הדבר מדבר בעד עצמו

סעיף 41 לפקודת הנזיקין

כלל זה נועד לחול בנסיבות מסוימות שבהן קיים קושי מובנה להוכיח את קיומו של יסוד ההתרשלות בעוולת הרשלנות. התנאים אשר בהתקיימם חל הכלל הן כדלקמן: ראשית, לתובע לא הייתה ידיעה ואף לא הייתה לו היכולת לדעת מהן הנסיבות שגרמו לנזקו; שנית, הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו; שלישית, בית המשפט מוצא כי האירוע שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה

שהוא נקט זהירות סבירה. רק אם יוכיח התובע את התקיימותם במצטבר של שלושה התנאים האמורים, יועבר נטל השכנוע לכתפי הנתבע כי אין לייחס את קרות האירוע לרשלנות מצדו, על הנתבע להרים נטל זה ע”פ מבחן של עודף הסתברויות. החזקה שעל הנתבע לסתור נוגעת לאחריות והיא מניחה גם את קיום הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק. לפיכך אם בתום המשפט נותרו כפות המאזניים שבהן נשקלת שאלת הרשלנות שקולות, יזכה התובע בתביעתו. טעם מרכזי הניצב בבסיס כלל “הדבר מעיד על עצמו” עניינו ביתרונו המובנה של הנתבע, לעומת התובע, מבחינת נגישות לראיות בדבר הנסיבות שהובילו למקרה.

ההבחנה המעשית העיקרית שבין העברת נטל השכנוע מכוח הנזק הראייתי שנגרם לתובע לבין העברת נטל השכנוע מכוח הכלל על אודות “הדבר מדבר בעדו”. שזו הראשונה, יכול כאמור שתוגבל אך לנקודה או לנקודות שלגביהן נגרם לתובע נזק ראייתי, ואלה עשויות להיות צרות בהיקפן, ואילו השנייה מתפרסת על שאלת האחריות כולה.

תנאי היסוד לתחולת החזקה הינו קיומה של עמימות עובדתית. בהינתן עמימות כזו, וכשמוכח כי הנתבע שלט בנכס שגרם לנזק, ניתן לתובע היתר לבסס את טענתו בדבר התרשלות הנתבע על ראיות סטטיסטיות – ראיות שכל פועלן בכך שהן מסווגות את המקרה לקטגוריה כללית של רשלנות

תנאי ראשון: המועד המתאים לבחינת קיומו של התנאי הראשון הוא המועד שבו נדרש התובע להוכיח את יסודות תביעתו. כלומר, אם “נמשכת” אי-הידיעה ממועד התרחשות מעשה הנזיקין ועד למועד זה, יבקש התובע להסתייע בכלל הראיות הקבוע בהוראת סעיף 41 לפקודה.

תנאי שני: התנאי השני זכה אף הוא כתנאי הראשון לפרשנות מקלה. ביחס למבחן השליטה נקבע בפסיקה, כי זו לא חייבת להיות רצופה ובלעדית, די בשליטה אפקטיבית במועד הרלוונטי לאירוע התאונה. עוד נקבע, כי המבחן הראוי לקיומה של שליטה איננו אפוא מבחן טכני-פורמאלי המבוסס על חזקה מלאה, רצופה ובלעדית בנכס המזיק, אלא מבחן ענייני-מעשי, הבוחן אם זיקתו המיוחדת של הנתבע לנכס המזיק מעידה לכאורה על היותו בעל היכולת הטובה ביותר למנוע את התרחשות התאונה.

תנאי שלישי: ישנה אפשרות במסגרת התנאי השלישי, להביא בחשבון גם ראיות כלליות שברגיל אין בהן כדי לבסס מסקנה בדבר קיומה של התרשלות.

ישנן תביעות רבות אשר מוגשות לבית משפט בהן טוען התובע את טענת “הדבר מדבר בעד עצמו”. בית משפט קיבל לעיתחים טענה זאת והעביר את נטל הראייה אל כתפי הנתבעים.