פגיעה מוחית- פיגור שכלי- רשלנות רפואית

פגיעה מוחית– האם נגרמו עקב רשלנות רפואית בלידה?

עא 4744/05 פלונית,תקוה נעים,אורי נעים נ’ שירותי בריאות כללית בבית המשפט העליון
ע”א 4744/05
בפני:
כבוד השופט א’ ריבלין כבוד השופטת מ’ נאור כבוד השופט א’ רובינשטיין המערערים:
1. פלונית 2. תקוה נעים 3. אורי נעים נ ג ד המשיבה:
שירותי בריאות כללית ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת”א 441/99 מיום 29.3.05 (סגנית הנשיא – כתארה אז – גילאור) פסק דין השופט א’ רובינשטיין: א. (1) ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגנית הנשיא – כתארה אז – גילאור) מיום 29.3.05 בת”א 441/99, בגדרו נדחתה תביעת המערערים (המערערים 3-2 הם הורי המערערת 1 ויכונו להלן ההורים או האם והאב; המערערת 1 תיקרא המערערת) לפיצוי כספי בגין טיפול רפואי רשלני כנטען במערערת.
(2) עסקינן בפרשה אנושית מצערת. ביום 28.8.83 נולדה המערערת בבית החולים סורוקה בבאר-שבע במשקל 3,170 גרם. היה זה לאם היריון עשירי. ארבעה מהריונותיה הסתיימו בהפלה. ביום 30.8.83 שוחררה המערערת לביתה, כשמשקלה 2,740 גרם. בגיליון השחרור נרשם שמשקל הלידה היה 3,000 גרם. ביום 11.9.83 הובהלה המערערת לבית החולים כשהיא סובלת מהתייבשות חמורה. לאחר יומיים, בשל הקאות ויציאות מרתיות, צולמו דרכי המעיים, והועלה חשש לחסימת מעיים עקב התסמונת “וולוולוס” (חסימת מעיים חלקית). ביום 13.9.83 נותחה המערערת ונמצא כי המעי סובל ממלרוטציה (סיבוב הפוך) ללא פגיעה בו. המעי לא היה אסכמי ולפיכך לא נפתח ולא נכרת. יומיים לאחר ההתערבות הכירורגית סבלה המערערת משיעול שלווה בחיוורון, גלגול עיניים ותנועות רעד בידיים. עקב כך אושפזה במחלקת טיפול נמרץ. במהלך אשפוזה שם נזקקה להנשמה. ביום 29.9.83 נגמלה המערערת מן ההנשמה, וביום 23.11.83 שוחררה לביתה. בגיל 21 חודשים נתקפה המערערת בהתקף אפילפטי; לאחר מכן המשיכו לפקדה התקפים אפילפטיים חוזרים ונשנים. המערערת אושפזה פעמים רבות וקיבלה טיפול סטרואידי. בהמשך החלה המערערת לסבול מנסיגה התפתחותית ומהתקפי ניתוק ובהייה. מבדיקת M.R.I של המוח נמצא כי קיימת פגיעה מוחית. זו מתאפיינת כיום בפגיעה קוגניטיבית קשה, הפרעות התנהגותיות קשות, פיגור שכלי קשה, מאפיינים של התנהגות אוטיסטית ועוד. המערערת תלויה בזולת, אינה מודעת לסכנות, והיא זקוקה להשגחה מלאה. (3) ביסוד התביעה עמדה הטענה, כי המערערת סבלה מחסימת מעיים מולדת שניתן היה לגלותה בטרם שוחררה מבית החולים. רישום המשקל השגוי בגיליון השחרור יצר מצג לפיו ירדה המערערת במשקלה בשיעור פחות מ-10%, קרי שיעור ירידה המצוי במתחם הנורמה, והרי תינוקות יורדים במשקלם בימיהם הראשונים, בעוד שלמעשה ירדה במשקלה בשיעור של 