סטרס (דחק), יכול להיות גופני – תוצאה של מחלה, פציעה, או תאונה. הוא יכול להיות פיזיולוגי- מתח טרום ווסתי, מתחים הקשורים בגיל ההתבגרות וגיל המעבר, או מתח של הריון (שאינו מחלה…). הסטרס יכול להיות על רקע נפשי, בתגובה לאירועים טראומטיים, בתגובה למתחים בחיי הנישואין, משבר ומוות במשפחה, בתגובה להופעת מחלה ושינוי במצב הבריאות, וכתגובה ללחצים כלכליים וכספיים. מאורעות פרובוקטיביים שונים המתרחשים סביבנו הנם “סטרסוגניים” או גורמים מדחיקים הגורמים להגברת רמות המתח הפנימי באדם.
מצב של סטרס או דחק ניתן להגדרה ב-3 מישורים :
• מצב המאפיין את הסביבה בה אנו נמצאים- (סביבה "מלחיצה" מול "רגועה")
• ביטויי ואופן התגובה של הנבדק לאירועים בסביבתו (שונה מאדם לאדם).
• יחסי הגומלין ההדדיים שבין תפישת הנבדק את הסביבה והתייחסותו אליה, משולבת עם תגובתו האישית לסטרס.
התגובה ההורמונלית לסטרס
מחקרים הורמונליים רבים קיימים באשר לתגובה ההורמונלית לסטרס קצר וחריף. מעט מאד נעשה בשלב המחקרי לגבי ההתייחסות לסטרס כרוני ממושך בדומה לזה המתרחש במצב כרוני דוגמת סוכרת.
בתגובה לסטרס חריף, הגוף מתארגן מיידית לתגובה. התארגנות זו מכונה תגובת "הך או ברח" – " Fight or Flight ". כלומר, התארגנות של כל המערכות לבריחה מהירה או למלחמת חורמה בגורם המאיים. אדם פוסע לתומו ביער, ולפתע ניצב מולו אריה שואג- התגובה היא או בריחה במהירות הבזק, או הסתערות על האריה כשמשון הגיבור בשעתו. בשתי האפשרויות, הגוף זקוק מיידית לגיוס כל מאגרי האנרגיה הצבורים במחסני הפחמימות והשומן להפיכתם לזמינים לתאים, לשרירים ולמוח. במצבי סוכרת, בשל החסר באינסולין, הגלוקוז שהשתחרר לדם מצטבר ואינו יכול לחדור במהירות לתאים. רמות הגלוקוז בדם עולות, ויכולת התגובה של "הך או ברח" נחלשת.
השלב הראשון של התגובה ההורמונלית לסטרס הוא שחרור מידי של הורמוני הסטרס המהירים, ובראשם האדרנלין הנוראדרנלין מהחלק הפנימי (מדולה) של בלוטת יותרת הכליה – האדרנל . הורמונים אלו, שנקראים קטכול אמינים. הם הם המגיבים מידית לכל מצב דחק ואיום על שלמות הגוף.
בשלב השני – משתחררים “הורמוני הסטרס” –האחרים – הגלוקגון, הורמון הגדילה, האדרנוקורטיקוטרופיק הורמון (ACTH), קורטיזול ואחרים. כל ההורמונים, כל אחד לחוד ובוודאי שבתשלובת, מעלים את רמות הגלוקוז. במצבים של סטרס כרוני וממושך, למשל תקופת החלמה ממושכת מפציעה או ניתוח המצריכה שיקום וכדומה, רמות הקורטיזול הגבוהות ושאר הורמוני הסטרס גורמות לגלוקוז גבוה בדם לזמן ממושך. בעבר הלא רחוק אף הבדילו בתת סוג של סוכרת שנקראה “סטרס דיאבטס” אשר ניתן לקבלה מעבדתית על ידי הזלפת הורמון כל שהוא מהורמוני הסטרס הללו. מתן ממושך של קורטיזול טיפולי – יכול להביא להתפתחות מצב של "סטרואיד דיאבטס".
