אורולוגיה- רשלנות רפואית של אורולוג?

רשלנות רפואית אורולוג

למידע כיצד להגיש תביעה לחצו על: רשלנות רפואית של אורולוג

לקריאת פסק דין בנושא, ראו להלן:

מוחה עוז
התובע
נגד
הסתדרות מדיצינית הדסה
הנתבעת
פסק-דין
1. נושא פסק דין זה הוא תביעת התובע לפיצוי בגין נזקי גוף כמפורט בסעיף 11 לכתב-התביעה וסעיפים 83-79 לסיכומי ב”כ התובע מחמת רשלנות רפואית של רופאי הנתבעת, מפעילת בית החולים “הדסה” שבו טופל התובע (להלן:ב בית-החולים), כמתואר בסעיף 7 לכתב התביעה בעקבותיה, התנוון האשך השמאלי של התובע (להלן:ו האשך) מחמת היותו מחוץ לכיס האשכים (להלן:נ הכיס) ונכרת ב5/94-, מחשש התפתחות סרטנית. פרטי הרשלנות העיקריים להם טוען התובע הם כי רופאי בית-החולים לא אבחנו מבעוד מועד את האשך כאשך הנמצא בדרך כלל מחוץ לכיס – באזור המפשעתי או מעליו – והטעון קיבוע מוקדם לשם מניעת ניוונו; לא ביצעו את המעקב הדרוש אחר השינויים באשך, לא ביצעו את הבדיקות הדרושות לאבחון מוקדם ולא הדריכו את הורי התובע למעקב כנ”ל; לא התייעצו עם מומחי אורולוגיה בקשר לאבחון וטיפול ולא ניהלו רישומים נאותים של מהלך הטיפול. הנתבעת מכחישה את פרטי הרשלנות המיוחסים לרופאי בית-החולים וטוענת כי רופאיה פעלו לפי כללי הרפואה המקובלים בעת שטיפלו בתובע, אבחונם את האשך כאשך נייד שמרבית הזמן נמצא בכיס היה אבחון נכון, למעשה התובע סבל מתופעת אשך “העולה” מכיס האשכים למעלה המפשעה, בעקבות התבגרות וגדילה מגיל 13 ואילך. באשר לנזק טוען התובע בסיכומי בא כוחו כי מגיעים לו פיצויים לפי שכר ממוצע בגין נזק לא ממוני עקב:ו נכות רפואית של 34%; בגין כאב וסבל ופגיעה בפוריות מחמת אבדן האשך; ועקב סיעוד, ניידות והפסד כושר השתכרות של 24%. הנתבעת טוענת בסיכומי בא-כוחה, כי אם הוכחה אחריותה, לא הוכח קשר סיבתי בין האחריות לנזק מחמת התהוות ניוון האשך תוך השנתיים הראשונות לחיי התובע והעדר כל ראייה כי פוריותו נגרעה עקב הכריתה ולחילופין, מגיעים לתובע פיצויים רק בגין נזק לא ממוני לנכות של 5% בסך של 70,000 ש”ח, שכן לא הוכח כי כריתת האשך גרמה לנכות פסיכיאטרית כלשהי. 2. אין לכאורה מחלוקת בין הצדדים והמומחים הרפואיים – כולל החוקרים מחברי ת2/ – ת4/ ו-נ1/ – נ5/ – בקשר לעובדות דלהלן העולות בין היתר מהרשומות הרפואיות הכלולות בנ3/ תוך הקדמת מספר הגדרות מונחים רפואיים כפי שעולות מהראיות שהוגשו: (א) הגדרות השריר הקאומסטרי – הוא שריר העוטף את כלי הדם וחבל הזרע המובילים לאשכים, המתכווץ בעת גירוי חיצוני כולל קור ופחד וגורם עקב זאת להעלאת האשך מכיסו לעבר תעלת המפשעה. עם גדילת האשך פעילותו של השריר נחלשת. הגוברנבקלום – מיתר המצוי בכיס שתפקידו לנווט את מסלול תנועתו של האשך למקומו בכיס (להלן – הנווט). האשך הטמיר או הנעלם (הקריפטורקידי) – הוא אשך שלא ירד לשק האשכים ונותר ממוקם במרבית הזמן בתעלת המפשעה (להלן:ב התעלה) או בחלל הצפק ולא ניתן בדרך כלל להורידו לתחתית הכיס בלחיצה חיצונית או על ידי הרדמה באופן שישאר – ולו זמנית – בתחתית הכיס. האשך האקטופי – הוא אשך הנמצא מחוץ לכיס האשכים ולתעלה, דהיינו:ו מחוץ למסלולו הרגיל בעיקר מחמת פעילות לקויה של הנווט. אשך זה מתמקם באזורים שונים סביב לכיס ולתעלה, שלא במסלול הירידה לכיס. האשך הנייד (הרברטרקטילי) – הוא אשך הנתון במצבי פעילות יתר של השריר הקרמסטרי בכיווץ וגם בהרפיה והוא נע בין הכיס לבין התעלה, כאשר רוב הזמן – בהעדר מצבי גירוי וברגיעה מצוי בתחתית הכיס ועם החלשות השריר מחמת גדילה בנפח ובמשקל האשך, יקבע במקומו בתחתית הכיס. האשך “העולה” או “הנסוג” (Gliding או Ascending) – הוא אשך שנמצא עד גיל 12-3 בכיסו והופך עם ההתבגרות והגדילה בין גיל 13 לגיל 16 לאשך טמיר הממוקם סמוך לשער הכניסה לכיס, שהוא השק המפשעתי השטחי (להלן:נ S.I.P.) וניתן להורידו ידנית בבדיקה חיצונית למעלה הכיס, אך הוא חוזר מעצמו למקומו. קיבוע האשך (ארכיפקסיה) – הוא ניתוח שבו מבוצעת קשירת האשך לתחתית הכיס כדי למנוע את עלייתו לתעלה ומחוצה לה קרי:ב לאזורים בהם הטמפרטורה שבה ימצא האשך תהא גבוהה מזו שבה נמצא אשך במקומו הטבעי בכיס, עובדה המסכנת את פוריותו וחיוניותו של האשך. (ב) העובדות א. התובע נולד ב10.12.79- בבית החולים ובגליון היילוד (נ20/3/) לא נרשם שום ממצא חריג בסעיף “איברי המין”. ב. ביום 5.7.81 הובא התובע על-ידי הוריו למחלקת הילדים בשל שלשולים והקאות, ובמסגרת בדיקה מקפת שנערכה לו רשם הרופא הבודק בגליון החולה (נ78/3/):ו “אברי המין – אשכים עדיין לא בסקרוטום” (קרי:נ הכיס). מחלתו של התובע טופלה והוא שוחרר ב6.7.81-, כאשר בסיכום מחלתו לא צויין מיקום האשכים כנ”ל (ראה (נ76/3/). ג. ביום 2.8.81 לפי גליון מחלה של מרפאת ילדים בביה”ח, נבדק התובע על-ידי רופא המחלקה בקשר לחום גבוה וזה ציון כי:ב “אשכים – בתעלה. (מעט:ו רטרקטיליים!)”. ד. ביום 4.11.81 נבדק התובע על-ידי רופא מרפאת ילדים בביה”ח בעקבות תלונה של בטן תפוחה וברישום הרפואי אין איזכור התופעה הנ”ל בס”ק ג’ (נ11/3/). ה. ביום 14.11.82 נכתב על-ידי רופא בית-החולים – כנראה ממרפאת ילדים – כי אובחן בתובע:נ Lt. Ectopic testicle והוא הופנה למחלקת כירורגיית ילדים. ו. ביום 27.12.82 נרשם על-ידי רופא המחלקה הכירורגית בגליון (נ71/3/):ב “… מהלך המחלה (נ62/3/) מפי ההורים:ו בלידה שמו לב כי האשך לא נמצא בסקרוטון:נ ובבדיקה:ב “גניטאליה – האשך השמאלי נמצא (כך במ קור אצ”ב) במפשעה השמאלית Left Ectopic testicle”. ז. ביום 28.12.82 במחלקה כירורגית בוצעה על-ידי ע”ה 2, פרופ’ חליל אבו דאלו רופא כירורג, בדיקה של התובע כדי לאשש אבחנת אשך אקטופי שמאלי וזאת על ידי הרדמה תוך קנית וכאשר בעקבותיה “האשך השמאלי נימוש בשק האשכים”, כפי שציין ע”ה 2 בפרטיכל הניתוח (נ67/3/) מבלי לבצע ניתוח קיבוע – האשך, תוך ציון מסקנה זו במילים:ו “אין צורך בהתערבות ניתוחית”. פרטיכל זה, בא לידי ביטוי בגליון סיכום המחלה מ31.3.83- בו צוין, כי התובע הופנה לניתוח אשך טמיר משמאל” – קרי קיבועו – ו”בבדיקתו נמצא כי אשך שמאלי נמוש במפשעה שמאלית”, אך כאשר נבדק בהרדמה כללית נמצאו האשכים בכיס. לפיכך לא נמצא צורך בניתוח (נ64/3/). בסיכום המחלה כנ”ל או בכל תרשומת אחרת, אין כל הנחייה להורי התובע, ביחס למעקב אחר האשך השמאלי. ח. ביום 21.7.83 הובא התובע לביקורת למרפאת כירורגית ילדים ונמצא בבדיקה כי שני האשכים נמצאים במקומם “ומפותחים היטב” (נ12/3/). ט. ביום 13.2.84 – כשהתובע היה בן 4 ו2- חודשים, נבדק התובע על-ידי המרפאה למחלות ילדים בביה”ח, בקשר לשיעול וחום ורופא בית-החולים ד”ר שניידרמן מציין בדו”ח הבדיקה (נ3/3/) כי: הגניטליה – ב.מ.פ (= בלי ממצא פתולוגי). י. ביום 4.7.93 נבדק התובע על-ידי ע”ה 3 ד”ר ד’ וינר אורולוג במחלקה אורולוגית של ביה”ח אשר ציין את תוצאות הבדיקה תחת הרדמה כנ”ל בס”ק ז. בהוסיפו בסימן שאלה: L. Retractile וכי: “L. Testis can be brought to mid. Scrotun not to Bottom” והאשך הוא “Slightly Smaller”, כאשר בעדותו מציין כי הגודל היה “אולי” קטן (עמוד 56). בעקבות אבחון זה הזמין הרופא את התובע לבדיקה על-ידי דר’ לנדאו – מומחה לאורולוגיה של ילדים – חצי שנה לאחר מכן, אך התובע