"בגלל טעות באבחון כרתו לי את הרחם"
ב"שיבא" המליצו לאשה לכרות את הרחם והשדיים בגלל שהיא נושאת גן סרטני מסוכן. לאחר הכריתה וסבל ממושך בעקבותיה, החליטה האשה לבצע בדיקה חוזרת ב"הדסה" – שם גילתה לתדהמתה שאינה נושאת את הגן וכי הכריתה הייתה מיותרת. "שיבא": "טרם קיבלנו את כתב התביעה"
ניתוח כריתה מיותר: זמן קצר לפני מותה של אשה מסרטן לפני שש שנים, המליץ רופא בכיר ב"שיבא" לבנותיה לערוך בדיקה גנטית שתקבע אם גם להן יש מוטציה גנטית, שמגבירה את הסיכויים ללקות בסרטן קטלני. תוצאות הבדיקה היו חיוביות והובילו להמלצה לכרות את הרחם ואת השדיים.
רחמה של האשה, בת 50 מהדרום נכרת, ומתביעת מיליונים שהגישה אתמול (ה‘) לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, עולה לכאורה כי האבחנה הייתה שגויה, וכי הכריתה התבצעה ללא הצדקה. הידיעה פורסמה לראשונה ב"ידיעות אחרונות".
"במשך שבע שנים רוויות בסבל וכאב, טיפלו האשה ואחיותיה באמם, שגססה באיטיות מן המחלה, וליוו אותה במהלך הטיפולים הכימותרפיים וההקרנות, עד לסופה המר בשנת 1998", מתאר את הסיפור הקשה כתב התביעה, שהוגש בידי עורכי הדין טל נבו וענת מולסון. "במהלך גסיסתה, נכרתו שדיה של האם על מנת לנסות ולבלום את המחלה – ללא הועיל. האם נפטרה בייסורים רבים בשנת 1998 ב‘שיבא‘".
מהתביעה עולה כי ימים ספורים לפני מותה של האם, פנו הרופאים אל האשה ואחיותיה, והמליצו להן לבצע בדיקה גנטית במטרה לשלול את הימצאות הגן הסרטני, בגללו חלתה אימן. "מאחר ומדובר בסוג סרטן קטלני במיוחד", הסבירו הרופאים, "הרי שבדיקה גנטית תוכל להועיל במניעת התפרצות המחלה, במקרה ואכן יזוהה הגן גם אצלן".
לאחר מסע התחבטויות שנמשך מספר חודשים, ולאחר חרדות רבות ולבטים קשים, החליטו התובעת ואחיותיה לבצע את הבדיקה הגנטית בבית החולים ולהתמודד עם כל תוצאה שלא תתגלה. בסוף 1999 ביצעו האשה ואחיותיה בדיקה גנטית לזיהוי הגן הסרטני במכון הגנטי של בית החולים.
כעבור חודש נתבקשה האשה לסור לבית החולים לפגישה עם מנהל היחידה האונקוגנטית, פרופ‘ איתן פרידמן. במהלך הפגישה הודיע לה המנהל כי היא ושתיים מאחיותיה נתגלו כנושאות את הגן הסרטני BRCA1 ו- BRCA2. לאחר מכן נשלח לה מכתב רשמי הקובע את "נשאותה הגנטית המסוכנת".
רופאי "שיבא" קבעו באופן חד משמעי כי מאחר והאשה ואחיותיה נושאות את הגן הסרטני, ומאחר ומדובר במחלה שקשה לעלות על עקבותיה בשלבים המוקדמים שלה – הרי שהמלצתם הברורה היא כי על האשה ואחיותיה לבצע כריתת רחם ושחלות מניעתית בשלב הראשון.
