תשלום תוספת תלויים רטרואקטיבית לתובע שנפגע בתאונת דרכים

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

 

ב"ל 25104-10-11 איוב נ' המוסד לביטוח לאומי

בפני כב' הנשיאה ורד שפר

נציג ציבור (עובדים): מר מנחם פישר

נציג ציבור (מעבידים): מר מוחמד ג'נאיים

התובע

נגד

הנתבע

המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1. מושא התביעה שבפנינו הינה תשלום תוספת תלויים רטרואקטיבית לתובע, בגין התקופה שמיום 01/02/03 ועד ליום 06/02/09.

2. אין חולק באשר לעובדות שדלקמן –

א. התובע נפגע בתאונת דרכים קשה ביום 20/06/02 (להלן:"התאונה").

גם עובר לתאונה הוכר התובע כסובל מליקויים רפואיים שונים ונקבעו לו אחוזים שונים של נכות כללית.

ב. בעקבות התאונה, הגיש התובע, באמצעות אותו עורך דין אשר מייצג אותו בתביעה זו שבפנינו, תביעה מכוח חוק הפלת"ד, וקיבל מהמאגר הישראלי חב' לביטוח בע"מ (הפול) תשלום תכוף בסך של 10,000 ₪, ובהמשך 75,000 ₪ לסילוק תביעותיו בגין התאונה.

ג. ביום 28/10/02 הגיש התובע את תביעתו האחרונה לקצבת נכות, ונקבעה לו נכות רפואית יציבה בשיעור של 58% וכן דרגת אי כושר יציבה בשיעור של 75% החל מיום 01/02/03.

ד. בהצהרה שהגיש התובע לנתבע על הכנסותיו ביום 15/12/02, ציין, באמצעות סימון בטבלת ההכנסות, את התשובה "כן" לשאלה האם הוא מקבל "תשלומים מחברת הביטוח" (להלן:"ההצהרה הראשונה").

ה. ביום 12/10/03, שיגר עו"ד עארף, ב"כ התובע (שכאמור הינו בא כוחו גם בתביעה זו) מכתב לנתבע ובו ביקש פירוט של תשלומי קצבת הנכות שמשולמים למרשו, וכן ביקש להודיע לו "מדוע הופסקה התוספת לאשה ולילדים".

יוער כי אין חולק שאשתו של התובע הייתה בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה עקרת בית, ולבני הזוג בין היתר בת, ילידת חודש 09/91 , אשר הייתה קטינה בזמנים הרלבנטיים לתביעה.

ו. בתשובה למכתבו של עו"ד עארף , שיגרה פקידת התביעות ביום 28/10/03 מכתב לעורך הדין, ובו הודיעה כי "ב – 2003 דיווח שיש לו הכנסה מחברת ביטוח, נדרש להמציא אישור הכנסה על כך. עד אז לא ניתן לשלם התוספת עבור התלויים" (להלן:"מכתב הנתבע מ – 2003").

לטענת התובע – לא התקבל אצלו מכתב הנתבע מ – 2003.

יחד עם זאת, אין חולק שמאז שיגור מכתבו של עו"ד עארף מיום 12/10/03, לא הייתה כל פנייה מצידו לנתבע עד לחודש 07/10.

יוער, כי במעמד הדיון המוקדם שהתקיים בתיק, הודיעה ב"כ התובע כי היא מבקשת לשקול האם הם מבקשים להביא ראיות לכך שלא התקבל אצלהם מכתב הנתבע מ – 2003, ולבסוף הודיעה כי היא מוותרת על הבאת ראיות, ומבקשת כי פסק הדין יינתן על סמך החומר שבתיק וסיכומים בכתב לאור המסמכים.

ז. בחודש 07/10 התקבלה אצל הנתבע הצהרה מחודשת של התובע, ובה דיווח שאין לו כל הכנסות לרבות מחברת ביטוח.

לאחר שהתקבל בחודש 12/10 מכתבו של בא כוח התובע ובו דווח כי התובע קיבל תשלום חד פעמי של 75,000 ₪ ביום 30/07/06, אישר הנתבע תשלום תוספת תלויים לתובע מעת הדיווח שנעשה ע"י בא כוח התובע כאמור, דהיינו מחודש 12/10.

