פגם במחיצה הבין חדרית- רשלנות רפואית?

רשלנות רפואית פגם במחיצה הבין-חדרית (Ventricular septum defect)


פגם במחיצה הבין-חדרית הוא חלק מקבוצת ליקויים מולדים בלב.בפגם הנ”ל קיים חור בין המחיצה המפרידה בין החדר השמאלי של הלב לחדר הימני. התפתחות המחיצה המפרידה בין חדרי הלב מתפתחת במהלך ההריון וגודלת עד לשעת הלידה.במידה והמחיצה לא מגיעה לגודל הרצוי במהלך הזמן הרצוי,יווצר חור במחיצה שבין החדרים, והתינוק יוולד עם ליקוי הלב המתואר.הפגם במחיצה הבין-חדרית הוא הסוג הכי נפוץ ויכול להמצא בארבע מקומות: בחלק האחורי של המחיצה, החלק הקדמי של המחיצה,החלק העליון והחלק האמצעי של המחציה. התמונה הקלינית הראשונית במקרה של פגם במחיצה הבין-חדרית בלידה היא בדרך כלל שקטה והתסמינים בדרך כלל מופיעים לאחר מספר שבועות מרגע הלידה. תסמינים שעלולים להופיע הם הופעת אוושה פתולוגית,התפתחות פיזית לא תקינה,הזעה מרובה,עלייה בקצב הנשימה .

 

מקרי רשלנות רפואית – פגם במחיצה הבין-חדרית

ישנם מספר סוגים של סיבוכים שעלולים להופיע כתוצאה מפגם במחיצה הבין-חדרית ואי זיהוי או טיפול מתאים בזמן הנכון של הפגם. חלקם יופיעו מיד לאחר לידת התינוק וחלקם יתגלו רק לאחר ימים ואף שבועות מתום הלידה. לא כולם יהוו רשלנות רפואית. אוושות פתולוגיות אשר לא יעלו חשד או לפחות יגרמו לרופא המטפל לשלוח את התינוק ואמו למספר בדיקות,למשל אקו-לב,בכדי לברר את מקור האוושה. דוגמה נוספת לרלשנות רפואית בנושא היא חוסר מעקב או אי התייחסות מתאימה ומקצועית ל”אבני דרך” לא תקינים בהתפתחות הילד שעלולים להיות אחד התוצאות הלא טובות של פגם מסוג זה בלב הילד. ניתוח לב וסגירת הפגם בין חדרי ימנע לרוב את התוצאות השליליות הללו.

 

עילות לתביעה רפואית בגין – פגם במחיצה הבין-חדרית


הסיבות המובילות לתביעות במקרי רשלנות רפואית פגם במחיצה הבין-חדרית ובעקבות כך לתביעות הן מצבים שבהם שאחד מן התנאים הבאים לקחו בהם חלק: התייחסות לקויה לגורמי הסיכון של הפגם ,חוסר או אי ביצוע בדיקות מתאימות לאחר הלידה,החלטה לא נכונה על חוסר צורך ניתוחי לתיקון הפגם, השהיית פעולות טיפוליות שאיננה מוצדקת ,אנשי צוות רפואיים לא מוסמכים או לא מקצועים אשר לא יודעים לטפל או להעריך כראוי פגם מסוג זה או הפניה לרפואים מומחים לא מתאימים מספיק. במקרים כאלו ניתן לשקול הגשת תביעת רשלנות רפואית.

 

לשאלות בנושא רשלנות רפואית בפגם במחיצה הבין-חדרית, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון שפרטיה בראש העמוד משמאל

בדיקות לאבחון סרטן- רשלנות רפואית?

 

מקרי רשלנות רבים מתרחשים במצבים של אי אבחון סרטן במועד. לעיתים מודבר בכך שלא נשלח המתלונן אל בדיקות לאבחון סרטן, ולעיתים מודבר במקרים של אי פענוח נכון של בדיקות אבחון אלו.

להלן חלק מן ה-בדיקות לגילוי גידול סרטני המוכרות כיום. בחלק גדול מהם ארעו כאמור מקרים של רשלנות רפואית בפענוח:

 

אלקטרוליטים

אלקטרוליטים הם חומרים ההופכים ליונים בתמיסה ומשיגים יכולת להוביל חשמל. אלקטרוליטים קיימים בגוף האנושי, ושיווי המשקל של האלקטרוליטים בגופנו הוא חיוני לתפקוד נורמלי של התאים והאיברים של הגוף.

המוגלובין

המוגלובין הוא מולקולת החלבון בתאי הדם האדומים המובילים חמצן מן הריאות לרקמות הגוף ומחזירות דו-תחמוצת הפחמן מן הרקמות אל הריאות. להמוגלובין יש גם תפקיד חשוב בתחזוקת הצורה של תאי הדם האדומים.

בדיקות דם לתפקודי כבד

בדיקות דם לתפקודי כבד. יש לבצע צעד ראשון לאיתור נזק בכבד ולבצע בדיקת דם פשוטה לקביעת הימצאות של אנזימים מסוימים של הכבד בדם. כאשר בתנאים נורמליים, ה אנזימים האלה נמצאים בתאי הכבד.ולכן יש חשיבות גדולה בביצוע הדיקות דם לתפקודי כבד לאיתור ליקויים אלו.

