הפרעות ראייה/ראיה בעיניים רשלנות רפואית

עשיתי לפני חצי שנה ניתוח לייזר אצל פרופסור בירושלים. אחרי שהייתי אצלו בטיפול אמרתי לו שאני רואה לא טוב ועדיין יש לי הפרעות בעיינים אחרי הניתוח. כל מה שהוא אומר לי שזה בסדר וזה לוקח זמן. פעם הוא אמר לי שיעבור שבועים וזה יעבור אחרי זה חודש ואחרי חצי שנה וזה עדיין לא עובר. אשמח ליעוץ. הפרעות בעיניים- רשלנות רפואית?

רשלנות רפואית השתלת שיניים בהשתלת שינים

אני פונה אליכם דרך האתר.

אני חמישה חודשים בקירוב , אחרי השתלת שיניים בה כפי הנראה הרופא המשתיל תפר (הצמיד) שריר/גיד למקום התפר במקום לתפור את החניכיים בלבד.

הנזק הוא כאב קבוע בלתי נסבל של חצי פנים , כאב ראש תמידי,  נימול , וחצי שפה ,אף לחי  על גבול רדום, דפורמציה בפנים, (אין אחידות של שני צדדים בתנועה) , אחרי בדיקה ואישור של נויורולוג על הממצאים הנ”ל  והפנייה שלו לבית חולים להמשך בדיקות.

בנוסף, מאז הארוע , אני במתח מאד גדול (בגלל הכאבים הבלתי פוסקים) ובלוטת התריס שלי יצאה מאיזון (רמת הנוגדנים מאד גבוהה ואובחנה מחלת בלוטת תריס שלדעת הרופא  נובעת ממתח , (יתכן גם שמההקרנות המרובות של הצילומים הפנורמים שנעשו אצל רופא השיניים) ונקראית השימוטו. (התופעות : נשירת שיער חמורה , השמנה וכו) .

אני בטיפול אצל רופא השיניים הזה שנים רבות, הוא מחזיק רופאים אסיסטנטיים גרועים, אני מכירה אישית אנשים רבים שנפגעו מאופן הטיפול שלו, חלק מהם אף בתביעות משפטיות נגדו..
אני אישית מתפקדת עם גשר פרונטלי זמני כבר המון זמן וסובלת מגרירת ודחיית הטיפול ובעקבות זאת החמרת המצב באופן דרסטי.
ומכיוון שהעבודה שלי מול קהל, (בין היתר אני מופיעה בטלויזיה מידי פעם) אף פרנסתי נפגעת מהעניין..

אשמח לבדיקת הנושא על ידכם ותשובה מהירה.

The output created through visme is built on html 5, so it should work great on dissertationauthors.com mobile devices

אבן בכליה- אבנים בכליות- רשלנות רפואית

אין לי מושג מה זה רשלנות רפואית רק אני בטוח שהרופאים שטיפלו בי במשך השנה האחרונה והיו כאלה יותר מ60 שראו טיפלו ואני עדיין סובל ראיתי רופאים מכל האסכולות ואני עדיין רואה רופא ושלא תביני אני לא מזלזל בו כאדם אבל כרופא 0 בעיני רופא זה המקצוע הכי נחות בעולם רופא ללא סיפור לצד החולה לא יודע לעשות ולעזור בשום דבר! ראיתי רופאים שראו את רגלי השמאלית לאחר התאונה וסירבו לטפל בי ורבו בבית החולים לידי וליד אישתי וקהל אחיות שעמד לידם ,ראיתי רופאים שחותמים על מסמכים שאין להם קשר למציאות שוחררתי ! מבית חולים איכילוב עם ממצאים של אבן בכליות של 7 מ”מ ובמכתב השחרור חתם הפרופסור שאני עברתי ניתוח לב פתוח! בעוד מקרה בדק אותי קרדיולוג ואמר לי לחץ הדם שלך גבוהה מהרגיל מגיע עד ל200 ואתה חייב צינתור צחקתי לו בפרצוף ואמרתי לו תזרוק את המכשירים שלך לים אני לא הולך לשום צינתור והסכמתי ללכת לבדיקת לב כולל צילומים של הלב במכון נייאוטרלי ושם התברר במלון בזל שלחץ דמי 120 על 80 וליבי בריא כמו של נער בן 40 אז מה זה רשלנות רפואית אין לי שמץ של מושג, רק רופא עבורי הוא נחות יותר ממכונאי שיודע לתקן את המכונית מלראות! ולשמוע אותה ,

Let’s https://writemypaper4me.org essay service examine some of the useful features of visme

ניתוח ראש/בראש- ניתוחי מוח/מח- ניתוחים במח/במוח- רשלנות רפואית

רשלנות רפואית בניתוח רשלנות רפואית בניתוחים

ניתוח ראש/בראש- ניתוחי מוח/מח- ניתוחים במח/במוח– רשלנות רפואית?

