בית משפט השלום בנתניה
בפני כב' השופטת ד"ר איריס רבינוביץ-ברון
18 אפריל 2010
ת"א 8751-03 שמש נ' מדיקל אסתטיק בע"מ-המרכז לכירורגיה ואח'
שמש שרה
ע"י ב"כ
עו"ד שוחט
תובעת
נ ג ד
1 . מדיקל אסתטיק – המרכז לכירורגיה פלסטית
2 . עפרה עמירי
ע"י ב"כ עו"ד הדר דן
3. ד"ר חדד זילבר
ע"י ב"כ עוה"ד הגר קליין
נתבעים
נ ג ד
1. ד"ר אשכנזי חיים
ע"י ב"כ עוה"ד דגן
2. ד"ר חדד זילבר
ע"י ב"כ עוה"ד הגר קליין
צד ג'
נגד
ד"ר חיים אשכנזי
ע"י ב"כ עו"ד שמואל אהרונסון
צד ד'
פסק דין
מבוא
1. התובעת, הגב' שרה שמש, הגישה תביעה בגין נזק גוף שלטענתה נגרם לה כתוצאה מניתוח
°
פלסטי שעברה. התביעה הוגשה כנגד מדיקל אסתטיק המרכז לכירורגיה פלסטית (להלן: מדיקל אסתטיק) וכנגד הגב' עפרה עמירי (להלן: הגב' עמירי) המנהלת והבעלים של מדיקל אסתטיק וכנגד ד"ר חדד ז'ילבר שביצע את הניתוח.
°
מדיקל אסתטיק וגב' עמירי שלחו הודעה לצד ג' כנגד ד"ר חדד וכנגד ד"ר אשכנזי, שביצע ניתוח מתקן בתובעת לאחר הניתוח שבוצע על ידי ד"ר חדד. ד"ר חדד שלח הודעה לצד ד' כנגד ד"ר אשכנזי.
באשר להודעה לצד ג' של מדיקל אסתטיק ועמירי כנגד ד"ר אשכנזי הצדדים הגיעו להסכמה ערב דיון ההוכחות כי התובענה כנגדו תדחה ללא צו להוצאות (עמ' 29 לפרוט' הדיון).
2. מטעם התובעת הוגשו תצהירה וכן תצהיר של גיסה מר פיני אפללו שנוכח במקום בזמן פגישתה עם עמירי. כן הוגשה חוות דעת של מומחה רפואי פרופ' שפיר. מטעם מדיקל אסתטיק ועמירי הוגש תצהירה של גב' עמירי וכן חוות דעת של מומחה רפואי פרופ' מלר.
— סוף עמוד 1 —
הוגשו אף חוות דעת משלימות ע"י פרופ' שפיר ופרופ' מלר לגבי שאלת האפשרות לבצע כיום ניתוח מתקן לתובעת. במהלך דיוני ההוכחות הודיעו כי אין בכוונתם לזמן את פרופ' מלר לעדות וניתנה רשות לד"ר חדד לזמנו לעדות, לבקשת באת כוחו. ד"ר חדד הגיש את תצהירו וכן חוו"ד של ד"ר וינברגר. מטעם ד"ר אשכנזי הוגש תצהירו והוגשה חוות דעת של מומחה רפואי ד"ר גולן.
בדיוני ההוכחות נחקרו המצהירים ונותני חוות הדעת.
הצדדים הגישו סיכומים בכתב.
דיון והכרעה
3. אין מחלוקת כי התובעת פנתה למדיקל אסתטיק לצורך ביצוע ניתוח פלסטי, נפגשה עם גב' עמירי והחליטה על ביצוע ניתוח פלסטי בצוואר ובבטן. הניתוח בוצע ביום 17.7.00 אצל מדיקל אסתטיק ע"י ד"ר חדד. במהלך הניתוח שבוצע בהרדמה מלאה נותחה בצוואר וכן בבטן. התובעת לא היתה שבעת רצון מהתוצאות. גב' עמירי איפשרה לתובעת לעבור ניתוח מתקן ללא תשלום שבוצע ע"י ד"ר אשכנזי במהלכו נותחה בצואר ובבטן. הניתוח נערך ב- 24.1.02 בהרדמה מקומית (להלן: הניתוח השני).
4. אביא בפתח הדברים בקצרה את טיעוני הצדדים שיפורטו בהמשך.
לטענת התובעת, הגב' עמירי נתנה לה יעוץ רפואי לגבי סוג הניתוח המתאים לה ושיכנעה אותה כי ד"ר חדד יבצע את הניתוח. לטענתה, פגשה את ד"ר חדד לראשונה ביום הניתוח זמן קצר לפני הניתוח ורק אז הוחתמה על טופס הסכמה. לטענתה, הניתוח בוצע באופן רשלני. התובעת פנתה לניתוח כדי לשפר את מראה הצוואר שבו היו גבשושיות מניתוח קודם שעברה בבלוטת התריס. לטענתה, לאחר הניתוח המראה לא שופר אלא הורע ונוספה לה קישורית בצד ימין של הניתוח. לגבי הבטן, לטענתה לאחר הניתוח נוצרה לה בליטה מכערת מעל הטבור וכן נוצרו קפלי עור באזור הבטן. כן טענה לאובדן תחושה באזור הפנים והצוואר.
לטענת הנתבעים, התובעת פגשה את ד"ר חדד עוד לפני מועד הניתוח (לא צוין תאריך) וקיבלה ממנו הסברים לגבי הניתוח. במועד זה אף נשלחה על ידו לבדיקות לפני הניתוח.
הנתבעים טוענים כי המראה של התובעת שופר בעקבות הניתוח.
לטענת ד"ר חדד, לאחר שבוצע ניתוח נוסף ע"י ד"ר אשכנזי אין ליחס לו את האחריות לטענות התובעת, ככל שיתקבלו.
לטענת ד"ר אשכנזי, ביצע ניתוח מינימלי בהרדמה מקומית. הסביר את הדברים לתובעת בפירוט לפני הניתוח. שיפר את מצבה ככל שניתן היה בניתוח מסוג זה.
— סוף עמוד 2 —
מהלך האירועים עובר לניתוח שבוצע על ידי ד"ר חדד
5. לדברי התובעת, כמפורט בתצהירה, פנתה למדיקל אסתטיק בעקבות המלצה של חברה שעברה במקום ניתוח ע"י ד"ר מוסקונה והיתה מרוצה מהתוצאות. לדבריה, ביקשה לעבור ניתוח פלסטי שכן הפריעו לה גבשושיות שבלטו בצווארה בעקבות ניתוח שעברה בבלוטת התריס מספר שנים קודם לכן. לדברי התובעת, גב' עמירי בדקה אותה בפגישתן הראשונה כאילו היתה סמכות רפואית, בדקה את הצוואר והבטן והרימה בידיה את עור הצוואר משני הצדדים באופן שהעור נמתח והגבשושיות לא נראו ואמרה לה שניתוח המתיחה יביא לתוצאה כזו. כן סוכם על ביצוע ניתוח שאיבה בבטן באותו מועד. לדבריה, לא נאמר לה דבר לגבי הסיכונים שבניתוח ולא ניתנו לה כל דפי הסבר. באותה פגישה גבתה ממנה גב' עמירי את מלוא התשלום בגין שני הניתוחים בסך 28,500 ₪.
לדבריה ביקשה התובעת להיות מנותחת על ידי ד"ר מוסקונה אך גב' עמירי אמרה לה שיש לה רופא טוב עבורה שיגיע מצרפת וכי תנותח על ידו.
