קשר סיבתי בין תסמונת התעלה הקרפלית לעבודה

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע

ב”ל 1007-11-10 שורץ מימון נ’ המוסד לביטוח לאומי סניף באר שבע

בפני כבוד השופט יוסף יוספי

נציג מעבידים- מר משה אניג’ר

נציגת עובדים- גב’ גילה קליין

התובעת

שרה שורץ מימון

נגד

הנתבע המוסד לביטוח לאומי סניף באר שבע

 

פסק דין

1. עסקינן בתובענה, במסגרתה מבקשת התובעת להכיר בליקויים בידיה כפגיעה בעבודה.

2. בית הדין נתן תוקף להסכמת הצדדים לעניין התשתית העובדתית עליה התבסס המומחה כמפורט להלן:

“העובדות שיובאו בפני המומחה

1. התובעת ילידת 4.5.50.

2. התובעת עובדת כמזכירה בבי”ס תיכון בב”ש משנת 1976 ועד היום, עם הפסקה משנת 1988 ועד 1990.

3. התובעת עובדת בהקלדת נתונים אישיים של תלמידים בביה”ס (כ- 1570 תלמידים) ומורים (136 מורים), בניית קבוצות לימוד, עזרה בהקלדת ציונים, הפקת תעודות ודיווח נוכחות. כל אלה נעשים באמצעות הקלדה שביצעה התובעת.

4. התובעת עובדת כ -8.5 שעות ביום , מתוכן כ – 6 שעות בהקלדה אינטנסיבית.

5. עד לשנת 1988 עבדה התובעת בהקלדה על מכונת כתיבה. בסוג זה של המכונה,

בסוף כל שורה שהוקלדה היתה התובעת מחזירה את החלק העליון של המכונה למקומו באמצעות יד שמאל. בנוסף, התובעת הקישה על מקש הרווח באמצעות אגודל יד שמאל.

משנת 1990 עברה להקליד באמצעות מחשב .

6. ידה הדומיננטית של התובעת הינה יד ימין. התובעת מקלידה בשיטה עיוורת.

7. מצבה הרפואי של התובעת כעולה ממסמכים הרפואיים” .

3. לצורך הכרעה בסוגיה מונה ד”ר דבי דן כמומחה מטעם בית הדין (להלן “המומחה”), והוא נתבקש לחוות דעתו בשאלות הבאות:

“1. ממה סובלת התובעת בכל הנוגע לידיה?

2. האם הליקוי הקיים, ככל שקיים, נובע מתנאי עבודתה של התובעת כמפורט לעיל?”

4. המומחה השיב בחוות דעתו מיום 22.8.11, במסגרתה סקר את החומר שהיה בפניו וציין:

“…לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי קשר בין תנאי עבודתה של התובעת לבין הליקוי הקיים בכתפה הימנית”.

5. בהחלטה מיום 23.8.11 ניתנה לצדדים אפשרות לפנות לבית הדין בבקשה להציג למומחה שאלות הבהרה, ונקבע כי במידה ולא יוצגו שאלות כאמור יסכמו הצדדים בכתב.

6. בהחלטה מיום 10.11.11 אישר בית הדין לתובעת להציג למומחה את שתי שאלות ההבהרה אותן ביקשה להציג (שנוסחן יובא בהמשך פסק הדין).

7. ביום 28.11.11 השיב המומחה את הדברים הבאים:

“ב. בהמשך לתשובתי לשאלתה הקודמת, אם נטען כי התפתחות תסמונת התעלה הקרפאלית הייתה מהלך תחלואי טבעי אשר היה מופיע בלא קשר לעבודתה אזי סבורני כי יש באופי עבודתה של התובעת על מנת להחמיר את מצבה של התובעת ולהחיש את הניתוח שעברה בכל ידה לשחרור התעלה הקרפאלית.

לגבי יתר הפגיעות כמתואר בתשובתה הקודמת אין באופי עבודתה על מנת להשפיע עליהן, להחמירן או לזרזן”.