בא לבדיקה באיחור, ב17.5.94-, ונבדק על-ידי דר’ לנדאו, שמצא כי “האשך השמאלי נמצא במפשעה” וכי “ניתן להורידו לשק אך מיד חוזר למפשעה” ולכן הוגדר כאשך רטרטקיאלי (נייד), תוך ציון כי האשך קטן באופן משמעותי מהאשך הימני, עובדה המעוררת חשד של ניוון מבחינת הפוריות ואפשרות של התהוות גידול ממאיר בו ולכן הציע לבצע ניתוח שבו תילקח רקמה מהאשך כדי לבדוק את מצבו אם אכן אטרופי (מניוון) – יכרת ואם תקין – יקבע (נ3-2/3/). יא. בעקבות בדיקה זו אושפז התובע ב22.9.94- במחלקה לאורולוגיה של בית-החולים לשם ביצוע ניתוח כאמור, כאשר בגליון מהלך המחלה צוין כי היה במעקב עד גיל 6 ומאז חדל וב25.9.94- בוצע בתובע ניתוח כאמור שבו נמצא כי: האשך השמאלי קטן יותר, דהיינו: 30 מ”מ לעומת 45 מ”מ של הימני, ומצוי “מחוץ לתעלה (אקטופי)”, נלקחה ממנו רקמה לבדיקה ונמצא כי האשך אטרופי ללא תאי זרע ולאחר שניתן היה להביאו רק עד לחלקו העליון ביותר של הכיס, נכרת, ובמקומו הותקנה פרוטזה בכיס השמאלי והאשך הימני קובע למקומו (נ44/3/) כמפורט בסיכום מחלה (נ42/3/) – להלן: הניתוח. 3. הצדדים חלוקים בעניין אחריות בשאלות דלהלן: א. האם ביום 23.12.82, לא היה יסוד למסקנת הבודק (פרופ’ ח’ אבו-דאלו) כי האשך הוא “נייד” כגירסת הנתבעת, בעוד שהמסקנה הנכונה היתה כי האשך, היה בגדר אשך “טמיר” כגירסת התובע? ב. גם אם היה יסוד למסקנה כי האשך נייד, האם נכון היה לקבע את האשך כגירסת התובע, אם לאו כגירסת הנתבעת? ג. האם נכון היה להורות על מעקב אחר פעילות האשך ולפקח על כך כגירסת התובע, אם לאו כגירסת הנתבעת? ד. האם המעקב כנ”ל היה מוביל לתוצאה שונה כגירסת התובע אם לאו כגירסת הנתבעת? ה. האם ביום 4.7.93 נכון היה כי התובע יופנה לניתוח קיבוע האשך כגירסת התובע אם לאו כגירסת הנתבעת? ו. האם היה בקיבוע ב7/93- כדי להציל את האשך כגירסת התובע אם לאו כגירסת הנתבעת? 4. א. התובע מסתמך לצורך קביעת אחריות הנתבעת, כולל הקשר הסיבתי שבין זו לבין הנזק הנ”ל, על הראיות דלהלן: (א. 1) חוות דעתו וחקירתו של ד”ר מ. פרט (ראה ת2/) התובע סבל מאשך טמיר שאובחן כאשך אקטופי כבר ב1981- ורופאי בית-החולים שגו מספר שגיאות בקשר לטיפולם באשך זה, בכך ש:. (א) אבחנו את האשך כנייד (ולא טמיר), שכן ניתן היה להורדה לכיסו רק לאחר הרדמה בעוד שלצורך אבחון אשך נייד די בבדיקה קלינית או על-ידי השרייה במים חמים, מה גם שהרדמה לעיתים מובילה גם אשך אקטופי או טמיר לכיס ולא נעשתה ב12/81- השוואה בין הגודל של שני האשכים דבר שהיה בה כדי ללמד – אם היה מתברר שהאשך קטן יותר מרעהו – כי האשך אינו מצוי רוב הזמן בכיסו, מה גם שבכל מקרה יש לקבע כל אשך נייד, מחמת הימצאו לעיתים מחוץ לכיסו. (ב) בעקבות בדיקת 12/82 ובדיקת 7/83 נמנעו מלהורות על מעקב אחר מיקום האשך וגודלו ולא הדריכו את הורי התובע בקשר לכך, בעוד שהיה עליהם לדעת כי אשך נייד עשוי להיות מצוי מחוץ לכיסו במשך רוב הזמן ועקב כך לפתח סימני ניוון. (ג) לא ביררו עם הורי התובע בעת בדיקת התובע ב7/93- מה היה מיקומו השכיח של האשך מאז 1983 ומשנמצא כי הוא מחוץ לכיסו וכי ניתן להורידו רק עד מחצית הכיס והוא קטן מהימני, לא הורו על קיבועו המידי ובכך להפסיק את המשך ניוונו. (ד) כרתו את האשך ב9/94- בעוד שהיה עליהם לקובעו ובכך להצילו כאשך הורמונאלי, על אף אבדן פוריותו. (ה) לא השתמשו לצורך אבחנותיהם בבדיקות עזר כגון במכשיר הדמיה כל שהוא שהיה בו כדי לגלות את ההפרש בין גודל שני האשכים וקיום גידול באשך (כגון C.T., MRI או U.S.) וגרמו לתובע נזק ראייתי על-ידי אי רישום אנמנזה או ביצוע בד] ]>