קרניוטומיה הינה פתיחה כירורגית של עצם הגולגולת. בדרך זו משתמשים בטיפול כירורגי לבעיות שונות במוח כגון: הוצאת גידולים, סגירת אנאוריזמה, ניקוז דמם וכל בעיה הדורשת פתיחת גולגולת. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית. כחלק מהכנה לניתוח יתקין לך המרדים עירוי למתן נוזלים ותרופות. לחץ דם, נוזלים ותרופות ינוטרו באמצעות מוניטור. במהלך ההרדמה יוחדר צינור לחיך (טובוס) דרכו תתבצע פעולת ההנשמה. צינור נוסף הנקרא זונדה יוחדר לניקוז פעולת הקיבה. מתן השתן יבוצע דרך קטטר שיוכנס במהלך ההכנה לניתוח. במהלך הניתוח עשה חתך בעור ופתיחת עצם הגולגולת. החל משלב זה, התקדמות הניתוח מלווה במיקרוסקופ אלקטרוני, המאפשר למנתח להגיע לאזור המטרה, במינימום פגיעה ברקמות הבריאות. באזור המטרה תבוצע הפעולה הנדרשת בהתאם לאבחנה הרפואית: הוצאת הגידול – זיהוי הגידול והפרדתו מהרקמות הבריאות השכנות.
אנאוריזמה – הינה פגם בכלי הדם הבא לידי ביטוי בחסר של רקמה בדופן כלי הדם וכתוצאה מכך בלחץ גבוה נוצר המום. איתור מיקום האנאוריזמה וסגירתה.
ניקוז דמם – במקרים בהם נוצר דמם תוך מוחי – פתיחת הגולגולת באזור הדימום וניקוזו.

להלן פסק דין בנושא תביעת רשלנות רפואית בניתוח מח:
א 1088/01 עיזבון המנוח – בשטקר נפתלי ז”ל נ’ בית חולים סורוקה באר-שבע ואח’ 1
בתי המשפט
בית המשפט המחוזי בבאר-שבע
א 001088/01
בפני:
כבוד השופטת רחל ברקאי
תאריך:
03/09/200603/09/2006
בעניין:
עיזבון המנוח – בשטקר נפתלי ז”ל
נגד
1 . בית חולים סורוקה באר-שבע
2 . ד”ר אישור גאורגטה
3 . ד”ר גור רות הנתבעים
פסק דין
1. זוהי תביעה שהגיש עיזבון המנוח, בשטקר נפתלי ז”ל, (להלן: “התובע”) כנגד הנתבעים, בתביעה לדמי נזק אשר נגרמו לו עקב מותו של המנוח בשטקר נפתלי, וזאת לטענתם לנוכח הטיפול הרפואי הרשלני שהעניקו לו הנתבעים. המנוח יליד 2.5.37, קיבל טיפול רפואי בבית חולים סורוקה בחודש דצמבר 1998, והלך לעולמו ביום 26.11.03. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:
2. הנתבע 1 (להלן: “בית חולים סורוקה”), הינו תאגיד משפטי הרשום כדין בישראל והעוסק במתן טיפולים רפואיים ואשפוז חולים. בכל העת הרלבנטית לתובענה זו, היה הנתבע 1 המעביד ו/או האחראי על הנתבעים 2 ו-3, שהינם רופאים אשר טיפלו במנוח, עובר לאשפוזו בבית חולים סורוקה כמפורט להלן. 3. ביום 26.12.98 אושפז המנוח בחדר מיון בבית חולים סורוקה בבאר-שבע, בשל כאב ראש עז ואובחן כמי שסובל מלחץ דם גבוה. המנוח שוחרר לביתו, באותו יום, עם המלצה לטיפול תרופתי שמרני נגד לחץ דם גבוה.
כעבור יומיים, מיום שחרורו, נתקף המנוח שוב בכאב ראש עז ופנה לקבלת טיפול בבית חולים סורוקה. ביום 29.12.98 אושפז המנוח בבית החולים כשהוא סובל משיתוק במחצית השמאלית של הפנים וירידה בשמיעה באוזן השמאלית וזאת מעבר לכאבי ראש חזקים מהם סבל. בו ביום אושפז המנוח במחלקת אף אוזן גרון עד ליום 31.12.98, כשהוא מטופל בטיפול תרופתי ושמרני. במהלך האשפוז הופיעו סימנים קליניים נוירולוגיים שביטויים: בלבול, הפרעות קשות בהתמצאות, נמנום וישנוניות, שיתוף פעולה חלקי וחולשה בפלג הגוף הימני. לאור זאת, ביום 31.12.9, הוזמן מיידית ייעוץ נוירולוגי ונוירוכירורגי והמנוח הועבר למחלקה נוירוכירורגית. בו ביום, ביצע הצוות הרפואי למנוח שתי בדיקות. האחת בדיקתC.T. מוח, שהדגימה דימום תת עכבישי והשנייה C.T.A (C.T אנגיוגרפיה), שלא הדגימה מפרצת עורקית (אנויריזמה) או מום וסקולרי. לנוכח תוצאת בדיקת ה- C.T.A, ביקש הצוות הרפואי לאושש תוצאה זו על ידי ביצוע בדיקת אנגיוגרפיה קונבנציונאלית, של כלי הדם של המוח.