הבעייתיות של גורם הסטרס
קיימות מספר בעיות הקשורות בהבנת הסטרס והתגובה לו:
• התגובה לסטרס מוגדר אינה זהה: קיים שוני בין אדם לאדם בתגובה לסטרס. תגובה של האדם לסטרס מוגדר, למשל התגובה למראה עכבר הקופץ לפתע על שולחן בשעת הארוחה, או להודעה שרימון חבלה עומד להתפוצץ תוך רגע באוטובוס, היא שונה מאדם לאדם. התגובה של אנשים שונים לאותו סטרס מוגדר (עכבר, רימון) היא שונה.
• קושי בהערכת עצמת וכמות הסטרס: לא ניתן לאמוד ולמדוד סטרס באמות המידה המקובלות כיום: האם עכבר שקפץ על השולחן בליל הסדר גורם לקילו סטרס? ליטר סטרס? אורך וכך מטרים של סטרס? ואצל מי יותר – אצל בן הזקונים (ששחרר אולי את העכבר…) וחרד עתה מהעונש שיבוא עליו, או אצל בעלת הבית שקפצה בבהלה על השולחן צווחת מרוב פחד?
• קושי באומדן אופי ועצמת התגובה הנפשית לסטרס: התגובה הנפשית לסטרס נתון, תלויה לא פעם בצורה שבה האדם המגיב רואה את הסטרס בעיני רוחו. סטרס שנראה חסר משמעות לאדם אחד – יכול להראות כאסון נורא הממשמש ובא – לאדם אחר. בנוסף, אותו גורם סטרס עצמו, יכול להראות לאותו אדם, כמאיים יותר או כמאיים פחות בימים שונים ובתנאים סביבתיים שונים. כאן באים לידי ביטוי יחסי הגומלין שבין האופן בה רואה האדם את סביבתו, התייחסותו אליה, במשולב עם תגובתו האישית שלו לסטרס הנתון.
קשיים אלו במדידת והערכת רמות ועצמות הסטרס, העובדה שאנשים שונים מגיבים בצורות שונות לאותו סטרס נתון, וכן העובדה ושהגורם לסטרס יכול להיות נפשי, גופני, או פיזיולוגי, מקשה עלינו את ההערכה של תרומתו לאיזון או היציאה מהאיזון הגליקמי.
עשרות מחקרים בבעלי חיים הראו שבסטרס רמות הגלוקוז עולות משמעותיות. בסוכרתייים עם סוכרת מסוג 1, ברוב המקרים סטרס מעלה את רמות הגלוקוז, אם כי היו דיווחים שבחלק מהסוכרתיים עם סוכרת מסוג 1, סטרס עלול דווקא לגרום לירידת רמות הגלוקוז עם הזמן. הרי שבסוכרת מסוג 2 – הסטרס מעלה תמיד את רמות הגלוקוז בדם.
הסטרס – "גורם ההדק" משחרר הסוכרת?
האם הסטרס יש בו די להביא להופעת סוכרת באדם בריא, וללא סיפור של סוכרת במשפחתו אך ”רגיש” גנטית או מסיבה אחרת, לפתח סוכרת? הבה נבחן מספר תאורי מקרים (כולם אירועי אמת!) המהווים חלק ממקרים רבים נוספים בהם נתקלתי אישית במהלך 40 שנות עבודתי כמומחה לסוכרת:
1. רס”ר בקבע, כבן 36, בריא וללא סיפור של סוכרת במשפחתו, הוצב בניגוד לרצונו ולאחר התנגדות מרה, כאחראי על הנשקייה בבסיס בו שירת. למחרת ההצבה, שנכפתה עליו ולא תאמה את כישוריו, נערכה ביקורת פתע מטכ"לית, ונמצא שמספר כלי נשק "נעלמו", ובנוסף היו ליקויים רבים בתחזוקת הנשק. ב.ע., שהיה אדם אחראי ומסור, כפייתי וקפדן, אשר לדעתו הכל צריך להיות מסודר ומדויק, נכנס ללחץ קשה ביותר עקב האשמה והמשפט שנעשה לו (על לא עוול בכפו) ושלושה חודשים לאחר מכן התגלתה סוכרת מסוג 2.
