פטור מהגשת חוות דעת

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
27 יולי 2012
רע”א 47532-06-12 המשפחה הקדושה נ’ אבו שנב ואח’ בפני
כב’ סגן הנשיא אברהם אברהם
מבקשים
בית חולים המשפחה הקדושה
נגד
משיבים
1.יסמין אבו שנב
2.נעיראת פיסל
3.כלל חברה לביטוח
בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב’ השופטת ר’ גלפז-מוקדי) מיום 14.5.2012 פסק דין רקע 1. המשיבה 1 (להלן – המשיבה) נפגעה בתאונת דרכים, בה היו מעורבים מכוניתה שלה, וכן מערבל בטון, המבוטח בידי המשיבה 3 (ובו נהג המשיב 2). °
כיוון שנהגה ברכב בלא רישיון נהיגה וביטוח בר תוקף, תבעה המשיבה את המשיבים 2-3 בעילה לפי פקודת הנזיקין. היא צרפה לתביעתה גם את המבקשת, בטענה כי התרשלה בטיפול הרפואי שהעניקה לה. °
2. המשיבה לא צרפה לתביעתה חוות דעת רפואית התומכת בטענתה בדבר התרשלותה של המבקשת. לאחר ארכות רבות שקיבלה היא ביקשה את בית המשפט לפטור אותה מהגשת חוות הדעת, כשהיא טוענת כי אין ידה משגת לשלם שכרו של מומחה רפואי. לכך היא הוסיפה, כי המומחה (פרופ’ צינמן), שכבר בדק אותה, קבע לה נכות בשיעור של 30%, והוא סבור כי המבקשת התרשלה בטיפול הרפואי שהוענק לה. 3. בית המשפט קמא השתכנע, כי אין בידי המבקשת לשאת בשכרו של המומחה. הוא הוסיף על כך, כי קיימת ראשית ראיה לנכותה, וכי יש סיכוי סביר, כי אחד משני הנתבעים (משמע נהג מערבל הבטון, מחד, ובית החולים, מאידך) יימצאו אחראים לנזקיה. כיוון שכך פטרה השופטת קמא את המשיבה מצירוף חוות דעת רפואית, והורתה כי יתמנה מומחה רפואי של בית המשפט, אם כי המינוי ייכנס לתוקפו לאחר שתגשנה המבקשת והמשיבה 3 חוות דעת מטעמן. 4. על החלטה זו מלינה המבקשת, בבקשת רשות ערעור שהניחה לפניי, והיא טוענת, כי לא נתקיימו התנאים הקבועים בדין על מנת לפטור את המשיבה מצירוף חוות דעת. היא טוענת, כי כתב — סוף עמוד 1 — התביעה הינו מעורפל, ומעיון בו לא ברור מהי ההתרשלות המיוחסת לה, ולכן אין בידה להתגונן כדבעי. על כך היא מוסיפה, כי המשיבה לא הציגה ראשית ראיה או ראיה לכאורה להתרשלותה. על כן, גם אם נניח לשאלת יכולתה הכלכלית, אין לפטור את המשיבה מהגשת חוות דעת שתתמוך בתביעתה. דיון 5. תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984 קובעת: “רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, …; אולם רשאי בית המשפט… לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו.” משטוענת המשיבה לרשלנות רפואית בטיפול שהעניקה לה המבקשת, עליה לצרף חוות דעת רפואית לתביעתה. בית המשפט רשאי לפטור אותה מכך, מטעמים מיוחדים שיירשמו. תקנת משנה 137(א) מוסיפה וקובעת: “בעל דין שלא עשה כאמור בתקנה 127… ולא פטר אותו בית המשפט או הרשם מכך, לא ייזקק בית המשפט להוכחה של ענין שברפואה מטעמו לענין הנדון.” לצד שתי אלה קובעת תקנת משנה 130(א) את סמכותו של בית המשפט למנות מומחה מטעמו לאמור: “בית המשפט… למנות מומחה… לענין שבמחלוקת בין בעלי הדין…” 6. אימתי ייענה בית המשפט לבקשתו של תובע, יפטרנו מצירוף חוות דעת רפואית לתביעתו, וימנה מומחה רפואי מטעמו? ברע”א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ’ עזבון המנוח שלמה אייזנבך ז”ל, נבו (2012) (מפי כב’ השופט צ’ זילברטל) נפרשו היבטיה השונים של הסוגיה, על האינטרסים השונים הנוטלים בה חלק, והשיקולים שעל בית המשפט לשקול בטרם יפטור את התובע מצירוף חוות דעת, וימנה מומחה מטעמו. תמציתם של הדברים, בית המשפט יפטור את התובע מצירוף חוות דעת, וימנה מומחה מטעמו, אם קיים הסבר מניח את הדעת להעדרה של חוות דעת (כגון משום חסרון כיס), והתביעה אינה מופרכת ויש בה ממש, ובלשון השופט זילברטל (פסקה 11 להחלטה): “…על התובע להראות שתביעתו אינו מופרכת ויש בה ממש, אם כי, בעניין זה ניתן להסתפק ברף נמוך יחסית, שהרי בהעדר חוות דעת לעיתים יהיה קשה לעמוד על סיכויי התביעה. נראה כי, ככלל, די להראות, על יסוד עובדות המקרה ואופיין של הטענות, שבפי התובע טענה הראויה להישמע או שאלה רצינית שיש לדון בה (a good arguable case), כפי המבחן המקובל לצורך המצאת כתב תביעה אל מחוץ לתחום השיפוט.” בית המשפט העליון סיכם, בסיפא לסעיף 12 להחלטה, לאמור: — סוף עמוד 2 — “לסיכום האמור, ניתן לומר כי בית משפט רשאי לקבל בקשת תובע לפטור אותו מצירוף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו כאשר עלה בידי התובע להראות כי קיימות נסיבות של ממש, בדרך כלל נסיבות שאין הוא יכול להתגבר עליהן באמצעים שסביר שינקוט בהם בהתחשב בכלל נתוני המקרה, אשר מונעות ממנו לצרף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו, והוא תמך טענות אלו בתצהיר. כמו כן, על התובע להראות כי קיים יסוד לתביעתו, שבפיו טענה הראויה להיטען, ואין מדובר בתביעת סרק. בהתקיים כל אלו, רשאי בית המשפט לפטור תובע מהגשת חוות דעת רפואית ולהורות, מכוח תקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, על מינוי מומחה רפואי מטעמו.” 7. בענייננו השתכנעה השופטת קמא, כי ידה של המשיבה קצרה מלממן חוות דעת של מומחה רפואי, ובכך אין לי להתערב, מה גם שהמבקשת אינה תוקפת תקיפה של ממש קביעה זו. התנאי האחד מבין שני התנאים המצדיקים את הפטור מתקיים, אפוא. אנו נותרים עם התנאי השני, והוא נוגע לטיבה של התביעה, ככל שהיא מופנית למבקשת, משמע הטענה בדבר התרשלותה הרפואית בטיפו] ]>