גיסה של התובעת, מר אפללו, שהסיע אותה למרפאה הצהיר כי זכור לו שגב' עמירי הציגה להם קטלוג תמונות של "לפני " ו"אחרי" וכן הסבירה לתובעת לגבי תוצאות של ניתוחים לפי הקטלוג. עוד הצהיר כי הוא זוכר שגב' עמירי נגעה בצוואה של התובעת מתחה אותו בשתי ידיה ואמרה לה כי באופן זה ניתן יהיה למתוח את העור בצוואר.
לדברי התובעת ביום הניתוח, ב- 17.7.00, מספר דקות לפני הניתוח, כאשר כבר היתה לבושה בחלוק רפואי פגשה לראשונה את המנתח ד"ר חדד, ששמו נודע לה רק בדיעבד. אז הוחתמה על טופס הסכמה להרדמה. ד"ר חדד סימן על גופה את מקומות הניתוח בחדר ההמתנה והלך. לאחר מכן עברה את הניתוח.
6. גב' עמירי הצהירה כי היתה המנהלת של מדיקל אסתטיק. כי מדיקל אסתטיק הינו תאגיד אדמיניסטרטיבי המשכיר חדרי ניתוח לביצוע ניתוחים קוסמטיים ומתווך בין לקוחות המבקשים לעבור ניתוחים קוסמטיים או פלסטיים לבין מנתחים פלסטיים. עוד הצהירה כי מדיקל אסתטיק אינו מבצע ניתוחים פלסטיים בעצמו או באמצעות שכיריו ואינו נותן כל טיפול או ייעוץ רפואי.
עוד הצהירה כי היא הינה קוסמטיקאית רפואית, כי איננה רופאה ומעולם לא הציגה עצמה כבעלת סמכות רפואית ולא בדקה את התובעת בדיקה רפואית.
לדברי התובעת הסבירה לה כי היא מעונינת בניתוח מסוג מתיחת עור פנים ושאיבת שומן בבטן. לדבריה התובעת אכן אמרה כי הגבשושיות בצוואר מפריעות לה והוסבר לה על ידי רופא שהמתיחה לא תיתן פתרון לגבשושיות בצוואר.
— סוף עמוד 3 —
לדברי הגב' עמירי, במצגת שערכה לתובעת התרשמה מהעבודות של ד"ר חדד וביקשה התובעת שהוא זה שינתח אותה.
עוד הצהירה כי ככל שהתובעת היתה מבקשת היתה יכולה לאחר אותה פגישה לבטל את הניתוחים וכספה היה מוחזר לה.
כן הצהירה כי ד"ר חדד הינו רופא מנתח בעל רשיון משרד הבריאות לבצע ניתוחים בישראל.
עוד הצהירה כי התקיימה פגישה בין התובעת וד"ר חדד במהלכה הסביר ד"ר חדד לתובעת כי אין אפשרות לסלק את הגבשושית וכי היא לא תוסר.
לדבריה התובעת לא היתה מעונינת בסימנים על הבטן ממתיחת העור ולכן החליטה יחד עם הרופא לבצע שאיבה בלבד.
התובעת חתמה על טופס הסכמה לניתוח לאחר שהוסברו לה על ידי הרופא כל המשמעויות של הניתוח.
התובעת היתה מודעת לזהות המנתח מאחר ונפגשה איתו לפני הניתוח.
7. ד"ר חדד הצהיר כי משנת 1990 ביצע אלפי ניתוחים בתחום הכירורגיה הפלסטית והאסתטית בצרפת וישראל וכי בשנת 1995 פנתה אליו גב' עמירי והוא החל לבצע ניתוחים במרכז המנוהל על ידה.
לדבריו פעל לפי הנהלים ונתן את מלוא ההסברים. כמו כן, הסביר לתובעת לפני הניתוח כי לא ניתן יהיה להסיר את הגבשושיות שנותרו לה מניתוח בלוטת התריס שעברה. הפגישה עם התובעת התקיימה זמן מה לפני הניתוח ובמהלכה בדק את התובעת והסביר לה את תוכן טופס ההסכמה לניתוח. לדבריו לפני הניתוח פגש את התובעת לבדיקה חוזרת.
8. התובעת נשאלה בחקירתה הנגדית האם נפגשה עם ד"ר חדד לפני יום הניתוח שללה זאת מכל וכל (ר' עמ' 37 לפרוט' הדיון מיום 10.2.08):
"ש: אם אני אומר לך שלפני יום הניתוח נפגשת עם ד"ר חדד והוא העביר לך את הבדיקות והסביר לך את כל התהליך וכל מה שביקשת וכו'?
ת: שיבוא ויעיד כאן שהוא פגש אותי. חד וחלק לא. אני ראיתי אותו שתי דקות לפני הניתוח.
ש: האם הוא הבטיח שיוכל להסיר את הגבשושיות?
ת: הוא לא דיבר איתי על זה."
— סוף עמוד 4 —
בחקירתו הנגדית של ד"ר חדד העיד כי הפרוצדורה היתה כי הפגישה הראשונית היתה נערכת עם הגב' עמירי ולאחר מכן היה פוגש את הלקוחה ומפנה אותה לבדיקות בקופת חולים. לדבריו, הוא אינו זוכר את התאריך שפגש את התובעת לפני הניתוח.
ד"ר חדד העיד כי אינו זוכר את עניינה של התובעת אלא על סמך המסמכים הרפואיים. עוד העיד כי כל החומר הרפואי נמצא במרפאה וכי ניתן לבדוק בקופת חולים את התאריך שרשום על מסמך ההפניה ולפי זאת לדעת מתי נפגש עם התובעת (עמ' 44 לפרוט' הדיון).
בהמשך העיד ד"ר חדד כך (ר' עמ' 45 לפרוט' הדיון):
"ש. אתה בטח עושה תרשומת אחרי בדיקה ראשונה, אתה יכול להמציא לי את התרשומת?
ת: זה נמצא בצרפת ואפשר לפקסס את זה מחר.
ש: אבל אמרת שאין לך מסמכים.
ת: מסמכים של המכון זה של המכון. מסמכים רפואיים זה אצלי."
גב' עמירי העידה בחקירתה הנגדית כי כל המסמכים שהיו מצויים במרכז צורפו על ידה לתצהירה.
גב' עמירי העידה לגבי הפגישה הראשונה (ר' עמ' 82 לפרוט' הדיון):
"…אמרה שהגבשושיות מפריעות לה ואמרתי שאני לא מאמינה שניתן לטפל בזה. הפריע לה הצואר הנפול והגבשושיות. החברה שלה עברה מתיחת צוואר ופנים. היא הגיעה בגלל שהפריע לה צניחה של העור. פעם ראשונה ראיתי את הגבשושיות במקרה שלה. לכן היה צריך שרופא יראה אותה. התפקיד שלי הוא להראות תוצאות. אם הדבר מתאים לה והיא רצינית היא פוגשת רופא ופציינטיות שעברו את התהליך הזה."
לגבי הסיכום הכספי העידה גב' עמירי כך (ר' עמ' 84 לפרוט' הדיון):
"הענין הכספי נגמר אחרי שהרופא אומר כן אני יכול לבצע או אולי לא."
בהמשך העידה כי יכול להיות שהתובעת שילמה לה בפגישה הראשונה (עמ' 85 לפרוט' הדיון).
— סוף עמוד 5 —
לגבי בדיקות סטנדרטיות כמו בדיקות דם או א.ק.ג. גם העידה גב' עמירי כי המזכירה במכון יכולה להוציא הפניה לקופת חולים. לגבי אולטרא סאונד לבטן זו בדיקה שהתבקשה על ידי ד"ר חדד.
