בית המשפט המחוזי בבאר שבע
04 מרץ 2010
ת"א 1088-01 בשטקר נפתלי נ' ביה"ח סורוקה ב"ש ואח'
כב' השופטת רחל ברקאי
תובעים
בשטקר נפתלי
נגד
נתבעים
1.ביה"ח סורוקה ב"ש
2.ד"ר אישור גאורגטה
3.ד"ר גור רות
פסק דין
1. משנקבעה חבותם של הנתבעים כמי שהתרשלו בטיפול במנוח ולא ביצעו התערבות כירורגית דחופה, עת אושפז בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע, כשהוא סובל מכאבי ראש עזים ולאחר מכן מאובחן כמי שסובל מ- דימום תת עכבישי, נדרשת אנוכי לשאלת גובה הנזק, אותו זכאי עיזבון המנוח לקבל מידי הנתבעים.
2. המנוח הגיע לראשונה לחדר המיון ביום 26.12.98, כשהוא מתלונן על כאבי ראש עזים ואובחן כמי שסובל מלחץ דם גבוה. לאחר בדיקות שוחרר לביתו עם המלצה לטיפול תרופתי שמרני נגד לחץ דם גבוה.
3. ביום 29.12.98 אושפז המנוח בשנית, כשהוא סובל משיתוק במחצית השמאלית של הפנים וביום 7.1.99 חלה הרעה פתאומית במצבו. בבדיקת CT שעבר באותו יום אובחנה המטומה תוך מוחית גדולה, הוא נותח בדחיפות וההמטומה נוקזה חלקית. בהמשך עבר שני ניתוחים נוספים לניקוז דם בשל דימומים חוזרים, והוא אושפז עד ליום 9.3.99. ביום 9.3.99 הועבר המנוח לטיפול במוסד סיעודי "נווה שבא" בבאר שבע, שם שהה כ-5 שנים עד ליום פטירתו – 26.11.03. במהלך אשפוזו במוסד "נווה שבא", נדרש המנוח לאשפוז נוסף, לאחר שנפל על הרצפה וסבל משבר בכתף ימין, והכתף הושמה בגבס למשך 1.5 חודשים.
— סוף עמוד 1 —
אבדן סיכויי החלמה של המנוח
4. טוענים הנתבעים כי עובר לאירוע נשוא התובענה, היה המנוח ידוע כאלכוהוליסט, אשר סבל מסכרת ויתר לחץ דם כרוני וגם נהג לעשן. לטענתם, בהסתמך על חוות דעתו של פרופ' שליט, מומחה בית משפט, קיימת סבירות ממשית שאלכוהוליזם גרם לפגיעה בכבד של המנוח, ובהסתמך על עדותו של פרופ' מלמד, טוענים הם כי האלכוהוליזם מחליש את הדפנות של כלי הדם. עוד טענו, בהסתמך על עדותו של פרופ' שליט, כי באם נולד אדם עם מפרצות בכלי הדם המוחיים, הרי שהמפרצות יכולות להופיע באתר אחד או במספר אתרים, ואין כל אפשרות לנבא מראש את מספרן, משמע – שאותו אדם יכול לסבול משרשרת של דימומים וסגירת מפרצת אחת אינה שוללת דימום ממפרצת אחרת. עוד טענו, כי הפרוצדורה הנוירוכירורגית לניקוז דמם מוחי, הינה פרוצדורה מורכבת ביותר, בעלת סיכונים נלווים, כמו בצקת מוחית, לחץ תוך גולגלתי וכד', וקיימת סבירות כי המנותח לא יצליח לשרוד את הניתוח וימות על שולחן הניתוחים.
לפיכך, טענו כי בהינתן המצב הרפואי של דמם מוחי, וגם אם היה ניתן למנוח טיפול כירורגי מיידי, כפי שנקבע שהיה צריך לעשות, אין מקום להתחשב בסיכויי החלמה מלאים או מוחלטים של המנוח. אי לכך, טענו, כי על בית המשפט לקבוע מהי תרומת הרשלנות בטיפול הרפואי להחמרת מצבו של התובע, עובדה המחייבת קביעת שיעור אחריות מופחת.
5. מנגד, טען ב"כ התובע, כי אין לקבוע כל אחריות מופחתת משיעור של 100% לטענתו אילו היה המנוח מקבל את הטיפול הרפואי המתאים לאלתר סיכויי החלמתו היו בשיעור של 100% ולכן אחריותם של הנתבעים צריכה להיקבע בהתאם.
6. "דוקטרינת "אובדן סיכויי החלמה" ענינה במצב דברים בו נפגע אדם על ידי גורם ניטרלי שאינו קשור לנתבע ועל רקע פגיעה זו, מתרחשת רשלנות רפואית אשר מפחיתה מסיכויי ההחלמה" (ע"א 2299/03 מדינת ישראל נ' טרלובסקי (לא פורסם, 23.1.07)). הדוקטרינה מתאימה לשימוש במקרים בהם קיימת עמימות סיבתית מסוימת וישנו קושי להוכיח, ברמה של מאזן ההסתברויות הרגיל, את משקלה המדויק של ההתרשלות בגרימת הנזק (ע"א 231/84 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' פאתח, פ"ד מב(3) 312 (1988)).
עוד נאמר כי: "על מנת לזכות בפיצוי בראש נזק זה של אובדן סיכויי החלמה, על הניזוק להוכיח במאזן ההסתברויות, כי ההתרשלות גרעה במידה כזאת או אחרת מסיכויי החלמתו. הפיצוי שינתן אינו על מלוא הנזק, אלא באחוז השווה לסיכויי ההחלמה שאבדו בגין ההתרשלות. על הניזוק להוכיח ככל הניתן את שיעור הסיכויים שאבדו… במקרים בהם לא ניתן להביא תשתית ראייתית להוכחת שיעור הגריעה המדויק, הדבר ייקבע בדרך של אומדנה." – ראה דברי כב' השופט רובינשטיין בע"א 2493/07 קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י נ' אבילפזוב (ניתן ביום 7.9.09).
— סוף עמוד 2 —
וכן ראה- ע"א 7469/03 המרכז הרפואי שערי צדק נ' כהן (לא פורסם, 17.4.05); ע"א 1892/95 אבו סעדה נ' משטרת ישראל, פ"ד נא(2) 704 (1997); ע"א 2509/08 גיל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד נד(2) 38 (2000); ע"א 7375/02 בית החולים כרמל, חיפה נ' מלול, (2005)).
7. בישום הדברים בענייננו ניתן לומר כי משנקבע דבר התרשלותם של הנתבעים בטיפול במנוח הוכח קיומו של קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק – במובן זה שהתרשלות הנתבעים באי התערבות כירורגית מיידית גרעה מסיכויי ההחלמה. נשאלת כעת השאלה הנוגעת למידת האחריות. במילים אחרות, מה היתה תרומת הרשלנות בטיפול הרפואי להחמרת מצבו של המנוח, אשר כאמור הגיע במצב קשה נתון לקבלת טיפול בבית החולים.
8. לעניין זה, מלמד אותנו מאמרו של פרופ' שליט, מומחה בית המשפט, "מפרצות מוח- טיפול ותוצאות", הרפואה, כרך ק"ג, חוב' י' (15.11.82), עמ' 236, בעמ' 238 (טבלה 6) כי 64% מהחולים המגיעים לבית החולים עם דמם מוחי, ונותחו בימים 1-7 לאחר הדימום (25 מתוך 39) הבריאו – במובן זה שנותרו חופשיים מסימנים נוירולוגיים או עם הפרעות קלו. השאר 36% מתו או סבלו מנכות. בהתאם יש לומר כי אילו היה מקבל המנוח את הטיפול הראוי, אלמלא התרשלו הנתבעים סיכויי החלמתו מגיעים ל 64% בלבד.
את התחשיב אותו הציגו הנתבעים לפיהם סיכויי החלמתו של המנוח מגיעים אך ל- 14% הנני דוחה מאחר ויש להתעלם מן הנתון הסטטיסטי עליו מתבססת ב"כ הנתבעים בתחשיביה והוא מקדם ההסתברותי לגבי סיכויי הגעתו בזמן של חולה לקבלת טיפול בבית חולים. מנתון זה כאמור התעלמתי מאחר ואין חולק כי המנוח נמנה על החולים אשר הגיע לבית החולים בזמן במצב בו יכול היה לקבל טיפול רפואי בדרך של התערבות כירורגית מידית.