ביום 4.1.99 נבדק המנוח על ידי רופא פסיכיאטר, אשר קבע שהמנוח אינו מתמצא בזמן ובמקום ואינו מסוגל להחליט ולהסכים על ביצוע בדיקת האנגיוגרפיה הקונבנציונאלית ולפיכך הוצע למנות למנוח אפוטרופוס לגוף. אישור משפטי לכך ניתן רק ביום 11.1.99.
במהלך ימי אשפוזו, במחלקה הנוירוכירורגית, טופל המנוח בטיפול תרופתי שמרני. ביום 7.1.99 חלה הרעה פתאומית במצבו, הוא פיתח התקף אפילפטי ונכנס למצב של קומה. בדיקת C.T. הדגימה המטומה תוך מוחית גדולה. המנוח נותח בדחיפות וההמטומה נוקזה חלקית. לאחר הניתוח נשאר המנוח מחוסר הכרה אך נגמל מהנשמה מלאכותית. חודש לאחר מכן חלה הרעה נוספת במצבו של המנוח ובימים 4.2.99 ו-7.2.99 סבל הוא משני דימומים מוחיים נוספים.
בדיקת C.T., שבוצעה למנוח, הדגימה דימום חוזר עם פריצה למערכת חדרי המוח. בעקבות כך, הופיעה בצקת של המוח. המנוח נותח פעם נוספת וההמטומה נוקזה. לאחר הניתוח המנוח נשאר בחוסר הכרה עמוק במצב וגטטיבי.
ביום 9.3.99 הועבר המנוח לטיפול במוסד סיעודי (נווה שבא) בבאר-שבע, שם שהה במשך כ-5 שנים עד ליום פטירתו ביום 26.11.03. 4. טען התובע בתביעתו כי, התרשל בית החולים כאשר לא ביצע למנוח בדיקת אנגיוגרפיה קונבנציונאלית, אשר יכולה הייתה לאמת את האבחנה באשר למקור הדימום, מיד עם קבלתו לאשפוז בפעם השנייה. טוען התובע כי אילו הבירור הרפואי היה מתבצע באופן מושלם ומהיר, אזי הייתה קיימת סבירות גבוהה ביותר, בהנחה סבירה שמקום הדמם היה נמצא ובהנחה קרובה לוודאי, על פי התיעוד הקליני, כי מדובר היה בהתפרצות של מפרצת מוחית, כי טיפול מיידי במנוח, עוד בטרם איבד את הכרתו, היה מאפשר למנוח להמשיך ולנהל חיים נורמאליים, וזאת בהסתמך על טענת ההסתברות לפיה, למעלה מ-60% מהחולים המנותחים לסגירת מפרצת מדממת יוצאים באותו מצב אליו נכנסו לניתוח. טען ב”כ התובע כי הנתבעים לא גילו את הנחישות הנדרשת בטיפול במנוח, במצבו הקריטי. לא אבחנו נכונה את הסכנה החמורה והמיידית בפניה עמד המנוח ולא הפעילו שיקול דעת נכון בהחלטותיהם.
כמו כן טען ב”כ התובע כי בנסיבות העניין חל הכלל של הדבר מדבר בעד עצמו, על פי הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) ולפיו על הנתבעים להוכיח כי לא הייתה לגבי האירוע התרשלות שיחובו עליה והכול מאחר ואין לתובע את הידיעה או את היכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו לאירוע הנזק וכי האירוע נגרם על ידי פעולות שלנתבעים הייתה שליטה מלאה עליהם וכי נסיבות האירוע מתיישבות יותר עם המסקנה שהנתבעים לא נקטו זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שנקטו זהירות כאמור.
התובעים הוסיפו ופרטו בתביעתם את דמי הנזק להם טענו. 5. מנגד, טענו הנתבעים כי, הטיפול הרפואי שהוענק למנוח היה הולם, ראוי ונכון למצבו הרפואי ולתלונותיו והכול על פי הסטנדרטים של התנהגות רפואית מקצועית ומיומנת. לטענתם פעל הצוות הרפואי באופן סביר וזהי] ]>