9. לאחר ששמעתי את הצדדים, אני מקבלת את גירסתה של התובעת לפיה סוג הניתוח שיבוצע סוכם בינה לבין עמירי בפגישה שנערכה ביניהן וכי שילמה לעמירי כבר באותה פגישה. לא הוצג כל תיעוד רפואי בדבר קיומה של פגישה של ד"ר חדד עם התובעת. ד"ר חדד העיד כי יוכל לפקסס את הרישום הרפואי שנמצא בידיו בצרפת למחרת הדיון, אך לא הוגשה כל בקשה להגשת חומר נוסף בענין זה. עמירי לא הציגה כל תיעוד של פגישה כזו למרות שלטעתנה הפגישה התקיימה והיא אף נוכחה בה.
אין מחלוקת כי התובעת הגיעה למכון כאשר בקשתה להיות מנותחת על ידי ד"ר מוסקונה.
אמינה עלי עדותה של התובעת לגבי אופן התנהלות הפגישה עם עמירי, המצגים שעמירי יצרה כלפיה וכי עמירי היא זו ששיכנעה אותה כי תנותח על ידי ד"ר חדד.
כמו כן, אין מחלוקת כי ד"ר חדד לא היה בעל רשיון של רופא מומחה בישראל בשנת 2000, במועד שבו בוצע הניתוח (ר' לענין זה גם תעודת עובד ציבור בתיק המוצגים של התובעת). ד"ר חדד העיד בנושא זה כך (ר' עמ' 42 לפרוט' הדיון שורות 21 עד עמ' 43 שורה 5):
"ש: ואם אתה לא מומחה בפלסטיקה מותר לך לנתח?
ת: בצרפת מותר לך אם אתה יודע מה אתה עושה ויש לך ביטוח. לא כל אחד עשה את התהליכים שאני עשיתי.
ש: כלומר גם בצרפת וגם בישראל עשית ניתוחים פלסטיים בגלל שעברת הכשרות שהיתה לדעתך מספקת לעשות את הניתוחים?
ת: כן.
ש: וכל הטופסולוגיה כן עשית התמחות לא עשית לא מעניין?
ת: לא מעניין.
ש: זאת כנראה הסיבה שגם לא אמרת לפציינטים שאין לך תעודת מומחה בישראל?
ת: מה זה היה משנה?
ש: כל ההתחשבנות הכספית היה מתבצעת בין הפציינט לבין המכון ואתה היית מקבל את כספך מהמכון.
ת: נכון
— סוף עמוד 6 —
ש: אתה יכול לומר לי כמה קיבלת עבור הניתוח
ת: לא זוכר. עברו 8 שנים. לעופרה (הגב' עמרי – הערה שלי א.ר.ב.) יש את המסמכים והיא יכולה להגיד לך".
אף גב' עמירי העידה כי הדבר היה ידוע לה. מן הראוי היה כי גב' עמירי תיידע את התובעת בענין על מנת שתקבל החלטה מושכלת לגבי זהות המנתח.
ההסכמה לניתוח
10. ד"ר חדד הצהיר כי הסביר לתובעת במהלך הפגישה שהתקיימה לפני יום הניתוח כי אין אפשרות להסיר את הגבשושיות. ד"ר חדד העיד, כאמור, כי אינו זוכר את המקרה אלא מעיד לפי התיעוד הרפואי שראה בעקבות התובענה.
פרופ' שפיר העיד בחוות דעתו כי המהלך התקין הינו כי בטרם מבוצע ניתוח קוסמטי על המנתח להיפגש עם המנותח, לבדוק אותו ולהסביר לו מה ניתן ומה לא ניתן להשיג בניתוח וכן מה הסיכונים והסיכויים. עוד בטרם מועד עריכת הניתוח על ידי ד"ר חדד הוציאה ההסתדרות הרפואית הנחיות מפורשות ודפי הסבר לכל ניתוח קוסמטי. נותנים אותם למנותח לקרוא בביתו ולהחזיר חתום. במקרה זה, טופס ההסכמה עליו חתמה התובעת מדבר על "מיני מתיחת פנים" כלל לא מאוזכר בו הצוואר. לא מצוין שאיבת שומן מאיזה חלק בגוף. אין איזכור של הסיכונים ואין חתימה של המנתח. על מנתח לתכנן מבעוד מועד את המהלך הנכון של הניתוח.
פרופ' מלר העיד כי לגבי מה שיעשה בניתוח, קובע מה שמסוכם בין המנתח לפצינט ואם הפרוצדורה היתה כפי שהתובעת טוענת – זה לא מקובל עליו (עמ' 95 לפרוט' הדיון).
11. בכל הנוגע לחתימה על טופס ההסכמה לניתוח, כפי שעולה מהטופס, החתימה נעשתה ביום הניתוח ומעדותה של התובעת, שלא נסתרה, עולה כי הוחתמה על הטופס בעודה בחדר ההמתנה בסמוך לפני הניתוח.
ד"ר חדד הצהיר כי הסביר לתובעת לגבי הניתוחים הסיכונים הכרוכים בהם, התוצאות הצפויות ורמת הציפיות וכי חזר ופגש אותה לפני הניתוח והסביר לה את תוכן הטופס והקפיד שתבין את המשמעות עם מתן ההסכמה והחתים אותה על הטופס.
בעדותו, ציין ד"ר חדד כי אינו זוכר דבר בקשר למקרה של התובעת אלא מה שעולה מהמסמכים הרפואיים שהובאו בפניו. אין כל תיעוד של פגישה כזו. כאמור, לא שוכנעתי כי פגישה זו אכן התקיימה ומן הסתם אין כל תיעוד של הסברים שניתנו לתובעת לגבי התוצאות האפשריות של הניתוח, אפשרויות אחרות שעמדו בפניה וסיכויי ההצלחה של הניתוח.
— סוף עמוד 7 —
לגבי בחירת סוג הניתוח, פרופ' שפיר חיווה דעתו כי לנוכח גילה של התובעת (בעמ' 2 לחוות דעתו):
"…ואכן כאשר בוחנים את תמונות פני התובעת מטרם הניתוח יש בהחלט התוויה לביצוע מתיחת פנים שלימה ואין לצפות להצלחה של מתיחת צוואר בלבד."
בכל הנוגע לשאיבת השומן בבטן חיווה דעתו בהמשך הדברים כך:
"קשה לקבוע בבירור האם ניתן היה להסתפק בשאיבה בלבד לו היתה מתבצעת בשיטת שאיבה נכונה או שצריך היה להסביר למועמדת לניתוח כי היא עשויה להזקק למתיחה באם השאיבה לא תספיק."
פרופ' מלר ציין בסעיף 3 לחוות דעתו כי: "קיימות שיטות וגישות שונות למתיחת עור הפנים והצוואר ובחירת השיטה בכל מקרה חייבת לקחת בחשבון את המצב האינדיבידואלי הקיים, ואת סיכויי השיפור בניתוח הספציפי." פרופ' מלר לא התיחס בחוות דעתו לשאלה של הבחירה לבצע ניתוח מתיחת צוואר בלבד בניתוח הראשון.
12. בהתאם לפסיקה, קיימת חובה להעמיד את המטופל על הסיכונים הכרוכים בטיפול הרפואי ולקבל את הסכמתו לכך. בפרט, כאשר מדובר בניתוח אלקטיבי, ניתוח פלסטי שאינו דחוף. על הרופא מוטלת החובה להסביר למטופל אף מהן האלטרנטיבות הטיפוליות ומהם הסיכונים והסיבוכים הכרוכים בכל אחד מסוגי הטיפול (ר' למשל ע"א 560/84 נחמן נ' קופת חולים, פ"ד מ (2) 384; ע"א 434/94 פלונית נ' מור בע"מ, פ"ד נא (4) 205 (1997)).
מהעדויות של כל המומחים שהעידו בפני עולה החשיבות של מתן ההסברים, תיאום ציפיות והעמדת התובעת על מה ניתן להשיג ומה לא ניתן להשיג בניתוח, אופציות אחרות והאפשרות שתזקק לניתוחים מתקנים או נוספים לצורך השגת התוצאה הרצויה לה.
