פסק דין קצבת שארין

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
ב"ל 37856-11-10 כהן נ' המוסד לביטוח לאומי בפני:
כב' השופטת שרה מאירי – אב"ד
נציג ציבור עובדים מר אלכס לוין
נציגת ציבור מעבידים הגב' ציפי ארליך
התובע: נגד
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי פסק דין 1. בפנינו כתב תביעה שהגיש התובע ב-21.11.10 כנגד החלטת הנתבע מ-10.5.10 הדוחה תביעתו לקצבת שאירים, משבשעת פטירתה של המנוחה, קטבי מרים ז"ל (שנפטרה
ב-5.3.09 לאחר מחלה בת שנתיים; ת.ז. 041894387; "המנוחה"), לא היה בן זוגה.
°
טוען התובע כי החל מ-1996 התגורר עם המנוחה, כבן זוג, תחת קורת גג אחת בכתובתו של התובע (מזכרת בתיה; "כתובת התובע") וניהלו אורח חיים משותף לכל דבר ועניין.
למען ההגינות, צוין כי התובע והמנוחה ניהלו חשבונות בנק נפרדים וכי התובע הוא זה שנשא בהוצאות הבית, היות ובתקופות הרלבנטיות עבד והתפרנס בצורה מכובדת.
התובע ניהל עם המנוחה משק בית משותף במשך כ-13 שנה, בכתובתו, כשדירתה (בקריית עקרון; "דירתה") נשארה בחזקתה ולא גרה בה. העובדה ששמרה על כתובת המגורים הקודמת שלה לצרכי דואר לא מעידה דבר. שכניו יעידו על מגוריהם יחדיו וכך גם ילדי המנוחה יעידו כי היו בני זוג וידועים בציבור כמשמעם בחוק.
2. בכתב הגנתו מ-9.1.11 עתר הנתבע לדחיית התביעה משבדין נדחתה התביעה לקצבת שאירים.
עוד טען כי התובע כבר ניהל הליך סרק שנמחק ב-26.4.10 מחוסר מעש (3278/09) וכי טופס התביעה שצורף לתביעה אינו הטופס שהוגש לנתבע.
3. דיון קד"מ התקיים ביום 19.6.11 בפני כבוד השופטת א. אגסי והועבר להוכחות למותב זה.
ביום 29.8.11 הוגשו תצהירי התובע ותצהירי 3 שכנים (גב' היימן רחל, "רחל";
גב' גליק קרן, "קרן" ומר גליק אילן, "אילן").
— סוף עמוד 1 —
דיון שנקבע ל-27.11.11 לא נתקיים בפועל, משלא התייצבו העדים ואף שסברנו כי התנהלות התובע בהקשר זה, גרמה להשחתת זמן שיפוטי יקר – נקבע דיון להוכחות ליום 11.3.12, ע"מ שיוכלו עדי התובע להשמע (ולאחר שביקש לוותר על עדותם).
כן נתאפשר לתובע להגיש ראיות נוספות.
ב- 9.2.12 ביקש התובע לזמן 4 עדים.
ביום 11.3.12 נשמעו בפנינו אילן, קרן והתובע.
לאחר שהצהיר כי תמה פרשת עדויותיו, ביקש התובע להציג צוואה שערך ב-11.6.96 ותצהיר המנוחה (מ-11.6.96) והצדדים הודיעו על הסכמתם להצגתם, בכפוף לחקירת התובע.
התובע ביקש להגיש תצהירים נוספים (של אח המנוחה ואשתו).
בהחלטה מ-30.8.12 (יום ה' בשבוע) נדרש התובע לתאם עם ב"כ הנתבע האמור, בשים לב לכך כי הדיון נקבע ליום א' (שלאחריו).
ביום 2.9.12 (יום א'), בדיון שנקבע, הודיע התובע כי בניה של המנוחה אינם מוכנים להעיד ואז יצר קשר עם עדים אחרים.
לאחר שהתייעצה עם התובע הודיעה ב"כ התובע כי מבקש הוא לסיים ההליך (קרי: לא לקבוע מועד נוסף להגשת עדויות נוספות).