Instagram corporate office headquarters 181 sms mobile spy south park street suite 2

גידול בראש- סרטן במח- רשלנות רפואית?

רשלנות רפואית- עיוורון עקב איחור באבחון – גידול בראש- סרטן במוח

פסק-דין
השופט ס’ ג’ובראן: ערעור על פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ש’ ברלינר) בת.א 632/95 מיום 13.1.2002, וכן על פסק דינו המשלים מיום 15.12.2004, אשר קבע כי המשיבים לא התרשלו באבחון מחלתה של המערערת ומשכך לא התקיים הקשר הסיבתי בין הטיפול הרפואי שנקטו המשיבים לבין עיוורונה של המערערת. העובדות הצריכות לעניין בתחילת חודש יוני 1990, עת הייתה המערערת בת 25 שנה ובחודש השישי להריונה, החלה לסבול מכאבי ראש במשך כשבוע ימים, אשר להם התווספו מאוחר יותר הפרעות בראיה. ביום 14.6.1990, פנתה המערערת לרופא המשפחה בקופת החולים. ההפרעות בראיה החמירו וביום 15.6.1990, פנתה המערערת לרופא הנשים שטיפל בה והוא הפנה אותה לחדר המיון של בית חולים “סורוקה” בבאר שבע (להלן: בית החולים או משיבה 2). המערערת הגיעה בו ביום לבית החולים, נבדקה, ואושפזה במחלקה הפנימית, שם טופלה. בבדיקת העיניים נמצא, כי האישון השמאלי לא הגיב לאור, ובקרקעית העיניים נמצא חיוורון וטשטוש גבולות הדיסקות. חדות הראיה בעין הימנית הייתה מוגבלת ובעין השמאלית לא הייתה תחושת אור. המערערת הופנתה לבדיקת CT מוח. הבדיקה בוצעה ללא הזרקת חומר ניגודי תוך ורידי. נמצא, כי מערכת החדרים, בריכות הבסיסיות וסולצים תקינים. הקו האמצעי שמור ואין לראות אפקט של מסה. כמו כן, לא הודגם ממצא פוקלי. עם זאת, צוין כי “לא בוצעה תוכנית מכוונת לאזור האוכף הטורקי ולא הוזרק חומר ניגודי לכן הבדיקה אינה שוללת אפשרות של אפופלקסיה של בלוטת הפיטואיטרי. במידה וקיים עדיין חשד קליני רצוי לחזור על הבדיקה” (ראו ת/7). בעקבות החשד כי המערערת לקתה במחלת האפופלקסיה פיטואיטרית, נערכה למערערת בדיקה בה נערך ניקור של עמוד השדרה, במהלכו ניתן לצפות בנוזל חוט השדרה ולמדוד את הלחץ בו שרוי הנוזל. תוצאות הבדיקה היו תקינות (ראו נ/7). עוד נמצא, כי נוזל חוט השדרה היה צלול. המערערת אושפזה במחלקה הנוירולוגית, בניהולו של פרופ’ יובל הרישנו (להלן: משיב 1). המערערת טופלה על ידו והלה נעזר בטיפול ובאבחנה גם על ידי ד”ר מירה מרכוס (להלן: ד”ר מרכוס), רופאת עיניים. הן משיב 1 והן ד”ר מרכוס סברו, כי המחלה ממנה סובלת המערערת היא פפליטיס. אי לכך, הוענק למערערת טיפול באמצעות סטרואידים. ד”ר מרכוס בדקה את המערערת מספר פעמים במהלך תקופת אשפוזה. ביום 5.9.1990 בוצעה למערערת בבית החולים תל השומר בדיקת MRI של המוח. מממצאי הבדיקה עלה כי: “הודגם אזור סלה רחב וגדול מהרגיל. בתוכו רקמת בלוטה בעוצמה איזו-אינטנסית לחומר הלבן, עם בליטה קמורה לציסטרנה סופרה-סלרית, המגיעה עד לכיאזמה במרכז ויותר מימין. חדרי המח סימטריים ותקינים. בסידרת ט2 אין עדות לאותות בעוצמה חריגה העשויים להצביע על דמיאליניזציה. בסיכום: הגדלת הבלוטה הפיטואיטרית עם לחץ על הכיאזמה. הורמונלי בלבד? אדנומה? ” (ראו נ/1). ביום 6.9.1990, ילדה המערערת בת בניתוח קיסרי. ביום 11.9.1990, שוב נבדקה המערערת בבדיקת MRI. בבדיקה זו הוזרק חומר ניגוד. ואלו הם הממצאים: “הודגמה סלה מורחבת עם בלוטה מוגדלת סלרית וסופרסלרית ללא לחץ על הכיאזמה. הבלוטה קמורה לציסטרנה. לאחר הזרקת גדוליניום הגדלת יתר של הבלוטה…האם מדובר בהגדלה הורמונלית בלבד? האם אדנומה”? ממליצים על המשך בירור” (ראו נ/1). ביום 23.11.1990, נבדקה המערערת על ידי ד”ר גוטמן, מהמרפאה הנוירואופטלמולוגית במכון העיניים בבית החולים בתל השומר וממצאיו נוסחו באופן הבא: “לפני כ 4 ח’ איבדה הראיה (תוך 24 ש’) בשני העיניים. בבדיקה אז כנראה נתגלתה בצקת בראש עצבי הראיה. בהמשך הבצקת נסוגה ונותרה אטרופיה אופטית. בבדיקת שדה ראיה הודגמה סקוטומה מרכזית דחוסה בעין ימין…טופלה בב”ש בסרואידים במנות גדולות. בוצע MR שהדגים תהליך פיטואיטרי או היפופיזה שגדלה עם הריון, המגיעה עד לכיאזמה ולוחצת עליה מלמטה. ההריון הופסק. MRI חוזר הדגים נסיגה בגודל הבלוטה. עתה ראייתה (בערך) 2/60 פריפרית בעין ימין. עין שמאל..” (ראו נ/2) ביום 7.10.1991, נערכה למערערת בדיקה נוספת ונמצא כי המדובר ב”מיקרו-אדנומה מימין”. ביום 31.5.1993, נקבע כי המדובר ב”שארית אדנומה פיטואיטרית ללא לחץ על הכיאזמה”. ביום 8.6.1993 נערכה בדיקת MRI נוספת למערערת. שם נקבע: “הודגמה גומה פיטואיטרית ללא לחץ על הכיאזמה” (ראו נ/11). ביום 25.7.1993, נרשמו תוצאות בדיקה נוספת: “בלוטה מוגדלת במקצת..ללא עדות ללחץ על הכיאזמה…לא שינוי בגודל ובצורת ההיפופיזה המוגדלת..סיכום: מקרו-אדנומה אינטרה סלרית בקוטר 15 מ”מ” (ראו נ/11). בבדיקה נוספת שנערכה מספר חודשים מאוחר יותר, בבית חולים בתל השומר, בדיקות ההדמיה הראו כי לא חל שינוי במצבה של המערערת. נבדקו המוח והאוכף התורכי לפני ואחרי הזרקת חומר ניגוד: “הודגמה סלה בגודל תקין..הודגמה מיקרו-אדנומה ידועה מבדיקות קודמות, אשר לאחר הזרקת גדוליניום אינה עוברת האדרה..סיכום: מיקרו-אדנומה סלרית מימין. ללא שינוי מבדיקה קודמת..”. פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו החלקי, כי אי ביצוע בדיקת CT עם תוכנית מכוונת לאזור האוכף הטורקי עוד ביום אשפוזה ואף לא למחרת היו] ]>

De autorin antf1 stellt sich vor schreiben ist fr mich eine passion, https://www.hausarbeithilfe.com/eine-abschlussarbeit-schreiben-lassen/ kreativitt und entspannung zugleich

גידול בראש- רשלנות רפואית?

גידול בראש– רשלנות רפואית?