13.6%. על המשיבה היה – כך נטען – לערוך בירור לפשרה של הירידה החריגה במשקל, ולוא אכן ערכה בירור שכזה, לרבות בדיקות מתאימות, היה ניתן עירוי למערערת והייתה נמנעת ההתייבשות החמורה שגרמה לנזק המוחי. המערערים הגישו חוות דעת רפואיות של פרופ’ ק’ גויטיין, מומחה בטיפול נמרץ ילדים, וד”ר א’ שחר וד”ר פ’ לרמן, מומחים לנוירולוגית ילדים. מטעם המשיבה חיוו את דעתם פרופ’ ז’ ברזילי, רופא ילדים, וד”ר ר’ וייץ, נוירולוג ילדים. חשוב לציין כי ד”ר וייץ הוא אשר מצא בהגינותו, לאחר שכבר הונחו חוות דעת רפואיות מטעם הצדדים, בהן נרשם כי משקל לידת המערערת היה 3,000 גרם, כי משקל לידתה של המערערת היה למעשה 3,170 גרם. המערערים העלו בפני בית המשפט המחוזי טענות שונות נוספות, לפיהן התרשלה המשיבה בטיפול הרפואי שנתנה למערערת לאחר שהתייבשה (האשפוז השני), אולם בכתב הערעור צימצמו המערערים את טענותיהם בנוגע לאשפוז אך לשאלת המועד למתן עירוי הנוזלים. ב. פסק הדין קמא (1) בית המשפט דחה את טענת המערערים לפיה היו למערערת לאחר לידתה יציאות מימיות בלבד וכי לא היה בגופה מעבר גזים, נוכח העדר תימוכין לכך בכתובים, (עובדה שגרמה לד”ר לרמן וד”ר שחר לחזור בהם מקביעה כזו). ביחס לטעות ברישום משקל הלידה בגיליון השחרור קבע בית המשפט כי ככל הנראה מקור הטעות בהעתקה שגויה ממסמכי חדר הלידה על ידי ד”ר סאבו, רופאת הילדים ששחררה את המערערת לביתה. לא נגרם למערערים “נזק ראייתי” ברישום שגוי זה, והמדובר בטעות, שלא הובילה להחלטה רפואית מוטעית. ד”ר סאבו העידה כי אפילו העתיקה אל-נכון את משקל הלידה, לא היה הדבר מונע את שחרור המערערת לביתה שכן מצבה הבריאותי היה טוב, וכי ישנם יילודים בריאים המפחיתים במשקלם שיעור זהה. בדומה, קיבל בית המשפט את עמדת פרופ’ ברזילי כי לא היה מקום לחשש לחסימת מעיים, נוכח מצבה הגופני הטוב והתוצאות החיוביות של הבדיקות הקליניות. לדבריו, לא היה מקום אף להורות על בדיקות נוספות או ליתן הנחיות מיוחדות להורים עובר לשחרורה, שכן אמה של המערערת היא “ולדנית מנוסה” (כך סבר אף ד”ר וייץ). (2) בית המשפט המחוזי תמך יתדותיו ברישום תוצאות בדיקה שנערכה למערערת ביום 5.9.83 בטיפת חלב, ממנה עלה כי העלתה 60 גרם במשקלה (אציין כי הגיעה ל-2,800 גרם לעומת 2,740 גרם ביום שחרורה מבית החולים, 30.8.83). כן נרשם באותו יום בתיק טיפת חלב: “צבע עור ורוד…מקבלת יניקה+תוספת ביקורת 11.9.83”. דבר זה אף סותר את גרסת אם המערערת (סעיף 7 לתצהירה), כי עם שחרורה מבית החולים לאחר הלידה אכלה המערערת “מעט מאוד, הקיאה את מה שאכלה והיו לה מעט מאוד יציאות וגזים”. בבדיקה מיום 11.9.83 בטיפת ח] ]>

Now, for owners go to my company of sonos speakers, even more good news has surfaced