According to an article on the rand website, there are many lessons you can infer from research that shows how individuals learn, all of which may be college homework help sites within https://college-homework-help.org useful for the 21st century teacher

אשך טמיר- אשכים טמירים- רשלנות רפואית

אשך טמיר

אשך טמיר או אשכים טמירים (טמיר – משהו שאינו בנמצא ולא משהו גבוה) אינם ממצא נדיר.
מה זה אשך טמיר ? העדרות אשך אחד או שני האשכים משק האשכים.

בדיווחים שונים בספרות הרפואית נקובים מספרים שבין 3.3% ל – 5.8% מהבנים בלידה. בפגים לעומת זאת התופעה שכיחה יותר והמספרים נעים בין 10%-30%. מספרים אלו מתייחסים למצב מיד לאחר הלידה. בגיל שלושה חודשים חלק מהאשכים מצליחים למצוא את דרכם האבודה אל שק האשכים וב- 0.8% מכלל הילדים ניתן לזהות אשכים טמירים בגיל שנה. נדיר שהאשכים יורדים לאחר גיל 3 חודשים במידה ומדובר ב אשכים טמירים אמיתיים ולא בבעיה אחרת.

למעשה אין אף אמצעי הדמיה אמין לחלוטין המסוגל לאשר או לשלול קיום אשך תוך בטני באחוזי הצלחה סבירים. אמצעי ההדמיה המקובלים היום הם אולטרא-סאונד, CT ו-MRI וכאמור הם יכולים לאבחן אשכים תוך בטניים אבל לא תמיד. לכן ברוב המקרים החיפוש אחר האשך יתבצע בניתוח (הדרוש ממילא) ולא ע”י הדמיה למרות שניתן לנסותה טרם הניתוח.

כ- 80% אחוז מהם נמצאים באיזור המפשעה , כלומר חסרה להם רק כברת הדרך האחרונה. רק כ- 8% אחוז נמצאים עדיין בחלל הבטן. בחמישית מהמקרים לא ניתן למשש אשך בבדיקה הראשונית וכאשר מבוצע חיפוש, בכחצי ממקרים אלו האשך הוא תוך בטני ובחצי השני האשך לא קיים ועבר העלמות (“אטרופיה”).

למקום המצאם של האשכים משמעות ניכרת כיוון שבזמן החזרתם לשק האשכים יש לדאוג לאספקת דם תקינה אל האשך. ככל שהאשך קרוב יותר לשק האשכים כך עבודת התיקון קלה יותר .

בישראל מוגשות תביעות רשלנות רפואית על איחור באבחון או בטיפול בנושא של אשך טמיר, לעיתים לאבחון מאוחר יש השלכות קשות ועל כך תובעים מבית המשפט פיצויים. כדאי לקבל ייעוץ ע”י עורך דין בתחום של תביעת רשלנות רפואית נגד אורטופד על איחור באבחון אשך טמיר.

As with any study, visit the blog here the numbers only report what’s happened and what’s happening

רשלנות רפואית אורולוגית / של אורולוג

אורולוגיה (Urology) היא ענף ברפואה המתמקד בבעיות בדרכי השתן של זכרים ונקבות, ובמערכת הרבייה הזכרית. אצל גברים מערכת השתן חופפת למערכת הרבייה; אצל נשים, לעומת זאת, היא מסתיימת בפות. בשני המינים שתי המערכות קרובות ולכן בעיות באחת לעתים קרובות משפיעות גם על השנייה.

האורולוגיה משלבת תחתיה טיפול תרופתי לבעיות כגון דלקות שתן, וטיפול ניתוחי לבעיות כגון מומים מולדים, הגדלה שפירה של הערמונית וסרטן.

איברי גוף ונושאים בהם נוגעת אורולוגיה:

  • הכליות
  • השופכן (מוביל השתן)
  • שלפוחיות השתן
  • השופכה
  • מערכת הרבייה הזכרית
  • ברית מילה
  • נפרולוגיה
  • פרוקטולוגיה
  • אימפוטנציה

מערכת השתן (urinary system)

השתן הוא התוצר הסופי של סינון הדם מחומרים רעילים. כל כמות הדם עוברת
דרך הכליות אינספור פעמים ביום, ושם עובר הדם תהליך מאוד מורכב שבמהלכו
מופרשים לנוזל שיהיה לאחר מכן שתן כל החומרים המיותרים, ונספגים מחדש כל
החומרים להם זקוק הגוף. נוזל השתן מורכב מעודפי המים שאנו שותים מצד אחד
ומהמים שנוצרים בתאי הגוף עצמו בתהליך חילוף החומרים מצד שני.
מהכליות עובר השתן דרך צינורות המכונים שופכנים לשלפוחית השתן, שם הוא
נאגר, ומשם מועבר בזמן המתאים דרך צינור השופכה לאסלה.

לכליות יש כמה תפקידים חשובים נוספים מלבד סינון הדם, כולל ייצור
הורמונים האחראים על ייצור תאי הדם האדומים (אריתרופוייטין) וכאלו
שאחראים על לחץ הדם.

בגבר יש איבר נוסף, בלוטת הערמונית (פרוסטטה), שתפקידה העיקרי קשור
להפריה, אולם בגלל מיקומה האסטרטגי בצוואר שלפוחית השתן היא מסייעת
בשמירת השתן בשלפוחית עד שיווצרו התנאים המתאימים להתרוקנותה.

שלפוחית השתן עצמה היא שק שרירי, חזק באופן בלתי רגיל, עם אספקת עצבים
עשירה. תפקיד העצבים הוא לחוש מתי השלפוחית מלאה ולתת פקודה לריקונה. יחד
עם זאת, יש עצבים נוספים שנושאים אותות מהמוח ושאומרים מתי הזמן הנאות
לעשות זאת. באופן תקין הקיבולת המקסימלית של שלפוחית השתן היא כחצי ליטר,
אך באנשים מסוימים גם יותר. הדחף הראשון להשתנה מתקבל כאשר נפח השתן
בשלפוחית הוא כ- 150 מיליליטר.

שיבושים יכולים לנבוע מליקוי בתפקוד הכליות שעשוי לגרום להפרעה בייצור
השתן או בסינון הדם, דבר שעשוי לגרום להצטברות רעלים ונוזלים בגוף.
סוכרת, לחץ דם גבוה, תרופות ומחלות חיסון עצמי כמו זאבת הם בין הגורמים
השכיחים ביותר לליקוי בתפקוד הכליות.