א 6359/04 שגיב אביטן נ’ שרותי בריאות כללית;
שגיב אביטן  בעניין:
התובע נ ג ד שרותי בריאות כללית
הנתבעת פסק דין חלקי
(בשאלת החבות) תביעה זו מייחסת רשלנות רפואית לשירותי בריאות כללית בגין אי אבחון במועד של גידול בראשו של נער, אשר התלונן על כאבי ראש ואשר כתוצאה מכך, נגרמה לו נכות משמעותית, כמפורט בכתב התביעה. פסק דין זה דן בנושא האחריות. תולדת המקרה
1. התובע יליד 1983. בהגיעו לגיל 17 התגלה בראשו גידול מסוגPituitary Adenoma . בשנת 2002 התגייס לצה”ל, מאז הוא במעקב ומקבל טיפול תרופתי. לשיטת התובע הוא התלונן בפני רופאי הנתבעת במשך כשלוש שנים על כאבי ראש וסחרחורת אשר החמירו עם הזמן ובהדרגה, עד כי הפכו כה עזים שהעירוהו משנתו, ובמקביל החלו תופעות של שכחה, עצבנות ועייפות בלתי מוסברת. התיק הרפואי של התובע אצל הנתבעת התנהל תחילה ידנית ובו נרשם ביקור אצל רופא המשפחה ביום 10.9.95 ולאחר מכן בתאריכים: 13.7.97; 15.2.98; 14.10.98; כאשר החל מ- 4.2.99 הרישומים הינם ממוחשבים. תאריכי הביקור לאחר מכן חשובים לעניננו, ונתייחס אליהם בהמשך. ציון דרך נוסף היה ביום 27.2.00, אז הופנה התובע על ידי רופאת המשפחה לייעוץ נוירולוגי, והבדיקה נערכה ביום 18.5.00, כאשר לטענתו הרופאה הנוירולוגית סירבה לאשר ביצוע בדיקת MRI, ורק בחודש יולי 2000, התעקשה אימו לערוך לתובע הדמיית MRI בטענה שאצל אביו התגלה גידול במח, או אז בוצעה ההדמייה בחודש יולי 2000, והתגלה הגידול בראשו. לב התביעה הינו השאלה האם ניתן היה לגלות את הגידול במועד מוקדם יותר מזה שהתגלה בפועל. הנתבעת הינה קופת חולים אשר במרפאתה טיפלו בתובע רופאי משפחה ד”ר דיאנה כץ, ובהעדרה – ד”ר מושיאשוילי וד”ר וינקר. מהות הגידול
2. אצל התובע נמצא גידול הקרוי פרולקטינומה, שהינו גידול שפיר של בלוטת יותרת המוח, המפרישה את הורמון הפרולקטין. הפרשת יתר של הורמון זה, גורמת לתסמונת ייחודית, המתבטאת באופן שונה אצל נשים וגברים.
בדרך כלל האיבחון אצל גברים בא מאוחר יותר, כאשר הגידול אצלם מסווג כמאקרואדנומה, להבדיל ממיקרואדנומה.
במקרה דנן הגידול גרם לפגיעה בראיה עקב פגיעה בעצב הראייה (ב- chiasm), פגיעה שהינה בלתי הפיכה, ולהפרעות אנדוקריניות עם תופעות לוואי. פרופ’ גלזר, המומחה מטעם התובע, קובע בחוות דעתו שהפגיעה שהגידול גרם לעצב הראיה, בחלקה הינה בלתי הפיכה, שכן כתוצאה מן הטיפול, הגידול מגיב חלקית ומצריך מינונים גבוהים שגורמים לתופעות לוואי. נראה שעל כך אין מחלוקת בין המומחים.
על תופעת הלוואי ממנה סובל התובע ניתן ללמד מחוות הדעת של עמית לרון, ממכון שרת הדסה, ונשוב לנושא בדיון בשאלת גובה הנזק, בהמשך. השאלות שבמחלוקת בין הצדדים המצריכות הכרעה
3. א. מתי התלונן התובע לראשונה בפני רופאי הנתבעת על כאבי
ראש, ובאיזו תדירות?
ב. האם ניתן היה לאבחן את הגידול בטרם הפך למקרואדנומה?
ג. האם רופאי הנתבעת התרשלו באיבחון?
ד. האם איבחון מוקדם היה מונע את הנזק שנגרם לתובע? סקירת תלונות התובע על כאבי הראש והטיפול בהן 4. לצורך בדיקת תלונות התובע על כאבי הראש לאורך ציר הזמן, נבדוק את הרשומה הרפואית והתייחסות העדים וב”כ הצדדים לסוגיה.
התובע צירף לכתב התביעה לקט מן הרשומה הרפואית בלבד, ומן הסתם המסמכים בהם ראה חיזוק לתביעתו. הואיל ומסמכים אלה חשובים לצורך הכרעה בתיק זה, נתייחס אליהם, כבר עתה, באריכות. א. הפניית התובע לנוירולוג מיום 27.2.00 חתומה על ידי ד”ר דיאנה כץ. הצדדים התייחסו ארוכות למסמך זה, לפיכך אביאנו בשלמותו: “הריני מפנה את החולה הנ”ל להתייעצות בשל: מזה שנתיים סובל מכאבי ראש, באיזור מצח ורכות [כך במקור]. מרגיש סחרחורת, ללא בחילות לא מתעורר משינה בגלל הכאבים.
אבחנה משוערת: 7840
אודה לך על חוות דעת והמלצתך” (ההדגשה – אינה במקור) (מכתב זה יקרא להלן: “ההפניה לנוירולוג”) (אבחנה 7840 הינה קוד לכאב ראש, והיא מופיעה ברשומות הנוספות כפי שיפורט להלן). ב. רשומה נוספת, הראויה לציטוט מלא, הינה מכתבה של ד”ר פרלמן אסתר, היא המומחית לנוירולוגיה אליה הופנה התובע במכתב ’ההפניה לנוירולוג’ הנ”ל, מיום 18.5.00, המפנה את התובע למכון MRI, וזו לשונו: “במשך 3 שנים סובל מכאבי ראש המופיעים כמה פעמים בשבוע.