הנתבע אפשר לתובע להגיש אישור מחברת הביטוח על גובה התשלום כדי לקבל תשלום רטרואקטיבי מיום הגשת הבקשה לקבל התוספת, ולאחר שזה הוגש, אישר הנתבע תשלום החל מחודש 07/09, דהיינו שנה עובר להגשת ההצהרה המחודשת.

3. להלן תמצית טענות התובע אשר לזכאותו לתשלום רטרואקטיבי –

א. בהצהרה הראשונה אמנם ציין התובע כי הוא מקבל תשלומים מחברת הביטוח, אולם לא ציין מיהו הגורם המשלם וגם ציין בסעיף ההערות שבסיפא לטופס ההצהרה כי אין לו שום הכנסות למעט מה שהוא מקבל מהביטוח הלאומי.

מכך יש ללמוד שאין מדובר בתשלומים שוטפים ועל כן לא היה מקום לדחות באופן גורף את התביעה לתוספת תלויים.

ב. יש לראות בעצם התביעה לתשלום קצבת נכות, ובה פירוט של העובדות הרלבנטיות לזכאות לתוספת תלויים – כתביעה לתשלום תוספת תלויים.

ההצהרה על ההכנסות הינה שלב בבדיקת התביעה לתוספת תלויים ואיננה בבחינת "תביעה" כהגדרתה בסעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן:"החוק").

ג. טעה הנתבע בהתבססו על הוראת סעיף 296(ב) לחוק בענייננו, שכן הדרישה לתשלום תוספת תלויים איננה תביעה בפני עצמה, וגם אין טופס מיוחד לצורך הגשתה.

ד. לחילופין, ניתן לראות במכתבו של ב"כ התובע מיום 12/10/03 כדרישה נפרדת לתשלום תוספת תלויים.

ה. יש להידרש למטרתה של תוספת התלויים , שהנה תחליף לפרנסת הנכה, וכן ליתן משקל לעובדה שהתובע לא היה מודע לזכויותיו, ועל כן לא פנה לנתבע במהלך כל השנים עד 2010.

4. להלן תמצית טענות הנתבע

א. יש לראות התובע כמי שידע על קיומה של תוספת תלויים, וזאת לאור מכתב בא כוחו מחודש 12/10, בו הוא מלין על הפסקת תשלום תוספת זו.

ב. התובע מנוע מלטעון שלא קיבל את המכתבים שבהם הוסבר מדוע לא שולמה לו התוספת ובהם נדרש להמציא אסמכתאות מחברת הביטוח, שכן באת כוחו ויתרה על ההזדמנות להוכיח עובדה זו.

בנוסף, הרי שככל שלא התקבלו מכתבי התשובה של הנתבע – אין על התובע להלין אלא על עצמו, בשל כך שלא חזר ופנה לנתבע פעם נוספת, והמתין כ – 7 שנים עד ששב ופנה לנתבע באותו העניין.

ג. יש להידרש להוראות תקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), התשנ"ח-1998 (להלן:"התקנות") ולאורן יש לראות את התביעה לתוספת תלויים כתביעה לכל דבר ועניין.

כמו כן, ולאור התקנות על התובע גמלה לציין בטופס התביעה את כל הפרטים הנדרשים, ולא ניתן היה לדון בתביעת התובע לתוספת תלויים מבלי שסופקו פרטים אודות הכנסותיו.

ד. התובע אכן לא היה אמור להגיש טופס תביעה נפרד לתשלום תוספת התלויים, אולם היה עליו להגיש הודעה והצהרה על הכנסותיו מחברת הביטוח, כלומר להודיע שנוצרו הנסיבות שבגינן הוא זכאי לתוספת תלויים לגימלתו.

ללא מידע זה, שמצוי רק בחזקת התובע, לא היה זכאי לתשלום התוספת.

הדין החל –

5. א. חוק הביטוח הלאומי קובע בסעיף 200, שעניינו קצבה מלאה ושיעורה (לעניין נכות כללית) כהאי לישנא –

200. (א) נכה יחיד שהכנסתו מעבודה או ממשלח יד אינה עולה על 21% מהשכר הממוצע, ושנקבעה לו דרגת אי-כושר להשתכר של 100% זכאי לקצבת יחיד מלאה כמשמעותה בסעיף קטן (ב), כשהיא מוגדלת ב-7% (להלן – קצבה חודשית מלאה).

