רשלנות רפואית פסיכיאטרית
בניגוד לתחומי רפואה אחרים העוסקים בבריאות הגוף, הפסיכיאטריה עוסקת בבריאות הנפש. בפסיכיאטריה אין אומנם התערבויות גופניות פולשניות כפי שקיימות בתחומי רפואה אחרים, אך הפוטנציאל והסיכון לרשלנות רפואית פסיכיאטרית קיימים בדומה לכל תחום רפואי אחר. מאפיין ייחודי של הפסיכיאטריה לעומת תחומי רפואה אחרים הוא שבשל השפעתן של מחלות הנפש על כושר השיפוט של הפרט, קיימת בחוק סמכות לטיפול פסיכיאטרי שלא בהסכמת המטופל במקרים בהם בעייתו של המטופל מסכנת אותו או את סביבתו.
מקרי רשלנות רפואית בפסיכיאטריה
הדוגמאות למקרי רשלנות רפואית בפסיכיאטריה הן רבות ומגוונות. החל מרשלנות באבחון הבעיה ובטיפול התרופתי ועד לאשפוז כפוי מיותר במוסדות לבריאות הנפש. גם העובדה שתסמינים גופניים שונים יכולים לאפיין מצבים נפשיים, ושמצבים נפשיים מסויימים עלולים להתרחש בעטיין של מחלות/הפרעות גופניות מהווים גורם סיכון לרשלנות רפואית בתחום זה.
• אבחון שגוי, מאוחר, או חוסר אבחון של מחלות/הפרעות הקשורות לבריאות הנפש. לדוגמא, הוכח מבחינה מחקרית כי אבחון מאוחר של הפרעות קשב וריכוז (ADHD/ADD) עלול לחשוף את המטופל לנשירה מוקדמת ממערכת החינוך, שימוש בחומרים ממכרים, ועוד.
• מעשים או מחדלים רשלניים שעלולים להוביל לחוסר טיפול, השהייתו, או החלטה לגבי טיפול רפואי לא מתאים, שהחמירו את מצבו הרפואי של התובע או הסבו לו נזק גופני. לדוגמא, בעיות בריאותיות חריפות כגון: אוטם בשריר הלב או פאוכרומוציטומה (גידול בבלוטת האדרנל) מסתמנות לעיתים בצורה של התקף חרדה. החלטה כי המטופל סובל מחרדות, ובעקבות כך, אי ביצוע של אק"ג או איסוף שתן לקטאכולאמינים יכולה לסכן את חיי המטופל.
• אי לקיחת אנמנזה מפורטת מהחולה הכוללת: התחקות אחר הרקע האישי של המטופל ( מצבו המשפחתי, מצבו התעסוקתי, חייו החברתיים), מצבו הבריאותי, ועוד. כמו כן נדרשת עמידה על התסמינים הגופניים המתוארים על ידי המטופל (לדוגמא כאבי בטן, ראש, חוסר תיאבון כסימנים לדיכאון).
• התעלמות מביצוע בדיקות גופניות מתאימות, ואי הפניה לביצוע בדיקות דם, בדיקות הדמיה, ואק"ג, שיכולות לשלול בעיה בריאותית אחרת.
• רשלנות בפענוח בדיקות וקבלת החלטה על טיפול שגוי עקב כך.
• אשפוז פסיכיאטרי כפוי כשאין בו צורך.
• אי קיום מעקב אחר מצבו הרפואי של המטופל.
• רשלנות במרשם תרופות- מתן תרופות שאינן מתאימות, מבחינת סוג ומינון, ומבלי לבדוק את רגישות המטופל לתרופה.
פסקי דין פסיכיאטר רשלנות:
תא (י-ם) 3970/98 גולדשטיין נ' מ"י- התובע אושפז במחלקה פסיכיאטרית בגיל 10, ולטענתו שלא לצורך משום שלא הייתה כל הצדקה רפואית לאשפוז זה. לפי גרסת התובע, אשפוז זה היה נמנע אילו העירייה הייתה פועלת כנדרש ומוציאה אותו לביתו או למשפחת קלט. התובע עותר כנגד הנתבעות בגין ההזנחה וההתעללות, תקופת האשפוז המיותר, הנזקים, והכאב וסבל שנגרמו לו בעקבות אשפוז מיותר זה. ביהמ"ש קיבל את התביעה נגד העירייה ופסק כי לו הייתה פועלת העירייה כנדרש במהלך התקופה שקדמה לאשפוז, סביר להניח שהיא הייתה מצליחה להביא לידי כך שהתובע כלל לא יזדקק לאשפוז. בית המשפט ראה לנכון לפצות את התובע בסך 200,000 ₪ בגין האשפוז והסבל שהאשפוז המיותר גורם לו במהלך חייו.