ניסיונם של הנתבעים ליחס למנוח סיכויי החלמה עוד פחותים עקב צריכת אלכוהול ועישון המשפיעה על כלי הדם לא מוצה מבחינה רפואית במובן זה שלא באה כל עדות מפורשת היכולה לשפוך אור על שיעור הפחתת סיכויי ההחלמה בשל כך. לפיכך, בהעדר ראיה אחרת יש לאמץ את הנתונים הסטטיסטיים אותם מביא מומחה בית המשפט במאמרו לעיל, לעניין סיכויי החלמתו של המנוח המשליכה ישירות על רמת אחריותם של הנתבעים לנזקי המנוח.
גובה הנזק
9. המנוח יליד 2.5.1937, בן 62 פחות 3 חודשים, כשהתקבל לטיפול רפואי בבית החולים סורוקה. המנוח נפטר ביום 26.11.03, בן 66 ו-4 חודשים במותו. תוחלת חייו הצפויה של המנוח, על פי הסטטיסטיקה ובהתאם לשנת לידתו, הינה עד גיל 83. על אף טענת הנתבעים כי המנוח סבל ממחלות קודמות עישן וצרך אלכוהול לא הוכחה תוחלת חיים קצרה יותר. אין מחלוקת כי המנוח סבל מנכות בשיעור של -100% עד ליום פטירתו.
10. כאב וסבל –וקיצור תוחלת חיים
— סוף עמוד 3 —
מחלוקת נתגלעה בין הצדדים סביב שאלת מודעתו של המנוח למצבו ולסביבתו בעת תקופת שהייתו במוסד הסיעודי "נווה שבא" בבאר שבע. פיצוי בגין כאב וסבל נעשה לפי השיטה הסובייקטיבית- פונקציונאלית, במובן זה שאין לפסוק פיצויי בגין ראש נזק זה, מקום שהכרתו של הניזוק נטלה ממנו מרגע הפגיעה ועד רגע המוות [ע"א 140/00 עיזבון המנוח אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, פ"ד נ"ח (4), 86].
טענו הנתבעים, כי המנוח היה מחוסר הכרה ומצבו היה בלתי הפיך, וזאת בהסתמך על עדותם של פרופ' שליט, שבדק את המנוח והתרשם ממצב של חוסר הכרה עמוק וגם פרופ' מלמד, כפי שמסר בעדותו.
מנגד, טען עיזבון המנוח, כי המנוח היה בהכרה מודעת והגיב לכאב ולפעולות שנדרש לבצע, כשהוא מפנה לרשומות הרפואיות של המוסד הסיעודי "נווה שבא".
בפועל נמצא ברשומות, כי המנוח שיתף פעולה, פתח וסגר עיניים, פתח וסגר פיו, הרים ידיים, הגיב בתנועות ראש ונמצא משתף פעולה על פי יכולתו. לפיכך, סבורה אנוכי כי היה בהכרה במובן שיש לפסוק פיצוי בראש נזק זה.
באשר לראש נזק של כאב וסבל נפסק כי בית המשפט הנדרש להעריך את הכאב והסבל בנסיבות המקרה המיוחדות, יעשה כן בהתחשב במהות הפגיעה, שעור הנכות, הטפול והסבל שסבל התובע בעבר ואלה הצפויים לו בעתיד וכלל הנסיבות הרלבנטיות האחרות. המדובר בפיצויים בדרך אמדן בהתחשב בנסבות המיוחדות של המקרה, הבאים לענות על הנזק הלא ממוני שנגרם בפועל בין היתר יבואו בחשבון גילו של הנפגע, מידת הכאב והסבל שחווה בעת הפגיעה ולאחריה, אורך תקופת האשפוז ואופי הטיפול הרפואי שנכפה עליו וכן מידת השפעתה של הפגיעה על מהלך חייו.