כמו כן יכולים לנבוע שיבושים מהפרעות מכניות בכליות ובשופכנים (אבנים,
גידולים, ציסטות וכדומה), או מהפרעות נוירולוגיות הגורמות להפרעה בריקון
שלפוחית השתן (ריקון יתר גם כשיש רק כמויות קטנות או אי-ריקון גם בכמויות
גדולות).

הגדלה שפירה או ממאירה של הערמונית (הפרוסטטה) היא הסיבה השכיחה ביותר
להפרעה בזרימת השתן בגברים מבוגרים. זיהום בדרכי השתן הוא הסיבה השכיחה
ביותר לתסמינים הקשורים במתן שתן בנשים צעירות.

בדיקת השתן הכללית, אולי אחת הבדיקות הראשונות שנכנסו לשימוש כבר לפני
יותר מחמשת אלפים שנה, מלמדת אותנו הן על מחלות כלליות כמו סוכרת, צהבת
או התייבשות, והן על מחלות המשפיעות על הכליות ועל דרכי השתן. לכן זוהי
בדרך כלל הבדיקה הראשונה שנעשית לבירור הפרעה בכליות ובדרכי השתן. בדיקת
רמת הקראטינין והשיינן (אוראה) בדם מצביעות על תפקוד הכליות. בדיקות
הדמיה כמו אולטרסאונד וטומוגרפיה ממוחשבת (CT) מלמדות על המבנה האנטומי
של הכליות, בעוד מיפוי כליות או בדיקת IVP (בה מזריקים חומר ניגוד לווריד
ורואים את מהלכו דרך הכליות ודרכי השתן) מלמדים על תפקוד הכליות.

אורולוגים (מומחים להפרעות בדרכי השתן) מציעים בדרך כלל תצפיות ישירות
לתוך שלפוחית השתן ובודקים את נפח השלפוחית ואת זרימת השתן. בנוסף, ניתן
לבצע בדיקת אולטרא סאונד של הערמונית, ולקחת ביופסיות מהכליות, מהערמונית
ומשלפוחית השתן.

מחלות כליה או מומים מולדים בכליות:

במחלות כליה, בדיקות השתן מגלות חריגות בתרכובת השתן כגון חלבונים או תאי דם. כיוון שהכליות חיוניות ביותר לגוף האדם חולי כליות למיניהם נזקקים לתחליף מלאכותי הנקרא דיאליזה. מומים בכליות נפוצים יותר מבכל מערכת אחרת בגוף האדם.

    • כליית סיבוב לא תקין.
    • כליה מוגדלת.
    • כליה דמוית פרסה.
    • כליה ניידת/אקטופיה.
    • היעדר התפתחות כליות/תסמונת פוטר.
    • כליה לקויה
    • כליה פוליציסטית (רב-כיסייתית)
    • PKD – מחלה גנטית דומיננטית ובה מתרבים עם הגיל הפצעים הפנימיים (פוליציסטיס) עד לאי תפקוד הכליות וצורך בדיאליזה או השתלה.
    • כליה ציסטית לשדית.

 

סוגי ניתוחים או טיפולים אורולגים בהם נתגלו מקרי רשלנות רפואית:

  • הוצאת סטנט מהשופכה
  • אשך תמיר
  • היפוספדראס
  • היפוספדראס מורכב
  • כריתת כליה פשוטה
  • כריתת כליה רדיקלית
  • קונדילומה לגבר
  • אורטרוטומי
  • ארטרוסקופיה
  • מיאטוטומי
  • כריתת אשך
  • ביופסית אשך
  • ברית מילה
  • הידרוצלה
  • הידרוצלה דו-צדדי
  • הידרוצלה לילדים
  • הרחבת שופכה
  • ניתוח ואזקטומי
  • ניתוחי וריקוצלה
  • סגירת פיסטולה
  • ציסטוסקופיה כולל ביופסיה

תביעות רשלנות רפואית בתחום האורולוגיה:

בישראל מוגשות תביעות רשלנות רבות כנגד אורולוגים ובתחום האורולוגיה. תביעת רשלנות רפואית של אורולוג הינה בד”כ בנושא של איחור באבחון מחלה אורלוגית או בעיה כלשהי אחרת אשר אילו האורולוג היה מגלה אותה ו/או מטפל בה בזמן, ניתן היה למנוע נזק גדול יורת לכליות או לצינור השופכה, או נזקים כגון אימפוטנציה.

על מנת להעריך את סיכויי המקרה שלך, ניתן ליצור קשר עורך דין טל נבו או עו”ד ענת מולסון המייצגים מאות נפגעי רשלנות רפואית. רבים מהם בתחום אורולוגיה, בטלפון 0524787850 או במייל: legal1@bezeqint.net או באמצעות טופס יצירת הקשר שבצד שמאל

It is not something an average street thief would be able to https://besttrackingapps.com/sms-tracker/ do as it uses over a thousand dollar worth of equipment including a high-resolution camera and laser printer

תביעת רשלנות רפואית – התהליך – שאלות ותשובות

איך מתבצע התהליך של תביעת רשלנות רפואית?

תחילת טיפול משפטי בענין תביעות רשלנות רפואית הוא באיסוף ותיעוד כל החומר הרפואי מהמוסד הרפואי בו טופלת. תהליך זה נמשך בד”כ מספר שבועות. לאחר קבלת התיק הרפואי, מועבר החומר למומחה הרפואי המתאים לצורך בדיקה וקביעה האם יש “קייס” לתביעה משפטית. בירור השאלה אם יש עילת תביעת רשלנות רפואית, עלול להמשך מס’ שבועות נוספים.