8. בהחלטה מיום 29.11.11 הורה בית הדין לצדדים להגיש את סיכומיהם.

ביום 7.12.11 הגיש הנתבע בקשה להצגת שאלות הבהרה, התובעת הגישה את תגובתה לבקשה, וביום 12.1.12 דחה בית הדין את בקשת הנתבע והורה שוב על הגשת סיכומים, וכך עשו הצדדים.

טענות התובעת

9. לטענת התובעת, המומחה ביסס חוות דעתו על התשתית העובדתית שקבע בית הדין, ועל התיעוד הרפואי המתייחס לתובעת. כמו כן, המומחה השיב לשאלות ההבהרה בצורה עניינית, ברורה ומפורטת, ובסופה קבע כי קיים קשר סיבתי ברור בין אופי עבודתה כקלדנית (6 שעות הקלדה אינטנסיביות בכל יום) לבין הפגיעה ממנה היא סובלת; לפיכך יש לקבל את חוות הדעת, ולקבוע כי קיים קשר סיבתי בין אופי עבודתה של התובעת לבין תסמונת התעלה הקרפאלית בכפות ידיה.

טענות הנתבע

10. לטענת הנתבע, תשובתו של המומחה לוקה בחוסר בהירות, היות ומחד גיסא טוען המומחה כי מדובר במהלך תחלואתי טבעי, ומאידך הוא סובר כי יש בכך לקשור קשר סיבתי בין אופי עבודתה של התובעת ובין תסמונת התעלה הקרפאלית. בנוסף, מעיון בחוות דעתו של המומחה עולה, כי אינה מנוסחת בלשון חד משמעית, אלא נעשה שימוש במילים אשר במהותן מביעות ספק, כמו “סבורני”. יתר על כן, המומחה הרפואי טען כי מחלת הC.T.S יכולה הייתה להגרם עקב מצב תחלואתי טבעי ולאו דווקא כתוצאה מעבודה, לפיכך אין בכך בכדי לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין העבודה.

לסיכום, טען הנתבע כי מידת הקשר הסיבתי לא הובהרה עד תום בחוות דעתו של המומחה הרפואי ואף לא בתשובותיו לשאלות ההבהרה. בהתאם לפסיקה המוזכרת לעיל, התובעת לא השכילה להרים את נטל ההוכחה הנדרש לעניין קיומו של קשר סיבתי.

יש מקום לפנות למומחה רפואי נוסף, ולחילופין לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

11. לאחר לימוד טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין התובענה להתקבל בחלקה בהתאם לאמור בחוות דעת המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, והכל מהנימוקים המפורטים להלן.

12. בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע לא אחת המשקל שיש ליתן לחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין, וזאת בהאי לישנא:

“בתי הדין לעבודה מייחסים בד”כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת מטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם ביה”ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית”.

ראה:

עב”ל 411/97 דחבור בוטרוס נגד המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, ניתן ביום 2.11.99, סעיף 4 לפסק הדין).

סטיב אדלר, ‘מומחים יועצים רפואיים בביה”ד לעבודה’, המשפט ב’ (התשנ”ה) 199, 212.

יצחק לובוצקי, ‘סדר הדין במשפט העבודה’, מהדורת 2004, פרק 12 עמ’ 45.

כמו כן, הלכה פסוקה היא כי בשאלות רפואיות “יסמוך ביה”ד את ידיו על חוות דעת מומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן”.

ראה:

דב”ע נה/ 79-0 קלמן סעדה נגד המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, ניתן ביום 29.3.95, סעיף 13 לפסק הדין).

ועוד פסק בית הדין הארצי בהאי לישנא :

“לדידו של בית הדין , המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה”.

ראה :

עב”ל 1035/04 דינה ביקל נגד המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, ניתן ביום 6.6.2005, סעיף 5 (ו) לפסק הדין).

לפיכך, במרבית המקרים ראוי להעדיף את חוות דעתו של המומחה שמינה בית הדין מאשר את חוות דעתו של המומחה מטעם אחד הצדדים.

