חלק גדול ממקרי הרשלנות הרפואית, נוגע לנושא רשלנות במתן תרופות.
* תרופות מרשם רופא מחולקות ל 4 קטגוריות:
1. תרופות מרשם רגילות -Rx למשל מוקסיפן (amoxycillin)
2. תרופות טוקסיות – T תרופות רעילות עם חלון תירפויטי צר במיוחד, למשל ספסמלגין (מכיל atropin)
3. תרופות פסיכותרופיות – סמי שינה והרגעה למשל בונדורמין (brotizolam)
4. תרופות נרקוטיות – סמים ממכרים, בעיקר משככי כאבים על בסיס מורפין למשל מ.י.ר (Morphine)
* תרופות ללא מרשם רכישת מרבית התרופות מצריכה מרשם של רופא, תרופות הנמכרות גם ללא מרשם רופא מחולקות בישראל לשתי קטגוריות:
1. תרופות רוקח – P, מכירתן מותרת רק על ידי רוקח בבתי מרקחת. למשל אופטלגין (dipirone)
2. תרופות לשיווק כללי – GSL. תרופות ללא מירשם המותרות למכירה מחוץ לביתי המרקחת, בחנויות אחרות שקיבלו לכך רישיון ממשרד הבריאות. קטגוריה זו חדשה יחסית (משנת 2005) ומכילה כ 200 חומרים פעילים בלבד.
חלוקה לפי השפעה על מערכת מסוימת בגוף. לדוגמה:
* תרופות אוטונומיות, משפיעות על מערכת העצבים האוטונומית.
* תרופות קרדיוסקולריות, משפיעות על הלב וכלי הדם.
* תרופות אנטידלקתיות, כוללות משככי כאבים וסטרואידים
* תרופות כימותרפיות הם ציטוטקסיות ומשמשות להרס תאים הומניים, בעיקר לטיפול בסרטן אך גם במחלות אוטואימוניות. כימותרפיה כוללת גם את התרופות ה אנטיביטיות לטיפול בזיהומים הנגרמים על ידי חיידקים, תרופות אנטיווירליות לטיפול בזיהומים נגיפיים ותרופות אנטימיקוטיות לטיפול בפטרת.
תרופות ניתנות בדרכים רבות:
מתן סיסטמי
מתן תרופה המגיעה אל מערכת הדם ומתפזרת בגוף.
דרכים אנטרליות (דרך המעיים):
* מתן פומי (אוראלי, כלומר דרך הפה בבליעה) כולל מתן של טבליות, קפליות, קפסולות, סירופים, תרחיפים, טנקטורות, סוכריות מציצה ועוד. מתן פומי היא הדרך הנוחה, הקלה והנפוצה ביותר. מחקרים רבים נעשים כדי למצוא דרך למתן פומי עבור תרופות שכיום ניתן לתת רק בהזרקה.
* צינור האכלה קיבתי או תריסריוני, או גסטרוטומיה (פתיחת הבטן). דרך מתן זו מיועדת בעיקר להאכלה במקרים שהאדם אינו מסוגל לאכול בעצמו לאורך זמן. מבחינה פרמקולוגית היא דומה למתן פומי.
* רקטלית (דרך החלחולת), של פתילה הנספגת על ידי המעי הגס למתן סיסטמי של תרופה. משתמשים במתן רקטאלי במקום במתן פומי בעיקר בשני מקרים, כאשר האדם אינו מסוגל לבלוע או כדי לעקוף את הפירוק הראשוני של התרופה על ידי הכבד: תרופות הנספגות למחזור הדם מהמעי הגס אינן עוברות פרוק ראשוני בכבד לעומת שאר מערכת העיכול למעט הפה.
מתן מקומי
מתן ישירות לאזור המטופל, במתן זה יש פחות תופעות לוואי בזכות הפיזור המוגבל של התרופה בגוף.
* מתן טופיקלי, (השמה על העור), לדוגמה משחות, אלחוש מקומי ובדיקות אלרגיה.
* מתן שאיפתי, (אינהלציה לריאות), מתן של תרסיסים אבקות וגזים במשאפים או מכשירי אינהלציה לדוגמה תרופות כגון ונטולין לטיפול מקומי באסתמה.
* מתן רקטאלי, פתילה או חוקן לשימוש מקומי לדוגמה מתן חוקן משלשל לפני לידה.
* מתן לעיניים, (טיפות או משחה למתן על הלחמית), לדוגמה אנטיביוטיקה נגד דלקת הלחמית.
