שבר בפמור ימין

בית משפט השלום בנצרת
ת"א 6369-06 צ' א' ואח' נ' בית חולים משפחה הקדושה

בפני
כב' השופט יוסף סוהיל – סגן נשיא
תובע
 (קטין) ת.ז
באמצעות אמו

נגד
נתבע
בית חולים "משפחה הקדושה"
פסק דין

רקע, והתביעה:
1. זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף. התובע, קטין, יליד 11/11/03, נולד בניתוח קיסרי אצל הנתבע – בית חולים "המשפחה הקדושה" בנצרת. מספר ימים לאחר הלידה, ובטרם שחרורו, אובחן שבר בפמור ימין, טופל ושוחרר.
התביעה הוגשה באמצעות אמו של התובע.
2. כבר אבהיר, כי אין המדובר בטענה של רשלנות רפואית, לא במהלך הלידה, ולא בשלב מאוחר יותר, אף שהתביעה הוכתרה כתביעה בעילה של "רשלנות רפואית". הדברים הובהרו במספר הזדמנויות ע"י ב"כ התובע.
בדיון מיום 16/06/09 הבהיר ב"כ התובע, כי אין בפיו טענה, כי השבר נגרם עקב סיבוך במהלך הלידה, וכי אין בפיו טענה לרשלנות רפואית מצד הנתבעת במהלך הלידה. ר' גם דברי ב"כ התובע בדיון מיום 28/04/10, כי "הלידה עברה במהלך תקין".
הדברים הובהרו שוב, מפי ב"כ התובע, במהלך ישיבת ההוכחות שהתקיימה ב-13/11/12:
"…אין לנו טענה לרשלנות רפואית, גם לא בשלב שלאחר הלידה ועד השחרור. אנחנו לא טוענים לרשלנות רפואית במהלך הלידה. אנו טוענים שהנזק שנגרם לירך נגרם לאחר הלידה. אני לא טוען לרשלנות רפואית משום האבחון המאוחר"(עמ' 18 לפרוטוקול).
3. ב"כ התובע משליך יהבו על רישום רפואי של הנתבע, ע"י ד"ר ניזאר סעד, מנהל מחלקת ילדים, במכתב השחרור (ת/2), באלו המילים:
"הוסבר גם כן להורים שהטיפול בילד לאורך כל הדרך יתבצע כאן בבי"ח בו נולד ואכן אנו נושאים באחריות לשבר הזה".
— סוף עמוד 1 —
טוען ב"כ התובע, כי יש בדברים אלה משום הודאת בעל דין באחריות הנזיקית לשבר שנגרם לתובע לאחר היוולדו ובטרם שוחרר לביתו.
4. וכך מצאו הדברים ביטויים בסעיף 6 לכתב התביעה:
"6. התובע יטען כי הטיפול וההשגחה אשר העניקה לו הנתבעת ו/או הצוות הרפואי והסיעודי מאז היוולדו היו בגדר טיפול רשלני וחסר כל אמצעי זהירות כמקובל. בתמיכה לטענותיו התובע מפנה להודאתו בכתב של מנהל מחלקת הילודים…".
בהמשך טוען:
"11. הנתבעת חייבת לפצות את התובע על נזקיו היות וברשלנותה גרמה לאירוע ולנזקי התובע".
אוסיף, כי לא הייתה בפי התובע גירסה כלשהי בדבר אירוע אחר, אשר גרם לשבר.
הראיות:
6. בית-המשפט הורה על הגשת תצהירי עדות ראשית, אך במועד ההוכחות שהיה קבוע ל-16/01/12, ומשלא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובע, בשל קשיים בהם נתקל בא-כוחו, נוכח שהות אמו של התובע במאסר ממושך, ביקש ב"כ התובע להסתפק בהגשת שתי רשומות רפואיות שנערכו ע"י הנתבעת, שהתקבלו וסומנו ת/1 ו-ת/2, ובזאת הצהיר "אלה עדיי".
7. מטעם הנתבע הוגש תצהיר עדות ראשית של ד"ר ניזאר סעד (נ/1), ובישיבת ההוכחות שהתקיימה ב-13/11/12, נחקר בחקירה נגדית.
כן הוגשו מספר רשומות רפואיות נוספות במהלך עדותו של ד"ר סעד, ואלה סומנו: ת/3, ת/4 ו-ת/5.
דיון והכרעה:
8. מהרישומים הרפואיים שהוצגו עולה, כי התובע נולד בבי"ח הנתבע בתאריך 11/11/03, בשעה 12:40 בניתוח קיסרי. בדיקה גופנית, בקבלתו למחלקת ילודים, הייתה תקינה (ר' נספח ג' לתצהיר ד"ר סעד).