ראה:

דב”ע 37 – 0 המוסד לביטוח לאומי נגד מדלן נתנאל, פד”ע יח 78, 82.

ע”ע 1274/02 דינה אואקינן נגד מדינת ישראל (לא פורסם).

יצחק לובוצקי, שם, עמ’ 46.

13. במקרה שלפנינו קבע המומחה, כי יש באופי עבודתה של התובעת על מנת להחמיר את מצבה, ולהחיש את הניתוח שעברה בכל יד לשחרור התעלה הקרפאלית; ובאשר ליתר הפגיעות, קבע המומחה כי אין באופי עבודתה של התובעת כדי להשפיע עליהן, להחמירן או לזרזן.

14. במקרה דנן, ניתנה על ידי המומחה חוות דעת מפורטת ביותר ומנומקת, במסגרתה צויינו באופן כרונולוגי כל הבדיקות הקליניות וההדמייתיות אותן ביצעה התובעת לאורך השנים, תוך ניתוח מצבה הרפואי של התובעת; והכל בהסתמך על התשתית העובדתית אשר הונחה בפניו.

במסגרת חוות דעתו, ציין המומחה שהתובעת סובלת ממספר בעיות בידיה, כגון: תסמונת הנעיצה בכתף ימין, תסמונת התעלה הקרפאלית, שחיקה ניוונית של בסיס האגודל משמאל ומרפק טניס.

בהקשר זה הוסיף המומחה וציין, שמכל הליקויים שצוינו לעיל נותרה רק בעיית הכתף, שכן יתר הליקויים היו אפיזודה חולפת, או שטופלו ניתוחית- כמו תסמונת התעלה הקרפאלית בשני שורשי כף היד, או הבעיה בבסיס האגודל השמאלי. הליקוי היחיד שנותר, לדעת המומחה, הוא תסמונת הנעיצה בכתף ימין, ממנה ממשיכה התובעת לסבול.

לפיכך, במסגרת חוות דעתו דן המומחה רק בשאלת הקשר הסיבתי שבין תנאי עבודתה של התובעת לתסמונת שבכתפה, לגביה קבע כי אין קשר סיבתי.

15. לאור שפורט בסעיף 14 לעיל, ובשים לב לטענות התובעת בבקשה להצגת שאלות הבהרה אותה קיבל בית הדין, הורה בית הדין למומחה בהחלטתו מיום 10.11.11 לענות על שתי שאלות ההבהרה הבאות:

“א. האם קיים קשר סיבתי בין אופי עבודתה של התובעת לבין הפגימות שנגרמו לתובעת בבסיס האגודל ובכפות ידיה, תסמונת התעלה הקרפאלית?

ב. האם אופי עבודתה של התובעת זירז או גרם להחמרה במצבה של התובעת?”

16. במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה, ענה המומחה באופן מפורט וענייני, תוך שהוא שולל באופן חד משמעי קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לשלושת הליקויים הבאים: תסמונת הנעיצה בכתף ימין, השחיקה הניוונית של בסיס האגודל משמאל והאפיקונדיליטיס של מרפק ימין.

מנגד, לגבי תסמונת התעלה הקרפאלית, קבע הוא את הדברים הבאים (ההדגשות הוספו):

“… פגיעה זאת יכולה להתפתח כתוצאה מעבודתה של התובעת כמתואר ע”י בית הדין, אומנם פגיעה זאת שכיחה יותר בנשים (פי 8) מופיעה בדרך כלל בסביבות גיל 40-50 תוקפת את שני שורשי כף היד או את שורש כף היד הדומיננטית. מכאן שניתן לטעון כי מדובר במהלך תחלואי טבעי אולם לפי תאור עבודתה של התובעת של 6 שעות הקלדה אינטנסיביות מדי יום, סבורני כי יש בכך על מנת לקשור קשר סיבתי בין אופי עבודתה של התובעת ובין תסמונת התעלה הקרפאלית”.