קיצור תוחלת חיים
אשר לפיצוי בגין קיצור תוחלת חיים נקבע כי יש לפסוק סכומים, אשר יבטאו את קדושת החיים שקוצרו בעטיו של המזיק ואת אובדן הנאות החיים שהיו צפויות אלמלא המוות. ואולם, כפי שאין לפסוק סכומים סמליים, אין גם להגזים בשיעור סכום הפיצויים בראש נזק זה, ויש להתחשב בהכרה בראש הנזק של השנים האבודות, שכן אחד מהשיקולים להגדיל את שיעור הפיצויים עבור קיצור תוחלת חיים היה היעדר פיצוי עבור הפסדי שכר בשנים האבודות, כפי שהיה נהוג בעבר.
בענייננו, יש להביא בחשבון בין היתר את הכאב והסבל שהיו מנת חלקו של המנוח לאחר הניתוחים ובמשך 5 שנים ועד יום מותו, מנגד יש להביא בחשבון את גילו המתקדם, מצבו הרפואי אשר הביא לפרוץ המחלה – מחלת כלי דם.
— סוף עמוד 4 —
לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ובשים לב לסכומים שנפסקו במקרים אחרים, אני פוסקת בראש הנזק של כאב וסבל, אובדן הנאות חיים וקיצור תוחלת חיים סך כולל של 500,000 ₪, בערכים של היום.
11. הפסדי השתכרותו של המנוח – עובר לאירוע עבד המנוח כשכיר בחברת "גסטטנר", כפועל, והיה כבן 66 ו- 4 חודשים במותו. רמת השתכרותו של התובע לא הוכחה. יחד עם זאת, על בסיס דיווחים למל"ל, נמצא כי שכר היסוד של המנוח עמד על 2900 ₪. לפיכך, מיום האירוע ועד יום הגיע המנוח לגיל 65 חלפו 40 חודשים אשר מעמידים את הפיצוי ברכיב זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ועד היום על סך של 214,548 ₪.
12. החזר הוצאות קבורה ולוויה – על פי סעיף 266 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, זכאי עיזבון המנוח למימון הוצאות הקבורה. לפיכך, מעבר להוצאות הקבורה המיידיות, להן זכאי העיזבון, אני רואה לנכון להוסיף ולפסוק בגין רכיב זה סך כולל של 7,000 ₪ אשר יש בו כדי לכסות הוצאות שמעבר למימון המל"ל.
13. עזרת הזולת – המנוח היה מאושפז במוסד הסיעודי "נווה שבא" ונמצא תחת השגחה רפואית מלאה במשך כל שעות היממה. אלמנתו של המנוח העידה, כי נמצאה לידו שעות ארוכות משעות היממה וטיפלה בו מקרוב. מעבר לכך, לא הוכח וגם לא נטען, כי עיזבון המנוח נדרש לשאת בעלויות של עזרת צד ג' במנוח. בן משפחה לעולם יסעד בן משפחה חולה, אולם גם לכך מגבלות של זמן ומחיר, וכאשר מוכח כי בן משפחה סועד בן משפחה אחר שעות ארוכות, מעבר למקובל, כפי שהיה במקרה דנן, מן הראוי לפצותו בגין כך. במקרה דנן רואה אנוכי להעמיד פיצוי זה על סך כולל של 100,000 ₪.
14. הוצאות נסיעה – העידה האלמנה כי עלות הנסיעה היומית שלה עמדה על 23 ₪ ליום, ובעלות חודשית למשך 59 חודשים מסתכמת הוצאה זו בכ-40,000 ₪, על פי ערכם בשנת 2003. המדובר בהוצאה סבירה, שאיננה מכבידה, כפי שלעיתים עושים נפגעים, כשעושים הם שימוש במוניות, לפיכך אני פוסקת בראש נזק זה סכום כולל של 50,000 ₪ בערכים של היום.