במידה והרופא המומחה מחליט כי אכן יש אפשרות להגיש תביעת רשלנות רפואית, יש צורך בקבלת חוות דעת רפואית אשר תצורף לתביעה. עד לקבלת חוות דעת עוברים מספר שבועות נוספים. לאחר שישנה חוות דעת מוכנה מכין עורך הדין את התביעה וגם כאן מדובר בכחודש עד להגשת תביעת רשלנות רפואית.

חוות דעת רפואית/משפטית צריכה להתייחס לשאלת הרשלנות הרפואית ולשאלת הנזק שנגרם כתוצאה ממנה.

באילו תביעות רשלנות רפואית המשרד שלכם מטפל? 

רק בתיקים המוערכים במעל מיליון ש”ח, בהם נגרם נזק קשה ובלתי הפיך,  בעיקר בזמן הריון, לידה, ניתוחים ואבחון בעיות כגון סרטן, התקף לב, אירוע מוחי וכד’.

 

תוך כמה זמן צריך להגיש תביעת רשלנות רפואית?

אצל מבוגרים שנפגעו, יש להגיש תביעת רשלנות רפואית תוך 7 שנים לאחר המועד שמתגבשת עילת תביעה, כלומר המועד בו התגלה לנפגע כי יש קשר בין הנזק ממנו הוא סובל והאירוע הרשלני. לאחר מכן התביעה “מתיישנת” ולא ניתן להגישה למעט במקרים חריגים. מה שקובע לעניין ההתיישנות הוא מועד גילוי הנזק, אולם אם הנזק ניתן היה לגילוי על פי חוות דעת רפואית, והתובע התעלם מקיומו של הנזק הרי שמירוץ ההתיישנות לא יעלה על 10 שנים ממועד גילוי הנזק.

אם מדובר ברשלנות אצל ילדים, מרוץ ההתיישנות מתחיל משעה שהקטין הפך לבגיר, כלומר מתחיל בגיל 18 ומסתיים בגיל 25.

 

כמה זמן נמשכת תביעת רשלנות רפואית?

משך חיי תביעת רשלנות רפואית ממועד הגשתה ועד לסיומה בפשרה או בפס”ד, הוא בד”כ בין שנתיים לארבע שנים ולעיתים אף יותר. רוב המקרים מסתיים בפשרה בין הצדדים. אני משתדלת, בתיקים שבהם אני מטפלת, לקצר כמה שיותר את משך התביעה, על מנת למנוע המשך הסבל של הלקוח ולסייע לו לקבל פיצוי מקסימלי בזמן מינימלי.

 

אילו הוצאות יש בהגשת תביעות רשלנות רפואית?

ראשית חשוב לציין- במידה וזוכים בתביעה- מוחזרות לך כל ההוצאות ששילמת שיפורטו להלן.

ההוצאה העיקרית של מגישי תביעות רשלנות רפואית היא חוות דעת רופא מומחה. כאמור, לא ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית ללא חוות דעת כזאת שמפרטת מה הייתה הרשלנות ומה הנזק שנגרם ממנה. עלות חוות דעת רפואית משתנה ממקרה למקרה, מתחום לתחום ומרופא לרופא. באופן כללי מאוד ניתן לקבוע כי מתחם המחירים נע בין 8,000 ש”ח ל- 15,000 ש”ח. הסיבה לעלות הגבוהה היא שאין הרבה רופאים המוכנים לכתוב חוות דעת על רשלנות של חבריהם למקצוע.

לפני שמשלמים סכום זה, הרופא המומחה בד”כ בודק את החומר המצוי בתיק הרפואי וקובע אם יש בכלל טעם במתן חוות דעת רפואית או שלדעתו אין “קייס” להגשת תביעת רשלנות רפואית. עבור בדיקה ראשונית זו של הרופא, תשלם בד”כ בין אלף לאלפיים ש”ח. במידה והרופא קובע שלא הייתה רשלנות- אין צורך כמובן לשלם על חוות דעת רפואית, מאחר ובמקרה כזה- לא תוגש תביעה

במידה ויוחלט כי יש “קייס” להגשת תביעת רשלנות רפואית, המומחה בד”כ מוריד מעלות חוות הדעת הרפואית, את הסכום ששילמת לו עבור הבדיקה הראשונה הנ”ל.

הוצאות נוספות שעל הלקוח לשלם לפני הגשת התביעה הן אגרת בית משפט (בין אלף לאלפיים ש”ח) ואיסוף מסמכים רפואיים מהמוסדות השונים- כמה מאות שקלים בדרך כלל.
 

מהו שכר טרחת עורך דין עבור תביעת רשלנות רפואית?

תביעת רשלנות רפואית הינה תביעה מורכבת הדורשת מיומנות גבוהה וניסיון רב מצד עורך הדין המטפל בתיק. בישראל קייימים מעט מאד משרדי עורכי דין העוסקים אך ורק בתחום רשלנות רפואית וחשוב מאד לבחור עו”ד מאחד המשרדים הללו לטיפול בתביעתך, אחרת הסיכוי להפסיד בתביעה גדול יותר. עו”ד מנוסה בתחום יידע להמליץ לך לא להיכנס בכלל לתהליך של תביעה, אם יתברר לו שסיכויי הזכייה נמוכים, או שהנזק שנגרם קטן יחסית.