2. חיילת בת 19, במשפחתה לא היה כל סיפור של סוכרת שלושה דורות לפחות, ביקרה חברה בבסיס צבאי אחר וללינת הלילה ישנה על מיטת קומתיים. בלילה בשנתה, נפלה מהמיטה, התעוררה בבהלה, ומצאה ששברה את קרסולה. בשל השבר המרוסק, אושפזה ונותחה ניתוח מסובך בהרדמה. כשבוע לאחר החבלה, תוך כדי האשפוז, הופיעה תמונת סוכרת מסוג 1.
3 אזרח בן 48 , נהג במקצועו, התנגש בעץ ונחבל בראשו. שלושה חדשים לאחר מכן הופיעו סימני שתינת יתר, צימאון, התפתח אבצס זיהומי בגבו שניזקק לפתיחה כירורגית. כשאושפז נתגלו רמות גלוקוז בדם מעל ל-400 מג%. האבצס נוקז, אך הסוכרת מסוג 2 נשארה לתמיד.
4. חייל בסדיר, שירת ביחידת ניסוי של טנקי מרכבה. תנאי השרות היו קשים, ויום אחד לאחר חדשים של מתח רב, נפל עם הטנק לבור ונצל בנס, לאחר שראה את המות מול עיניו. זמן קצר לאחר מכן – שוב ניצל בנס כאשר חבל הגרירה ניתק, וכמעט ערף את ראשו. תוך מספר שבועות לאחר מכן התפרצה הסוכרת. יש לציין שעד לגיוסו, היה בריא, שחקן כדורסל חסון וספורטאי מצטיין, ללא עדות לסוכרת במשפחתו.
5. אצל איש הנדסה וקצין צה"ל בן 36 , אובחנה מחלת נפש. הוא אושפז במחלקה פסיכיאטרית, טופל – והבריא. עם שובו לעבודתו כקצין בכיר, התעמר בו הממונה עליו, הצר את צעדיו ולא העביר לו כל תפקיד סמכותי בטענה "שהוא משוגע" שאין לסמוך עליו. האיש שסיים בהצלחה לימודים גבוהים בטכניון באותה תקופה והבריא לחלוטין, התקשה לעמוד בלחץ היום יומי שהופעל על ידי הממונה עליו שעשה הכל בכדי להציק לו ולגרום לו לעזוב את היחידה. תוך מספר חדשים, בעודו מנסה לתפקד ולהתמודד מול ה"בוס" הקשה, התפתחה סוכרת מסוג 2..
6. מורה בתיכון בת 35, הייתה קשורה מאד לאמה, שחלתה במחלה ממארת. לא עזרו מאמצי הרופאים, והאם נפטרה בזרועות בתה כשהיא נחנקת ומשתנקת למוות מול עיני הבת. הבת נכנסה להלם, ולתגובת אבל חריפה שלא חלפה בתום ימי השבעה. כחודש לאחר הפטירה של האם הופיעו עליות ברמות הגלוקוז, ואובחנה סוכרת מסוג 2.
מהו המשותף לרשימת המקרים, שרבים כמותם מוכרים לכל מומחה העוסק יום יום בסוכרת?
– בכולם קדם להופעת הסוכרת אירוע של סטרס (דחק). בחלק מהמקרים הסטרס היה חריף וגופני, בחלק היה ממושך וכרוני ועל רקע נפשי סביבתי. בכל המקרים, גברים ונשים, צעירים כמבוגרים היו לא הייתה עדות לסוכרת במשפחותיהם בדורות האחרונים, ללא עדות לזיהום או מחלה וירלית שקדמה וללא מצבים כהשמנת יתר קיצונית, הפרעות שומנים ו/או מחלות אנדוקריניות קודמות. בכולם הופיעה סוכרת ללא התרעה מוקדמת.