התובע נחקר נגדית ובתום הדיון סיכמו באות כח הצדדים טענותיהם.
3. ולהכרעתנו – א. לא נחה דעתנו מהתנהלות התובע בהליך, ודאי משניכר היה בתביעה לביה"ד כי נערכה בייעוץ משפטי.
התובע טען כזכור הן לעדויות שכנים והן לעדויות ילדיה של המנוחה – אך נמנע (גם כשיוצג בפנינו) מהצגת עדויותיהם. ודאי כך, עת ראוי כי כל העדויות תבָּחנה, מבעוד מועד, ע"י פקיד התביעות – שראוי כי יתן החלטתו כשהונח כל החומר בפניו. אין זה ראוי כי במהלך ההליך המשפטי – תבחנה ראיות ועדויות, שכלל לא נבחנו ע"י הנתבע, שהרי ביה"ד נדרש (אך) לבחון שק"ד הנתבע בפעולתו (ובהתנהלות כאמור, נמצא כי פעולת פ"ת בחסר היא, שלא באשמו).
כך, הגם שתצהירי תובע הוגשו באוגוסט 2011, לא נמצא לתובע, 3 חודשים אח"כ, להציג ראיות נוספות (לדיון ההוכחות בנובמבר).
כך, לא נמצא לתובע, גם כ-4 חודשים אח"כ (לדיון ההוכחות במרץ), להציג ראיות נוספות ואף מצא לבקש להגיש צוואה, רק לאחר שתמה פרשת ראיותיו (וכזו כאמור הוגש רק ב- 3.9.12).
— סוף עמוד 2 —
מאליו ברי כי משעסקינן בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי נתייחס לכל שהוצג בפנינו.
ב. התובע צרף לתביעה דנא עותק תביעה למל"ל לקצבת שאירים (כשאין בפנינו איזשהי אסמכתא כי הוגשה למל"ל!).
הנתבע ציין בהגנתו כי הוגשה לו תביעה בטופס אחר (שצורף).
מעניין לציין עוד בהקשר זה כי עסקינן בטופס שונה (מהדורה מאוחרת יותר), תביעה שנחתמה ע"י התובע ב-4.11.09 ("התביעה למל"ל").
עוד ראוי לציין כי על דף הלוואי לעותק שצירף התובע ("העותק") צויין כי (מבוקשים) תלושי שכר ל- 2.09-3.08, בעוד שבתביעה למל"ל ציין הנתבע כי פוטר ב-1.10.09. משמע, "העותק" קדם לתביעה למל"ל.
יצויין עוד כי בעותק ציין התובע כי היה בן זוג של המנוחה מ- 1996 (כשרישום זה מכסה רישום על 1987 או 1997). בתביעה למל"ל צויין 22.6.1992.
ב"שאלון לידועים בציבור" (מ- 24.3.09) צויין כי המנוחה גרה בכתובת התובע
מ-1996 וקודם לכן, גרה בדירתה, כי קיים הסכם ממון, כי התובע בלבד נושא בהוצאות משק הבית וכעדים צויינו 4 עדים.
התובע חתום על "הצהרה" (ללא תאריך; אותה צרף לתביעה לביה"ד) ולפיה, "הבית שייך לי על שמי בלבד" וכך כל ההוצאות (חשמל, מים, כלכלה, ארנונה) וכי אין חשבון משותף ואין הסכם משותף ואין הסכם ממון כי הוא שכיר ב"מסיעי כרמית" ו"ידוע להם שה(א)כן אנו חיים ביחד מעל 12 שנה".
לא הוגשה, גם לא בתצהיר, איזשהי אסמכתא ממעסיקתו של התובע [כך גם, הגם שהתובע מיוצג והגם שהנתבע טען בהגנה כי התובע קִיים הליך סרק בביה"ד שנמחק (3278/09) – פרטיו של זה כלל לא הובהרו בפנינו ואף לא נטען ל"התיישנות"].
עוד יש לציין כי הן התובע והן המנוחה עבדו בשנים הרלוונטיות – אך אין בפנינו ולו תלושי ש] ]>