עורכי דין מטפלים בענייני תביעות רשלנות רפואית באחוזים מהפיצוי שמתקבל בסוף התביעה- בפשרה או בפס”ד. לרוב אחוזים אלו נעים, במשרדים מובילים בתחום, בין 25%-30% פלוס מע”מ מסכום הפיצוי. כאמור מומלץ מאד לא לתת את הטיפול בתביעתך לעו”ד שאינו עוסק אך ורק בתחום זה, גם אם שכר הטרחה שהוא דורש נמוך יותר, מאחר ובמקרה כזה סיכוייך לנצח פוחתים מאד או הפיצוי שתקבל יהיה נמוך. משרד מוביל בתחום יידע להשיג לך פיצוי גבוה יותר ובזמן קצר יותר. 
 

איזה פיצוי אפשר לקבל ע”י תביעת רשלנות רפואית?

נזקים זמניים, נזקים אסתטיים או נזקים לאנשים מבוגרים מאד- במקרים כאלו הפיצוי יהיה בגובה עשרות אלפי שקלים או קצת למעלה מכך- ואז אני בד”כ ממליצה לא להיכנס לתביעה שהיא כאמור תהליך ארוך ועם הוצאות ניכרות.

פיצוי של עשרות אלפי שקלים ניתן על נזקים קלים יחסית (בעיני בתי המשפט), כגון אסתטיים- קוסמטיים, בעיקר צלקות, טיפולי שיניים וכדומה, או במקרים שהיה נזק גדול יותר אך כעת הוא תוקן או נעלם. כמו כן, לצערי, בתי המשפט פוסקים פיצויים נמוכים במקרים של אנשים מבוגרים מאד שלא עבדו בזמן האירוע הרשלני ומצבם הרפואי היה לא טוב מלכתחילה.

בכל המקרים הנ”ל- שבהם לא כלכלי לנפגעים להגיש תביעה מאחר והפיצוי יהיה נמוך, קיימת אפשרות חלופית (שאין בצידה פיצוי אלא רק למנוע נזק דומה מאחרים או לעורר את המערכת)- להגיש תלונה למשרד הבריאות או לפנות לתקשורת כדי שתפרסם את המקרה. כמובן שיש עדיין אפשרות להגיש תביעה ולקבל פיצוי נמוך.

נזקים בלתי הפיכים בינוניים / קשים- במקרים של נזקים משמעותיים ובלתי הפיכים שכוללים בין היתר קיצור תוחלת חיים, כאב וסבל גדולים, הפסדי השתכרות, נכות קבועה או חלילה מוות- הפיצויים נעים בד”כ בין מאות אלפי שקלים למיליוני שקלים, תלוי בגורמים רבים כגון גיל, עיסוק, גובה הנכות וכדומה.

 

לשאלות נוספות בנושא או להערכת סיכויי ושווי תביעתך חינם, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה בראש העמוד 

Check out the full conference schedule https://writemyessay4me.org here tlipad15

רשלנות בברית- רשלנות רפואית ברית מילה


מהם הסיכונים בביצוע ברית מילה

רבים נפגעים כל שנה כתוצאה מרשלנות בביצוע הליך הברית ועשרות מתוכם נותרים עם נזק בלתי הפיך ובלתי ניתן לתיקון.
ברית מילה היא ניתוח לכל דבר המבוצע באיבר בריא. מבחינה רפואית, יש לכרות איבר מהגוף או לנתחו רק אם הוא חולה. ביצוע שינוי כירורגי באיבר מין בריא ללא נחיצות רפואית וללא הסכמה מדעת של המנותח עצמו אינו עולה בקנה אחד עם האתיקה הרפואית. ארגוני רופאים רבים בעולם המערבי נדרשו לסוגיית המילה, ולאחר שבדקו את כל המחקרים שנעשו בנושא, קבעו שאין הצדקה רפואית למילה. מדובר בניתוח שהוא קוסמטי פלסטי ושאינו להצלת חיים.

מאחר ואיבר המין הזכרי מלא בכלי דם וכל פעולה כירורגית שמערבת איזור כזה גורמת לדימומים, הסיבוכים הקיימים הם:1. אחד מכל עשרים ילדים עובר ניתוח להרחבת פתח השופכה בעקבות ברית המילה, שזהו הסיבוך הנפוץ ביותר. 2. עודף עור עורלה- מדובר בסיבוך קוסמטי שנגרם מכך שהמוהל או מבצע הברית לא הצליח להסיר את כל החלק הנדרש.
3. דימום קשה. מדובר בתינוקות שנזקקו לפעולה כירורגית כדי לעצור את הדימום, שכן כל האמצעים האחרים לא עבדו.
4. תסביב של איבר המין. מדובר במצב שבו מי שביצע את הברית לא דאג שהעור יתאחה בצורה תקינה, והאיחוי של העור גרם לאיבר המין להסתובב ב-90 מעלות 
5. חוסר עור, פימוזיס, ציסטה באיבר המין, זיהום קשה בפצע הברית, כריתת חלק מאיבר המין

לדברי עו”ד ענת מולסון, המייצגת נפגעי רשלנות רפואית, בתי המשפט נוקטים ביד קשה כנגד רופאים או מוהלים אשר התרשלו בביצוע הניתוח אשר כאמור אינו ניתוח בעל הצדקה רפואית, אלא ניתוח קוסמטי בו חובת זהירות גבוהה וחובת יידוע ההורים בדבר כל הסכנות והסיבוכים הקיימים.משרד הבריאות לא מיידע את הציבור לגבי סטטיסטיקת סיכונים וסיבוכים של ברית מילה. קיים חוזר של מנכ”ל משרד הבריאות המחייב בתי חולים לדווח על תינוקות המגיעים למיון עקב תקלות שקרו במהלך ברית, אך המידע אינו גלוי לציבור. אחת הסטטיסטיקות שהוצגה בכנס רופאים בבי”ח שניידר מדברת על שיעור סיבוכים של 1:50 אצל מוהל לעומת 1:200 אצל רופא.  