כבר הוזכר שמצב דחק יכול להיות גופני (חבלה, שבר, ניתוח, זיהום חריף), הוא יכול להיות פיזיולוגי (הריון) או יכול להיות נפשי (מתח, לחץ על אישיות שאינה עומדת בלחץ הקיים). לגבי מצבים של סטרס חריף – אין ספק אצל רוב החוקרים שהדבר מביא לערעור שיווי המשקל של מטבוליזם הפחמימות ע"י שחרור של "הורמוני הסטרס" : בשלב הראשון קטכול אמינים (דוגמת אדרנלין ונוראדרנלין), ובשלב השני הורמונים "דיאבטוגנים" שכולם מעלים את רמות הגלוקוז (דוגמת הקורטיזול, הגלוקגון, הורמון הגדילה ואחרים),
הדבר פחות מוסכם לגבי מצבי סטרס כרוניים וממושכים וזאת משום שקשה לשחזר מצב סטרס כרוני ממושך בבני אדם, בתנאי ניסוי מבוקר כפול סמיות, כולל קבוצת בקורת בהיקף מתאים.
בקופים שעברו חבלות בגולגולת באופן נסויי נמצאה הפרעה בולטת יותר במטבוליזם הגלוקוז, בהשוואה לחבלות בגפיים. חולדות שנזרקות למים לראשונה בחייהן, מגיבות בסטרס ועקב פחד טביעה המלווה במאמץ גופני קשה על מנת לשחות ולצוף הן ומפתחות רמות גלוקוז סוכרתיות, באם לא עברו אימוני שחיה מוקדמים. אימון והסתגלות יום יומית למצב זה מביאה עם הזמן לירידה בתגובת הגלוקוז.
לאחרונה מתרבים הדיווחים על השפעת הסטרס על התגובה האימונולוגית, הן בבעלי חיים עם נטייה גנטית לפתח סוכרת, והן בבני אדם. יותר ויותר מסתמנת העובדה שסטרס גורם להפחתה ביכולת התנגודת של הגוף , על ידי השפעות על מרכיבי מערכת החיסון העצמונית, ו"חושף" בכך יותר ויותר את תאי הביתא בלבלב לפגיעה וירלית למשל. אם בנוסף קיימת גם נטייה תורשתית ל"רגישות" של תאי הביתא לפגיעה בהם, הרי שהשילוב /של הגורמים תורם להופעה האפשרית של הסוכרת. ידועה העובדה, שבילדים שגדלו עם בעיות של פחדים, דחק, חסר אב או חסר אם .נמצאו יותר מקרי סוכרת בהשוואה לילדים שגדלו בתנאים נורמלים.
בשל מגבלות תנאים ודרכים לבצוע ניסויים בסטרס בבני אדם, לא ניתן לבצע מחקר כפול סמיות בבני אדם (Double Blind Study), ולכן אין עדיין עדות ניסויית חד משמעית, על הקשר הישיר שבין סטרס להופעת סוכרת. בין השאר, משום שלא ניתן לאמוד ולמדוד את "מידת" הסטרס, להגדיר עוצמתו ולמספר ביחידות מידה מקובלות את התגובה האינדיבידואלית השונה מאדם לאדם, למתן לסטרס ניסיוני נתון. יחד עם זאת, הולכות ומתרבות העדויות האחרות בהן סטרס גרם לסוכרת ו/או החמיר סוכרת קיימת ו/או "שיחרר” נטייה “טבועה" לסוכרת.
סטרס וסוכרת מסוג 2:
לרוב, כשהסטרס מופיע בגיל מבוגר -מופיעה הסוכרת מסוג 2. לסוכרת זו קיימת נטייה משפחתית גבוהה יותר מחד, ו"רגישות" להשפעות סביבתיות מאידך. לכן מקובלת ההנחה שבמקרים אלה "השתחררה" הנטיה לסוכרת שהייתה כנראה קיימת.
"נטייה" זו, אולי לא הייתה משתחרת, ולא הייתה מתפתחת סוכרת, אלמלא מצב הסטרס החריף, ש"חשף" אותה. למרות זאת, קיימים מקרים רבים בהם הופיעה סוכרת מסוג 2 לאחר סטרס, וזאת מבלי שנמצאה עדות לקונסטלציה גנטית או להמצאות נטייה משפחתית כל שהיא.
