רשלנות רפואית בית חולים איכילוב
בתי החולים הם המוסד העיקרי שבו מבוצעים ההליכים הרפואיים המורכבים וטיפולי החירום, לכן חלק גדול מתביעות הרשלנות הרפואית מוגשות כנגד בתי חולים. על אף המאמצים הרבים בהם נוקטים בתי החולים כל הזמן, הנהלים, בקרות האיכות, הועדות, והנציגים האחראים, לא ניתן למנוע את כל מקרי הרשלנות הרפואית המתרחשים בתוך כתלי בית החולים. על אף שבית חולים איכילוב נחשב לאחד המובילים בישראל, גם נגדו הוגשו תביעות רשלנות רפואית ומטופלים זכו בחלק מהמקרים לקבל פיצויים משמעותיים.
הנתבע במקרי רשלנות בבית חולים איכילוב או כל בי"ח ממשלתי
במקרה שבו אירעה הרשלנות בבית חולים השייך למדינת ישראל, תוגש תביעת הרשלנות כנגד מפעילת בית החולים, וה"כיס העמוק" במקרה זה, והיא מדינת ישראל. תביעות נזיקין מוגשות בדרך כלל נגד "הכיס העמוק", כלומר הגורם האחראי בעל האמצעים הרבים ביותר לפצות את הניזוק בגין הנזקים שארעו לו בעטייה של הרשלנות האמורה.
רשלנות רפואית של בית חולים איכילוב
• אבחון שגוי, מאוחר, או מוטעה של מחלות/הפרעות. רבות מתביעות הרשלנות הרפואית עוסקות באבחון שגוי, מאוחר, או מוטעה של מחלות/הפרעות בבתי החולים השונים.
• אי לקיחת אנמנזה מפורטת מהמטופל על ידי הצוות המטפל הכוללת לדוגמא גיל, רקע תורשתי, סיבת ההפניה למיון, הטיפול התרופתי של המטופל כולל תוספי תזונה ותרופות ללא מרשם, ועוד. כמו כן התעלמות מהתסמינים המתוארים על ידי המטופל.
• הפרת חובת סודיות רפואית. על הצוות הרפואי חלה חובה של סודיות רפואית כלפי מטופל. כך לדוגמא, בית החולים לא יכול למסור מידע על מטופל אלא אם כן נדרש לעשות זאת לפי דרישת החוק.
• אובדן/השמדת רשומות רפואיות. החקיקה במדינת ישראל מחייבת את הצוות הרפואי לתעד את הטיפול בחולה.
• אי ביצוע מעקב רפואי אחר תוצאות הבדיקות של המטופל.
• אי עמידה בדרישת ההסכמה מדעת. על מנת שהפרוצדורות והאשפוז בבית החולים ייעשו באופן חוקי, חלה על בית החולים והצוות המטפל בו חובה לעמוד בדרישת ההסכמה מדעת.
• התעלמות מביצוע הבדיקות הרלבנטיות לתחום.
• רשלנות במתן תרופות, מבחינת סוג, מינון, ומבלי לבדוק את רגישות המטופל לתכשיר.
פסק דין- פסקי דין- רשלנות רפואית של בי"ח איכילוב
ת.א. 0093/02 איתמר נ' מ"י- התובע הגיש תביעת פיצויים נגד הנתבעות בשל נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו במהלך ניתוח שעבר בבית החולים איכילוב המופעל על ידי הנתבעות (מדינת ישראל ועיריית תל אביב יפו). במהלך שנת 2001 חש התובע בגוש ביד ימין ולכן פנה לרופא. אורטופד מטעם קופת החולים הפנה את התובע לבדיקת MRI. בהמשך לבדיקה זו הופנה התובע לבדיקה נוספת- ביופסיית מחט תחת בקרת CT על מנת לקבוע האם מדובר בגידול שפיר או ממאיר. בדיקה זו לא העלתה תוצאה חד משמעית. בהמשך עבר התובע ניתוח להוצאת הגוש, כאשר במהלך הניתוח בוצעה כריתה מלאה של הגידול, כולל הגיד של שריר הביצפס שהיה בתוך רקמת הגידול. הדוח שלאחר הניתוח קבע שהגידול אינו ממאיר. לאחר ביצוע הניתוח הופיע אצל התובע שיתוק של העצב הרדיאלי. בדנן, קובע בית המשפט כי הצוות הרפואי לא מסר לתובע את כל המידע הנדרש משום שלא הסביר לו שיש סיכוי שידו תישאר משותקת בעקבות הניתוח. בית המשפט פסק לתובע פיצוי של 100,000 ₪.