(ב) שיעור הקצבה המלאה ליחיד יהיה 25% מהסכום הבסיסי (לקצבה בשיעור זה יקרא להלן – קצבה חודשית מלאה)".

לעניין תוספת תלויים, יוחדו סעיפים קטנים (ג) ו – (ד) והם קובעים כך –

"(ג) היו לנכה תלויים שהם תושבי ישראל, תשולם לו בעדם, בנוסף לקצבת יחיד מלאה לקצבה חודשית מלאה, תוספת תלויים כדלהלן:

(1) בעד בן זוג שהכנסתו אינה עולה על הסכום הנקוב בפרט 1 שבלוח ט' – 12.5% מהסכום הבסיסי;

(2) בעד כל אחד משני ילדיו הראשונים – 10% מהסכום הבסיסי; לענין זה, "ילד" – כהגדרתו בסעיף 238.

(ד) תוספת התלויים המשתלמת לפי סעיף קטן (ב) תוגדל ב-7%."

בסעיף 296 לחוק, שעניינו מועד לתביעת גמלת כסף והתקופה שבעדה תשולם, נקבע כך –

"(א) כל תביעה לגמלת כסף, תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה.

(ב) (1) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים, שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד, טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה;"

סעיף 297 לחוק הסמיך את השר להתקין תקנות בדבר הגשת תביעה

לגמלה ודרכי הוכחתה, ואכן הותקנו תקנות הביטוח הלאומי (הגשת

תביעה לגמלה ואופן תשלומה), תשנ"ח-1998 (התקנות כהגדרתן לעיל).

על פי תקנה 1 לתקנות יש להגיש תביעה לגמלה בטופס עליו הורה המוסד.

תקנה 2 לתקנות קובעת כך –

"(א) תובע גמלה (להלן – התובע) יציין בתביעתו את כל הפרטים הנדרשים בטופס ויצרף לתביעה את המסמכים הדרושים להוכחת זכותו לגמלה.

(ב) התובע או אפוטרופסו יאשרו בחתימת ידם את נכונות הפרטים שבתביעה.

(ג) כוללת התביעה פרטים שאותם חייב למסור מעבידו של התובע או גוף אחר, תוגש התביעה למוסד רק לאחר שהפרטים האמורים יצוינו בתביעה".

לענייננו רלבנטיות גם תקנות 8 ו – 9 שקובעות כדלקמן –

"8. (א) ראה פקיד התביעות שהתביעה אינה כוללת את כל הפרטים שנדרשו בטופס התביעה, שלא צוין בתביעה מספר חשבון הבנק לתשלום הגמלה, שלא צורפו לתביעה מסמכים הדרושים לבירור הזכות לגמלה או לקביעת שיעורה, או שנתגלו אי- התאמות בין המסמכים והנתונים שהגיש התובע לבין הנתונים שבמאגר המידע שברשותו של המוסד – יודיע על כך המוסד לתובע ויבקשו להשלים את החסר בתוך 21 ימים מיום מתן ההודעה; לא השלים התובע את החסר בתוך המועד האמור, תישלח לו בתום התקופה האמורה, הודעה נוספת שעליו להשלים את החסר בתוך 15 ימים נוספים (להלן – מועד אחרון להשלמת פרטים).

(ב) השלים התובע את החסר עד למועד האחרון להשלמת הפרטים, ייחשב המועד שבו נתקבלה התביעה לראשונה, כמועד הגשת התביעה.

(ג) לא השלים התובע את החסר, עד למועד האחרון להשלמת הפרטים תידחה התביעה; ואולם לא תידחה תביעה כשהמעביד הוא החייב במסירת הפרטים ולא מסר אותם.

9. הודיע מי שמשתלמת לו גמלה, כי נוצרו נסיבות שבגינן הוא זכאי להגדלת הגמלה או לתוספת גמלה, יראו בהודעה תביעה לגמלה או לתוספת גמלה, לפי הענין".