בבדיקה נוירולוגית במ.פ.
Fundus – תקין. EEG מ- 15.3.00 – תרשים תקין.
אמא דורשת הפניה ל-MRI בגלל שאצל בעלה גילו גידול במוח רק אחרי בדיקת MRI.” (ההדגשות – אינן במקור) (להלן: “ההפניה ל – MRI”). ב”כ התובע מציין בסיכומיו כי לא ברור אם מדובר בהפניה הנ”ל בספרה 5 לצד המילה “שנים” . ג. כן צירף התובע רישומים על ביקורים במרפאה בשנים 1999-2000, רישומים מן המחשב, אליהם נתייחס בהמשך. 5. ד”ר דיאנה כץ, הרופאה המטפלת בתובע, הגישה תצהיר מטעם הנתבעת, ואף העידה במשפט. לתצהירה צירפה את תיקו הרפואי של התובע המכיל רשומות החל משנת 1988, וכלה ב- 3.8.00. תלונות התובע על ציר הזמן
6. נציין כבר עתה כי הרישומים של ד”ר כץ לאורך השנים הינם ברובם לקוניים, והרישום מציין במקרים רבים: “ביקור רגיל” בלבד.
וכך, בהעדרה של ד”ר כץ, מבקר התובע במרפאה, וד”ר מושיאשוילי בודק אותו (ביום 4.2.99), וכך רושם הוא ברשומה: “החולה מתלונן על: כאבי ראש, אין חום או הקאות כאבים באזור פרונטלי נזלת קלה. אבחנה משוערת susp frontal sinisitis 7840 headache.
ממצאים עיקריים: רגישות מעל אזור פרונטלי אין סימנים מנינגיאליים. כאבים מתגברים בזמן קיפוף הראש.
מהות הבדיקה: צילום מערות פנים. קדימות הצילום: בהקדם”. ביום 8.2.99 חזר התובע לד”ר מושיאשוילי וברשומה נרשם שמדובר בביקור חוזר. הרופא רושם את תלונות החולה כפי שהיו ב- 4.2.99, חוזר ומציין כי הכאבים מתגברים בזמן כיפוף הראש וכי צילום מערות פנים ב.מ.פ. (בלי ממצא פתולוגי – י.ש.).
או אז ד”ר מושיאשוילי מפנה את התובע לעריכת בדיקת דם (ספירת דם ושקיעת דם), וכן למרפאת עיניים כשמטרת ההפניה: fundus. הרישומים הבאים בחודשים מאי, יוני, אוקטובר בשנת 1999 (על ידי ד”ר כץ) חוזרים להיות לקוניים, כאשר באחרון נכתב: “כאבי גרון, כאבי ראש”, ובביקור ביום 4.11.99, נרשם ביקור רגיל כשסיבת הפניה: “ביקור מנהלי”. כך גם כאשר ד”ר שלמה וינקר בדק את התובע ביום 4.1.2000 נרשם ברשומה: “כאבי ראש, סחרחורת, ללא אף סטום [כך במקור]. ממצאים: 110.70, דופק סדיר, ללא רגישות מעל הסינוסים. לב ריאות ב.מ.פ.”.
זאת תחת קוד 7840 – כאב ראש. אף רופא זה שלח את התובע לבדיקות מעבדה. טענות התובע לגבי הרשומות 7. ב”כ התובע מפרט את חשיבות ניהול הרשומה, ואף הגיש את קובץ “הנחיות משפטיות וחובת ניהול רשומה רפואית מסודרת ושמירתה” מיום 5.12.02 (מוצג ת/4). בין היתר מודגש במסמך זה הצורך בהקפדה ברישום לצורך המשך טיפול רפואי ומעקב. כן מפנה הוא לנספח הערוך ע”י ד”ר גבאי לגבי תעוד המידע הרפואי. הוראות אלה היו תקפות לתקופה הרלוונטית לתביעה דנן.
כן הגיש התובע את הוראות הנתבעת לגבי בדיקות הדמיה משנת 1999 שערך פרופ’ א’ פורת (מוצג ת/3), בהן נאמר בין היתר במבוא כי “הפניות למומחים ולהדמיה הינם חלק חשוב ושכיח בפני רופאי הקהילה”.
בעמ’ 41 יש התייחסות להדמיית C.T מוח, ומומלץ לבצעה במקרים הבאים: “א. כאב ראש שנמשך פחות מ- 6 חודשים [כנראה “לפחות” – י.ש.].
ב. כאב ראש שונה באופיו מכאב העבר.
ג. כאב פתאומי מלווה בהקאות.
ד. כאב הולך ומתגבר.
ה. סיפור של חבלה או תלונות המרמזות על לחץ תוך גולגולתי מוגבר.
ו. סימנים פתולוגיים בבדיקה הנוירולוגית.” נזק ראייתי
8. כאמור לעיל, התובעים טוענים שיש חסר בתיק הרפואי, וחלק מהתלונות על כאבי הראש של התובע לא נרשמו. לא ייתכן, לדברי התובעים, שאין תרשומות עד 1997 (ראו ע”א 6160/99 דרוקמן נ’ בית החולים לניאדו, פ”ד נה(3) 117, 125).
יחד עם זאת, במקרה דנן אין החסר (לעניין הרישום) מגיע כדי נזק ראייתי המחייב העברת הנטל (ע”א 6768/01 רגב נ’ מדינת ישראל, תק-על 2004(2), 3408. מה גם, שאין נחיצות בכך, כאשר הטיפול בתובע, כפי שעולה מן הרישומים עצמם, מלמד על רשלנות הנתבעים, כפי שיפורט להלן.