עוד הוסיף המומחה וציין בתשובתו לשאלת ההבהרה השניה את הדברים הבאים:

“ב. בהמשך לתשובתי לשאלה הקודמת, אם נטען כי התפתחות תסמונת התעלה הקארפלית הייתה מהלך תחלואי טבעי אשר היה מופיע בלא קשר לעבודתה אזי סבורני כי יש באופי עבודתה של התובעת על מנת להחמיר את מצבה של התובעת ולהחיש את הניתוח שעברה בכל יד לשחרור התעלה הקארפלית. לגבי יתר הפגיעות כמתואר בתשובתי הקודמת אין באופי עבודתה על מנת להשפיע עליהן, להחמירן או לזרזן”.

17. הנה כי כן, המומחה ציין אמנם כי מחלת C.T.S אופיינית לנשים בגילה של התובעת, אך לאור תנאי עבודתה קשר המומחה בין מחלה זאת לבין תנאי עבודתה, וזאת על דרך ההחמרה.

18. חוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה היו מנומקות, ברורות וחד משמעיות. אמנם, במסגרת חוות דעתו לא התייחס המומחה לעניין הקשר הסיבתי שבין מחלת ה C.T.S לבין תנאי עבודתה של התובעת; אך במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה ענה הוא באופן חד משמעי, ענייני, מקצועי וברור; ומסקנתו הסופית הינה, כי לאור תנאי עבודתה של התובעת כפי שפורטו, הרי שיש קשר סיבתי בין מחלת ה C.T.S לבין תנאי עבודתה.

אמנם, המומחה ציין בחוות דעתו, כי מדובר בליקוי אשר חלף באמצעות הניתוחים של התובעת בידיה; אולם, המומחה מוסיף בתשובותיו לשאלות ההבהרה, כי תנאי עבודתה של התובעת זירזו את מצבה והחישו את הצורך בניתוחים שעברה בכל יד,לשחרור התעלה הקרפאלית. לפיכך, עולה כי ליקוי זה נגרם כתוצאה מתנאי עבודתה.

19. מכל האמור לעיל, עולה כי המומחה פירט היטב ממה סובלת התובעת בכל הקשור לידיה, וקבע מסקנותיו בהסתמך על התשתית העובדתית ועל נתוניה הרפואיים של התובעת. עסקינן בקביעות רפואיות גרידא, מטעם מומחה אשר מונה על ידי בית הדין, בהן בית הדין אינו נוהג להתערב; על אחת כמה וכמה, עת מדובר בחוות דעת מקיפה ומפורטת ביותר, שנסמכה על הרישומים הרפואיים בעניינה של התובעת, אשר פורטו באופן כרונולוגי וברור.

20. לסיכום, יצויין כי הנתבע לא העלתה טענות אשר יש בהן טעם שלא לקבל את חוות דעתו של המומחה. קביעתו של המומחה הייתה חד משמעית ונחרצת, והיא הובאה במסגרת חוות דעת ותשובות לשאלות הבהרה, אשר נומקו באופן ענייני, מקצועי ומפורט.

לפיכך, לא ראינו סיבה שלא לאמץ את האמור בהן.

אחרית דבר

21. לאור כל האמור לעיל, דין התובענה להתקבל בחלקה, בהתאם לאמור בחוות דעתו של המומחה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות, היות והתובעת מיוצגת באמצעות הסיוע המשפטי.

22. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום.

23. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק דין.

יוסף יוספי

ניתן היום, י”ז אייר תשע”ב, 09 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

נציגת עובדים-

גב’ קליין גילה יוסף יוספי, שופט נציג מעבידים-

מר משה אניג’ר

בית חולים אסף הרופא- תביעות רשלנות רפואית

בית חולים אסף הרופא – תביעות רשלנות רפואית

תביעות רשלנות רפואית הוגשו בעבר נגד בי”ח אסף הרופא, כמו כמעט נגד כל בית חולים בעולם. על אף שרוב הטיפולים המובצעים בבית חולים אסה”ר הינם טובים ואיכותיים ומסתיימים בהצלחה, קיימים כאמור גם מקרים של רשלנות רפואית בבית חולים זה.