כפי שפורט לעיל, שוכנעתי כי ד"ר חדד לא נתן לתובעת הסברים כנדרש.
הניתוח שבוצע על ידי ד"ר חדד
13. ד"ר חדד העיד לגבי מהלך הניתוח שבוצע על ידו. ר' עמ' 47 שורה 23 עד עמ' 48 שורה 10:
"ש: מה כן עשית?
ת: ביצעתי שאיבת שומן בצוואר ובסנטר, בבטן במותניים ובגב עם כמות של 1.200 ליטר בכל המקומות. זה כמות מאוד
— סוף עמוד 8 —
קטנה. לצערי הרב הבעיות שנותרו היום נותרו אחרי הניתוח של אשכנזי. לא יודע מה עמיתי היקר עשה והייתי שמח אם היה מדווח לי מה עשה לפני ואחרי. באופן הגיוני כשאנו מבצעים שאיבת שומן זה נעשה בשכיבה ואיך מודדים את העור ושומר (כך במקור – א.ר.ב) שנשאר? עם שני אצבעות. כשאתה בודק אישה בעמידה אתה צריך לקחת בחשבון שתוכן הבטן והרחם למטה מבליט את כל השומן. עדיף לא ללכת עד הסוף בשאיבת שומן ולהשאיר רצועה קטנה שאפשר לתקן אותה במקומי. אני לא יודע מה היה יכול להיות שזה מה שקרה. לגבי הצוואר, התובעת מתלוננת על חוסר תחושה, לצערי הרב שני דברים, אחד – זה תופעת לוואי הכי נפוצה שיש אחרי ניתוח פנים כי מתחת לתנוך יש עצב קטן שנותן את כל התחושה בצוואר, אני עושה קילוף קטן מתחת לתנוך ואם העצב נמצא במקום הנכון אין סיבה שאני אגע בו. היא מדברת על חוסר תחושה בלחיים ומבחינה אנטומית זה בלתי אפשרי. למה ? התחושה בתנוך ובלחיים זה לא אותו עצב. מה שנותר הרגשה של העצב נמצא בתוך הפה. זה לא אותו עצב. פשוט מאוד. מה שביצעתי זה שאיבת שומן מתחת לסנטר, פתחתי מאחורי האוזן כי הבנתי שמה שמפריע לה זה הצוואר, ניתקתי את העור, משכתי את השריר ותפרתי את הפתח אחורה. לגבי הבטן, עשיתי אך ורק שאיבת שומן, אפילו משתכוננים (כך במקור – א.ר.ב.) לבצע מתיחת בטן מתחילים תמיד עם שאיבת שומן ונותנים לעור להתכווץ, למה עד היום אף אחד לא פנה אלי? אין לי תשובה. עבדתי באופן קבוע במכון ולא פנו אלי".
14. לגבי השאלה האם נפל פגם באופן ביצוע הניתוח, פרופ' שפיר שהגיש חוות דעת מטעם התובעת חיווה דעתו כי אין רישום של מהלך הניתוח בדו"ח הניתוח ולכן דן בהתבסס על פי הצלקות שנותרו מהחתכים שנעשו ועל פי התוצאות. כך בעמ' 2 לחוות דעתו:
"לגבי הפנים נעשתה מתיחת צוואר בלבד, כאמור במקום מתיחה כוללת של החצי התחתון לפחות של הפנים. זו אחת הסיבות לכשלון הניתוח".
פרופ' שפיר אף חיווה דעתו כי נחתך וריד הצואר בצד אחד. אין לכך תיעוד ופרופ' שפיר נסמך לענין זה על דברים שהתובעת מסרה לו כי נאמר לה ועל הגוש שממששים בצוואר (ר' עמ' 4 לחוות דעתו).
— סוף עמוד 9 —
לגבי ניתוח השאיבה בבטן מחווה פרופ' שפיר את דעתו כי על פי התוצאה כנראה שלא הצליח. לדבריו (ר' עמ' 4 לחוות דעתו):
"כאן לא נמתח העור כלל כתוצאה מהשאיבה ונותרו שקעים ובליטות ניכרים המורים על שאיבה לא אחידה של דופן הבטן, אגדירה כשאיבה מרושלת וללא נסיון לקבל שאיבה אחידה לכל רוחב ואורך הבטן שהיתה קודם לכן חלקה בפני שטחה. עקב אלו נזקקת עתה למתיחת בטן בניתוח, אם ברצונה לתקן העיוותים."
בחקירתו הנגדית, העיד פרופ' שפיר כי ניתן לכרות או להעלים גבשושיות בצוואר, אך לא בניתוח שנעשה דרך חתכים באזניים (ר' עמ' 64 לפרוט' הדיון).לגבי הניתוח השני, ציין כי בחתך טי אפשר להסיר את הגבשושיות אך אם הניתוח נעשה בהרדמה מקומית הדבר אינו מומלץ.
לגבי בלוטות הרוק, ציין כי הסרתן הינה ענין מסובך .
לגבי פגיעה בתחושה, הסביר שהדבר נובע מפגיעה בעצב. אם הפגיעה נובעת ממתיחה הדבר עובר כעבור כחצי שנה. אם הדבר נובע מכך שהעצב נחתך, הפגיעה לא עוברת (עמ' 71 לפרוט' הדיון).
15. פרופ' מלר שהגיש חוות דעת מטעם מדיקל אסטתיק וגב' עמירי חיווה דעתו כי השוואת מצב הפנים והצוואר של התובעת במועד בדיקתה על ידו, כשלש שנים וחצי לאחר הניתוחים עם התמונות מלפני הניתוח הראשון מראה מצב דומה וכדבריו בעמ' 1 לחוות דעתו:
"אינני מוצא בסיס לטענה שמצב פניה של גב' שמש כיום הוא גרוע או מכוער בגין הניתוחים שבוצעו למעט קשרית בולטת בצוואר מימין, אליה אתייחס בהמשך".
פרופ' מלר יוצא מנקודת הנחה שבוצע ע"י ד"ר חדד ניתוח בפנים ובצוואר.
לגבי הטענה לשיתוק תחושתי, מציין פרופ' מלר כי התובעת לא ציינה זאת בפניו כאשר ביקש ממנה לשטוח את טענותיה. כן ציין כי פרופ' שפיר לא ציין כל ממצא של בדיקה שיאשש טענה זו.
לגבי החתכים מתחת לאזניים, אין המדובר בפגם או כשל שכן הדבר נדרש לצורך ביצוע הניתוח.
לגבי הניתוח לשאיבת שומן ציין כי מדובר בניתוח שאינו פשוט ואינו מבטיח תוצאה ברורה וחד משמעית.
— סוף עמוד 10 —
לענין הקישורית הציע להסיר אותה בניתוח פשוט.
לענין הבטן פרופ' מלר חיווה דעתו כי ניתן לשפר את הופעת הבטן בניתוח (מתיחה + שאיבה חוזרת).
בתוספת שנערכה על ידו התייחס לאמור בחוות הדעת המשלימה של פרופ שפיר לענין אפשרות התיקון כיום באמצעות ניתוח נוסף.
פרופ' מלר ציין כי לא ניתן לדעת מה ד"ר חדד עשה בתוך הצואר במהלך הניתוח. כל שניתן לדעת מהחתכים זה את האופן שבו נכנס לצוואר (עמ' 91 לפרוט' הדיון).
פרופ' מלר העיד כי דרך חתך טי בצוואר באורך של 3 או 4 ס"מ ניתן לראות אם יש רקמות צוואר דבוקות. הדבקויות קשות ניתן לראות בניתוח חוזר. (עמ' 91-92 לפרוט' הדיון).
