים הוסיפו ופרטו בתביעתם את דמי הנזק להם טענו. 5. מנגד, טענו הנתבעים כי, הטיפול הרפואי שהוענק למנוח היה הולם, ראוי ונכון למצבו הרפואי ולתלונותיו והכול על פי הסטנדרטים של התנהגות רפואית מקצועית ומיומנת. לטענתם פעל הצוות הרפואי באופן סביר וזהי] ]>

Instagram corporate office headquarters 181 sms mobile spy south park street suite 2

סרטן המעי הגס- רשלנות רפואית

רשלנות רפואית באבחון סרטן המעי הגס

להערכה חינם של סיכויי ושווי תביעתך, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה משמאל

סרטן המעי הגס והחלחולת הינה המחלה הממארת השנייה בשכיחותה בקרב גברים ונשים בישראל, הימצאותה גבוהה יותר בקרב גילאי 50 ומעלה.
כ – 3,200 אנשים מאובחנים  בישראל מדי שנה כחולים סרטן המעי הגס.

אבחון מוקדם בשלבים טרום סרטניים והסרת גידולים שפירים (פוליפים) במעי הגס באמצעות קולונוסקופיה, יכולים למנוע את היווצרות המחלה הסרטנית ולהקטין את מימדי המחלה והתמותה כמעט לחלוטין.

ל- 1 מכל 4 מבוגרים בגילאי 50 ומעלה, יש כבר גידול שפיר, פוליפ אחד או יותר. פוליפים נמצאים בדרך כלל על דפנות המעי הגס והחלחולת, רק במצב נדיר הנקרא:” familial polyposis ” קיימת תופעה של ריבוי פוליפים.

סוגים מסוימים של פוליפים מגדילים את הסיכון לפתח סרטן. במידה והחולה אינו מטופל בהקדם, עלול להופיע אצלו סרטן של המעי הגס והחלחולת.
הבעיה היא שגידולים שפירים אינם שולחים אותות אזהרה ולכן חשובה המודעות לקיומם והסרתם לצמיתות מבעוד מועד.

המעי הוא חלק ממערכת העיכול והוא כולל שני חלקים : המעי הדק והמעי הגס. אורכו של המעי הגס כמטר וחצי והוא מורכב מהכרכשת (colon) ומהחלחולת
(rectum). כאשר המזון נבלע , הוא נדחף דרך הושט אל הקיבה ועובר אל המעי הדק. רוב חומרי המזון נספגים במעי הדק, ומה שנותר, מאוחסן והופך לריכוז של צואה במעי הגס ומשם עובר לחלחולת (רקטום). כשהלחץ בחלחולת חזק דיו יש רצון לריקון המעיים דרך פי הטבעת.

כמעט כל מקרי סרטן המעי מופיעים במעי הגס ופחות במעי הדק.

הסיבות המדויקות למחלה עדיין אינן ברורות, עם זאת, מחקרים מעידים על מספר גורמים המעלים את הסיכון לחלות בסרטן המעי הגס והחלחולת.

תורשה: היא אחד הגורמים העיקריים לגידולים שפירים (פוליפים) במעי הגס והחלחולת, אשר עלולים להתפתח לגידולים סרטניים. במקרה זה. כאשר קיימת הסטוריה משפחתית, הסיכון לחלות במחלה מגיע לכדי 1:10. היסטוריה משפחתית מתייחסת לקרוב בדרגת קרבה ראשונה (אב, אם, אח, אחות או ילדים).

גיל: שכיחות המחלה עולה עם הגיל. המחלה שכיחה יותר בבני 50 ומעלה, עם זאת, מתגלים לעיתים רחוקות גם חולים צעירים ואפילו בני נוער.

הרגלי תזונה: מאכלים עתירי שומן והרגלי תזונה שגויים יכולים להשפיע על התפתחות המחלה.

היסטוריה רפואית אישית: מחקרים מראים כי נשים עם היסטוריה של סרטן ברחם ובשחלות או בשד נמצאות בסיכון מוגבר לפתח סרטן של המעי הגס והחלחולת. בנוסף, מי שכבר חלה בסרטן זה נמצא בסיכון מוגבר לפתח את המחלה שוב.

קוליטיס כיבי: Ulcerative colitis הוא מצב שבו הרקמה שמצפה את דפנות המעי הופכת מודלקת. אדם שחולה במחלה זו נמצא בסיכון מוגבר לחלות בסרטן המעי הגס והחלחולת.

גם אם יש לאדם אחד מגורמי הסיכון או יותר, אין פירושו של דבר שיחלה בוודאות. מומלץ בכל מקרה להתייעץ עם הרופא המטפל.

מהן התופעות המחייבות אבחון רפואי?

