למידע כיצד להגיש תביעה לחצו על: רשלנות רפואית של אורולוג
לקריאת פסק דין בנושא, ראו להלן:
מוחה עוז
התובע
נגד
הסתדרות מדיצינית הדסה
הנתבעת
פסק-דין
1. נושא פסק דין זה הוא תביעת התובע לפיצוי בגין נזקי גוף כמפורט בסעיף 11 לכתב-התביעה וסעיפים 83-79 לסיכומי ב"כ התובע מחמת רשלנות רפואית של רופאי הנתבעת, מפעילת בית החולים "הדסה" שבו טופל התובע (להלן:ב בית-החולים), כמתואר בסעיף 7 לכתב התביעה בעקבותיה, התנוון האשך השמאלי של התובע (להלן:ו האשך) מחמת היותו מחוץ לכיס האשכים (להלן:נ הכיס) ונכרת ב5/94-, מחשש התפתחות סרטנית.
פרטי הרשלנות העיקריים להם טוען התובע הם כי רופאי בית-החולים לא אבחנו מבעוד מועד את האשך כאשך הנמצא בדרך כלל מחוץ לכיס – באזור המפשעתי או מעליו – והטעון קיבוע מוקדם לשם מניעת ניוונו; לא ביצעו את המעקב הדרוש אחר השינויים באשך, לא ביצעו את הבדיקות הדרושות לאבחון מוקדם ולא הדריכו את הורי התובע למעקב כנ"ל; לא התייעצו עם מומחי אורולוגיה בקשר לאבחון וטיפול ולא ניהלו רישומים נאותים של מהלך הטיפול.
הנתבעת מכחישה את פרטי הרשלנות המיוחסים לרופאי בית-החולים וטוענת כי רופאיה פעלו לפי כללי הרפואה המקובלים בעת שטיפלו בתובע, אבחונם את האשך כאשך נייד שמרבית הזמן נמצא בכיס היה אבחון נכון, למעשה התובע סבל מתופעת אשך "העולה" מכיס האשכים למעלה המפשעה, בעקבות התבגרות וגדילה מגיל 13 ואילך.
באשר לנזק טוען התובע בסיכומי בא כוחו כי מגיעים לו פיצויים לפי שכר ממוצע בגין נזק לא ממוני עקב:ו נכות רפואית של 34%; בגין כאב וסבל ופגיעה בפוריות מחמת אבדן האשך; ועקב סיעוד, ניידות והפסד כושר השתכרות של 24%.
הנתבעת טוענת בסיכומי בא-כוחה, כי אם הוכחה אחריותה, לא הוכח קשר סיבתי בין האחריות לנזק מחמת התהוות ניוון האשך תוך השנתיים הראשונות לחיי התובע והעדר כל ראייה כי פוריותו נגרעה עקב הכריתה ולחילופין, מגיעים לתובע פיצויים רק בגין נזק לא ממוני לנכות של 5% בסך של 70,000 ש"ח, שכן לא הוכח כי כריתת האשך גרמה לנכות פסיכיאטרית כלשהי.
2. אין לכאורה מחלוקת בין הצדדים והמומחים הרפואיים – כולל החוקרים מחברי ת2/ – ת4/ ו-נ1/ – נ5/ – בקשר לעובדות דלהלן העולות בין היתר מהרשומות הרפואיות הכלולות בנ3/ תוך הקדמת מספר הגדרות מונחים רפואיים כפי שעולות מהראיות שהוגשו:
(א) הגדרות
השריר הקאומסטרי – הוא שריר העוטף את כלי הדם וחבל הזרע המובילים לאשכים, המתכווץ בעת גירוי חיצוני כולל קור ופחד וגורם עקב זאת להעלאת האשך מכיסו לעבר תעלת המפשעה. עם גדילת האשך פעילותו של השריר נחלשת.
הגוברנבקלום – מיתר המצוי בכיס שתפקידו לנווט את מסלול תנועתו של האשך למקומו בכיס (להלן – הנווט).