לדברי עו”ד ענת מולסון, במקרים של נזק קשה עקב ביצוע הברית ניתן לתבוע את מבצע המילה אשר התרשל בתפקידו וגרם נזק, עד הגיעו של הילד לגיל 25, לאחר מכן תחול התיישנות על התביעה. לדברי עו”ד מולסון, סכומי הפיצויים הנפסקים בשל רשלנות בביצוע ברית המילה, עולים מידי שנה. לפני כארבע שנים, חוייב חבר הכנסת נסים זאב מש”ס לשלם סכום פיצויים של 800 אלף שקל למשפחתו של תינוק, לאחר שבית המשפט קבע כי זאב התרשל במהלך הברית, וכתוצאה מכך נשרו לאחר מספר ימים שני שלישים מהאיבר. בחודש יוני אשתקד, חייב בית משפט השלום בראשון לציון מוהל של המועצה האזורית גן יבנה לשלם מעל מיליון שקל לקטין שנגרם לו נזק כתוצאה מברית המילה. לאחרונה חייב בית המשפט המחוזי בת”א, מוהל שהתרשל בפיצויים של חצי מיליון ש”ח, עקב העובדה כי לאחר הברית, התינוק החל להטיל את מימיו דרך פתח הנמצא באמצע איבר המין ולא מהמקום הרגיל ועבר ניתוחים רבים לתיקון המצב אך נותרה לו נכות רפואית של 40 אחוזים.

לשאלות בנושא או להערכת סיכויי תביעתך חינם, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון המייצגת מאות נפגעי רשלנות רפואית, בטלפון: 0524787850 או במייל: legal1@bezeqint.net

המלצות על עו”ד ענת מולסון

רשלנות רפואית בניתוחים

 

רשלנות רפואית בניתוחים

חלק גדול מתביעות רשלנות רפואית המוגשות בארץ ובעולם הינן עקב רשלנות רפואית בניתוחים שונים.

רוצה לדעת מה הסיכויים והשווי של המקרה שלך? ניתן ליצור קשר עכשיו וחינם עם עו”ד ענת מולסון המייצגת מאות נפגעי רשלנות רפואית בניתוחים, באמצעות פרטי יצירת הקשר  שלמעלה משמאל

הפעילות הרפואית הינה מורכבת ביותר ודורשת הן ידיעה של הצוות הרפואי אודות מצבו של החולה והן תיאום בין אנשי הצוות כגון- מנתחים, מרדימים, אחיות טכנאים וכדומה.

הנזק עלול להיגרם, בין היתר, מביצוע כושל של טיפול פולשני או לחילופין מאי ביצוע הטיפול או השתהות בלתי סבירה במתן הטיפול, היוותרות גוף זר בגופו של החולה, ביצוע ניתוח או טיפול מיותר בהעדר התוויה רפואית, כשל במהלך הרפואי לאחר הטיפול הפולשני.

על המגיש תביעת רשלנות רפואית בניתוח, להוכיח כי הרופא לא נהג כ”רופא סביר”, דהיינו, כי הרופא, “לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שרופא סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח-יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות”.

הפסיקה קובעת, כי אמת-המידה לבחינת הרשלנות תהיה זו של הרופא הסביר בנסיבות המקרה. החלטותיו ופעולותיו של הרופא צריכות להיות מבוססות על שיקולים סבירים וברמה המקובלת, היינו, על הרופא לבסס החלטותיו על הידע העדכני הנתמך בספרות מקצועית, בניסיון קודם והכול – בהתאם לנורמות מקובלות אותה עת בעולם הרפואה.

בתביעות רפואיות בתחום ניתוחים, מתעוררת לא אחת שאלת ההסכמה של החולה לטיפול, כאשר ביהמ”ש נדרש לבחון האם ניתנה הסכמתו המודעת של החולה לניתוח, האם הוסברו לו הסיכויים להצלחתה מחד והסיכונים בביצועה מאידך, האם פורטו בפני החולה אופציות טיפוליות אחרות, ניסיונו והכשרתו של המנתח וכד’, לעיתים גם אם הרופא לא התרשל בעצם ביצוע הניתוח, אך הפר את חובת גילוי הסיכונים לחולה- ניתן לזכות בתביעת הרשלנות הרפואית.

תחומי רפואה בעיקריים הם נתגלו מקרי רשלנות רפואית בניתוחים:

  • קרדיולוגיה– ניתוחי לב, צינתורים, ניתוחי מעקפים ועוד.
  • אורטופדיה– ניתוח עמוד שדרה, ניתוח גב, ניתוחי ברך, החלפת מפרקים ועוד.
  • ניתוחים פלסטיים- הגדלת חזה, הקטנת שד, ניתוחי אף, ניתוחי לייזר ועוד.
  • נוירוכירורגיה- ניתוחי ראש/ מוח וכדומה
  • לידה- ניתוחים קיסריים, לידת ואקום, לידת מלקחיים ועוד

לשאלות בנושא רשלנות רפואית בניתוח או להערכת סיכויי תביעתך חינם, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון המייצגת מאות נפגעי רשלנות רפואית, בטלפון נייד 0524787850 או בשיחת חינם 1800200807 או במייל: legal1@bezeqint.net