תלונות התובע בנושא כאב הראש 9. השאלה אם התובע התלונן במשך שלוש שנים או שנתיים על כאבי ראש, הינה חשובה לצורך אישוש הקביעה לגבי אפשרות גילוי הגידול, לאור הגישה לפיה אצל גברים הגילוי הוא מאוחר מאשר אצל נשים. (ראו להלן).
התובע ואימו העידו שכאבי הראש החלו משנת 1997. הנתבעת טוענת כי הם החלו רק כשנתיים בטרם הגילוי. מעדיף אני את גירסת התובע. אנמק. א. הרשומות הידניות (עד שנת 1998) הינן שטחיות, בחלקן אפילו לא מצוין תאריך, אין ספרור של העמודים, ואף לא סביר שבמשך תקופות ארוכות מאד אין תיעוד של ביקורים במרפאה, בניגוד לעדות התובעים.
ב. מהיום שהמערכת הינה ממוחשבת, הרי שיש שיפור ברישום הרשומה הרפואית, זאת לאור העובדה שלא ניתן לעבור לשדה נוסף אם לא ממלאים את השדות כגון תאריך, שם הרופא, גיל, קוד אבחנה, תרופה וכיו”ב. אולם כאמור לעיל, מרבית הרישומים שנעשו ע”י ד”ר כץ, הינם לקוניים, זאת לעומת הרישומים שנעשו על ידי הרופאים המחליפים.
בין אם נראה בכך נזק ראייתי ובין אם לאו, אין מקום לספק שד”ר כץ התרשלה לא רק בעצם הרישום, אלא באבחון, ובאי הפנית התובע לבדיקות הדמייה. כמצוין לעיל, ההפניה להדמיית MRI ניתנה על ידי ד”ר פרלמן רק לאחר לחץ שהפעילה אימו על התובע, ותימוכין לכך נמצא במכתב הפניה שצוטט לעיל.
ג. השימוש במינוח “מזה שנתיים” או “3 שנים” (18.5.00) מלמד שמדובר בתקופה שקרובה יותר לשלוש שנים מאשר לשנתיים. הנה כי כן, ד”ר מושיאשוילי מן הסתם חשד בתופעת כאבי הראש של התובע, ולפיכך ניסה לשלול אפשרויות באמצעות ההפניה לבדיקות שנעשו לתובע. אולם מששבה ד”ר כץ למרפאה, ושוב הופיע התובע עם תלונות על כאבי ראש, לא עשתה היא את הדבר המתבקש, והוא בדיקת CT ראש או MRI. לא זו בלבד, אלא שלא ברור אם ד”ר כץ ראתה בזמן אמת את רישומי ד”ר מושיאשוילי. מטעם הנתבעת הוגש תצהירה של ד”ר כץ, והיא אף העידה. בסעיף 6 לתצהירה היא מציינת כי רק ביום 14.10.98 התלונן התובע בפעם הראשונה, ובהמשך: “עד לגילוי הגידול התלונן בסה”כ על כאבי ראש שש פעמים”.
אף לפי עדותה עולה, כי רק ב- 27.2.00 מצאה לנכון לשלוח את התובע לבדיקת נוירולוג. בסעיף 7 לתצהירה מציינת ד”ר כץ כי בכל התאריכים שציינה, הגיע התובע לשם קבלת אישורים רפואיים “בשל העדרות מבית הספר, בשל תלונות על כאבי בטן, לשם חיסון נגד צהבת…”. הסבר זה אף הוא בלתי ברור. כלום שימשה ד”ר כץ “כיסוי” עבור העדרויות של התובע מבית הספר? יתירה מזו, עיון ברשימה מלמד שצויין בתיקו “Abdominal Pain”, דהיינו כאבי בטן, פעם אחת בלבד. בסעיף 8 לתצהירה מציינת ד”ר כץ: “כאב ראש הינו אחד הסימפטומים השכיחים באוכלוסייה, ובעיק ר אצל ילדים, ולכן תדירות הפעמים בהן התלונן התובע על כאבי ראש והעובדה כי תלונות אלה היו מלוות בסימפטומים נוספים כגון, נזלת, חום כאבי גרון, לא הצדיקו הפנייה לנוירולוג לפני חודש פברואר 2000.” רופא משפחה סביר היה מפנים את הרישומים שנעשו על ידי ד”ר מושיאשוילי, ובאין ממצא בבדיקות שאליהן נשלח, היה שולח את התובע למזער לנוירולוג, כבר עם התלונה המתחדשת הראשונה לאחר קבלת תוצאות של הבדיקות אליהן הופנה ע”ד ד”ר מושיאשוילי. עצם ההתחבטות בשאלה אם היה צורך לבצע בדיקת הדמייה, בטרם לחצה של אימו של התובע, עת דרשה בדיקת MRI, מלמדת שד”ר כץ לא נתנה דעתה לכך, וכי אין ברשומה תיעוד על כך, הן לשלילה והן לחיוב. במילים אחרות לא נעשתה אבחנה מבדלת של כאבי הראש המתמשכים.
בת.א. (י-ם) 4344/02 יפה לוי נ’ ד”ר קתרין ברו, תק-מח 2005(3), 8013 (להלן: “פרשת לוי”), מציין כב’ השופט י’ ענבר כדלקמן: “למעלה מן הדרוש אוסיף, כי נטל השכנוע שלא היה מקום להפנות את התובעת לחדר מיון גם אילו נערכו אנמנזה ותיעוד ראויים, מוטל על כתפיהם של הנתבעים. טעמו של דבר הוא, שחוסר הוודאות הקיים בשאלה: מה היו עושים הנתבעים אילו ביצעו פעולות אלה כהלכתן הינו “נזק ראייתי”, אשר נגרם לתובעת עקב התרשלותם של הנתבעים. בנסיבות אלה עובר נטל השכנוע לשכמם של הנתבעים (ראו: פס”ד מרציאנו הנ”ל וריכוז הפסיקה המובא שם). אף אם נניח, אפוא, כי בידי התובעת לא עלה לשכנע פוזיטיבית שעל הנתבעים היה להפנותה בדחיפות לבית חולים, הרי לאור כל המקובץ לא עלה בידי הנתבעים לשכנע, שלא היו עושים כן.”