האשך הטמיר או הנעלם (הקריפטורקידי) – הוא אשך שלא ירד לשק האשכים ונותר ממוקם במרבית הזמן בתעלת המפשעה (להלן:ב התעלה) או בחלל הצפק ולא ניתן בדרך כלל להורידו לתחתית הכיס בלחיצה חיצונית או על ידי הרדמה באופן שישאר – ולו זמנית – בתחתית הכיס.
האשך האקטופי – הוא אשך הנמצא מחוץ לכיס האשכים ולתעלה, דהיינו:ו מחוץ למסלולו הרגיל בעיקר מחמת פעילות לקויה של הנווט. אשך זה מתמקם באזורים שונים סביב לכיס ולתעלה, שלא במסלול הירידה לכיס.
האשך הנייד (הרברטרקטילי) – הוא אשך הנתון במצבי פעילות יתר של השריר הקרמסטרי בכיווץ וגם בהרפיה והוא נע בין הכיס לבין התעלה, כאשר רוב הזמן – בהעדר מצבי גירוי וברגיעה מצוי בתחתית הכיס ועם החלשות השריר מחמת גדילה בנפח ובמשקל האשך, יקבע במקומו בתחתית הכיס.
האשך "העולה" או "הנסוג" (Gliding או Ascending) – הוא אשך שנמצא עד גיל 12-3 בכיסו והופך עם ההתבגרות והגדילה בין גיל 13 לגיל 16 לאשך טמיר הממוקם סמוך לשער הכניסה לכיס, שהוא השק המפשעתי השטחי (להלן:נ S.I.P.) וניתן להורידו ידנית בבדיקה חיצונית למעלה הכיס, אך הוא חוזר מעצמו למקומו.
קיבוע האשך (ארכיפקסיה) – הוא ניתוח שבו מבוצעת קשירת האשך לתחתית הכיס כדי למנוע את עלייתו לתעלה ומחוצה לה קרי:ב לאזורים בהם הטמפרטורה שבה ימצא האשך תהא גבוהה מזו שבה נמצא אשך במקומו הטבעי בכיס, עובדה המסכנת את פוריותו וחיוניותו של האשך.
(ב) העובדות
א. התובע נולד ב10.12.79- בבית החולים ובגליון היילוד (נ20/3/) לא נרשם שום ממצא חריג בסעיף "איברי המין".
ב. ביום 5.7.81 הובא התובע על-ידי הוריו למחלקת הילדים בשל שלשולים והקאות, ובמסגרת בדיקה מקפת שנערכה לו רשם הרופא הבודק בגליון החולה (נ78/3/):ו
"אברי המין – אשכים עדיין לא בסקרוטום" (קרי:נ הכיס).
מחלתו של התובע טופלה והוא שוחרר ב6.7.81-, כאשר בסיכום מחלתו לא צויין מיקום האשכים כנ"ל (ראה (נ76/3/).
ג. ביום 2.8.81 לפי גליון מחלה של מרפאת ילדים בביה"ח, נבדק התובע על-ידי רופא המחלקה בקשר לחום גבוה וזה ציון כי:ב "אשכים – בתעלה. (מעט:ו רטרקטיליים!)".
ד. ביום 4.11.81 נבדק התובע על-ידי רופא מרפאת ילדים בביה"ח בעקבות תלונה של בטן תפוחה וברישום הרפואי אין איזכור התופעה הנ"ל בס"ק ג’ (נ11/3/).
ה. ביום 14.11.82 נכתב על-ידי רופא בית-החולים – כנראה ממרפאת ילדים – כי אובחן בתובע:נ Lt. Ectopic testicle והוא הופנה למחלקת כירורגיית ילדים.
ו. ביום 27.12.82 נרשם על-ידי רופא המחלקה הכירורגית בגליון (נ71/3/):ב "… מהלך המחלה (נ62/3/) מפי ההורים:ו בלידה שמו לב כי האשך לא נמצא בסקרוטון:נ ובבדיקה:ב "גניטאליה – האשך השמאלי נמצא (כך במ
קור אצ"ב) במפשעה השמאלית Left Ectopic testicle".