דימום בצואה: יציאה דמית בהירה או מאד כהה.
שינוי בהרגלי פעולת המעיים: שינוי ביציאות, שלשול ו/או עצירות המופיע לסירוגין ללא סיבה ונמשך לאורך זמן וללא סיבה ברורה. לעיתים מלווה תחושה של התרוקנות לא מלאה לאחר יציאה.
כאבי בטן קבועים: כאבי בטן חדשים חוזרים ונשנים הגורמים לתחושה כללית של אי נוחות. גאזים מכאיבים, תחושת מלאות, והתכווצויות בבטן. יש לשים לב לכך שרבים פונים לרופא באחור מאחר ומתייחסים לכאבי הבטן כ”תופעה של הגיל”.
אנמיה: דמום הרקמה הסרטנית לחלל המעי עלול לגרום לאנמיה, חוסר בדם.
ירידה בלתי מוסברת במשקל: המלווה בתחושת עייפות מתמדת ויתכן גם בהקאות.
במקרה של תסמינים אלו או אחרים יש לפנות מיידית לרופא/ה שלך.

בדיקות לגילוי סרטן המעי הגס:

* קולונוסקופיה: היא הבדיקה המומלצת ביותר על ידי איגוד רופאי גסטרו בישראל, לגילוי מוקדם ומניעת סרטן המעי הגס. הבדיקה מתבצעת על ידי החדרת סיב פייבראופטי שבראשו מצלמה זעירה. הקולונסקופיה מאפשרת לרופא להתבונן מקרוב במעי לכל אורכו, לאבחן ובמקום להסיר גידולים שפירים (פוליפים) במידה ואלה קיימים. הבדיקה מהימנה ביותר ומבוצעת במכוני הגסטרואנטרולוגיה.

בדיקת דם סמוי בצואה: לעיתים גידולים ממאירים או שפירים יכולים לדמם. באמצעות בדיקת מעבדה, בדיקת הדם הסמוי, ניתן לאתר כמות דם זעירה בצואה שעלולה להחשיד בקיומם של פוליפים או גידולים ממאירים. במידה ותשובת הבדיקה חיובית יש לבצע בדיקת קולונוסקופיה לצורך אבחון מדוקדק יותר וטיפול.

קולונוסקופיה וירטואלית: הינה בדיקת הדמיה, באמצעות סורק טומוגרפיה ממוחשבת (CT), שמטרתה לאבחן פוליפים במעי הגס. שיטה חדשה זו עדיין בשלבי למידה ראשוניים בארץ.

סימנים להתפתחות סרטן המעי יכולים לכלול חולשה, כאבי בטן, עצירות מתגברת או דם ביציאה.
אבחנה חד משמעית של גידול במעי הגס נעשית בקולונוסקופיה. לאחר האבחנה מבצעים בד”כ CT של הבטן על מנת להעריך את שלב הגידול.
בסרטן המעי הגס ניתן להבחין בחמישה שלבים עיקריים:

שלב טרום סרטני
– כאשר ישנו ממצא של פוליפ ובביופסיה אין התמרה סרטנית.
שלב 1 – גידול המוגבל לאזור רירית או תת-רירית של דופן המעי.
שלב 2 – גידול המוגבל לדופן החיצוני של המעי.
שלב  3– כאשר ישנה מעורבות של בלוטות למפה סביב אזור הגידול.
שלב 4 – גידול ששלח גרורות לאיברים אחרים.

תביעת רשלנות רפואית על איחור בגילוי סרטן המעי הגס:

אם רופא המשפחה של קופ”ח לא היפנה אותך לגסטרואנטולוג (מומחה בדרכי העיכול) או התעלם מתלונותיך או לא היפנה לבדיקות מתאימות ועקב כך נתגלה הסרטן במעי הגס בשלב מאוחר מזה בו אמור היה להתגלות, ייתכן וקמה לך עילה לתביעת רשלנות רפואית. לעיתים הרשלנות היא של מומחה גסטרואנטולוג בעצמו אשר לא פירש נכון את ממצאי הבדיקות.

במקרה כזה עליך לפנות אל עו”ד לרשלנות רפואית אשר יבחן את נסיבות המקרה ויעריך את סיכויי תביעתך. לאחר בדיקה ראשונית זו של עורך דין, תיעשה בדיקה יסודית יותר באמצעות חוות דעת רפואית של רופא מומחה בתחום אונקולוגיה או גסטרואנטולוגיה ואשר לאחריה יולחט סופית אם יש מקום להגשת תביעת רשלנות רפואית. במידה וכן, עורכי דין לרשלנות רפואית יטפלו בתביעתך באחוזים מן הפיצוי אשר ישיגו עבורך.

לשאלות או להערכת סיכויי תביעתך, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון המייצגת מאות נפגעי רשלנות רפואית, בטלפון: 0524787850 או במייל: legal1@bezeqint.net או באמצעות הטופס שבראש העמוד מצד שמאל

Then smear glue and glycerol on the ink side of the https://phonetrackingapps.com print and leave it to cure