התאבדות עקב רשלנות של רופא או מוסד רפואי היא נושא מאד מתוקשר לאחרונה.
התאבדות היא מעשה קיצוני שבו אדם שם קץ לחייו במטרה מכוונת. הצידוק המופיע בחוק להתערבות בטיפול בחולים עם נטיות אובדניות הוא שמעשה ההתאבדות פוגע לא רק באדם עצמו אלא יכול גם להשפיע על סביבתו הקרובה שנותרת עם רגשות אשמה. נטיות אובדניות הן סימפטום של מחלה או בעיה אחרת והן אינן מחלה בפני עצמה. חלק לא מבוטל מהתביעות עוסק בהתאבדות במהלך טיפול. הטענה הנפוצה במקרים מסוג זה היא כי בית החולים לא התייחס לאורות האזהרה המצביעים על נטייה אובדנית של המטופל. כמו כן בית המשפט חוזר ומדגיש בפסיקותיו כי מצב נפשי לא תקין שפוגע בתוכן הרצון משפיע על ההערכה המוסרית של המעשה והוא אינו מתיר ייחוס אשם תורם לאדם שהתאבד.
מקרי רשלנות בהתאבדות
ישנם לא מעט מקרים בהם קיימים אותות אזהרה ברורים כי מדובר באדם במצוקה, שזקוק לעזרה, ונטיותיו האובדניות עלולות לגבור עליו. חשוב במקרה זה לזהות את אותם אותות ולתת לאדם את הטיפול המתאים כמה שיותר מהר. סימנים אלו יכולים לכלול דיבורים על מוות, נטייה לבכי, שינויים בתפקוד, דפוסי התנהגות דיכאוניים, ועוד. חשוב לציין כי הטיפול המתאים יכול לכלול גם אשפוז במחלקה או במוסד לבריאות הנפש, וזאת בשביל למנוע ניסיון אובדני. כמו כן גם במהלך האשפוז יש לנקוט באמצעי זהירות על מנת למנוע ניסיונות אובדניים.
עילות תביעה בגין רשלנות בהתאבדות
• אבחון שגוי, מאוחר, או העדר אבחון של מחלות או בעיות שבגינן יכולות להופיע נטיות אובדניות. לדוגמא, דיכאון כרוני עלול להיות מלווה בנטיות אובדניות. כמו כן, נטיות אובדניות יכולות להיות גם סימן להתמודדות בלתי בריאה עם סרטן או מחלה כרונית אחרת.
• אי לקיחת אנמנזה מפורטת הכוללת גיל, רקע אישי, מצב בריאותי כללי , היכרות קודמת עם מערכת בריאות הנפש, היסטוריה של הרס עצמי, שימוש לרעה בחומרים ובתרופות, ניסיונות אובדניים קודמים, ועוד.
• העדר השגחה מתאימה על חולה שידוע כבעל נטיות אובדניות. לדוגמא, אשפוז במיטה שנמצאת ליד חלון שניתן לפתיחה וסגירה עצמאיים. דוגמא אחרת היא נטילת תרופות שיש להן פוטנציאל להזיק ללא השגחה מתאימה.
• שימוש בהליך של אשפוז כפוי בתנאים הקבועים בחוק ובפסיקה היכן שנראה כי קיים צורך בהליך זה.
• אי הפניה להערכה פסיכיאטרית היכן שקיים חשש שמדובר באדם בעל נטייה אובדנית.
פסקי דין- פסק דין- רשלנות בהתאבדות/ התאבדות
רע"א 1412/94 הדסה עין כרם נ' גלעד- עניינו של המקרה בתביעת רשלנות רפואית בגין התאבדותו של אדם במהלך אשפוז במחלקה פסיכיאטרית. בנסיבות המקרה בדנן, היה רקע קודם של נסיונות התאבדות שביצע המטופל בביתו ועל הרקע שלהם אושפז. על אף האמור קבע הפסיכיאטר כי לא נשקפת סכנה שהאדם ינסה להתאבד שוב. נפסק שהחלטה זו של הפסיכיאטר לא הייתה סבירה ובית החולים הואשם ברשלנות רפואית ושילם פיצויים לעיזבון.
לשאלות בנושא רשלנות אשר לא מנעה התאבדות, ניתן ליצור קשר עם עו"ד ענת מולסון