ז. ביום 28.12.82 במחלקה כירורגית בוצעה על-ידי ע"ה 2, פרופ’ חליל אבו דאלו רופא כירורג, בדיקה של התובע כדי לאשש אבחנת אשך אקטופי שמאלי וזאת על ידי הרדמה תוך קנית וכאשר בעקבותיה "האשך השמאלי נימוש בשק האשכים", כפי שציין ע"ה 2 בפרטיכל הניתוח (נ67/3/) מבלי לבצע ניתוח קיבוע – האשך, תוך ציון מסקנה זו במילים:ו "אין צורך בהתערבות ניתוחית". פרטיכל זה, בא לידי ביטוי בגליון סיכום המחלה מ31.3.83- בו צוין, כי התובע הופנה לניתוח אשך טמיר משמאל" – קרי קיבועו – ו"בבדיקתו נמצא כי אשך שמאלי נמוש במפשעה שמאלית", אך כאשר נבדק בהרדמה כללית נמצאו האשכים בכיס. לפיכך לא נמצא צורך בניתוח (נ64/3/). בסיכום המחלה כנ"ל או בכל תרשומת אחרת, אין כל הנחייה להורי התובע, ביחס למעקב אחר האשך השמאלי.
ח. ביום 21.7.83 הובא התובע לביקורת למרפאת כירורגית ילדים ונמצא בבדיקה כי שני האשכים נמצאים במקומם "ומפותחים היטב" (נ12/3/).
ט. ביום 13.2.84 – כשהתובע היה בן 4 ו2- חודשים, נבדק התובע על-ידי המרפאה למחלות ילדים בביה"ח, בקשר לשיעול וחום ורופא בית-החולים ד"ר שניידרמן מציין בדו"ח הבדיקה (נ3/3/) כי: הגניטליה – ב.מ.פ (= בלי ממצא פתולוגי).
י. ביום 4.7.93 נבדק התובע על-ידי ע"ה 3 ד"ר ד’ וינר אורולוג במחלקה אורולוגית של ביה"ח אשר ציין את תוצאות הבדיקה תחת הרדמה כנ"ל בס"ק ז. בהוסיפו בסימן שאלה: L. Retractile וכי:
"L. Testis can be brought to mid. Scrotun not to Bottom" והאשך הוא "Slightly Smaller", כאשר בעדותו מציין כי הגודל היה "אולי" קטן (עמוד 56).
בעקבות אבחון זה הזמין הרופא את התובע לבדיקה על-ידי דר’ לנדאו – מומחה לאורולוגיה של ילדים – חצי שנה לאחר מכן, אך התובע בא לבדיקה באיחור, ב17.5.94-, ונבדק על-ידי דר’ לנדאו, שמצא כי "האשך השמאלי נמצא במפשעה" וכי "ניתן להורידו לשק אך מיד חוזר למפשעה" ולכן הוגדר כאשך רטרטקיאלי (נייד), תוך ציון כי האשך קטן באופן משמעותי מהאשך הימני, עובדה המעוררת חשד של ניוון מבחינת הפוריות ואפשרות של התהוות גידול ממאיר בו ולכן הציע לבצע ניתוח שבו תילקח רקמה מהאשך כדי לבדוק את מצבו אם אכן אטרופי (מניוון) – יכרת ואם תקין – יקבע (נ3-2/3/).
יא. בעקבות בדיקה זו אושפז התובע ב22.9.94- במחלקה לאורולוגיה של בית-החולים לשם ביצוע ניתוח כאמור, כאשר בגליון מהלך המחלה צוין כי היה במעקב עד גיל 6 ומאז חדל וב25.9.94- בוצע בתובע ניתוח כאמור שבו נמצא כי: האשך השמאלי קטן יותר, דהיינו: 30 מ"מ לעומת 45 מ"מ של הימני, ומצוי "מחוץ לתעלה (אקטופי)", נלקחה ממנו רקמה לבדיקה ונמצא כי האשך אטרופי ללא תאי זרע ולאחר שניתן היה להביאו רק עד לחלקו העליון ביותר של הכיס, נכרת, ובמקומו הותקנה פרוטזה בכיס השמאלי והאשך הימני קובע למקומו (נ44/3/) כמפורט בסיכום מחלה (נ42/3/) – להלן: הניתוח.