בית החולים אסף הרופא נוסד לפני  כ 100 שנים. בתחילת דרכו בית החולים שימש מחנה צבאי של הצבא העות’מאני. בהמשך עם הגעת הבריטים לארץ, עבר בית החולים לשליטת הבריטים, ושימש את חיל האוויר המלכותי הבריטי. בית החולים באותן שנים הכיל בסך הכול 100 מיטות, לעומת קרוב ל 800 המיטות הנמצאות בבית החולים היום. לאחר מכן, בשנת 1948 נתפס המחנה ובית החולים איתו על ידי כוחות הפלמ”ח. בית החולים שימש בהתחלה כבית חולים צבאי של צה”ל אשר שימש לחולים אשר יכולים לטפל בעצמם ובהמשך טיפל בחולי קדחת. ב 1949  אומץ לראשונה בית החולים על ידי משרד הבריאות. בית החולים קיבל את שמו הנוכחי,  אסף הרופא, החל משנת 1952. אסף הרופא, שעליו בעצם נקרא בית החולים הוא אסף בן ברכיהו, שהיה רופא יהודי שעבד בארץ במאה השישית בארץ ישראל.

בית החולים מספק את שירותיו בעיקר לחצי מיליון תושבי השפלה. בית החולים מכיל כ 3400 אנשי צוות רפואים אשר כוללים רפואים,צוות סיעוד,חוקרים,אחיות ועוד. כיום מכיל בית החולים קרוב ל 800 מיטות ובניהם 666 מיטות אשפוז ו 126 מיטות אשפוז.

בבית החולים אסף הרופא קיימים מערכים רפואים מובילים שונים ובניהם: מערך ניאונטלי, מערך פדיאטרי,מערך טיפול נמרץ,מחלקת מיון, רפואה דחופה, מרפאות שיניים, מכון בריאות השד ומרכז מידע תרופתי ועוד.

פסקי דין רשלנות רפואית אסף הרופא

בשנת 1999 הוגשה תביעה בפני השופטת שרה ברוש והשופט עדי אזר ז”ל, לפי זוג הורים תבע את בית החולים אסף הרופא וזאת עקב החלטתה רשלנית של רופא בית החולים לשחרר את האם לביתה למעקב ולא לבצע תפירת צוואר רחם בבית החולים. במהלך תקופת המעקב הדו שבועי בבית, אושפזה האם עקב “דינמיקה צווארית”, אשר הובילה להחלטתה לביצוע תפירה דחופה של צוואר הרחם. שלושה ימים לאחר מכן אושפזה האם בשנית וזאת כתוצאה מירידת מים. יום למחרת נולדה לאם תינוקות בפגות קיצונית. האם תבעה את בית החולים על כך שעקב חוסר בטיפול ראוי ובמועד הנכון, שעיקרו תפירת צווארת הרחם, היה מונע בסבירות גבוהה את הפגות הקיצונית של הבת.

הגשת תביעת רשלנות רפואית נגד בית חולים אסף הרופא

באם נפגעתם לדעתכם עקב רשלנות רפואית של הבית חולים אסף הרופא, יש לפנות אל עורך דין רשלנות רפואית, אשר יבדוק את המסמכים הרפואיים הרלבנטיים ותייעץ עם רופא מומחה ולאחר מכן יקבל החלטה אם יש מקום להגיש תביעה נגד בי”ח אסף הרופא. לשלאלות בנושא תביעה נגד אסף הרופא על רשלנות רפואית, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה בראש העמוד משמאל

גלית סעדה ז"ל- רשלנות רפואית

רשלנות רפואית גלית סעדה הוא נושא המאמר שלהלן.

