עא 4804/03 אליקים מרגליות נ’ הסתדרות מדיצינית "הדסה", עין כרם, ירושליםבבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחייםע"א 4804/03
ע"א 5272/03בפני:
כבוד המישנה לנשיא מ’ חשיןכבוד השופטת מ’ נאורכבוד השופטת ע’ ארבלהמערער ב-ע"א 4804/03
והמשיב ב-ע"א 5272/03:אליקים מרגליות
נ ג דהמשיבה ב-ע"א 4804/03
והמערערת ב-ע"א 5272/03:הסתדרות מדיצינית "הדסה", עין כרם, ירושליםערעורים על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 24.4.2003 ב-ת"א 376/94 שניתן על ידי כבוד השופטת י’ הכטתאריך הישיבה:
י"ח בסיון תשס"ד
(7/6/2004)בשם המערער ב-ע"א 4804/03
והמשיב ב-ע"א 5272/03:בעצמובשם המשיבה ב-ע"א 4804/03
והמערערת ב-ע"א 5272/03:
עו"ד יעקב עוזיאלפסק-דיןהשופטת מ’ נאור:1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר חייב את הנתבעים שם – פרופ’ רובין וההסתדרות המדיצינית הדסה – לפצות את עו"ד אליקים מרגליות בגין נזק שנגרם לו עקב רשלנות רפואית. בעלי הדין יכונו, כבערכאה הראשונה, התובע והנתבעים. לטענת התובע, מצבו הבריאותי התדרדר בעקבות רשלנותם של הנתבעים בביצוע ניתוח שהוא עבר, ובטיפול שקיבל לאחר הניתוח. בהחלטה מיום 6.11.1997, קיבל בית המשפט המחוזי (כב’ השופטת י. הכט) את טענות התובע לפיהן התרשלו הנתבעים כלפיו. באותה החלטה נקבע כי הנתבעים יפצו את התובע ב-50% מנזקו. בפסק דין מיום 24.4.2003 קבע בית המשפט כי סכום הפיצויים יעמוד על 844,179 ש"ח.2. פרופ’ רובין נפטר בסמוך להחלטתו של בית המשפט המחוזי להטיל עליו אחריות. על פי הסכם שקיבל תוקף של החלטה ביום 26.6.2000, נטלה עליה הדסה לשלם לתובע את כל הפיצויים שייפסקו לזכותו.3. ב-ע"א 5272/04, מערערת הדסה על החלטת בית המשפט המחוזי לחייב אותה בגין רשלנות רפואית. כן מערערת היא על סכום הפיצויים שנפסק לתובע. בע"א 4804/04, התובע מערער על החלטת בית המשפט המחוזי להגביל את אחריותם של הנתבעים ל-50% מהנזק שנגרם לו, וכן קובל הוא על מיעוט הפיצויים שנפסקו לזכותו.העובדות4. התובע, יליד 1930, הוא עורך דין במקצועו. לאחר שהבחין כי הוא גורר את רגלו הימנית, החליט התובע לערוך בדיקה רפואית. התובע פנה לד"ר רוזנברג שמצא כי לתובע שיתוק ספסטי חלקי בארבע הגפיים. שיתוק ספסטי הינו סוג של שיתוק, בו שרירי הנפגע סובלים מרגישות יתר המונעת מהם לפעול באופן מתואם. בבדיקה נוספת שנערכה ביום 23.4.1991, ולאחר שבוצע צילום MRI, איבחן ד"ר רוזנברג כי מקור השיתוק בהיצרות של עמוד השדרה הצווארי. בעקבות זאת, הפנה ד"ר רוזנברג את התובע לאורתופד מסויים, והמליץ לבצע ניתוח בעמוד השדרה (ת/4).5. התובע בחר שלא לפנות אל המומחה אליו הופנה והעדיף כי הניתוח יבוצע על ידי פרופ’ גורדון רובין במסגרת שירות רפואי פרטי בהדסה. פרופ’ רובין בדק את התובע ביום 12.5.1991, ואיבחן פריצת דיסק בין החוליות הרביעית והחמישית של הצוואר. כן קבע פרופ’ רובין כי לתובע היצרות של תעלת עמוד השדרה מעל ומתחת לפריצת הדיסק. עוד מצא פרופ’ רובין שלתובע החזרים ערים מאד ו"בבנסקי" – שהינו סוג של החזר – סימנים המצביעים על פגיעה בעמוד השדרה. פרופ’ רובין המליץ על ביצוע ניתוח בשם Open Door Laminoplasty (להלן – למינופלסטי).6. תעלת עמוד השדרה מורכבת משורה של חוליות, הנקראות "למינות". לחץ על עמוד השדרה שנגרם עקב היצרות של התעלה יכול להביא לידי מוילופטיה, שהינה פגיעה בעמוד השדרה. במצב זה נדרשת, במקרים רבים, התערבות כירורגית. אם נופלת החלטה על ניתוח, עומדות בפני המנתח מספר דרכי פעולה, וביניהן ניתוח למניקטומי וניתוח למינופלסטי. הן הניתוח הלמינקטומי והן הניתוח הלמינופלסטי פועלים, כאמור, לשחרר לחץ מעמוד השדרה שנגרם עקב היצרות תעלה. בניתוח למינקטומי, על מנת להסיר את הלחץ האמור, המנתח מסיר כליל את הקיר האחורי של מספר למינות. ואולם, ניתוח זה גורם לחוסר יציבות בעמוד השדרה, ולפיכך פותחה השיטה החלופית -היא הניתוח הלמינופלסטי. קיימות מספר שיטות לביצוע הניתוח הלמינופלסטי (ת/39, בע’ 1203-1204). בקצרה, בשיטת הניתוח הלמינופלסטי אשר בה עשה שימוש פרופ’ רובין במקרה זה, המנתח איננו מסיר את הקיר האחורי של הלמינות, אלא חותך אותן מצד אחד ו"מחליש" אותן מצד השני, כך שנוצר ציר שבאמצעותו ניתן ל"פתוח" את הקיר, באופן המדמה אותו לדלת הסבה על צירה. חיתוך הלמינה בצד אחד נעשה על ידי מכשיר שנקרא "בר", אשר משייף את החוליה עד ש"יש שכבה דקה מאוד בלבד של עצם שמחזיק אותו" (פרוטוקול מיום 31.10.1995, בע’ 14). "השכבה הדקה" שנותרה לאחר השיוף נחתכת על ידי מכשיר בשם "לנג’ה" (שם). החלשת הצד השני של הלמינה נעשית באותה דרך, אך ה"שכבה הדקה" שנותרת איננה נחתכת, על מנת שתשמש, כאמור, כציר ה"דלת". פתיחת ה"דלת" מסירה את הלחץ מעל עמוד השדרה, אך במקביל, משאירה גורמים שיתמכו בו. שתי שיטות הניתוח האמורות אינן מבטיחות הצלחה, ומצבו של המנותח אף עלול להחמיר הואיל ופגיעה בעמוד השדרה הינה בלתי הפיכה (עדותו של ד"ר רובינשטיין מטעם התובע בפרוטוקול מיום 30.10.1995, בע’ 110-111; עדותו של ד"ר גפשטיין מטעם הנתבעים בפרוטוקול מיום 21.4.1996, בע’ 124-125. ראו גם ת/28, בע’ 509).7. ביום 7.7.1991 אושפז התובע לקראת הניתוח בבית חולים הדסה. לפני הניתוח, על פי הוראותיו של פרופ’ רובין, נבדק התובע על ידי ד"ר אלישוב. לפי בדיקה זו, לא חל שינוי משמעותי ב]
]>
