סירינגומיליה– רשלנות רפואית?
עא 9512/02 קופ"ח כללית נ’ דאנה שרה
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 9512/02
וערעור נגדי
בפני:
כבוד השופט א’ ריבלין
כבוד השופטת א’ פרוקצ’יה
כבוד השופט א’ רובינשטיין
המערערת והמשיבה שכנגד:
קופ"ח כללית
נ ג ד
המשיבה והמערערת שכנגד:
דאנה שרה
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב –יפו מיום 10.10.02 בת.א. 3153/98 שניתן על ידי כבוד השופטת ד. פלפל
תאריך הישיבה:
כ"ו בניסן תשס"ה
(5.5.05)
פסק-דין
1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב’ השופטת ד. פלפל) אשר קיבל את תביעת המשיבה (והמערערת שכנגד) וחייב את המערערת (והמשיבה שכנגד) בפיצוי המשיבה בסכום העולה על 3.5. מליון ₪ בגין רשלנות רפואית.
2. על פי קביעות בית המשפט המחוזי המשיבה החלה לסבול מכאבי גב תחתון החל משנת 1984. היא טופלה אצל רופאי המערערת והופנתה במהלך השנים לבדיקות וייעוץ אצל מומחים שונים. בשנת 1987 המשיכה להתלונן על כאבים, והטיפול אותו קבלה הסתכם בעיקר במשככי כאבים. במהלך השנים הבאות המשיכה לסבול מכאבי הגב והכאבים החלו להקרין גם לרגלים. בסוף 1992 היתה המשיבה במעקב במרפאה האורטופדית של קופת חולים ומשם הופנתה לבדיקות E.M.G. בהן נתגלה אצלה נזק שורשי בחוליות. במרץ 1993 הופנתה המשיבה לבדיקת CT, אשר פורשה כתקינה אך ההידרדרות במצבה המשיכה. לאור הידרדרות זו, פנתה המשיבה לד"ר פלומן ובאמצעותו בוצעה בה ביום 18.8.95 בדיקת MRI. בדיקה זו הצביעה על כך כי קימת אצלה שקית נוזלים בגב בחוליות L1-D12 שאובחנה כמחלת ה סורינגומליה (להלן – "המחלה"). משאובחנה המחלה כאמור, בוצע בה בסמוך לאחר מכן ניתוח לניקוז הנוזלים. ב-15.4.98 נפלה המשיבה בביתה ורגלה השמאלית נשברה. מאז נפגע כושר תיפקודה באופן ממשי והיא סובלת מנכות גופנית משמעותית ומכאבים מתמידים.
3. בית המשפט המחוזי קבע כי יש מקום להיפוך נטל הראייה במקרה זה, במסגרת כלל "הדבר מדבר בעדו" וזאת מאחר שלמשיבה לא היתה ידיעה או יכולת לדעת את הסיבות לנזק – ידיעה המצויה אצל הרופאים שפעלו מטעם המערערת; כמו כן, לקופת חולים שליטה מלאה על המיכשור שברשותה ועל בחירת הרופאים. מכאן הוא מצא שעל המערערת הנטל להוכיח העדר רשלנות באיבחון ובטיפול שניתן למשיבה. אולם אפילו לא יועבר הנטל כאמור, מצא בית המשפט כי המשיבה הוכיחה פוזיטיבית את רשלנות המערערת בכך שלא השתמשה באמצעים שהיו קימים בידיה לצורך איבחון ראוי, ולא בצעה מעקב אחר תוצאות הבדיקות שנעשו, ולא נתנה טיפול נדרש בעקבותיהם. כן התרשלה בשמירת רשומות רפואיות מלאות. משקבע בית המשפט את אחריות המערערת ברשלנות, הוא בא לאמוד את הנזק. הוא קבע את נכותה הרפואית של המשיבה בהתאם לקביעת המוסד לביטוח לאומי והעמידה על 75%. נכותה התיפקודית הועמדה על 70%. בית המשפט קבע את מרכיבי הנזק והורה על פיצוי המשיבה בהתאם לכך.
4. בערעור שלפנינו, העלתה המערערת טענות שונות ובהן אלה שעניינן בכך כי בית המשפט קמא נמנע מלהתייחס לשאלות חיוניות לצורך קביעת האחריות והיקף הנזק. מטיעון זה ביקשה להסיק כי התביעה לא הוכחה וכי יש לקבל את ערעורה ולבטל את פסק הדין. על פי הטענה, השאלות העיקריות שלא הוכרעו הן כדלקמן:
א) לא נדונה שאלת הקשר הסיבתי בין מועד הניתוח ב-1995 שבוצע במשיבה לאחר האבחנה של מחלתה לבין הנזק שנגרם לה מן המחלה; לא התבררה השאלה באיזו מידה למועד האבחנה והניתוח היתה השלכה על הנזק האמור, והאם איתור מוקדם יותר של המחלה והניתוח בעקבותיו היו מונעים את הנזק או מקטינים אותו; על פי הטענה, בקביעת בית המשפט כי המערערת התרשלה אין די לצורך קישורה של ההתרשלות עם נכותה של המשיבה, ויש הכרח בקביעה לגבי הקשר הסיבתי ובענין זה לא נקבע ממצא כלשהו בפסק הדין של הערכאה הדיונית;
ב) לא נקבע ממצא כלשהו גם בדבר קיומו או העדרו של קשר סיבתי בין ניזקה של המשיבה מן המחלה לבין נפילתה ושבירת רגלה ב-1998; ממילא, לא הוברר מה מתוך אחוזי נכותה של המשיבה יש לזקוף לפגיעה מהמחלה ומה נבע ממגבלות התיפקוד כתוצאה מהנפילה ושבירת הרגל.
ג) משלא נדונה שאלת הקשר הסיבתי בין נזקי המחלה לבין הנפילה ושבירת הרגל והיחס ביניהם מבחינת אחוזי הנכות, ממילא לא נשקל הדבר ביחס להיקף הפיצוי המגיע למשיבה וזאת גם בהנחה כי ימצא בסופו של יום כי המערערת התרשלה כלפי המשיבה והוכח קשר סיבתי בין האיחור באיבחון המחלה ובביצוע הניתוח לבין הנזק שנגרם בגינה.
5. לאחר שמיעת טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי לא ניתן להכריע בערעור בלא שתקבענה קביעות מנומקות בנושאים השונים שפורטו לעיל שהם קרדינליים הן לשאלת האחריות והן לשאלת הנזק. לאור זאת מצאנו כי אין מנוס מהחזרת הענין לבית המשפט המחוזי על מנת שישלים את פסק דינו בקביעת ממצאים ומסקנות בעניינים שפורטו לעיל, המשליכים הן על שאלת האחריות והן על היקף הזכות לפיצוי.
6. לאור האמור, אנו מחליטים לקבל את ערעורה של המערערת במובן זה שהענין יוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שישלים את פסק הדין בעניינים המפורטים לעיל ובכל ענין אחר העשוי להיגזר באורח מתבקש מהדיון וההכרעה בהם. השלמת פסק הדין כאמור תיעשה על פי חומר הראיות המצוי בתיק בית המשפט, אולם נתונה לבית המשפט הסמכות להורות על הגשת ראיות נוספות או להזמין עדים שהעידו לחקירה נוספת,
הכל אם ובמידה שהדבר יידרש לצורך מתן ההכרעה.
בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ו בניסן תשס"ה (5.5.05).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02095120_R09.doc
מרכז מידע, טל’ 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
עא 9512/02 קופ"ח כללית נ’ דאנה שרה
