פסק דין תביעת רשלנות רפואית שנדחתה נגד בלינסון על גידול במח

<בית משפט השלום בחיפה>
<ת"א> <14604-03-09> עזבון המנוח <פלוני ז"ל ואח' נ' קופת חולים כללית ואח'> בפני
כב' השופטת תמר נאות פרי
התובעים
עזבון המנוח פלוני ז"ל ואח'
נגד
הנתבעים
1. קופת חולים כללית
2. בית החולים מרכז רפואי רבין (בלינסון) פסק דין לפניי תובענה בדבר רשלנות רפואית נטענת אשר הובילה למותו המצער בטרם עת של המנוח פלוני ז"ל (להלן: "המנוח"). °
רקע כללי ועובדות מוסכמות – 1. המנוח, יליד 1948, החל לסבול מכאבי ראש והפרעות בראיה בתחילת שנת 2004. 2. המנוח ביצע מספר בדיקות במסגרת קופת חולים כללית בה היה חבר, הנתבעת מס' 1 (להלן: "קופת החולים"). פרטים נוספים לגבי הבדיקות ידונו בהמשך. 3. ביום 13/7/2004 אובחן גידול במוחו של המנוח. 4. ביום 23/8/2004 נותח המנוח בבית החולים מרכז רפואי רבין (בילינסון), הנתבע מס' 2 (להלן: "בית החולים"). 5. לאחר הניתוח מצבו של המנוח היה קשה ולמרבית הצער הוא נפטר ביום 2/9/2004, מאוטם של כלי דם במח (להלן: "האוטם"). תמצית טענות הצדדים – 6. עזבונו של המנוח, יורשיו ובני משפחתו טוענים כי מותו נגרם עקב רשלנותם של שני הנתבעים, לחוד ובמצטבר. ראשית, נטען כי היה איחור באבחון הגידול בשל אי ביצוע הבדיקות המתחייבות – וכי האיחור גרם למוות או תרם למוות. שנית, נטען כי הניתוח בוצע באופן 7. — סוף עמוד 1 — 8. רשלני, בעיקר בשל כך שבמהלך הניתוח נכרת רכיב חיוני במערכת ההורמונלית, דבר אשר גרם לפגיעה בייצור הורמונים חיוניים והוביל לתוצאה הסופית. שלישית, נטען כי פיקוח לא נאות על המנוח לאחר הניתוח הביא – או תרם – אף הוא למותו. עוד נטען לפגיעה באוטונומיה ו/או העדר הסכמה מדעת. באשר לנזקי העזבון, הם מוערכים בסך של כ-1,680,000 ₪. 9. קופת החולים ובית החולים מכחישים את הטענות באשר לרשלנות הנטענת ומוסיפים וטוענים כי הנזק יכול להיות בסך של כ-115,000 ₪ לכל היותר. מסכת הראיות – 10. מטעם התביעה העידו פרופ' יאן גרושקביץ (מומחה התביעה, להלן: "פרופ' גרושקביץ", לגבי חוות דעתו הראשונה ת/1 והמשלימה, השניה ת/2) ואלמוני (בנו של המנוח, להלן: "הבן", לגבי תצהירו ת/5). 11. מטעם ההגנה העידו הבאים: דר' עבדאללה פרחאן (הרופא המטפל הכללי של המנוח בקופת החולים, להלן: "דר' פרחאן", לגבי תצהירו נ/5); פרופ' צבי הרי רפפורט (הרופא שביצע את הניתוח במנוח בבית החולים, להלן: "פרופ' רפפורט", לגבי תצהירו נ/6); דר' דוד בנר (רופא העיניים של המנוח בקופת החולים, להלן: "דר' בנר", לגבי תצהירו נ/9); דר' ולדימיר גשקוביץ (הניורולוג שטיפל במנוח בקופת חולים, להלן: "דר' גשקוביץ", לגבי תצהירו נ/10) ופרופ' צבי רם (מומחה ההגנה, להלן: "פרופ' רם", לגבי חוות דעתו הראשונה נ/11 והמשלימה, השניה