15. החזר הוצאות אשפוז במוסד סיעודי – אין חולק כי דמי החזקתו של המנוח במוסד הסיעודי "נווה שבא", שולמו מקצבת הנכות שנתקבלה מאת המל"ל. טען העיזבון, כי בתקופה הרלבנטית לתובענה היה המנוח מבוטח בביטוח משלים אצל המזיק, קופת חולים כללית, שהיה אמור לשלם את דמי האשפוז במוסד הסיעודי, ומשנמצא שבפועל נשא בעלות זו המל"ל, יש לחייב את הנתבעים לשלם עלות זו. אין עיזבון המנוח זכאי לקבל החזר להוצאות שלא הוצאו על ידו בפועל, ועל כן אין הוא זכאי לפיצוי בגין רכיב זה. באם קמה למישהו זכות לתבוע את המזיק בגין מימון שהייתו של המנוח במוסד הסיעודי, הרי שזו
16. — סוף עמוד 5 —
17. שמורה למל"ל, אשר נשא בעלות זו. באם לעיזבון המנוח יריבות חוזית אחרת אל מול גורם מבטח כזה או אחר, הרי שהדבר לא הוכח עובדתית בעניין הנדון.
18. ניכוי פיצויי פיטורין- אינני רואה לנכון לנכות את סכום פיצויי הפיטורים שקיבל המנוח בחייו. לא הוכח כי אלמלא האירוע לא היה מקבל פיצויים אלה.
19. הסכום לתשלום
כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים – 500,000 ₪
הפסדי שכר – 214,548 ₪.
עזרת הזולת – 100,000 ₪
הוצאות קבורה – 7,000 ₪.
הוצאות נסיעה – 50,000 ₪.
סה"כ – 871,548 ₪.
אחריותם של הנתבעים עומדת על 64% מסכום הנזק, לפי סיכויי החלמתו של המנוח, אותם קבעתי לעיל.
לפיכך חבים הם בנזק המגיע לסך של 557,790 ₪.
20. ניכוי גמלאות המל"ל – המנוח קיבל מאת המל"ל, במסגרת ענף "נכות כללית", גמלאות בסכום כולל של 67,535 ₪, נכון ליום 21.1.04 (ראה חוו"ד אקטוארית של יגאל וילוז'ני) סכום זה משוערך להיום מגיע לסך של 96,709 ₪.
מעבר לכך, מקבלת האלמנה קצבת שארים מן המל"ל, אותה יש לנכות, שכן זכאותה לקצבה זו קמה בעקבות פטירתו של המנוח ובהיותה היורשת היחידה על פי צו ירושה שצרפה לכתב התביעה המתוקן, חשופים הנתבעים, כמזיקים, לתביעת שיפוי מהמל"ל. קיצבה זו עומדת על סך של 188,611 ₪ נכון ליום 8.2.04 (ראה חוו"ד אקטוארית של יגאל וילוז'ני) וסכום זה משוערך להיום מגיע לסך של 269,426 ₪.
ניכוי הגמלאות לא יעשה באופן מלא כי אם באופן יחסי למידת האחריות שנקבעה שכן לשם הניכוי יש להביא בחשבון רק את שיעור הגמלאות המשקף את הנזק היחסי שהושת על המזיק (ראה ע"א 3097/02 מלמד נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית, פ"ד נז(4) 350; רע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 350 וכן דברי כב' השופט יוסף אלון בע"א 2135/06 ארנון בולוטין נ' הדר חברה לביטוח בע"מ).
לפיכך, שיעור הגמלאות שיש ליחס למזיק מגיע ל64% מסך הגמלאות לעיל העומד על סך כולל של 366,135 ₪ – חישוב זה מביא לתוצאה של 234,326 ₪.
21. סוף דבר
— סוף עמוד 6 —
גובה הנזק מגיע לסך של 557,790 ₪.
מסכום זה ינוכו תגמולי המל"ל בשיעור של 234,326 ₪.
סך הכל ישלמו הנתבעים לתובע 323,463 ₪ סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מתום 30 יום מהיום.
בנוסף ישלמו הנתבעים לתובעים שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% מגובה הפיצוי שנפסק בצירוף מע"מ כחוק כשסכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מתום 30 יום מהיום.
יתן היום, י"ח אדר תש"ע, 04 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.
ת"א 1088 01 בשטקר נפתלי נ' ביה"ח סורוקה ב"ש 54678313
