ביהמ"ש העליון קיבל באופן חלקי ערעור שהוגש על פס"ד של ביהמ"ש המחוזי, שדחה תביעה שהגישו המערערים נגד המשיבה, קופ"ח כללית, שעילתה רשלנות רפואית מצד רופאי המשיבה במהלך לידתו של ע.ה., שבעקבותיה הוא סובל מ-פיגור שכלי, מהפרעות ניכרות בתחומי התקשורת השפתית והחברתית וכן ממגבלות מוטוריות שונות.
ביהמ"ש קבע, כי הגם שהוכח שרופאי המשיבה התרשלו במתן כמות עודפת של פיטוצין, לא הוכח כי התרשלות זו היא שגרמה לתסמינים שמהם סובל ע.ה., זאת משלא עלה בידי המערערים להוכיח שע.ה. סבל מתשניק בלידתו. עם זאת, באין מחלוקת כי 10% מן הנזק שנגרם לע.ה. נגזר מאירועי הלידה אף בהיעדר תשניק סב לידתי, ונוכח הנזק הראייתי שבעטיו הוסק כי טטניה אחת התרחשה במהלך הלידה בעקבות מתן הפיטוצין, הרי שאם יוכח כי התרשלותה האמורה של המשיבה גרמה לטטניה, יוכלו המערערים לזכות בפיצוי חלקי שיעלה כדי 10% מנזקם.
נפסק, כי לשם בירור שאלה זו של סיבתיות, ולשם חישוב הנזק, ככל שיוכח קיומו של קשר סיבתי כאמור, הוחזר הדיון לביהמ"ש המחוזי.