סוכרת מסוג 2 קשורה להשפעות סביבתיות שונות. [ראה למעלה]. בין התורות השונות המנסות להגדיר מהי סוכרת ומהן סבותיה – קיימת גם התורה הטוענת, שסוכרת הנה "אי יכולת הגוף החי להתמודד בצורה המתאימה עם סטרס". מחקרים שבוצעו על ידי פסיכולוגים ופסיכיאטריים הראו, שחשיפה לסטרס, יש בה כדי לשנות את תגובת המערכת האימונולוגית כפי שכבר צויין.
היות ועדיין יש אסכולת רופאים החולקת על הקשר שבין הופעת סוכרת לאירועים סטרסוגנים שקדמו לו והקושי המתודולוגי לבצע ניסויים בבני אדם בנושא סבוך זה של סטרס, ובשל ריבוי התביעות של חיילים ואנשי מערכות הביטחון בנושא, ועל מנת לקבוע עמדה מקצועית-רפואית, הקימה האגודה הישראלית לסוכרת ועדה, בת תשעה מומחים לסוכרת מהמובילים בארץ, לנושא בחינת הקשר בין סטרס להופעת סוכרת על סיבוכיה. הועדה הוקמה בין השאר לבקשת משרד הביטחון , שהיה זקוק להמלצה בנידון לאור ריבוי התביעות של משרתים בכוחות ומוסדות הביטחון השונים, שקיבלו סוכרת במהלך שירותם, ודרשו להכיר בהם כנכי צה"ל. מסקנות הועדה, הנן חשובות ביותר ויש בהן כדי להשליך לא רק לגבי סוכרת המופיעה תוך כדי שרות בטחוני, אלא לגבי סוכרת המופיעה לאחר אירועים הכרוכים בסטרס גם במגזר האזרחי. הדבר נועד להקל על קביעת ההחלטה בבתי הדין, מקום שם נחשפים השופטים הצריכים להכריע בין שתי דעות או אסכולות רפואיות שונות.
להלן קטע מההמלצות לגבי הקשר שבין הופעת סוכרת למצבי לחץ, תוך כדי שרות בטחוני, כפי שגובשו בדיוני ועדת המומחים של האגודה הישראלית לסוכרת, ביוני 1996 והועברו לידיעת משרד הביטחון:
…"לגבי סוכרת מסוג 2:
• בחולי סוכרת מסוג 2 מדובר על מחלה שיש לה גורמים רבים. יש להבדיל בין סוכרת אצל בעלי עודף משקל לבין אלה שאינם שמנים.
• לשאלה באיזו מידה ההשמנה נגרמת ע"י השירות הצבאי, יש לבחון באופן אינדיבידואלי כל מקרה לגופו.
• לגבי "מצב לחץ" כמאיץ של התפתחות סוכרת מסוג 2, אין הוכחה לתפקיד "מצב לחץ" (סטרס) כגורם DE NOVO של סוכרת מסוג 2, אך סביר ש"מצב לחץ" קיצוני עשוי לחשוף את המחלה אצל אנשים בעלי רקע גנטי.
• אם התפתח מצב של סוכרת חריפה מסוג 2 תוך 3 חודשים מהתרחשות "מצב לחץ" קשה יש לקבוע כי התפרצות הסוכרת הנה כתוצאה מהאירוע."
חברי הועדה היו מודעים לכך שכל עוד לא נמצאה דרך להוכחה ניסויית חד משמעית בבדיקת קבוצות גדולות של אנשים כולל בדיקות ביקורת לחשיפה לסטרסורים מסוגים שונים לא ניתן לטעון שבתגובה לכל סטרס מכל סוג שהוא תתפתח סוכרת, מאידך מההמלצות עולה האפשרות של תרומת מצב סטרס קיצוני כגורם ההדק לשחרור נטיה לפתח סוכרת המקננת באדם ספציפי זה או אחר.