סיפור מותה של גלית סעדה ז”ל הנו ממקרי הרשלנות הרפואית המזעזעים ביותר. סעדה בת ה-37 ילדה תאומים בניתוח קיסרי בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. כמו כן, היא התקבלה לניתוח הקיסרי במצב בריאותי תקין. יחד עם זאת, מספר שעות לאחר הניתוח הקיסרי שעברה התלוננה סעדה על כאבי ראש וחולשה. לאחר מכן התלוננה על חום וחולשה, וטופלה על ידי אחד הרופאים במחלקה. במהלך הלילה שוב התלוננה סעדה כי היא חשה בחולשה. בבוקר כשעה לאחר ביקור הרופאים- נפטרה. סיבת המוות הייתה דימום פנימי שלאחר הניתוח הקיסרי שלא התגלה על ידי הצוות המטפל. הצוות שטיפל ביולדת גלית סעדה מואשם כעת על ידי ועדת בדיקה מיוחדת שמינה משרד הבריאות לבדיקת מקרה זה ברשלנות חמורה בטיפול ביולדת. כאשר ההמלצה כנגד חלק מהמעורבים בפרשה היא על הגשת קובלנה משמעתית, כאשר הרשעה בעבירה יכולה אף לגרור השעיה של הרישיון לעסוק ברפואה לצמיתות.

הועדה אינה חוסכת גם במילים על התנהלות קשה ומקוממת של בית החולים בעניין זה. בבירור שנעשה התברר ששני רופאים מתמחים תורנים היו אחראים לבדם על כל מערך המיילדות והגניקולוגיה בבית החולים, יחד עם אחות שזו משמרת הלילה הראשונה שלה. בנוסף הסתבר כי לאחות לא היו את הכישורים הנדרשים על מנת לאייש את המשמרת האמורה. כמו כן, מסתבר שלאחר שהועברה סעדה להתאוששות לאחר הלידה התלוו לכאבים ולחולשה שחשה גם דופק גבוה ולחץ דם נמוך שהיו יכולים לרמוז על מקור הבעיה. בנוסף, בתגובה לתלונותיה טופלה סעדה במשככי כאבים בלבד, כאשר הרופאים לא ביקשו לערוך בדיקות נוספות לגילוי מקור הכאבים, ולא ביקשו להתעדכן במצבה במהלך הלילה.

בשעה 8:00 התגלתה סעדה כאשר היא מתה במיטתה. אחד המתמחים באותה עת, הודה בגילוי לב, שחוסר הניסיון פגע ככל הנראה ביכולת הטיפול שלו במקרה זה. וזאת, כאשר העיד שסעדה לא נראתה לו בשוק. חשוב להדגיש כי הוועדה מתחה ביקורת קשה על הנהלת בית החולים שלא מצאה לנכון לאייש את המשמרת באותו לילה בנוכחותו של רופא בכיר. כמו כן, על אף שהיה מדובר במתמחים ובאחות שזו לה המשמרת הנכונה מצאה וועדת משרד הבריאות לנכון להטיל במקרה זה אחריות אישית כאמור, ולא רק על הנהלת בית החולים. הוועדה נימקה את החלטתה בכך שאין זה נכון כעניין של מדיניות ראויה שבכל מקום שבו יש כשל מערכתי ינוקו המעורבים מאחריות אישית בפרשה. לדידה של הוועדה, פטור כזה אפשרי רק במקרים נדירים ביותר, בהם הכשל המערכתי מהווה את נתח הארי ואילו האחריות האישית היא זניחה. בעקבות מקרה המוות של סעדה ומקרה נוסף שאירע בבית החולים הלל יפה הוחלט על ניסוחו של נוהל ארצי שיחייב בדיקות מעקב כל שעתיים-שלוש שעות לכל אישה לאחר ניתוח קיסרי.

לשאלות בנושא רשלנות רפואית חמורה, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון

רשלנות רפואית בית חולים אסף הרופא / בי"ח אסה"ר

רשלנות רפואית של בית חולים אסף הרופא

מרבית הפרוצדורות הרפואיות מתבצעות במוסד רפואי כגון בית חולים אסף הרופא. זו הסיבה שמספר תביעות רשלנות רפואית כנגד בתי חולים הוא גדול כל כך לעומת ספקי שירותי בריאות אחרים. בית חולים חב חובת זהירות כלפי המטופלים בו, ואלו סומכים את ידיהם על צוותו ללא כל סייג.

