(חי') 1134/06 שהאב עודאי נ' ד'ר עדי דוידזון (מחוזי; מנחם רניאל; 26.05.2010) – 52 עמ'
התובע 1 (להלן: התובע) יליד 12/95 סובל מלידתו, כנטען, מ-פיגור שכלי ו-קשיי קואורדינציה על רקע תסמונת גנטית. לטענת התובעים, הנתבעים התרשלו בכך שלא שלחו את אם התובע-התובעת 2 (להלן: התובעת), לסריקת מערכות, ובכך שללו מהורי התובע את האפשרות לגילוי ממצאים במוח העובר, וכן ממצאים מורפולוגיים חיצוניים, המצביעים על סבירות גבוהה לכך שהעובר עלול ללקות ב-פיגור שכלי. בשל כך, טוענים התובעים, נשללה מהורי התובע הזכות לבקש את הפסקת ההריון, וקמה לתובע הזכות לתבוע בגין 'הולדה בעוולה'.
בימ'ש המחוזי דחה את התביעה ופסק כי אין חולק כי קיימת חובת זהירות בין התובעים לנתבעים בענייננו. השאלה היא האם נעשתה טעות והאם הטעות מהווה רשלנות אשר גרמה לנזק. אשר לטענת התובעים כי הנתבעים התרשלו הן באי הפניית התובעת לסקירת מערכות והן באי גילוי הטעות וכך נמנעה האפשרות לתיקון הטעות, נמצא כי התובעת נשלחה בשבוע 22 להריון לאולטרא סאונד הכולל סקירת מערכות כללית, שלא בוצעה. אשר לשאלה האם היה צורך לשלוח את התובעת לסקירת מערכות מוכוונת, לאור קרבת המשפחה בין הורי התובע, נמצא כי היה על הנתבע 1 לשלוח את התובעת לייעוץ גנטי שלאחריו אפשר שהייתה נשלחת התובעת לסקירת מערכות מוכוונת. נתבע 1 לא שלח את התובעת בשבוע 22, לייעוץ גנטי, ובכך התרשל. ואולם, התרשלות זו לא גרמה לנזק, ולכן אינה רשלנות; אי גילוי הטעות בשבוע ה-27 להריון מהווה התרשלות מצד הנתבעים, בהיותה הפרת חובה שהוטלה עליהם כבעלי מקצוע סבירים. האם התרשלות זו גרמה לנזק של התובע? על רופא להפנות את מטופליו לכל הבדיקות הנדרשות לפי הפרקטיקה המקובלת לצורך אבחון מצבם ואף ליידעם על בדיקות אפשריות במסגרת הרפואה הפרטית. לפי הלכות אלה, נתבע 1 נהג כראוי בהפנותו את היולדת לסקירת מערכות בשבוע ה-22 אולם מששבה ללא התשובה, היה עליו להפנותה בשנית, תוך שהוא מיידע את התובעת בדבר הבעיות העשויות להיות בבדיקה המאוחרת. אי ניהול מעקב תקין ושליחה חוזרת לבדיקות שלא נעשו נחשבת התרשלות לפי נוהלי נתבעת 2. לפיכך, נתבע 1 התרשל כשלא שלח את התובעת לבדיקת סקירת אברים בשבוע 27 להריון.
באשר לקשר סיבתי, התובעים נכשלו בהוכחה שאילו נעשתה סקירה בשבוע 22, הייתה מאובחנת פורנצפליה שאובחנה בתובע לאחר הלידה. לכן, בהעדר קשר סיבתי, אין רשלנות במעשי הנתבעים בשבוע 22. לעומת זאת ניתן היה לגלות את הפורנצפליה בשבוע ה-27 להריון, לו הייתה מתבצעת בדיקת סקירת מערכות במועד זה. אשר לשאלה מהו הנזק שנגרם מאי ביצוע סקירת אברים בשבוע 27, דן בימ'ש בשאלה האם לו היו הנתבעים מגלים את הטעות, כך שהתובעת לא ערכה בדיקת סקירת מערכות ומפנים אותה שנית לעשותה, ולו הייתה נצפית פורנצפליה, אף בשליש השלישי להריון, הייתה התובעת מבקשת הפסקת הריון וזכאית לכך. בעניין זה הוכח כי ההורים היו מבקשים להפסיק את ההריון גם בשבוע 27, אך לא הוכח כי ועדה להפסקת הריון הייתה מאשרת הפסקת הריון בטרימסטר השלישי. לכן, דין התביעה להידחות, מאחר שלא הוכח שאם הייתה מאובחנת פורנצפליה בשבוע 27, היה ההריון מופסק בשלב זה.
אשר לשאלה האם הייתה הולדה בעוולה, אין לומר כי במצבו של התובע טוב מותו מחייו והוא אינו נופל בגדר המקרים חריגים בהם הכירו בתי המשפט בעילת הולדה בעוולה, לפיכך נדחתה התביעה בעילה זו. אף על פי כן, עמד בימ'ש על היקף הפיצוי בעילה זו וקבע כי לו הייתה קמה לתובע עילה זו היה זכאי הוא לפיצויים בגין עזרת צד ג', שכר טרחת אפוטרופוס לניהול ענייניו, נזק לא ממוני בגין כאב וסבל לתובע 1 בלבד, (להבדיל מלהוריו), ולתשלום בגין הפסדי שכר, בניכויים שונים.