בעקבות הפרסום של מסקנות הועדה, אשר הח"מ היה חבר בה, נסוג משרד הבטחון מלאמצן, ובתגובה הוכן מסמך אחר של שלושת המומחים מטעם, ששמשו ומשמשים שנים רבות כיועצי ונציגי משרד הביטחון בו הציגו את גישתם הרפואית כמיצגי האסכולה של שוללי הקשר בין סטרס לסוכרת. למרות זאת, המלצות הועדה של מומחי האגודה הישראלית לסוכרת עמדו ועומדות במבחן בית המשפט במספר תביעות שונות לגבי המגזר האזרחי (סוכרת לאחר מצב לחץ קשה שעקב תאונת דרכים למשל)., כאשר הדגשים הם על עצמת הסטרס, וסמיכות הזמנים שבין האירוע הקיצוני והדחק החריג לזמן גילוי הסוכרת.
במחקר שבוצע בשנת 2000 על ידי מוי וחב' בהולנד, נסקרו 2262 גברים ונשים בגילים שבין 50 ל 74, ללא סוכרת בעברם. הם נחקרו לגבי אירועים סטרסוגניים ב 5 השנים שקדמו למחקר, ונבדקו אצלם רמות הגלוקוז והאינסולין. אירועים סטרסוגניים נחשבו מות של בן הזוג, של קרוב או של ילד במשפחה, מעבר דירה, פיטורים או פרישה מעבודה. החוקרים גילו שב 11% מהנבדקים שחוו אירוע של מוות במשפחה, הופיעה סוכרת. כן נמצא שככל שהיו יותר אירועים סטרסוגניים, הסיכון לסוכרת היה גבוה יותר. יחד עם זאת נמצא שאירועי סטרס ומתח הקשורים לעבודה, כגון פרישה או קשיים בעבודה, לא היו גורם סיכון להופעת סוכרת, מאידך, בעבודת מחקר בפינלנד נמצא קשר לקשיים והתמודדות בעבודה.
בכנס האגודה האמריקאית לסוכרת בקיץ 2000 ,הוצגו תוצאות מחקר שהראו, שבין זוגות עם עדות למשברים רציפים בחיי הנישואין, שכיחות הסוכרת היא פי שניים יותר מאשר בין בני זוג החיים בהרמוניה שלמה.
נושא הגורמים המביאים לסוכרת מסוג 2 היה מרכז הדיון בכינוס של כ 350 מומחי סוכרת בינלאומיים כולל נציגי ארגון הסוכרת העולמי (IDF) וארגון הבריאות העולמי WHO, תחת הכותרת "סוכרת באסיה 2002". המטרה היתה להגיע לקונצנזוס בנושא הגורמים לסוכרת מסוג 2 , בקונצנזוס שאומץ על ידי ה-IDF, ארגון הסוכרת הבינלאומי, נקבע שגורמים גנטים, היסטוריה של מצב עוברי, הרגלי חיים וסטרס – כולם מהווים גורמיי סיכון להופעת סוכרת מסוג 2.
במחקר חדיש יותר בבני אדם נבדקו אוכלוסיות באיזור שהוכה בצונאמי האחרון בדצמבר 2004. רשמאנדראן וחב' בדקו 1184 בני אדם שנפגעו מהצונאמי, מול 1176 בקבוצת הבקרה שלא נחשפה למאורעות הצונאמי. השפעת הסטרס של הצונאמי לגבי הפרבלנס של מקרי סוכרת בלתי ידועה וכן לגבי מצבי הפרעה במטבוליזם הפחמימות (IGT) נמצאה גבוהה משמעותית כלומר קשר ישיר בין סטרס ומצבי קדם- סוכרת/סוכרת. במחקר נוסף שפורסם בפברואר 2006, מוזכרות גם השפעות הסטרס של רעידת האדמה האחרונה בצפון סין וברעידת האדמה הגדולה של הנשין-אואג'י ב 1995 ביפן, על רמות הגלוקוז של האוכלוסיות באזורי האירוע.