לענין טענה של שיתוק תחושתי העיד פרופ מלר כי מדובר בענין סובייקטיבי (ר' עמ' 92 לפרוט' הדיון):
"אם אני נוגע במקום שהפציינט אומר שהוא לא חש והוא כן חש אין לי אפשרות לדעת אם הוא אומר אמת. יש דרכים לעקוף את ההתערבות ההכרתית שלו בשאלות ספציפיות."
פרופ' מלר ציין בחקירתו כי נפלה טעות בסעיף 4 לחוות דעתו. לדבריו התובעת כן אמרה לו שהיא סובלת מחוסר תחושה בכל הצוואר הקדמי. לדבריו, חוות דעתו נערכה לאור חוות הדעת של המומחה מטעם התובעת פרופ' שפיר ומאחר ופרופ' שפיר לא התיחס לנושא חוסר התחושה הוא לא בדק את הנושא. (כך בעמ' 92 לפרוט' הדיון).
לענין הבליטות הנוקשות כאשר נשאל אם היה מסיר אותן, העיד פרופ' מלר כי לא היה מתקרב כלל לאזור הזה. כך גם העיד כי לא היה מסיר את בלוטות הרוק וכי אסור להסיר אותן (עמ' 92 לפרוט הדיון) הוא אישר כי בלוטת הרוק הבולטת היתה קיימת אצל התובעת עוד קודם לניתוח של ד"ר חדד.
לגבי הקישורית פרופ' מלר העיד כי מדובר בדבר שלא היה קיים לפני הניתוח להבדיל מהגושים שהיו לה בקדמת הצוואר כתוצאה מהניתוח בבלוטת התריס (עמ' 94 לפרוט' הדיון).
לגבי ניתוח להסרת גבשושיות בצוואר – לדבריו לא היה מתקרב לאזור והיה מחתים את המנותחת שיתכן וזה יראה יותר בולט אחרי הניתוח (ר' עמ' 96 לפרוט' הדיון).
פרופ' מלר העיד שלא הצליח להבין מדו"ח הניתוח של ד"ר חדד מה נעשה על ידו (עמ' 96-97 לפרוט' הדיון).
— סוף עמוד 11 —
לענין הבטן – העיד פרופ' מלר כי אין המדובר במצב של עודף שאיבה כי עדיין יש עודפים (ר' עמ' 97 לפרוט' הדיון).
פרופ' מלר העיד כי לא מצא כל בעיה בניתוח שבוצע ע"י ד"ר אשכנזי וכי התיחס למסמכים המפורטים של ד"ר אשכנזי. תמונות לא היו בפניו.
ד"ר וינברגר צילם את התובעת לאחר שני הניתוחים והתמונות שצולמו על ידו הוגשו באמצעותו.
16. הוגשה חוות דעת של ד"ר וינברגר מטעם ד"ר חדד. ד"ר וינברגר בדק את התובעת 7 שנים לאחר הניתוחים. חיווה דעתו כי (בעמ' 1 לחוות הדעת):
"בהשוואה של הצילומים בין לפני ואחרי הניתוחים היא נראית ללא ספק יותר טוב באופן משמעותי לאחר הניתוח: קו הלסת שלה חטוב יחסית דלדול העור בצוואר שהוא מעיקרי הניתוח – ששופר ללא היכר."
גם לגבי הבטן לא מצא ד"ר וינברגר כי נפל כל פגם בניתוח.
בחקירתו הנגדית אישר כי התובעת הגיעה אליו להתיעצות לאחר הניתוח השני אך לא ציין זאת בחוות דעתו כי לא זכר את הדבר.
כן ציין ד"ר וינברגר בחקירתו כי לדעתו הדבר היחיד שלא נעשה כאן כשורה זה תיאום ציפיות עם הפציינטית. כך בעמ' 102 לפרוט' הדיון:
"ש. להבנתך, אין שום צורך לתקן את ניתוח הבטן שבוצע לגב' והכל בסדר גמור?
ת: אם אני לא טועה, כתבתי שלגבי שאיבת שומן בבטן ניתן לבצע מתיחת עור כצעד משלים לגבי הנושא של הבטן. יש לי הרבה נסיון ואני חושב שהדבר היחידי שלא בוצע פה זה תיאום ציפיות עם הגב'…"
17. ד"ר גולן, אשר חוות דעתו הוגשה מטעם ד"ר אשכנזי, התיחס בחוות דעתו בעיקר לניתוח השני שבוצע על ידי ד"ר אשכנזי, כפי שאף אישור בעדותו (ר' עמ' 105 לפרוט' הדיון). ד"ר גולן בדק את התובעת כארבע שנים לאחר הניתוח. ציין כי בזמן הבדיקה התלוננה בפניו על כך שהקישוריות בצוואר התחתון לא סולקו, על תחושה מופחתת באזור הצוואר על נוקשות
— סוף עמוד 12 —
בצוואר ועל בליטה של הבלוטות התת לסתיות. לגבי הבטן התלוננה על כך שלאחר השאיבה הופיעו קפלי עור בבטן שהוטבו לאחר הניתוח המתקן באופן חלקי.
ד"ר גולן מצא כי המראה של התובעת הוא סביר בהחלט.
לגבי בלוטות הרוק התת לסטיות, הן אינן קשורות לניתוח הצוואר והן תופעה נפוצה אצל נשים בגילה.
הקישורית התת עורית בצוואר הימני ניתנת לסילוק על ידי ניתוח פשוט יחסית כמוצע על ידי פרופ' מלר בחוות דעתו. קישורית זו נבעה מהניתוח הראשון שבוצע ע"י ד"ר חדד ולא קשורה לד"ר אשכנזי. קישוריות כאלו נפוצות למדי לאחר ניתוח למתיחת הצוואר ויכולות להגרם ע"י הצטלקות של הריקמה, בלוטת לימפה פיברוטית ועוד.
ד"ר גולן לא מצא כל הגבלה בתנועת הצוואר. תלונות על הפרעה בתנועת הצוואר ועל הפרעות תחושה בצוואר מתאימות ומקובלות בתקופה המיידית שלאחר ניתוח אך אינן יכולות להתקיים שנים לאחר הניתוח.
הניתוח השני שבוצע ע"י ד"ר אשכנזי
18. בכל הנוגע לניתוח שבוצע ע"י ד"ר אשכנזי, כפי שעולה מעדותה של התובעת ועדותו של ד"ר אשכנזי וכן מהמסמך שצורף לתצהירו של ד"ר אשכנזי, ד"ר אשכנזי הסביר לתובעת את המגבלות של הניתוח המתקן שיבוצע על ידו. כן הסביר לה כי ניתן באותו שלב לבצע ניתוח חלקי בלבד שכן הרקמות טרם החלימו מהניתוח הראשון.
כמו כן, התובעת עמדה על כך שהניתוח יבוצע בהרדמה מקומית על מנת לראות מי מנתח אותה.
ד"ר גולן פירט בחוות דעתו מדוע אין ליחס רשלנות לניתוח שבוצע ע"י ד"ר אשכנזי.
פרופ' מלר, שחוות דעתו הוגשה על ידי הנתבעים 1-2 אך הם בחרו שלא לזמנו להעיד, זומן לעדות ע"י ד"ר חדד. פרופ' מלר קבע כי לא ניתן ליחס אחריות לד"ר אשכנזי וזאת לאחר שעיין במסמכים שנערכו על ידו.
ד"ר וינברג, שחוות דעתו הוגשה ע"י ד"ר חדד, אינה מיחסת רשלנות למי מהרופאים ולא ניתן לבסס עליה טענה כי המראה של התובעת הורע כתוצאה מהניתוח של ד"ר חדד.