ב. בית הדין הארצי לעבודה, בדונו בנפקות שיש ליתן להוראות סעיף 296 לחוק, קבע, בין היתר, את הדברים הבאים –

"סעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי מורה כי כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך 12 חודשים מהיום בו נוצרה עילת התביעה. נפסק, כי פנייה למוסד, שע"פ סוגה, מהותה ותכליתה מחייבת דיון בסמוך ככל האפשר לאירוע ולמתן החלטה, היא בבחינת "תביעה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי לגביה נקבע מועד מוגדר וקצר להגשתה. עוד נפסק, כי הפנייה לגבי הפרשי הקצבה כפופה להוראות החוק בדבר תשלומים רטרואקטיביים, ועל כן הינה בגדר "תביעה".

כך נאמר בעבל 677/08 מריאנה ברש – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 14/06/09), בו נדונה זכאות תובעת להפרשי דמי לידה, שהוגשה מספר שנים לאחר תקופת הזכאות לדמי הלידה עצמם.

ועוד קבע באותו עניין בית הדין הארצי, כי "תביעה לתשלום הפרשי לידה באה אף בגדר הוראתה של תקנה 9 לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), לפיה הודיע מי שמשתלמת לו גמלה, כי נוצרו נסיבות שבגינן הוא זכאי להגדלת הגמלה או לתוספת גמלה, יראו בהודעה תביעה לגמלה או לתוספת גמלה, לפי העניין. לעניין הוראה זו נאמר, כי היא נועדה לחייב מבוטח החפץ בהגדלת הגמלה או בתוספת לגמלה, הכרוכים מן הסתם בתשלום סכומי כסף נוספים ע"י המוסד, בהגשת 'תביעה' למוסד"….. (ההדגשות אינן במקור).

עוד נקבע באותו עניין , כי קיים אינטרס ציבורי שמבוטחים יגישו תביעותיהם במהרה, כדי להקל על בדיקת תנאי הזכאות, ובכדי שיהא בידי המוסד לכלכל את ענייניו הכספיים.

לבסוף, נאמר, בהתייחס לטענת התובעת שלא ידעה מהן זכויותיה, כך –

" מערכת היחסים בין המוסד למבוטחיו נקבעה ע"פ חוק, ומשכך החוק בלבד הוא שמכתיב את מערכת הזכויות והחובות ביניהם. התנהגות המוסד אינה יכולה ליצור עילה לזכות אשר אינה קיימת בחוק.

בנוסף, חלה על ציבור המבוטחים חזקה בדבר ידיעת הדין. אי ידיעת החוק אינה יכולה להצדיק הרחבת תקופת התשלום למפרע. עם זאת, נוכח מעמדו המוסד, נכון הוא כי המוסד יעשה כל הניתן כדי ליידע את ציבור המבוטחים באשר לזכויותיהם".

בעניין עבל 35985-08-10 קולומקוב מיכאל – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום , 03/04/11 להלן:"עניין קולמקוב"), אשר בו נדונה זכאות לתשלום רטרואקטיבי של תוספת תלויים, נאמרו הדברים הבאים –

"נדגיש, כי מטרתה של תוספת התלויים, הינה לטובת התלויים כתחליף לפרנסת הנכה, האמור לפרנסם. לעניין זה, הננו מפנים לדב"ע נה' 0/196 המוסד לביטוח לאומי נ' אבנר אשואל פד"ע כט' 466, בעמ' 470.

14. על מנת לקבל גימלה מכח חוק הביטוח הלאומי, יש להגיש תביעה, כאמור בתקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגימלה ואופן תשלומה), תשנ"ח-1998. התקנה קובעת, כי תביעה לגימלה תוגש בטופס שהורה עליו המוסד; בטופס זה, יש למלא את כל הפרטים הנדרשים ולצרף אליו את כל המסמכים הנדרשים להוכחת זכותו של האדם המגיש את התביעה למוסד, לגימלה. תקנה 9 לתקנות הנ"ל קובעת, כי: "הודיע מי שמשתלמת לו גימלה, כי נוצרו נסיבות שבגינן הוא זכאי להגדלת הגימלה או לתוספת גימלה, יראו בהודעה תביעה לגימלה או לתוספת גימלה, לפי העניין". בענייננו, אכן, המערער לא היה צריך להגיש תביעה נפרדת לצורך קבלת תוספת תלויים, אולם, היה עליו להגיש הודעה על כך שנוצרו נסיבות בגינן הוא זכאי לתוספת לגימלתו, ולפרט, באופן מדויק, את הנסיבות. …."…

ועוד נאמר – "המערער לא הוכיח, כי נעשתה פניה שלו בכתב למוסד לביטוח לאומי לפני חודש 8/06, לקבלת תוספת תלויים עבור ילדי אישתו, שיש בה את הפירוט הנדרש לצורך קבלת תוספת זו.