כעולה מדוח הסיעוד (ת/4), בתאריך 15/11/03, בשעת בוקר, הבחינה האחות בנפיחות באזור ירך ימין והזעיקה רופא ילדים, ד"ר ג'מאל, אשר הגיע מיד, ולאחר בדיקה הורה על ביצוע צילום רנטגן ואובחן אצלו שבר בפמור. רישום אחר של ד"ר ג'מאל (בדף השני של ת/3), תומך ברישום הסיעודי הנ"ל.
9. ד"ר סעד העיד, כי מניסיונו המקצועי ארוך השנים, מדובר בסיבוך במהלך הלידה, הסיבוך נדיר, אך מוכר. עוד הבהיר, כי קיים קושי ידוע לאבחן שברים אצל ולד בן יומו, וכי האבחון
— סוף עמוד 2 —
לרוב לאחר מספר ימים, כאשר מתחיל תהליך האיחוי הגורם קלוס באזור האיחוי, ואז מתחילים בבירור.
10. דבריו והסבריו של ד"ר סעד מקובלים עליי, והם תואמים את מהלך העניינים, כפי שהדברים עולים מהרישומים הרפואיים. התובע נולד ב-11/11/03, וב-15/11/03, הבחינה האחות לראשונה בנפיחות, ובעקבות כך בוצע צילום ואובחן השבר בעצם הפמור. סימני הנפיחות הופיעו אכן בחלוף מספר ימים מזמן הלידה.
מאידך, לא הובאו ראיות כלשהן אודות אירוע טראומטי אחר ממנו סבל התובע.
הנסיבות כמתואר לעיל מטות את כף המאזניים לטובת המסקנה, כי השבר שנתגלה אצל התובע בתאריך 15/11/03, אכן נגרם במהלך הלידה, ולא בשלב מאוחר יותר.
11. אינני מקבל טענת ב"כ התובע, כי יש ברישומים הרפואיים משום הודאת בעל דין באחריות לאירוע השבר.
ד"ר סעד נשאל מדוע, אם כן, רשם במכתב השחרור: "הוסבר להורים שהטיפול בילד לאורך כל הדרך יתבצע כאן בבי"ח בו נולד ואכן אנו נושאים באחריות לשבר הזה" (נספח ב' לתצהיר של ד"ר סעד), ועל כך השיב, כי על-פי ניסיונו ארוך השנים והיכרותו עם הנהלים, במקרה ומתגלה בעיה רפואית ביילוד שמקורה במום מולד שקדם לרגע הלידה, הרי שהטיפול בה באחריות הקופה בה הוא מבוטח; ואילו במקרה שמקור הבעיה הרפואית בתהליך הלידה, כפי שקרה במקרה שלנו, הרי שהטיפול הרפואי בבעיה רפואית זו יהא באחריות אותו בית-חולים בו נולד הולד. "זאת הייתה כוונתי במה שכתבתי", הסביר ד"ר סעד, וזאת על מנת שבהמשך המעקבים והטיפולים הרפואיים העתידים לבוא, בבית-החולים הנתבע, יוכל התובע לקבל את הטיפול באופן חופשי, ואף ללא התחייבות כספית של הקופה בה הוא חבר (עמ' 19 לפרוטוקול).
הסבריו של ד"ר סעד אמינים ומקובלים עליי, ומכל מקום לא נסתרו, ולא מצאתי טעם שלא לקבלם.
12. כך או אחרת, לא

נטען ע"י התובע, כי השבר נגרם כתוצאה מאירוע טראומטי כלשהו בשלב שלאחר הלידה; וכאמור, אין בפי התובע טענה בדבר רשלנות רפואית במהלך הלידה, ואילו "הודאת" ד"ר סעד באחריות לשבר לאו הודאת בעל דין היא, ואין בה כדי לבסס את התביעה.
הנה אם כן, לא נותר לתביעה על מה להיתלות, ודינה על-כן להידחות.
13. בנסיבות, ובהתחשב בשבר ממנו סבל התובע, בהיותו בן יומו, וכן בהתחשב בניהול הראיות ללא הכבדה יתרה על הנתבע מצד התובע, ראיתי לחייב את התובע, באמצעות אמו – אפוטרופסתו, שבאמצעותה הוגשה התביעה, בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום מתון יחסית, ולהעמידו על סך כולל של 3,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום.
בנסיבות, ראיתי גם להעמיד יתרת אגרת התביעה כדי שליש האגרה.
— סוף עמוד 3 —
ניתן היום, ד' כסלו תשע"ג, 18 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.
יוסף סוהיל
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו –