פיצויים בגין כאב וסבל ואובדן תוחלת חיים לפגה מנוחה

פיצויים בגין כאב וסבל ואובדן תוחלת חיים לפגה מנוחה

א 035172/99
בית משפט השלום תל אביב-יפו

20/10/2003
תאריך:
כב’ השופט צבי כספי
בפני:

1 . מינצר שירי

2 . מינצר אורן

3. עזבון המנוחה לי מינצר
בעניין:

התובעים

נ ג ד

1 . המרכז הרפואי ת”א ע”ש סוראסקי

2 . מדינת ישראל – משרד הבריאות

הנתבעים

נזיקין – פיצויים בגין כאב וסבל ואובדן תוחלת חיים לפגה מנוחה

בתם הפגה של התובעים 1 ו-2, אשר שמה נקרא לי, נפטרה למחרת היוולדה, בשל “טעות אנוש” אשר הינה, כך נפסק, “רשלנות” במובנה המשפטי, אשר לא הוכחשה ע”י הנתבעים. משכך נסב הדיון על שאלת הנזק ופיצוי עיזבונה של לי המנוחה. תביעת העיזבון התייחסה לשני ראשי נזק: פיצוי בגין “כאב וסבל” שסבלה לי ופיצוי בגין “אובדן תוחלת חיים” שלה. ביהמ”ש ציין תחילה כי אכן מדובר בשני ראשי נזק שונים, הגם שהמדובר בנזקים המוגדרים כ”נזק שאינו נזק ממון”.

נפסק כי מקובל להניח שהקביעה כי עיזבונו של מי שנפגע ומת בעוולה זכאי לפיצוי בשני ראשי נזק אלה כראשי נזק נבדלים מקורה בהלכה הפסוקה. ההלכה הפסוקה ביססה את המגמה שלפיה הפיצוי בגין “אובדן תוחלת חיים” או “קיצור תוחלת חיים” הוא בעל חיים משלו, ועיקרו הוא פיצוי בגין עצם שנות החיים שאבדו, ועל-כן תלוי גם גובהו במספר שנות החיים ש”נלקחו” מהנפטר ואינו מתייחס ל”אושר” שניתן היה להפיק מחיים אלו.

נקבע כי גובהו של פיצוי זה נפסק ע”י ביהמ”ש למי שאינו יכול למעשה לקבלו; לי התינוקת היא זו שחייה קוצרו במלוא אורכם, אך אין היא זוכה בפיצוי אלא עיזבונה, כשבפועל עובר סכום הפיצוי ליורשיה, הם התובעים; אין לנכר סבלם של התובעים, אך הוא בר-פיצוי, אם אכן בר-פיצוי הוא, במסגרת ראש נזק אחר. בהמשך לכך נפסק כי יש לרסן את גובה הפיצוי בראש נזק זה ויש לזכור כי בסיכומו של דבר הציבור כולו הוא הנושא בנטל הפיצוי, בד”כ באמצעות מבטחים. כמו כן, על אמת-המידה הראויה להביא בחשבון את העובדה כי מדובר בקיצור החיים כולם, לכל ארכם.

עוד נפסק כי מי שמעשה עוולה גרם לו שיאבדו סיכוייו, בשיעור כזה או אחר, להחלים מפגימה קודמת או קיימת, זכאי לפיצוי בגין אובדן אותו סיכוי; שיעור הפיצוי ייקבע עפ”י שיעור הנזק המלא, עקב הפגימה הקודמת, כשהוא מוכפל בשיעור אחוזי אובדן הסיכוי להחלים מאותה פגימה. במקרה הנדון, לאור היותה של לי התינוקת פגה, אשר סיכויי הישרדותה לא היו גבוהים ממילא, נפסק כי הפיצוי המגיע לה הינו בגין “אובדן סיכויי החלמה” (היינו, סיכוי הישארות בחיים), בשיעור אחוזי ההסתברות של סיכויי החלמה אלו. שאלת סיכוייה של לי להיוותר בחיים כפגה, במשקל שבו נולדה ובמועד לידתה, היא שאלה עובדתית. לעניין זה נפסק כי סיכויי ההישרדות של לי עמדו על 90%.

עוד נפסק כי אין לקבל את טענת הנתבעים שלפיה בנסיבות המקרה, כאשר מדובר בפגה בת יום שאינה מודעת למתרחש, אין לפסוק פיצוי בגין “כאב וסבל”. הסבל הוא סבל, יהיה גיל הסובל אשר יהיה, והכאב הוא כאב, גם אם מי שסובל ממנו אינו יודע לבטאו במילים או שלא הכיר תחושות נעימות יותר ממנו.

לעומת זאת, התובעים לא הביאו כל ראיה על “נזק נפשי”. אין לראותם בגדר נפגעים ב”מעגל הסיכון הראשון”. סבלם הנפשי נובע ממות בתם, לי. לי הייתה הנפגעת ב”מעגל הסיכון הראשון” ואילו הם, אשר באופן הטבעי והטרגי סובלים את כאב מותה של לי, אינם זכאים, בהיותם בגדר “מעגל הסיכון השני”, לפיצוי בגין סבלם, הואיל, כך לפי הפסיקה, שלא הוכחה נכות נפשית עקב אותו סבל.

Beauftragen sie autor nina1410 ber Mehr Info bekommen content