אולטרה סאונד

אולטראסאונד.בעוד ההיסטוריה הרפואית של המטופל והבדיקה הגופנית הם אבני הבניין של אבחון רפואי, היכולת להציץ אל תוך הגוף יכולה להיות כלי משמעותי. אולטרסאונד היא טכניקת הדמייה המספקת את היכולת הזאת לרופאים.

בדיקת תבחין עורי לשחפת (בדיקת PPD)

בדיקת תבחין עורי לשחפת מבוססת על העובדה שהידבקות בשחפת מייצרת תגובה מאוחרת של רגישות יתר למרכיבים מסוימים של הבקטריה. בדיקת תבחין עורי לשחפת (הידועה כבדיקת PPD) היא בדיקה המשמשת לקבוע האם אדם פיתח תגובה חיסונית לבקטריה הגורמת לשחפת.

בדיקת CEA

ה- CEA לקבוע האם ישנו סרטן בגוף ולעקוב אחר יעילות הטיפול כנגד הסרטן. רמות גבוהות CEA בדם הנ”ל יצביע על חולים עם גידולים מפותחים או בעלי גרורות .

בדיקה אנטי גרעינית לנוגדנים-ANA

בדיקה אנטי גרעינית לנוגדנים (ANA) הבדיקה פותחה בשנת 1957 על ידי ד”ר ג’ורג’ פריו. בדיקת ANA מבוצעת על ידי לקיחת דגימת דם ובדיקת של חשיפת התאים לנוגדנים אשר מגיבים לחלקים שונים של גרעין התא.

AMAS בדיקת דם לגילוי מוקדם של התפתחות סרטנית בגוף

בדיקת ה-AMAS הינה פטנט רשום . בדיקת AMAS מאפשרת לגלות פעילות סרטנית כלשהי בגוף הרבה חודשים ואף שנים (לפעמים 5-10 שנים) וזאת לפני שיהיה ניתן למצוא כל עדות קלינית אחרת לתהליך ממאיר אשר מתרחש בגוף האדם הנבדק, וזאת ע”י זיהוי חלבון אשר נקרא מליגנין.

גילוי מוקדם של סרטן השד ע”י תרמוגרפיה

מחקרים רבים הוכיחו שניתן בעזרת מערכת הדמיה תרמוגרפית לגלות התפתחות סרטנית בשד בשלב מוקדם ביותר, הרבה לפני שיש גידול הניתן לגילוי בממוגרפיה או במישוש. יכולת זו, וכן מספר תכונות ייחודיות נוספות, עושות את התרמוגרפיה לכלי עזר מעולה במערך הגילוי המוקדם של סרטן השד.

עקומת סרטן המעי הגס

בדיקות גנטיות עשויות לגלות מקרים סרטן המעי הגס סמוי. בדיקת סינון רגישה יותר עשויה לסייע בעתיד לרופאים לקבוע עד כמה התפשט סרטן המעי הגס, ויספק לחולים סיכוי גבוה יותר לשרוד את המחלה.

שיטת ביו-מרקר 

חוקרים פיתחו שיטה שבעלת הפוטנציאל להגדלת דיוק ב-זיהוי ביו-מרקרים של סרטן אשר אותו ניתן לשכפל במעבדות שונות ובמגוון כלים כך שהסרטן יוכל להיות מזוהה בשלבים הראשוניים.

קולונוסקופיה

שיטת מוס להסרת גידולי סרטן

CA 125

CA 125 הוא חלבון שהוא כביכול סמן או ביומרקר, הנמצא בריכוזים גבוהים יותר בתאי גידול מאשר בתאים אחרים בגוף. CA 125 נמצא בריכוז גבוה יותר במיוחד בתאי סרטן השחלות מאשר בתאים אחרים. הוא זוהה לראשונה בשנות ה- 1980 המוקדמות וכרגע לא מבינים את תפקידו. ראשי התיבות CA הן cancer antigen.

בדיקת MRI לאבחון סרטן

ביופסיה

בדיקת פאפ

בדיקת ספירת דם

בדיקת ספירת דם היא אחת מהבדיקות הנפוצות ביותר שרופאים מזמינים. בבדיקת ספירת הדם מבצעים חישוב של התאים וחלקי התאים בדם. חישובים אלה נקבעים בעיקר על ידי מכונות המנתחות את המרכיבים השונים בדם בפחות מדקה. חלק מרכזי מספירת הדם היא ספירת ריכוז תאי הדם הלבנים, תאי הדם האדומים וטסיות הדם.

אבחון עצמי לסרטן האשכים

אבחון עצמי לסרטן האשכים, הבדיקה העצמית של האשכים מבוצעת באופן המיטבי לאחר מקלחת חמה. החום מרפה את שק האשכים, ומקל על גילוי כל תופעה בלתי נורמלית ובכך מקל על האבחון העצמי לגילוי סרטן האשכים.

בדיקות דם לאיתור סרטן בלוטת התריס

בדיקות דם לאיתור סרטן בלוטת התריס. בודקת את תפקודי בלוטת התריס ואת הפרשת החלבון. כמו כן בדיקה דם לאיתור סרטן בבלוטת התריס יכולה להיתבצע גם לאחר הסרת הבלוטה ולאיתור גרורות.

בדיקת CT

בדיקת CT ידועה בשמה כטומוגרפיה צירית ממוחשבת הינה תהליך רנטגן המשלב צילומי רנטגן רבים עם עזרה של מחשב כדי להפיק תמונת חתך רוחב ואם יש צורך, צילומי תלת מימד של האיברים והמבנים בגוף. טומוגרפיה צירית ממוחשבת ידועה בשם בדיקת CT.

