זיהום חיידק טורף לאחר ניתוח

ע"א 752-11-11
לפני כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ
כבוד השופט ד"ר יגאל מֶרזל
כבוד השופט אריה רומנוב בעניין:
1. מישל אלפסי
2. ויקטור מכלוף
3. עבד ארמנדו
ע"י ב"כ עו"ד מ. מיימרן ואח'
המערערים
– נ ג ד –
1. המרכז הרפואי א.ג.מ מדיקל סנטר באר שבע
2 פרופ' יצחק לוי
3. קופת חולים ההסתדרות הכללית
ע"י ב"כ עו"ד א. כרמלי ואח'
המשיבים
פסק-דין השופט יגאל מרזל:
1. חמישה מנותחים נותחו באותו יום ניתוח לתיקון בקע מפשעתי, על-ידי אותו רופא, באותו חדר ניתוח. שני המנותחים הראשונים שנותחו זה אחר זה – לקו בזיהום נדיר שנגרם על-ידי "חיידק טורף". המנותח השלישי סבל גם הוא מסיבוך לאחר אותו הניתוח וטען שמדובר גם כן בזיהום. תביעה שהגישו לבית-משפט השלום נגד הרופא, המרכז הרפואי וקופת החולים – נדחתה. נקבע, שבנסיבות המקרה אין מקום להעברת נטל הראיה אל כתפי הנתבעים ואין גם לקבוע שאלו התרשלו. מכאן הערעור שלפנינו, ששתיים הן השאלות המרכזיות העולות בו: ראשית, האם מתקיימים התנאים להעברת נטל הראיה למשיבים לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; שנית, ככל שעובר נטל הראיה, האם המשיבים הרימו את הנטל להראות שהם לא התרשלו.
° התביעה — סוף עמוד 1 —
2. לבית-משפט השלום הוגש כתב תביעה על-ידי שלושת המערערים: מר מישל אלפסי, יליד 1956; מר ויקטור מחלוף, יליד 1945; ומר ארמנדו עבד, יליד 1963. כתב התביעה הוגש נגד בית החולים א. ג. מ. מדיקל סנטר, שהוא המוסד בו הופעל חדר הניתוח; נגד המנתח, ד"ר יצחק לוי (כיום פרופסור), שהיה הרופא שניתח את התובעים כולם ביום 4.11.1994 וטיפל בהם לאחר הניתוח; ונגד קופת חולים כללית, שהייתה השירות הרפואי ששלח את התובעים לקבלת הטיפול. בכתב התביעה נטען, שהמקום בו נערכו הניתוחים היה מלוכלך ועובר לעריכת הניתוחים – לא ננקטו צעדי חיטוי מספיקים. אשר למערער 1, מר אלפסי, שהיה המנותח הראשון בסדרת המנותחים – נטען שלאחר הניתוח הוא סבל מכאבים. לאחר ביקורות שונות ובדיקות ובחלוף מספר ימים, הוא הובהל לניתוח נוסף דחוף. בניתוח נראה נמק וכן בצקת של הרקמות והוא נאלץ לעבור טיפול כירורגי. גם מערער 2, מר מחלוף, שהיה המנותח השני בסדרת המנותחים, טען בתביעה שהוא התלונן על כאבים לאחר הניתוח. מצבו הלך והחמיר ולפי הנטען הוא גם איבד את הכרתו. הוא הובהל לחדר המיון. ניתן לו טיפול אנטיביוטי וכן בוצע בו ניתוח דחוף. בניתוח נתגלתה בין היתר רקמה נימקית, וזו נכרתה. אשר למערער 3, מר עבד, שהיה המנותח השלישי בסדרת הניתוחים, נטען בתביעה כי גם אצלו הופיעו לאחר הניתוח כאבים והדבר נגרם לפי הטענה בשל זיהום ומוגלה שהצטברה בפצע.