סקירה מקיפה על הקשר בין סטרס וסוכרת פורסמה ב 2005 על ידי ללויד וחב', בה מודגשים הקשיים המתודולוגים לבצוע מחקרים כפול סמיות בבני אדם החל מהגדרת סוג/עצמת הסטרס ועד הקושי לחקות מצבי סטרס של יום יום באוכלוסייה גדולה.
ב 2006 פורסם מחקר שנערך משך 14 שנה בין 10,308 עובדי מדינה בבריטניה בגילים שבין 35 ו 55. במחקר נמצא שעובדים שהיו חשופים לסטרס בעבודתם פתחו פי שניים יותר את התסמונת המטבולית, כולל סוכרת מסוג 2. עובדים בדרגות תעסוקה נמוכות היו בסיכון גבוה יחסית, דבר המצביע על מרכיב סוציאלי חברתי כתורם להופעת הסיבוכים הללו. המחקר הראה שמצבי סטרס פסיכוסוציאלים בעבודה מביאים לקשר שבין גורמי סטרס של חיי היום יום למחלות לב לתסמונת המטבולית ולסוכרת מסוג 2.
במחקר אחר ב-2917 מבוגרים בגילי 70-79 שפורסם ב 2007 על ידי ווגלזנגס וחב', נמצא ששינויים וגורמי סיכון פסיכוסוציאלים הביאו לעליה בהופעת הסינדרום המטבולי ובתנגודת לאינסולין .
במחקר שבוצע ב 2008 באוניברסיטת דיוק בארה"ב, נמצא שבנשים אפרו-אמריקאיות שמנות, שעברו מבחנים לתגובה לסטרס נפשי, נמצא שהשילוב של יתר משקל עם סטרס מהווה סיכון גבוה בהרבה לפתח סוכרת מסוג 2 או קדם סוכרת בהשוואה לסיכון שעקב משקל יתר בלבד.
להלן מאמר מעניין מאת ד"ר יורם קנטר שפורסם ברשת רפואה:
במחקר עדכני נוסף שפורסם ביולי 2008, נבדקו 5227 גברים ונשים בשבדיה. לאחר מעקב של 8-10 שנים נמצא, שנבדקים אשר סבלו מסטרס פסיכולוגי, כולל סימפטומים של עייפות, חרדה, חסר שינה ועוד פתחו קדם סוכרת או סוכרת של ממש בהיקף משמעותי וגבוה מהמצופה. במיוחד בקבוצת הגברים.
מסקנות החוקרים היו שמצבי סטרס פסיכולוגים מעלים משמעותית את הסיכון להופעת סוכרת מסוג 2.
למרות שבחלק מספרי הלימוד, המעודכנים אחת ל 6-8 שנים, עדיין לא מופיע גורם הסטרס כפקטור מרכזי, אין להתעלם מהתקדמות המידע והמחקר בעשר השנים האחרונות. למעלה מ 80 פירסומים על הקשר בין סטרס למצבי טרום סוכרת וסוכרת מופיעים בספרות המדעית, רובם לאחרונה, אך לא מצאו עדיין את ביטויים בספרי הלימוד שנכתבו או נערכו בשנים האחרונות.
לסיכום:
אין מקום עוד לעמדתו הפסקנית של משרד הביטחון ש"אין כל קשר בין סטרס לסוכרת", ולעמדה המובעת בשנים האחרונות על ידי יועציו הרפואיים ש: "השפעת דחק נפשי על התפרצות מחלת הסוכרת היא נושא שהיה בעבר שנוי במחלוקת, אך כיום "הספרות הרפואית המקובלת", אינה מקבלת את הדחק הנפשי כגורם להופעת הסוכרת".
קביעה פסקנית זו נועדה למנוע הכרה בסוכרת כמחלה שפרצה או נגרמה במהלך השרות הצבאי בחיילים שחוו טראומה נפשית ו/או גופנית, שהו במצבי דחק קיצוניים וחלו בסמיכות זמנים בסוכרת. לאור הנתונים במחקרים בעשור האחרון – הגיעה העת לערער על קביעה זו, ולשוב ולהכיר במצבי סוכרת שהופיעו בעקבות מצבי דחק ובסמיכות זמנים למועד הארוע הסטרסוגני.