בדיקות גנטיות לאבחון סרטן השד

יעוץ גנטי אינטנסיבי נדרש לפני שעוברים בדיקות גנטיות. בזמן תהליך הייעוץ האינפורמטיבי הרופא יכול להסביר את היתרונות והסיכונים בבדיקות גנטיות ולענות על שאלות.

ביופסיית השד

ביופסיית השד הוא תהליך בו דוגמים חלק או את כל הגידול החשוד כגידול סרטני בשד ונבדק, כאשר המטרה הבסיסית של ביופסיית השד היא לקבוע האם הגוש המדאיג הוא גוש סרטני או גוש שפיר

בדיקת שד עצמית לאבחון סרטן השד

בדיקת שד עצמית לאבחון סרטן השד, הדרך היעילה ביותר להילחם בסרטן השד היא לגלות אותו מוקדם. למרות שהכלים היעילים ביותר לגילוי סרטן השד הם ממוגרפיה ובדיקת שד קלינית על ידי רופא/ה, הבדיקה העצמית יכולה גם להיות כלי יעיל לגילוי מוקדם של הסרטן. למעשה נשים שבודקות את עצמן באופן קבוע מגלות 90% מכל הגושים בשד.

 

לשאלות בנושא הגשת תביעת רשלנות רפואית על אי גילוי בזמן של סרטן עקב פענוח שגוי של בדיקות לאבחון, או עקב אי שליחה בזמן אליהן, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ענת מולסון.