3. הצדדים חלוקים בעניין אחריות בשאלות דלהלן:
א. האם ביום 23.12.82, לא היה יסוד למסקנת הבודק (פרופ’ ח’ אבו-דאלו) כי האשך הוא "נייד" כגירסת הנתבעת, בעוד שהמסקנה הנכונה היתה כי האשך, היה בגדר אשך "טמיר" כגירסת התובע?
ב. גם אם היה יסוד למסקנה כי האשך נייד, האם נכון היה לקבע את האשך כגירסת התובע, אם לאו כגירסת הנתבעת?
ג. האם נכון היה להורות על מעקב אחר פעילות האשך ולפקח על כך כגירסת התובע, אם לאו כגירסת הנתבעת?
ד. האם המעקב כנ"ל היה מוביל לתוצאה שונה כגירסת התובע אם לאו כגירסת הנתבעת?
ה. האם ביום 4.7.93 נכון היה כי התובע יופנה לניתוח קיבוע האשך כגירסת התובע אם לאו כגירסת הנתבעת?
ו. האם היה בקיבוע ב7/93- כדי להציל את האשך כגירסת התובע אם לאו כגירסת הנתבעת?
4. א. התובע מסתמך לצורך קביעת אחריות הנתבעת, כולל הקשר הסיבתי שבין זו לבין הנזק הנ"ל, על הראיות דלהלן:
(א. 1) חוות דעתו וחקירתו של ד"ר מ. פרט (ראה ת2/)
התובע סבל מאשך טמיר שאובחן כאשך אקטופי כבר ב1981- ורופאי בית-החולים שגו מספר שגיאות בקשר לטיפולם באשך זה, בכך ש:.
(א) אבחנו את האשך כנייד (ולא טמיר), שכן ניתן היה להורדה לכיסו רק לאחר הרדמה בעוד שלצורך אבחון אשך נייד די בבדיקה קלינית או על-ידי השרייה במים חמים, מה גם שהרדמה לעיתים מובילה גם אשך אקטופי או טמיר לכיס ולא נעשתה ב12/81- השוואה בין הגודל של שני האשכים דבר שהיה בה כדי ללמד – אם היה מתברר שהאשך קטן יותר מרעהו – כי האשך אינו מצוי רוב הזמן בכיסו, מה גם שבכל מקרה יש לקבע כל אשך נייד, מחמת הימצאו לעיתים מחוץ לכיסו.
(ב) בעקבות בדיקת 12/82 ובדיקת 7/83 נמנעו מלהורות על מעקב אחר מיקום האשך וגודלו ולא הדריכו את הורי התובע בקשר לכך, בעוד שהיה עליהם לדעת כי אשך נייד עשוי להיות מצוי מחוץ לכיסו במשך רוב הזמן ועקב כך לפתח סימני ניוון.
(ג) לא ביררו עם הורי התובע בעת בדיקת התובע ב7/93- מה היה מיקומו השכיח של האשך מאז 1983 ומשנמצא כי הוא מחוץ לכיסו וכי ניתן להורידו רק עד מחצית הכיס והוא קטן מהימני, לא הורו על קיבועו המידי ובכך להפסיק את המשך ניוונו.
(ד) כרתו את האשך ב9/94- בעוד שהיה עליהם לקובעו ובכך להצילו כאשך הורמונאלי, על אף אבדן פוריותו.
(ה) לא השתמשו לצורך אבחנותיהם בבדיקות עזר כגון במכשיר הדמיה כל שהוא שהיה בו כדי לגלות את ההפרש בין גודל שני האשכים וקיום גידול באשך (כגון C.T., MRI או U.S.) וגרמו לתובע נזק ראייתי על-ידי אי רישום אנמנזה או ביצוע בד]
]>