מיהם הנתבעים במקרה של רשלנות בבית חולים אסף הרופא

הבעלות על בתי החולים במדינת ישראל היא מחולקת. ישנם בתי חולים פרטיים, שם התביעה היא כנגד בית החולים והגוף האחראי עליו. כמו כן, ישנם בתי חולים בבעלות קופות החולים, ואז תוגש התביעה כנגד בית החולים והקופה אליו הוא שייך, וישנם בתי חולים ממשלתיים, ואז תוגש התביעה כנגד בית החולים, ומדינת ישראל.

עילות רשלנות רפואית של בית חולים אסף הרופא

• חבלה בתוך בית החולים כתוצאה מהתפרעות של מטופלים אחרים בבית החולים.

• חבלה כתוצאה מפגיעה של מכשיר או חפץ השייך לבית החולים.

• הפרת חובת סודיות רפואית. על הצוות הרפואי חלה חובה של סודיות רפואית כלפי מטופל. כך לדוגמא, בית החולים לא יכול למסור מידע על מטופל אלא אם כן נדרש לעשות זאת לפי דרישת החוק. כמו כן, אסור לצוות הרפואי לדון במצבם הרפואי של חולים עם זרים.

• אובדן/השמדת רשומות רפואיות. החקיקה במדינת ישראל מחייבת את הצוות הרפואי לתעד את הטיפול בחולה.

• אי ביצוע מעקב רפואי אחר תוצאות הבדיקות של המטופל.

• אי עמידה בדרישת ההסכמה מדעת. על מנת שהפרוצדורות והאשפוז בבית החולים ייעשו באופן חוקי, חלה על בית החולים והצוות המטפל בו חובה לעמוד בדרישת ההסכמה מדעת.

• אי לקיחת אנמנזה מפורטת מהמטופל על ידי הצוות המטפל הכוללת לדוגמא גיל, רקע תורשתי, סיבת ההפניה למיון, הטיפול התרופתי של המטופל כולל תוספי תזונה ותרופות ללא מרשם, ועוד. כמו כן התעלמות מהתסמינים המתוארים על ידי המטופל.

• אסור לבית החולים להפלות בקבלת טיפול רפואי על רקע גזע, מין או דת.

פסק דין- פסקי דין- רשלנות רפואית של בית חולים אסף הרופא /בבי”ח אסה”ר

ת”א 259/02 פלוני נ’ מדינת ישראל- רשלנותה הנטענת של הנתבעת היא בדחיית בקשתה של האם להפסקת היריון. התובע יליד 5.2.94 סובל מקיצור משמעותי באורך הגפיים וממומים נוספים. הנתבעת היא מפעילת בית החולים שבו ישבה הוועדה שדחתה בקשת הפסקת ההיריון של האם (אסף הרופא). ההיריון היה הריונה השני של האם. בשבוע ה-21.5 בסקירת המערכות שבוצעה נראה קיצור משמעותי בגפיים. גם בבדיקות נוספות שנערכו בהמשך, המשיך לבלוט הקיצור המשמעותי בגפיים. אחד הרופאים שביצע חלק מבדיקות האולטרה סאונד הפנה את האם לועדה להפסקת היריון. האם הגישה את הבקשה לועדה להפסקת היריון וזו דחתה את בקשתה משום שלדידם מלבד הקיצור בגפיים לא נראה שום פגם אחר. כיום קומתו של התובע נמוכה מאד ביחס לגילו אך הוא לא אושפז לא מדווח על בעיות רפואיות ולא מטופל במסגרת כלשהי. התובע טוען כי בשל התרשלותם של הגורמים לא הופסק הריונה של אמו והא בא לעולם עם מומים. על יסוד חוות הדעת הרפואית נקבע כי התובע סובל מהיפוכונדרופלזיה. בית המשפט פסק לתובע סכום של 450,000 ₪.

לשאלות בנושא רשלנות רפואית של בי”ח אסה”ר ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון