פגיעה עצבית /עיצבית- רשלנות רפואית?




נוירולוגיה הינו תחום ברפואה העוסק בחקירת ובאבחון בעיות כלשהן במערכת העצבים.

מחלות או בעיות נוירולוגיות שונות יכולות להשפיע על מערכת העצבים המרכזית, קרי, המוח ועמוד השדרה, המערכת העצבית ההיקפית (החיצונית למערכת העצבים המרכזית) וכן על מערכת העצבים האוטונומית (מערכת בעלת בקרה בלתי תלויה).

 

תאי העצב (הנוירונים) הינם מרכיבי הליבה של מערכת העצבים. לפיכך כל פגיעה בהם, בין אם קלה או קשה, מובילה להשלכה רפואית משמעותית בהתאם לסוג הפגיעה. יתרה מזו, נזק עצבי הנגרם לגוף או למוח הוא ברוב המקרים נזק בלתי הפיך (במיוחד כאשר מדובר בפגיעה מוטורית קשה), ותא עצבי שאיבד את הפונקציה שלו לא יחזור לתפקד.

 

אם כן, בכל פרוצדורה רפואית/כירורגית יש סכנה לפגיעה עצבית. סכנה זו הינה חשד מוצדק המבוסס על העובדה המדעית כי אותו איבר/חלק בגוף לא יחזור לתפקוד מלא כפי שהיה בראשיתו. לא מפתיע אם כן, שרשלנות רפואית בתחום זה תהא שכיחה גם וכאשר מדובר ב”טעות” כביכול קטנה. במקרים של פגיעה במערכת העצבים נמצא לא מעט פעמים פענוח שגוי של בדיקות בזמן ואף אבחון מוטעה של המצב זמן רב לאחר הפגיעה. ובמקרים רבים מתן טיפול לא נכון בעקבות אירוע מוחי למשל.

 

בבואם של נציגי הועידה הרפואית לבחון את ההיבט הרפואי של הנפגע, חלק בלתי נפרד מעבודתם היא להעריך נקודתית את הנזק שנגרם לנפגע וכן האם קיימים מצבים מקדימים (כגון מוגבלות/מחלה כלשהי קודמת) אשר עשויה להוסיף לנזק הנוכחי.

דוגמה מרכזית נוספת לרשלנות בתחום הנוירולוגיה הינה במקרה מצער של תביעה בגין רשלנות רפואית בגרימת שיתוק מוחין ופיגור שכלי קשה.

” כתוצאה מהליכי לידה שגויים נקבע כי התובע סובל משיתוק מוחין קוודרופלגי ספסטי ומפיגור שכלי קשה.”

נתקבלה התביעה בגין מקרה זה. להלן ציטוט חלק מפסק הדין וחלק מסיכומו:

“התובעים טוענים כי הצוות הרפואי שטיפל בתובעת במהלך הלידה כשל ובהתנהגותו הוא הפר את חובת הזהירות שהוא חב לתובעים והתרשל כלפיהם. התובעים סומכים טענותיהם על חוות דעתו של פרופ’ שיינפלד, המומחה למיילדות מטעמם
18.
פרופ’ שיינפלד גורס, כי היריונה של התובעת היה כרוך בגורמי סיכון רבים, בהיותה וולדנית מבכירה, בעלת מימדי גוף קטנים אשר העובר שברחמה היה צפוי להיות גדול מימדים ובנוסף, היא סבלה מסכרת הריון. גורמי הסיכון הללו הגבירו את חובת הזהירות שהוטלה על הצוות הרפואי כלפיה וכלפי העובר, שכן, היה עליו להיות ער לקיומם של גורמי סיכון אלו ולנקוט מלכתחילה, אמצעי זהירות שיבטיחו לידה בטוחה ותקינה של היילוד…”

“סיכום: הצדק החברתי והמשפטי מחייב במקרה דנן חלוקת אחריות, בין מזיק ידוע, אשר התנהגותו העוולתית הוכחה, לבין גורמי נזק אפשריים אחרים, אשר אין דרך לעמוד על זהותם ולבחון את מידת תרומתם לנזק שנגרם
המסקנה אליה הגעתי, מהווה שיקלול של נסיבות ועובדות ידועות לבין אלו המצויות בתחום האפור, העמום ולא ניתן לעמוד על טיבן
לפיכך, על יסוד כל האמור לעיל, הנתבעת תישא באחריות לנזקי התובעים בשיעור של 60%
הואיל ומדובר בפסק דין חלקי, איני רואה מקום לפסוק הוצאות בשלב זה.

ניתן היום ח’ בניסן, תשס”ט (2באפריל 2009) במעמד הצדדים