הפניות שנעשו לגורמים אחרים, כגון, מבקר המדינה ושר העבודה, אינן בגדר פניות למוסד לביטוח לאומי, מה גם, שתוכן הפניות אינו מתייחס לתוספת תלויים לקצבת הנכות הכללית ואין בו את הפירוט הנדרש, לצורך קבלת תוספת זו.

תקנה 8 לתקנות הנ"ל, אינה רלבנטית בטרם נעשית פניה של המערער למוסד ובה הודעה, כי נוצרו נסיבות בגינן הוא זכאי לתוספת תלויים. רק לאחר שהמערער פונה, באופן מסודר, ומודיע כי נוצרו אלה, ופקיד התביעות יכול להיווכח, כי קיימת

פניה, אולם, חסרים פרטים, יכול פקיד התביעות לפנות למערער ולבקש השלמת הפרטים, או המסמכים, החסרים.

בהעדר פניה, כיצד יוכל פקיד התביעות לדעת, שחסרים פרטים?!

פסקנו, לא אחת, כי התניית תשלום גימלה במועד הגשת התביעה לגימלה למוסד לביטוח לאומי, עולה בקנה אחד עם תכלית תשלום הגימלה, וכי על המבוטחים להגיש תביעות מסודרות למימוש זכותם (עיין בעב"ל 628/08 פרופ' אליעזר גלעדי נ' המוסד לביטוח לאומי ואח', פסה"ד מיום 15.4.10 והאסמכתאות המפורטות בו, וכן בעב"ל 162/07 אורי מור נ' המוסד לביטוח לאומי, פסה"ד מיום 27.11.07), והדברים יפים בשינויים המחויבים, גם לגבי הגשת הודעה בכתב, שאיננה בגדר תביעה לגימלה, ואשר איננה צריכה להיות על גבי טופס סטנדרטי המיועד לכך, אולם, עליה להיות מוגשת כראוי ולפרט את הנסיבות שנוצרו לצורך קבלת תוספת הגימלה.

לעניין זה נפסק בעניין אורי מור, כי:

"… כללי מינהל תקינים מחייבים את המוסד לשלם כספי ציבור על בסיס תביעה מסודרת לגימלה בה מוכיח המבוטח רצונו לקבל אותה והיא נבדקת כראוי, ובמידת הצורך, מאומתת בעזרת מידע אחר, או נוסף, הקיים במוסד …". (ההדגשה איננה במקור).

ועוד נקבע בפסיקת בית הדין הארצי –

"על פי חוק הביטוח הלאומי יש לאבחן בין זכאות לגמלה לבין זכאות לתשלום גמלה… התניית תשלום הגמלה, במועד הגשת התביעה לגמלה למוסד, עולה בקנה אחד עם תכלית תשלומה של הגמלה לשם מתן מענה לצרכי הקיום השוטפים של המבוטח; כך שאין לראות באותה התנייה משום חקיקה רטרואקטיבית שוללת זכות" (עב"ל 96/03 דוד פריג' – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 31/12/03); וכן – עב"ל 1142/04 ריקון איוב – המוסד לביטוח לאומי, מיום 27.6.05)

הפסיקה קבעה כי יש אינטרס ציבורי לעודד מבוטחים להגיש תביעותיהם במועד, הן על מנת להקל על בדיקת התנאים לזכאות, הן בהתחשב בכך שמטרת תשלומה של הגמלה היא סיוע בקיום השוטף, והן על מנת לאפשר לנתבע לכלכל את ענייניו הכספיים בלא להיות מופתע מתביעות רטרואקטיביות.