אין בפני תמונות שצולמו בין שני הניתוחים, וחבל שכך. יחד עם זאת, התובעת פנתה לגב' עמירי בחוסר שביעות רצון לגבי התוצאה בצואר ובבטן לאחר הניתוח שביצע ד"ר חדד. הנכונות של גב' עמירי לאפשר לתובעת לעבור ניתוח מתקן על ידי רופא אחר, ללא תשלום, יש בה כדי ללמד גם כן לגבי מצבה של התובעת לאחר הניתוח שבוצע על ידי ד"ר חדד.
— סוף עמוד 13 —
התובעת עצמה העידה כי אין לה תלונות לגבי הניתוח שבוצע על ידי ד"ר אשכנזי (ר' עמ' 41 לפרוט' הדיון). בגליון קבלת החולה מיום 24.1.02 שנחתם על ידי ד"ר אשכנזי, מציין את תלונותיה לגבי הצוואר והבליטה מעל הטבור בבטן.
לנוכח כל האמור, אני מוצאת כי הוכח שהקישורית נוצרה במהלך הניתוח הראשון שבוצע ע"י ד"ר חדד. לפיכך, ד"ר אשכנזי אינו אחראי לכך. גם אם לא חל שיפור של ממש במראה הצוואר של התובעת לא חלה החמרה.
לגבי הבטן, התלונה של התובעת לגבי הקפלים שנוצרו והעיוות מעל הטבור הועלו על ידה והיו הסיבה לכך שנערך ניתוח מתקן על ידי ד"ר אשכנזי. גם במקרה זה, לא שוכנעתי כי המצב הוחמר בניתוח שבוצע ע"י ד"ר אשכנזי.
ממילא, כפי שמצוין בסיכומים מטעם ד"ר אשכנזי, לא הובאה כל חוות דעת רפואית המיחסת מי מהתופעות עליהן מתלוננת התובעת לניתוח שבוצע על ידו.
מסקנות לענין האחריות
19. לאחר ששמעתי את העדים והמומחים הגעתי למסקנות הבאות.
כאמור, שוכנעתי שלא התקיימה פגישה בין ד"ר חדד לתובעת לפני יום הניתוח.
הההסברים שניתנו לתובעת לפני הניתוח שבוצע ע"י ד"ר חדד לא היו מספקים.
אין מחלוקת כי התובעת לא הוחתמה על טפסי הסכמה ייעודיים לניתוחים שעברה שבהם קיים פירוט מלא של הסיכונים הכרוכים בפרוצדורות הרפואיות.
פרוצדורה לפיה ההסברים ניתנים על ידי מנהלת המרפאה שכלל איננה רופאה אינה פרוצדורה תקינה. מהלך כזה איננו תואם את דרישות החוק והפרקטיקה הנוהגת.
אין המדובר בניתוח חירום אלא בניתוח פלסטי וכפי שפורט לעיל, חלק מהתפקיד של הרופא המנתח הינו להפגש עם המטופל בטרם עריכת ניתוח, לברר את הציפיות ולהסביר למנותח מה ניתן להשיג בניתוח ומה הפרוצדורה הרפואית המומלצת, אם בכלל. במסגרת זאת יש להסביר את הסיכויים והסיכונים שבניתוח ואת האפשרויות האחרות.
באופן ספציפי בעניינה של התובעת, היה צריך להסביר לה מה ניתן להשיג בענין הגבשושיות בצוואר שבגינן פנתה לצורך ביצוע הניתוח מלכתחילה. היה צריך להסביר לה כי יתכן ולא יהיה שיפור מאחר והן לא יוסרו וכי יתכן ואף יבלטו יותר לאחר הניתוח.
— סוף עמוד 14 —
בכל הנוגע לבטן, היה צריך להסביר לתובעת כי יתכן ותדרש לעבור גם ניתוח של מתיחה שכן עלולים להיווצר קפלים לאחר השאיבה. כמו כן היה צריך להסביר לה כי יתכן ותזקק לשאיבה חוזרת.
כאמור, שוכנעתי כי לא ניתנו לתובעת הסברים מספקים.
20. באשר לשאלה האם הביצוע של הניתוח על ידי ד"ר חדד היה רשלני, הגעתי לכלל מסקנה כי התוצאות לא היו משביעות רצון. יחד עם זאת, התוצאה אינה מעידה בהכרח כי הביצוע היה רשלני. הרופאים ציינו כי קיים קושי לחוות דעתם האם הביצוע היה רשלני וזאת גם מאחר והתיעוד הרפואי היה דל ובפרט דו"ח הניתוח של ד"ר חדד לא היה מפורט דיו. גם מי מהרופאים שציין כי יודע צרפתית ציין כי מדובר בדו"ח חלקי.
בהתאם להלכה, ישנה חובה לקיים תיעוד רפואי מלא. במקום בו התיעוד הינו חסר, המשמעות היא שיש להסיק מכך מסקנה לטובת המטופל. קיימת פסיקה ענפה בסוגית חובתם של רופאים לדאוג לתיעוד של ממצאים וטיפולים רפואיים מזמן אמת המתייחסים לטיפול בחולים (ר' למשל ע"א 6160/99 דרוקמן נ' לניאדו, פ"ד נה (3) 117; ע"א 6643/95 כהן נ' קופת חולים של ההסתדרות (פורסם במאגרים); ע"א 58/82 קנטור נ' מוסייב ואח', פ"ד ל"ט (3) 253 (1985). בפסיקה זו נקבע כי יש במקרים מסוימים באי קיומו של רישום נאות כדי להעביר את נטל הוכחה. אף נקבע כי מחדלי רישום, כשלעצמם, מגבשים רשלנות רפואית (ר לענין זה ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צדיק, פ"ד נו (1) 539 (2001) וכן ע"א 2939/92 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' רחמן ואח' פ"ד מט (2) 369 (1995)).
מקרה זה מדגים את הדברים שכן מספר לא מבוטל של מומחים העידו כי אינם יכולים לדעת מה נעשה "בתוך הצוואר" מאחר וד"ר חדד לא פירט בדו"ח הניתוח לגבי אופן ומהלך הביצוע.
בכל הנוגע לצוואר, בעקבות הניתוח הופיעה קישורית בולטת בצד ימין שלא היתה קיימת לפני הניתוח. פרופ' מלר אישר בחקירתו כי הקישורית לא היתה בתמונות שלפני הניתוח של ד"ר חדד. מאחר ולא ניתן ללמוד בדבר האופן בו נגרמה הקישורית בשל הנוסח החסר של דו"ח הניתוח, במקרה זה הנטל מוטל על ד"ר חדד להוכיח העדרה של רשלנות מצדו. ד"ר חדד לא עמד בנטל זה והמסקנה היא שיש לקבוע כי ד"ר חדד אחראי לכך שהקישורית הופיעה.
בכל הנוגע לאי העלמת הגבשושיות שנותרו מהניתוח בבלוטת התריס, לא שוכנעתי כי ניתן היה להעלימן בניתוח שבוצע. רוב המומחים העידו כי לא היו מנסים להסירן ויש קושי בהעלמתן. הגבשושויות נראו עוד לפני הניתוח. יחד עם זאת, לא ניתנו לתובעת הסברים מספקים לפני הניתוח לגבי מה יוכל הניתוח להשיג בענין זה, ובכך נפגעו זכויותיה.
— סוף עמוד 15 —
בכל הנוגע לבטן, ברוב חוות הדעת של הרופאים קיימת הסכמה כי נוצר עיוות. העיוות מתבטא בכך שנוצרו קפלים כתוצאה משאיבת השומן וכן הופיעה בליטה מעל הטבור.
באשר לניתוח שאיבת שומן מהבטן העידו הרופאים כי ניתוח שאיבה אינו ניתוח פשוט בשל הקושי לדעת בזמן אמת האם כמות שנשאבה הינה נכונה. התוצאה מבחינה אסתטית במקרה זה איננה טובה והאחריות מקורה בראש ובראשונה באי מתן הסברים מספיקים לגבי הסיכונים הכרוכים בניתוח והאפשרות שידרש ניתוח של מתיחה ושל שאיבה נוספת ולפיכך התובעת זכאית לפיצוי. כמו כן, גם בהקשר לבטן דו"ח הניתוח היה חסר ולא מפורט כנדרש.
