קיימים מקרים של רשלנות רפואית במתן סטטינים או בטיפול בסטטינים.
סטטין (סטטינים) (statin) או HMG-CoA reductase inhibitors, הם קבוצה של תרופות אשר מורידות את רמות הכולסטרול.
הסטטינים מורידים את רמת הכולסטרול בגוף האדם על ידי עיכוב פעולתו של האנזים HMG-CoA רדוקטז (HMG-CoA reductase), שהוא אנזים קובע הקצב בתהליך ייצור הכולסטרול (ובפרט, ב- mevalonate pathway). עיכוב פעולתו של אנזים זה בכבד, מביא להורדת רמת הכולסטרול בגוף וכן לעליה בקולטני LDL, המביאה לעליה בפינוי LDL מהדם. התרופה משפיעה כבר לאחר שבוע, והאפקט המקסימלי שלה מושג לאחר 4-6 שבועות.
במידה וניתנים סטטינים לחולה לא מתאים או במינון שגוי או שונה מזה שצריך היה להינתן ונגרם לחולה נזק, ניתן לשקול הגשת תביעת רשלנות רפואית.
לשאלות או להערכת סיכויי תביעת רשלנות רפואית במתן סטטינים, ניתן ליצור קשר עם עו"ד ענת מולסון שפרטיה משמאל.
להלן תוצאות מחקר שעניינו סטטינים
במטרה לקבוע אם טיפול בסטטינים מפחית את שיעור התמותה מכל הגורמים (all-cause mortality) בחולים בסיכון וללא היסטוריה של מחלה קרדיווסקולרית, בוצעה מטה-אנליזה שכללה 11 מחקרים מבוקרים עם הקצאה אקראית. הסקירה כללה נתונים אודות למעלה מ-60,000 משתתפים. לא נמצאה עדות ליעילותו של הטיפול בסטטינים כמניעה ראשונית בהפחתת הסיכון לתמותה מכל הגורמים בחולים בסיכון גבוה.
קיימות הוכחות מחקריות לכך שסטטינים מורידים את שיעור התמותה מכל הגורמים (all-cause mortality) בחולים עם היסטוריה של מחלת לב כלילית. לעומת זאת, לא ידוע אם לסטטינים יש השפעה מיטיבה דומה על שיעור התמותה כאשר השימוש בהם הוא למטרת מניעה ראשונית בחולים בסיכון גבוה. כל הסקירות השיטתיות שבוצעו עד כה כללו מחקרים שלחלק ממשתתפיהם הייתה היסטוריה של מחלה קרדיווסקולרית בתחילת המחקר. מחקר זה בוצע במטרה לקבוע אם טיפול בסטטינים מפחית את שיעור התמותה מכל הגורמים בחולים ללא היסטוריה של מחלה קרדיווסקולרית המצויים בסיכון בינוני עד גבוה.
המחקרים שנכללו בסקירה אותרו באמצעות סקירת ספרות ממוחשבת של מאגרי המידע MEDLINE ו-Cochrane. החיפוש כלל מאמרים שפורסמו בין ינואר 1970 למאי 2009. לצורך החיפוש, השתמשו החוקרים במונחים הקשורים לסטטינים, מחקרים קליניים, ותוצאים קרדיווסקולריים. בסקירה נכללו מחקרים פרוספקטיביים מבוקרים עם הקצאה אקראית (Prospective, randomized controlled trials) בנושא טיפול בסטטינים בחולים ללא היסטוריה של מחלה קרדיווסקולרית, אשר כללו נתונים אודות התמותה מכל הגורמים. נתונים אודות מספר החולים שהשתתפו בהקצאה האקראית, ממוצע משך תקופת המעקב, ומספר מקרי המוות נלקחו מהפרסומים המקוריים של המחקר, או באמצעות יצירת קשר עם החוקרים.
החוקרים סיכמו את הנתונים של 11 מחקרים שונים ואמדו את ההשפעה באמצעות מטה-אנליזה מסוג מודל של השפעות אקראיות (random-effects model meta-analysis). ההטרוגניות נבדקה באמצעות מבחן I2. הסקירה כללה נתונים אודות 65,229 משתתפים ותקופת מעקב בת 244,000 שנות אדם לערך. במהלך תקופה זו התרחשו 2,793 מקרי מוות. בקבוצה זו של חולים בסיכון גבוה, לא נמצא קשר בין השימוש בסטטינים למניעה ראשונית לבין ירידה מובהקת בסיכון לתמותה מכל הגורמים (ביחס סיכון של 0.91, עם רווח סמך של 95% בין 0.83 ל-1.01). לא נמצאו ראיות סטטיסטיות להטרוגניות בין המחקרים.
מסקנות:
לא נמצאה עדות ליעילותו של הטיפול בסטטינים בהפחתת הסיכון לתמותה מכל-הגורמים בחולים בסיכון גבוה, כאשר טיפול זה ניתן למטרת מניעה ראשונית.
