א 53540/03 ש’ ס’ – קטין נ’ מרכז רפואי בלינסון, קופ"ח כללית שרותי בריאות כללית
1
בתי המשפט
א 053540/03
בית משפט השלום תל אביב-יפו
18/01/2006
תאריך:
בפני כב’ השופט יחזקאל הראל
ש’ ס’ – קטין
נ ג ד
1 . מרכז רפואי בלינסון
2 . קופ"ח כללית שרותי בריאות כללית
פסק דין
מבוא
1. בפני תביעת התובע, יליד 17.11.93, בגין נמק שגרם לקטיעת הגלילים הרחיקניים באצבעות 2 – 5 בכף ידו הימנית, (להלן: " האירוע ") בהיותו פג, במהלך אשפוזו בביה"ח בלינסון – הנתבע מס’ 1 (להלן: " ביה"ח ").
2. הנתבעת מס’ 2 (להלן: " קופ"ח ") היתה בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו הבעלים של ביה"ח והמעסיקה והממונה על הצוות הרפואי שטיפל בתובע.
3. לטענת התובע, האירוע ארע בגין רשלנות הצוות הרפואי שטיפל בו.
4. המחלוקת שבין הצדדים הינה בשאלת החבות, ובשאלת גובה הנזק.
5. פסה"ד ניתן לאחר ששמעתי את חקירותיהם הנגדיות של עדי התביעה כדלקמן: אם התובע – הגברת רבקה סיגלשטיין (להלן:"האם"), אביו של התובע – מר משה סיגלשטיין (להלן:"האב") וחקירתו הנגדית של המומחה הרפואי מטעם התובעים – ד"ר מייקל גולדברג (להלן:"ד"ר גולדברג").
חקירותיהם הנגדיות של עדי ההגנה כדלקמן:
מי שהיה במועד האירוע מנהל הפגיה בה אושפז התובע – ד"ר שמואל דוידסון (להלן:"ד"ר דוידסון").
אחת הרופאות שטיפלה בתובע בתקופת האירוע – ד"ר הופר (להלן:"ד"ר הופר").
שתיים מהאחיות שטיפלו בתובע בתקופת האירוע – הגברת איריס סרן (להלן:"האחות איריס") והגב’ תרצה בוסטין (להלן:"האחות תרצה").
המומחית הרפואית מטעם הנתבעים ד"ר ציפורה דולפין, נאונטולוגית (להלן:"ד"ר דולפין").
כן עיינתי בתצהירי עדויותיהם הראשיות של העדים הנ"ל, לרבות חוות דעת המומחים הרפואיים.
כמו כן, עיינתי במסמכים שהוגשו ע"י הצדדים, לרבות חוות דעתו של האורטופד מטעם התובע, ד"ר ערן לין וחוות דעתו של פרופ’ אנגל, אורטופד המומחה מטעם הנתבעים. חוות הדעת הוגשו בהסכמה, לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה, כפי שיפורט בהמשך, באשר לשיעור נכותו הרפואית של התובע.
בנוסף, עיינתי בחוות דעתו מיום 10.6.05 של מר ירון דוזטס פרוטזיס אשר העריך את עלות החלפת תותבות. חווה"ד הוגשה בלא חקירתו של מר ירון, ובכפוף להסכמות הצדדים, כאמור בעמ’ 2 לפרוטוקול ישיבת יום 13.11.05.
שמיעת הראיות התקיימה ב: 10.5.05, 5.7.05, 13.11.05, ו – 5.12.05.
כן שמעתי בישיבת יום 21.12.05 ובישיבת יום 10.1.06 את סיכומיהם בע"פ של ב"כ בעלי הדין בשאלת החבות וכן עיינתי בסיכומיהם בכתב בשאלת גובה הנזק.
6. יודגש ויובהר כי כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור .
החבות
תמצית טענות התובע
7. התובע נולד ביום 17.11.93, בשבוע ה – 25 להריון, במשקל 630 גרם. לאחר הלידה, הוגדר מצבו של התובע כבינוני, הוא נזקק להנשמה, וטופל בתכשירים שנועדו לסייע בגידולו.
8. אין מחלוקת כי סיכויי ההישרדות של פגים שנולדים בשבוע ה – 25 ובמשקלו של התובע, הינם נמוכים. כן אין מחלוקת, כי הטיפול שקיבל התובע במהלך אשפוזו בפגייה, למעט הטיפול שהביא לאירוע, היה טיפול מקצועי.
9. במסגרת הטיפול נדרשה החדרת עירוי פריפרי (המוחדר לתוך הוריד) לצורך מתן נוזלים. העירוי הותקן במשמרת הערב שבין 23.11.93 ל – 24.11.93.
10. בדיעבד הסתבר כי צנתר העירוי (להלן:"הצנתר") הוכנס בטעות לעורק בריכיאלי (להלן: "העורק") ולא לוריד של יד ימין. (להלן:"הוריד").
11. אין מחלוקת כי עצם הכנסת הצנתר לעורק ולא לוריד אינה עולה כדי רשלנות.
12. עבודת האחיות בפגיה מתבצעת במשמרות כמפורט להלן:
משמרת בוקר מהשעה 07:00 – 15:00 (להלן: "משמרת הבוקר").
משמרת ערב מהשעה 15:00 – 23:00 (להלן:"משמרת הערב").
משמרת לילה מהשעה 23:00 – 07:00 למחרת (להלן:"משמרת הלילה").
האם היה על הצוות הרפואי להוציא את הצנתר ממקומו עוד במשמרת הלילה של יום 23.11.93
13. לטענת התובע, בגיליון האחיות במשמרת הלילה של יום 23.11.93 נרשם "אצבעות כף יד ימין התחילו להשחיר. הוחלף עירוי והושאר H.L. יד הסתדרה. ד"ר הופר יודעת".
מכאן כי, כבר במועד זה נתגלו הסימנים הראשונים לכך שהצנתר הוכנס לעורק ולא לוריד, כי הצוות הרפואי לא פעל כנדרש וכמצופה ממנו, ועל כן בסופו של יום נגרם נמק במספר אצבעות כף ידו הימנית של התובע עד לנשירתן.
14. לו הרופאים היו מוציאים את הצנתר כבר במועד זה – יש להניח כמעט בוודאות כי האסכמיה הייתה נמשכת לזמן קצר מאוד והאצבעות היו מבריאות כפי שחיווה דעתו ד"ר גולדברג.
15. אין חולק כי לעיתים, ניתן, בעת הכנסת הצנתר לעורק במקום לוריד, להבחין בו במקום בטעות שנפלה.
הנתבעים לא זימנו לעדות את הרופא שהכניס את הצנתר, מה גם שד"ר הופר לא יכולה הייתה לאשר באם היא זו שהכניסה את הצנתר. על כן, הנתבעים לא יכולים לסתור את האפשרות כי עוד בעת הכנסת הצנתר למקומו היו בפני הצוות הרפואי סימנים המעידים כי הצנתר הוכנס לעורק ולא לוריד, וכי בו במקום ניתן היה להוציאו ממקומו – דבר שלא נעשה.
16. למעט רישומים שנעשו ע"י ד"ר הופר, אין כל רישום שנעשה בזמנים הרלוונטיים לאירוע ע"י מי מרופאי המחלקה, לרבות מי שכן כמנהלה באותה עת – ד"ר דוידסון.
17. הוכח כי הרישומים שנעשו ע"י ד"ר הופר ביום 25.11.93, (לאחר שהתגלה כי הצנתר הו]
]>