21. התובעת פנתה למדיקל אסתטיק לצורך ביצוע ניתוח. גב' עמירי, המנהלת והבעלים של מדיקל אסתטיק, טיפלה בתובעת משעה שפנתה למיון. מוטלת על מדיקל אסתטיק ועל הגב' עמירי חובת זהירות כלפי התובעת. עולה מן האמור כי הגב' עמירי באופן אישי, במסגרת תפקידה אצל מדיקל אסתטיק, נתנה יעוץ רפואי לתובעת, יעוץ שהיה עליה לדאוג שינתן לה על ידי רופא. כמו כן, מדיקל אסתטיק וגב' עמירי לא דאגו לקיומו של תיעוד רפואי מספק. טופס ההסכמה בו נעשה שימוש, שהינו טופס של מדיקל אסתטיק, לא היה מפורט די הצורך. אין באפשרותם של הנתבעים להציג ביטוח שנערך ע"י ד"ר חדד, הגם שגב' עמירי העידה כי דבר זה נדרש על ידם. זאת, בפרט כאשר גב' עמירי היא זו שהפנתה את התובעת להיות מנותחת על ידי ד"ר חדד.
כתוצאה מאופן ההתנהלות של הגב' עמירי, מדיקל אסתטיק וד"ר חדד הגיעה התובעת לניתוח מבלי שידועים לה הסיכונים ומבלי שעברה הליך ממצה לבירור הניתוחים הנדרשים על ידה, האפשרויות שציפיותיה יתגשמו בלי שהעמידו אותה על האפשרות שתזקק לניתוחים מתקנים בהמשך.
לנוכח האמור, אני מוצאת כי מדיקל אסתטיק וגב' עמירי הפרו את חובת הזהירות שהיתה מוטלת עליהם כלפי התובעת.
כמו כן, אני מוצאת כי קיים קשר סיבתי בין הפרת החובה על ידם לבין הנזקים שנגרמו לתובעת.
בכל הנוגע לד"ר חדד אני מוצאת כי ד"ר חדד אחראי לכך שלא ניתנו על ידו הסברים מספקים לתובעת כפי שפורט בהרחבה לעיל.
בנוסף, ד"ר חדד אף לא ערך את דו"ח הניתוח באופן מפורט שיאפשר ללמוד ממנו כנדרש לעניין מהלך הניתוח. תוצאות הניתוח הן בצוואר והן בבטן לא היו משביעות רצון, כמפורט לעיל. בהעדר אפשרות בשל העדר תיעוד רפואי מספק להבין האם בוצעו באופן רשלני אם לאו, הנטל להוכיח העדר רשלנות מוטל לפתחוץ אני מוצאת כי הנטל לא הורם על ידו ולפיכך יש לראותו כאחראי לנזקים שנגרמו.
— סוף עמוד 16 —
כאמור, לא שוכנעתי כי הניתוח השני שנעשה ע"י ד"ר אשכנזי גרם למי מהנזקים אצל התובעת. לפיכך, אף אין לקבל את הטענה של ד"ר חדד כי הניתוח השני ניתק את הקשר הסיבתי בין הניתוח שבוצע על ידו לבין הנזק.
22. באשר להודעה לצד שלישי של מדיקל אסתטיק וגב' עמירי כנגד ד"ר חדד מצאתי כי הן שולחי ההודעה והן ד"ר חדד תרמו לנזקים שנגרמו לתובעת. יחד עם זאת, מבחינת חלוקת האחריות שבין הצדדים האחריות העיקרית למתן הסברים נאותים לתובעת והאחריות לאופן ביצוע הניתוח מוטלות על ד"ר חדד. בשים לב לכך, שאף ההתנהלות של מדיקל אסתטיק וגב' עמירי גרמו ותרמו לתוצאה אני מוצאת כי יש לקבל את ההודעה לצד שלישי באופן חלקי ולחייב את ד"ר חדד כלפי שולחות ההודעה בשיעור של 70% מסכום פסק הדין.
גובה הנזק
הנזק הלא ממוני
23. התובעת טוענת לנזק לא ממוני הבא לידי ביטוי בנכות שנגרמה לה כתוצאה מהניתוח וכן בכך שעברה שני ניתוחים מבלי שחל שיפור במצבה וכן על אי הנוחות הכרוכה בניתוחים ובתקופת ההחלמה מהם. בנוסף, התובעת טוענת לפגיעה במראה ובבטחון העצמי שלה בהופעתה.
הנכות שנגרמה לתובעת
24. פרופ' שפיר כתב בחוות דעתו כי הוא מעריך את הנכות שנגרמה לתובעת בצוואר בשיעור של 20% ואת הנכות בבטן בשיעור של 20% לפי סעיף של צלקות מכערות. בחקירתו הנגדית השיב לשאלת בית המשפט כי בכל הנוגע לצוואר הנכות הינה בעיקרה בגין הפגמים הקודמים שהיו ולא תוקנו בניתוחים ואילו בגין פגם שנגרם בניתוח, הקישורית, יש ליחס 5%. כך בעמ' 76 לפרוט' הדיון שורה 19 -28:
"לשאלת בית המשפט – לגבי המלצה על 20% נכות, אני אומר ש- 20% לבטן ו- 20% לצוואר שזה בסך הכל צריך לשקלל וזה יוצא 36% מכוון שהנכות היא מותאמת, אני ממליץ על נכות לפי סעיפי הצלקות כי זה מה שיש לנו, אין לנו סעיפים אחרים לענין כיעור.
העיוות בבטן הוא עיוות חמור שלא מאפשר לחשוף את הבטן וללכת עם בגד ים כי רואים דרך הבגד ים וחשבתי לנכון לקבוע נכות גבוה.
לגבי הפנים/ הצוואר, הנכות כוללת את השאריות של שאריות מבלוטות מהגן, על מה שלא הצליחו לעשות בניתוח הזה והיו אמורים לעשות זה, על נזק בהצטלקות. אם הייתי צריך להתייחס לעיוותים שהתייחסתי אליהם
— סוף עמוד 17 —
והם תוצאה של הניתוחים הפלסטיים, הרי שהקשורית בצוואר בערך 5% והשאר הוא על מה שנותר ממה שלא תוקן והיה אמור לתקן או להסביר לה מה אפשר ומה אי אפשר".
לגבי הנכות, העיד פרופ' מלר בעמ' 93 כי מדובר בנכות אסתטית קלה בלבד בצוואר ובבטן.
פרופ' מלר חיווה דעתו כי לענין הצוואר בשל הקישורית שנוצרה יש להעניק 5% נכות אסתטית.
ד"ר' גולן חיווה דעתו שלגבי העיוות בצורה הבטן יש להעניק 5% נכות. הוא הוסיף כי סעיף הנכות שלפיו קבע פרופ' שפיר 20% בגין הבטן עניינו צלקות בחלקי גוף שונים ואינו מתאים למקרה זה.
בכל הנוגע לאובדן התחושה, פרופ' שפיר התיחס לכך במסגרת הנכות שיוחסה על ידו לצוואר. כפי שפורט לעיל, פרופ' מלר ציין כי מדובר בתלונה סוביקטיבית וכי פרופ' שפיר לא ציין אלו בדיקות ערך כדי לאשש את הטענה. התובעת אכן העלתה תלונה זו בפני המומחים שבדקו אותה. יחד עם זאת, יש להביא בחשבון כי לא הובאה בפני חוות דעת נוירולוגית לענין זה.