למידע נוסף בנושא: אבחון סרטן

לידה רשלנית- רשלנות רפואית בזמן הלידה- רשלנות בלידה

לידה רשלנית- רשלנות רפואית בזמן הלידה- רשלנות בלידה

רשלנות במיילדות – הקשר הסיבתי לנזקו של היילודדורית בן יוסאדם הנולד עם פגם, מחלה או נכות יאלץ להתמודד עמה כל ימי חייו.במאמר זה אציע להקל עם תובע שהצליח להרים את הנטל הכבד ולהוכיח שהצוות הרפואי התרשל כלפיו בלידה, וכן את נזקו. ההקלה נדרשת מנימוקים הכרוכים בקושי שבהוכחת התרשלות רפואית בכלל, מנימוקים הייחודיים לנזק ליילוד (קושי ראייתי, נזק מורכב, היכולת להקטין את הנזק בשל היעילות שיש בד”כ לטיפול מוקדם ואינטנסיבי ככל האפשר, שיקולי פיזור הנזק).בחינה כמותית מעלה שרק במיעוטם של המקרים מצליח התובע להוכיח את התרשלות הצוות הרפואי כלפיו אולם הוא מתקשה בהוכחת הסיבתיות לנזקו באמצעות שימוש במבחני הקשר הסיבתי המקובלים. אלו המקרים בהם עלול להיגרם אי צדק בולט.אציע במקרים אלו: 1. להטיל את נטל השכנוע על הנתבע (להוכיח העדר קש”ס). 2. לבחון את שאלת קיומו של קש”ס (להבדיל מהוכחת ההתרשלות) על פי הידע הרפואי במועד הדיון ולא במועד ההתרשלות.הצעות אלו הינן המשך והרחבה של מגמות קיימות בדין הישראלי ואינן בבחינת מהפיכה.קבלתן תטיב מאד עם התובע, תקטין את אי הצדק ותביא לחסכון כספי כולל כי בכספי הפיצויים יוכל התובע הצעיר להשתקם בצורה מיטבית, עצמאותו בתיפקוד תגדל, ולכל ימי חייו עלות הסיעוד שיידרש לו תפחת.1. רקעבמאמר זה אבחן את שאלת הקשר הסיבתי (להלן-קש”ס) שבין התרשלותו הרפואית של מי מהצוות הרפואי המטפל ביולדת או ביילוד[1] לנזק ממנו סובל היילוד[2] ואציע שתי הצעות לשינוי המצב המשפטי לצורך הטבה עם התובע ולהגדלת הרווחה החברתית הכוללת.יש להדגיש את הנקודות הבאות:א. העבודה מתייחסת לעוולת הרשלנות הנזיקית ע”פ סעיפים 35 ו-36 לפק’ הנזיקין, להפיכת נטל ההוכחה ע”פ ס’ 41, ולסעיפים 64 ו-76(1) לפקודה העוסקים בשאלת הקש”ס והפיצויים.ב. הדיון מתמקד במקרים בהם הוכחה התרשלות מצד הנתבע כלפי התובע במהלך לידתו, הוכח קיומו של נזק וכן מתבסס על קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית של הנתבע כלפי התובע[3].ג. העבודה כוללת גם בחינה כמותית ודנה בהיקף המקרים העוסקים ברשלנות במיילדות בהם המצב המשפטי כיום יוצר קושי חריג ומטיל על התובע נטל הוכחה כה כבד (להראות שהתרשלות הנתבע – אותה הוכיח היא שגרמה לנזקו), עד כי משיקולי צדק ומשיקולים הנוגעים לרווחה החברתית הכוללת יש להפוך את נטל השכנוע. כיון שמקרים אלה מהווים מיעוט מכלל מקרי הרשלנות הרפואית במיילדות אין מקום לחשש מפני הצפת בתי המשפט בתביעות או מפני הטלת עול כספי כבד ועלות גבוהה מדי על הנתבעים – הממסד הרפואי, ומפני תוצאות לוואי בלתי רצויות העלולות לנבוע מכך.שתי בעיות מלוות את הניתוח המעשי, ויש להביאן בחשבון:1. רוב המקרים בהם נפגע אדם עקב רשלנות רפואית אינם מגיעים לבית המשפט. על פי הנתונים הסטטיסטיים שנבדקו בארה”ב, כרבע אחוז מכלל המטופלים נפגעים עקב רשלנות רפואית[4] .מכאן שבנתוני הרפואה בישראל ניתן היה לצפות לאלפי תביעות בשנה, אך בפועל מדובר במספר מאות תיקים לשנה בלבד (ע”פ חוו”ד של הכלכלן יצחק שריג נפתחו בשנים 1992-1995 כ-415 תיקי רשלנות רפואית לשנה)[5] מתוכם מגיעים רק כמחצית לדיון בבית המשפט. חלק גדול מתיקים אלו מסתיימים בפשרה וזו אחת הסיבות לכך שמספר פסקי הדין שפורסמו וניתנים לעיון על ידי הציבור הרחב הוא מועט[6].מחקר והערכה מקיפים ביותר בנוגע למספר התביעות המוגשות בישראל בעילת הרשלנות הרפואית (בפן האזרחי, להבדיל מהפלילי, המשמעתי ותביעות הקשורות לחוק ביטוח בריאות ממלכתי) נערכו על ידי פרופסור אברהם סהר. המחקר כלל נתונים מפורטים על תביעות שהוגשו נגד קרוב למחצית מכלל מערכת האשפוז בישראל וכחמישית מכלל המרפאות משנת 1985 ועד לשנת 1998.מתוצאות מחקר זה עולה ממוצע שנתי של 360 תביעות בכל מערכת האשפוז (מול כמליון קבלות לאשפוז)[7].לשם המחשה אציין שעל פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נולדו בישראל בשנת 2003 145,000 תינוקות. על פי הנתונים הסטטיסטים האמריקאים (מתוך הנחה[8] שהנתונים בישראל דומים, לנתונים מארה”ב והתעלמות מכך שהמיילדות היא התחום המסוכן ביותר מבחינה זו ולכן צפוי ששיעורי הפגיעה בהליך זה גבוהים יותר[9]) צפויה פגיעה במהלך הלידה ב-1% מתוכם כלומר ב- 1450 תינוקות, ורבע מהתינוקות שנפגעו, כלומר 362 תינוקות, היו צפויים להיפגע כתוצאה מרשלנות רפואית בלידה. לעומת מספר שנתי זה מצאתי רק עשרות בודדות של פסקי דין שניתנו בישראל בענין זה משנות השישים ועד היום.תוצאות מחקרו של פרופסור סהר מראות אף הן שכנגד מחלקות המיילדות הוגש מספר התביעות הרב ביותר – 555 תביעות בשנים 1985-1998 (ממוצע של כ-40 תביעות בשנה), מתוך סך הכל 5042 תביעות שהוגשו כנגד כלל מחלקות האשפוז.ניתוח והערכה של מספר התביעות ביחס לחלקה של כל מחלקה במערך האשפוז מראה כי ” ’המחלקות המסוכנות’ מבחינת היותן מועדות (חשופות) לתביעה הן מחלקות המיילדות וחדר המיון”[10]. חלקן של תביעות אלה הוא כ-11% מכלל התביעות. ניתן למצוא רק חלק קטן מהן בפסיקה.למרות העיוות שנוצר בהכרח מבדיקת החומר הנגיש בלבד (בהעדר אפשרות לבדוק מקרים שלא הובאו לבית המשפט, תיקים שהסתיימו בפשרה או שלא פורסמו ברשומות, בספרות ובתוכנות המשפטיות) נראה לי שמסקנתי בדבר הצורך להקל עם התובע מתחזקת כתוצאה מהחסר (שלהערכתי נובע גם מהקושי של התובע להגיש את התבי] ]>

In some ways, it is a lot more efficient way to add your fingerprints www.spyappsinsider.com to device than doing it one by one

רשלנות בלידה, קשר סיבתי לנזקו של היילוד, אולטרסאונד, סקירת מערכות, רשלנות רפואית, טעות, טעויות