נ/12). דיון והכרעה – 12. לאחר בחינת הראיות ושקילת טענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם, מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות, והכל מחמת הנימוקים שיפורטו להלן. הקדמה באשר למהות הגידול ומיקומו – 13. הגידול ממנו סבל המנוח מכונה קרניופרינגיומה (CRANIOPHARYNGIOMA), שהינו גידול מולד. המדובר בגידול המכיל נוזל שומני, ובמקרה דכאן, גודלו היה 20 X 25 מ"מ (להלן: "הגידול"). עסקינן בגידול שפיר, המהווה רק 1% מתוך כלל הגידולים במח (עמ' 23 שורה 33), ואשר מתפתח תמיד ליד בלוטת יותר המח (PITUITARY GLAND), המכונה גם ההיפופיזה (HYPOPHYSIS), להלן: "ההיפופיזה". ההיפופיזה הינה בלוטה קטנה הממוקמת בבסיס הגולגולת ואחראית על הפרשת הורמונים, כחלק מהמערכת האנדוקרינית. ההיפופיזה מחוברת אל ההיפותלמוס, אשר נמצא מעליה, באמצעות "גבעול" העשוי רקמה דקה ( PITUTIARY STALKהמכונה אף INFUNDIBULUM, להלן: "הגבעול"). ההיפותלמוס מהווה אף הוא אורגן חיוני במערך האנדוקריני, השולט ומווסת את הפעילות ההורמונלית. הגידול דכאן, התפתח על הגבעול, היה "דבוק" לגבעול, ולחץ על ההיפופיזה מלמעלה ועל ההיפותלמוס מלמטה. נתון רלבנטי נוסף, לגבי מיקום הגידול, הינו שבסמוך להיפופיזה, לגבעול ולהיפותלמוס, עוברים עצבי הראיה, המכונים "תצלובת הראיה" ("הכיאזמה האופטית"), כאשר מוסכם כי במקרה זה הגידול לחץ על עצב הראיה השמאלי, ועוד מוסכם כי בסמוך לגידול עוברים עורק התרדמת הקדמי ("הקראוטיס") וכלי דם נוספים. 14. 15. — סוף עמוד 2 — 16. על רקע האמור, נפנה לבחינת טענות התביעה באשר לרשלנות, בשלושת ההיבטים הבאים: (א) רשלנות בשל איחור בגילוי הגידול; (ב) רשלנות בביצוע הניתוח; ו-(ג) רשלנות במעקב לאחר הניתוח. בתום הדיון נתייחס לטענות לגבי העדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה. פרק 1 – האם היה איחור באבחון הגידול ? 17. בחוות הדעת הראשונה של פרופ' גרושקוביץ נטען כי היה איחור בגילוי הגידול, במובן שבמועד שהוא התגלה – כבר נגרם נזק בלתי הפיך לכושר הראיה ולכן, לו היה נשאר המנוח בחיים היה סובל מליקוי בראיה. לצערנו, כיון שהמנוח נפטר – אין כל נפקות לקביעה שהאיחור גרם לנזק בלתי הפיך לראיה (וראו כי פרופ' רם מסכים כי הגידול גרם לנזק שכזה לראיה – סעיף 2 לחוות דעתו הראשונה). אין בשתי חוות הדעת של פרופ' גרושקביץ או בעדותו כל טענה לגבי כך שהאיחור תרם לתוצאה הסופית או כי גילוי מוקדם יותר היה יכול להציל את חיי המנוח. יתרה מזאת, פרופ' גרושקוביץ אף מאשר כי "מדובר בגידול שתהליך צמיחתו איטי יחסית" (עמ' 3 לחוה"ד הראשונה – שורה שניה מלמעלה) וכי "מדובר בגידול שצומח לאט" (עמ' 2 באמצע לחוה"ד המשלימה). מעבר לכך, מומחה התביעה לא טען – וממילא לא הוכח ] ]>