(שם, עמ’ 8028) 10. דברים אלה יפים אף לענייננו. יותר מכך, הדברים מתעצמים מתוך דברי ד”ר כץ עצמה, שכן המשך תלונות על כאבי ראש 6 פעמים, הצדיקו הפניה מידית לנוירולוג או הדמייה כאמור. אני קובע, אפוא, כי במקרה דנן נגרם נזק ראייתי לתובע ונטל השכנוע עבר לשכמה של הנתבעת. הנתבעת לא הרימה הנטל להוכיח כי לא התרשלה באבחון הגידול בזמן. טענת הנתבעת כי ד”ר פרלמן מסרה בעדותה שחשדה בגידול בראשו של התובע ולכן הפנתה אותו להדמיה, אומרת דרשני, שהרי אילו סברה כך מדוע היה צריך לציין שההפניה נעשית לאור דברי אם התובעת? מכל מקום הדבר מחזק את המסקנה כי היה מקום להפנות לנוירולוג זמן רב קודם לכן.
האם ניתן היה לגלות את הגידול באמצעות הדמייה בתאריך מוקדם יותר?
11. פרופ’ ורדי, המומחה מטעם התובע סוקר בחוות דעתו (נספח א’ לכתב התביעה) את הרישומים בתיק הרפואי של התובע. בדיונו בענין איבחון ה- Pituitary Adenoma, מסתמך הוא על הספרות הרפואית הקובעת כי תופעה זו שכיחה בגילאים 15-20 ומתאפיינת בכאבי ראש, הקאות ושינויים מנטליים והמחייבים .”MRI is preferred to CT as an aid in diagnosis…”
(The Merck Manual, 1999 pp. 1442-148, cnc Neoplasm: Primery cns tumos). כן אף במקורות נוספים אותם הוא מצטט, מסיק המומחה כי על הרופא לנקוט משנה זהירות קלינית באבחנת כאבים כרוניים, ולעשות שימוש מושכל באמצעי האבחון המודרניים העומדים לרשותו. כן מפנה הוא ל: ADAM’S AND VIKTOR’S, PRINCIPLES OF NEUROLOGY, (2001) CHAPTER 31,pp. 676 (713-717) 733. כן עומד פרופ’ ורדי על הצורך בשימוש בבדיקות מתוחכמות יותר המצויות בסל הבדיקות של הנתבעת (Adams שם, 717), וכן לגבי חשיבות הגילוי בזמן שכן ככל שהגידול תופח יש קושי טכני בכריתתו, עד כדי ויתור על טיפול נוירולוגי (ADAMS שם, 733).
אשר למועד גילוי הגידול מציין פרופ’ ורדי כדלקמן: “המשמעות בפועל של אבחנה זו, בין מיקרו למאקרו אדנומה, הינה בצימצום או בשלילת הסיכוי לטיפול מיטבי לו היה שגיב זוכה אילו נערכה בדיקת MRI לפני 18.5.00 או ממש בסמוך לתאריך זה, ולא נדחית לתאריך מאוחר – 9.7.00.” (שם, עמ’ 6)
12. פרופ’ רם, מטעם הנתבעת, משיב על כך בחוות דעתו: “קביעתו של פרופ’ ורדי שאיבחון מוקדם יותר היה מאפשר גישה טיפולית נוירוכירורגית אינה כמובן נכונה. טיפול הבחירה בפרולקטינומות בכל גודל הינו תרופתי, כפי שאף מוכח במקרה שלפנינו. טיפול נוירוכירורגי הינו נדיר ביותר ושמור למצבים שאינם דומים למצבו של התובע.
כמו כן קביעתו של פרופ’ ורדי שקיימת “אנדוקרינופתיה נרחבת” אינה נכונה לאור חוות דעתו של פרופ’ גלזר, המציין על תפקוד תקין של בלוטת ההיפופיזה למעט רמה נמוכה של טסטוסטרון שיתכן ותחייב טיפול משלים בעתיד. חשוב לציין שההפרעה ברמת הטסטוסטרון הינה פועל יוצא של רמת הפרולקטין וקיימת קורלציה מובהקת בין השניים…” (שם, עמ’ 3)
יחד עם זאת מציין פרופ’ רם:
“…שהטיפול שניתן לתובע הביא לנסיגת הגידול יחד עם שחרור מלא של עיצבי הראיה ללא נזק שאריתי. בהתאם מצבו של התובע לא הורע גם אם היה איחור באיבחונו כפי שטוענת התביעה.”
מעדיף אני את חוות דעתו של פרופ’ ורדי. אם אכן הטיפול היה כה מועיל, סביר יותר להניח שטיפול בשלבים מוקדמים יותר היה מונע את הנכות שנגרמה לו כמפורט בחוות הדעת מטעם התובע.
גילוי מוקדם היה אפשרי לא רק בשל תלונות התובע, כפי שצוין לעיל, אלא אף לאור “סיפור משפחתי” אצל התובע. רפואת משפחה
חובת הזהירות המושגית
13. בחינתה של חובת הזהירות המושגית נעשית על פי מבחן הציפיות. עלינו לבחון האם אדם סביר, ובמקרה דנן רופא סביר, צריך היה לצפות את התרחשות הנזק (ע”א 9245/99 ארנון ויינברג נ’ משה אריאן, תק-על 2004(2) 409 ,עמ’ 427 (להלן: “פרשת ויינברג)). הלכה היא כי יחסי רופא-חולה מקימים חובת זהירות כלפי החולה. החובה ] ]>

While educators are talking a lot about it, action on a wide scale has yet midnightpapers.com custom writing paper to follow