רשלנות במיילדות – הקשר הסיבתי לנזקו של היילוד

דורית בן יוסף** משפטנית, בעלת זכאות לתואר שני מאוניברסיטת חיפה.
אדם הנולד עם פגם, מחלה או נכות יאלץ להתמודד עמה כל ימי חייו.במאמר זה אציע להקל עם תובע שהצליח להרים את הנטל הכבד ולהוכיח שהצוות הרפואי התרשל כלפיו בלידה, וכן את נזקו. ההקלה נדרשת מנימוקים הכרוכים בקושי שבהוכחת התרשלות רפואית בכלל, מנימוקים הייחודיים לנזק ליילוד (קושי ראייתי, נזק מורכב, היכולת להקטין את הנזק בשל היעילות שיש בד”כ לטיפול מוקדם ואינטנסיבי ככל האפשר, שיקולי פיזור הנזק).בחינה כמותית מעלה שרק במיעוטם של המקרים מצליח התובע להוכיח את התרשלות הצוות הרפואי כלפיו אולם הוא מתקשה בהוכחת הסיבתיות לנזקו באמצעות שימוש במבחני הקשר הסיבתי המקובלים. אלו המקרים בהם עלול להיגרם אי צדק בולט.אציע במקרים אלו: 1. להטיל את נטל השכנוע על הנתבע (להוכיח העדר קש”ס). 2. לבחון את שאלת קיומו של קש”ס (להבדיל מהוכחת ההתרשלות) על פי הידע הרפואי במועד הדיון ולא במועד ההתרשלות.הצעות אלו הינן המשך והרחבה של מגמות קיימות בדין הישראלי ואינן בבחינת מהפיכה.קבלתן תטיב מאד עם התובע, תקטין את אי הצדק ותביא לחסכון כספי כולל כי בכספי הפיצויים יוכל התובע הצעיר להשתקם בצורה מיטבית, עצמאותו בתיפקוד תגדל, ולכל ימי חייו עלות הסיעוד שיידרש לו תפחת.1. רקעבמאמר זה אבחן את שאלת הקשר הסיבתי (להלן-קש”ס) שבין התרשלותו הרפואית של מי מהצוות הרפואי המטפל ביולדת או ביילוד[1] לנזק ממנו סובל היילוד[2] ואציע שתי הצעות לשינוי המצב המשפטי לצורך הטבה עם התובע ולהגדלת הרווחה החברתית הכוללת.יש להדגיש את הנקודות הבאות:א. העבודה מתייחסת לעוולת הרשלנות הנזיקית ע”פ סעיפים 35 ו-36 לפק’ הנזיקין, להפיכת נטל ההוכחה ע”פ ס’ 41, ולסעיפים 64 ו-76(1) לפקודה העוסקים בשאלת הקש”ס והפיצויים.ב. הדיון מתמקד במקרים בהם הוכחה התרשלות מצד הנתבע כלפי התובע במהלך לידתו, הוכח קיומו של נזק וכן מתבסס על קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית של הנתבע כלפי התובע[3].ג. העבודה כוללת גם בחינה כמותית ודנה בהיקף המקרים העוסקים ברשלנות במיילדות בהם המצב המשפטי כיום יוצר קושי חריג ומטיל על התובע נטל הוכחה כה כבד (להראות שהתרשלות הנתבע – אותה הוכיח היא שגרמה לנזקו), עד כי משיקולי צדק ומשיקולים הנוגעים לרווחה החברתית הכוללת יש להפוך את נטל השכנוע. כיון שמקרים אלה מהווים מיעוט מכלל מקרי הרשלנות הרפואית במיילדות אין מקום לחשש מפני הצפת בתי המשפט בתביעות או מפני הטלת עול כספי כבד ועלות גבוהה מדי על הנתבעים – הממסד הרפואי, ומפני תוצאות לוואי בלתי רצויות העלולות לנבוע מכך.שתי בעיות מלוות את הניתוח המעשי, ויש להביאן בחשבון:1. רוב המקרים בהם נפגע אדם עקב רשלנות רפואית אינם מגיעים לבית המשפט. על פי הנתונים הסטטיסטיים שנבדקו בארה”ב, כרבע אחוז מכלל המטופלים נפגעים עקב רשלנות רפואית[4] .מכאן שבנתוני הרפואה בישראל ניתן היה לצפות לאלפי תביעות בשנה, אך בפועל מדובר במספר מאות תיקים לשנה בלבד (ע”פ חוו”ד של הכלכלן יצחק שריג נפתחו בשנים 1992-1995 כ-415 תיקי רשלנות רפואית לשנה)[5] מתוכם מגיעים רק כמחצית לדיון בבית המשפט. חלק גדול מתיקים אלו מסתיימים בפשרה וזו אחת הסיבות לכך שמספר פסקי הדין שפורסמו וניתנים לעיון על ידי הציבור הרחב הוא מועט[6].מחקר והערכה מקיפים ביותר בנוגע למספר התביעות המוגשות בישראל בעילת הרשלנות הרפואית (בפן האזרחי, להבדיל מהפלילי, המשמעתי ותביעות הקשורות לחוק ביטוח בריאות ממלכתי) נערכו על ידי פרופסור אברהם סהר. המחקר כלל נתונים מפורטים על תביעות שהוגשו נגד קרוב למחצית מכלל מערכת האשפוז בישראל וכחמישית מכלל המרפאות משנת 1985 ועד לשנת 1998.מתוצאות מחקר זה עולה ממוצע שנתי של 360 תביעות בכל מערכת האשפוז (מול כמליון קבלות לאשפוז)[7].לשם המחשה אציין שעל פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נולדו בישראל בשנת 2003 145,000 תינוקות. על פי הנתונים הסטטיסטים האמריקאים (מתוך הנחה[8] שהנתונים בישראל דומים, לנתונים מארה”ב והתעלמות מכך שהמיילדות היא התחום המסוכן ביותר מבחינה זו ולכן צפוי ששיעורי הפגיעה בהליך זה גבוהים יותר[9]) צפויה פגיעה במהלך הלידה ב-1% מתוכם כלומר ב- 1450 תינוקות, ורבע מהתינוקות שנפגעו, כלומר 362 תינוקות, היו צפויים להיפגע כתוצאה מרשלנות רפואית בלידה. לעומת מספר שנתי זה מצאתי רק עשרות בודדות של פסקי דין שניתנו בישראל בענין זה משנות השישים ועד היום.תוצאות מחקרו של פרופסור סהר מראות אף הן שכנגד מחלקות המיילדות הוגש מספר התביעות הרב ביותר – 555 תביעות בשנים 1985-1998 (ממוצע של כ-40 תביעות בשנה), מתוך סך הכל 5042 תביעות שהוגשו כנגד כלל מחלקות האשפוז.ניתוח והערכה של מספר התביעות ביחס לחלקה של כל מחלקה במערך האשפוז מראה כי ” ’המחלקות המסוכנות’ מבחינת היותן מועדות (חשופות) לתביעה הן מחלקות המיילדות וחדר המיון”[10]. חלקן של תביעות אלה הוא כ-11% מכלל התביעות. ניתן למצוא רק חלק קטן מהן בפסיקה.למרות העיוות שנוצר בהכרח מבדיקת החומר הנגיש בלבד (בהעדר אפשרות לבדוק מקרים שלא הובאו לבית המשפט, תיקים שהסתיימו בפשרה או שלא פורסמו ברשומות, בספרות ובתוכנות המשפטיות) נראה לי שמסקנתי בדבר הצורך להקל עם התובע מתחזקת כתוצאה מהחסר (שלהערכתי נובע גם מהקושי של התובע להגיש את התביעה – החל מהקושי הראשוני להשיג חוות דעת רפואית ראשונית ולשלם עבורה אלפי שקלים – ומהקושי המובנה ביחסי תובע-נתבע בתחום הרשלנות הרפואית להוכיח את כלל רכיבי העוולה).2. אינני מציעה במסגרת זו עמדה מנומקת בעניין מהות ההוכחה הנדרשת ע”י הנתבע (ע”פ הצעתי) כדי לדחות את התביעה נגדו. ברור כי אם יוכיח ניתוק הקש”ס העובדתי (לפי ההבחנה המקובלת בפסיקה בין סיבתיות עובדתית למשפטית[11]) כלומר יוכיח כי גם לולא רשלנותו היה התובע סובל מנזקו, ז”א שרשלנותו אינה “גורם בלעדיו אין (נזק)” והגישה המקבילה לה של תורת שוויון הגורמים[12] – התביעה תידחה. אך גישה זו מחמירה עם הנתבע (כשעליו, לפי הצעתי, יהיה מוטל הנטל להראות שאין קש”ס בין רשלנותו לנזק) יותר מאשר תיאורית הסיבה היעילה או תורת השקילות – לפיהן יהיה לנתבע קל יותר להוכיח העדר קש”ס.אין ברצוני להכריע במסגרת זו באיזו תורה יש לבחור, ונראה כי מבחני השכל הישר, שלפי המלומדים הארט והונורה[13] מבטאים עקרונות משפט קבועים, הם שמנחים ושימשיכו להנחות את בתי המשפט בבחירת מהות וכמות ההוכחה הנדרשת על מנת לקבוע קיומו או העדרו של קש”ס בין הרשלנות לנזק.הצעתי מתמקדת בהגיון ובצורך שבהפיכת נטלי ההוכחה, לאחר שהתובע הוכיח רשלנות הנתבע וקיומו של נזק, לענין שאלת קיומו של הקשר הסיבתי כאמור בלבד.יש בכך משום חריגה מהעיקרון הבסיסי לפיו “המוציא מחברו – עליו הראיה”. לפי הצעתי הכלל יחול בהקשר המיילדותי על הוכחת התרשלות הנתבע ונזקו של התובע. לאחר שהוכיח התובע רכיבים אלה יש להפוך את נטל השכנוע ועל הנתבע יהיה להוכיח (על פי מאזן ההסתברות במשפט האזרחי) שלא קיים קשר סיבתי בין רשלנותו לנזקו של התובע.3. קושי להבחין בין שאלת הקשר הסיבתי לבין שאלת היקף הנזק המפוצה ע”פ סעיף 76(1) לפקודת הנזיקין לפיו “סבל התובע נזק, יינתנו פיצויים רק בשל אותו נזק שעלול לבוא באורח טבעי במהלכם הרגיל של הדברים ושבא במישרין מעוולת התובע”.דוגמא להבחנה זו ניתן למצוא בע”א 7375/02 בי”ח כרמל נ’ עדן מלול (להלן – ענין עדן מלול)[14], שם ניזוקה יילודה שנולדה בניתוח קיסרי בסוף השבוע ה-29 להריון לאחר שהתפתח תהליך של היפרדות שליה ודימום.בית המשפט קבע שאת הפגות, את הליך היפרדות השליה ואף את עצם קרות הדימום כתוצאה ממנו לא ניתן היה למנוע.התרשלות הנתבעים – המערערים היתה באיחור בטיפול בדימום ובביצוע הניתוח הקיסרי והמחלוקת העיקרית נסובה סביב שאלת הקשר הסיבתי בין השיהוי בביצוע הניתוח הקיסרי (שמשמעותה אי הפסקת הדימום) לבין מחלתה של עדן.