עוד נקבע, כי בהעדר הוראה חוקית, לא מוטלת על המוסד חובה לחפש אחר מבוטחים ולהעניק להם זכויות או כספים שלא תבעו ועל המבוטח עצמו לברר את זכויותיו ולהגיש תביעה מסודרת למימושן.

אין להעניק למבוטח זכויות בניגוד להוראות החוק בשל אי ידיעתו את הוראותיו ואין להטיל על המוסד לביטוח לאומי חובה מוגברת להדריך כל מבוטח באופן אישי בדבר האפשרויות למיצוי זכויותיו (וראו עניין פרופ' אליעזר גלעדי שהוזכר לעיל).

מן הכלל אל הפרט –

6. בענייננו, סבורים אנו כי יש לראות את התביעה לתוספת תלויים כ"תביעה נפרדת" לצורך סעיף 296 לחוק.

שהרי , הכלל אותו יש ללמוד מהקבוע בסעיף 296 (ב) לחוק הינו כי כאשר מדובר בגמלה שוטפת, ניתן לאשר את תשלומה גם אם הוגשה באיחור, ובלבד שהתשלום הרטרואקטיבי לא יעלה על שנה אחת, וככל שחלפה תקופת זמן ארוכה יותר – אובדת לחלוטין הזכות לקבלת המענק.

הגיונו של כלל זה, כפי שהובא במפורט לעיל, יפה הן ככל שמדובר בקצבה הבסיסית, והן ככל שמדובר בתוספות לאותה קצבה או הפרשים שלה.

העובדה כי לעניין זה או אחר לא יועד טופס נפרד – אינה בעלת נפקות לראיית דרישה הנוגעת אליו – כתביעה בפני עצמה, לעניין החוק והתקנות, ועל כן אין לקבל ניסיונו של התובע לטעון כי העדר קיומו של טופס מיוחד לתביעה לתוספת תלויים – מחייבת ראיית הדרישה לתוספת זו כנכללת באופן אוטומטי בתביעה לקצבת נכות.

התובע, בענייננו, הגיש תביעה בשנת 2002 ובה סיפק נתונים אשר שללו זכאותו לתוספת התלויים.

הדרישה לספק פירוט והבהרות ביחס לנתונים אלה – לא נענתה.

התובע נמנע מלנצל את האפשרות שניתנה לו – לשכנע את בית הדין כי ההודעות ששוגרו לו, ואשר קיימת חזקה שנתקבלו אצלו – לא הגיעו ליעדן.

כך או כך, וגם לו היינו קובעים שהתובע לא ידע שנתבקש לספק פרטים לצורך דיון בזכויותיו – הרי שלאחר שפנה בא כוחו לנתבע במכתב בו התייחס לתוספת התלויים – לא באו כל פנייה או ניסיון בירור מצידו במשך שבע שנים תמימות, שרק בסיומן שב ופנה התובע, בשיהוי כבד משקל לצורך קבלת תוספת התלויים וסיפק את הפרטים לצורך קבלתה, ובעקבות זאת אכן אושרה זכאותו.

פנייה זו, לאור הוראות תקנה 9 לתקנות וההלכה הפסוקה שהוזכרה לעיל – דינה כדין תביעה ועליה חלות הוראות סעיף 296(ב) לחוק.

סבורים אנו כי בנסיבות העניין אין לו לתובע, אשר היה מיוצג ע"י עורך דינו לכל אורכה של דרך ארוכה זו, שילין אלא על עצמו.

7. אשר על כן אנו קובעים כי לא טעה הנתבע בהחליטו לשלם לתובע את תוספת התלויים לתקופה בת שנה אחת רטרואקטיבית בלבד, מיום הגשת ההצהרה העדכנית בשנת 2010.

משכך לא נותר לנו אלא לדחות את התביעה שבפנינו.

משמדובר בתביעה למימוש זכויות בתחום הביטחון הסוציאלי – לא יינתן צו להוצאות.

8. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיננו זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ה ורד שפר

3ניתן היום כד' בניסן התשע"ב (16 באפריל 2012) בהעדר הצדדים.

ורד שפר – שופטת נשיאה מנחם פישר

נציג ציבור עובדים מוחמד ג'נאיים

נציג ציבור מעבידים