רשלנות רפואית בפסיכולוגיה / פסיכולוגיה
רשלנות רפואית בטיפול מתייחסת גם לרשלנות בטיפול פסיכולוגי. טיפול פסיכולוגי (או בשמו הלועזי פסיכותרפיה) הוא טיפול במשברים, בהפרעות, ובמצוקות נפשיות בדרך כלל באמצעות שיחות וקשר מילולי בין המטופל והמטפל.
מקרי רשלנות רפואית בפסיכולוגיה / פסיכולוגיה
חוק הפסיכולוגים התשל"ז 1977 (להלן: החוק) קובע חובות מוגדרות שלפיהן העוסקים במקצוע הפסיכולוגיה חייבים לפעול. הפרה של חובה מחובות אלו מהווה חריגה מסטנדרט ההתנהגות המקובל בטיפולים פסיכולוגיים.
עילות רשלנות רפואית בפסיכולוגיה / פסיכולוגיה
• ייחוד המקצוע- חוק הפסיכולוגים קובע בסעיף 2(א) כי לא יעסוק אדם בפסיכולוגיה אלא אם הוא פסיכולוג. כמו כן, החוק מגדיר כי פסיכולוג הוא מי שהוסמך לעסוק בפסיכולוגיה והוא רשום בפנקס הפסיכולוגים.
• הפרת חיסיון פסיכולוג/מטופל- חוק הפסיכולוגים קובע דרכים מפורטות להגנת פרטיותו וסודיותו של מטופל: א. כל מידע שמסר המטופל לפסיכולוג יישאר בין המטופל והפסיכולוג גם לאחר מותו של המטופל. ב. רק המטופל יכול להסיר את החיסיון אודות שיחותיו עם הפסיכולוג. ג. אין לפרסם מידע חסוי כחומר אותו מפרסם הפסיכולוג שיכול להביא לחשיפת המטופל.
• הפרת יסוד ההסכמה מדעת- דרישת ההסכמה מדעת היא דרישה מורכבת בטיפול פסיכולוגי דינאמי המתפתח בהתאם לשיתוף הפעולה בין המטפל והמטופל. המקובל הוא שהמטפל אינו משתף את המטופל בדרכי הטיפול.
• אבחון מוטעה, מאוחר, או חוסר אבחון של הבעיה הנפשית. טיפול פסיכולוגי יכול לאבד את היעילות שלו אם הוא מבוסס על אבחנה שגויה או חסרה בו האבחנה של הבעיה הנפשית שבגינה הגיע האדם לטיפול הפסיכולוגי.
• החלטה על מתן תרופות למטופל. פסיכולוג בניגוד לפסיכיאטר הוא איננו רופא בהכשרתו המקצועית (אלא אם כן הוכשר גם כרופא וגם כפסיכולוג), ולכן איננו יכול לקבל החלטה על מתן תרופות, או סוג התרופות להן זקוק המטופל. פסיכולוג שחושד שיש צורך בטיפול תרופתי בנוסף לשיחות צריך להפנות את המטופל לפסיכיאטר לשם קבלת החלטה בנושא זה.
• קיום קשר מיני בין הפסיכולוג למטופל.
פסקי דין- פסק דין- רשלנות רפואית פסיכולוגיה / בפסיכולוגיה
ת.א 10315/01 פישלר נ' דנינו- תביעה נגד מטפלת משפחתית מוסמכת שעסקה לטענת התובע בטיפול פסיכותרפי בניגוד לחוק לטענת התובע. תלונתו לועדת התלונות לפי חוק הפסיכולוגים נדחתה בטענה שהחוק אינו ברור בנוגע לשאלה מי רשאי לעסוק בטיפול זה, למעט מקרים של פסיכולוג שאינו פסיכולוג קליני המוגדרים בחוק. בתביעתו ביקש התובע החזר כספי בגין הטיפולים שניתנו לו לפי דעתו שלא כחוק. בית המשפט היה צריך להכריע האם לפי החוק הקיים מטפל משפחתי מוסמך בוגר תארים במדעי ההתנהגות רשאי להעניק טיפול פסיכותרפי. עיקר המחלוקת התייחסה לסעיף 9(ב) לחוק הפסיכולוגים שאוסר על פסיכולוג שאינו פסיכולוג קליני לעסוק בטיפול פסיכותרפי. בית המשפט קבע שהסעיף אינו מונע ממי שאינו פסיכולוג להעניק טיפול פסיכותרפי והתבסס בהחלטתו על העובדה שהסעיף מבחין רק בין פסיכולוג ופסיכולוג שאינו קליני ואינו מתייחס לבעלי מקצוע אחרים.
לשאלות בנושא רשלנות רפואית בפסיכולוגיה, ניתן ליצור קשר עם עו"ד ענת מולסון