וכך נפסק, מפי כב’ השופטת נאור: “אני מבקשת לצרף דעתי לדעותיהם של השופטים הסוברים שבקביעת קשר סיבתי עובדתי בין התרשלות (מוכחת) ונזק (מוכח) במצבים שבהם מדובר בגורם הידוע כמסוגל, תיאורטית, לגרום לנזק אשר היה על הנתבע לצפותו, אך לא ניתן להוכיח מה היה תהליך הגרימה בפועל, נוכל להסתפק בקיומו של קשר סיבתי הסתברותי לנזק… אין המדובר בזניחה מוחלטת של נטל השכנוע על פי מאזן ההסתברות. עדיין מוטל על התובע להוכיח על פי מאזן ההסתברות שהנתבע התרשל כלפיו, שהתרשלות זו יצרה גורם המסוגל לגרום לנזק המסוים שנגרם לו, שניתן וצריך היה לצפות נזק זה, וכן כי קיימים סיכויים ממשיים – אף אם לא ניתן להוכיח ששיעורם עולה על 50% – שהגורם האפשרי גרם בפועל לנזק. כמו כן עליו להוכיח, על פי מאזן ההסתברויות, כי בעניינו קיים קושי מובנה של סיבתיות עמומה, דהיינו כי בנסיבות העניין לא ניתן לדרוש ממנו להוכיח קשר סיבתי עובדתי כמקובל על פי ’מבחן האלמלא’ “[15].בנסיבות הענין הפחית בית המשפט העליון את הקף הנזק המפוצה משיעור של 40% שקבע בית המשפט המחוזי על דרך האומדנא[16] לשיעור של 20% בלבד, שהוא שיעור הנזק אותו ייחס בית המשפט לשיהוי בביצוע הניתוח הקיסרי.2. נימוקים להקלה עם התובע בהוכחת רשלנות רפואית במיילדותאחלק את הנימוקים לשלושה, שהצטברותם מביאה למסקנתי בדבר הצורך בהקלה על התובע.א. נימוקים הנובעים מהקושי הכללי בהוכחת רשלנות רפואית(1) התובע לא יודע מהן העובדות שגרמו לנזק – בעניינו מדובר בחוסר ידיעה הן של האם – היולדת, וכמובן שאין שום ידיעה שהיא של היילוד-הנפגע. הטיפול נעשה בחדרי חדרים וללא נוכחות קהל, פרט לאנשי הממסד הרפואי עצמו, כלומר לנתבעים וחבריהם לעבודה. כיום תתכן נוכחות מלווה אחד בלידה אולם זה מוצא בד”כ מחדר היולדת כשחל סיבוך וכמובן שאינו נוכח במהלך ניתוח קיסרי.חלק, ואולי אף רוב בתי החולים אוסרים צילום הלידה בווידאו.(2) הידע המקצועי הרלוונטי מצוי בידי המוסד הרפואי או הרופא עצמו, ולא בידי התובע[17].(3) העובדות מתועדות ע”י המוסד הרפואי בלבד, במקרה של תיעוד חסר או מוטה התובע לא יכול ללמוד מה קרה.(4) המסמכים המתעדים את האירועים נשמרים ע”י המוסד הרפואי[18].(5) בניגוד לתובעים הפוטנציאלים – הנתבעים הפוטנציאלים יודעים היטב משמעות פעולותיהם ומסוגלים להמעיט בערך התביעה או לטייח את העובדות[19].(6) קושי בקבלת חוו”ד של מומחה רפואי שמתבקש לצאת חוצץ כנגד קולגה למקצוע, אם כי ע”פ דוח הועדה לבדיקת האחריות לפגיעה בטיפול רפואי לא קיים עוד, עם ריבוי הרופאים והמוסדות להוראת רפואה, “קשר שתיקה” בין רופאים. אחד הקשיים בהשגת חוות דעת רפואית נובע מעלותה הגבוהה – הנובעת מזמן הבדיקה וההכנה הארוך לרבות קריאה, סינון והסקת מסקנות מתוך חומר רפואי רב היקף, וכשמדובר בחוות דעת בהקשר לטענה של כשל רפואי סביב הלידה עשוי החומר להתייחס הן למצב האם והן למצב היילוד. גם במקרים בהם התביעה איננה מבוססת מבחינה רפואית יתקל התובע בקושי להשיג חוות דעת אולם זהו קושי ראוי בהיותו מסננת מפני תביעות בלתי מבוססות או קנטרניות[20] .ב. נימוקים הנובעים מהייחודיות של רשלנות במיילדות והשלכותיה(1) חוסר ידיעתו של היילוד (שהוא התובע ברוב המקרים) היא מוחלטת. ידיעה כלשהי לגבי העובדות מצויה אך ורק בידי היולדת ומלוויה, ואף היא מוגבלת (ראה סעיף א(1) לעיל).(2) מהות הנזק – לעיתים קרובות מדובר בפגיעה רב – מערכתית ומורכבת שקשה לעמוד על מקורה בשל ידע חסר בעולם הרפואה בתחום הגנטי, הנוירולוגי ועוד. אבל ייתכנו מקרים של ערוב בין הגורמים, וכן מקרים בהם לא ניתן לקבוע על סמך הידע הקיים מה מקור הפגיעה.(3) לעיתים קרובות עצם הפגיעה או היקפה מתגלה רק כעבור שנים, או שהיילוד מחליט לתבוע עד 7 שנים מעת הגיעו לבגרות. בחלוף זמן כה רב קשה מאד להוכיח התרשלות. קיימים פסקי דין שניתנו כ-30 שנה לאחר לידת התובע, ובית המשפט אכן נתקל בקושי של תיעוד רפואי חסר, נתבעים שנפטרו וקושי להעריך מהו הידע הרפואי שהיה נכון לזמן האירוע ומיהו “הרופא הסביר” במושגי הזמן של שנות דור קודם. אלה הן בעיקר בעיותיו של התובע שנטל הראיה וההוכחה עליו.(4) התובע נפגע בזמן לידתו. כל חייו עוברים בצל אירועי הלידה והנזק שנגרם בה. פיצוי מוקדם ומלא ככל האפשר ייתן לתובע ולמשפחתו אפשרות להשתקם ולמצות את הפוטנציאל בצורה מיטבית. ככל שהשיקום ייעשה בשלב מוקדם יותר בחיי התובע כך יפחת נזקו ויכולתו לתפקד למרות פגיעתו תשתפר. אין תחליף מבחינה זו לתקופת הילדות[21]. האינטרס הכלכלי הכולל (שנוסף לאינטרסים הומאניים מובנים מאליהם) של הפחתת עלות “החזקת” הנפגע מחייב פיצוי מוקדם ככל האפשר שיפחית את תלותו של הנפגע באחרים, יאפשר לו להיכנס למעגל העבודה וכיו”ב. כשמדובר בשיפור וחסכון המתפרש על כל חיי התובע ההוצאה הכרוכה בפיצוי מלא שלו תתקזז במהרה מול ההוצאות שייחסכו בשל השיפור במצבו עם התערבות מוקדמת ושיקום מוקדם והעלות הכוללת של ה”אירוע” תפחת[22].ג. נימוקים הנובעים משיקולי מדיניות וחלוקת הנזקמצבו של הנתבע: (1)הנתבע הוא במרבית המקרים גוף ממשלתי ובאחרים שייך לקופת חולים (כלומר בעל עצמה כלכלית). (2) הנתבע מבוטח.לעומת זאת הכיסוי הרפואי והסוציאלי הממלכתי של היילוד הניזוק מוגבל בהיקפו. לגבי חוק ביטוח בריאות ממלכתי נאמר בעניין אלחדד[23]: “כפי שראינו קובע חוק הבריאות סל של שירותים. הוא אינו מתיימר לספק את כל השירותים הרפואיים הנדרשים, או העלולים להיות נדרשים, למבוטחי קופות החולים… קיומה של מערכת הבריאות תלוי באיזונה הכספי, ואין המקורות הכספיים הנוכחיים מבטיחים את כל השירותים הרפואיים האפשריים”.גם ביטוח הנכות של המוסד לביטוח לאומי מבטיחים “ריצפה” של רמת קיום מינימלית ואינם מבטיחים לנפגע פיצוי מלא על אבדן (מלא או חלקי) של כושר השתכרותו למשך כל ימי חייו, ועל רכיבי נזק אחרים שנגרמים לו עקב רשלנות המזיק.סכומי גמלאות המלל המהוונים מנוכים מסכום הפיצוי בו חב המזיק כלפי הניזוק ונותרת יתרת פיצוי גבוהה ביותר המבטאת את הפער בין הכיסוי הממלכתי לו זכאי הניזוק מהמדינה לבין הפיצוי אותו הוא זכאי לקבל מהמזיק על פי עקרונות דיני הנזיקין[24].מכאן שהטלת האחריות על הנתבע היא הדרך הטובה ביותר לפזר את הנזק. גם אם יועלו דמי הביטוח עקב תביעות רבות יותר שיתקבלו (ומדובר בחלק קטן מכלל התביעות, ראה סעיף 3א. להלן) העלות תתחלק בין כל אזרחי המדינה המבוטחים מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי.3. שאלת הקשר הסיבתי בין התרשלות במיילדות לנזק בפסיקה בישראלא. ניתוח כמותיבחנתי בחינה כמותית של המצב המשפטי בישראל בנוגע לשאלת הקש”ס שבין ההתרשלות בלידה לנזק על פי פסקי הדין שפורסמו בקובץ “רשלנות רפואית בפסיקה”[25] בפרק העוסק במיילדות. סך הכל מצאתי בקובץ 34 פסקי דין רלוונטיים (הפגיעה הנטענת היתה במעקב ההיריון או בלידה והנזק נגרם ליילוד).הוכחה התרשלות ב- 26 מקרים מתוכם (כלומר ב – 77%).שאלת הקש”ס נדונה במפורש ב – 19 מקרים (כלומר רק ב – 56% מכלל פסקי הדין), בארבעה מקרים נדונה שאלת הקש”ס שלא לצורך, למרות שטענת ההתרשלות נדחתה[26].מתוך המקרים בהם הוכחה רשלנות נדחתה התביעה כי לא הוכח הקשר הסיבתי בשני מקרים (כלומר ב – 6% מכלל פסקי הדין). מקרים אלה הם המקרים בהם הצעתי הייתה יכולה לשנות את התוצאה להביא לקבלת התביעה.ב. התייחסות הפסיקה לשאלת הקש”ס בהתרשלות במיילדותקיים שוני רב בהתייחסות לשאלת הקש”ס בקרב המקרים בהם נטענת רשלנות רפואית בכלל, ובמיילדות בפרט. ישנם מקרים לא מעטים בהם מתעלם בית המשפט מהשאלה, ומניח קיומו של קש”ס ברגע שהוכחה רשלנות רפואית (ב-11 מקרים מתוך 26 פסקי דין).מצאתי מקרים בהם הניח השופט שיש להפוך את נטל ההוכחה כפי שאציע במקרה שהוכחה רשלנות: ר’ למשל השופט ברלינר בעניין ויינראוב “הנטל להוכיח כי גם קודם לתחילת ההתרשלות נגרם ליקוי בגופו של התובע, ליקוי שבגינו לא מוטלת אחריות על הנתבעים, רובץ על הנתבעים”[27].נ] ]>

Egal ob in deutscher oder englischer sprache, das schreiben hat beispiele einleitung hausarbeit mir schon immer freude bereitet, ob ich fr die schule schreiben musste oder freiwillig in meiner freizeit