* מתן לאוזניים, טיפות או משחה לדוגמה אנטיביוטיקה (נגד הזיהום), וקורטיקוסטרואידים (נגד דלקת לטיפול בדלקת אוזן חיצונית).
* מתן תוך אפי (לתוך האף), לדוגמה תרסיסים נוגדי גודש לאף.
* מתן וגינלי של פתילות ומשחות, לדוגמה פתילות וגינליות אנטימקוטיות (נגד פטריות).
דרכים פארה-אנטרליות (שלא דרך המעיים). מתן בהזרקה או אינפוזיה:
* תוך ורידית, מתן רוב התרופות בהזרקה או באינפוזיה.
* תוך עורקית, לדוגמה מתן מרחיבי כלי דם לטיפול בהתכווצות כלי דם.
* תוך שרירית, לדוגמה מתן חיסונים רבים.
* תוך לבבית (אל תוך הלב), לדוגמה מתן אדרנלין כחלק מהחייאה (לא נפוץ בשימוש כיום)
* תת-עורית, למשל מתן אינסולין.
* אל מוח העצם.
* תוך עורית, לבדיקות עור על ידי אלרגנים מסוימים
* אל תעלת השדרה (אפידורלית), בשימוש להרדמת עמוד השדרה ומתן כימותרפיה.
* תוך צפקית (אל תוך הצפק, או קרום הבטן)
דרכים פארה-אנטרליות נוספות:
* מתן תת-לשוני של טבליות מתמוססות, טיפות ותרסיסים. למרות שהמתן הוא דרך הפה, התרופה נספגת מחלל הפה ישירות למערכת הדם, ובכך פוסחת על הפירוק במערכת העיכול ובכבד.
* טרנסדרמלית (דרך העור), לדוגמה מדבקות אופיואידים לטיפול בכאב, או מדבקות ניקוטין לטיפול בהתמכרות לעישון טבק. להבדיל ממתן טופקלי העור כאן אינו איבר המטרה אלא רק דרך לעקוף את מערכת העיכול או ליצור דרך מתן בשחרור מושהה.
* טרנסמוקוסלית (דרך ריריות), דרך מתן לא נפוצה של ספיגה סיסטמית של תרופה דרך ריריות האף. לדוגמה מתן מינירין (הורמון סינתטי המשמש כתרופה לטיפול בהרטבות לילה).
* מתן שאיפתי, לשימוש סיסטמי, לדוגמה שאיפת מרדימים נדיפים.
תרופות באוכלוסיות מיוחדות
למספר אוכלוסיות ההתאמה של הטיפול התרופתי חייבת להיעשות בהשגחה יתרה של הרופא או הרוקח (לתרופות ללא מרשם):
* טיפול תרופתי בתינוקות – הפעילות האנזימטית של תינוקות שונה משל מבוגרים, פרוק תרופות מתבצע בקצב ובצורה שונה. למשל מתן תרופה ללא מרשם כדוגמת אספירין עלול להיות קטלני עבור תינוקות במצבים מסוימים.
* טיפול תרופתי בחולים הסובלים ממחלות בכבד או בכליות – רוב התרופות מתפרקות בכבד, חלקן מופרשות על ידי הכליות. במצבים של כשל בתפקודי הכבד או של הכליות יש להפחית את מינון התרופה בהתאם.
* טיפול תרופתי במצב של ריבוי תרופות – בכל מקרה של נטילת מספר תרופות במקביל עלול להיוצר אינטראקציות על רקע תחרות בפינוי התרופה: אם רמות התרופה בדם עולות יש להפחית את המינון. אם עקב אינדוקציה של האנזים המפרק את התרופות הרמות של התרופות נמוכות מהמתוכנן, יש להגדיל את המינון.
* טיפול תרופתי בקשישים – סיכוי באוכלוסייה זו של ירידה בתפקודי כבד וכליות יחד עם נטילה כרונית של מספר תרופות מחייב זהירות יתרה .
בכדי לבדוק אפשרות להגשת תביעת רשלנות רפואית, על טעות במתן תרופה, יש לצרף חוות דעת רפואית של רוקח או רופא מומחה, אשר יפרטו מה הייתה הרשלנות ואילו נזקים נגרמו ממנה.
לשאלות בנושא או להערכת סיכויי תביעתך, ניתן ליצור קשר עם עו"ד ענת מולסון שפרטיה בראש העמוד משמאל