25. הנתבעים טוענים כי ניתן באמצעות ניתוח מתקן נוסף להעלים את הקישורית מהצוואר וכן לשפר את מראה הבטן באמצעות מתיחה ושאיבה חוזרת. פרופ' מלר פירט בחוות דעתו לגבי האפשרות להסיר את הקישורית בניתוח מתקן פשוט.
פרופ' שפיר התיחס בחוות דעתו המשלימה מיום 20.1.05 להצעה של פרופ' מלר וחיווה דעתו כי לצורך התיקון יש צורך בניתוח מתיחה חוזר הכולל את הפנים והצוואר כולו. פרופ' מלר בחוות דעתו המשלימה חלק על גישתו של פרופ' שפיר.
בחקירתו הנגדית של פרופ' מלר העיד לגבי הקישורית שנותרה והאפשרות להסירה כך (ר' עמ' 93 לפרוט' הדיון):
"ש: מכיון שהתיחסת בענין הקשרית בחוות הדעת יהיה אפשר לבטל את הנכות ככל שמתיחס לצוואר מכיוון שאמרת שאפשר להסיר בקלות את הקשרית בניתוח שלישי?
ת: אני אומר כך וגם חושב כך היום. בוודאי לנסות, אני הרי לא יודע מה זה הקשרית, אין לי מושג, אפשר לעשות חתך קטן
— סוף עמוד 18 —
בכפל ולא ישאר סימן כך שאם ניתן להסיר, ניתן להסיר את זה יתכן שלא ניתן יהיה להסיר."
כלומר – אין וודאות שניתן יהיה להסיר את הקישורית.
התובעת הצהירה (בסעיף 30 לתצהירה) כי אינה מעונינת בניתוח מתקן כמוצע בחוות דעתו של פרופ' מלר וזאת לדבריה לאחר שהתיעצה בענין עם פרופ' שפיר כמפורט בתצהיר.
ככלל, אינני סבורה כי יש לגרוע מהפיצוי המגיע לתובעת בשל העדר רצונה לעבור ניתוח נוסף לאחר שני הניתוחים שעברה. בכל הנוגע לקישורית, אין וודאות שאכן ניתן יהיה להסירה. יחד עם זאת, לגבי הבטן, הנתבעים טענו כי התביעה הוגשה לאחר שהתובעת פנתה לגב' עמירי על מנת לבצע ניתוח מתיחה ללא חיוב וגב' עמירי סירבה.
בכל מקרה, העלות של ניתוחים אלו אינה מבוטלת וככל שמפחיתים את הפיצוי בגין אחוזי נכות יש להוסיף פיצוי בגין עלות הניתוחים המתקנים.
לפיכך, לשם השלמת התמונה אציין כי בחוות דעת משלימה של פרופ' שפיר מיום 16.1.05 העריך את העלות של ניתוח מתיחת בטן בתוספת שאיבת בטן חלקית שכר מנתח סביר כ- 5,000 דולר ועלות אשפוז ליומיים וחדר ניתוח כ -12,000 ₪. עלות מתיחת פנים-צוואר חוזרת כ- 8,000 דולר ואשפוז ודמי שימוש בחדר ניתוח כ- 15,000 ₪. פרופ' שפיר לא מציע לבצע את שתי הפעולות בשני ניתוחים שכן מדובר בשני ניתוחים חוזרים אשר יהיו מסובכים יותר מניתוחים בריקמה בתולית ויהיו טראומטיים כל אחד כשלעצמו.
ד"ר גולן פירט בחוות דעתו מיום 10.5.06 כי עלות ניתוח למתיחת בטן כ- 18,000 ₪ ועלות ניתוח למתיחת פנים וצוואר כ- 30,000 ₪.
26. סיכומו של דבר, אני מוצאת כי כתוצאה מהניתוח שבוצע ע"י ד"ר חדד נגרמה לתובעת נכות אסתטית בשיעור של 5% בצוואר שכן אין להתיחס לגבשושיות שקדמו לניתוח כחלק מהנכות שנגרמה במהלכו. באשר לבטן, בשים לב למראה של הבטן ולאחר ששקלתי את האמור בחוות הדעת שקבעו נכות בשיעור שנע בין 5% ל20% כפי שפורט ואת חוות הדעת שלא קבעו נכות לענין הבטן, אני מוצאת כי נגרמה לתובעת נכות אסתטית בשיעור של 10% בבטן.
יודגש, כי המדובר בנכות אסתטית, ולא תפקודית.
27. התובעת עותרת לפיצוי בסך 250,000 ₪ בראש נזק של פיצוי בגין נזק לא ממוני.
מבחינת הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני, מעבר לפגיעה במראה המתבטאת בנכות האסתטית כמפורט לעיל, בצוואר ובבטן, יש להביא בחשבון את הכאב וסבל הכרוכים בניתוח הבלתי
— סוף עמוד 19 —
מוצלח שעברה, את הצורך לעבור ניתוח מתקן את העובדה שמטרות הניתוח ובכללן העלמת הגבשושיות להן ציפתה התובעת לא הושגו ואת תקופות ההחלמה.
אני קובעת את הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני בסך כולל של 150,000 ₪.
החזר עלות הניתוח והוצאות אחרות
28. התובעת עותרת להחזר עלות הניתוח שעמדה על סך 28,500 ₪ ועומדת נכון להיום על סך של 47,216 ₪. אני מוצאת כי התובעת זכאית להחזר התשלום בגין הניתוח שכשל.
התובעת עותרת לפיצוי בגין עלות חוות הדעת של פרופ' שפיר. עלות זו נכללת בהוצאות המשפט וההתיחסות אליה תובא שם.
התובעת עותרת לפיצוי בסך 5,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה. לא הובאו כל קבלות ולא שוכנעתי כי נגרמו הוצאות נסיעה מיוחדות.
התובעת עותרת לפיצוי בגין הוצאות רפואיות. לא צורפו כל קבלות או אסמכתאות לענין הוצאות אלו ולפיכך לא מצאתי לפסוק פיצוי בגינם.
הפסדי השתכרות לעבר
29. מדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה. לא הובאו כל ראיות לענין הפסד הכנסות מה גם שמדובר בתובעת שלא עבדה בצורה סדירה.
עזרת צד שלישי
30. התובעת טוענת כי נאלצה להעסיק עוזרת בשכר חודשי של 2,000 ₪ וביקשה פיצוי בסך 10,000 ₪. מדובר בתקופת התאוששות קצרה לאחר כל אחד מהניתוחים ולא צורפו כל קבלות. אני פוסקת סך גלובלי של 1,000 ₪ בגין עזרה צד ג' לאחר הניתוחים.
31. סיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבעים 1-3, יחד ולחוד, לשלם לתובעת תוך 30 יום את הסך של 198,216 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום הפיצוי בצירוף מע"מ וכן הוצאות משפט שהוצאו על ידה (אגרת משפט, עלות חוות דעת מומחה ושכר בטלה לעדים).
ההודעה לצד ג'
32. אני מחייבת את ד"ר חדד לשלם למדיקל אסתטיק וגב' עפרה עמירי, יחד ולחוד, את הסך של 138,751 ש"ח וכן 70% מהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד שנפסקו לתובעת תוך 30 יום.
אין צו להוצאות בקשר להודעה לצד ג'.
— סוף עמוד 20 —
33. ההודעה לצד ג' ששלחו מדיקל אסתטיק וגב' עמירי כנגד ד"ר אשכנזי נדחית ללא צו להוצאות בהתאם להסכמת הצדדים כמפורט במבוא.
הודעה לצד ד'
34. לנוכח האמור לעיל ההודעה שנשלחה על ידי ד"ר חדד כנגד ד"ר אשכנזי נדחית. ד"ר חדד ישלם לד"ר אשכנזי הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.
המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים בדחיפות