3. בכתב התביעה נטען, בהמשך לכך, שהנתבעים-המשיבים התרשלו בכך שבין היתר לא נקטו אמצעים סבירים למניעת זיהומים, לא דאגו לאמצעי חיטוי מתאימים ולא דאגו לבדיקות שגרתיות של העובדים. התובעים טענו, כי בנסיבות המקרה אירוע "התאונה" שגרם לנזק – מתיישב יותר עם התרשלות של הנתבעים ולכן עובר לכתפיהם נטל השכנוע לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין. עוד נטען בכתב התביעה, שהנתבעים או מי מהם העלימו תוצאות בדיקות המעידות על הקשר בין הזיהומים לבין הניתוח.
4. יצוין, כי המערערים-התובעים לא צירפו חוות-דעת בתחום האחריות לכתב תביעתם, ואף לא הגישו כזו בשלב מאוחר יותר במשפט. חוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעמם היו בשאלת הנזק (ד"ר אולשה). בית-משפט השלום מינה תחילה מומחה בשאלת הנזק (פרופ' אריה דורסט). מומחה זה העריך את נכותו של מר אלפסי כנכות של 30% לצמיתות; את נכותו של מר מחלוף העריך גם כן בשיעור של 30% לצמיתות; ואילו נכותו של מר עבד הוערכה בשיעור של 10% לצמיתות. בהמשך מונה על-ידי בית-משפט קמא גם מומחה בשאלת האחריות (פרופ' יונה מני) בהסכמת הצדדים. — סוף עמוד 2 — פסק-דינו של בית-משפט קמא
5. בפסק-דינו של בית-משפט השלום בירושלים מיום 6.9.2011 (כב' השופט כרמי מוסק, סגן הנשיאה), נדחתה כאמור התובענה. תחילה קבע בית-משפט קמא, כי בנסיבות המקרה אין מקום להעביר את נטל הראיה (השכנוע) לכתפי הנתבעים. נקבע, כי אמנם התקיימו שני התנאים הראשונים הנדרשים לשם העברת הנטל – אי הידיעה בעניין הנסיבות שגרמו למקרה שהביא לנזק; כמו גם גרימת הנזק על-ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו. עם זאת, לא התקיים התנאי השלישי, וזאת שכן "מהראיות עולה כי לא קיים עודף הסתברות לטובת גרסת התובעים. היינו, הזיהום שנגרם לתובעים אינו מתיישב יותר עם המסקנה שלא ננקטה זהירות סבירה כדי למנוע את הזיהום, מאשר עם המסקנה שננקטה זהירות סבירה" (פיסקה 19 לפסק הדין).
6. מסקנתו זו של בית-משפט קמא התבססה על חוות-דעת של המומחים שמונו מטעם בית המשפט (פרופ' יונה מני, שמונה כאמור בשאלת האחריות; ופרופ' אריה דורסט, שמונה כמומחה בעניין הנזק אך התייחס גם לעניין האחריות). שני מומחים אלה לא מצאו כי הייתה התרשלות בביצוע הניתוח. בית-משפט קמא גם ציין בהקשר זה וכיסוד למסקנתו הנזכרת, שבאותו היום התקיימו בחדרי הניתוח של המשיב 1 חמישה-עשר ניתוחים (לא כולם בוצעו על-ידי המשיב 2), וכי כל המנותחים האחרים, למעט המערערים, כלל לא נדבקו בחיידק (פיסקה 19 לפסק הדין). בית המשפט הוסיף וציין, שקיום זיהום בבית-חולים מחייב את בית-החולים במתן הסברים ויוצר הסתברות של התרשלות, אך לא כל מקרה של התגלות זיהום יוצר חזקת התרשלות. במקרה שלפניו, שניים מתוך עשרות מנותחים שנותחו במועדים הרלבנטיים (מיום 4.11.1994 ועד למועד גילוי הזיהום) – נדבקו ] ]>