"המילה הכתובה אינה יכולה להעביר את תחושותיה של התובעת, שגילתה באחת כי היא ושתיים מאחיותיה הן נשאיות גן של מחלה חשוכת מרפא, ממנה גססה אמן במשך 7 שנים ארוכות, וכי ילדיה גם הם בסיכון לחלות. מאותו היום בו נאמר לתובעת כי היא נושאת את הגן הסרטני, לא היו חייה כפי שהיו בעבר, ומאישה נמרצת ופעילה – היא הפכה לשבר כלי של ממש".
במאי 2001 החליטה האשה לבצע את הניתוח לכריתת הרחם, השחלות והחצוצרות בבית חולים פרטי בראשון לציון. "ההחלמה שלאחר הניתוח הייתה קשה וארוכה, והתובעת סבלה מכאבים איומים. כחודש לאחר שבוצע הניתוח החל חום גופה של התובעת לעלות מאוד והיא אושפזה בבית החולים קפלן ואובחנה כסובלת מכאבים חזקים בבטן התחתונה כתוצאה מזיהום. לאחר הניתוח החמיר מצבה הנפשי והגופני של התובעת בצורה דרמטית. היא החלה לפתח תסמינים של מחלה נפשית קשה, והתקשתה מאוד בהחלטה ‘להיפרד‘ גם משדיה, שהיו האיבר הנשי האחרון שעוד נותר לה".
כתב התביעה ממשיך ומספר כי לאשה בוצעה שוב הכנה נפשית ארוכה ומתישה לצורך ניתוח כריתת שדיים במרכז הרפואי שיבא, שכללה טיפולים פסיכיאטריים ופסיכולוגיים על מנת לוודא את מוכנותה המלאה לניתוח. "התובעת אף נפגשה מספר פעמים עם רופאי בית החולים על מנת להגיע להחלטה לגבי כריתת שדיה. רופאי המרכז הרפואי חזרו והבהירו כי אין מנוס מהכריתה, שכן זהו הפתרון המניעתי הטוב ביותר להתפרצות הסרטן".
למרות שכבר קבעה תור לניתוח כריתת שדיים – ליבה לא נתן לה מנוח. "הפחד העצום מאיבוד אבריה הנשיים האחרונים היה חזק כל כך, עד שמספר שבועות לפני הניתוח המיועד היא פנתה לבית החולים בבקשה כי תבוצע בדיקה גנטית חוזרת לאישור המצאות הגן. אולם תשובתו החד משמעית של בית החולים הייתה: אנחנו לא מבצעים בדיקות גנטיות חוזרות, הבדיקה הגנטית מדויקת וחד משמעית".
בדיקה מפתיעה בהדסה
האשה לא הסתפקה בתשובה הלאקונית, הפעילה קשרים אצל קרובי משפחה, וקבעה לעצמה תור לבדיקה גנטית נוספת ב"הדסה" עין כרם. תוצאות הבדיקה שבוצעה לה היכו אותה בהלם. בתוצאות הבדיקה נכתב מפורשות: "לא נמצאת נשאית של אף אחת ממוטציות אלו". בהתאם לנוהלי המרכז הרפואי הדסה, ביצעה האשה בדיקה נוספת לאימות התוצאות – אשר אף היא יצאה שלילית.
בבדיקה חוזרת במרפאה הגנטית של בית החולים תל השומר אושרה המסקנה של רופאי "הדסה", ולפיה היא ואחיותיה אכן אינן נושאות את הגן הסרטני. "אחרי שנים רבות, רצופות בסבל נפשי וגופני, שלא ניתן לתארן במילים, לאחר שעברה התובעת כריתת שחלות ורחם, ורגע אחד לפני כריתת שדיים, ולאחר השלמת כל ההכנות הנפשיות הדרושות לכך, נתגלה לתובעת כי כל הסבל והייסורים הרבים היו לשווא ולחינם, ללא כל סיבה מלבד טעות באבחון – טעות עליה שילמה ותשלם התובעת עד סוף ימיה מחיר כבד ויקר".
לתביעה טרם ה]
]>
