תביעות רשלנות רפואית מביאות הרבה פעמים למצב של שיפור הרפואה.
הרפואה התקדמה מאד בשנים האחרונות, הן באבחון מחלות, הן בריפוי מחלות, והן במניעת מחלות. שיעורי תמותה ממחלות והפרעות כגון מחלות לב, סרטן, או הפרעות מטבוליות כגון סוכרת שבעבר היו גבוהים מאד, ירדו עם השנים ועם השיפור ברפואה. לדוגמא, עד לגילוי האינסולין בשנת 1921 סוכרתיים היו מתים תוך מספר ימים מרגע גילוי הסוכרת עקב הסיבוכים כתוצאה מחוסר אינסולין בגוף והעלייה ברמת החומצה, מצב המכונה חמצת סוכרתית. בדומה. בנוסף, הבדיקות התקופתיות לאיתור סימנים לסוגי סרטן שונים כגון סרטן השד או המעי הגס מסייעים לטיפול במחלות אלו.
שינוי במקרי הרשלנות כתוצאה מהשיפור ברפואה:
השיפור הניכר שחל ברפואה המודרנית גרם לשינוי גם במקרי רשלנות רפואית. אם בעבר היו פחות מחלות שניתן לזהות, לטפל, ולמנוע, היום מספר המחלות גדול יותר. כך, ישנה גם ציפייה מהצוות הרפואי לאבחן מספר רחב יותר של מחלות, ותביעות בגין העדר אבחון של מחלה או בעיה שייתכן ולא היו מתקבלות בעבר, אכן מתקבלות כיום.
פסיקי דין- פסק דין- רשלנות רפואית- שיפור הרפואה:
ע"א 4960/04 סידי נ' שירותי בריאות כללית- המערער נולד בשנת 86 ועם היוולדו הסתבר כי הוא סובל מבעיות בריאותיות שונות הכוללות חסר כף יד ימין, ובעיות נשימה. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה בגין רשלנות רפואית בהולדה בעוולה ומכאן הערעור. בטרם הולדת המערער עברה היולדת שתי הפלות ושני הריונות מוצלחים נוספים. בתחילת הריונה עם המערער סבלה היולדת מדלקות חוזרות בדרכי השתן וההריון הוגדר לאור הרקע הרפואי וגילה של היולדת כהריון בסיכון גבוה. האם עברה במהלך ההיריון דיקור מי שפיר, וחלבון עוברי והממצאים היו תקינים. כמו כן נעשו מספר בדיקות אולטרה סאונד שבעקבותיהן הודיעו ליולדת כי ההיריון והעובר תקינים לחלוטין, זאת בשעה שהעובר נולד עם בעיות ופגמים הכוללים בין היתר חסר בכף יד ימין. בית המשפט המחוזי קבע בערכאה הראשונה כי אין התרשלות במעשיהם של הרופאים משום שלא היו קיימות הנחיות ברורות בנוגע לבדיקת האולטרה סאונד אצל נשים הרות. משום שנקבע שאין התרשלות במעשי הרופאים, אין לפי בית המשפט, צורך לדון בסוגיה האם טוב היה מותו של המערער מחייו.
בית המשפט העליון קיבל את הערעור. בית המשפט ציין כי מבחן הסבירות אינו מקים חובה מוחלטת למנוע כל סיכון והחובה היא לבחון האם הטיפול היה סביר ביחס לאותה תקופה שבה בוצע. בית המשפט העליון קבעה שהייתה התרשלות מצדם של הרופאים המטפלים. הרשלנות באה לידי ביטוי באי מסירת מידע נוסף להורים בעניין זה. הרופאים התרשלו בכך שלא חשפו בפני האם את מגבלות המכשיר הקיים ולא מסרו לה כל מידע בנוגע לאפשרויות הטיפול הזמינות במסגרת הרפואה הפרטית- ואולי אף במסגרת שירותי הרפואה מעבר לים. בית המשפט העליון החזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לשם דיון במספר שאלות: האם היו ההורים פונים לשירותי הרפואה הפרטיים במידה והמידע היה נמסר לידם? האם היו מבצעים בדיקות נוספות והאם גילוי הפגם היה מביא לסיום ההריון?
בפסק הדין הנוסף בית המשפט המחוזי יוצא מנקודת המבט שהיולדת הייתה פונה לשירותי הרפואה הפרטיים, וכמו כן קובע שגם לו הייתה מתבצעת סקירת מערכות מורחבת היא לא בהכרח הייתה חושפת את פגמי העובר. בנוסף קובע בית המשפט כי המערער מנהל חיים נורמלים ומלאי משמעות ולכן לא מדובר במצב שבו טוב היה מותו של המערער מחייו. בית המשפט דוחה את התביעה.
לשאלות בנושא רשלנות רפואית, ניתן ליצור קשר עם עו"ד ענת מולסון
